בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

אתגר השילוב: חזון מול מציאות-תמונת מצב

 
   פורום דרושים עבודה    וועדת דורנר דו"ח סופי    מדברי החברים    סיבת הקמת האתר    קישור לתחרות האתרים    הסרט לשלב את סמואל
   סקרים    סטטיסטיקה גלישה באתר    עיתונות    התחום המחקרי    חדשות ועדכונים    שילוב בעבודה
   לימודים אקדמאים ותוכניות לימודים    ההצגה "עולמו של אלון
 
    מטרת האתר
    חוק חינוך מיוחד
    חוזרי מנכ"ל
    דו"ח מבקר המדינה
    פסק דין ית"ד
    פורום דרושים עבודה
    פסק דין מרציאנו
    פסק דין ית"ד השני
    ישיבות וועדת דורנר
    פורום התייעצות והחלפת מידע
    וועדת דורנר דו"ח סופי
    צור קשר
    מדברי החברים
    קישור לתחרות האתרים
    הסרט לשלב את סמואל
    סקרים
    סטטיסטיקה גלישה באתר
    עיתונות
    התחום המחקרי
    חדשות ועדכונים
    שילוב בעבודה
    לימודים אקדמאים ותוכניות לימודים
    ההצגה "עולמו של אלון
מי שמעוניין לקבל את האתר בקובץ של WORD, נא לפנות אל עורך האתר באמצעות המייל
אתם בוודאי שואלים את עצמכם: מה הניע אותי להשקיע אנרגיה ומאמץ על מנת להעלות את האתר הזה בפניכם? כשאני מנסה לנתח לעצמי את הדברים עולים על דעתי שני דברים עיקריים, שעוררו אצלי מוטיבציה ורצון עז לעשות זאת: הניסיון האישי במישור הפרקטי, והמידע המחקרי שאליו נחשפתי במהלך לימודיי האקדמאיים לתואר שני.
 
א) הניסיון האישי: כאשר רצינו אני ואישתי יחד עם קבוצה מגובשת מאוד של הורים להעביר את הילדים שלנו ממסגרות החינוך המיוחד, שבו הם שהו במשך שנתיים, ולשלבם בחינוך הרגיל, חשנו בהרבה ספקות "והרמת גבות" מצד אנשי המערכת החינוכית. במקום לעודד אותנו לשלב הם ניסו לשכנע אותנו להשאיר את הילדים בחינוך המיוחד. בזכות ההתעקשות של ההורים ונחישותם נפתחה במיוחד מסגרת של גן משולב עבור הילדים. אלמלא פעלו ההורים בנושא ולא ויתרו, הילדים הללו היו נשארים בחינוך המיוחד. התייחסות המערכת בספקנות גדולה לנושא השילוב באה במיוחד לידי ביטוי בוועדות ההשמה. במסגרות אלה נאמר לנו בצורה מפורשת, שאנחנו עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך לילד שלנו, אם נשלבו בחינוך הרגיל. לשמחתנו הרבה וועדת ההשמה הסכימה בסופו של דבר לשלב את ילדנו בחינוך הרגיל מתוך מחשבה נכונה, שזכותו של ההורה להחליט על הילד שלו היא דבר שיש לתת לו משקל משמעותי ביותר, אבל מובן מאליו שאנו כהורים טריים, שפועלים ע"פ האינוטאיציה הבריאה שלנו ומתוך הכרות עם הילד, היינו באופן טבעי מלאי חששות וספקות, שמא אנשי המערכת החינוכית, שהציגו את עמדותיהם הפסימיות בפנינו, צודקים. מתוך נקודת מוצא זו הכנסנו את הילד שלנו לגן משולב חלקי טרום חובה ולגן חובה רגיל בשנה שלאחריה. ידענו שאנו הולכים במסלול, שאין בו דרך חזרה, ואם חס וחלילה ניכשל, האחריות היא עלינו, שהעזנו לעשות את המהלך הזה תוך התעלמות מכל העצות המקצועיות. הנחנו גם שיהיה קשה לילד שלנו להתאקלם במסגרת חדשה לפחות בשלב הראשוני, אבל ציפינו שבסופו של דבר הוא יתרגל ולאט לאט יוכל להתקדם ולהתפתח באופן ראוי. להפתעתנו הרבה הילד שלנו לא רק שם ללעג וקלס את כל נבואות הזעם השחורות של אנשי המערכת החינוכית, אלא הפתיע אף אותנו ההורים במהירות הסתגלותו והשתלבותו. בשנה הראשונה היה בננו במסגרת של גן משולב באופן חלקי. בשנה לאחר מכן תכננו להעביר אותו לגן חובה רגיל, וגם אז חזר על עצמו הטקס בוועדת ההשמה. למרות שגם בשילוב החלקי הבן שלנו התקדם והתפתח נאמר לנו במפורש, שאם היינו משאירים אותו בחינוך המיוחד, הוא היה מתקדם יותר, ועכשיו שאנו רוצים להעביר אותו למסגרת רגילה לחלוטין, נגרום לו נזק בלתי הפיך. גם במקרה זה עמדנו על דעתנו והילד נכנס לגן חובה רגיל. שוב היינו מלאי חששות עקב ההפחדות שמא הדבר ייכשל. שוב פעם הנחנו שיהיה קשה לילד שלנו להסתגל למסגרת החדשה, ושוב פעם הילד שלנו "צחק עלינו" ועל כל אלה ששידרו ספקות ופסימיות, וכניסתו לחינוך הרגיל הייתה חלקה באופן שהפתיע אפילו אותנו ההורים. לסיכום נקודה זו: אלמלא אנו, ההורים, התעקשנו לשלב את הילד שלנו, המהלך הזה לא היה בא אל העולם ולא היה נולד. אנו פעלנו מתוך אינטואיציה הורית בריאה ומתוך ידיעה שאנו מכירים את הילד שלנו יותר מכל אחד אחר. הלכנו אומנם לכל מיני מומחים על מנת לקבל עצות, שיכולות לעזור לנו, אבל בשום פנים ואופן לא קיבלנו את עצותיהם "כתורה מסיני" מבלי לבחון ולבדוק אותן לעומק. גילינו לא פעם פערים עצומים ובלתי ניתנים לגישור בין התחושות שלנו לבין מה שניאמר לנו ע"י אנשי המערכת החינוכית והן ע"י מאבחנים למיניהם. יש הטוענים, כי ההורים לא רואים את התמונה בצורה אובייקטיבית (שכן הם מערבים רגשות בנושא). יש הטוענים גם שהם חיים בהכחשה, ואילו אנשי החינוך הם רואים את המציאות כפי שהיא, שכן הם פחות מעורבים מבחינה רגשית. לעיתים הטענה הזו היא מוצדקת, אבל המקרה שלנו הוכיח במבחן התוצאה, שאנו צדקנו לאורך כל הדרך, כאשר התעקשנו לשלב את ילדנו תוך "שחייה נגד הזרם". כיום אנו נמצאים בעיצומו של המסע המפרך, אבל אנו הרבה יותר בטוחים בעצמנו ממה שהיינו בשלב הראשוני. כולי תקווה שהורים, שנמצאים במצב שבו אנו נמצאנו בתחילת הדרך, ייעזרו בו על מנת להקל במידת מה על הספקות וההתלבטויות באשר לילדם, כאשר הם ניצבים במצב, שבו נאמרים להם דברים, שנראים להם סותרים לחלוטין את מה שהם חשים ומרגישים. מן הראוי להדגיש, כי בשלב זה עוד לא הכרתי את השילוב מהפן התיאורטי והמחקרי, ופעלתי כך אך ורק בהסתמך על תחושת בטן פנימית, שזו הדרך הנכונה.
 
ב) התחום התיאורטי- מחקרי: כאשר התחלתי את לימודי התואר השני, עשיתי עבודה (הצעת מחקר-מופיעה בסוף האתר) על נושא השילוב, ובמסגרת זו התוודעתי לחומר רב הן באשר למה שקורה בארץ והן באשר לשילוב בעולם. במסגרת הקשר, שנמשך עם הורים, שהעדיפו להשאיר את ילדם בחינוך מיוחד, גיליתי במקרים רבים בורות רבה באשר לנושא השילוב ובאשר לסיכוייו. בורות זו גרמה גם לפחדים, ספקות וחששות ,שבסופו של דבר הניעו את ההורים להשאיר את הילדים במסגרת המוגנת והבטוחה יותר. גם אנשי החינוך המיוחד שדיברו עם אותם הורים ניצלו את בורותם על מנת לשדר להם פסימיות באשר לאפשרות השילוב ולמימושו הפוטנציאלי. זכורה לי במיוחד שיחה עם אישתי, שעידכנה אותי באשר לשיחתה עם אחת האימהות, שנאמרו לה דברים, שהם פשוט שגויים ולא נכונים באשר לשילוב, ואז גמלה בי ההחלטה להעלות את האתר הזה בהתנדבות ולנסות להפיצו כמה שיותר, על מנת שכל ההורים, שחוששים, מתלבטים, ומוזנים גם ממידע, שחלקו לא נכון וחלקו האחר כולל "חצאי אמיתות", יוכלו ללמוד על נושא השילוב באופן מושכל ונבון תוך שיתוף מקסימלי בכל המידע הקיים, ואחר כך יוכלו לקבל החלטות יותר נכונות והגיוניות באשר לעתיד, וזאת כאשר מלוא התמונה נפרשת בפניהם כפי שהיא.
 
במסגרת פינה אישית זו אני מוצא לנכון להעלות בפניכם עוד שתי נקודות שחשוב להבהירן עד תום:
 
א) הביקורת הכתובה באתר זה בסגנון נחרץ וברור ביותר, אין כוונתה לפגוע ברגשותיו של מן דהוא. השתמשתי בכוונה בדרך התנסחות זו, שכן אני באמת ובתמים מאמין, שמי שרוצה להזיז דברים במדינה שלנו, אינו יכול להשתמש בסגנון דיפלומטי ועדין, שמנסה "ללכת בין הטיפות" כדי לא לפגוע במישהו, ובדרך גם מעמעם את המסר, שהוא כל כך רוצה להעביר. שימוש בסגנון מאופק ומעודן הוא אינו יעיל במחוזותינו, שכן הוא איננו מזיז כהוא זה למקבלי ההחלטות ולא מעיר אותם מתרדמתם האדישה . רק באמצעות סגנון נחרץ וברור, שאינו מותיר מקום לשום ספק, ניתן גם לזעזע את השורות, גם להביא לשינוי המיוחל, ואף להעביר את המסר בצורה הכי ברורה שיש.
 
ב) אנשי המקצוע של החינוך המיוחד מספקים שירותים איכותיים וטובים לילדים בעלי הצרכים המיוחדים, ששוהים תחת קורת הגג של מסגרות החינוך המיוחד. על כך אין כל ספק. חשוב להגיד להם בהקשר זה גם מילה טובה: הם נותנים את הנשמה ואת הלב למען הילדים הללו, ועל כך אני יכול להעיד מניסיוני האישי כהורה. הביקורת עליהם היא בשל דברים, שאינם קשורים כהוא זה ליכולותיהם הגבוהות, לאיכותם ולמידת השקעתם במסגרות של החינוך המיוחד. הביקורת עליהם מתבטאת בשני היבטים:
 
1) רצונם להשאיר את הילדים הללו במסגרות של החינוך המיוחד תוך ניסיון לשכנע את ההורים, שמסגרות השילוב (כולל שילוב חלקי) אינם מתאימות עבור ילדיהם (בכך הם הופכים "מסוכני שילוב" "לסוכני הפרדה"). אין מה לדבר בכלל על מצב הפוך, שבו אנשי החינוך המיוחד מנסים לשכנע הורים מהססים לשלב את ילדיהם. אנשי החינוך המיוחד בהקשר זה הם לא אקטיביים אלא יותר פאסיביים. האקטיביות שלהם באה לידי ביטוי דווקא לשלילה (בניסיונם לבלום ולרסן את השילוב ולא להאיץ אותו).
 
2) שירותי החינוך המיוחד הניתנים לילדים המשולבים הם נופלים בשיעור ניכר הן בכמותם והן באיכותם מאלה שמסופקים לילדים שנמצאים תחת המסגרת הפיזית והסגורה של החינוך המיוחד.
 
יש גם קשר ישיר בין שתי הסיבות הללו: אנשי החינוך המיוחד מנסים למנוע את השילוב תוך שימוש בטענה, שאם הם ישלבו את ילדיהם הם לא יקבלו את מה שהם מקבלים בחינוך המיוחד. אני מאמין, שטענה זו מרתיעה הרבה הורים, שלילדים שלהם יש פוטנציאל להשתלב באופן זה או אחר בחינוך הרגיל מלעשות את הצעד האמיץ הזה.
 
ולקינוח בקשה צנועה מכם: אם נכנסתם לאתר וקראתם את מה שכתוב בו, אז סביר להניח שהנושא מדבר את ליבכם בצורה זו או אחרת. אנא מכם היו "סוכני פרסום", והפיצו אותו לידיעה של כל מי שאתם סבורים, שיכול לגלות בו עניין או להיעזר בו, ובכך תהיו שותפי אמת לעשייה מבורכת למען הכלל.
 
תודה ובהצלחה,
עורך האתר.

אתגר השילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה- תמונת מצב

 אתגר השילוב חזון מול מציאות: תמונת מצב.