בניית אתרים בחינם
 

היסטוריה של ישראל


ההיסטוריה של ישראל היא ההיסטוריה של התרבות , הדת , ההתפתחות והמולדת של עם ישראל.
 ההיסטוריה של עם ישראל משתרעת מתקופת העת העתיקה ועד ימינו.


תקופת המלוכה ובית ראשון

על פי המסופר בספרים שמואל ומלכים כינון המשטר המלוכני הביא לשינוי משמעותי במצבו של עם ישראל.
בתקופת מלכותו של דוד הכניע עם ישראל את עמי הסביבה ושיעבד אותם.
לעומת זאת, מתקופת שלטונו של בנו , שלמה, הייתה תקופה בה עם ישראל חי בשגשוג ובשלום. ע"פ המסופר בתנ"ך, עול המיסים והיריבות הוותיקה בין שבטי ישראל הצפוניים ושבט יהודה,  הביאו לפיצול הממלכה המאוחדת לשני ממלכות : ישראל בהנהגת שבט אפרים,  ויהודה בהנהגת שבט יהודה ובירתה ירושלים.
ממלכת יהודה המשיכה להתקים עד שנת 586 לפנה"ס. היא נכבשה ע"י ממלכת בבל בהנהגת נבוכדנצר השני.
הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון, והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי ירושלים נמלטו למצרים ולמקומות נוספים, ומתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות ישראל ויהודה מקורות חיצוניים מהמאה ה-9 לפנה"ס.



תקופת בית שני



תקופת בית שני היא תקופה בהיסטוריה של עם ישראל.
היא נמשכה מ-538 לפנה"ס, שנת הצהרת כורש ותחילת שיבת ציון, ועד לשנת 135 לספירה, דיכויו הסופי של מרד בר כוכבא.
חלק מהתקופה נמצאת במקרא בספרים עזרא, נחמיה סוף דברי הימים ב  חגי וזכריה.
מרכז העם היהודי היה אז במרכז ארץ ישראל , אם כי היו מרכזיים גדולים בבבל, במצרים ובמדינות לחופי הים התיכון והים האגאי.

התקופה ההלניסטית וממלכת החשמונאים

בשנת 332 לפנה"ס נכבשה ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון. לאחר פירוק האימפריה שלו עברו לשלטון התלמיים- מלכי מצרים, ובשנים 201 - 198 לפנה"ס הצליחו הסלאוקים להשטלט על האיזור. בעקבות הכיבוש היווני כיתר תושבי האיזור בארץ ישראל , החלו היהודים ובעיקר השכבה השולטת- להיות נתונים להשפעת התרבות ההלניסטית.
בשנת 167 לפנה"ס החליט השליט הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי (אפאפינס) לאסור על קיום מצוות הדת היהודית בארץ ישראל. ביום כ"ה בכסלו, שנת 167 לפנה"ס , הוצב בבית המקדש פסל של זאוס והוקרבו לו קורבנות. עונש מוות הוטל על כל יהודי שנתפס כשהוא מל את בנו או שומר את השבת. השלטונות הכריחו את היהודים  להקריב להם קורבנות ואף לאכול בשר חזיר. גזירות אנטיוכוס נמשכו שלוש שנים וחצי. רוב תושבי יהודה סירבו לקבלן והם העדיפו למות, ובלבד שלא לעבוד עבודה זרה ולעבור על חוקי התורה. בעקבות זאת פרץ מרד החשמונאים. יהודה המכבי, מנהיגם הראשון של המורדים, הצליח לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש, זכה להצלחות צבאיות נוספות, אך נהרג לבסוף בקרב מול כוחות סלאוקים עדיפים.

התקופה הרומית

חדירתה של האימפריה הרומית לארץ ישראל החל בתקופת החשמונאים.
בשנת 63 לפנה"ס שמו קץ הרומאים לשושלת החשמונאים, אם כי הורקנוס השני הורשה להחזיק בתואר נשיא. בתקופה זו ,בניגוד לתחילת המרד, התמיכה בו הייתה מועטה;  בעיקר בגלל המנהג של החשמונאים להמליך עצמם למלכים ואף לענוד סמלים יוונים ולהחזיק משמר זר, וכן בשל תמיכתם בצדוקים. בשנת 40 לפנה"ס הכהן מתיתיהו אנטיגונוס השני, אחיינו של יוחנן הורקנוס השני , פלש ליהודה בראש צבא מפרתיה וכבש אותה לעצמו , אך החזיק בה רק שלוש שנים.
בשנת 37 לפנה"ס שוב נכבשה יהודה ע"י צבא רומאי, ורומא המליכה על יהודה את הורדוס.





תקופת האמוראים



האמוראים היו חכמים שפעלו בתקופה שמתום חתימת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא ועד לחתימת התלמוד (המאות ה-3 עד ה-5 לספירה). האמוראים פעלו בשני מרכזים: ארץ ישראל ובבל. אחריהם פעלו התנאים ואחריהם הסבוראים.
הכינוי "אמורא" שימש במקור לתפקיד תיאור שהיה קיים בבית המדרש- ה"אמורא" שהיה מבאר את דברי החכם בציבור, אך כבר בתקופת התלמוד הפך לכינוי כללי לחכמים.
תקופת האמוראים בארץ ישראל נחלקה לחמישה דורות ובבבל נחלקה לשבעה (או שמונה) דורות. האמוראים כתבו גם את ספרי התלמוד, המחולקים לשני חלקים: תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, שני הספרים החשובים ביותר ליהדות.



ישראל בימי הביניים




תקופת ימי הביניים נמשכה מהמאה ה-5 עד למאה ה-15 לספירה.
צאצאי בני שבט יהודה , שהוגלו ע"י נבוכדנצר בשנת 597 לפנה"ס ולאחר חורבן הבית ב-586 לפנה"ס , הגיעו לבבל ושם היכו שורשים. לאחר חורבן בית שני בידי טיטוס בשנת 70 לספירה, ולאחר דיכויו של מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה , באו פליטים נוספים מארץ ישראל לבבל. בתחילת המאה הראשונה מספרם של יהודי בבל היה כ- 1000000 תושבים , והערכה היא כי עלה מספרם בין המאה ה-3 לבין המאה ה-6 ל- 2000000 תושבים. הרבה ערים וקהילות יהודיות נרחבות התקימו בבל על למאה ה-13 ברציפות. האוכלוסייה היהודית של בבל נדדה לעבר צפון אפריקה , אירופה וארץ ישראל והעבירה את משקל הכובד שלה לארצות אלה. בתקופה זו סבלו יהודי אירופה מאנטישמיות קשה ואלימות רבה.



גירוש ספרד




יהדות ספרד , גורשה בצו מלכותי שיצא בשנת 1492 , שפרסמו בשנת 1492 פרננדו השני מלך אראגון ואשתו, איזבלה הראשונה מקסטיליה ובו נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בממלכות קסטיליה ואראגון. היהודים הועמדו בפני הבררה : להמיר את דתם לנוצרית או לעזוב תוך 4 חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כאנוסים . מרבית היהודים שעזבו את ספרד עזבו לארצות השוכנות לחופי הים התיכון בעיקר לצרפת, איטליה, ארצות השפלה, גרמניה ובריטניה. הצו שיקף מדיניות דתית מתגברת של הכתר הספרדי, שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה , ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד.
גירוש היהודים מספרד סימל סיום פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, ובספרות ההלכה ובדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי.


פרננדו השני מלך אראגון. הוציא את צו גירוש היהודים מספרד.

התנועה הציונית




בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19 התרבו בעם ישראל הקריאות לעלייה לארץ ישראל ולקביעת בית לאומי לעם ישראל. התנועה הציונית נוסדה רשמית בעקבות ועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897) והיה זה בנימין זאב הרצל "חוזה המדינה" , שהחל במאמצים להסכמת המעצמות להקמתה של "מדינת היהודים".

בעקבות  מלחמת העולם הראשונה נדמה היה שבשלו התנאים להקמת מדינה כזאת: הממלכה המאוחדת כבשה את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית  והיהודים קיבלו הבטחה ל"בית לאומי" מהבריטים בדמותה של הצהרת בלפור שנמסרה לחיים וייצמן.

ב-1920 הוחלט על ניהול המנדט על ארץ ישראל על ידי בריטניה, ובכתב המנדט נוסחה תחייבות להקיםבארץ ישראל.  במקביל, תושבי הארץ הערביים  התנגדו לעלייה היהודית הגוברת לארץ ישראל ולהרחבת היישוב העברי; המדיניות הבריטית במזרח התיכון נתפסה אצלם כמדיניות פרו-יהודית של ממשלת בריטניה, והם ניסו למנוע אותה באמצעות שימוש באלימות  וטרור.

כנופיות רצח החלו במעשי טרור ורצח בשיירות ובתושבים היהודים. הפרעות הגדולות הראשונות התרחשו ב-1921 ונודעו כפרעות תרפ"א, בעקבותן קמה ההגנה - ארגון יהודי צבאי שמטרתו להגן על היישוב העברי. פרעות קשות אירעו גם בתרפ"ט (1929 ) וב-1936-1939 (המרד הערבי הגדול). האלימות הערבית הניבה פירות ובהדרגה החלה הממלכה המאוחדת לסגת מהרעיון של מדינה יהודית ולהרהר בפתרון של מדינה דו-לאומית או מדינה ערבית עם מיעוט יהודי .

בינתיים, יהדות ארצות הברית ואירופה רשמו פריחה אדירה בתחומי המדע, התרבות והכלכלה. גדולי הפיזיקאים של אירופה באותה תקופה היו יהודים, ובראשם המדען הדגול אלברט אינשטיין . בברית המועצות , יהודים רבים היו מעורבים  במהפכה הקומוניסטית  ונמנו על בכירי המפלגה.



השואה




בשנת 1933 עם עלייתו לשלטון של אדולף היטלר , והמפלגה הנאצית בגרמניה, חלה התעוררות חמורה במצבם של היהודים. משברים כלכליים , חוקים גזענים ואנטישמיים , וחשש מפני מלחמה גרמו לרבבות יהודים לברוח מאירופה לארץ ישראל, לארצות הברית ולברית המועצות. בשנת 1939 החלה מלחמת העולם השנייה ועד 1941 כבש היטלר כמעט את כל אירופה - לרבות פולין ובה מיליוני יהודים , וצרפת. כאשר החל את הפלישה לברית המועצות הורה היטלר על הפתרון הסופי- מבצע מאורגן ונרחב בקנה מידה חסר תקדים להשמדת יהדות אירופה. רצח עם זה, בו נרצחו בשיטתיות ובאכזריות מחרידה כשישה מיליון יהודים ידוע בשם השואה. בפולין , במחנה ההשמדה אושוויץ לבדו, נרצחו למעלה ממיליון יהודים בתאי הגזים. השואה הייתה אירוע תקדימי בהיקפו ובמהותו. היא השפיעה רבות על הדת היהודית ועל דעת הקהל העולמית. השואה צורפה כהוכחה ניטענת שהושמעה כבר בשלהי המאה ה-19 , כי היהודים מופקרים לגורלם בין אומות העולם, וכי יש להקים בית ומדינה לעם היהודי ללא דיחוי.

 






 






 






 






הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות


בתאריך 14 במאי 1948 לאחר סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, קרא ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון את מגילת העצמאות והכריז על הקמת מדינת ישראל. הקמת מדינת ישראל לעם היהודי, היה אחד האירועים החשובים ביותר בכל תולדות העם היהודי. אך לאחר ימים אחדים, פרצה מלחמת העצמאות (הידועה גם בשם מלחמת הקוממיות), שבה תקפו צבאות מצרים, ירדן, סוריה ועיראק את ארץ ישראל. הסורים והעיראקים פלשו לישראל מצפון, בעוד שירדן ומצרים תוקפים מדרום. סך- הכול, במלחמה נהרגו 6,500 איש ומתוכם 2,500 נשים וילדים.







ראש הממשלה דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, 14 מאי 1948.







ראשי ממשלת ישראל-


דוד בן-גוריון

משה שרת

לוי אשכול

יגאל אלון

גולדה מאיר

יצחק רבין

מנחם בגין

יצחק שמיר

שמעון פרס

יצחק שמיר

יצחק רבין

שמעון פרס

בנימין נתניהו

אהוד ברק

אריאל שרון

אהוד אולמרט

בנימין נתניהו








דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון.













יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ה-5. נרצח בזמן טקס לשלום ע"י מתנקש יהודי-דתי, שלא הסכים עם דעותיו.














בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל הנוכחי.

















נשיאי מדינת ישראל-


חיים וייצמן


יצחק בן-צבי

זלמן שזר

אפרים קציר

יצחק נבון

חיים הרצוג

עזר וייצמן

משה קצב

שמעון פרס













 חיים וייצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל.










 
 

 

בניית אתרים - טואול