בדק הבית, כתובת יהואש, לוח בדק הבית

כתובת בדק הבית הינה כתובת מונומנטאלית בת כ-15 שורות, החקוקה באותיות עבריות קדומות, על גבי לוח אבן ארקוזית קשה וכהה. תחילתה של הכתובת חסרה. מסביב לכתובת מסגרת מושקעת וחלקה האחורי שטוח ומוחלק באופן התואם את שיבוץ הלוח בקיר מבנה קדום. סדק צר חצה את הלוח ואת הכתובת, לפני שהכתובת נשברה בידי רשות העתיקות הישראלית.

בכתובת מתוארת פעולת גיוס תרומות מתושבי ארץ יהודה לצורך ביצוע פעולות שיקום, תיקון וחידוש של מקדש ("בדק הבית"), בכלל זה מכלול פעולות הקשורות בשיקום קירות המקדש, היציע, החלונות המסורגים ("שבכים"), המדרגות הלולייניות ("הלולים"), מגרעות המבנה ("גרעות") והדלתות. בשל הדמיון בין הרשום בכתובת למתואר בספר מלכים ב' פרק י"ב ובספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, בהם מסופר על גיוס תרומות על ידי המלך יהואש לצורך ביצוע פעולות שיקום של קומפלקס בית המקדש בירושלים, הכתובת מכונה גם "כתובת יהואש" ואפשר אפוא שהמתואר בה מתייחס לשיקום בית המקדש על ידי המלך יהואש, במאה התשיעית לפני הספירה.

מומחים לתורת עיצוב הכתב הקדום (פליאוגרפיה) הצביעו על כך שבצורת האותיות ניכרת השפעה פיניקית חזקה ובחלק מהאותיות נמצא דימיון לצורת הכתב של מספר כתובות פיניקיות מהמאה התשיעית לפני הספירה שמקורן בקפריסין ובצפון-מערב סוריה. משכך, הועלתה ההשערה שהכתובת נחקקה על ידי אמן אבן פיניקי, שהיווה חלק מצוות משקמי ומתחזקי קומפלקס המקדש בירושלים. על פי המסופר בספר מלכים א' פרק ה', גם בניית המקדש בתקופת המלך שלמה במאה העשירית לפנה"ס, נעשתה בסיוע חרשי ואמני אבן, עץ ומתכת מצידון (פיניקיה).

ככל הידוע, הכתובת הופיעה לראשונה בשוק העתיקות במזרח ירושלים בסוף שנות התשעים, אך אפשר והתגלתה שנים רבות קודם לכן.

הכתובת הגיעה לידי סוחר העתיקות הערבי הוותיק חסאן עקילאן (אבו יאסר) ממזרח ירושלים ונמסרה על ידו מאוחר יותר לבדיקה למוזיאון ישראל באמצעות אספן העתיקות עודד גולן. לפי תצהיר סוחר העתיקות חסאן-עקילאן, נמסר לו כי הכתובת התגלתה בבית הקברות המוסלמי, מזרחית להר הבית, והלוח שימש בבית הקברות בבנייה משנית (כאבן בניה או כמצבה?) באחד מהקברים באתר.

מידע חסוי שהתקבל ברשות העתיקות הישראלית מסוחר עתיקות אחר בעיר העתיקה בירושלים (סוחר המשמש מקור מודיעיני של הרשות), מצביע על כך שכתובת חשובה בעברית עתיקה התגלתה בהר הבית בסוף שנות התשעים, יתכן במהלך עבודות החפירה שנעשו במהלך הקמת מסגד בדרום-מזרח הר הבית באזור אורוות שלמה, ואפשר ומדובר בכתובת זו. מעדותה של אלמנתו של סוחר העתיקות חסאן עקילאן (אבו-יאסר), ומבדיקת דו"ח המלאי של הסוחר מסוף שנות התשעים, נמצא כי הכתובת נמצאה ככל הנראה ברשותו של הסוחר כבר בסוף שנת 1997.

כתובת בדק הבית נבדקה לראשונה ע"י חוקר הכתובות פרופ' יוסף נווה ועל ידי ראש מעבדות מוזיאון ישראל לשעבר, מר דוד שנהב. פרופ' נווה העריך אותה עת ב"סבירות של 80%" שמדובר בכתובת מקורית מימי הבית הראשון, ומר שנהב העריך ברמה הקרובה לוודאית שמדובר בכתובת עתיקה. עבודת מחקר שבוצעה לאחר מכן על ידי צוות מהמכון הגיאולוגי בירושלים שהתמחה בבדיקות ארכיאומטריות של פריטים עתיקים (ד"ר אילני, ד"ר רוזנפלד ומר דבורצ'ק) קבע בשנת 2001 על סמך אינדיקציות רבות שמדובר בכתובת שנחקקה לפני "מאות רבות של שנים".

העדר כתובות מונומנטאליות אחרות מהמאה התשיעית לפני הספירה מארץ יהודה, מקשה את זיהוי תקופתו המדוייקת של הכתובת בהתאם לצורת האותיות (הכתובות המוכרות מהמאה התשיעית לפני הספירה הינן כתובת מישע הרשומה במואבית וכתובת תל דן מצפון-ישראל הרשומה בארמית). אולם ד"ר ירדני שביצעה בדיקה השוואתית של צורת האותיות לצורת האותיות של כתובות שונות מהמאה התשיעית והעשירית לפני הספירה מרחבי המזרח הקדום, הצביעה על דימיון בצורת מספר ניכר של אותיות לאלו של כתובות מהמאה התשיעית לפני הספירה ועל היות הכתב שלב התפתחותי של הכתב העברי הקדום.

לאחר פרסום עבודת המחקר שנעשתה לכתובת על ידי המכון הגיאולוגי בירושלים בתקשורת, ובעקבות פניות מספר חברי כנסת לשרת החינוך והפעלת לחצים על רשות העתיקות לאתר את הכתובת, ביצעה הרשות חיפושים נרחבים לאיתור הכתובת ולהפקעתה. כשהכתובת לא נמצאה בחיפושים השונים, הצהירה רשות העתיקות בתקשורת - ללא כל בדיקה - שמדובר בזיוף (ראה כתבת מעריב מיום 15.1.2003).

בחודש מרץ 2003 מסר אספן העתיקות גולן את הלוח לבדיקת רשות העתיקות. לגולן הובטחה חסינות בגין כל עבירה שעבר, אם עבר, בקשר לכתובת או החזקתה בידיו. עם מסירת הלוח מיהרו אנשי רשות העתיקות הישראלית והמשטרה להופיע במסיבת עיתונאים עם הכתובת ועם שרת החינוך, ובמהלך העברתה הרשלנית של הכתובת על ידם נשברה הכתובת לאורך הסדק הקדום שחצה את הלוח. שבירת הכתובת אפשרה לבצע מאוחר יותר בדיקות ותצפיות שאישרו את קדמוניות הכתובת.

בסוף חודש מרץ 2003 מינתה רשות העתיקות הישראלית מספר חוקרים לצורך בדיקת מקוריותה של הכתובת. לועדה מונו מספר חוקרים שהביעו קודם לכן בתקשורת הערכה שמדובר בכתובת מזויפת (גורן, הורביץ), למרות שלא ראו אותה וממילא לא בדקו אותה. לעומת זאת, מומחים שהתבטאו שמדובר בכתובת קדומה (בכללם אנשי המכון הגיאולוגי) לא זומנו להשתתף בועדה או להופיע בפני החברים בה. מסקנת חלק מחברי ועדת רשות העתיקות, שלא זיהו אותה שעה את שכבת הפטינה המינראלית הקשה העוטפת את הלוח והכתובת, ובדקו במקומה "אדמה", "בוץ" ו"לכלוך" שהיו על פני הלוח ובחריצי כמה מהאותיות (כך להגדרת חבר הועדה פרופ' גורן), היתה ששכבת הבלייה של הכתובת (הפטינה) מזוייפת ומשכך עלה חשד כבד שהכתובת עצמה מזויפת אף היא. על סמך האמור הצהירה רשות העתיקות הישראלית בחודש יוני 2003 כי הכתובת מזויפת. בסוף שנת 2004 הוגש כתב אישום נגד האספן עודד גולן כחשוד במעורבות בזיוף הכתובת ומשפטו החל בשנת 2005. בכתב האישום יוחסה לגולן גם מעורבות בזיוף מחצית מכתובת הגלוסקמא המכונה "הגלוסקמא של יעקוב אחי ישוע". יחד עם גולן הועמדו לדין גם סוחרי עתיקות מישראל ומהגדה המערבית.

