בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

   עמוד הבית    פרשת שבוע    פינת ההלכה    צור קשר    קישורים    פורום האתר
   חגים    סיפורי צדיקים    הורדות    צדיקי מרוקו
 

חודש אלול

 

לפי שאלול הוא החודש האחרון בשנה לפני ראש השנה ,
שהוא יום הדין לכל באי עולם,לפיכך נקבע לתשובה ובו מרבים באמרית
 סליחות ותחנונים לפני ה'.ימים אלו הם ימי רצון מימי קדם.כשחטאו ישראל
 בעגל ונשתברו הלוחות עלה משה  ביום א' אלול אל ההר והתפלל ארבעים יום
 ,ביקש רחמים ונענה ע"י אל עליון שאמר לו:"פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים"
,ובעשירי לחודש הוריד בידו לוחות שניים.
ונקבעו ארבעים ימים אלו לימי רצון לדורות הבאים,לתשובה ולכפרה.ואע"פ שבכל
 השנה התשובה רצויה מכל מקום ימים אלו מסוגלים ביותר,לפי שבימים אלו
 מתעוררים הרחמים למעלה והיד פשוטה לקבל שבים.

ודרשו סימנים נאים לחודש אלול :

אלול ראשי תיבות-אני לדודי ודודי לי.שבחודש זה כנסת ישראל מתחזקת בתשובה
 ומתקרבת לדודה שהוא הקב"ה,ואף הקב"ה פושט ידו לקבלה.וכן ארבעה תיבות
 אלו של אני לדודי ודודי לי מסתיימות כל אחת באות י' ,וביחד עולה מספרם
40 כנגד הימים שבין ר"ה ליום כיפור.

 

אלול ראשי תיבות-ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך.שבחודש אלול מסייעים
 לאדם מן השמים על התשובה.

 

וכן אלול ראשי תיבות-איש לרעהו ומתנות לאביוניםשבחודש אלול מרבים
גם בנתינת צדקה,לפי שהצדקה עם התשובה מעבירים את רע הגזירה.

 

דין אמירת הסליחות ביחיד:מנהג מרוקו הוא שאומרים את כל סדר הסליחות
ביחיד,אע"פ שכתבו האחרונים(עיין במשנה ברורה שהביא את דעת הא"ר)
 שאין לומר את הבקשות  שבלשון ארמית.ואת השלש עשרה מידות יש לאומרם
 בניגון הטעמים.
נוסח הסליחות הנדפס במחזור זכור לאברהם אשר התפשט ונתקבל אצל יהודי
 מרוקו,שונה הוא בכמה מקומות מהנוסח המקובל היום אצל עדות המזרח.והשינוי
הוא שאחרי "לכודים אסירי התקוה" אומרים "אנא ה' אלוקינו",ואומרים וידוי קצר,
ריבונו של עולם,"לעינינו עשקו עמלנו,"לה' אלוקינו",ובפיוט "עננו" אחרי "אלוקי
 אברהם" אומרים "העונה בעת רצון",וכן על הסדר אחרי ענינו אלוקי יצחק " אומרים "
העונה בעת צרה",והגר"ש משאש זצוק"ל כתב שמנהג העיר מכנאס לומר הפיוט
"אדיר שמך".

 

המנהג לומר  מראש חודש אלול עד להושענא רבא, בין בתפילת שחרית בין
בתפילת ערבית,"לדוד ה' אורי וישעי ".ורבים נהגו לאומרו כל השנה.ובעיר מראכש
 נהגו לומר במקום לדוד תפלה לדוד(מזמור י"ז),ואחרי עלינו לשבח אומרים לדוד.
אולם יש הנהגים לומר לדוד אחרי שיר של יום.וביום השבת יש הנהגים לאומרו
בקוה אל ה' אחרי רבי חנניה בן עקשיה,ויש שנהגו לאומרו אחרי עלינו לשבח.
בסיום התפילה תוקעים בשופר תקיעה שברים תרועה תקיעה,ואין תקיעות אלו
מהתורה אלא מנהג ישראל.שכשעלה משה להר בר"ח אלול ,תקעו שופר במחנה
 להודיע לכולם שמשה עלה למרום לקבל את התורה ולא יבאו לטעות אחרי ע"ז.
לפיכך ישראל נוהגים תקוע בשופר להודיע ששבו ישראל מחטא העגל,וניתכפר
 להם עוונם.וזה מעורר את האדם לשוב בתשובה.
 

ראש השנה-יום הדין

 

אומר הירושלמי :אי אתה יודע אופיה של אומה זו,שבוטחים בהקדוש ברוך
 הוא שיצליחו בדין,בנוהג שבעולם,אדם שיש לו משפט מוות כגון בעוון בגידה
 במדינה או רצח,הנידון לובש שחורים,ואינו מסתפר,ומחפש לו עורך דין טוב
,ואילו ישראל שנדונים בראש השנה לחיים או למוות,"ובריות בו יפקדו להזכיר
 לחיים ולמוות",לובשים בגדים יפים ומסתפרים,ובוטחים בהקדוש ברוך הוא
 שידיננו לכף זכות ,ולא במעשהנו אנו בוטחים,אלא ברחמי הקב"ה.

 

איתא בגמרא ר"ה,אמר רבי כרוספדאי אמר ר' יוחנן:שלשה ספרים נפתחים
 בראש השנה,אחד של רשעים,ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניין.
צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים,רשעים גמורים נכתבים
 ונחתמים לאלתר למיתה,ובינונין תלויים ועומדים  מראש השנה ועד יום הכיפורים.
זכו נכתבים לחיים,לא זכו נכתבים למיתה.

 

ולכאורה יש לשאול,מדוע חותמים את הרשע בראש השנה למיתה.והרי היו צריכים
 להמתין יד יום הכיפורים שמא יחזור בתשובה,ומה עוד שהימים שבין ראש השנה
 ליו"כ  הם ימים מסוגלים לתושבה?!

 

אלא ההסבר הוא,למה הדבר דומה?למי שנאשם בעוון שפיכות דמים .כל זמן
שלא נחרץ דינו במשפט מחוזי,יכול הוא להשתמש בעורך דין רגיל,אבל כשנחרץ
 דינו למיתה ובא לערער בבית משפט גבוה לערעורים,צריך עורך דין גדול ומומחה
 ופקיע שמיה שיוכל לשכנע את השופטים העליונים בצידקת שלוחו.וכן כאן ,בינונין
 התלוים ועומדים הרי שבסתם מצוות ומעשים טובים שהם פרקליטין,יועילו להגן
עליו לחותמו ביום הכיפורים לחיים טובים שלום,אבל אם הוא רשע בראש השנה
ונחתם למיתה ,נכון שעוד יש לו סיכויים שיזכה בעירעור אבל צריך פרקליט מומחה
 כמו ריבוי לימוד תורה לישמה וניתנת צדקה הרבה.

 

צדיק נחשב מי שרבו זכויות ומעשים טובים,."רשע" הוא מי שרובו עבירות,ובינוני
 הוא מי שיש לו מחצה ומחצה זכיות כחובות.ואין חשבון זה הולך ע"פ מספר
מצוות כנגד מספר העבירות,אלא נמדד ע"פ חשיבות של המצות והעבירות,
דהיינו אם עשה עבירה חמורה הוא כנגד כמה וכמה מצוות ,וכן להפך.

 

אמר רבה בר נחמני כגון אני נחשב לבינוני.

אמר ליה אביי אם אתה בינוני מה נשאר לכל העולם.

 

וככתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את הטוב המות ואת הרע
  וגו' ובחרת בחיים.ןלכן נתן לנו ה' יתברך ברחמיו את אלו עשרת ימים התשובה
כדי שנתבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות ע"י חזרה בתשובה שלימה.אך אחר
 החתימה אי אפשר לבטל  את הגזר דין שנאמר:"אם תכבסי בנתר ותרבי לך
 ברית נכתם עונך לפני".

 

ואם כן יש לנו קודם ראש השנה ויום כיפור להשלים את עצמנו,ובפרט בעינינים
של בין אדם לחבירו כמו שאמרו חז"ל שאין יום הכיפורים מכפר עליהם עד שירצה
 את חבירו, ואין ספק שהקב"ה יהפוך את גזר דיננו לטובה אמן .

 

הלכות ראש השנה

 

בעשרת ימי תשובה אומרים המלך הקדוש בתפילה,ואם טעה ואמר האל הקדוש
 ותיקן את עצמו תוך כדי דיבור(כדי אמירת שלום עליך רבי) יצא.ואם נזכר לאחר
 מכן שטעה או שהוא מסתפק יחזור לראש,ואם סיים תפילתו יתנה בתורת נדבה
 ויתפלל שנית.
וכן אומר במקום מלך אוהב צדקה ומשפט המלך המשפט ואם טעה ונזכר תוך
כדי דיבור יכול לתקן,ואם נזכר אחר כך יחזור לברכת השיבה וכן אם נסתפק חוזר
 לברכת השיבה.ואם סיים יתפלל עוד פעם בתורת נדבה ויאמר""אם אני חייב לחזור
 ולהתפלל הריני חוזר ומתפלל בתור תפילת חובה ואם אינני חייב לחזור ולהתפלל
הנני מתפלל בתורת נדבה"
בקדיש תתקבל חותם בעושה השלום,ויש המוספים בקדיש לעילא ולעילא אך י"א
 שלפי האר"י אין לאומרו.

 

מרן בש"ע פסק שמותר להגביה קולו בתפילת שמונה עשרה של ראש השנה ויוה"כ
 אע"פ שבשאר השנה אסור,דלא חוששים להטעות,כיון שיש מחזורים מצויים.
אול לדעת המקובלים אין להגביה כולו כלל,אולם יש הנוהגים כמו השו"ע
שחזן מגביה קולו וכל המתפללים קוראים בלחש.

 

המנהג אצל בני ספרד כן לומר הפיוטים שבין תפילה לחזרת הש"ץ,
"ה' שמעתי " בשחרית "ואוחילה" במוסף.נהגו לומר פיוט ונתנה תוקף
 בחזרת הש"ץ של מוסף אחרי הפסוק ויצר מעללי אש שבפסוקי הזיכרונות.

 

בשחרית של ר"ה אומרים אחרי מזמור "טוב להודות לה' " מזמור לתודה.
המנהג פשוט שבימי החג שאינם חלים בשבת לא אומרים מזמור שיר ליום
השבת אלא פותחים יש בטוב להודות.

 

לא אומרים י"ג מידות בפתיחת ההיכל,אלא אומרים י"ב פעם –ה' דברך ניצב בשמים.

 

המנהג של סדר אכית הסימנים בראש השנה הוא –תפוח בדבש ואחר כך כרתי,
סלקא תמרי קרא רוביא,רמון דגים וראש של כבש.ויש שאוכלים שומשמין ואמרים
שירבו זכויתנו כשומשמין.ויש שאוכלים ריאה ואומרים ראה נא בענינו וריבה ריבנו
 וגאלנו גאולה שלימה וקרובה למען שמך והאר עיננו במאור תורתך(נהגו העם)

 

סדר זה של האכילה יש שנהגו לעשות אחרי הקיוש קודם לנטילת ידיים על הלחם.
ויש נוהגים לאוכלו אחרי הלחם.וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

 

נהגו לטבול הלחם בר"ה בדבש ולא במלח.

נוהגים להמנע מלאכול דברים חמוצים או מרים וכן מצנון חריף וכד'.

 

ר"ה שחל יום א' שלו בשבת עושים תשליך ביום השני.

 

ר"ה שחל בשבת נוהגים לומר אבינו מלכנו,רק שלא מזכרים חטא ועון,ויש
מקומות שלא נהגו לאומרו.

 

תקיעת שופר-התוקע יתקע במעומד,והמנהג שבעת התקיעה והברכה הקהל יושב,
שכך שמם-תקיעות דמיושב.
המנהג פשוט לתקוע 30 קולות במוסף בלחש,ויש מקמות שלא תקעו בתפילת לחש.
אומרים צדקתך בשבת ראש השנה.

 

יום כיפור

 

אכילה בערב יום כיפור

מצוה לאכול ולשתות בכל ערב יום הכיפורים ,ולהרבות בסעודות כל היום.
ואמרו חז"ל:כתוב בתורה "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב",
וכי בתשעה מתענין?והלא אין מתענים אלא בעשירי? אלא לומר לך כל האוכל
 ושותה בתשיעי ומתענה בעשירי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
והטעם לזה שאכילה ביום התשיעי כל כך חשובה ועולה לאדם כאילו התענה
 באותו היום,משום שבה מראה את שמחתו כי הגיע זמן כפרתו,והיא לו לעד
כי דואג לעוונותיו.

 

ועוד טעם כי בשאר ימים טובים אנו קובעים סעודה למצות השמחה,וירבה שכר
 השמחה על המצוות,אומנם ביום כיפור אי אפשר לקבוע סעודה,ולעם נתחייבו
 ישראל לקבוע ביום התשיעי.

 

אמר רבי תנחומא:מעשה היה ברומא בערב יום הכיפורים,והיה חייט אחד שהלך
 לקנות דג.לא היה שם אלא דג אחד ועמדו עליו לקנותו,הוא ונערו של מושל העיר.
היה זה מעלה אותו בדמים וזה מעלה אותו עוד יותר,עד שעלה מחר הדג בשנים
 עשר דינר,ולקחו החייט.בשעת הסעודה,אמר המושל לנערו:למה לא הבאת לי דג?
אמר לו לא אכחד מאדוני-הלכתי לקנות ולא היה שם אלא דג אחד ועמדנו עליו אני
ויהודי אחד והיינו מתחרים עליו עד שהגיע למחיר של שנים עשר דינר-מה היית רוצה
 שאני אביר לך דג במחיר כזה?!
אמר לו :מי זה היהודי הזה?שלח אחריו ובא אצלו.אמרו לו מה ראית לקנות דג במחיר
 כזה יקר? ענה לו היהודי :אדוני ,יום אחד יש לנו בשנה שמכפר על כל עוונותינו,ובבא
 אותו יום אין אנו צריכים לכבד אותו? .אמר לו כיוון שבאת ראיה לדברך-הרי אתה פטור.
מה פרע לו הקב"ה?הלך החייט וקרע את הדג ומצא בו מרגלית טובה,והיה מתפרנס
 הימנה כל ימי חייו  (בראשית רבה יא)

 

חמשה עינויים ביום הכיפורים

יוהכ"פ  אינו אסור רק באכילה ובשתיה,אלא בכל הנאה ותענוג.ולכן אסור
להתרחץ אפילו במים קרים.ואסור לנעול נעלי עור.וחכמים מנו חמישה עינוים
ביום הכיפורים:
עינוי מאכילה,ומשתיה,ומסיכת הגוף או רחיצה,עינוי מלבישת הסנדל,ופרישה
 מן האישה.
וחמש עינוים אלו הם כנגד חמשה חומשי תורהע,כדי לקבלם עליו עול התורה
והמצוות  שכתובות בהם בלי מסך המבדיל של תענוגי הגוף.כנגד חמישה חושים
 שבאדם,שבם עושה מצוות או עבירות.כנגד חמש פעמים נפש שכתוב בפרשת
יוהכ"פ.כנגד חמש טבילות שטבל כהן גדול ביום הכיפורים,וכנגדם גם חמש תפילות-
ערבית שחרית מוסף מנחה נעילה.

 

ממנהגי יהדות מרוקו

1. בליל ט' בתשרי (ערב כיפור) מזמינים את השוחט הביתה ושוחטים
 עופות ל"כפרות".

2. לאחר תפילת שחרית של ערב כיפור עורכים "התרת נדרים". לאחר
מכן עומד אחד הזקנים בבית-הכנסת ובידו רצועת עור רחבה. כל אחד
מהקהל עובר לפניו כדי לקבל מידיו ארבעים מלקות חסר אחת (תוך אמירת
"והוא רחום" ג' פעמים, מכה בכל מלה; מסיימים במלים: "וסר עוונך וחטאתך
תכופר").

3. מרבים לאכול, כמצוות היום. רבים נוהגים לאכול "כוסכוס".
4. לפני הסעודה המפסקת מתלבשים לכבוד היום הגדול. בניגוד לראש-השנה,
 כמעט לחובה נחשב שאחד המלבושים יהיה חדש, ובעיקר מקפידים על בגדי לבן.

5. בסעודה המפסקת נוהגים לסעוד בעופות שנשחטו לכפרות.
6. בליל יום הכיפורים מתכנסים בבתי-הכנסת אנשים ונשים וטף ופותחים
בפיוט "לך א-לי תשוקתי". שלושה חזנים עומדים לפני התיבה, כמו בראש-השנה,
 והם שאומרים גם את "כל נדרי", בניגון מיוחד.מקפידם להתחיל אותה כמה
 דקות קודם הלילה,ובשביל זה מתחילים לך אלי ושמע קולי מוקדם צבעוד יום.
והמנהג הוא שאומרים ג' פעמים כל נדרי בלשון עבר,ואחר כך לוזר השליח ציבור
 פעם רביעית ואומרה בלשון עתיד,ויש בתי כניסיות שאומרים ג' פעמים בלשון
 עבר ועתיד ביחד. כשזקן החזנים מתחיל. החזן השלישי, לאחר שגומר את
 כל נדרי, אומר:
שרוי לנו, מחול לנו, מותר לנו.
מחול לנו ולכם, שרוי לנו ולכם, מותר לנו ולכם.
שרוי לנו ולכם ולכל ישראל, מחול לנו ולכם ולכל ישראל, מותר לנו
ולכם ולכל ישראל.
שרוי לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית-דין של מטה, ומחול לנו ומותר לנו
ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מעלה.
כל שורה מארבע השורות הנ"ל אומר החזן שלוש פעמים, והקהל חוזר אחריו
 שלוש פעמים.

7. רבים נשארים לאחר תפילת ערבית בבית-הכנסת וקוראים תהילים, מסכת
 יומא, וקטעי זוהר מענינא דיומא. יש מהם הלנים בבית-הכנסת עד לאשמורת
 הבוקר ואח"כ קמים לומר בבכיה גדולה "כתר מלכות" לרשב"ג וקטעים אחרים,
כפי שמובא במחזור ליום-הכיפורים.

8. בימי קדם היה מנהג,שהשליח ציבור היה עומד רחוק מעט מן התיבה ועושין לו
 מזרון ונופל עליו בתפילת מוסף.
בין מוסף למנחה אין הפסקה גדולה, כנהוג אצל עדות אחרות. ההפסקה אינה
 עולה על מחצית השעה, ורוב הקהל אינו עוזב את בית-הכנסת, אלא נשאר
 לזמר את הפזמונים שבין מוסף למנחה.

9. לעת ערב מתכנסות ובאות כל הנשים, אף אלה שלא בקרו בבית-הכנסת
במשך כל היום, כדי לשמוע תקיעת שופר, אשר מהווה בשבילן עיקר היום.
לשיא ההתלהבות מגיעים ב"ויעבור" האחרון, אותו אומרים החזן והקהל
 
 בקול חזק ובאותו זמן התוקע תוקע תשר"ת, תש"ת, תר"ת. יהודי מרוקו
 אינם נוהגים לעטוף את ראשיהם בטלית פרט לרגע שבו מגיעים לשיא
 ההתרגשות והקדושה.

10. במוצאי יום-הכיפורים,מברכים ברכת הלבנה .  ומיד לאחר הסעודה,
 מתחילים בהכנת הסוכה, כדי לקיים "מחיל אל חיל".

11. י"א בתשרי, מחרת יום-כיפור, נקרא בפי יהודי מרוקו בשם
 "יום שמחת כהן", על פי המשנה ביומא: "יום טוב היה עושה
 בצאתו מן הקודש