בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
   

 
פרשת בראשית
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ "

האדם נקרא עולם קטן,המורכב מגוף ונשמה שהם נמשלים לשמים וארץ

בראשית ברא ...את השמים"-רמז על הנשמה הנקראת ראשית,והיא חצובה מתחת כיסא הכבוד-מן השמיים.

"ואת הארץ"-זהו הגוף-עפר מן האדמה.

וע"פ זה מובן מה שנחלקו התנאים בגמרא:

רבי אליעזר אומר:באחד בתשרי נברא העולם.

רבי יהושוע אומר באחד בניסן נברא העולם.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

רבי אליעזר אומר בא' בתשרי נברא העולם,כי בראשית אותיות:"ב-א' תשרי".

כוונתו הטהורה בזה לומר שכיוון שהאדם נברא-עליו להמשיך על עצמו מעשה חודש תשרי בכל ימי חייו.רצונו לומר-כמו חודש תשרי בו כל עבודתינו לה' בפרהסיא ובגלוי,כגון תקיעת שופר בציבור,סליחות ותחנונים ותפילות בים כיפור- הכל בציבור ובפרהסיא דוגמת הגוף הנגלה לעין כל,כך עבודתנו צריכה  להיות בגלוי,כדי שילמדו ממנו אחרים.

רבי יהושוע אומר באחד בניסן נברא העולם.כוונתו הטהורה בזה על הנשמה.

כי עיקרו של האדם הוא הנשמה,ובחודש ניסן כל המצוות הנהוגות הם בפנימיות ובשתיקה כגון :בדיקת חמץ מים שלנו בלילה ,קרבן פסח בלילה ,חובת אכילה מצה ושתית ארבע כוסות  בלילה דוגמת הנשמה הנסתרת החופפת על האדם..

ואלו ואלו דברי אלוקים חיים,כי חובת האדם לאחד כוונת החכמים לקיים "ישמחו השמים ותגל הארץ"-ר"ת הויה –יחוד גמור-שם השם המבטא רחמים גמורים .ואז ע"י קיום מצוות הנגלות בבחינת הגוף וקיום מצוות נסתרות שהם בבחינת הנשמה יזכה להיות ירא שמים בסתר ובגלוי.

 

 

והנה טוב מאוד

ואחרי בריאת העולם נאמר:"וירא אלוקים את כל אשר עשבה כי טוב מאוד" ומקשים על זה,ממה שכתוב הבל הבלים אמר קהלת הבלים הכל הבל,ואמרו חז"ל,שבעה הבלים כנגד שבעת ימי בראשית ,ואיך יאמר שלמה המלך ע"ה שהכל הבל אם הקב"ה אומר על העולם כי הוא טוב מאוד?!

ומתרץ המלאך רפאל בירדוגו זצ"ל,בספר מי מנוחות,ההפרש מי שנהנה מהעוה"ז יותר מדאי,בריבוי אכילה ושתיה יותר מדאי,וריבוי בכל הנאות העולם הזה,אזי הבל הבלים,אבל מי שנהנה כדי צורכו בכל דבר ,רק כדי לחיות,אזי והנה טוב מאוד,כי אין אנו חיים כדי לאכול ,אלא אוכלים כדי לחיות,וכל שיש כדי לחיות הרי זה די והותר,כי אין גבול לתאוות העולם ,יש לאדם מנה רוצה מאתים מנה,אוהב כסף לא ישבה כסף.

וכן אימתי הבל הבלים,אם אינו מערב מעשה שמים,תפילות וברכות,אבל אם מערב אותם,אזי גם החול הופך להיות על טהרת הקודש,ויש לו ערך,כיון שהוא להברות גופו לעבודתו יתברך.

 

והעיקר בחיים,והניסיון מוכיח כן,שמי שרוצה לכוף את יצרו המתגבר עליו,לא יניח עצמו להיות נמשך אחריו יום אחר יום בלי להתעורר כלל,שזהו אבדון גמור,אלא צריך לעשות פסקא באמצע,ולהתבונן במה שעשה שבוע שעבר ויבכה הרבה ויתודה לפני הקב"ה. אע"פ שהוא מאש ובודאי יחזור,מ"מ בפעם ב' יהיה קל לכפותו,כי יזכור כמה בכי ווידוים עשה,ושמוכרח עוד לעשות כן ולהתודות,יקל עליו לכפותו בפעם ב' ובזה ילך לבטח דרכו שה' יהיה בעזרו.ורואה שניסה כוחותיו.ובזה חותר חתירה להקל מעליו מלחמת היצר.

 

חטא אדם הראשון

 

כל גן עדן היה פרוס לפני האדם.עידונים ותענוגות רוחנים אינסופיים,רק דבר אחד נאסר עליו:"ומעץ הדעת טוב,ורע לא תאכל ממנו,כי ביום אכלך ממנו מות תמות".עץ הדעת-פריו הוא החיטה ממנה עושים לחם.הוא עץ אותו אסר ה' לאכילה "מכל עץ הגן אכל תאכל" אך לא מעץ הדעת.הוא מחוץ לתחום.

והנחש היה ערום מכל חית השדה-הנחש הוא השטן הוא יצר הרע,היה מצפה לדעת מתי יכול לגרום מיתה לאדם ,ולקחת את אישתו במקמו.אותו מסית ומדיח העצים את כח דמינה של חוה ושכנע אותה לאכול מהעץ..

חוה –יצירה שיצר הקב"ה מצלע האדם.אדם מלשון אדמה,אך גם מלשון אדמה(דמיון) שיכול הוא להידמות להקב"ה כי בצלם אלוקים הוא נברא.

הנחש ניצל את המשמעות של שמו של אדם לרע,ואמר להם מדוע שרק תהיו דומים לאלוקים?אם תאכלו מן העץ הזה תאכלו להיות ממש אלוקים יודעי טוב ורע.

דמיון השוא זה שהכניס הנחש בחוה,הוא שהרס ובלבל את דעתה,ושכנעה לאכול.חוה שכחה כי למרות מעלתה כאשת האדם הדומה במעשיו לה',בכל זאת הרי מעפר לוקחה ואל עפר היא תשוב.

דמיון זה שהכניס בה הנחש הוא ההולך וסובב בנו במשך כל ימי שנותינו בעולם .דמיונות שווא ידברו ואחריתו קשה ומר.

והעונש –"הרבה ארבה עצבונך והרונך..ואל אישך תשוקתך ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך בזעת אפך תאכל לחם וכו'.

את חוה שעד היום שמה היה חיה נהפך להיות שמה כשמו של הנחש (חיוויא בארמית) נחתם בה אות קלון זה לעולם.

האדם שהתפתה לאכול  מפירות עץ הדעת-שהיו חיטה,נענש בזיעת אפך תאכל לחם כלומר לחם רצית?חייך בזיעה ובעמל יבוא לחמך.
 
 
 

והנחש שהחטיא את האדם נענש-"עפר תאכל כל ימי חייך" ולכאורה יש להבין מה העונש בזה,ההפך הרי הוא ברכה שמזונו נמצא בקלות!

ויש להסביר,שהקללה הכי גדולה שהקב"ה מביא היא כזאת שיוצרת ריחוק בנו לבין ה',שכל עוד האדם מתפלל ומבקש מה' אז יש בינו לבין קונו קשר מתמיד'.אך אם יקבל הכל בקלות לא יצטרך לבקש עוד והרי הקשר בינו לבין ה' בטל.אותו דבר עשה הקב"ה לנחש  נתן לו מזונותיו בשפע להרות שאינו חפץ בו לעולם.

 

"ויעש אלוקים כותנות עור וילבישם"-מחיצה נוצרה בין ה' לאדם וחוה ,אם עד היום יכלו לראות אותו פנים מול פנים באופן מופשט מבלי אמצעים,הרי עתה  התרוממה המחיצה המפרדת וכיסתה כבוד ה' יתברך מהם,כיוון שאין הם ראויים עוד לראותו כמו מקודם.

כיצד אפשר לתקן מחיצה זו?זאת נוכל לתקן ע"י ברית המילה כאשר נקיז מדם הברית,ונכרות את עורלת הגוף המתאווה לחטוא והשביע את רעבונו.תיכרת גם עורלת ה' ונעבוד את ה' באמת .אמן כן יהי רצון.

טואול הקמת אתרי אינטרנט