בניית אתרים בחינם
 

השבטים הגרמאנים-

השבטים הגרמאנים היו שבטים שחיו באזור צפון מערב סקנדינביה וגרמניה. השבטים הגרמאנים העיקריים היו: הפרנקים , הגותים , הבורגונדים,  הויזיגותים , הקלטים , המרובינגים , הקרולינגים , הסקסונים , והויקינגים. השבטים הגרמאנים הם אבות אבותיהם של המלכים שחיו באלף השנים האחרונות. אחד המנהיגים הידועים ביותר של הפרנקים ושל האימפריה הפרנקית (חלק מהשבטים הגרמאנים) , היה קרל הגדול בנו של פפין הגוץ ונכדו של קרל מרטל.
השבטים הגרמאנים חיו מ- 2000 לפנה"ס ועד המאה ה-10 לספירה. כל שבט היה לו את אזור התפוצה משלו : הויקינגים , בדנמרק , בנורבגיה ובשבדיה, הגותים בצרפת ובאיטליה הפרנקים בצרפת , הסקסונים בגרמניה וכך גם הקרולינגים.
השבטים הגרמאנים דיברו בשפה אשר קרויה היום בשם פרוטו גרמנית אך היו שבטים גרמאנים כגון הפרנקים, שדיברו בצרפתית עתיקה. מהשבטים הגרמאנים התפתחו הרבה אימפריות כמו האימפריה הרומית הקדושה האימפריה הגרמנית ועוד....



האימפריה הפרנקית-



האימפריה הפרנקית הייתה אימפריה שהתקיימה מהמאה ה-4 ועד למאה ה-10 לספירה.
הממלכות והשבטים הפרנקים אוחדו ע"י המלך הצרפתי כלוביס הראשון לפני שאוחדו היו הפרקים מחולקים לשלושה מדינות : פרנקיה המערבית , פרנקיה התיכונה , ופרנקיה המזרחית.
שושלת המלכים מהם התפתחו האימפריות :

השושלת המרובינגית:

פפין הזקן (640-580)
גרימו הזקן (656-616)
כילדברט המאומץ (מת ב-662)
ארנולף ממץ (640-542)
כלודולף ממץ (מת ב-696 או 697)
אנסגיסל (מת לפני 679)
פפין האמצעי (714-635)
גרימו השני (מת ב-714)
דרוגו משמפן (708-670)
תאודואלד (מת ב-714)
קרל מרטל (741-686)
קרלומן (מת ב-754)
פפין הגוץ (768-714)
קרלומן הראשון (771-715)
קרל הגדול (מת ב-814)
לואי החסיד (840-778)
לותאר הראשון (855-795)
שארל הקירח (877-823)
לואי הגרמני (876-804)

לואי הגרמני היה המלך ה"אחרון" של פרנקיה. בנו היה קרל השמן.


קרל השמן (839-888) ירש את שני אחיו הגדולים: קרלומן , מלך בוואריה ולודוויג הצעיר.
אודו, מלך צרפת (860-898)
שארל השלישי, מלך צרפת (879-9299)
ראול, דוכס בורגונדיה (890-936)
לואי הרביעי , מלך צרפת (921-954)
לותר, מלך צרפת (941-986)
לואי החמישי, מלך צרפת (967-987)
איג קאפה (938-996)
רובר השני, מלך צרפת (972-1031)
אנרי הראשון, מלך צרפת (1008-1060)
פיליפ הראשון, מלך צרפת (1052-1108)
לואי השישי, מלך צרפת (1081-1137)
לואי השביעי, מלך צרפת (1120-1180)
פיליפ השני, מלך צרפת (1165-1223)
לואי השמיני, מלך צרפת (1187-1226)
לואי התשיעי, מלך צרפת (1214-1270)
פיליפ השלישי, מלך צרפת (1245-1285)
פיליפ הרביעי , מלך צרפת (1268-1314)
לואי העשירי, מלך צרפת (1289-1316)
ז'אן הראשון, מלך צרפת (1316-1316)
פיליפ החמישי, מלך צרפת (1293-1322)
שארל הרביעי, מלך צרפת (1294-1328)
פיליפ השישי, מלך צרפת (1293-1350)
ז'אן השני, מלך צרפת (1319-1364)
שארל החמישי, מלך צרפת (1338-1380)
שארל השישי, מלך צרפת (1368-1422)
שארל השביעי, מלך צרפת (1403-1462)
לואי האחד עשר, מלך צרפת (1423-1483)
שארל השמיני , מלך צרפת (1470-1498)
לואי השנים עשר, מלך צרפת (1462-1515)
פרנסואה הראשון , מלך צרפת (1494-1547)
אנרי השני, מלך צרפת (1519-1557)
פרנסואה השני, מלך צרפת (1544-1560)
שארל התשיעי, מלך צרפת (1550-1574)
אנרי השלישי, מלך צרפת (1551-1589)
אנרי הרביעי, מלך צרפת (1553- 1610)
לואי השלושה עשר, מלך צרפת (1601-1643)
לואי הארבעה עשר, מלך צרפת (1638-1715)
לואי החמישה עשר, מלך צרפת (1710-1774)
לואי השישה עשר , מלך צרפת (1754-1793)
לואי השבעה עשר, מלך צרפת (1785-1795)
נפוליאון בונפרטה, שליט צרפת (1769-1821)
לואי השמונה עשר, מלך צרפת (1755-1824)
נפוליאון בונפרטה , שליט צרפת (1769-1821)
נפוליאון השני, שליט צרפת (1811-1832)
לואי השמונה עשר, מלך צרפת (1755-1824)
שארל העשירי, מלך צרפת (1757-1836)
לואי התשעה עשר, מלך צרפת (מת ב-1830)
אנרי החמישי, מלך צרפת (מת ב-1830)
לואי פיליפ , מלך צרפת (1773-1850)
נפוליאון השלישי, שליט צרפת (1808-1873)



כל מלכי צרפת האלה הם צאצאים של השבטים הגרמאנים. המלך לואי הארבעה עשר עשר הוא צאצא של קרל הגדול ואחד מאבותיו של חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד הנוכחי. גם קיסרי האימפריה הרומית הקדושה ומלכי גרמניה קשורים לשבטים הגרמאנים.





 לואי הארבעה עשר, מלך צרפת














לואי השלושה עשר, מלך צרפת












לואי השישה עשר, מלך צרפת












לואי החמישה עשר, מלך צרפת















נפוליאון בונפרטה








לואי השלושה עשר, מלך צרפת

 
    
לואי השלושה עשר מלך צרפת

לואי השלושה עשר "הישר" (27 בספטמבר 1601 - 14 במאי 1643), בן לשושלת בורבון, מלך על צרפת מ-1610 עד מותו.

לואי שהיה בנם הראשון של אנרי הרביעי מלך צרפת ושל מארי דה מדיצ'י, גדל בחצר המלכות עם אחיו ואחיותיו ועם ילדי גבריאל ד'אסטרה שהייתה מאהבתו של אביו. הוא הצטיין בציור ובמוזיקה ואהב לצאת לצייד, אך לא הראה עניין בלימודי הספרות והשפה הלטינית. ב-14 במאי 1610 נרצח אביו, המלך אנרי הרביעי בפריז, ולואי ירש את הכתר בשם לואי השלושה העשר. אך היות שהיה בן תשע שנים בלבד שימשה אמו, מארי דה מדיצ'י כעוצרת בשמו. ב-1614, משהגיע לפרקו הכריזה אמו כי הוא "חלש בגופו ובנפשו" מכדי לשאת בנטל המלוכה והמשיכה לשמש כעוצרת. ב-1615 אילצה אותו להינשא לאן מאוסטריה, בתו של פליפה השלישי מלך ספרד. לואי הצעיר פיתח סלידה מאמו, ומנשים בכלל, וגילה נטיות להומוסקסואליות.

ב-1617 החליט לואי לקחת לידיו את ניהול ענייני המדינה, והורה בסתר לרצוח את קונצ'יני, יועצה האיטלקי של אמו. כאשר מחתה על הרצח גירש אותה המלך הצעיר לארמון בלואה שעל גדות הנהר לואר. ב-1619 נמלטה משם ועודדה את בנה גסטון למרוד במלך, מרידה שדוכאה עד מהרה. ב-1621, בתיווכו של החשמן רישלייה נעשתה פשרה בין המלך לבין אמו, שהורשתה לתפוס את מקומה במועצה המלכותית. ב-1622 מינה המלך את רישלייה לקרדינל וב-1624 לשר הראשי שלו, בהמלצתה של מארי דה מדיצ'י. אולם מאוחר יותר חתרה תחת מעמדו של רישלייה וקשרה קשר לרוצחו. ב-12 בנובמבר 1630 נראה היה ליום אחד שמאמציה הוכתרו בהצלחה, כאשר המלך עזב את פריז ונסע לורסאי. אולם המלך קרא לרישלייה שגרם למעצרם של יועציה של מארי דה מדיצ'י. המלך גירש אותה לארמונה שבעיר מולן, ציווה עליה לפרוש מן הפוליטיקה, ומאז לא ראה אותה עוד.

בתקופת מלכותו של לואי השלושה עשר הקרדינל רישלייה מילא תפקיד מרכזי בניהול ענייני המדינה. במדיניות הפנים שם לו למטרה לרכז את השלטון בידיו של המלך, דבר שעמד בניגוד לאינטרסים של האצילים ושל ההוגנוטים (הפרוטסטנטים הצרפתיים) שהיוו "מדינה בתוך מדינה". ב-1625 יצא המלך לכבוש את עיר הנמל לה רושל שבמערב צרפת, שהייתה מעוזם של ההוגנוטים. במערכה זו רישלייה מילא תפקיד של מפקד ראשי ועשה שימוש בצי אוניות שהוא עצמו הקים. ב-1627 שלחה ממלכת אנגליה אוניות מלחמה לעזרת ההוגנוטים אך נחלה מפלה. רישלייה חיזק את המצור על העיר שנכנעה ב-30 באוקטובר 1628. במדיניות החוץ התרכז רישלייה בהחלשת כוחה של ממלכת הבסבורג, שכוחותיה הקיפו את צרפת מכל צדדיה. ב-1631 כרת ברית עם גוסטבוס אדולפוס מלך שבדיה, שפלש לגרמניה, אך נהרג בקרב ליצן ב-1632. ב-1636 הספרדים, ששלטו בפלנדריה, פלשו לצפון צרפת והתקדמו אל עבר פריז. בקרבות שנערכו סביב העיר קורבי, רישלייה והמלך נחלו ניצחון על הספרדים שנאלצו לסגת. ב-1642 המלך ורישלייה פיקדו על הצבא הצרפתי שכבש את העיר פרפיניאן שבדרום מערב צרפת, ואת אזור הגבול עם ספרד.

המלך לואי השלושה עשר מת ב-1643, שישה חודשים בלבד לאחר מות רישלייה. בנו לואי ירש את הכתר בשם לואי הארבעה עשר, אך היות שהיה בן חמש שנים בלבד שימשה אמו, אן מאוסטריה, כעוצרת בשמו.












לואי הארבעה עשר, מלך צרפת

לואי הארבעה עשר
מלך צרפת ונווארה
Louis-xiv-lebrunl.jpg
שם מלא לואי-דיודונה
כינוי "מלך השמש", "לואי הגדול", "המונרך הגדול"
תקופת שלטון מ-14 במאי 1643 עד 1 בספטמבר 1715
הקודם לואי השלושה עשר
יורש לואי החמישה עשר
בת זוג

מריה תרזה, נסיכת ספרד

צאצאים

לואי
אן-אליזבת
מארי-אן
מארי-תרז
פיליפ-שארל
לואי-פרנסואה

שושלת בית בורבון
אב לואי השלושה עשר
אם אן מאוסטריה
תאריך לידה 5 בספטמבר 1638
ארמון סן-ז'רמן-אן-לה, צרפת
תאריך פטירה 1 בספטמבר 1715
ארמון ורסאי, צרפת
מקום קבורה בזיליקת סן דני
לואי ה-14 שצייר ריגו בשנת 1701

לואי הארבעה עשר (5 בספטמבר 1638 - 1 בספטמבר 1715) היה מלך צרפת ונווארה במשך 72 שנה (1643 - 1715), המלכות הארוכה ביותר בתולדותיה של אירופה.

תקופת שלטונו נודעת בשם עידן לואי הארבעה עשר מאחר שהוא היה החזק, והנודע במלכי אירופה באותה תקופה, שרבים ניסו לחקות אותו ואת חצרו. לואי קיבל לידיו מדינה במשבר, בפשיטת רגל פיננסית, תשושה ממלחמות ומעימותים פנימיים, והוריש לבאים אחריו מדינה יציבה, החזקה ביותר בעולם המערבי. הוא הרחיב את גבולות צרפת, העלה את נכדו על כס המלכות הספרדי, והקים ממשל מרכזי יעיל. בתקופתו שגשגה גם התרבות הצרפתית בדמותם של אישים כמולייר, ראסין, ולה פונטיין. עם זאת אופיין שלטונו בעריצות ובאי סובלנות שהובילו לאחר זמן לזעם העממי שהוליד את המהפכה הצרפתית. המלחמות והמסים הגבוהים רוששו חלקים ניכרים מצרפת וגרמו לקשיים כלכליים. המשפט המיוחס ללואי "המדינה - זה אני" ("L'État, c'est moi") מבטא היטב את מהות המשטר האבסלוטי שייצג.

לואי הוכתר למלך בהיותו בן חמש, אך נעשה שליט צרפת בפועל רק בשנת 1661 אחרי מותו של האיש החזק בצרפת, הקרדינל מזראן. ב-1660 נישא למריה תרזה, בתו של פליפה הרביעי מלך ספרד, שילדה לו שלושה בנים ושלוש בנות שמכולם שרד הבן הבכור בלבד, לואי (1661 - 1711). מריה תרזה נפטרה ב-1683 והמלך נישא למאדאם דה מיינטנון אך לא היו לו ילדים ממנה. למלך לואי הארבעה עשר היו גם כששה עשר ילדים ממאהבותיו, ובהן לואיז דה לה ואלייה שילדה לו בן ובת, ומדמוזל דה מונטספאן שילדה לו שני בנים ושתי בנות.

הוא הקים את ארמון ורסאי העצום והמפואר שבקרבת פריז, קישט וריהט אותו בעושר והידור רב. ישיבתו רחוק מן העיר ביטאה את עליונותו על העם והגבירה את יראת הכבוד כלפיו. סגנון הבנייה של הנאו-קלאסיציזם הדגיש את העוצמה, היציבות והעושר של השליט היחיד. המלך ידע להיות מקסים ורב חסד והרשים את צרפת ואת אירופה כולה בטקסי המלכות המפוארים שערך ובחיי החצר העשירים והמורכבים. הוא הכניע את מרדנותם המסורתית של אצילי צרפת שגרמה צרות רבות לקודמיו בכך שחייבם להשתתף דרך קבע בחיי החצר רבי הטקסים. למעלה ממחצית מהכנסות המלך נועדו לאחזקת הארמון ולקיום החצר ובסופו של דבר הפאר והמותרות דלדלו את אוצר המדינה.

 

 

 

שנותיו המוקדמות

לואי היה בנם של לואי השלושה עשר, מלך צרפת ושל אן מאוסטריה. הוריו ראו את הולדתו כמתנה משמים מאחר שהיו חשוכי ילדים במשך עשרים ושלוש שנים, ולכן קראו לו לואי-דיודונה (בצרפתית "לואי מתנת האל"). בשנת 1640 נולד בן נוסף למלך, פיליפ מאנז'וּ, לימים פיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן. המלך לואי השלושה עשר לא בטח ביכולתה של אשתו למשול בצרפת ולכן ציווה כי אם ימות בטרם יגיע בנו לבגרות, תמשול במדינה מועצת עוצרים. אולם, עם מותו של אביו ב-14 במאי 1643, ביטלה אן מאוסטריה את צוואתו בפרלמנט של פריז והייתה לעוצרת יחידה, של בנה בן החמש שעלה לכס המלכות. אן שלטה בצרפת בעזרת איש אמונה, הקרדינל ז'ול מזראן. רוב תושבי צרפת תיעבו את מזראן על שום מוצאו האיטלקי.

עקב עלייתו לשלטון בגיל צעיר, לא זכה לואי לחינוך קלאסי כרוב נסיכי אירופה. הוא למד בעיקר עניינים מעשיים הנחוצים לשליטה בממלכה - היסטוריה של צרפת ושל המלוכה הצרפתית ולימודים צבאיים. הותר לו, עוד בנעוריו, להשתתף בפעולות מצור ולצפות בקרבות, מרחוק. מאמו קיבל לואי חינוך קתולי שמרני. לואי היה כל ימיו קתולי אדוק שנלחם בכל כוחו בפרוטסטנטים שאותם החשיב ככופרים, ורדף את המיעוט הפרוטסטנטי-צרפתי, ההוגנוטים, בכל כוחו. בשנת 1685 הוציא רשמית את הדת הפרוטסטנטית אל מחוץ לחוק ב"אדיקט של פונטנבלו", והורה על הרס כנסיותיה. בעקבות רדיפות אלו עזבו הוגנוטים רבים את מולדתם.

 

אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הדחתו של שר האוצר ניקולא פוקה בשל שחיתות, ומינוי ז'אן בַּטיסט קוֹלְבֶּר לאינטנדנט לענייני כספים. אוצר המלוכה הצרפתית היה מרוקן בשל המלחמות הרבות והשחיתות, וקולבר נאלץ להעלות מסים על מנת לשפר את מצבו הכספי של אוצר הממלכה. קולבר הטיל סוגים שונים של מכס, מס על מלח ומס על מקרקעין. הוא לא ביטל את הפטור המסורתי ממס שהיה נחלתם של האצולה והכמורה, אלא הגביר וייעל את גביית המס מיתר התושבים. המסים נועדו גם להקטין את היבוא ולהגן על סחורות צרפתיות מפני סחורות ממדינות אחרות, מדיניות שנודעה בשם מרקנטיליזם, ובצרפת בשם קולבריזם.

קולבר חיזק את כלכלת צרפת גם על ידי חיזוק המסחר והתעשייה. הוא הביא לצרפת תעשיות חדשות וקידם קיימות כגון תעשיית המשי מליון ותעשיית הגובלנים - שטיחי קיר, המתפקדת עד היום. קולבר הביא לצרפת בעלי מלאכה מומחים מארצות שונות, כדי להקטין את ייבוא הסחורות ואת זרימת הכסף והזהב מחוץ למדינה. כך הביא קולבר אמני זכוכית ממוראנו, בנאי ספינות מן הפרובינציות המאוחדות (כיום הולנד) וחרשי ברזל משבדיה.

קולבר הקצה תקציבים לחיזוק הצי הצרפתי, צי הסוחר, ולבניית תעלות ודרכים, על מנת לשפר את הסחר ואת ביטחון הפנים והחוץ.

בתחום מדיניות הפנים, הגביר לואי את פיקוח השלטון המרכזי על המחוזות והדוכסויות מהן הייתה מורכבת צרפת. את זאת עשה בן היתר על ידי מינוי אינטנדנטים מחוזיים, שנשלחו לפרובינציות השונות במטרה להגביר את ביטחון הפנים ולהנהיג משפט הוגן. במקרים רבים היה המשפט המלכותי הוגן יותר מעריצות האצילים המקומיים שעיוותו משפט כדי לקדם את ענייניהם. האינטנדנטים הקימו גם כוחות שיטור מקומיים שדיכאו מהומות והתקוממויות, שהיו כה נפוצות במאה ה-17.

מלחמה בארצות השפלה

לאחר שדודו של לואי (שהיה גם חותנו), פליפה הרביעי מלך ספרד, הלך לעולמו בשנת 1665, הפך בנו, מנישואיו השניים של פליפה, קרלוס השני למלך ספרד. לואי ה-14 תבע לעצמו, כפיצוי על אי תשלום הנדוניה של אשתו, את דוכסות בראבנט, טריטוריה בארצות השפלה שנשלטה על ידי הספרדים, מאחר שעל פי מנהגי המקום (חוק הדבולוציה) הייתה צריכה הטריטוריה לעבור לבתו של פליפה מנישואיו הראשונים, מריה תרזה שהייתה כזכור, נשואה למלך צרפת. כתוצאה מכך פרצה ב-1667, מלחמת הדבולוציה, הידועה גם כמלחמת המלכה.

הצרפתים, בפיקודו של המרשל טורן, פלשו לארצות השפלה הספרדיות וכבשו ללא התנגדות, את חבל פלנדריה ואת פרנש קונטה. ההולנדים של רפובליקת הפרובינציות המאוחדות, שעד אז היו בעלי בריתו של לואי, פחדו מכוחם של הצרפתים, וחתמו על ברית עם אנגליה ושבדיה שבעקבותיה נאלץ לואי לחתום ב-1668 על הסכם שלום - חוזה אקס לה שפל, בעיר אאכן. צרפת ויתרה על פרנש קונטה אך הורשתה להמשיך ולהחזיק בפלנדריה.

כדרכם של אותם זמנים, לא החזיקה הברית המשולשת מעמד זמן רב. ב-1670 חתם קרלוס השני, ששוחד על ידי הצרפתים, על הסכם דובר החשאי. הספרדים הפכו לבעלי בריתם של הצרפתים וביחד עם מספר נסיכים גרמניים הכריזו מלחמה על הפרובינציות המאוחדות. כתוצאה מכך פרצה ב-1672, המלחמה הצרפתית הולנדית. הצרפתים כבשו חיש מהר את רוב השטח ההולנדי, מה שגרם להפיכה בהולנד. הפנסיונר הגדול של הפרובינציות המאוחדות, יוהאן דה ויט, הודח ובמקומו עלה לשלטון בהולנד ויליאם השלישי נסיך אורנג'. זה שינה שוב את המצב הפוליטי, חתם ברית עם ספרד, עם האימפריה הרומית הקדושה, ולבסוף הסכם שלום עם אנגליה. ויליאם אף נישא לנסיכה מרי, אחייניתו של מלך אנגליה צ'ארלס השני (מה שהביא לבסוף לעלייתו לכס המלכות האנגלי). לואי שחשש ממתקפה של האימפריה בצרפת בעוד הוא נמצא בראש צבאו בארצות השפלה, נאלץ לסגת לעמדות בנות הגנה.

חיי החצר והתרבות

חזית ארמון ורסיי. בקומה השנייה - חדרו של המלך.
גני ארמון ורסיי
 

המלך, שמאס בפריז, בנה לעצמו ארמון מפואר בעיר ורסאיי בסמוך לפריז. בנייתו, שנמשכה מ-1661, שנת עליית המלך לשלטון עצמאי, ועד 1689, העסיקה למעלה מ-30,000 עובדים והייתה נטל כבד על אוצר הממלכה. בניית הארמון הצריכה הטיית נהרות, הזרמת מים חיים והזמנה של יצירות אמנות בהיקף גדול. המלך עבר להתגורר בארמון עם משפחתו, אנשי חצרו ופילגשיו בשנת 1682 ועד מהרה יצא שמעו ברחבי העולם כולו כעדות מפוארת לכוחו של מלך השמש. סגנון הבנייה והריהוט של תקופת לואי נודע עד היום בשם סגנון לואי הארבעה עשר.

המלך הוציא סכומי עתק על חצרו, ומינה עצמו גם לפטרון המדע והאמנויות. הוא נטל תחת חסותו את האקדמיה הצרפתית ותמך בדור שלם של אמנים ויוצרים בתחומי תרבות מגוונים - ציירים, פסלים, מחזאים וארכיטקטים. לואי הקים בנוסף לאקדמיה הצרפתית, עוד שלוש אקדמיות שהיוו מאוחר יותר חלק מן המכון הצרפתי - האקדמיה לאמנויות היפות 1648, האקדמיה לספרות יפה 1666, והאקדמיה למדעים 1666, שתמכה בניסויים ופיתוחים מדעיים בתחומי הכימיה והפיזיקה והפיצה את המחקרים והתגליות.

למרות שעזב את פריז לטובת ורסאיי, בנה המלך, לאחר דיכוי הפרונד, בניה נרחבת בפריז שכללה הוספת אגף חדש לארמון הלובר בנית ארמון האינווליד כאכסניה לותיקי מלחמה ובנית מצפה אסטרונומי כדי לקדם את המחקר והמדע.

בין אנשי התרבות והספרות בהם תמך ניתן למנות את המחזאים ז'אן-בטיסט פוקלן, הידוע כמולייר שהקומדיות שלו אקטואליות עד היום, וז'אן ראסין, שגם יצירותיו מוצגות בתקופתנו, מחבר המשלים ז'אן דה לה פונטיין שמשליו נלמדים ברחבי העולם עד היום, הציירים שארל לה ברון, פייר מינארד, והיאסינט ריגו, הארכיטקט הנודע אנדרה דה נוטר, והמוזיקאים ז'אן-בטיסט לולי ופרנסואה קופרן. לולי הביא לצרפת את האופרה הצרפתית וביחד עם מולייר הביאו לפריחתה של הקומדיה המוזיקלית.

חצר ורסאי התפרסמה בחיי התענוגות שהתנהלו בה. לואי ה-14 הטביע את חותמו לא רק על צרפת אלא על אירופה כולה, וסגנון שלטונו וחיי החצר שלו היו דוגמה לחיקוי במדינות אירופה. חיי החצר שלו מעסיקים סופרים והיסטוריונים מזה דורות והיוו השראה לאמנים רבים.

ללואי אף קשר לארץ ישראל: הוא שיקם ושיפץ את המנזר הלטיני ברמלה שהוקם בה ב-1420, בזמן ששלטו בארץ הממלוכים.‏

פעליו המרכזיים

פעליו המרכזיים של לואי ה-14 הם:

  • ארגון הצבא - לואי ה-14 היה עסוק במלחמות והגדיל את הצבא ממאה אלף לשלוש מאות אלף חיילים. הוא חיזק את יחידות התותחנים ואת ההנדסה הצבאית בנוסף ליחידות הפרשים התקניות, צבא זה נתן ביטוי מנצח לאבסולוטיזם.
  • המנהל המלכותי - השליט היחיד שהאצולה פחדה מפניו. הוא הוריד את מעמדה של האצולה ובפועל נוצרו שתי אצולות: הגלימה (פקידות) והחרב (בני אבירים). בתקופתו הושלמה חלוקת צרפת לפרובינציות, בראש כל אחת מהן עמד פקיד הממונה על גביית המסים, המשפט והסדר. המלך עצמו פיקח על המסים ומעמד האצולה ירד.
  • בניית ורסאי - ב-1670 הקים לואי מתחם שלטוני חדש ממנו שלט ובו היה ארמון מפואר וסדרת מבנים מפוארים, הוא ארמון ורסאי. במלאכה נטלו חלק ציירים ופסלים בעלי שיעור קומה בצרפת. המלך ומשפחתו התגוררו שם וכן מוקמו שם משרדי הפקידות הממשלתית: חקיקה, אוצר, משרד חוץ וכו'. בנייה זו נתנה דימוי מטאפורי חדש למלוכה. מכאן ואילך כל שליט אירופי בנה לעצמו מעין ורסאי משלו באמצו את דוגמת האבסולוטיזם של לואי.
  • בתחום החברתי - ביטל את האדיקט של נאנט ואת המאבק בין הקתולים, צרפת הפכה לקתולית ולא היה עוד מקום לפרוטסטנטים בממלכה והם נאלצו להגר לפרוסיה, הולנד, בריטניה ועוד.
  • בתחום הכלכלי - המלך לא הטיל מסים חדשים כדי לממן את כל המפעלים הללו אלא מצא להם מקור אחר. הוא פיתח מקור הכנסות חדש: מכירת תוארי אצולה שאותם קנו בדרך כלל אנשי הפקידות הממשלתית. כך נוצר מעמד אצולת הגלימה כנגד אצולת החרב. קולבר מונה לשר אוצר ופיתח את שיטת המרקנטיליזם המעודדת את התערבות השלטון בכלכלה. המדיניות הכלכלית כללה קיום משק עצמאי ללא עזרה חיצונית, עידוד החקלאות וגידול בקר, הגברת התוצרת המקומית ועידודה על ידי הטלת מס גבוה על תוצרת חוץ, עידוד הקמת מפעלים חדשים וכיוון התעשייה על ידי הממשלה. על כך נוספו שיפור תשתיות דרכי המסחר, בניית תעלות, הגברת מסחר בין יבשתי, מדיניות קולוניאלית, בניית צי להגנה על אניות צרפת ועידוד המדעים.

מותו

לואי הארבעה עשר מת בארמון ורסאי ב-1 בספטמבר 1715 לאחר 72 שנות שלטון. הוא האריך ימים אחרי בנו לואי, יורש העצר של צרפת (1711-1661) ונכדו לואי, דוכס בורגונדיה (1712-1682) ולכן נינו לואי החמישה עשר ירש את כסאו.













לואי החמישה עשר, מלך צרפת

 
לואי החמישה עשר
מלך צרפת ונווארה
Louis XV France by Louis-Michel van Loo 002.jpg
כינוי "האהוב מאוד"
תקופת שלטון מ-1 בספטמבר 1715 עד 10 במאי 1774
הקודם לואי הארבעה עשר
יורש לואי השישה עשר
בת זוג

מריה לשצ'ינסקה, נסיכת פולין

שושלת בית בורבון
תאריך לידה 15 בפברואר 1710
תאריך פטירה 10 במאי 1774
ארמון ורסאי, צרפת

לואי החמישה עשר "האהוב מאוד" (15 בפברואר 1710 - 10 במאי 1774), מלך על צרפת מ-1715 עד מותו.

לואי היה נינו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת (ממנו ירש את כס המלוכה). הוריו, לואי דוכס בורגונדיה (נכדו של לואי הארבעה עשר) ומארי אדליד מסבוי, נפטרו שניהם בפברואר 1712 מאבעבועות שחורות. ב-1 בספטמבר 1715 נפטר המלך לואי הארבעה עשר, ולואי ירש את הכתר בשם לואי החמישה עשר. אך היות שהיה בן חמש שנים בלבד שימש פיליפ דוכס אורליאן (אחיינו של לואי הארבעה עשר) כעוצר בשמו.

העוצר פיליפ דוכס אורליאן החליט לנטוש את ארמון ורסאיי ולהחזיר את מקום מושב בית המלוכה לפריז. המלך הצעיר הועבר לארמון טולרי בפריז, שם קיבל חינוך שכלל גינוני מלכות ותרגילי צייד, אך למד גם מתמטיקה, לטינית, ציור ויסודות האסטרונומיה. ב-1721 נערך הסכם נישואיו של לואי החמישה עשר למריה אנה ויקטוריה, בתו של פליפה החמישי מלך ספרד, שהייתה בת שלוש שנים בלבד. ביוני 1722 המלך הצעיר ואנשי בית המלוכה שבו לארמון ורסאיי, וב-25 באוקטובר של אותה שנה נמשח לואי החמישה עשר למלך בקתדרלה של העיר ריימס. ב-1725 הוחלט לשלוח את מריה אנה ויקטוריה בחזרה לספרד, וב-5 בספטמבר של אותה שנה נישא המלך למריה לשצ'ינסקה, נסיכת פולין (בתו של סטניסלב הראשון שהיה מלך פולין) שילדה לו עשרה ילדים ובהם את לואי, דופן צרפת, יורש העצר שמת ב- 1765. ב-16 ביוני 1726 החליט לואי החמישה עשר לקחת את השלטון לידיו.

מ-1726 עד מותו ב-1743, משל בצרפת הקרדינל פלרי, בהסכמתו של המלך לואי החמישה עשר. הקרדינל פלרי ייצב את המטבע והביא לאיזון תקציב המדינה. תקופה זו הצטיינה בפיתוח כלכלי. חל שיפור באמצעי התחבורה עם פתיחת תעלת סן-קנטן, שחיברה את הנהר אואז עם נהר הסום (בצפון צרפת). נסללה רשת דרכים לאומית שחיברה את פריז עם אזורי הגבול של צרפת. באמצע המאה ה-18 הפכה צרפת לבעלת רשת הדרכים הטובה שבעולם. חל גם גידול בספנות ובסחר החוץ של המדינה. בשטח מדיניות החוץ כרת פלרי ברית עם בריטניה והגיע לפשרה עם ספרד.

ב-1741 החליט המלך להתערב במלחמת הירושה האוסטרית (1740 - 1748), כשתמך בפרוסיה נגד אוסטריה, בריטניה והולנד. ב-1744 יצא המלך לחזית כדי לפקד על כוחותיו שלחמו באזור העיר מץ שבצפון מזרח צרפת, אך נתקף שם במחלה אנושה. נערכו תפילות לשלומו בכל רחבי הממלכה והוא זכה בכינוי "האהוב מאוד". משהבריא נחל ניצחונות בקרבות פונטנואה (1745), רוקור (1746) ולופלד (1747), אך ב-1748 חתם על הסכם אקס לה שאפל שבו ויתר על כיבושיו בארצות השפלה. ב-16 בינואר 1756 פרוסיה כרתה ברית עם בריטניה. בתגובה צרפת כרתה ברית עם אוסטריה (1 במאי 1756). ב-18 במאי 1756 בריטניה הכריזה מלחמה על צרפת (מלחמת שבע השנים 1756 - 1763). למלחמה זו היו תוצאות הרות אסון לצרפת שאיבדה את נחלותיה בצפון אמריקה ובהודו.

הפופולריות של המלך לואי החמישה עשר ירדה פלאים החל מ-1748, בגלל ויתוריו הצבאיים, ניהולו הכושל של ענייני המדינה ופרשות האהבים שלו. המרקיזה מפומפאדור הייתה מאהבתו מ-1745 עד 1752 , אולם הם נשארו ידידים קרובים גם אחרי כן. היא שימשה גם כיועצתו הראשית, והיה לה חלק בהחלטות שהביאו למלחמת שבע השנים.

המלך לואי החמישה עשר נפטר בארמון ורסאיי ב-1774 כתוצאה ממחלת אבעבועות. היות שלא היה לו בן זכר שיוכל לרשתו, נכדו ירש את הכתר בשם לואי השישה עשר.











לואי השישה עשר, מלך צרפת

 
לואי השישה עשר
(23 באוגוסט 1754; ארמון ורסאי שבצרפת
- 21 בינואר 1793; פריז שבצרפת)
Louis xvi.jpg
לואי השישה עשר אוגיסט, מלך צרפת
שם בשפת המקור Louis XVI de France
מדינה צרפת
מקום קבורה בזיליקת סן דני
בת-זוג מארי אנטואנט
שושלת בית בורבון
תואר מלך צרפת
כינוי "לואי האחרון"
אב לואי, דופן צרפת
אם מארי ז'וזפה מסקסוניה
צאצאים מארי תרז, נסיכת צרפת
לואי-ז'וזף, דופן צרפת
לואי-שארל, דוכס נורמנדי ודופן צרפת
סופי הלן באטריס, נסיכת צרפת
יורש העצר לואי-שארל, דוכס נורמנדי ודופן צרפת
מלך צרפת
תקופת כהונה 10 במאי 1774 - 21 באוקטובר 1792
(הודח מהכס ולאחר מכן הוצא להורג)
הקודם בתפקיד לואי החמישה עשר, מלך צרפת
הבא בתפקיד נפוליאון בונפרטה (הראשון) אך באופן לא חוקי

לואי ה־16 מלך צרפת (23 באוגוסט 175421 בינואר 1793) ירש את כס סבו (לואי ה־15) ב־10 במאי 1774 והוכתר כמלך ב־11 ביוני 1775.

מלך צרפת ונווארה, בין השנים 1774 - 1792, בה הודח ונכלא באירועי העשרה באוגוסט. הוא נשפט על ידי האספה הלאומית, נמצא אשם בבגידה והוצא להורג בגיליוטינה ב־21 בינואר 1793.

למרות שבתחילת דרכו היה אהוב העם, חוסר ההחלטיות והשמרנות שלו השנאו אותו עליו. בתחילת המהפכה הצרפתית, מתוך רצון להשפילו, ניתן לו שם המשפחה קאפה, על שם איג קאפה, מייסד השושלת, כדי לציין שאינו מלך אלא אחד האדם. באותן שנים נקרא בפי העם גם "לואי האחרון". היסטוריונים בני ימינו נוטים להתייחס אליו כאל שעיר לעזאזל של המהפכה וכאל מלך שוחר טוב שהיה חסר את האישיות לביצוע הרפורמה המתבקשת במונרכיה.

לאחר שירש את כס סבו לואי החמישה עשר, הוא הוכתר ב־11 ביוני 1775. אביו, הדוכס לואי, בנה של מריה לשינסקה, נפטר בשנת 1765. לואי היה בנו השלישי של אביו מאימו, מרי־ז'וזה מסקסוניה.

ב־16 במאי 1770 לואי ה־16 נשא לאישה את מארי אנטואנט, בתם של פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והקיסרית מריה תרזה לבית הבסבורג. הנישואים אורגנו על ידי בתי המלוכה של אוסטריה וצרפת על מנת לקדם קשרים פוליטיים. לאורך נישואיהם לואי ה-16 לא גילה עניין רב באשתו, ויורש לבית המלוכה בושש לבוא. שמועות רבות נפוצו על היות המלך הומוסקסואל, אך נראה כי הוא רק סבל מפימוזיס. יועציו התקשו לשכנעו להסכים לניתוח, אך לבסוף הוא השתכנע, ולאחר שהניתוח עבר בהצלחה לזוג נולדו ארבעה ילדים.

לואי הוכתר למלך צרפת בשנת 1774, בשם לואי ה-16. אולם זה קרה בתקופה שצרפת הייתה נתונה במשבר כלכלי קשה. שר האוצר שלו ז'אק נקר, הציע להטיל מסים על האצילים, כדי לפתור את המשבר הכלכלי. ההצעה לא עברה בשל התנגדות עזה מקרב האצילים, והבעיות הכלכליות והחברתיות בצרפת רק הלכו והחריפו.

בעקבות התסיסה החברתית והמשבר הכלכלי פרצה ב-1789 המהפכה הצרפתית.

ב-1792 בעקבות הלחץ של לואי ה-16 לפתוח במלחמה עם אוסטריה בשביל להחליש את המונרכיה החוקתית החדשה שתחזיר אותו, כך הוא קיווה לכס המלוכה, חברי האספה המחוקקת חשדו במלך ובכוונותיו והחליטו להעמיד אותו למשפט על בגידה בעם הצרפתי. לואי ה-16 נשפט על בגידה במולדת. הוא הוצא להורג במהלך המהפכה הצרפתית וראשו נערף אל מול ההמון הצוהל ב־21 בינואר 1793.











(חלק של נושא זה הוא גם חלק מהיסטוריה של גרמניה).
















מהשבטים הגרמאנים ועד למלכי גרמניה.


לודוויג הגרמני
לודוויג הצעיר
קרלומן
קרל השמן
ארנולף
לודוויג הילד
קונראד הראשון
היינריך הראשון
אוטו הראשון (הגדול)
אוטו השני
אוטו השלישי
הינרייך השני
קונראד השני
הינרייך השלישי
הינרייך הרביעי
הינרייך החמישי
לותאר השלישי
קונראד השלישי
פרידריך הראשון "ברברוסה"
הינרייך השישי
פיליפ משוואביה
אוטו הרביעי מברונסוויק
פרידריך השני
קונראד הרביעי
רודולף הראשון מבית הבסבורג
אלברכט הראשון מבית הבסבורג
הינרייך השביעי מבית הבסבורג
לודוויג הרביעי מבית ויטלסבאך
קרל הרביעי מבית לוקסמבורג
ונצל מבית לוקסמבורג
רופרט מבית ויטלסבאך
זיגמונד מבית לוקסמבורג
אלברכט השני לבית הבסבורג
פרידריך השלישי
מקסימיליאן הראשון
קרל החמישי
פרדיננד הראשון
מקסימיליאן השני
רודולף השני
מתיאס
פרדיננד השני
פרדיננד השלישי
פרדיננד הרביעי
לאופולד הראשון
יוזף הראשון
קרל השישי
קרל השביעי אלברכט
פרנץ הראשון
יוזף השני
לאופולד השני
פרנץ השני















קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בנו של פיליפ היפה, מלך ספרד וחואנה המשוגעת
מאראגון. מייסד ה"אימפריה שבה השמש לר שוקעת לעולם" ושלט בכל ספרד גרמניה אוסטריה
הונגריה איטליה וחלקים מבלגיה ומצרפת. אחד הקיסרים הבולטים ביותר בתקופתו.











פרדיננד הראשון קיסר האימפריה הרומית הקדושה. אחיו של קרל החמישי קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך
ספרד. אחד ממלכי ספרד החשובים ביותר בהיסטוריה של ספרד. נולד במדריד בשנת 1503 ומת בשנת 1564 ונקבר בקתדרלת סנט ויטוס בפראג, צ'כיה. בתור מלך ספרד, ירש אותו בנו הצעיר, פיליפ השני, ובתור קיסר האימפריה הרומית
הקדושה, ירש אותו בנו, מקסימיליאן, הידוע גם בשם: מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.












פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. נבחר בהתערבותו של האפיפיור ניקולאס החמישי שתמך בו, בשנת 1452. נולד באינסברוק, אוסטריה והיה אחד מהקיסרים החשובים ביותר באותה תקופה. במהלך כהונתו, היה בעל יחס סובלני מאוד ליהודי גרמניה, ואף כונה גם "מלך היהודים". הוא התנגד לעלילות דם בגרמניה והוציא להורג מתנגדים רבים לדת היהודית. מת בשנת 1493 בלינץ, אוסטריה ובנו, מקסימיליאן הראשון ירש אותו כמה חודשים לאחר מכן.











השבטים הגרמאנים והעמים כיום

רוב בני האדם כיום החיים באירופה, הם צאצאם של השבטים הגרמאנים. כדוגמה, הנורווגים, השוודים והדנים הם ממוצאם של הוויקינגים שהיו גם הם חלק גדול מהשבטים הגרמאנים. הצרפתים, הינם צאצאם של הפרנקים שהיוו את החלק הגדול ביותר וההתפתחות הגדולה ביותר בכל התרבות של התרבות הגרמאנית. אך לעומת זאת, גם יש הכאלה שבאו ממדינות שונות וזרות לאירופה במאות ה-10,11,12,13,14. הגרמנים הם צאצאם של המרובינגים והקרולינגים. אף שהיו גם גרמנים (יהודים ונוצרים. בנושא זה אין שום קשר לדתות), שהגיעו ששיכים לפרנקים ואף גם לגותים ולשבטים אחרים. היו גם יהודים שהיו שייכים לשבטים הגרמאנים אף שהיו הם עובדי אלילים, והם גם נשארו וחיו באותן מדינות מאות שנים גם לפני. במהלך חג המולד של שנת 800, הוכתר קרל הגדול למלך הרומאים ומכאן קרה רק טוב: מצבם של היהודים עלה והתחילו להיות מושבות וערים שבהם יכולים לגור יהודים בלי כל פחד. בנוסף לכך, התרבות האיטלקית השתפרה מאוד גם לאחר מותו של קרל הגדול וכך נחשב הרנסאנס האיטלקי לאחד המפותחים והטובים ביותר. איטליה שלטה וכבשה שטחים רבים גם מצרפת וממדינות אחרות. למרות כל השלום והטוב שקרה בחמש מאות שנים האלו, מעלייתו של קרל הגדול ועד סוף הרנסאנס האיטלקי, בשנת 1520 בערך, יהודי איטליה,צרפת,גרמניה ועוד מדינות רבות השתנה לרעה. אנטישמים רבים הפגינו ברחובות והיו פרעות וחוקים גזעניים מאוד עוד בתקופה זו. היו יהודים שהעדיפו למות מלהתנצר והיו ההפך, אך היו גם יהודים שברחו לאנגליה ולבלגיה ועוד מדינות עוד לפני שקרה כל האסון הגדול. במהלך המאה ה-16, החלו מלחמות רבות על דת ועל שטח. שבהם היו מעורבות מדינות: אוסטריה, איטליה, צרפת, גרמניה, הונגריה, אנגליה, ופורטוגל. המלחמות הגדולות ביותר היו אז מלחמת שלושים השנים ומחלמת מאה השנים שבהם השתתפו גם אימפריות ומדינות רבות. מאז, מדינות אלה התקדמו מאוד, וכבר במאה ה-20, המציאו המצאות חדשות ונשקים רבים והמצאות אחרות רבות. חוץ מכל זה, היה אירוע טרגי אחד. האירוע שהמשיך והיה לרגע האמת ולהמשך כל מה שקרה במהלך כל ההיסטוריה של העם היהודי: השואה, שבה יהודים מכל אירופה נרצחו ע"י המפלגה הנאצית וסך הכל נרצחו כ-6,000,000 יהודים. וכך מתקשרים השבטים הגרמאנים לחלק מההיסטוריה של היהודים.

בניית אתרים - טואול