בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
      
 
האתר של עידן סובול  -  Idan Sobol
     כול הזכויות שמורות
     All rights reserved
© 
 
 אור ליום  5 במרץ 2015 מלאו לאתר הבית של עידן סובול 
רבע מיליון כניסות
   הבטחות    עוד הבטחות    הזאב הרע    מקאמות    חשיפות    תרגומים    בחירה אחת מרבות
   כוחה של מילה    דברים שחולפים עם הרוח    וידוא פרידה    ***** פורום עידן וחברים *****    צור קשר    שירים חדשים    אחרונים לימים ההם
   סל הבריאות    ארץ אוכלת    קישורים    *** פורום בעד ונגד ***    הודעות    קצרצרים    מגילת העצמאות
   חוקי חמורבי    ישר מהתנור    מוחל הטובות    קצפת ודובדבנים    פרפראות    ישר מתנור חדש    שירים שהולחנו
   למיטיבֵי קרוֹא    עלייתה-שקיעתה-נפילתה של הלְחֵנָה כַּרְמֶן מְדִינָה    ביקור הנחליאלי הלבן    דבוֹרים    הרהורי אתמול בענייני היום    סנוניות ראשונות    Sex Appeal
   הלכה הבושה    סנוניות אחרונות    תרגומים מעצמי    לִפְנֵי ואַחרֵי    בדרך אליך    צִבֵעֵי הַזְּמָן    כִּתַּת-אֳמָן
   תּוֹכָחוֹת    הודעה    עד כאן    ומכאן והלאה    בנימה אופטימית    נְפִילִים    חֲגָבִים
   זְמַן אֱמֶת    התחייבויות קודמות    עניין של זמן    להבא    נצחיות    זאת ועוד    במבט לאחור
   בין הזנית והנבך    מסמכים חסויים    ישר לעניין    דַּפֵּי- יוֹמָן    מפה לשם    מִקְרִיּוּת צְפוּיָה    יחסים
   אמת של פוליטיקאים    אז ועכשיו    קווים אדומים    זמן-פציעות    צדק פואטי    אהבה בין מלחמות    לא לפרסום
   הפתעות    אֱמֶת לַאֲמִיתָּה    דרך לניצחון    גם וגם    תחושה, היגיון, ניסיון    תמונת מצב    T.W.I.M.C
   הכול זורם    זה לא יכול לקרות כאן?    אקווינוקס    nicht schuldig    הֲפוּגוֹת    בריתות ישנות וחדשות    אחריות שילוחית
   רמזים דקים    מַסְקָנוֹת    התפתחויות    משולשים    עוּבדות ותעתועים    במילים אחרות    מה נשתנה?
   סיכומי-ביניים    לעמוד מהצד    בחיפוש אחר הַיֵּמִים במדבר    בּוֹנְנוּת    ככה זה    מקום טוב באמצע    עוד לא אבדה
   "כַּחֲלוֹם יָעוּף"    לילה בפונדק של סידורי    GRAFFITI    2 לטנגו    העיקר הבריאות    שונות ובלתי-צפויות    links to: itai sobol on youtube
   אין מצב    יש מצב    קול קורא    חוּקֵי הַר-נִיר    הִסתפקויות    הָלְאָה    והלאה
   והלאה    כאן ועכשיו    במלכות ליליפוט    אֶרֶץ זָבַת    ככה זה    המקום והזמן    אִתִּים לחרבות
   דברים והיפוכם    גָּלוּי וְכָּסוּי    עֵר וְחוֹלֵם    בין פִּרְחֵי הטוֹב והרע    קְשָׁרִים גּוֹרָלִיִּים    Alces alces    אוויר לנשימה
   מִמְּעוּף-הַצִּיפּוֹר    יַם-טֶתִיס    רשימות שפורסמו באייל הקורא    הָלְאָה    שלהי קיץ ופעמי סתיו 2013    סתיו 2013    חורף 2013
   נוסטלגיה    אביב 2014    שטח פרטי    פַּעֲמֻי-קַיִץ    הרמת מסך    פריחת החצבים     יְמוֹת הַגְּשָׁמִים
   מצבים חיוביים    המלחמה האחרונה    תן שם לדף    לא שוכח    לא שוכח    לא שוכח    קוּם הִתְנַעֵרָה !
   הוֹלֵךְ וְנִרְגַּע    פטנט רשום    האמת הערומה    אבני-דרך עתיקות
 
    אני ועוד
    הבטחות
    עוד הבטחות
    הזאב הרע
    מקאמות
    חשיפות
    תרגומים
    בחירה אחת מרבות
    כוחה של מילה
    דברים שחולפים עם הרוח
    וידוא פרידה
    ***** פורום עידן וחברים *****
    צור קשר
    שירים חדשים
    אחרונים לימים ההם
    סל הבריאות
    ארץ אוכלת
    קישורים
    *** פורום בעד ונגד ***
    הודעות
    קצרצרים
    מגילת העצמאות
    חוקי חמורבי
    ישר מהתנור
    מוחל הטובות
    קצפת ודובדבנים
    פרפראות
    ישר מתנור חדש
    שירים שהולחנו
    למיטיבֵי קרוֹא
    עלייתה-שקיעתה-נפילתה של הלְחֵנָה כַּרְמֶן מְדִינָה
    ביקור הנחליאלי הלבן
    דברים
    דבוֹרים
    הרהורי אתמול בענייני היום
    סנוניות ראשונות
    Sex Appeal
    הלכה הבושה
    סנוניות אחרונות
    תרגומים מעצמי
    לִפְנֵי ואַחרֵי
    בדרך אליך
    צִבֵעֵי הַזְּמָן
    כִּתַּת-אֳמָן
    תּוֹכָחוֹת
    הודעה
    עד כאן
    ומכאן והלאה
    בנימה אופטימית
    נְפִילִים
    חֲגָבִים
    זְמַן אֱמֶת
    התחייבויות קודמות
    עניין של זמן
    להבא
    נצחיות
    זאת ועוד
    במבט לאחור
    בין הזנית והנבך
    מסמכים חסויים
    ישר לעניין
    דַּפֵּי- יוֹמָן
    מפה לשם
    מִקְרִיּוּת צְפוּיָה
    יחסים
    אמת של פוליטיקאים
    אז ועכשיו
    קווים אדומים
    זמן-פציעות
    צדק פואטי
    אהבה בין מלחמות
    לא לפרסום
    הפתעות
    אֱמֶת לַאֲמִיתָּה
    דרך לניצחון
    גם וגם
    תחושה, היגיון, ניסיון
    תמונת מצב
    T.W.I.M.C
    הכול זורם
    זה לא יכול לקרות כאן?
    אקווינוקס
    nicht schuldig
    הֲפוּגוֹת
    בריתות ישנות וחדשות
    אחריות שילוחית
    רמזים דקים
    מַסְקָנוֹת
    התפתחויות
    משולשים
    עוּבדות ותעתועים
    במילים אחרות
    מה נשתנה?
    סיכומי-ביניים
    לעמוד מהצד
    בחיפוש אחר הַיֵּמִים במדבר
    בּוֹנְנוּת
    ככה זה
    מקום טוב באמצע
    עוד לא אבדה
    "כַּחֲלוֹם יָעוּף"
    לילה בפונדק של סידורי
    GRAFFITI
    2 לטנגו
    העיקר הבריאות
    שונות ובלתי-צפויות
    links to: itai sobol on youtube
    אין מצב
    יש מצב
    קול קורא
    חוּקֵי הַר-נִיר
    הִסתפקויות
    הָלְאָה
    והלאה
    והלאה
    כאן ועכשיו
    במלכות ליליפוט
    אֶרֶץ זָבַת
    ככה זה
    המקום והזמן
    אִתִּים לחרבות
    דברים והיפוכם
    גָּלוּי וְכָּסוּי
    עֵר וְחוֹלֵם
    בין פִּרְחֵי הטוֹב והרע
    קְשָׁרִים גּוֹרָלִיִּים
    Alces alces
    אוויר לנשימה
    מִמְּעוּף-הַצִּיפּוֹר
    יַם-טֶתִיס
    רשימות שפורסמו באייל הקורא
    הָלְאָה
    שלהי קיץ ופעמי סתיו 2013
    סתיו 2013
    חורף 2013
    נוסטלגיה
    אביב 2014
    שטח פרטי
    פַּעֲמֻי-קַיִץ
    הרמת מסך
    פריחת החצבים
    יְמוֹת הַגְּשָׁמִים
    מצבים חיוביים
    המלחמה האחרונה
    תן שם לדף
    לא שוכח
    לא שוכח
    לא שוכח
    קוּם הִתְנַעֵרָה !
    הוֹלֵךְ וְנִרְגַּע
    פטנט רשום
    האמת הערומה
    אבני-דרך עתיקות

מדינה זונה מדינה זונה מדינה זונה מדינה זונה מדינה זונה מדינה זונה מדינה זונה מדינה זונה    

או 

 
עלייתה, שקיעתה ונפילתה של הלְחֵנָה כַּרְמֶן מְדִינָה
The Rise, Decline and Fall of the Courtezan
 Carmen Medina
 
"וְנִגְלָה עֶרְוַת זְנּוּנַיִך וְזִמָּתֵך וְתַזְנוּתַיִך"
יחזקאל הנביא, כ"ג.
 

"And the nakedness of your harlotries will be revealed, both your lewdness and your harlotries"

 The prophet Yechezkel -  Chapter 23
 
 
בקרוב בתיאטרון החופשי הישראלי 
 Soon at
The Israeli Free Theatre
 
 
מחזה: עידן סובול
 
מוסיקה: עיתאי סובול
 
 
 
[שירים וקטעים מתוך המחזה]
 
מְדִינָה זוֹנָה
[אֶקְסְפּוֹזִיצְיָה לדוּאוֹדְרָמָה]
 

"Patriotism is the last refuge of the scoundrel."

  Samuel Johnson 1709-1784 

 

הוא יָשֵׁן על ספסל בשדרה

או על שפת הים בתוך חוֹל

אחרי שהמדינה הזרה

לקחה לו כמעט הכול

 

אחרי שהמדינה הזרה

שהייתה פעם מולדתו

השתמשה בו במלחמות

כול-עוד היה מוכשר

 

כול-עוד היה מוכשר

להרוג ולהיהרג

כול-עוד היה אפשר

למצוץ לו תַ'דם וְתַ'לב

 

והיא מצצה היטב

מצצה עד שלא נישאר

בו שום כוח להתנגד

שתִפשוט גם את עוֹרוֹ

 

שתפשוט ממנו גם את העור

כמו שפושטים עור פרה

שחדלה לייצר שלל חלב

והיא לא רנטבילית כבר

 

אבל הוא לא היה פרה

ואין שום שימוש בעורו

ולכן המדינה הזרה

השליכה אותו סתם לרחוב

 

הוא יָשֵׁן על ספסל בשדרה

או על שפת הים בתוך חוֹל

של מדינה זרה

שהייתה פעם מולדתו –

 

* 

 

פה זה כבר לא
 
"Patriotism is a pernicious, psychopathic form of idiocy"
George Bernard Shaw 1856-1950

***

פה זה לא מקום לְאהבה

זה מקום לְמלחמות

כלי הזין הם לא מִבָּשָׂר

הם מִפְּלָדָה

והם הורגים בלי-צחוק

 

פה זה לא מקום לילדים

זה מקום לבית-קברות-

אחד-גדול  מכוער-מפחיד

קובר בלי-צחוק

כנהוג בבית קברות

 

פה זה לא מקום להאמין

שמשהו יכול להשתנות

לטובה או לפחות או לפחות

לא להיות יותר מחליא

יותר ממית

 

פה זה לא מקום לשבת לחכות

עד שיתגשמו עלינו אוֹת בְּאוֹת

אוֹת אַחַר אוֹת מִשָּׁמַיִם ומאדמה

דברי המשורר שהאדם אינו

אלא תבנית נוף מולדתו

 

נוף שבני-אדם רודפי-שררה

רודפי-כבוד רודפי-ממון

רודפים דורכים רומסים הורסים

ומחריבים עד היסוד לדור ודור

ודור ודור ודור ודור ודור –
 

 

אבל פּעם-פּה בעוד הארץ לא-זרועה
לא-שתולה לא-נטועה    בתולה

שתל אבי גַּפְנוֹ נטע תְּאֵנָתוֹ זָרַע זַרְעוֹ

ופה ילדה אותי אִמי מתוך תקווה

חסרת פשרות שֶׁפּה בבוא היום

יִכּוֹן התום יִנּוֹן הדרור יִשְׁכּוֹן שלום
 

אם לא לעולמים אז לפחות

לדור ודור ודור ודור ודור ודור ...

האם  מראש זה לא היה אלא

חלום תמים שלא היה יכול

להתגשם ובטח לא לשרוד
בנוכחות הטפילית של כול אותם
 

 

רודפי-שררה רודפי-כבוד רודפי-ממון

שלא עבְדו ת'אדמה אפילו יום

שבקלילות של טפּילי-עולם

גִדְלוּ פִּימוֹת, כְּרֵסוֹת, שֵׁתוֹת

והשתלטו לאור היום ובמחשך

על כול חלקה טובה 

 

אז מה? נרים ידיים וניתן להם גם אנו

למצוץ לנו ת'דם עד הטיפה האחרונה

או נעשה סופסוף מה שהיה צריך

להיעשות מלכתחילה בטפילים?

 

אמרי לי אַת מהר בעוד אני משפיך

שאריות של אהבה לתוך גופך
בעוד אני לוחש בשארית אוני

את אחרוני דברי אהבתי...

 

 
 
קטע מתוך תמונה רביעית
(כבוד השופט אצל כבוד הזונה)
 

השופט:  אצלך הדברים כדרבונות, כרגיל... אבל מה עם ההבטחה?

כרמן מדינה: בשלב זה מקסימום שבמקסימום  מציצה ויריקה... אל תשכח שאתה עדיין בסך הכול שופט שלום.

השופט: בגללך. אילו היית מדברת בעניין שלי עם סטרינגר, הייתי כבר מזמן בעליון, לפחות במינוי זמני, שלא לדבר כבר על המחוזי... אישתי לוחצת. אני חייב  שתהיה לי בבוא היום פנסיה של שופט מחוזי לפחות...ואני כבר לא מדבר על הכבוד. גם זה לא הולך ברגל...

כרמן מדינה: אני אדבר עם סטרינגר בתנאי שתזכה את יחיאל. אתה מושך את זה כבר שנתיים

השופט: הוא גנב  סכום עצום. זה היה בכלל בגבול סמכותו של השלום. עוד קצת וזה היה מגיע ישר למחוזי. תארי לעצמך שזה היה נופל לידיים של פטישי...

כרמן מדינה: פָּטישי היה מוצא דרך לזכות אותו לא רק מחוסר ראיות מספיקות אלא מחוסר אשמה. זיכוי מהדהד כמו שקוראים לזה אצלכם.

השופט: אז הפרקליטות הייתה מערערת לעליון.

כרמן מדינה: פרחי לא היה מערער. סמוך עלי...

השופט: תמיד יכולות להיות הפתעות...

כרמן מדינה: לא אצלי. אני יודעת בדיוק מאיפה משתין הדג של כול אחד מכם – לא רק הדגיג שלך...

השופט: אז את מבטיחה שתדברי עם סטרינגר?

כרמן מדינה: אם תתנהג יפה, אני לא רק אדבר איתו – אני אגיד לו!

השופט: אין כמוך. המדינה זו את! את יכולה להיות כול 3 הרשויות בבת-אחת!

כרמן מדינה: אני לא רק יכולה, אני באמת כזאת...

השופט: אז איך את מתכוונת להפתיע אותי היום?
 
 
קטע מהפתיחה לתמונה חמישית
(סְטְרִינְגֶר)
 

 [כשהאור חוזר, רואים את כרמן מדינה בחלוק משי יוקרתי, כשהיא אוספת מהמרבד בחיפזון כול מיני פריטי לבוש. כעבור רגע נשמעת נקישה בדלת. הנקישה היא מיוחדת ומזכירה את ארבע פעימות הגורל מתוך הפתיחה לסימפוניה החמישית של בטהובן. כרמן מדינה משליכה את כול פריטי הלבוש שאספה אל מאחורי וילון.עושה "ספירת מלאי" מהירה. נזכרת.  מעיפה מעל ראשה אל מאחורי הווילון גם את הפיאה השחורה. מרכינה את ראשה ומפזרת מחדש את שיערה הטבעי שהוא אדום לוהט.וממהרת לפתוח את הדלת.. בדלת ניצב גבר מגונדר בחליפת 3 חלקים. פניו עטויי זקן עבות. לראשו צילינדר שחור ובידו מקל הליכה יוקרתי.שרשרת עבה מזהב מעטרת את הווסט. כשהוא מושך בשרשרת, נשלף מתוך כיס הווסט שעון זהב. הוא מקרב מציץ בשעון הזהב כאילו הדמות שפתחה לו את הדלת אינה קיימת עדיין בשבילו. אחרי כ-10 שניות של התמקדות בשעון, הוא נושא את עיניו אל הדמות שפתחה לו את הדלת ופוצה את פיו לראשונה ]

 

סטרינגר (מרוצה מעצמו.מדבר בקול מדושן-עונג): מה את אומרת על זה?....

כרמן מדינה: בדיוק בזמן... כרגיל.

סטרינגר: משום מה את נראית לי לא מוכנה...

כרמן מדינה: בשבילך אני תמיד מוכנה...

סטרינגר: אני רואה בזה מחמאה גדולה.

כרמן מדינה: אתה יכול לראות בזה מה שאתה רוצה. הלקוח תמיד צודק...

סטרינגר: ואם אני טועה?

כרמן מדינה:  גם אז אתה צודק. בשביל מה אתה משלם אם לא כדי להיות צודק גם כשאתה טועה...

סטרינגר: זה נכון. אבל את לא חושבת שיותר נכון להגיד את זה לְשופט?... (מסיר את המגבעת ומתחיל להשתחרר מבגדיו לפי סדר)

כרמן מדינה: אם כבר מדברים על שופטים, אני רוצה שתעלה את כספין למחוזי...

סטרינגר:  נו, באמת... כבר שוחחנו על זה.. זה פשוט בלתי-אפשרי.  עליו אפילו השלום גדול בחמישה מיספרים...

כרמן מדינה: אז מה!?  הוא לא היחיד שהתפקיד גדול עליו...

סטרינגר: אבל למה. למה את מתעקשת דווקא עליו?

כרמן מדינה: כי הבטחתי לו...

סטרינגר: למה הבטחת לו דבר כזה?

כרמן מדינה: מעשרים ואחת סיבות ...

סטרינגר:עשרים ואחת סיבות???

כרמן מדינה: כן.

סטרינגר: אני מחכה...

כרמן מדינה: אני מרחמת עליו...

סטרינגר: זה לא מספיק. .

כרמן מדינה: כדי לבדוק עד כמה אתה עבד שלי...

סטרינגר: זה מספיק. את הרי יודעת שאת היצור היחיד בעולם שאני מוכן להיות עבד שלו... שאני מוכן לשלם והרבה כדי להיות עבד שלו... שלך...

כרמן מדינה: למה?...

סטרינגר: כבר אמרתי לך את זה  שבעים פעם לפחות...

כרמן מדינה: אז תגיד עוד פעם...

סטרינגר: מעשרים ואחת סיבות...

כרמן מדינה:  עשרים  ואחת  סיבות  ???
סטרינגר: כן.

כרמן מדינה: אני מחכה...

סטרינגר: זה משעשע אותי...

כרמן מדינה: זה לא מספיק...

סטרינגר: אני בודק את הגבולות שלי...

כרמן מדינה: זה לא מספיק. אין לך גבולות...

סטרינגר:את משנה את כללי המשחק. זה היה צריך להספיק...

כרמן מדינה: בשביל מה אתה משלם לי אם לא כדי שאני אשנה כול הזמן את כללי המשחק?...

סטרינגר:  O.K אבל רק עוד שאלה אחת !...

 
 
 
 
 
 
קטע מתוך תמונה שביעית
 

כרמן מדינה(לעצמה): האידיוט הזה תמיד מקדים (ממהרת למרוח על שפתיה ליפסטיק כחול).

 

[הדפיקות בדלת נשמעות שוב לפי אותו מוטיב. כרמן מדינה ממהרת לגמור להסתדר.כשהיא עומדת כבר ממש מול הדלת. נושמת עמוק ופותחת את הדלת. בפתח עומד איש אפור, מכווץ לתוך עצמו, בעל שפם גדול שמכסה לו חצי פנים]

 

כרמן מדינה: שלום כבוד השר...

הח"כ: עוד לא שר... עדיין ח"כ כמו שאת יודעת...ומי יודע מה יהיה בסוף מעשה המרכבה...

כרמן מדינה: אני יודעת... בשביל זה אני פה. לא? כשאני אומרת "כבוד השר" אז זה "כבוד השר" במוקדם או במאוחר.  בינתיים אתה יכול להוריד את השפם המגוחך הזה... הוא גם לא מודבק טוב...

הח"כ: (לוטש בה עיני עגל מראש ועד כף רגל, ותוך כדי כך מסיר את השפם): איזה יופי..(שר)J "כחול ולבן זה הצבע שלי"...  דיברת עם הראש?

כרמן מדינה: אני לא מדברת איתו, אני אומרת לו...

הח"כ :נו אז איך מתקדם המינוי שלי?

כרמן מדינה: כניראה שתהיה שר הפנים...

הח"כ: קיוויתי להיות שר החוץ...

כרמן מדינה: מה אתה מבין בענייני-חוץ...

הח"כ: בדיוק מה שאני מבין בענייני פנים.

כרמן מדינה: נו אז אתה מבין למה ...

הח"כ: בכול זאת קיוויתי...

כרמן מדינה: בעצם אולי אני אצליח לסדר לך את תיק החינוך...

הח"כ: אבל שמעתי שטְרוּקְסְבֶּטְרִיגֶר מעוניין בחינוך...

כרמן מדינה: טְרוּקְסְבֶּטְרִיגֶר? טְרוּקְסְבֶּטְרִיגֶר יגיד תודה אם אני אסדר לו הפעם סגן שר הבריאות...

הח"כ: חינוך דווקא מוצא חן בעיני...אבל אין לי כול-כך רקע, את יודעת... וזה הרבה בלבול מוח... אני עלול להיכשל שם עם כול השביתות האלה  כול שנה ... אולי בכול זאת עדיף בריאות...

כרמן מדינה: אם אתה רוצה את תיק הבריאות אז תחליט עכשיו, כי הבטחתי לפיינמעסער תשובה עד מחר...

הח"כ: אז מה את אומרת, חינוך או בריאות?

כרמן מדינה: אתה יכול להצליח גם בזה וגם בזה. אלה שני תיקים שלא מעניינים את אף אחד... מה שלא תעשה ומה שלא יהיה    אף אחד ממילא לא יזכור אחר-כך מי היה השר הממונה...

הח"כ (מהנהן בכובד ראש): זה באמת יתרון...

כרמן מדינה: אז סגרנו על בריאות?

הח"כ: והאידיוט הזה טְרוּקְסְבֶּטְרִיגֶר יהיה הסגן שלי?

כרמן מדינה: יהיה גם יהיה!

הח"כ (בהקלה):  אז סגור?

כרמן מדינה: סגור!
 
 
פתיחה לתמונה שמינית
 (הגנראל)

 

[מתוך החשיכה בוקעת תרועת חצוצרות מטכ"לית שמושמעת בעזרת הפה בלבד.. כשהאור עולה ניצבת בפתח דלתה של כרמן מדינה דמות בתלבושת צבאית מקושטת בכנפי צניחה עם רקע אדום ושלל עיטורי גבורה האופייניים לגנראלים ברפובליקות בננות. עיניו מכוסות בהצלבה ברטיות שחורות עם חורי הצצה קטנים]

 

כרמן מדינה (במדים כחולים של תנועת-נוער וכובע-טמבל, אבל עם שרוך כתום – קופצת לדום ומצדיעה): המפקד! טוראית נח"ל בדימוס כרמן מדינה לפקודתך. המפקד!

הגנראל: עמוד נוח!

כרמן מדינה: צריך להגיד "עִמְדִי נוח"

הגנראל: מצִדי את יכולה ישר לשכב נוח..."

כרמן מדינה:קודם כול תוריד את הדבר הזה מהעיניים, תתקלח ותחליף בגדים. אתה מסריח מהשדה...מהבוץ. של התרגיל הסודי...

הגנראל: (מסיר את הרטיות ומשליך אותן הצידה) איזה שדה ואיזה תרגיל ואיזה בוץ. בולשיט! אני בא ישר מהמשרד בקריה אחרי שגמרתי לפתור את כול התשבצים המחורבנים בעיתוני הבוקר. הבוץ היחידי שהיה לי עסק איתו בחודשים האחרונים זה הבוץ בקפה שמכינה לי הרל"שית המטומטמת. התרגיל הסודי שדיברתי עליו בשבוע שעבר מהמיספר החסוי שלך היה בשביל אישתי... לך אני הרי לא צריך לספר מעשיות. קדימה! לענייננו!

כרמן מדינה: חשבתי שאתם באמת מתאמנים הפעם על חילוץ חיילים חטופים...

הגנראל: איזה חילוץ ואיזה שְׁמִילוּץ. אם עוד פעם אחת יחטפו לנו חייל – נמחה אותם מעל פני האדמה בוויש אחד! יש לזה תוכנית מגירה מוכנה וארוזה כמו בונבוניירה...

כרמן מדינה: הבונבוניירה הזאת זה לא במיקרה מאותן בונבוניירות שאסור לפתוח כי למרות שמבחוץ הן נראות טִיפ-טוֹפּ, בפנים הכול עבש ומעופש?.

הגנראל: חס וחלילה. הצבא תמיד מפיק לקחים ומתעדכן.

כרמן מדינה: אז למה תופסים אותו תמיד עם המכנסיים למטה?

הגנראל: זה קורה רק כשתופסים אותו בדיוק באמצע ההתעדכנות...

כרמן מדינה: אבל אם הוא כול הזמן מתעדכן אז תמיד יתפסו אותו עם המכנסיים למטה באמצע ההתעדכנות...

הגנראל: יש משהו במה שאת אומרת... עד עכשיו לא חשבתי על זה מנקודת מבט כזאת, ומפליא אותי שחשבת על זה בלי שום ניסיון צבאי...

כרמן מדינה: במקצוע שלי רואים תמיד איך הדברים נראים כשהמכנסיים למטה...

הגנראל: רשמתי לפניי.  אני מתכוון להציג את נקודת המבט הזאת בישיבה הקרובה של המטכ"ל.

כרמן מדינה: אני שמחה שהצלחתי לתרום תרומה גדולה כול-כך לאסטרטגיה של הצבא...

הגנראל: אם כבר מדברים על עניינים אסטרטגיים – את זוכרת שאני הכי מתאים להיות שר הביטחון...

כרמן מדינה: זה לא כול-כך פשוט... שר ביטחון זה לא מג"ד ולא מח"ט ולא מפקד אוגדה ולא אלוף פיקוד ואפילו לא רמטכ"ל...וגם באלה לא היה לי קל איתך...

הגנראל: זה רק מזכיר לי כמה זמן אנחנו כבר ביחד...

כרמן מדינה: הזמן לא פועל לטובתנו.. הזמן לא פועל לטובתו של אף אחד... כשאני אומרת שזה לא פשוט – אני יודעת מה שאני אומרת... בייחוד כשהחוק מחייב תקופת צינון...

הגנראל: אני אצטנן כמה שצריך אבל אני רוצה שתבטיחי לי שבממשלה הבאה אני שר הביטחון....
*****
 
 
קטע מתמונה 11
 (רוה"מ)
 

כרמן מדינה (לראש הממשלה שמגיע מחופש למשה רבנו של אנג'לו):

 

בדרך לארץ המובטחת

 

"ויסעו ממקהלות ויחנו בתחת" במדבר ל"ג, כ"ו

 

לא כְּאִילוּ. לא במילים. רק אִם

תַראה לי צהוב על-גבי כחול

מֵאַיִן משתין דג , קטן כגדול,

ישר לתוך הים שממנו נישאים ענני הנוצות

ענני הכבשים הפרות הכלבים והחתולים –

יכול מאוד להיות שאבין סוף-סוף כמו שמבינים

דבר מתוך דבר מדוע שיא השיאים

נמדד לפי הַעְפָּלָה מאחור ולא מלפנים...

 

הבריטים כבר מזמן לא פה.

המנדט נגמר. שערי העלייה

פתוחים לרווחה לאור היום!

למה להמשיך לפרוץ גדרות

או לבוא מִשער הָאַשפּוֹת

כשאפשר להיכנס בְּרֵישׁ גְּלֵי

דרך שער המלכים? אה?

 

הלכתָ אחרַי באש ובמים

עשיתָ הכול כדי להוריד

בשבילי את השמיִם והמיִם; להפוך

לי את הארץ לגן-עדן; לדאוג

שהכול יפרח בעִתו וייתן פריו

בעִתו. שלא יבואו אל פי עַנְקוֹקָלוֹת...

 

עמדתָ בדיבורך חזור ועמוד

במים ובאש – כול הכבוד!

אין כמוך ולא יהיה עד כמה שאפשר

ללמוד מניסיון העבר או לנחש

או  אפילו סתם לקוות

 

אין לי טְעָנוֹת אין לי מַענוֹת

אני יודעת אני מבינה אני מרגישה

שאתה שאתה-שאתה... הו-אלוהים

הו-אלוהים... הו-הו-הו ... אני באה...

 

אני באה...  אני באה... עוד רגע...

עוד רגע... איפה אתה... אלוהים...

בן-אדם... למה שָׁם... למה ... למה...

 

למה שיא השיאים של הבריאה נמדד ונקבע

(ואל תספרו לי שזה  לא בדיוק כָּכָה)

 

דווקא בתחת.

 

ראש הממשלה (כאילו זה הדבר שמטריד אותו יותר מכול דבר אחר בעולם): מה זה עַנְקוֹקָלוֹת?

 
 

קטע מדיאלוג בין כרמן מדינה לבין ראש הממשלה

לאחר מישגל מוצלח

 

רוה"מ (ערום כביום היוולדו. התחת שלו מופנה לקהל כי הוא מדבר אל כרמן מדינה שעומדת מולו עם הפנים לקהל): אני מחזיק מאוד מהאימרה של הנשיא קנדי "

כרמן מדינה (מסיימת להתלבש. מוסתרת באופן כמעט מושלם על-ידי רוה"מ שעומד מולה, אבל הקהל רואה שהיא נמצאת בשלבי התלבשות,  לפי כמה תנועות שחורגות מרוחב וגובה הגוף שמסתיר אותה. בסופה של התלבשות, היא מתיישבת מול רוה"מ ומדברת "לעניין"  תוך כדי התאפרות והסתרקות. כול הזמן נוצר רושם שהיא משתמשת ברוה"מ כמו בראי) : מה הוא כבר שוב אמר?

רוה"מ: הוא לא אמר שום דבר חדש. הוא נרצח ב-1963. הוא...

כרמן מדינה (ניכנסת לדבריו בטון לגלגני): מה ת'אומר... חשבתי שהרבה קודם...

רוה"מ: זה לא צחוק. הוא היה נשיא גדול. מה זה גדול – ענק.

כרמן מדינה: הוא היה שמוק לא קטן ונהנתן גדול. אולי ענק...

רוה"מ: נהנתן אולי... אז מה? הוא יכול היה להרשות לעצמו. אבל למה שמוק?

כרמן מדינה: תאמין לי שבשמוקים אני מבינה יותר מכולם... טוב, מכולם זה מוגזם... אבל מהרבה מאוד.

רוה"מ (בנימה של התנצלות): על זה אין לי ויכוח איתך... בכול זאת הוא אמר דבר חשוב מאין כמוהו...

כרמן מדינה: נו תוציא את זה כבר! If you want to shoot – shoot!...

רוה"מ: אילו היית נותנת לי להוציא, הייתי מוציא מזמן...

כרמן מדינה: אז הינה אני נותנת...

רוה"מ: הוא אמר...

כרמן מדינה (ניכנסת לדבריו של רוה"מ ויוצא שהדברים נאמרים באוּנִיסוֹן):

Don't ask what the Country can do for you, Ask what you can do for the country  [ John F. Kennedy
כרמן מדינה (בהמשך ישיר לאוניסון, בלי לקחת נשימה) : אמרתי לך שהוא היה שמוק!...

רוה"מ: למה שמוק?

כרמן מדינה: כי אם הוא לא היה שמוק, הוא היה אומר: (מכריזה) "אזרחים תמימים"...(חוזרת בה. בקול רגיל) לא. לא תמימים – מטומטמים... כן... (מכריזה מחדש) "אזרחים מטומטמים! אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם
כי המדינה זה מוסדות המדינה ומוסדות המדינה זה אוסף מפלצתי של פקידים מחורבנים שלא רואים אתכם ממטר ואיכפת להם מכם כמו שאיכפת לקליפת השום מקליפת הבננה"...

רוה"מ: את רוצה להגיד לי שלא איכפת לי מהעם. לי!?

כרמן מדינה: אני רוצה להגיד שהעם בתחת שלך!... תסתובב ותיראה...

רוה"מ (מסתובב ונדהם לגלות שיש לו קהל): הוי וויי! ... הוי וויי...  (ממהר להסתיר את מבושיו בשתי ידיו ולהתכווץ לתוך עצמו ומתחיל להתרוצץ אנה ואנה לחפש מחסה) הוי וויי...

כרמן מדינה (משליכה עליו סדין): הוי-וויי קאצ'קע דריי... מה קרה? איבדת את הצפון? לך תתלבש. שהעם לא יראה אותך בלי כיסוי תחת...

 

 
 
 
 ***
קטע מתוך תמונה שתים-עשרה 

[קינה על מותו של סטרינגר]

 

הוא ישב במקום טוב בַּאמצע:

באמצע החיים; באמצע השליש

העליון ברשימת מאה העשירים

הגדולים ביותר במדינה; באמצע

משא ומתן לרכישת רשת נוספת

של בתי מלון; באמצע השיגעון

לרכוש עוד ועוד; באמצע הקשר

הדיסקרטי בין הון לשלטון; באמצע

הרומן עם המאהבת העשירית

או העשרים אבל מי סופר

כשיש לו גם בנק וגם

חברת ביטוח וגם וגם?

 

הוא התגאה (כמעט כמו כול בעל

הון גדול) שהוא Self Made Man

נכון שבסופו של יום הוא הודה

(אבל רק בינו לבין עצמו כמובן)

שהוא לא פסח על שום פִּרצה בחוק

שאִפשרה לו לרמות ולשקר ולהונות

ולקנות בזול ולמכור ברווח גדול

כול מה שאפשר להעביר דרך הפרצות

בחוק וזו הרי(כפי שיודע כול מי שעוסק

בעשיית הון)בעייתו ויש אומרים גדולתו

של המחוקק ... כי זאת ועוד: כול נאד

בממשל יודע שבלי הפרצות היפות הנ"ל

שמאפשרות קשר משוכלל באופן יוצא מן הכלל

בין הון לשלטון – הוא עלול לגור עד סוף ימיו

בדירת שיכון מחורבנת ולחיות על

משיכת-יתר ואפילו, חס ושלום, להזדקק

למתן בסתר או, השם ירחם, אפילו גרוע מזה: בגלוי

ממש מול פני האומה במקרה של, לא עלינו,

מחלה יקרה מאלה שאינן כלולות, ולדעתו בצדק,

בסל התרופות המיועד לאלה מבין החולים

שהם גם, לרוע מזלם, מקרב דלת העם

כמו שנועד להם למשל, באופן לגמרי טבעי,

כפיצוי על רוע מזלם, ואפילו

ללא צורך בחקירת יכולת:

בית תמחוי.

 

באמצע אחד הימים הטובים

אחרי שֵינה טובה על עשרה

או עשרים מיליגרם VABEN

( BENZODIAZEPINEלמי שמתעניין)

הוא קם רענן והחליט להקים

מכון מחקר שיחקור סביב השעון

מה מביא בסופו של יום למותם

של אלה שיש להם הכול (מוות מיותר

וחסר הגיון לדעתו ולדעתם של אלה שיש להם

הכול); "אילו רק היה אפשר לחיות לנצח"

אמר לעצמו לא פעם "אני בטוח שהייתי

מצליח להשתלט כמעט על יבשת שלמה

בלי מלחמות! אם כי יש להודות שבגלל

קוצר הזמן אין לפעמים ברירה אלא לעשות

מה שעשה נפוליאון שאילו היה מנצח בווטרלו

כול אירופה הייתה נראית אחרת היום

ויכול מאוד להיות שאפילו האנגלים

היו מדברים צרפתית כשפת-אם; כן-כן

הכול הוא עניין של ניסוי וטעייה..."

 

הוא חשב והרגיש ואמר עוד דברים

אבל פתאום באמצעו של יום חול רגיל

חדל ליבו לפעום ושום תרגיל ושום הון

לא עזר;  נכון שהמעבר על פני הארון

היה מהמם עד כדי כך שעיתונאים (בייחוד

אלה ששירתו בעיתונים שהיו בבעלותו) טענו

בלהט שאפילו הנשיא יוכל להתקנא בבבוא היום

באורכו של המעבר ונכון שטכס הקבורה היה

גדול מהחיים: מי לא היה שם מי לא נידחק

לומר מילה של כבוד אחרון לתוך מיקרופון

זה או אחר מול מצלמות הטלוויזיה של

תחנה זו או אחרת (שכמה מהן היו בבעלותו)

היו שם שרים (שכמה מהם היו בבעלותו)

ופרלמנטרים (שכמה מהם היו בבעלותו)

ומנכ"לים (שכמה מהם היו בבעלותו)

וגנראלים (שכמה מהם היו בבעלותו)

ושופטים (שכמה מהם היו בבעלותו)

וכול מיני מכובדים אחרים (שרבים מהם

היו כמובן בבעלותו); אפילו הכלב שלו

התרוצץ שם בין שלל אנשי השם וכשכש

בזנבו ורִייר ונבח על ימין ועל שמאל

ועל המרכז ועל כול מה שעמד או זז

ואפילו הרים מפעם לפעם רגל והשתין

על מצבה מרשימה של גדול אומה

זה או אחר שרבים מהם כבר מצאו כך

את מנוחתם הנכונה ולא העלו בדמיונם

שמישהו ירים עליהם ביום מן הימים יד

או רגל כאחד ההיסטוריונים החדשים

ויעשה זיך אויספישן על זִכרם קבל עם

וְעדה לא-עלינו אבל מה למען השם

הכלב אשם...

 

בסופו של יום מה נישאר מהאיש היקר

(שהגיע כמעט לראש רשימת המאה הנ"ל)

שלפני רגע גמרו עליו את ההלל וכמעט כבר

גמרו לכסות בעפר? אם אתם שואלים אותי

וגם אם אינכם שואלים: לא הרבה יותר ממ"ר

בגוש-חלקה-שורה-מיספר.

 

 

 

Plus je vois des representants du peuple, plus j`aime mes chiens

 

Alphonse de Lamartine

 

  

למה אפשר לצפות ממדינה שמוסדותיה לא התביישו להונות אפילו את ניצולי השואה:
 

http://www.nfc.co.il/Archive/0022-D-8874-00.html?tag=07-24-35 

 

 
ומה מזיז למדינה-זונה מצב כזה: 

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2905821,00.html

 
 
היכן מסתתרת רפובליקת הבננות הקטנה שלנו?
 
   
  
 
 


L'État c'est Moi

 

"המדינה זה אני!" [לואי ה-14 ]

פירוש: אל תשאלו מה לואי יכול לעשות בשבילכם –

  תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל לואי !

 

לאלה שאינם יודעים בדיוק מה משמעותה הכוללת של האימרה המפורסמת הנ"ל ומדוע היא נכונה לגבי ראש ממשלת ישראל ושרי ממשלת ישראל ומנכ"לי מוסדות מדינת-ישראל וטייקוני ישראל כאן ועכשיו, ועדיין חושבים בטעות שהמדינה היא אבסטקרט, שהיא   מושג ערטילאי חסר גוף ופרצוף כמו האל המונותאיסטי בעיני אלה שמאמינים בו בעיניים עצומות: "המדינה" אינה אבסטרקט! "המדינה" היא גופים ופרצופים רבים, המדינה היא הפקידים הבכירים, בעלי השררה, המכהנים בתפקידים ציבוריים שונים במוסדות השלטון, מתפרנסים היטב על חשבון הציבור ואמורים להיות משרתי הציבור ולא אדוניו; את זה כדאי לכול בעל זכות-בחירה להפנים ולזכור היטב בעומדו לפני תיבת הקלפי ביום הבוחר; במדינה דמוקרטית ליברליות מתקדמות מכונים הפקידים האלה, מבכיריהם הבכירים ביותר ועד זוטריהם הזוטריים ביותר "משרתי ציבור" והם אמורים לשרת באופן שווה את כול האזרחים, בלי הבדל ממון, קרבת-דם ועדה, דת, דעה, צבע עור, מוצא, מין, גיל וכיוצא באלה; לפי יחס פקידי מוסדות השלטון במדינת-ישראל לאזרחיה - מדינת-ישראל אינה מדינה דמוקרטית ליברלית מתקדמת, אלא מדינת-שבט; להבדיל מהרייך השלישי, למשל ולשנינה, שהיה  מדינת-שבט ארית בעלת עוצמה עולמית -- מלכות ישראל השלישית היא מדינת-שבט יהודית בעלת עוצמה מקומית, למרות שהיא מגורענת (לפי מקורות זרים, כמובן) ועד-כה, היחידה המגורענת במזרח התיכון;  מכאן, ולא משום מקום אחר, ההבדל בין עוצמת שיטות השמירה על "טוהר השבט" ושיטות הרחבת מרחב המחיה של השבט הזה לעומת השבט ההוא.

"הארץ" , להבדיל ממוסדות שלטון המכונים "המדינה", היא שטח גיאוגראפי; לכן, כשאומרים "המדינה" לא אמורים להתכוון לכרמי גפן וזית, לפרדסי-הדר, לשדות חיטה ושעורה, לנירים, לכרי מרעה, לנחליאלים הבאים לחרוף ולסנוניות המבשרות את האביב; גם לא לימות ולאגמים, לנחלי איתן ונחלי אכזב, לבתות, לפרחי-בר, לגריגות, לחורשות וליערות, להרים ולעמקים. לא. כלל וכלל לא! כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לערב-רב של פקידי רשויות כלליות ומקומיות, בעלי שררה בכירים יותר ובכירים פחות;  כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לשרים, לסגני שרים, לחברי-כנסת, לעוזרים פרלמנטריים, למנכ"לי משרדי ממשלה וסמנכ"ליהם ולסעייניהם של העוזרים למיניהם; כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לכול מיני מוסדות שהמכהנים בהם, מזוטריהם המצומקים ביותר ועד בכיריהם הנפוחים ביותר, מקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, כלומר: מהמיסים הישירים ומהמיסים העקיפים הרבים הנגבים בדרכים שונות ומשונות מרוב האזרחים, כדי שאלה שבחרו להתפרנס כמשרתי-ציבור, יהיו באמת משרתי-ציבור ולא אדוניו של הציבור, והדברים אמורים בראש אמור בראש ובראשונה בראש הממשלה ובשרי ממשלתו. כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לכול מיני חוקים, רבים מהם שונים ורבים לא פחות - משונים, שנחקקו על-ידי חברי-כנסת, שרובם רודפי כבוד ושררה, בראש ובראשונה לתועלת עצמם וקרוביהם ומקורביהם;  כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לכול מיני גנראלים שבעיצומו של שירותם הצבאי נשאו עיניהם וישבניהם למשרות שררה באזרחות;כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון ליחסים נפקניים בין בעלי ההון לבעלי השלטון;

כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לחברי כנסת המסרסרים בדת וסוחרים בטוהר הגזע; כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לאלה המאכלסים את שלוש רשויות השלטון, המחוקקת, המבצעת והשופטת, וכשפקידי הרשויות האלה מסתאבים הלוך וסאוֹב, הלוך ורקוב עד כדי כך שהרשויות מתקרבות למסה קריטית של ריקבון - חייב הציבור הרחב להתפרק משאננותו ומאדישותו ולעשות כול מה שהמצב הפוליטי עדיין מאפשר לו לעשות בלי שפיכות-דמים, דהיינו: לשלח את ראשי הרשויות הללו ועוזריהם לכול הרוחות דרך החריץ הצר של הקלפי, בטרם תהפוך הדמוקרטיה המקרטעת לדיקטטורה קלריקלית, גזענית, אפרטהיידיסטית וסדיסטית  –-  והיא כבר נמצאת באמצע המטמורפוזה המגעילה והמסוכנת הזאת.

[הארץ עדיין טובה - "המדינה" כבר מזמן רקובה!].
 
Plus je vois des representants du peuple, plus j`aime mes chiens
 Alphonse de Lamartine
 
הארץ טובה - המדינה רקובה * The Land Is Good - The State Is Rotten
עובדה