לקראת משפטו של גולן, נבדקה הכתובת שוב על ידי מספר חוקרים מישראל ומחוצה לה, חלקם נמנים על חשובי המומחים בעולם בתחומים הרלוונטים. בדיקות מדעיות מקיפות שנעשו לכתובת בדק הבית ולשכבת הבלייה שלה (הפטינה של הכתובת) במהלך המשפט בשנים 2005-2008, מחקרים משווים, חוות דעת ועדויות של עשרות מומחים מישראל וממספר מדינות נוספות לפטינה וביו-פטינה של אבן, לביו-גיאוכימיה, לגיאולוגיה, לכימיה, לאיזוטופיה, לארכיאולוגיה, לפליאוגרפיה, ללשון ולדקדוק העברית המקראית ולאפיגרפיה אישרו מעבר לספק הסביר, שהכתובת נחקקה לפני אלפי שנה, וכי לא ניתן היה ליצור את הממצאים התומכים בקדמוניות החקיקה שנמצאו בלוח ובאותיות בעת הבדיקות, באופן מלאכותי .

מקצת מהממצאים התומכים בכך שמדובר בכתובת קדומה הינם:

· בדיקות איזוטופיות שבוצעו במכון הגיאולוגי בירושלים בשנת 2005 לפטינה של פריטי אבן אדריכליים קדומים (פרטי בניינים) שהתגלו בחפירות מבוקרות של האוניברסיטה העברית בהר הבית מצביעות על התאמה מלאה בין ההרכב האיזוטופי של הממצאים מהחפירות להרכב האיזוטופי של הקרבונט שנמצא על גבי כתובת יהואש (מדובר בערכים ייחודיים, שאינם דומים לאלה שנמצאו בכל מקום אחר בארץ ישראל).

· צילומי תקריב שבוצעו עבור רשות העתיקות הישראלית (ע"י ז'ק נגר ופרופ' יובל גורן) לחתך שבר הכתובת שנוצר בשנת 2003 במקום הסדק שחצה את הכתובת לפני שנשברה, מאפשרים לראות בבירור ששכבת הפטינה המינראלית הקשה עוטפת את הלוח וחודרת לתוך רבים מהאותיות ומשכך בלתי אפשרי שהחקיקה נעשתה במאות השנים האחרונות (תצפיות אלה לא היו ניתנו לביצוע לפני שהכתובת נשברה).

· בפטינה של כמה מהאותיות נמצאו גלובולות (כדוריות) זהב בגודל מיקרוני (אלפיות המילימטר), בכמות זעומה ובפיזור בדיד רחב, שאינם ניתנים לייצור מלאכותי. ממצא זה תומך בתרחיש שהכתובת היתה נתונה בעת העתיקה בסמיכות לשריפות ענק, אירועים התואמים את הידוע מההיסטוריה של הר הבית ומתוצאות חפירות ארכיאולוגיות שנעשו באזור הר הבית.

· בדיקות קרבון-14 לתיאורך חלקיקים זעירים של פחם שנמצאו בפטינה של הכתובת מצביעים על כך שהפטינה של הכתובת החלה להתהוות קודם למאה השנייה לפני הספירה ומשכך הכתובת שמתחתיה חייבת להיות קדומה למועד זה.

· נוכחות מיקרו-ביוגנית בפטינת הכתובת מצביעה על צמיחה איטית של פטינה לאורך תקופה של מאות שנים בחריצי הכתובת. אנליזות כימיות שנעשו לשכבת הפטינה על ידי מומחה לפטינת אבן ולביו-פטינה (פרופ' וולפגנג קרומביין) ובדיקות שבוצעו על ידי ד"ר אריה שימרון מהמכון הגיאולוגי הישראלי, מצביעות ששכבת הפטינה הקשה שנמצאה עוטפת את הלוח וחודרת לתוך מספר רב של אותיות, לא היתה יכולה להיווצר במשך פחות מ-300 שנה.

· נוכחות מיקרו-מאובנים ונוכחות גרגירי קוורץ ופלדספאר שנמצאו בפטינה של הכתובת מצביעים על היווצרות פטינה טבעית ועל שחיקה איטית מאד של סלע הכתובת בחריצי האותיות על פני מאות שנים.

* מומחים לחקיקה באבן (וינקלר ואחרים) ציינו כי לא ניתן היה לחקוק את הכתובת על גבי סדק החוצה את הלוח מבלי לשבור את הלוח ומבלי שיווצרו "גליצ'ים" בחקיקה משני צידי הסדק. משנמצא שהסדק קדום (פטינה קדומה נמצאה בעומק הסדק לאחר שהלוח נשבר לאורכו), ברי שהכתובת קדומה אף היא.

חלק מהממצאים האמורים פורסם לראשונה בסוף 2008 ע"י צוות החוקרים אילני, רוזנפלד, פלדמן, קרומביין וקרונפלד במאמר

Archaeometric analyses of the Jehoash Inscription Tablet

בכתב העת Journal of Archaeological Science (נוב' 2008).

· עבודת מחקר לשונית בת 3 שנים של המומחה לשפות שמיות קדומות פרופ' חיים כהן, מצאה שנוסח הכתובת תואם לחלוטין את הלשון והתחביר העברי של ימי הבית הראשון, ואת השפות השמיות האחרות בנות אותה תקופה, ומאפשר לראשונה להבין כללים דקדוקיים ובעיות לשוניות שהיו בלתי פתורות במקרא. אל צמד המילים "בדק הבית" המופיע ב"כתובת בדק הבית" יש להתייחס כאל ניב עברי ו/או ניב אכדי או פיניקי קדום, ומשכך אין לפרש כל מילה בנפרד כפי שנעשה בטעות ע"י מספר חוקרים שחשבו שפירוש צמד המילים הוא "סדק הבית" (בלבד) ומשכך מדובר באינדיקציה לזיוף בן זמננו. שימוש דומה מופיע גם בספר מלכים ב', י"ב בפסוק ח' "ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנהו", וכן בניבים אכדיים מאותה תקופה, כמו "רב בדקם" = ראש צוות התיקונים ולא ראש צוות הסדקים.

· הארכיאולוג פרופ' רוני רייך הצביע על כך שמקור איזכור הצירוף הייחודי המופיע בכתובת "נחשת אדם" הינו במפעלי ייצור נחושת במעבה האדמה שהיו בעמק הירדן בסביבות העיר אדם, במאה העשירית והתשיעית לפני הספירה. פרופ' רייך גם הצביע על כך שעל פי הידוע מהמקרא, בית המקדש הראשון נבנה ותוחזק בסיוע עובדים פיניקיים ומשכך, אין להתפלא שבכתובת שהועתקה ככל הנראה מכתובת שהוכנה על גבי פפירוס, נחקקה ככל הנראה על ידי חרש אבן פיניקי, שלא שלט בעברית, ניכרת השפעה פיניקית. המלך יהואש (יואש) שביצע את פעולות שיקום המקדש, היה נכדה של עתליה, בת איזבל, בת אתבעל מלך צידון. עתליה הכניסה לירושלים את פולחן הבעל הצורי, ובנתה בירושלים בית בעל. גם משכך, נוכחות פיניקית של חרשי אבן ואנשי תחזוקה בירושלים בתקופת יהואש, הינה טבעית. בחפירות שהתקיימו ע"י פרופ' רוני רייך בעיר דוד בשנת 2006 התגלו לראשונה ממצאים פיניקיים רבים בירושלים, בשכבת אותה תקופה.

· פרופ' חגי משגב הצביע על כך שחוקק הכתובת נקלע כתוצאה מחוסר תכנון נכון של ריווח הכתובת, למצוקת מקום, וזאת ככל הנראה כתוצאה מחוסר ההתאמה בין הריווח בכתיבה בדיו על גבי פפירוס ששימש בסיס להעתקת הכתובת לזה של חקיקת אותיות באבן – תופעה התומכת אף היא שלא מדובר בכתובת בת ימנו.

מספר חוקרי כתובות קדומות (הראשון בהם היה פרופ' ויקטור ששון), העלו אפשרות שמדובר בכתובת קדומה שנחקקה בתקופה המאוחרת לתקופת המלך יהואש, בעת שיקום קומפלקס המקדש, אך מקור הטקסט הינו בכתובת קדומה יותר שנפגעה ושוקמה.

בהנחה שנוסח כתובת בדק הבית מתייחס לשיקום קומפלקס המקדש בירושלים, מדובר אפוא בנוסח הקדום ביותר שהתגלה עד היום בארץ ישראל, המתייחס לקומפלקס בית המקדש הראשון, ומשכך באחד הממצאים הארכיאולוגים החשובים ביותר שהתגלו בארץ ישראל

לאחר שמיעת קרוב ל-100 עדויות, ועוד בטרם נשמעו רבים מעדי ומומחי ההגנה, המליץ השופט הדן בתיק לבטל את האישומים הנוגעים לזיוף הכתובת, כשהוא מציין שהתביעה והרשויות לא הציגו ראיות לכך שמדובר בכתובת מזויפת (30.10.2008). רשות העתיקות/התביעה לא קיבלה את עמדת ביהמ"ש ומשפטו של אספן העתיקות נמשך (פברואר 2009).