פרעושים
סדרת הפרעושים היא אחת הקטנות שבמחלקת החרקים ומונה יותר מ־2,200 מינים הידועים למדע. בישראל ידועים
כ-40 מינים. הפרעושהוא חיה זעירה בגודל של אחד עד 5 מ"מ. בדרך כלל מגלים את נוכחותו רק אחרי שנעקצים. עקיצותיו של הפרעוש מופיעות בדרך כלל בפלג הגוף התחתון, התגובה לעקיצת הפרעוש משתנה ותלויה במידת הרגישות של האדם. העקיצות עלולות לגרום לנפיחות ופריחה ולהגליד רק לאחר מס' ימים ואף שבועות. עם זאת, פרעושים מסוגלים להעביר מחלות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מחלת הדבר, המועברת ממכרסמים לבני אדם באמצעות עקיצת פרעושים. מחלות נוספות שפרעושים מעבירים הם: טיפוס הבטן ובמקרים מסוימים פרעושים מעבירים את הטפילים מסוג תולעי סרט.
הפרעושים פעילים בעיקר בקיץ. פרעוש בוגר הופך להיות פעיל בטמפרטורה הגבוהה מ- 27 מעלות. נכחותם של הפרעושים בסביבת האדם קשורה בעיקר בנכחותם של בעלי חיים כמו חתולים, כלבים ומכרסמים.
הפרעושים הם חרקים בעלי גילגול מלא הכולל ארבע דרגות: ביצה, רימה, גולם ובוגר. הרימות ניזונות מחומרים אורגנים בלבד ורק הבוגרים הינם טפילים מוצצי דם.
הדברת פרעושים והמלצות - ע"י חברת שמד צבעון צחי בע"מ
כאשר מתגלה נגיעות של פרעושים בבית, יש לנקוט במס' פעולות לפני ביצוע הריסוס. ביצוע שאיבה יסודית בכל חלקי הבית הכולל ספות, מיטות, שטיחים ומרצפות (בגמר השאיבה יש לסגור היטב את שקית השאיבה ולהוציאה מהבית) .
יום לפני ההדברה חובה לבצע טיפול נגד פרעושים בחיית המחמד הנמצאת בדירתכם בתכשירים שאושרו ע"י השרות הויטרינרי. כמו כן יש לכבס את כל המצעים בהרתחה שהיו במגע עם הפרעושים.
לאחר מכן יש לבצע הדברה ע"י מדביר מוסמך בכל הבית. ההדברה תבוצע ע"י ריסוס מסיבי ושטיפת הריצפה בחומר הדברה בשטחים נרחבים ככל האפשר בבית ובסביבתו מכוון שבשל גודלם הזעיר של הפרעושים בלתי אפשרי לדעת היכן נמצאים ריכוזי הביצים, הזחלים והגלמים. כיסוי ריסוס שטח נרחב, חשוב גם על מנת להדביר פרעושים בוגרים, אשר באים במגע עם הרצפה. במידה ומתגלים פרעושים בחצר , מומלץ לגרוף משטחי אדמה ועפר לפני הריסוס על מנת להגיע לכיסוי רחב ככל שניתן. חברת שמד צבעון צחי בע"מ מבצעת ריסוס נגד פרעושים בחצרות ע"י מרסס מוטורי לפיזור אחיד ומרוכז של חומר הדברה ע"פ התקנים וללא סיכון האדם ובעלי חיים.
הפרעושים פעילים בעיקר בין יוני לספטמבר.
הטפילות לאדם
בהיות הפרעושים חרקים מוצצי דם, הם עלולים לגרום מחלות לאדם המשמש להם כפונדקאי, הן על ידי נזק ישיר שהם גורמים לו, והן בשמשם וקטורים להעברת מחלות שונות. הנזק הישיר של הפרעוש הוא על פי רוב הטרדה בלבד. הפרעוש מחדיר את רוקו לפצע שהוא גורם בשעת העקיצה וכתגובה על כך, נוצר על עורו של הנעקץ כתם אדום מגרד, החולף בדרך כלל, כעבור שעות או ימים ספורים. הרגישות האישית שונה מאדם לאדם, וסכנה קיימת רק אם מופיעה תגובה אלרגית חזקה, כגון פריחה, אסטמה והלם אינפלקטי. בדרך כלל, רוכש לו האדם חיסון טבעי במגע חוזר עם פרעושים.
הפרעוש שזכה לכינוי פרעוש האדם הינו, לאמיתו של דבר, טפיל של יונקים גדולים, אשר האדם חלק עימם את משכנו, בהיותו שוכן מערות בתקופת האבן וטפילותו על האדם היא משנית בלבד. משגירש האדם את היונקים הגדולים ממעונותיו, מצאו הפרעושים בו עצמו כפונדקאי המתאים להם, והתחילו להיטפל אליו. הפרעוש המשיך להילוות אל האדם גם כאשר יצא מן המערות הטבעיות והחל לבנות לו משכנות מלאכותיים. כל עוד הייתה רצפת המשכן מלאה חריצים, שבהם נאספו שיירים של חומר אורגני, ושהלחות נשמרה בהם הודות לפרוות או לשטיחים שכיסו אותם, נמצאו לו לפרעוש מיטב התנאים להתפתחות תקינה של מחזור חייו. רק משהחלה הבניה המודרנית והרצפות נעשו אטומות, והדיירים החלו להקפיד על ניקיונן, נחסמה אפשרות הקיום של הפרעושים לצדו של האדם, והוא נעלם מסביבתו הביתית אל סביבתו הסמוכה, וכיום נפוץ הוא בעיקר בדירי חזירים, באוכלוסיות גדולות ביותר. תפוצתו עדיין כלל עולמית והוא שכיח באזורים חמים.
מבנה הפרעוש
גודל הפרעוש הבוגר הוא 5-1 מ"מ. גופו פחוס משני צדיו ומחודד בראשו. הגוף מעוצב באופן כזה שיוכל לפלס את דרכו ללא קושי בסבך השערות או הנוצות. גוף הפרעוש בנוי כגופו של כל חרק: ראש, חזה ובטן, אלא שאין חלקי הגוף נבדלים זה מזה על ידי שנצים וכל גופו של הפרעוש מהווה מעין חטיבה אחת. אין בגופו חריצים ובליטות לבל יפריעו בתנועתו.
ראש הפרעוש דומה לקופסה סגורה זעירה, שהיא, בדרך כלל, מעוגלת מלפנים. המחושים הקטנים צמודים אל צדי הראש ונתונים בשקעים מיוחדים. לפני המחושים, סמוך לבסיסם מצויה במקצת מן המינים עין פשוטה, הבולטת ככתם שחור בכל צד. העין נעדרת בקבוצת המינים הקרויים פרעושי קן. שמם ניתן להם משום שאינם עוזבים את קן הפונדקאי שלהם. כושר ראייתם של הפרעושים חלש ביותר והם מבחינים בתנועותיהם של צללים בלבד. לפרעושים חשובים יותר איברי ההרחה הנמצאים על המחושים. אצל פרעושים רבים מצויה בתחתית הראש שורה של זיפים בדמות מסרק (ctenidium)
בגפי הפה העוקצים-מוצצים מנוונות הלסתות העליונות, והחלקים הבולטים ביותר הם בחניכי הלסת התחתונה ובחניכי השפה התחתונה. איברי העקיצה הם העל-לוע (epipharynx) והאונות הפנימיות של הלסת התחתונה.
בחזהו של הפרעוש ניכרים שלושה חלקים: קדמי, תיכוני ואחורי. לוחיות החזה נושאות זיפים ובליטות שחשיבותם רבה לצורך מיון. אין בפרעוש הבוגר כל שרידים של כנפיים, אף שבמספר מינים ניכרים ניצני כנפיים בגולם, אשר מתנוונים בהמשך הגלגול. הודות לרגליו הפרעוש כה היטיב לקפוץ עד שכנפיו הפכו למיותרות. רגלי הפרעושים גדולות ביותר, כתוצאה של התארכות פרק הירך, שהוא בעל תנועה חופשית והתארכות פיסת הרגל.
כושר ניתור
זוג הרגליים האחוריות, המפותחות והארוכות במיוחד, הן המעניקות לפרעושים את כושר הניתור שבו הם מצטיינים. הניתור חיוני לפרעוש הבוגר, אשר בקע מן הגולם, כדי להיטפל אל הפונדקאי, באם זה אדם או חיה כלשהי, ולשבור את צימאונו בדמו. יתרון רב לניתור גם לצורכי בריחה. כשחשים הפרעושים כי הפונדקאי שלהם נמצא במצב סכנה, פותחים הם בניתורים כדי למלט את נפשם. לכן לא ניתן למצוא שרידי פרעושים בשיער פגריהם של מכרסמים הנמצא בצנפות של דורסי לילה למיניהם. פרעושים, בעיקר רעבים, מסוגלים להמשיך בניתוריהם זמן רב, לעתים, שלושה ימים רצופים, ותדירות ניתוריהם יכולה להגיע גם עד כדי אלף בשעה. כושר ניתורם הוא המפליא את הכל. פרעוש מסוגל לנתר לגובה של עשרה ס"מ בקירוב ולמרחק של כשלושים ס"מ. מספרים אלה הם עצומים ביחס לגודל גופו של הפרעוש. אולם אם פרעוש היה גדל לממדיו של אדם, יכולת ניתורו הייתה קטנה מזה, בגלל היחס בין גידול הגוף לכוח שריריו של כל יצור, למרות שכושר הניתור של הפרעוש לא מבוסס רק על כוח שרירי. כושר קפיצתם של הפרעושים מתאים לגובה רגליהם של הפונדקאים. פרעושים מגיעים בניתורם לתאוצה של 1,350 מטר לשנייה בריבוע. כושר הקפיצה של הפרעושים נבדק לראשונה אצל פרעוש החולדה ונמצא כי במנגנון הניתור של הפרעוש יש קשת צידית שמקורה במפירוק הכנף בחרק המעופף. איבר זה המצוי בגבו של החרק המעופף הוסט אצל הפרעוש לצידי הגוף..
שלבי החיים של הפרעוש
ביצי הפרעושים הן כדוריות או סגלגלות. קוטר הביצה מגיע לכמחצית המ"מ ומשקלה לכדי החלק ה-12 ממשקל הרימה הבוגרת. צבע הביצים הוא לבנבן מבריק. בדרך כלל מטילה הפרעושה 300-400 ביצים במשך ימי חייה, 3-18 ביצים בכל תטולה. לעתים קרובות מטילות הפרעושות את ביציהן בין שערות הפונדקאי, אך מכיוון שאינן דביקות, הן נושרות אל הקרקע. ביצי הפרעושה מתבקעות החל מיומיים-שלושה ועד שבועיים ימים לאחר ההטלה.
מן הביצים בוקעות רימות זעירות ולבנות דמויות תולעים. בתנאים טובים נמשכת התפתחות הרימה תשעה עד חמישה עשר יום, אך בתנאים גרועים היא עשויה להימשך יותר מששה חודשים. לאחר בקיעת הבוגר מנשל הגולם נוהגים מרבית הפרעושים להישאר רדומים בתוך הפקעת ורק זעזועים מסוימים בקרבתם, כגון צעדיו של יונק, עשויים להוציאם משלוותם ולהניעם לפעולה. בדרך זו אפשר שבמקום עזוב תתרכז אוכלוסייה עצומה של פרעושים הרדומים בתוך פקעות וממתינים שמישהו יעבור על ידם. צעדיו של עובר אורח, המזעזעים את הדומיה, גורמים להתעוררותם של הפרעושים.
הפרעושים הבוגרים זקוקים לארוחת דם לעתים מזומנות, בדרך כלל, אחת ליום. כמות הרוק הרעיל המגיעה בעקיצת הפרעוש אל תוך הפצע היא זעירה ביותר, והיא פחות ממיליונית טיפת מים. כמו מרבית הטפילים החיצוניים מוצצי הדם, מסוגלים גם הפרעושים, כשהם נמצאים במצב של חוסר תנועה, לצום שבועות ארוכים, במיוחד כשהטמפרטורות גבוהות, ובלחות אוויר יחסית גבוהה. הפרעושים מאריכים ימים הרבה יותר כאשר הם ניזונים מדם פונדקאיהם הטבעיים. בדרך כלל הם חיים שלושה עד ארבעה חודשים בממוצע, אך ידוע על מינים שחיים, לעתים גם יותר משנה.
הפרעושים הזכריים קטנים ודקים מן הנקבות. במרבית המינים של פרעושי היונקים, הם עוברים שלב של התבגרות מינית לפני ההזדווגות ומכל מקום דרושה לנקבת הפרעוש ארוחת דם לפני התחלת הטלת הביצים. המפגש בין בני הזוג נוצר על ידי תקשורת קולית. שורות של קוצים זעירים מצויות בקולית של הרגליים האחוריות, ואלו פורטים על גבי חריצים דקים שבבטן. הצלילים המופקים עדינים וגבוהים למדי ורק אוזן הפרעוש מסוגלת לקלוט אותם. סבורים כי לחלק מן הפרעושים, מחזור הרבייה קשור בזה של הפונדקאים, במיוחד אם ריבויים של אלה הוא עונתי בלבד.
בית גידול של הפרעוש
הפרעושים מצויים במשך מחזור חייהם בשני מקומות חיות שונים זה מזה. מקום חיותן של הרימות היא הסביבה, לרבות קינו של הפונדקאי, ואילו מקום חיותו של הפרעוש הבוגר הוא הפונדקאי עצמו, לפחות למשך זמן מסוים, בהיותו מוצץ דם. רק מינים בודדים כגון הפרעושים הנצמדים , מעט על גבי הפונדקאי עצמו ובדרך כלל ניחיים בקביעות על גבי הפונדקאי,וגם אצלם נקבות בלבד נוהגות כך. לעומתם, מינים שהם פרעושי קן מובהקים, מצויים אך תן לגלותם בתוך הקן. נמצא כי בדרך כלל אין כמות הפרעושים, המצויים על הפונדקאי עולה על חמישית מאוכלוסיית הפרעושים כולה. רימות הפרעושים חיות חיים חופשיים. אורח חיים זה מעמיד את הבוגר, שמא בשעת בקיעתו מן הגולם לא ימצא לו פונדקאי. לכן פרעוש שבקע בקינו או במחילתו של הפונדקאי, סיכוייו למצוא את הפונדקאי רבים יותר.
כתבה זו נלקחה בחלקה באדיבות ויקיפדיה.
