בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

   עמוד הבית    פרשת שבוע    פינת ההלכה    צור קשר    קישורים    פורום האתר
   חגים    סיפורי צדיקים    הורדות    צדיקי מרוקו
 

    חכמים ורבני מרוקו

 

הרי"ף-רבי יצחק אלפסי

תלמיד רבינו חננאל ורב ניסים גאון.מגדולי חכמי ספרד וצפון אפריקא,מגדולי הפוסקים.חיבורו הרי"ף על הש"ס מכונה "תלמוד קטן".חיבור זה היה מיוחד במינו,והא למעשה לקט ההלכות מכל הש"ס בלי השקליא וטריא למעט ההלכות השייכות למקדש וקורבנות,זרעים וטהרות.מחליפו לאחר מותו היה הר"י מיגאש.הרי"ף היה אחד משלשלת עמודי ההוראה שהסתמך עליהם מרן הבית יוסף בפסיקותיו.
 
 
 

הר"י מיגאש-רבי יוסף בן מאיר(1077-1141)

בכיר תלמידי הרי"ף וממלא  מקומו,רבו של רבי מימון-אבי הרמ"ם,ויש אומרים שהיה גם רבו של הרמב"ם.מחידושיו נדפסו על מסכת בבא בתרא ושבועות.

רבי מימון(1110-1165)

אבי הרמב"ם,תלמיד הר"י מיגאש,רבו של בנו-המב"ם.נדד מספרד לצפון אפריקא ומשם לארץ ישראל.מספריו "איגרת הנחמה" לחיזוק האנוסים. יום המימונה נודע גם על שמו, שכן הוא יום הילולת רבי מימון,(המימונה מזכיר את השם מימון).

הרמב"ם רבי משה בן מימון(1135-1205)

נגיד,פרשן,פילוסוף,רופא.גדול הפוסקים בכל הדורות שעליו נאמר ממשה עד משה לא קם כמשה.מספריו:"היד החזקה"

14 ספרים העוסקים בכל תחומי ההלכה,"מורה נבוכים"(ספר פילוסופי שנועד לאנשי דורו שנברו בפילוסופיה חיצונית והיו נבוכים,ספר זה ורר עליו מתנגדים רבים ותקיפים),פירוש המשניות,"איגרת תימן","ספר המצוות" ועוד.נולד בקורדובה שבספרד לאביו הדיין רבי מימון.לאחר פלישת המוסלמים לספרד ברחו הרמב"ם ומשפחתו בשנת(1160) לפאס שבמרוקו ו5 שנים מאוחר יותר עלו לארץ ישראל ומשם ירדו לארץ ישראל עקב קשיי הסתגלות בארץ.במצרים עסק ברפאה והיה רופאו האישי של הסולטן דאז צאלח א- דין.לחם קשות בקראים ששלטו במצרים .היה חבירו הטוב של רבי יפת בר אליהו שליוה את הרמב"ם בשהותו במצרים.

רבי יצחק בר ששת(1326-1408)

מגדולי חכמי ספרד וצפון אפריקא,בן דורו של המהר"ל.תלמיד הר"ן וכן רבי פרץ.ברח לצפון אפריקא לאחר הפרעות בהם נשרפו שני בניו.בעל שו"ת הריב"ש הכולל 517 תשובות(גימטריא הריב"ש)מחליפו ברבנות באלג'יר לאחר מותו היה הרשב"ץ.

רבי אפרים אנקאווה-(1370-1427)

בן הקדוש רבי ישראל אנקאווה הי"ד בעל מנורת המאור הקדמון.נולד בטיליטולה שבספרד והיה מגדולי החכמים במרוקו ובתלמסאן שבצפון אפריקא בזמן הרשב"ץ.התכתב עם הריב"ש ,היה ידוע למלומד בניסים,מחבר ספר שער כבוד ה'.

רבי שמעון לביא(1485-1586)

ממגורשי ספרד שעבר למרוקו ומשם ללוב.מחבר ספר כתם פז-על הזוהר,ומחבר הפיוט המפורסם "בר יוחאי"על התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זי"ע.
 
רבי יצחק דלויה
 
רבי יצחק דלויה-נולד כנראה בספרד ,והגיע לעיר מרראכש בערך בשנת 1496 בעקבות גירוש יהודי ספרד שהיה ב-1492,כיהן כראב"ד במראכש וכראש קהילת המגורשים.
 

המסורת שמוחזקת ביד משפחת דלויה הי"ו,היא שהרב יצחק דלויה נפגש עם מרן ורבן של כל ישראל  רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך ,ומסופר עוד שבפגישתם נחלוקו על הרבה דברים ומתוכם החומרא של מרן,שאותה נוהגים כל הספרדים, שקבע שבשר שאינו "חלק" דינו טרף,רבי יצחק לא הסכים עם הלכה זו ,ובאמת המנהג במרראכש עד היום שלא להקפיד על בשר חלק בית יוסף.

עוד הלכה שנויה במחלוקת בניהם היתה  ההלכה שפסק מרן שלא לומר חצי קדיש אחרי קריאה בספר תורה במנחה של שבת,לעומת מנחה של חול שהמנג הוא לומר חצי קדיש,דעתו של רבי יצחק דלויה היתה שכן אומרים אותו אחר הקריאה בשבת,בבית הכנסת שברחוב חבאש במררכאש נהגו רבי משה זריהן זצ"ל וראש הישבה רבי יעקב דאהן לאומרו,וכן המנהג שם עד היום.

רבי יצחק היה מפורסם בתורה ובחסידות,ואף זכה לכבוד גדול מחוץ לעירו בעיר פאס ומקנאס.

לא נודע כי חיבר ספרים עם זאת הוא העמיד תלמידים הרבה בניהם הרב שלמה עמאר זצ"ל והרב אברהם אזולאי האחרון.וכו הרב מרדכי עטיאה מדימנאט בחבל הסוס.

רבי  שלמה בן תמצות

-חי בתקופת מגורשי ספרד,ובן זמנו של הרב המלוב"ן רבי יצחק דלויה זצ"ל,מוזכר ב"קורא הדורות ממראכש "כאחד מרבני מראכש הקדמונים.

אברהם אזולאי(1570-1644)

זקינו של הרב חיד"א. נכדו החיד"א כותב עליו כי הוא מהעיר פאס , ומשפחתו היא ממגורשי ספרד אשר הגיעו לפאס. ר' אברהם נולד בפאס בשנת ה'ש"ל (1570).

       הוא עזב עם משפחתו את פאס  והתיישב בעיר חברון. הוא כתב ביאור גדול על ספר הזוהר בשם "זהרי חמה".

        כשהייתה מגיפה בארץ ישראל בשנת שע"ט (1619) עזב את חברון והתיישב בעזה, שם חיבר את ספרו "חסד לאברהם".  אחד מחיבוריו החשובים שיצאו לאחר שלוש מאות שנה, הוא "בעלי ברית אברם", שהוא ביאור קבלי על כתבי הקודש.

        נפטר בחברון בשנת ה'ת"ד (1643).

        ספרים שחיבר: חסד לאברהם, מקדש מלך, בעלי ברית אברם, פירוש המשניות (כתב יד), הגהות על ספר הלבושים, זהרי חמה, מעשה חושב, כנף רננים, יודעי בינה.

רבי ישראל יעקב חגיז(1625-1674)

מחכמי מרוקו שעלה לארץ ישראל,היה רבה של ירושלים.מחבר ספר "עץ חיים "פירווש על המשנה,לחם הפנים -"פירוש על השו"ע,"מבקש ה'"-דרושים",שו"ת הלכות קטנות.ראש ישיבת "בית יעקב" בי-ם מהישיבות החשובות בירושלים וממנה יצאו גדולי תורה:רבי משה אבן חביב,חותנו הפאי חדש רבי חזקיה די סליוה,היה חתנו של המג"ן רבי משה גלאנטי.נפטר בקושא שבטורקיא.
 
רבי יחיא ויזמאן

אחד מבני חברתו של רבי יצחק דילויה הראשון . נפטר בשנת 1696 . יש איגרת ניחומים 'בלשון לימודים ' שנשלחה לרבי יצחק דילויה .
ע''י רבי יעקב אבן צור מהעיר פאס

רבי יחיא ויזמאן מורה וצדיק בעיר מראקש . שימש ברבנות עם מורה הדור יצחק דילויה ורבי אברהם בן מאמן . הרב יחיא ויזמאן היה חריף גדול ונחל נובע מקור חכמה וגוזר ים התלמוד לגזרים מרוב עיונו וחריפותו . וגם דלה בחכמת הקבלה .

רבי יעקב ששפורטס(1610-1698)

מחכמי מרוקו שנדד לאמסטרדם ואח"כ ללונדון והמבורג.היה מראשוני ומגדולי הלוחכמים בשבתאות,וחיבר ספר בשם "ציצית נובל צבי" על תנועת השבתאות של שבתאי צבי משיח השקר שם רשעים ירקב,מאוחר יותר היעב"ץ קיצר את הספר וקראו בשם קיצור ציצית נובל צבי".עוד מספריו שו"ת עדות ביעקב","תולדות יעקב".מראה מקומות לפוסקים הנדרשים בתלמוד הירושלמי.
 
רבי דניאל טולידאנו
חכם מהעיר מכנאס.היה יועץ המלך,והתכתב עם רבי יעקב ששפורטס שהיה ידידו ומוקרו,השתתף איתו בפעילות נגד כת השבתאים.
רבי חיים טולידאנו
בן רבי חביב,מחבר ספר שערי חכמה חבירו של רבי דניאל טולידאנו
 
רבי יחיא לחלו
נמנה עם שלוחי ארץ ישראל שבאו למרוקו לפני כ-400 שנה ,פעל רבות בכפר קצר אל סוק וקירב אנשים רבים לדרך התורה והמצוות.רבי יחיא היה צדיק מופלג ,וגדול בחסד,ביתו היה פתוח ואיוה מקום משיכה להמון.נקרא בשם לחלו כי לחלו פירושו מתוק על שם מעשיו וצידקותו הרבה.
קברו של הצדיק נמצא במחוז תפליאלת בכפר קצר אל סוק ,

רבי חיים בן עטר(1696-1743)

מגדולי   חכמי מרוקו  בא"י , מקובל פוסק ומפרש התורה מפורסם כבעל אור החיים הקדוש היו : האר"י והשל"ה  נולד בסאלי שבמרוקו בשנת 1696  נפטר בירושלים בשנת 1743 היה בן למשפחה  עשירה ונכבדה  שייחוסה למגורשי ספרד למד תורה.מזקנו  ר' חיים יסד ישיבה בביתו ודרש בפני כל בני העיר בבוקר ובערב. דרשותיו השפיע מאוד על שומעיהם . הוא עסק בצדקה ובגמ"ח והיה מהנה  תלמידי – חכמים מנכסיו. החיד"א מתאר את גדלותו בכל מקצועות התורה .בנגלה

 ובנסתר . ואת התנהגותו בחסידות ובענווה יתרה. לאחר שירד מנכסיו, נאלץ לנדוד למכנאס  ומשם לפאס. שם ישב עד שנת 1738 .עקב רעב כבד עבר לעיר תיטואן. בגלל הצרות הרבות במרוקו. החליט לעלות לא"י . הוא נדד בערים ובמדבריות, תוך סכנות גדולות והגיע דרך הים לאלג'יר. נסע לליוורנו שבאטליה, שם הדפיס חלק מחיבוריו. באטליה הרביץ תורה ברבים והשמיע באזני הצבור דרשות ושיחות מוסר. תוכניתו של ה"אור החיים" היתה להקים ישיבה גדולה בירושלים בעזרת נדיבי עם מאטליה, כשבחורים מאטליה ילמדו בישיבתו. הוא הצליח להקים ועד שקבל על עצמו להחזיק את הישיבה שתקרא "כנסת ישראל".

בר"ח אב בשנת 174 יצא מאטליה עם קבוצת תלמידים ובני משפחותיהם כ- 30 נפש, בדרכו לא"י.

בסוף שנת 1742 הגיע לירושלים כדי להקים בה ישיבה ומצא שאין שם את התנאים הנוחים. לאחרשקיים קשר עם ר' חיים אבועלפיא מייסד הישיבה בטבריה, החליט ר' חיים אבן עטר שהתנאים נוחים יותר להקימה בעכו, למרות השתדלותו של ר' חיים אבועלפיא לקיימה בטבריה. ואם עכו היתה מתאימה יותר לישיבה  מאשר טבריה, הרי זה מחזק את הסברה, שערכה של הקהילה היהודית בעכו היה גדול למדי ושרר בה בטחון קיומי רב יותר.

ר' חיים התפרסם בעולם בעיקר ובזכות חיבורו "אור החיים" – פירוש על התורה בדרך הפשט, הדרש והסוד. פירושו קנה שביתה בעיקר במקומות בהם היתה נפוצה החסידות.

 בין שאר חיבוריו: "חפץ ד'" – חידושים על מסכתות מן התלמוד.

"פרי תואר" – השגות על הספר "פרי חדש" לר' חזקיה דה סילוון.

"ראשון לציון" – חידושים על כמה ממסכתות התלמוד ועל שולחן ערוך ח' יורה דעה.
תמונת קברו של האור החיים הקדוש
 
 
רבי דניאל השומר (?)
 
רבי דניאל השומר

בעיירה טוגאנה שבמרומי האטלס. לא הרחק מהעיר מראקש. היה קברו של אחד הקדושים הנערצים ביותר על יהודי מרוקו - רבי דניאל השומר אשכנזי. לפי המסורת. מוצאו של רבי דניאל מארץ ישראל. והגיע למרוקו בתקופה קדומה.

מועד פטירתו של רבי דניאל לא היה ידוע. ויום ההילולה נקבע לראש חודש אלול. מדי שנה . בתאריך זה. היו יהודי מרוקו עורכים את ה''זיארה'' כלומר. העליה לקברו של הצדיק - כפי שזה היה נקרא בפי העם. מכל רחבי מרוקו נהרו המונים. עשירים ועניים. כדי לחגוג את ההילולא של רבי דניאל. להתפלל ולהיושע בכל עניניהם.

הבאים אל ציונו של הצדיק. היו מביאים עימם מכל טוב ביתם - מאכלים משובחים. מחיא. כבשים ופרות. והיו מחלקים את המאכלים והבשר בין העניים.

רבי דניאל השומר התפרסם כקדוש ומחולל פלאים. חולים רבים שבאו להשתטח על קברו חזרו לביתם בריאים ושלמים.

גם המוסלמים העריצו את רבי דניאל והיו באים עם חוליהם כדי שיתרפאו על ידו. פעם אחת בא שיך מוסלמי עם בנו שהיה חולה. ובקש מהיהודים להתפלל לשלומו. השיך אחז בידו סכום כסף ואמר - ''אם בני יתרפא עתה . אחלק את כל הכסף לעניים''.

כך הי היהודים התפללו לשלומו. הבן הבריא והשיך החל לחלק את הכסף שהביא עמו לעניים.

גדול היה המעמד של קידוש השם באותה עת .


 
 
 
 
רבי משה בן יעקב אדהן(מאה17-18)

מרבני מכנאס אב בית דין ומנהיג רוחני בקהילה, מחבר הפיוט המפורסם לחג הסוכות -"סוכה ולולב"

רבי משה בירדוגו (1679-1730)

המכונה המשביר,מגדולי רבני מקנס שבמרוקו,ראש שושלת בירדוגו.מחבר ספר "ראש המשביר" על הש"ס,"דבר משה","כנף רננים",ידידו של רבי חיים בן עטר.

רבי יהודה בן עטר (1655-1733)

מגדולי רבני פאס שבמרוקו,מחבר ספר "מנחת יהודה" דרשות על התורה,היה מכונה בפי כל "רבי אל כביר" כי היה מקודש בפי כל מלומד בניסים.

רבי יעקב אבן צור (1683-1753)

היעב''ץ

מגדולי חכמי ישראל במרוקו . חי בפאס ,  למד תורה מאביו ומרבי יהודה אבן עטר . רבי יעקב שימש כדיין כארבעים שנה בפאס וכעשור במכנאס ובתיטואן . חיו היו קשים מתוך שישה עשר בנים שהיו לו נותר בחיים רק בן אחד .

רבי יעקב אבן צור נודע כתלמיד חכם וכתב תשובות רבות שהופנו אליו ממרוקו ומחוצה לה . תשובות אלו נלקטו לספר השאו''ת המרכזי בפסיקת דייני מרוקו . ''משפט וצדקה ביעקב '' אהבתו העזה לשפה העברית ניכרים בכל כתביו ובקובץ אגרותיו '' לשון לימודים '' . הוא הושפע מסגנונו של רבי יהודה אלחריזי . וכתב פרוזה מחורזת בסגנון המאקאמות של ימי הבניים . שבה משולבים גם שירי שבח במתכונת ספרדית .

כשרונו הספרותי בולט בפיוטיו הרבים . שקובצו בספר '' עת לכל חפץ'' הספר יצא באלכסנדריה כ - 140 שנה לאחר פטירתו . והוא כולל כ - 400 פיוטים המתקשרים למעגל השנה ולמעגל החיים . הקובץ כולל גם קינות והספדים על מות מכרים וידידים כגון רבי יצחק דילויה זצ''ל ורבי יחיא ויזמאן זצ''ל מהעיר מראקש . מהם ניתן ללמוד רבות אודות הקהילות שבהן חי ופעל .

 
רבי שמואל אלבאז (1698-1750)
מגדולי מורי ההוראה וגדולי התורה בעיר פאס,אביו היה רבי יצחק אלבאז איש חשוב ונכבד חכם ונבון שהיה רגיל לקרוא ת כל השלוחן ערוך ולסיימו בשלושים יום.
רבי שמואל התמנה ביל 36 לרב בבית דין יחד עם הגאונים יעב"ץ ורבי שלום אדרעי.חיבר מספר ספרים ספר עז והדר שיטה על מסכת ע"ז ועל עוד מסכתות

רבי עמרם בן דיוואן (1740-1782)

שמו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן נישא בהערצה בקרב יהודי מרוקו ובפי כל מי שנתוודע לאישיותו המיוחדת. הוא נולד בשנת ת"ק בירושלים, שם הגה בתורת הנגלה והנסתר, ונמנה עם תלמידי ישיבת המקובלים. לאחר מכן התיישב בחברון. בשנת תקכ"ג נשלח על-ידי יהודי העיר כשד"ר (שליח דרבנן) למדינות צפון-אפריקה. בכתב-המינוי שלו הכתירוהו גדולי חברון בתארים: "החכם השלם, סיני ועוקר-הרים". רבי עמרם יצא לכמה וכמה מסעות בארצות צפון-אפריקה, ושב מהם ובאמתחתו סכומים נכבדים, נדבת-ידן של קהילות ישראל בעבור יהודי חברון. נסיעתו האחרונה הייתה בשנת תקמ"ב. בהגיעו לכפר אשג'ן (כעשרה קילומטרים מהעיר ואזאן), תקפה אותו מחלה קשה והוא נפטר שם. על-אף שנות-חייו הקצרות – ארבעים ושתיים שנים בסך-הכול – נחקקה דמותו על לוח הדורות. עד עצם היום הזה מוזכר שמו ביראת-כבוד. אף נתקיים בו ברבי עמרם "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם". לאחר פטירתו נהפך קברו, השוכן על גבעה קטנה מתחת לעץ זית עתיק, מוקד משיכה להמונים. סיפורים רבים, על ניסים וישועות שאירעו על-ידי התפילה על קברו, עוברים מפה לאוזן בפי יוצאי מרוקו. קברו של רבי עמרם שימש אבן שואבת כל ימות השנה, אך פעמיים בשנה משך אליו המון רב במיוחד – ביום פטירתו ובל"ג בעומר, יום הילולת רבי שמעון בר-יוחאי. ביום זה נהגו אלפים מכל ערי מרוקו וכפריה לנהור למקום הקבר, להבעיר מדורה ענקית בקרבתו, ללמוד קבלה, לשיר ולשמוח – לכבוד התנא. חלפו שנים. יום אחד מונה לוואזאן מושל שונא יהודים. במיוחד הכעיסה את המושל נהירת היהודים אל קבר רבי עמרם, שהיה בתחום שליטתו. סיפורי הניסים שהתהלכו סביב הצדיק וקברו הוציאוהו מכליו ממש. שנה אחת החליט המושל לשים קץ לדבר. בהתקרב ל"ג בעומר הציב חיילים חמושים סביב הכפר אשג'ן, והפיץ הודעה כי כל יהודי אשר יעז להתקרב למקום בל"ג בעומר – מתחייב בנפשו. יהודי האזור, ששמעו על הגזרה החדשה, הצטערו מאוד, אך נאלצו לציית לה, מתוך פחד. לעומת זאת, תושבי הערים והכפרים המרוחקים יותר, לא ידעו על האיסור הפתאומי ויצאו לדרכם, כמדי שנה. רק בהגיעם לוואזאן נודע להם כי לא יוכלו לפקוד את קבר הצדיק וכי עשו את דרכם לשווא. הגיע ליל ל"ג בעומר. על הגבעות סביב אשג'ן ובכל הדרכים המובילות אל מקום הקבר עמדו חייליו של המושל. הערב ירד. קרבה ובאה שעת ההדלקה המסורתית. שקט מוחלט שרר במקום ובכל הסביבה כולה לא נראתה נפש חיה. לפתע הואר הכפר באור חזק. לחיילים ששפשפו את עיניהם בתדהמה נגלה מחזה שלא-ייאמן: מדורה ענקית בערה בצמוד לקברו של רבי עמרם; קולות רמים של שירה ושמחה עלו סביבה, משל היה המקום מלא וגדוש חוגגים. כמה מן החיילים החליטו לגשת לקבר ולבדוק את הפלא מקרוב. בהגיעם למקום הקבר התפלאו לגלות כי במקום שוררת עלטה ושקט מוחלט. חזרו החיילים לעמדותיהם והנה המחזה הפלאי חזר ונשנה, וקולות ה'חוגגים' נשמעו שוב למרחקים. חבריהם של החיילים שיצאו למקום התקשו להאמין לגרסתם, עד שהלכו בעצמם למקום הקבר. גם הם מצאו במקום רק חושך ודממה. בשלב מסויים התחילו החיילים לחשוש כי האש וקול החוגגים מקורם בשדים וברוחות שהוזעקו על-ידי היהודים. ככל שהוסיפו להתבונן במדורה הגדולה ולהקשיב לצלילים שבקעו מכיוונה, השתכנעו והלכו כי אמנם כוחות אופל השתלטו על האזור ועוד מעט-קט יקומו עליהם לעשות בהם שפטים. אט-אט החלו החיילים להישמט מעמדותיהם, עד שבמקום לא נותר אפילו חייל אחד. מבועתים עד עומק נשמתם התקבצו החיילים סביב ביתו של המושל, ובהתרגשות רבה סיפרו לו על הפלא המתרחש בחלקת הקבר של הצדיק היהודי.

 

דיוקן רבי עמרם בן דיוואן
 
 רבי יצחק אדרי (1774 בקירוב -1842)
הרב משה בן יצחק אדרי  יליד מרוקו, רב ומקובל שחי באמסטרדם ובלונדון ולבסוף בא לארץ ישראל, חיבר שתי יצירות על החיפוש אחר השבטים, "מעשה נסים" (יצא לאור בעברית ובגרמנית באמסטרדם 1809, ואחר בלונדון ב-1834), תיאור מיתי של נהר הסמבטיון, ומאמר בשם "דין וחשבון היסטורי על עשרת השבטים שהתיישבו מעבר לסמבטיון במזרח ועוד נושאים מעניינים על מצבם של בני ישראל במקומות שונים בעולם" (לונדון 1836).
 

רבי שלום בוזגלו (1780)

רב ומקובל ממרקש שבמרקו,מחבר ספר "מקדש מלך" על הזוהר,"הדרת מלך" על כל מאמרי הזהר העמוקים,"כסא מלך" על תיקוני הזוהר.נפטר בלונדון.

 

רבי רפאל ברדוגו(1747-1821)

רב העיר מכנס שמרוקו ומגדולי הפוסקים שבמרוקו,מחבר ספר שו"ת "משפטים ישרים",תורת אמת" ועוד.

רבי יעקב ברדוגו(1786-1843)

יליד מקנס שבמרוקו,מגדולי רבני מרוקו,מחבר ספר "שופריה דיעקב"
 
 
 
רבי דוד ומשה

צדיק קדוש מן המפורסמים ליהודים במרוקו,שמו ומסכת חייו התפרסמו לכל ,ומעשי מופתיו עוברים מדור לדור במשך שנים רבות.רבי דוד ומשה נולד בירושלים לפני כמאתים שישים שנה ויותר,ומימי צעירותו ניכר קדושתו ופרישתו,שמו נודע כקדוש וכתלמיד חכם מופלג.

באותה תקופה בארץ ישראל המצב הכלכלי היה בכי רע,נשלחו שלוחי דרבנן לגייס כספים בעבור עניי ארץ ישראל,בין השליחים היה רבי דוד ומשה שנשלח לארץ מרוקו והגיע לנמל מליליה.

בהגיעו נוכח למצב העגום שהיה באותה תקופה,צרפת שכבשה את  אלג'יריה , נתנה את אותותיה שברצונה להעביר גם את מרוקו לחסותה על כן היה זקוק השולטן של מרוקו לסכום נכבד של כספים אותם השיג באכזריות מן היהודים,גזירות קשות היו על היהודים ורבי דוד ומשה עודד את היהודים לבל תיפול רוחם,הוא נשא דרשות לרבים והחל להיות מנהיגים הרוחני של היהודים אשר ראו בו כצדיק מחולל ניסים ומושיע חולים על ידי תפילותיו.

רבי דוד ומשה החליט לבקר בכפרים הגבוהים של הרי האטלס בין העיר מרכאש לעמק דרע.מגיפה קטלנית השתוללה במקום והפילה הרבה חללים,אומנם רבי דוד לא נרתע וביקר בין החולים השוכבים על ערש דוי.זמן מועט מכן יצא הצדיק בלוית משרתו אל אחד ההרים ונעצר ליד אחד המערות, רבי דוד נשא קולו השמימה ואמר שהוא מוסר את נשמתו לבורא ותהא מיתתו כפרת כל היהודים החולים במגיפה,רבי דוד ומשה לא היסס ופנה אל עבר אחת המערות שם החזיר את נשמתו להקב"ה ערב שבת קודש.

מקום קבורתו הפך להיות למקום עלייה לרגל המוני לכל קהילות היהודים ,וביום הילולא בא' כסלו נהגו להגיע רבים להשטח על קברו של הצדיק זכותו תגן עלינו אמן. 

                 

הרב דוד צוף דב"ש(1826-1880)

מרבני מרוקו בארץ ישראל,הקים את קהילת המערבים בירושלים מספריו "שער המפקד" ,"שער החצר","שערי צדק","שער המטרה","שער הקדום" ועוד

הרה"ג רבי דוד בן שמעון זצ"ל אשר נולד ברבאט שבמרוקו בשנת תקפ"ו -1826-לאביו הצדיק רבי משה ולאימו הצדקת מרת דליסייה .אהבתו לארץ ישראל,היתה לשם דבר.נפשו דבקה לאדמת הקודש,והכיסופין איליה, מלאו אל חושיו והגידיו.

עיניו היו צופיות בערגה לנוה ציון ולירושלים שאליה עלה בגיל 28 ובלב הומה היה נושא תפילה מעומק הלב לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
 

 

 

הרב דוד חסין(נולד ב-1727)

ר' דוד חסין, גדול פייטני מרוקו, נולד במכנאס בשנת 1727 למשפחת חכמים ומלומדים. חייו היו רצופי עוני וקשיים. שנים של בצורת קשה ורעב, מגיפת דבר, פרעות ורדיפות אכזריות, היו מנת חלקם של היהודים באותה תקופה. גזירות ותקנות משפילות נגזרו על היהודים, שהצטופפו במלאח (גטו) שכל גדלו 300 מ' אורך ו-175 מ' רוחב, מוקף חומות ומוגף על בריח מדי לילה ושבת, ועל שערו היחיד שומרים מאורים בסיוע כלבים אימתניים.
בהיותו בן 11 לערך החל את לימודיו בישיבה ובגיל 17 החל דוד הצעיר לרשום לעצמו חידושי תורה שצצו בראשו והמשיך בכך עד גיל 23 לערך. לחיבור זה קרא בשם "מגדל דוד" (על פי הפסוק בשיר השירים "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות") והוא נתגלה בשנים האחרונות אצל אחד מצאצאיו. בכתב היד מצויות גם מספר דרשות שחיבר לכבוד אירועים שונים, כמו הולדת בנו. בדף האחרון של כתב היד מצויה טיוטה של פיוטו לשביעי של פסח – "מלכי מקדם". כתב יד זה מאפשר הצצה אל עולמו הרוחני של תלמיד חכם צעיר במרוקו של המאה ה-18 ואנו למדים ממנו על היקף ידיעותיו של ר' דוד באותה עת ועל שפת הדיבור והכתיבה אז.

בהיותו בן 20 בערך הוא נושא לאשה את בתו של מורו, הרב מרדכי בירדוגו, המכונה 'המרבי"ץ". משפחת בירדוגו נחשבה לאחת משתי המשפחות המכובדות ביותר במכנאס. הרב בירדוגו, ששימש דיין במכנאס, העמיד בנים שהיו אף הם דיינים ותלמידי חכמים ידועים.

לר' דוד נולדים בן אחד ותשע בנות. הוא ממשיך לשקוד על לימוד התורה ולפרנסתו הוא עוסק בכתיבת סת"ם והעתקת כתבי יד ומשמש גם כחזן.

ר' דוד חסין חיבר מאות פיוטים שנתחבבו על יהודי מרוקו וזכו לתפוצה עצומה ולהעתקות רבות עוד בחייו. שניים משיריו - "אוחיל יום יום אשתאה" ו"אערוך מהלל ניבי" מופיעים בספרי שירה של קהילות המזרח. השיר "אוחיל יום יום אשתאה" אף זכה למספר חיקויים ועיבודים, דבר המעיד על הפופולריות הרבה שלו. על מידת ההערצה וההערכה לו ולשירתו עוד בחייו ניתן ללמוד גם מה"הסכמות" הרבות שקיבל מגדולי רבני מרוקו כשביקש להוציא את שיריו לאור ומשירי השבח הרבים שחוברו לכבודו, כמו גם ההספדים שנישאו עליו לאחר מותו.

ר' דוד יצא למסעות רבים ברחבי מרוקו - אם לצרכי פרנסה, אם להכיר לקהילות השונות את פיוטיו, ואולי אף מתוך יצר הרפתקנות - כך או כך, מסעות אלו אכן הרחיבו את מעגל יודעי שירתו ומעריציו. במסעותיו אלו הגיע ר' דוד חסין עד לגיברלטר, שם התרשם מאד לגלות את שיטת תווי הנגינה ואת הנגנים המנגנים על פיה.

שיריו של ר' דוד חסין פותחים לנו חלון אל חיי יהודי מכנאס ומרוקו באותה תקופה ואל חייו ותלאותיו של ר' דוד עצמו. אנו מוצאים שירים שכתב לכבוד שמחות (ברית מילה, בר מצוה, חתונה וכיו"ב) שלו ושל ידידיו, שירי שבח לרבנים וחכמים בקהילה, כמו גם לנדיבים; שירי הודיה לקב"ה על הורדת גשמים ושירי תודה לחוזרים בשלום ממסע; שירים לארץ ישראל ושירים לכבוד השד"רים (שליחים מא"י) שהגיעו למרוקו; שירים בהם תינה את קשייו ואת עניו, ושירי מספד על ידידו וקרוביו שנפטרו, למשל קינה שחיבר על פטירת בתו ובעלה בשנת נישואיהם הראשונה וקינה על מות חותנו, ר' מרדכי בירדוגו; שירי תחינה ובקשה ושירים לשבת ולמועדים. לצד שירים אלו אנו מוצאים שירים אודות הרעב הקשה ושאר צרות שפקדו את יהודי מרוקו באותה תקופה וקינה מזעזעת המתארת את הפרעות ביהודי מרוקו בשנת תק"ן-תקנ"ב (1790-1792), ממנה אנו למדים על מעשי התעללות ורצח אכזריים שנעשו ביהודים, לצד מעשי ביזה ושוד וחילול ספרי תורה, בתי כנסת ובתי עלמין.

כל תורתו של ר' דוד ועולמו הרוחני משוקעים בשירתו - אם בשימוש בלשון ואם ברעיונות ובנושאים הלקוחים מעולם המחשבה היהודית ומתורת הסוד. ר' דוד שילב בשירתו את לשון התלמוד הארמית ואף חיבר שמונה שירים בארמית לצד שירים "קבליים" במובהק. שפת השיר של ר' דוד חסין היא עשירה ועושה שימוש בכל רבדיה של הלשון העברית ויצירתה הרוחנית לדורותיה. בשירתו משמשות זו לצד זו לשון המקרא, לשון מדרשי חז"ל, המשנה והתלמוד, לשון הפיוט - ממשוררי ספרד ועד לר' ישראל נג'ארה -ושפת היומיום.

דמותו של ר' דוד חסין כפי שהיא מצטיירת ועולה מבין פיוטיו הרבים היא של תלמיד חכם ובקי גדול, דבק בתורה ובקב"ה, אוהב ארץ ישראל, שמח עם קהילתו בשמחתם, כואב את כאב עמו וסבלותיו, מתייסר בצער הגלות ומצפה לגאולה.

 
רבי מסעוד בן מוחא (1771-1876)

נפטר בשנת 1876 במראקש. איש תם הרביץ תורה להרבה תלמידים. ונהג לומר לתלמידיו כשהם לומדים את מסכת כתובות - אנחנו מתחילים ללמוד לשם שמיים בלבד. בלי שום פנייה זרה. הרב האריך ימים. והיו ימיו תשעים וחמש שנה. - אומרים עליו שאפילו מלאך המות לא יכול להתקרב אליו.

וסיבת מותו היתה - פרה נגחה אותו בדרך לבית הכנסת ביום חמישי וביום שישי נפטר.

גדולתו בתורה הקיפה את כל תחומי היהדות- תלמוד. הלכה. אגדה ואף בקבלה ידיו רב לו. בכל התחומים הנ''ל כתב הרב חידושים רבים על הפשט. הרמז. הדרש והסוד. כל כתביו נתפזרו בימי חייו ולאחר פטירתו בכל רחבי המערב.

כתבי יד רבים שלו. היו מפוזרים אצל בני משפחתו ואחרים. שמו נודע למרחקים. רבי אברהם בנו ז''ל. קבל הסכמה משבעה מחכמי ירושלים.

על פי בקשת בניו הם שלחו מכתב לחכמי מראקש משנת 1932 ובקשו לכל מי שנמצא בידו כתבי יד של הרב מסעוד בן מוחא. יעבירם מיד לשליח המצוה החכם אליעזר וזאנה. והוא ישלם תמורתם כראוי.

על מצבתו כתוב - מצבת בוצינא חסידא קדישא ופרישה. סבא דמשפטים הארי שבחבורה. המקובל האלקי הרב המלאך רפאל מסעוד בן מוחא. עלה בסערה השמיימה בשנת תרל'ו זיע''א.

תאור הפטירה של רבי מסעוד זצ''ל. ע''י נינו - ''כהרגלו של הרב כל בוקר. הלך לבית הכנסת להתפלל שחרית. באמצע הדרך נוגח ע''י פרה והגיע בכוחות עצמו לבהכ''נ. בגמר התפילה חזר לביתו והרגיש חולשה כללית בכל גופו. הזמין את כל גדולי חברת קדישא והורה להם איך לטפל בו ומה לעשות לאחר פטירתו . והיכן להביא אותו לקבורה.

במראקש הקול נשמע. והתושבים נהרו לישיבתו הידועה. בדאגה רבה לשלומו. בליל שישי שכב על מיטתו. אחרי שנתן הוראות אחרונות. אמר היום אני בן תשעים וחמש. ועתה אבקש מי שאינו ראוי להימצא פה ברגע זה. לצאת . כי השכינה עומדת להיכנס. ודקות ספורות לאחר מכן אמר ''ברוך הבא'' ובחדר נראה כמו כדור אש ענק. קול נעים ונפלא פתח בקריאת שמע. וציבור הנוכחים המשיך בקריאתה. קול חזק נשמע בכל השכונה. לאחר הפטירה אנשי חברת קדישא מיהרו להכין את הקבורה לפי הוראות מרן.

מראקש הידועה כעיר חמה לוהטת בימי הקיץ ומעולם לא ירד גשם בחודש תמוז. ובאותו יום שישי עם מסע הלוויה מטר ניתך ארצה. גשם חזק מלווה בברד קטן שהשאיר כתמים על בגדיהם של הקהל. ורק עם סתימת הגולל פסק הגשם. בקהל נראה פלא עצום . ברד בתמוז - זה נס. ומאז במשך מאה שנה לא כבה הנר בביתו של נינו שדלק לעילוי נשמת הצדיק.

ר' משה רוזיליו תקנ"ד (1794) - תרכ"א (1861)

ר' משה רוזיליו נולד בשנת תקנ"ד (1794)לאביו ר' שלמה.
ר' משה למד בישיבה במרכש, שהקים ר' אברהם אזולאי האחרון. רבו היה ר' מוסא ב"ר דוד אוחיון, שהוא מתאר אותו כסיני ועוקר הרים, החכם השלם החסיד והעניו.
ר' משה נשא לאשה את נכדתו של ר' יצחק חרוש, שהיה מגדולי רבני מרוקו, והיה חבר בבית הדין עם ר' אברהם פינטו ור' משה בן עטר ור' שלמה אסבאג.
ר' משה הרביץ תורה בתלמידים, והקנה להם את הדרך הישרה בלימוד ואת חידוד השכל. מתלמידיו, ר' יעקב בטאן ור' מרדכי צרפתי.
ר' משה היה מביא את דבריו לפני חכמי הישיבה, ואם הסכימו עמו, כתב וקבלו את הדברים, ואם לאו כתב, ומחאנו בזה חכמי הישיבה.
נפטר בשנת תרכ"א (1861), ונקבר במראכש בסמוך לצינו של ר' חנניה הכהן.
ספריו: חיבור על הרא"ם, דרושים, קול מבשר, חידושים על הש"ס. 

רבי יעקב אבוחצירא(1790-1880)
 

גדול בישראל, מנהיג, מורה ומחנך, גאון מופלג, אציל רוח, איש רב חסד, בן למשפחה רמת יחס. נולד בשנת התקס"ז (1806)-  בעיר תפילאלת במזרח מרוקו וכיהן כרבה ומנהיגה במשך עשרות שנים. נודע לבעל נס ברוב ערי המערב, במצרים ובארץ ישראל. מסופר כי נגלה אליו אליהו. אהב להתבודד ולהתייחד בלימודו שרובו ככולו היה בקבלה

        התעניין גם בצרכי עדתו ודאג לעניים. היה יוצא לאסוף כסף והיה מחלקו לנזקקים.

        ממקומות רבים היו באים אליו לקבל את ברכתו. היה נערץ על ידי ההמון המוסלמי ו"השיך הגדול" המוסלמי אשר היה ממעריציו הגדולים ועמד איתן לימינו ולימין קהל היהודים.

אהבתו הרבה לארץ ישראל לא ידעה גבולות, וכשהחליט לעלות לארץ מנעוהו אנשי עירו והניחו מעצורים בדרכו, ואולם הוא יצא לארץ ישראל בהיחבא,, בדרכו התעכב באלג'יר ובמצרים. בהיותו בדמנהור הסמוכה לאלכסנדריה חלה פתאום ושם נפטר ביום כ' בטבת תר"מ (1879). יום פטירתו נקבע ליום הילולא והמון מיהודי מצרים ומחוצה לה נהרו ביום זה להשתטח על קברו ולהתפלל.                                         

כתב שנים-עשר ספרים בכל מקצועות התורה. א. דורש טוב, ב. שערי ארוכה, ג. פיתוחי חותם, ד. שו"ת יורו משפטיך ליעקב, ה. בגדי השרד, ו. מחשוף הלבן, ז. מעגלי צדק, ח. גנזי המלך, ט. אלף בינה, י. יגל יעקב, יא. לבונה זכה, יב. שערי תשובה, על ענייני תשובה ושבת קודש.

ספר תשובותיו "יורו משפטיך ליעקב", מכיל קמ"ה תשובות, רובן בדיני ממונות ומיעוטן בהלכות אבילות וגיטין. הספר נדפס לראשונה בירושלים בשנת תרמ"ה [1885], ולאחר  למעלה ממאה שנה בשנת תש"ן [1990] יצאה מהדורה חדשה ומתוקנת של  הספר בידי אחד מצאצאיו, ר' שמואל אבוחצירא, ביבנה .

גידל לתפארת ארבעה בנים גאונים וידועי שם בזכות עצמם. אחד מנכדיו הוא הרב ישראל אביחצירא (הבאבא סאלי) המפורסם בגאוניותו, ובסירובו לבקשות להתמנות לרב הראשי לישראל.  

 
 

 

 
 

 

 

 
רבי דוד בן ברוך

מדרום לעיר מרכאש במקום הנקרא "עמק הסוס".חי לפני כמאתים שנה באחד הכפרים שנקרא "אזרו נבאהמו" הצדיק רבי דוד בן ברוך הכהן. רבי דוד היה צדיק קדוש שרבים מאנשי המקום שאלו את עצתו ופנו לבקש עזרה ולהתברך מפיו, הוא נהג לברך את הכל בברכותיו אשר לא חזרו ריקם מבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

לרבי דוד היו שני בנים צדיקים שהתפרסם שמם ,רבי ימין הכהן ורבי ברוך הכהן. נינו של רבי דוד הכהן  הוא הצדיק רבי דוד בן ברוך השני המוכנה בכינוי באבא דודו ומקום קבורתו בעיר תארודאנת".

באבא דודו  היה  מפורסם כעושה ניסים ומחולל פלאות,היה מתפלל על עקרות שיולידו בנים לעולם ועל חולים שהתרפאו,בידוע לכל שתפילת הצדיק וזכותו תביא ישועה.
 

 

 

 

הרב אברהם אנקאווה זצ"ל(1807-1891)

סאלי, מרוקו - אלג'יר

 רב, מורה הוראה, פרשן, דרשן, מרביץ תורה ומשורר. נולד בעיר סאלי במרוקו בשנת התקס"ז (1807) .

העלה על הכתב תשובות בהלכה והוא עודנו אברך צעיר. אורו זרח מאז על בני עדתו. בשנת תר"א  (1841) ביקר בלונדון ובשנת תר"ג (1843) עלה לארץ ישראל וישב בירושלים. הוא התעכב שם זמן מה, וחזר לעיר מולדתו סאלי.

בשנים תר"ה - תר"י  (1845 – 1850) סבבוהו צרות מבית ומחוץ. עדות לכך, תפישתו על ידי אנשי המלך וכליאתו בבית הסוהר. בני קהילתו שחררו אותו מן הכלא תמורת שוחד וכסף רב.  ר' אברהם גמר אומר לעזוב את סאלי  ובשנת תר"י  (1850) עבר לאלג'יריה לעיר תלמסאן.

בעיר תלמסאן הוא מרביץ תורה, והוא דיין ומורה הוראה באלמעסכר ובווהראן דרשן, פרשן, מקובל מתקן תקנות, משורר ומליץ. שמו גדול בישראל על מפעלו הגדול בהעתקה ובעריכה ובהוצאה לאור של כתבי חכמי המערב ז"ל, ובהוצאת הספר "תקנות חכמי פאס"  הנקראים "תקנות המגורשים מקאשטילייה".

הוא הוציא לאור את קיצור התקנות של ר' רפאל בירדוגו וכן קונטרס גט מקושר, וסדר החליצה של רבני פאס.

קרוב לשלושים שנה ישב בעיר אלמעסכר ולעת זקנתו עבר לעיר ווהראן, שם נפטר בשנת תרנ"א 1891.

הניח חיבורים בכתב יד: שיבת אברהם, עפרא דאברהם, משפט כתוב, אוצר חכמה.

 
 הרב מכלוף אל דאודי (1825)

נולד במראקש בשנת 1825 לאביו דוד שמוצאו מהגאון ר' חיא דאודי מאנדלוסיה שלפי ספר היוחסין לר' אברהם זכותא היה מגזע דוד המלך. לפיכך נקראה המשפחה בשם זה. וגם בשם אבן דאודי. ולאימו רינה לבית לוסקי.
לר' דוד היה אח חשוך בנים שלום שמו . שהיה מוביל באוניות סחורות לאירופה . הוא השתקע בליסבון ועשה הון רב ממסחרו ובלילות היה לומד תורה.הוא מכר את רכושו בליסבון. נסע למראקש ולקח את משפחת דוד אחיו ועלו לארץ ישראל.
בשנת תקצ''ז הגיעו לצפת אחרי הרעש הגדול שהיה בעיר. רבי שלום קנה חורבה התקין בה בתים לו ולאחיו ר' דוד.
מכלוף נתחנך בצפת ולמד תורה מפי גדולי הרבנים והוסמך לרבנות. בן י'ח נשא לאישה את ביתו של הרב מרדכי עבו - אחי הרב שמואל עבו שהיה קונסול צרפת בצפת וטבריה. בשנת תרמ''ט נתאשר מטעם '' השער העליון'' לחכם באשי לקהילת עכו והמחוז.
העלה על הכתב ארבעה כרכים של חידושי תורה ופסקי הלכות כשגדל הישוב העברי בחיפה נתמנה מטעם הראשון לציון לרב בחיפה.
בשנת תקצ''ח נטה רבי מכלוף למות וכבר באו אנשי חברת קדישא לקרוא לפניו ''שמע ישראל'' והנה לפתע התעורר וסיפר להם שבחלומו ראה את אביו וכמה מרבני מראקש. אביו הודיע לו שהגיע זמנו להפרד מן העולם. וכשבכה והתחנן לפניהם שתינתן לו עוד ארכה לחיות בארץ הקודש. הודיעוהו שניתנו לו עוד שנתיים.
ואכן כשמלאו שנתיים בדיוק אמר לאחיו שיביא את אנשי חברת קדישא אף כי היה בריא לגמרי. כי הגיע זמנו להפטר מן העולם וכך היה.
בנו שלום - סלים אל דאודי נולד בצפת ב - 1870 היה מורה לערבית בגמנסיה הרצליה ובבה''ס הריאלי בחיפה. ביקר פעמיים במרוקו ונאם שם למען ישוב ארץ ישראל.

אשר ויצמן.

הרב אליהו אילוז זצ"ל
          רב וראש אבות בית דין בטבריה במחצית השנייה של המאה ה-19  ובמחצית הראשונה של המאה ה-20  . יליד המערב הפנימי. בילדותו עלתה משפחתו לארץ ישראל. בשנים התרנ"א-התרנ"ב (1892-1891) יצא כשליח כולל בערי המערב הפנימי וביקר בעירה של משפחתו עליה כתב "העיר המהוללה ווהראן", על פאס כתב: "עיר מלאה חכמים וסופרים". בהסכמות גאוני טבריה, הרבנים הידועים אבואלעפיא והרב הגאון סתהון לספרו זה נכתבו בין השאר התארים החשובים: סיני ועוקר הרים, אב בחכמה

 
 רבי דוד שלוש

מראקש
רבי דוד שלוש נפטר בשנת תרנ''ג - 1893 .
מאות רבות של תלמידים יצאו מבית מדרשו . האיש עניו וצנוע היה.
נוסח המצבה בבית העלמין במראקש - כאן נח נפשיה של החכם השלם. והכול'המקובל החסיד והעניו כמוה'ר דוד שלוש .
כל הילדים שנולדו לרבי דוד זצ'ל מתו בחיו ר''ל . ולעת זקנתו במראקש בשנת 1888 נולד בנו יחידו יוסף שלוש . בהיות הילד בן שנתיים. חלה במחלה שאיימה על חיי הילד . האב במר נפשו. שפך שיחו אל מול היכל הקודש בבית הכנסת ואמר . ריבונו של עולם הגעתי כבר לגיל 90 שנה. ומכל בני בתי שמתו עלי נותר לי רק הילד הזה . האם נגזר עלי למות ערירי - והוא בקש בבכי ותמרורים - תהי נא נפשי תחת נפשו . ואכן נענו לו מהשמים הילד הבריא . ורבי דוד זצ''ל נתבשר למרום ונפרד שבועיים אחר כך .

לימים רבי יוסף זצ''ל . היה לגדול בתורה וחבר ועד הקהילה של העדה המערבית בירושלים עיר הקודש . רבי יוסף נפטר בשנת 1960
 
 
 
בנו של הרב הוא הרב הראשי לנתניה רבי דוד שליט"א ה' יאריך ימי
 
הרה"ג דוד שלוש שליט"א
 
 הרב נחמן בטיטו-(1846-1914)
הרב נחמן בטיטו ז''ל נולד במראקש בשנת תר''ז. ונפטר בירושלים בחודש אלול בשנת תרע''ה.

בעודו נער עלה עם הוריו לירושלים. את חינוכו קבל בישיבת הספרדים בירושלים. שהיו אז הרוב. עם פטירתו של הרב דוד בן שמעון. נבחר הרב נחמן לאחד ממנהיגי הקהילה המערבית.

האיש היה בעל כישרונות נדירים וגדול בתורה. בעל זיכרון ניפלא . איש עניו ונוח לבריות. צדיק תמים בהליכותיו. חובב ציון נאמן. ואחד מגדולי הדור בתורה. בזמנו השתתף במפעל חידושי תורה. של הרב צוקרמן בשנת תרמ''ו. בשנת תרמ''ז הוציא לאור יחד עם הרב חזקיה שבתאי ספר שמות 'מעם לועז' בשפת הלדינו.

על מצבתו נכתב.

ציון במר תבכה וירושלים תיתן קולה על האי שופרא דאוריתא. צדיק ועניו מדוכה בייסורין. עומד בפרץ בירושלים. ראש רבני בני מערבה וראשל''צ. הרב הגדול המפורסם ר' נחמן בטיטו זצ''ל. נתבש''מ ביום ט''ז אלול.
 
 רבי אלעזר הלוי (נפטר 1920)

רבי אלעזר הלוי נפטר בעיר מראקש .בראש חודש חשוון 1920 . שני הרבנים רבי שלמה אבן חיים ורבי משה זריהן זלה''ה .

נתנו את הסכמתם לסיפרו הכביר '' עבודת הלוי'' .הספר יצא לאור בשנת 1921 ע''י רבי יהודה אסראף . רבי יצחק הכהן . רבי ידידיה צרפתי ורבי ישועה בן - שושן .
מעיד רבי חיים זאעפרני ממוגדור על מורו ורבו רבי מסעוד אלקבץ זצ ''ל .
,ואני הכותב זוכר שהיה לפניו על השולחן גם ספר "עבודת הלוי" פירוש על כמה מסכתות לאחד מגדולי רבני מרוקו והוא ר' אלעזר הלוי זצוק"ל ממראקש, ולא יתכן שילמד עם התלמידים סוגיה מבלי להסביר להם היטב את הפשט בסוגיה לפי רש"י ותוספות ואחר כך מהרש"א ומהר"ם שיף ולבסוף הרא"ש והר"ן ורק אחרי שהבינו את הכל ובחן אותם ומצא שהבינו היטב אז אמר לנו איזה חידוש שנתחדש לו, או חידושים מספר עבודת הלוי ואגדות מהרש"א. מנהג היה לו בעת סיום מסכתות והוא לתת קשר ושייכות בדרך רמז או בדרך דרש, בין סוף המסכת שסיים עם התלמידים לבין תחילת המסכת החדשה שהחלו ללמוד''
כך כתבו בהקדמה לספר רבי שלמה אבן חיים ורבי משה זריהן זלה''ה ממראקש
 

זאת תורת האדם הגדול בענקים יוצא בהינומא. דרוש דרש והנה פורש .פירושים נחמדים כפרים עם נרדים . י'ג מסכתות מיוסדים . יקרים מפז ומפנינים זהב דרכמונים .פעולת צדיק רב משרשיא מבני עליה שמו נודע בשערים . סיני ועוקר הרים . קולע אל השערה ארי שבחבורה . מורינו ורבינו עטרת ראשינו . כמוה''ר אלעזר הלוי זלה''ה . ספר תורה ברה . כולו מלא אורה . טוב למאכל ותאוה לעינים . הכי קרא שמו -

''עבודת הלוי''

זאת אשר ללוי מבן חמש שנים יצא לצבוא צבא . לקוח ספר התורה טובה ורחבה . ושרת את אחיו באהל מועד אהולה של תורה . זו דרך ישרה . לילה כיום יעיר כחשכה כאורה לוחם מלחמתה של תורה . ויראהו ה' את כל הארץ . להקשות ולתרץ הוויות דאביי ורבא . הא קשיא והא פירוקה טבא . ומשנתו בפיו סדורה . ערוכה בכל ושמורה . תורתו סולת נקייה . כל שישנו בלמידה ישנו בעשייה . שנה ופירש דקדוקי תורה . ודקדוקי ספרים . הן לו מאירים מזהירים . גלייה לדרעייה נפל נהורא . רב חיליה ורב גובריה -
נשיא נשיאי הלוי
זאת לפנים בישראל . אם אמרתי אספרה תוקפו וגבורתו .אין חקר לתבונתו . וכל המרבה לספר בשבחו תנא ושייר אין די באר . ומעשה ידיו הן הן עדיו . על כל קוץ נימא ונימא . נובע מקור חכמה בסברה זכה וברה פנים מאירה . בוקע לעולה על מרום התלמוד . על משמרתו יעמוד . מלאכתו ממלכת שמים . יושב בפתח עינים . שער מחנה שכינה וקורא מי לה' יגש אלי . ויאספו אליו -
כל בני הלוי
זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם . יצאו צדיקים לקבל שכר פעולתם . ותהי זאת נחמתי . אשרי מי שבא ותלמודו בידו . שלוש כיתות יוצאות לקראתו . יבוא אל המלך החדרה . לישב בקתדרה . לקבל שכרו כפליים לתושייה . זאת הארץ וזה פריה . לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בפרי ישוה לו -
וניגשו הכהנים בני לוי.

רבי שלמה אבן דנאן (1848-1929)

מפאס

ר' שלמה נולד בפאס לאביו הצדיק ר' משה, ולאימו מרת חנה. מילדותו ניכרו בו כישרונות מחוננים של שכל זך ותפישה מהירה וזיכרון נפלא.

אביו נפטר עליו לפני היותו בן עשר שנים.

בגיל שש עשרה נכנס ללמוד "חכמת הרזים" והיה מקיים מצוות בדקדוק ומרבה במעשים טובים. בגיל שמונה עשרה התחתן עם אשתו סולטאנה וכן התחיל להורות שעורי תורה לצעירים, לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. בן עשרים ואחת כבר צורף לבית הדין כדי להשתתף איתם בקביעת פסקי ההלכה במקרים מסובכים.

בשנת תרל"ה (1875) והוא בן עשרים ושבע, עלה לארץ ישראל, ושהה בה שלושים ושלושה יום.מסיבות שונות נאלץ לשוב על עקבותיו וחלומו להשתקע בארץ ישראל נגוז.

בשנת תרל"ח (1878) כשמלאו לו שלושים, התמנה להיות רב ראשי וראש אב בית דין בפאס, עיר הבירה של מרוקו. בית דינו היה מלא המונים הקרבים למשפט מבוקר עד ערב, ובכהונה זו החזיק יותר מחמישים שנה, עד סוף ימיו.

ר' שלמה היה נוהג להעתיר את כל פסקיו ולגנוז אותם למשמרת. בשנת תרס"א (1901) שלח להדפיס בירושלים את ספרו "אשר לשלמה", תשובות לשאלות שהגיעו מקהילות שונות בצפון אפריקה, מן הערים סאלי, צפרו, רבאט, ומן האיים גיברלטר. הנושאים: שכירות, נדוניות, משכנתאות, שלוחים, ערבונות, צוואות, סכסוכי שכנים, דיני אישות והלכות אורח חיים.

במקביל לעיסוקיו הרבניים היה שתדלן אצל השלטונות. הוא התייצב לפני מלכים ושליטים כדי להיטיב לאחיו. הוא התחבב על הקונסולים הצרפתים ולכן העניקה לו ממשלת צרפת תואר "אזרח כבוד", לאות הוקרה על עמדתו בשאלות פוליטיות מכריעות.

בשנת תרע"ט (1919) הוזמן ע"י ממשלת מרוקו לישב בראש בית דין גבוה ברבאט. הוא שימש בתפקיד זה שנתיים, ואחר כך חזר לעיר מולדתו – פאס.

בשנת תרפ"ט (1929) כ"ז בחשוון, מוצאי שבת, השיב את נשמתו לבוראו, כשסביב מיטתו נאספים משמנה וסלתה של קהילת פאס.

הלוויתו נערכה ביום ראשון, במעמד רבבות מיהודי פאס והערים האחרות, שרי ממשלה וכהני דת שבאו לחלוק לו כבוד.

במלאת שנתיים לפטירתו, הדפיסו בניו אוסף מובחר של תשובותיו, והספר נקרא "בקש שלמה".
 

רבי ניסים אוחנה
בתו של הרב נחמן בטיטו, הרבנית מירים, נישאה להגאון רבי ניסים אוחנה ז"צל.

הגאון הרב ניסים בינימין אוחנה, שימש בתפקיד אב ב"ד בקהיר וסדן הרב הראשי במצרים בשנים תרצ"ה- תש"ז.

בעלותו ארצה, נבחר לרב הראשי בחיפה, עד יום פטירתו- כ"ז אדר ב' תשכ"ב.
 
 
רבי אברהם ואזאנה
לפי אינציקלופדית " ארזי הלבנון " שמאגדת בתוכה שבעת אלפים ערכים על חכמי המערב בכלל ובפרט כ 4000 ערכים על חכמי מרוקו, כתוב בדף 123 על רבי אברהם וואזאנה, חכם צדיק וקדוש נולד בסכורה שבמרוקו, חי בראשית המאה התשע עשרה.
אביו היה רבי יעיש, צאצאיו מקיימים כל שנה הילולה בג' בטבט.
נודע ונתפרסם כפועל ישועות ובעיקר בריפוי עקרות.
קברו באיית בוציאל שבמרוקו.
המידע מתוך האיצליקופדיה הנ"ל.
אלי פילו

רבי דוד ואזאנה
רבי דוד חי בעיר דוויה, בנו של רבי אברהם וואזאנה זצ"ל, נודע בחסידותו ופרישותו, בעל ניסים ומופתים גלויים ונסתרים.
מופתיו וניסיו פורסמו בספר " השושלת לבית וואזאנה " פרק ג'
 רבי רפאל אאנקוה
אחד מגאונים המפורסמים במשפחת אנקוה,מופלג בתורה ובחסידות,עמד כחומה בצורה על משמרת הדת במרוקו.
 
 
כשרנותיו וחריפותו בתורה העמידהו כראש רבני מרוקו,בתחילה הוא נבחר לראש רבני סאלי ובמשך הזמן נבחר להיות  נשיא וראש הדיינים בכל ארץ מרוקו,נפטר בשנת תר"צ ומקום מנוחתו בעיר סאלי.
 
 
רבי שלמה נחמיאש-(נפטר-1902)
 
מחכמי ורבני מראקש שבמרוקו.
בנו של הגאון המופלא רבי שאול נחמיאש זצוק"ל.
הוא תואר החכם השלם והכולל, חיבר ספר חכמי שלמה, חידושים על התורה, נדפס בקזבלנקה ב 1939.
נפטר בשנת תרס"ב- 1902
 

 

רבי דוד הכהן סקלי (1860)

נולד בעיר "דבדו" והיה נחשב לאחד מגדולי המקובלים בתקופתו,מחבר ספר "קריית חנה דוד" "וקרן דוד",לאחר שנודע גדלותו הרבה בתורה הפך להיות רבה של אוראן שבאלג'יר.
 
 רבי שמעון אשריקי (1860-1930)
נולד בשנת התר"כ בעיר "סאפי",עלה לארץ בגיל רק יחד עם הוריו נתייתם בגיל צעיר,וחונך על ברכי אביו חורגו הראשון לציון כמוהר"ר אברהם אשכנזי זצוק"ל,שימש שנים רבות כשד"ר לערי המערב,חבר ביה"ד לעדת הספרדים,ובשנת התרפ"א מונה כראב"ד לעדת המערבים.נלב"ע כ"סיון התר"צ תנצב"ה.
 
 
 
הרב מרדכי קורקוס  (תר"ן-תשי"ד)/ אשר ויצמן .

מראכש
הדיין רבי מרדכי קורקוס זצ''ל . היה עמוד העבודה והתפילה . נודע כאחד מצדיקי הדור .
מסופר על גדולתו וחסידותו של רבי מרדכי קורקוס .
בעיר מראכש היתה עצירת גשמים . הערבים עברו קבוצות קבוצות ומתפללים ואומרים -
'' ואשבולה עטשאנה עתקהה יא מולאנא''' .
לאמור - השיבולים צמאות רחם עליהן ריבונו של עולם . אלא שהתפילות לא עזרו . גשמים לא ירדו .
פנו אליו הן מצד היהודים והן מצד הערבים . שיעמוד בתפילה לביטול הגזירה . יחד עם הרבנים . רבי משה זריהן אב בית הדין. הגאון רבי יעקב אדהן והגאון רבי אברהם אביטבול ראשי הישיבות . הם גזרו על הציבור תענית . כינסו את הציבור הרחב אל בית החיים של מראכש ליד הרחבה של קברות הצדיקים . רבי חנניה הכהן זיע''ה ושאר קברות הצדיקים אשר בארץ המה .




שם אמרו דברי התעוררות בבכיה רבה . רבי מרדכי קורקוס תבע מהקהל שישפרו מעשיהם ויטיבו דרכם . וכל העם געו בבכיה . ובגמר התפילה בחזרתם לביתם התקדרו השמים בעבים . וארובות השמים נפתחו . תפס אותם הגשם בדרך . האנשים חזרו הבית בשירה ובזימרה .רטובים עד לשד עצמותיהם מגשמי הברכה . והיה מזה קידוש שם שמים גדול ברבים . כל זה בפשטות ובענווה גדולה המאפיינת חכמי מראכש . כדרכם בקודש ענוותנים ונחבאים אל הכלים .
רבי דוד צבאח (1869-1956
 

ר' דוד צבאח, נולד לאביו ר' מסעוד ביום שני י"ח מנחם אב תרכ"ט (1869), בעיר רבאט שבמרוקו.
מילדותו ניכר כי לגדולות נועד. אהבתו העזה לתורה וללימוד התלמוד היו לשם דבר בקרב בני עירו.את תחילת לימודו עשה אצל ר' אליהו אדאהן ור' שלום עקוקה. לאחר בר המצווה למד אצל ר' יוסף בירדוגו ממנו למד את דרכי העיון בש"ס ואת שיטת הלימוד המעמיק. גם ר' רפאל אנקאווא היה רבו, והוא עבר על כל כתביו וחידושי תורתו.
ר' דוד למד גם אצל אביו חכמה ומוסר, וכן להיות ש"ץ , וכן למד את מלאכת הסופרות, לכתיבת גיטין ושטרות.
ר' דוד התפרנס בדוחק מתמיכה שקיבל מהישיבה או מעבודות מזדמנות. הוא ביקר בפורטוגל ביקור משפחתי, ושם חזר על פתחי נדיבים כשהגיעה בתו לפרקה. הוא לא הסתדר בפורטוגל מבחינה כלכלית ולכן חזר בשנת תרס"ט (1909) לעיר מולדתו.  

ר' דוד עבד בהתנדבות בחברה קדישא. בשנת תרע"ד (1914) נתמנה לסופר הדיינים, כותב גיטין ושטרות בערים סלא ורבאט. ר' דוד התמודד עם בעיות הלכתיות תוך כדי עבודתו, ואת אלה הוא בירר והם כתובים בספרו שושנים לדוד. 

ר' דוד התמנה לדיין בעיר מאזאגאן (אלג'דידה) בשנת תרפ"ט (1929) בהשתדלות רבו ר' רפאל אנקאוא. בשבתו כדיין פעל לתקן תקנות ולסגור פרצות בחומת היהדות. הוא הקים תלמוד תורה ופרסם את חומרת סתם יין של גויים. כן לחם נגד ההולכים לבתי דין של גויים.

אחרי עשר שנים בעיר מאזאגאן, פנה לעיר קניטרה הסמוכה לרבאט, (בשנת תרצ"ט 1939) ושם כיהן כרב ודיין שנתיים. לאחר מכן חזר לעיר הולדתו רבאט.

בשנת תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל וגר בירושלים והיה מקורב לראשון לציון הרב עוזיאל.

נפטר בי"ח שבט שנת תשט"ז (1956) והוא בן 87 שנה.



הרב הרביץ תורה ברבים . הרבנים ששמשו עמו ברבנות המה - הרב אלעזר חזאן . הרב מסעוד בן מוחא . הרב משה פינטו . הרב יוסף אביטבול והרב שלום כהן .

בספר '' משכיל לדוד '' - יש חידושים על התנ''ך ושו''ת על הלכות שחיטה ובדיקה . ופילפולים על מסכתות .

מתוך קריאת הספר ניכר כמה גדולה חכמתו של הרב ונישאה . וידיו רב לו בנגלה ובנסתר .

בספר פרפראות לחכמה לרב מסעוד בן מוחא כתוב - אוי לו לדור שאבד מנהיגו . אוי לה לספינה שאבד קברניטה . ואוי לה למראקש שאבדה כלי חמדתה . שהיה משמח אלוקים ואדם . הנה במראקש צריך לעשות הספד גדול חזק וכבד מאוד . על הרב המנהיג שהיה שופט ומנהיג את מראקש זה ארבעים שנה . והוא היה משיירי הכנסת הגדולה . אסף וליקט כמה דינים ושמועות מרבניה הראשונים של מראקש .

אוי לה למדינת מראקש שאבד רבה ומנהיגה . יום עברה היום הוא . יום צרה חושך ואפילה . יום ענן וערפל . קדרו שחקים ושק הושם כסותם . הכוכבים אפלו . וגבעות התקלקלו . וכל ישראל נבהלו .

עלה לישיבה עליונה . לבש לבוש מהללים - ולו שם כשם הגדולים לתת לו מהלכים - בין השרפים והמלאכים בסתר עליון יהיה מגורו .

ולכם קהל מראקש הלא תדעו , הלא תשמעו . ששבח לאל מראקש עיר גדולה לאלוקים . עיר של חכמים ושל סופרים וקהל גבירים . ויש לאל ידם לכל אשר יחפצו לעשות רצון אבינו שבשמים . לכן כל אחד ואחד מכם . איש את רעהו יעזורו במילי דשמייא . על דבר כבוד שמו יתברך .ולא יהיה בכם שנאת חינם ופרוד הלבבות בר מינן . וזכות הצדיק תתחדש עליכם ועלינו ויכפר עליכם ביום הכיפורים .

מתוך הספר פרפראות לחכמה לרב מסעוד בן מוחא -

בספר משכיל לדוד נרשמו שמות חשובים של חכמי העיר מראקש ופרנסיה .

בניו

רבי אברהם צבאח חיבר פירוש על התורה בשם שמן זית זך .

רבי ימין צבאח נפטר בשנת  תרל"ג


רבי חיים פינטו
 

רבי חיים פינטו נולד בעיר מוגאדור,לאביו הגאון רבי שלמה פינטו המפורסם.מעשים ומופתים הרבה נעשו על ידי הצדיק,ומסופר שבאחת מהערים היה גר עני יהודי אשר היה משתכר ממחירת גרוטאות נחושת וברזל,ויהי היום פנה אליו שיך מוסלמי והציע לו לקנות חתיכת נחושת.השיך אמר ליהודי כי הוא רואה את מצבו הירוד ולכן התחשב עמו במחיר,עם זאת אמר לו שיש סגולה במתכת המביאה לפרנסה .בכדי שתרוויח ותוכל להביא ברכה ממנה שים אותה בשולחן והעמד עליה שניה נרות דולקים.

וכן עשה היהודי כדברי השיך,ומיום ליום באמת התחיל להתעשר ועסקו שישגש ופרח עד שנהפך להויות נודע כאחד מהעשירים הנכבדים.רבי חיים הגיע פעם אחת לעיירה ופנה לקהילה היהודית בבקשה שיביאו לו את זה שעובד עבודה זרה בעירם.השתוממו היהודים מאוד אין אנו מכירים אף יהודי שחס ושלום פרק מעליו את עול המצוות ובדאי לו כזה שעובד עבודה זרה,אמר להם הרב אולי יש בכם אחד שהתעשר לאחרונה?

סיפרו לו האנשים אכן יש אחד שהיה עני ופתאום נהפך לעשיר גדול,הלך רבי חיים אליו וביקש ממנו לספר את סוד הצלחתו הרבה ,האיש לא שיקר וסיפר על השיך ועל אותה מתכת פלאים שהביא הון ועושר לביתו,ויען הרב בחרדה ויאמר אם יתן לך איש עושר וכסף  בתנאי שתעבוד לאלילים האם תסכים לכך האם אתה מוכן למכור את יהדותך למען בצע כסף? חלילה לי מלעשות כן השיב האיש בבכי,ויאמר לו הרב כי השיך שמכר לך את המתכת הביא אותה מבית  עבודתם של המוסלמים,כל מגמתו היתה להכשילכה באיסור זה.כששמע היהודי מיד קם וניתץ את המתכת לרסיסים,ופיזר כל ממונו לצדקהוהחל מחדש בעסקיו וה' עמו בכל מעשיו וישג עושר וכבוד בחזרה לביתו.

רבי חיים פינטו נפטר בשנת תר"ה ונקבר בעיר מוגאדור,אל קיברו הגיעו המוני יהודים שהתפללו ונושעו בזכות הצדיק.

רבי חיים פינטו הותיר את רבי יהודה שאף היה חסיד וקדוש כאביו עליו השלום רבי יהודה הוליד את הגאון הקדוש המפורסם בכל מרוקו רבי חיים פינטו השני אשר התגורר בעיר קזבלאנקה והרבה לפועל למען עם ישראל בישעותיו הגדולות.
 
    




                        

רבי יצחק ורבי דוד אביחצירא 
רבי יצחק אביחצירא בן לרבי יעקב אביחצירא זי"ע,פעל רבות למען יהודי מרוקו ובמיוחד למען ישיבתו של אביו

בתורתו אנשים רבים.בתפאפילאלת,היה נודד הרבה ממקום למקום כדרכו בקודש,היה מלומד בניסים ועל ידי כח תורתו חיזק
בשנתו האחרונה לחייו הגיע למקום שנקרא בו דניב ,מטרתו היתה להתרים מאנשים המקום כספי צדקה לישיבה,בצאתו מן העיר
ארע מקרה מוזר שהפתיע את התושבים,רבי יצחק פנה אלהם ואמר שהוא מחפש להגיע למקום בשם בראקה,תמהו הנוכחים למה רוצה הרב להגיע למקום זה,שהוא ידוע כמקום זר ליהודים ורבות בו הסכנות,ובודאי שלא ימצא שם יהודי אחד.למרות כל שאלותיהם לא השיב להם דבר,ועמד על שלו כי רוצה הוא להגיע למקום בשם בראקה.רבי יצחק יצא עם שיירה שעברה דרך המקום,ואחרי נסיעה ממושכת נפרד מאליהם ויצא לדרכו ,לא עבר זמן רב ובדרכו פגע בו גוי אכזרי וצעק לעברו שהוא יהרוג אותו!רבנו לא נבהל ממנו ושם ביטחונו בה',קח את רכושי אמר לו,אבל הגוי שהיה צמא לדם יהודי לא התרצה בכך,הוא הוציא חרב ושלף אותו לעברו של הרב,רבי יצחק מסר את נפשו על קידוש ה' ונשמתו הטהורה עלתה לשמי מרום.אחרי מותו היה מובן לכל,מדוע רבי יצחק ביקש להגיע לעיר בראקה...,יהודי תולאל לקחו את גופתו וקברו אותו בבית החיים בעיר.יום פטירתו ,י"ד בשבט, הוא יום עליה המוני,רבים עולים לציונו ומקבלים ישועה בזכותו,לא רק יהודים אלא אף גוים מעריכים את גדולת קדושתו,הם מאמינים כי הוא איש צדיק בעל מופתים,ואף מנו שומר קבוע שניצב בסמוך לציונו.
      
רבנו דוד אביחצירא זיע"א הנקרא בפי כל "עטרת ראשנו". רבנו דוד נולד בשנת תרכ"ו (1866) והתנהג כל חיו בחסידות ובפרישות. כל תפיליות ומעשיו היו עפ"י הסוד וכוונות האר"י הקדוש. הוא חי כל ימיו בקדושה ובטהרה כאשר בסוף ימיו מסר נפשו על קידוש ה' וע"י כך הציל את כל העדה בתפילאלת מסכנה חמורה מהמלך הצורר. כתב את "רישא וסיפא" רמזים ע"פ הקבלה והפשט, על בראשית ושמות.השירים שכתב מביעים כיסופים לישועת ישראל ואמונה עזה ואהבה לבורא עולם. משיריו: "אל תירא ישראל, כי גור אריה הלוא אתה, כי אריה אם ישאג, מי לא ירא...".

                                                                                                         
 
   
 רבי אברהם אביטבול (נפטר ב-1941)
 

ר' אברהם כיהן כראש ישיבה בעיר מראקש . היה דרשן בחסד . דיין בנו של המשורר שלמה אביטבול זצ''ל .
נוסח המצבה בבית העלמין במראקש .
הביטו אל אברהם אביכם. אבי היתומים בלב ובנפש .
אך בא אל רגבי עפר . והוא מונח על הארץ .
טהור במידות / רב המעלות.
אוהב שלום ורודפו סמל הענווה שכולו רע וחבר . לכל גבר.
אברהם מפורסם בפלפוליו / בשרתו בקודש ראש אמיר לבני ישיבתו .
וימת אברהם בשנת 1941
 
 

רבי אברהם אביטבול נצר משושלת ארוכה של חכמים . דיינים . משוררים ונגידים . בזמן מחלתו לבשה העיר מראקש קדרות. רבני העיר ופרנסיה צרו על מיטתו בתפילה ותחינה . אנשי חברת קדישא התחלפו במשמרות . ולא סרו מעליו עד עת עלתה נשמתו למרום באמירת שמע ישראל . הכרוז יצא אל הרחובות והכריז בקול חנוק . קומו - ללוויה של העמוד הימני . הפטיש החזק . אדונינו מורינו ועטרת ראשנו . - רבי אברהם אביטבול . אבל כבד ירד על העיר מראקש . חנויות ועסקים ננעלו על מנעול ובריח . ארשת של עצבות ירדה על הכל . על מותו של האדם הנערץ ביותר על כולם . אבי העניים. וסניגורם של החלכאים והנדכאים . אבי היתומים . ודוברם של האלמנות . רבי אברהם היה לאגדה בחייו .
 
בבא אברהם ויזמאן

נודע במראקש כמלומד בניסים .בן למשפחת יוחסין . יראים ותרשישים . נין ונכד לבבא יהודה וראובן ויזמאן זיע''א . אשר יקראוהו גור אריה יהודה .

מכניס אורחים כאברהם אבינו .מוסלמים ויהודים באו לקבל את ברכתו . ספרי התפילה לא משו מידיו . יומם ולילה למד תורה והזוהר הקדוש. ראש חברת הזוהר בעיר מראקש . נודע בצדקנותו ובחוכמתו הרבה .

משפחת ויזמאן הייתה מייקירי העיר מראקש . משפחה עתירת נכסים וענפה במראקש . הם היו מנכבדי הקהילה .

משפחת ויזמאן נודעה כמשפחת רבנים וצדיקים במראקש . הרב יחיא ויזמאן היה רבה של העיר מראקש . היה בן דורו של הרב יצחק דילויה . נודע כחכם גדול בתורה . מסופר עליו שגזר את ים התלמוד לגזרים .



מראקש הייתה מרכז מסחרי לכפרים שבהרי האטלס . ערביי הכפרים שמסביב למראקש ערכו את הקניות במראקש . הכפריים מהרי האטלס פקדו את בית מסחרו של רבי אברהם .

הכפריים הכירו והוקירו את רבי אברהם . הכירו את אבותיו ואת משפחתו הענפה אשר בעמק הסוס . נתנו בו את אמונם .

רבי אברהם נהג בם בכבוד גדול והם כיבדוהו ונתנו בו את אמונם . היו שופכים את צרורם על הדלפק ומבקשים מרבי אברהם לספור את הכסף . ולקחת את הכסף עבור הסחורה שקנו .

הוא נולד בעיירה טזנאכט כ- 400 ק''מ ממראקש . לאביו רבי יעקב ויזמאן ראש חברת הזוהר בטזנאכט . אביו יעקב סוחר עשיר שנהג בכל יום שישי לרכב על פרדתו ולגבות כסף מכפריי הסביבה . יום שישי אחד רבי יעקב איחר להגיע אל ביתו . אשתו הצדקת ממא זהה בקשה מאחותו של יעקב לראות מדוע רבי יעקב מבושש לבוא . האחות ראתה את הפרדה שבה הביית לבד ללא איש רכוב עליה . יצאו בני המשפחה לחפס את רבי יעקב מצאו אותו מתבוסס בדמו . אדם שראה את מעשה הרצח סיפר למושל על אנשים שרצחו את רבי יעקב . אנשי המושל רדפו אחר הרוצחים ותפסו אותם . התברר שהם אינם מבני המקום. הם הובאו לידי המושל והוא ציוה להורגם .

אימו הצדקת עלתה בשנת 1912 לארץ הקודש . וקבעה את מגוריה בירושלים .
 
 רבי יחיא דהאן
נכדו של רבי יעקב אביחצירא ,וחונך וגודל בביתו.מקטנותו היה נוטה לחדסידות ופרישות,מואס בעיניני העולם,לילותיו היו בתפילוןת וימיו בצומות.כל ספרי המוסר:פלאי יועץ ראשית חכמה שבט מוסר היו שדורים בפיו והיה מקיים,נכנס לחכמת הקבלה והיה מתפלל על פי הכוונות.לא החזיק טובה לעצמו והיה כעפר הארץ תחת ת"ח,וכופף עצמו אפילו לילדים קטנים,ומדבר עמם בלשון רכה ובנחת כדי לקרבם לתורה וליראת שמים.
 
 

 
הרב יוסף מלול
 
צדיק גדול וירא שמים,נולד בעיר דימנאט.היתה לו ישיבה בביתו ובה שכנו  כחמישה עשר תלמידים שלמדו איתו תורה לאורך היום,לרבי יוסף היתה חבורת מקובלים בעיר  שהייתה לומדת בצריף מבודד קבלה, על מנת לקרב את הגאולה,אליהם הצטרף חכם כולל מישראל.מקום רבי יוסף לעיר סאלי (על יד רבט) ללמוד עם הגאון רבי רפאל אנקווה זצ"ל רבה הראשי של מרוקו.היה לומד איתו בימי שני וחמישי.רבי יוסף נפטר לפני יותר מ-70 ונקבר בעיר ברשיד,לפני כ-3 שנים הועלו עצמותיו ע"י נכדו יבדל"ט לארץ הקדוש ונקבר בבית החיים-גבעת שאול ירושלים
 
קבר הצדיק במרוקו  לפני העברתו לעיר הקודש ירושלים תותב"א
 
הרב ברוך רפאך טולדאנו דוד(1890-1971)
 

רב חשוב ומפורסם שבא ממשפחה פאר ידועה בגדוליה ורבניה במאות השנים בעיר מקנאס

שלשלת היוחסין של המשפחה מונה כארבעים וחמישה רבנין שהגדילו תורה בארץ המערב.

 

מוצאה של המשפחה מהעיר טולדו שבספרד.לאחר גירוש היהודים ממנה שינה  אבי המשפחה, רבי יוסף טולידו את השם לטולידאנו שפירושו לא טולידו כלומר שנשבע שלא יחזור יותר לארץ טולידו.

 

בצאתם מספרד נדדו לארץ יון ושהו בה זמן לא רב,לאחר מכן עברו למרוקו.הם התישבו בעיר פס ובנו של רבי יוסף ,רבי דינאל הקים בה ישיבה שרבים מערי מרוקו החלו לנהר אליה,בערבות הימים כיהנו בניו של רבי דניאל בעיר מקנאס.

 

בשלש מאות השנים האחרונות רובם של הרבנים במעיר מקנאס השתייכו למשפחת טולידאנו,ואולם לא במקנאס אלא גם בעיירות אחרות כמו רבאט סאלי וטנג'יר.

 

רבי יעקב טולידאנו נודע כמופלג ביראה ובתורה,ונבחר  לימודם היה בעליית גג אחת,שהגישה אליה היתה אך ורק על ידי סולם.רבי אלעזר קדוש זצ"ל סיפר לרבי שמעון אביקסיס זצ"ל לימים חתנו של רבי יוסף,שנגזרה על החבורה גזירה שחלק מהם יגלו מהעיר וחלק מהמדינה וחלקם ימותו.

רבי אלעזר קדוש -צדיק עליון ,נפטר בגיל מופלג מאוד ועצמותיו הועלו לארץ בכפר מירון שבגליל לפני מספר שנים.
ורבי יוסף גלה בשנה זו לעיר ברשיד.במשך שנים מספר  היה נוסע לראש בית הדין בעיר מקנאס,רבי יעקב היה נערץ אף על המוסלמים שהם מצידם כיבדוהו בכבוד גדול.בשנת תר"נ נולד לרבי יעקב בן בשם רבי ברוך שמלימים התגלה כבעל כישרון רב והתמדה עצומה בלימוד הקודש,משנה לשנה הוסיף והרבה חכמה ,ואת צימאונו הרב לתורה הרוה ע"י התדבקות במעייני התורה ובחכמי הדור.רבו היה רבי חיים בירדוגו,שהיה ראש ישיבה גדולה במקנאס.רבי רפאל זכה לסברה ישרה והרבה להגיע לאמיתות התורה בלי סברות דחוקות ופילפולי סרק.

 

מורו הרוחני של הרב,היה רבי חיים משאש(דוד לרבנים יוסף ושלום משאש),איש אלוקים קדוש

 

רבי רפאל לא הסתפרק בלימוד התורה על דרך הפשט ורכש ידיעות בשאר חלקי התורה אצל המקובל האלוקי רבי יוסף אלקובי.לאחר שנים מספר בלימוד הקבלה היה בקי גדול בכתבי הזוהר ובספרי הר"י ז"ל.

 

גדולתו של הרב היתה באהבת עם ישראל,והרבה להכניס אורחים לביתו,ולהביא עניים מרודים ולעזור במתן בסתר לאלמנות ויתומים.

 

מסופר עליו,כשניסו כמה פוקי עול מהקהילה לפרוץ גדר ולבל בתורה היה הרב נלחם כנגדם,באחד הימים נודע לו כי אחד מפרנסי העיר החליט לקיים אירוע בוו יערכו ריקודים מעורבים בבנין של התלמוד תורה.,הוא פנה אל הגאון רבי יהושוע בירדוגו שהיה בתקופה זו אב"ד ורבה של מקנאס וסיפר לו על המתרחש,שניהם יחד פנו לפרנס ונזפו בו קשות לבטל את האירוע.כשהגיע הרב ליקנה גר בעיר בני ברק,והירבה בה בפעולות קודש למרות גילו הרב.בחול המועד סוכות שנת תשל"א נתקף במחלת לב ובחודש מר חשון הסתלך הצדיק לישיבה של מעלה.רבבות מישראל השתתפו הלויתווגדולי הדור דאז הספידו אותו בבכי ,הוא נקבר בבית הקברות בעיר בני ברק ליד הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל (הרב מפונוביץ) אחד השירים המפורסמים שלהרב הוא שהתפרסם בספרו קיצור שולחן ערוך טולדאנו-אשורר שירה לכבוד התורה.
 

 

מיחמימין לשמאל:רבי שלום משאש,רבי ברוך טולידאנו,רבי חיים משאש
םרע        

ר רבי יוסף משאש(1891-1973)

 

רב ראשי וראב"ד בערים תלמסאן מכנאס וחיפה.למד בישיבת עץ חיים בראשותו של הגאון החסיד רבי חיים בירדוגו זצ"ל,בהיותו בן 14 נפטר עליו אביו ומפאת היותו גדול האחים נפל עליו עול הפרנסה,נאלץ לעבוד בעבודות הסופרות שענות וחרטות עבודות אלו פיתחו כישרונותיו אך הכל היה רק נלווה ללימוד התורה שהיה החלק העיקרי.בזה ניכרה עליו השפעתו של אביו הקדוש,צדקתו אהבת תורתו וחסידותו השפיעו רבות על רבי יוסף משאש והותירו עליו רושם לאורך משך חייו

בנשנת תרפ"ד נתבקש לנהל את העדה תלמסאן שבאלג'יר .הוא כיהן שם כ 17 שנה ,שנים של פעילות מאומצת ועניפה באותה תקופה הירבה ללימוד והתפתחה התכתבות בינו לבין מגוון גדול של אנשים במקומות רבים,הוא הפף במהרה להיות מקור הסמכות לא רק של בני עירו אלא גם לשלטונות שפנו אליו בשאלות בנושאים משפטיים.

בשנת ת"ש שב לארצו ולעירו וסירב לישב כאב"ד בעיר קאזבלנקה וכן לשמש כאב"ד במצרים.לאחר זמן נתמנה כחבר בית דין במכנאס במקומו של הגאון רבי משה טולידאנו ולצידם של החסיד הגאון רפאל בירדוגו ובראשות הצדיק רבי יהושוע בירדוגו.כמו כן נתמנה לאב בית דין בעיניני שררה שעסק בבעיות וסיכסוכים בחיי הקהילה וקיבל תפקיד רשמיים במחוזות מרוקו.
 
 
      
                                                                                                                                                                 

דרשותיו היו לשם דבר ומשכו כמעט את כל תושבי עירו.חדירה של התרבות הצרפתית יצרה בקעים באמונתם של היהודים ורבי יוסף היווה כדמות מיוחדת שהחדירה את האמונה וקירבה את הלבבות בסבר פנם יפות ובסבלנות לכל שאלה שנשאלה באותו תקופה.

אהבתו לארץ ישראל היתה ירושה מאבותיו ובט ניסן התשכ"ד עשה מעשה ועלה לארץ ישראל ונטה אהלו בקרית שמואל בעיר חיפה,כאן התוודה לציבור בחב ולראשי הציבור ובפרט לראש העיר  שאף היותם רחוקים מתורה ומצוות הותיר בהם רושם עז .בשנת תשכ"ה נבחר פה אחד להיות רבה הראשי של חיפה.

גם כאן היתה פיעלותו רחבה וענפה,בשיעורים שנתן ברחבי בתי כניסיות ובישיבות בביקורים בבתי חולים ובתי הכלא לחזק ולהשפיע.

אך כל המעשים היו נלווים ללימוד והאור בספריה דלק תמיד,עד שעות הבוקר כפי שהיה במרוקו.הספרים שכתב מעידים עליו שלן בעומקה של הלכה,עוקר הרים.ובנוסף מה שחננו ה' להיות סיני בעל זיכרון צום.

 

 

כתב ידו מרהבי של ראשונים דוגמת הרב אבן עזרא ורבי שלמה אבן גבירול.אל הרב הגיעו שאלות מכל קצוות המגזרים מהרב יצחק הכהן קוק ועד הרבי מסטמאר וכן מארצות רחוקות תונסיה ארתות הברית פולין ועוד.זכותו תעמוד לנו אמן.
 
 רבי מסעוד דרעי
מקובל ומלומד בניסים ,נודע שמו כבעל כח בברכתיו,עלה ארצה ממרוקו בשנות החמישים ,התגורר בצפון ארץ במעברת "משמר הים" (כיום  המקום נמצא ליד "שגב") שימש כרב במקום ,חזן בית כנסת ,שוחט וסופר,חיבר ספר בשם "שפת אמת".
 

רבי דוד בוזגלו-(1903-1975)

ר' דוד בוזגלו –רבי דוד בן שלום בוזגלו מגדולי הפיטנים בדורות האחרונים מלמד ומייסד חברת הבקשות בקזבלנקה,וכך כותב עליו הרב שלום משאש ע"ה:"ראש המשוררים ,החכם השלם,אשר כל יומיו שימש לעבודת קדושה זו ,וכשהיה משורר בקולו הנעים ובמבטאו הנאה וריגשו הנעלה,היה כולו חוצב להבות אש וכל גופו היה רותת בשירים היוצאים מהלב,לב טהור,כנתינתם בסיני ונכנסים ללב שומעיהם ובכללם אני הצעיר .וכל רוחם ונפשם מתמלאים רגש נורא ,אשריו ואשרי חלקו עכ"ל הטהור.והיה נוהג גם לומר עליו-מדוד עד דוד לא קם כמו דוד .

 

נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיר זאוויא הסמוכה למרקש, בה למד אצל מורו הפייטן ר' חיים עטר, שהוציא לאור את "שיר ידידות" במרקש.  בהיותו כבן שש עשרה עברה משפחתו לקזבלנקה אליה הרחיק רבו, על מנת להמשיך וללמוד מפיו את מסורת השירה העברית.

בקזבלנקה השלים את לימודיו התורניים ונחשב ל"עילוי" ולבעל זיכרון יחיד במינו, תכונה שעמדה לו לשנים, כאשר איבד את מאור עיניו בגיל 46. במקביל ללימודיו התורניים המשיך ללמוד באופן שיטתי מפי ר' חיים עטר את מסורת הפיוטים כפי שהתגבשה ב"שיר ידידות". מסורת זו של "שיר ידידות" הפכה להיות במשך השנים המסורת המרכזית של יהודי מרוקו, ולר' דוד בוזגלו חלק מרכזי בביסוסה של מסורת זו כמסורת הפיוטים העיקרית של יהודי מרוקו, זאת הודות לביצועיו הנמשכים והמרשימים של מסורת זו והכשרתו דורות של פייטנים לאורה.

את רזי המוסיקה האנדלוסית למד מפי בכירי המוסיקאים הערבים שפעלו במרוקו. בקיאותו וכישוריו המוסיקליים וקולו המיוחד בעל העצמה והצלילות, הוציאו לו שם בכל רחבי מרוקו, בין יהודים ומוסלמים כאחד. בקזבלנקה היה ר' דוד לפייטן וחזן מבוקש בתפילות, אירועים ושמחות. הוא הקים מקהלות של ילדים ונערים שלמדו פיוטים ואף ליוו אותו בהזדמנויות שונות. תלמידים רבים למדו מפיו את מסורת הפיוט - קמו אתו ל"שירת הבקשות" מדי שבת בין סוכות לפסח, באו לשמוע אותו משורר פיוטים אחרי תפילת מנחה של שבת בבתי כנסת שונים בקזבלנקה בתקופת האביב והקיץ, ולימים הפכו להיות פייטנים וחזנים חשובים בארץ, כמו ר' יצחק רווח ור' חיים לוק.

אצל ר' דוד בוזגלו התקיים שילוב של ידע ויכולת יצירה פואטית יחד עם ידע מוסיקלי מעמיק, אשר אפשר לו להרכיב לחני מוסיקה מרוקאית אנדלוסית, עממית וערבית מזרח-תיכונית על השירים שכתב, בנוסף ללחנים שחיבר בעצמו.

ר' דוד כתב מאות פיוטים - בעברית. בערבית יהודית, ובשילוב של השתיים ("מטרוז"). בהיותו במרוקו סבבה שירתו סביב הנושאים המרכזיים בשירת הקודש העברית - שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים, שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה וגבהות הלב, שירי שבח לדמויות מן המקרא, לרבנים ולצדיקים, שירים לארץ ישראל ולירושלים. עם עלייתו ארצה בשנת 1965, מצא קהילה שחוותה משבר קליטה קשה ואיבדה מביטחונה התרבותי-חברתי. ר' דוד בוזגלו נרתם למלאכה ונדד בין הקהילות השונות בעיירות הפיתוח והשכונות, והצליח לגרום לרבים להתחזק במסורותיהם המוסיקליות ולתחושה של המשכיות בין התרבות הקהילתית בארץ המוצא לבין התרבות המתהווה בארץ. כן שימש דמות מרכזית בעיגון מחדש של הערכים התרבותיים הקהילתיים דוגמת שירת הבקשות, ששבה לפרוח בהשראתו.

למרות מאות שיריו לא ראה עצמו ר' דוד כמשורר, ומעולם לא הסכים לכנס או לפרסם את שיריו בכתב, וגם לא חתם שמו עליהם באקרוסטיכון. כך גם נהג, למרבה הצער, בביצועיו הקוליים, כאשר סירב להתיר הקלטה של קולו.

פעולתו החינוכית והמוסיקלית התפרשה על פני חמישים שנה במרוקו ובישראל והצליחה ללכד סביבו, הודות לדמותו המיוחדת, ביצועיו האמנותיים ושירתו, חוגים מסורתיים רחבים בקהילה, שראו במסורת הפיוטים ובביצועיו של הפייטן חלק מעצב ומהותי מן התרבות הקהילתית החדשה.

עוד בחייו הפכה דמותו לאגדה בקרב יהודי מרוקו, ועם מותו בשנת -בכ"ד באב תשל"ה 1975, אחז רגש של יתמות בחובבי הפיוט, אך תלמידיו ואוהדיו המשיכו את דרכו  והם עוסקים עד היום בהפצת ובהנחלת מסורת הפיוט של יהודי מרוקו ברחבי הארץ.
 
 תמונת הפייטן הצדיק רבי דוד בוזגלו זי"ע
 
רבי שלום אפרגן
 
המקובל הר' שלום אפרגן הוא נצר למשפחה מעטירה ושושלת קדוש עליון ממרוקו בעיר טיזנית, מעשי אותות ומופתים סיפרו סביב אותה משפחה למשך כל השנים, עזרה לעם ישראל ,צניעות. ענוה, ומעשי ניסים אפיינו במיוחד משפחה זו. כשעלה לארץ השתכן הרב אפרגן בנתיבות ,עוד מימי היותו במרוקו  הוכרה גדלותו בכך.  
 

במרוקו ישנה מערה הנקראת "מול נחש",שאף אדם אינו יכול להיכנס אליה ,וכל הנכנס היה מוצא עצמו בין המתים,ביום מן הימים הלך הרב אפרגן לאותה מערה וביקש מהשומר להיכנס ,השומר הסביר לרבי שלום שהינו מסכן את חייו בוודאות ואינו יוצא חי מאותה מערה באשר קבור שם צדיק גדול וקדוש אשר אינו נותן להיכנס אלא למובחר שבמובחרים, ניכנס בכל זאת ר' שלום למערה ולאחר שעה קלה יצא משם בריא ושלם ולא ניזוק כהוא זה מכניסתו למערה, אז הודיע הרב בשער בת רבים שהמערה פתוחה לכל המעוניין להיכנס ולספוג מקדושתו של הצדיק ,ובכך הכירו האנשים גדולתו ושמוהו לרבם הנערץ.  

מצוות גמילות חסדים הייתה בראש מעייניו ,בכל יום ויום היה מסובב על פתחי עניים והוא בעצמו מחלק להם אוכל מוכן ומבושל ,ואין הוא נרגע עד אשר ישבו לאכול,ובכל שבת על שולחנו היו מסביב כל הנזקקים יושבים ומתענגים במאכלי שבת.

חייו היו גדושי תורה בלילות היה עושה תיקוני כרת ולילות שלמים היה נשאר ער ולומד להצלחת עם ישראל ולישועות נשגבות.מורנו ורבנו הרב יגאל שריקי היה משמשו בקודש כמה וכמה שנים ויצק מים על ידי, ולמד התנהגותו בקודש.

 
 
 
 
 הבבא סאלי-רבי ישראל אביחצירא(1890-1984)
 
האדמור רבי ישראל אביחצירא
 האדמור הקדוש רבי ישראל אביחצירא, סידנא (אדוננו) באבא סאלי זיעא זכותו
יגן עלינו אמן, נולד בעיר ריסאני שבמחוז תאפילאלת במרוקו לשושלת של רבנים ידועי שם.
כבר בצעירותו התגלה כילד חריף וחכם ובגיל 17 התמנה לראש הישיבה ע¨ש סבו רבי יעקב אביחצירא
המכונה אביר יעקב, בתפקיד בו שימש כ- 13 שנה.
בן 30 בלבד נבחר לכהן כרב, דיין ומורה צדק למחוז תאפילאלת כולו.

ה¨באבא סאלי¨ שהה בארץ מספר פעמים, בטרם השתקע בה סופית בתשכ¨ד, 1964,
תחילה ביבנה, אחר כך באשקלון, לבסוף קבע את משכנו בנתיבות,
ובה גם מקום מנוחתו הנצחי, עליו הוקם ¨הציון הקדוש¨, שהפך מוקד משיכה לרבבות עולי
רגל. הבקיאות של האדמו¨ר בש¨ס ובפסוקים הייתה עצומה ופסקי דין שלו בענייני הלכה התקבלו ללא ערעור.
הוא היה מקובל גדול, והתפרסם כבעל רוח שרבבות שחרו לפתחו לבקש את ברכתו.
בזכות פשטות הליכותיו ונשמתו היתרה, היה ה¨באבא סאלי¨ מקובל על כל הזרמים
ביהדות ועל בני כל העדות. מנהיגים ורבנים, גדולי עולם ופשוטי עם כאחד התקבלו על
ידו בסבר פנים יפות, באהבה ובכבוד, כשהוא מאציל על כולם מטובו ומחוכמתו.
הוא שפע אהבת ישראל וקיים באורחות חייו את הפסוק ¨ואהבת לרעך כמוך¨ .
 
 

 
 
 
הבבא חאקי (יצחק)-רבי יצחק אביחצירא

הגאון הגדול רבי יצחק אביחצירא זצ"ל נולד בעיר ריסאני שבתפילאלת לאביו הקדוש רבי מסעוד זצ"ל.עוד בהיותו ילד צפו רבים שיהיה גדול בישראל.,רבי יצחק  היה בעל שכל חריף וזך ,התעלה בקדושה והוסיף בחכמת התורה.לאחר שנים מספר החל ללמוד בישבתו של סבו רבי יעקב אביחצירא.בהיותו ביל י"ג למצוות התיתם מאביו,סבל הוא את הצער אך המשיך במטרתו ולא רפה מלימוד התורה.הוא נכנס תחת אחריותו של אחיו הקדוש רבי יצחק אביחצירא הי"ד.לאחר מות אחיו רבי דוד ביד בני עולה עזב את העיר  ועבר יחד עם אחיו הבבא סאלי זצ"ל אל העיר בודניב.שם הוא התמנה בגיל כ"ה שנה למנהל העדה,זאת בעיקבות כישרונו בהנהגה ותקיפותו הרבה.ביתו היה פתוח לקהל והיה חונן דלים ודואג לעניים.

בשנת תרפ"ה מ החליט רבנו לסוע לארץ ישראל בכדי להדפיס את סםרו של אחיו,רבי דוד אבוחצירא,בדרכו לאר"י עבר דרך מצרים,והשתטח בקבר זקנו רבי יעקב אביחצירא הקבור בעיר דמנהואר.

לאחר זמן ,שב למרוקו והקים ישיבה ברשות אחיו הגאון הבבא סאלי שהצמיחה תלמידי חכמים מופלגים בתורה וביראה.בשנת התש"ו העתיק מגוריו לעיר אורן שבאלג'יר כשפניו היו מועדות לארץ ישראל.
 
 
                                     הבבא חאקי  זצוק"ל
  בשנת התכ"ח,עלה רבי יצחק ומשפחתו ארצה,באותו תקופה נתקל בקשים רבים ושוכן במעברה
בגבעת אולגה.הפקידים הממונים לא הכירו את גדולתו והוא קיבל יחס שאינו ראוי עקב כך,אך אט אט החלו רבים לפקוד את ביתו ולקבל עצה ותשויה ,רבי יצלק הפף לשם דבר באיזור.לאחר התיעצות עם הגאון דאז הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל התמנה כרב ראשי לעיר רמלה לוד.ציבור שם קבלו אותו בברכה והוא פעל רבות למעון הרבים.
 
הבבא חאקי והבבא סאלי זצוק"ל
 
 
רבי משה ויזגאן
 נולד בשנת תרס"ד במוגדור אביו נפטר כאשר היה הנער משה בן 11 שנים .
למד בישיבת "עץ חיים" במוגדור .
נשא לאישא את אסתר בתו של ר' מרדכי הלחמי ממקנאס
.השלים את לימודיו התורניים בישיבה בעיר מקנאס ,
לימד בישיבה בעיר ספרו .
בינואר 1946 נתמנה לדיין במוגדור,
רבי משה ויזגאן היה רבה האחרון של העיר מוגדור .
חיבר ספר בשם ''ויגד משה''
ב-1963 עבר להתגורר בעיר מראקש עד עלותו ארצה בשנת 1983 .
נפטר בעיר ירושלים

רבי יצחק חזן
 

הרב יצחק חזן נולד בליל הסדר השני של פסח תרע"ט.משפחתו היתה משפחה רמת יחס אביו היה הרב מאיר חזן זצ"ל,רב הכפר אלמנצורייא,סבו מצד אמו היה הרב יצחק אבטאן(שעל שמו נקרא הרב).הרב אבטאן היה מגדולי רבני מרוקו בנגלה ובנסתר,ורבים היו מחלים את פניו להתברך מברכותיו.

ולהנות מעצותיו המחכימות.

כך רבי יצחק נולד לסביבה ספוגה בתורה וביראת שמיים,וכל מה שהיה עליו לעשות הוא לדבוק בדרכי הוריו ומשפחתו.

בחודש סיון התרצ"ו נשלח רבי יצחק ללמוד בעיר התורה מקנאס.שם למד תורה בישיבתו של הגאון הרב ידידיה טולידאנו זצ"ל,וכך כותב רבי יצחק עצמו:בסיון התרצ"ו עזבתי את הכפר לראשונה בחיי,ונסעתי לעיר תורה מכנס,היא העיר המפורסמת בישיבותיה ורבניה,ושם התקבלתי לישיבתו של הרב ידידיה טולידאנו זלה"ה וזיע"א.

בישיבה הנזכרת ישבתי ולמדתי יותר משלוש שנים בשקידה רבה ובחשק נמרץ מתוך התמסרות למען התורה והתחשבות עם:מה מטרתי ולשם מה באתי למקום.בשעות ערב קיימנו שיעור בעל חשיבות,שיעור של גמרא,עם כבוד רבי ומורי הגאון החריף והמפולפל רבי מאיר טולידאנו זצ"ל...

באדר הת"ש הוסמך רבי יצחק לשו"ב על ידי מרנא ורבנא,רבה הראשי של מרוקו וראש בית דין הגאון רבי יהושוע בירדוגו זצ"ל.

בניסן הת"ש נסע רבי יצחק חזרה לבית אביו,ושם כיהן תחת אביו כרב הכפר במשך שמונה שנים.

כאשר התחתן,התמנה רבי יצחק ע"י הגאון הגדול רבה של מרקאש הרב משה זריהן זצ"ל,כמסדר הגיטין של כל מחוז דרעא,וכמפקח הראשי לכל מסדרי הנשואין וסופרי בית הדין במחוז.

בחודש סיון עזב הרב את מקום הולדתו סופית ועבר לעיר הגדולה קזבלנקה.ושם התמנה לרב ומחנך במוסדות "אוצר התורה" תחת הנהלתו של הגאון הגדול רבי רפאל עבו זצ"ל.חבר בית דין העליון.

בד בבד עם הוראתו במוסד "אוצר התורה",המשיך הרב חזן ללמוד תורה,והגיע להיות דיין בהסכמת רבה של כל יהדות מרוקו הגאון הגדול הרב שאול אבן דנאן זצ"ל.וכך התמנה להיות רבה של העיר אגדיר.

כעבור שנים ספורות,נקרא רבי יצחק לקזבלנקה שנית על ידי הגאון המפורסם הרב שלום משאש זצ"ל-רב העיר וראב"ד,ולימים רבה של כל יהדות מרוקו

וכך כותב רבי שלום משאש:"...וילך הלוך וגדל ויצא יצחק לשוח בשדה התלמוד והפוסקים עד כי גדל מאוד,ונתמנה לרב ושופט צדק בעיר אגדיר יע"א,אחר שעבר בכור במבחן בבית דין הגדול לרבנות ולדיינות.

וביודעי כי הוא מתמיד ושקדן בתורה.נוסף על טבעו הטוב והענווה צדק.שלחתי לקרוא לו,ואף כי היה אהוב וחביב בפני קהלו(בעיר אגדיר הנ"ל).בכל זאת לא סירב לדבריי והתמסר לתורה ולעבודה בקביעות עיתים בתלמוד ובפוסקים שקבעו בב"ד אני והוא וידידנו הרב  מהר"מ מלכה זצ"ל(לימים רבה של פתח תקוה) וב"ה החוט המשולש לא במהרה ינתק....".

 

וכך ישב ר' יצחק שנים מספר כדיין בבית דין הגדול ביותר במרוקו,ובשנת התשכ"ז התמנה מטעם הממשלה המרוקאית ליו"ר בית דין הרבני בקזבלאנקה
בעלותו ארצה התמנה לדיין בעיר חיפה

ןבפסח תש"ן יצא הרב לגמלאות,והיה לומד עם הרב הגאון מסעוד אלחדאד שליט"א דיין בירושלים.

בערב פטירתו אמר הרב לאשתו.אחרי השיעור הקבוע עם הרב אלחדאד:ממחר נפסיק ללמוד בבית,ונתחיל ללמוד בישיבה...".

ואכן,למחרת היום,א' באייר התש"ן,נתבקש ללמוד ב"ישיבה של מעלה".

זכותו יגן עלינו אמן.

 
 

רבי שלום משאש(1908-2003)

-

הרב שלום משאש נולד לאביו, הגאון רבי מימון זצ"ל, בעל "אוצרות שמים" בעיר מכנאס שבמרוקו ב-כב' בשבט תרס"ח (1908 למניינם).

·        בצעירותו למד תורה ושימש את גאוני חכמי ישראל וקדושיו שבאותו הדור. שקדנותו העצומה הביאתו להתבטא: "ואוכל לומר בפה מלא: אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו שאף רגע אחד לא הלך לריק חס ושלום".  (בהקדמה לספרו "מזרח שמש" עמ' ו')

 
 
 
 
 

רבו העיקרי בתלמוד ובפסיקה הלכתית הינו רבו הנערץ, הגאון המופלא הרב יצחק אסבאג זצוק שאותו מזכיר הרב בכל הזדמנות, בדחילו ורחימו.

ספרו: "מזרח השמש" העוסק בהלכות איסור והיתר נכתב בעמקות נפלאה עוד בהיותו בן 17 שנה, ונדפס בשנת ה-25 לחייו. (תרצ"ג – 1933)

במרוקו, ייסד את חברת "דובב שפתי ישנים" שהתמסרה בראשותו להוצאה והדפסת ספרים  מכתבי יד של גאוני יהדות מרוקו הקדמונים. וזאת, בשל הצער הגדול שהיה לו בראותו כתבי יד של רבנים גדולים מונחים כאבן שאין לה הופכין.

 בשנת תש"ד, לאחר שניצל הרב  ממחלת הטיפוס קיבל על עצמו, כרבי שמעון בר יוחאי בשעתו כשיצא מהמערה, לתקן תקנה גדולה לטובת הציבור. כך הקים במסירות נפש גדולה עם רבותיו וחבריו, כשהוא היוזם והרוח החיה, גשמית ורוחנית, את ישיבת "כתר תורה" במכנאס שהכשירה רבנים ותלמידי חכמים.
 

      עוד בהיותו צעיר לימים, נודע כבקי עצום בש"ס ובפוסקים ותוך זמן קצר נחשב לאחד מגדולי בעלי ההוראה בדור הקודם ובדורנו אנו. עד כדי כך, שכל השאלות החמורות ביותר שעלו על שולחנם של הרבנים הראשיים, וחברי בית הדין הגדול היו מועברים אליו לעיונו ופסיקתו!!

·      רבו העיקרי בתלמוד ובפסיקה הלכתית הינו רבו הנערץ, הגאון המופלא הרב יצחק אסבאג זצוק"ל, שאותו מזכיר הרב בכל הזדמנות, בדחילו ורחימו.

·      ספרו: "מזרח השמש" העוסק בהלכות איסור והיתר נכתב בעמקות נפלאה עוד בהיותו בן 17 שנה, ונדפס בשנת ה-25 לחייו. (תרצ"ג – 1933)

·       במרוקו, ייסד את חברת "דובב שפתי ישנים" שהתמסרה בראשותו להוצאה והדפסת ספרים  מכתבי יד של גאוני יהדות מרוקו הקדמונים. וזאת, בשל הצער הגדול שהיה לו בראותו כתבי יד של רבנים גדולים מונחים כאבן שאין לה הופכין.

·     בשנת תש"ד, לאחר שניצל הרב  ממחלת הטיפוס קיבל על עצמו, כרבי שמעון בר יוחאי בשעתו כשיצא מהמערה, לתקן תקנה גדולה לטובת הציבור. כך הקים במסירות נפש גדולה עם רבותיו וחבריו, כשהוא היוזם והרוח החיה, גשמית ורוחנית, את ישיבת "כתר תורה" במכנאס שהכשירה רבנים ותלמידי חכמים.

 
 
 
                                                                                                                                                                     

בהיותו במכנאס על אף היותו רב צעיר, ניהל את בית הספר "תלמוד תורה" בו למדו יותר מאלפיים תלמידים בו זמנית, וכמעט כל תלמיד במכנאס עבר תחת שבטו. הרב שהיה ידוע בנועם הליכותיו היה אהוב ונערץ על ידי תלמידיו וראשי הקהל.

 בשנת תש"ז (1947) נבחן על פי חוקת הממשלה במרוקו על ידי הרב שאול איבן דנן, הרב הראשי למדינת מרוקו וראש אב בית דין העליון לערעורים, מחבר הספר "הגם שאול", כדי לשמש כדיין בקזבלנקה.

 

 

בשנת תש"ך (1960) בהיותו בן 52 עלה לכהן כרב ראשי וראש אב בית דין בקזבלנקה ואחר כך במרוקו כולה.

 ב' בשבט תשל"ד (1974) נפטר בן דודו הגאון הצדיק הרב יוסף משאש זצוק"ל ששימש כרב ראשי בחיפה. לימים, הוצע לרב שלום משאש לקבל משרת הרבנות הראשית בחיפה. ההצעה נדחתה, בין היתר בעקבות לחציו של האדמו"ר מחב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצוק"ל. אך בעקבות כך החל משא ומתן להביאו לארץ לכהן בה ברבנות.   בשנת תשל"ח (1978) הגיע לירושלים לשמש בה כרב ראשי.
 
  

 

 שני הרבנים הראשיים לישראל דאז, מרן הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל, ויבדל"א מרן הגאון הרב עובדיה

 יוסף שליט"א, פעלו יחדיו להביאו ממרוקו לירושלים. הם אהבוהו אהבה עזה ומתוך הכרה עמוקה

 בגדלותו וביכולתו לאחד בין כל העדות והגוונים שבירושלים, עיר האחדות והשלום ופעלו נמרצות

 להכתרתו כרבה של העיר. התנאי היסודי שהציב הרב משאש היה שהכתרתו לא תגרור מחלוקת.

·        ב"שבת הגדול" י' בניסן התשס"ג, בשיבה טובה ובדיעה צלולה עד הרגע האחרון ממש,

 נפטר הרב שלום משאש בביתו והוא בגיל 95. בהלווייתו הספידוהו גדולי וגאוני ישראל מכל

 העדות. הם העלו על נס את מידותיו התרומיות, את התמסרותו הגדולה לעסוק בשאלות

 המסובכות ביותר שעלו על שולחנם של רבים מדייני ישראל, להם שימש ככתובת לפתירת

 ספקותיהם.

 

כתבו עליו:

הראשון לציון הגאון מרן הרב עובדיה יוסף: "...נודע בשערים המצוינים  בהלכה, בשקידתו ובהתמדתו

 בתורתנו הקדושה.כבר זכה להוציא לאור את חיבוריו הגדולים "תבואות שמש", על ארבעת חלקי

 ה"שולחן ערוך" בהם הוא צולל בעמקי ים התלמוד והפוסקים בחריפות ובקיאות עצומה ובתוכם

 בירור להלכה ולמעשה גם לבעיות אקטואליות בעידן הטכנולוגיא, אשר הזמן גרמן וסמכות פסיקתו

 היא בעלת משקל רב בעולם התורה".

        הרב הראשי לישראל, הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל: "...חשיבות מיוחדת נועצת לספרים אלו,

 באשר מחברם – הגאון הרב שלום משאש עתיר ניסיון עצום משנים מרובות בבירור הלכות

 מסובכות בהיותו יושב על מידין ודן דין אמת לאמיתו, עשרות שנים בארץ ובחו"ל. ספריו

 אלה הם תרומה גדולה לגנזי הרוח של היהדות, ונכס יקר לכל שוחרי התורה בארץ ובעולם..."
 

 

 

 שנ    

 

 

הרב הראשי לישראל, הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א: תורתו של הגאון הגדול המפורסם... ידועה בשערים המצוינים בהלכה, ושמו הולך לפניו כאחד מגדולי הרבנים, דיין מובהק ומנהיג דגול. ספריו הנכבדים המלאים זיו בקיאותו וחריפותו נודעים למשגב באהלי תורה... והם מספרי התשובות והפוסקים החשובים בדור..."

       ראש ישיבת "כסא רחמים" הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א: "ספרו ... מלא אור נוצץ, פסקים והלכות      מאוששות וערוכות בשפה ברורה ובדרך מישרים, כאורח רבותינו חכמי ספרד הקדמונים..."
 

         

שני

ספריו:

מזרח שמ"ש – על איסור והיתר.

תבואות שמ"ש – ד' חלקים לפי ד' חלקי השו"ע.שמ"ש ומגן – ג' חלקים, שו"ת.

וחם השמ"ש – דרשות על התורה.הוצאו לאור ב"דובב שפתי ישנים" בראשותו של הרב.

תורה ואמת – לרבי רפאל בירדוגו.דברי שלום – לרבי שלום משאש, זקנו של הרב.

לב מבין – לרבי מימון בירדוגו.פני מבין – לרבי מימון בירדוגו.

דברי מרדכי – לרבי מרדכי בירדוגו.דברי משה – לרבי משה בירדוגו.

מי מנוחות – לרבי רפאל בירדוגו.גבול בנימין – לרבי בנימין אלכרייף.

רב פנינים – לרבי רפאל בירדוגו.דברי יוסף – לרבי יוסף בירדוגו.

משמחי לב – לרבי רפאל בירדוגו.עדות ביעקב – לרבי יעקב בירדוגו.

כתבי יד שהוצאו לאור על ידי הרב.שופרא דיעקב - לרבי יעקב בירדוגו.  

קדושת שבת – לרבי יעקב בירדוגו.שרביט הזהב – לרבי רפאל בירדוגו.  חיים עמוקים – לרבי יהודה בירדוגו.

ת . נ . צ . ב . ה   

 וזכרו יגן עלינו אמן

 

 

האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים