כשסמואל סיים את תפקידו התמנה פלומר. בתקופה שהוא שלט היה שקט בארץ. הוא שלח יחידות צבא חזרה לבריטניה ואסף נשק מתושבי הארץ. ממשלת המנדט בתקופתו עזרה ליהודים מבחינה כלכלית וקבעה חוקים חשובים. חוק האזרחות- לפיו כל מי שחי שנתיים בארץ יכול לקבל אזרחות ישראלית. חוק הבחירה לעריות- בתקופת שלטונו הכירו הבריטים ב"כנסת ישראל" כמוסד המייצג של הישוב היהודי בארץ.

א. החלפת הנציב העליון - ב- 1929 סיים פלומר את תפקידו, ובמקומו התמנה ג'ון צ'נסלור לנציב העליון. צ'אנסלור התנגד להצהרת בלפור ואמר שהיא פוגעת בבריטניה וביחסיה עם הערבים. הוא היה אנטי ציוני ותמך בשאיפות הערבים.

ב. ההתעוררות הלאומית הערבית - במשך שנות ה- 20 התנועה הלאומית הערבית התגבשה והתחזקה. הערבים דרשו זכויות ורצו שהבריטים יעצרו את העלייה וההתיישבות היהודית. הערבים בארצות השכנות התכוננו לקראת עצמאות, והערבים בארץ גם רצו זכויות לאומיות. הם רצו מדינה ערבית שבה היהודים יהיו מיעוט זכויות.

ג. הסתה של המופתי - חאג' אמין אל- חוסייני, המופתי הירושלמי, דאג מההתפתחות היישוב היהודי. הוא טען שהיהודים רוצים להשתלט על המקומות הקדושים לאיסלאם והסית את הערבים בארץ ובמדינות השכנות להגן על המקומות הקדושים מפני היהודים.

ד. העליה הרביעית – בתקופת העליה הרביעית הגיעו עשרות אלפי יהודים לארץ, והישוב היהודי גדל והתפתח. הערבים פחדו שהיהודים ישתלטו על הארץ ויהפכו לרוב, וזכויות הערבים יפגעו.

השפעה על היישוב –

היהודים הסיקו שאי אפשר לסמוך על הבריטים במקרה של פרעות.

ההגנה מצליחה להתמודד עם ההתקפות של הערבים בצורה מקומית, אבל לא מאורגנת כדי להתמודד עם התקפות בכל הארץ.