סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר
ברוכים הבאים לאתר 
דת ויהדות
של אברהם גבריאל 

אחרי הרבה זמן שלא
היינו פה לעדכן את
אתרינו חזרנו והוספנו
כעת תכנים חדשים 
לפרשת נצבים 
ולפרשת וילך 
לשנת 2019.
 
 

הדפסת הפרשה
פרשת השבוע - פרשת ויקרא

נאמר בפרשה: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם, אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ, וְהֵב ִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים, וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה לִפְנֵי ה' חַטָּאת הוּא, וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ".
רבותינו בגמרא במסכת הוריות (דף י עמוד ב) עומדים על השינוי בלשון שנאמרה בפסוק, "אשר" נשיא יחטא, ולא נאמר כדרך שנאמר בכל הפסוקים, "ואם נפש אחת", "ואם כל עדת ישראל ישגו", שהרי כאן נאמר "אשר נשיא יחטא", ואם כן מהו פשר השינוי בלשון התורה בפסוק זה?, אמר רבי יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא (המלך) שלו מביא קרבן על שגגתו, שאפילו שעה עבירה בשוגג, לא אומר לעצמו, הן אנ ימלך, ולא מכבודי לקחת קרבן לבית המקדש ולהתבייש בפני הכהנים המקריבים את הקרבנות, אשריו שלבו כפוף לה' יתברך והוא מביא קרבן על שגגתו. כל שכן הדיוטות שיהיה לבם כפוף.
כלומר, שהמלך במעשיו משפיע השפעה עצומה על בני עמו שידעו איך יהודי צריך להתנהג, שאם עשה איזה עוון ועבר על אחת מבל מצוות התורה בשוגג, עליו להכניע את עצמו ולהראות שהוא כפוף למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואם בשוגג כך, כל שכן שאם יעבור על איזו עבירה במזיד עתיד הוא לחזור בתשובה לפני ה'.

ולכאורה יש להקשות, מה פשר הדברים "אשרי הדור שהמלך שלו מביא קרבן", במה יהיה הדור מאושר בכך שמלכו מביא קרבן, איזה קשר יש בכלל בין הקרבן שמביא המלך לאושר של בני דורו?

בטבע האדם, ככל שהוא גדול יותר מחבירו, יצרו גדול ממנו, ואם הוא גדול בחכמה יצרו קשה פי כמה. וכן אם הוא גדול באושר ובשררה יצרו גדול יותר משאר בני אדם. וכל שכן מי שזכה והגיע מחמת מעלתו לתפקיד מלך על ישראל, שעבר כבר את השלבים בחיי האדם ועלה ונתעלה הרבה מאד, ונעשה תלמיד חכם מופלג על כל ישראל, ועשיר מופלג והכל תחת ידו, שבודאי יצרו גדול מאד, והוא עלול בחטאו לגרום להשפעה הרסנית ביותר.

והנה המלך טעה ועבר עבירה בינו לבין עצמו, ויתכן שאין איש יודע על דבר חטאו של המלך, וכעת הנה הוא בא ומת ייצב בבית המקדש ומודיע כי עליו להביא קרבן על חטא שחטא בו, והוא מודה בחטאו ומקריב קרבן. הרי בקלי קלות יכול היה לתרץ לעצמו אין סוף תירוצים מדוע עליו להשתמט מחובה זו, ובכל זאת הוא אינו נוהג כן, ומכניע את עצמו בגבורת ארי ובא ומביא קרבן. ועל כן אין ספק שמייד הוא משפיע השפעה עצומה על בני דורו שממנו יראו וכן יעשו, וחודרת בלבם התודעה שיש מלך על הכל והוא מושל בכל והכל שלו. ועל כן נאמר אשרי הדור שמלכו מביא קרבן על חטאו.

בגמרא במסכת נדרים (מט:) מובא מעשה ברבי יהודה בר אילעאי, שהיה עני מרוד ולא היו לו אפילו בגדים להתכסות בהם. פעם אחת הלכה אשתו לשוק, וקנתה צמר וטוותה ממנו חוטים ותפרה מעיל פשוט. וכשהיתה היא יוצאת לשוק, היתה מתכסית באותו המעיל, וכשהיה הוא יוצא לשוק, היה הוא מתכסה במעיל והיא היתה יושבת בביתה. (ואותו בגד היה מתאים גם לאיש וגם לאשה, כמו שכתב המהרש"א, שאם לא כן יש איסור בלבישת מעיל כזה כמו שביארנו כבר בהלכה יומית).

פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית, וכל העם וכל חכמי ישראל הגיעו לעצרת שגזר רבן שמעון בן גמליאל. ורק רבי יהודה ברבי אלעאי לא הגיע. שאל רבן שמעון בן גמליאל מדוע זה לא הגיע חבירנו רבי יהודה? אמרו לו, מפני שאין לו מעיל להתכסות בו. שלח אליו רבן שמעון מעיל שיתכסה בו, וסירב רבי יהודה לקח את המעיל, מפני שלא היה רוצה להנות משל אחרים. כדבר שנאמר "שונא מתנות יחיה". אמר רבי יהודה לשליח שהגיע אליו, אל תחשוב שאני עני, ומיד הרים את המחצלת שהיה יושב עליה, והראה לו כמה כסף וזהב שהיה מוחבא מתחת למחצלת, אלא שאיני רוצה להנות מן העולם הזה. וכתב רש"י, שבאמת היה רבי יהודה עני ואביון, אלא שנעשה לו נס ונברא המטמון מתחת למחצלת, שלא יתבייש רבי יהודה.

והנה התנהגותו של רבי יהודה היתה משפיע על כל בני דורו ועל כל חכמי ישראל שהיו יושבים איתו בישיבה. הגמרא במסכת סנהדרין (כ.) דורשת על הפסוק "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל", "שקר החן", זה דורו של משה רבינו, והבל היופי, זה דורו של חזקיהו מלך יהודה, שהיו בקיאים כל ישראל בדיני טומאה וטהרה בימיו. "אשה יראת ה' היא תתהלל", זה דורו של רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה. ומבואר אם כן ש דורו של רבי יהודה היה המובחר שבדורות מבחינה מסויימת, ובכל זה זכו בני דורו מפני שהיו מושפעים מהתנהגותו של רבי יהודה, שהחדיר בכל ישראל את ההבנה, שיש להסתפק במועט, והעיקר הוא לעסוק בתורה ולקיים את מצוותיה, ואפילו אם קשה, צריך להמשיך לעבוד את ה' בכל מחיר ובכל תנאי. וזכה דורו יותר מדורו של משה רבינו ודורו של חזקיהו מלך יהודה.

אשרי המנהיגים של הדור שמשפיעים על בני הדור בהנהגתם בדרך ארץ, ומודים על האמת ואינם בורחים כאשר הם צריכים לתת תשובה על מעשיהם. ובדרך אגב נזכיר, כי גם בזמנינו עלינו ללמוד מגדולי התורה שלנו איך הם מכניעים עצמם תחת רצון ה' יתברך ואינם מתביישים לחזור בה ולהודות על האמת כשיש בכך צורך. ולדוגמא, הנה מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א, כל ימיו היה מורה ובא בשיעוריו ובחבוריו בדיני פרוזבול להלכה כשיטה אחת, ובכל זאת בזקנותו הודה ולא בוש שיש לפסוק אחרת. כי הנה מרן השלחן ערוך כתב שתלמידי חכמים אינם חייבים לכתוב פרוזבול בכדי שלא ישמטו חובותיהם בשביעית, ודי להם במה שימסרו את החובות זה לזה בעל פה, שיאמרו בפני חבריהם שהם מוסרים את כל חובותיהם לבית דין פלוני, ודי בזה. (אולם זהו רק באופן שאין ברירה ואין זמן לכתוב פרוזבול כדין), וכל ימיו היה מרן שליט"א אומר, שהדין כן רק לגבי תלמידי חכמים, אבל סתם בני אדם חייבים לכתוב פרוזבול ממש ולא די להם במסירת החובות בעל פה. אולם כאשר היה מרן שליט"א כבן שמונים ושבע שנים, חזר לעיין בסוגיא זו, וראה את דיעות הפוסקים בענין זה, וכתב בספרו שכעת הוא חוזר בו, ולהלכה יש להורות כדעת הפוסקים שאף שאר בני אדם יכולים למסור חובותיהם בעל פה במקום שאין להם שהות לכתוב פרוזבול. וכל זה אחרי ששנים על גבי שנים היה מורה אחרת, אף על פי כן בראותו שהדעת נותנת יותר לפסוק כדעת הפוסקים בשיטה שכנגד, מיד חזר בו ולא היה לו שום מחשבה חלילה להטות את הדין מחמת דעתו האישית. ודוגמאות כאלה יש למכביר.

אשרי הדור שזוכים ורואים את הגדולים משפיעים על הקטנים, ומהם השפעה חיובית על כל כלל ישראל.


שבת שלום.
 
ז' אדר ב' התשס"ח (14.3.08) פרשת ויקרא
 
"הגזרה אמת והחריצות שקר"
 

"מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה", וידועים דברי הרמב"ן ז"ל כי "הגזרה אמת, והחריצות שקר". ומדוע לא נלמד מהנהגתו של מרדכי הצדיק, אשר בשמעו את דבר הגזרה על עמו, מיד "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" (אסתר ד-א), "ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קיבל" (שם ד). ולכאורה עלינו להבין, הלא לבישת השק מנעה את מרדכי מלהכנס אל חצר המלך ולדבר עם אסתר פה אל פה, כי על כן "אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק" (שם ב). והרי ההשתדלות היא עניין רציני ובר חשיבות למאד הנדרש לעת שכזו, ואם כן, היה לו למרדכי להסיר שקו לשעה קלה, למען תהא לו אפשרות כניסה אל חדרה של אסתר, ולמה זה סרב לקבל את עצתה של אסתר ודחה את הבגדים ששלחה עבורו?

אלא ודאי הנהגה זו של מרדכי הצדיק ללמד יצאה, כי ההשתדלות לגביו אינה נחשבת מאומה במערך המעשים לביטול צו הגזרה, וכי אחת היא הדרך – "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". זו היא הדרך ואין בלתה.

ואם יחפוץ האדם לבטל מעליו גזרת שמים, אין לו לשים מבטחו ומפלט לנפשו בשבילי ההשתדלות. וכי סבורים אנו שהבורא יתברך יענישנו וימעיט מזונותינו אם נוסיף שיעור תורה, אם נתפלל ביתר מתינות, ואם נקדיש יותר תשומת לב לחנוך ילדינו?!...

ועתה, ניטיב להבין את טעם קריאת יום טוב זה בשם "פורים". הנה בפסוק נאמר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט-כו). ולכאורה הדבר תמוה מאד, מה ראו על ככה אנשי כנסת הגדולה ליחס חשיבות רבה שכזו ל"פור" אשר הטיל המן הרשע, ומה ערך ל"פור" זה בכל מערכת הנסים הנפלאה והגדולה עד כי יקבע שם יום טוב זה על שמו ולזכרו של אותו הפור. אלא ודאי יש בה, בקביעת שם זה דוקא, משום לימוד נורא – להורותנו יסוד עיקרי זה שיש ה' בקרבנו, הוא אבינו הנושא אותנו בחיקו, הוא רוענו המצילנו מידי הזאבים, והוא הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו.

צא ולמד, מה ארע לו לרשע זה בכל דרכי השתדלותו לאבד את ישראל, אשר דוקא פור זה, שהפיל כדי ללכוד בו את היהודים, נהיה לו לפח ולמוקש, ובמקום שדמה בנפשו לשלוט ביהודים, נשלט הוא על ידיהם. וכי דוקא אותו העץ אשר הכין לו למרדכי עמד לו לרועץ והיה לרעתו? וכן השתדלותו וביאתו אל חצר המלך לבשר לו על תכניתו לתלית מרדכי, היא היא שהסבה את מפלתו ורוממה את כסאו של מרדכי, הוה אומר, כי לא התבצעו כאן כלל עצת אנוש, תחבולותיו ופעולותיו, וכל אשר נעשה – לאורך כל המגילה, לא היה אלא "מעשה אלוקינו" בלבד. כל פרט ופרט, קטן כגדול, הוה חוליה במערכת הגדולה והנוראה הזו, שהרכיבה את שרשרת הנסים והנפלאות אשר עשה ה' לעמו. (מעין השבוע, לקט שיחות מוסר)

 

שבת שלום ומבורך!
 
"וימליכה תחת ושתי"

"ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי":

ידועה הסגולה שהיתה בכתר המלכות של דוד המלך ע"ה, שכל מי שהיה ראוי למלכות והוא מזרע דוד – היה הכתר הולמו, ומי שלא היה ראוי למלכות – לא היה הכתר הולמו.

כך גם היה בכתרה של ושתי, כתרה היה עשוי כמידת ראשה. ולפי דרך הטבע, לא היה אמור להתאים לראשה של אסתר. וכשרצה המלך לבדוק האם גם מן השמים ראויה אסתר למלכות, אמר לשים את הכתר על ראשה, כדי לבדוק האם יהלום גם את מידותיה. וראו זה פלא, הכתר הלם להפליא את מידותיה של אסתר, משל לא נעשה אלא בעבורה. זהו שאומר הפסוק "וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי", משום שכתר המלכות של ושתי הונח והתאים לראשה, משום כך הבין המלך שאסתר היא הראויה למלוכה, ואז "וימליכה תחת ושתי". (קרן ישועה).
 
"ותיטב הנערה בעיניו"

"ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה לתת לה ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים"

מעשה בשני גבירים אלמנים שביקשו משדכן פלוני שימצא להם בת זוג. הלך השדכן ודיבר על ליבה של נערה בת טובים שתינשא לאחד מהם. והנה, למרבה הפלא, לא בחרה הנערה בגביר העשיר מבין השניים, כי אם בגביר הבינוני. השדכן התפלא מאד על בחירתה של הנערה, ואף הביע את פליאתו באזניה. ענתה הנערה ואמרה לו, אכן, ידעתי שהגביר השני הוא עשיר יותר, אך אשתו שמתה עליו הייתה יפה עד מאד ועל כן אם ישאני לאישה לא אמצא חן בעיניו כל כך, כי יהיה זכרון אשתו הראשונה לנגד עיניו. אך הגביר השני שאינו עשיר כל כך , לא הייתה אשתו הראשונה יפה כל כך,  משום כך מעדיפה אני להנשא לגביר זה, למרות שאינו עשיר כראשון.

על פי מעשה זה יובן הפסוק במגילה "ותיטב הנערה בעיניו", כי אחשורוש נשא לאשה את ושתי שהיתה מארבע השנים היפות שבעולם, והיה יופיה רב ועצום. על כן, מדרך הטבע היה צריך המלך לזכור לנגד עיניו את מראה ושתי ואת יופיה, כך שאשה אחרת לא תמצא חן בעיניו כל כך. למרות זאת, אסתר המלכה מצאה חן בעיניו עד מאוד, וזהו שכתוב: "ותיטב בעיניו" דוקא, באותם עיניים שראו את יופיה של ושתי (קרן ישועה).
 

העלון מוקדש להצלחת

רוברט ושושנה גזיאל הי"ו

                                                                    ובני ביתם
בכל אשר יפנו ישכילו על מרומי ההצלחה ברוב אושר, עושר וכבוד, לאורך
ימים ושנים והשי"ת ישמור צאתם ובואם לחיים טובים ולשלום. אכי"ר.
 

דבר מו"ל אשכולות:

1.                  העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2.                   כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

 
בס"ד
 

מאת הרה"ג אליהו עמאר שליט"א

רב אזורי בארותיים-עולש
 

בעיתוני זמנינו היו כותרות העיתונים מלאי שנאה ושיטנה וכל המהדורות המרכזיות היו נפתחות בדברי חירוף וגידוף לאותו פנאטי אומלל המטיל רפש על החברה הנאורה וגורם להמשך התבדלותנו מהעמים וסגירתנו בגטאות עם דעות מיושנות, ולא עוד אלא שיוצא הוא אל רחוב העיר ומתריס בפני המן האגגי ועומד לפניו בככר העיר ואינו כורע ומשתחווה ובכך ממיט הוא שואה של גזירות כליה על עם ישראל. כמה חרפות וכמה נאצות עוד היו מוספים ושופכים על ראשו, ומביאים מומחים לכל תחומי החיים להעמיק ולהסביר לנו את מסוכנותו של אותו אדם הנקרא מרדכי, וני יודע אם לא היו מצמידים לו אי אילו תמהונים את הכינוי "רודף" וחבר כנסת רודף פרסום היה מגיש שאילתא מעל דוכן... ויאמרו כולם בקול גדול: למה שלא ילך ויתחבא בביתו ושם יעבוד את ה'. מה לו לבוא ולעמוד, משל עושה הוא דווקא. ולהתריס בפני אותו רשע גאוותן ולספק לו עילה להסית את המלך ואת המון העם  "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים"

אך חז"ל המגלים לנו את השתלשלות העניינים, ומדבריהם אנו רואים עד כמה קטנה ראייתנו ואין אנחנו יכולים להבין נכוחה, כי גזירת השמד נגזרה לא מפני מרדכי ההולך בתומו, שהלא יכול המן לכעוס להתרגז ולהיפגע עד עמקי נשמתו, איננו יכול הוא לעם ה'! והגזירה לא ממנו ולא בגינו באה כלל, ועל מה נגזר? על סיפור ישן המתרחש מספר שנים קודם ועליו אנו קוראים בפתיחת המגילה, אותה מסיבה בה יושבים עם ישראל בתוך הגויים ונהנים מסעודתו של אותו רשע. הוא הביא להם אוכל ויין כשרים, אבל מרדכי צועק קומו והתבדלו אין לנו לחגוג יחד עם גויים. איננו עם ככל העמים, והם... צוחקים ובזים לו. ומסבירים לו כמה חשוב שניצור קשר הדוק עם המלכות ונהיה עם נאור. ועוד- הן זה לכבוד המלך. ואם לא נשתתף נרגיז אותו, אך הם טעו דוקא בגלל שהם כן השתתפו כעס עליהם מלך מלכי המלכים ונתננו בידי אותו רשע בגזירתו עלינו את הגזירה הנוראה, שהרי מגלגלים חובה על ידי חייב, ולעיתים מכניס ה' בלבם שנאה עלינו בכדי להשמידם! כפי אשר אנו רואים שבסופו של דבר המן נפל בבור אשר כרהה לעצמו, ודוקא אותו מרדכי  היהודי הנצחי, הגאה העומד איתן אל מול המן ותרבותו ואינו נרתע ואינו פוחד להתגאות באמונתו הוא אשר ניצח את אותו רשע! וזכותו היא זו שהצילה את כל כלל ישראל, גם את גופם וגם את רוחם.

וכאשר נגזרה הגזירה ונשלחו אגרות על ידי המן לכל מדינות אחשוורוש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים,

מרדכי אינו נבהל ואינו נרתע אלא זועק זעקה גדולה ומרה לעורר את העם לתפילה, ואף הוא מתפלל לפני ה' ואומר: גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולם, כי לא מגבהות לב ומֵרוּם עין עשיתי אשר לא השתחוויתי להמן, כי מיראתך פעלתי זאת, לבלתי השתחווה לו. כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם, ולא רציתי להשתחוות לזולתך. כי מי אני אשר לא אשתחווה להמן על תשועת  עמך ישראל – כי לוֹחך הייתי מנעלי רגליו, ואתה ה' הצילנו נא מידו ויפול בשחת אשר כרה, וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידך, וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו...

מה עשה מרדכי הלך ואוסף עשרים ושנים אלף ילדי ישראל ויושב ולומד עמם, ובא המן ורואה אותם לומדים מה עשה אותו רשע - השליך עליהם שלשלות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר: למחר אהרוג אלו התינוקות תחילה ואחר כך אתלה למרדכי, וגעו כולם בבכייה עד שעלתה שוועתם למרום ועמד ה' מכסא דין וישב על כסא רחמים ואמר. מה קול הגדול הזה כגדיים וטלאים? עמד משה רבנו לפני הקב"ה ואמר: לא גדיים ולא טלאים הם, אלא קטני עמך הם, שרויים היום בתענית שלשה ימים ושלשה לילות ולמחר רוצה האויב לשחטם כגדיים וטלאים, באותה שעה קרע ה' את גזר הדין והפיל על אחשוורוש בהלה באותו הלילה – "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" ולעת בקר היה  רואה אחשוורוש בחלומו: והנה המן עומד על גביו וחרבו שלופה בידו,ומעביר פרפורין מעליו וכתרו מעל ראשו ומבקש להורגו. באותה שעה בא המן ודפק על הפתח. נבעת המלך ואמר מי בחצר? אמרו לו הנה המן עמד בחצר. ושאלו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? ענה המן: לבוש מלכות... וסוס... וכתר מלכת! כיון ששאל הכתר נשתנו פני המלך. אמר: זהו שראיתי בחלומי הוא מבקש להרגני! ואמר לו לך עשה כן למרדכי היהודי,

הלך המן למרדכי ומצאו מתפלל. כשסיים תפילתו אמר לו המן: עמוד, מרדכי הצדיק בן אברהם יצחק ויעקב, שקך ואפרך הקדימו לעשרת אלפים ככר כסף שלי, עמוד משקך ואפרך ולבש לבוש המלך ורכב על סוס המלך.

רואים אנו מתפילתו של מרדכי כי הוא מבין היטב את הסכנה אשר נכנסים עם ישראל כולו מידי המן הרשע בגין סירובו העיקש להשתחוות להמן. אך הוא בקדושתו רואה שלהצלתם של ישראל מידי שמים מחויב הוא לסכן עצמו ולקדש את שם ה' אלוקי ישראל ברבים, כי זהו הדבר היחיד היכול להשקיט מעליהם את חרון אף ה' ולהצילם.
 
בס"ד
 
הלכות פורים
 

קריאת המגילה

*     הכל חייבין במקרא מגילה אנשים ונשים, אך הנשים אף על פי שיודעות לקרוא ישמעו מן האנשים. ואם הנשים לא שמעו בבית הכנסת, יחזור ויקראנה בביתו בשביל אשתו ושאר נשים שבבית. ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים, לא יברך בשבילן וגם הן לא יברכו (בא"ח שם א').

*     זמן קריאת המגילה בלילה מצאת הכוכבים עד עמוד השחר. וזמנה ביום מהנץ החמה עד השקיעה. ומי שהשעה דוחקת לו – יכול לקרוא מעמוד השחר.

*     אם השמיט הקורא מילים בקריאתו, אפילו שהם מילים שלא משנות את משמעות המגילה – לא יצא ידי חובה. ומי שיש בידו מגילה שאינה כשרה ישמע משליח ציבור וישתוק (בא"ח שם ו) ואם לא שמע כמה מילים מהש"ץ מחמת רעש וכדומה אף על פי שיש בידו מגילה לא כשרה – יקרא אותם מילים שלא שמע, או יאמרם בעל פה.

מתנות לאביונים

*     חייב כל אדם ליתן ביום פורים שתי מתנות לשני עניים לפחות וכל המרבה ברוך יהיה. ויתן ביום ולא בלילה.

כתב הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב' הלכה י"ז) "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם  שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו שפלים ולהחיות לב נדכאים".

משלוח מנות

*     חייב כל אדם לשלוח לחברו שתי מנות, ביום פורים ולא בלילה ודוקא שני אוכלים לפחות, ויניח כל מין בכלי אחר בפני עצמו, ולא יניח שניהם בכלי אחד, ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול, אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא ידי חובה (בא"ח שם ט"ז), גם האישה חייבת במשלוח מנות ומתנות לאביונים (בא"ח שם יז ועיין לרמ"א תרצה שכתב ואיש ישלח לאיש ואישה לאישה שם סע' ד') וכל זה במשלוח מנות אבל במתנות לאביונים איש יכול לתת לאישה ואישה יכולה לתת לאיש (שם).

סעודת פורים

*     מצווה להרבות בסעודת פורים. ועיקר הסעודה ביום, ואם עשאה בלילה – לא יצא ידי חובה. ולפי הסוד טוב לאכול סעודת פורים בבוקר לפני חצות היום. והנוהגים לאוכלה אחרי חצות היום יזכרו להתפלל מנחה קודם לכן, כיוון שאסור לאכול סעודה גדולה קודם מנחה. (שו"ע תרצה סע' ב' עיין לכה"ח שם ס"ק כג ובמעשה רב סימן רלח שסובר כן. רמ"א סע' א. בא"ח שם יט).

בגדי שבת וחג

בפורים לובשים בגדי שבת או בגדים יפים אחרים, ולא ילבשו בגדי חול, כי "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". ויש לשים לב ללובשם כבר מערב פורים. (שו"ע תרצה סע' ב ברמ"א שם)
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502232427