שינוי דמי מזונות קטינים מחמת שינוי נסיבות

שומה על בני-זוג המבקשים להתגרש זמ"ז להתמודד עם שאלות וסוגיות שונות וביניהן: עצם הגירושין בפני בית הדין הרבני (כשמדובר בבני זוג יהודים), חלוקת הרכוש, משמורת הילדים וחיוב אחד ההורים (ההורה שאיננו משמורן) בדמי מזונות. בבואו לדון בסוגיית דמי מזונות קטינים החלים על ההורה שאיננו משמורן (זה שהילדים אינם מתגוררים עמו), לוקח בית המשפט לענייני משפחה (אשר הוא הערכאה בעלת סמכות השיפוט לדון בסוגיה זו) בחשבון שיקולים שונים.

בין היתר יילקחו בחשבון: גילאי הקטינים, רמת החיים של המשפחה טרם פרוץ הסכסוך בין ההורים, גובה משכורותיהם ופוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מן ההורים, גובה ההוצאות של כל אחד מבני המשפחה וכיוצ"ב.אנו מתנגדים לכך ותומכים במשמורת משותפת ומזונות שוויוניים
 
הן במקרה שבני הזוג מנסחים ביניהם הסכם גירושין והן במקרים בהם הם נותנים להסכם הגירושין תוקף של פסק-דין, באמצעות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני (לרוב תוך עירובו של עורך-דין, המלווה אותם גם בהליך ניסוח ההסכם), נלקחים בחשבון, באופן טבעי, השיקולים הנ"ל.
 
ואולם, בשונה מכל פסק דין, אשר לאחר שהפך לפסק דין "חלוט" (כלומר: לאחר שתם המועד להגשת ערעור עליו) לא ניתן עוד לשוב ו"לדבר" עליו או לפתוח לגביו דיון חדש וחוזר, הרי שהמצב שונה בתכלית כשמדובר בפסק דין למזונות, היות ופסק דין למזונות קטינים עומד תמיד לבחינה מחודשת, וזאת במסגרת תביעה משפטית שעניינה שינוי דמי מזונות מחמת שינוי נסיבות. הרציונל העומד מאחורי מתן האפשרות לדון מחדש בגובה דמי מזונות קטינים הוא העובדה, כי למעשה, דמי מזונותיו של הקטין מהווים חלק עיקרי מכלכלתו ועליהם להיות מותאמים לצרכיו גם בחלוף הזמן.
 
תביעה לשינוי דמי המזונות מחמת שינוי נסיבות יכולה להיות מוגשת הן על ידי ההורה המשמורן, בשם הקטינים (ואז תהא זו תביעה להגדלת דמי המזונות), והן על ידי ההורה שאיננו משמורן, אשר הוא הנושא בתשלום דמי המזונות החודשיים (ואז תהא זו תביעה להפחתת דמי המזונות).
 
תביעה להגדלת דמי מזונות מחמת שינוי נסיבות תוגש במקרים דוגמת: הרעה בגובה משכורתו של ההורה המשמורן, הטבה משמעותית בגובה משכורתו של ההורה שאיננו משמורן, שינוי בצרכיו של אחד הילדים או יותר (כדוגמת מעבר הכרחי למסגרת לימודית יקרה יותר), עליית יוקר המחייה באופן משמעותי, ריבוי צרכיו של הקטין עם גדילתו וכד'.
 
לעומת זאת, תביעה להפחתת דמי מזונות מחמת שינוי נסיבות תוגש במקרים דוגמת: הרעה בגובה השתכרותו של ההורה שאיננו משמורן, התדרדרות במצבו הכלכלי מחמת מצבו רפואי[1], הטבה משמעותית בגובה משכורתו של ההורה המשמורן, שינוי בצרכיו של אחד הילדים או יותר (כדוגמת מעבר לחינוך ממלכתי לאחר שנים של חינוך פרטי), מעבר של מי מהילדים למשמורתו, הגעתו של מי מהילדים לגיל 18 מבלי שהפחתת דמי המזונות בגיל זה תוסדר בהסכם או בפסק הדין[2], ועוד.
 
על מנת שניתן יהא לדון בשאלת שינוי גובה דמי המזונות, על הצד מבקש השינוי להגיש תביעה נפרדת וחדשה והוא איננו יכול להגיש בקשתו במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בעבר בין הצדדים[3]. חשוב להדגיש כי כל עוד לא התקבלה התביעה לשינוי דמי המזונות, הרי שפסק הדין למזונות ו/או ההסכם שחל עד עתה בין הצדדים עודנו תקף והצדדים מחויבים לחלוטין להוראותיו (היינו, ההורה שאיננו משמורן חייב לשאת בתשלום החודשי שהוטל עליו במסגרת ההסכם/פסק הדין שהיה קיים עד כה ובמידה ולא ישא בתשלום ניתן יהא לנקוט כנגדו בהליכי הוצאה לפועל).
 
מבחינה ציבורית, לעובדה כי פסק דין למזונות קטינים איננו חקוק בסלע והוא ניתן לדיון מחודש, קיימים יתרונות וחסרונות. היתרון המובהק הוא שכל הורה וקטין, מכל צד של המתרס, יודע כי במקרה של שינוי נסיבות יוכל הוא לבוא בפני בית המשפט ולהסביר מדוע יש לפטור אותו מהחלטה – שנתקבלה שעה שהנסיבות היו שונות לחלוטין – וליתן תחתיה החלטה התואמת יותר לנסיבות החדשות שנוצרו.
 
החיסרון הבולט הוא הפגיעה בעקרון "סופיות הדיון". משמעות העיקרון (בפועל): ידיעתו של בעל דין כי ההתדיינות בה לקח חלק הסתיימה ומעתה לא יוכלו עוד להטרידו בדבר. המצב שנוצר הוא, שבתי המשפט פותחים דלתם בפני הורים ו/או קטינים ומאפשרים להם לשוב ולדון בסוגיה אשר נדונה כבר לפני זמן רב – לעיתים שנים רבות לאחר שהצדדים חשבו כי סיימו את ההתדיינויות ביניהם. הדבר גורם לכך שכל בן משפחה בה התגרשו ההורים והילדים עודם קטינים (ומדובר במשפחות רבות מאוד...) יודע כי למעשה, גם לאחר שניתן פסק דין המסדיר את סוגיית מזונות הקטינים, יכול הוא למצוא עצמו שוב בעיצומו של דיון מחודש בעניין זה.
 
יש לאזן בין הרצון לשמור על התאמת גובה דמי המזונות לצרכי הקטין ולתנאי החיים המשתנים ובין הרצון לשמור ככל הניתן על עקרון "סופיות הדיון". בעקרון זה יש גם כדי למנוע התדיינויות משפטיות יקרות, שכל מטרתן להטריד את הצד השני. לפיכך, קבעה הפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין כי לא כל שינוי נסיבות יצדיק סעד של שינוי גובה דמי המזונות "אלא רק שינוי מהותי עד כדי כך שהוא יורד לשורשו של פסק הדין הקודם"[4].
 
בנוסף, בתי המשפט אינם מאפשרים שינוי גובה דמי המזונות במקרים בהם לא עבר זמן ניכר מאז מתן פסק הדין או במקרים בהם ניתן היה לצפות מראש את שינוי הנסיבות[5]. בתי המשפט מקפידים לפרש  בזהירות רבה את המושג 'שינוי נסיבות מהותי', כך שלא בנקל ישתנה גובה דמי המזונות שחייב עד עתה את בני המשפחה ומקפידים ביותר עם צדדים אשר קבעו במסגרת ההסכם שביניהם הוראה מפורשת בדבר הסכמתם שלא להגיש בעתיד תביעה שעניינה שינוי נסיבות[6].
 
לסיכום: הערכאות יכולות לאפשר שינוי בגובה דמי מזונות הקטינים שנפסקו, ואולם הם יעשו כן רק לאחר שהשתכנעו שמדובר בשינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו מראש

[1] ע"א 605/89 לוי נ' לוי
[2] ע"א 2790/94 לינדנבאום נ' לינדנבאום
[3] ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, ע"א 21/79 אוחנה נ' אוחנה, ב"ש (עליון) 227/83 גולדנברג נ' גולדנברג
[4] ע"א 3663/81 פייגה נ' פייגה, ע"א 520/83 מבורך נ' מבורך
[5] ע"א (י-ם) 854/05 ש' ש' ל' נ' י' ל'
[6] עמ (ת"א) 1200/05 ה ע' נ' ה א'