|
"זוהיא רק כוויה קטנה" כך קבעה בנחרצות כב' השופטת מיכל ברנט ופקידת הסעד
הגב' אורית ורדי מרחובות. שידעה על מקרה דומה לפני כן ואחרי!!!
וממחלקת הכוויות במדינת ישראל אשר אמורים לסייע במקרים כנ"ל?
ומה דעתו של ראש הממשלה בנדון? ומה חושבת על כך המועצה לשלום הילד?
האם כב' השופטת דורית בייניש - תיתן לגיטימציה לאמא להמשיך ולהתאכזר בקטין חסר הישע?
כתבה נוספת שהתפרסמה בעיתונות המקוונת:
לאן נעלם השוויון בפני החוק כאשר מדובר בפגיעה בקטינים על-ידי הוריהם? הרחקת הורה פוגע מהילד, תלוי במין ההורה. אם שגרמה לביתה כוויות 3 פעמים בחודשיים, נחקרה חצי שעה, נפתח נגדה תיק פלילי והיא קיבלה את החזקה על הילדה. אב שגרם לביתו כוויות בשוגג, במקרה יחיד, נפתח נגדו תיק פלילי והוא נעצר במקום.
אם מאזור המרכז, שגרמה לביתה בת ה-7 כוויות שלוש פעמים בחודשיים, שתיים מן הכוויות היו חמורות ביותר, לא לקחה את הילדה לטיפול רפואי ואף הסתירה את הכוויות מעיני הצוות בגן בו ביקרה הילדה, ע"י הלבשתה בבגדים ארוכים (בחודשים יוני ויולי השנה). רק כאשר הגיע אביה של הילדה לקחתה מהגן התבררו הכוויות הקשות והוא לקח אותה מיידית לטיפול רפואי.
האם, מובן שלא נעצרה, אך גם חקירתה התעכבה 4 ימים, בסופה, למרות התיק הפלילי החמור שנפתח לה, תקיפת קטין חסר ישע על-ידי אחראי, היא שוחררה בערבות עצמית וללא צו הרחקה מהילדה.
אולם פה לא נגמר הסיפור, מאחר ושירותי הרווחה ובית-המשפט לענייני משפחה הגדילו לעשות אף יותר מהמשטרה, ובהחלטתם קבעו כי המשמורת תינתן לאם! זאת על אף העובדה כי לאם נפתח תיק פלילי, על אף קביעת הרופא שבדק את הילדה כי לא ייתכן והכוויות נגרמו במקלחת (כפי שטענה האם) ועל אף חקירת הילדים בה טענה הילדה כי "אמא עשתה את זה" ולשאלה איך? השיבה הילדה "אמא לא מרשה להגיד, זה סוד".
תמוהה ביותר כיצד הגיעו בית-המשפט ושירותי הרווחה למסקנה השגויה כי האם אינה מסוכנת לילדה, זאת מאחר והן תסקיר הרווחה והן החלטת ביהמ"ש אינם מלווים בשום נימוק ואינם תואמים כלל את עובדות המקרה. כמו כן, מצבה הנפשי של האם, הן בעבר והן כיום, בנוסף לפגיעות הקשות האחרונות מעמידים את הילדה בסיכון מתמיד ומתמשך בכל רגע בו היא נמצאת במחיצת האם ללא השגחה של גורם ניטראלי.
שבוע שעבר הזדעזעה המדינה כולה לקריאת הסיפור המצמרר על האב שקילח את ביתו וגרם לה בשוגג לכוויות קשות, שבנוסף אף לא לקח אותה לטיפול רפואי. ובכן, כאשר מדובר באב, דוברות המשטרה רצה ומפרסמת את הסיפור על האב חסר הרחמים שלא טיפל בביתו, אולם כאשר מדובר באם, המסוכנת פי כמה, דוברות המשטרה ממלאת פיה מים.
האם ייתכן שטובת הילד אינה זו העומדת בפני בית- המשפט בהחלטותיו?
האם ייתכן כי עיקרון ריצוי האישה הוא השולט בהחלטות בית-המשפט והוא גובר על טובת ילדה חסרת ישע וזכותה להגנה על בריאותה הנפשית והפיזית?
אין הדעת סובלת את המצב שבו שופטת מאפשרת העמדת ילדה במצב סיכון מתמשך של התעללות סדרתית! בעשותה כן, הופכת השופטת הלכה למעשה לשותפה לדבר עבירה ובעצם כך, הופכת לפושעת הפסולה
האמא המתעללת מבת ים - לא יאומן כי יסופר!
אם איימה להשליך את בתה הפעוטה לפח אשפה
האם טענה כי "בתה כל הזמן צועקת ובוכה" ולכן היא איימה להשליכה לפח בחצר ביתם בבת-ים. שוטרים שהוזעקו למקום עצרו את האם, והפעוטה הועברה לאביה
אבי כהן ![]()
תושבת בת-ים נעצרה אמש (יום ג`) לאחר שאיימה להשליך את בתה בת השנתיים לעגלת אשפה. האם טענה כי "בתה לא התנהגה יפה" ולכן החליטה להעניש אותה.
אתמול סמוך לשעה 9:00 בערב דיווחו שכניה של האשה, על-כך שהיא מכה את בתה הפעוטה ומאיימת להכניס אותה לפח האשפה. מעדויות השכנים שהיו במקום עולה כי האם כבר הרימה את בתה מעל עגלת הזבל, אולם הם שיכנעו אותה שלא לזרוק את הפעוטה לאשפה.
בחקירתה אמרה האם כי היא רצתה להעניש את הילדה, מאחר שהיא כל הזמן צועקת ובוכה. השוטרים גילו כי מדובר באישה בעלת עבר של בעיות נפשיות ובמקביל הזעיקו לתחנת המשטרה את בעלה. הבעל אמר לשוטרים בעדותו כי הוא לא היה באזור בזמן המקרה, אבל כבר ביום שישי רעייתו הודיעה לו שאם הילדה תמשיך להרגיז אותה - היא תזרוק אותה לפח הזבל
השוטרים עצרו את האם ובכוונת המשטרה לבקש לשלוח אותה להסתכלות. התינוקת הועברה לטיפול עובדת סוציאלית ולאחר מכן היא הועברה לאביה ולסבתהּ.
לבני הזוג עוד תינוקת בת חצי שנה וילד בן 14 המתגורר ברוסיה. ראש אגף החקירות במרחב איילון, סגן ניצב מאיר כהן, אמר: "בהתחלה חשבנו שמדובר באירוע הזוי, אולם עד שהגענו האם כבר נרגעה. רשויות הרווחה ימשיכו לבחון מקרוב את המצב בבית. במזל האירוע נגמר כפי שנגמר והילדה לא נפצעה".
האמא מטבריה המתעללת
יום רביעי, 22 באוגוסט 2007, 15:40 מאת: אלי אשכנזי, הארץ
 על גופם של הילדים נמצאו סימני הכאה (ערוץ 10)
תושבת טבריה בת 30 נעצרה לפני שבוע בחשד שהיכתה את שני ילדיה וכלאה אותם. המשטרה שוקלת לערער על החלטת בית המשפט
בית משפט השלום בנצרת הורה היום לשחרר את האשה החשודה בהתעללות בילדיה למעצר בית של שבוע. המשטרה שוקלת לערער על ההחלטה, לאחר שהגישה היום היום הצהרת תובע, שבה נכתב כי נגד האם יוגש כתב אישום על התעללות בקטינים וחסרי ישע ועל כליאת שווא. בית המשפט עיכב את שחרורה מהמעצר עד מחר, כדי לאפשר למשטרה להחליט אם להגיש ערעור.
האם, תושבת טבריה, בת 30, נעצרה לפני שבוע בחשד שהיכתה קשות את שני ילדיה וכלאה אותם. שוטרים שהגיעו לדירתה מצאו את אחד הילדים, בן שלוש, מרוח בצואה בחדר השירותים, בעוד אחיו, בן שנתיים, כלוא בחדר שננעל בשרשרת. האם ניסתה לקפוץ מחלון הבית כשהשוטרים פרצו פנימה. על גופם של הילדים נמצאו סימני הכאה והם אושפזו בבית החולים פוריה.
|
| מעצר האם (צילום: עידו בקר, צילום סטילס: חגי אהרון) |
היום 15/08/2007 בעמוד הראשי במעריב פורסם ונחשף :
ידיעה ראשית בעמוד הראשון "אמא מפלצת".
כתבה מאת דודו בזק בעמוד 5 במעריב. (ידיעות כרגיל ממלא פיו מים)
"הבכי החזק ניסר את הלילה. ילד קטן, בסך הכל בן שלוש, שכב בשירותים כשצואה מרוחה על גופו. אחיו הצעיר היה נעול בחדר הסמוך, ודם זב מפיו.
הילד ידע הוא יישאר כך עד הבוקר, רעב ומפוחד, עד שאמו תחליט שהוא נענש מספיק. כמה שעות מאוחר יותר בבית החולים, לחש הילד לאחיות שטיפלו בו:"אימא הכאיבה לי אבל אני חושב שהיא אוהבת אותי".
"הכל החל שלשום, ביישוב באזור טבריה, השכן דורון ברדה שוב שמע בכי חזק וממשוך של ילדים בדירה ממול. הפעם החליט שלא לשתוק, והזעיק בדחיפות את המשטרה. האם פתחה את הדלת, הבחינה בשוטירם וניסתה לקפוץ מחלון הדירה בקומה הרביעית. אולם השוטרים עצרו אותה, ולאחר מכן החלו לחפש אחר הילדים."
בן השנתיים שוכב על כרית שכולו מכוסה בדם. בן השלו התגלה בשרותים שרוע על הרצפה הקרה בתוך שלולית של שתן, מרוח כולו בצואה, על גופו סימני חבלה קשים, בעיקר בבטן בגב ובראש.
החדר היה נעול מבחוץ בשרשרת. מפקד תחנת המשטרה של טבריה סגן ניצב אילן סרדל סיפר: "זה היה מחזה קורע לב. האם כנראה הזניחה אותם לאורך זמן".
ומדוע בית המשפט לענייני משפחה נתן משמורת לאם שכזאת?
מדוע המשמורת לא הועברה לאב? והיכן היו הרווחה (על כך בהמשך)
והאם אתם חושבים שהילדים לא יוחזרו למשמורת האם??????????
אני קורא לשכן דורון ברדה שגילה את הדבר והזמין את השוטרים בשל זעקות הילדים מדי לילה ליצור בדחיפות קשר עם יעקב בן יששכר ועם ארגוני הגברים הגרושים. 052-4359933
אני קורא לכתב דודו בזק ולכתבת מרב דוד ממעריב ליצור דחוף קשר עם יעקב .
אנו נחשפים לעוד סיפורים מהסוג הנ"ל בואריציות כאלו ואחרות.
מדובר כמובן על ילדי גירושים. האבא כלל אינו מובא בחשבון - כרגיל.
בכתבה מצויין במפורש:
כותרת : הכתובת על הקיר - "מחדל של שירותי הרווחה"
מאת מרב דוד - מעריב
"במועצה לשלום הילד לא מתכוונים לשתוק בעקבות מקרה ההתעללות בשני האחים. זאת במיוחד לאור העובדה כי המשפחה הייתה מוכרת היטב לשרותי הרווחה.
אומר יצחק קדמן - מנכל מועצה לשלום הילד, בכתבה: "אנחנו הולכים לדרוש ממנכ"ל משרד הרווחה להקים ועדה שתבדוק איך טיפלו במקרה באזור טבריה"ת אמר אתמול מנכ"ל המועצה לשלום הילד יצחק קדמן.
"במשך חודשים שירותי הרווחה לא עשו ביקורי בית, למרות שזאת משפחה בעלת מאפייני סיכון". קדמן מדגיש כי שטפי הדם הישנים שהתגלו על גופם של הילדים מעידים על כך שהם עברו התעללות במשך חודשים.
"יש פה מחדל של שירותי הרווחה, וזו לא הפעם הראשונה", מדגיש קדמן,
"הם לא ערניים, הם לא מאתרים בזמן. זה נכון שמערכת הרווחה בקריסה, אך בכל זאת אי אפשר להתייחס לכך בהבנה. אנחנו נותנים אישור בדיעבד להמשיך להתעלל בילדים".
מר קדמן שותף להתעללות בילדים והוא חלק ממנה וזהו כסת"ח מהסוג הזול ביותר.
לסיכום הכתבה נאמר: "למעלה מ37 אלף ילדים נפלו קורבן להתעללות בשנת 2005, כשרוב הנפגעים הם מתחת לגיל תשע. למעלה מ90 אחוז מהחשודים בהתעללות הם קרובי משפחה. לפי הנתונים, אמהות נוטות להתעלל יותר מאבות משום שהן לרוב האחראיות?!? על הטיפול בילדים ועל חינוכם" - סוף ציטוט נתונים רשמיים של המועצה לשלום הילד.
האמא מהמרכז המתעללת
אם חד הורית בת 41 ממרכז הארץ, שהורשעה בהתעללות בבתה הקטנה במשך שש שנים מאז היתה בת 8, נענשה ב-200 שעות עבודות למען הציבור ומאסר על תנאי בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי למרות שהאם נהגה להתעלל בבתה, להכות אותה, לקלל ולאיים עליה, יש להתחשב בהמלצת שירות המבחן ולהטיל עליה עונש שיקומי.
שירות המבחן קבע בתום התסקיר שערך לאם כי קיים שיפור ניכר ביחסיה עם בתה מאז התערבות הגורמים הטיפוליים. עורך הדין שרון קינן אמר בדיון בבית המשפט כי כל אירועי האלימות קרו כתוצאה משימוש באלכוהול וביקש להתחשב במצבה של האם, שילדה את בתהּ כבר בגיל 16 ומאז מתמודדת עם קשיים רבים הכרוכים בגידול שתי בנות.
השופט שגזר את עונשה של האם, חאלד כבוב, כתב בהחלטתו כי יש לקוות שהתערבות גורמי הטיפול והסיוע שניתנו
לנאשמת גרם לכך שלמדה להתמודד עם מצבה הקשה. "נכון שבמקרה כזה בית המשפט יבוא לקראת הנאשמת, כל זאת בתקווה שאכן התנהגותה, כפי שמוצאת ביטויה בכתב האישום, תהה בגדר נחלת העבר. שאם לא כן, באם יחזרו על עצמם המעשים בעתיד, לא יהסס בית המשפט מלמצות את הדין איתה.
במקרה זה ולאחר שנתתי את דעתי בכל השיקולים הראויים, דומה שראוי להעדיף את אותו אינטרס של טובת התא המשפחתי וטובתה של הקטינה, וראוי להעדיף את הפן השיקומי על הפן העונשי וההרתעתי".
המטפלת המתעללת
שנה וחצי מאסר בפועל נגזרו (25.5.06) הבוקר על המטפלת גלינה גוריאצקין, שהורשעה בהתעללות בקטינים ותקיפת תאומים בני חצי שנה כאשר היתה המטפלת שלהם. כמו כן, נגזר עליה לשלם פיצויים להורים בסכום של 5,000 שקלים.
פרקליטתה, עורכת הדין מיכל בכר, הודיעה כי תערער על ההרשעה ועל גזר הדין באומרה כי מדובר בעונש חמור: "מדובר בבחורה צעירה ללא עבר פלילי. בניגוד לקביעות של בית המשפט, שאנחנו כאמור נערער עליהן, לא מדובר במעשים שהתבצעו כי היה רוע בסיסי שטמון בה, אלא על רקע מצב נפשי קשה ביותר. היא מצטערת על המעשים".
"היכתה, טילטלה והטיחה את ראש התינוקות בספה"
לעומת זאת, הוריהם של התאומים אמרו כי העונש קל מדי: "כל מי שהסתכל בקלטת ראה איך שהיא מטיחה את התינוקת 'במקרה' על הספה. מה היה קורה אם היא הייתה זורקת אותה על הרצפה? ואוי ואבוי מה היה קורה אם היינו מחכים עוד חודש, ואז התינוקת הייתה נכה או חס וחלילה מתה".
המקרה התגלה לאחר שזוג ההורים הבחינו בהתנהגות מוזרה אצל ילדיהם: הם הפסיקו לחייך ונרתעו מהמטפלת. ההורים חשדו כי גוריאצקין מתעללת בהם והחליטו להציב מצלמת וידאו בביתם, שתתעד את מעשיה. בקלטת נראית המטפלת כאשר היא מכה, מטלטלת ומטיחה את ראשם של הילדים הקטנים בספה. "ראינו את הקלטת ופשוט הזדעזענו בצורה בלתי רגילה", סיפר האב. |
.JPG)
מחקר חדש: התעללות בילדים (Child Abuse) גוברת כאשר האבות רחוקים מהבית
מאת: מוטי חיימי | פורסם ב: 29-08-2007 | תגובות: 0 | צפיות: 45 | דירוג:
בימים האחרונים נחשפנו לסיפור מחריד של התעללות והזנחה של אם בילדיה.
לציבור הישראלי קשה לעכל סיטואציה כזו בה אם מתעללת בילדיה, ובד"כ האם נתפסת כמטפלת האולטימטיבית בילדים, הן בעיני החברה והן בעיני מערכת החוק (במצבי גירושין). מסתבר , כי האפשרות להתעללות בילדים דווקא מצד האימהות- אינה נחשבת מוזרה אם קוראים את ממצאי המחקר הבא.
מחקר חדש גדול מטעם הפנטגון, שבדק את הנושא, פורסם לאחרונה בארה"ב.
המחקר מופיע ב- Journal of the American Medical Association.
הממצאים העיקריים היו כי ילדים בכמה משפחות להורים המשרתים בצבא –מועדים להתעללות והזנחה מהאמהות שלהם כאשר האבות היו במלחמה בעיראק או אפגניסטן.
עפ"י המחקר, נמצא כי כאשר האבות היו מוצבים במלחמה רחוק מהבית, האמהות התוודו על שנתנו טיפול לא ראוי לילדיהן פי 3 יותר מאשר בזמן שהאבות היו בבית.
במהלך התקופות הללו ,בהן האבות לא שהו בבית, האמהות שהיו בבית לבדן, הזניחו את ילדיהן פי 4 יותר, והתעללו בהם גופנית פי שניים יותר מהרגיל.
החוקרת הראשית של המחקר, דבורה גיבס ,מה-
RTI International in Research Triangle Park, N.C.,, תיארה כמה תסריטים שבהם נתקלה: האמהות נהגו להשאיר את הילדים לבד בדירה, לא לקחו את הילדים לביה"ס בבקרים, ולא שמרו על הבית בצורה הראויה למגורים.
רשויות בצבא האמריקני, אישרו גם הם כי נחשפו לתופעות דומות בשנתיים האחרונות בבסיסים צבאיים גדולים , במקרים שאמהות הזניחו את ילדיהן.
החוקרים במחקר ניתחו את הנתונים שהתקבלו ממרכזים צבאיים גדולים בין השנים 2001-2004. מאז, שיעור ההצבות של אבות לשירות צבאי רחוק מהבית- רק הלך ועלה, דבר שמעיד כי הממצאים כיום אף חמורים יותר.
נכללו במחקר רק משפחות שנתקבל עבורן לפחות דיווח אחד של טיפול לא ראוי בילד, כך שייתכן כי במציאות התמונה חמורה יותר.
החוקרים מצאו דיווחים על התעללות או הזנחה לפחות ב-3000 ילדים. הטיפול הלא ראוי כלל: הזנחה, נטישה, התעללות גופנית, התעללות רגשית , והתעללות מינית.
לעומת זאת, כאשר הגברים נשאר בבית עם הילדים, ונשותיהם הוצבו במלחמה, האפקט על שיעור ההזנחה או ההתעללות בילדים- היה זניח. החוקרים הסבירו ממצא זה בכך שגברים נוטים יותר להיעזר במשפחה המורחבת , או במקורות אחרים.
ממצאי מחקר זה דומים לממצאים של 2 מחקרים קודמים שמצאו שיעור גבוה יותר של הזנחת ילדים במשפחות להורים המשרתים בצבא, במיוחד בתקופות מלחמה.
כמדינה שבה אבות רבים משרתים בצבא, ובמיוחד לאור העובדה שרוחות מלחמה עדין מנשבות ללא הרף באזורנו, מין הראוי שנהיה מודעים לתופעות המתוארות במחקר זה.
10/20/2005
תסמונת ההנכרה ההורית (parental alianation syndrom) היא אחת התופעות הקשות של עולם הילדים שהוריהם התגרשו. מדובר במקרה בו ההורה המשמורן, זה שהילד גר אצלו, גורם לשנאה אצל הילד כלפי ההורה האחר וגורם לו להירתע מקשר איתו. לעיתים מדובר בשטיפת מוח של ממש, שכוללת שכנוע הילד באירועים שלא קרו והפחדתו. באחד המקרים הקיצוניים זה גם הגיע לרצח אב אוהב בידי ילד מסומם ומוסת. הסיבות? שנאה תהומית בין ההורים, שמביאה כל אחד מהם להשתמש בכלים ביש בידיו כדי לנקום. במקרה של הורה משמורן עיוור משנאה, גם ילדו האהוב הוא כלי.
בישראל הגיעו כמה וכמה מקרים לדיונים בבית המשפט, ובחלק מהם התקבלו החלטות על סמך הרשעה בגרימת התנכרות להורה. הבסיס המחקרי להרשעות כאלה, כפי שהציגו אותו כמה מהמומחים הישראלים בבית המשפט, היה בין השאר מחקריו של פרופ` ריצ`ארד גארדנר, הפסיכולוג האמריקני שטבע את המונח וקידם אותו מחקרית בשנים האחרונות. מודל הטיפול בפיתח גארדנר מותאם למידת הקיצוניות של ההתנכרות להורה ובמקרים הקשים הוא ממליץ על הרחקת הילדים מההורה המנכר, מתן תמיכה וסיוע בסביבה נטראלית כדרך להכנתם לחיים עם ההורה האחר, ולאחר מכן הסדרת הקשרים גם עם ההורה המנכר שיחדל להיות ההורה המשמורן.
אחד המקרים הקיצוניים ביותר התברר בבית המשפט העליון ב-2004. מדובר היה באם שהסיתה את שני הילדים נגד האב, עד כדי כך שהם סירבו להיפגש איתו בכל תוקף והמערכת לא היתה מסוגלת להתמודד עם האם ומשפחתה. חוות הדעת שהתקבלו העידו על נזק נורא שנגרם לילדים בגלל משבר הנאמנות שהאם הטילה אותם לתוכו.
הפסיכולוג הקליני, ד"ר ר` אלדור, שמונה על ידי בית המשפט לתת חוות דעת, קבע כך: "אין ספק שהמחיר הנפשי לילדים בטווח הקצר הינו כבד מאוד, והסיכון לטווח הארוך מדאיג ביותר. ט` מוותר על עדות חושיו למען נאמנות לאחיו ולאימו. לו היה זה אדם בוגר שהיה מסלף את תהליכי התפיסה למען המשגה נוקשה וגורפת – היינו עוסקים בתחום פסיכופתולוגיה כבדה. ואילו מ` צובר שליטה וכוח בתוכו בד בבד עם בוז כלפי סמכויות שנקשרות לדמות האב. לו היה זה אדם בוגר שאינו קשוב לסמכות ואינו נרתע מלפגוע בזולתו, היינו יותר ממודאגים ביחס להשלכות החברתיות הקשות של אישיותו ותוצרי התנהגותו"
בהחלטתו, בג"ץ אימץ את מודל הטיפול שהציעו הפסיכולוגים והורה על העברת הילדים זמנית למוסד בו יוכנו לקראת העברת האחריות להם לאבא (באותו שלב, תחת צילה של האם המתעללת נפשית, הילדים לא היו מוכנים לפגוש באב).
על פסק הדין הזה היתה דרישה לדיון נוסף בעליון (דנ"א 6041/02) בהרכב מורחב, ובו התהפכה ההכרעה. הפעם הועדפה עמדתה של השופטת פרוקצ`יה, שלא מולאו עד תום כללי הוצאת ילד מרשות הוריו לפי חוק הנוער. פסק הדין כלל לא עסק בשאלה המהותית - מה מצבם של הילדים. במקום זאת, התעסק הנשיא ברק ותומכיו בהרכב בפנקסנות חקיקתית: האם עונה הבקשה של פקידת הסעד על כל דקדוקיו של סעיף 12 לחוק הנוער.
השופט גרוניס, צדיק אחד בפסיקה הזו, שאל בדעת מיעוט: "האם עמדתה של האם מייצגת את התא המשפחתי, שלמעשה התפרק, רק בשל כך שהינה ההורה המשמורן? מדוע להתעלם מדעתו של ההורה האחר - במקרה זה האב - רק משום שבנקודת זמן מסוימת איננו ההורה המשמורן?"
והוא ממשיך: "למען הסר ספק נבהיר, כי אותן שאלות היו מוצגות אילו הסיטואציה הייתה הפוכה, היינו, האב הוא המשמורן בעוד האם מעוניינת בהעברת המשמורת לידיה. המסקנה המתבקשת היא שלעתים קיימות נסיבות בהן לא ניתן לדבר על אוטונומיה של התא המשפחתי, וזאת כאשר התא אינו קיים עוד כמסגרת אחת, הפועלת בהרמוניה ובאינטימיות ותוך שיתוף פעולה למען טובתם של הילדים ובהתחשב בזכויותיהם.
"במקרים מעין אלה חובה על המדינה לקבוע מנגנון להכרעה, שבראש מעייניו תהא טובתם של הקטינים. בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הדתיים השונים עוסקים בסוגיות אלה ודומות להן מידי יום. התפרקותו של התא המשפחתי והיעדר הסכמה בין ההורים אינם צריכים להביא לכך שרשויות המדינה, כולל הערכאות לסוגיהן, יחליפו את ההורים כגורמים הראשוניים המחליטים באשר לילדיהם הקטינים. ברם, חילוקי הדעות בין ההורים מעצימים את הצורך בהתערבות של גורם חיצוני. בדרך כלל יהא זה בית המשפט (או בית הדין הדתי), שיפעל על פי יוזמה של אחד ההורים. לעתים הגורם היוזם את הפנייה לבית המשפט יהיה רשות של מדינה, דוגמת פקידת הסעד במקרה דנא. בין כך ובין כך, קיים צידוק רב יותר למעורבות בהחלטות הנוגעות לקטינים מקום שלא קיימת הסכמה בין ההורים"
לעומת זאת, מעניין לראות למי עלול להיגרם נזק, לדברי השופטת פרוקצ`יה, אם הילדים היו מוצאים מהאמא המסיתה: "נזק לילדים, לאימם, ולרעיון ולתכלית שלשמם נועד חוק הנוער". הלו, יש גם אבא שם בסיפור, זוכרת כבודך? הוא פחות חשוב אפילו מהרעיון של חוק הנוער?
בית המשפט העליון קיבל החלטה שתהפוך את הילדים האלה לאומללים לכל ימי חייהם. ילדים שישנאו את אביהם בגלל שאמא אמרה להם לשנוא אותו, וישנאו את עצמם בגלל שהם עושים את זה. ילדים שנאלצים לשקר לעצמם יום יום רק בגלל אמא שתלטנית, מרושעת ושואפת נקם. הסיכוי היחיד שלהם היה הוצאתם מבית האמא המרעילה את נפשם, והעברתם לבית אביהם שלבטח יאפשר להם לראות את אימם מחצית מהזמן.
אבל לא, בית המשפט של ברק ופרוקצ`יה, עם מצא וחשין (שאישר קריעת ילד מאביו הישראלי והגירתו עם אימו לאנגליה, כזכור) כמקהלת אומרי אמן שאין להם דיעה עצמאית, התעלם מחוות הדעת של המומחה. התעלם, פשוטו כמשמעו: ההשפעה הרעה של האמא על הילדים מוזכרת רק בדברי גרוניס. ברק ופרוקצ`יה מדברים גבוהה גבוהה על חשיבות הקשר בין ההורים לילדים, ועל האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שמגינה על הקשר של הילד למשפחתו, כאילו מדובר בנטילת ילדים משני הוריהם האוהבים והשלווים. כאילו אין פה משפחה מפולגת, כאילו אין פה שימוש בילדים לניגוח.
פשוט לא יאמן כי יפסק.
|
|
| |
הוארך מעצר אם החשודה בהכאת בנה החולה בניוון שרירים
בית משפט השלום בתל אביב האריך בחמישה ימים את מעצרם של תושבת העיר בת 38 וחברה לחיים בן 37 שנעצרו בחשד שהתעללו בבנה בן ה-10 של האישה הסובל מפיגור שכלי ומחלת ניוון שרירים.
האם טענה שהחבלות נגרמו מ"צביטות שהילד עשה לעצמו".
(אבי כהן) | | |
| פורסם ב27 באפריל 2004, 19:51 |
|
במדור |
כללי | |
כתבה ע"י ג'ק
הציבור הרי מעולם לא זוכר מעשי רצח של ילדים שנרצחו באכזריות
על-ידי נשים וקיימת אדישות והתעלמות מוחלטת של כל מעשי אלימות
מצד נשים כלפי ילדים, למרות שהוכח שלמעלה משני שליש מההתעללות
בילדים נעשית על-ידי נשים.
הסיבה לכך היא שטיפות מוח ושיטות שבאמצעותן מצליחות הפמיניסטיות דרך
אמצעי התיקשורת לשלוט בציבור ולהסית אותו נגד גברים, בזמן שכל מעשה
רצח או אלימות של נשים מתקבל בהבנה וסימפטיה שמציגה אפילו אישה שרצחה
את ילדיה כ"קורבן".
חשוב גם להסביר שהטענה ש"רוב הרוצחים הם גברים" באופן מניפולטיבי
היא נכונה כי כאשר נשים רוצחות אפילו ילד חסר אונים, הן מורשעות
בסעיף "הריגה" ולא רצח וכך מצליחות הנשים ליצור תפיסה שקרית
ש"מאוד נדיר שנשים רוצחות" - טריק ומשחק סימנטי נבזי וטיפוסי.
אציג כאן מספר מקרי רצח מזעזעים ואת הדפוס הברור של הצגתם כ"קורבנות",
סלחנות יתר של אמצעי התיקשורת והציבור ובסופו של דבר - השפעה על
מערכת החוק והמשפט שמשחררת אותן בקלות:
בינואר 1991 רצחה צביה לב את בנה האוטיסט בן ה-16 והיא שוחררה מהכלא
לאחר שנה בלבד. הטענה שלה הייתה שהיא "סבלה מאוד כי היה לה קשה לטפל
בו 24 שעות".
ראשית, אני יודע שמדובר בקישקוש מוחלט של רוצחת פחדנית ואכזרית ביותר מפני
שאני בעצמי מגיע ממשפחה כזאת. אחותי הגדולה סובלת מפיגור שכלי
קשה והוריי גידלו אותה בבית עד גיל 18 וחטפו ממנה מכות רצח בגלל התקפים
קשים שהיו לה, בעיקר אימא שלי שטיפלה בה במסירות יוצאת דופן 24 שעות
ביום, לעיתים ללא שינה. במשך כ8 שנים היו לאחותי הגדולה התקפים מאוד
קשים ומאוד אלימים והיא הכניסה מכות רצח לאימא שלי עד כדי דם ושברים
ולעיתים היא אף הגיע לבית חולים. תודה לאל בגיל 18 הוריי הצליחו להעביר
את אחותי לפנימייה ומאז מצבה באופן יחסי השתפר.
גם אני וגם הוריי לא מסוגלים לעכל ולהבין איך אישה יכולה להיות כל-כך אכזרית
ומרושעת וחסרת לב ולרצוח את בנה רק מפני שהיה תלוי בה והיה כמו ילד קטן.
לדעתי צריך אכזריות מאוד מיוחדת, חסרת תקנה וחוסר מצפון מוחלט לא רק כדי לבצע רצח שכזה אלא במיוחד להצדיק אותו ולהרגיש סימפטיה והזדהות עם הרוצחת ולרוע המזל, לציבור הנשים בישראל יש את כל הכישורים לכך. מקרה אחר הוא של אישה בשם מרינה דווידוביץ' שבמרץ 1992 הטביעה למוות את שתי בנותיה הקטנות באמבטיה. הרוצחת כבר מזמן השתחררה אבל לציבור לא איכפת כי כל יום, כל ידיעה וכל אייטם תיקשורתי בנושא אלימות מתמקד באופן אובססיבי בפשעים שבהם חשודים גברים, גם כאשר לא הוכחה אשמתם. העיתונאית הפמיניסטית אבירמה גולן מעיתון כותבת בנושא: " קשה, בלתי אפשרי, לאמוד את סבלו של מי שנולד לו ילד חריג שזקוק לטיפול 24 שעות ביממה, והאחריות לחייו ולרווחתו כבדה מנשוא. כל מי שיודע משהו על הקושי הזה - שגבר בשנים האחרונות ככל שמערכת הרווחה הולכת ונחלשת ומפקירה את המשפחות לגורלן - מתקשה לשפוט את מי שהגה מחשבות נוראות או אף עשה מעשים נוראים. " אבל היא מפלה באופן כמעט אינסטינקטיבי לטובה את הנשים, ומציינת את מעשה הרצח של מרינה דווידוביץ' : "כשמרינה דווידוביץ' הטביעה במארס 92' את שתי בנותיה הקטנות באמבטיה הודבקה לה, בציבור ובתקשורת, תווית של מפלצת. " ובמקרה שסב רצח את נכדתו, היא כותבת: " לעומת זאת, התיאור הסלחני של מעשה הסב נשען על ההנחה שהנכדה האוטיסטית לא היתה "נורמלית", ולכן, מתוך אהבה "גדולה מהחיים", סבה גאל אותה ואת הוריה מה"לא נורמליות" המכבידה. תיאור זה מעניק לרצח לגיטימציה מפחידה. " תיאור מעניק לרצח לגיטימציה מפחידה?! והעובדה שאישה שרצחה את בנה האוטיסט וישבה בקושי שנה בכלא - האם זה לא מעניק לגיטימציה מפחידה לרצח?!? פמיניסטיות רגילות ממש באופן אוטומטי להגן על נשים, אפילו בתת מודע שלהן. במקרה הזה העיתונאית משתמשת בתרגילי פסיכולוגיה "הפוך על הפוך", כלומר היא מתארת אישה שרצחה את שתי בנותיה כקורבן של התיקשורת כדי להצדיק (במודע או לא במודע) את השאננות וחוסר האיכפתיות של היחס התיקשורתי-ציבורי למעשי רצח ואלימות מצד נשים כלפי ילדים. זוהי רק דוגמא קטנה וקלה ייחסית לכיצד נשים בעמדות כוח והשפעה מתייחסות בסלחנות חסרת גבולות לנשים רוצחות ומתארות אותן באופן אוטומטי כ"קורבנות". סיפור קשה יותר הוא סיפורה של אישה מקרית מוצקין שבתחילת 2000 השליכה מחלון הבניין את בנה התינוק וביחד איתו גם את הכלב מהחלון. קישור לסיפור " הזהרתי את כולם שזה מה שיקרה", אומר האב שבנו הושלך אל מותו מן הקומה הרביעית. "רצתי לכל מקום וביקשתי שישגיחו על האמא. התקשרתי עשרות פעמים לפסיכיאטר שלה, ד"ר עמיקם טל, והתחננתי לפניו שיאשפז את אשתי, שיטפל בה. והפסיכיאטר היה אומר שהכל בסדר. שאין לי מה לדאוג" ביום ראשון 16 בינואר השנה, בשעת בוקר מוקדמת, השליכה אם צעירה מקרית-מוצקין את תינוקה הפעוט, בן שלושה חודשים, מחלון ביתה שבקומה הרביעית. בעקבות התינוק התעופפו מסמכים שונים, פנקס חיסונים של התינוק, בובת עץ, שמיכות והכלב. התינוק נפטר מיד. הכלב נפצע קשה. מדמם וצולע ניגש לגופת התינוק ושמר את שנתו. מסע הטירוף של האם נמשך. היא יצאה מן הבית, נטלה עימה סכין מטבח והחלה לרוץ לכיוון בית חמותה, שבו שהה באותה עת בנה הבכור בן השבע. באמצע הדרך עצרה, פשטה את בגדיה ורצה עירומה ברחובות העיר. " תחילה האישה הורשעה ברצח אבל לאחר שלוש שנים של מאבק משפטי ממושך של משפטנים ומומחים בכירים בתחום שממש התגייסו להגן על הרוצחת, הם הצליחו לשנות את סעיף ההרשעה מרצח ל"הריגה" ובכך הצליחו לקצר את עונשה מ12 שנה ל8 ואפילו את זה מתכננים לקצר. בקרוב, תוך שנה או שנתיים הרוצחת תשחרר וקיימת סכנה של ממש לחיי הילד השני שגם אותו היא הבטיחה לרצוח. למעשה לאף אחד לא איכפת כי בישראל יש אינספור גופים ואירגוני נשים שכל מה שמעניין אותן זה תמיד להציג נשים, אפילו רוצחות, כ"קורבנות", ולהחזיק כמה שפחות אסירות, כפי שהן מכנות, "כלואות" בבתי הסוהר, רק כדי להמשיך "להוכיח" את טענתן ש"רוב הפושעים הם גברים". אלה מקרים קיצוניים אבל יש מקרים חמורים לא פחות של נסיונות רצח שרק במקרה לא הצליחו לחלוטין. רוב מעשי האלימות כלפי ילדים, כולל רציחות ילדים נעשים על-ידי נשים וזאת עובדה ידועה בכל העולם, רק שלפמיניסטיות זה לא נוח ולכן הן מצליחות לשטות בציבור באמצעות תרגילי צנזורה וסילוף מידע. כך למשל לפני כחצי שנה אישה דקרה את בתה והמקרה קיבל ידיעה קטנה, שולית ושטחית בעמוד האחרון בעיתון ועוד עשרות מקרים שזוכים לכיסוי תיקשורתי מזערי לעיתים עד כדי התעלמות כמעט מוחלטת. גם בחו"ל קיימות שיטות זהות של סילוף האמת והגנה אובססיבית ושיטתית על נשים רוצחות ופושעות, רק שבחו"ל מתחילה מודעות מסויימת לשקרים ולתכסיסים המכוערים של הפמיניסטיות. מקרה מזעזע לדוגמא הוא של אומנת בריטית, לואיז וודוורד בת ה-19 שרצחה בשנת 1997 פעוט בן 8 חודשים. לואיז וודוורד השופט קבע תחילה שהיא אשמה אבל לאחר מכן, בגלל לחץ מאסיבי של אינספור אירגוני נשים ולחץ ציבורי שהופעל עליו, הוא נאלץ לשנות את החלטתו. אותה רוצחת, לואיז וודוורד, הספיקה כבר להשתחרר וללמוד משפטים וכיום היא כבר עורכת דין עם דיפלומה. אני זוכר את המקרה הזה היטב באופן מאוד אישי כי באותה תקופה כתבתי ברשת דואר חובבנית בת כ400 איש בשם אולטינט בתחנות בי.בי.אסים שהיו קיימים לפני תקופת האינטרנט. קיבלתי עשרות אי.מיילים זועמים וכועסים (פליימים) ומכתבי נאצה שכינו אותי בשמות ואמרו שאני אדם מסוכן וגזען ונאצי ומסית, רק בגלל שהעזתי לכתוב "אני לא מאמין שהיא באמת חפה מפשע, כמו שכולכם חושבים". אחד כתב לי "ראיתי אותה בטלווזיה ואת העדות שהיא נתנה בבית-המשפט, היא בכתה ודיברה עם דמעות ומכל הלב לכן אני מאמין שהיא חפה מפשע ואתה..." וקללות וכו'. עוד מאמרים בנוגע למניפולציה הפמיניסטית הטיפוסית בסיפור הספציפי הזה: קישור ראשון קישור שני המקרה שזיעזע ב2001 את כל ארה"ב היה המקרה של אנדריאה ייטס, אישה שהטביעה למוות את חמשת ילדיה. אנדריאה ייטס אנדריאה ייטס הייתה אמורה לקבל גזר דין מוות אבל בסופו של דבר בגלל לחצים של אירגוני נשים וציבור הנשים ומשפטנים שטענו ש"היא לא אשמה במחלתה", בסופו של דבר היא לא קיבלה עונש מוות, למרות שבטקסס, המקום בה נעשה המשפט שלה, שופטים פוסקים גזר דין מוות על רוצחים בלי לחשוב פעמיים. לא רק שהפמיניסטיות הגנו על הרוצחת וחשו הזדהות עמוקה איתה, האירגון הפמיניסטי הכי גדול בארה"ב פתח בשבילה קרן תמיכה מיוחדת! קרן תמיכה לרוצחת חמשת ילדיה במקרה אחר בשנת 2002, אישה אמריקנית בשם מדלין גורמן צולמה במקרה מכה את בתה. במשך שבוע שלם חיפשו אחריה והתיאור שלה הופץ באמצעי התיקשורת כאשר היא הספיקה כבר לצבוע את שיערה ולשנות תסרוקת. מדלין גורמן בתיקשורת הישראלית לא התייחסו כמעט בכלל למקרה, חוץ מידיעה קצרה שבה כלל לא ציינו שהאישה הייתה מבוקשת במשך שבוע וכל אמריקה חיפשה אותה. במקום לומר את האמת, הכתב בערוץ 2 אמר ש"היא הסגירה את עצמה מרצונה". בסי.אן.אן ובתיקשורת שמחוץ לישראל אומנם התייחסו ברצינות והרחיבו לגבי הפרשה אבל עדיין, התייחסו אל מדלין גורמן כאל סלבריטאית. נראה לי מאוד מוזר שעשו למענה מסיבת עיתונאים מיוחדת שבו היא דיברה וענתה לשאלות העיתונאים ממש כמו נשיא ארה"ב או אדם חשוב אחר (בידיי הקלטה, כלום לא יעזור לכן!!!). כמובן שאלה מספר דוגמאות קשות וקיצוניות ויש לי עשרות רבות שאם ארחיב בהן, לא אסיים לכתוב את הנושא אף פעם אבל חשוב מאוד שנדבר על הדפוס הקבוע : קודם כל, נשים מתגייסות להגן על נשים, אפילו רוצחות ילדים אכזריות וחסרות מצפון. ההתגייסות הזאת כוללת נשים בכל התחומים בהם יש להן כוח והשפעה - משפטניות, פסיכולוגיות, פסיכיאטריות, קרימינולוגיות, קצינות משטרה, שופטות, עיתונאיות, ועוד, כולן מגוייסות לשרת בנאמנות קנאית את הפמיניזם ולהפוך אפילו את האישה המפלצתית והאכזרית ביותר ל"קורבן מסכן וחסר אונים", הכל כדי להוכיח ולחזק בכל פעם את הטענה ש"נשים הן מין עליון וטהור ומושלם". דפוס שני - התעלמות של אמצעי התיקשורת וכיסוי תיקשורתי מאוד שיטחי. רוצחות ילדים כלל לא נכנסות לתודעה הציבורית ובטח לא נשמרות. כפי שציינתי בתחילת דבריי, אין אדם בישראל שלא מכיר את אלי פימשטיין והתינוקת הודיה אבל אף אחד לא יודע מי זאת מרינה דווידוביץ' והקורבנות שלה או רוצחות ילדים אחרות וילדים שהיו קורבנות של נשים רצחניות. דפוס שלישי וחמור מכל - מבחינת המערכת המשפטית, לפי הפמיניזם ששולט בה, חייבים להתחשב בנשים מתוך אינספור תירוצים וטיעונים שמשחררים נשים שרוצחות ילדים. טיעונים כמו דיכאון לאחר לידה, בעיות נפשיות כתוצאה מהתעללות "על-ידי גבר", תסומנת טרום-וסתית, תאונה ועוד. אם תבדקו באופן משפטי, תגלו שקיימת דוקטרינה שלמה של הגנה משפטית לנשים אלימות רוצחות אפילו כאשר הקורבנות הם ילדים קטנים וחסרי אונים. מעניין מאוד שלפי אותן פמיניסטיות שטוענות שנשים לא נחותות מגברים בשום תחום, פתאום יש לנשים צרכים מיוחדים ומאפיינים הורמונליים ביולוגיים שחייבים להתחשב בהם כאשר מענישים אישה שהכתה או רצחה את בנה. הצביעות, השקר והמוסר הכפול כמובן לא מסתיים כאן, בכל נושא יש להן טיעונים לכאן ולכאן, הכל כדי להצדיק ולחזק ולשרת את המטרה שלהן. הנשים בישראל הן מאוד אלימות וכוחניות. בישראל, אלימות של נשים כלפי ילדים נחשבת נורמה מקובלת לחלוטין. חבר שלי שגדל בארה"ב, והיה בארץ שנים רבות וסבל כאן מאוד, סיפר לי שהמנהלת נהגה לכלוא את הבן שלו במשך שעות בחדר קטן ומחניק. נגרמה לו טראומה נפשית קשה והבעיות הבריאותיות שלו החריפו. כשהוא גילה שיש התעללות, הוא ניסה להתלונן ולא משנה למי פנה אף אחד לא היה מוכן לעזור. כאשר הוא התלונן על המקרה בפני עובדת סוציאלית, היא צחקה ואמרה לו "נו, אז מה, גם אני נועלת את הילדים שלי בבית!". הוא בעצמו עיתונאי והתיקשורת לא הייתה מוכנה בשום ואופן להתייחס לסיפור ולעזור לו. מאוחר יותר התפרסם סיפור דומה רק כאשר הקורבן הייתה ילדה. בישראל שולטת דיקטטורה פמיניסטית מטריארכלית אלימה ומסוכנת שמתעללת בילדים מגיל צעיר, היא מתאכזרת אליהם, הכל כדי לחנך וללמד אותם שאישה היא השולטת והסמכות העליונה. ג'ק
|
|
|
מזל אוחנה צילום: דודו בכר
| |
| |
|
|
| יחיאל אוחנה ז"ל צילום רפרודוקציה ידיעות אחרונות | | |
| |
9 שנות מאסר למזל אוחנה שהרגה את בעלה
מזל אוחנה הרגה לפני שנתיים וחצי את בעלה יחיאל, לאחר שבמהלך ויכוח ביניהם אחזה בסכין ודקרה אותו בשוגג. השופטים ציינו כי התחשבו בכך שהיא הושיטה לו עזרה לאחר המעשה
ורד לוביץ' 
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום (ב') תשע שנות מאסר על מזל אוחנה, שהרגה את בעלה יחיאל לפני כשנתיים וחצי.
בתחילה הורשעה אוחנה ברציחתו אך בית המשפט העליון הפחית את האישום להריגה לאחר שקבע כי לא היתה לה כוונת תחילה במעשה.
המקרה אירע כאשר בין בני הזוג התפתח ויכוח במטבח ובמהלכו ניסו לחטוף סכין מטבח אחד מהשני. אוחנה אחזה את הסכין ודקרה בשוגג את בעלה בצווארו וגרמה למותו המיידי.
מיד לאחר מכן היא הזעיקה את המשטרה ואת השכנים בניסיון להציל את חייו, אך ללא הצלחה.
בגזר הדין כתבו היום השופטים כי "במערכת היחסים שביניהם שרר מתח מתמיד אשר מצא מדי פעם לפעם פורקן בביטויים הדדיים של אלימות בעוצמה נמוכה". הם הוסיפו כי "אין זה המקרה שבו ניצב בעל אלים, בריון ומכה מול אשה כנועה, מוכה וסובלת בשתיקה לאורך שנים".
השופטים ציינו כי "המעשה הקטלני גרם כצפוי לשבר משפחתי כבד וגזר מסכת ייסורים על שתי בנותיהם של בני הזוג אשר גדלות היום אצל אמה של אוחנה".
השופטים התחשבו בגזירת העונש בכך שהיא הושיטה לו עזרה לאחר המעשה. הם כתבו בגזר הדין כי מתצהירים שהוגשו לבית המשפט עולה כי בני משפחתו של הבעל ביקשו שלא לגזור עליה תקופת מאסר ארוכה כדי שתוכל לשוב ולגדל את בנותיה.
| | |
ארכיון אלימות נ(ח)שית
האשה שזרקה את תינוקה מהחלון - נאשמת היום ברצח WALLA 14.2.00 סעיף האישום שונה בהמשך ל'הריגה'
בת ה-18 שזרקה את תינוקה לפח: ''פחדתי מההורים. קיוויתי שהוא ייחנק'' WALLA 5.3.00 מקרה מירב אדרי
12 שנות מאסר לאשה שהשליכה את בנה מחלון ביתה WALLA 7.5.01
קשרה הבעל לכיסא - חזרה ומצאה אותו מת YNET 2.8.00
ארבע וחצי שנות מאסר לצעירה שהרגה בחור שהטריד אותה מינית WALLA 27.9.00 מקרה אולגה לשקרוב
רצחה את חברה לחיים לאחר שדרש ממנה לבצע הפלה WALLA 15.11.00 מקרה אילנה טוקמטוב
ילנה טוקמקוב הואשמה ברצח ולא בהריגה YNET 29.11.00 ''במשטרה הביעו פליאה על כך שהיא הואשמה ברצח ולא בהריגה.''
פרשת רצח שטיירמן: החשודה מכפר סבא הודתה שיזמה את הרצח WALLA 18.1.01
מאסר עולם ועוד 10 שנות מאסר לאסתר מיכאלי, בגין רצח שביצעה לפני שלוש שנים בעטרות YNET 29.5.01
נערת הליווי התוודתה ביומנה: רצחתי 3 גברים WALLA 17.8.01
תל אביב: רצחה את חברה לשעבר ופצעה קל את ידידתו WALLA 18.8.01 מקרה איריס צלעי
הוארך מעצרה של החשודה ברצח בן זוגה לשעבר WALLA 19.8.01 ידיעת המשך למקרה הקודם
חשד: אם רצחה את תינוקה בדקירות סכין WALLA 7.12.01
מעצרה של האם החשודה ברצח תינוקה הוארך ב-8 ימים WALLA 8.12.01 ידיעת המשך למקרה הקודם
חשד: אשה דקרה את בעלה למוות לעיני בנותיהם הקטנות WALLA 16.1.02 מקרה מזל אוחנה
''מזל רצחה את בעלה בשגגה'' YNET 16.1.02 הכותרת הראשית לקוחה ישירות מעורך דינה של הרוצחת
השופט החליט: הנאשמת ברצח בעלה - למעצר בית YNET 21.2.02 ידיעת המשך למקרה הקודם
חשד: אשה דקרה למוות את בעלה YNET 9.3.02 מקרה אליס קריסטל
11 שנות מאסר לאשה שדקרה למוות את חברה YNET 18.3.02 מקרה איריס צלעי - המשך: הרוצחת הופיעה ב''מבט שני'' - עונשה קוצר ל-8 שנים.
תושבת מזרח י-ם החשודה כי תיכננה לרצוח שומר בנק הובאה להארכת מעצר YNET 16.10.02
כתב אישום: ילדה תינוק בשירותים והשליכה אותו בתוך שקית זבל YNET 10.11.02
דקרה למוות את גיסה שהתעלל בה והורשעה בהריגה YNET 27.11.02 נלי וסילבה דקרה למוות את איגור איליסייב 31 פעמים, תוך כדי שהוא מנסה לברוח ממנה בכוחותיו האחרונים. בסופו של דבר, קיבלה רק שנתיים בכלא
המאהב רצח את הבעל; האשה זוכתה חלקית YNET 19.12.02
''רצחתי את בני כי התבטל ושיחק במחשב'' WALLA 8.4.03 מקרה ילנה אברמנקוב
פרקליט האם שדקרה את בנה: אולי זו הגנה עצמית YNET 17.6.03 ידיעת המשך
חשד: הבת רצחה את האם אתר מעריב הישן ? ראה ידיעת המשך
מבוכה למשטרה: החשודה ברצח אמה נוקתה מחשד YNET 17.7.03 נראה כמו טיוח - העיתונאי מגזים ונסחף: ''המשטרה נמצאת במבוכה כמותה לא ידעה זמן רב''
מאסר עולם לאשה שרצחה את בעלה YNET 22.7.03 מקרה מזל אוחנה: העיתונאית מציגה את העונש כ''מוגזם'' ב:''מדובר בגזר דין חריג בחומרתו לגבי עבירות של אלימות במשפחה'' . לחץ זה השפיע ישירות בהמשך על שינוי ההרשעה מרצח ל'הריגה'.
''הוא רצה להיפרד ממנה - היא לא קיבלה את זה'' WALLA 3.8.03 מקרה אריקה אורבוש-פרישקין
אחרי שנה: האם שבתה ''נעדרה'' הודתה ברצח YNET 13.8.03
חברתו של הבעל הודתה ברצח אשתו WALLA 13.8.03
דרך מוזרה לבטא אהבה - רצח WALLA 19.8.03 המאמר מזכיר שני מעשי רצח ע''י נשים: אישה בשם צביה לב שרצחה את בנה האוטיסט וישבה בכלא בקושי שנה אחת, והשניה היא מרינה דווידוביץ' שהטביעה את שתי בנותיה באמבטיה ולא הועמדה לדין
אישום: הרוצחת התעללה בבן זוגה שעות ארוכות YNET 28.8.03 מקרה אריקה אורבוש-פרישקין - ידיעת המשך
אחותו של תושב כפר יפיע שבגליל נעצרה בחשד לרציחתו בדקירות סכין WALLA 29.8.03
תושבת אשדוד דקרה למוות את בן זוגה YNET 30.8.03
האם הורשעה בהריגה במקום ברצח בנה YNET 16.9.03 מקרה ילנה אברמנקוב: הרוצחת הורשעה בהריגה במקום ברצח
תושבת יפו נעצרה בחשד לרצח הקשיש ישראל קרמר לפני כשנה WALLA 28.10.03
10 שנות מאסר לאם שזרקה את תינוקה מהחלון WALLA 3.12.03 סעיף ההרשעה שונה מרצח ל'הריגה'
נעצרה אישה בדואית בחשד שדקרה למוות את בעלה NANA 10.12.03
כתב אישום נגד בדואית שרצחה בעלה WALLA 22.12.03 ידיעת המשך למקרה הקודם: הרוצחת טוענת שמדובר בתאונה אבל הדקירה הייתה כה חזקה שלהב הסכין נשארה תקועה בגופו של הנרצח
גבר נרצח בקריית אתא, שכנתו נעצרה WALLA 27.12.03
ביהמ''ש יכריע בתיק רצח חסר תקדים WALLA 10.4.04 אישה שידלה גבר לרצוח את אחיו
16 שנות מאסר למורשעת בשידול לרצח בעלה WALLA 18.4.04 ידיעת המשך למקרה הקודם
הפתח קיבל אחריות לירי לפני יומיים בי-ם WALLA 21.4.04 תחילה, כאשר חשבו שזה על רקע רומנטי ובחורה ביצעה זאת, העניין הושתק בכל אמצעי התיקשורת, אבל ברגע שהתברר שזה על רקע לאומני, התיקשורת דיווחה על המקרה בהרחבה למרות שהוטל צו איסור פירסום.
כפר סאג'ור: גבר בן 36 נורה בידי אשתו אתר מעריב הישן 2.6.04
ייבגניה סוקלובקיה שהורשעה ברצח אבי בעלה תשוחרר לאחר ריצוי שני שליש מהמאסר YNET 3.6.04
אשה דקרה למוות את בעלה בתל אביב WALLA 4.9.04
החשודה ברצח בעלה שוחררה NRG 14.9.04 ידיעת המשך למקרה הקודם - הדוקרת שוחררה בטענה ש''הגנה על עצמה'' למרות ששכנים סיפרו שהיא הייתה אישה אלימה והבעל היה הקורבן
תינוק בן יומו הושלך אל מותו מחלון דירה בחדרה WALLA 29.9.04 המילה 'אישה' לא מופיעה בכותרת
הנערה שהשליכה את תינוקה חשודה בהמתתו YNET 3.10.04 בכותרת נמנעים מלהזכיר את המילה 'רצח'
3 שנות מאסר לאישה שדקרה למוות את בעלה המתעלל WALLA 30.11.04
בת 65 הודתה ברצח בעלה לשעבר בבני ברק WALLA 18.1.05
חשד: בת 30 דקרה למוות צעיר בטענה שאנס אותה YNET 20.3.05
האם דמם של גברים מותר?
מאת גיל רונן
בתחילת השבוע אירע ניסיון רצח על רקע רומנטי בראשון לציון, אבל אתם לא ידעתם את זה. חלק מכלי התקשורת לא דיווחו על המקרה הזה כלל, ואלו שכן דיווחו עליו בכלל לא ראו בו ניסיון רצח.
בתחילת השבוע אירע ניסיון רצח על רקע רומנטי בראשון לציון, אבל אתם לא ידעתם את זה. חלק מכלי התקשורת לא דיווחו על המקרה הזה כלל, ואלו שכן דיווחו עליו בכלל לא ראו בו ניסיון רצח. "נכנסתי לאוטו בחניון, ואיך שטרקתי את הדלת אני רואה במראה רכב GMC גדול נוסע במהירות ונכנס בי מאחור", סיפר שמעון אלקיים ל"ידיעות אחרונות" על מה שעבר עליו ביום ראשון האחרון (9.2.03). "חשבתי אולי תאונה. אני מסתכל במראה, ופתאום אני רואה שהחברה שלי לשעבר יושבת באוטו, לוקחת רברס ועוד פעם נכנסת בי מאחור. ככה לפחות שש-שבע פעמים, ואין מי שיציל אותי". האשה מודה במעשה: "עשיתי את המעשה, שעכשיו אני מצטערת עליו, אחרי שבאתי אליו שלשום לנסות ולדבר אתו, והוא ניבל את הפה והעליב אותי", הסבירה לכתב, והוסיפה, בסגנון דיבור של ביריון רחוב מצוי: "מעצבים נכנסתי באוטו שלו". אלקיים סיפר כי התקשר למשטרה בהיסטריה בזמן התקיפה עצמה, אבל חלפו כמעט שעתיים עד שהשוטרים הגיעו למקום. האשה לא נעצרה. מפקד משטרת ראשון-לציון אמר: "אנחנו ממשיכים לחקור בפרשה עד למיצוי כל ההליכים נגד האישה, שאם תחזור על מעשיה, לא נהסס לעצור אותה". יש פיתוי ראשוני מסויים לצחוק מסיפורים כאלה. אבל תביטו בתמונה הזאת, תדמיינו את עצמכם בתוך מכונית שמקבלת טיפול שכזה, ותגידו לי אם הייתם צוחקים. אני לא הייתי צוחק. לפני שנה רצחה תושבת יבנה בשם מזל אוחנה (27) את בעלה, שמעון (33), באמצעות סכין מטבח. היא רצחה אותו, רבותי. הוא מת. שתי בנותיהם נכחו בדירה בזמן שאביהן פירפר ומת. השופט לא קיבל את גירסתה של מזל אוחנה, כאילו הסכין "נשמט מידיה". הוא קבע שאכן מדובר ברצח. ובכל זאת ? הוא בחר לשחרר אותה למעצר בית! העיתונות, מצידה, קברה את הסיפור. ב-Ynet לקחו מייד את הצד של האשה. כותרת הידיעה הראשונה על המקרה היתה "מזל רצחה את בעלה בשגגה" ? ציטוט ישיר מדברי עורך הדין של אוחנה. התובעת המשטרתית ? שניתן היה לצפות שתגיש ערעור מיידי על החלטתו המקוממת של השופט ? החליטה שלא לערער. מעצר בית! על רצח! אבא של שתי בנות נרצח בביתו, הרוצחת משתחררת וממשיכה לגדל את הבנות, לאחר שרצחה את אביהן מול עיניהן... ואיש אינו פוצה פה ומערער! מה פשר האפלייה הבוטה הזאת? מתי החלטנו, כמדינה, שלנשים מותר לבצע פשעים אלימים? ממתי משחררים למעצר בית את מי שמואשמת ברצח? איך אפשר לשחרר לביתו אדם שמאיים על אדם אחר ומנסה לרצוח אותו? מה קרה למדינה המתוארת במגילת העצמאות ? מדינה שאין מפלים בה בין המינים? ומה פשר הסלחנות של התקשורת? הגברים במדינת ישראל הפכו במהלך 15 השנים האחרונות ? מאז ייבוא הפמיניזם לארצנו מארה"ב ? לקורבנות של רצח אופי קולקטיבי, של דה-הומניזציה וסטריאוטיפיזציה, המתבצעת באמצעות מניפולציות תקשורתיות. שדולת הנשים טוענת שגברים הם אלימים מטבעם, ושנשים אינן אלימות. השדולה גם דאגה לייצר סטטיסטיקה שתתמוך בטענות האלה: בנובמבר האחרון התפרסמו בהבלטה גדולה תוצאות מחקר שהוזמן על ידי משרד העבודה והרווחה, ושקבע כי במדינת ישראל ישנן לא פחות מאשר 141,710 נשים מוכות. במילים אחרות: כ-7% מכלל אוכלוסיית הנשים הבוגרות. אלא מאי? הסטטיסטיקה הזאת אינה סטטיסטיקה. היא בלוף. כל מי ששכלו בראשו מבין שלא ייתכן ששבע מתוך מאה בנות שסיימו איתו בי"ס תיכון (למשל) מסתובבות עם משקפי שמש בכדי להסתיר את הפנסים בעיניים, וששבעה מתוך מאה גברים שמשרתים איתו במילואים נוהגים להחטיף לנשותיהם מכות בגלל שלא הכינו קפה בזמן. את הסקר הנ"ל ערך עבור משרד העבודה והרווחה גוף הקרוי "מכון מינרווה", השייך לאוניברסיטת חיפה. אתר האינטרנט של המכון מלמד כי מדובר בקומץ חוקרים שהתמחותם היא בכלל בחקר בני נוער, ושיש להם גם גישה פוליטית מעניינת: אחד המחקרים שערכו באחרונה מנסה להוכיח קשר בין נטיות להתנהגות אלימה לבין דעות פוליטיות ימניות (!!!). הזמנתי לביתי עותק מהדו"ח על הנשים המוכות. מתברר שהסוקרות היו כולן נשים, ושגם הנשאלות היו נשים, ברובן המכריע (כ-3,000 נשים לעומת כ-500 גברים). אף גבר לא רואיין אם בת זוגתו לא רואיינה אף היא. הנשים נתבקשו להיזכר בכל אירוע שבו בן הזוג שלהן התנהג כלפיהן בגסות, או קילל, או דחף. לפעמים ראיינו גם את ילדי המשפחה הנסקרת: גם אז, כל השאלות התייחסו להתנהגותו הנלוזה של אבא. אני חושב שהייתי מבקש מסוקרת כזאת לצאת מהבית שלי ברגע שהייתי מבין מה היא מנסה לעשות. ואכן, עורכי הסקר דיווחו על אחוז נשירה עצום בקרב הסוקרות (כ-70%), בשל "קושי רגשי" שהן חשו בעת עריכת הסקר. האם ייתכן שהקושי הרגשי של הסוקרות נבע מהתחושה ברורה שהיתה להן, שהן שותפות למעשה שלא ייעשה? עורכי הסקר סיפקו את הסחורה שנדרשה וקיבלו את שכרם ממשרד העבודה והרווחה ? שפעל, במקרה זה, בשליחות הלובי הנשי. ואולם, כל החוקרים העוסקים בתחום מודים שאי אפשר לאמוד באופן מדעי את תופעת האלימות במשפחה, כי אין שום דרך לדעת מה מתרחש בתוך ביתם של אנשים. אני מעריך שמספרן האמיתי של הנשים המוכות בישראל קרוב יותר ל-710 מאשר ל-141,710. אבל מה אני יודע? אני הרי גם לא חושב שיש קשר בין נטייה לאלימות לבין דעות ימניות, בניגוד לחוקרים המלומדים מאוניברסיטת חיפה. העיתונות דיווחה בלהט על תוצאות ה"מחקר", וזה לא מפתיע: העיתונות בישראל אוהבת לפרסם כל ידיעה שיש בה חיזוק לסטריאוטיפ של הגבר הישראלי האלים. הסטריאוטיפ הזה משתלב היטב עם התפיסה הפשטנית לפיה העם שלנו מורכב משני סוגים של אנשים: מחד גיסא, אנשים נאורים וחכמים המבקשים שלום, ומאידך גיסא, צ'חצ'חים ודוסים טיפשים ואלימים שמרביצים לנשים ולערבים, ומחרחרים מלחמות. מחקרים שמפריכים את התיאוריה החברתית-פוליטית הזו אינם מקבלים כל פרסום במחוזותינו. אבל מה לעשות שיש מחקרים כאלה במכביר? עיינו, למשל, ברשימת תקצירים של לא פחות מ-133 מחקרים שליקט פרופ' מרטין פיברט מאוניברסיטת קליפורניה, מומחה ידוע בחקר האלימות במשפחה ? מחקרים המראים כי נשים אינן פחות אלימות מגברים . סטריאוטיפים לחוד ? ומציאות לחוד. בארה"ב, מולדת הפמיניזם, מתחזקת מגמה חדשה ומעודדת בשנתיים האחרונות, מאז עליית הימין השמרני לשלטון. בעלי טור כמו וונדי מקאלרוי (Wendy McElroy) וגלן סאקס מפרסמים מאמר אחרי מאמר בעיתונים ובאינטרנט החושפים את ארגוני הנשים הפמיניסטיים כגופים מניפולטיביים ומרושעים. במאות אתרי אינטרנט של ארגוני גברים מתפרסמים מאמרים המנתצים את הדעות הקדומות לגבי גברים, כאילו אנו בסך הכל אוסף של אנסים אלימים, ואבות מנוכרים וחסרי אחריות. יש הבדל בין שימוש נכון בכוח, לבין שימוש לרעה בכוח. יש הבדל בין אגרסיביות לבין אלימות. כעם, אנחנו זקוקים כעת לכל טיפת אגרסיביות חיובית שיש בנו, לכל טיפה של גבריות טובה, בכדי לשרוד מול הגבריות הרעה והרצחנית של הפלשתינאים וחבריהם. מסע ההשמצות והלכלוכים נגד המין הגברי חייב להיפסק ? ומייד. המשטרה, בתי המשפט והתקשורת אינם רשאים להתיר את דמם של גברים, ולפטור מעונש נשים שתוקפות גברים. אשה שמנסה לרצוח גבר ? קל וחומר אשה שרוצחת גבר ? חייבת להיעצר מייד ולהישלח לכלא להרבה מאוד שנים.
וזוהי רק רשימה מזערית ..................
|
| מבזקי חדשות |
|
| |
| חדש בחנות |
|
| |
.gif)
| חדש באתר |
|
סליקה בנקאית
התמודדות לעיריית ת"א
רישום מתנדבים להתרמה
עזרה מיידית - האימייל האדום |
|
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
.jpg)
;)
