בתאום מראש ניתן לבקר בסדנת האמן של יונה.

הגלריה של יונה לוי גרוסמן

כתובת האתר הפרטי שלי היא:-

http://www.art-gallery-yona.com

יונה לוי גרוסמן היא אמנית ומשוררת. חיה ויוצרת במושב עין הבשור,

במועצה האיזורית אשכול שבנגב המערבי.

השראתה נשאבת מהאהבה למקום, לארץ ישראל, יונה היא ציונית, שאדמת אבותינו חשובה לה.

יונה מעצבת את עולמה תוך כדי חיפוש תשובות לשאלות בתחומי הפילוסופיה היהדות והמדע. היא לומדת כל הזמן.

וכך היא מגיעה להשראה לגיבוש עולמה.

אודות עולמה וחיפושיה אחר התשובות קראו באתר שלה. באתר מאמריה והשירים שהיא כתבה וציירה.

 במקום אפשר לרכוש את ספר שיריה "האהבה היא אי-שפיות" בהוצאת ספרית הפועלים, וכן ציורים מקוריים והדפסים מציוריה.

הפרופסור לאמנות דן קדר כותב בפתיח לספר הציורים והשירים  של יונה "האהבה היא אי שפיות" 

בהוצאת ספרית הפועלים.

"יונה לוי-גרוסמן מתאחדת עם המדבר.
היא המדבר. והמדבר הוא זה שחותם בטביעת
אצבע על עבודותיה......
בודדה באינסוף – כורעת ברך לפני הבוהק
המדברי, .... רוחות המדבר חוברות אליה בזמזומן
המיוחד, זו השריקה המדברית המרטיטה,
ונושאות אותה כשיח קוצים כדורי ....."

בלהה שומר זייצ'יק כותבת על יונה בספרה "לטייל בעקבות אמנים" בהוצאת מודן  :-

"יונה היא אמנית מעניינת היוצרת בטכניקה מיוחדת פנורמה מרהיבה של המדבר. "בתחילה היו אלה נופי סיני. עם העקירה הם התחלפו בנופי הנגב המערבי הנשקפים מחלונות ביתי," היא אומרת....

בטכניקה ייחודית היא מפיחה רוח חיים במדבר. דיונות, ערוצי נחלים, עקבות של אנשים המכוסים בחולות הזמן, מתועדים על גבי בדים גדולים, וכל יצירה היא תמיד רק קטע ממדבר גדול בהרבה. "בצומת בין מרחבי האינסוף, שלחמשת החושים אין די בהם," אומרת יונה, " לבין הכמיהה לדעת עוד, אני בונה את מרבד עולמי־יצירתי במכחול דק כמו הרוקמת או האורגת. ומאחר שאין די בעולמו של יחיד לדעת אינסוף, אני פונה למורי דרך רבים כדי ללמוד מהם על עולמם". בין המורים שלאורם היא מתהלכת בעיניים בוחנות, מצויים פילוסופים ובמיוחד שפינוזה ותורתו, חוקרים מתחומי ההתנהגות האנושית ופיזיקאים, והוגים מעולם היהדות והקבלה. הגיגיהם מרפדים את דרכה. "עת אשב בביתי במדבר," היא אומרת, "מביטה בנוף שסביבי, דרך עיניהם אני רואה את האינסוף. זה הרגע שבו היקום כולו נפרש למולי." .....

המבקרים יתקבלו במאור פנים ויילקחו על ידי האמנית לסטודיו המואר והמרווח בעין הבשור, שבו תלויות התמונות מהתקרה לרצפה, בוהקות בלובנן, כשטביעות הנוף המדברי חתומות בהן. הפגישה עם יונה היא פגישה עם אמנות יוצאת דופן ועם אמנית בעלת מבט חודר שרואה למרחקים. "

נוגה ראבד, מנהלת מוזיאון הנגב לאמנות שבבאר שבע כותבת על יונה.

"יונה לוי-גרוסמן מביטה בנוף ורואה את האינסוף. מביתה במדבר היא רואה את היקום כולו.

משנת 1977 היא מוקפת בנופי הנגב: בשנים הראשונות היו אלו:-

 חולות סיני, ולאחר החזרתם של  אלו למצרים במסגרת הסכם השלום,

התחלפו הם בנופי הנגב המערבי, הנשקפים מחלונות ביתה

במושב עין-הבשור. חולות חלוצה, מרבדי הכלניות בחורף הנפרסים לאורך ערוצי הנחלים הבשור

 ונחל גרר, רמה הנגב, הר הנגב, מכתש רמון, מדבר יהודה, ים המלח ומצדה.

יונה מציירת בצבעי שמן על בד, שכבות - שכבות המצטברות באיטיות זו על גבי זו, בעבודה יסודית

ומאומצת. במבט ראשון מבחין הצופה בנופי הנגב הנפרשים לפניו, אולם זוהי רק מראית - עין, ואולי – מראית אין.

תמונותיה של יונה נראות פעמים רבות כנופי המדבר הסובבים אותה מרבית חייה: דיונות, ערוצי נחלים,

עקבות של אנשים ותרבויות המתכסים בחולות הזמן. אולם תמונות אלו הן אשליה, תעתוע של העין: החרסים

נוצרו על-ידי האמנית עצמה, אשר לשה חומר, שורפת אותו בתנור ואז מעצבת את צורתו או שוברת אותו כרצונה.

כך נוצרות תמונות של מקום מתוך האין – מקום...."