בניית אתרים בחינם

 

 

מועדים לשמחה.

 

מוֹעֲדֵי ה' / © דוד אשל

 

כְּבָר סְחַרְחַר עָלַי רָאשִׁי

וַאֲנִי עַל סַף כּוֹחִי,

הִנֵּה מַגִּיעַ יוֹם שִׁשִּׁי

וּמְעוֹדֵד רוּחִי,

עוֹד רֶגַע קָט אֲנִי חָפְשִׁי

שַׁבָּת בְּתוֹךְ תּוֹכִי.

 

בְּרֹאשׁ מִצְעַד הַמּוֹעֲדִים

שַׁבָּת הִיא הַמַּלְכָּה,

שִׁשָּׁה יָמִים אָנוּ עוֹבְדִים

לִמְנֹעַ מְצוּקָה.

 

לְכָל מוֹעֵד יֵשׁ תַּמְרוּרִים

אִם זֶה מַצּוֹת אוֹ מְרוֹרִים

אוֹ תַּעֲנִית שֶׁל כִּפּוּרִים.

 

גַּם אִם כְּלוּם לֹא הִשְׁתַּנָּה

הַחַג יָשׁוּב בְּעוֹד שָׁנָה,

יָחוּלוּ בּוֹ אוֹתָם כְּלָלִים

לְלֹא תּוֹסָף אוֹ מֶחְדָּלִים.

 

עֲרָבָה, לוּלָב, הֲדַס אֶתְרוֹג

מֵהַמִּנְהָג לֹא נַחְרֹג,

שׁוּב נַזְכִּיר אֶת הַמַּכּוֹת

וְשׁוּב נִסְעַד בְּתוֹךְ סֻכּוֹת.

 

לֹא נִשְׁכַּח אֶת שָׁבוּעוֹת

אֶת הַשּׁוֹפָר וְהַתְּרוּעוֹת,

נֵצֵא מִתּוֹךְ סֻכָּה כְּשֵׁרָה

יָשָׁר לְתוֹךְ שִׂמְחַת תּוֹרָה.

 

קִבַּלְנוּ גַּם כִּמְתִיקָה

חַגִּים מְאֻחָרִים,

גַּם אֶת חַג הַחֲנוּכָּה

וְגַם אֶת חַג פּוּרִים.

 

כָּל מוֹעֵד וְחַג

שׁוֹמֵר עַל סִגְנוֹנוֹ,

עִם הַזְּמַן לֹא פָּג

רֵיחוֹ וְטַעֲמוֹ.

 

וּבֵין "קְדוֹשִׁים" לְבֵין "אֱמֹר"

חָגַגְנוּ עַצְמָאוּת,

אָמְנָם לֹא עַל "הַר הַמּוֹר"

אַךְ עִם שִׁירֵי רֵעוּת,

וְעִם הַלֵּל וְשִׁיר מִזְמוֹר

חָגַגְנוּ כַּיָּאוּת.

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁלּוֹ חַגָּיו

וְהוּא שׁוֹמֵר עַל מִנְהָגָיו.

 

       חג שמח, שבת שלום

            וחורף בריא,

          בלהה ודוד אשל




פרשת  וילך – "תורת השירה ושירת התורה"


 לקראת סיומה של התורה


נקרא השבת פרשה מאוד קצרה


(הקריאה בה לבדה, מאוד נדירה-


בדרך כלל היא צמודה לפרשה שעברה)


אנו נפגשים במצווה יקרה


"כיתבו לכם את השירה"


זו תופעה מאוד מוזרה


הדורשת בירור והבהרה


"לכתוב שירה" –מה המטרה?


מדוע לקיים זאת, עם שלם נקרא?


מהי בדיוק המצווה?


ומה בדיוק נכלל בכתיבה?


לפי הפשט על פי הפרשנים


רש"י רמב"ן ועוד קדמונים,


מדובר על "האזינו" –הפרשה הבאה


ומטרת הכתיבה היא התראה


אם תלכו בדרך רעה,


התוצאה – פורענות, מראש ידועה.


אפשר גם לראות כאן גם הבטחה


ברית כרותה, לא תהיה שכחה!


"והיתה השירה הזאת לעד"


מפי זרעו לא תשכח לעולם ועד!


וגם אחרי גלות והסתרת פנים


תבוא גאולה וישועה לבנים.


אם נעיין בדברי חז"ל  במקורות


נראה שמדובר כאן על מצווה לדורות


המצווה לכתוב ספר תורה


לכל אחד ואחד נאמרה


זאת מצווה בתרי"ג המצוות


האחרונה בתורה במנין החובות


יש צורך להבין בצורה ברורה


מדוע התורה נקראת שירה?


על פי דברי "תוספת ברכה"


יש בדברים אלו עיקרון והדרכה.


בלימוד התורה יש הרבה דעות


ניגודים ומחלוקות ידועות


"הללו מטמאים והללו מטהרים,


הללו אוסרים והללו מתירים


הללו פוסלים והללו מכשירים"


וכולם את תורת ה' לנו מורים.


אם יש שינויים והרבה הבנות


כיצד יתכן שכולן נכונות?


על פי ההשוואה לשירה,


נבין גם את דרך לימוד התורה.


כששרים שיר במקהלה, יש קולות שונים,


בתזמורת יש צלילים מגוונים.


יש קולות עבים ויש דקים,


יש גבוהים  ויש עמוקים.


השילוב של הקולות וההרכבה,


יוצר מנגינה יפה ושירה עריבה.


גם בלימוד התורה התופעה די דומה,


הניגודים יוצרים את התורה השלימה!


בפירוש "העמק דבר" של הנצי"ב,


שתי השוואות הוא מציב.


יש שני דברים מאפיינים,


שבסגנון של שירה הם שונים.


ישנם דברים שצריך לברר,


"למה בדיוק התכוון המשורר"?


יש צורך בהערות והסברים,


כדי להבין את כוונת השירים,


רק מי שיודע את הכוונה.


יוכל להבין בצורה נכונה.


גם בלימוד התורה הדבר קורה,


למה בדיוק התכוון הבורא?


רק על פי קבלת חז"ל,


את מצוות התורה לקיים נוכל!


יש דבר מאפיין נוסף.


שלשירה ולתורה זהה ומשותף:


המשורר הכניס בשירה רמזים,


בראשי תיבות שינויים וחרוזים.


לשם כך הוא משנה לפעמים את המילים,


ואת כללי הדקדוק הרגילים.


גם בתורה "יש בכל דבר הרבה סודות"


"ענינים נעלמים" והרבה יסודות


ישנם הרבה רבדים עמוקים


הרמוזים בתורה בין הפסוקים!


ננסה להעמיק בהבנת ההשוואה


על פי דברי הרב קוק בפיסקה הבאה


"האמונה היא שירת החיים, שירת ההויה"


לכל מה שהווה יהיה והיה,


"השירה היא ההשגה היותר חודרת ופנימית"


"במעמקי מהות המושג" העצמית.


התורה היא הבסיס למציאות באופן מושלם


חוקי התורה הם 'מנגינת  העולם'


"כשם שיש חוקים לשירה, כך יש שירה בחוקים"


כך צריך להתבונן על התורה והפסוקים!


לשירה יש חוקים ויש גם כללים


בתורה יש עוצמה ותוכן גדולים


ההויה היא שירה שלימה –מנגינה


"הנמצא בהוייה, מתווי הנגינה והזמרה העליונה"


כל חסרון בבריאה – חסרון תו או צליל


פוגם בשלימות היצירה כליל!


רק מי שמבין היטב במוסיקה


שם לב לחסרון, לאבחנה הדקה.


התורה, כידוע, לעולם, היא תכנית


על פיה נברא העולם, מבראשית


"אסתכל באורייתא וברא עלמא"


התורה היא תכנית העולם הקדומה


חסרון של אות  בשירה – בתורה


הורס ממש את כל היצירה!


כשספר תורה חסר  – אפילו אות,


יש משמעות והרבה השפעות!


להבנה זו יש השלכות


על אופן קיום מצוות והלכות


"קיום המצוות –אצבעות פורטות על כל תו,


למען יוציאו קול שיר וניגון במיטב"


תהיה הבריאה ,בחינת זמרת אל ומהללו"


לקיום המדויק השפעה על העולם כולו!


מי שלא מדייק בקיום מצוות האל


"בכינורו של עולם הוא מזלזל"


"מעוות את הזימרה משחית את השירה"


זו המשמעות של "זיוף" בתורה!


קיום מצוות כראוי=הילולים


חוסר דיוק=חילולים


(ההבדל הקטן בין ה' לח'


יכול להפוך מצווה לחטא


בין ח.מ.ץ למ.צ.ה ממש שניות


הבדל של נקודה בין האותיות )


התורה היא שירה אלוקית אדירה


צריך לפתח הקשבה זהירה


יש תכונה מוסיקלית לכל מצווה והלכה


יש משמעות לכל הדרכה!


צריך להסיר את אטמי האזניים


לפתוח היטב את העיניים


לראות שיש בתורה עוצמה


לשמוע את המנגינה מדהימה!


לכל אחד מאיתנו נגינה שונה,


וביחד יוצרים את יופי המנגינה.


לכל אחד כלי וצליל אחר,


אי אפשר על אף אחד לוותר!


רק ל'כנסת ישראל' ניתנה ההקשבה,


יכולת להתענג על ה' במצווה.


לעם ישראל יש תפקיד כעם,


שיר – אל , לשיר את שיר ה' בעולם.


כדי לנגן יפה, בצורה מתאימה,


צריך אקוסטיקה, ויש צורך בבמה.


"איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר"


צעקנו בגלות עד שגרוננו ניחר,


חזרנו ב"ה לארץ, יש שוב תנאים,


אפשר שוב לשיר בקול נעים!


"ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" ,


לחזור ביחד למלאכת הנגינה.


תורה שלימה, האומה כולה


שרים ביחד במקהלה,


"אשורר שירה לכבוד התורה…


להיות לו לשמו אומה נבחרה"


        שבת שלום! יצחק באואר

לקבלה במייל מידי שבוע                        bauer@ulpanakp.org








פרשת ניצבים – הגאולה והתשובה


וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ, ְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ...


וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ...


וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים...


וּמָל ה'  אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:


וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'...


כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב ...


כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹהֶיךָ ...[1]


פרשתנו עוסקת בפרשיה חשובה


סוגיית הגאולה והתשובה


התשובה בפרשתנו מופיעה בשלבים


בסופה כל עם ישראל שבים


בדברי הפרשה ישנו שילוב


בין הגאולה לחובה לשוב


מתחילת הפרשה משמע


שתשובה לגאולה קדמה


ובהמשך הפרשה נראה


שהתשובה תבוא אחרי הישועה


ניתן לראות כאן שני שלבים


יש תשובה 'עילאה'- אל ה' - כשאוהבים


יש תשובה עד ה' – מיראה


זוהי תשובה נמוכה – 'תתאה'


זהו אומנם רק צעד ראשון


אך צעד חשוב בכיוון הנכון


בתלמוד[2] מצאנו מחלוקת גדולה


מה היחס בין תשובה לגאולה


האם יש קשר ותלות


בין התשובה להפסקת הגלות


נחלקו בעניין ר' יהושע ור' אליעזר


כל אחד מביא פסוקים לעֵזר


לר' אליעזר, גאולה תלויה בתשובה


רק אם ישראל יִרצו אל ה' קירבה


ר' יהושע חולק עליו:


גאולה תהיה בכל מצב


אם ישראל לא ישובו מעצמן


"הקב"ה מעמיד מלך שגזירותיו כהמן"


מתוך הכְרַח –המלך יגזור


המציאות תגרום לעם לחזור


לר' אליעזר, צריך תשובה רצונית


ר' יהושע מסתפק בתשובה חיצונית


הויכוח נגמר ונפסק


כשר' אליעזר שתק


גדולי הדורות בכך נחלקים


בגלל המורכבות שיש בפסוקים


הרב אלקלעי[3] טוען באופן פשוט


שלמילה 'תשובה' יש עוד משמעות


"שֶנשוב אל המקום שיצאנו משם"


תשובה כללית שלנו כעם


לפי דבריו, בכך נחלקו חז"ל


כיצד תתקיים תשובת הכלל


לדעת ר' אליעזר הגאולה בשִיבה תלויה


רק אם ישראל מעצמם 'יעשו עֲלִיה'


לר' יהושע: הקב"ה יגרום להם לעלות


על ידי גזירות וצרות גדולות


(אם ישראל מעצמם לא רוצים ישועה


אין לקב"ה ברירה – יש צורך בשואה)


לגישה זו נמצא מקור חשוב


בגערת הנביא[4] בישראל המתעצלים לשוב


"עַד-מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה: 


 כִּי-בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ"


 גֶּבֶר יסוּבָב על ידי נְקֵבָה 


בניגוד לדרך העולם, שגבר מחזר אחרי אישה,


תהיה מהפכה בעולם, ושינוי בגישה


כנסת ישראל (אישה) תגלה את חפצה


לחזור אל ה' (הגבר) - לשוב לארצה!


אחרי אלפי שנות ניתוק וגולה


צריך לחזור הביתה: 'שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה'


אין ספק שזו צריכה להיות השאיפה


ברור שדרך זו היא עדיפה


אך אם העם לא נענה


אין ברירה – יש דרך שונה


יש גאולת "אחישנה" ויש "בעיתה"


ולפעמים גם צריך כנראה בעיטה...


(הרב אלקלעי בא בתביעה


גם לגדולי דורו, שיעוררו לישועה)


ומתוך אמונה גדולה הוא קורא


להיענות מיד לצו הבורא:


"הפותח יד בתשובה


אל ארץ טובה ורחבה


זוהי ביאה זוהי תשובה


לתת לכם אחרית תקווה


ארפא משובתם אוהבֶם נדבה


ולא יוסיפו עוד לתאווה


השיבנו ה' אליך ונשובה"


יש כאן תפיסה חשובה ויסודית


הבנה לדרכה של האומה היהודית


בכינו עם רָחֵל את בְּכִי התַמְרוּרִים[5]


שהיה עבורינו צִיֻּנִים ותַּמְרוּרִים


הרב אלקלעי כתב זאת מראש


"שובו לציון!" הוא הרבה לדרוש


וכך הוא קורא ממש כנבואה


"לא לאחר ולהחמיץ את השעה


כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם


ופושעים יכשלו בם


ואם לא יעשה השכל יעשה הזמן".


הרב קוק כותב את הדברים


תוך התייחסות לדברים שבימיו קורים[6]


"התעוררות חפצה של האומה בכללה


לשוב אל ארצה, אל מהותה,


אל רוחה ואל תכונתה –


באמת אור של תשובה יש בה"


לדבריו הוא מוצא אחיזה


בדרך שבה התורה רמזה


'ושבת עד ה' א-להיך' –


כי תשוב אל ה' א-להיך"


התשובה אל הארץ ואל האדמה


היא חלק מתשובת האומה אל עצמה


מתוך אותה מהפכה מהותית


תצמח גם התשובה האישית הפרטית


ומי ש"אל אור הישועה הזרוחה לא יביט"[7]


לא יוכל לכווֶן לתשובה אמיתית!


ב"ה, זכינו לחיות בדור של גאולה


אנו עדים לצימאון לתשובה גדולה


יש להמשיך ו"לדחוף את העגלה"


כולנו נקראים לשיתוף פעולה!


דור שלם דורש תשובה


"השיבנו ונשובה אל הארץ הטובה"    

           


                        שבת שלום  יצחק באואר                                






[1] דברים פרק ל

[2] סנהדרין דף צז

[3] (כתבי הרב אלקלעי, פתח כחודה של מחט)

[4] ירמיה לא, כ

[5] למילה 'תמרורים' שתי משמעויות שונות,שתיהן מופיעות באותו פרק (ל"א) בירמיה, ויש קשר בין שתיהן!

[6] (אורות התשובה יז א)

[7] (אגרות הראיה, כרך ב', עמ' לו-לז)





פרשת כי תבֹא  -  "שלא אחד בלבד..."


בעיוננו הפעם  בפרשה


נעסוק במצווה המופיעה בראשה


כאשר נגיע אל הארץ הטובה


יש לקיים מצווה חשובה[1]


להביא את ראשית הפרי החדש


"לפני ה'"- לבית המקדש.


מעבר לחובה להביא את הפרי,


יש גם דברים שצריך להקריא.


כחלק מההודיה הגדולה לבורא,


מביא הביכורים גם קורא.


כשזוכה האדם לשפע והצלחה,


חייב הוא לזכור את מקור הברכה.


אומרים גם פסוקים ידועים ומוכרים,


הנקראים בשם "מקרא ביכורים".


כדי להדגיש את עוצמת ההודיה,


מספרים את כל מה שהיה,


מתארים את כל הקורות,


בעם ישראל במהלך הדורות.


מביא הביכורים מתאר את העבר,


איך  ישראל על אויביו גבר.


מתחילים בסיפור על לבן הארמי,


שהיה עבורנו סיכון קיומי.


"לבן ביקש לעקור את הכל",


אם רק היה מסוגל ויכול.


לאחר מכן אבינו יעקב,


ירד למצרים וגדל שם לרוב,


כל מה שעשו המצרים ופרעה הרשע,


שעבדו ועינו אותנו בעבודה הקשה.


ה' ראה את עניינו ועמלנו,


צעקנו, וה' שמע את קולנו.


ה' עשה במצרים שפטים,


ואותנו הוציא באותות ומופתים.


הביא אותנו אל הארץ הקדושה,


ונתנה לנו כמורשה..


ועכשיו אני מביא מראשית פרי האדמה,


ומודה לה' על ההצלחה והעוצמה.


אמירת הפסוקים מאוד חשובה,


למנוע מהאדם תחושה של גאווה.


כל מה שעשיתי במו ידי


נובע מברכתו של אל שדי.


 


חלק גדול מהפרשנים עוסקים,


בהבנת הקושי שבפסוקים.


הפסוק לא לגמרי בהיר,


יש כאן משהו מוזר בתחביר.


ארמי אובד אבי מיהו הארמי?


מי ניסה לאבד את מי?


כיצד נעשה הנסיון לפגוע,


ואת עם ישראל לגדוע?


בענין זה לא נעסוק,


ובין הפירושים השונים לא נפסוק.


את הפסוקים האלה של "מקרא ביכורים",


בהגדה של פסח אנו מזכירים.


אנו מביאים את הפסוקים כדוגמא,


לנסיון לפגוע ולהשמיד את האומה.


אנו פותחים ב'והיא שעמדה',


שמדגיש את  הנסיונות הרבים להשמדה.


"לא אחד בלבד עלינו עמד",


מה ביקש לבן – צא ולמד.


וכאן בעל ההגדה מביא,


את הפסוק "ארמי אובד אבי..."


כיצד  למרות כל הנסיונות הרבים,


מצד אין סוף אויבים,


"כבשה אחת בין שבעים זאבים".


"הקב"ה מצילנו מידם",


ולא נתן לאויבנו לאבדם.


לפגוע בקיומנו יש הרבה דרכים,


ומכולם להיזהר אנו צריכים.


יש שניסו להפעיל כח ועוצמה,


אחרים ניסו לפגוע בנשמה.


במשך הדורות רבו הנסיונות,


בשיטות רבות ומגוונות.


והקב"ה עלינו משגיח,


ואף נסיון לכן לא הצליח.


יש מסבירים[2] בדרך דרשה,


שיש כאן רמז לבעיה קשה.


"לא אחד" עומד עלינו,


הסכנה הגדולה היא דווקא בגללנו,


ה"לא אחד" –חוסר האיחוד


המחלוקות הגדולות והפרוד


זאת הסכנה היותר רצינית


יותר מכל פגיעה חיצונית!


חלוקה לכיתות זרמים ועדות,,


יצירת קבוצות וקהילות נפרדות.


זוהי הסכנה הכי איומה,


הפוגעת בכל חלקה טובה באומה!


יצר הרע של מחלוקת ושנאה,


זו הסכנה הכי נוראה.


הוא יודע להתחפש, היצר הרע,


ונמצא גם בין לומדי התורה.


בדיוק כמו לבן הארמי,


הוא יודע להיות מאוד ערמומי.


אין לו בעיה להתחפש לצדיק,


וכל מחלוקת לדעת להצדיק...


אם הוא לא אצלי במפלגה,


למה שאני בו לא אפגע?


לצערנו גם בין תלמידי חכמים,


הוא מופיע לפעמים.


גם כאן "כל הגדול מחברו"


גדול ממנו גם יצרו...


הוא יודע לחרף ולגדף,


וביראת שמים להתעטף.


זה לא משהו חדש,


בגללו נחרב כבר בית המקדש.[3]


אני מרגיש שאני מתחיל להגזים,


אז נסתפק רק ברמזים,


ולא נמשיך בחרוזים.


היצר הזה עומד עלינו לכלות,


ואנו לפעמים מסרבים לקלוט.


ואנו פונים לקב"ה בתפילה,


גם מידינו צריך הצלה...!


צריך לעשות כאן הרבה תשובה,


להרבות באמונה ואהבה.


למצוא את הטוב שבכל  המחנות,


וביחד את עם ישראל לבנות.


יש לנו הרבה עבודה,


כולנו חייבים להעשות אגודה!


על כל אחד מוטלת המשימה,




כך נזכה במהרה לגאולה שלימה!    שבת שלום!


יצחק באואר                       


  




[1] חז"ל אומרים במדרש רבה (בראשית פ"א)  על 'בראשית' "בשביל ביכורים שנקראים ראשית"

[2] שפת אמת

[3] הנצי"ב בהקדמתו לבראשית









פרשת כי תצא
–"אבידות"


 

בפרשתנו  יש שפע של מצוות

שאותנו לכל מקום מלוות

מצוות רבות מאוד (73!) ומגוונות

שבכל תחום אותנו מכוונות

יש לנו צורך בליווי[1] צמוד

אחרת ח"ו נלך לאיבוד

במדרש[2] מופיע משל נפלא

כיצד המצוות משמשות להצלה:

משל לאדם הטובע בים-

עוד מעט –הוא ממש נעלם

(ב"ה איזה מזל,

הוא כמעט הפך לז"ל)

מגיעה אליו ספינה ובה קברניט

חבל הצלה אליו הוא מושיט

אם באחיזת החבל יתחזק

הוא לא יטבע ולא ינזק

הקב"ה שולח לנו חבל

שלא נטבע בחיי ההבל

"רצה הקב"ה אותנו לזכות"

כך אומרת המשנה במסכת מכות

על ידי המצוות אליו מתחברים

אנו לומדים להתמודד עם יצרים

"אחרי הפעולות  נמשכים הלבבות"

ערכים מוטבעים בנו על ידי המצוות

"ספר החינוך" מחדד את ההבנה

בכל מצווה שנקיים –משהו בפנים נבנה!

אהבת האל בטחון אמונה

שמחה, נדיבות, רעות ,נתינה

חסד,רגישות, עזרה לזולת

אכפתיות לכלל וגם לכל פרט

בכל מעשה מצווה יש אור שונה

משהו אחר אצלי הוא בונה  

נתייחס למצווה אחת יחידה

מצווה פשוטה השבת אבידה

החובה לסייע לזולת והדאגה

בעמים ודתות אחרים היא חריגה

יש כאן מסר ואמירה ברורה

יש חובה להתאמץ ולהגיש עזרה

גם  כשהחמור או השה נידחים[3]

להשיב אותם אנו צריכים

אפילו מספר פעמים זה קרה[4]

מוטלת עליך חובת ההחזרה

ועד שתוחזר האבידה לבעליה

אתה אחראי מלא עליה![5]

"לא תראה..והתעלמת" –"השב תשיבם"

מצווה התורה: "לא תוכל להתעלם"

אם נשיג לב לסגנון הכתיבה

המצווה אינה מנוסחת רק כחובה

כדאי לשים לב להדגשה

יש כאן משהו חשוב בגישה

-אתה חייב להרגיש

לא תוכל להשאר אדיש

צריך להבין את הדרישה

איך אפשר לצוות על הרגשה?

אם נתבונן בעיון בפסוקים

נוכל להבין ואף להחכים

נשים לב למילה "אחיך" החוזרת

היא מסבירה ואף עוזרת

אם ארגיש כלפי החבר כאח

להחזיר אבידה אהיה מוכרח

לא אתחמק ולא אברח

אשתדל ואפילו אטרח

 

התורה רוצה אותנו לזכך

מדגיש בפירושו ר' משה אלשיך

טבעו של אדם  להתעלם

לסייע לזולת לא תמיד משתלם

אם לעזור לשני  שוב ושוב נתרגל

זה יהפוך אצלנו לטבע והרגל

בהתחלה נעשה זאת כציווי חיצוני

בהמשך זה יעבור למשהו רצוני

ובסוף זה יהיה חלק מה'אני'-

יהיה לנו טבעי לעזור לשני

להתעלם פשוט לא נוכל

נרגיש אחריות לפרט ולכלל!

יהודי מצווה לדאוג לזולתו

לסייע לו ולבוא לעזרתו

אם חייבים לעזור  ולהחזיר אבידתו

קל וחומר גופו וודאי את נשמתו!

התורה מטביעה בנו ערך

לרחם על הנפש שטועה מן הדרך[6]

וגם אם הדבר דורש עמל ועבודה

זו ממש השיבת אבידה!

"והשבותו לו" שיחזור לעצמו

שיהיה מחובר לאלוקיו ועמו

"השב תשיבם" אף מאה פעמים

מתוך אכפתיות אהבה ורחמים

להשיב את הטועים אל הדרך הישרה

"אוהב את הבריות ומקרבם לתורה"

חשוב לדייק בדרכו של הילל

הרצון לקירוב  מתוך אהבת ישראל

אהבה אמיתית מכל הלב

לא אוהבים כדי לקרב...

להרבות באלפים –אמונה ואהבה          זהו "צו השעה" – ממש חובה!      שבת שלום! יצחק באואר                     



[1] דברים רבה, ו,ג

[2] במדבר רבה,י"ז, ו

[3] כ"ב,א

[4] בבא מציעא דף ל

[5] שם דף כט

[6] 'חפץ חיים' שמות כג







" פרשת שופטים-  שופטים בשערים 


מתכוננים לכניסה לארץ הקדושה

אותה ישראל מקבלים כמורשה

יש צורך בהכנה מתאימה

לקראת חיים שלמים כאומה

שופטים ושוטרים - צדק לרדוף

כיצד השפעה זרה ושלילית להדוף

לעבוד את ה' בלי מצֵבה ואשרה

טיפול בחריגים "ובערת הרע"

דיני משפט וכללי חקירה

ומצווה על המלך לכתוב ספר תורה

סדרי שלטון ממשל ומשפט

טיפול ברוצחים וערי מקלט

כיצד מוציאים את העם למלחמה

טיפול באויבים "לא תחיה כל נשמה"

"בל תשחית" - גם במלחמה להיות ערכי

"עגלה ערופה" לכפר על דם נקי

שורה ארוכה של מצוות והנחיות

כיצד כאומה בארץ לחיות

"גוֹי קָדוֹשׁ ומַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים"

צריכים הדרכה לחיים נכונים

נסטה מעט מדרך הפשט

נלמד מהפרשה הדרכות גם לפרט

החובה למנות שופטים ושוטרים[1]

בכל הפתחים ובכל השערים

נותנת לכל אדם הדרכה

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ

לא רק הכלל צריך שופט ושוטר

גם לפרט עליהם אסור לוותר!

אם נביט לאדם בפרצוף

נראה שבעה 'שערים' לגוף

מסביר לנו השל"ה הקדוש[2]

רמז מה יש מאדם לדרוש

" פרשת שופטים-  שופטים בשערים עבודה בשמחה

 

 


לעיניים צריך שמירה ובדיקה

להזהר מראיה שלילית ומזיקה

("לא תתורו" –העיניים=מרגלים

גוררים את האדם לחטאים גדולים)

האוזניים: "אל ישמיע לאזניו דברים בטלים"[3]

בוודאי להימנע משמיעת דברים שלילים

"לשון הרע דבר נורא

איסור גדול מן התורה"

הפה הוא  שער חשוב וניכר

הדיבור באדם הוא העיקר!

" וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה"[4]

כך  בתורה נאמר כשהאדם נהיה

מתרגם אונקלוס באופן נפלא:

וַהֲוָת בְּאָדָם, לְרוּחַ מְמַלְּלָא[5]

וכך אומר גם רש"י באופן ברור:

"נתווסף בו (באדם) הדעה והדיבור

הדיבור זה העיקר והתכלית

צריך להיזהר אותו לא להשחית!

(מה שאדם לפיו מכניס

הוא בודק כשרות על כל ביס

אך לא תמיד האדם מברר

האם מה שיוצא ראוי וכשר...)

גם על חוש הריח המפותח

ראוי שיהיה שוטר או פקח

אוי ואבוי לו לאדם

אם בשמירה על שעריו הוא נרדם!

מיהו המושל  ומיהו השוטר

שעל שמירתו אסור לוותר?

צלם אלוקים שנתן לנו האל

הוא בשערינו מפקח ומושל

השכל הוא המושל ושופט

לדבריו אנו חייבים לציית

אך מי דואג את הדברים ליישם?

השוטר אצלנו זה "יראת השם"

האדם  את עצמו חייב לשפוט

משפט צדק בלי להטות

לבדוק באמת מה קורה לי בפנים

בלי לקחת שוחד או "נשיאת פנים"!

"ירא שמים דובר אמת בלבבו"

לא מושפע ממה שסביבו

 

מיהו החסיד? שואל מלך כוזר[6]

עונה לו החבר באופן מוזר:

החסיד האמיתי הוא המושל

את מדינתו הוא היטב מנהל

וכמו שהמושל שולט בעמו

כך החסיד שולט בעצמו-

בכל הכוחות וכל האיברים

מנווט כראוי את כל היצרים

להשתמש בכל היכולות

אך לדעת לשים גדרות וגבולות

הקב"ה נותן לאדם חושים

כוחות גופניים וגם נפשיים

החסיד הוא ראש הממשלה

משתמש בהם בצורה מועילה

 

שנזכה לנהל את עצמנו בחכמה

לחיות את חיינו במלוא העוצמה!  

שבת שלום!

 יצחק באואר


[1] תחילת הפרשה  ט"ז,י"ח

[2] להרחבה עיין "לב אליהו, הרב לופיאן ו'ילקוט לקח טוב'

[3] כתובות דף ה

[4] בראשית ב,ז

[5] רוח מדברת

[6] מאמר שלישי, ה









ראה–   הארץ הקדושה -  לנו מורשה


בחומש דברים משנה תורה

על נושאים רבים בתורה יש חזרה.

ישיבת הארץ נושא כל כך חשוב,

ולכן בתורה הוא חוזר שוב ושוב.

גם בפרשתנו הענין שוב מוזכר

 ישיבת הארץ היא העיקר

 וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.[1]

זו זכות והבטחה, וגם חובה.

זהו הבסיס לכל קיומינו

רק שם נוכל לבטא את עצמנו[2]

לקיים מצוות כראוי רק שם נוכל

לחיות בה חיי עם וכלל.

השכינה יכולה רק בארץ להתגלות[3],

ואנו יכולים רק בה להתעלות.

"עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'"[4]

רק בה כל ייעודנו יכולים להתגשם!

 

במקומות רבים בתורתנו הקדושה,

מוזכרת הארץ שניתנה לנו כמורשה.

חכמינו  עסקו בבירורים והבהרות,

מה בדיוק החיוב ומה ההגדרות[5]

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ[6]

מה כאן בדיוק המצווה.

האם החיוב הוא רק לגרש

כך רש"י על התורה מפרש,

או שהחיוב הוא כיבוש וישיבה,

ואסור ביד אויבינו או לשממה לעוזבה.

לדעת הרמב"ן[7] זו מצוות עשה מפורשת,

לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ - אֹתָהּ לָרֶשֶׁת.

זוהי מתנתו של ה' שניתנה רק לכם,

ועליכם לקבל אותה לידיכם!

זוהי ארץ מיוחדת נחלת השכינה,

שלעמו המיוחד ניתנה במתנה.

הישיבה בארץ היא מצווה פרטית.

לפי הרמב"ן זו חובה ההלכתית,

ויש כאן גם עניין כללי לאומי

חייב להיות לנו בה שלטון עצמי

זו חובה הלכתית ודרישה,

'בואו רשו' – מצוות ירושה.[8]

בדברי חכמים יש הרבה הרחבה,

על ערך החיים בארץ ויישובה.

'כל ההולך ד' אמות בה

יש לו חלק לעולם הבא'.

'מוטב ללון בארץ אפילו במדבר

מאשר בגלות בארמון מפואר[9]'

אלימלך מחלון וכליון נפטרו במואב

כי נטשו את הארץ בזמן הרעב[10]

'טוב פת חרבה ושלווה בה,

מבית מלא זבחי מריבה'[11]

ר' חנינא פטר אדם מחליצה,

לאשת אחיו שמהארץ יצא,[12]

'הניח חיק(ארץ ישראל) אמו

וחבק חיק נכריה לעמו'

זאת משמעות הנטישה

עזיבת הארץ כמו בגידה באשה.

מי שאינו חי בארץ בחירה

אין לו אלוה - כעובד עבודה זרה[13]

במהלך הדורות היו בעיות

לעלות לארץ ובה לחיות.

היו קשיים, היו גם אילוצים,

לפעמים סתם היו תירוצים[14]...

וב"ה בדורות האחרונים,

אנו שבים אליה ואותה בונים.

עם ישראל מתעורר וחוזר לעצמו,

מתחיל להאבק על ארצו ועל קיומו.

בדבקות בארץ והרבה מאמצים,

של אוהבי הארץ מתישבים וחלוצים,

בנכונות לצאת להגנה ומלחמה

על ארץ ישראל וקיום האומה.

יוצאים 'לעזרת ה' בגיבורים'[15]

להאחז בארץ ולהלחם בצוררים.

ובזכות מסירות הנפש וכל המעשים,

הקב"ה מסייע ועושה לנו ניסים[16]

ובעזרת השם 'המחזיר שכינתו לציון'

עם ישראל מצליח נגד כל הגיון,

ואחרי דורות שהארץ היתה שוממה,

הארץ פורחת וחוזרת לעצמה!

ומול האוייבים מכל העברים,

ב"ה אנחנו ביחד מתגברים

אך גם אצלנו יש לפעמים חולשה,

ולא נאחזים בארץ בצורה נחושה.

על ידי ויתורים, יש כאלה שחושבים,

נגיע מהר לימים יותר טובים,

לצערנו, כמו בימי המרגלים,

החולשה קיימת אצל המנהיגים הגדולים...

אך כשאנו רואים עצמינו כחגבים,

כך רואים אותנו גם האויבים[17].

ומי שנסוג והתנתק ובארץ מאס,

הביא עלינו את שלטון החמס.

לפעמים הקב"ה אותנו צריך לעורר,

כדי שנעמיק ואת ערכה של הארץ נברר.

מה משמעות ארץ ישראל ומה ענינה,

מה ערך יישובה פיתוחה ובניינה.

להבין את הערך של האחיזה,

בכל חלקיה, גם בחבל עזה.

ואי"ה במהרה, ה' יעזור,

ולכל מרחבי ארצינו עוד נחזור.

על הארץ לשמור זה ממש צורך,

ללא מורא, פחד או מורך.

אנו פונים אליך עכשיו – 'אב מנחם',

על בניך אהוביך חמול ורחם,

האר פניך אלינו ברוב אהבה,

החזירנו אליך במהרה בתשובה[18]

השיבנו ונשובה אל הארץ הטובה

גאולה שלימה וקרובה

"תִּתְּנֵנוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.

תְּשִׁיבֵנוּ אֶל הַחֶבֶל וְאֶל הַנַּחֲלָה.

תְּרוֹמְמֵנוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה.

  תְּשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית הַתְּפִלָּה.  

 תְּחָנֵּנוּ בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה.  

 תְּאַדְּרֵנוּ בְּיֶשַׁע וְגִילָה.

תְּאַמְּצֵנוּ בְּרֶוַח וְהַצָּלָה.

תְּעוֹרְרֵנוּ לְצִיּוֹן בְשִׁכְלוּלָהּ.

 בְּבִנְיַן עִירְךָ כְּבַתְּחִלָּה.

תְּזַכֵּנוּ בְּנִבְנְתָה הָעִיר עַל תִּלָּהּ"[19]

 

שבת שלום!

יצחק באואר



[1] דברים יא, ל"א

[2] "יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל"  הרב קוק אורות

[3] "פה בארץ חמדת אבות  תתגשמנה כל התקוות 
פה נחיה ופה ניצור,  חיי אושר חיי דרור. 
פה תהא השכינה שורה  פה תפרח גם שפת התורה."

[4] רמב"ן על התורה ויקרא יח, כה 

[5] בספר "הגות בפרשיות התורה" הרב נחשוני עמ' 707 גם755 הרחבה בנושא

[6] במדבר לג,נג

[7] רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם מ"ע  ד'

[8] (הרמב"ם לא כתב בפירוש,  האם יש מצווה בירושה ובכיבוש

אך מתוך עיון בהרבה מקומות בדבריו, ברור שגם בעיניו ערכה של הארץ רב

לפי אחד ההסברים, זוהי מצוה ראשית,שלא נמנתה  בגלל שהיא שורשית)

[9] בראשית רבה,לט

[10] בבא בתרא, צא

[11] משלי יז,א ע"פ המדרש מדבר על ישיבת הארץ

[12] תלמוד ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג דף פא  ה"א

[13] כתובות קי

 [14]ר' הלל משקלוב תלמיד הגר"א בשם רבו, קול התור פרק ה

"בעוונותינו הרבים, רבים הם החוטאים חטא גדול של 'וימאסו בארץ חמדה'. גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים. נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה... המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים שקבעו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".

[15] שופטים פרק ה' – "לעזרת ה' " ולא "בעזרת ה' "

ה' הוא זה שעושה את הרוב, אנו נדרשים רק לסייע

[16] הניסים תלויים בנכונות למסירות נפש (ברכות כ.)

[17] "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"

[18] בגליון נצבים – 'הגאולה והתשובה' הארכנו בנושא התשובה אל הארץ ואל ה'

[19] מתוך ה"הושענות"






עקב – "ה' נתן - נצחון בצוק איתן"


ארבעים שנים  עם ישראל נודד,

לפני הכניסה לארץ עכשיו הוא עומד,

את גויי הארץ הוא צריך לפנות,

ואת הארץ הוא הולך לבנות.

ניצב הוא לפני משימה,

לחיות בארץ כאומה,

להגן על עצמו ולשמור על עצמאות,

לפתח בארץ את החקלאות.

הרבה אתגרים בפניו עומדים,

חיים של תורה והגשמת יעדים. 

יש כאן סכנה באופן מיידי,

גאווה –"כוחי ועוצם ידי".

סכנת שכחת ה' קיימת אצל כל אחד,

ואצל הכלל היא מסוכנת במיוחד.

ולכן בפרשתנו התורה מזהירה,

לפי חלק מהשיטות זו ממש עבירה[1]

"אזהרה שלא יתגאו בני ישראל" – גאווה,

 כשהקב"ה משפיע להם טובה"....

" זהו יסוד גדול ביראת השם,

ומי שמתגאה הוא חוטא ואשם.

ואם פועלים בכזו גישה,

כמובן שתבוא על כך ענישה.

'הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם

וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם[2].

כנגד הגאווה וחוסר הכרת תודה,

הקב"ה משלם מידה כנגד מידה.

הקב"ה שולח אוייב נבל ואכזר,

'לא עם' – עם ללא שורש ומוזר.

עם שכל קיומו נועד,

כדי שאנו נתעורר ונלמד.

כשגורשנו מאדמתנו על ידי הרומאים[3],  וגלינו מארצנו  בגלל חטאים,

כדי שלא יהיה לאן לחזור ומה לזכור,

נעשה נסיון את שמנו לעקור!

ירושלים הפכה ל'איליה קפיטולינה',

וארץ ישראל הפכה ל'פלשתינה'.

ומכאן צמחה לה בעתיד ההמצאה,

כדי להתנגד לנו אומה נבראה.

דבר שאין לו זכות קיום,

אין לו בסיס ואין בו כלום!

 

אם מתבוננים היטב בפסוקים,

וקוראים נכון וממש מדייקים.

האדם צריך לומר 'כוחי ועוצם ידי'[4]

אך לזכור שהוא לא יחידי.

אם אדם עבד קשה עמל והזיע,

ולתוצאות יפות בסוף הגיע,

מותר לאדם את עצמו להעריך,

להכיר בהצלחה רצוי וצריך.

"עבדתי קשה מבוקר עד ליל,

וב"ה הצלחתי וגם 'עשיתי חיל'"

התורה לא בעד מצב של מסכנות,

היא ממש מתנגדת לישיבה בבטלנות.

זו ממש חובה לעבוד ולהתפרנס,

צריך השתדלות ולא 'לסמוך על נס'.

אין איסור להכיר בהשקעה,

השאלה היא מה קיים בתודעה.

אסור חס ושלום לשכוח,

מי 'נותן לו את הכח'.

צריך להשתדל גם במישור הלאומי,

חייבים לפעול במאבק הקיומי!

מותר וצריך לקיים צבא,

זו מצווה מהתורה 'מלחמת מצווה'.

אך לזכור תמיד את מקור ההצלחה,

מי עזר להגיע לכל הברכה.

מותר לומר "כל הכבוד לצה"ל'"

אך לא לשכוח מי ממעל!

מספרים שכך נהג הרב צבי יהודה,

ביום העצמאות לראות את צה"ל בצעדה[5]

ולא ראה בכך כל סתירה,

לבטחון בה' ודבקות בתורה.

כך אמר שלמה בדברי החכמה,

"סוס מוכן ליום מלחמה"[6]

אני מתכונן לכל צרה ורעה,

וכשהכל מוכן - "ולה' התשועה".

"ואנחנו בשם אלוקינו נזכיר"[7] – יש ניסים,

אחרי שהכנו גם 'רכב וסוסים'.

ה' צבאות אלוהי ישראל[8],

על ידי צבא ישראל הוא נלחם ופועל.

חשוב מאוד להרבות בתהילים,

אך גם לפתח טנקים וטילים.

אנו מצווים 'לפעול עם אל',

במטוסים ובטנקים ובכיפת ברזל,

ולזכור שאת הנצחון ה' הוא שנתן,

בכל המערכות, גם בצוק איתן!

ומתוך אמונה בה' והרבה בטחון

להתפלל ל'כתר ישועה ועטרת נצחון'

לעשות כל מאמץ לנצח במלחמה

ולדעת שה' הוא מקור העוצמה

לעשות ולהיות חלק מהפעולה

לקוות לה' ולהרבות בתפילה

" כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם "[9]

שבת שלום

יצחק באואר



[1] הסמ"ג מספר בהקדמת ספרו:  ולכן הנני משה בן יעקב נתתי פני לחבר שני הספרים... ויעזרני א-לקי גליות ישראל יתברך שמו על המלאכה לעשות אותה. וגם בענין לאוין בא אלי בחלום ענין מראה בזה הלשון: "הנה שכחת את העיקר, 'השמר לך פן תשכח את ה' א-לקיך'". כי לא היה בדעתי לחברו במנין הלאוין. וגם רבינו משה (=הרמב"ם) לא הזכירו במנין. ואתבונן אליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת ה'...  ואכן, בלא תעשה ס"ד מונה הסמ"ג לאו זה: 'השמר לך פן תשכח את ה' א-לקיך' - אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקב"ה משפיע להם טובה..

[2] דברים לב,כא

[3] הארכנו בנושא בפרשת תולדות

[4] על פי דרשות הר"ן והאברבנאל יש מצוה לומר כך

כך מובן גם בלשון הכתוב: (דברים ח)וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:   

[5] שיחת רבנו, יום העצמאות תשכ"ז, מזמור י"ט למדינת ישראל, סע' 11, עמ' 76. שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל עמ' 268. ס' רבנו עמ' 278-277. טל חרמון – מועדים עמ' 135

[6] משלי כא לא "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ולה' הַתְּשׁוּעָה"

[7] תהילים כ

[8] על פי  שמואל ב,ז, כו

[9] דברים כ, מובא ב'מי שברך לחיילי צה"ל'








ואתחנן – ברוח נחושה אל הארץ הקדושה



משה רבינו הרועה הנאמן,

מספר לנו בפרשת ואתחנן,

כמה הוא  התאמץ והשתדל,

לזכות להכנס לארץ ישראל.

לראות את הארץ הטובה,

שעם ישראל נכנס לישבה.

אך למרות התפילות והמאמץ הגדול,

אומר לו הקב"ה שהוא לא יכול,

הוא לא יזכה אל הארץ לבוא,

רק לצפות עליה מפסגת הר נבו.

משה חושב שלספר זאת צריך,

כדי לגרום לעם יותר להעריך,

אם יראו את דבקותו במשימה,

הם יבינו שזו זכות עצומה.

להכנס לארץ אל מקום השכינה,

רק שם אפשר לחיות בצורה נכונה.

מה שקרה עד עכשיו - זו רק התחלה,

משה מתחנן להשלים את הפעולה.

למתן תורה היתה מגמה,

כניסה לארץ ושם לקיימה.

הייעוד של קיום כל המצוות[1]

לקיימם בארץ שהובטחה לאבות.

משה מזהה בעם קצת חולשה,

ולכן הוא נותן לזה הרבה הדגשה.

הוא הזכיר לעם את חטא המרגלים[2],

שטענו שלעלות הם לא יכולים.

הם הצליחו להוריד את המורל,

ובדבריהם השפיעו על הכלל .

את ערכה של הארץ הם לא הבינו,

ובהבטחות הבורא הם לא האמינו.

בגלל אותה חולשה הדור הקודם נענש,

ולארץ נכנס רק הדור החדש[3].

חשוב לכוון  ולהראות להם את הדרך,

לברר את חשיבות הארץ כערך.

ולכן משה מראה את הכיסופים,

כדי שגם הם יהיו שותפים

כשיראו כמה הוא רצה וניסה,

יבינו את הזכות שלהם בכניסה.

ישיבת הארץ נושא כל כך חשוב,

ולכן בתורה הוא חוזר שוב ושוב.

במקומות רבים בתורתנו הקדושה,

מוזכרת הארץ שניתנה לנו כמורשה.

חכמינו  עסקו בבירורים והבהרות,

מה בדיוק החיוב ומה ההגדרות[4]

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ[5]

מה כאן בדיוק המצווה.

האם החיוב הוא רק לגרש

כך רש"י על התורה מפרש,

או שהחיוב הוא כיבוש וישיבה,

ואסור ביד אויבינו או לשממה לעוזבה.

לדעת הרמב"ן[6] זו מצוות עשה מפורשת,

לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ - אֹתָהּ לָרֶשֶׁת.

זוהי מתנתו של ה' שניתנה רק לכם,

ועליכם לקבל אותה לידיכם!

זוהי ארץ מיוחדת נחלת השכינה,

שלעמו המיוחד ניתנה במתנה.

הישיבה בארץ היא מצווה פרטית.

לפי הרמב"ן זו חובה ההלכתית,

ויש כאן גם עניין כללי לאומי

חייב להיות לנו בה שלטון עצמי

זו חובה הלכתית ודרישה,

'בואו רשו' – מצוות ירושה.[7]

בדברי חכמים יש הרבה הרחבה,

על ערך החיים בארץ ויישובה.

'כל ההולך ד' אמות בה

יש לו חלק לעולם הבא'.

'מוטב ללון בארץ אפילו במדבר

מאשר בגלות בארמון מפואר[8]'

אלימלך מחלון וכליון נפטרו במואב

כי נטשו את הארץ בזמן הרעב[9]

'טוב פת חרבה ושלווה בה,

מבית מלא זבחי מריבה'[10]

ר' חנינא פטר אדם מחליצה,

לאשת אחיו שמהארץ יצא,[11]

'הניח חיק(ארץ ישראל) אמו

וחבק חיק נכריה לעמו'

זאת משמעות הנטישה

עזיבת הארץ כמו בגידה באשה.

מי שאינו חי בארץ בחירה

אין לו אלוה - כעובד עבודה זרה[12]

במהלך הדורות היו בעיות

לעלות לארץ ובה לחיות.

היו קשיים, היו גם אילוצים,

לפעמים סתם היו תירוצים...

וב"ה בדורות האחרונים,

אנו שבים אליה ואותה בונים.

עם ישראל מתעורר וחוזר לעצמו,

מתחיל להאבק על ארצו ועל קיומו.

בדבקות בארץ והרבה מאמצים,

של אוהבי הארץ מתישבים וחלוצים,

בנכונות לצאת להגנה ומלחמה

על ארץ ישראל וקיום האומה.

ובזכות מסירות הנפש וכל המעשים,

הקב"ה מסייע ועושה לנו ניסים[13]

ובעזרת השם 'המחזיר שכינתו לציון'

עם ישראל מצליח נגד כל הגיון,

ואחרי דורות שהארץ היתה שוממה,

הארץ פורחת וחוזרת לעצמה!

ומול האוייבים מכל העברים,

ב"ה אנחנו ביחד מתגברים

אך גם אצלנו יש לפעמים חולשה,

ולא נאחזים בארץ בצורה נחושה.

על ידי ויתורים, יש כאלה שחושבים,

נגיע מהר לימים יותר טובים,

לצערנו, כמו בימי המרגלים,

החולשה קיימת אצל המנהיגים הגדולים...

אך כשאנו רואים עצמינו כחגבים,

כך רואים אותנו גם האויבים[14].

ומי שנסוג והתנתק ובארץ מאס,

הביא עלינו את שלטון החמס,

לפעמים הקב"ה אותנו צריך לעורר,

כדי שנעמיק ואת ערכה של הארץ נברר.

מה משמעות ארץ ישראל ומה ענינה,

מה ערך יישובה פיתוחה ובניינה.

להבין את הערך של האחיזה,

בכל חלקיה, גם בחבל עזה.

ואי"ה במהרה , ה' יעזור,

ולכל מרחבי ארצינו עוד נחזור.

על הארץ לשמור זה ממש צורך,

ללא מורא, פחד או מורך.

 בימים אלו מאבק מתנהל

על המשך הבניה בארץ ישראל

צריך להתחזק בתורה ואמונה

 בצדקת הדרך במאבק על המדינה.

עוד יכירו במהרה כולם

שישראל שבים לגבולם

ובמהרה בימינו נשוב

לכל מקום, לכל ישוב

נעמוד  בעוצמה בעמידה נחושה.

למרות כל הקשיים, ללא כל חולשה.

נתפלל להשבת שופטינו כבראשונה

ויועצינו כבתחילה בהנהגת המדינה

ואנו פונים לבורא עולם בתפילה וזעקה,

ראה את בניך ואת רוחם החזקה.

הבט אל אהוביך, פנה אל דבקותם,

אל תתעלם מאהבתם ומסירותם.

האר פניך אלינו ברוב אהבה,

החזירנו אליך במהרה בתשובה[15]

שבת שלום! יצחק באואר



[1] דברים ד,א\ד,יד ועוד. רמב"ן במספר מקומות מדגיש את העיקרון "עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'"

[2] דברים א, כב-מו

[3] "היו לכך גם השלכות אחרות –  ליל ט' באב בכיה לדורות "

[4] בספר "הגות בפרשיות התורה" הרב נחשוני עמ' 707 גם755 הרחבה בנושא

[5] במדבר לג,נג

[6] רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם מ"ע  ד'

[7] (הרמב"ם לא כתב בפירוש,  האם יש מצווה בירושה ובכיבוש

אך מתוך עיון בהרבה מקומות בדבריו, ברור שגם בעיניו ערכה של הארץ רב

לפי אחד ההסברים, זוהי מצוה ראשית,שלא נמנתה  בגלל שהיא שורשית)

[8] בראשית רבה,לט

[9] בבא בתרא, צא

[10] משלי יז,א ע"פ המדרש מדובא על ישיבת הארץ

[11] תלמוד ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג דף פא  ה"א

[12] כתובות קי

[13] הניסים תלויים בנכונות למסירות נפש (ברכות כ.)

[14] "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"

[15] בגליון נצבים – 'הגאולה והתשובה' הארכנו בנושא התשובה אל הארץ ואל ה'






פרשת "דברים" קינה ותוכחה



משה רבינו לקראת סיום התפקיד

אליו הקב"ה אותו הועיד

אחרי שנים ארוכות  הוא פורש

את ההנהגה הוא מעביר ליורש

על משה נגזרה כידוע הגזירה

לא להכנס לארץ הבחירה

לקראת הפרידה וסיום התורה

מוקדש ספר דברים(משנה תורה") לחזרה

משה רבינו יודע ומכיר

שאת העם הוא חייב להזהיר

את העם הוא מוכיח על  העבר

מיציאת מצרים ועד סוף שנות המדבר

צריך לדעת להסיק מסקנות

להיות ערים ומוכנים לסכנות

ללמוד מנסיון – מה הדברים היפים

ומה יש לחזק - "ברגים רופפים"

הכניסה לארץ חשובה ומאתגרת

נלמד מהעבר –מה צריך להיות אחרת

(יש להזהיר מעבודה זרה

משכחת ה' ועזיבת התורה

 החיוב את הגויים להוריש

מתרבות העמים את העם להפריש)

את לימודינו היום נקדיש לדרשה[1]

נתייחס   לפסוק אחד בפרשה

מילה שמופיעה בתורה

וקשורה גם להפטרה

יש קשר גם למגילה שנקרא

ולארוע שבשבוע זה קרה

המשותף לכולם-המילה "איכה"

מילה שהיא סמל לקינה ותוכחה

אם נעמיק לעיין

נשים לב לדבר מעניין

פסוק זה  נקרא בצורה שונה

משנים בו את המנגינה

קריאת פסוק זה נהוגה

במנגינת איכה –עצובה ונוגה

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם- בתורה

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה,  קִרְיָה נֶאֱמָנָה - בהפטרה:

במגילה: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד,

הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה

 

אם נתבונן בדברי חז"ל [2]

הם מקשרים את הפסוקים במשל

"3 נתנבאו בלשון איכה"

משל למטרוניתא – אישה חשובה

שהיו לה שלושה שושבינים

שראו אותה במצבים שונים

"אחד ראה אותה בשלוותה

אחד ראה אותה בפחזותה

ואחד ראה אותה בניוולה"

כך מדמים חז"ל במדרש המגילה

שלשה מצבים בחייו של העם:

"משה ראה אותם בשלוותם

ישעיה ראה אותם בפחזותם

ירמיה ראה אותם בניוולם"

כבר בימי משה בשלווה ורגיעה

משה מזהה את שורשי הרעה

היחס לעבודת ה' כ'טורח' ויגיעה

'משאכם'-היחס כלפי המנהיג

בעייתי ממש ואפילו מדאיג

(העם מקטר ואין פרגונים

כל הזמן חשדות ורינונים)

'ריבכם' - בעם יש חוסר אהבה

כל הזמן קטטה ומריבה

משה מזהה את הדברים בהתחלה

הוא חושש ומזהיר מפני נפילה

ערב החורבן ישעיה הנביא

רואה את הבעיות –למה זה מביא

בין אדם לבורא-  המצב בכי-רע

הקב"ה מואס בקרבנות כמתואר בהפטרה

(עבודת ה' רק חיצונית

לא מהלב ולא רצינית)

מנהיגות- שרים סוררים וחברי גנבים

שלטון מקולקל מנהיגים רקובים

בין אדם לחבר- 'ידיים מלאות דמים'

פערים חברתיים אלמנות ויתומים

עומד ישעיה וזועק לתיקון

המצב קשה אנחנו בסיכון!

לצערנו, העם לא נשמע לאזהרה

והגיע אלינו החורבן הנורא

לאחר החורבן, הנביא ירמיה

מקונן על המצב בקינה ובכיה

"לא לרצון היו עולותיכם

לא ערבו לי זבחיכם"(ירמיה ו,כ)

בגלל יחס לא נכון  לבורא ולתורה

תראו את התוצאות ומה שקרה!

"אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא"

היחס למנהיגות, לזה הוא הביא

בין אדם לחבירו: גניבה ורכילות (ירמיה ט)

מרמה ושקר חוסר בטחון וגלות!

 

מוסיף המדרש לנו לומר

מה צריך ללמוד מהחורבן המר

"אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה

איכה אשא לבדי"...את תמרורי האזהרה

"עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים(במגילה)

איכה ישבה בדד"-על חורבן ונפילה!

נחלקו החכמים (ר'נחמיה ור' יהודה)בפירוש 'איכה'

האם משמעותה 'קינה' או 'תוכחה'?

תוכחה כידוע נאמרת מראש

כדי למנוע חטא ומטעות לפרוש

'קינה' נאמרת במבט לאחור

כשלא יודעים נכון לבחור

אין כאן מחלוקת בגישה

אלא על מה לשים הדגשה

את דברי משה אפשר לראות גם כקינה

הוא מזהה את שורשי הסכנה

את דברי ירמיה נראה כתוכחה חשובה

החורבן קורא לכולנו  לתשובה!

המטרה איננה לבכות  בלבד

כיצד 'איכה ישבה בדד'

לא רק לשבת  לקונן כמסכן

אלא לשאוף ללמוד ולתקן

הפרשה, ההפטרה וקריאת המגילה

דורשות מאיתנו עשייה גדולה

ביחס להנהגה לבורא ולחברה

נשאף לתקן ככתוב בהפטרה

נשים לב כיצד המגילה  נגמרת

למה היא קוראת ולנו אומרת?

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,

חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.

שבת שלום! יצחק באואר



[1] על פי הרב זוין "לתורה ולמועדים-מומלץ לעיין!

[2] מדרש רבה, איכה, פתיחתא יא






פרשת מסעי- המסע אל היעד


במרכזה  של הפרשה


הכנות לכניסה לארץ הקדושה


הפרשה פותחת ברשימה


מאוד מפורטת וגם מרשימה


 המסעות שעם ישראל עבר


בכל 40 שנות המדבר


המסע של עם ישראל ממצרים


ועד לארץ ישראל וירושלים


בתמציתיות כותבת התורה


מה בכל מקום קרה


יש במסע לא מעט בירורים


לפעמים גם קורים משברים


דרך מסעותיה של האומה


נבנית בעם ישראל עוד קומה


לכל מסע וכל תחנה בדרך


יש משמעות ויש גם ערך


מטבעה של ההליכה בדרכים


שיש בה גם לפעמים סיבוכים


הקב"ה איתנו  הולך


גם כשקשה וקצת מסתבך


נבטח  בקב"ה גם בשעת מצוקה


"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"


חשוב להדגיש את הדברים


גם בימי בין המצרים


גם כשהולכים במסלול של גאולה


יש לדעת  שהדרך איננה קלה


מ"ב מסעות של עם ישראל


כנגד שם מ"ב אותיות של האל


 ( בקריאה, באמצע המסעות לא מפסיקים-


בין מסע למסע אין מנתקים)


המסעות –גם הדברים הקשים


את עם ישראל  ביחד מגבשים


נשים לב לפסוקי ההתחלה:


הפתיחה כתובה בצורה כפולה


" וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם


...וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם"


צריך להבין מה כאן גנוז


איזה רעיון בפסוקים אלו ארוז?


אם מתבוננים בפסוקים


את המסעות נחלק לשלושה חלקים


החלק הראשון עד לחטא המרגלים


אל הארץ המובטחת צועדים ועולים


למסעות אלו יש מטרה ידועה


ויש משמעות לעצם הנסיעה


"אלה מסעי בני ישראל"


  יש 'מאיפה' ויש גם 'אל'


החלק השני אחרי החטא


עם ישראל במדבר סתם משוטט


"מוצאיהם למסעיהם"- היציאה העיקר


אין כאן יעד חשוב וניכר


החלק השלישי בשנה הארבעים


יש משמעות שוב לאן  אנו נוסעים


לא סתם יציאה מהמקום הקודם


אלא ליעד –למטרה להתקדם


"מסעיהם למוצאיהם" כאן כתוב


המסע אל היעד הוא החשוב!


כפי שראינו המסעות מורכבים


ממהלך שיש בו שלושה שלבים


ניתן לשים לב ולראות


גם בגאולתנו את אותן התופעות


בראשית מהלך  צמיחת הגאולה


בראשית  הדרך ממש בהתחלה


היו יעדים גדולים ורצון לפעולה


אמונה אמיתית ומסירות וגדולה


ואז אל השלב השני מגיעים:


דורכים במקום עייפים ויגעים


אובדן דרך - אין מטרה


לא ברור היעד- אין תכלית ברורה


(מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם  –ככתוב בתורה)


ואז מגיע  השלב השלישי- הנוסף


מחפשים את הדרך אל היעד הנכסף


בנינו מדינה יפה לתפארת


  "סרט אילם"-מה הפס-קול של הסרט?


 מבינים שצריכים למצוא גם מהות


רוצים ערכים מחפשים משמעות


 


זכינו ב"ה, בימינו זה קורה


רבבות אנשים מחפשים את הבורא


יש לנו משימה כיחידים וכציבור


להראות את הדרך ליעד הברור


להסביר לעצמנו ולעם ישראל


כיצד הקב"ה בדורינו את עמו גואל


"אמונת עיתנו"- אמונה בישועה


זה הזמן –הגיעה השעה!


נרבה בעשיה וגם בתפילה


שנזכה במהרה להשלמת הגאולה


 


שבת שלום! יצחק באואר                           לקבלה במייל מידי שבוע ibauer@shoresh.org.il                                  לעיון בדפים קודמים      parashabauer.blogspot.com






על מה נכאב בחודש באב?


בימים אלו ימי בין המצרים,


על מה אנו כואבים ומצטערים?


לא כל כך ברור וגם לא מובן,


למה נותנים הרבה מקום לחורבן?


הרי עם ישראל במשך כל העבר,


קשיים ואסונות לרוב צבר,


אך כל כך הרבה צרות וסבל,


לא זכו לציון או ימי אבל.


במהלך ההיסטוריה היו הרבה אסונות,


פרעות ושמדות והרבה חורבנות,


אז מדוע דווקא באלו התאריכים,


להתאבל ולהצטער אנו צריכים?


כדי להבין את גודל המאורע,


נעיין בדבריו של הגר"א[1].


"כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו,


נפלה עטרת ראשנו ונשארנו רק אנו,


נשארנו כגוף ללא נפש ונשמה,


אנו בחו"ל בקבר, אוכלת אותנו רימה,


איננו יכולים להציל עצמנו,


גויים אוכלים את בשרינו."


חורבן הבית הוא שורש הצרות,


של ייסורים שעברו עלינו בכל הדורות.


זהו לא סתם ארוע  בודד,


זהו היסוד לכל הסבל הכבד.


כל הצרות הפוגרומים והרדיפות,


ים הדם והדמעות של כל התקופות,


הכל נעוץ בחורבן ובגלות,


ועל כן כל כך חשובה האבלות.


 


בדורינו רבים תמהים ושואלים,


מדוע בימינו אנו עדיין אבלים?


לכאורה המציאות היום שונה,


זכינו כבר להקמת המדינה,


יש כבר קיבוץ גלויות מכל התפוצות,


עם ישראל חוזר מכל הארצות,


מדוע אנו אבלים גם כיום,


מצבנו לכאורה לא כל כך איום?


שאלה דומה כבר בתנ"ך מופיעה,


בימי בית שני היתה כזו תופעה,


יהודים מתחילים להתכנס,


זוכים להצלה גאולה ונס.


ואז אל הנביא זכריה הם פונים[2]


"האבכה...כאשר עשיתי זה כמה שנים"?


עונה הנביא בשם ה' בשאלה:


"האם בשבילי אתם צמים וללא אכילה?


הצום איננו בעבור הבורא,


המטרה היא תיקון כל מה שקורה.


העיקר איננו הצום והתענית,


אלא הצורך בשינוי ותפנית.


"שְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ" – ה' אותה שונא[3]


תתחילו להתנהג באופן שונה!


"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם"


"אִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"


ואז לימי הצום תהיה משמעות הפוכה,


הם יהיו לְמֹעֲדִים טוֹבִים וּלְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה!


בימי בית שני, כך ענה הנביא,


ויש בהם מסר חשוב וחיובי.


גם לימינו יש להם משמעות,


הם קוראים לשינוי והגברת מודעות.


מכל הטובות איננו מתעלמים,


ויודעים גם להודות ליושב מרומים,


ב"ה שהגענו עד כאן,


אך המצב לצערנו איננו מתוקן.


"עין בעין יראו"[4] –שתי עיניים צריך בגאולה,


"בשוב ה' ציון" נדרשת 'ראיה כפולה'


עין אחת רואה את רגלי המבשר,


והעין השניה את מה שעדיין חסר.


ביום העצמאות ויום ירושלים על הקיים מודים,


אך אנו גם זוכרים שיש עוד יעדים!


לכך נועדו האבל והצום,


שאת עיננו ח"ו לא נעצום,


לא נסתפק בקיים ונרדֵם,


נבין שיש עוד לאן להתקדם.


זה לא שהכל כה איום ונורא,


אך יש עוד מה לתקן בחברָה.


יש מה לשפר במצב הרוחני,


לא הכל בסדר בצד הבטחוני.


בית המקדש עדיין בחורבנו,


ולצערנו לא מספיק מרגישים בחסרונו.


לצום  ולתקופת האבלות יש עיקרון,


להכניס לנו למודעות ולצרוב בזכרון.


צריך לגרום לנו להתעורר,


כדי שנשאף לשלמות ולא נוותר.


במצב השלם, בגאולה השלימה,


בית המקדש הוא לב האומה.


עם ישראל הוא עם חזק וחסון,


אך חורבן הבית בשבילנו הוא אסון.


בלי לב - התפקוד שלנו חסר וחלקי


חסר העיקר – 'הענין האלוקי'.


אנחנו רוצים שוב לחיות חיים בריאים,


גוף נפש ורוח - חיי קודש מלאים.


לשוב ולחיות מחדש כאומה,


מקדש בבנינו, חיים של תקומה.


"ישראל לנויהם" – "ישראל במעמדם"


כהנים ולויים עושים את תפקידם.


ימי החורבן והצומות,


מזכירים לנו את כל העוצמות,


הם נוטעים בנו הרבה כוחות,


שעוד נזכה לקיום הנבואות והברכות.


לב האומה יחזור לפעום מחדש,


ואנו נשמח שוב בבית המקדש


נתפלל שייתקימו בנו דברי הברכה:


יום הצום יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה!




מיחרוז שיחה של מו"ר הרב דרוקמן


"למשמעות האבילות על החורבן בימינו"


המופיעה גם בספר "לזמן הזה"




[1] סוף ביאורו לספרא דצניעותא,ט

[2] זכריה ז,ג

[3]  אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם אִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה' ... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.(זכריה ח)

[4] ישעיה נב,ח

 




 פרשת  פרשת מטות- נחוצים חלוצים!


לקראת הכניסה לארץ הקדושה

שני שבטים באים בבקשה

יש להם מקנה רב ועצום

אך השטח בארץ קצת בצמצום

"אנו רוצים להישאר בארץ הגלעד"

כך אומרים בני ראובן וגד

משה לא רואה זאת בעין יפה

ומגיב לדבריהם בצורה חריפה:

"הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה"

ואתם לא תהיו שותפים למשימה?

אתם  גורמים נזק לכולם

"וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת-לֵב העם"?

הוא משווה אותם למרגלים

נשארים כאן, ולארץ לא עולים

בגללם עם ישראל  כולו ייענש

וימשיך במדבר עוד שנים להתייבש

לאחר דברי משה הקשים

הם שוב באים אליו ונגשים

גִּדְרֹת צֹאן פֹּה למִקְנֵה,

וְעָרִים לְטַפֵּנוּ אנו נִבְנֶה

וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, לִפְנֵי העם

עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם, אֶל-מְקוֹמָם

איש מאיתנו לא ישוב אל ביתו

"עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ נַחֲלָתוֹ"

משה מקבל את הדברים

וחוזר עליהם עם קצת שיפורים

מתנה איתם תנאים ברורים

כיצד הם יישמו את הדיבורים

בני גד וראובן יוצאים מרוצים

ומתחייבים לפני העם להיות חלוצים

(את ההתחייבות הם קיימו כידוע

כפי שמסופר בספר יהושע)

צריך להבין את הפרשיה

מה בדיוק כאן היה

מדוע התכנית שנדחתה בתחילה

בסופו של דבר אכן התקבלה?

האם הם שינו את תכניתם הראשונה

או שמשהו אצל משה השתנה?[1]

 

חז"ל אומרים שהם[2] "חיבבו את ממונם"

"הפרישו עצמם מאחיהם בשביל קנינם"

"לא הייתה מתנתם מאת ה'

אלא חוטפין אותה להם"

בסוף הם גם נענשו על חמדתם

הם הראשונים שגולים מאדמתם[3]

משה זיהה את הנטייה לחמדנות

וחשש שהיא תביא להרבה פורענות

'חמדת ממון' היא בעיה ידועה

מעבירה את האדם על הדעה

(משה חושש גם מההשפעה

שתהיה להם על כל העם לרעה)

מהבטחתם הם עלולים לחזור

לאחיהם הם לא ירצו לעזור

אדם שאצלו הממון כה חשוב

לצרות אחרים אין הוא קשוב

כשחמדת הממון כל כך גדולה

לא תמיד מילה זו מילה...

ולכן משה פונה באופן מפורש

"היוצא מפיכם תעשו" הוא דרש

אי אפשר עליהם כלל 'לבנות'

ולכן  צריך איתם להתנות

ולכן משה רבינו גם משנה

ומקדים את הטף לדאגה למקנה

'בנו לכם ערים  לטפכם

וגדרות תבנו לצאנכם'

הממון איננו  דבר שלילי

אם זוכרים שהוא בסך הכל כלי

אך אם הממון הופך למטרה

זו כבר ממש צרה צרורה

אם נשים לב למדרש

הדבר רמוז באופן מפורש[4]

במדרש נאמר "חוטפים אותו להם"

חושבים שזה מכוחם ורק שלהם

נשים לב לעוד הדגשה

שמבטאת גם היא הבדל בגישה

בדברי בני גד וראובן בתחילה

'שם שמים' כלל לא עלה!

הם יביאו את ישראל למקומם

את הכל הם תולים בעצמם

"אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל"

לא מוזכר כאן בכלל שם האל!

משה בדבריו משנה את המשימה

"תחלצו לפני ה' למלחמה"

משה חוזר 5 פעמים על שם ה'-להדגשה

כדי לגרום להם לשנות  את הגישה

ורק כששם שמים בדבריהם מוזכר

והשינוי בתפיסתם נראה וניכר

כשכבר לא ניגשים בגישה חילונית

משה רבינו מאשר את התכנית!

כדי לקבל את הארץ כירושה

צריך 'שם שמים' וחיבור לקדושה

 

חלוצים ללא שורשים עמוקים

לטווח ארוך אינם  מחזיקים

ללא שם ה' – העסק עקום

אין סיכוי שזה יחזיק ויקום

(את העליה השנייה הובילו

הבילויים – תנועת ביל"ו[5]

המקום על שמם של הבילויים

הפך למקום קניות ובילויים)

 

גם היום יש צורך בחלוצים

שלכל משימה מתגייסים ורצים

חסרים 'נושאי דגל', ממש נחוצים

אנשי אמונה שבעוז נמרצים!

יש אתגרים ומרובים הצרכים:

בלימוד תורה, בחיזוק ערכים

ביישוב הארץ, ביטחון, בחברה באומה

כל אחד צריך למצוא את הדרך לתרומה

מתוך דבר ה' יש לעשות ולפעול

"נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל"!

 

שבת שלום! יצחק באואר



[1] להרחבה: 'הגות בפרשיות התורה' הרב נחשוני

[2] מדרש רבה

[3] דברי הימים א,ה,כ"ה

[4] ע"פ הר' מקוצק

[5] "בית יעקב לכו ונלכה לאור ה'


 

 

"ואפילו בהסתרה"

 

כתוב בתורה הקדושה "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א)

 

אבל רבי נחמן מסביר: אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא  ה' יתברך (ליקוטי מוהרן נ"ו).

 

גם מאחורי הדברים העומדים עליך – אני עומד.

 

 

 

https://www.youtube.com/watch?v=jFB3nBOxPn4



 

 








פרשת פינחס –בנות צלפחד


 במרכז פרשתינו נמצא המפקד

שלקראת הכניסה לארץ נועד

פירוט המספרים והשמות

לפי כל שבט על פי רשימות

אחרי שהמפקד הסתיים ונגמר

נושא הנחלות  למשה נאמר

כל שבט על פי הגורל

יקבל חלק בארץ ואותו ינחל

מיד לאחר מכן, בסמוך ממש

מתחילה התורה ענין חדש

על  בנות צלפחד הבאות בדרישה

נגד קיפוח אביהן בירושה

צריך לשים לב מהי הגישה

(לא מתוך שויון זכויות לאישה)

בנות צלפחד היו חכמניות[1]

ויחד עם זה גם צדקניות ודרשניות

הן לא באו בהתרסה ובקינטור

אלא ברצון אמיתי לבירור

אם הבת נחשבת כהמשך של האב

ובהלכות רבות כיוצאת חלציו

בגלל שיש בנות – בגלל קיומן

פוטרים מחליצה את אימן

אז אם הן נחשבות כהמשך של האב

מדוע בנחלה זה המצב?

הן באו בשם התורה

ובפיהן הטענה "למה יגרע"?

גם לאביהן יש צורך בשם

משהו שיישאר,שאפשר להתרשם.

משה איננו יודע את ההלכה

ופונה לקב"ה בבקשת הדרכה

התשובה שהוא מקבל

"כן בנות צלפחד דוברות",

יש אמת במה שהן אומרות

המניע לדבריהן הוא  אמיתי וכן

ניתן להן את נחלת אביהן!

ננסה  עכשיו להעמיק קצת במניע

מה גרם להן אל משה להגיע

כבר בפרק הקודם בתאור המפקד

הוזכרו בנות צלפחד

ואם כבר הזכירה אותם התורה

מדוע את הנושא לא ביררה?

רש"י מסביר את הענין [2]

מדוע הנושא מופיע דווקא כאן.

כשמדובר על חלוקת הארץ לנחלה

מדגישה התורה שלנשים יש מעלה

בניגוד לגברים שהיו מיואשים

"ונשובה מצרימה’ אומרים האנשים  

את הארץ היו מחבבות הנשים

’תנה לנו אחוזה’ באופן מרשים.

מה שהיה מאפיין את הדור

כוחן של הנשים לתקן ולגדור

(כך היה גם בחטא העגל

כשהנשים נקראו אל הדגל.

את נזמי הזהב לפרוק מאזניהן

הן סרבו ומחו בבעליהן.)

התורה מציינת גם את ייחוסם

הקשר שלהן ליוסף לא סתם מפורסם

אצל יוסף היחס אל הארץ מורגש

הוא מודה בארצו באופן מודגש[3]-

לארץ הוא מצווה להעלות את עצמותיו

הוא רוצה לחזור לארץ אבותיו

צלפחד אביהם "בחטאו מת"[4]

לא ברור מה היה חטאו באמת.

הוא לא חטא במתאוננים

לא בעדת קרח ולא במתלוננים

מה חטאו? כמה דעות בגמרא יש

יש אומרים שהוא היה המקושש

 

הוא התנהג בצורה חריגה

ומסר עצמו בכוונה להריגה

אחרי עונש  המרגלים רצה להראות

שעדיין חייבים בתורה ומצוות

לקיום התורה והמצוות הוא חשש

ולכן הוא מסר את נפשו ממש.

לפי אחת הדעות הוא היה מהמעפילים[5].

שרצו לעלות אחרי חטא המרגלים

הם עשו זאת לשם שמים מתוך תשובה

להראות שהארץ בעיניהם חביבה[6].

צלפחד אומנם שילם על כך מחיר

אך את החיבה לארץ הוא הצליח להעיר.

אחרי מות האבא באות הבנות,

תנו לנו נחלה הן טוענות.

אנחנו ממשיכות את מה שאבא התחיל

את האהבה לארץ לנו הוא הנחיל!

 

  את הזיקה של הבנות אל הארץ הקדושה

נראה, אם נדייק מה בדיוק הבקשה

" בְּתוֹך אֲחֵי אָבִינוּ תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה "   

בא"י המערבית אנו רוצים אחיזה[7],

לא עם החצי שממזרח לירדן

אומנם 'זו שלנו זו גם כן',

אך אנו לא רוצות לשבת במנוחה

כשעם ישראל עוד נלחם במערכה!

אהבת הארץ בהן בערה

ולכן מספרת עליהן התורה!

זהו מסר חשוב לכל אחת ואחד

ללכת בדרכן של בנות צלפחד

שנזכה גם אנו את הארץ לחבב

להתחזק באהבתה, ואותה ליישב!

 שבת שלום! יצחק באואר



[1] ב"ב קי"ט

[2]  רש"י במדבר כו ,סד.

[3] בראשית מ,טו. ’כי גנב גנבתי מארץ העברים’ ולא כחש ולא העלים שם ארצו אע"פ  שהיה לו לרעה".   זוכה לשבח מאת הקב"ה, כפי שמפורש במדרש: "אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו - אדונתו אמרת לו: ’ראו הביא לנו איש עברי’ ואינו כופר אלא אמר כי גנב גנבתי מארץ העברים, אתה שלא הודית בארצך... לפיכך אין אתה נקבר בארצך"

[4] כז,ג

[5] שבת צו ע"ב.

[6] שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן נו ד"ה עוד תי'.

[7] עמק הנצי"ב.



פרשת פנחס- 'איש על העדה'

 

 

ההכנות של משה רבינו לפרישה

הוא מצווה לעלות ל'הר העברים'

ולראות את הארץ אליה  עוברים

משה רבינו קצת חושש

מיהו הראוי להיות יורש

דווקא אחרי מעשה פנחס

מזרעו של כהן גדול ומיוחס

פונה משה לקב"ה בדאגה:

מי יתפוס אחרי את ההנהגה?

יש צורך בקנאות, באופן חריג

אך קנאי אינו יכול להנהיג

(מותר וצריך לפעמים להיות קנאי

אך לא בקביעות ולא יותר מידי)

אסור למנהיג על אמת לוותר

צריך תמיד לשאוף ליותר

אך צריך סבלנות והרבה חכמה

כשהולכים להנהיג את האומה

 

משה רבינו, כאמור, מתכונן לפרידה

ומבקש מהקב"ה "אִישׁ עַל-הָעֵדָה"

'יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת'

כדי להנהיג צריך הרבה כוחות

העם מורכב מאנשים שונים

מרובות הדעות ורבים הגוונים

כדי להוביל את עם ישראל

צריך מנהיג שכל אחד יהיה סובל

משה מעלה  בדבריו גם חשש

אם לא ימצא האדם המבוקש

ללא המנהיג הראוי והיאה

ישראל יהיו: 'כַּצֹּאן בלי רֹעֶה'!

הדימוי  לרועה איננו מקרי

יש כאן דבר חשוב ועיקרי

מנהיגי ישראל כפי שאנו יודעים

לפני כן את הצאן היו רועים

וכך מספר לנו המדרש

כיצד משה רדף אחרי הגדי שפרש

וכשמשה את צימאון הגדי גילה

הרים אותו על כתפו בחמלה

היה כאן בעצם מבחן

האם להנהיג הוא ראוי ומוכן

לשים לב לכל גדי שפועה

זהו תפקידו של הרועה

לראות שכל אחד בסדר

ולא סתם להוביל את העדר

מי שיודע לחמול על הצאן

הוא הראוי להנהיג ברצון!

וכך אומר למשה, האל:

"אתה תרעה את עמי ישראל"

 

נמשיך בפרשה לעיין

ועוד תכונות מנהיגות נציין

'אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם

וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם'

לא כדרך מלכי האומות

ששולחים את חייליהם  למלחמות

כמו שמשה עשה במלחמה נגד עוג(רש"י)

כל  מנהיג בישראל צריך לנהוג

המפקד צריך להיות בחזית

ולשמש לכולם כדוגמא אישית

'יוצא בראש ונכנס בראש'

ולא רק מאחרים יודע לדרוש!

כדי להנהיג  צריך 'איש על עדה'

בעל  כושר מנהיגות ויכולת עמידה

לדעת לעמוד בקומה זקופה

ולפעמים גם להנהיג בצורה תקיפה

 

חז"ל אומרים שבערב הגאולה

במנהיגות תהיה נפילה

"פני הדור כפני הכלב" נאמר במשנה

ואפשר להסביר זאת במשל ותמונה:

כשהכלב הולך עם אדוניו

הכלב רץ  תמיד מלפניו

כשמגיעים לצומת, הכלב מביט אחורנית

מה הכיוון ולאן התפנית

יש לא מעט מנהיגי ציבור

שכיוון הדרך אצלם לא ברור

ועל פי מה שמקובל על העם

הם מעצבים את השקפת עולמם...

מנהיג אמיתי צריך 'חוט שידרה'

תפיסת עולמו בנויה וברורה

דרכו בחיים רק על פי התורה

בעל מידות איש אמת ויושרה!

 

נפנה לבורא נייחל ונתפלל

שישלח מנהיגים ראויים לעם ישראל

'שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה'

ונזכה במהרה להשלמת הגאולה

שבת שלום!  יצחק באואר



 

האור הגנוז בימי אב ותמוז


התחלנו את ימי שלושת השבועות,

ימי אבלות לזכר מאורעות,

של חורבן ירושלים והמקדש,

וציפיה לקראת בנינם מחדש.

ההתייחסות שלנו לאלה הימים,

כימי צער ועצבות – ימים לא נעימים.

ימים אלו – ימי בין המצרים,

עצובים, ללא מוזיקה ובלי שירים,

בגדים לא ניתן לחדש,

אסור לחתן ולקדש.

כולנו ממש מצפים ומחכים,

מתי יעברו הימים המעיקים,

מתי כבר שלושת השבועות נגמרים,

ושוב למציאות נורמלית חוזרים.

ננסה הפעם בעקבות הרב החלבן,

לשנות את המבט על ימי החורבן.

ימים אלו מאוד מיוחדים,

ולחיבור עם ה' הם נועדים.

עבודת ה' כידוע מיוחדת ושונה,

בהתאם לתקופות השונות בשנה.

"כָּל רֹדְפֶיהָּ הִשִיגּוהָּ בֵּין הַמְצָּרִים"[1] כתוב,

בפשט – זה נראה קשה ועצוב.

אך בהבנת החסידות יש הסבר חדש,

רֹדְפֶי- יָה – דבקות בה' בימים אלו נדרש.

בימים אלו אנו צריכים ויכולים,

לרדוף ולהשיג את ה' – יש לנו כלים.

שלוש מדרגות במחזור הזמנים,

בלוח השנה יש ימים שונים.

יש ימי חול – ימים רגילים,

יש שבתות וחגים, ויש ימים בהם אבלים

בהבנה הפשוטה אנו מדרגים

במדרגה עליונה את ימי החגים

מתחתם אנו שמים את ימי החול

וימי האבלות מתחת לכל -

זמן שאומנם נראה קשה ומעיק,

אך זהו מבט חיצוני שאינו מעמיק.

הרי בעתיד ברור שתהיה מהפיכה,

ימים אלו יהיו בעתיד ימי שמחה[2]

המשיח כידוע נולד בתשעה באב

ביום שבו בית המקדש נחרב

וביום שהאויב את בית המקדש הבעיר

אורו של המקדש השלישי התחיל להאיר    אין להתייחס לימים אלו מצד חיצוניותם,

יש לרדת לעומק ולחפש את פנימיותם

לנסות ולראות מה פה נטמן

מה האור הנצחי החבוי בתוך הזמן

בימים אלו של אב ותמוז

אור גדול מסתתר וגנוז

כפי שידוע מהדרשות על החגים,

בהם אנו שמחים ואותם חוגגים

החגים אינם רק לזכר העבר,

על האור המיוחד שהיה זה מכבר

אלא, בכל חג וזמן מקודש,

מאיר אותו האור ממש מחדש,

בתאריך הקבוע, בזמן הזה ממש,

גילוי שכינה מיוחד מורגש.

בפסח, בו יצאנו מבית עבדים,

מאיר אור חדש של יציאה משעבודים.

בחג השבועות מתחדשת הארה,

ומאיר אור מיוחד של מתן תורה.

וכך בכל החגים והמועדים,

מאירים ומופיעים שוב אורות מיוחדים.

אך אם נוסיף להעמיק ולעיין,

נראה משהו ממש מעניין.

עוד לפני שמשהו התרחש וקרה,

האור היה כבר גנוז בצורה נסתרה.

הדברים כבר גנוזים ומראש מתוכנים,

והיו ידועים ליודעי סוד ומבינים[3].

יש בעולם אורות קדושים ועליונים,

העומדים מצד עצמם מעל הזמנים.

ובעת התרחשות החג – בתאריך,

מתגלה האור אותו צריך.

ורק קדושי עליון בעלי נשמה גדולה[4],

קולטים את האור עוד לפני שהתגלה

באותה דרך   -על פי אותו עיקרון

יש להבין את ימי האבל והזכרון

ימי בין המצרים, שיהיו ימי שמחה בעתיד

אור עליון בהם ה' גנז והפקיד,

גדול ועליון יותר מכל החגים כולם.

אור בית שלישי, העתיד להאיר לעולם[5].

כל החגים כולם הם בעצם כלים,

ואת ניצוצות אור ה' הם מכילים,

כל חג ומועד הוא כלי קליטה והשגה,

ומציינים אותו בשמחה וחגיגה.

אך יש דברים עצומים וגדולים,

שאותם לקלוט איננו מסוגלים.

ודווקא בגלל העוצמה שבהם והיתרון,

מורגש בהם דווקא האבל והחסרון.

כשיש אורות גדולים מדי,

הכלי של חג ומועד איננו די.

כשהאור הוא עליון באמת,

לא בקלות הוא ניתן להיקלט.

ודווקא תחושת החיסרון וההעדר,

תגרום לרצון לתיקון ולעורר.

זהו כח דוחף להשגת השלימות,

החיסרון הוא כוח דוחק להתקדמות .

כשנתאבל נכאב ונצטער,

נשאף עם האורות הגדולים להתחבר .

האבל והצער מבטא ומבשר,

משהו כאן פגום ועדיין חסר .

דבר זה ממריץ לפעולה ועשייה,

לרצות באמת את השלמת ההוייה.

רק מי שמתאבל על ירושלים וחורבנה,

יזכה לראות בשמחתה ובנינה[6].

זו הדרך הנכונה והיחידה ,

להגיע אל השמחה השלימה העתידה.

 

כידוע, גם כשבית המקדש היה קיים,

המצב ממש לא היה מושלם.

היו בעיות  והיו חולשות,

היו גם תופעות ממש קשות.

המציאות בעם לא היתה תקינה,

ולכן היתה פגיעה בגילוי שכינה.

במקום לפגוע בעם ישראל – בבנים,

כילה ה' חמתו בעצים ואבנים[7].

לפעמים כשרוצים בית חדש לבנות,

יש צורך את הבנין הישן לפנות .

כך היה צורך להחריב 'בית מסוכן',

כדי לבנות בית מקדש ראוי ומתוקן,

נמצא שבעצם החורבן כבר מושרש,

הרצון לבנות את הבית החדש.

הדגשת החסרון נועדה כדי שנרגיש,

שלא נשאר במצב באופן אדיש.

הצער והאבל ובכי התמרורים[8],

ישמשו אותנו כציונים ותמרורים.

הבכי הכאב הצער והאבלות,

נועדו כדי לעורר להסתכלות.

אין זה בכי של עצוב ומסכן,

אלא של מי שרוצה לתקן !

 

אנו נמצאים בימים מיוחדים

של יכולת התקדמות אל היעדים

שנדע את הימים כראוי לנצל

נבכה על החורבן ונתאבל

לבנין  המקדש נשאף ונתפלל

'והשב את העבודה ואישי ישראל

ותפילתם מהרה באהבה תקבל'

יצחק באואר

 

הגליון הוא מיחרוז של דברי הרב החלבן

מתוך הספר 'טללי חיים' על ספר דברים



[1] איכה ,על פי פירוש הבעש"ט

[2] כמו שאומרים לנו הנביאים   "צֹום הָּרְבִיעִי וכו' יִהְיֶה לְבֵּית יְהּודָּה לְשָּשֹון ולְשִמְחָּה" זכריה ח יט

[3] רש"י בראשית יט ג לכן לוט אפה מצות למלאכים כי כך היה רגיל בבית אברהם  

[4] "מארי דנשמתא"

[5] כי הנה פסח מושרש ביציאת מצרים, שהוא אור שיהיה טפל לעומת אור הגאולה האחרונה, כדברי חכמים ברכות יב ב

[6] תענית ל א

[7] איכ"ר ד טו

[8] פעמיים מופיעה המילה תמרורים בפרק ל"א בירמיה 'בכי תמרורים' משורש 'מר', ו'שימי לך תמרורים' מלשון 'מורה דרך' .ויש קשר בין שני המובנים







פרשת   בלק – היסודות במידות


בָּלָק מפחד מכוחו של העם

ולכן מגייס לעזרה את בלעם

בִּלְעָם ידוע בכוחו לקלל

מתבקש לעשות זאת לעם ישראל

ה' רואה שבִּלְעָם מאוד מעוניין

ולכן הוא אינו מונע את העניין

הקב"ה מאשר את ההליכה

אם בִּלְעָם את דבר ה' יגיד כהלכה

גם כשבִּלְעָם  נתקל בקשיים ועיכוב

לקלל את ישראל הוא מנסה שוב ושוב

המשימה של בִּלְעָם לא מצליחה

הקב"ה הופך את הקללה לברכה!

הרבה שֶבח לישראל ומעלות

אפשר לראות בדברי הקללות

בלעם 'משחק אותה' כצדיק

מסתיר את רצונו האמיתי להזיק

"אני עושה מה שה' אומר

מה שה' שם בפי, אותו אדבר"

אם יודעים לקרוא גם 'בין השורות'

רואים את רצונו לעשות לנו צרות

(גם בשמו 'בִּלְעָם'

מסתתר רצונו: בָּלָע–עַם)

חז"ל מוסיפים לנו במדרש

גם את מה שלא נאמר במפורש

בִּלְעָם היה גם אבי המזימה

להכשיל את ישראל בעריות וזימה

וכך מסופר בסוף הפרשה[1]

על תוצאות עצתו של בִּלְעָם הרשע

על דמותו של בִּלְעָם נרצה  להתבונן

בהתנהגותו קצת לעיין

אסור להסתכל רק בתוצאות

צריך לחפש ממה הם נובעות

חז"ל מלמדים אותנו להביט ביסודות

הבעיה של בלעם מתחילה במידות

חכמינו זיכרונם לברכה

נותנים במסכת אבות[2] הדרכה

המשנה מציבה מול דמותו של בִּלְעָם

את דמותו של אבי האומה  -אברהם

המשנה לא מדברת עליהם

אלא בניגודים שבין תלמידיהם

"עין טובה רוח נמוכה ונפש שפלה"

תלמידיו של אברהם – שיא המעלה!

"עין רעה רוח נמוכה ונפש גבוהה"

תלמידיו של בִּלְעָם - שלילי וחובה

תלמידיו של אברהם בעולם הזה אוכלים

ואת העולם הבא גם כן נוחלים

תלמידיו של בִּלְעָם לא יזכו לשום נחת

יורשים גיהינום ויורדים לִבְאֵר- שָחָת

אלו שלוש מידות חשובות

עיקריות ממש 'אבות':

"עין טובה" צורת המבט

מרוצה בשלו ומפרגֵן לזולת

לא מקנא- מסתפק במועט

כשאדם מבין שהכל מהבורא

הוא מרוצה מכל מה שקורה!

אפשר לראות במידה זו עיקר

בכל חייו של אדם מבט זה ניכר

"אין דבר שרגיל בו האדם כמו זאת"[3]

כל רגע עינו טובה לבריות

"רוח נמוכה" פירושה ענווה

לדעת את מקומך ללא כל גאווה

אין זה שולל פעילות נמרצה

אלא ביטוי למבט המוצא

אברהם פעיל יוזם ועושה

גם על  סדום להגן  הוא מנסה

את עצמו הוא לא חשב ו'ספר'

בעיניו הוא רק אֶפֶר ועַפָר

ומתוך ענווה אמיתית וגדולה

הוא ניגש אל הקב"ה לתפילה

"נפש שפלה" – מידה חשובה

שליטה ביצרים- התגברות על תאווה

בִּדמותו של בלעם מעט נעיין:

ב'עין רעה' – הוא מאוד מצטיין

בליבו הוא חושב על חמדת הממון

"מלוא ביתו כסף וזהב" –המון

"רוח גבוהה" בהתנהגותו ניכרת

הוא משבח את עצמו לתפארת

כשבלק רוצה שבשבילו יעבוד

מה שמעניין אותו זה כבוד

 

גם במידה  האחרונה "נפש רחבה"

חז"ל דנים אותו לכף חובה

רצון גדול להרבות בתאווה

להכשיל את ישראל באיסור ערווה!

 

זכינו כולנו  להיות בני האבות

ולרשת גם ממידותיהם הטובות

אך המשנה מחנכת אותנו ללמידה

זו ירושה אך גם הרבה עבודה

נשים לב לכל מידה ומידה

נתקדם ונשתפר בהתמדה!

נזכור שגם החופש הגדול

נועד כדי להמשיך ולגדול!

 שבת שלום! יצחק באואר


[1] כ"ה,א ורש"י שם

[2] ה,י"ט

[3] מהר"ל אבות ב,ט




     פרשת חוקת –"על פרשת דרכים"


עברנו את חציו של ספר במדבר

חמש פרשות קראנו כבר.

קראנו על המפקדים,

ועל מסעות העם אל היעדים.

עסקנו במצבים קשים ומשברים,

עברנו עִם עַם ישראל אתגרים,

נדדנו ביחד במסע המחנות,

שמענו את כל התלונות.

עם אהרון ומרים שדיברו במשה רעה,

היינו, וראינו כיצד מרים נצטרעה.

למדנו על חטא המרגלים,

בגללו ישראל כמעט וכַּלים,

(הקב"ה כמעט שובר את הכֵּלים...)

על המחיר הכבד שאותו משלם,

במשך דורות עם שלם.

על מחלוקות קרח על הנהגה

ואיך הוא ועדתו נפגע.

מפרק כ עד סוף החומש

אנחנו עוברים לדור חדש

בפרשה זו בספר במדבר ,

בין שני דורות ישנו מעבר.

בין הדור הישן שאנו מכירים,

לדור חדש של אנשים צעירים.

אלו שלא חטאו במרגלים,

ולארץ ישראל זוכים ועולים.

בין פרשת קרח לפרשת חוקת,

יש פער של זמן  - ממש לשים 'קַאט',

יש כאן בעצם "חור שחור",

מפרשה לפרשה  דילגנו על דור!

מהפרשה הקודמת – השנה השנייה

עד עכשיו מה קרה והיה?

התורה מתעלמת ממש בכוונה,

ממה שקרה כמעט 40 שנה.

התורה כנראה רוצה שנתרשם:

הרבה שנים ללא דיבור עם ה'!

אין שום מצוה ולא דבר חדש,

זהו דור נזוּף ממש,

הפרק שבאמצע –פרק י"ט,

עוסק כולו בטהרה מטומאת מת.

בעיסוק בפרה אדומה,

אפשר לראות אולי כהקדמה.

התורה פותחת בטיהור הטמאים,

לפני פרק כ' -  שנת הארבעים.

במשך כל אותה תקופה אמורה

כל הזמן התעסקו בקבורה

"בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם

וְכָל- פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם"[1]

"וְגַם יַד-יְהוָה הָיְתָה בָּם

לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם"[2] .

אפשר לראות את הפרק בצורה שונה,

לקראת הכניסה לארץ – הכנה.

במלחמות בארץ יש מוות וטומאה,

התורה מקדימה לכך רפואה.

איך על קדושה במחנה שומרים,

כיצד מטומאת מת מִטהרים.

(המפגש עם המוות הוא ממש חידה

"מי מבין את הנפש וסודה"?

מהי משמעות שהנפש נפרדה?

מה קורה אחר כך?- לא נודע

ולכן בפרק לא נתעסק

ובטומאת מת לא נתעמק)

אנו עוסקים בתקופה שונה

גם הנהגת העם משתנה

משה אהרון ומרים

צריכים לפנות את מקומם

התלונות של העם והמשברים

נובעות ממניעים אחרים

גם הם אומנם רוצים  לשתות מים

אך הם כלל לא מתגעגעים למצרים

נפש העם "קצרה"[3]

מתי כבר מגיעים לארץ הבחירה?

מהדרך הארוכה אינם מרוצים

לבוא כבר לארץ הם רוצים

"לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן"

כך הם פונים למשה ואהרון!

אין הם רוצים לחיות עוד על נס

לחיים טבעיים  שואפים להיכנס,

להלחם לעבוד קשה ולהתפרנס,

ובעזרת ה'  בארץ להתבסס.

אם נתבונן בפרשה שוב

נשים לב  לעוד הבדל חשוב:

בניגוד לדור המרגלים,

אין הם פוחדים עוד מנפילים.

הם לא רואים את עצמם כ"חגבים"

ללא מורא הם נלחמים באויבים.

הם זוקפים את הקומה,

ומתכוננים לביצוע של המשימה!

אם נשים לב למקומות המלחמה

"דרך האתרים" ו"חרמה"[4]

באותם מקומות  שבהם הפסידו בעבר[5]

ישראל על אויביו הפעם גבר!

בניהם של האבות ה'נחרָמים'

הפעם הופכים להיות 'מַחרימים'

הדור החדש  'דור הבנים',

מוכן להִלחֵם ולקחת סיכונים,

חטאו של העם הוא חוסר סבלנות,

לתהליך ארוך אין להם נכונות.

את הכל הם רוצים עכשיו וכאן

וזהו דבר שלילי ומסוכן!

צריך להבין שדרכה של ישועה

היא לאט לאט –"קמעא קמעא"

כיצד עם ישראל צריך להיגאל

המחליט זה לא העם, אלא האל!

חטא משה ואהרון במי מריבה,

שלא עשו מה שה' ציווה.

גם בדור שיצא ממצרים,

לעם ישראל לא היו מים ,

משה על הסלע  היכה בַּמָטֶה,

יוצאים מים והעם שותה.

ההבדל בין שני המקרים בולט,

כאן הציווי שונה בהחלט.

אנו נמצאים בדור אחר,

אל הסלע הזה צריך לדבר!

לדור הבנים דור הגאולה

צריך לגשת בסבלנות גדולה

לדור גדול בעל 'רוח קצרה'

צריך  לדבר בשפה ברורה

לכל דור יש שפה מתאימה

ודרך אחרת לתשובה שלימה[6]

יה"ר שנזכה, והקב"ה יעזור

שנדע  לדבר בשפת הדור!

  יצחק באואר



[1] יד,כט

[2] דברים ב,ט"ו

[3] כ"א ד

[4] כא,א-ג

[5] יד,מ"ה

[6] אורות התשובה






פרשת חוקת   - "אשרי העם שככה לו"


אחת הפרשיות הקשות בתורה

נמצאת בתחילת פרשתנו- פרה

פרשיה שעוסקת בטומאה וטהרה

על ידי  שריפת הפרה ושימוש באפרה

שלמה המלך החכם מכל אדם

עמד מול פרשיה זו נדהם

"אמרתי אחכמה והיא רחוקה"

אין לו הסבר הגיוני – זו "חוקה"

ספר החינוך עומד ונפעם[1]

בנסיונו לתת למצווה זו טעם

"אילו ידענו מהות הנפש ושורשה"

היה אפשר לתת טעם לפרשה

תורתנו תורת חיים ואמת

מרחיקה אותנו מטומאה וממת

יש מדרגות בטומאה –המת בשיאה

המת הוא אבי אבות הטומאה

כשיש בית מקדש –יבנה במהרה

טומאת מת היא הכי חמורה

להכנס למקדש, צריך לחיות בקדושה

טהרה מטומאת מת חיונית ודרושה

התורה מקדשת את החיים

צריך להמנע מלהיות טמאים

ואם קרה ואדם נטמא

יש דרך להיטהר – פרה אדומה

הפרה צריכה להיות תמימה

ללא שום מום – ממש שלימה

צריך לשים לב לשערות

אסור שיהיו לבנות או שחורות

להכנת אפר פרה יש תהליך

שבו לא נעסוק ולא נאריך

את מי החטאת  התערובת שנוצרה

מזים על הטמא ונוצרת טהרה

אך בטהרה יש משהו לא ברור

כל מי שהיה שותף לטיהור

להיות טמא הוא הופך

ועכשיו להטהר יצטרך

לא ניתן לתת הסברים

טומאה וטהרה מנוגדים וסותרים!

להבין זאת ממש לא ניתן

כך אמר לתלמידיו רבן יוחנן [2]

מי שמטמא זה בכלל לא המת

הפרה היא לא זו שמטהרת באמת

אלא כי כך הקב"ה גזר

ובתורה כך נכתב ונאמר

"גזירה גזרתי חוקה חקקתי

אין אתה רשאי לעבור על גזירתי"

הסיבה לכל טומאה וטהרה

כך גזרתי "זאת חוקת התורה"!

יש כאן חוק שלהבין לא נוכל

כיצד טומאה וטהרה פועלות  בכלל.

ואולי זהו המסר החשוב

שאליו צריך להיות קשוב

לא כל דבר צריך להסביר

לא כל פרט ניתן להבהיר

יש דברים שלא ניתן להבין

אני מקיים כי אני מאמין

הסיבה לקיום  כל מצווה

היא רק בגלל שה' ציווה!

הבסיס לקיום מצוות הוא החובה

חייבים לבוא מתוך ענווה

אתה לא חייב לדעת הכול

יש דברים שאתה לא יכול!

כך ניתן  אולי להבין

את דברי חז"ל במסכת חולין[3]

בזכות מה שאמר אבי האומה

זכו בניו לפרה אדומה

"אנוכי עפר ואפר" אמר אברהם

כך הוא ניגש לאל נישא ורם

ובגלל אותה ענווה עצומה

יטהרו ישראל בפרה התמימה

קיום המצוות  ללא שום תנאי

לא בגלל טעם  או בגלל שכדאי !

כך אפשר לראות גם בדברי בלעם

שרואה דבר מאפיין אותנו כעם

"מי מנה עפר יעקב"[4]

מקיימים בעפר מצוות לרוב

"אין חשבון במצוות שבעפר מקיימים הם

פרה וסוטה וכיוצא בהם "

קיום מצוות בלי שום חשבונות

בעם ישראל זו אחת התכונות

זוהי תכונה חשובה ויקרה

הבסיס להכל  "זאת חוקת התורה"

יש מעלה לקיום מצוות בהבנה

זה עוזר ומסייע לעבודה נכונה

אך תמיד צריך לדעת שזה לא היסוד

ובכל מצווה טמון גם עוד

אני מקיים את המצוות כגזירה

פשוט כי כך אמרה התורה!

יש כאן אמירה בסיסית וחשובה

לפעמים "ככה" זה כן תשובה!

"למה יאמרו הגויים" נאמר

כל דבר אצלם צריך להיות מוסבר

לנו יש אמונה ב"צור תמים פועלו"
"אשרי העם שככה לו"

נשים לב למשהו חשוב

היכן בתורה ענין זה כתוב

אנו נמצאים בתקופת במדבר

סיומו של דור המדבר

דור חדש וצעיר קם וצמח

לקראת הכניסה לארץ נערך

לפניו אתגרים מורכבים

משימות  וקשיים עומדים וניצבים

אפשר להתמודד בעוצמה

רק מתוך ענווה ואמונה  תמימה!

שבת שלום!

יצחק באואר



[1] מצוה שצז

[2] מדרש תנחומא, ח

[3] חולין פח ב –בזכות עפר ואפר זכו לפרה אדומה וסוטה המתקיימות בעפר

[4] במדבר כ"ג ,י ורש"י שם ע"פ חז"ל


פרשת קורח

בפרשה שבעז"ה נקרא

ישנו מאבק על מנהיגות ושררה

קורח, ואיתו 250 אנשים

אומרים למשה "כל העדה קדושים"

על מנהיגותו של משה מנסים לערער

"כי תשתרר עלינו גם השתרר?"

נשיאי עדה קריאי מועד ואנשי שם

מאשימים: "מדוע תתנשאו על קהל ה'?"

משה מצווה:  לא לוותר

מי הנבחר על ידי ה', חייבים לברר

משה מציע להעמיד במבחן:

כל אחד עם מחתה מוזמן

קטורת ואש כל אחד לעדתו

וגם משה ואהרון איש מחתתו

המחלוקת של קרח מול משה תוכרע

אם האדמה את עדת קרח תבלע

כך לכל עם ישראל יובהר

מי על ידי הקב"ה נבחר

ה' מצווה, ואת המטות לוקחים

לעשות למזבח ציפוי פחים

לבני ישראל נקבע כזכרון:

הכהונה לעולם מזרעו של אהרון

אך גם כשאת קרח בלעה האדמה

המחלוקת עדיין לא הסתיימה!

העם את משה ואהרון מאשים

אתם גרמתם למות האנשים

תגובת ה' מאוד חריפה

הוא שולח בעם  מגיפה

אהרון מצווה, וקטורת  לוקח

ושם על המחתה, שבה אש מהמזבח

ורק כשהוא לתוך הקהל רץ במהרה

המגפה פתאום נעצרה

כדי להכריע במחלוקת  באופן ברור

יש עוד חלק נוסף בסיפור

הנשיאים - כל אחד לבית אבותם

על המטות מצווים לכתוב את שמותם

ורק אחרי שמטה אהרון פרח באוהל

הסתיימה המחלוקת, תודה לאל!

כלקח חשוב קבעה התורה

כאיסור ולאו- כאזהרה  (סנהדרין קי:)

פרשת קרח- ולא יהיה כקרח ועדתו

 

 


"לא יהיה כקורח ועדתו"

כך נאמר על המחזיק במחלוקתו

המחלוקת לצערנו מאז  ועד היום

היא צרה ואסון – ממש נורא ואיום

וכך כותב  הרמב"ם  באגרתו לבנו אברהם:

"ראיתי לבנים השחירו, שרים מגדולתם הוסרו

עיירות גדולות  נתערערו

קיבוצים  נפרדו  חסידים נפסדו

אנשי אמונה אבדו...

שנאו אותה ונוסו מפניה

התרחקו מכל אוהביה גואליה ורעיה

כל אוהב מדנים התנכרו, ורחקו קרבתם

פן תספו בכל חטאתם"

התורה מקדישה למחלוקת פרשה

ואת חומרת המחלוקת מדגישה

זוהי הסכנה הכי גדולה

בעם ישראל זו ממש מחלה

"והיא שעמדה לאבותינו

ש'לא אחד' בלבד עמד עלינו לכלותינו"

בעלי המחלוקת יודעים להתחפש

סיבות והצדקות יודעים לחפש

בעל המחלוקת מטיב לנמק

להתחסד להתחכם ולהתחמק

בשם הצדק והאידיאל

לטובת העם להגנת הכלל

כך נהגו גם קרח וכל החבורה

לפי המסופר בחז"ל ובתורה

מתעטף בטלית מתחפש לצדיק

לא שמים לב כיצד הוא מזיק

אפשר לעטוף בהרבה עטיפות

להשתמש בהרבה מילים יפות

לפעמים החולק  כל כך משוכנע

ולא שם לב בעצמו  ממה הוא מונע...

מאחורי המחלוקת הרבה יצרים

גם כשבשטח לא נראים הדברים

חז"ל מאריכים במדרש להראות

כמה לקורח היו 'נגיעות'

קרח רצה את הנשיאות באמת

ולכן עם משה ואהרון התעמת

 

מה שהוא רצה זה ג'ובים למשפחה

ולכן בישראל הוא עשה קרחה

אשתו של און בן פלת החכמה

הוציאה  אותו מהמחלוקת בערמה

הסבירה לו שאין לו שום אינטרס

לא כדאי לו למחלוקת להכנס

לא כל מחלוקת היא שלילית

יש גם מחלוקות שיש להם תכלית

המשנה באבות עושה הבחנה

מהי מחלוקת אמיתית ונכונה

"מחלוקת לשם שמים"  -"הילל ושמאי "

"סופה להתקיים" ואין בה שום גנאי

זו מחלוקת חיובית ממש לדוגמא

ולכן המחלוקת המשיכה והתקיימה

ללא שום נגיעה אישית

בלי שנאה ומעורבות רגשית

ביניהם אהבה ואחווה  נמשכה

אמת וכבוד  והרבה הערכה

מותר את האמת לברר

אין צורך תמיד על עמדתך לוותר

 את האמת בודקים ומחדדים

על ידי בירור כל הצדדים

"תלמידי חכמים  מרבים שלום בעולם"

האמת מתגלה על ידי הדעות כולם

אך תמיד מומלץ לבדוק פעמים

האם ה'לשם שמים' באמת 'לשם שמים'...

כדאי לבדוק  ולוודא היטב

מה קורה בפנים אצלך  בלב...

כלפי החולק יש שנאה או אהבה

האם הכל נובע מתוך ענווה?

אם נתבונן  באמת ונתעמק

ממחלוקת בדרך כלל רצוי להתחמק...

כל עוד יש לך כח-

עשה מאמץ ממחלוקת לברוח!

אמת ושלום נאהב בלבד

אל הגאולה ביחד נצעד!

שבת שלום  יצחק באואר

 






פרשת שלח לך – עלה נעלה


עם ישראל במדבר, ממשיך בהליכה


מתכונן לכניסה לארץ שהובטחה

בפרשה שנקרא פרשת "שלח"

נלמד כיצד מתבצע מהלך

שנועד לבדוק כיצד מתמודדים

עם ירושת הארץ וכיבוש היעדים

משה שולח מכל השבטים נציגים

"כולם אנשים" - חשובים ומנהיגים

"לתור את הארץ" לראות מה המצב

הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב ?

האם הארץ טובה? מה מצב הֶעָרִים ?

יושבים שם בְּמַחֲנִים או אולי בְּמִבְצָרִים

משה מצווה עליהם: "וְהִתְחַזַּקְתֶּם"

מִפְּרִי הָאָרֶץ הטובה לְקַחְתֶּם

משה מצפה לְשוּב המשלחת

לדעת כיצד להיכנס לארץ המובטחת

מה גדולה האכזבה וההפתעה

בשובם הם מוציאים דיבת הארץ רעה!

חטא המרגלים מטבע הדברים,

זכה להרבה מאוד הסברים

איך 'מאסו בארץ חמדה'

למה הארץ לא זוכה לאהדה?

המרגלים מתרשמים ממראה עינם,

ונראה להם שזה מֵעל ליכולת העם

המצב לא פשוט, חטא לא פעוט

ובגלל ה'בכי בלילה' יש 'בכייה לדורות'.

כששבו המרגלים ובכו 'בכיית חינם'

נגרמה פגיעה ברוחו של העם

'לא נוכל לעלות' הם החלו למחות!

העלייה לארץ אינה על מי מנוחות,

צפויים מאבקים והרבה מערכות,

אתגרים רציניים - "אין לעם כוחות"!

'חזק הוא ממנו' – 'כוחותינו דלים'

'לא נוכל להתמודד עם ענקים וגדולים'

'אנחנו ממש נראים כנמלים'

כך טענה עדת המרגלים!

ומול כולם - עומדים שני אנשים,

שחושבים שאת היָעד - ניתן להגשים!

הם מאמינים בכוחו של העם

ויודעים שאיתם גם בורא עולם

אם נשים לב ונתבונן

נראה שכָּלֵב הטיב להתכונן

" וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן"

להתחבר לשורשים ולזיכרון

לשאוב כוחות אמונה ועוצמה

מ'יְשֵנֵי חברון' - אבות האומה.

גם שותפו זכה לסיוע

שמו שונה מ'הושע' ל'יהושע'

"יה יושיעך מעצת מרגלים"

כדי להתמודד צריך את הכלים!

בנאום חוצב להבות

מנסה כָּלֵב לפתוח לבבות

"רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה עִמּוֹ"

מאמין באלוהיו נאמן לעמו

'אם לזאת אותנו הבורא מיעד

זה סימן שניתן גם להתמודד

רק אם נאמין שאנו מסוגלים

נוכל להתמודד עם אתגרים גדולים'!

רק אדם נאמן - החזק ברוחו

יחזיק מעמד ויבטא את כוחו!

כָּלֵב את העם לא מצליח לשכנע

את ההמשך הקשה כל אחד יודע

העם כנראה איננו בָּשֵל

להיכנס ולחיות בארץ ישראל

בכניסה לארץ יש הרבה אתגרים

שנועדו אותנו לחָשֶל ולהרים

צריך אמונה וכוחות פנימיים

לחכות שישראל יהיו ראויים

הקב"ה נטע בנו עוצמה

כדי שנוכל לבצע את המשימה

המֶסֶר הזה חשוב במיוחד

לעם ולחברה ולכל אחת ואחד!

אם על מישהו הוטל העול

סימן שהוא ראוי, מסוגל ויכול

זכינו לחיות בדור מיוחד,

וזו זכות וחובה הבאות כאחד.

אנו עדים לאירועים עצומים

שיִרָשמו לעד בדברי הימים

שיבת ציון וגאולת ישראל

מרגישים ממש את פְּעָמֵי הגואל

תקומת ישראל והמלחמה על קיומה

דורות חלמו על קיום זאת המשימה!

איך מֵעפר מקימים את האומה

ומכניסים למדינה גם נשמה!

ומי שמתחנך על אמת ואמונה

מסוגל לקבל גם קשיים בהבנה

המשימה אצלו כלל לא משתנה

כמו בשיר -"יש אמונה לא נִכַנע"

המציאות לא פשוטה –לא ננסה לְיָפּוׂת

אך מתוך אמונה נמשיך לצפות

נלמד ונתקדם נגדל ונשתפר

נרצה לתקן- נגיע ליותר

ובכל הכח במלוא העוצמה

נהיה שותפים למשימה

לישוב הארץ ובנין האומה!

כל אחד ואחת ישאל את עצמו:

במה הוא תורם לארצו ועמו?

ללמוד ולהתקדם להתפתח ולגדול

ולהיות תמיד גם ראש גדול

בקיום מצוות – ובלימוד תורה

נאמן לעם למדינה ולחברה

לכל אחד יש כאן תפקיד

שרק לנו הקב"ה הועיד

לבורא עולם נפנה בתפילה

שנדע להיות שותפים לגאולה!



פרשת בהעלותך – התמודדות עם משברים


בפרשתנו, פרשת בהעלותך


עם ישראל מתחיל בהליכה

"נוסעים אל המקום" באופן מסודר

אל ארץ ישראל - דרך המדבר

עם ישראל מאורגן לפי דגליו

כל שבט, מקטניו עד גדוליו

במרכז המחנה נמצא המשכן

הקב"ה לפניהם, בעמוד הענן

לכניסה לארץ העם כבר מוכן

עוד שלושה ימים על פי המתוכנן!

ואז העסק מתחיל להסתבך

הדרך אל הארץ מתחילה להתארך

)ספר במדבר-ספר הדרכים

ועל כן יש בו הרבה סיבוכים)

מכאן יש נפילה אחרי נפילה

צריך לשים לב למצוא את ההתחלה

"ויסעו מהר ה'" בתורה מפורש

בואו נתבונן בנאמר במדרש

"כתינוק הבורח מבית הספר"– לברוח

לתורה ומצוות אין לעם כח

מהר סיני מתחיל המסע

העם יוצא משם ממש במנוסה

ממצב של עליה רוחנית גדולה

יורדים למציאות יום יומית ורגילה

כאן נמצא באמת המבחן

אם לחיי תורה העם אכן מוכן

פרשת "ויהי בנסוע"

מופיעה כאן, כדי לקטוע

את סמיכות הפרשות

שבהן הפורענויות הקשות

"ויהי העם כמתאוננים"

מקטרים על האוכל וסתם מתלוננים

רש"י מסביר: "מחפשים עלילה"

כשמתחילים 'לקטר' רואים רק שלילה

משה רבינו - הרועה הגדול

אומר לה' שהוא כבר לא יכול,

עם התלונות הרבות של העם להתמודד

- כל הזמן הם ממשיכים לנדנד

כדאי לשים לב לכל מילה

כיצד משה מגדיר את המטלה.

"כאשר ישא האומן את היונק"-

לקחת בידים ולשאת אותו בחיק

להאכיל אותו בכל יום ויומו

לדאוג למחסורו לגדלו ולקיימו

משה רבנו מבטא קצת אכזבה -

שלמרות שאת הכל הוא עשה באהבה,

היחס של העם קשה ומתנכר-

-כל הזמן הם ממשיכים לקטר!

ואם תעשה כך או באופן אחר,

מה שלא יהיה תמיד רוצים יותר!

(בסוגרים נאמר זה קורה גם בחינוך

והעיקר לקבל את הכל בחיוך)

היה לעם אוכל ומן לא חסר,

אך העם מתלונן רוצה גם בשר.

ומשה פונה לה' וכמעט ונשבר

המלה החוזרת שוב ושוב: בשר

ולאחר שמשה לה' פונה

הוא זוכה ממנו למענה.

ותשובת ה' - ממש מרתקת,

ונראית לכאורה קצת מנותקת!

בשר תקבלו - עד שיצא מהאף

אך זה לא יספיק צריך משהו נוסף!

ה' מצווה לאסוף שבעים זקנים

ולהכניס אותם לעניינים.

ואם נשים לב 'רוח' היא המלה המנחה

וזה הדבר שישנה את המערכה.

כדי לשנות את מצבו של העם,

חשוב לפעול להעלאת 'מצב-רוחם'

להוסיף בעם עוד אנשי רוח

זהו הפתרון היחיד, הבטוח!

כדי להתגבר על אספסוף ותאווה

צריך להוסיף אמונה ואהבה!

כשהמצב נראה ממש 'על הפנים'

צריך לבדוק מה העניינים

ואם ננסה להעמיק ולחקור

נשוב להתחלה –קצת לאחור:

כשיש מצב של "העם כמתאוננים"

צריך לבדוק מה קורה לעם בִפְנים

הבעיה היא נפשית ורוחנית

צריך ליצור שינוי ותפנית

אי אפשר לטפל רק במישור החיצוני

צריך טיפול שורש יסודי ופנימי

חייבים לרומם את רוח העם

זאת המשימה החשובה מכולם!

חשוב לציין, בימי משה זה לא לגמרי הלך,

והמשברים ממשיכים גם בפרשת 'שלח'.

אך העיקרון הוא נכון ועדיין בתוקף,

ורמוז בתפילה בימות החורף;

את ה'רוח' יש להשּיב ואת ה'גשם' להוריד

ולהכניס לעם רוחניות 'ישר לוְוריד'.

להוריד לעם טל של תחיה ואמונה

ורק כך למצב תהיה תקנה.

גם בימינו, דור של גאולה

מוטלת עלינו המשימה הגדולה

לרומם את הרוח, להאיר באור תורה

להעלות שוב את נרות המנורה

שנדע לעשות זאת בעוצמה ובגאון

חייבים להשקות את הצימאון!

זו חובתנו, ובעזרת שמים

נזכה להפוך מדבר, לאגם מים







פרשת נשא –"נשיאת פנים"


בעיונינו הפעם בפרשת השבוע


נתייחס לקטע קטן וידוע

בתפילת עמידה –ברכת הכוהנים

ובליל שבת בברכת הבנים

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּך

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך

וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם" –יבורכו מפי האל

ננסה להבין ולהפנים

מה משמעותה של 'נשיאת הפנים'

לכאורה יש כאן בעיה

האם אצל הקב"ה יש אפליה?

ועוד: בפסוק יש לכאורה סתירה

לפסוק אחר שנאמר בתורה

"האל...לא ישא פנים ושוחד לא יקח"?

שתי תשובות נאמרו בסוגיא

ר' יוסי הכהן השיב לגיורת בלוריא

בין אדם למקום ה' מוותר

אך לא ישא פנים בינך לחבר

ישנה בסוגיא עוד תשובה

שניתנה על ידי ר' עקיבא:

כשעדיין לא הוכרעו הדינים

יש אפשרות לנשיאת פנים

במדרש 'ספרי' לספר במדבר

באופן שונה הדבר מוסבר

כשאת רצון ה' האדם עושה

הקב"ה את פניו נושא

גישה אחרת ישנה לתשובה:

נשיאת פנים –רק כשעושים תשובה!

המשותף לכל התשובות – ברור

לפעמים יש מצד הקב"ה ויתור

במסכת ברכות הסתירה מועלֵית

בפני הקב"ה, על ידי מלאכי השרת:

התשובה שם ניתנת ע"י בורא עולם

והיא שונה מהתשובות כולם

"וכי לא אשא פנים לישראל"?

נענים המלאכים על ידי האל

בתורה "ואכלת ושבעת וברכת" מפורש

ישראל מדקדקים אף בכזית –יותר מהנדרש!

במדרש תנחומא הקב"ה עונה

בנימוק דומה, אך בסגנון קצת שונה

"כשם שישראל נושאים לי פנים,

כך אני נושא להם פנים"

אדם עני ובניו, רעב ואינו שבע

אך לקב"ה ברכה הוא קובע

לפי המדרש, אין כאן בעיה

לא מדובר פה על אפליה

כשישראל מרבים במצוות יותר מהחובה

הקב"ה מחזיר להם אהבה

יש כאן תגובה אוהדת

על התנהגות מאוד מיוחדת

כשיהודי מוסר נפש ומשתדל

הוא זוכה ל'נשיאת' פנים מצד האל!

ואולי יש בכלל מקום לבאר

שמדובר פה בעצם על משהו אחר

ישנה 'נשיאת פנים' במשפט

העדפת האחד על פני הזולת

זהו דבר שלילי ולא הוגן,

מעוות שאותו חייבים לתקן

אך ישנה 'נשיאת פנים' שונה

משמעותה הקשבה והאזנה

'נשיאת פנים' כזו –אינה בעיה

היא חיובית ואף רצויה

אין זה "משוא פנים" והעדפה

אלא התייחסות חיובית ויפה

אין בה "פרוטקציה" והטיית דין

אלא יחס טהור ועדין

(מי שיעיין, לאורך התנ"ך,

פעמים רבות המשמעות היא כך)

לקב"ה יש אהבה ויחס מיוחד

לעם ישראל העם האחד!

הארת פנים ועין טובה

מצד הקב"ה לאומתו האהובה

יש משהו חשוב שעלינו להפנים

גם מתוך ייחודה של 'ברכת כהנים'

"לברך את עמו ישראל באהבה"

אי אפשר לקיים את המצווה

רק כדי לצאת ידי חובה

כאן הקב"ה במיוחד ציווה

אפשר לברך רק מתוך אהבה!

כהן שאינו אוהב את העם

לא יוכל לעמוד ולברכם!

"טוב עין הוא יב(ו)רך"

זהו דבר חיוני ומוכרח

רק בעל עין טובה

יוכל לברך מתוך אהבה!

(ואי אפשר בלי קצת חריגה

נלמד מירושלים ביום חגה)

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן: וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם

לראות את הטוב –לאהוב בכפלים

"אוהב ימים לראות טוב"

לראות חיובי, וכך גם לחשוב

נברך באהבה ונוסיף אהבת חינם

כי רק כך ייבנה העם!






"החג שחיכינו לו שבועות"


עוד מספר ימים וכמה שעות

נגיע לחג שחיכינו לו שבועות

לאחר ארבעים ותשעה ימי ספירה

אנו מגיעים ל"זמן מתן תורה"

לכל  דבר משמעותי וארוע

קודמות הכנות רבות כידוע

לפני שהחגים עולים למסלול

יש חודש הכנה- חודש אלול

את הפסח מנקים הרבה זמן מראש

וגם בהלכותיו מקדימים לדרוש

בלימוד רעיוני, בהלכה ומנהג

כבר 30 יום לפני החג

כמה שיותר תשקיע ותטרח

הארוע יהיה יותר מוצלח

גם כשעם ישראל אכל מן

הוא נדרש להקדים ולהתכונן בזמן

כל אחד ביום שישי

צריך להיות  שותף באופן אישי

מי שלכבוד שבת טרח ועמל

הוא זה שיזכה ובשבת יאכל

אין זה מספיק להתכונן חיצונית

יש צורך גם במוכנות פנימית

לא רק  עבודה על הצד הטכני

אלא גם  עיון ולימוד תוכני

בכל חג ומועד בשנה

יש השפעה והתגלות אלוקית שונה

נסביר זאת באמצעות משל

כמו שעון שבת שנע במעגל

בכל שן שבולטת בחוץ

נדלק אור, על פי מה שנחוץ

כשמגיעים ליום זה פעם נוספת

יש השפעה אלוקית בתוספת

בפסח "זמן חרותנו" נקבל אור חֵרוּת

ב"זמן תורתנו" –אור תורה בנו חָרוּת

בחג הסוכות זמן השמחה

הדלת לאוצר השמחה לנו פתוחה

ואנו את כלינו  ממלאים

לכל השנה, גם לימים הבאים

בכל בחג, חוזר מחדש

אותו שפע ואור ממש

חשוב מאוד לחזור ולהדגיש

את קבלת התורה שוב נרצה להרגיש

לא משהו שהיה רק מזמן

אלא שוב מחדש כל חודש סיון

 

לקבל הרבה אנו יכולים

רק בתנאי שיש לנו כלים

אם נעבוד ונהיה מוכנים

נוכל את השפע לקלוט ולהפנים

רק בנו זה תלוי, בידינו ההחלטה

כיצד נהיה מוכנים לקליטה

וכמה שנתכונן באופן יותר יעיל

את האור נוכל יותר להכיל!

לשבועות צריך הרבה הכנה-

ולא רק פשטידות ועוגות גבינה,

הגענו שוב  אל התחנה

למלא מצברים של תורה ושכינה!

כשעם ישראל הגיע להר סיני

להכנה ניתן זמן ופנאי

"משה עלה והכין עצמו לנבואה"

רק כך זכה למעלתו הידועה!

 

נקדיש קצת זמן ונתבונן

כיצד לשבועות צריך להתכונן

בעקבות פירושו של 'אור החיים הקדוש'[1]

על ההכנה הראויה מעט נדרוש.

כדי שתורה נקבל כנחלה

יש צורך במאמץ והשתדלות גדולה[2]

"אשרי מי שבתורה גדל"

רק מי שבתורה עמל!

בעיסוק בתורה יש להתגבר ולהתעצם

את העצלות לעקור ולצמצם,

"ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני"

ללא 'רפיון ידים' – זה ממש תנאי![3]

(אנו עושים תיקון בליל שבועות

לא ישנים בלילה כמה שעות

תיקון למה שבמעמד הר סיני קרה

משה היה צריך להעיר לקראת מתן תורה)

"הענין השני הוא השפלות והענווה"

העבודה על המידות גם היא חשובה,

(בשבתות ספירת העומר פרקי אבות לומדים

על המידות עובדים וגם מתמודדים)

מי שעל גאוותו יגבָּר

ויצליח "לשים עצמו כמדבַּר"[4]

להגיע "ממדבר מתנה"

"וממתנה נחליאל"- כנחלה ומתנה.

כדי לקבל את התורה כקנין-

בהכנות יש עוד ענין:

"וענין שלישי: בחינת ייעוד חכמים

בהתחברות בלב שלם ותמים"

למתן תורה לא באים בנפרד

חייבים לבוא  "כאיש אחד"

כך בתורה במפורש נאמר

"ויחן שם ישראל נגד ההר"[5]

עם ישראל ביחד חנה

יחד 'נעשה ונשמע' ענה

רק כשיש בינינו חיבור

ואנו באים כולנו כציבור

נזכה לראות את פני האל

ואת תורת ה' יחדיו לקבל!

שנזכה להמשיך בשמחה בהכנה

נעבוד ונשפר בחכמה ותבונה

נגיע לחג בצורה נכונה

ונזכה לקבל פני שכינה!

שבת שלום וחג שמח

יצחק באואר




[1] שמות יט,ב

[2] להרחבה עיין בגליון בחוקותי

[3] ע"פ גמ' סנהדרין ק"ו

[4] נדרים נ"ה, ע"פ במדבר כ"א,י"ח-י"ט

[5] שמות שם


 בס"ד

 אנו פותחים  את ספר במדבר

נקדים בקצרה על מה מדובר:

ספר במדבר הוא ספר הדרכים

בו עם ישראל מתכוננים ונערכים

לקראת ההגעה לארץ ישראל

הארץ המובטחת על ידי האל

הספר מתאר את כל מה שעבר

על עם ישראל  ב40 שנות מדבר

ההליכה לאורה של השכינה

בקשיים ובמקום סכנה

על פי ה' יחנו על פי ה' יסעו

מה צריך לקרות - לא תמיד הם ידעו

חסד נעורים והרבה אמונה

התמודדות עם קשיים  בלי להכנע

 

במהלך הדרך אל המטרה

היו גם לפעמים רגעים של שבירה

את הקב"ה ניסינו עשרה נסיונות

ולעיתים היו גם קצת בזיונות

כשאדם בביתו הוא שמור ומוגן

בהליכה בדרך יש משהו מסוכן

זהו מצב של חוסר קביעות

חששות בעיות ואי ודאות

כל הזמן בתנועה ותזוזה

חוסר יציבות ואי אחיזה

מטבעה של ההליכה בדרכים

שיש בה גם לפעמים סיבוכים

לכן, בדרך  תמיד צריך תפילה

שלא תהיה ח"ו נפילה

גם כשהולכים במסלול של גאולה

יש לדעת  שהדרך איננה קלה

 

 פרשת במדבר-המפקד

הדרך היא חלק חשוב בחיים

למרות הסיכונים והקשיים

באה התורה אותנו להדריך

הקב"ה איתנו מתי שצריך!

הספר נקרא גם חומש הפקודים

יש בו הרבה ספירות  ומפקדים

לשם מה מאריכה התורה

שוב ושוב בתיאור הספירה?

"שאו את ראש כל עדת ישראל למשפחותם

לבית אבותם,במספר שמות כל זכר לגולגלותם"

הרמב"ן רואה במנין האומה

הכנה של העם לקראת מלחמה

התורה לא סומכת על נצחון בניסים

צריך להתכונן לפני שנכנסים

הצורך בידיעת  המספר עלה

גם כדי לחלק את הארץ בנחלה

(יש לזכור שלולא חטא המרגלים

את הארץ מיד הם היו נוחלים)

המפקד  מבטא גם אהבה

המנין  מראה את יחס הקרבה

למרות שהכמות כבר ידועה

חוזרים ומונים שוב בכל שעה

צריך לשים לב במפקד

כיצד מתיחסים בו לכל אחד

הקב"ה מצווה ציווי מיוחד

כל אחד נמנה באופן מכובד

לא מונים רק את העם לשבטיו

המנין אינו רק על פי בתי אב

לכל אחד יחוד וסגולה פרטית

בכל אחד יש קדושה יחודית

באה ללמד אותנו התורה

כל אחד מישראל אינו עוד ספרה!

 

"מונה מספר לכוכבים

 

 

 

 

 

צריך גם לשים לב בענין

כיצד מתוארת מצוות המניין:

"שאו את ראש " למשה נאמר

ממש בפתיחת  ספר במדבר

כדי להגיע אל המטרה

הדרך צריכה להיות ברורה

"שאו את ראש לשון גדולה",

"כשם שיש לי ראש על כל באי עולם

אף לכם יהיה כך כעם"

עם ישראל יצא מבית עבדים

צריך להכין אותם ליעדים

יש להשתחרר מתפיסה של גולה

אסור להיות  במצב של השפלה

"מי שמרוחק מקדושה -נמוך קומה"

כך אי אפשר לגשת למשימה

יש להתרומם ולא להתכופף

יש לשאת את הראש ולהזדקף

"ואולך אתכם קוממיות -בקומה זקופה"

אמונה ואמת יציבה ותקיפה!

איך 'מרימים' לישראל  את הראש?

נעיין בפסוק ואותו נדרוש:

"למשפחותם ולבית אבותם" –להתחבר

רק כך אפשר להתגבר

חיבור לשורשים –לאבות האומה

 הוא בסיס  חייה וסוד קיומה

רק כשעומדים זקופים וניצבים

אפשר להתמודד  עם (ידידים...ו)אויבים

בטחון בצדקת הדרך ואמונה בבורא

היא המפתח לכל מה שקורה!

שבת שלום יצחק באואר.

 



     "דברו על לב ירושלים"


 .

ישעיה הנביא – גדול נביאי הנחמה,

מטיל על כולנו את המשימה.

לקרוא לירושלים, ואותה לנחם,

"נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".[1]

צריך לדבר "על לב ירושלים",

שנענשה "מיד ה' בכפלים".

זו מטלה ממש לא קלה,[2]

הדורשת אמונה עמוקה וגדולה.

אחרי אלפי שנות פורענות וחורבן,

זה לא כל כך פשוט ומובן.

גם כל גדולי הנביאים,

לא מצליחים במסע השכנועים.

הקב"ה צריך בעצמו[3],

לעבוד קשה לנחם את עמו.

נחזור להפטרה למשימה החשובה,

לשכנע את ירושלים – "לדבר על ליבה".

ביטוי מיוחד בפסוק שמחייב הבנה,

"לב ירושלים" למה הכוונה?

המילה "לב" זו מילה,

שמשתמשים בה הרבה בהשאלה.

כשמדברים על מרכז של מקום או ענין

נקודה חשובה רעיון או בנין.

"לב" הוא מקור לתכונות או רגשות,

מילה שמשמשת גם ביטוי לתחושות.

בגלל היותו של הלב איבר כה חשוב

אנו משתמשים בו שוב ושוב.

אם נשים לב לעיקר,

ללב יש תפקיד מרכזי וניכר.

הלב הוא זה שמספק את הדם,

לכל איבריו של האדם.

כך הוא מספק חמצן וחומרים,

ומזרים חיים לכל האיברים.

הלב הוא איבר בעל הרבה עוצמה,

אך גם רגיש בצורה מדהימה .

אם הלב לא פועם כהלכה,

יש השפעה על כל המערכה!

אם ח"ו יש כשל או סתימה

תהיה בעיה בהזרמה!

הלב הוא מקור החיים,

לב בריא הוא בסיס לחיים בריאים.

הלב הוא מרכז בכמה מישורים,

"ישראל באומות כלב באיברים".[4]

"רב חליים ורב בריאות מכולם"

ישראל מזרימים חיים לעולם.

יש לב גם במישור הזמן,

" לב הזמן ופיריו" זו התפילה[5]

יש בזמן זה עוצמה וסגולה.

זמן התפילה הקשר לבורא,

נותן כוחות וחיים לכל מה שקורה.

מכח התפילה יש השפעה,

על מצב הרוח בכל עת ושעה.

גם למקום יש לב ומרכז,

ממנו הכל זורם ומנוקז.

ירושלים עיר הקודש ובית המקדש,

מזרימים קדושה לכל מה שנדרש.

"מציון מכלל יופי ה' הופיע"[6]

ולכל העולם חיים משפיע.

לכן בזמן עבודת הלב אנו מכוונים,

אל לב העולם את הלב והפנים.

כשאין בית המקדש חסרה הנשמה,

ללא לב אין נשימה!

כשהתאבלנו בצום תשעה באב,

על בית המקדש שבעוונותינו נחרב.

בכינו גם על חורבנו של העם,

שבקושי שרד כשליבו לא פעם.

"כאשר נחלה ליבנו,

הוא בית מקדשנו,

נחלינו גם אנו.

ומתי נירפא גם אנחנו?

כשישוב ליבנו לאיתנו"[7]

ובית המקדש יעמוד כתיקונו.

מתי לעם ישראל תהיה תקומה?

רק כשיחזור לפעום לב האומה.

מבית המקדש רק שריד נשאר,

הכותל המערבי בידינו נותר.

שכינה לא זזה מהם לעולם,

גם כשהם שוממים – הם בקדושתם.

גם כשהמקדש הפך לתל חורבות,

אבני הכותל הם "אבני לבבות"[8]

כך הרצי"ה לימד ודרש

אלו אבני הלב – בית המקדש!

דברים אלו באופן ישיר,

היו השראה גם למילות השיר:

"הכותל עופרת ודם

יש אבנים עם לב אדם"

הרצי"ה "הרב הישיש – העומד בתפילה"

הוא המקור לכל השיר הנפלא.

יש שליבם לב אבן קשה,

ואין בליבם שום רגש וקדושה.

אך גם לאנשים אדישים ורחוקים,

יש משהו פנימי במעמקים.

כשלב האבן מגיע למפגש,

עם אבני הלבבות של המקום המקודש,

משהו מתחיל להשתנות ולפעול.

תחושת חלק ממשהו גדול.

המפגש עם הכותל זו תופעה מדהימה,

יש לו השפעה על כל נשמה!

לכל יהודי יש "ירושלים בלב"

חיבור עמוק של לב אוהב.

זכינו  ב"ה בדורות האחרונים

לשוב ולהתחבר אל "לבבות האבנים"

אנו מודים לבורא ובפינו הלל,

מרגישים ממש את פעמי הגואל.

אך אסור לנו לשכוח את העיקר,

חסר משהו מרכזי וניכר.

מאחורי כותלנו, מקום המקדש,

ה"לב" עדיין לא פועם מחדש.

צריך לצפות להתפלל ליותר,

על הלב אסור בשום פנים לוותר!

כשנצליח להתגבר על דברים מפרידים,

ונהיה 'לב אחד' ממש מאוחדים.

כשנדע לבבות זה לזה לקרב,

נזכה להתחבר למקדש הוא הלב!

את ירושלים ננחם 'נדבר על ליבה'

"שמחו את ירושלים וגילו בה"

נתפלל לבנין שלם במהרה

ללב האומה –בית הבחירה

  יצחק באואר



[1] פרק מ'

[2] סדר הפטרות שבע דנחמתא מבטא את הדו-שיח של הקב"ה עם הנביאים על הקושי במשימת הנחמה (אבודרהם)

[3] "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם"

[4] כוזרי ג,ח

[5] כוזרי

[6] תהילים נ,ב

[7] כוזרי ב,לב

[8] הרב צבי יהודה זצ"ל, לנתיבות ישראל טו. המאמר הוא הבסיס לכל הגליון! המקורות מופיעים גם בדף השיעור המצ"ב

 


"היפהפיה הנרדמת"

 

בזמן מן הזמנים,

גדלה לה בארמון נסיכה יפהפיה,

מיד כשנולדה, קיללה אותה פיה.

יום אחד עלתה הנסיכה למגדל,

ובלי לשים לב בכלל,

היא נגעה במסרגה באצבעה,

ובאותו רגע  בשינה היא שקעה.

תוך שניות או אולי דקה,

היא נכנסה לשינה עמוקה.

נרדמו גם המלך וגם המלכה,

גם הסוסים הכלבים והיונים,

תוך זמן קצר הם ישנים.

אפילו הזבובים שעל הקיר,

שקעו בשינה באופן מהיר.

בתוך הארמון ובכל הסביבה,

הכל נרדם ורבה העזובה.

מסביב צמחו שיחים של ורדים קוצנים,

שהסתירו את הארמון ואת מה שבפנים.

אחרי שנים שהמצב כך נמשך,

הארמון הנטוש נעזב ונשכח.

לאחר שנים, הגיע היום.

ובן מלך הופיע במדינה פתאום.

מפי אחד הזקנים הוא שמע,

על הארמון השקוע בתרדמה.

והוסיף הזקן :"בתוך הארמון  הנטוש,

יש לא רק אוצרות ורכוש,

אם תכנס לארמון פנימה,

ותמשיך ישר ממש קדימה,

תראה נסיכה ממש מדהימה,

השקועה לה עמוק, בשינה נעימה".

הזקן את בן המלך גם הזהיר:

"תדע לך בחור צעיר,

הרבה לפניך ניסו להעיר,

את יושבי הארמון והעיר.

אך כל מי שניסה להכנס למגדל,

לא הצליח ובמהרה נכשל!

אנשים מתו ממחלות משונות,

מגיפות מוזרות ועוד סכנות.

המקום מסוכן וממש מקולל,

אתה בחור צעיר,חבל!"

בן המלך הקשיב למה שקרה,

לסיפור המוזר וגם לאזהרה.

אך בן המלך כלל לא פחד,

אל הארמון במהרה הוא צעד.

הארמון היה מוקף בקוצים,

איך את המכשול הזה חוצים?

הוא רק התקרב, וקרה ממש נס.

הקוצים נתנו לו להכנס,

אך כשבן המלך רק עבר,

גדר הקוצים שוב נסגר.

אך בן המלך לא פחד ולא נס,

"אל הארמון אני נכנס!"

אל המגדל צריך למהר,

את הנסיכה צריך לעורר!"

הדרך לא היתה קלה,

אך הוא לא התיאש משום תקלה.

הוא מצא את הנסיכה היפהפיה,

נשק לה, ומיד היא קמה לתחיה.

בן המלך והיפהפיה הנרדמת,

זה פשוט הנשמה התואמת!

הם החליטו יחד בית לבנות,

ונולדו להם בנים וגם בנות.

עד היום הם חיים ביחד מאושרים,

כך באגדות לנו מספרים.

 

כל הסיפור הידוע ומוכר

הוא  הקדמה ומבוא – לעיקר,

זה היה רק  משל  לסיפור אמיתי

מוחשי ונכון, ממש מציאותי!

"המציאות עולה על כל דמיון"-

אפילו יותר מהנסיכה שבארמון!

היפהפיה הנרדמת – ארץ ישראל

שנים רבצה עליה קללת האל.

בשנות הגולה היא נרדמה,

הארמון הפך לחורבן ושממה.

"ארץ זבת חלב ודבש"-

הפכה למקום מוזנח וננטש.

אף אחד לעורר לא הצליח,

את הארץ הרדומה ליישב ולהפריח!

היפהפיה שלנו בשינה חזקה,

כנראה לנסיך היא מחכה...

רק עם ישראל –הנסיך – בן המלך,

נכנס לארמון, ומוצא את הדרך.

בהרבה אהבה הוא נותן נשיקה

מעורר את הנסיכה ,הופך אותה למלכה.

הארץ מתנערת מהתרדמה

מוציאה שוב פירות וחוזרת לעצמה!

התופעה הזו ממש מדהימה

אין לכך שום דמיון באף ארץ או אומה!

אך מי שמעיין בחז"ל ובתורה

רואה שמציאות זו כבר הובטחה והוזכרה!

אז בואו נלמד קצת על מה שהיה

על עם ישראל וארצו היפהפיה!

 

ההמשך: בגליון פרשת בחוקותי

 "בתוך התוכחה מסתתרת ברכה"




פרשה בחרוזים / בחוקתי / יצחק באואר


התורה פותחת את התוכחה

בתנאי לקיום כל הברכה

שמירת המצוות והליכה בחוקות ה'

היא תנאי הכרחי שהכל יתגשם

הארץ תתן את יבולה

נזכה לשפע ברכה וכלכלה

אם "את מצוותי תשמרו ועשיתם אותם

אני את גשמיכם אתן בעיתם"

בארץ נשב בשקט ושלווה

בינינו ישרור שלום ואחווה

חיה רעה ואויב לא יהיו בארצנו

אויבינו יפלו במלחמה לפנינו

הקב"ה בתוכנו ממש יתהלך

ובכל מעשינו רק נתברך!

נחזור למילות הפתיחה

שהם היסוד לקיום הברכה

רש"י מבאר את  האזהרה:

שתהיו עמלים בתורה

לא מדובר כאן על  החובות-

קיום התורה וכל  המצוות

מדובר על כך שאדם חייב

לעמול בתורה כל חייו

רש"י נותן לפירושו נימוק

מדוע כך מוסבר הפסוק

קיום מצוות נאמר במפורש

ולכן כך הפסוק נדרש

גם בהמשך התוכחה בצד השלילי

מוסבר כך הפסוק "אם לא תשמעו לי"

אם בתורה איננו עמלים

באים עלינו עונשים גדולים

ונשאל: מדוע עיסוק בתורה ועמלה

הוא המפתח לברכה או קללה?

צריך להבין מה בלימוד קורה:

לימוד תורה זו דבקות בבורא

כשאדם  מתאמץ וממש עמל

הוא מראה את רצונו לדבוק באל

 

מי שבתורת ה' חפץ

מוכן להשקיע ואף להתאמץ

גם בתפילה כשיוצאים מבית מדרש

הדבר מופיע כמעט מפורש

אנו מציינים הבדלים והבחנות

בין יושבי בית מדרש ליושבי קרנות

נשים לב לאחד ההבדלים:

"אנו עמלים  והם עמלים,

אנו עמלים ומקבלים שכר

והם עמלים ואינם מקבלים שכר"

אם נשים לב לנאמר

יש כאן משהו קצת מוזר

האם מישהו מוכן לעמול ולעבוד

בלי לקבל שכר בכבוד?

בדרך כלל קבלת השכר

ניתנת לפי התוצאה –התוצר

את המשלם לא מעניין במיוחד

כמה 'עמל' השקיע, האדם שעבד

שונה הדבר בתורה ולימודה

השכר כאן ניתן על עמל והתמדה

בעבודה רוחנית ולימוד התורה

הכלל הוא "לפום צערא אגרא"

לא בודקים את מבחן התוצאה

לא משנה רק רמת הידיעה

לעמל יש משמעות ויש ערך

השכר ניתן על העמל שבדרך

ברור ששכל זה יתרון

ויש גם משקל כשרון

ואשרי מי שיש לו גם זיכרון

אך זה לא מה שחשוב בעיקרון

מה שמשמעותי בלימוד באמת

מה בשביל תורה אתה מוכן לתת?

מי שממית עצמו באוהלה של תורה

ולמרות שקשה – אצלו זאת הבחירה

כשאדם עמל ומשקיע

אין ספק –בוודאי הוא יגיע

יש לא מעט  חכמים וגדולים

שלא היו להם הרבה 'כלים'

מה שהביא אותם למעלה

היה לימוד התורה ועמלה!

(נראה לי שלא נגזים

להשקעה יש יותר משקל באחוזים)

מסופר שהצעה מפתה ניתנה לגר"א

"משמים יגלו לך את סודות התורה"

הגאון לא הסכים לשמוע בכלל:

"אינני רוצה בתורה בלי עמל

אין לי שום רצון בידיעה

שהושגה ללא עמל ויגיעה"!

מהר חורב יוצאת בת קול

אשרי מי שלשומעה יכול

"אוי לבריות מעלבונה של תורה"

זה ממש איום ונורא!

מי שעמל בתורה מתעלה

מדרגה לדרגה הוא עולה

הדבר חשוב  גם לנשים ובנות

בכוחכן  את בנין התורה ליבנות

חשוב גם לציין ולהדגיש

תרומת  האישה ללימוד של האיש

כפי שאמר ר' עקיבא לרחל

על חלקה בהפצת תורה בישראל

זה דורש לפעמים על הרבה לוותר

אם לימוד התורה הוא החשוב ביותר

אשרי מי שבתורה גדל

ובלימוד התורה הוא עמל

נחת רוח הוא עושה לאל

ירבו כמותו בישראל!

נתפלל: בפינו דברי תורה הערב

ובדברי תורה נשמח ונתלהב!

שנזכה ללמוד תורה לשמה

ויתקיימו ברכות הפרשה לכל האומה

-שבת שלום!-


פרשת בהר – מה עניין שמיטה להר סיני?


הפרשה פותחת בשתי מצוות


אמנם נדירות, אך מאוד חשובות

המצווה הראשונה מצוות השמיטה

כל שבע שנים הארץ בהשבתה

ולאחר שבע שבתות שנים

את שנת היובל אנו מונים

פתיחה קצת חריגה יש לפרשה

למי ששם לב בעין רגישה

המילים "בהר סיני" זו תוספת

שרעיון חשוב לנו חושׂפת

בואו נשים לב להדגשה

שמשמשת את חז"ל לדרשה

"מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

והלא כל המצוות נאמרו מסיני?

אלא מה שמיטה כללותיה ודקדוקיה מסיני

אף כולן כללותיהן ודקדוקיהן מסיני"

מסביר בעל ה'תורה תמימה'

שמצוות שמיטה משמשת לדוגמה

בפרשת משפטים, יש הנחיה כללית לשמיטה

בפרשתינו התורה חזרה ופירטה

כמו שבשמיטה הכל ניתן מפי הגבורה

כך הדבר היה, גם בכל התורה

צריכים אנו לברר את השאלה

מדוע שמיטה, דוגמה לתורה כולה?

מה יש במצווה זו במיוחד

שתפקידה, להיות דוגמה נועד?

נראה שעניין זה, בשמיטה דווקא מודגש

כי עם התורה כולה, יוצרת היא מפגש

ננסה יחדיו ללמוד ולעיין

את תכונותיה של שמיטה נציין

שמיטה – הפסקה – זמן למחשבה

להתבונן בתורה ליצור קצת קרבה

האדם מברר את דרכיו

בודק לעומק את ערכיו

מתבונן מה בינו לבורא

ומה עם החברה קורה

(החובה להפקיר את האדמה

מאפשרת גם לקרקע לחזור לעצמה)

שנה שלימה של השבתה

זה מה שדורשת השמיטה

"הכל מהבורא" תכניס לתודעה

"כי לי הארץ " השמיטה מודיעה!

שנה שלימה של הפקרה

דורשת מהאדם הרבה גבורה

זה לא פשוט, זה ממש ניסיון:

"כל עבודתי יורדת לטמיון,

ומה יהיה לי לאכול

עם שנה שלימה אפקיר את הכל?"

אם בביטחון בבורא יתחזק

ברכתו מובטחת , הוא לא יינזק!

האדם חייב להתמלא בעוצמה

לבטוח בבורא באמונה שלימה!

גם בתחום שבינו לחברה

יש לשמיטה אמירה ברורה

היֵבול השנה איננו שלך

לך ולעבדך, לשכירך לאמתך

לתושבך הגר עמך, ואפילו לבהמתך

דאגה לעבד לשכיר ולאביון

אכפתיות לכולם, איזה שִוויון!

כולם שווים השנה, איזו תחושה,

נהנים ואוכלים פירות בקדושה!

"שמיטת כספים" בסוף השנה

מוסיפה עוד דבר חשוב לתמונה

ישנה הדְרגה במצוות הצדקה

כיצד יש לתמוך בזולת בחוזקה

הלוואה (בלי ריבית)היא הדַרגה המובילה

למנוע מהאדם ביזיון ונפילה

"והחזקת בו ...וחי אחיך עמך"

מתוך המשבר הוא יעלה ויִצמח

כל השנים יש מצווה להלוות

השנה שומטים את כל החובות

כששנת השמיטה נגמרה

את כספך לא תקבל בחזרה

ומי שנמנע מהלוואה ועזרה

שקול כעובד עבודה זרה

כשאתה נותן - תיתן בשמחה

"לא יֵרע לבבך בתִתְך"

השמיטה יוצרת מציאות מדהימה

דאגה לחֵברה בכל העוצמה!

במצוות היובל יש עוד עניין

שמוסיף עוד קומה חשובה לבניין

זה ל בטחון ועין טובה

חיזוק אמוני וצורת חשיבה

האדמה שנה שלימה הופקרה

אפשר למלא מצברים –ללמוד תורה

שמיטה מן התורה תלויה ביובל

כשעמנו יושב כולו בארץ ישראל

המצוות יכולות להתקיים במלואם

רק כשעם ישראל חי כעם

"וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"

"בזמן שכל(רוב) יושביה עליה "

תורה יכולה להתקיים בצורה שלימה

כשכולנו בארץ חיים כאומה

לא במקרה השמיטה נבחרה

כנקודת מפגש ודוגמה לכל התורה

בשמיטה אנו נפגשים בהרבה עוצמה

שנזכה כהלכותיה במהרה לקיימה

תורה שלימה, עם שלם, בארצנו כולה

במהרה בימינו בבוא הגאולה

א דבר נדיר בכלל

שאדם הֱעֶני ומאדמתו נוּשָל

ביובל - הקרקע חוזרת לִבעליה

היא אינה שייכת עוד ליושב עליה

אם הקב"ה מצווֶה לתת

אנו כמובן חייבים לציית

מציאות מיוחדת של שוויון חברתי

חינוך לאדם למבט אמיתי

הארץ שייכת לבורא העולם

הוא זה שדואג לכולם

בסוף שנת שמיטה –מצוות הקהל

מתכנסים ביחד כל עם ישראל

מעמד מיוחד בבית המקדש

ממש קבלת תורה מחדש

מצוות היובל ושמיטה נועדות

לעבודה רצינית על אמונה ומידות

נדיבות



תורה בחרוזים- מתורתו של אבי 'תורת הרזים' גליון לל"ג בעומר


זכה ל"ג בעומר, ובמשך הדורות,

הפך לחג וליום של מדורות.

ילדים ובני נוער אצים ורצים,

כבר כמה שבועות לאסוף את העצים.

ולאחר שטרחו עצים לקושש,

הכל יעלה במהרה באש.

סביב המדורה יושבים ואוכלים,

קבוצות ושבטים קטנים וגדולים.

יש כאלה שגם 'מהדרים',

וכל הלילה נשארים ערים.

מקפידים לשבת סביב המדורה,

אך לא תמיד יש תוכן וצורה!

וכאן טמונה סכנה ברורה,

חשוב לשים לב לאזהרה:

אם רק באש ובאוכל נתעסק,

ובתוכן היום לא נתעמק,

האש יכולה להיות אש זרה,

ולא מתאימה לדרכה של תורה!

לא נתעסק רק באש וקרשים,

נעסוק גם בתורה ודברים קדושים,

אם רשב"י יבוא למדורה ויטרח,

שח"ו לא ממנה יברח....

ולכן ננסה קצת  ללמוד,

ומעט על תוכן היום לעמוד.

גם בראשונים וגם בחז"ל,

אין התיחסות ליום זה בכלל!

מה בדיוק ביום זה קרה,

אין על כך תשובה ברורה.

היום קשור לתלמידי ר' עקיבא,

יש לו זיקה גם לבר כוכבא,

ביום זה הפסיקו למות התלמידים,

שזה את זה לא היו מכבדים.

'לב טוב' זה היסוד לכל מידה[1]

עברו כבר ל"ב ימים של עבודה,

עד לסוף ימי הספירה,

נעבוד על הטו"ב בתקופה שנותרה.

הדמות שעומדת במרכז הבמה,

היא דמות אפופת סוד ותעלומה.

רבי שמעון בר יוחאי, מגדולי התנאים,

אחד מחכמי ישראל הנודעים.

יש אומרים שזהו יום הפטירה,

במותו התגלתה אש אדירה.

והוא גילה לתלמידיו את סודות התורה,

ר' שמעון הוא אבי ספר הזוהר,

כל חייו חיי זוך וטוהר,

ויש אומרים שביום זה יצא מהמערה,

הסיפור מופיע בדף לג בגמרא[2]

ביום זה למירון לנסוע מקובל,

להתפלל ולשמוח על קברו של המקובל.

רשב"י הוא איש תורת הרזים,

אך על כך לא אכתוב בחרוזים.

על פי תורת הסוד,

יום זה הוא ה"הוד שבהוד".

לא נרחיב בסוד ההדלקה,

הדברים דורשים לימוד בהעמקה.

ננסה מתורתו ש'בנגלה' לדלות,

ומאורו של רשב"י מעט להעלות.

"אתם עדי נאום ה' ואני אל"[3]

גילוי כבוד ה', תלוי בעם ישראל[4]

עם ישראל בחייו כעם,

מעיד על מציאות ה' בעולם.

"לא ייחדתי שמי אלא עליכם",[5]

גילוי שם שמים רק על ידכם!

כיום, הוא 'ה' אלוקינו' בלבד,

על ידינו כולם יידעו: "ה' אחד ושמו אחד"

מי שבעם ישראל רק פוגע,

כאילו בעינו של הקב"ה נוגע[6]

ומי שלעם ישראל עוזרים

כאילו באו "לעזרת ה' בגיבורים"[7]

רשב"י עומד על ייחודה של ארץ ישראל,

"מתובלת" מכל המעלות, ולכן נקראת "תבל".

בארץ יש את כל סוגי האקלים,

יש בה הכל, כל סוגי המאכלים.

לפי ההסבר השני, ה"תבלין" זו התורה,

שנמצאת רק כאן, בארץ הבחירה.

במקום אחר רשב"י עוסק בהתאמה,

שיש בין הארץ לבין האומה.

הקב"ה את כל הארצות מדד,

וראה שזאת הארץ המתאימה במיוחד[8].

הארץ ראויה לעם, והעם ראוי לתורה,

כך מסביר ר' שמעון את הבחירה!

הקב"ה נותן לנו שלוש מתנות[9]

אך רק על ידי ייסורים הם ניתנות.

הייסורים נועדו אותנו לזכך ולמרק,

כדי שבקב"ה נוכל להידבק[10].

ר' שמעון מרחיב ונותן הדגשה,

על החשיבות של הישיבה בארץ הקדושה.

לא לעזוב את הארץ בכל מצב[11]

אפילו שקשה ויש רעב!

את מעשי הגויים רשב"י לא מעריך[12]

הם עושים לעצמם רק מה שצריך.

רשב"י מלמד אותנו מה זה גולה,

וכיצד יש לשמוח בבוא הגאולה.

"יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה",

רק אז, כשנעלה לציון ברננה.

כשעם ישראל יחזור וייגאל,

חיבור של תורה, עם וארץ ישראל.

בא"י כל עבודה חשובה,

גם לימוד אומנות הופך למצוה.

יישוב הארץ  בכל צורה,

הוא חלק חשוב בקיום התורה.[13]

מי שמ'תורת הרזים' מתרחק,

לא יוכל בקדושת א"י להידבק[14]

את כל העקרונות והיסודות החשובים

מתורתו של רשב"י אנו שואבים

ממעמקי תורת הסוד והקבלה

חושף רשב"י את האמת הגדולה

שנזכה את הרז=אור לגלות

ומאורו של רשב"י לקבל ולעלות

"ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"

בַּר יוֹחָאי, ְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ!

שבת שלום ול"ג שמח! יצחק באואר

לקבלה במייל מידי שבוע  bauer@ulpanakp.org

את הספר 'חרוזי תורה' אפשר לרכוש אצלי

ניתן לצפות בגליונות קודמים http://kaye7.school.org.il/haruzey_torah.htm


[1] אבות ב,ט.

[2] מסכת שבת

[3] ישעיהו מג,יב

[4] פסיקתא דרב כהנא,יב

[5] שמות רבה כט,ד

[6] על הפסוק'"הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" זכריה ב,יב.  אומר רשב"י:כל מי שפוגע בכם פוגע בקב"ה, וכל מי שעוזר את ישראל כאילו עוזר את מי שאמר והיה העולם' (ספרי זוטא י, ל)

[7] שופטים ,ה

[8] מדד הקב''ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל...מדד הקב''ה את כל הארצות, ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא א''י" (ויקר''ר יג,ב(

[9] ברכות ה,א –תורה א"י ועוה"ב

[10] מהר"ל נתיב הייסורים ב

[11] ב"ב צ"א: היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון - גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ,   (ב"ב צא ע"ב)

[12] שבת, ל"ג

[13] ברכות ל"ה,ב חתם סופר בחידושיו למסכת סוכה,                     ובחידושיו לפרשת שופטים

[14] "על ידי התרחקות מהכרת הרזים באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטושטשת. על ידי התנכרות אל סוד ד' נעשות הסגולות העליונות של עמק החיים האלהיים לדברים טפלים שאינם נכנסים בעמק הנשמה, וממילא יחסר הכח היותר אדיר בנשמת האומה והיחיד, והגלות מוצאת היא חן מצד עצמותה" הראי"ה קוק אורות א"י,ב




יום הזכרון





מדינה שלימה את חייה עצרה

כולנו עומדים ביחד בצפירה,

מתייחדים עם זכרם של הנופלים

נפגעי טרור לוחמים חיילים,

שמסרו את חייהם והקריבו את עצמם

על קידוש השם והגנת הארץ והעם.

חשוב לשים לב ליצור אוירה

יום הזיכרון מלא עוצמה וגבורה ,

לא מתוך נמיכות רוח וחולשה 

 אלא מתוך גבורה וקדושה.

זהו לא יום דיכאון

אנו נושאים את הראש בגאון.

בוכיםומספידים את הבנים

אך בעינינו הם לא מסכנים,

אנו מביטים במבט מלא אמונה

ובטוחים שהם חיים בצל השכינה.

אלו שמתו למען העם והמדינה

הם הרוגי מלכות במדרגה עליונה.

חייהם ממשיכים בגנזי מרומים

ליד כסאו של ה' אב הרחמים.

לנו קשה להמשיך בלעדם

חסר לנו מאוד קולם שנדם.

אנו זוכרים ביום זה את  מותם

ומתוך ההתייחדות עם דמותם,

את החיים אנו ממשיכים

לוקחים מהם מופת וערכים.

קשה להשלים את החלל שנוצר         

אך מפעל חייהם לא נעצר.

ולמרות הכאב אנחנו לא נשברים,

אנו ממשיכים את דרכם של הגיבורים.

בזכותם אנו חיים, הם נותנים לנו כח,

להמשיך ולגדול להתקדם ולצמוח.

דרך הגאולה רצופה בהרבה קרבנות            

ואנו ממשיכים להתקדם ולבנות,

ומתוך כל כאב וקרבן

אנו מבינים שלא הכל מובן.

נדע להאריך את כל מה שיש

לא נשבר ולא נתייאש,

לא נתמקד באבל ובשחור

ניקח אתנו רק טוב ואור.

לא נעסוק רק בבכי ואנחות

נמלא את עצמנו  אמונה וכוחות.

בגבורהאנו זוקפים את הקומה

 באחריות גדולה להמשך בניין האומה.

אנחנו חייבים להיות ראויים

במותם ציוו לנו את החיים!


 


 


 







"ערכה של מדינה"


 

למדינה יש יום חג

 

נשמח ונרקוד על פי המנהג.

 

אנחנו נולדנו לתוך מציאות

 

יש מדינה ויש עצמאות

 

אך חשוב מאוד לברר ולחשוב:

 

האם מדינה זה משהו טוב?

 

צריך להעמיק ולברר את הדרך

 

האם למדינה יש חשיבות וערך?

 

במבט של תורה ואמונה

 

ננסה ללמוד: לשם מה מדינה?

 

נסכם את הדברים בקצרה

 

מצד העם, הארץ, והתורה.

 

המדינה היא הכלי היחידי

 

להמשך קיומו של העם היהודי

 

כשיהודים בעולם נמצאים בסכנה

 

יש להם מקום-יש מדינה

 

גם כשקיימת סכנה גופנית

 

או התבוללות ובעיה רוחנית

 

כשיש צורך נשלח שליחים

 

לעזור בכל מה שצריכים.

 

כשיהודי בעולם סובל ונרדף

 

אין הוא יותר כ'עלה נידף'.

 

את דלתות הארץ אנו פותחים,

 

ומקבלים אלינו את כל האחים.

 

מכל המדינות ומכל הארצות,

 

ממקומות נדחים ומכל התפוצות.

 

לכל אחד יש מקום מובטח

 

אם ירצה, אליו יברח.

 

בכל תנאי ובכל מצב

 

לכל יהודי יש כאן גב!

 

מדינת ישראל עשתה כל שניתן

 

לשחרור חטופים ב'מבצע יונתן'

 

אחריות לכל העולם היהודי

 

להגן אפילו על יהודי יחידי.

 

ננסה לחשוב אם בימי השואה

 

היתה לנו כבר מדינה קבועה

 

ובמקום לחפש בעולם מפלט

 

היה לנו מקום מקלט.

 

אם במקום שלטון זר ומנדט

 

היתה עצמאות באופן מוחלט -

 

אין ספק, המצב היה שונה

 

אם היה מקום והיה מענה!

 

גם במבט כללי לאומי,

 

מדינת ישראל היא צורך קיומי

 

קיבוץ גלויות מארבע כנפות תבל

 

נעשה על יד מדינת ישראל

 

יש לנו את צה"ל –צבא הגנה

 

השומר על העם וגבולות המדינה.

 

לעם ישראל יש כישורים ויכולות

 

כוחות אדירים והרבה סגולות.

 

אומנם הצלחנו לשרוד גם בגלות

 

אך אלו היו חיים של דלות

 

כדי לחשוף את העוצמה שבנו טמונה

 

חייבים עצמאות וצריך מדינה

 

לעם ישראל יש תפקיד כעם

 

לשיר את שיר ה' בעולם

 

להראות לעולם מופת ודוגמה

 

איך אפשר להתקיים כאומה,

 

מדינה שבה הכל מתנהל

 

מתוך קשר זיקה וחיבור לאל.

 

לא רק יחידי סגולה

 

אלא כל החברה כולה,

 

כשעם שלם חי חיים קדושים

 

זה הרבה יותר משמעותי ומרשים!

 

להיות מגדלור –לאור גויים

 

להראות איך חיים –חיים אמיתיים.

 

 

גם מצד הארץ, מדינה חשובה,

 

הקמת המדינה –ממש מצווה!

 

ארץ ישראל ניתנה לנו מורשה,

 

אנו מצווים לשבת בה ולהורישה.

 

לכלל ישראל יש משימה,

 

"לא נעזבנה לאומות או לשממה"

 

את המצווה מקיימים בצורה שלימה,

 

רק כשיושבים בה כעם – כאומה.

 

המצווה מחייבת שלטון עצמי,

 

מדינה עצמאית – "בית לאומי".

 

ריבונות היא ממש חובה,

 

רק כך מקיימים את מצוות הישיבה!

 

המדינה - מכשיר לאחיזה בשטחים,

 

גם במקומות ממש נידחים.

 

פיתוח הארץ דרכים וכבישים

 

נעשים בארץ באופן מרשים.

 

כלכלה ובנין ישובים ותעשיה,

 

אין להשוות למה שכאן היה!

 

המדינה מחפשת את העבר- העובדות,

 

לחפור לעומק למצוא יסודות.

 

להראות באופן הכי מהימן,

 

היינו כאן כבר מזמן.

 

ארץ ישראל – 'ארץ של העם'

 

שניתנה לנו על ידי בורא עולם!

 

עם ישראל חוזר לביתו,

 

ומקים מחדש את מדינתו.

 

הארץ שהיתה ריקה ושדופה,

 

"נותנת פירותיה בעין יפה".

 

כשהאומה הישראלית שבה למקומה,

 

גם הארץ שבה לעצמה!

 

ציון לובשת בגדי תפארתה,

 

מגלה את כוחה ואת מהותה.

 

ארץ ישראל היא מקור השפעה

 

בסיס רוחני וארץ הנבואה

 

"מציון מכלל יופי אלוקים הופיע"

 

השפע לעולם רק ממנה מגיע,

 

"ארץ אשר ה' דורש אותה"

 

ושאר העולם רק בזכותה.

 

הארץ נתונה להשגחה ישירה,

 

"עיני ה'" בה בצורה ברורה.

 

"לא נתן עליה קצין שוטר ומושל"-

 

באופן ישיר על ידי האל!

 

רק כשעם ישראל בארצו שולט

 

ניתן יהיה לחוש זאת באופן בולט,

 

רק על ידי ריבונות ועצמאות

 

אפשר לחשוף אמת ומהות.

 

רק בא"י בצל עצי הזית

 

עם ישראל מרגיש שוב בבית!

 

הארץ לעם היא ממש נשמה

 

מאפשרת לו לעמוד במשימה

 

כדי לשיר את שיר ה' –צריך במה

 

יש צורך באקוסטיקה מתאימה!

 

רק בארצנו בביתנו הלאומי

 

נוכל לבטא את יחודנו הפנימי.

 

 

נוסיף עוד מבט גם מצד התורה

 

להבין מדוע מדינה יקרה:

 

יש הרבה מצוות מתוך התרי"ג,

 

שקיומן תלוי ואף מסויג.

 

ציוויים רבים שכל קיומם,

 

מותנה בישיבת ישראל במקומם.

 

אך בעצם גם כל התורה כולה,

 

לא ניתנת לקיום אמיתי בגולה:

 

"עיקר כל המצוות ליושבים בארץ השם"

 

רק בה התורה יכולה להתגשם

 

כשישראל גולים מעל ארצם

 

כל קיום התורה מצומצם!

 

חז"ל מגלים לנו סוד,

 

התורה לעולם היא בסיס ויסוד

 

ללא קיומה של תורה בעולם-

 

הכל היה פשוט נעלם.

 

קיום התורה בצורה שלימה,

 

תלוי בחזרת התורה למקומה.

 

כך אומר הנביא בצורה ברורה:

 

"כי מציון תצא תורה"

 

למדינה יש גם תפקיד משמעותי

 

גם לריבוי לימוד תורה באופן כמותי:

 

 

 

מדינת ישראל מאז שהוקמה

 

בלימוד תורה הפכה ממש למעצמה!

 

תמיכה בתלמודי תורה וישיבות,

 

תלמידים ותלמידות אלפים ורבבות.

 

בתי ספר מדרשות ואולפנות,

 

לימוד תורה ברבים של בנים ובנות.

 

אין לכך דוגמא או תקדים,

 

לימוד תורה של מליוני יהודים.

 

(מדינת ישראל גם שולחת לתפוצות

 

רבנים ומלמדים להרבה ארצות)

 

המדינה מקיימת את התורה,

 

בתחומים רבים בחיי החברה.

 

בתי דין לאישות מקוואות טהרה,

 

ולהבדיל, עיסוק בקבורה.

 

בצבא ובכל מוסדות הציבור,

 

יש כשרות באופן ברור.

 

החזקת ופיתוח המקומות הקדושים,

 

רבנים בכל מקום -ממש מרשים!

 

(לא הכל אומנם כליל השלימות

 

אך אי אפשר לחיות בהתעלמות)

 

67 שנים של מדינה

 

מחייבות להתבונן מתוך אמונה

 

כשרואים את כל השפע- ברוך השם,

 

אי אפשר שלא להתרשם!

 

עם ישראל חי ונושם,

 

כל הנבואות מתחילות להתגשם!

בעזרת ה' מצמיח ישועה

הגענו ליום העצמאות התשע"ה

 

בפה מלא תודה נאמר הלל,

 

על תקומתה של מדינת ישראל.

 

פינו מלא שבח לשוננו רינה,

 

לבורא עולם שנתן לנו מדינה!

 

איננו תמימים ואין אנו מתעלמים,

 

מכל הבעיות ומכל המומים.

 

יש בעיות ויש גם צרות

 

(תלונות ב"ה לא חסרות)

 

יש הרבה על מה לקטר,

 

רוצים שיהיה קצת יותר.

 

יש מה לשנות ומה ליעל,

 

איך לקדם ומה לשכלל,

 

אך צריך לדעת לשמוח במה שיש,

 

אסור בשום אופן להתיאש!

 

לראות את האור, להדגיש את הטוב,

 

שיש לנו ב"ה לרוב.

 

בליל הסדר בתוך ההגדה,

 

ישנו פיוט שכולו אומר תודה.

 

"דיינו" – זו אינה הסתפקות במועט,

 

אלא הודיה על כל פרט.

 

להגיד תודה לבורא עולם,

 

גם אם עדיין לא הכל מושלם,

 

"דיינו" – להודות על כל הניסים,

 

שבדורות האחרונים לנו נעשים!

 

"מדינת ישראל ראשית צמיחת הגאולה"

 

כך אנו אומרים בתפילה,

 

אנחנו ב"ראשית" עדיין בהתחלה,

 

יש להתקדם להוסיף עוד מעלה.

 

חובה עלינו "לפעול עם אל",

 

לתפארת מדינת ישראל!

 

נאמר לדור הצעיר, בנים ובנות

 

יש עוד הרבה מה לבנות.

 

אנו מאמינים בכם באמונה שלימה,

 

שתדעו גם אתם להוסיף עוד קומה!

 

 

 






 

ליום העצמאות

חוגגים היום יומולדת

למדינה קטנה ומיוחדת

אומה מיוחדת צעירה –זקנה

מתחדשת אחרי 2000 שנה

פינו שירה ולשוננו רינה

ביום העצמאות למדינה

עם ישראל הוא עם מיוחד

ייעודו לחיות כעם לבדד

עם ישראל העם הנבחר

לפרסם שם ה' הוא נוצר

יש ייחוד ויש תפקיד

יש לנו עבר ויש גם עתיד

ב"ה,זכינו,  ימים באים

מתקיימים כל דברי הנביאים

תמו אלפי שנות שעבוד ועבדות

עם ישראל חזר לחיי פדות

לאחר אלפי שנות גולה

ים של צרות והשפלה

בדורנו, אנו זוכים לגאולה

עם ישראל חוזר לגדולה

מארבע כנפות תבל

מתקבצים  כל נדחי ישראל

ציון העקרה ששה ושמחה

בקיבוץ בניה לתוכה

הארץ, אמונים לנו שמרה

לא קלטה כאן אומה זרה

 

הארץ שהייתה ריקה ושדופה

נותנת היום פירותיה בעין יפה

לאחר תקופה ארוכה של שממה

ארץ ישראל זוכה לנחמה

עם ישראל חוזר לעצמו

במסירות נפש נלחם על קיומו

כל חייל בצבאנו יעיד

כיצד חוזרת מלכות בית דוד

והיא שעמדה לאבותינו ולנו

מכל אויב הקב"ה הצילנו

ניסיונות להשמידנו על ידי הגויים

על ידי מלחמות וגם פיגועים

בעינינו ראינו ניסים גלויים

ניצחון על אויבינו נגד כל הסיכויים

 

אם נתבונן על הישועה

היא באה לאט- קמעא קמעא

אסור להישבר ואין להתייאש 

לראות ולהודות על כל מה שיש

ב"ה יש התקדמות

משנה לשנה מגמת התעצמות

לשלמות אנו מתפללים ושואפים

לחיות חיים יותר יפים

אז נשיר נשבח וגם נהלל

על עצמאותה שלמדינת ישראל

על כל החסד והטוב

שגמל לנו ה' לרוב

נתפלל למשיח צדקנו

שיבוא במהרה בימינו

שנזכה לבנין בית המקדש

ושם נשיר כולנו שיר חדש

כל ישראל ישובו בתשובה גמורה

ונלך כולנו בדרכה של תורה

ש"מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם"

תהיה מקור אור לעמים כולם

 אחינו העומדים בשביה וצרה

יבואו לציון בקרוב במהרה

" ּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן" בשמחה

"וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה"

זכינו לחיות בימים גדולים

סימן שיש לנו כוחות ואנו יכולים

להמשיך ולדחוף את העגלה

כולנו ביחד במעלה הגאולה

נתמלא כולנו כוחות ועוצמה

מועדים לשמחה לגאולה שלימה!

 

 


קדושה

החיים קדושים ואין המוות קדוש

המונח קדוש על מי שמת על קידוש השם,

הוא מאוחר, –מימי גולה מאוחרת

כל קדושה שבמקרא

קדושת חיים היא, או קדושת אל חי

"קדושים תהיו כי קדוש ה' אלוקיכם"

מה קדושתו קדושת אל חי

אף קדושתכם קדושת אדם חי

 

רק כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו

נצטמק תחום החיים ונתרחב תחום המוות

פסקה האדמה להאכיל אותנו

והרבתה לאכול אותנו

נתמעטה גבורה מישראל, גבר מות קדושים.

יצאה המילה המקראית מפשוטה

גלתה גם היא מעל אדמתה הטבעית אלוקית

מעל אדמת הקודש של תורה

והפכה להיות למילה נרדפת

למתים על יהדותם,ליהודים נרדפים על יהדותם

 

וכאשר מלאה בדורינו אדמת כל הגויים "קדושים"

באה התיבה הקדושה השתטחה לפני כסא הכבוד ואמרה:

"חי העולמים! השיבני אל נווה קודשי"

ואמר לה הקדוש ברוך הוא:

"לכשישובו הבנים לגבולם, אלי ישובו.

וכשהם חיים חיי קדושים

אין הם מתים עוד מות קדושים

והיתה לך גאולה"

 

ועתה, היא מצפה, המלה,

לשוב אל משמעותה המקראית

מרחפת בין עולם של מות קדושים

                                                                               ועולם של חיים קדושים שטרם באו


 בס"ד

 

מיד בתחילתה של הפרשה

מוצבת בפנינו המצווה – הדרישה

"דבר אל כל עדת בני ישראל"

"פרשה זו נאמרה בהקהל"(רש"י)

" קדושים תהיו"! תאמר להם

כי  קדוש  ה' אלוקיכם

אם נשים לב למגמה

יש כאן דיבור לכלל האומה

היעד אליו נשאף בצורה נחושה 

כולם צריכים להגיע לקדושה

יש יעד ויש תכלית

לקב"ה יש תכנית

ממלכת כהנים וגוי קדוש

כולם ביחד –מהציבור לא לפרוש

כדי להגיע לקדושה אמיתית

אי אפשר לעבוד בצורה פרטית

הקדושה אינה מושגת בהתבודדות

זו אינה מגמת היהדות

בשביל יחידים ואנשי מעלה

אין צורך ליצור "עם סגולה"

השכינה שורה רק בתוך הכלל

לא על אדם שלבדו נבדל

"עם זו יצרתי" -  יצירה ייחודית

לעם ישראל  מטרה ייעודית

לחיות כעם  מדינה וממלכה

כשבכל  דבר  התורה מדריכה

מצוות מלוות את היחיד והציבור

בכל תחום יש אל ה' חיבור

כולנו כיחידים, והאומה יחד כגוף

קשורים אל ה' באופן רצוף

 

                פרשת קדושים –

חיי קדושה וקדושת החיים

 כבר לאבי האומה – אברהם

נאמר שמזרעו יצא עם

"ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"

דבר ה' ינחה אותם בכלל ובפרט

ציבור אנושי גדול ומגוון

שעל פי דבר ה' תמיד מכוון

יש כאן מסר חשוב לעולם

את ה' אפשר לעבוד גם כעם

בכל תחומי החיים והחברה

יש הדרכה של התורה

עם שלם מזקן עד צעיר

אור ה'  את הכל מאיר

 עם שחי חיים שלמים

כפי שמקובל בין העמים

אך לעם  הזה יש משהו מיוחד

מצוות ותורה מה' האחד

ה'קדושה' מהמציאות  אינה מנותקת

מהחיים ומה'חול' היא לא מרוחקת.

אם נתבונן במצוות הפרשה

נבין יותר את משמעות הקדושה

קובץ מצוות מאוד מגוון

שעל פיו עם ישראל מכוון

כיבוד הורים  עבודה זרה ושבת

נותר ופיגול ויחס לזולת

מתנות עניים ויחס לגר

אסור לגנוב, ואסור אף לשקר

אסור לשנוא ומצוות תוכחה

"לא תקום" "ואהבת את רעך"

מצוות הקשורות לעבודת האדמה

החובה להתרחק בעריות ומזימה

 

 

 

כללים לצדק  ומשפט הוגן

יחס ראוי לחלש וזקן

בכל תחום, בכל מה שצריך

 אור תורה  אותנו מדריך

להעלות את הכל, זו השאיפה

לקדש את החיים זו ההשקפה

תורת חיים היא תורתנו

חיי תורה זו מטרתנו

 

כדי להגשים את התכנית הגדולה

יש צורך  בתנאים מתאימים לפעולה

אי אפשר לחיות חיי קדושה בגולה

יש צורך חיוני  בגאולה

רק כך עם ישראל ביחד פועל

במקום השכינה –ארץ ישראל

"מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם"

"לאור גויים" - אור תורה מאיר לכולם

ב"ה, "הנה ימים באים" (הפטרה)

ומתקיימים כל דברי הנביאים

"ושבתי את שבות עמי ישראל"

מרגישים ממש את פעמי הגואל!

נתפלל ונצפה להשלמת הישועה

"נפעל עם אל" הגיעה השעה!

 

שבת שלום 

יצחק באואר



 בס"ד

 

 

שלוש עבירות חמורות בתורה

גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה

 איסורי עריות מפורטים בהרחבה

הם מוגדרים בתורה כתועבה

"כמעשה ארץ כנען" הם מתוארים

וכמעשיהם של המצרים

בפרשת השבוע ובפרשת קדושים

מסופר כיצד החוטאים נענשים

 העונש על עריות  הוא כרת

והתורה מאריכה בנושא לפרט

אך מעבר לעצם הענישה

יש משהו נוסף שהתורה מדגישה

 

הארץ מקיאה את הנטמא בעריות  -

כך אי אפשר בארץ לחיות

יש כאן משהו מיוחד ממש תופעה

את עוברי העבירה הארץ מקיאה

"ולא תקיא הארץ אתכם

כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"

  עריות מוגדרים כתועבה וטומאה

תגובת הארץ לכך היא הקאה!

 

נרצה קצת להעמיק בסיפור

 לכאורה יש כאן דבר לא ברור

עריות הם חובת הגוף בלבד

ואינם קשורים למקום מיוחד

מדוע אם כן בתורה מודגש

שדווקא החוטא בארץ  נענש?

 

הרמב"ן בפרשתנו רואה כאן עקרון

בהשגחת ה' על הארץ יש יתרון

ה' משגיח על כל העולם

אך לא בצורה ישירה על כולם

 

 

 פרשת אחרי מות

 

לכל ארץ, בשמים יש שר או מושל

שאת כל הענינים באותה ארץ מנהל

הקב"ה על הכל שולט

ואת כל השרים-מלאכים מלמעלה מנווט

אך בארץ ישראל הארץ הנבחרה

יש לבורא השגחה ישירה

"ארץ ישראל אמצעות הישוב"

הארץ היא משהו מיוחד וחשוב

"נחלת ה' מיוחדת לשמו"

"בהנחילו אותה לאוהביו –לעמו"

לעם הסגולה ולארץ ישראל

יש קשר ישיר ומיוחד עם האל

ללא שום תיווך או אמצעי מגשר

הקשר ביננו לבורא מתאפשר

החיים בארץ ישראל הקדושה

זו זכות מיוחדת אך גם דרישה!

יש כללי התנהגות ראויים

  כשבארמונו של המלך חיים

יש כאן משהו חשוב ומיוחד

"הארץ נחלת ה' הנכבד"

אינה סובלת ע"ז ועריות 

כך אי אפשר כאן לחיות!

בחו"ל אין אפשרות "טהרה שלימה"

ולכן עם עבירות יש "השלמה"

אך א"י "אינה מקיימת עוברי עבירה"

כך לימדונו חכמים במדרש "ספרא"

הרמב"ן מסביר שגם על גויים

יש כאן הקפדה על "איכות חיים"

" בארץ ה' ונחלתו -האלוהות נוכרים"

אי אפשר לעבוד כאן אלוהים אחרים!

הכותיים לא הקפידו בחו"ל על עבודה זרה

בארץ שינו את דרכם במהרה!

כאן זו  ארץ ה' הנבחרת

צריך ללמוד להתנהג כאן אחרת!

 

 

 

 

 

מי שבחוץ לארץ דר

כאילו עובד לאל זר

זה נשמע מוגזם או קצת מוזר

אך זו האמת וכך נאמר

כל זמן שאתם בארץ –והייתי לכם לאלוקים

 אין אתם בארץ-כביכול אין אני אלוקים!

כל משמעות קיום התורה 

רק כאן בארץ הבחירה

"עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'"

רק כאן דבר ה' יכול להתגשם

"ישיבת ארץ ישראל שקולה

כנגד כל התורה כולה"!

( קיום המצוות  בחו"ל נועד

כדי לא לשכוח בלבד)

לא נוכל יותר להאריך

ומיד לסיים את הפ"ש צריך

חשוב את דברי הרמב"ן במקורם ללמוד

יש כאן משהו חשוב –ממש יסוד

אנו זוכים בדורות האחרונים

להגשמת חלומות של אלפי  שנים

 לחזור ולחיות בארץ הבחירה

לשוב ולחיות בה חיים של תורה

לראות יד ה' בכל מה שקורה

לחדש את הקשר הישיר עם הבורא

זוהי זכות מיוחדת וגדולה

לחיות בדורות של גאולה

יש עלינו משימה ודרישה

לחיות בארץ חיים של קדושה!

 

שבת שלום 

יצחק באואר

 

ibauer@shoresh.org.il

לעיון בדפים קודמים parashabauer.blogspot.com


 בס"ד

 פרשות תזריע ומצורע

ובכלל העיסוק בטומאה וטהרה

לא מעורר ענין בו לדרוש

(ואפילו רצון  לדלג או לפרוש)

נגעים וטומאה זבה או נידה

אינם נושאים שיוצרים אהדה

יש פרטים קצת לא נעימים

על צרעת זיבה ועל  דמים

ובכלל, בימינו שאין בית מקדש

נראה שעיסוק בהם כלל לא נדרש!

אך תפיסה זו אינה ראויה

ויש כאן אפילו ממש בעיה

תורה  איננה רק הוראות לשימוש

מה לעשות  ומה כאן דרוש

ערך עצמי יש בעצם הלימוד

לכך נוצרנו , לשם זה הייעוד

תורה היא  דברו של בורא העולם

הקב"ה פונה ומדבר אל כולם

 

ב"העמק דבר"  פירושו של הנצי" ב

עקרון חשוב לנו הוא מציב

אם נדייק בפסוקים ונעיין

נראה דבר חשוב ומעניין

יש משהוא חריג בפתיחת התורה(פרק טו)

לכל העיסוק בטומאה וטהרה

 

ה' פונה  למשה ואהרון לאמור – אל שניהם

דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם

זהו ביטוי חריג במיוחד

הדרישה "ואמרתם אליהם" שניכם כאחד!

 

 

פרשת תזריע

כשכתוב בדרך כלל "ואמרת אליהם"

יש לחזור ולשנן ולשים בפיהם

את כל התורה מסיני שניתנה בעל פה

  יש צורך להרחיב  ממש לשים בפה

כשנאמר למשה "דברו אל העם"

 אהרון יחזור על דברי משה כלשונם

אך כאן יש משהו מוזר

 אחרי שאהרון על דברי משה חזר

לאחר שהדברים נלמדו כנדרש

ואהרון לימד אותם באופן מפורש

לשם מה  יש צורך שוב בחזרה המיוחדת

לאיזו מטרה היא נועדת?

מדוע התורה חוזרת ומדגישה

"ואמרתם אליהם" לשם מה נדרשה?

הנצי"ב נותן כאן תשובה

שנועדה לעקור טעות בחשיבה:

"אלא כלפי שקשה לדבר בעניני  קרי וזיבה

אברי הזרע שמתפעלים במחשבה"

יודע כל  מורה והורה

 כשמדברים על כך מה קורה...

כשבכיתה  עוסק בכך המחנך

מישהוא פתאום מתחיל לגחך...

 אולי אלו דברים שהשתיקה להם יפה

האם לא כדאי לדלג ולבצע עקיפה?

אולי עדיף למעט בדיבור  בכאלה ענינים

ולא לעורר דובים ישנים...

אחרי שהדברים נלמדו בקיצור

לשם מה שוב לחזור עם ביאור?

לכן באה התורה ללמד

אין מה לחשוש וממה לפחד!

 

 

 

 

אין שום פחד ושום בושה

צריך לדבר על הדברים בקדושה!

"והוא הדבר לכל רב

בלימוד התורה עם תלמידיו"

 אם תעסוק בכך מתוך לימוד תורה

אין שום בעיה ולא דבר רע!

 

לכל מי שמכיר את המציאות

נראה  שבימינו עוד עלתה החשיבות

למידע כולנו  ותלמידנו נחשפים

לא באופנים עדינים ויפים...

כשהכל מסביב מלא גועל נפש

אסור לנו להיות יפי נפש...!

האם עדיף שיקלטו רק זוהמה

ויקלטו את הדברים בצורה עקומה?

לא עדיף  לדבר בצורה ברורה

ולעסוק בכך מתוך טהרה?

אין ספק  -הדברים מורכבים

וצריך לעשות הרבה "חושבים"

כל הזמן להיות במודעות

ולשים לב לגבולות הצניעות

אנו נוגעים בענינים קדושים

וחייבים להיות עדינים ורגישים!

מה לפרש ומתי יש לפרוש

איך יוצרים "והיה מחנך קדוש"

לבורא עולם נפנה בתפילה ובקשה

שנדע לעשות זאת בחכמה וקדושה


           שבת שלום!  יצחק באואר






 

הצרעת בתורה אינה מחלה

זהו עונש על חטא ונפילה

ולכן אסור לטפל רק בסימנים

חייבים לשנות גם את מה שבפנים

"זאת תהיה תורת המצורע"

זו תורתו של מוציא שם רע

מי שמעיין בסיפורי התנ"ך

 רואה כיצד דבר זה מוכח

משה רבנו בידו נצטרע

כי על  עם ישראל אמר דבר רע

כך נענשה גם מרים אחותו

על שדיברה במשה וציפורה אשתו

חטא לשון הרע זו עבירה חמורה

שקולה כעריות שפיכות דמים ועבודה זרה!

שלוש העבירות הם ייצוג וסמלים

לפגיעה וחטא בשלושה מעגלים

בין אדם לעצמו למקום או לחברה

נגרמה פגיעה על ידי העבירה

לשון הרע - עוון חמור במיוחד

הוא פוגע בשלושה מעגלים כאחד

בין אדם למקום- הדבר ברור

 עברת על דבר שפשוט אסור!

אך אדם שאומר לשון הרע

גורם נזק ופוגע גם בחברה!

בהתמקדות בשלילה ובמה שרע

הוא פוגע ומקלקל את האוירה

המדבר לשון הרע  פוגע גם בעצמו

במהותו, ייעודו, ותמצית קיומו

כשמסופר בבריאה איך אדם נהיה

"ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב,ז)

"זו שבאדם חיה שבכולם" (רש"י)

יתרון יש לו על כל יצורי עולם

 

 

פרשת מצורע

יש מדרגות מדרגות  בבריאה

באדם "נתווסף  הדיבור והדעה " (רש"י)

האדם  = "מדבר"- יתרונו  בדיבור

יש לו אמצעים של קשר וחיבור

הוא מדבר וקשור לבורא

מחובר לסביבתו ולכל מה שקורה

כשאדם מדבר רע ושלילה

 הוא מאבד את כל מעלתו הגדולה!

בכלל, בכל חטאי הלשון

החוטא בעצמו הוא הנפגע הראשון

גם כשאת השני הוא מקלל

את עצמו הוא משחית הורס ומקלקל

 

 צרעת זה משהו מאוד ייחודי

זה דבר שקיים רק אצל יהודי

בסוף הלכות מצורע כותב הרמב"ם:

"צרעת אינו ממנהגו של עולם"

לדיבור של גוי אין משמעות

זה דבר חיצוני ללא שום מהות

לדיבור יהודי יש כח והשפעה

מסוגל הוא להשפיע  גם על הבריאה

יש בו כח לבנות וליצור עולמות

הוא עלול גם להרוס ולהוריד לתהומות!

משמעות וערך יש לפה הסח

זה חלק חשוב מענינו של פסח

בלילה החשוב  בשעתנו הגדולה

גם לדיבור צריכה להיות גאולה

 

 כדי לתקן ומחדש לבנות

  יוצא המצורע חוץ ל3 מחנות

זוהי הרחקה חריגה במיוחד

צריך להבין לשם מה זה נועד

 

 

 טומאה מעידה על מצב רוחני

מצורע זהו חטא כבד ורציני

הוצאת עצמך מחוץ למחנות ישראל

התרחקת  והתנתקת ממשכנו של האל!

ואולי יש כאן  מסלול שנועד לתקן

להתבונן במעשים ואת הדרך לעדכן

יתכן לראות זאת כענישה כבדה

כתגובה אלוקית של מידה נגד מידה

על ידי לשון הרע  הוא יצר הפרדה ונזקים

עונשו לשבת בדד, לחיות חיים מנותקים

 כאן לא יוכל  להמשיך במעשיו

אין לו כלל עם מי לדבר עכשיו!

 

כדי להתמודד עם דיבור שלילי

לא ניתן לעסוק רק בפה – בכלי

כשאדם מדבר ומוציא מפיו רפש

זוהי בעיה פנימית בנפש

יש צורך לאדם בשנוי בתודעה

ולא רק תיקון לשונו הרעה

"איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם"

השינוי חייב להתחיל בתוככם!

מדיבור שלילי אפשר להגאל

אם נראה רק טוב בכל אחד מישראל

"מי האיש החפץ חיים"?

כש"לראות טוב" הוא אוהב כל הימים

אם נדע להסתכל רק בעין טובה

נועיל לעצמנו וגם לסביבה  

נתפלל שדיבורינו יהיו  מתוך מחשבה

ונדע להוסיף רק אור ואהבה

שבת שלום   

יצחק באואר


 


פרשת שמיני – האכילה והקדושה

בפרשה עיסוק רב בטומאות וטהרות

ופירוט נרחב על 'מאכלות אסורות'

האכילה האסורה ממש מזיקה

 כך נאמר בתורה בהנמקה:

"אל תשקצו את נפשותיכם...

כי אני ה' אלוקיכם"

אם נתבונן בדבריהם של חז"ל

לא מדובר רק על דבר מאכל

"לא תטמאו בהם ונטמתם בם"

"עבירה מטמטמת ליבו שלאדם"

לא מדובר על המוח הדעה

 על הלב  והנפש יש השפעה

האדם לא נעשה מטומטם

אך ליבו לקדושה פשוט נאטם!

לכל עבירה השפעה שלילית

גם אם אינה מובנת  שיכלית

אולי לא רואים זאת בעין רגילה

אך לנפש נגרמת ממש השפלה

לכל יהודי נשמה טהורה

חייבים  לשמור עליה מכל דבר רע

כל קלקול וכל עבירה

פוגמים בנפש  וזה ממש נורא!

כל חטא וכל נפילה

יוצרים בנפש ממש מחלה.

 המציאות מורכבת מהמון אירועים

שעל חיינו מאוד משפיעים

 הדברים  משפיעים על חשיבה

 ויוצרים  אל ה' ריחוק או קרבה

ולכן, אי אפשר להגיע לקדושה

אם מדבר איסור לא תהיה פרישה

לא ניתן להגיע לקליטה של שכינה

אם הנפש לא פועלת בצורה נכונה!

כדי להיות אנשים קדושים

צריך  להשתמש נכון בחושים!

 

במאכלות אסורות יש יותר הדגשה

כי ההשפעה כאן היא עוד יותר קשה

על ידי אכילת דבר האסור באכילה

נוצרת על הלב ממש עורלה

כתוצאה מאכילה זו משהו קורה

נוצר מסך בינינו לבין הבורא!

   אכילת דבר איסור ממש מזיקה

ליכולת ליצור עם ה' קשר וזיקה

 

  אם נעמיק עוד ונעיין

 נשים לב למשהו מעניין

המצווה הראשונה, ממש בהתחלה

הייתה על תחום האכילה

"מכל עץ הגן אכל תאכל"

כך מצווה האדם  ע"י האל

אך יש גם לאו ואזהרה:

לא לאכול מ"עץ הדעת טוב ורע"

מדוע דווקא על אכילה האדם צווה,

מדוע היא כל כך חשובה?

האכילה איננה רק צורך קיומי

יש כאן גם עניין חשוב ועולמי

המאכל הנאכל על ידי האדם

הופך חלק ממנו –בבשר ובדם,

על ידי האכילה של האדם ה"מדבר"

הצומח  עולה לרמה גבוהה יותר

גם  המציאות של בהמה מתעלה

על ידי כך שהאדם אוכלה!

 

שבת שלום יצחק באואר

 

 

 






בשביעי של פסח יש סגולה, לקבל אמונה בעוצמה גדולה


בלוח השנה היהודי,


לכל חג יש אור ייחודי.


אפשר להסביר זאת במשל,


כמו שעון שבת שמסתובב במעגל,


כשהשעון מגיע אל ה'שן' שבולטת בחוץ,


נסגר מעגל, ונדלק מה שנחוץ .


כשמגיעים אל הזמן והמועד,


יש שפע מיוחד שמשמים יורד.


צריך לדעת ולהבין את העיקרון,


אלו לא רק ימים לזיכרון,


בזמן הזה בכל שנה ובכל דור, 


מושפע השפע ונדלק אותו אור.


סוכות זמן שמחתנו,


שבועות זמן מתן תורתנו,


פסח הוא זמן חירותינו,


זמן לבירור מהותינו ואמונתנו.


וכמה שאנחנו יותר נתכונן,


נלמד על החג ונתבונן,


נזכה את השפע לתוכנו לקלוט,


ואת עצמנו להאיר ולהעלות.


את אור שביעי של פסח ננסה לגלות,


וממעיין החג מעט לדלות!


 


ימי הפסח הם  "ראש השנה",


ימים של חיזוק האמונה[1].


 כולם ראו ש"אין עוד מלבדו",


"ויאמינו בה' ובמשה עבדו".


שפחה על הים זכתה להסתכל,


ראתה יותר מאשר הנביא יחזקאל[2],


כל אחד זכה למחזה,


הצביע על הקב"ה[3] ואמר "זה"!


פרעה וכל עמו בים טובעים,


וכל ישראל מצרה נושעים.


אך להעמיק יותר צריך,


מה קרה בזה התאריך?


מה ביום השביעי נוסף,


איזה אור מיוחד כאן נחשף?


 


הרי האמינו כבר בהיותם במצרים,


מה התחדש כאן על המים?


בזכות האמונה זכו לגאולה[4],


מה נוסף כשראו את "היד הגדולה"?


כמו בכל דבר, יש מדרגות,


בבנין האמונה יש כמה דרגות.


יש אמונה בשכל – מחשבה,


מעליה יש אמונת הלב – אהבה.


ויש מדרגה גבוהה של אמונה,


אמונת האיברים – "כל עצמותי תאמרנה".


אמונה רגילה אינה חדורה,


ולכן לא תועיל בעת צרה.


אך כשכל האיברים את ה' מרגישים,


משום דבר לא חוששים.


במצרים זכו לאמונת המוח,


אך זה לא מספיק, יש עוד לצמוח.


כשמשה אמר לה' "הן  לא יאמינו לי"


וחשש  ש"לא ישמעו בקולי",


אמר לו ה' שאין כל חשש,


האמונה בישראל זה משהו מושרש.


זו אמונת המוח הקיימת ב'גנים',


'ישראל מאמינים בני מאמינים'.


וגם אם האמונה לא תמיד נראית,


בלב פנימה בוודאי היא נמצאת.


ולכן כשהמצרים אחריהם רודפים,


הם פוחדים כ'עלים נידפים',


הם צועקים ובוכים,   


חוששים מהמצרים ובה' אינם בוטחים.


זו עדיין לא אמונה שלימה,


צריך לבנות כאן עוד קומה.


כשישראל עמדו על שפת המים,


בטלה מהם "קליפת מצרים".


הוסר כוחה של הטומאה,


"אשירה לה' כי גאה גאה".


כשראו את הים נקרע,


משהו אצלם בפנים קרה.


מתוך בהירות אמונתם,


הם קפצו לים, לא חששו למותם.  


בגלל עוצמת ההשגה,


האמונה אצלם עלתה בדרגה.


בשביעי של פסח יש סגולה,


לקבל אמונה בעוצמה גדולה.


מעשה באדמו"ר מסלונים זצ"ל,


שב'טיש' שביעי של פסח שאל:


"מי בביזת הים חפץ"?


אחד מזקני החסידים מיד קופץ,


"אני רוצה את האמונה שהיתה לעם


כשעמדו כולם ליד הים".


האדמו"ר שמע את התגובה,


ושיבח מאוד את התשובה.


זו ה'ביזה הגדולה' - הדרגה העילאית,


מטרת קריעת ים סוף והתכלית.


אושר החיים הגדול ביותר,


כשהקב"ה ליהודי עוזר.


כשזוכים לאמונה בהירה,


לחוש את ה' בצורה ברורה!


ישראל זכו בשביעי של פסח


לראות את ה' ללא כל מסך!


בכל דור ודור חייב כל אדם,


לראות את עצמו עומד על הים.


 כל יהודי צריך לראות את עצמו ,


יחד עם ישראל ש "שבחו והודו לשמו".


בשמחה רבה את שירת הים שר,


מאמין באמונה שלימה, וממש מאושר!


בכל שנה זוכים ואותם גילויים,


מחדש מתגלים, מתחדשים ונצחיים.


צריך להבין שגם אנו יכולים,


לזכות לשפע ועוצמה גדולים.


יהי רצון שנזכה לקבל את הכלים,


לאמונה ללא שום מסכים מבדילים.


וכמו כל ישראל שעמדו על המים,


לקבל ברצון עול מלכות שמים.


נכריז כולנו בזה המועד:


"ה' ימלוך לעולם ועד"


ניקח איתנו להמשך השנה


אמונה בהירה ואיתנה!


חג שמח! יצחק באואר





[1] על פי הנתיבות שלום

[2] רש"י ט"ו ב, על פי מכילתא

[3] רש"י שם

[4] שמות רבה כג



חג הגאולה לדיבור ואכילה*


אם במצוות החג נתבונן,


נראה דבר חשוב ומעניין,


בחג זה האכילה היא חובה,


האכילה בחג היא עיקר המצווה.


אנו מרבים אומנם לאכול,


גם בחגים אחרים בשבת ובחול,


אך כאן זה שונה באופן ניכר,


כאן עצם האכילה היא העיקר.


בסוכות למשל, המצווה היא לשבת,


עצם האכילה אינה מחייבת.


בשבת החובה לענגו מכל ימים,


אך החיוב לאכול רק מדברי חכמים.


בפסח עצם האכילה היא מהתורה,


זו מהות המצווה וגידרה.


"אשר קדשנו במצוותיו..."


האכילה בחג היא מהות הצו.


לאכול מצות ובשר מהקרבן,


מרור וארבע כוסות וגם אפיקומן.


אפשר בברור להגיע למסקנה,


בחג זה האכילה היא שונה.


לפה בחג זה יש תפקיד,


בליל הסדר צריך להגיד.


ביציאת מצרים הפה-סח,


וכל המרבה לספר –הרי זה משובח,


ננסה על כך לעיין וללמוד,


ועל חשיבות הדיבור והאכילה לעמוד.


 


אפשר להבין את חשיבות האכילה,


מכך שהעולם נברא בשבילה.


לצורך האדם כל העולם נוצר,[1]


שיעבוד את בוראו אותו הוא יצר.


מותר לאדם להשתמש בכל,


אך האדם צריך לקבל עליו עול.


"ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה",


יש עשה טוב ויש סור מרע,


כשעושים את רצון בורא עולם,


העולם מתקדם ומושלם.


מה הציווי שעל האדם הוטל?


"מפרי עץ הגן אכל תאכל"!


ואילו האכילה מעץ הדעת,


על האדם אסורה ונמנעת.


זהו האיסור והמצווה היחידה,


 האכילה זו עיקר העבודה!


אם האדם לא היה חוטא,


תפקידו רק באכילה היה מתבטא!


יש מדרגות צומח – חי – מדבר,


באכילה, האדם אותם אליו מחבר,


הצומח או החי שעל ידו נאכלים,


הופכים חלק ממנו ולמדרגתו הם עולים.


חטאו של האדם שבמקום לשם מצווה,


היתה אכילתו רק לתאווה,


לא אכילה לשם שמים ,


אלא בגלל ש"תאווה הוא לעיניים"[2]


במקום העלאת  הבריאה החומרית,


הפכה אכילתו לירודה ויצרית.


האדם באכילתו חטא ונכשל,


גם העונש שקיבל היה במאכל[3]


הוא אכל לתאוה מן העץ,


עכשיו כדי לאכול הוא צריך להתאמץ.


הוא לא עמד במשימה לה  נדרש,


ולכן  מגן עדן הוא הורחק וגורש.


ומאז העולם ירד ממדרגתו,


וצריך למצוא דרך איך להעלותו.


תפקידו של עם ישראל כעם,


לתקן ולרומם את כל העולם.


להחזיר את העולם למסלול ולדרך,


להפוך את האכילה למשהו עם ערך.


חייבים לתקן את הטעות,


לחזור לאכילה עם משמעות!


כדי לתקן את כל הפגמים,


צריך תהליך - עד אחרית הימים.


זאת משימתנו הלאומית,


לשנות את המציאות העולמית.


ולכן ביום המציין את היותינו לעם,


צריך להוציא מהאכילה את הפגם.


לשם תיקון אכילת התאוה,


אנו נאכל אכילה של מצוה!


(אנו אוכלים מאכלים מכמה סוגים


את כולם אנו משדרגים


מצה ומרור יין ובשר קרבן


כדי שהכל יהיה מתוקן)


לכן המצה "לחם רפואה" נקראת


אכילתה את חטא האדם מרפאת!


יש לנו תפקיד ואחריות גדולה,


לתקן בעולם את חטא האכילה!


חג הפסח הוא  ההתחלה,


גם לאכילה יש להביא גאולה!


על חשיבות הדיבור לא נפסח,


כאמור, זהו חג בו הפה-סח.


לפה יש תפקיד נוסף  - הדיבור,


ננסה גם בזה לעשות קצת בירור.


 בליל הסדר המרכז הוא ההגדה,


זה לא רק דיבור של העברת מידע.


כי גם אם כולנו חכמים ונבונים,


יודעים את התורה או זקנים,


מצווה עלינו לספר,


ומשובח מי שמספר יותר.


על יציאת מצרים אנו מספרים,


יש חובה גם לומר שלושה דברים


(מי שלא אמר פסח מרור ומצה


ידי חובתו כלל לא יצא)


לחם עוני" - "לחם שעליו עונים"[4]


מצוה לספר באזני הבנים


 דו-שיח על ידי שאלה ותשובה


הדיבור נעשה ממש בהרחבה


(לשאלות יש ערך גדול


יש ענין חשוב דווקא לשאול)


ייחודו של האדם –  היכולת לדבר


בזה  הוא מעל לכל חי אחר[5]


הדיבור הוא כלי רב משמעות


ביטוי לדעה לחשיבה ומודעות


כשיוצאים ממצרים  מעבדות לחרות


גם לדיבור צריך חופש והשתחררות[6]


לנצל את הדיבור לקדושה וטהרה


לעסוק ביציאת מצרים ובדברי תורה


הדיבור שהיה במיצר וגלות


זוכה בלילה זה לגאולה והתעלות[7]


נאחל לעצמנו בסוף הדרשה


שנזכה לאכול ולדבר בקדושה!


 


חג שמח!


יצחק באואר


 


 


*להרחבה בנושא  מומלץ  לעיין                                           בספרו של הרב ישראל הס "יום יום חג"




[1] "שיכנס לסעודה מיד" סנהדרין לח           "הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ" רש"י שם

[2] בראשית ג,ו

[3] "בזיעת אפך תאכל לחם"

[4] פסחים לו. ורש"י שם

[5] "ויהי האדם לנפש חיה" –רוח ממללא(אונקלוס) נתווסף בו דעה ודיבור(רש"י)

[6] "וישובו ויחנו לפני פי החירות" (י"ד, ב)–נעשו בני חורין(מכילתא)

[7] גאל ישראל – ה' שפתי תפתח


 

 הפסח בפתח והפתח שבפסח


חג הפסח הוא חג של פתיחוֹת


בכמה מעגלים ובמספר מערכות


כששׁמנו על פִתחֵנו מדם הפסח


הקב"ה פָּסָח על הפֶּתח


מצות בחיפזון ופֶסַח במהירות


עזבנו את מצרים יצאנו לחירות


הקב"ה  את הים פתח ובקע


פרעה וחילו במים שִקע


המֵיצרים נפתחו יצאנו למרחב


עם ישראל יצא ממֵיצריו


גם כל אחד באופן אישי


פותח את עצמו ויוצא לחופשי


פסח מגיע ובא חודש האביב


אנו נפתחים לכל מה שמסביב


הלב פתוח מלא שמחה


לקבל את השפע ואת הברכה


יוצא בימי ניסן..."- ברכת האילנות


להודות על מה שה' נתן לנו להַנות


אחרי תקופה של קור ובתים סגורים


פותחים את הבית ואת הכל מאוררים


מנקים גם את הלב, מוציאים כל חמץ


פותחים  דף חדש – כל מי שחפץ


את דלתנו אנו פותחים בתחילת ההגדה


מזמינים "כל דכפין" אלינו לסעודה


בהמשך גם פוֹתחים לאליהו הנביא


בציפיה לגאולה שלנו הוא יביא


בחג הקרב גם הפה נִפתח


מרבים לספר–  הפה-סח


(וכל המרבה הרי זה משובח)


אנו פתוחים במיוחד פעם בשנה


לשאלות הילדים "מה נשתנה"


וגם למי שלא יודע ולא יכול


את פְתַח לו –ל"אינו יודע לשאול"


לבוא בפְתִיחוּת- לדעת לפתוח


לשאוב כוחות לגדול ולפרוח!


נקרא בפסח את שיר השירים


הדוד מבקש מהרעיה לפתוח שערים


 


"פִתחי לי אחותי רעייתי"


הִפַתְחִי אלי ובואי לקראתי


הבורא את ישראל לפתוח מבקש


אך עם ישראל נעול ומתעקש


רק כשנדע לפתוח את הנעילה


תוכל לבוא אלינו גאולה!


 


חופשת פסח ממש בפתח


זמן לכולנו לשחרר קצת מתח


להשקיע  בנקיונות  וגם להתאמץ


להוציא מעצמנו ומבתינו כל חמץ


לנצל את הזמן לאגור כח


כדי שנוכל להמשיך ולצמוח


 לחזור אחרי פסח בימי ספירת העומר


בהרבה כוחות גם לספירת הגומר ...


כי אחרי פסח -ממשיכים בעבודה


במלא הכוחות רצינות והתמדה


 


נסיים בברכה וגם נאחל


חג שמח לנו ולכל ישראל


שנדע לפתוח את כל הפתחים


ונזכה במהרה לאכול מהפסחים


שהקב"ה יצילנו מיד כל צר


ובמהרה יוציאנו מן המיצר כל משחית יפסח על פתַחֵינו 
רק שלום ושלווה בכל בָּתֵּינו


" שערי שמים לנו  פתח[1]


את אוצרך הטוב לנו תפתח"!


יצחק באואר


 




[1] מתוך פיוט לנעילה








"מתחיל בגנות ומסיים בשבח"


הלילה הזה כולנו ערים


לילה מיוחד –ליל שימורים


עושים מנהגים קצת מוזרים


לילה שונה מלילות אחרים


כל המשפחה יושבים ושרים


זקן וטף  מבוגרים וצעירים


ובעיקר מספרים הרבה סיפורים-


כיצד נגאלנו מיד המצרים


חכמינו בנו לנו את המסגרת


סיפור ההגדה בנוי לתפארת


יש גם סדר ויש גם מבנה


יש מי ששואל ויש מי שעונה


רצינו לעסוק ממש בקיצור


באחד מעקרונות מבנה הסיפור


המרבה לספר ביציאת מצרים -משובח


מתחיל בגנות ומסיים בשבח


כך קבעו חז"ל במסכת פסחים[1]


ולאורם אנו כך את הסדר עורכים


מהי הגנות ומהו השבח?


נעסוק בסוף גם בכך


הדבר דורש קצת  הבהרה


חשוב לעסוק במה שקרה


אך למה להזכיר גם את הרע?


מדוע לא להתמקד בחיוב ובטוב


ואת הרע בצד לעזוב?


תשובות רבות ניתנו לשאלה


מדוע חשוב להזכיר את השלילה?


"יזכור תחילת גנותו ושפלותו"[2]


להזכיר לאדם מה מקור  הצלחתו


אם יזכור גם את הרע שחווה


כך אפשר למנוע גאווה


המהר"ל [3]נותן כיוון אחר להבנה


לעיקרון "מתחיל בגנות" שמופיע במשנה


כדי לראות דבר בצורה נכונה


צריך את הרקע ההפוך לתמונה


הרקע השחור מדגיש את הלבן


רק על ידי ה"גנות" ה"שבח" יובן!


בספרו גבורות ה' [4] מוסיף המהר"ל


עוד הסבר  לאותו כלל


משל לבית שעולה  בלהבות


יש שתי אפשרויות אותו לכבות


במקרה ירד גשם והאש נכבתה


או שמישהו בא וכיבה אותה


יש פעולות ב"עצם" ובכוונה


ויש במקרה וללא הכנה


הגאולה איננה דבר שקרה במקרה


חשוב להדגיש את השגחת  הבורא


על ידי הקדמת  הגנות לשבח בסיפור


אפשר לראות כאן באופן ברור


ה' ראה את השעבוד ודאג להצלה


והוציא את ישראל בידו הגדולה!


וכדי להעמיק יותר בהבנה


מוסיף המהר"ל עוד תובנה


כדי להגיע לדבר בעל מעלה


חייבת קודם כל להיות גם שלילה


אי אפשר להגיע ישר לשלם


חייבים קודם כל  רע והֵעלם


העולם והאדם אינם מסוגלים


לקלוט את השפע והעוצמה הגדולים


ההתחלה תמיד היא בשפלות


ורק בסוף מגיעה ההתעלות!


ה"שלמות אינה נמצאת בהתחלות"


לכל יום ויום קודמים הלילות


אלפיים שנות תוהו היו בעולם


עד שהאיר האור על ידי אברהם


ולכן יש צורך ל"התחיל  בגנות"


זהו פשוט סדר המציאות!


נחזור לעניין הגנות והשבח


נחלקו גדולי האמוראים בכך[5]


לרב: עובדי ע"ז היו אבותינו מתחילה


ועכשיו קרבנו לעבודתו הגדולה


לשמואל: במצרים היינו עבדים בהשפלה


והשבח הוא ויוציאנו ה' מעבדות לגאולה


צריך להסביר[6] שאין כאן  שוני בגישה


אלא רק הבדל בהדגשה


החומר והרוח - הנפש והגוף


בשניהם היה קשה בטירוף


הקושי היה גדול בשעבוד מצרים


וגם הגאולה  הייתה בכפלים


על פי עקרון ה"גנות והשבח", מובנים


גם האירועים בדורות האחרונים


חושך והעדר הקודם לישועה


מדינה הצומחת מתוך שואה


משבר רוחני ופריקת עול


כבסיס  והכנה ליום ה' הגדול!


שנדע להכיר ב"שבח" - בכל מה שיש


נאמין בגאולה ולא נתייאש!


נתפלל לגאולה שלימה ולקיום הנבואות


כימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות!

חג שמח! יצחק באואר      



[1] פרק תשיעי 

[2] מהרש"א

[3] מהרל נצח ישראל  פרק א

[4] פרק נ"ה

[5] פסחים קטז

[6] "הגדה שלימה"  הרב כשר

פרשת צו


נתייחס הפעם בקצרה

לנושא שבפרשה ובפרשה שעברה

בתוך הציווים על הקרבנות בתורה

ישנו ציווי חשוב ואזהרה[1]

כל שאור וכל דבש

אסור להביא במנחה למקדש

לקרבן, שאור ודבש נפסלו

על המזבח הם לא יעלו!.

גם במעשה הקטורת מודגש

אין לערב אף קורטוב של דבש[2]

לעומת זאת בקרבן תודה

חמץ הוא מרכיב חשוב בעבודה

מתוך פסוקי התורה מובן

שחלוֹת החמץ הן תכלית הקרבן[3]

גם בשתי  הלחם שבעצרת

הבאת שאור ודבש מותרת.

ננסה על ענין זה לעמוד

ועל חמץ ומצה מעט ללמוד

 

כשעם ישראל ממצרים יצא

הצטווינו על ענין חמץ ומצה

משל[4] למלך שבנו יחידו חלה

והיה משתוקק מאוד לאכילה

אך כל עוד לא הבריא והחלים

נאסרו עליו כל המאכלים

אחרי שתרופה לקחת הוא יסכים

הוא יוכל לאכול הכל, ללא נזקים.

במצרים היו  ישראל  במצב סכנה

עוד לא עמדו במבחן אמונה

החמץ קשור למצרְים

חומרנות טומאה- הרבה יצרים.

עם ישראל בסכנת שקיעה

נמצאים במ"ט שערי טומאה!

את הקשר למצרים יש לנתק בחופזה

לא להשאיר אף נקודת אחיזה

ולכן ביציאת מצרים מאוד בלט

הניתוק  מחמץ באופן מוחלט

יש צורך מאוד להתאמץ

להיזהר מכל פירור חמץ

התרופה למצב הקשה זו המצה

אותה אכל עם ישראל כשממצרים יצא

אחרי שאכלנו מצות – קיבלנו תרופה

הסכנה פשוט עברה וחלפה

"נהמא דהימנותא" "נהמא דאסוותא"[5]

ריפוי וחיזוק באמונה על ידי אכילתה

לשאור שבעיסה=יצר הרע

יש גם תבלין –קבלת התורה[6]

ולכן בשבועות-בחג העצרת

הבאת השאור רצויה ומותרת

לאחר שהחלמנו וקיבלנו תורה

היצר רצוי- הוא בסיס ליצירה!

החמץ והשאור גורמים לתסיסה

הם אלו שמתפיחים את העיסה

אצל האדם השאור מסמל

את היצר והגאווה במה שהוא עמל

לקרבנות ישנה מטרה

"זבחי אלוהים רוח נשברה"[7]

כשבאים לעבודת הקרבנות

את הקשר עם ה' רוצים לבנות

ולכן כשמביאים קרבן לאל

האדם את עצמו צריך לבטל

הקרבן חייב להיות טהור

מכל שמץ חמץ או שאור!

לקרבן התודה מטרה שונה וחשובה

להרבות בסיפורי ניסים באהבה

מודים לה' על הצלה

שיצאנו בשלום  מסכנה גדולה

הסכנה היתה גם לגוף

צמצום זמן האכילה[8] נועד

כדי שהמודה לא יאכל לבד

כמות גדולה של לחמי תודה

להרבות אוכלים ברוב עם ועדה

קרבן תודה הוא קודשים קלים

נחלק למזבח, לכהן, וגם לבעלים

מקום אכילתו גם מחוץ לעזרה

יציאה לחיים של עשיה ויצירה

בירידה לחיי המעשה- למציאות שבחוץ

גם היצרים הם דבר נחוץ

יש להם תפקיד חשוב וניכר

ולכן החמץ כאן ממש כעיקר

אנו מקריבים קרבן ומודים

ועל הריחוק מה' מתוודים

לאחר שזכינו בחסדי ה' להנצל

מעריכים מחדש את הקשר עם האל

אהבת ה' בשני היצרים

בכל הכוחות אליו מתמסרים!

זהו המצב וזו התמונה

בזמנים רגילים במהלך השנה

האדם יוצר בצורה פעילה

מותר לאכול חמץ ללא הגבלה

אך במשך שבוע, פעם בשנה

נפעל  אחרת, בצורה שונה

משאור נתרחק מחמץ נְמָנע

נחזור לאכול את "לחם האמונה"

מיֵצרְים שליליים נתאמץ להתנתק

באמונה בבורא נתעמק ונתחזק!

שבת שלום! יצחק באואר




[1] ב',י"א/ו,י

[2] סידור,פיטום הקטורת

[3] העמק דבר ויקרא ז' יב-יג

[4] על פי הזוהר

[5]זהר

[6] "בראתי לו יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין

[7] תהילים נא

[8] יום ולילה עד חצות


      
פרשת ויקרא -"ואִשֵי ישראל באהבה תקבל"

בשבח לאל הגדול והנורא

הגענו בשלום לספר ויקרא

החומש השלישי בחומשי התורה

שבשם "תורת כוהנים" הוא נקרא

מרובה הוא הספר מאוד במצוות

לקיומן של רובן אפשר רק לקוות

מצוות הקשורות לעולות וזבחים

שלשמם את בית המקדש צריכים

תפילתנו שמהרה יבנה המקדש

ואת העבודה נעשה מחדש!

"הצִיפִּיה הפנימית לראות כוהנים בעבודתם

לוויים בדוכנם וישראל במעמדם

זה היסוד הנושא של כל התחייה כולה "

כך כותב הרב קוק ברוחו הגדולה

אנו מודים לבורא על כל מה שיש

אך מתפללים לעתיד שהכל יתממֵש!

מה עניינם של הקרבנות

מה נועדו הם בנו לבנות?

אלוקים לא צריך מאיתנו דבר

את זה כולנו יודעים כבר

"וּמָה אָשִׁיב לָךְ

וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ,

לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ"

חייב להיות דבר מובן

שאין לקב"ה צורך בקרבן

על כך דיברו כל הנביאים

מקצת מדבריהם אנו מביאים

" הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים "

כך אותנו הם מוכיחים

" לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם "

הקרבת קרבנות אינה "בעיה"

שקר לומר שאינה רצויה

הנביאים לא רצו קרבנות לבטל

(חס ושלום, וחלילה לאל)

את העם הם ניסו לתקן ולעורֵר

אך לא חשבו על קרבנות לוותר!

לא ניתן להמשיך ולבגוד

ובבית ה' להקריב ולסגוד

אל תביא קרבנות נדבה

אם אינך עושה מה שה' ציווה

("הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב ..."

שמיעה בקול ה' חשובה מלהקריב)

אסור בקרבנות ומקדש להתעסק

אם השחיתות המוסרית לא תפסק

אי אפשר להקריב בקביעות

ולהמשיך לחיות חיים של צביעות!

זֶבַח רְשָׁעִים מוגדר כ תּוֹעֵבָה

אך קרבן אמיתי זו מצווה חשובה!

"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם "

רק כשתקריבו את עצמכם

אם עולה מן הבקר קרבנו

לפני ה' יקריב אותו לרצונו

הקרבן רצוי אהוב וחיובי

כאשר את עצמו האדם מביא

הקרבנות הינם אמצעי חשוב

ליצור בינינו לקב"ה קֵירוב

על ידי הקרבן האדם מתקרב

ודבֵק בקב"ה בכל הלב

הקרבן הוא ביטוי לערגה ודבקות

רצון להתקרב אל האלוקות

על פי פירושו של הרמב"ן

האדם רואה את עצמו כקרבן

וכל חלק שבהקרבה מבטֵא

משהו אצל האדם החוטא

כלי מעשה החטא – ידיים ורגליים

בקרבן נשרפים לבהמה הכרעיים

הקֶרֶב - כנגד התאווה

שריפת הכליות –כלי המחשבה

כששופכים לקרבן את הדם

בעצם זה צריך לקרות לאדם

זהו ממש חסד הבורא

שבמקום לך – לקרבן זה קורה)

(יש בקרבנות עוד הרבה נעֶלָם

העבודה במקדש מיסודות העולם)

'והשב את העבודה ... ואישי ישראל'

כך נמשיך בִדבֵקות להתפלל

שנזכה להקריב אישים וקרבנות

להעלות יצרים ולשפר את הרצונות!

יבָּנֶה המקדש עיר ציון תימלֵא

ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה!


                                              
פרשת פקודי – כאשר ציוה ה'
בפרשתנו ישנו תאור מפורט
על בניית המשכן –ממש על כל פרט
יש משפט מפתח החוזר שוב ושוב
כנראה שזה משהו מאוד חשוב
 אחרי כל דבר שנעשה או הובא-
 הדבר נעשה כאשר משה צווה
ואנו נשאל וגם נקשה
מדוע שוב "כאשר צוה ה' את משה"?
אם התורה על כך חוזרת
 צריך להבין מה היא אומרת ?
כנראה דבר זה חשוב במיוחד
בקשר שלנו עם ה' המיוחד
יש כאן עקרון  שצריך להדגיש
מסר חשוב  לכל אישה  ואיש
בדרך לחיבור אל אלוקים
יש  כללים מאוד מדויקים
גם כשעוסקים בגילוי שכינה
חייבים להקפיד על הדרך הנכונה
חוסר דיוק בפרט קטן 
הוא שלילי ממש ואפילו מסוכן.
כשעוסקים ברוחניות וקדושה
אסור ללכת רק לפי  תחושה
זהו הבסיס - זו ממש חובה
לעשות בדיוק מה שה' ציווה
גם כשעוסקים במשכן וכלים
יש הנחיות ויש כללים:
בפרשה הקודמת פרשת ויקהל,
עוד לפני שתאור הבניה החל
בתחילת הפרשה – ממש בפתיחה
האיסור לעשות בשבת מלאכה 
(יש קשר בין שבת למשכן  
לא נאריך בנושא כאן)
גם כשעוסקים בשכינה וקדושה
יש צורך  בעצירה ופרישה
גם כשהמטרות חשובות וגדולות
חשוב שיהיו סייגים וגבולות
 המלאכה  פסקה  ונעצרה
כי כך ציוותה עלינו התורה!
כשהרצון  האישי  הונף כדגל
ישראל הגיעו לחטא העגל
מתוך התלהבות של קדושה ושמחה
אפשר גם ליצור עגל מסכה
כשהולכים רק על פי ההרגשה העצמית
במקום להחיות אפשר להמית!
בנין המשכן אחרי החטא הנורא
נעשה  על פי הנחיה ברורה
יש צורך לכוון את האהבה
לעשות רק מה שה' ציווה
על פי  זו הדרך  ומה שהוסבר
נראה שאפשר להבין עוד דבר
כשישראל  נדרשו לתרום לבניה
הם נענו ממש בשמחה לפניה
הם תרמו די והותר
ואפילו נשאר קצת "סְפֵּיר"
כשראו חכמים את ההתעוררות
הבינו שיש צורך לנקוט בזהירות
משה העביר במחנה קול:
מהבאת התרומה יש מיד לחדול!
"ויכלא העם מהביא" נאמר
זרם התרומות נעצר ונגמר
 עצירת התרומה והנדבה
כי כך ה' אמר וציווה
מראה שההתלהבות טובה וטהורה
ללא חשש של עבודה זרה
 זהו עיקרון מאוד חשוב
על פיו  נבין גם ארוע כאוב
ביום חנוכת המשכן  בשמחה וששון
מתרחש לפתע ממש אסון
כל העם שמח ומתרגש
ופתאום יוצאת האש
ובאמצע הרגעים הכי יפים
נדב ואביהוא נשרפים
לחטא ולעונש רבים הנימוקים
אך אנו נצמד לפשט הפסוקים
"אש זרה אשר לא צווה אותם"
כך כתוב בתורה כסיבה למותם
אם ה' לא ציווה –זו אש זרה,
גם אם כוונתכם ממש טהורה!
כדי להגיע לדבקות בא-ל
חייב אדם את עצמו לבטל
עם כל הכבוד לשכל האנושי
(ואל תקחו זאת באופן אישי)
יש דברים שהם מעל
והשכל שלנו  בהם מוגבל
"המכינים אינם בתחום ידיעת האדם,
אי אפשר לשער איכותם  וכמותם"(כוזרי א,עט)
ללא הנחיות מבורא העולם
החיבור אליו  יישאר  נעלם
גם שאיפות מאוד עליונות
חייבות להיות מאוד מכוונות
דייקנו וכוונו היטב –יצא הילול
שינינו מעט –יצא חילול
ההבדל  בין מצווה לאיסור כרת
הוא ההבדל שבין האות ה' לאות ח'
(פחות מ18 דקות אפינו  מ.צ.ה
חיכינו עוד קצת –ח.מ.ץ יצא)
זו ממש נקודה קטנה
שמשנה ממש את התמונה
אשר קדשנו – במצוותיו
קיום מדויק של כל אות ותו
בחוסר דיוק או "עיגול פינות"
לא נוכל את הקודש לבנות
נשתדל במצוות ה' להקפיד
שמחה גדולה להיות במצוה תמיד
שבת  שלום! 
יצחק באואר

                

פרשת  ויקהל – שבת ומשכן

 

כדי לשמוע את דברי האל

אוספים את העם בפרשת ויקהל

יש צורך לדבר על בניית המשכן

ולהעביר את ציווי ה' המעודכן

את כל  המידות והתכנונים

באלו חומרים וכיצד בונים

אך לפני שמשה מתחיל בהדרכה

כיצד לבנות את המשכן כהלכה

הוא מתחיל במצוות השבת לעסוק

והצורך ממלאכה בשבת לפסוק

יש כאן משהו לא מובן

כיצד השבת קשורה למשכן?

חכמינו זיכרונם לברכה

למדו מכאן עקרון חשוב להלכה

מכך ששבת למשכן נסמכה

למדנו על ל"ט אבות מלאכה[1]

רק מלאכות שהיו חשובות

אסורות בשבת ומוגדרות כ' אבות'

התורה את השבת הקדימה

לפני תיאור כל ההקמה

ללמד שמלאכת המשכן אינה דוחה

את איסורי שבת וההלכה[2]

את המשכן  בונים ומקימים

רק בימות חול - שישה ימים

 

אך צריך לעיין קצת בהעמקה
 בין שבת למשכן מה בדיוק הזיקה

בניית המשכן היא אתגר גדול

מראה מה אדם לעשות יכול

הקב"ה מצווה את הכוחות לרתום

להשראת השכינה ליצור מקום

העם נותן ומתלהב

האומנים יוצרים בחכמת לב

מיטב היכולות והכישרונות

נרתמו כדי משכן לבנות

תאור המשכן המופיע בתורה

מבטא שיא של עשייה בתבונה ויצירה

ועל כן בא כאן הציווי בהדגשה

לחדד את המסר ואת הגישה

שלטונו של האדם בעולם הגשמי

אין לו משקל וערך עצמי

רק כאשר את הכול הוא משעבד

ואת  הקב"ה במשכן עובד

כשאדם  יודע שהוא לא לבד

ולשם מה הכול נועד

יש ערך לכל מה שקורה

כאשר הכול קשור אל הבורא

השביתה בשבת מבניית המשכן

נועדה  להעביר מסר מעודכן

על ידי השביתה ביום השביעי מהכול

האדם מבטא את קבלת העול

פעילותו של האדם חשובה

רק כשהוא מקבל עול באהבה.

על פי דבריו של האלשיך הקדוש

כיוון נוסף בעניין נדרוש

השראת השכינה היא דבר פנימי[3]

היא ביטוי לייחוד הלאומי

עם ישראל לשכינה הוא היכל

רק מכוחו יש שכינה בכלל

שמירת השבת היא ביטוי לקשר

בין ישראל לקב"ה היא אות וגשר

"אות היא ביני וביניכם"

השכינה שרויה ממש בתוככם

ומתוך השראת השכינה בישראל

גם במשכן מתגלה האל

ולכן האדם שהוא צינור לברכה

לא יעשה במשכן מלאכה

לאלשיך יש הסבר נוסף

השבת היא קדושה לדורות -נצחית

והמשכן הוא שכינה ארעית נוכחית

ולכן קדושת השבת הקבועה ואיתנה

לא נדחית ואינה משתנה

המשכן הוא רק אמצעי  והכנה[4]

השבת עצמה היא גילוי שכינה

ואולי ניתן לראות כאן עוד הארה

ומסר חשוב על פי התורה[5]

גם כשעוסקים בשכינה וקדושה

יש צורך  בעצירה ופרישה

גם כשהמטרות חשובות וגדולות

חשוב שיהיו סייגים וגבולות

ולכן גם בבניית המשכן

בא הציווי והאמירה 'עד כאן'!

המלאכה  פסקה  ונעצרה

כי כך ציוותה עלינו התורה!

שנזכה לשמור שבתות כהלכתם

ויתקיים בנו ושכנתי בתוכם

נתפלל  שנזכה למקדש במהרה

לעבוד את ה' בקדושה וטהרה

שבת שלום!

                                                                                                                                     יצחק באואר



[1] שבת מט:

[2] רמב"ן שמות ל"ה, ב. ילקוט שמעוני   פרשת כי-תשא רמז תח

 

 

[3] אלשיך, כי תשא ל"א י"ג:

[5] הרחבה בענין בגליון פקודי


 


                                                  פרשת ויקהל – "מראה מראה אשר במשכן..."

 

הכיור הוא הכלי היחיד במשכן

שהתורה  מציינת ממה הוא הוכן:

"במראות  הצובאות פתח אוהל מועד"

כך טורחת התורה לכתוב ולתעד.

מה חשיבותו של זה הסיפור

הדבר לא  מובן- כלל לא ברור.

ואולי קצת נחדד את השאלה:

המראה איננה דבר נעלה,

למה היא משמשת? זה דבר ידוע,

לשפר הופעה באופן קבוע.

("מראה מראה אשר על הקיר,

מי היפה בנשות העיר?")

עיסוק ביופי- בצד החיצוני,

אינו מתאים למשכן –למקום רוחני?

במראה מסתכלים על החוץ והפנים

כיצד נעבוד בה במשכן שבפנים?

תפקיד הכיור לרחיצה,לקדושה,

למה דווקא ממראות הוא נעשה?

"מראה מראה אשר במשכן,

מה בכלל את עושה כאן?"

ננסה להסביר זאת בכמה אופנים

נלך בדרכם של רבותינו הפרשנים.

נתחיל בדרכו של  ר' אברהם אבן עזרא:

בנתינת המראות היתה אמירה

"סרו מתאוות זה העולם,

נתנו מראותיהם נדבה"

בעובדן את ה' באמת-

המראה כבר איננה חובה.

לפי דבריו,  התייחסות למראה החיצוני,

אינה מתאימה לאדם רוחני.

על עיסוק ביופי –ניתן לוותר,

כשעוסקים בדברים חשובים יותר!

 

רש"י גם הוא להסביר זאת נדרש

  מה תפקיד המראות במקדש                               

  (דבריו נאמרים בעקבות המדרש)

 

בנות ישראל הביאו בידן,

אף את המראות כנדבה למשכן.

משה בהן מאס, הוא חשב שזה נורא

המראות הרי קשורות ליצר הרע!

אמר לו אז בורא עולם:

קבל, זו המתנה הטובה מכולם!

על ידי המראות של הנשים המנדבות

העמידו במצרים צבאות רבות.

כשהבעלים כרעו תחת נטל העבודה

דאגו הן להמשך הילודה.

מתוך הרבה אחריות לעתיד

גרמו לבעליהן  להמשיך להוליד.

כ ל אחת על ידי השימוש במראה,

הראתה לבעלה כמה היא נאה,

כך פעלו הן באופן מרשים,

וידעו לנצל את כוחן כנשים!

שיעור חשוב נלמד מכאן,

כיצד להגיע להתקדשות במשכן,

על ידי היופי –דבר חיצוני,

מגיעים גם לקודש ולבנין רוחני

עשיית הכיור-לטהרה נועדה,

לנטילת הידים והכשרה לעבודה

היופי מתעלה ואף מתקדש

כשלשם-שמים הוא משמש!

(היופי =0 ,כוחו להכפיל

אם לפניו מספר-יש את מה להגדיל

אך אם לפניו אין שום סיפרה,

הוא חסר ערך וסתם דבר רע

יש ערך ומשמעות ליופי

כאשר הוא בא בנוסף לאופי

כשהיופי  יחד עם אישיות נכלל

"אישה יראת ה' היא תתהלל")

בזכות השימוש ביופי למטרה נעלה

זכו הנשים לתהילה וגדולה!

נביא לפניכם עוד דעה

על התפקיד בו שימשה המראה:

אישה לא נכנסת למקום ההקרבה

אך היא מביאה קרבן כחובה או נדבה

כשאישה  מביאה למשכן קרבן

הכהן צריך לראותה  כמובן.

לשם  כך המראה היא דבר נחוץ

לראות את האישה המביאה שבחוץ

על פי התרגום יש הסבר נוסף,

לשם מה ציבור הנשים נאסף?

הנשים באו   להתפלל ולהוועד

לשם כך הם הגיעו לאוהל מועד.

היה להם רצון וצימאון להתחבר

לעלות בקדושה להגיע ליותר,

על ידי  השימוש שלהן במראות,

מה קורה בפנים –הן תוכלנה לראות.

זאת מחשבתן והחלטתן הנחושה

"משימתנו להתרומם ולעלות בקדושה".

נלמד גם אנו מנשות ישראל

להגביר מאמץ  והשתדלות להתפלל!

לסיום, נוסיף עוד הערה ידועה

על ההבדל שבין זכוכית למראה.

ה(נייר)כסף שנמצא מאחורי הזכוכית

מונע אפשרות דרכה להביט,

ובמקום לראות מה שקורה בחוץ

רואים  את עצמנו, מה לנו נחוץ.

הכסף – משנה את המבט האמיתי

אני רואה רק  מה שקורה איתי...

(צריך לזכור גם כשיש עושר ורכוש

על  הזולת להסתכל, את השני לחוש)

שנדע להפוך כסף לכיסופים

ולהיות באמת אנשים יפים!

שבת שלום!

 יצחק באואר

 

 

 

 

 

בס"ד

 

 

 

                                                                         

 

"שיר וצליל - פרשת נח"

 

אנשי דורו של נוח לא חזרו בתשובה

ה' ציוה על נוח לבנות תיבה.

נוח ובני משפחתו

{זוג מבעלי החיים הטמאים ושבעה מבעלי החיים הטהורים}

אל התיבה נכנסו

מי המבול מהשמים ירדו ואת התיבה כיסו

כשלא שבה היונה אל התיבה –לאחר שהמבול הסתיים

יצא נוח מהתיבה והקריב קרבן לה'.

 

 

מאת: מלכה שידלובסקי

 

 

נוח,תיבה,בני משפחה,בעלי חיים,טמאים,טהורים,מי המבול,יונה,מלכה שידלובסקי,

 

 


עלון "חוויית השבוע" חוויה משפחתית סביב שולחן השבת.
האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים