בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
האתר ששיעזור לכם לגלות היסטוריה!!!!!
 
 
   פורום תגובות על האתר!    פורום תשובות לשאלות החקר!
 
    דף הבית
    הכרת האלים
    על אפרודיטה
    על זאוס
    על פוסידון
    על אתונה
    על דמטר
    על הרה
    על אפלון
    על ארמטיס
    על הרמס
    על הפייסטוס
    על האדס
    על ארס
    היסטוריה של יוון העתיקה!
    יוון כיום לעומת יוון של פעם!
    שאלות חקר
    מיתוליה יוונית
    אקלים
    צורת שילטון
    כלכלה
    מדינה מתפתחת\מפותחת
    חינוך
 על הרה  

הרה תוארה בדרך כלל כאלה אצילית ונשגבת, העונדת לראשה נזר מלכות. בידה היא נהגה להחזיק את פרי הרימון, שביוון העתיקה נחשב לסמל של נישואין, פריון, חיים ומוות.[] החיות הקדושות לה היו הפרה והטווס.

כריכתה של הרה יחד עם דמותה של הפרה הינה עתיקה מאוד, וקשורה להיותה של הרה אלת אמהות ופריון. אחד מכינוייה היה "הרה בופיס" (Hera Bopis), שמשמעותו המקובלת היא "הרה בעלת עיני הפרה", אך למעשה משמעותו המקורית היא "הרה בעלת פני הפרה". אולם, בדומה ליוונים הקדמונים, אנו מאמצים את המשמעות הראשונה ודוחים את השנייה, משום שזו מציירת את הרה, "האלה הגדולה", כדמות שדית ומפלצתית (בדומה למינוטאור).

ביצירות אמנות הלניסטיות הרה תוארה רוכבת במרכבה הרתומה לטווסים[2], שבין היתר, סימלו גם גאווה ויופי. עם זאת, הקשר בין הרה לטווס הוא מאוחר יחסית, שכן היוונים הקדמונים התוודעו לטווסים רק עם כיבושיו של אלכסנדר הגדול, וקודם לכן - הקוקייה הייתה הציפור המקודשת להרה. מוטיב הטווס הופיע מחדש ביצירות אמנות מתקופת הרנסאנס, שאיחדו את סיפוריהן של הרה היוונית ויונו הרומאית.

הרה הייתה אחת מהאלות המכובדות והנשואות-פנים של פנתיאון האלים היווני, ופולחנה היה נפוץ עוד מלפני התקופה ההלנית, וקדום יותר מפולחנם של זאוס ופוסידון, למשל. מקדשה העיקרי היה בעיר ארגוס, והיא נחשבה לפטרונית העיר. בעיר זו גם נחוג חגה החשוב ביותר של הרה, ההראיה. מקדשים נוספים להרה עמדו באולימפיה, קורינת, ספרטה, מיקנה ובאיים דלוס וסאמוס.

 לידה, נישואין ומשפחה

הרה הייתה ביתם של הטיטאנים כרונוס וריה, ואחותם של זאוס, האדס, פוסידון, הסטיה ודמטר. עם הוולדה, אביה בלע אותה שלמה אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו וילדותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של כרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על-ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו.

זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע כרונוס, הורד מכיסאו ונכלא, והשלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. אחר דברים אלו, הרה התחתנה עם זאוס, ומתוקף היותו שליט האולימפוס, היא הייתה למלכת האולימפוס ולאלה נכבדת ונערצת. אחד מכינוייו של בעלה היה "זאוס הריוס" (Zeus Heraios), שמשמעותו היא "זאוס, בן זוגה של הרה".

