בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

 

 

 

 
    דף הבית
    קורות חייה
    שיריה
    שירים ממויינים לפי נושאים
    שירון
    תווים ליצירותיה
    פעילויות
    קישורים
    פורום אנדה עמיר

 

משירי אנדה עמיר

 
 
 
 
 
האנקור
מילים: אנדה עמיר
לחן: יצחק אדל
ביצוע: דליה פרידלנד

על הגדר קפץ אנקור,
אנקור קטן,
אנקור אפור

קפץ, קפץ,
ניתר לו פה ושם -
פתאום פרח
ונעלם!


לו הייתי מלך

מילים: אנדה עמיר
לחן: משה וילנסקי

לו הייתי מלך, מלך החיות
מצווה הייתי בשלום לחיות.

לנמר וגם לדוב,
לא לשנוא, לא לטרוף,
לארנב וגם לקוף
את כולם, את כולם לאהוב.

לו הייתי מלך, מלך העולם
מצווה הייתי שלום בין כולם.

שלום, שלום בין כולם
לו הייתי מלך, מלך העולם.


על הים השקט

מילים: אנדה עמיר
לחן: יצחק אדל
ביצוע: ריקי גל

על הים השקט,
על הים הרחב
חרש, חרש נוסעת
אונית זהב.
בה כל המלחים,
מגדול ועד קטן.
מושכים בחכת זהב
דג לוויתן.

 
כושי כלב קט

מילים: אנדה עמיר
לחן: יצחק אדל

כושי כלב קט
נשאר עתה לבד
את אזניך פתח
ואת עיניך פקח
לשמור על ביתי
לשמור על חצרי.

בא שועל גדול
לטרוף התרנגול
אז כושי נבח
והשועל ברח
הב הב הוא נבח
הב הב הוא נבח.

שמעו זאת הילדים
יצאו בריקודים
יצאו בריקודים
ושרו לו שירים
אך זהו כלב טוב
אך זהו כלב טוב.

 
 
על ראש החרמון
מילים: אנדה עמיר
לחן: מנשה רבינא
ביצוע: חוה אלברשטיין
 
על ראש החרמון
היה היה ארמון,
ועל ראש הארמון
מגדל עם פעמון.
פעם ילד קטן
עלה על החרמון.
מצא את הארמון
וצלצל בפעמון.
דין-דון דין-דון דין-דון.
 

 

החתול על הגג

מילים: אנדה עמיר
לחן: עממי
עיבוד: שמעון כהן
ביצוע: אסתר עופרים
מתוך "הודי חמודי"

בבקתה על הגג
חתלתול שם מתענג,
בחמה ימתח רגליו
ורוחו טובה עליו,
שם בשמש על הגג.

בחתול צרה עיני
שהוא שם ופה אני,
שם בשמש על הגג
הוא, רק הוא, שם מתענג,
הוא, אך הוא ולא אני.

הוא שוכב נים ולא נים
לחמה מסביר פנים,
נא הגידו ילדי,
אם להיות חתול כדאי,
שם בשמש על הגג.

 


 הקיפוד

מילים: אנדה עמיר
לחן: יצחק לוי

רצה פעם הקיפוד
עם מישהו לרקוד,
אך לא מצא לו כל חבר,
כולם אמרו: הינך דוקר.

מה לעשות, מה לעשות,
הקיפוד רוצה לרקוד
מה לעשות, מה לעשות,
הקיפוד רוצה לרקוד

 

  

מתחת לארון

מילים: אנדה עמיר
לחן: ירדנה אלוטין

מתחת לארון
הלילה מתחבא:
בבוקר הוא נכנס,
בערב הוא יוצא.
בקרש אסתירנו
והסדקים אסתום -
ולא יהיה עוד לילה;
תמיד יהיה רק יום.



הסירים על הקיר

מילים: אנדה עמיר
לחן: טרזה גויטיין


הסירים על הקיר
התחילו לשיר;
המחבת עם הקומקום
שרו יחד: בום-בום-בום.

והסיר הגדול
עם הפס הכחול
והסיר האדום
שרו ביחד: בום-בום-בום.

והמטאטא
עלה על הכסא
ומרוב שמחה
כף מחא.

 


 

תפרו לקוף

מילים: אנדה עמיר
לחן: תלמה אליגון רוז
ביצוע: דליה פרידלנד

תפרו לקוף
בגד צהוב
מעיל כחול
כובע סגול.

ישב הקוף
על החלון
הביט לרחוב
כמו אדון.

 


 

תרנגול אני

מילים: אנדה עמיר
לחן: יצחק אדל

תרנגול אני תרנגול קטן
מי עוד כמוני גנן
קוקוריקו!
לא את לי ולא מעדר
ואני חופר ועודר
קוקוריקו!
בואו וראו
אני חופר ועודר
ולא את לי ולא מעדר
קוקוריקו!


 
חילזון
 
חֶלְזוֹנִי, עֲלֵה וּזְחַל
זְחַל אֶל-עָל בָּאֲגוּדָל,
אַחַת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹש,
הוֹשֵּט מָשׁוֹשׁ אַחַר מָשׁוֹשׁ,
הוֹצֵא הַחוּצָה אֶת הָרֹאשׁ,
עֲלֵה וּזְחַל
בָּאֲגוּדָל,
הָבֵא בַּמְּשׁוֹשִׁים מַזָּל.

 

הגדי המתהדר

עמד הגדי
לפני הראי,
סרט קשר על הצואר.
וּמתהדר וּמתגאה:
כמה יפה! כמה נאה!
באו גדיים מכל הכפר,
צחקו לַסרט על הצואר,
צחקו לַסרט,
צחקו לַגדי,
עומד כִּגברת
לפני הראי.
מתוך: "שירי ילדים", דביר, תשל"ד.
 

 

רוח ענן

רוח ענן,
השמש נחבא,
קיץ עבר
הסתיו הנה בא
-
שוב לא נלך
לרחוץ עוד בים
לא נשתעשע
בחול רך וחם.


היה איש

היה איש יקר וקרוב,
היה איש גדול וענו
אהב לשוחח ברחוב
עם כל עובר, עם כל שב.

כל ילד כאן הכירו,
קומתו ופניו.

ואם בנים לא היו לו,
כולם היו כבניו.

כותבת על חיים נחמן ביאליק

 


 

השלכת

בא הגנה רוח סתיו הפרוע, השובב,
וקרע מן הענף עשרה עלי זהב.
העלים היבשים באוויר מרשרשים
וטסים על הכנף של הרוח השובב.
אך לפתע השובב עזבם, ברח ועף.
ולאט- לאט נופלים מטה- מטה העלים.


 

 


על ענן כביש


עַל עָנָן כְּבִישׁ
רָץ עָנָן חֲמוֹר.
וְעָלָיו עָנָן- אִישׁ
מְנַגֵן בְּעָנָן- כִּינוֹר .
פִּתאוֹם נוֹשֶׁבֶת רוּח,
מֵחֲמוֹר נִשׁאַר רַק צֵל,
הָאִישׁ כּוּלוֹ נָפוּחַ,
וּבְידוֹ מַקֵל-
וְאַחַר רֶגַע
הַכֹּל עָבַר , חֲסַל .

 
 
הצבעים בלילה

מתוך הספר "גן החיות של עננים"

לאן נדים הצבעים,
הצבעים הנפלאים,
כאשר כבה האור,
והכל הופך שחור?
הם בורחים הצבעים
בחלום הם נחבאים:
שם בארץ החלום
נוצצים הם כמו ביום.
שירי מבוגרים
 
 
עיני תכלת
מתוך "מקראה לילדי הגן, גן שלנו אני ואתה"
 
לילדה ציפורה יש עיני תכלת
והיא רוצה עינים שחורות
אינה שותה אינה אוכלת
כל הימים בוכה מרות
עד שלבסוף עצה מצאה:
עם בא הבוקר לחוץ יצאה,
לאור השמש עמדה יומיים,
שתשזפנה לה העיניים
 
 
יש מקום בלב
 
יום אחד
לילד גדי אח נולד
אבל גדי לא שמח,
לא שמח עם בוא האח,
קודר הלך ונאנח:
"הוי, האח
כל האהבה יקח
וישמור אך לעצמו,
כי אמי-כעת אמו!"
 
אך עד אז גד לא ידע
את פתרון זו החידה:
 
צר מקום בו וזעום
לא יכול כמעט מאום-
עם כל בא הוא מתרחב:
מהו המקום?
הלב!
 
לאחים אף לתריסר
אהבה בו לא תחסר
 
מאז נגלה לו פתרונה
של החידה, גד נשתתנה,
אין אח כמוהו בשכונה!
 
מקהלת חתולים
 
שני חתולים,
לבן ואפור,
הלכו לבקר
החתול השחור,
 
קיבל השחור
את פני האורחים
בכוס של חלב
ובכעכים.
 
אכלו ושבעו
יצאו במחולות,
שרו שיריהם.
בשלושה קולות:
 
דקיק ועבה,
ועבה מאוד;
שרו יבבו
שעות על שעות
 
עד שבמרום
כוכב-שביט עלה,
ובשבטו החד
פזר המקהלה.
 
נס חנוכה
 
ראו, הנה פה נס גדול!
סביבנו לא יפול,
הוא סובב עג וחג
כל שמונת ימי החג.
ראו, הנה פה נס גדול,
לא יפל, לא יפל,
לא יפל, לא יפל, לא יפל!
 
 
במוצאי ט"ו בשבט
 
אהרון השותל
דאג: הוי, השתילים
המסכנים, בקור הליל
ודאי משתעלים.
 
יצא אליהם אהרון
מבית הילדים,
הביא להם מהארון
הרבה הרבה בגדים.
 
חרש אל השדרה ניגש,
ביקר כל עץ שתול;
דומם הקשיב, בלב נרגש:
אין זכר לשיעול.
 
חזר הביתה אהרון, עמוס הבגדים,
תלה אותם בתוך הארון
בבית הילדים
 
שכב במיטתו נרגע,
שכב, נרדם מיד.
חסל. פטור מדאגה
לשדרת ט"ו בשבט.
 
תמה וכל שתיל שאל:
-האם לא קר בטל?
 
-לא קר – השיבו – כלל וכלל:
נשתה הטל – נגדל.
 
וצחקו לו השתילים:
-אין אנו אנשים
ואף איננו דחלילים
לובשי המלבושים.
 
לולא צרצר הפטפטן,
איש לא ידע זאת,-
אך הכנר זה הקטן
גלה לי את הסוד;
 
ואנכי
לא עמד בי כוחי:
מפניכם לא אעלים
כי שתילים
אינם משתעלים.
 
 
גן חיות של פורים
 
כל הרחוב הוא גן חיות:
ארנבות ואריות,
פרפרים ופילים,
דבונים ואילים.
אין פנים בלא מסכה;
פורים ! כל העיר שמחה.
נמרים וקיפודים,
ענקים וגמדים,
זקנים וילדים,
יחד יחד מרקדים.
אין פנים....
ואפילו הירח
בשמים שם שמח.
מסכת עננים
מכסה לו הפנים.
אין פנים...
 
הדבון בלע סבון
 
כשדובון
בלע סבון,
טעם חריף
מילא את פיו;
מעט נבהל
והתבלבל,
מעט ירק
והשתעל.
אך בעוד רגע
הכל עבר,
והוא אמר:
"אך אין דבר;
על ידי כך
אהיה רחוץ
גם מבפנים
גם מבחוץ". 
 
 
 

חושם הלך לאיבוד

מוחו של חושם מאוד טרוד:
מה זה: ללכת "לאיבוד"?
שמה הולכים כל הדברים:
העפרונות, האולרים,
צעצועים ומפתחות,
הארנקים המטפחות,
וכל דבר שנעלם,
הלך "לאיבוד" דוקא לשם!
וחושם כך את זאת הסביר:
ודאי "איבוד" הוא שם של עיר,
אולי אפילו שם של כרך;
למצוא אותו אני מוכרח!
אמנם מפה ללכת צר,
אך ב"איבוד" אמצע אוצר!
לשעריו שלט חרות:
פה עיר גדולה ושמה "איבוד" ;
הנה באים, פה נמצאים
רבוא רבבות צעצועים.
חושם הלך ביתו עזב,
גם את האם, גם את האב,
והוא הולך עוד עד היום
ולא מצא את המקום.
אמו בוכה האב נאנח:
הוי, חושם לאיבוד הלך! 
 
 
מעשה במסרק ובשיניו
 
דפקו בדלת: קוט – קו – רוט!
- הס, אל תרעש פה, יש לי פנאי!
המתן-נא רגע,סבלנות!
- פתחו מהר! אוי- יוי, שיני!
רופא שיניים פתח חיש-חיש
עמד בדלת!....הצטחק,
כי לפניו לא ראה איש
אלא עלוב קטן: מסרק.
אך המסרק כה נאנח:
- אין הדבר מצחיק כל כך...
כי בלי שיניים לחיות לא קל,
אני מסרק מסכן, אומלל,
ממש אפשר להתייאש:
נשרו שיני, חמש או שש,
חנני-נא,
רפאני-נא!
והרופא טוב הלבב
שמע, הקשיב, רחם עליו,
בדק, דפק, המס ישר,
הכניס, דקר, הדביק,ניסר:
אחר עמל של שתי שעות
נוצצו שיניים נפלאות.
והמסרק המאושר
הלך ברחוב קפץ ושר,
-כי זה אמנם מאוד כאב,
אך עתה יש לו שיני זהב!
 
כלבלבי
 
כלבלבי – אין זה ידוע –
אם הוא חי או צעצוע.
הוא שוכן עם הבובה,
עם הדוב, על אצטבה.
כל היום יושב אילם
ומביט או מנמנם.
אך בלילה – באין עוד אור
הכלבלב שלי נעור,
והולך וגדל
בתוך הלילה האפל,
מתייצב הוא לרגלי
ושומר – שומר עלי.
 
 
 
העכביש רעב
 
עכביש מאוד זעף:
את קוריו פרש לשווא.
לא נלכד החורף זבוב,
לא יתוש אחד עלוב.
אין עוד זבוב חי בעולם –
תם כל חרק, נעלם!
עכביש יושב זועף,
הוא רעב, מאוד רעב!
לא יועילו משקפיו
שהרכיב על קצה האף:
אין עוד זבוב חי בעולם,
תם כל חרק, נעלם!
עכביש יושב זועף,
הוא רעב, מאוד רעב.
ואפילו את הקן
אין לו חשק לתקן.
שברוח קצת נקרע
בזוית על התקרה.
עכביש עיניו עוצם,
מנסה להרדם,
אך לשווא,
כי הרעב
את קירבו מכרסם.
 
 
הציירת השובבה
 
הגידי רות, אם בטעות,
או אולי תוך שובבות
את ציירת קומקום עקום,
פשוש בלי ראש,
ציד בלי יד,
קרנף בלי אף –
הכול פגום,
או בעל מום?
ומה תאמרי, אם הדברים
במחברתך מצוירים:
ציד בלי יד,
פשוש בלי ראש,
קרנף בלי אף,
קומקום עקום,
בעלי –המום
ירצו לקום,
להתהלך כך בעולם
להתאונן לגורלם,
וכל אחד
עליך, רות, יראה ביד,
וכך יצעק מרוב חרון:
על יינתן לה עיפרון!
כולנו בעלי- מום עתה,
אך ורק באשמתה.
 
 
פטפטנית
 
הקוקייה סיפרה לאוח
שהעורב
אותו אוהב.
הקוקיה סיפרה לאוח
שהבונה
אותו שונא.
אבל האוח
הוא כעל מוח,
אינו אוהב
להתעצב
ולא יותר מדי לשמוח.
עמד כמו קודם על ענף,
כלום לא ענה ורק חשב:
את, דעתך קלה עליך,
אין את דוגרת אפרוחיך,
לכן נוטה את לכל דבר שטות
וממלאה זמנך פיטפוט.
מנין לך
שהעורב
אותי אוהב?
מנין לך
שהבונה
אותי שונא?
עוד לא זכיתי לראותם.
וכלל אינו מכיר אותם.
פטפטנית את, קוקייה,
בודה מלב כל ידיעה.
שתק האוח, כלום לא ענה לה-
היא נפרדה ועפה הלאה.
 
 
הבטנונית
 
ראו, הביטו, הזקית,
יש לה בטן ענקית.
בלעה זבובים, כמאה,
ואחר כך היתה צמאה,
מתוך שלולית ליד הברז
מים שתתה מלא-הכרס.
ועתה, ראו זיקית,
ולה בטן ענקית.
 
 
דן עשה חנוכייה
 
דן עשה חנוכייה
התדעו ממה?
בודאי תתפלאו:
מתפוח-אדמה!
איך עשה זאת? תשאלו.
- לא קשה כל כך,
תפוח-אדמה גדוך
לקובייה חתך.
ישר, הקציע ונקב
וציפה זהב.
וכל רואה
יביט, יתמה:
מה יפה חנוכיה
מתפוח אדמה!
 
הצבעונים מתחפשים
 
בגן ליד הצריף
באדמת החול,
פרחו שני צבעונים,
אדום וכחול.
אמר אדום
לפתע פתאום:
למה בטלים נשב
פה בגן ליד הצריף?
בחג פורים נשתתף!
הבה, הצבעים נחליף!
אמרו –וגם עשו
וכן התחפשו.
וכשבאו אל העיר
איש בכלל לא הכיר,
כי חבשו הצבעונים
מסכות על הפנים.
ובשובם אל הגן
כך סיפרו לשושן,
גם לגברת חבצלת:
הוי אנחנו
כה הצלחנו!
בפורים, שם בעיר
איש אותנו לא הכיר!
כסבורים היו הכל
אדום אדום, כחול כחול.
 
 
ליל י"א באדר
 
ליל יוד-אלף באדר,
מלילות שונה ומר.
החליל עם תן ייליל
בליל האבל בגליל X2
בליל יוד-אלף באדר
איש לפני מותו אמר:
טוב למות-נמות בגיל
בעד ארצנו בגליל X 2
בליל זה לילה באדר,
הד דבריו ללב חדר,
ואין עוד כח שיבהיל
את שומרינו בגליל X 2
בליל זה לילה באדר,
נדר כל צעיר נדר:
לא נחת ולא נחיל
בליל הזעם בגליל X2
 
 
אל תספר היום בציר,
לחן: דני ליטני

אל תספר היום בציר,
אל תלונן - מחר קציר,
כי לו רצית להיפגש,
לא מנעתך אפילו אש.

אל תצטדק בחוסר פנאי,
הלוא ראיתי במו עיני,
איך התחמקת בציל הליל,
ואיך נשקת פי יעל.

ועוד אזכור ימים טובים,
כשיחקנו באהבים,
כלום לא הניא אותך מקרוא
מקרוא אותי אל תוך מחבוא.

אל תספר - היום בציר,
אל תלונן - מחר קציר,
כי לו רצית להיפגש,
לא מנעתך אפילו אש.

 
 
דרכו האחרונה
לחן: פרדי ברק


הוא הלך לפניהם כה שקט
כמו לחג הוא כיון צעדיו.
"אנא אן זה נלכה כעת"?
שואלים ותמהים ילדיו, ילדיו.

"אנחנו יוצאים לחופשי,
ראו השער נפתח לרוחה.
לא לבכות רק לשיר (רק לשיר)
שירי חג ושירים של שמחה, של שמחה!

והרחוב התפרש כמו מרבד
לרגלי ילדים יחפים,
השרים "איננו לבד, לבד"
צועדים לנופים היפים, היפים.

כי הדוקטור הוא לא יעזוב
ילדיו הולכים כאן כולם, כולם.
הוא איתנו הולך - (עד הסוף)
הוא איתנו לעד לעולם, לעולם....


נחלק נא את האושר
לחן: חוה אלברשטיין


על מה נתאונן תמיד,
נתקנא ונתרעם,
אם את שתינו הידיד,
יאהב בלב שלם.

על נשב עוד אבלות,
נתפייס אני ואת,
יש שבעה ימים לילות,
משבת ועד שבת.

נחלק נא את האושר,
לפי הצדק והיושר.

ביום ראשון יהא אצלך,
אליי יבוא ביום שני,
אלייך בשלישי ילך,
ברביעי יאהב אני.

נחלק נא את האושר,
לפי הצדק והיושר.

בחמישי ליבך יצהל,
ולבבי ביום שישי,
בשבתות נפיל גורל -
אולי אישך? אולי אישי?

נחלק נא את האושר,
לפי הצדק והיושר.

על מה נתאונן תמיד,
נתקנא ונתרעם,
אם את שתינו הידיד,
יאהב בלב שלם.

על נשב עוד אבלות,
נתפייס אני ואת,
יש שבעה ימים לילות,
משבת ועד שבת.

נחלק נא את האושר,
לפי הצדק והיושר.


בֻּבָּה שָׂרִינָה

הָיְתָה זוֹ בֻּבָּה יָפָה לְהַפְלִיא

יָדְעָה לְבַטֵּא: "אִמָּא, אִמָּא- לִי"

יָדְעָה לְהָנִיעַ יָדֶיהָ, רַגְלֶיהָ,

יָדְעָה לַעֲצֹם וְלִפְקֹחַ עֵינֶיהָ.

בֻּבָּה זוֹ נִתְּנָה יוֹם אֶחָד מַתָּנָה

לְלֵאֶה בַּת אַרְבַּע, לְלֵאֶה הַקְטָנָה.

מֵאַחַר שֶׁלֵּאֶה נוֹעֲצָה באמה

הֵן קָבְעוּ כִּי "שרינה בֻּבָּה" יִהְיֶה שְׁמָהּ,

וְלֵאֶה הַקְטָנָה, לֵאֶה בַּת אַרְבַּע

נִקְשְׁרָה לַבֻּבָּה בְּכֹל עֹמֶק לִבָּה

לְכָל צְעָדֶיהָ הַבֻּבָּה נִלְוְתָה,

לַטִּיּוּל, לַשֻּׁלְחָן וְאַף לַמִּטָּה.

אוֹתוֹ לַיְלָה אָיֹם כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הֵם

וְלָקְחוּ אֶת לֵאֶה, אֶת הָאָב, אֶת הָאֵם,

לֵאֶה הַקְטָנָה, לֵאֶה בַּת אַרְבַּע

כָּל דָּבָר לֹא לָקְחָה זוּלָתִי הַבֻּבָּה.

וּכְשֶׁהֵם הִפְרִידוּהָ בְּקוֹלוֹת נִחָרִים

בְּמַכּוֹת אֶגְרוֹפִים מֵעַל פְּנֵי הַהוֹרִים

הִיא מְאוּם לֹא יָדְעָה וּמְאוּם לֹא הֵבִינָה,

אַךְ חִבְּקָה אֶל לִבָּה בֻּבָּתָהּ, אֶת שרינה.

כַּאֲשֶׁר נִדְחֲקָה בֵּין מֵאוֹת יְלָדִים,

כָּמוֹהָ קְטַנִּים, נִרְעָדִים, נִפְחָדִים,

הִיא אַחַת יְחִידָה לֹא קָרְאָה, לֹא בָּכְתָה,

כִּי אִתָּהּ בֻּבָּתָהּ, כִּי שרינה אִתָּהּ.

עַד רִגְעָהּ הָאַחֲרוֹן, עוֹד נוֹשְמָה הֲמוּמָה

רִחֲמָה עַל שרינה פֹּה נִלְחֶצֶת עִמָּהּ.

עַד כָּשְׁלָה, עַד נָפְלָה בַּחֲלוֹם אַפְלוּלִי

הִיא שָׁמְעָה קוֹל שרינה: "אִמָּא- אִמָּא-לִי".

אַךְ עַתָּה עוֹד אֵינֶנָּה לֵאֶה, זוֹ אִמָּהּ,

וּמִי יְרַחֵם עַל בֻּבָּה יְתוֹמָה?
 
 
 
 
 
 
 
  בוצע ע"י חברות קבוצת "דו רה מי" כמטלה בהשתלמות מוזיטק