לעילוי נשמת נג'יה בת מדללה 

                                              

   מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?    פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר
   השביעיות המדהימות ביהדות
 
    פרשות השבוע
    דף הבית
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

בס"ד גיליון 223 ח' תשרי התש"ע (26.9.09) פ' האזינו ויום הכיפורים

הדלקת נרות
18:13
 
מוצאי שבת
19:09
 

לפני ה' תטהרו

אמר הצדיק בעל ה"ישמח משה" מאוייהל זצ"ל: אדם שנשפך מעט רוטב על מכנסיו והכתימם, לא יצא לרחוב לפני שינסה להעביר את הכתם במעט מים. אם יוזמן לאירוע, ישפשף את הבגד היטב עד שהכתם כמעט לא יראה. אך אם יוזמן אל המלך – ובעניין שהוא בעבורו חיים או מוות – בודאי ימסור את הבגד למכבסה מעולה עד שלא ישאר רושם מהכתם.

וזהו: "לפני ה' – תטהרו" יש לטהר את הלב מכל וכל לפני שבאים אל המלך.

אבל מי יכול להיטהר לחלוטין? איה המכבסה שתכבס כך את לבנו?

הרי לנו בשורה נפלאה: הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מוכן לטהרנו: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם"! הוא עצמו מוכן לטהרנו, כדי שנוכל לבוא ולהתיצב לפניו.

אבל יש לכך תנאי אחד: המכבסה המעולה ביותר לא תכבס את הבגד, אם לא ימסרו לה אותו...

נמסור את לבנו לבוראנו והוא יטהרנו! (שערי ארמון)
 

חוזרים בתשובה

אומרת הגמרא: במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (ברכות ל"ד)

ונשאלת השאלה: כיצד יתכן שאדם שחטא כל ימיו וכעת שב בתשובה תהיה מעלתו יותר מצדיק גמור שעסק כל ימיו במצוות?

ונראה לומר שהסיבה היא מפני שמי שלא טעם טעם חטא, יקל עליו להלחם ביצרו מאדם שטעם טעם חטא ושנה בו עד שנעשה לו כהיתר שאז הינו צריך גבורה עילאית על מנת להתרחק מן החטא.

ומסופר על מלך אחד שרצה לנסוע למדינה רחוקה. לפני צאתו קרא המלך לשלושה מעבדיו ונתן בידי כל אחד מהם בקבוק יין ישן שקיבל מאבות אבותיו ויצוה עליהם לשמור בקבוק זה עד שישוב ממסעו. לאחר שנסע המלך, פתח הראשון את הבקבוק אשר ברשותו ושתה את כל היין.

האדם השני קיים את ציוויו של המלך ושמר את הבקבוק אשר באמתחתו ולא פתחו כלל. ואילו השלישי פתח את בקבוק היין שברשותו ושתה כמחצית מתכולתו, התחרט על מעשיו ושמר את מחציתו למלך. כאשר שב המלך ממסעו ביקש את בקבוקי היין מנתיניו. הראשון ששתה את כל היין, ציוה המלך להורגו, כמורד במלכות. השני שהביא למלך את בקבוק היין בשלמותו קיבל פרס יפה מאת המלך ואילו השלישי שהביא למלך חצי בקבוק, קיבל פרס גדול כפליים, כשראו שרי המלך

התפלאו מאוד, ושאלוהו מדוע נתן לזה ששתה מחצית מכמות היין פרס גדול יותר מזה שלא שתה כלל?

ענה להם המלך: דעו לכם, שרק אני מכיר בטעמו של יין זה, ואדם הטועם יין זה קשה מאוד למנוע מעצמו מלשתותו. ועל כן, אדם זה אשר לא שתה מן היין, אך גם לא ידע טעמו קל לו יותר מאשר אדם זה אשר טעם מן היין ואף על כן, נמנע מלגמור את יינו ועל כן מגיע לו פרס גדול יותר.

עלינו לדעת, שאדם המקבל על עצמו עול מלכות שמיים חזרה בתשובה, אין לו לחשוש כלל מעברות שבידו. ומעלתו של אדם זה גדולה אף יותר בעיני הקב"ה. וברגע שאדם עושה תשובה נחשב הוא כצדיק גמור. וכדברי הגמרא: האומר הרי את מקודשת לי על מנת שהוא צדיק גמור, אף על פי שמתברר שהינו רשע גמור – מקודשת. שמא הרהר תשובה בליבו (קידושין מט, עב).

"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' יד) דרכי התשובה קרובים אלינו מאוד, ואפילו 'בלבבך לעשותו' – ע"י הרהור התשובה ובלבד שהרהור זה אמיתי. ויהי רצון שנזכה לשוב בתשובה שלמה, "כי בפיך ובלבבך לעשותו".

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו"

בס"ד עמוד 2

מאפלה לאור גדול במהרה

היום, מחר, בימינו - יבוא משיח צדקנו! עומדים אנו ותוהים: אל מי יבוא, אלינו? הרי אנו מבוססים במדמנות תהום, חלקים גדולים מהעם רחוקים מחיי תורה ומצוות. הפריצות מתמסדת, האלימות מתגברת, המחלוקת מפצלת, הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את בני הדור מן העולם! ולדור זה תבוא הגאולה, אליו יבוא המשיח?

התמיהה במקומה, אבל הכתוב כבר ענה עליה: "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות". האם במצרים לא היינו שקועים במ"ט שערי טומאה, וכמעט שנטמענו בה? האם מידת הדין לא קטרגה שם עלינו בטענת: "מה נשתנו אלו מאלו? - אלו עובדי עבודה זרה ואלו, אלו מגלי עריות ואלו, אלו שופכי דמים ואלו". כל התופעות המוכרות. ולפתע נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם, ויצאו מאפלה לאור גדול! מתהום מ"ט שערי טומאה למעמד הר סיני, בו זכו כולם, למקטנם ועד גדולם, לנבואה: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש".

ובאמת, איך זה קורה? איך עם שלם מתעלה ומזדכך בבת-אחת? עד "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי"!

האלש"ך הקדוש זצ"ל ענה על

כך במשל:

משל לאב אוהב, שבנו נכלא בבית הכלא, עונה והורעב. עמד האב ליד החומה, מצרכי מזון בידיו, שמע את זעקות בנו ואנחותיו, וידו קצרה מהושיע. לפתע ארעה רעידת אדמה והחומה קרסה - והכל השתנה. האב עמד לנוכח בנו, פנים בפנים, הבן רץ וחיבק את אביו והאב העניק לו מטובו...

במצבנו כיום, מפסיקה "חומה", חיץ רוחני, בינינו לבוראנו. חיץ שאנו עצמנו בנינו: "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". אבל מבעד לחומה זו, מקננת בנו נשמה יהודית זכה וטהורה, הכמהה לבוראה ומייחלת אליו, כמו שאמרו: "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב - יצר הרע ושעבוד מלכויות". וכאשר במעמד הר סיני "פסקה זוהמתן", נפלה החומה - ומיד נמצאו ראויים לנבואה!

וכך יהיה היום, כשמשיח יבוא, שופרו יפיל את החומה כנפול חומות יריחו בתקיעת השופר - וממילא נשדר את עצמיותנו, את מהותנו ופנימיותנו: "משכני אחריך נרוצה - הביאני המלך חדריו - נגילה ונשמחה בך"

(מעין השבוע)

בן המלך השובב

מעשה במלך, שהיה לו בן יחיד אהוב ויקר. מינה לו המלך אפוטרופוס, אדם משכיל וחכם, שיהיה איתו תמיד, ילווה אותו בכל מקום, ילמדו הליכות חיים ויספק לו את כל צרכיו. אך בן המלך נטה להשתובב, הוא לא הטה אוזן לדבריו, לא אבה ללכת בדרכיו, ובחר בדרך רעה. הממונה סיפר למלך שבנו סר מן הדרך הטובה, והוא ממאן לשמוע בקולו ולעשות כדבריו. קצף המלך על בנו, ומרוב כעסו סרב לראות את פניו. הצטער בן המלך צער רב, וביקש לבוא אל אביו, להתחנן לפניו ולרצות את פניו. אבל הממונה נהג עימו בקפידה, וחסם את דרכו אל האב. לא זו בלבד, אלא שדאג לספר באוזני המלך את כל מעללי בנו, כדי להגדיל את כעסו והקפדתו. יום אחד הודיע הממונה לבן המלך, כי יאלץ להיעדר מן העיר למשך יממה, ניצל הבן את היעדרותו ורץ אל אביו, נפל לפני רגליו ובכה, התוודה על כל הרעה שעשה מנעוריו ועד עתה, התנצל, שקדחה בו אש נעורים, התחייב לקבל על עצמו לעזוב את דרכו וללכת בדרך טובים, והתחנן לפני אביו בקול מר: סלח נא, כפר נא לאשמותיי!" מיד נכמרו רחמי האב על בנו, ויקרבהו בימינו, הושיבו על ברכיו, והרעיף עליו את אהבתו. והנמשל מובן... (הימים הנוראים בהלכה ובאגדה עמ' 19)

ארובות השמים נפתחות

הרש"ש הקדוש תיקן סידור תפילה עם כוונות מיוחדות על פי הקבלה. לעשרת ימי תשובה תיקן הרש"ש כוונות מיוחדות, שונות לגמרי מן הכוונות הרגילות של כל ימות השנה. זאת מכיוון שבימים אלה יש איתנו הנהגה אחרת לגמרי: כל יום ויום השפע היורד עלינו, כלשונו הוא "כמים הנובעין טיפין טיפין", אך באותם ימים נפתחות "ארובות השמיים" - שפע אין קץ!

ובאמת מה מוטל עלינו לעשות כדי לקבל שפע כה רב? עלינו להכין את הכלים שבהם נקבל את השפע. שהרי אם אין כלים מתאימים - כל השפע יאבד, כי אין אפשרות לקבלו, כל התחזקות, כל תיקון המעשים, כל התקרבות נוספת לתורה ולאבינו שבשמיים - הרי הם הוספת כלי, שלתוכו נוכל לקבל שפע טובה וברכה.

בס"ד עמוד 3

נדליק את הזרקור

מעשה בסוחרים שהפליגו בספינה ועבור אורחות ימים. לפתע התחוללה סערה עזה. הגלים היו גבוהים כהרים, וביניהם תהומות אפלים. הספינה עלתה שמיים וירדה תהומות, והסתחררה כקליפת אגוז. הסערה הנוראה קרעה את המפרשים, תלשה את התורן ושברה את הגה הספינה. כשוך הסערה, נסחפה האוניה ללא כיוון ובלא מטרה, ללא שליטה ובלא הכוונה. נוסעיה, שהודו לה' על הצלת חייהם, ראו באימה כיצד המים בכליהם הולכים ואוזלים, וידעו שהם צפויים למיתה נוראה בצמא. בלב רוגש ומלא חשש, יחלו והתפללו להצלתם. לפתע, פרץ אחד הנוסעים בקריאה: "הביטו, שורו וראו!" במרחק נראתה אוניה! "נצלנו" קראו

הנוסעים הנרגשים, "אם רק ישימו לב אלינו, נצלנו"

במרץ מחודש נפנו להסב אליהם את תשומת לב האוניה, בטרם תעלם במרחבי הים. הם צפרו בצופר הספינה בקול תרועה רמה, צפרו בלא הרף, ולפתע הריעו: הידד, הספינה הרחוקה שנתה כיוון נסיעתה, ופנתה לעברם! בעוד שעה קלה יהיו על סיפונה, ישתו לרוויה, ויגיעו לחוף מבטחים! אך הנה התרגשה ובאה צרה חדשה: אט-אט הזדחל ערפל וכיסה את האזור באד לבנבן. דומה היה, שהם טובעים בענן. מה יהא עליהם עתה? הספינה המצילה תגשש באפלה, ומשלא תמצאם - תפליג לדרכה...

מהרו הנוסעים והדליקו את הזרקור שבירכתי הספינה, שיבקיע בעד ענן

הערפל, יאיר מבעד למסך האטום ויורה על מקומם, יבטיח את הצלתם...

והנמשל: לאחר הימים הנוראים של שנה שעברה, הפלגנו לעבר השנה החדשה, כשאנו יודעים את דרכנו, את הכיוון ואת היעד. נחושים בדעתנו לצעוד בדרכנו החדשה, ולמלא אחר ההבטחות שהבטחנו בימי הדין. אבל סערת העתים, רגשת התאוות ומהומת הלחץ והדוחק הסיטו אותנו מנתיבנו, השמיטו את ההגה מידינו, וגררו אותנו ללא תכלית, אובדים ואבודים.

לתקופת השנה, בחודש אלול, עשינו את חשבון נפשנו, וראינו בחרדה כיצד אנו נדונים חלילה, לכליה. המים הולכים ואוזלים, אין מים אלא תורה, מצוות וזכויות, ואנו - אנה אנו באים?! בלב שבור השכמנו לסליחות ויחלנו לישועה. וכדי להסב אלינו רחמי שמיים "צפרנו בצופר", תקענו בשופר לעורר רחמי שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים.

(שערי ארמון גפן ישראל)
 
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו
ובני ביתם שיזכו לשפע פרנסה, הצלחה והרווחה,
אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
 
בס"ד עמוד 4

מיהו העגלון?

בספר "דרכי חיים" הובא מעשה נפלא, על משפט צדק של רב בישראל, סיפור שצופן בחובו גם מוסר השכל נוקב ומעורר. מעשה בעשיר אחד, נדיב וירא שמיים, שגידל יתום בתוך ביתו. האכילו והשקהו, הלבישו והנעילו. השיאו אישה, קנה לו דירה, מילא אותה בכל טוב ואף קנה לו כרכרה שיפרנס את משפחתו בכבוד. לא זו בלבד, אלא בכל פעם שהיה זקוק לנסיעה היה מזמין את היתום ומשלם שכרו בעין יפה. פעם קרא העשיר ליתום ואמר: "ראה, עלי לנסוע בעסקי מסחר למקומות חדשים וארצות רחוקות, האם תיאות לשמש לי כעגלון במסעי?" נקב העשיר בסכום נכבד, והיתום הסכים ברצון. נסעו מעיר לעיר, ממחוז למחוז וממדינה למדינה. הגיעו לארץ רחוקה וזרה ולנו שם במלון. באמצע הלילה בא יצר הרע ופיתה את היתום. לחש באוזניו: "עד מתי תהיה עגלון, מתי תהיה גם אתה לאדון?" מה עשה, קם ממיטתו ולבש את בגדי אדוניו. את בגדיו הניח לידי מיטת האדון ובאשמורת הבוקר פתח את פיו בגערות: "קום, עצל עד מתי תשכב, עד מתי תאכל לחם חסד?" פקח העשיר את עיניו וחשב שהוא עדיין חולם.

משרתו עומד מעליו, לבוש בבגדיו שלו וגוער בו. והמשרת פקד: "קום, עצל והתלבש". אמר לו: "תן לי את בגדי ואלבשם!" צחק היתום: "וכי משרתך אני? הן בגדיך למראשותיך, קום ולבש ותכין מהר את העגלה לנסיעה, כי עוד רחוקה הדרך לפנינו". משהתמהמה – איים להכותו! בעל כורחו קם ולבש את בגדי משרתו. נטל את השוט וישב על מושב העגלון, משך במושכות ובן טיפוחיו השתרע במרכבה ולא פסק מלהמטיר עליו פקודות. בכה העשיר במר נפשו, כי ברגע אחד איבד הכל. כך נסעו יום ויומיים, שבוע ושבועיים, כשהאדון משרת כעגלון ונפשו קצה בחייו. אמר לעצמו: הרי אני גידלתי את הנער מקטנותו, נתתי לו הכל, לא חסכתי ממנו מאומה, הזו התודה המגיעה לי? הזו הכרת הטוב? הגיעו לעיר אחת וה"אדון" נכנס עם "משרתו" ליקרה שבאכסניות וביקש חדר מרווח עבורו. "משרתי יכול לישון בחצר , ליד האורוות..." פנה העשיר בכפיפות קומה לפינתו וכעבור שעה קלה כשהיתום עלה לחדרו, חמק אל הרחוב. ראה זקן הדור צורה והשיח בפניו את ליבו, ביקש את עצתו. אמר לו: אל תירא, יש לנו כאן רב גדול, חכם ונבון. אלך אליו ואשאל אותו. לך, אמר העשיר, ויברכך האלוקים. בבוקר התדפקו שני שוטרים על הדלת המלון: הרב ציווה להביאו בפניו את האורחים שבאו לכאן הלילה לדין תורה. בעל כרחם לקחום לבית הדין, הושיבום בחדר המבוא והורום לחכות ולהמתין. הדלת נפתחה, והרב קרא:

העגלון!" מיד זע היתום, הבין שטעה וישב במקומו. אבל היה זה רגע קט מאוחר מידי... הרב הבחין בתזוזתו, ואמר: "כן, אליך התכוונתי". אמר: "אבל אני אינני העגלון... הוא העגלון!". "בוא הכנס לחדרי" הורה הרב. כשנכנס הצליף בו בשבט לשונו. לא העיז פניו כנגד הרב והרב קרא לעשיר שילבש את בגדיו ואת רכושו.

סיפור זה הובא גם בספר "אהבת חיים" (פרשת עקב) וסיימו במילים: "מפה למדנו כח הצדיקים האמיתיים, איך היו מוציאים דין אמת וצדק לאור". אמת ויציב, יש כאן התגלמות של "ושפטו את העם משפט צדק". אב כשנעיין בסיפור נמצא בו משל נוקב, המעורר למחשבות ומי יתן ויעורר גם למעשים! הקב"ה שלח לעולמנו את הנשמה, חלק אלוה ממעל, אצילה ומרוממת, כדי להתעשר בתורה, במצוות ובמעשים טובים, אבל הנשמה כשלעצמה, רוחנית היא, זקוקה "למשרת" הוא הגוף, ועליה לספק לו את צרכיו, אכילה, שתייה, לבוש מעון – הכל. אך הנורא כאשר המשרת הופך לאדון. הבה נשיב לנשמה את הבכורה! (מעין השבוע 769).
 
גמר חתימה טובה!
 

1.       העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2.       אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

3.       כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 10/6 אבני חפץ ד.נ. שומרון
 
טלפקס:
09-8941781
נייד:
054-5432217 
דוא"ל:
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502232427
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים