בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

 

   סיפור קצר-המפתח    סיפור קצר-חיזו בטטה    תפסן-אפיזודות    תפסן-רקע_מוטיבים    שיר- אני שומע משהו נופל    שיר- מעשה ביונה
   סיפור קצר-פראדל    שיר זוהרה אלפסיה
 
    דף הבית
    סיפור קצר-המפתח
    סיפור קצר-חיזו בטטה
    תפסן-אפיזודות
    תפסן-רקע_מוטיבים
    שיר- אני שומע משהו נופל
    שיר- מעשה ביונה
    סיפור קצר-פראדל
    שיר זוהרה אלפסיה

שיר זוהרה אלפסיה/ ארז ביטון

 

נושא השיר- השיר מתאר את השינוי הקיצוני שחל בחייה של זוהרה אלפסיה, שירדה ממרום גדולתה כזמרת החצר של מוחמד החמישי מלך מרוקו אל שפל המדרגה של נזקקת סעד בשכונת עולים באשקלון.

זוהרה אלפסייה הייתה זמרת מפורסמת במרוקו ,בגיל 55 ויתרה על התהילה ועלתה לארץ ישראל,התגוררה באשקלון בשכונת מצוקה ונפטרה בדלות ובחוסר כל בגיל 87.

המשורר הכיר אותה במסגרת עבודתו כעובד סוציאלי באשקלון ולכבודה כתב את השיר.

 

המשורר מעניק לדמותה של זוהרה אלפסיה איכות מייצגת של גורלם של בני עדות המזרח, שחיו בארצותיהם במעמד חברתי וכלכלי גבוה, ועלייתם ארצה דרדרה את מעמדם הכלכלי והחברתי, ולכן גם מובעת כאן מחאה חברתית לגבי קליטתם הבעייתית של העולים מהמזרח.

המחאה מובעת באופן עקיף,למשל,בעובדה שזוהרה מכונה זוהרה מהעיר פאס ולא זוהרה מאשקלון,כמו כן היא מעריצה את מלך מרוקו ומכנה אותו בבת עיניה ולא מכנה כך את מנהיגי הארץ,והדברים מדברים בעד עצמם.

 

תוכן השיר- השיר בנוי כבית אחד, אך ניתן לזהות בו שני חלקים, המעמידים זה מול זה את העבר מול ההווה. השורה השביעית שבה מופיע שמה של הזמרת, מסמן את המעבר בין החלקים.

שורות 1-8: העבר- חלקו הראשון של השיר מתאר את גדולת עברה של זוהרה אלפסיה בלשון הפרזה והגזמה, בדרך תיאור "מזרחית", המפליגה בשבחי הדמות הנערצת. השיר נפתח בטור קצר המבליט את שמה של זוהרה אלפסיה, בנימה של הערצה ובטור ארוך וחגיגי המתאר את תפקידה ומעמדה המיוחד

"אומרים עליה שכאשר שרה.."- יש בביטוי זה כדי למסור גם את חשיבותו של מי שמדברים בו וההופך למעין אגדה שמספרים ברבים,מעין דמות מיתולוגית.

תמונת החיילים הנלחמים בסכינים כדי להגיע אליה, מבליטה את עוצמת היצרים שהיא עוררה, ואת ההערצה והכרת התודה שהם חשו כלפיה. החיילים, המייצגים את החזקים והנוקשים שבגברים, מגיעים לידי התבטלות מוחלטת בפני האישה הנערצת, וזו מתבטאת בנשיקת קצות אצבעותיה. יש בזוהרה אלפסיה משהו מושך ונערץ כאחד: היא מלהיטה יצרים, אך בפניה נוהגים בכניעה ובאיפוק.

התרגשות החיילים נמסרת באמצעות טורים קצרים ובאמצעות ריבוי פעלים (בעיקר שמות פועל), הפותחים כל אחד מהטורים: "לחמו", לפלס", " להגיע", "לנשק", " לשים",התמונה המצטיירת היא שהמוני אדם ומעריצים מקיפים אותה ולאות תודה והערכה מעניקים לה כסף (כסף ריאל,שהוא מטבע מרוקני)

שורות 10- עד סוף השיר: ההווה- בתיאור ההווה נוצרת אנלוגיה ניגודית לחלקו הראשון של השיר,נוצר ניגוד קוטבי בין מצבה אז שם למצבה כאן עכשיו,באשקלון בארץ ישראל :

בעבר הייתה זמרת החצר של המלך מוחמד במרוקו,ובהווה היא חיה בשכונת עוני,ליד לשכת הסעד (משרדי הרווחה) כתובתה ליד לשכת הסעד מבליטה ומעצימה את מצבה הכלכלי העגום ואת ההתדרדרות במצבה.

בעבר הייתה נערצת על ההמונים ובהווה היא בודדה ,חיה בעליבות בביתה המוזנח.

בעבר חיה בעושר והרעיפו עליה כספים ובהווה חייה דלים ומתוארים באופן מיטונימי למצבה על ידי השולחן ן שלוש הרגליים שמט ליפול,מיטונימי לחייה העומדים בסימן של ארעיות,חוסר יציבות ונפילה.

גם החפצים והאביזרים המתוארים בשיר מספרים באופן אותנטי על הניגוד בין אז לעכשיו:

 שטיחי המלך המרהיבים, המייצגים משהו מפארו של העבר, מונחים מלאי כתמים על "מיטת סוכנות", מושג המסמל את עוניים של העולים, שאפילו מיטתם אינה שלהם.  בחדר עומד ריח שיירים של קופסאות סרדינים. הארוחה שהוכנה מקופסאות שימורים מבליטה את הארעיות, ואת העובדה שאין זה בית (קופסת סרדינים בניגוד לאוכל המרוקני הביתי המפורסם באיכותו )

ובמרכז זוהרה אלפסיה מול מראה, בחלוק, עדיין באיפור, אך איפור זול, כמו מנסה לשמר את העבר היפה. היא מדברת על מה שהיה ועל מי שהיה בלשון הווה, ובכך היא יוצרת אצל הקורא תחושה של ניתוק מהמציאות- "אינך מבין ברגע הראשון" על מה היא מדברת. במראה משתקפים גם השטיחים המרובבים (מלאי כתמים)  שעל מיטת הסוכנות. השטיחים המרובבים, כמו כתמי האיפור הזול שעל פניה, מאפיינים את עולמה של זוהרה אלפסיה בהווה: כולם בוהים, תמהים על ההידרדרות, על השינוי הקיצוני בעולמה של האישה. המראה ששיקפה בעבר את יופייה וזוהרה של זוהרה, מבליטה בהווה את עליבותה.

אישה זו איבדה את קולה הצלול ,כעת קולה צרוד,  אך עדיין יש לה לב צלול ועיניים שבעות אהבה- היא עדיין אדם חי ומרגיש, נשמר בזוהרה אלפסיה היופי הפנימי- גם כאן קיימת אנלוגיה ניגודית בין עולמה הפנימי לחיצוני,את העבר ,את הזכרונות שבקרבה איש לא יוכל לגזול,היא משמרת את האהבה שגדשה אותה בעבר,וזה מעניק לה כוח להמשיך בחיה הקודרים והעלובים בהווה.

כאמור,ההתדרדרות במצבה בארץ,מעלה את השאלה מדוע זה קרה לה -ניתן לפרש את מצבה של זוהרה  : א.כתוצאה של קפוח חברתי וככשלון החברה הישראלית בקליטת עליית צפון אפריקה בשנות ה-50     ב. כתוצאה של הזדקנותה של זוהרה.

 

אמצעי עיצוב

ניגודים: זהו אמצעי העיצוב המרכזי, שכן השיר כולו עוסק בשינוי הקיצוני שחל בחייה של זוהרה אלפסיה, בניגוד בין דמותה וחייה בעבר, במרוקו, לבין אלו שכאן בארץ. ניגוד זה בא לידי ביטוי באופנים שונים בשיר:

  1. ריבוי פעלים בחלק הראשון- פעולתם של החיילים להגיע אליה ולבטא את הערצתם כלפיה  לעומת ריבוי של תיאורים, בעיקר חפצים עלובים, אשר "בהו" במראה.
  2. מקום- חצר המלך לעומת שכונה באשקלון ליד לשכת הסעד
  3. "אומרים עליה" לעומת "ניתן למצוא אותה"
  4. שטיחי המלך מרהיבים- וכעת- מלאי כתמים על מיטת סוכנות
  5. זמרת החצר "שכאשר שרה..", וכעת "קול צרוד".

 

מבנה השיר- השיר בנוי כבית אחד בעל אורך טורים לא אחיד. שמה של זוהרה אלפסיה מופיע שלוש פעמים ובכולן מוקדש לו טור נפרד. בפתיחת השיר, כמפריד בין שני חלקי השיר- העבר והווה, ובסיומו של השיר. הטור הארוך ביותר בחלק הראשון מבליט את מעמדה הרם בעבר, ואילו הטור הארוך ביותר בחלק השני, בתיאור ההווה, מבליט את עליבותה. החזרה על שמה מעמידה את דמותה במרכז,ויוצרת לשיר מסגרת מארגנת, ובכל פעם כמו נקרא שמה בנימה שונה- ביראת כבוד וחגיגיות, בכאב ובמחאה,אך גם בטון של הערצה,רבים סגדו לשמה.

 

לשון ציורית- האנשת החפצים העלובים בחדרה יחד עם דמותה המשתקפת במראה "בצבעי איפור זולים", כאשר כולם בוהים שעות במראה. מטאפורה זו גם היא מדגישה את הניגוד בין העבר להווה: אז, חיילים לחמו להגיע אליה, כיום- חפציה העלובים והיא בוהים במראה, בהשתקפות מצבם.

לשון נוכח- "אינך מבין ברגע הראשון"- יוצרת אמפטיה, הזדהות, עם דמותה של זוהרה אלפסיה.

מבנה השיר ועיצובו –מודרני,בנוי ללא הקפדה על מוסכמות כתיבת שירה,אין מבנה אחדותי של בתים ושל חריזה)

פירוש הכותרת:זוהרה מהעיר פאס שבמרוקו.

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה  
האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים