אתר התנועה למען עתיד ילדינו, אימוץ פתוח

בע"מ 3646/06

כבוד השופט א' גרוניס	בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופטת ד' ברלינר

פלונית

המבקשת:

נ ג ד

היועץ המשפטי לממשלה

המשיב:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 7.3.06 בתיק ע"מ 17/05 שניתן על ידי כבוד השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן, י' שנלר

(5/6/06)

ט' בסיון התשס"ו

תאריך הישיבה:

עו"ד מ' בראון

בשם המבקשת:

עו"ד ש' מ-אוריין

בשם המשיב:

מיני-רציו:

* משפחה – אימוץ – טובת הילד

* משפחה – אימוץ – אימוץ פתוח

המבקשת בתיק זה היא אמם של שני קטינים אשר הוכרזו על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה כברי אימוץ. נקבע כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו, קרי-האימוץ יהיה סגור. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן בקשת רשות ערעור זו. מסגרת הערעור צומצמה והדיון התמקד בשאלת אופיו של האימוץ: אימוץ פתוח או אימוץ סגור. במסגרת הדיון נבחן גם מאמר המציע להגדיר את האימוץ ה"פתוח" ולא את האימוץ "הסגור" כברירת המחדל, שסטייה ממנה תחייב הנמקה ותיעשה במקרים קשים במיוחד.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור ופסק כי:

אין מקום לצמצם את האימוץ ולקבוע כי יהיה פתוח. המקור הנורמטיבי לעניין האפשרות לאימוץ פתוח מצוי בהוראת ס' 16(1) לחוק האימוץ ילדים תשמ"א-1981 (להלן: החוק): הסוגיה זכתה כבר לדיון מעמיק בפסיקה וההשקפה הרווחת כיום היא כי הכלל המועדף הוא האימוץ הסגור ואילו האימוץ הפתוח נתפס כחריג. חרף הנכונות העקרונית לבחון את הסוגיה מחדש, ביהמ"ש פסק כי בנסיבות התיק הנוכחי, אין זה המקרה ההולם לאימוץ פתוח. שכן, אמת המידה המנחה את ביהמ"ש בהכרעה בין אימוץ סגור לאימוץ פתוח היא זו של טובת המאומץ ולא טובתם של ההורים הביולוגיים. בענייננו, מצבם של הקטינים, חוסר היזקקותם למבקשת, העובדה שהם עולים כפורחים מאז הניתוק מהמבקשת, מצבה הנוכחי של המבקשת ודרך התנהלותה, ועל הכל העובדה שאין קשר בינה לילדים לחלוטין מזה כשנתיים וחצי מצביעים על כך שגם אם יש מקום להרהורים נוספים בנושא האימוץ הפתוח- התיק הנוכחי אינו בשל להליך מורכב זה.

פסק-דין

השופטת ד' ברלינר :

המבקשת בתיק זה היא אמם של הקטינים א.ב.ע. יליד 1999, ול.ב.ע. ילידת 2000 (להלן: הקטינים). אביהם של הקטינים, חתם על הסכמה לאימוץ ואינו צד להליך זה. בתאריך 10.10.05 הכריז בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כב' השופטת ע' מילר בתיק אימוץ 16/04 כי הקטינים יוכרזו כברי אימוץ, וכי תוצאות האימוץ לא יצומצמו, קרי- האימוץ יהיה סגור.

על פסק הדין של בית המשפט קמא הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ע"מ 17/05 שנשמע בפני מותב בראשותה של כב' השופטת ס' רוטלוי והשופטים י' שטופמן וי' שנלר.

בתאריך 7.3.05 ניתן פסק הדין בתיק זה. הערעור נדחה. פסק הדין של בית משפט קמא נשאר על כנו לרבות הקביעה כי האימוץ יהיה סגור.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה לרשות ערעור.

במהלך הדיון בפנינו צמצמה המבקשת את היקף הערעור באופן שהסכימה לכך שההחלטה בדבר הכרזת הקטינים כברי אימוץ תישאר בעינה, והערעור יתמקד בשאלת אופיו של האימוץ: אימוץ פתוח או אימוץ סגור.

לטענת המבקשת

יש מקום לבדוק מחדש את ההשקפה הרווחת לפיה אימוץ סגור הוא דרך המלך ואילו אימוץ פתוח הוא חריג. קיימות מגמות חדשות בעולם המערבי המעמידות השקפה זו בסימן שאלה, תוך שימת דגש על החשיבות למאומץ לדעת את זהותו ולשמור עליה. לעניין זה הגיש לנו בא-כוח המבקשת, עובר לשמיעת הדיון בפנינו, חומר עיוני נוסף (מאמר העומד להתפרסם בעיוני משפט כט 2 של המחברים מלי מאסיס ועדי אופיר) הסוקר את הסוגיה המביע השקפה אחרת בנושא זה. עוד טוען בא-כוח המבקשת כי " היה על בתי משפט קמא הנכבדים לבחון באופן פרטני את התאמתו לנסיבות המקרה דנן ולא לקבוע כקביעה גורפת שבקשת המבקשת לאימוץ פתוח תדחה משום שהיא איננה מקובלת" (ס' 49 לבקשת רשות הערעור). בא כוח המבקשת הפנה לשינוי בנסיבות חייה של המבקשת, היא נישאה, ויש לה שני ילדים מנישואיה הנוכחיים, וכן להתפתחות מסוימת כדלקמן: בשל נסיבות, שאין זה המקום לפרטן, ידעה המבקשת זהותם של ההורים האומנים (המבקשים לאמץ את הקטינים) ומקום מגוריהם. חרף זאת, לא ניסתה המבקשת ליצור קשר עם הקטינים. יש בכך כדי להצביע על יכולתה לכבד כל קביעה עתידית במסגרת אימוץ פתוח, וגם בשל טעם זה יש מקום לאפשר לה לשמור על הקשר עם ילדיה.

הכרעה

בחנו את טענותיו של בא-כוח המבקשת, עיינו בחוות הדעת השונות המצויות בתיק ובמכלול החומר המצוי בו לרבות החומר העיוני שהוגש ודעתנו היא כי אין מקום לצמצם את האימוץ ולקבוע כי יהיה פתוח . המקור הנורמטיבי לעניין האפשרות לאימוץ פתוח מצוי בהוראת ס' 16(1) לחוק האימוץ ילדים תשמ"א-1981 (להלן: החוק): "רשאי בית המשפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות" . הסוגיה זכתה כבר לדיון מעמיק בפסיקה (ר' ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 263 והאסמכתאות שם. להלן: פרשת פלוני) וההשקפה הרווחת כיום היא כי "הכלל המועדף הוא האימוץ הסגור ואילו האימוץ הפתוח נתפס כחריג" (ר' ע"א 5034/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(5) 33 בעמ' 43 מפי כב' הנשיא א' ברק, וכן האסמכתאות המובאות שם). מקובל עלינו עם זאת, כי מדובר בסוגיה חשובה וטעונה, שאין להתקבע בעמדה העקרונית לגביה ויש מקום לבחון אותה מדי פעם מחדש, לאור מחקרים חדשים, השקפות שונות וכיוצא בזה.

חרף הנכונות העקרונית לבחון את הסוגיה מחדש, נראה לנו כי הנסיבות בתיק הנוכחי מצביעות על כך כי אין זה המקרה ההולם לאימוץ פתוח.

אלה הנימוקים בקצרה:

א. לעניין אופי האימוץ השיקול המכריע הוא טובת הקטינים, ר' ע"א 6539/05 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , תק-על 95(3) 619 וכן: פרשת פלוני (לעיל) מפי הנשיא א. ברק: " אמת המידה המנחה את ביהמ"ש שעה שעליו להכריע בין אימוץ סגור לאימוץ פתוח היא זו של טובת המאומץ " ולא טובתם של ההורים הביולוגיים, לענייננו רק האם הביולוגית. לא נבחנת מחדש לצורך זה סוגיית המסוגלות ההורית, או כל עילת אימוץ אחרת מהמנויות בסע' 13 לחוק, והמוקד כאמור הוא טובת הקטינים.

ב. הניתוק במקרה זה בין המבקשת לילדיה - נעשה מרצונה ומיוזמתה. בזמנו, סמוך להוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם נערכו מפגשים בינם לבין המבקשת אחת לשבוע עד אשר פנתה המבקשת לשירותי הרווחה כדי להפסיק את המפגשים בשל הקושי הנפשי הכרוך בקיומם, בלשונה " אין לה כוחות לביקורים" (עמ' 29 לפרוטוקול). פקידת הסעד התרשמה כי המבקשת מבינה את משמעות הפסקת הביקורים והיא נחרצת בדעתה להפסיקם. פקידת הסעד גם ניסתה להניא אותה מהחלטתה, וניתן לה זמן למחשבה מחודשת, אלא שהמבקשת ביקשה רק לבוא עוד פעם ולצלם אותם, ולא מעבר לכך. בדיעבד טענה המבקשת כי הייתה בהריון עם ילדה השלישי וחששה כי דבר הריונה יוודע לרשויות הרווחה וילדה הנוסף יילקח ממנה. טענה זו לא הועלתה בזמנו וספק אם ניתן להתייחס אליה, מכל מקום היא אינה משנה את התמונה.

ג. מאז הניתוק שהתרחש בחודש פברואר 2004 ועד היום לא התקיים כל מפגש בין המבקשת לקטינים. עובדה זו בפני עצמה מכניסה גורם חדש למכלול השיקולים. מדובר בילדים בני 6 ו-7 היום שלאורך השנתיים וחצי האחרונות, אותו פרק זמן שבו הפכו למעשה מתינוקות לילדים- לא הכירו את אמם ואין להם קשר עמה.

ד. בפרשת פלוני (לעיל) מנה כב' הנשיא ברק את השיקולים המרכיבים את טובת המאומץ ובגדרם: צרכיו של הילד, רצונו " יש להתחשב בכך אם מאז הוצאתו מחזקת הוריו הביולוגיים נשמר הקשר בינם לבין הילד, ואם היה בקשר כדי להועיל לו ".

ה. השלכת האמור לעיל לענייננו אינה טעונה הבהרה:

לא נשמר הקשר בין הקטינים לבין המבקשת, והכנסתה כרגע לחייהם אינה בבחינת שמירה על הקיים, אלא זעזוע שאין לדעת כיצד ישפיע עליהם.

ו. גם בזמנו, כאשר התקיימו הקשרים בין הילדים למבקשת, לא היו אלה קשרים שתרמו להם ככל הנראה. המבקשת, השליכה עליהם את צרותיה בכתה בנוכחותם ולא עמדה על צרכיהם. הקטינים גם לא הביעו הזדקקות או רצון כי תחזור אליהם. פקידת הסעד דווחה לביהמ"ש כי " הקטינים לא הביעו צער לא בכו ולא שאלו יותר על אמם" (ראה דיווח מיום 20.4.04).

ז. בכל אחד מן הצמתים שבהם עמדה על הפרק טובתם של הקטינים כנגד צרכיה שלה, העדיפה המבקשת את טובתה. כך, כאשר החזירה בזמנו את אביהם הביולוגי של הקטינים לביתם כדי שיעזור לה לטפל בקטין הגם שהאב פגע בו. כך, כאשר הסכימה בזמנו לפיצולם של הקטינים בין שתי משפחות (משפחת המוצא שלה ומשפחת המוצא של בעלה) וכך כאשר יזמה ועמדה על דעתה בנושא הפסקת המפגשים הגם שהוסברו לה ההשלכות.

ח. המבקשת גם לא התמידה במפגשים טיפוליים שונים שנועדו לטפל בה ולשפר יכולותיה כאם. התנהלותה, כמפורט לעיל מקימה חשש של ממש, שמא גם הפעם לא תתמיד במפגשים, וכאשר יתעורר קושי כלשהו תעדיף את צרכיה וטובתה על פני זו של הקטינים.

ט. צרכיה של המבקשת מרובים. כאמור, היא נישאה, יש לה 2 ילדים אותם היא מגדלת בקושי בעזרת סומכת. בעלה הנוכחי סובל מבעיות נפשיות קשות, הוא אינו מבין את משמעות חידוש הקשר, לא יכול לשמש עזר למבקשת בצעד קשה זה, ושמא יהיה בחידוש הקשר, כדי לערער גם את חייהם הנוכחיים עם שני ילדיהם הביולוגיים.

י. כל הגורמים שטיפלו ומטפלים בקטינים מציינים כי לאחר הטלטלות שעברו בחייהם, לרבות שתי משפחות אומנה מאז הוצאו מהבית נראה כי הילדים סוף סוף הגיעו אל המנוחה והנחלה וחל שיפור עצום בכל התחומים לגביהם. הם מצאו בית חם ואוהב עם הורים אומנים שמקדישים להם את כל מרצם ומבקשים לאמצם. אימוץ פתוח עלול להביא "לטלטול הילדים ולהעלאת חרדת הנטישה ויפגע בביטחון העצמי שלהם ובאמון הבסיסי ההולך ונרקם בחודשים האחרונים" (חוה"ד של המומחיות ד"ר עליזה רינג ועו"ס גבי וייל מיום 12.8.04) כאשר "שיווי המשקל אליו הגיעו הילדים הינו שביר ורופף" (במיוחד נכונים הדברים לגבי הקטין).

יא. בתסקיר עדכני מיום 12.1.06אמרה פקידת הסעד כי הקטינים עברו תהליך של הבראה בבית ההורים האומנים " והקשיים ניכרים היום רק בשאלות של הקטינים לגבי מקומם הקבוע ומי ההורים בחייהם לתמיד". ההערכה היא כי כל החלטה שונה בדבר האימוץ תטלטל את הילדים, ותחזיר אותם לפגיעות שחוו בעברם.

יב. באשר לפן הרעיוני המוצג במאמר שצורף:

הדגש הושם על החשיבות, שיש לכך שהמאומץ ישמור וידע את זהותו. " אי הידיעה והשכחה אינן יכולות להיות מוחלטות אי שם במערך השליטה מוכרחה להישמר הזהות הכפולה ".

המלצתם של המחברים, בין היתר, היא כי בהסכם האימוץ תהיה הסכמה מפורשת הן של המולידים והן של המאמצים שתאפשר את חידוש הקשר בשעת הצורך (למשל על רקע מחלה שתצדיק תרומת מח עצם וכיוצ"ב).

בעיה מסוג זה שמעלים המחברים – יכולה להיפתר בדרכים אחרות ואין צורך באימוץ פתוח לשם כך.

זהותם של הקטינים אינה נמחקת, זהות הוריהם הביולוגיים ידועה ואם ירצו לפתוח את תיק האימוץ כאשר יגיעו לגיל המתאים, הדעת נותנת כי הדבר יתאפשר להם.

יג. סוף דבר - צירוף הגורמים, קרי: מצבם של הקטינים, חוסר היזקקותם למבקשת, העובדה שהם עולים כפורחים מאז הניתוק מהמבקשת, מצבה הנוכחי של המבקשת ודרך התנהלותה, ועל הכל העובדה שאין קשר בינה לילדים לחלוטין מזה כשנתיים וחצי מצביעים על כך שגם אם יש מקום להרהורים נוספים בנושא האימוץ הפתוח- התיק הנוכחי אינו בשל להליך מורכב זה.

יפה עשתה המבקשת שלא ניסתה לנצל את המידע שהיה בידה באשר לזהות ההורים המאמצים ומקום הימצאם של הקטינים עד היום, וטוב תעשה אם תתמיד בכך גם להבא. עם זאת – אין בכך כדי לשנות את התמונה באשר לכל הנימוקים שהובאו לעיל. כיוון שהתמונה שהצטיירה מעיון בחומר ברורה לחלוטין ואינה מותירה מקום לספקות באשר לאופי האימוץ- לא מצאנו מקום להיענות לבקשה למינוי מומחה שיבחן את הסוגיה פעם נוספת.

לפיכך בקשת רשות הערעור - תדחה.

ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות:

עמדתו של בית משפט זה הייתה והינה כי "הכלל הוא אימוץ 'סגור' ואילו אימוץ 'פתוח' הוא החריג" (ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 265 (1999)). עוד נפסק כי אימוץ "פתוח" מחייב פעולה משפטית מיוחדת והוא אפשרי רק במקרים נדירים ובהתקיים תנאים מיוחדים (ראו ע"א 2169/98 הנ"ל, 264 וכן ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 91(3) 1851 (1991)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים נדירים ומיוחדים אלה ועל כן, אני מצטרפת למסקנתה של חברתי השופטת ד' ברלינר כי הוא אינו מתאים לאימוץ "פתוח". יחד עם זאת, ראוי לשוב ולהדגיש את שכבר הדגשנו לא אחת כי כל העוסק בדיני אימוץ עוסק בדיני נפשות. על כן, מחויבים אנו להיות קשובים ולבחון בחינה מתמדת את המודלים האפשריים לאימוץ , תוך התייחסות להתפתחויות ולשינויים בתפישות החברתיות המסורתיות וכן תוך שימת הלב למחקרים חדשים ולניסיון הנצבר בנושא בארץ ובעולם. בהקשר זה ראוי להזכיר את מאמרם של מילי מאסס ועדי אופיר, הנזכר בפסק דינה של חברתי (המאמר טרם פורסם אך הוצג לעיוננו במהלך הדיון). במאמר זה מציינים הכותבים כי הגישה הנוהגת בישראל והדוגלת בעליונותו של מודל האימוץ ה"סגור", היא הגישה המקובלת גם ביתר מדינות העולם, אך הכותבים מבקשים לקרוא תיגר על גישה זו ומציעים להגדיר את האימוץ ה"פתוח" ולא את האימוץ "הסגור" כברירת המחדל, שסטייה ממנה תחייב הנמקה ותיעשה במקרים קשים במיוחד. מחברי המאמר מדגישים את יתרונותיו של האימוץ ה"פתוח", בין היתר, כמודל המשמר את זהותו המוּלדת של המאומץ וכן כמודל המקדם את מעמדו כסובייקט משפטי אוטונומי, בהתאמה לשיח החדש הנרתע משימוש במינוח "טובת הילד" והמעדיף תחתיו את השימוש בשפת הזכויות ואת ההתייחסות ל"זכויות הילד". מאמר מקיף זה ראוי לתשומת לב והוא בהחלט מעורר מחשבות. אולם, דומה כי טרם בשלה העת לשינוי המוצע בו. בע"א 2168/98 הנ"ל עמד בית המשפט על כך כי מרבית המחקרים העוסקים באימוץ " פתוח" עסקו במצבים שבהם ננקט אימוץ כזה מתוך הסכמה של כל הצדדים המעורבים וכי חסרים מחקרים מספיקים באשר לאימוץ "פתוח" הנעשה שלא בהסכמה. בית המשפט הוסיף והדגיש באותו פסק דין, כי "כל עוד לא הונחה תשתית מחקרית מספקת, מן הראוי הוא שנמשיך בגישתו העקרונית של בית משפט זה", וגישה עקרונית זו דוגלת כאמור בכך שיש להעדיף את האימוץ ה"מלא" וה"סגור". נראה כי אף לעת הזו וככל שהדברים הוצגו בפנינו, לא חל שינוי מהותי בתשתית המחקרית ובפרקטיקה הקיימת בתחום זה. על כן, אין מקום לסטות מן הגישה העקרונית המנחה אותנו.

מטעמים אלה אני מצרפת את דעתי לדעתה של חברתי השופטת ד' ברלינר.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר.

5129371

54678313 ניתן היום, כ"ה בסיון התשס"ו ( 21.6.06).

5129371

אשר גרוניס 54678313-3646/06

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת