מדוע צלופח לא מתחשמל מהזרם אותו הוא מייצר?

לצלופח יש תאי עצב מיוחדים המרוכזים כאיבר התופס חלק ניכר מנפח גופו; תאים אלו הם בעלי תפקיד ייעודי של ייצור
חשמל בצורה מסונכרנת.

האיבר מפוקח בצורה מרכזית וכשהאות ניתן כל התאים יחד משחררים את הזרם החשמלי.

כל תא עצב באיבר האמור מייצר הפרש פוטנציאל בין פנים התא לשטח פניו החיצוני, כ 100 מילי-וולט. ברגע שמתקבל
האות להפעלה מופרש אצטילכולין (שליח עצבי) מתאי העצב, הפרשה זאת יוצרת תעלת יונים (מעבר זמני) המאפשרת
לנתרן להיכנס לתא ולהפוך את הפוטנציאל. הפרש פוטנציאלים זה יוצר זרם חשמלי המשתחרר מהתא. התאים
מאורגנים ב"טור" חשמלי ולכן כל תא "מעורר" את זה שאחריו לפעולה; כל התהליך אורך כ 2 מילישניות.
אם נבצע הקבלה מעולם החי לעולמנו אנו הרי שכל תא כזה משמש כסוללה.

במידה והצלופח היה חי באוויר (יחסית מבודד) הרי שהזרם שהוא היה משחרר היה בסדר גודל של 1 אמפר (שווה ערך
לסוללה של 500 וולט) אך הצלופח חי במים ולכן הזרם משתחרר לא מנקודה אחת אלא "מתפזר" משטח פני הצלופח.

למיטב ידיעתי לא ברור בדיוק מדוע הצלופח לא מחשמל את עצמו אבל ניתן לומר שבגלל משך הזרם הקצר (2 מילי
שניות) והעובדה שחלק ממנו "נבלע" בסביבה המימית הזרם לא מספיק כדי לחשמל חיה בסדר גודל כזה.

כאשר הצלופח מהמם בע"ח קטן ממנו הזרם מספיק גם מספיק (יש לזכור ששטח הפנים קטן בריבוע והנפח בשלישית
ולכן בע"ח קטן פי 10 באורך מצלופח הוא למעה בעל נפח קטן פי 1000!).

**המידע באדיבות אתר מכון ויצמן