הרה ילדה לזאוס ארבעה ילדים: את אל המלחמה ארס, אלת הלידה איליתיה, אל האש והנפחים הפיסטוס ואת אלת הנעורים הבה.על אף היותה של הרה אלת האמהות והמשפחה, היא לא מצטיירת מסיפורי המיתולוגיה כדמות אמהית במיוחד. אחרי שהיא ילדה את בנה הפיסטוס, היא הבחינה בכיעורו ובצליעתו, והשליכה אותו מהר האולימפוס. הפיסטוס לא נהרג, ועם השנים שנאתו כלפי הרה גדלה והלכה, עד שבחמת זעמו הוא החליט לנקום בה ובנה בשבילה כס מלכות מכושף. ברגע שהרה התיישבה על כס זה, היא נעקדה אליו ולא יכלה להשתחרר. הבעיה נפתרה רק עם התערבותו של דיוניסוס, שהשקה את הפיסטוס יין, גרם לו לשכוח את עלבונו וכאבו ולקח אותו אל הר האולימפוס. בהיותו שם, הפיסטוס נאות לשחרר את הרה לאחר שהובטחה לו אפרודיטה, אלת היופי והאהבה, כאישה.

 קנאתה של הרה

ראשה של הרה
ראשה של הרה

מיתוסים רבים מתארים את הרה כאישה קנאית, שפעלה נמרצות על מנת למנוע מזאוס בעלה לממש את אהבתו לנשים אחרות. בשל כך, עיקר עיסוקה היה להעניש את הנשים הרבות בהן התאהב זאוס, את ילדיהן ואת כל מי שסייע לזאוס, בדרך זו או אחרת, לחמוק מעינה הבוחנת. בדרך כלל זאוס העדיף לא להתעמת ישירות עם הרה, והוא הגשים את רצונותיו באמצעות תחבולות ותכסיסים למיניהם. אולם לפרקים אף הוא קץ בקנאתה של הרה, ואזי הוא היה כובל אותה אל הר האולימפוס.

 

אכו הייתה נימפה, שתפקידה היה להעסיק את הרה בדיבורים כדי שלא תתפוס את זאוס בשעת ניאופיו. כשהרה גילתה זאת היא קיללה אותה שהיא רק תוכל לחזור על דברי אחרים ולעולם לא תוכל לדבר כרצונה (מכאן באה המילה האנגלית להד - Echo).

 

מיתוס ידוע מספר שפעם אחת הרה כמעט תפסה את זאוס יחד עם נימפת מים בשם איו, אולם חיש מהר זאוס הפך את מאהבתו לעגלה לבנה יפהפייה. הרה למודת הניסיון לא השתכנעה ודרשה מזאוס שייתן לה את העגלה כמתנה.

ברגע שהעגלה ניתנה לה למשמורת, הרה הנחתה את נאמנה ארגוס, הענק בעל מאה העיניים, לשמור על העגלה כעל בבת עינו ולא לתת לזאוס להתקרב אליה. זאוס שלח את הרמס להרוג את ארגוס ולשחרר את איו, והרמס עשה כן. כשנודע להרה שאיו חופשייה היא שלחה זבוב לעקוץ אותה ולטרוד את מנוחתה ללא הפסקה.

בסופו של דבר, זאוס החזיר את איו לדמותה המקורית, והיא ילדה לו את אפפוס.

 

כשנודע להרה שבת הטיטאנים לטו בהריון , היא אסרה עליה ללדת ביבשה או על אי בים, ולכן לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס. לדברי גרסאות אחרות של המיתוס, הרה חטפה את איליתיה, אלת הלידה, כדי למנוע מלטו המעוברת ללדת את ילדיה, אך האלים האחרים כפו עליה לשחרר את איליתיה. לחילופין, ארטמיס נולדה ראשונה וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו.

 

לַמְיָה, בתו של פוסידון, הייתה מלכת לוב ואחת מאהבותיו הרבות של זאוס. הרה הכועסת הפכה אותה למפלצת ורצחה את ילדיה, או, לחילופין, היא קודם רצחה את ילדיה ויגונה הכבד של למיה הוא זה שגרם לה להפוך למפלצת טורפת ילדים. יתרה מזאת, למיה קוללה בחוסר יכולת לעצום את עיניה כך שלעולם לא תתאפשר לה מנוחה ממראה ילדיה המתים, אולם זאוס רכך את הקללה והעניק לה את היכולת לשלוף את עיניה החוצה ולהחזירן למקומן כעבור זמן-מה.

 

דיוניסוס היה בנו של זאוס מבת תמותה בשם סמלה. הרה גילתה את הרומן והופיעה לפני סמלה ההרה בדמותה של זקנה חכמה. השתיים התחברו והתיידדו, וסמלה אף נאותה להפקיד בידי הרה את הסוד בקשר לזהות אביו של התינוק. אולם הרה העמידה פני לא-מאמינה וזרעה ספקות ולבטים בלבה של סמלה, עד שהאחרונה דרשה מזאוס לחשוף את עצמו בפניה. זאוס עשה כן, אך תפארתו האלוהית הממה את סמלה והרגתה. יחד עם זאת, זאוס הציל את העובר ונטעו בתוך ירכו, ולאחר מספר חודשים דיוניסוס נולד.

גרסאות אחרות של המיתוס קובעות שדיוניסוס היה בנו של זאוס ופרספונה, מלכת השאול. הרה ניסתה להרוג את הרך הנולד ושלחה טיטאנים מוכי שגעון לקרוע אותו לגזרים. זאוס אמנם הבריח אותם בעזרת ברקיו, אך רק לאחר שהם כבר טרפו את כל גופו של העולל מלבד לבבו (שהוצל על-ידי אתנה, ריה או דמטר). משריד בודד זה זאוס יצר מחדש את דיוניסוס ושתלו ברחמה של סמלה, וכך דיוניסוס נולד פעמיים.

 הרה - הנמסיס של הרקולס

ראשה של הרה
ראשה של הרה

הגיבור היווני המפורסם הרקולס (מילולית: "תפארת הרה") היה בנו הלא חוקי של זאוס ובת התמותה אלקמנה, ולכן הרה שנאה אותו מיום היוולדו, רדפה אותו כל ימי חייו והייתה אויבתו הגדולה ביותר.

שמותיהם של השניים נקשרו יחדיו עוד לפני לידתו של הרקולס, כאשר הרה באה לבקר את אלקמנה ההרה בנסיון למנוע את לידת בנה. אולם, גאלנתיס, שפחתה של אלקמנה, הטעתה אותה ואמרה לה שהתינוק כבר נולד. כעונש על מעשה תרמית זה הרה הפכה אותה לסמור.

כשהרקולס היה תינוק שלחה הרה שני נחשים כדי להרגו בעריסתו, אך הם היוו לא יותר משעשוע לתינוק רב העוצמה שריצץ את ראשיהם בידיו. אגדה נוספת מספרת שזאוס הערים על הרה ושכנע אותה להניק את הרקולס, אך כשהיא גילתה את זהותו של התינוק היונק, היא שלפה את שדה מפיו וזרם של חלב ניתז באוויר. כך, מספרת האגדה, נוצר שביל החלב.

בהיותו בוגר, הרה הכתה את הרקולס ברוח טירוף וגרמה לו לרצוח את אשתו ושלושת בניו. כדי לכפר על החטא הנורא הרקולס נאלץ לבצע שתים עשרה משימות קשות, הידועות בשם שנים-עשר מעללי הגבורה. הרה, מצידה, עשתה כל שביכולתה על מנת להקשות את המשימות הללו ולהפוך אותן למלכודת מוות להרקולס. כך, כשהרקולס נלחם בהידרה מלרנה הרה שלחה עקרב לנשוך את רגליו ולהפריע לו בביצוע משימתו השנייה. בהמשך, כשהוטל על הרקולס לרעות את עדר הבקר של גריאון הרה שילחה בבני הבקר זבובים שיטרידו אותם ויגרמו להם לפוץ לכל עבר.

 מיתוסים נוספים

 טירסיאס

טירסיאס היה כוהן של זאוס, ובהיותו גבר צעיר נזדמן לו לראות שני נחשים גדולים . הוא הכה אותם עם המטה שלו, והפך לאישה. כאישה, טירסיאס היה לכוהן של הרה, התחתן והוליד ילדים. לאחר שבע שנים כאישה, שוב נזדמן לטירסיאס לחזות במעשה בנחשים. גם בפעם הזו הוא הכה אותם עם מטהו, והפך בחזרה לגבר. זמן-מה לאחר מכן, זאוס והרה ביקשו ממנו ליישב ביניהם את הוויכוח בשאלה איזה מין נהנה יותר ממעשה האהבה. זאוס טען שנשים נהנות יותר, ואילו הרה טענה שגברים נהנים יותר. טירסיאס צידד בזאוס, והרה בכעסה עיוורה אותו. מכיוון שזאוס לא יכל לבטל את מעשה ידיה של הרה, הוא העניק לטירסיאס כפיצוי יכולת נבואה.

גרסה שונה ופחות נפוצה של הסיפור מספרת שאתנה עיוורה את טירסיאס כעונש על שראה אותה מתרחצת. אמו, קאריקלו, התחננה בפני אתנה שתבטל את העונש, אך זו השיבה שאין בכוחה לעשות זאת, ובמקום זאת העניקה לו יכולת נבואה.

 קידיפה

"בחירתו של פאריס", ציור מאת פטר פאול רובנס, בערך 1636; הציור מתאר את התלבטותו של פאריס בשאלה מי האלה היפה ביותר. בתחתית הציור ניתן לראות טווס, אחד מסמליה הבולטים של הרה.
"בחירתו של פאריס", ציור מאת פטר פאול רובנס, בערך 1636; הציור מתאר את התלבטותו של פאריס בשאלה מי האלה היפה ביותר. בתחתית הציור ניתן לראות טווס, אחד מסמליה הבולטים של הרה.

קידיפה, כוהנת של הרה, הייתה בדרכה לחגיגות לכבודה של האלה, אך השוורים שהיו אמורים למשוך את עגלתה לא הגיעו ולא היה מי שימשוך את העגלה. במקום השוורים המאחרים, שני בניה של קידיפה, ביטון וקליאוביס, משכו את העגלה. קידיפה התרשמה ממעשה זה, וביקשה מהרה שתעניק לבניה את המתנה הטובה ביותר שאל יכול להעניק לבן אדם. הרה ציוותה שכשיגיע זמנם, שני האחים ימותו בשנתם.

 בחירתו של פאריס

לחתונתם של פלאוס ותטיס, הוריו העתידיים של אכילס, הוזמנו כל האלים והאלות, למעט אריס, אלת הריב והמדון, בשל נטייתה הטבעית לעורר מהומות. אולם, אריס הגיעה בהחבא לחתונה, הביאה איתה תפוח זהב שעליו היו חרוטות המילים "ליפה מכולן", וזרקה אותו בין האלות. כצפוי, בין שלוש האלות הגדולות - הרה, אתנה ואפרודיטה - התפתח ויכוח בשאלה למי מגיע התפוח.

נקבע שפאריס, נסיך טרויה, יחליט מי היפה מכולן ולמי יוענק התפוח. בתמורה לבחירה בה, הרה הציעה לפאריס כוח, מלכות ושלטון; אתנה הבטיחה לו חוכמה ומיומנות קרב, ואילו אפרודיטה הציעה לו את האישה היפה ביותר בעולם - את הלנה, אשתו של מנלאוס מלך ספרטה. פאריס חשק בהצעתה של אפרודיטה, והעניק לה את התפוח. לאחר מכן, הוא חטף את הלנה; פעולה שהביאה לפרוץ מלחמת טרויה. במלחמה זו גם האלים הטו שכם ולחמו לצד בני חסותם: הרה נלחמה לצידם של היוונים כנגד הטרויאנים.

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה  
האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים