בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
 
מלחמת יום כיפור - סיפור מסע
                           / שלמה ליאור
 
   תן שם לדף
 
    דף הבית
    ילדות
    שירות סדיר
    צור קשר
    תן שם לפורום
    יום כיפור 73
    תן שם לדף
    תן שם לדף
    תן שם לדף
    תן שם לדף

ב-          6 באוקטובר  1973 ביום הכיפורים  המלחמה התחילה  ב 2 בצהרים. אלה שלא ידעו  דבר הופתעו.

בחיל האוויר  המטוסים הועברו במקום  פעולות בדרום נגד המצרים לחזית

הסורית  בצפון הארץ.

כשהגיעו לפיקוד העליון של הצבא  דיווחים קשים ביותר מפיקוד  הצפון והסתמנה  סכנה אמיתית כי הכוחות הסורים ישטפו את רמת הגולן .

אישר הרמטכ"ל לאלוף פיקוד הצפון יצחק חופי לפנות מוצבים וישובים . לאור המצב הוחלט להפנות את רוב המאמץ ,בעיקר את חיל האוויר  לצפון.

לדיין היה פחד שהסורים  יפרצו לדגניה א   ולדגניה ב,חיל האוויר יכול לטפל בהם ולעצור את  ההתקדמות הסורית,ולאחר מכן הכוחות יעברו לדרום נגד המצרים.

דיין אמר שרמת הגולן היא הבית ,אם שם מתמוטטת החזית אז הסורים יגיעו לעמק הירדן.צריך לעשות מאמץ ברוטלי עד שנכריח את הסורים לסיים את המלחמה ,לא כך הדבר בחזית המצרית שם אין לנו אפשריות  וכוח הפיזי לזרוק אותם מעבר לתעלה

דיין אמר שהמטרה היא דמשק השם דמשק יותר חשוב כעת  מקו בר לב.

אחרי לילה של קרבות "בעמק הבכא" היוזמה ההתקפית של הסורים נבלמה ,לאחר מכן נטל צה"ל את היוזמה ולא שמט אותה עד שפאתי דמשק היו בטווח    ארטילריה הישראלית.                            

 

 

                      1

איך אפשר לישון

איך אפשר לישון

כשנלחמים  ברמה ובדרום

מזה שבוע כבר עבר

והקרב עדיין לא נגמר 

                  

                        2

           אנחנו צוות טנק

           צוות "אגדה" אנחנו

           בקשת הולנדית בטחנו

           ובכוח  הפריצה לסוריה גם היינו

                              3

                     מול כ- 180קני אויב     

                     נשארנו טנק שלם ובודד

                     בתוך שטח האויב   

                     6.10.1973------יום  שבת

תפילה בבית הכנסת יושב אני על יד אבי עטוף בטלית  השעה כבר אחרי 14.00 כשפתאום משהו נכנס לבית הכנסת ואומר שיש מצב של מלחמה  בין ישראל לכל ארצות ערב.

קריאות דחופות של מספר אנשים מתוך מתפללי בית הכנסת בסדיר ובמילואים

התנועה בכבישים של מכוניות באמצע יום הכיפורים,לא הבהירו את המצב.

הלכתי הביתה לשמוע רדיו אולי יגידו מה קורה.השידורים בעברית פעלו ,הקרין אמר שישראל נמצאת במצב של מלחמה עם סוריה ירדן ומצרים.

מידי רבע שעה הודיעו את המצב בגבול האווירה  הייתה מאד מתוחה.

ברדיו השמיעו שירי לכת  שירי מלחמה כל זה בא לנו בהפתעה גמורה שלא יכולתי להכינה.כל הגברים של  השכונה כבר לא היו בבית לכולם קראו להתייצב ,אני הסתובבתי ברחוב ברגשות מעורבים לא ידעתי מה לעשות .

לא קיבלתי שום צו  הודעה כל שהיא

בשעה 17.00 בערב באו אלי שני אנשים  מהצבא אמרו לי היכן להתייצב,לקחתי מספר דברים שהכנתי מראש נפרדתי מההורים השכונה בקיצור מכולם והלכתי למקום המפגש .  היה עלי להגיע לאיזה בית ספר  שם התאספו כל האנשים שהיו שייכם לאזור הצפוני כדי לנסוע בצורה מאורגנת למחנה המיועד .הזמן זחל ,בשעה 3.00 לפנות בוקר עלינו על האוטובוסים ויצאנו את תל אביב. 

                    

7.10.1973                      --------יום  ראשון         

 

במוצאי שבת נסענו כל הלילה לכיוון צפון מזרח ניסיתי להירדם המחשבות על המצב לא נתנו לי מנוח לא הצלחתי כ ך שבבוקר יום ראשון לקראת 10.00בבוקר הנענו למחנה "יפתח".

עוד לא הספקנו לרדת מהאוטובוס ניגש אילינו קצין בדרגת סרן ,שלא הכרנו קדם לכן ואמר לנו לגשת ישר לטנקים לעלות לנסוע ישר לקו החזית נגד הסורים.

בפתק שקיבלתי מהמפקד היה רשום לאיזה יחדה אני שייך את המלחמה עשיתי כאיש מילואים פעם ראשונה אחרי השחרור מהסדיר.הלכתי לחפש את המקום בו עלי היה להירשם,לאחר שרשמו אותי ירדתי לסככות של הטנקים.

על יד חניון הטנקים פגשתי הרבה חברה שהיו איתי בשרות מהסדיר השמחה הייתה רבה ,החלטנו איתן דפני  נהג טנק  דוד יעקב  טען קשר ואנוכי התותחן של הטנק  חברים שלי מאותו מחזור בסדיר להקים צוות של הטנק לתקופת המלחמה הזאת.

ניגשנו שלושתנו לקצין האחראי  לאיוש הטנקים  קיבלנו טנק שכל הציוד שעליו היה בבלגן  אחד גדול  שום דבר לא היה במקום המיועד לו . היה עלינו לסדר את הכלים לחמש אותו בכדורים ובפגזים השונים.

יעקב שטיינברג ה"יד שחזר מקו החזית בא אילנו לעזור ולהכשיר את הטנק

במהירות המרבית ליציאה לקרב   

יעקוב שטיינברג סיפר לנו שהמ"פ שלו לקח את הטנק שעליו הוא פיקד , היות והטנק שלו נפגע והוא יעקוב נאלץ למצוא טנק אחר עם חיילים אחרים .   יעקוב  גם סיפר לנו על הגעשה בחזית  מצבינו  הלא מזהיר במיוחד ,ושהסורים פרצו לשטח שלנו עם מאות טנקים וחי"ר ויש לנו הרבה הרוגים ופצועים.

רעש הנפץ נשמע אפילו אצלנו .מידי פעם היינו רואים מטוסים חולפים מעלינו לעבר קו האש.

המשכנו לעבוד עד הצהרים כשלפתע  הופיע איזה בחור בעל שיער בלונדיני ארוך וזקן קטן בדרגת סגן בידו החזיק קשת הולנדית אותה קיבל במתנה מאיזה מתנדבת באילת  הביא אותה כקמיע . פנה אילינו ואמר שמי מוריק יוסף ,אני אהיה מפקד הטנק .לאחר כשעה עלינו על הטנק ועם עוד מספר טנקים בפיקוד של חטיבה 179 שמפקדה הוא רן שריג  בגדוד  הסיור  134בפיקודו של סגן אלוף חנני תבור .ברשת של הקשר שמענו תחנות טוקיו כאן קודקוד נוע נוע  סוף.  לפלוגה  קראו בקשר בושם והטנק שלנו היה 3 של בושם

התחלנו לנוע לעבר  השפך של הירדן לכינרת לכיוון גשר אריק –הגשר הדרומי על נהר הירדן העליון בצפון הכינרת שמאפשר עליה לרמת הגולן דרך עמק  הבטייחה  בציר יהודיה  ובציר גמלא הגשר נקרא על שם  סרן אריק שמיר  ז"ל. ערב יום הכיפורים תכננו הסורים הנחתת כוח קומנדו להשתלטות על הגשר כדי למנוע העלאת כוחות מילואים וכוחות עתודה אחרים להשתתפות בקרב ברמת הגולן .בשל שינוי במועד התחלת המלחמה בוטלה הנחתת כוחות הקומנדו .כוחות המילואים הראשונים שהגיעו לאזור מנו במחלקת טנקים בפיקודו סגן ניצן יוצר מחטיבה 679.

הרעש והפיצוצים והשריקות נשמעו עכשיו  מעלינו ועלינו ,מספר טנקים היו בעמדות ניהלו אש עם הטנקים הסורים מידי פעם לפי הפקודות בקשר עלינו גם הטנק שלנו לעמדות לחפש ולדפוק  טנקים וחי"ר סורים.כל המחשבות היו נתונים כעת רק איך לדפוק ולפגוע בכמה שיותר טנקים ואויב סורי ולא להיפגע על ידם. כך זה המשיך עד לחשכה.

לסורים הייתה שיטה  לסגור את היום עם מטח רצחני של ארטילריה ולאחר מכן היה שקט די יחסי כשהוא מופרע על ידי שליחת טילים או צרורות מחיילים סורים עצבנים .

סוף  כל סוף  ניתנה לנו הזדמנות  להתארגן  מחדש הן מבחינת תחמושת והן מבחינת האוכל ,שכמעט לא חשבנו עליו ושלא בא אל פינו ועל שינה  שגם עליה אין מה לדבר.  בשעות הלילה שמענו טנקים נעים  אבל לא ידענו מאיזה כיון ולמי הם שייכים ,כך עבר הלילה מי בשינה ומי בשמירה.

8.10.1973              -----------יום שני          

בשעות הבוקר המוקדמות כאשר היה עוד חושך בחוץ התחלנו לנוע  לאורך כביש 40 עם כוח של דני זמירין המט"ק רס"ל יעקוב שטיינברג שעזר לצוות שלנו לתחמש את הטנק לקח פיקוד על טנק אחר בתור גור של המחלקה שלנו כשהגיע לגשר התהפך עם הטנק ויעקוב נהרג  במקום זה היה ההרוג הראשון שלנו ,עם כל הכאב והצער לא יכולנו לעזור היות והיה עלינו להמשיך לנוע.  

כ-20טנקים סורים עמדו מולנו על הרכס 655 ולאורך רכס החביות מטווח של כ800 מטר התחלנו לנהל קרב תותחים  עם טנקים הסורים שנאלצו לסגת

לכיוון חושניה  במהלך הקרבות האלו נהרגו  רס"ן דני  זמירין  ועוד מספר  חיילים  וגם נפצעו מספר חיילים. הגיפים והנגמשים המשיכו לעזור בפינוי של הנפגעים וגם עזרו במתן תחמושת ואוכל לאנשי הצוות בטנקים

הכדורים והפגזים שרקו לידינו הרעש היה עצום גם החום בטנק והעייפות הוסיפו על הכל ,איתן דפני נהג של הטנק היה כבר מתורגל  כך שהיה מכניס להילוך של רברס עם צאת הפגז מהתותח  ופגיעה בטנק הסורי היה יורד מהעמדה למקום יותר נמוך.  דוד יעקוב הטען קשר של הצוות  היה כמו שד בכל מה שקשור לטעינת הפגזים  עוד לא הספקתי לכונן על המטרה הבאה וכבר היה פגז מוכן בקנה

עם הפקודות הרגילות כמו בתרגילים שלמדנו בסדיר לא עבדתי, מוריק יוסף מפקד הטנק ואני היינו מזהים טנק סורי נוסף,מוריק היה נותן לי את הטווח וישר היה יוצא פגז מהקנה ומשמיד את הטנק הסורי כך שעבודת הצוות שלנו הייתה א"ב צוות "אגדה"

עם בוא הלילה נצלנו את הזמן לתדלוק וחימוש  שינה ושמירות 

 

               9.10.1973-----יום שלישי    

 

עם בוקר הכוחות  פתחו במתקפה רחבה לכיוון חושניה על ציר מחזה ציר הנפט  גם ביום הזה נוספו לנו פצועים והרוגים חילופי האש נמשכו עד לשעות הערב הכוח שלנו עקף את חושניה  פתאום אני צועק למוריק שדרך הכוונות אני רואה מוקשים ,עשרות מוקשים נגד טנקים היו מונחים על פני השטח . הסורים  הניחו מבלי לכסות כך היה לנו מזל  שגילינו אותם.

ארטילריה מאסיבית של צה"ל ועוד כוחות  ונכבשה חושניה   

 

                    10.10.1973-------יום רביעי    

 

עם בוקר פתחנו במתקפה לגרום לסורים אבדות ולסגת  מהר יוסיפון  תל חזיקה עד לקו הסגול .נסענו על צירים קטקומבה ,רשת עין  עיישה  ציר טרויה  תוך כדי חבירה עם כוח של גולני  פנינו לכוון מוצב 110 תוך כדי עקיפת המוצב על ציר המערכת  ירדה עלינו הפגזה ארטילרית לא נורמלית ,ממש ברגע האחרון זזנו מאותה נקודה .המשכנו לאורך ציר המערכת צפונה תוך כדי ירי לטווחים ארוכים של כ-4,5 קילומטר .לאורך כל הדרך ראינו עשרות טנקים שרופים של הסורים וגם טנקים שלנו ,קיווינו שאנשי הצוות של אותם טנקים שלנו הצליחו לצאת מהם בחיים ולהתחמק מהסורים. 

הסורים ירו עלינו אש ארטילרית מאד צפופה לאורך ציר רעיה כך שהתוכנית לפרוץ לשטח הסורי נידחה לקראת הערב התרכזנו לחניון לילה איך שבאנו לחניון  חטפנו הפגזה לא נורמלית אשר גרמה לכוח הנגמשים היה אתנו אבידות ופצועים רבים, אך לאחר מכן היה לילה די שקט לגבינו  

 

                       11.10.1973------יום חמישי  

 

התארגנו מחדש למשימה לחדור לשטח הסורי,מאחר שלא היה כבר שום כוח סורי בשטח שלנו . המג"ד חנני  תבור כינס את כולם לתדריך ,תלה מפה גדולה של השטח כולל שטח סוריה על פלטת בזוקה של אחד הטנקים. 

בתדריך אמר לנו את המצב שהחזרנו את השטח שלנו לפני המלחמה ועכשיו צריך לפרוץ לשטח הסורי בכדי לדפוק את הצבא הסורי ולראות לסורים שאנחנו שולטים בשטח שלהם עד פאתי דמשק. לפי דבריו שההתנגדות הסורית תהיה אפסית ושזה יהיה ממש טיול לעומת ארבעת הימים הקודמים .

שעת השין נקבעה לשעה 15.00 .בינתיים עד שעת השין התחלנו להתארגן בדקנו שוב את כל המערכות בטנק בתקינותם ,מתחנו זחלים והיינו מוכנים .  

שעת השין הגיעה התחלנו לנוע לכיוון הגבול בננו לבין הסורים משמאל לקונטרה על ציר אמריקה המפורסם.

לאחר שעברנו בשטח סוריה כארבע קילומטר עלינו על גשר האירי

אמר המג"ד חנני בקשר לפנות שמאלה מהציר לפי התדריך שנתן לנו ,כל הכוח נוע שמאלה ירדנו מהציר פתאום הטנק הראשון עלה על מוקש באותו הרגע התחילו הסורים מהגבעה שממול לירות עלינו אש נ"ט איומה ,טילי סאגר בזוקות ואר-פי-גי שמענו פגזים שורקים סבבינו היו שם כמאה או מאתים קנים של תותח הפגיעות שלהם היו מרגע לרגע יותר מדויקות מספר טנקים שלנו נפגעו שמענו ברשת הקשר קריאות לעזרה פגזים בקוטר120   מ"מ.

מבלי לחשוב הרבה מוריק נתן פקודה לאיתן דפני הנהג לאחור ובזיגזג מחפשים מחסה מגיא –ההריגה הזה .יש טנקים שגלשו קדימה והמשיכו הלאה ,כל השטח היה מישורי והסורים שלטו עלינו מלמעלה והמטירו עלינו אש עזה .פתאום הטנק הזדעזע חשבתי שהוא עומד להתפרק נתתי צעקה ההרגשה הייתה שזהו זה אנחנו גמורים .על הטנק נפל פגז ובמזל פגע במערכת של הזחלים שבר חלק גדול של מתלה הזחל .החום היה עצום הזיעה שנשטפה מגופינו הוסיפה על הכל 

פתאום ראיתי טנק סורי מול הפירסקוף שהצוות שלו מסתובב סביבו אמרתי למוריק והכנסנו לו פגז תוך כדי נסיעה לאחור,הפגזים שבו התחילו להתפוצץ כשהם גורמים לחתיכות פלדה לעוף באוויר.לאחר זמן מה ובמזל בחיי ממש מן השמיים מצאנו שם איזה בור יבש שבחורף מתמלא במים כף שהירי פסק מעלינו נסנו מספר פעמים לצאת משם ולהמשיך עם שארית הכוח שהתקדם קדימה עם כול ניסיון כזה שהיינו מרימים את האף היינו חוטפים פגז ליד הטנק הודענו לחנני המ"גד שגם הוא נתקע במצב דומה לשלנו על מצבנו ועל מה ששמענו ממספר טנקים שהצליחו להמשיך הלאה לאורך הציר לתוך השטח הסורי זה כמובן שימח אותנו.

לאחר מספר ניסיונות שלנו לצאת מהמקום וללא הצלחה החלטנו לחכות ולנסות בחסות החשכה לצאת ולהמשיך הלאה.

חיכינו כ4 שעות כל פעם סרקנו את השטח שלא יפתיע אותנו כוחות אויב שמענו ירי גם מצד אחר ושלנו פחדתי שהחברה יחשבו אותנו לכוח סורי

מהלחץ ומחשבה מה יהיה הלאה ואיך לדפוק את הסורים כמה שיותר לא היה זמן אפילו לאכול ולעשות צרכים בקשתי ממוריק לצאת ולהשתין לא יכלתי יותר להתאפק מוריק התנגד ואמר לי לעשות את הצרכים במימייה ולאחר מכן הוא זרק את המימייה החוצה לבסוף הסכים יצאתי החוצה ומרוב פחד עמדתי על הסיפון שחצי כבר עשיתי במכנסיים.

סוף כול סוף הלילה הגיע קראנו לכוח שלנו בקשר שאנחנו חוזרים ושלא יירו בנו עברנו בתוך שטח מלא מוקשים כול מטר שנסענו ולא קרא דבר היה מבחינתנו נס עלינו על הכביש המוליך חזרה לקונטרה לבסוף שהגענו לכוחות שלנו בקונטרה ירדנו מהטנק התברר לנו שפגענו בנו כשניים או שלושה פגזים והורידו מתלה שלם כמו כן גם טיל נגד טנקים שלקח אתו חתיכות פלדה והמשיך הלאה דבר שלא ידענו מקודם אבל הרגשנו שמשהו חורק בזמן הנסיעה איזה מזל מן השמיים ממש אגדה כמו שמוריק היה אומר לנו עם כול פגיעה שלי בטנקים הסורים התארגנו לשינה במשך הלילה

שינה הזאת הייתה מתוקה ביותר לאחר שבוע ימים שכזה חולייה טכנית התלבשה על הטנק שלנו עוד באותו לילה החברה תיקנו את המתלה ואת הידית הצידוד של המפקד שגם היא התקלקלה .

                 

                                12.10.1973--------יום שישי

 

למחרת מוקדם בבוקר הורידו אותנו מהטנק ושמו במקומו צוות טרי ורענן שאר יום השישי עשינו בקונטרה ליד בניין המשטרה בשעה שמונה או תשע בבוקר בערך הייתה לנו השכמה שלושה מיגים חדרו לשטח שלנו קפצנו והתחבאנו ליד הגדר של המשטרה שאנחנו בתוך שקיי שיינה.

את הצוותים שהיו בקונטרה ריכזו ואמרו לנו לרדת בכוחות עצמנו לפילון ושם שלחו את כול הצוותים שהיו ללא טנקים הצוות שלנו הסתובב בקונטרה מידי פעם ראינו את חייל האוויר שלנו מנהל קרבות אוויר עם מטוסים סורים או טס לחפש מטרות בשטח הסורי הרבה כתבי חוץ וכתבי גלי צה"ל מהרדיו הסתובבו שם חלקו לנו גלויות לשלוח הביתה אני לא כתבתי מכתב פחדתי לכתוב לא ידעתי מה יהיה איתי הלאה מסרתי למישהו מספר טלפון של ההורים שימסור שבתאריך הזה ראה אותי בקונטרה בריא ושלם.לעת ערב תפסנו כל הצוות טרמפ עד למחנה פילון עם משאית תחמושת שהנהג היה צריך להביא תחמושת חדשה לכוחות שלחמו בשטח הסורי. הנהג נסע ללא אורות עד שהגענו בסופו של דבר למחנה.

בראש פינה הנמצאת  סמוך למחנה פילון גרים קרובי משפחה שלי לילי ודוד סנסל הלכנו כל הצוות לבקר שם הבית היה סגור הלכתי לשכנה לשאול היכן הם ולמזלי הם היו אצלה עם הילדים אפשר להגיד זה היה המגע הראשון שלנו עם העורף,היינו במין הלם כזה .

לאחר מכן עלינו לפילון שם פגשנו בחורה בשם שוש מילואימניקית שעזרה לנו בציוד ובמקום שינה לא היה מה לעשות בפילון המחנה היה ריק מטנקים במשך כשבוע ישנו במגורי בנות עד שנמאס לנו לשבת ולחכות לקבל איזה פקודה או טנק . חזרנו ללבוש את הסרבלים המסריחים שלבשנו שבוע קודם לכן עזבנו את מחנה פילון תפסנו טרמפים נסענו לאורך הציר שבו נלחמנו,אולי נמצא איזה טנק נטוש משלנו שנוכל להמשיך להילחם ולעזור לחברה שעזבנו .

לאורך כל הדרך היו מלא טנקים וכלים נוספים פגועים אבל טנק בשבילנו לא מצאנו .הגענו עם טרמפים לטבריה ומשם למושב שרונה עם אח של איתן דפני שפגשנו במקרה על הכביש אכלנו בבית של איתן דפני ,צלצלנו הביתה וחזרנו למחנה פילון די מאוכזבים

 באחד הימים שלאחר מכן ירדנו לטבריה עם שוש וישנו בבית מלון קונטיננטאל זה היה חינם לחיילים ,מלון דתי לא ידעו איפה שוש תישן  ואיפה אנחנו נישן  כעשרה ימים נוספים היינו במחנה פילון ולאחר מכן הצטרפנו לחיילים נוספים במחנה נפח לכוח שנשאר מחטיבה 188 בכדי לעזור להקים מחדש את גדוד 74 שהשתתפו בתחילת המלחמה ככוח הבלימה הראשון ,ונשארו ללא מח"ט ופיקוד על שהוא,כולם נהרגו .

כאן פגשתי כמה חיילים מהחטיבה הסדירה שלי שעדיין שרתו בסדיר .הם סיפרו לנו מה שעבר עליהם מי נפגע מי נהרג . על הטנק שלנו שהביאו מהשטח כתבנו באותיות גדולות בצבע ירוק מה שמצאתי בשטח  את המילים                

"צוות אגדה"    יום אחד אמרו לנו "צוות אגדה"  אתם עם עוד מספר צוותים יורדים במסגרת גדוד 179  לסיני לעזור לחברה שם לגמור את המלחמה .

הזמן והשלום הבושש לבוא 

             1

שוב עוברים הימים ביעף

שוב רצים המחוגים בשעון

שוב דקות מתאספות לשעות

שוב באים והולכים הלילות

                      2   

           אותם הימים שעברו ואינם

           נזכרים לתמיד בפתיחת האלבום

           אותם חברים שנפלו בקרבות

           אותם שיאירו דרכינו בחלום

                     3

 שוב גומרים מחזורים שרותם

שוב הולכים קטנים לגנון 

שוב מסמים  תלמידים בתיכון  

שוב חולפים השנים ביגון

                        4

            אותם מדינות במזרח התיכון

           בתכנון וסיום הקרבות הנשנות

           בתקווה לשלום ולחתימת החוזה

     לשלום בר קיימא  שיהיה כבר כזה

                               

לאחר נסיעה של לילה שלם ומחצית היום שלמחרת  כשהטנקים שלנו נסעו על מובילים  הגענו לרפידים ,משם המשכנו לכיוון טסה על הטנקים. בדרך עזרנו לחלץ טנק שנתקע בדיונות .עברנו על התעלה בדרך ציר העיר סואץ , העיר עצמה הייתה  מלאה בכלי נשק טנקים של המצרים שבערו והרבה בתים שבערו באש גם כן  מירי של כוחות צה"ל.משם המשכנו לנמל עדביה  וירינו על מספר ספינות שהיו בנמל.בהמשך הדרך עברנו מספר מוצבים מצרים כשכל הזמן אנחנו יורים לכל מיני כוחות מצרים שהיו עדיין בשטח עד שקיבלנו ברשת הקשר שיש הפסקת אש עם המצרים.

הכוח שלנו המשיך לנוע לאורך פסי הרכבת שכנראה הובילה לבירת מצרים קהיר עד שהגענו "לגבל  עתקה". למרגלות ההר עברו אנשים מצרים הרימו ידים להיכנע ,לקחתי מאחד האנשים רדיו טרניסטור שיה ברשותו ושלחנו  אותם והם המשיכו ללכת .סוף כל סוף יכולנו לשמוע קצת מוסיקה ודיווחים על הפסקת האש כמובן שהפסקת האש לא נשמרה  הארמייה ה3של המצרים הייתה מכותרת על ידי צה"ל כך המשכנו להלחם עד שהפסקת האש2 נכנסה לתוקף רשמי .

ישבנו כחודש וחצי בשטח ליד פאיד לא רחוק משדה התעופה ,קיבלנו בזמן הזה הרבה ממתקים סיגריות ומכתבים ששלחו ילדים מכל הארץ ממש ריגש אותנו שהעורף תומך בנו . בשטח המצרי מצאנו מלא כיסאות ופטליות שבהם יכלנו להשתמש ולחמם לנו אוכל ממנות הקרב שהיו ברשותנו

יום אחד קבלנו פקודות לעזוב את שטח מצרים לנסוע לתחנת הרכבת לעלות את הטנקים על הקרנות הרכבת ולעלות צפונה לכיוון רמת הגולן ולגבול סוריה שגם שם הושגה הפסקת אש.

הגענו לרמת הגולן שם שוב חילקו אותנו ליחידות ישבנו בשטח סוריה

לאחר 168 ימים מאז תחילת המלחמה" צוות אגדה" מפקד  מוריק יוסף , נהג הטנק איתן דפני, טען קשר של הטנק דוד יעקב, ואנוכי התותחן של הטנק ליאור שלמה שוחררנו סוף כל סוף מהצבא.

אנחנו היינו בין הטנקיסטים היחידים שלחמו בשתי החזיתות סוריה רמת הגולן  ומצרים  שביבשת אפריקה.    

 

                     

 

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה