בניית אתרים בחינם
 
 
        עיואן אברהם            
         קבלן חשמל         050-5347455         
          והארקות!

 

   החלפת צנרת מים לפלסטיק?    עצות לשיפוץ    הפסקת חשמל מה עושים?    כיצד נגן מפני מתחי יתר?    מהי ביקורת חשמל עצמית?    מי אני?
   חיסכון בדוד החשמל    דרכים לחיסכון באנרגיה    פורום תגובות ושאלות    הכל אודות הארקה    מה מותר לעשות בלי חשמלאי?
 
    מהו חשמלאי מוסמך?
    למה לבחור קבלן רשום?
    איזה מאוורר לקנות?
    מהי התנגדות ומוליכות חשמלית?
    מהי התחשמלות?
    מהו חשמל סטטי?
    מהו שעון שבת?
    מהו זרם חילופין?
    מהי יעילות אנרגתית?
    מהו איזון פאזות?
    מהו משנק?
    מהי נורת ליבון?
    מהי נורת הלוגן?
    מהו פלואורוסצנט?
    מהם צבעי הפלואורוסצנט?
    מהו ממסר פחת?
    מהו אל פסק?
    מהם יחידות מידה לתאורה?
    מהו מונה החשמל הביתי?
    למה צלופח לא מתחשמל?
    אני הוזה? ברז מחשמל?
    למה אנו נהנים ללכת יחפים?
    טיפול בהתחשמלות
    תוצאת הארקה פגומה
    דרישות לקולט ברקים
    תכנון חשמל במטבח
    בדיקות חשמל עם מהנדס בודק
    אנרגיה חלופית
    משק האנרגיה בישראל 2012
    מהו מוליך על?
    מהם ברקים ורעמים?
    התקנים לבקרת תאורה
    תיקון תריס חשמלי
    מחירון מומלץ לעבודות חשמל
    מבצעים
    פינת הסיפורים
    שיר השירים
    רוחניות
    צור קשר ותגובה

 


החמור היהודי
יהודי ערב שבת הולך לבית הכנסת.כל הדרך הולך ומסתכל על השעון לראות מתי השבת נכנסת.
מחזיק ביד סיגריה, כל שניה לוקח נשיפה ומסתכל על השעון.
לידו עובר ערבי עם עגלה וחמור וצועק ביצים, ביצים למכירה.

מביט ורואה את היהודי מסורק לבוש חולצה לבנה ומבין שהיהודי הולך לבית הכנסת, וקורא בקול לזרז את החמור: דיו יהודי.

היהודי שומע, ניגש לחמור ועושה את עצמו כאילו לוחש לחמור באוזנו ודוחף לתוכה את בדל הסגריה.

החמור מתחיל להשתולל, הופך את העגלה, כל הביצים נשברות ובורח.

הערבי הולך למשטרה ומספר שהיהודי כישף את החמור.

השוטר והערבי הולכים לבית הכנסת, מוצאים את היהודי החוצה.

השוטר שואל את היהודי: "אתה כישפת את החמור. מה אמרת לו?

היהודי אומר: "אדוני השוטר בתחילה לא ידעתי שהחמור הוא יהודי. לאחר שהערבי קרא בקול "דיו, יהודי" הבנתי שאני חייב לגשת לחמור ולהגיד לו שעוד מעט השבת נכנסת.

לכן החמור נכנס ללחץ והתחיל להשתולל, ולכן הוא לא יכול לתלונן עלי. אלא כל הטענות לחמור בלבד...



מעשה באהבה, הצלחה ועושר

יום אחד אישה יוצאת מהבית ורואה 3 זקנים עם זקנים לבנים יושבים ליד הדלת שלה, היא שואלת אולי הם רוצים אוכל או שתיה ומזמינה אותם להיכנס לביתה.
בתשובה אחד מהם שואל האם הילדים בבית ???

האישה עונה : לא הם בבית הספר .

אותו איש זקן משיב שהם לא יכולים להיכנס שהילדים לא בבית .

האישה שמוצאת את התשובה הזו קצת מוזרה הולכת לעשות קניות וחוזרת הביתה שהילדים כבר בבית.

היא מספרת להם את מה שקרה והילדים אומרים לה עכשיו אנחנו בבית תכניסי אותם !!!

היא יוצאת החוצה ומזמינה אותם להיכנס ....

שוב אותו אחד קם ואומר לה אנחנו לא נכנסים אף פעם ביחד לאותו בית את צריכה לבחור את מי להכניס :

לי קוראים עושר

לזה קוראים הצלחה

ולשלישי קוראים אהבה

עכשיו חזרי הביתה ותחליטו את מי אתם רוצים להכניס אליכם הביתה.

האישה סיפרה למשפחתה את המסר והתחיל ויכוח הילדים הגדולים אמרו שהם רוצים את העושר כדי לקנות את כל החסר להם ,

האישה אמרה להם אולי נכניס את ההצלחה כך לאביכם יהיה יותר פרנסה וכך העושר יגיע עם הזמן.

ופתאום הילדה הקטנה צעקה אני רוצה אהבה אהבה !!!!

לאור זה שהילדה הקטנה עמדה על שלה נמסו כולם והסכימו איתה .

האישה יצאה החוצה והודיעה לזקנים שהיא מזמינה את האהבה להיכנס אליהם הביתה ,

האהבה קם ובא להיכנס הביתה אך לפתע שני האחרים קמו ובאו להיכנס פנימה .

האישה שכבר הייתה מבולבלת לגמרי שאלה אותם אבל אמרתם שאתם לא נכנסים אף פעם ביחד לאותו בית ???


שלושתם ענו פה אחד : אם היית מזמינה את העושר או את ההצלחה שני האחרים היו נשארים בחוץ אך הזמנת את האהבה ולאן שהוא הולך אנחנו הולכים איתו ,

כי איפה שיש אהבה יש גם עושר וגם הצלחה.

 

 

חוטב העצים העני

 

חוטב עצים כרת יום אחד עצים על שפת הנחל, כשלפתע נפל הגרזן למים.

כאשר החל החוטב לבכות, הופיעה פיה ושאלה אותו: "מדוע אתה בוכה?".

"נפל לי הגרזן למים ואני צריך אותו כדי להתפרנס", ענה לה.

נכנסה הפיה למים והוציאה ממנו גרזן מזהב. "האם זה הגרזן שלך?", שאלה.

"לא", ענה לה החוטב.

נכנסה לנחל בשנית ויצאה ממנו עם גרזן מכסף. "האם זה הגרזן שלך?", שאלה.

"לא" ענה לה החוטב.

נכנסה הפיה לנחל בשלישית ויצאה כשהיא אוחזת בגרזן רגיל מברזל. "האם זה שלך?", שאלה.

"כן" ענה החוטב בשמחה.

הפיה הייתה כל כך מרוצה שמצאה אדם ישר כזה ונתנה לו במתנה את כל שלושת הגרזנים, הלך החוטב הביתה שמח וטוב לב.

עם שלושה גרזנים כאלו הצליח להתפרנס יפה. ויום אחד לקח את אשתו להראות לה את מקום האירוע, רכנה האישה לנחל להביט ונפלה למים.

החל חוטב העצים לבכות, משום שגם הוא וגם אשתו לא ידעו לשחות. יצאה הפיה שוב ושאלה אותו לפשר הבכי.

"אשתי נפלה למים ואני לא יכול להציל אותה!" ענה החוטב.

הפיה נכנסה למים ויצאה עם ג'ניפר לופז. "האם זו אשתך?" שאלה.

"כן, זו אשתי!" ענה החוטב.

"שקרן!" אמרה הפיה, רותחת מזעם.

"תביני", ענה החוטב,"אם הייתי אומר לא לג'ניפר לופז, היית מביאה לי את אנג'לינה ג'ולי, אם הייתי אומר לא גם לה, היית מביאה לי את אשתי ואז היית נותנת לי את כל השלוש....

ואני אדם עני, איך אני יכול להרשות לעצמי להחזיק את שלושתן, בקושי את אשתי אני מצליח להחזיק, לכן אמרתי כן על הראשונה".

מוסר השכל: כאשר גבר משקר, תמיד יש לזה סיבה הגיונית וטובה... שבאה לתרום למען האנושות כולה

 

יהלום יקר

רבי נחמן אמר לתלמידיו אני רואה שהדרשות שלי משעממות אותכם, לכן אספר לכם סיפורים,

פעם אחת היה עגלון עם עגלה וסוס ,היה הולך לשפת הנחל ואוסף בוץ טיט ומוכר אותו לקדרים,

ומזה היו הקדרים מיצרים כלי אוכל כוסות צלחות ומזה היו מתפרנסים, כמוהו, בדוחק רב. יום אחד בזמן שהוא אוסף את הבוץ ראה משהו מבריק ,לקח את זה ביד ולהפתעתו ראה שזה יהלום,

מיד הלך לעיר לחנות של צורפים,ניגש לצורף והראה לו את היהלום ובקש שיעריך את שוויו.

הצורף הסתכל ביהלום בחן אותו מכל הכיוונים ופנה לעגלון ואמר: היהלום הזה הוא מאוד יקר ואין ביכולתי להעריך אותו, אתה חיב לנסוע לבורסה בלונדון שם תוכל להעריך ולמכור אותו.

העגלון הלך לביתו ומכר את כל רכושו ,והלך לנמל לתפוס אניה להפליג ללונדון, אבל כסף לא היה מספיק לשלם עבור ההפלגה. לכן פנה אל רב החובל והסביר את מצבו ,הראה לו את היהלום ואמר לו,יש לי יהלום רב ערך אמכור את היהלום בלונדון ואתן לך שכר כפול עבור הפלגתי.

רב החובל הסכים, ושיכן אותו בחלק של המכובדים והעשירים של האוניה, נתן לו חדר גדול כיאה לעשירים שולחן גדול עם מפה לבנה ומלצר צמוד.

והעגלון היה מוציא את היהלום מן הכיס מסתכל על היהלום ומחייך מאוזן לאוזן וזה היה גורם לו להנאה גדולה.

לפני הארוחה, המלצר ניגש אליו ואומר איזה יין אדוני רוצה ,יין לבן יין אדום,ואולי שמפניה, ולאחר מכן המלצר שואל

איזה בשר אדוני רוצה, בשר כבש או בקר או פסיונים ממולאים, והעגלון מתמלא אושר רב ומחייך מאוזן לאוזן, ואינו מאמין לאיזה מעמד הביא אותו היהלום.

כהרגלו לפני הארוחה היה מוציא את היהלום מכיסו,ומניחו על השולחן, מביט עליו כדי לקבל תאבון ומחייך מאוזן אל אוזן. לאחר הארוחה הדשנה נרדם,המלצר אסף את הכלים אסף את המפה וניער את המפה בים,

העגלון התעורר הביט על השולחן וראה שהיהלום איננו חשך עולמו עליו ,ואמר לעצמו מה אני עושה עכשיו?

אם רב החובל ידע שאין לי יהלום הוא הורג אותי. תכף יזרוק אותי לים, אני חייב ואפילו אם זה קשה להמשיך לחייך,אחרת זה יהיה סופי.

בקבוצה היו סוחרים רבים וכל אחד מהם הוביל סחרות למכור בלונדון, התודע לאחד הסוחרים שהוביל חיטה ואמר לו, אני מוכן לקנות את הסחורה שלך תכף כאן, הגיעו להסכם וקראו לרב החובל לעשות את החוזה, הסוחר שואל מה עם הכסף, והעגלון אומר רב החובל יודע שברשותי יהלום רב ערך אמכור אותו ותקבל את התשלום.

במהלך ההפלגה חלה סוחר החיטה ונפטר, וכך זכה העגלון בכל הסחורה.

מוסר השכל: כל אחד במהלך חייו מאבד יהלום רב ערך או שווה ערך ליהלום. לכן האדם אסור לו לאבד את התקוה. תמיד ימשיך לחייך, תמיד תגיע לו הזדמנות נוספת לעלות.

אם יכנס לדכאון, יתגברו בו המחלות וימות מצער. לכן אומר רבי נחמן אין יאוש בעולם, אדם אם חרב שלופה מעל צווארו לא יתיאש.

 

הכלל הגדול

פעם גוי שואל את רבי עקיבא האם תוכל לומר לי במשפט אחת את התורה שלכם, ענה לו רבי עקיבא

כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך,ואז הגוי אומר גם גוי יכול לקיים מצווה זו,רבי עקיבא משיב נכון

גם הוא יכול ,אבל הוא לא מצווה ,אנחנו היהודים מצווים מן התורה חובה עלינו לקיים את המצווה הזאת,

ואז שואל הגוי מה זה אומר? ורבי עקיבא אומר בוא תשמע. פעם אחת שני סוחרים נסעו לארץ אחרת לקנות סחורות עם כסף באמתחתם,הגיעו לאותה עיר ובאותו הזמן נגנב אוצר המלך.

יצאו אנשי המלך למצוא את הגנבים ומצאו את אחד הסוחרים שבאו לסחור וכמובן שהוא זר. חיפשו בכליו ומצאו כסף רב באמתחתו והאשימו אותו בגניבה. הביאו אותו לפני המלך למשפט והמלך גוזר עליו מוות בתליה.

המלך שואל את הסוחר הנידון מה בקשתך האחרונה?

הסוחר אומר "הוד מעלתך יתן לי אורכה של שלושים יום לנסוע למשפחתי להסדיר להם ולדאוג למחסורם ולאחר מכן תבצעו את גזר הדין.

המלך מסתכל עליו ואומר לו איך יתכן דבר שכזה הרי אתה תלך ולא תחזור.

אומר הנידון ,"חברי שנמצא איתי הוא הערבון אם לא אגיע בזמן תתלו אותו".

המלך שואל את החבר ואומר לו האם אתה מוכן לכך שאתה תתלה במקומו והחבר משיב אני מוכן.

הסוחר נוסע למשפחתו לארגן ולדאוג למחסורם בעתיד, ובנתיים הזמן חולף, עובר שבוע, ועוד שבוע, עוברים עשרים ימים, ועשרים וחמשה ימים, והסוחר יוצא לדרך חזרה לביצוע גזר הדין, ובדרך נגרמות עיכובים שלא באשמתו.

מגיעים ליום העשרים ושמונה ימים ועדין לא הספיק לחזור, מגיעים לעשרים ותשעה יום ולא הגיע,ביום השלושים התליין מכין את עמוד התליה לתלות את חברו של הנידון.

התליין בא לכרוך את חבל התליה על צאורו,ולפתע מגיע הנידון בריצה

וצועק בקול גדול עצור הנה הגעתי, התליין אומר לו אתה אחרת כבר עלה הבוקר השלושים ואתה לא הגעת.

אתה חופשי. חברך יתלה במקומך. אבל הנידון לא מרפא ואומר העונש הוטל עלי, אתה תתלה אותי, וחברו מנגד

אומר "לא, אתה תתלה אותי" ,התחילה מהומה גדולה והתליין לא ידע מה להחליט, ואז קוראים למלך שיתן את החלטתו.

המלך מגיע ומספרים את השתלשלות הענינים, זה אומר תתלה אותי, וחברו אומר תתלה אותי, ואומרים למלך

הוד מעלתך אתה תפסוק,והמלך מסתכל על שני החברים ואומר, "אני יכול לבטל את גזר דין, אבל בתנאי אחד: שתקבלו אותי כחבר שלישי אתכם".

 

 

אליהו הנביא

הגביר של העיירה הלך לרבי יצחק מברדיצוב, ואמר לו, "רבי אני כל שנה מכין כסא מפואר לאליהו הנביא גביע מכסף מהודרת ,ולא זכיתי שאליהו הנביא יבוא אלי".

איך אני אוכל לראותו,מה עלי לעשות?

הרבי הביט על הגביר וראה שהוא מתכוון למה שהוא אומר,ואז אמר לו לך לכפר המרוחק מכאן בסוף הכפר יש צריף ישן ומוזנח שם יבוא אליהו הנביא בליל הסדר.

הגביר שואל את הרבי אתה מבטיח שהוא יבוא? והרבי עונה מבטיח.

הגביר פונה למשרתיו ומבקש לרתום את הסוסים לכרכרה ויוצאים לדרך,מגיעים לכפר המרוחק ובסוף הכפר לצריף הישן עוצרים את הכרכרה. יורד הגביר והולך לצריף ונוקש בדלת, פותחים את הדלת ושואלים מה אדוני מבקש,והגביר עונה באתי לעשות עמכם את ליל הסדר.

הם מסתכלים עליו בתמיהה, ואומרים לו "אנחנו עניים אין לנו אוכל איך נוכל לארח אותכם?"

הגביר אומר להם: אני אקנה לכם את כל המצרכים,בשר, דגים ,יין,מצות , פרות ירקות,כל מחסוריכם עלי ,שולחן חדש, מפות לבנות, צלחות ,כוסות,מזלגות,כפות,סכינים,וכוס מהודרת מכסף לאליהו הנביא ,עורך ליל סדר כהלכתו,בשירה ובשמחה,מברכים על היין ומגיעים לכוס אליהו הנביא,פותחים את הדלת,ואליהו הנביא לא מגיע.

הגביר שואל את עצמו איך יכול להיות? הרבי הבטיח שיבוא אליהו הנביא והוא לא בא..

זה רב מכובד הוא מדבר אמת מה קרה פה, הולך לרב ומספר שאליהו הנביא לא הגיע בליל הסדר.

ואז הרבי אומר לגביר בליל הסדר הבא יבוא אליהו לאותו הבית,הגביר שואל רבי הפעם באמת אזכה לראותו והרבי אומר אני מבטיח שהפעם הוא יגיע.

הגביר לקראת הסדר נוסע לבית בכפר המרוחק, מקיש בדלת ואין מענה.

דוחף את הדלת ושומע את הילדים בוכים ואומרים "אמא בשנה שעברה אליהו הנביא בא ודאג לכל מחסורינו לליל הסדר,למה השנה הוא לא בא?"

שומע הגביר וגם הוא מתחיל לבכות, ואז הוא מבין שכל אחד יכול לעשות מעשים טובים כמו אליהו הנביא.

 

והגדת לבנך

בחג הפסח כולנו מצווים לספר ביציאת מצרים,וגם ביציאת מצרים הפרטית שלנו

לפני כשלוש שנים פנה אלי נכדי ,שהיה בכיתה ד ונידב אותי ביום המשפחה לספר את עליתנו לארץ ישראל

הסיפור מובא במלאו לפניכם.

שמי אברהם ונתבקשתי על ידי נכדי גל לספר את עליתנו לארץ ישראל. עלינו בשנת 1951 ואני ילד בן 7 שנים לפני

בדיוק 60שנה.

התאריך היה מאד מענין. את ליל הסדר פסח עשינו בעירק, בעיר בגדד, ולמחרת עלינו לארץ ישראל,

כמו יציאת מצרים,יציאת בבל. משפחתנו היתה אמידה ועשירה. השארנו את כל רכושנו שם, היתה הלאמת הרכוש היהודי על ידי השלטון העירקי. לכן באנו בחוסר כל. הישוב בארץ היה דל באמצעים ולא היה באפשרותו לקלוט את זרם העולים שהגיעו בהמוניהם. חלום של כל יהודי בגולה היה לעלות לארץ ישראל.

הגענו למחנה עולים שם נקלטנו, קבלנו תעודת עולה, מזרונים ומיטות.

לאחר תקופה לא ארוכה נשלחנו למעברות, לגור באוהלים, עברנו קיץ חם, וחורף גשם ורוחות חזקות, והאוהל התעופף ברוח.

לאחר כשנה עברנו להתגורר בצריף, ללא מים, ללא חשמל. השירותים היו בור ברצפת העץ עם חור, ומקלחת פחון קטן. בתחילה ללא ברז, ורק יותר מאוחר התקינו ברז מים קרים.

בחורף היינו מחממים דלי עם מים על פתיליה ובמקלחת מוסיפים מים קרים.

וכל זה משותף לשתי צריפים, ואנחנו כילדים התרגלנו למצב מאוד מהר. התאמנו את עצמנו למה שיש. האוכל היה בתלושי מנות. חוץ מלחם חלב ומרגרינה הכל בתלושי מזון. זה אומר ביצה לכל אחד פעם בשבוע. למבוגרים היתה דאגה אחת רק שיהיה מה לאכול. כמדומני שהתקבלתי ישר לכיתה ב'.

הדבר הראשון היה למוד השפה, ורציתי להמחיש את קשיי השפה שעברתי.

אני זוכר שיום אחד הלכתי לקנות גזוז, שזה סודה עם תרכיז ממותק, פטל או לימון, ולא ידעתי איך להגיד צבע אדום.

בערבית צבע אדום נקרא אחמר, ואני עם עצמי מנסה להתאים את השפה הערבית לעברית, פונה למוכר ומבקש תן לי גזוז בצבע חמור.

משנה לשנה נעשו החיים יותר קלים. בהמשך הגיעו תנועות הנוער,הנוער העובד,והשומר הצעיר,הקימו קן שזה מועדון,והתחילו בפעולות חברה,במפגשים למדנו

שירי ארץ ישראל ,משחקי חברה וטיולים להכרת הארץ,וכמו כן ביקור בקיבוצים,ועזרנו בקטיף תפוזים בחורף,ובקיץ

איסוף אבטיחים ומלונים,לאחר סיום בית הספר היסודי.

ביקשתי מהורי שיאפשרו לי להתקבל לקיבוץ, והם הסכימו.

הצטרפתי לחברת נוער בקיבוץ געש. הינו בערך כ- 40 ילדים. זה נקרא הנוער העובד והלומד.

למדנו עד השעה 12 בצהרים ולאחר מכן יצאנו לעבודה,בשדה,בפרדס,במטעי הבננות,וכן בעבודות שונות: במטבח, שטיפת רצפות ושטיפת כלים. אז לא היה מדיח כלים והשטיפה נעשתה בידים.

שם למדתי את מקצוע החשמלאות שעד היום אני ממשיך לעבוד בו.

חיי החברה היו מאוד מענינים, פעולות חברה משחקי חברה,שירי ארץ ישראל, טיולים להכרת הארץ, מהצפון עד לדרום, וכן פעולות חברה ליליות ,קומזצים,שחיה לילה בים, רכיבה על סוסים וחמורים, וגם התאהבנו בבנות החברה. היו זוגות שהתחתנו לאחר הצבא.

אחד הדברים היפים בקיבוץ הם מסיבות החגים. חג הפסח, ליל סדר של כל הקיבוץ, עם שירה ונגינה. חג פורים תחפושות והגרלות, חג השבועות, טקס הבאת הביכורים מכל ענפי המשק.

בחג הזה היו מגיעים אורחים רבים לראות את הטקס.

לקראת גיוסי לצבא עזבתי את הקבוצה, אבל המשכתי לשמור על קשר עם החברים.

לאחר כ- 25 שנה יזמו מספר חברים מפגש שפורסם בעיתונות. המפגש היה מאוד מרגש. כולנו היינו נשואים עם ילדים, והחלפנו חויות מן החיים. כמעט מדי שנה, היינו מגיעים לטקס הבאת הביכורים בחג השבועות, יחד עם ילדנו, ויותר מאוחר עם נכדנו.

ואתם , כשתסימו את לימודכם, בכל מקצוע שתבחרו: רפואה , הנדסה, משפטים, חבר כנסת, אולי שרים,

ואפילו ראש ממשלה, יגיע תורכם לתרום לחברה בארץ. הצלחה של כל אחד מכם,היא הצלחה של כולנו.

כיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, כל מעשה טוב שכל אחד מאתנו עושה משפיע על כולנו.

אני זוכר את הטיול הלילי יחד אתכם, לירושלים, שעברנו ברובע היהודי, בחנוכה בסמטאות הצרות וראינו את החנוכיות דולקות ומאירות היתה התרגשות רבה אצלנו.

זה מעשה טוב שמשהו אחר עשה שאיננו מכירים גרם לנו להתרגש.

רציתי לסיים את דברי בקטע מפרשת השבוע, תצווה, שם כתוב, "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, נר תמיד". ומזה אומר לנו ולכם, שכולנו מצווים לעשות שמן זית זך כתית, שמן משובח, שמן מובחר. זה מעשים טובים, להאיר את נר התמיד. להאיר את העולם כולו.

תודה לכם על ההקשבה,היה לי לעונג רב.

תודה, ושבת שלום.

 

 

גיהנום או גן עדן

בן אדם אחרי שיבה טובה מגיע לעולם העליון, ומבקש מהמלאכים שיראו לו איך נראה גיהנום, וגן עדן.

אומרים משמאל זה גיהנום כנס וראה. נכנס לאולם גדול, שולחנות מסביב ערוכים עם מאכלים מכל טוב,

בשר ,עופות,דגים ,פירות וירקות מובחרים מכל הסוגים שבדמיון שאדם יכול לדמיין. האנשים מסתובבים

מסביב לאוכל ולא יכולים להכניס את האוכל לפה,כיוון שהם לא יכולים לכופף את הזרוע,כי הזרוע תפוס והיד לא יכולה להגיע לפה.

וכך כולם מסתובבים מסביב לאוכל ונשארים רעבים. גם הוא לא מצליח לתת להם פתרון לבעיה.

משם מעבירים אותו לאולם מצד ימין לגן העדן, נכנס פנימה, ורואה שגם כאן שולחנות ערוכים עם כל טוב,וגם כאן האנשים לא יכולים לכופף את הזרוע כי המרפק תפוס.

פונה אליהם ושואל איך אתם מצליחים לאכול? והם עונים לו, אנו מאכילים אחד את השני.

פעם זה מאכיל את זה, ופעם להפך.

מוסר השכל: מי שאוכל לבד ולא דואג לרעבים ,זה גיהנום!

ועל זה אמר ישעיהו הנביא, בפרק נח בפסוק ז "הלוא פרוס לרעב לחמך,ועניים מרודים, כי תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ,ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך וארכבתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד אדוני".

 

 

חכמים הזהרו בדיבוריכם

זוג צעיר לאחר הנישואים,הכל טוב יפה ונעים. עוברת שנת הדבש, ואז הוא מעיר לה הערה, והיא לא נשארת

חייבת וגם מחזירה בעקיצה.

חולפים הימים והערה הופכת לקינטור,ואחר כך הוא מעליב,וגם היא מעליבה.

ככה עוברים להשפלות אחד את השני והחיים הופכים לגיהינום.

האישה מרגישה שהמצב הפך לבלתי נסבל, הולכת לרב לבקש עצה מה לעשות.

מספרת לרב את התכתשויות המלוליות,וכך היא לא יכולה להמשיך, הרב שומע מקשיב וכך אומר לה:

"במקום לענות לבעל על העלבונות,תקחי לוח עץ, ועל כל דבר עלבון תתקעי מסמר בלוח העץ ,וכך תעבירי את הכעס על הקרש,ואל תשיבי מענה".

כך היה. לקחה לוח עץ וכל פעם, שהעליב אותה תקעה מסמר בלוח העץ, וכך התמלא כל הלוח במסמרים.

הלכה לרב שיגיד מה לעשות עכשיו. הרב אמר לה, כעת כל פעם שידבר אתך יפה ויתן לך מחמאה תוציאי מסמר מהלוח,וכך התחילה לשלוף מסמר על כל דיבור יפה של הבעל.

גם הבעל הבין שאם הוא מדבר יפה האישה שולפת עוד מסמר, וכך נשלפו כל המסמרים מהלוח, ואז הבעל אומר לאשתו אני רואה ששלפת את כל המסמרים מהלוח, והיא אומרת נכון אבל החורים בעץ נשארו.

מוסר השכל , נאמר חכמים הזהרו בדיבוריכם,כי ברגע שהמילה יוצאת מהפה אין עליה שליטה.

אם היא מילה טובה היא יכולה לרפות ואם היא מילה רעה יכולה לפצוע,לכן הזהרו בדיבוריכם

                                                מילת זכות


היו היה איש זקן ועני,הזקן היה חולה לא יכל לפרנס את עצמו,היה לו בן שכל יום הולך לעבודה להביא פרנסה ואוכל
לאביו ולעצמו.

בחורף היה קר מאוד ולהם היה מעיל אחד. האבא אמר לבן תן לי את המעיל ללבוש כי קר לי מאוד כי אני חולה.

לעומת זאת הבן אומר אבא אני צריך ללבוש את המעיל,כי קר מאוד בחוץ, ואני צריך לעבוד, להביא פרנסה לשנינו.

ככה את המחלוקת בניהם הם לא מצליחים לפתור,הולכים שניהם לרבי ומספרים לרבי. מה לעשות?

האבא אומר רבי אני זקן וחולה והקור מאוד מזיק לי אני עלול למות, והבן אומר רבי אני הולך לעבוד
להביא פרנסה ובחוץ מאוד קר אם אחלה, לא יהיה לשנינו אוכל, מה עושים?

הרבי אומר תלכו הביתה, מחר תבואו וכל אחד מכם יבוא ויגיד מדוע מגיע לשני זכות לקחת את המעיל.

למחרת מגיעים לרבי והאבא מתחיל לדבר וכך הוא אומר, לבני מגיע לקחת את המעיל כי הוא בן יקר שלי
הוא דואג לכל מחסורי ואני פוחד עליו שלא יחלה לכן המעיל שלך בני.

הבן אומר המעיל מגיע לאבי כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך.

אבי חולה וזקן והוא עלול למות מהקור,ואני בחור צעיר אני יכול לרוץ ולהתחמם, וכך שאין בעיה כלל.

הרב שומע מהנהן בראשו ניגש לארון הבגדים שולף מעיל ונותן להם.

הם לוקחים ואומרים תודה לך רבנו. ומדוע לא נתת את המעיל אתמול שבאנו אליך?
הרב משיב, רציתי לשמוע מכם דברי זכות ,אחד על השני...




צפנת פענח ,יוסף הצדיק

הפרעונים במצרים היו אביי התרבות של אותה תקופה. הם ידעו מתמטיקה, תורת הכוכבים, חישובי הנדסה,
מסובכים, פילוסופיה, וידיעת שפות רבות.

כתוב בתורה בספר בראשית, "חלום חלם פרעה ואין פותר".

לפרעה היו יועצים וחכמים רבים. קראו להם חשמנים, שידעו לעשות קסמים, לצפות בכוכבים, לעשות לחשים ועוד כל מיני עבודה זרה. גם הם אמרו פתרונות לפרעה. פרעה לא קיבל את פתרונותיהם. מדוע?

זה דומה למי שחד חידה והוא יודע את פתרונה, וכל פתרון שאומרים לו, הוא אומר "לא זה הפתרון".

כיוון שפרעה ידע את הפתרון וחיפש מישהו שיתן לו את התשובה שהיא הפתרון האמיתי. כמו שכתוב ממליץ שר המשקאות לפרעה על יוסף הצדיק, לאחר שפתר לו את חלומו כשישב בכלא, שבעוד שלושה ימים פרעה יוצא אותך מהכלא ויושיב אותך להיות שר המשקים.

בלילה לפני כן, בא המלאך גבריאל ליוסף, ואומר לו "מחר פרעה מוציא אותך מן הבור, לפתור את חלומו".

באיזה שפה תדבר איתו? עונה יוסף בשפת קודש.
המלאך גבריאל אומר לו ,פרעה לא יודע שפת קודש, אבל הוא יודע חמישים שפות.
ופרעה יושב על כסא, תצטרך לעלות חמישים מדרגות כדי להגיע אליו. כל מדרגה שתעלה ישאל אותך בשפה אחרת, כדי לבחון אותך אם אתה מספיק חכם בשבילו, כדי להפוך אותך להיות יועצו.

יוסף אומר למלאך "אני לא יודע שפות נוספות". והמלאך גבריאל אומר לו הלילה אני מלמד אותך חמישים שפות.

מגיע היום של למחרת באים שליחי פרעה להוציא את יוסף מהכלא, רוחצים אותו, מגלחים אותו ומלבישים אותו בבגדים לבנים. מביאים אותו לפני פרעה.

יוסף משתחווה לפניו, ואז פונה פרעה ליוסף ואומר: שמעתי עליך שאתה יודע לפתור חלומות.

ויוסף עונה בלעדיי, אלוהים יענה את שלום פרעה, ופרעה מסמן ליוסף לעלות אליו.
כל מדרגה שיוסף עולה פרעה שואל בשפה אחרת, ויוסף משיב לו באותה השפה שנשאל.

כשמגיעים למדרגה החמישים, נגמרות כל השפות שפרעה יודע, ואז יוסף אומר לפרעה אני יודע שפה נוספת ,ופרעה אומר אני לא יודע שפה נוספת. איזו שפה נוספת אתה יודע?

יוסף משיב שפת קודש! פרעה נדהם לראות לפניו איש חכם, שיש בו חכמה אלוהית.

פרעה מספר את חלומותיו ליוסף, ויוסף נותן את הפתרונות שידע אותם פרעה. אז מבין פרעה שבאיש זה יש רוח אלוהים. רק לאחר מכן מצהיר ומכריז על יוסף שהוא יהיה המשנה למלך.

מדוע נקרא יוסף צדיק?
כיוון שיוסף הצליח להתגבר על יצר השנאה, הקנאה, הנקמה ועמד בפני אישה שחשקה בו, והוא בן שבע עשרה שנה, גיל בו היצר הגברי מאוד חזק, והצליח לעמוד בפתוי ולסרב.

זה איש מופת, לכן קיבל את התואר "יוסף הצדיק".





בן תפנוקים

פעם אחת היה בן אהוב ומפונק, אשר קם מאוחר לקראת צהרים.
אמו שואלת "מה תאכל בני?" ומכינה ארוחה, כמו שאמא אוהבת, מכל טוב.

הבן מתישב לאכול, נהנה מהארוחה המפנקת ומסיים לאכול בלי לומר תודה. מרגיש שהכל מגיע לו. מתרחץ, מתגלח, מתלבש, ניגש לאמו וקורא בקול "אמא כסף".

כמנהג כל יום אמו פותחת את הארנק ומוציאה שטר של מאה שקלים.
הבן לוקח את הכסף מחמיץ פנים, ואומר לאמו "מה זה הכל?" והולך לדרכו.

ככה מדי יום ביומו הספור חוזר על עצמו. הבן מרגיש שיש לו רק זכויות.

עם הזמן האבא מזדקן, ולא יכול יותר לעבוד ולהביא פרנסה לבית.
האמא פונה לבן ואומרת "בני אביך הזדקן, ואינו יכול לעבוד יותר. כעת אתה תצטרך לעבוד ,ולהביא פרנסה לנו". הבן שמע בקול אמו ויצא למצוא עבודה. היות ולא היה לו מקצוע, מצא עבודה בבנין: סחיבת בלוקים על הגב,
סחיבת מלט בדליים, וכל עבודה שקשורה בבנין.

מגיע הבן הביתה, עייף ותשוש, ואומר לאמו הרווחתי שלוש מאות שקלים. אמו אומרת לו, לנו תתן מאה, ומאתיים תשאיר לך. גש לאביך ותן לו את מאת השקלים.

האבא יושב מול האח, ומתחמם ביום קר. הבן ניגש לאביו ונותן את מאת השקלים.

האבא לוקח את הכסף וזורק לתוך התנור הבוער, כדי לשרוף את הכסף.

הבן מזנק כמו פנתר, מוציא את הכסף מהתנור, ואומר לאביו "אבא מה אתה עושה? אני עבדתי קשה מאוד בשביל הכסף ואתה זורק אותו לתוך האש?"

האבא משיב: "אתה שרפת את הכסף שקיבלת מאתנו. לא חסת על כספנו, כי לא עבדת בשבילו."

מוסר השכל: כסף שבא בקלות ולא התאמצת בשבילו - הולך בקלות!




כבד את אביך ואת אמך


היו היה איש עשיר אשר חי עם אשתו בעושר ואושר.

משפחה גדולה, בנים ובנות, נכדים ובית גדול של עשירים.

עם השנים מזדקנים, האישה חלתה ולאחר מכן נפטרה. לאחר שעברו ימי האבל, המשפחה
התאספה, והילדים פנו לאבא באומרם "אבא, אתה גר בבית גדול שאין לך צורך בו. עבור לגור עם אחינו הבכור,
וכולנו נדאג לך".

האבא קיבל את הרעיון, מכר את ביתו הגדול, חלק את הכסף לכל ילדיו ועבר לגור אצל בנו הבכור.

ילדיו ביקרו אותו פחות ופחות והוא האיש העשיר שתמיד היה לבוש עם חליפות ועניבות מצוחצחות,לא דאגו ללבושו, החל להראות מוזנח.

משהבין כי לא דאגו לו כמו שחשב, אסף את ילדיו ואמר להם יש לי אוצר בתוך מזוודה נעולה בשתי מנעולים. מפתח אחד אצלי ומפתח שני אצל ראש העיר. המזוודה קבורה במקום שרק אני וראש העיר  יודעים את מקומו.

וציוותי את ראש העיר כי לאחר מותי, תגשו אליו יחד אם מפתח זה שאצלי. הוא יקח אותכם אל המטמון, תפתחו את שני המנעולים, והאוצר יהיה לכם!

פתאום היחס אליו השתנה. ילדיו החלו לבקר אותו לעתים קרובות, וכל הזמן שואלים לשלומו.

"אבא תגיד מה חסר לך? איזה אוכל להכין לך? החלו לוקחים אותו לטיולים...
בקיצור האושר חזר אליו, וכבר חזר לחיך.

הגיע זמנו של האב, והוא נפטר בשיבה טובה. כל הבנים הולכים עם המפתח לראש העיר, להוציא את האוצר. ראש העיר לוקח אותם ליער ושם מתחת לעץ הגדול אומר להם לחפור.

חופרים הבנים ומוצאים את המזוודה! פותחים את שני המנעולים, מסירים את המכסה ולהפתעתם רואים ראש של חמור. בתוכו, מתחת לראש החמור רואים מעטפה.

פותחים את המעטפה, מוציאים את המכתב, ושם היה כתוב:
"רק בן אדם עם ראש של חמור מחלק לילדיו את כל רכושו לפני מותו"!!




מות המואזין


בכפר אחד מת המואזין, ולא מצאו לו מחליף.
חיפשו וחיפשו, שאלו את אנשי הכפר אולי הם מכירים מישהו עם קול ערב לקרוא למאמנים לבוא לתפילה.
אמרו לאנשי הוועד כי יש מישהו בסוף הכפר ששומעים אותו שר.

הגיעו אליו אנשי הוועד ואמרו לו "שמענו עליך שלך יש קול ערב. אולי תהיה מוכן להחליף את המואזין
שנפטר?"
אמר להם "אני שר להנאתי בחמאם כשאני מתקלח. אם זה יכול להתאים לכם בבקשה."

לקחו אותו עלה על מגדל המנרה, והתחיל לקרוא למאמינים לבוא לתפילה.

אבל איזה קול כמו לעורב היה לו!
עלו אליו למנרה ונתנו לו מכות עד שהתעלף. אמרו איזה קול בלתי נסבל יש לך. אמר להם אבל לא בניתם לי
חמם על המנרה. אמרתי לכם שאני שר רק בחמם ואתם לא הקשבתם לי, לכן כל האחריות עליכם ואינכם יכולים להאשים אותי כלל.

מוסר השכל כל אלה ששרים יפה במקלחת ,שלא ישתתפו בכוכב נולד!





השיכור המנומס

סיפרתי לכם על חברי משה?,מה לא?בואו תשמעו סיפור.

משה היה גר בדיזנגוף פינת פרישמן בתל אביב. יום אחד אני פוגש אותו ברחוב ושואל אותו מה נשמע? אתה נראה כאילו לא ישנת בלילה. מה קורה אתך?

משה מספר שמעל לדירתו גר איש נחמד שכל לילה חוזר אחרי חצות שיכור. השיכור נכנס הביתה מוריד נעל ראשונה וזורק אותה בחבטה בריצפה. מוריד נעל שניה אותו הדבר זורק בחבטה בריצפה.
כך אני מחכה לחבטה השניה והולך לישון.

יום אחד משה פוגש בחדר מדרגות את השכן השיכור, שואל לשלומו ואומר לו "תשמע לא איכפת לי שאתה מגיע הביתה מאוחר בלילה. בקשה לי אליך: את הנעלים שאתה מוריד בלילה, תניח לאט על הריצפה. כשאתה זורק בכוח על הריצפה זה מקפיץ אותי מהשינה."

השיכור ממש התנצל, וענה "אקח את מה שאתה אומר לתשומת לבי."

וככה משה מספר כי כבר התרגל כל לילה להשאר ער, עד שחוזר השכן השיכור, שומע את שתי חבטות הנעלים והולך לישון.

אבל אתמול בלילה היה סיוט. השיכור הגיע כהרגלו מאוחר ושתוי, הוריד נעל ראשונה וחבט אותה בחוזקה בריצפה. כשהוריד את הנעל השניה נזכר שביקשתי ממנו שלא יחבוט את הנעל ,ואז הניח את הנעל לאט.

אני מחכה לשמוע את החבטה השניה כדי לישון.

אני מחכה חצי שעה,שעה, שעתים ,שלוש שעות, לשמוע את החבטה השניה בכדי לישון, וזה לא מגיע.

ואז אני קם מהמיטה רץ במדרגות, דופק לשיכור בדלת בחוזקה. השיכור פותח את הדלת, ושואל האם השתגעתי.

ואז אני אומר לו, תעשה טובה תזרוק את הנעל השניה אני כבר מת לישון!


השכנה זהבה

סיפרתי לכם על השכנה שלי זהבה? מה, לא?בואו תשמעו סיפור!
זהבה היתה אשת החברה הגבוהה.
תמיד התארחו בביתה אנשי החברה הגבוהה, שחקנים, בדרנים, אנשי בוהמה, זמרים, חברי כנסת
וגם שרים.

המסיבות שהיא עורכת בביתה מתחילות אחרי חצות ונמשכות כמעט עד הבוקר.
אצלה בבית הכול ראוותני.

יום אחד אני רואה שעובדים אצלה נגרים. שבועיים מתקינים אצלה מזנון בסלון.

מה אני אגיד לכם, מזנון עם מראות, שיש ואורות מכל הסוגים, עם בר משקאות ענק.
אורך המזנון כאורך כל הסלון. משהו שאני לא ראיתי בחיים שלי. אולי עלה שלושים אלף דולר. מה אני מדבר, עלה הרבה יותר!

אבל מה הבעיה במזנון? כל פעם שהאוטובוס עובר ברחוב היה גורם לתנודות בדלת המזנון, אשר היתה נפתחת.

התקשרה זהבה לנגר ואמרה לו שכולם מתפעלים מהמזנון היפה, אבל יש בעיה. כל פעם שהאוטובוס עובר ברחוב, מהתנודות שהוא גורם דלת המזנון נפתחת.

הנגר אמר לה שזה דבר פעוט וכי יסדר את זה ללא קושי.

הנגר מגיע אליה הביתה, ומסביר לה כי יכנס לתוך המזנון ויחכה בפנים עד שיעבור האוטובוס, ואז יחזק את הבורג של הצירים.

וכך היה. הנגר נכנס לתוך המזנון, ומחכה.

בנתיים מגיע הבעל, פותח את המזנון ומוצא את הנגר בפנים!

הבעל שואל את הנגר "מה אתה עושה בתוך המזנון?"

והנגר משיב, "אם אני אגיד לך שאני מחכה פה לאוטובוס אתה תאמין לי?"

מוסר השכל כשאתם מגיעים הביתה תחפשו גם במזנון אולי מישהו מסתתר שם...




בעל החלומות

סיפרתי לכם על חברי יוסף בעל החלומות? מה לא סיפרתי? בואו תשמעו סיפור!

פעם כשפגשתי את חברי יוסף, אמרתי לו שלא ראיתיו הרבה זמן.
מה נשמע? מה קורה איתך?

יוסף אומר לי, תשמע, חלמתי אתמול חלום בלהות.

ספר מה חלמת? אני אומר לו.

תשמע, אולי אתה תצליח לפרש לי את החלום.
אני חולם שאני נוסע ברכבת לחיפה. הרכבת מגיעה לחיפה, אני מתכוון לרדת והרכבת מסתובבת ונוסעת לתל אביב. אני מתכוון כבר לרדת בתל אביב, לא מספיק לרדת והרכבת מסתובבת ונוסעת לחיפה, וככה כל הלילה, חיפה תל אביב, תל אביב חיפה. ואני לא מצליח לרדת מן הרכבת!

מה אתה אומר על כך?

ואני אומר לו בוא תשמע מה אני חלמתי!
אני חולם שאני נמצא בתוך טירה ענקית בתוך היער, בחוץ גשם זלעפות, רוחות עזות, ברקים ורעמים, ואני יושב מול אח בוערת ומתחמם לבדי,ופתאום אני שומע דפיקה חזקה בדלת.

אני אומר לעצמי, מי זה יכול להיות בשעה כה מאוחרת בלילה?

אני ניגש לפתוח הדלת, ואני רואה מולי יפיפיה מדהימה, כולה רועדת מקור, רטובה מלמעלה עד למטה.

אני שואל מה את רוצה? והיא עונה, תעשה לי טובה, תאפשר לי ליבש את בגדיי.
אני מכניס אותה הביתה ואומר לה כנסי לטרקלין מימין ותתפשטי. היא נכנסת לטרקלין ומתפשטת.

לא עובר דקה על השעון ועוד דפיקה חזקה בדלת. אני אומר לעצמי מי יכול לבוא אלי בשעה כה מאוחרת בלילה, ניגש פותח את הדלת ומולי בחורה עוד יותר יפה מהראשונה רטובה מלמעלה עד למטה.

אני שואל אותה מה אפשר לעזור לך? והיא משיבה תעשה לי טובה, תאפשר לי להכנס אליך ליבש את בגדי.
אני מכניס אותה פנימה הביתה ואומר לה תכנסי לטרקלין מצד שמאל ותתפשטי.

היא נכנסת לטרקלין, מתפשטת, ואני עומד מול האח הבוערת ולא יודע לאיזה בחורה ללכת.
לזו שבצד ימין, או לזו שבצד שמאל, וככה אני מתלבט, ומתלבט...

ואז קופץ חברי יוסף בעל החלומות ואומר לי למה לא התקשרת אלי? הייתי בא אליך בטיסה, לעזור לך!

ואני אומר: יוסף, התקשרתי אליך כל הלילה, ואתה לא הייתה בבית.
כל הלילה הייתה בחיפה - תלאביב ,תל אביב - חיפה!
הגיע הזמן שתקנה טלפון סלולרי,כדי שבחלום הבא תהיה זמין,




זהירות בסיבוב

סיפרתי לכם על הזוג קלמנוביץ מהפנטהאוז? מה לא סיפרתי? בואו תשמעו סיפור!

הזוג קלמנוביץ, אנשים מאוד אינטלגנטים, מנומסים ובעלי כבוד הדדי. הוא פונה אליה "יקירתי", והיא פונה אליו "יקירי", פעמיים בשבוע מביא ליקירתו פרחים, רץ לפניה לפתוח את הדלת, ושניהם לבושים בצורה מרשימה.

היא תמיד עם שמלה יוקרתית, הארנק והנעלים תואמים, והוא תמיד לבוש חליפה, נעלים תואמים את החליפה,
תמיד מריחים בבושם שאין לאף אחד מסוגו. מה להגיד - זוג מושלם!

ערב אחד יושבים לאכול ארוחת דגים עם יין תואם לדגים, על מרפסת הפנטהאוז, נהנים מן החיים. פתאום גברת קלמנוביץ מתחילה לכחכח בגרון נתקעת לה עצם בגרון, נחנקת ומתה.

מגיעים לאסוף אותה, שמים אותה על האלונקה, יוצאים מן דירה, המעבר בסיבוב היה צפוף, האלונקה מקבלת חבטה חזקה, המנוחה מקבלת זעזוע ותוך כדי כך העצם נופלת מהגרון והיא מתעוררת לחיים.

איזו שמחה היתה שם, לאחר מכן המשיכו לחיות באושר ועושר והגברת נפטרה בשיבה טובה.

באו אספו אותה באלונקה. בסיבוב חיכה הבעל ואמר, אבקשכם להזהר בסיבוב כדי שהאלונקה לא תקבל חבטה...


הבגד עושה את האדם

רב העיירה חתן את בתו הבכירה והזמין את כל עניי העיירה לסעודת מצווה. שלוימלה גם הוזמן והוא עני, מסכן, לבוש בגדים מרופטים, נכנס לאולם המוזמנים. הגיע ראשון לאולם והתישב בראש השולחן. התחילו להגיע האורחים. האורח הראשון הגיע אליו, ראה איך הוא לבוש, אמר לו תזוז כסא והתישב במקומו.

האורח השני שהגיע פנה אליו ואמר לו זוז כסא. כך כל אורח שנכנס לאולם הזיז אותו כסא נוסף, עד שהגיע לסוף השולחן והתישב על כסא הנמוך ביותר.

אחרי הסעודה נעלב על איך שהתיחסו אליו בגלל לבושו, התחיל לחסוך כסף ואמר לעצמו אני אקנה חליפה מהודרת אלבש אותה ולא יתיחסו בזלזול אלי יותר.

לאחר זמן מה, הרב חתן את בתו השניה והזמין את עניי העיירה. גם שלוימלה הוזמן והגיע לבוש עם החליפה החדשה והמהודרת. נכנס לאולם ואמר לעצמו הפעם לא אתן להם שיזיזו אותי. הלך והתישב בסוף השולחן על הכסא הנמוך ביותר.

אז הגיע העני הראשון שראה את שלוימלה לבוש בחליפה מהודרת, פנה אליו ואמר זוז כסא, אתה לא רואה זה כסא של עניים. ככה האורח השני והשלישי הזיזו אותו וכל הבאים אחריהם, עד שנדחף לראש השולחן.

בניגוד למה שהוא חשב שיהיה, פנו אליו בגלל לבושו המרשים, וביקשו ממנו שיברך, המוציא לחם מן הארץ לפני האוכל.

עמד שלוימלה וברך, לקח את שרוול מעילו וטבל אותו במרק וכך אמר לחליפתו "לך מגיע לאכול ולא לי ,כל הכבוד שנעשה לי הכל בזכותך ואני לעצמי לא שווה כקליפת השום".

מוסר השכל, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו.



איך מורידים גשם

בעיירה אחת לא ירד גשם. כל אנשי הכפר מתפללים לגשם והתפילות והבקשות לא נענות. רב הכפר צם ובקש מהקדוש ברוך הוא שיראה לו בחלום מה עליהם של אנשי הכפר לעשות בכדי שירד גשם, כיוון שהשדות יבשו מחוסר מים ,והיבול עוד מעט זמן לא יוכל לשרוד.

בלילה באו בחלום לרב וכך אמרו לו: בסוף הכפר בצריף האחרון גש לשם ותבקש מהאיש שגר שם יבוא להתפלל אתכם ולבקש שירד גשם. הרב הולך לאותו צריף הוא מתקרב ולהפתעתו, מתברר שגר שם מלך הפושעים ואומר לעצמו כנראה נפלה טעות בחלום.

למחרת בלילה באים בחלום לאותו רב ואומרים לו אין כאן טעות. האיש הזה חייב לבוא להתפלל אתכם.
למחרת בבוקר הולך הרב לאותו הצריף, דופק בדלת פותחים את הדלת ומה הוא רואה? האיש שנחשב לפושע, רוחץ את הוריו הזקנים, מלביש ומאכיל אותם, מטפל בהם כמו תינוקות.

הרב שראה את מעשהו של האיש, הבין שהאיש הזה בעל זכויות רבות על מעשיו, ומבקש ממנו שיבוא להתפלל עמם, כי מהשמים בקשו זאת. האיש נענה לבקשתם ולמחרת ירד הגשם ומלא את השדות במים שהיו זקוקים לו.

מוסר השכל, לכל אחד יש זכויות ואין לזלזל באף אחד.


סוד החיים הארוכים

היו היה מלך אשר רצה לדעת מהו הסוד לחיים הארוכים. שאל המלך את יועציו, אשר נתנו לו תשובות שונות,
שלא סיפקו את סקרנותו. החליט המלך לפגוש אנשים שכבר הגיעו לגיל מופלג, שלח את יועציו שילכו וימצאו מישהו שהגיע לגיל מופלג. היועצים מצאו זוג מבוגרים שענו לבקשת המלך. באו היועצים למלך ואמרו לו, בכפר על פסגת ההר חיים זוג מבוגרים שאותם כדאי שתפגוש. הם בטח יודעים את סוד חיים ארוכים. המלך מקבל את העצה ,פוקד על משרתיו להכין את הכרכרה המלכותית ולצאת לדרך. מגיע
המלך לכפר האמור, משרתיו מקישים בדלת, נפתחת הדלת ולפתע זוג המבוגרים רואים את המלך עומד לפניהם.

כמובן שהם מופתעים מאוד, משתחווים למלך ושואלים מדוע זכו לכבוד הגדול הזה שכבוד המלך בא לבקרם.
מזמינים את המלך להיכנס פנימה, המלך מתישב, שואל לשלומם ומהו הסוד שבו זכו לחיים ארוכים.

הבעל אומר למלך אין לנו סוד. אנחנו מכבדים אחד את השני. והאישה אמרה אנחנו אוהבים אחד את השני.

המלך שמח לשמוע את תשובתם. הבעל אמר למלך, תרשה לנו להביא כיבוד לאדוני המלך. המלך אמר בבקשה.
הבעל פונה לאשתו ואומר, אשתי היקרה רדי למרתף והביאי בבקשה אבטיח למלך.

בימים ההם לא היה מקררים, במרתף היו מאכסנים את המזון. האשה יורדת למרתף ומעלה משם אבטיח. הבעל לוקח את האבטיח ממשש אותו, הופך אותו מצד לצד, מכה בו בשתי ידיו, לשמוע את הצליל, מחזיר את האבטיח לאשתו ומבקש שתביא אבטיח אחר.

האשה לוקחת את האבטיח יורדת למרתף ועולה עם אבטיח, מוסרת אותו לבעלה. הבעל כמו בפעם הקודמת לוקח את האבטיח הופך אותו מצד לצד, מכה עליו בידיו, מחזיר את האבטיח לאשתו ומבקש ממנה להביא אבטיח אחר. האשה היא עושה כדבריו. יורדת למרתף ומעלה אבטיח. הבעל לוקח את האבטיח, בודק אותו, מהנהן בראשו שזה בדיוק מה שהוא רצה, חותך את האבטיח ולא אכזב ,יצא אבטיח אדום ומתוק.

המלך אכל ונהנה, ברך את הזוג שיהיה להם חיים ארוכים ומאושרים, והלך לדרכו.

ואז האישה שואלת את הבעל אתה יודע שלנו יש אבטיח אחד, איך שלחת אותי שלוש פעמים לאותו אבטיח?

הבעל אמר לה, תודה שלא העלבת אותי לפני המלך. ושנית שאם המלך בא לביתנו, שיראה שאנו משתדלים ומתאמצים לכבודו, ועל זה מגיע לך תודה מיוחדת!

ניקח את הסיפור הזה ונתאר לעצמנו שהמלך היה מגיע לביתנו והיינו מבקשים מנשותנו לרדת למרתף להביא את האבטיח לאיזו תגובה היינו מקבלים מן האשה?

"תרד אתה,יש לנו רק אבטיח אחד\אין לנו אבטיח"!


אהבה כורדית

הסיפור שהיה כך היה.
במסגרת עבודות שביצעתי, ביקרתי בתנובה מוצרי חלב, שם פגשתי משלחת של מומחים יצרני גבינות מתורכיה, בניהם היה אחד בשם פארוק. מאוד התידדנו.

התברר שפארוק גר באנטליה בעיר שנקראת קמאר והוא תורכי כורדי, גר בהר שצמוד לעיר קמאר.

לוויתי את פארוק בארץ בכל מינה מקומות. לפני נסעתו חזרה, ביקש ממני פארוק להבטיח לו שאם אגיע לאנטליה אבוא לבקרו. לכששאלתי מה הכתובת להגיע אליך, אמר לי זה פשוט מאוד: אתה מגיע לקמאר ישנו מסגד יחיד שם, תגיד שאתה חבר של פארוק הכורדי יצרן הגבינות, והם יביאו אותך אלי. אבל תדע שאין אפשרות להגיע ברכב ,רק רכיבה על חמור.

אמרתי לו אני לא יכול להבטיח שאבוא, אלא רק אם אשתי תסכים להצטרף אתי.

אמר תשכנע אותה, תהיה לכם חוויה שלא תשכחו אותה, וכך נפרדנו בלחיצת יד מאוד לבבית, ושכחתי מכל הענין.

לאחר תקופה התחיל להיות אתר התיירות לאנטליה מאוד מבוקש. יום אחד אשתי אומרת בוא ניסע לאנטליה, אומרים שזה מקום מאוד יפה, וגם המקומים מקבלים את התיירים מאוד יפה והאוכל מצוין.
ושמעתי שיש גם גבינות מצוינות ומסעדות דגים כמו שאתה אוהב. ואני השבתי תסגרי נסיעה.

הגענו לאנטליה לחופשה בת חמישה ימים. יומים הסתובבנו באתרי התיירות שהציעו לנו. אמרו שכדי מאוד לבקר בעיירה שנקראת קמאר. למחרת נסענו לקמאר ועדיין לא סיפרתי לאשתי על חברי פארוק שהכרתי בארץ.

הגענו לעיירה מאוד ציורית, ים כחול מדהים ביופיו, מעגן לספינות, כל העיירה רחוב אחד. חנויות לבגדי עור ומתנות וגם מסעדות דגים, עם מבחר של דגים ופיתות חמות ישר מן התנור. בזמן הארוחה סיפרתי לאשתי על פארוק שהכרתי אותו בארץ ושאלתי אותה מה דעתך לבקר אותו. סיפרתי כי הוא מאוד ישמח לפגוש אותנו. סיימנו לאכול, ניגשנו למסגד ושאלנו על פארוק הכורדי יצרן הגבינות.

קיבלו אותנו בלבביות רבה, אמרו חבר של פארוק הוא חבר שלנו, אמרו להגיע אליו רק רכיבה על חמור.

שאלתי את אשתי לדעתה, והיא השיבה "הולכים על זה". ככה כל אחד מאתנו רכב על חמור בשביל
להגיע לראש ההר. בדרך לשם נעצרנו ליד זוג צעירים
אתם התידדנו. התברר שהבחור חטף הבחורה מבית הוריה כדי להתחתן איתה. הבחורה יפיפיה לבושה שמלה פרחונית ארוכה עד כף הרגל, שיער בצבע דבש עם צמה ארוכה עד המותנים, עינים בצבע תכלת שמים, בגודל שתי שעונים, בקיצור זוג מאוהב עד השמים.

הגענו לכפר וקראו לפארוק. הוא מאוד התלהב לפגוש אותנו, נתן לנו חדר מיוחד לאורחים, הביא לנו כיבוד כיד המלך, אמר אתם אורחי, תשארו ללון אצלנו הלילה. אצל הכורדים יש מנהג הכנסת אורחים בו מקבלים את האורח ולא שואלים אותו מדוע באת. רק לאחר עשרים וארבע שעות נותנים לו אוכל, שתיה ולינה ולאחר מכן שואלים אותו למה באת. בינתיים הזוג הצעיר התארח אצל ראש הכפר. לאחר שעבר הזמן האמור, נגש ראש הכפר ושואל
את הזוג מדוע באתם אלינו והם אומרים לו באנו להתחתן אצלכם.

ראש הכפר אומר
לחתן אני לא איש דת. עונה החתן אמרו אתה תדאג להביא איש דת שיחתן אותנו. שולח ראש הכפר אנשים להביא אדם מוסמך לחתן זוגות, מהכפר הסמוך. האיש מגיע, נאספים כל אנשי הכפר ומספרים לאיש הדת, שהבחור חטף את הצעירה מבית הוריה.

איש הדת לוקח את ספר הקוראן, פותח אותו ואומר לבחור כי כתוב בספר הקוראן שאסור לחתן אתכם.
הבחור מתעקש ואומר לו תקח ספר קוראן אחר,איש הדת לוקח ספר קוראן אחר פותח אותו ואומר,
כתוב פה שלא רק שאסור לחתן אתכם וגם צריך לסלק אותך מפה.

הצעיר שומע, זורק את המעיל מעליו, ועובר את הגבול לעירק. משפחת הבחורה מגיעה לכפר ומוצאת את בתם בוכה על מר גורלה. המשטרה מגיעה ומחליטה כי אף אחד לא יוצא מכאן. הבחורה לא מפסיקה לבכות היא רוצה
את אהוב לבה. הפסיקה לאכול ולשתות עד שיגיע אהובה. כל יום היא יורדת במשקל, ולא מפסיקה לבכות.

מכובדי הכפר הלכו לגבול העירקי, לבקש מהחילים העירקים שיביאו להם את הבחור. גם אותי לקחו לגבול, כי הכורדים האלה לא ידעו לדבר עם החיילים בשפתם,

 נהגתי בתושיה ופניתי לחיילים בשפתם, כי השפה העירקית היא שפת אם לי. הבנתי כי אחרת אנו לא נצא מכאן. פניתי לחיילים ושאלתי קודם לשלומם. אמרתי כי אנו מבקשים שיעזרו לנו להביא את הבחור וכי יש לי מתנה וניפנפתי בידי בשלוש מאות דולר.

הפתרון פעל מאוד מאוד מהר, מכיוון שתוך זמן קצר הביאו את הבחור אשר התקבל בהתלהבות גדולה.
כולם חבקו ונישקו אותו. במפגש עם אהובתו שניהם התחבקו והתנשקו. לפיכך החליטו לחתן אותם מיד.

וכמובן שאשתי ואני הפכנו להיות אורחי כבוד, ואורחים רצויים ומקובלים בכפר וכמדי שנה, אנו מוזמנים בשמחת
של בני הזוג ,להולדת ילדיהם.

מוסר השכל: אהבה תמיד מנצחת.


הקוסם הגדול

כידוע לכם בספינות הטיולים יש מחלקת בידור שדואגת להביא אמנים, זמרים ובדרנים למיניהם, לבדר את האורחים ולהנעים את שהיתם במסע השייט.

באחת האוניות העלו קוסם שהפליא בלהטוטיו, העלים יונים, הוציא שפנים מהשרוול ועוד כל מיני משחקי קלפים.

כשעמד כבר לסיים את הופעתו לפני הקהל, בא אליו רב החובל, לחש לו באוזן ואמר לו אבקשך להמשיך בהופעה כי יש לנו תקלה. תמשיך לבדר את הקהל ותעסיק אותו כדי שלא ירגישו בתקלה.

הקוסם ממשיך בהופעה וכמעט נגמרו כל הטריקים שהוא מכיר, ואז ניגש רב החובל ולוחש לו באוזן ואומר לו, תשמע האוניה הולכת להתפוצץ!

הקוסם אומר לקהל הנה לכם התרגיל האחרון להערב, אני סופר עד שלוש והאוניה תתפוצץ.

הקוסם מתחיל לספור אחד, שתיים, שלוש והאוניה מתפוצצת, נשברת וכולם נופלים בים.

כל אחד מנסה לתפוס אחיזה במשהו כדי לצוף. בין הנוסעים היה בן אדם אחד שצף על דלת, וממולו רואה את הקוסם. האיש על הדלת אומר לו תשמע, התרגיל האחרון שעשית היה תרגיל יוצא מן הכלל!

מוסר השכל אם תראו רב חובל לוחש באוזן לקוסם בהפלגה ,דיר בלקום יש בעיה רצינית...


שכר מצווה מצווה

לפניכם סיפור אמיתי.
לפני שהפכתי להיות עצמאי, הייתי בקשרי עבודה עם יצרן גופי תאורה בשם משה שאלתיאל,ז"ל.
באחת הפגישות עבודה איתו, כנראה שמצאו חן בעיניו הכבוד והיחס אשר הענקתי לו, ולכן אמר לי "אם פעם תהפוך להיות עצמאי תהיה איתי בקשר אולי אוכל לעזור לך."

חלפו השנים ונעשתי קבלן חשמל. לאחד המכרזים אליהם ניגשתי היו מוצרים שהמחיר שנתתי, היו כמעט מחירי הפסד.

אז פניתי אליו, וקיבלתי ממנו הצעה אשר איפשרה לי גם להרויח יפה ממנה.

חלפו שנים רבות, אולי כעשרים וחמש שנה, ובאחת מתערוכות החשמל הוא הציג את מוצריו.

ביקרתי עם קבוצת אנשים בתערוכה ובמפגש עמו שם אמרתי להם "אתם רואים זה מר משה שאלתיאל שעזר לי כשהפכתי להיות עצמאי.

כמובן שזה החמיא לו, ואז אמר בוא תשמע סיפור:
מעשה באיש אחד שנוהג ברכב בדרך המהירה. לפתע הרכב הפסיק לפעול כי נגמר הדלק.

נעמד האיש בשולי הכביש ומנופף בידו לבקשת עזרה. חלפו מכוניות רבות ואף אחד לא עצר את רכבו לנסות להגיש עזרה.

אחרי זמן ארוך, עצר רכב לפניו ושאל במה אוכל לעזור?

הנהג שריכבו נתקע אמר כפי הנראה נגמר הדלק. ניגש האיש לרכבו, שלף מיכל דלק שהחזיק לשעת חרום, תדלק לו את הרכב ואמר לו סע לשלום.

כששאל הנהג מה התשלום שמגיע לך, אמר לו, אם פעם תראה מישהו תקוע, עזור לו זה יהי שכרי.

את הסיפור הזה סיפרתי למישהו, ואז הוא אומר, בו תשמע סיפור הפוך על הפוך.

אחרי מלחמת ששת הימים נסענו אני וכל משפחתי לבקר ביריחו. לאחר הביקור כל המשפחה נכנסת לרכב לחזור הביתה בעליות של קליה לכיוון ירושלים כבה המנוע.

התברר שהוריקו לי את הדלק מהרכב. נופפתי לעזרה ואחרי זמן לא ארוך נעצרה מכונית.

התברר שהנהג ערבי. ניגש הערבי ושאל מה אפשר לעזור ואני השבתי לו כי נגמר הדלק.

ניגש הנהג הערבי לרכבו, שלף מיכל דלק, והוריק לתוך המיכל שלרכבי. לכששאלתי מה מגיע לך, אמר
רק תאמר תודה זה מספיק לי.

מעשים טובים לא נשכחים

                        
                                             הבריון הישראלי

סיפרתי לכם על ז'וז'ו הבריון?
מה לא? בואו תשמעו סיפור.
ז'וז'ו הוא בריון רוחב מטר, גובה שני מטר. יום אחד אני פוגש אותו ברחוב, מתקרב אלי מושיט את ידו ללחוץ את ידי. אני אומר לו בחיאת אל תלחץ חזק שלא תרסק את ידי.

הוא מחייך ואומר "אל תדאג אני מתחשב בך". מנהון להון הוא מספר לי שהוא מתכוון לראות את העולם הגדול, לנסוע לאמריקה ואומר לי "אני הולך להראות להם שם מה זה ישראלי.

הוא מגיע לאמריקה הגדולה, מטייל ברחובות ניו יורק, מתרשם מהבנינים הגדולים,
ולפתע חוטף בלוק אבן על הראש.

מרים את ראשו רואה בנין רב קומות, לוקח את הבלוק ביד רץ ועולה לקומה ראשונה, דופק בדלת בחוזקה, נפתחת הדלת יוצא זקן כפוף.

זוזו צועק בקול רם ואומר "אתה זרקת עלי את הבלוק"?
הזקן בקול נפחד אומר "לא אדוני לא אני זרקתי". רץ תיכף לקומה השניה ודופק בחוזקה בדלת.

נפתחת הדלת, יוצאת אישה בהריון. הוא צועק עליה בקול גדול "את זרקת עלי את הבלוק הזה"? היא בקול נפחד אומרת "לא אדוני אני לא זרקתי". 

לוקח את הבלוק ורץ לקומה השלישית ואומר לעצמו עכשו אני אראה לאמריקנים האלה מה זה ישראלי. דופק בדלת בחוזקה נפתחת הדלת יוצא כושי ענק בגובה שלוש מטר. זוזו שואל בקול חלוש אתה זרקת עלי את הבלוק?

הכושי אומר אני זרקתי עליך. זוזו מרוב פחד אומר לו קח הבאת לך את הבלוק!

מוסר השכל, לכל חזק יש יותר חזק!


                                          בעל למופת

סיפרתי לכם על מוריס החבר שלי?
מה לא סיפרתי?

בוא תשמעו סיפור.

מוריס היה בן תפנוקים של אמו. בבוקר האמא מגישה לו את ארוחת הבוקר עד המיטה, סלט , זיתים, שמן זית עם לימון, גבינות מובחרות, חביתה מיוחדת עם מבחר עשבי תיבול, מיץ תפוזים סחוט מפרי טרי ,קפוצינו איטלקי,בקיצור גן עדן,יום אחד אני פוגש אותו ברחוב,אני שואל מה נשמע מוריס,
והוא מספר לי ,מה לא שמעת התחתנתי,ואני אומר מזל טוב,מה איך ויתרת על גן עדן אצל
אמא שלך,אומר לי אל תדאג,למחרת החתונה בבוקר ,אשתי עדיין במיטה ,אני קם מכין
לאשתי ארוחת בוקר מפנקת עם כל מה שאמא שלי הכינה לי ועוד יותר,שם הכל במגש
מגיש למיטה ,היא מתישבת ואוכלת בהנאה רבה,אני שואל אותה נו מה את אומרת,
היא אומרת זה מצויין,אמרתי לה יפה,ממחר כל בוקר את מכינה לי אותו הדבר,
זה היה רק להמחשה,
מוסר השכל,תזהרו מאנשי מופת,


                                           מורה דרך


סיפרתי לכם על שאול החבר שלי,מה לא סיפרתי,בואו תשמעו סיפור,
שאול חבר נחמד אדיב מנומס ואוהב לעזור,אבל מה כשהוא מדבר מנפנףבידים ,אם מחזיקים לו את הידיים הוא לא מסוגל לדבר,ביום שישי הולך לשוק לעשות קניות
לקראת השבת,קונה פיצוחים למיניהם,אוהב לפנק את עצמו,קונה אבטיח,פטרוזיליה,
קונה עמבה,פיתות ,תאנים סברס,ענבים,בקיצור כל פרי חדש לכבוד השבת,את כל הכבודה הזאת נושא על ידיו,
איך שהוא מסיים את הקניות ,יוצא מהשוק,ניגשת אליו בחורה צעירה ויפה,ושואלת אדוני
אולי אתה יכול לעזור לי,והוא עונה בנימוס בבקשה ,הגד לי בבקשה איך אני יכולה להגיע מכאן
לדיזנגוף,אומר לה חכי רגע,קחי את האבטיח ,המלון העמבה,הפיתות,הענבים,הסברס,הפיצוחים
מעביר את הכל לידיה מניף את ידיו גבוה ולצדדים ואומר אני לא יודע,
ובקשה לי אליכם אם תפגשו את שאול החבר שלי ,כשהוא יוצא מהשוק,ומחזיק בידיו
את הקניות,אל תשאלו אותו שאלות,כי את ההמשך אתם יודעים,

                                           מצווה גדולה להיות בשמחה

הרבה פעמים הינו בארועי ברית מילה,האם לא חשבתם מדוע ישנו כסא שנקרא
על שמו של אליהו הנביא,ולא על שם משה רבינו,ולא על שם דוד המלך,ולא על שלמה המלך,
מה אתם לא יודעים ?
אז בואו תשמעו סיפור,בטח אתם זוכרים כשלמדנו תנ"ך על אחאב מלך ישראל,
ואשתו איזבל,בפקודתה הרגו את נביאי השם,ומינתה נביאים שיעבדו לבעל,הקימה פסלים
ברחבי שומרון,והעם התחיל לחטוא,ואז מופיע אליהו הנביא,ומטיל בצורת על הארץ שלוש שנים
והמלך אחאב בפקודת איזבל מחפשים את אליהו הנביא להורגו,
המלך אחאב ועוזרו הנביא עובדיה,מסתובבים בכל הארץ לחפש מים,
ולפתע מתגלה אליהו הנביא לפניהם בהר הכרמל ,אחאב המלך פונה לאליהו ואומר לו הנה אתה עוכר ישראל,
ואליהו עונה לו,לא אני עוכר ישראל אלא אתה ובית אביך שהלכו אחרי הבעל,
ואליהו אומר לאחאב עד מתי תרקדו על שני הסעיפים,אם הבעל הוא אלוהי אמת ,או
האלוהים הוא האמת,והאלוהים האמיתי שיתגלה נעבוד אותו,תקראו לכל נביאי הבעל
שיעלו זבח לבעל,ואני אליהו אעלה לאלוהים,והאלוהים שיענה לזבח הוא האלוהים האמיתי,
מגיעים נביאי הבעל,לוקחים את הפר מבתרים אותו ומחכים שהבעל יופיע,והבעל לא מופיע
עד לצהרים,ואליהו בלעג אומר להם אולי הבעל עסוק ואינו יכול לענות,
ואליהו לוקח את הפר שניתן לו,מבתר אותו וישם אותו מעל לעצים,ויקח שנים עשר אבנים שם סביב לפר,
ויחפור תעלה סביב ,ושם מים בתעלה,ויתפלל אליהו הנביא ויאמר,אתה אלוהי אברהם יצחק וישראל
היום יוודע כי אתה אלוהים בישראל ואני עבדך ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה,
ענני אלוהים ענני,ותפול אש אלוהים ותואכל את העולה ואת העצים,
ויפלו העם על פניהם ויאמרו אדוני הוא האלוהים,אדוני הוא האלוהים,
ויאמר אליהו תפסו את נביאי הבעל וישחטו את כולם,
ויבא אחאב ויספר לאשתו איזבל את מה שעשה אליהו,ותאמר תודיעו לאליהו שמחר הוא ימות
כמו נביאי הבעל,ויברח אליהו לבאר שבע ,ומשם הלך להר סיני הוא הר חורב,
ויתחבא במערה, ויתגלה אליו השם ויאמר אליו אליהו מדוע באת לכאן,
ויאמר אליהו כל ישראל עזבו את בריתך ונותרתי אני לבדי לשם,
ויאמר לו האלוהים,אתה תהיה נוכח בכל ברית מילה,ותראה שבני ישראל כן שומרים את הברית,
על כך האלוהים העניש אותו שיהיה נוכח בכל הבריתות,ואז אליהו אומר לאלוהים,אתה יודע שאני
קנא לשם ואם המוהל לא מקיים את מצוות התורה לא אוכל לסבול זאת ,אומר לו השם אני
סולח לו,ומוסיף אליהו ומקשה,ואם בקהל יהיו אנשים שלא שומרים מצוות השם ,לא אוכל
לסבול זאת ,והאלוהים אומר לאליהו,אני סולח לכולם,על כן בכל בריתות המילה שמים כסא
לאליהו הנביא כדי להיות נוכח בברית המילה,לכן להיות נוכח בברית מילה זאת מצווה גדולה,

                                              מי הוא עשיר
ארבעה אנשים, יהודי,צרפתי,אמריקני,ואנגלי,יושבים בפאב שותים ומשתכרים,עד כדי כך
שלא מבחינים משמאלם ומימינם,קם הצרפתי ואומר אני כל כך עשיר ,רוצה לקנות את
את מגדל אייפל,קם האמריקאי ואומר אני כל כך עשיר רוצה לקנות את גנרל מוטורס,גם גוגל,
וגם את פייסבוק,קם האנגלי ואומר אני כל כך עשיר רוצה לקנות את רוליס רויס,וגם את כל בית המלוכה,
כולם מסתכלים על היהודי ושואלים מדוע אתה שותק,קם ואמר אני לא מוכן למכור לכם כלום,


                                                     אם אין  אני לי מי לי

העשיר של העיירה התכונן להשיא את בתו ,וכל העיירה לובשת חג,השכן העני של העשיר ממתין
להזמנה לחתונה,ובנתיים הוא מדמיין איזה מטעמים הוא יאכל ,והריר כבר נוזל לו מהפה,
ביום החתונה העני לא אוכל כל היום,כדי להכין למלאות את קרסו במטעמים שיהיו בחתונה,
החתונה החלה התזמורת מנגנת ,והאורחים המוזמנים מגיעים ונכנסים לחתונה עם  חיוך
ושמחה,והשכן העני לא הוזמן,ראה שכך המצב,והוא רעב כל היום לא אכל,החליט לאכול
את הלחם היבש שיש לו,מלא את קרסו וישב עצוב,לפתע דפיקה בדלת פותח את הדלת
ולפניו המשרת של העשיר ,ואומר לו אתה מוזמן לחתונה,העני שמח אבל מצד שני הוא
כבר שבע,החליט להכניס אצבע לפה ולהקיא את כל האוכל שאכל,וכך עשה להכין את
עצמו למטעמים שיאכל בחתונה,העני מגיע לחתונה מקבלים אותו בחיוך גדול,ואומרים לו
אתה תעמוד בשער ותשמור שלא יכנסו פורעים לחתונה,וככה הוא עומד כל הערב ולא
אוכל כלום,
מה מוסר השכל מהסיפור ,מי שסומך על אנשים אחרים שידאגו לו לאכול ,עלול להשאר רעב,


                                                  מצווה ושכר בצידה

סיפרתי לכם על שלומי ,מה לא בואו תשמעו סיפור,שלומי בחור מהחברה לענין ,אחרי השרות הצבאי,בא אל הוריו,והודיע להם
שהוא מתכוון לנסוע עם חבריו לח"ול לארצות הרחוקות,ההורים דאגו התחילו לשאול שאלות ,עם מי אתה נוסע ולאן,ולכמה זמן,
שאלות שכל הורה היה שואל,ניסו גם להניא אותו מהנסיעה,אבל נוכחו שהוא מתכוון לנסוע ,וכל שאר הדיבורים לא יצלחו לגרום
שיבטל את הנסיעה,שלומי התחיל להתארגן לקראת הנסיעה והצטיד בכל מה שכרוך לכך,ובא להפרד מהוריו,כמובן שהוריו חבקו
ונישקו ,ובקשו שישמור על עצמו,אביו לקראת הפרדה אמר לו בני קניתי לך מתנה תפילין כדי שישמרו עליך בנסיעה,אבל אני מבקש
ממך שתבטיח לי שכל בוקר תניח את התפילין על ידיך ותתפלל,ותמורת זה אני מבטיח לך שכל מתי שתרצה כסף הכסף יגיע
אליך,וכך נפרדו מהבן ואחלו לו נסיעה טובה,הטיול התארך והגיע למצב שהכסף כמעט הולך ונגמר ,ואז הוא שולח מכתב ומבקש
שישלחו לו כסף,ואביו משיב לו בני תניח תפילין,והבן שולח מכתב נוסף ושוב מבקש תשלחו כסף,כי עוד מעט אני נשאר ללא כסף,
ואביו שוב שולח מכתב ומשיב בני תניח תפילין,וככה ממשיכה חליפת המכתבים והמכתבים ממשיכים להיות באותו הנוסח,
הבן חוזר מח"ול נוסע להוריו כמובן שמקבלים אותו באהבה,ושואל את אביו למה לא שלחתם לי כסף,והאבא שוב שואל 
בני הנחת תפילין הבן לא משיב,והאבא מבקש תוציא את התפילין,הבן מגיש את התפילין לאביו,האבא פותח את הקופסה של
התפילין,ובתוכה היה מונח התפילין והכסף שהבן היה זקוק לו ,ואז האבא אומר אתה רואה בני
אם היית מניח את התפילין,לא רק שהיית
עושה מצווה אלא היית מקבל שכר גדול על זה,



                                                   אין באנו מעשים

אחת מתפילות ראש השנה ויום כיפור,אנו פונים לקדוש ברוך הוא, וכך אנו אומרים,עשה עמנו חסד צדקה ורחמים,כי אין באנו מעשים,
אם אין באנו מעשים איך אנו יכולים לבקש את כל הבקשות הללו,אלא בזכות אבתינו אברהם ויצחק בזכות העקידה שהפך הקדוש ברוך הוא
את הדין לרחמים,וכך גם אנו מבקשים ממך שתמתק את הדין ותהפוך אותם לרחמים,וגם בזכות יעקב אבינו שברכת אותו ,שזרעך יהיה
כעפר הארץ,
בואו תשמעו סיפור,הגביר של העיירה התכונן לחתן את בתו,הכין את האולם ,את כל המטעמים,את התזמורת,בערב לפני החתונה,
אומר לאשתו,הכנתי הכל לחתונה,אבל משהו חשוב שכחתי,לא תפרתי לי חליפה חדשה,לא יתכן שאבוא לחתונה עם החליפה הישנה,
קרא למשרתו,אמר לו לך רוץ לחיט שלי ותגיד לו שיכין לי חליפה חדשה הכי אופנתית ,שיעבוד עליה כל הלילה ויקבל שכר פי חמש,
המשרת רץ לחיט מעביר את ההזמנה,ואומר עד מחר בבוקר הגביר מבקש שהחליפה תהיה מוכנה ושכרך יהיה פי חמש מחליפה רגילה,
למחרת הולך המשרת לחיט ,והחליפה היתה מוכנה על הקולב ,חליפה מקסימה ביופיה,המשרת נותן לחיט שק מלא של כסף שהגביר נתן,
החיט מחזיר את הכסף למשרת,ואומר לו תגיד לאדונך שאת החליפה עשית לו מתנה לחתונת בתו, המשרת לוקח את הכסף אומר
תודה רבה לחיט,לוקח את החליפה ורץ לאדוניו,האיש שעמד וחיכה לתורו אצל החיט,אמר לעצמו זה חיט כלבבי,לוקחים את הבגד שהוזמן
נותנים את הכסף והוא מחזיר את הכסף ללקוח בחזרה,אני אעשה הזמנה לכל המשפחה אעשה להם הפתעה ,הכל חינם,פונה אליו החיט ואומר
מה אפשר לעזור לאדוני,וכך הוא אומר תכין לי שלוש חליפות יוקרתיות לי,שתי חליפות לאשתי ,ושלושה חליפות לילדיי,החיט לוקח דף ועפרון,
עושה את החשבון ,ואומר לו זה יעלה לך סכום כסף גדול,האיש אומר לחיט חשבתי שזה חינם,ראיתי שהחזרת לאיש שהיה לפני את
הכסף,אמר לו החיט,תשמע זו חליפה לגביר של העיירה,כל שנה הוא מזמין הרבה חליפות אצלי, לפניו אביו הזמין אצלי חליפות רבות,יש
לו זכיות,לכן הכנתי לו חליפה מתנה לחתונת בתו,ואתה איזה זכויות יש לך אצלי,אני יכול לעשות לך הנחה ,ולא יותר,
וכך אנו פונים לקדוש ברוך ביום הדין ואומרים אין באנו מעשים,אבל עשה למען זכויות אבותינו,


                                             בדרך שתבחר ללכת יוליכו אותך

היה איש אחד שאהב את הטיפה המרה רוב הזמן היה מתהלך שיכור,מסיים בקבוק אחד,
פותח את השני וכך הלאה ,משפחתו בניו ובנותיו התבישו מאוד באביהם,כשהוא השתכר
היה מתגולל ברחוב שוכב על האדמה עד שהיה מתעורר משיכרותו,משפחתו היתה חסרת אונים,
יום אחד הם פוגשים שיכור אחר ברחוב הולך ומתנדנד,אמרו נקרא לאבינו שיראה איך נראה
שיכור,קראו לאביהם,נגש לשיכור אמר לו תגיד לי איזה יין שתיתה זה נראה לי יין משובח,
משפחתו של השיכור החליטה לעשות לו מעשה ,באחד הפעמים כשהוא השתכר לקחו אותו למערת קבורה,
ואמרו כשהוא יתעורר משיכרותו,יבהל ואולי על ידי כך יפסיק להשתכר, אכן כך היה,הוא שוב
השתכר,לקחו ושמו אותו במערת קבורה,באותו הזמן הגיעו סוחרי היין עם כרכרה מלאה
חביות יין לעיירה,רצו לקראתם מוכרי היין ואמרו להם בעיירה מסתובבים אנשי המכס,
סוחרי היין חפשו מקום מחבוא לחביות היין,והחליטו להחביא את היין במערת קבורה ,
וכך עשו,השיכור כשהתעורר משיכרותו,ראה מסביבו חביות יין,ושמח מאוד, וכך הוא שתה לשוכרה
עד אובדן הכרתו,משפחתו לאחר זמן אמרו בואו נלך לראות מה קורה עם אבינו,נכנסו
למערה וראו את אביהם שיכור כלוט וסביבו חביות יין לרוב,
מהו מוסר ההשכל מהסיפור,בדרך שהאדם בוחר ללכת מוליכים אותו,

                     
                                             החלבן

בעיירה אחת היה חלבן,היה עובר בין הבתים כל בוקר,מוכר חלב ,גבינות למיניהם,חמאה,
הכל מעשה ידיו ,וכל העיירה היתה משבחת את החלבן ,על תוצרתו,ועל היחס היפה שנתן
ללקוחתיו,מברך אותם בבוקר טוב,ותודה רבה לקונים,יום אחד הוא חוזר לביתו לאחר
שסיים לחלק את מרכולתו,ובתבת הדואר מוצא מכתב, מוציא את המעטפה פותח אותה ולתדהמתו
רואה פניה מבית המשפט,ובו תביעה נגדו,ובה נטען שהוא מרמה במשקלות שהוא מוכר
ללקוחותיו,הוא שואל את עצמו מי היה יכול להגיש נגדי תלונה כזו ,להפתעתו רואה
שאת התלונה נגדו הגיש שכנו האופה,מגיע ביום המשפט כנאשם,עומד על דוכן העדים
עומד לחקירה לפני השופט,כמובן שהשופט שואל לזהותו אם הוא הנתבע ומאמת שהוא
הנאשם,השופט קורא את התביעה ,אתה נאשם בזה שהמשקלות ששקלת את מוצריך
היו שקרים ,נתת ללקוחות פחות במשקל,וכך רימאת את הקונים,מה יש לך להגיד על כך,
האם שקלת את מוצריך במשקל עם משקולת ,והחלבן עונה שקלתי במשקל אבל ללא
משקולת,והשופט אומר לו אז הנה רימתי את הלקוחות,ואז החלבן אומר לשופט משקולת
לא היה לי ,אבל ביקשתי ,מהאופה שיכין לי לחם במשקל של אחד קילו,וכפי שאנו נוכחים
כעת שהרמאי זה האופה ,ולא אני החלבן,

מוסר השכל מהסיפור,הוא שצריך להיזהר מהאנשים שאנו סומכים עליהם, לבדוק
את האמת שלהם,כי יכול להיות שהם לא אמינים,               

                   
                                                 חתונת בת המלך

המלך החליט למצוא זיווג לבתו ,פרסמו בכל הממלכה המלך מחפש חתן לבתו ,
וכל מי שהוא, שבת המלך תבחר בו הוא יהיה החתן,והמלך ימנה אותו למשנה
למלך,ויתן לו עושר רב,והתחילו להגיע המועמדים אחד אחרי השני והנסיכה
פסלה אותם בכל מיני טענות,אחד שמן,השני רזה ,אחד גבוה,אחד נמוך,וכך
מדי יום ביומו,עברו לפניה המועמדים,ופסלה אותם בכל מיני טענות,
הדבר לא מצא חן בעיני המלך,והחליט לעשות לזה סוף,פקד על משרתו,לצאת
לרחוב והבחור הראשון שהוא יפגוש הוא יהיה החתן לבתו,וכך היה, המשרת יצא
לרחוב ,והבחור שפגש הביא אותו לפני המלך,והמלך אמר לו אתה תהיה חתן לבתי,
הבחור הסתכל על המלך בתמהון,אבל הבין שאם יסרב,המלך יהרוג אותו,
בלית ברירה הסכים,וחשב לעצמו איזה מין מלך זה,לוקח אדם מהרחוב לחתן את
בתו,בטח יש בה איזה מום,אולי צולעת ,או עיוורת,בעלת גבנת,או אפילו לא שפויה,
הפגישו בניהם,והחתן המיועד רואה שהיא נאה,אמר לעצמו בהמשך נראה ואבחן
אותה,נערכה החתונה ברוב הדר ,הוזמנו כל נכבדי המדינה ,והגיעו גם אורחים
מארצות רבות ,והיתה שמחה גדולה,בהמשך בחן אותה וראה שהיא לא רק יפה,
אלא גם מלומדת ,וחכמה,וגם מעלות רבות בה,מדברת בנימוס,ונעים מאוד להיות
במחיצתה,וכל יום הופתע ממנה לטובה,ראה שהיא כלה חסודה וטובת לב,
ניגש למלך ואמר אדוני המלך אני רוצה להתחתן עם בתך,המלך הביט בו בתמהון
וחשב הבחור יצא מדעתו,ואמר לו אתה אולי שכחת ,אתם כבר נשואים מזמן,
מה פשר בקשתך זו,ואז אמר אדוני המלך אתה צודק ,קבלתי הצעה להנשא לבתך
שלא יכולתי לסרב לה,אחרת היתה ממית אותי אני נאנסתי,אבל היום שראיתי
שהתמזל לי להנשא לאשה שיש בה כל המעלות הטובות, אני מוכן ברצון רב
להנשא לה שנית,

מה הנמשל מהסיפור ,עם ישראל קיבל את התורה מידי הקדוש ברוך הוא
בהר סיני ,קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה,נאמר קבלו את התורה, או פה
תהיה קבורכתם, ההר יהיה כגיגית על ראשכם,לכן נאנסנו לקבל אותה,
וכעת שלמדנו אותה ונוכחנו ,שהתורה היא תורת אמת,ויש בה כל המעלות,
לכן כל שנה אנו חוגגים בסיום קריאת התורה ,ועורכים חתונה מחדש
מרצוננו באהבה רבה,

                                                  רופא הטוב

היה רופא צדיק,שלא גבה כסף עבור טפוליו בחולים,ערב אחד לאחר יום עבודה,
מגיע הביתה ,מוריד את החליפה לובש את בגדי הלילה ומתכוון להכנס למיטה,
ולפתע דפיקה חזקה בדלת,הולך ופותח את הדלת ,ולמולו אישה מתנשפת בקצב
מהיר נראה שהיא רצה ובקושי הוא מבין מה רצונה,ואז פונה אליה הרופא ושואל
מה אפשר לעזור לך,והיא מספרת שבעלה מאוד חולה בקושי הוא נושם והיא
מאד חוששת לחיו,ואומרת דוקטור תעשה טובה בוא תציל את בעלי לפני שהוא
ימות,והרופא שואל ולמה באת דוקא אלי,אמרה כולם אומרים שאתה הרופא
הטוב בעולם,נו דוקטור בבקשה בוא מהר,אומר אני מוכן לבוא אבל אני צריך
להחליף את הבגדים ללבוש את החליפה,תמתיני תכף אני חוזר,הרופא הולך
לחדר הארונות,מסתכל על החליפות,ואומר בקול את החליפה הזאת כבר לבשתי
והשניה כבר אין חשק ללבוש אותה ,וזאת אני צריך לשלוח לניקוי,וזאת הצבע
שלה כבר דהה,ולבסוף צועק בקול מצאתי,לובש את החליפה ,ניגש אליה,
והיא שואלת דוקטור אתה בא איתי,אומר לה עכשו אני צריך נעלים,ניגש למגירת
הנעלים,ואומר בקול,הנעל הזאת לא מצוחצחת,והשניה לא מתאימה לחליפה,
וככה הלאה,עד שהוא קורא בקול מצאתי,הוא הולך אליה והיא שואלת דוקטור אנחנו
הולכים כבר בחוסר סבלנות,והוא אומר עכשו צריך למצוא את התיק ואת המגבעת,
האישה מאבדת את הסבלנות,ואומרת בקול אתה לא רופא כלל,אתה לא שווה,
אני אסתדר כבר בלעדיך,לפני שהיא רצה הוא שואל לכתובתה,היא אומרת תוך כדי
ריצה והוא קורא בקול תיכף אני אגיע לפניך,הרופא במהירות רץ ומגיע לחולה,
בודק אותו מהנהן בראשו פותח את התיק מוציא כמה סוגים של אבקת תרופה
לוקח מכל שקית כפית של אבקת תרופה מעביר לתוך כוס שופך מעט מים,
בוחש ומגיש לחולה ,החולה שותה את התרופה,תוך זמן קצר הוא משתפר,
ומתישב ,ואומר דוקטור תודה רבה לך הצילת את חיי מה מגיע לך,וכמובן הוא
מסרב לקחת תשלום,והולך לביתו,למחרת מגיעים לרופא,החולה שכבר הבריא
יחד עם אשתו ומביאים מתנה לרופא,כמובן שהוא מסרב לקבל את המתנה,
ואומר תודה לכם על הרצון הטוב,ואז האישה שואלת,דוקטור מה הסיבה
שהתמהתה אתמול,ואז הוא מספר לה,כשאמרת לי שאני הרופא הטוב בעולם
הגאווה עלתה לי לראש,ואת בטח לא יודעת,שרופא הולך לטפל בחולה ,מצטרף
אליו מלאך טוב ועוזר לו לרפאות את החולה,אבל ברגע שאמרת שאני הרופא
הטוב בעולם והגאווה עלתה לי לראש,כל המלאכים סרו ממני,לכן התמהמתי,
אבל ברגע שכעסת,ואמרת שאני לא שווה,הגאווה ברחה ממני,ואז המלאך הטוב
הסכים להצטרף איתי לרפאות את בעלך,לכן השמרו מן הגאווה,

                                      
                                                מהי מידת המוסריות?

זוג נשואים,האשה חלתה מאוד הרופאים אמרו שלמחלה של האישה אין תרופה,
הבעל לא קבל את אבחנת הרופאים,והחליט ללמוד ולדעת פרטים על מחלת אשתו,
התחיל לקרוא ספרות רפואית,ולקרוא מחקרים בנושא של מחלת אשתו,
והתברר לו,שישנו פרופסור בארץ רחוקה שחקר את המחלה,והמציא תרופה למחלה,
ספר לאשתו על התגלית של הפרופסור,והחליט לקחת את כל חסכונותיו,כשלוש מאות
אלף דולר,ולנסוע לקנות לאשתו את התרופה שתציל את חייה,הוא מגיע לפרופסור
ושואל אם התרופה שהוא המציא ,תרפא את המחלה של אשתו,הפרופסור אומר
זה בדיוק מתאים,ואז האיש אומר מכרתי את כל חסכונותי והבאתי שלוש מאות אלף
דולר,אבל בטח התרופה עולה הרבה פחות,והפרופסור אומר לו יש לי הפתעה גדולה
בשבילך ,התרופה עולה מליון דולר,האיש נדהם ושואל מה לא תתן את התרופה
בסכום שאמרתי,והפרופסור משיב, לא אמכור לך בסכום שאמרת,והאיש אומר מה
תתן לאשתי למות,הפרופסר משיב לו,לקח לי שלושים שנות מחקר והלוואתי כסף
רב מהאנשים שונים כדי לממן את את המחקר,אם לא אקבל את הסכום שביקשתי,
לא אוכל לכסות את ההוצאות,הנושים יבואו יהרגו אותי,כי הם יודעים רק אם אמכור
את התרופה בסכום שביקשתי,אוכל להחזר את ההלוואות,ושוב מקשה האיש מה
תתן לאשתי למות,משיב לו אין מה לעשות,לקראת ערב הפרופסור סוגר את המעבדה,
והולך לביתו,מאוחר בלילה האיש פורץ למעבדה לוקח את התרופה ובורח לשדה התעופה,
לתפוס טיסה ולחזור לארצו,המשטרה רדפה אחריו והצליחה לתפוס אותו,לפני עליתו למטוס,
את סוף הסיפור אני משאיר לך הקורא,איך לסיים,האם לתת לאיש את התרופה להציל
את אשתו,ומה יהיה על הפרופסור שהשקיע שלושים שנות מחקר רבות וחייב כסף רב,
לאנשים רבים,גם לו יהיה גזר דין מוות,קורא יקר סיים את הסיפור כרצונך,
וזו תהיה רמת המוסריות שלך,

               
                                               איך מכניסים גול


היה רב מאוד חכם ,פעם בשבוע נותן דרשה ,בעניני הלכה ,וגם בעניני דיומא,
היו באים אנשים מכל קצות העיר לשמוע אותו,ובשורה הראשונה ישב בחור צעיר
ולא החמיץ אף דרשה של הרב המכובד,ובאחת הדרשות של הרב הוא שם לב שהבחור
הצעיר לא נוכח בדרשה,לאחר שבוע במפגש ,הרב מביט והנה הבחור הצעיר הגיע,
ניגש אליו הרב ,ומברך אותו ברוך הבא,ואומר דאגתי לך בשבוע שעבר על שלא הגעת
לדרשה,אני מקווה שאתה בקו הבריאות ,הבחור משיב טוב תודה אני בסדר,
הרב ממשיך לשאול אולי התארסת ,הבחור משיב עדין לא,הרב ממשיך לשאול מדוע
לא הגעת בשבוע שעבר?,הבחור משיב היה משחק כדור רגל בטלויזיה, והעדפתי
לראות את המשחק,הרב שואל ומזה המשחק הזה,והבחור מספר לרב,זה משחק
משתתפים בו שתי קבוצות כל קבוצה מונה אחד עשר שחקנים שער לכל קבוצה,
וכדור אחד ,שכל קבוצה מנסה להחדיר את הכדור לשער של הקבוצה היריבה,
הרב שואל מה מונע מהם להבקיע גול,הבחור משיב בשער עומד שוער ומגן
על השער,הרב שואל מה הוא עומד עשרים וארבע שעות בשער,בלילה שהשוער
הולך לישון שיבקיעו את השער,הבחור מחייך ואומר רבי לא הבנת המשחק נמשך
תשעים דקות בלבד,לאחר הזמן הגולים לא נחשבים,הרב מחייך ואומר וכי חשבת
שאני באמת לא מבין בכדורגל,אני מבין מאוד,בוא נהפוך את המשחק לרוחניות,
אנו עומדים בשער ומתגוננים מיצר הרע שלא יכניע אותנו,ליצר הרע יש לו הרבה שחקנים
יש לו הרבה חיילים,כל הזמן מתקיף אותנו מכל מיני כיוונים ,בכל מיני צורות,
הוא מחליף את השיטות ,הוא מאוד יצירתי תמיד מחפש,את החולשות שלנו,
ומתקיף במקומות שלא העלינו על דעתנו,ואנו תמיד צריכים להיות מוכנים להדוף אותו
שלא יצליח להכניס לנו גול,כיצד נוכל לנצח את יצר הרע?,עלידי מעשים טובים
שאנו נעשה,ואז הוא נעלם מן השטח,לכן בני תהיה שוער אמיץ ושתצליח תמיד
להדוף את יצר הרע


                                                                    אל תמכור בזול


עוד מעט מתקרב ערב שבת,ועני אחד מתדפק על דלתות ומבקש נדבה כדי שיהיה לו מה לאכול לשבת,
מגיע לביתו של הרב,דופק בדלת ,הרב פותח את הדלת ושואל מה אדוני רוצה,העני אומר לרב עוד מעט השבת
נכנסת ואין מה לאכול,אולי כבודו יתן לי כמה פרוטות לקנות לי אוכל לשבת,הרב מפשפש בכיסיו ומנסה למצוא
בכיסיו מעט כסף לתת לעני ולא מוצא,אומר לעני תמתין רגע אלך לחפש לך כסף בבית,אשתי כרגע לא בבית,
תכף אשוב,הרב מחפש ולא מוצא כסף,הולך לחדר השינה ובין התכשיטים של אשתו לוקח טבעת ,נגש לעני
ואומר כסף לא מצאתי,קח את הטבעת תמכור אותה כדי שיהיה לך אוכל לשבת,
איך שהעני הולך חוזרת הרבנית,נגשת לחדר השינה מורידה את תכשיטיה,ומבחינה שטבעת אחת חסרה,
שואלת את הרב אולי ראית את טבעת היהלום שלי,אומר לה הרב עני אחד דפק בדלת וביקש נדבה,ולא היה
לי מה לתת לו נתתי לו את הטבעת,אומרת מה עשית זו הטבעת עשויה יהלום היא היקרה בכל תכשטי,
רוץ אחריו תשיג אותו לפני שימכור אותה,הרב מתחיל לרוץ ורואה את העני ממרחק מה,וקורא בקול עצור,
העני נבהל ומתחיל גם לרוץ פוחד שהרב התחרט ובא לקחת את הטבעת,ואז הרב צועק אל תפחד לא
באתי לקחת ממכה את הטבעת,הוא נעצר,הרב אומר הטבעת הזו היא טבעת יהלום,היא יקרה מאוד ,
רציתי להגיד לך שלא תמכור אותה בזול דרוש עליה מחיר גבהה,
מה מוסר השכל מן הסיפור הזה,גם אנו לפעמים לא יודעים להעריך את אשר בידינו ,אם זה משהו גשמי ,
או קשר חברי שאנו לא מעריכים אותו מספיק ומוכרים אותו בזול,אם זה בשעת כעס או חוסר סבלנות,

                                       
                                                אם רוצים זה אפשרי

מדינת הודו כידוע אוכלוסיה רבה,יום אחד נהג אוטובוס נוהג את רכבו ושוטר מאותת לו לעצור בצד,
הנהג שואל מדוע עצרת אותנו,השוטר שואל מה אתה מתמם?,כמה נוסעים אתה מסיע?,לתדהמת
השוטר האוטובוס מלא נוסעים אפילו אין מקום לסיכה,מוריד את הנוסעים ויחד עם הנהג סופרים
את הנוסעים,מתברר שהנהג העלה לאוטובוס תשעים ושמונה נוסעים ,השוטר אומר לנהג אתה
פושע יכלת לגרום לאסון גדול,השוטר אומר לנהג אני מחרים את האוטובוס,לוקח לך את הרשיון
נהיגה ואתה מוזמן לבית המשפט ,באשמה מאוד חמורה,מגיעים לבית המשפט,השוטר מספר
לשופט שהנהג הזה העלה לרכבו תשעים ושמונה נוסעים,לפי החוק מותר להעלות רק חמישים
נוסעים בישיבה, ועוד עשרה נוסעים בעמידה,השופט שואל את הנהג אתה מודה באשמה,
הנהג פונה לשופט ואומר אדוני השופט מה שטען השוטר לא מתקבל על הדעת ,באוטובוס
הזה אי אפשר להעלות יותר משישים איש,אני מזמין את כבודו לעשות נסיון לבדוק כמה אנשים
אפשר להעלות,השופט מאשר לעשות את הנסיון,מצליחים להעלות בקושי שישים ושתים איש
בלבד,כבודו אתה נוכח שטענת השוטר לא מתקבלת על הדעת,לאור כך אומר לנאשם אתה
זכאי,הנהג יוצא נקי והולך לדרכו רץ אחריו השוטר ,ואומר לנהג איך הצלחת לצאת מזה ,
אני ואתה ספרנו את האנשים,מה קרה כאן,הנהג אומר לו בניסוי שעשינו האנשים האלה
לא רצו לנסוע,הנוסעים שלקחתי כולם רצו לנסוע
מוסר השכל מהסיפור אם רוצים לנסוע זה אפשרי,
                   

                                                    שומר פיו ולשונו שומר,,,,,,,,

איש אחד הלך לרופא לראות את תוצאות הבדיקות שהוא עשה,נכנס לרופא ,הרופא אומר
לו,הגיעו תוצאות הבדיקות ,הכולסטרול תקין,השומנים בדם תקין,הסכרת תקין,
גש תושיט יד שמאל הפשיל את שרוול החולצה ,אני רוצהלבדוק את לחץ הדם,
הרופא בודק מהנהן בראש ואומר גם לחץ הדם תקין,ואומר לפצינט,יש לך אבר אחד
בגופך ,שהוא גורם לך את כל הצרות,תעלה על המיטה אני רוצה לבדוק אותך,
הוא עולה על המיטה,מפשיל את מכנסיו,הרופא אומר לא זה מה שאתה חושב,
אני מתכוון לפה שלך שהוא גורם לך את כל הצרות,אותו סיפור מתיחס גם לנשים,
לכן נאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו,                  
 
יופי של סיפור ירושלמי

לא מזמן סיפר אחד מזקני העיר ירושלים את הסיפור הבא:
ומעשה שהיה כך היה:
באחד השבועות האחרונים החלטתי לעשות סדר בקופסת הניירת שהצטברה אצלי במהלך השנים והתיישבתי למיין את תכולתה.

לפתע הבחנתי בקבלה ישנה ששכבה בתחתית הארגז. ראיתי שכתוב בקבלה שלפני עשרים שנה הפקדתי לתיקון זוג נעליים אצל הסנדלר בקינג ג'ורג' ומשום מה לא זכרתי לקחת אותן. לא יכולתי להתאפק והחלטתי לברר מה עלה בגורלו של אותו הסנדלר.
כיתתי רגליי בואכה קינג ג'ורג' והנה הפלא ופלא, חנותו של הסנדלר עדיין הייתה שם. נכנסתי וראיתי את הסנדלר שוקד על זוג נעליים. הוא הרים את ראשו ושאל אותי לרצוני. 
 
הוצאתי את הקבלה ואמרתי לו – "תראה, לפני 20 שנה השארתי אצלך זוג נעליים לתיקון ושכחתי לבוא לקחת אותן. רציתי לבדוק, האם יש סיכוי שהם עדיין אצלך?"

הסנדלר נטל את הקבלה וקרא אותה בעיון. 
"יפה יפה..." המהם.
הוא החזיר לי את הקבלה, אמר "חכה רגע," ונכנס לחדר הפנימי.
"אתה מנחם?" צעק אלי מבפנים.

"כן," עניתי.
"אז אין בעיה,
תבוא מחר, יהיה מוכן..."


חשיבה של עגלון

למרות הטעות בהבנה שלו אפשר ללמוד ממנו משהו..

"אִם יִתֶן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתֹו כֶסֶף וְזָהָב

לֹא אוכַל לַעֲבֹר אֶת פִי ה' אֱלֹהָי" (כ"ב, י"ח)
צריך להבין מדוע דרשו בגנותו של בלעם, הלא אמר טוב,
שאפילו בשביל כל כסף וזהב שבעולם אין הוא מוכן לעבור על פי ה?'

עגלון תמים ופשוט התגורר בעיירה. תדיר היה מפתהו הכומר בכל מיני תחבולות

ומדבר על ליבו שישתמד, אך תמיד היה דוחהו.
לימים נודע לאותו כומר שאותו עגלון נקלע למצב דחוק מאוד בפרנסתו, החליט שהנה הגיע שעת הכושר ובודאי יצליח לשכנעו להמיר את דתו. בא אליו והציע לו מאה רובל כדי שימיר דתו.
ענה לו העגלון: " עתה, ודאי איני מוכן להמיר את דתי!".
לפליאת הכומר - השיב: " אמנם אני בור, עם הארץ ועגלון פשוט. אך בהלכות עגלונים בקי אני היטב, כי אף אבי היה עגלון ולימדני כלל, וכך אמר לי: בני, והיה כי יבוא אליך עגלון ויציע לך להחליף את סוסו בשלך, וייתן לך גם תמורה עבור כך, דע לך שסוסו הוא הגרוע ושלך המשובח, שהרי לא לשווא מפזר את כספו... " כך גם הכומר, אם אתה מציע לי להמיר את דתי ועוד תתן לי כסף על כך.. זה אומר שהסחורה שלך לא משובחת..

                                 צריך להיזהר כשמדברים עם המלך

היה היה מלך שהעם התקומם נגדו.
נערכו הפגנות והתחילה ריצה לכיוון ארמון המלך.
העם פרץ את השער של הארמון, המלך ראה שסכנה מאימת עליו וברח מן הארמוןדרך מעבר נסתרוהאספסוף אחריו.

המלך הצליח להגיע לאחד הבתים, הלם בדלת בחוזקה ואמר לבעל הבית "אני המלך, תחביא אותי אצלך בבית, תציל אותי מפני האספסוף".
"אני מבטיח לך שאפצה אותך בכסף רב, ותהיה אצלי אורח חשוב".

האיש הכניס את המלך, ואמר לו "יש כאן ערמת זבל. כנס לשם והם לא יחפשו אותך בערמת הזבל".

האספסוף נכנס לבית לחפש את המלך פנו לחדרים, חפשו בכל הבית ולא מצאו את המלך. לא עלה בדעתם לחפש בתוך הזבל. המלך ניצל וחזר למלוך.

לאות הוקרה הזמין את האיש שהצילו לארמון להודות על מעשהו. המלך קיבל את האורח בחמימות נתן מתנות וכסף.

האיש לפני לכתו, אמר "הוד מעלתך, ברצוני לשאול אותך שאלה".

המלך אמר, "שאל".

אדוני המלך רציתי לדעת איך הרגשת כשהיתה בתוךהזבל?

המלך הביט עליו בכעסואמר "אתה חצוף, אתה רוצה לדעת איך הרגשתי? תיכף אתה תרגיש,קראו לתליין ושימו עליו את עניבת החנק. אני סופר עד שלוש,
ואתה תלוי,המלך מתחיל לספור אחת שתים,עצור תורידו את חבל התליה,
רצית לדעת איך,ככה  הרגשתי,מוסר השכל מן הסיפור,כשמדברים עם המלך,
צריך להיזהר בדיבורנו,

                                       לא רואים דרך הכסף

היה איש עני בקושי מצליח להתפרנס,אין ברכה במשה ידיו,כל עבודה שהוא עושה
לא מרויח ממנה,החליט ללכת לרב לקבל ברכה,לפרנסה והצלחה,בא לרב ואמר,
רבי תן ברכה להצלחה,אני לא מצליח להביא פרנסה לביתי,הרב כמובן נתן לו ברכה
לפרנסה ולהצלחה,והאיש התחיל להצליח בעסקים,עד שנהיה עשיר גדול,אלא מה
שכח מאיפוא הוא בא,והנזקקים שבאו לבקש נדבה דחה אותם,הקיף את ביתו בגדר וחומה
גבהה,כדי שלא יטרידו אותו העניים,הדבר נודע לרב נותן הברכה,החליט לבקר את
האיש ,הרב הגיע לעשיר,ונתקבל בכבוד רב,והרב אומר לו אני רואה שברכתי הצליחה,
אבל שמעתי שאתה מתעלם מן הנזקקים,יש ביכולתי לבטל את הברכה,אבל לפני זה,
תסתכל במראה ותגיד לי מה אתה רואה,האיש מביט ואומר אני רואה את עצמי,
הרב אומר תסתכל בעד החלון החוצה מה אתה רואה,האיש עונה אני רואה אנשים,הרב
 שים את המראה בנך ובן החלון האם אתה רואה את האנשים,האיש עונה איני רואה את
האנשים,הרב שואל מדוע,האיש משיב מאחורי הזכוכית יש נייר כסף מבריק ודרכו
אנו רואים את עצמנו,ואינו מאפשר לראות דרכו,הרב מחייך ואומר הכסף שצברת
אינו מאפשר לך לראות את העניים והנזקקים,לכן זכור לתקן את דרכך כדי שתמשיך
להצליח,כדי שהברכה לא תסור ממך,

  טלפון להתקשרות
050-5347455
כתב ויתור                      הצהרה משפטית