בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

אתגר השילוב: חזון מול מציאות-תמונת מצב

 
   פורום דרושים עבודה    וועדת דורנר דו"ח סופי    מדברי החברים    סיבת הקמת האתר    קישור לתחרות האתרים    הסרט לשלב את סמואל
   סקרים    סטטיסטיקה גלישה באתר    עיתונות    התחום המחקרי    חדשות ועדכונים    שילוב בעבודה
   לימודים אקדמאים ותוכניות לימודים    ההצגה "עולמו של אלון
 
    מטרת האתר
    חוק חינוך מיוחד
    חוזרי מנכ"ל
    דו"ח מבקר המדינה
    פסק דין ית"ד
    פורום דרושים עבודה
    פסק דין מרציאנו
    פסק דין ית"ד השני
    ישיבות וועדת דורנר
    פורום התייעצות והחלפת מידע
    וועדת דורנר דו"ח סופי
    צור קשר
    מדברי החברים
    קישור לתחרות האתרים
    הסרט לשלב את סמואל
    סקרים
    סטטיסטיקה גלישה באתר
    עיתונות
    התחום המחקרי
    חדשות ועדכונים
    שילוב בעבודה
    לימודים אקדמאים ותוכניות לימודים
    ההצגה "עולמו של אלון
מי שמעוניין לקבל את האתר בקובץ של WORD, נא לפנות אל עורך האתר באמצעות המייל
 בג"ץ מרציאנו

בג"ץ מרציאנו (6973/03) הוגש השם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, הפעילים בקבוצת "שילוב מיד", שהוקמה לשם דאגה לעניינם של כ-50000 ילדים בעלי צרכים מיוחדים בישראל, הזקוקים לשילוב במסגרות החינוך הרגילות. פסק הדין בעתירה זו ניתן ב-24/12/03 וכן ניתן בה גם פסק דין משלים ב-28/3/04.

העותרים הגישו את עתירתם, שכן התברר להם, שלמרות פסיקת בג"ץ ית"ד, ולמרות שחוק חינוך מיוחד תוקן, ונוסף לו פרק שלם המסדיר את נושא השילוב, ולמרות שמשרד החינוך קבע, שיש להעביר מינימום של 120 מיליון ש"ח לשנה על מנת לעמוד בדרישות החוק, הרי שהמדינה לא העבירה אפילו שקל אחד לצורך נושא זה.

תשובת המדינה נסמכה על סעיפים 7 (ה) ו20 (ג) לחוק החינוך המיוחד:

א) סעיף 7 (ה) לחוק החינוך המיוחד- מטרתו היא לשמור על המסגרת התקציבית, שנקבעה ולא לחרוג ממנה. לאור זאת שר החינוך בהסכמת שר האוצר קובעים לפני כל שנת לימודים את התקציב להרחבת מספר הזכאים החדשים לשירותי חינוך מיוחד (מכאן שככל שיש יותר זכאים חדשים לשירותי חינוך מיוחד, אז כמות השירותים, שתינתן לכולם, תקטן בהתאם).

ב) סעיף 20 (ג) לחוק החינוך המיוחד קובע ששר החינוך בהסכמת שר האוצר יקבע תוכנית לשילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, והתוכנית תכלול גם את אופן הקצאת המשאבים (תוכנית השילוב כפופה לאילוצים תקציביים ומותנית בהסכמת שר האוצר).

המדינה נסמכה על סעיפים אלה בחוק על מנת לומר, שעומדים בפניה אילוצים תקציביים, והיא איננה יכולה לעמוד אפילו בעלות המינימאלית, שמומחי משרד החינוך קבעו כבסיס אלמנטארי נדרש ליישום החוק (120 מיליון ש"ח שנתיים למשך 5 שנים), וכן שהיא גם רשאית לנהוג כך מתוקף סעיפים אלה בחוק, ואכן ב-31/10/03 הודיעה המדינה לבג"ץ, שהחל משנת 2004 בכוונתה לתקצב את השילוב בסכום של 35 מיליון בשנה וזאת למשך 7 שנים. הבנתם מה קורה כאן? משרד החינוך קבע שע"פ שיקול דעתו המקצועי (עוד נעמיד אותו במבחן!!) המינימום הנדרש על מנת ליישם את חוק השילוב עומד על 120 מיליון לשנה, ואז באה  המדינה וקובעת, שהיא תיתן רק 35 מיליון ש"ח לשנה, וטוענת שזכותה לעשות זאת ע"פ סעיפים 7 (ה) ו-20 (ג) לחוק החינוך המיוחד, וזאת כאשר ברור לכולם, שסכום זה אינו מאפשר את מימושו של החוק, ולכן פוגע בילדים. בנוסף לכך תשובת המדינה הבהירה, שהעברת הכספים תתבצע רק בשנת 2004, וזאת תוך הפגנת זלזול בפסה"ד של ביהמ"ש, שהורה לה להעביר כספים כבר משנת 2003. להלן ציטוט מפסק הדין הממחיש נקודה זו: "על רקע זה השאלה העומדת להכרעתנו היא האם החוק בסעיפים 7 (ה) ו-20 (ג) מאפשר למדינה בשל אילוצים תקציביים לא להעניק חינוך מיוחד כלל לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים הנזקקים לשילוב במסגרות החינוך הרגילות תוך סיוע" (או לתת "רבע מהמינימום", כפי שהציעה המדינה בתשובתה ב-30/10/03).

התשובה של ביהמ"ש לסוגיה זו היא ברורה וחד משמעית: מדינה אינה יכולה להתנער מחובתה ע"פ חוק בשל שיקולים תקציביים. במילים אחרות המדינה חייבת להעניק חינוך חינם בסיסי ואלמנטארי לכל הילדים, והיא לא יכולה לפגוע בקבוצה זו או אחרת (הילדים המשולבים לענייננו) בשל אילוצים תקציביים כאלה או אחרים.

ביהמ"ש חזר בפסק דינו גם על הנאמר בפסק דן ית"ד בדבר הפגיעה בזכויות היסוד לחינוך ולשוויון, וקבע, שכאשר המדינה נותנת תקציבים לשילוב בשיעור נמוך באופן משמעותי מהמינימום הנדרש לשם יישום החוק, הרי שבכך היא פוגעת בזכות היסוד לחינוך. באשר לפגיעה בזכות היסוד לשוויון הרי שהיא נגזרת מהפגיעה בזכות היסוד לחינוך, שכן אם אתה לא מאפשר לילדים הללו חינוך אלמנטארי מינימאלי, שעונה על צורכיהם, אתה בסופו של דבר מונע מהם את האפשרות לקבל הזדמנות שווה לפתח את אישיותם, להגיע למימוש עצמי ולהשתלב בחברה. לסיכום נקודה זו: שיקולים תקציביים אינם יכולים להצדיק החלטת מדינה הפוגעת בזכויות יסוד, כפי שנעשה במקרה זה. לסיכום נושא זה נצטט את המסקנה החד משמעית, שנכתבה בפסק הדין המשלים מה-28/3/04: "...... מאז שניתן פסק דין ית"ד ומאז התיקון לחוק לא הוסף לתקציב המדינה ולו שקל אחד לצורך שילוב הילדים בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2003 ובנוסף לכך הסכום שאותו התחייבה המדינה בגדר ההליכים בתיק זה להוסיף לתקציבה, שלטענתה עומד על כ-35 מיליון ש"ח לשנת 2004 כולה.......הוא סכום זעום ביחס להערכת המומחים במשרד החינוך, שלא יאפשר את מימוש הזכות לחינוך, אף ברמה המינימאלית".

פסה"ד בעתירת מרציאנו הורה למדינה:

א) להקצות מיד החל משנת 2004 סכום, שיש בו כדי להפעיל את החוק, ולו ברף המינימום, כפי שכתבה שרת החינוך (120 מיליון ש"ח בשנה).

ב) לגבש החל משנת 2005 הסדר מלא וממצה ע"פ קריטריונים שיוויוניים באשר לחלוקת תקציבי החינוך המיוחד.

       120 מיליון ש"ח: המינימום הנדרש להפעלת חוק השילוב- האומנם?

כזכור לכם "המומחים" מטעם משרד החינוך קבעו, שהמינימום הנדרש על מנת ליישם את חוק השילוב ולתת לילדים המשולבים את החינוך האלמנטארי והבסיסי, שמגיע להם, עומד על 120 מיליון ש"ח לשנה. האם מישהו בדק, שהסכום שמשרד החינוך הציע עומד במבחן ההיגיון? האם יכול להיות שביהמ"ש העליון נתן את ידו והסכמתו לסכום מעין זה מבלי שהוא בדק לפני כן האם הוא סביר? על מנת לתת מענה לשאלות הללו, הבה נבחן את הסוגיה ביסודיות הראויה.

לכאורה, אנו צריכים לתת אמון מלא באנשי המקצוע של משרד החינוך, שכן הם אמורים להבין בחינוך יותר טוב מכל אחד מאיתנו, אך האם הדבר אומר, שאנו צריכים ללכת שבי  אחריהם בעיניים עצומות לקנות את כל מה שהם מנסים להאכיל אותנו? לא ולא!!! עלינו להעמיד את תשובותיהם במבחן הסבירות וההיגיון.

נשאלת השאלה הבאה: הכיצד אני לא מתבייש לערער על סמכותם המקצועית של אנשי משרד החינוך, שאפילו ביהמ"ש העליון סמך את ידו על קביעתם באשר לסכום המינימאלי הנדרש לצורך הפעלת חוק השילוב? התשובה לכך היא מאוד ברורה: אם ביהמ"ש העליון והעותרים במקום לסמוך על תשובת משרד החינוך בצורה עיוורת, היו בודקים כמה כל ילד וילד משולב מקבל בממוצע מה-120 מיליון ש"ח לשנה, גם הם היו מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת: "משרד החינוך עבד על כולם בעיניים".

על מנת להמחיש נקודה זו נסתייע בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2001. ע"פ דו"ח זה למדו בשנת 2000 בחינוך הרגיל 120000 תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, כאשר ל-70000 מתוכם ניתנה תמיכה מינימאלית ביותר, ואילו 50000 מהם לא קיבלו כל תמיכה. על מנת לעשות לאנשי משרד החינוך הנחה, נתייחס רק ל-70000, שקיבלו בעבר תמיכה, ונשים בצד את ה-50000, שלא קיבלו כלל תמיכה (אם נביא גם אותם בחשבון הנתונים, שיתקבלו יהיו עוד יותר זוועתיים).

אם נחלק את 120 מיליון השקלים ל-70000 הילדים, שקיבלו בעבר תמיכה, נקבל שכל ילד משולב יקבל תמיכה שנתית ממוצעת נוספת בסכום של 1714 ש"ח לשנה, 143 ש"ח לחודש, 36 ש"ח לשבוע, 6 ש"ח ליום ו-1.20 לשעה. הבנתם? הילדים המשולבים, שקיבלו בעבר תמיכה אפסית, יקבלו בעתיד תוספת עוד יותר אפסית, ובסיכומו של יום הם יקבלו בסופו של דבר אפס אחד גדול ומאופס!!! (גורנישט מיט גורנישט).

סכום של 120 מיליון ש"ח הוא, אכן, נשמע סכום מכובד, כאשר מדובר אף על 100 זוכים בלוטו, אך לא כשמדובר על 70000 ילדים משולבים ועוד 50000, שלא קיבלו שום תמיכה בעבר. כיצד היו מגיבים העותרים וביהמ"ש, אם משרד החינוך היה מציע לילדים המשולבים תוספת מינימאלית של 1.20 ש"ח לשעה, 6 ש"ח ליום, 36 ש"ח לשבוע, 143 ש"ח לחודש ו-1714 ש"ח לשנה? סביר להניח שהעותרים היו מסרבים להצעה מזלזלת זו, וביהמ"ש לא היה נותן את ידו לכך, וזורק את כל ה"מומחים למיניהם" מכל המדרגות. ברם כאשר מדובר על סכום של 120 מיליון ש"ח, זה כבר נשמע יותר יפה ורציני,נכון? (למרות שמדובר באותה גברת בשינוי אדרת). במילים אחרות, כאשר העטיפה של המתנה היא יפה ומושכת מבחוץ, איש מכירות ממולח ומניפולטיבי יצליח לשכנע גם את האסקימואים לקנות קרח. לסיכום נקודה זו, אנשי משרד החינוך אינם טיפשים, הם ידעו, שהתוספת, שהם מציעים היא מגוחכת, ולכן הם עטפו אותה באופן מניפולטיבי בסכום גלובלי, שנראה לכאורה סביר בהחלט, אך כאשר רואים מה מקבל בסופו של יום בממוצע ילד משולב במדינת ישראל, הרי שהדבר האחרון, שניתן לומר הוא שתוספת זו היא בגדר המינימום הנדרש על מנת להפעיל את חוק השילוב.

ראתה המדינה, כי טוב, וניתן לעבוד גם על ביהמ"ש העליון עם סכום מגוחך מעין זה של 120 מיליון ש"ח, וניסתה כמו בשוק להוריד עוד יותר את המחיר, שהיא נדרשת לשלם לסך של 35 מיליון ש"ח לשנה, אך לדאבונה ביהמ"ש העליון מנע ממנה לעשות כן.

לסיכום סוגיה זו, הסכומים המינימאליים הנדרשים לצורך הפעלת חוק השילוב במתכונת הבסיסית ביותר גבוהים לפחות פי עשרה (אם לא יותר) מהסכום המגוחך, שהציעו "מומחי משרד החינוך". לאור זאת בהנחה שהמדינה, אכן, מקיימת את פסק הדין, והחלה להעביר מידי שנה 120 מיליון ש"ח לצורכי הילדים המשולבים, הרי שבכך היא לא שיפרה את מצבם העגום אפילו במעט ביחס למה שהיה נהוג בעבר. לצערנו הרב, אין מנוס מלומר, שביהמ"ש נדבק במקרה זה במחלה הממארת של ה"חפיפניקיות" ושל "גישת הסמוך", שכה מאפיינת את החברה הישראלית על רבדיה השונים.

אתגר השילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה- תמונת מצב

 אתגר השילוב חזון מול מציאות: תמונת מצב.