היום שאחרי מחר הינו סרט אסונות בדיוני שובר קופות, עתיר אפקטים ותקציב גבוה שיצא לאקרנים בשנת 2004.
הסרט מציג תרחיש בדיוני, אך אפשרי, שבו סופות שלגים והוריקנים מכסים את כל כדור הארץ בעקבות פגיעה אקלימית בכדור הארץ, ובעקבות הינתקות קרחון גדול במיוחד מהקוטב הצפוני.
הסרט ממוקם במקום ה-37 ברשימת הסרטים הרווחיים אי פעם עם הכנסות של 542 מיליון $ (נכון ל-13 באוגוסט 2006).
לאחר שבמהלך תאונה במחקר בקוטב הצפוני ניתק קרחון שלפי הטענה בסרט "בגודל של רוד איילנד", מתחילה התמוססות הקרחון להשפיע על הזרם הצפון אטלנטי ובכך לגרום לשורה של סופות שלגים וציקלונים אשר בתוך זמן קצר מחריבים את רוב החלק הצפוני של כדור הארץ. נוצרת מגמת התקררות עולמית אשר מאיימת ליצור עידן קרח חדש.
האקלימולוג ג'ק הול (דניס קווייד) מגלה, בשיתוף עם יחידת חיזוי עולמית הנמצאת בסקוטלנד, כי תהיינה סערות רבות הדומות להוריקנים על פני אמריקה הצפונית, אירופה וצפון אסיה, כלומר: בכל מקום שנמצא מעל קו רוחב 40° צפון (נמצא בין חוג הסרטן לחוג הקוטב הצפוני). סאם (ג'ק גילנהאל) בנו של ג'ק נמצא במנהטן, הנמצאת באזור הסכנה, והוא וחבריו מנסים לשרוד יחד בספרייה העירונית של ניו יורק. הם מצליחים להתחמם, למצוא מזון ותרופות ולשרוד את הסערה, שנמשכת כשבועיים ללא הפסקה

ידידות בין שני אנשים מבוגרים, אחד ביליונר והאחר ממעמד הפועלים החולקים חדר בהוספיס שבו אושפזו מאחר והם חולים בסרטן סופני. השניים נמלטים מהמקום ומחליטים להגשים את רשימת החלומות שלהם ולהנות עד הרגע האחרון מהחיים.

לאחר שניצל ממות בסיועו של מאפיוזו סוג ב' מאמץ צעיר שחור את קוד הסמוראים והופך לרוצח שכיר בשירות מצילו. אך כאשר אחת מפעולותיו נכשלת, הוא הופך למטרת אדוניו... בקיצור נמרץ, זו עלילת סרטו החדש של ג'ים ג'ארמוש, אך כמו שכבר למדנו בסרטיו הקודמים, הסיפור הוא לא אחת רק אצטלא צנועה. כמו ב"נרדפי החוק", ו"איש מת" גם כאן הדמות הראשית היא זו של פורע חוק תמהוני, החי בשולי החברה. גוסט דוג ידידנו, הבולע ספרות יפנית ומתקשר עם מעבידו באמצעות יוני דואר, אך גם מצליח, באופן מפתיע, לחסל את קורבנותיו ביעילות קרירה, עונה להגדרה זו בקלות. את מסכת קשריו העדינים עם העולם, את חיבתו לציפורים, לאיש הגלידה, את הכבוד העצום שהוא רוחש למילה הכתובה ולחוקי כבוד, מנצל ג'ארמוש כדי לבחון שוב, בסגנונו הייחודי את אמריקה של ימינו, על קדרת התרבויות והזרמים הרוחשים בה. הוא ממשיך כאן לשתף פעולה עם צלמו הקבוע והמצוין רובי מילר אך הפסקול (שבסרטים קודמים הופקד בידיהם של טום וויטס או ניל יאנג) נכתב הפעם בידי RZA מהרכב ההיפ-הופ "וו-טאנג-קלאן". התוצאה כולה, כמיטב המסורת, ספוגה בפיוטיות הג'ארמושית, זו שאינה טומנת ראשה בחול אלא מניחה לכל המתרחש על המסך להשאיר את הצופים עם חצי חיוך דק ואירוני.

אין סיקור.