בניית אתרים בחינם

 







אמרי שפר כ"ט כסלו ה'תשע"ז

 

 

 הגאון רבי בן ציון אבא שאול - הנשים צריכות להחליף בגדיהן בחנוכה ולא יישארו בבגדי חול, ואם יש להם תכשיטי זהב יענדו אותם באלו הימים. לפי שבימים אלו יש יתרון ומעלה לנשים כמובא ב"כתר מלכות", ויש להורות על יתרון ימים אלו בבחינתם. ("נר ציון" ג' י"ב) 

    הפצת אור התורה - נרות חנוכה מלמדים על הפצת התורה, אמר הרבי מליובאוויטש, ובשלושה שלבים מדובר: "מצוותן משתשקע החמה" אין להתרשם או להיבהל מהחושך השורר בעולם כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. "מצווה להניחן על פתח ביתו מבחוץ" שיש להאיר גם ברחוב את אור היהדות. "ומוסיף והולך" שכל יום מתרבים הנרות כי בהפצת תורה צריך תמיד להוסיף בתמידיות.

     ידוע מהבעש"ט הק' זי"ע, שעיקר הכפרה להאדם הוא אם יסבול ביזיונות, ואיתא בגמרא על הלבנת פנים (מס' בבא מציעא דף נ"ח ע"ב), דהיינו אזיל סומקא ואתי חיוורא, שאדמימות הדם מסתלק מפני האדם, ובמקומם מתלבן פניו, ומיתאמרא משמיה דהמגיד הק' ממעזריטש זי"ע, שלפיכך אומרים (בעת הברית מילה): בדמייך חיי, לרמז שבזכות הדם – שנכנס בפנים, ונסתלק מפניו, חיי – יזכה לאריכות ימים ושנים, וכפילות הלשון "בדמייך חיי, בדמייך חיי" – היינו, שהזכות לאריכות ימים יעמוד לו ולזרעו אחריו, שהוא וזרעו לדורות הבאים יזכו לאריכות ימים ושנים טובות אכי"ר.

     משחק הסביבון - מתמה בעל ה"דמשק אליעזר" מפני מה עושים לפרסום הנס את משחק הסביבון עליו כתובים בראשי תיבות נס גדול היה פה/שם, האם לא היה עדיף לתלות שלטים בחוץ לפרסום הנס מאשר לכתוב זאת על סביבון קטן? והסביר בטוב טעם שעדיף סביבון קטן שזז ופועל מאשר שלט גדול העומד קפוא ולא זז.  ובא לרמוז שגם בפעולה קטנה שעושה היהודי זוכה שיעשה לו הקב"ה ניסים.

דמי חנוכה (מעובד מתוך הספר 'סניגורן של ישראל' )

     אפרים-פישל ישב במשרדו בפנים נפולות. זה החודש השלישי ברציפות בהם סכום המכירות היה חלש ביותר. מפעל העורות שבבעלותו, שסיפק תוצרת איכותית לתושבי העיירה רוסלביצ'י שבאוקראינה ולסביבותיה, נעשה גירעוני , בלי סיבה נראית לעין. הלקוחות החלו להדיר את רגליהם מהמפעל. - אט אט התבררה הסיבה. ולאדק, שכנו צר העין, שתמיד קינא בהצלחתו וניסה להצר את צעדיו, פתח מפעל מתחרה בקצה השני של העיירה, וכדי לפגוע בפרנסתו של היהודי, הוריד את מחיר העורות לרמה שאי-אפשר להתחרות בה, והוא נוטל ממנו את לקוחותיו ואכן, נראה היה שדרך רשעים צלחה. הקונים הנאמנים של אפרים-פישל התפתו למחירים הזולים שהציע ולאדק, ועברו לקנות ממנו את העורות.

     אפרים-פישל התהלך במפעלו חסר מעש. אין הזמנות, אין ייצור, אין פרנסה.  הזמן חלף. אולם מיודענו שם את מבטחו בקב"ה, והקדיש את השעות שהתפנו לו ללימוד התורה הקדושה. בינתיים הגיע החורף. סערת שלגים עזה השתוללה בחוצות, וזו הבריחה את התושבים אל בתיהם המחוממים. גם הדרכים התרוקנו מנוסעים. המפעל של אפרים-פישל שבת לגמרי, ומצבו הכלכלי הידרדר עד כדי עוני.  

     קרבו ובאו ימי החנוכה. חסידיו הנאמנים של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב לא היו מוכנים 'להיכנע ' למזג האוויר ולוותר על השהייה במחיצת הצדיק בימי החנוכה. אלו היו האמיצים שנראו בדרכים המושלגות, בדרכם אל הרבי. גם אפרים- פישל דבק במסורת הנסיעה השנתית אל הרבי לקראת הנר הראשון של חנוכה, ובלב נרגש יצא לברדיצ'ב.

     הדלקת הנר הראשון נסתיימה. קהל החסידים היה שרוי בהתרוממות רוח מאווירת הקדושה העילאית שאפפה את הצדיק. רבי לוי-יצחק נכנס לחדרו, ועד מהרה התייצב בפתחו תור ארוך של מבקשי ברכה ועצה. אפרים-פישל החליט גם הוא לבקש את ברכת הרבי.  בדחילו ורחימו התייצב אל מול הקודש. בטרם פצה את פיו פנה אליו סנֵגורם של ישראל בשאלה: "מה שלומך, אפרים- פישל? ומה מצב הפרנסה?". אפרים-פישל פרץ בבכי.  לאחר שנרגע, שטח לפני הרבי את הנעשֶה, איך הפך מאדם אמיד לעני ואביון בעקבות התנכלותו של הגוי אליו.  רבי לוי-יצחק שקע בשתיקה למשך דקות ספורות, כשעיניו עצומות. לפתע כמו התנער ופנה אל אפרים-פישל ואמר: "סור נא לבית המדרש. בעוד זמן קצר אפנה לעריכת השולחן.  לאחר הסעודה היכנס אליי שנית" . תמה ומשתומם יצא אפרים-פישל מחדרו של הרבי. מה צפוי הרבי לעשות בעת הסעודה? הרהר במתח. אלא שהסעודה התנהלה כדרכה, בלי שום רמז או סימן מצד הרבי לעניין המעסיק את אפרים-פישל. כשנסתיימה הסעודה , והרבי שב לחדרו, נכנס אפרים-פישל אחריו. " אתן לך דמי חנוכה", אמר הצדיק. הוא נטל את קולמוסו ורשם כמה מילים על פתק קטן, קיפל אותו ונתנו בידו של אפרים-פישל. " מחר, בצאתך מהעיר, פתח את הפתק וקרא את תוכנו. אך עליך להיזהר שהפתק לא יאבד לך, שכן אם חלילה יאבד – תישא אתה בתוצאות".  בטרם יצא מן החדר שב הרבי על אזהרתו. אפרים-פישל הנהן בהבנה, אף שבתוך-תוכו לא הבין כלל את פשר הדברים.

     השעות הקרובות עברו עליו בדריכות רבה. הוא לא עלה על יצועו, אלא הגה בתורה , כשהפתק טמון בכף ידו. בבוקר מיהר להתפלל ולחפש עגלון שיסיע אותו אל מחוץ לעיר. סוף-סוף התיישב בעגלה, ומרגע לרגע גאתה ההתרגשות שבלבו. עוד מעט יֵצא מן העיר , ואז יפתח את הפתק... סערת הקור העזה האטה מאוד את צעידת הסוסים, שנאבקו בקושי בשלג הגבוה וברוח שצלפה על פניהם. כשיצאו סוף-סוף מן העיר, ניגש אפרים-פישל לקיום מצוות הרבי. הוא פתח את הפתק המקופל, ובדיוק כשניסה ליישר אותו אל מול עיניו – נתקלו גלגלי העגלה במהמורה, והיא נחבטה והיטלטלה אנה ואנה. הפתק נשמט מידו של אפרים-פישל, והחל להתעופף אל המרחבים המושלגים. "עצור!", הזדעק אפרים פישל בקול לא-לו. העגלון בלם במהירות, ואפרים-פישל זינק מן העגלה אחוז תזזית והחל לרדוף אחרי הפתק. זה הוסיף להתעופף ברוח העזה ולחמוק מידיו. עד מהרה מצא עצמו החסיד במרדף אחרי הפתק הסורר , שנישא על כנפי הרוח. הוא רץ בנשימות טרופות,  מבוסס בשלג, וכאשר חש שעוד מעט יאזלו כוחותיו, נחת הפתק על הקרקע. אפרים-פישל זינק עליו ואחז בו בחוזקה. " –

     לוי יצחק בן שרה-סאשע –" זה מה שנכתב בפתק... שוב ושוב קרא אפרים-פישל את הכתוב, ואכזבה מרה מילאה את ליבו. "זה הסוד? " חשב בליבו. "זה הפתק שאמור להציל אותי מהעוני והמחסור? ". בקושי אסף את כוחותיו כדי לקום מרבצו ולעמוד על רגליו, כשלפתע נתקלו רגליו בחפץ קשה , והוא כמעט נפל. הביט לעבר המכשול, וגילה , כי לפניו קצה של תיבה הטמונה בקרקע.  בתוך רגעים מספר הייתה התיבה בידיו. כשפתח אותה נרתע בתדהמה – התיבה הייתה מלאה מטבעות זהב נוצצים.  באותו רגע הדהדו במוחו דברי הרבי: "אתן לך דמי חנוכה". 

 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 

 

 

להחליף,בגדי חול,תכשיטי זהב,כתר מלכות,להתרשם,להיבהל,אור היהדות, ביזיונות,הלבנת פנים,


אמרי שפר כ"ח כסלו ה'תשע"ז


 


     הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו " )מא, לח(  - פרעה חשב כי ירא שמים ואיש א-לוקים מוכרח להיות אדם בטלן שאינו בקי בהוויות העולם הזה ובוודאי שגם לבושו החיצוני רחוק מהידור. והנה רואה פרעה כי לפניו איש כיוסף שהיה מסלסל בשערו וכו '. ועם זאת היה יוסף איש חכם חרוץ ובקי גם בהלכות המדינה ! לכן התפלא פרעה ואמר "הנמצא כזה" ? יהודי פקח ומנומס היודע להופיע בכבוד לפני מלכים וכו' ובכל זאת "אשר רוח אלוקים בו"? (רש"ב מפסישחא(


     "ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם" (מ"ב כ'). אמרו חז"ל (סנהדרין ק"י): קטן מאימתי בא לעולם הבא?... משעה שיענה אמן. רמז לכך נוכל ללמוד מהפסוק "ואת...הקטֹן תביאו אלי" – בזכות מה זוכה הקטן לעולם הבא, בזכות "ויאמנו דבריכם" – היינו שמלמדו אביו לענות אמן אחר כל ברכה ששומע. (ליקוטי בני שלשים מתוך עלון שלישיבת המתמידים"מאור שרגא" )  


   "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם" (מ"א א'). בפסוק זה יש רמזי הלכה לחנוכה בר"ת: וכל ישראל הנרות ידליקו, מצוותה קודם צאת (הכוכבים), שמאל נר תדליק ימין מזוזה, יש מחלוקת יש מוסיפים ויש פוחתים, ראשון עיקר הלכה,חלילות מדליקים.                                           (ספה"ק, מתוך עלון של ישיבת המתמידים "מאור שרגא")    


      "והנה מן היאור עולות שבע פרות" וכו', (מ"א ב'). חנוכה חל תמיד בשבוע בו קוראים פר' "מקץ", ויש אכן קשר בין נס חנוכה לבין חלומות פרעה. בחלום מסופר - שהפרות הדקות והחלשות הצליחו לאכל את הפרות הבריאות והחזקות, וכן השיבולים הדקות בלעו את השיבולים הבריאות והמלאות, ובמקביל כך קרה גם לחשמונאים נגד היונים שנפלו "גיבורים ביד חלשים".   (ספה"ק, מתוך עלון שלישיבת המתמידים"מאור שרגא")  


 ועל הניסים ועל הפורקן..


"      סיפר הרב משה שרר:  הייתי ילד כבן חמש כאשר חליתי במחלה לא ידועה.  באמריקה של אותם ימים אם הייתה לך עבודה והרווחת את לחמך היית חי ואם לא הייתה לך עבודה לא היית מעניין אף אחד. אימא עבדה בכל שעה אפשרית וכמעט לא ראיתי אותה בימי חול.


     אני חליתי ואימא הלכה לרופא. הדוקטור בדק אותי ואחר הניד ראשו בצער: "אין לנו תרופה בשביל הילד, זאת מחלה חשוכת מרפא" . אימא עזבה אותו בלי לאמור שלום והלכה לרופא אחר. גם הוא לא נתן תקווה. אימא שלי לא התייאשה ופנתה לרופא שלישי.  הוא בדק אותי ביסודיות ואחר אמר: "חסד עשו איתך הרופאים הקודמים שלא סיפרו לך שיש תרופה למחלת בנך, כי התרופה כל כך יקרה שאין סיכוי שתוכלי לקנות אותה. חבל, כי את תהיי מתוסכלת שיש דרך להציל את בנך אבל מחוסר אמצעים את לא יכולה לעשות למענו כלום" . אימא הביטה לו בעיניים וביקשה את המרשם לאותה תרופה.  עם המרשם היא יצאה לחפש בית מרקחת. לראשון היא אפילו לא נכנסה, אבל בבית המרקחת השני היה תלוי מבחוץ פתק קטן 'דרושה עובדת '. אמי נכנסה והגישה לרוקח את המרשם: "כמה עולה התרופה הזו?" הוא נקב במחיר.  אימא שלי שאלה שוב: "וכמה אתה משלם לעובדת?" משענה לה הרוקח פנתה אמי לצד וחישבה. אחר כמה רגעים חזרה אליו ואמרה "אני צריכה את התרופה הזו, האם תסכים להעסיק אותי אצלך שלוש שנים תמורתה?"  האיש נדהם לרגע ואימא שלי הסבירה לו בקצרה. הוא הסכים וערך אתה חוזה שבו היא מתחייבת לעבוד אצלו שלוש שנים.  בלי לחשוב מנין נתפרנס בשלוש השנים הבאות יוצאת האישה עם בקבוקון קטן בידה.


     השעה הייתה כבר מאוחרת, הרחובות חשוכים וריקים ורק אישה יהודיה ממהרת הביתה להציל את בנה. בדרך, באחת הסמטאות מתנפל עליה כושי גדול מימדים: "הביאי לי את כל הכסף שבידך". - "אין לי כסף". - " אז תכשיטים, טבעות, מה שיש" . אימא שלי עושה טעות ומראה לו את ידיה, ריקות מטבעות וצמידים אבל.. יש לה בקבוק קטן ביד. התוקף בטוח שזה בקבוק אלכוהול וחוטף לה את הבקבוק מהיד. היא מנסה להילחם בו אבל תוך רגע הוא פותח ושותה את הכול.  היא קופאת לרגע, מזועזעת, אבל מיד אחר כך מתעשתת,  מסתובבת ופונה חזרה לבית המרקחת. הרוקח עדיין נמצא שם,  היא ניגשת בלי להוציא מילה, נוטלת את ההסכם שעליו חתמה,  מוחקת את המילים 'שלוש שנים' וכותבת במקומם 'שש שנים'. מספרת לו את שקרה ואומרת: "תביא לי עוד בקבוק ". הוא ניגש לחדר התרופות וכעבור דקה חוזר חיוור. בידיו שני בקבוקים גדולים, זהים, האחד סגור לגמרי ובתוכו התרופה שהיא צריכה, השני פתוח, מלא עד חציו ועליו רשום "זהירות רעל ". שניהם ממהרים למקום ההתרחשות ומוצאים את הכושי שרוע על הרצפה, מת.  הרוקח פונה אליה ומתחנן: "תיכף המשטרה תחקור ממה הוא מת ויגלו שהוא הורעל. אני מבקש ממך לא לפרסם את הטעות שלי, ישללו לי את הרישיון ואולי גם אגיע לכלא. קחי את התרופה בחינם רק אל תדווחי עלי"...


. "שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


ירא שמים,מסלסל בשערו,חכם,חרוץ,בקי,פיקח,ומנומס,שבע פרות,חלומות פרעה, שיבולים,בריאות,מלאות,



אמרי שפר כ"ז כסלו ה'תשע"ז


 


בזמן שהאדם חסר ורעב, הוא מרוכז בהווה הקודר - ושוכח מכל העבר הזוהר.





     ההבדל בין יהודי לגוי. הגוי עובד אלוהיו אם הוא מקבל ממנו, אבל אם ירעב יתקצף ויקלל במלכו ובאלוהיו. אבל היהודי אומר: אהבתי כי ישמע את קולי תחנוני אפפוני חבלי מות וגו' "אהבתי" מוסב גם על הסוף: הוא אוהב גם את הצרות! "חסד ואמת אשירה" - אם חסד אשירה אם משפט אשירה, באותו שירה אשר בחסד הוא שר במשפט.


     וכך אמר ה"חפץ חיים" זצ"ל, שבכל מקום בו יהיו יחסי הכוחות בין הדתיים והחילוניים שווים, ינצחו החילוניים. כי בין הדתיים יש פשרניים וסבלניים למחצה לשליש ולרביע, ואילו החילוניים יוקדים במשטמתם. ופעם, התבטא ואמר: אנו נלחמים עבור האמת, ברפיון. והם נלחמים עבור השקר, ובלהט.  וזה היה הנס בחנוכה, לא זו בלבד שמעטים גברו על רבים וחלשים על גיבורים,  אלא שהטהורים גברו על הטמאים, ובנוהג שבעולם הטהורים נלחמים ברפיון והטמאים בלהט. ואם הפסידו הטמאים במערכה, הרי זה נס ופלא!


     זקני החסידים נהגו לספר את המעשה הבא: כאשר נבנתה מסילת הברזל הראשונה בפולין, יצאו אנשי אחת העיירות לקראת בואה של הרכבת, כדי לראות במו עיניהם את החידוש הנפלא של מרכבה הנוסעת בלי סוסים! יחד עמם יצא רבם, שהיה מפורסם בגדלותו בתורה . הרכבת התקרבה למקום בקול נשיפה ועצרה. הרבי ניגש למסילה והחל למשש את כל הקרונות בזה אחר זה, וכשהגיע לקטר וראה אותו רותח ופולט אש ותימרות עשן, עמד והתבונן בו כשהוא לוחש בינו לבין עצמו : " , נו הרי זה בא ללמד וממנו נלמד!".  תהו אנשי העיירה למשמע הדברים, ורבם ביאר את כוונתו: ביקשתי לדעת מה סוד כוחה של הרכבת, כדי ללמוד מכך לצורך עניינים רוחניים. מששתי את כל הקרונות ונוכחתי לראות שכולם דוממים קפואים וקרים כמתכת ביום קרה, ורק הקטר, שסוחב אחריו את כל השאר, הוא היחיד שבוער באש ורותח כולו. ולמדתי, שבכוחו של יחיד שבוער בלהבות אש ורותח, לגרור אחריו המונים קפואים וקרים ... זה היה כוחם של יוסף ושל מתתיהו – שניהם היו דומים בהיותם אנשי חזון, שחותמם אמת, ידיהם אמונה ולב בוער באש דת, ומכוח זה הצליחו לנהל עמים וארצות באופן הראוי ביותר, לעיתים אפילו להפך מן הנטיעות הטבעיות שהיו להם ובניגוד לכללים שקבעו חוקי ההיסטוריה בהלכות עם ומדינה.


הנרות שהצילו (פניני עין חמד, גיליון 618)


     אחד האנוסים המכובדים ביותר של סיביליה, היה ברוך מנדוזה , סוחר עשיר שניהל עסקים בהיקף רחב וספינותיו הובילו סחורות לארצות רחוקות. שונא היהודים טורקוומדה שם עין עליו ושפשף את ידיו בהנאה, כאשר חשב על הרכוש הגדול שייפול בחלקה של הכנסיה, כאשר יצליח לתפוס אנוס זה באיזו ״עבירה" שהיא.  האינקוויזיציה לא נזקקה להוכחות מרובות. די היה בעדות המשרתת, כי בבית אדוניה מחליפים כל יום שישי כלי מיטה לכבוד שבת. אולם לצערו הרב, לא הצליחו סוכניו החשאיים, אותם הוא שתל בבית ברוך מנדוזה, לגלות שום 'חטא'. ברוך ואשתו ברוריה היו זהירים מאד ולא עוררו כל חשד, שהם שומרים עדיין על זיקה כלשהי ליהדות. אולם טורקוומדה לא נואש. הוא קיווה, שיבוא יום וברוך מנדוזה יפול ברשתו.


     בבית ברוך גדלה ילדה יתומה, רחל שמה. היא הייתה בתם של קרובי משפחה, אנוסים אף הם. כאשר רחל הייתה תינוקת,  פרצו סוכני האינקוויזיציה לבית הוריה בלילה הראשון של פסח,  שעה שישבו ליד שולחן ה'סדר ' במרתף. הורי רחל נספו במרתפי העינויים של האינקוויזיציה, אחיה אפרים נמסר למנזר, וניתן לו שם ספרדי פרננדז. במנזר התחנך לנצרות ומחנכיו עשו הכל,  כדי להשכיח מלבו את מוצאו היהודי. במרוצת השנים גדל ונהיה כומר ואף הצטרף לשורות האינקוויזיציה .


     בהיותו צעיר לימים שאל פרננדז את מחנכיו הכמרים על הוריו.  הם נהגו לספר לו, שהוא אסופי שנמצא בהיותו תינוק בפתח הכנסיה. אולם הוא פקפק בכך. לבו אמר לו כי מוצאו יהודי, אבל לא הייתה כל הוכחה, לאמת השערה זו. עתה משנכנס לשירות האינקוויזיציה נפתחו בפניו כל הדלתות והייתה לו גישה לתיקים הסודיים של האינקוויזיציה. הוא ניצל את ההזדמנות והחל מחפש ומחטט בספרים, כדי למצוא את מוצאו.  


     פעם בערב אחד, כאשר פרננדז עלעל בין הדפים של ספרי הארכיון האינקביזיטורי גילה דו"ח, שסיפר את קורותיה של משפחת האנוסים לאון ואסתלה מנדוזה. ולמרות שהשם מנדוזה היה די נפוץ בספרד , ולא הייתה לו כל משמעות מיוחדת לגבי הכומר הצעיר, מצא בכל זאת עניין רב במסמך והחל קורא בו בעיון. הדו"ח סיפר בפרטי פרטים על החשד , שנפל על משפחת מנדוזה, כיצד התנפלו על ביתם סוכני האינקוויזיציה, כיצד חקרו ודרשו אותם תוך הפעלת מכשירי עינוי משוכללים ביותר.החוקרים עשו הכל, כדי לאלץ את האנוסים ״להודות בפשע״ וכן למסור שמות נוספים של אנשים, ששומרים בסתר על חוקי היהדות, כמוהם. הדו״ח ציין, כי הנחקרים גילו עקשנות רבה ולמרות העינויים הקשים לא היו מוכנים למסור אף שם אחד, עד שמתו מהעינויים. לבסוף ציין הדו״ח, כי קרוב משפחה של מנדוזה התייצב וביקש , שימסרו לידיו את היתומים, ילד וילדה בני שלש, תאומים, אולם האינקוויזיציה הסכימה למסור רק את הילדה, בעוד הילד נמסר למנזר...  


     למחרת , כשהגיע פרננדז למשרדו של טורקוומדה, והלה אמר לו: "יש לי בשבילך תפקיד מצוין ואם תבצע אותו ביעילות, לא יחסר לך, לא עושר ולא כבוד. זה זמן רב, שאנו חושדים באחת המשפחות העשירות ביותר של האנוסים. ביתם הוא היפה ביותר בין הארמונות אשר על שפת הנהר. אני סומך עליך, שאתה כבר תמצא דרך, כיצד לחדור לבית זה ולהוכיח , את אשר צריך להוכיח. חלק העשירי מכל הרכוש יהיה שלך ואני אמנה אותך לתפקיד בכיר ביותר באינקוויזיציה, אם רק תצליח במשימה..."


     פרננדז ניגש לבית באמצע הלילה, הדלתות היו נעולות וחומה גבוהה הקיפה את הגינה. הבית היה נתון בחשכה מוחלטת. לאט ובזהירות טיפס על החומה וקפץ לתוך הגינה. ליד קיר הבית מצא עץ גבוה, שאחד מענפיו צמח מעל למרפסת הבית. הוא טיפס על העץ, וקפץ לתוך המרפסת. לאחר מכן ניסה לפתוח את דלת המרפסת. פרננדז, שלפני צאתו הצטייד ב'כלים מכלים שונים ' ממחסן מכשירי הפריצה והעינויים של האינקוויזיציה, שלף עתה מכיסו "מפתח גנבים" ופתח את הדלת הנעולה.משנכנס, מצא את עצמו בחדר שינה מפואר. הדלת של החדר הייתה נעולה מבפנים ומכך הסיק, כי מוכרחה להיות דלת נוספת,  סודית, המובילה למקום סתר. הוא החל לחפש את הפתח, מישש את הקירות, אך העלה חרס. אחר כך נפל מבטו על ארון בגדים גבוה ועלה בדעתו, כי הדלת הסודית צריכה להיות מאחוריו. הוא ניסה לדחוף את הארון ממקומו, אך הלה לא זז.  אחר כך ניסה לדחוף בכיוון השני , והפעם האיר לו המזל פנים,  הארון החל זז אט אט, ולנגד עיניו נתגלתה דלת ומאחוריה מדרגות לוליניות, שהובילו למטה. הוא החל פוסע במדרגות והדלת נסגרה מאחוריו באופן אוטומטי. כאשר נסגרה הדלת,  נשתרר חושך במקום ופרננדז שעמד על המדרגה האחרונה נפל מלוא קומתו לפני דלת נוספת, שהייתה בתחתית המדריגות. דלת זו נפתחה בבהלה ופרננדז מצא עצמו שוכב על רצפתו של חדר מרתף מואר באור נגוהות , ופנים מבוהלות מביטות בו באימה...


     פרננדז קם והזדקף מלוא קומתו. לפתע ראה לנגד עיניו חנוכיה ובה נרות דולקים. נרות קטנים, מפיצי אור, נרות שכמותם לא ראה זה זמן רב. עכשיו הוא נזכר, כי נרות כאלה ראה, כאשר היה ילד קטן... מבטו נפל על פניהם החיוורות כסיד של ברוך ואשתו "אחותי היקרה! דוד... דודה... אינכם מכירים אותי?״ קרא פרננדז נרגשות. שלוש הדמויות הקפואות נעורו לחיים. "הלא זה אפרים!  בן אחי היקר... אחי האבוד!". את מקומו של הפחד תפשה עכשיו שמחה גדולה. אולם בראותם את גלימת הנזיר, החלו קרוביו מעיפים בו מבטים של חשש וחשד  . "אין עכשיו זמן לספר", אמר לקרוביו ", חייבים להימלט על נפשנו במהירות האפשרית". עתה נטל לידיו ברוך את ניהול מבצע ההצלה. על הנהר, תמיד הייתה מוכנה ספינה קטנה ומהירה למקרה של צורך דחוף ואילו אחת מאוניותיו הגדולות עמדה תמיד מוכנה בנמל לכל מקרה. כל ספינותיו הושטו בידי אנוסים נאמנים.  בלילה נטול ירח הפליגה משפחת האנוסים בספינה הקטנה , ואחר כך בגדולה. לפנות בוקר שטה הספינה בלב ים כשבלבם תקווה שתוך ימים ספורים יגיעו לחוף מבטחים.


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


חסר,רעב,יהודי,גוי,חסד,אמת,דתיים,חילוניים,הרכבת,תימרות עשן,



אמרי שפר כ"ו כסלו ה'תשע"ז


 


אין רעה שלא תצמח ממנו בסופו דבר טוב (הרמב''ן)


     בנחות צרות על אדם ראוי שיפשפש במעשיו, כי בסופו של דבר הכול בידי שמים.


     ''ויהי מקץ שנתיים ימים'' כשמגיע אדם לקץ ימיו ושנותיו, ''ופרעה חולם'', מתגלה לו שכל חייו חלם חלום אחד גדול והזה בהקיץ. כי הנה דימה בנפשו שכבר עבר דרך ארוכה והתקדם מה, ועתה נוכח לדעת כי טרם עשה אפילו התחלה – ''והנה עומד על היאור'', על שפתו, עדיין לא טבל גם קרסולי רגליו במים ולא נתנסה במבחן... ( רבי משה מיכל מביאלה זצ''ל)


     "והנה שבע פרות עולת אחריהן... ותעמודנה אצל הפרות... ותאכלנה הפרות" (מא ג-ד) -   מובא בשם ה"שפת אמת" זצ"ל: שבע הפרות הרעות הינן סמל כוחות הרע של היצר, ובראשונה הן "עולות" – קמעה קמעה הן עולות ומתגלות לעיתים רחוקות, לאחר מכן "ותעמודנה אצל" – הן נדבקות אל האדם כאורח, עד שלבסוף "ותאכלנה" – הן בולעות אותן לחלוטין...


האופה הנוכל (קול ברמה, עלון 265)


     מעשה שבא אל רבנו האר"י הקדוש בחור רווק מבוגר מעל גיל ארבעים, הבחור נפגש עם בנות רבות כדי להינשא אבל מזלו לא האיר לו. הגיע הבחור לרבנו האר"י וביקש עצה וברכה. השיב לו הרב: "בת זוגתך נמצאת באלכסנדריה של מצרים, כך שמה וכך שם אביה, סע לשם והינשא לה".הבחור האמין בדברי רבנו האר"י ומיד נסע לשם.


     כשהגיע לאלכסנדריה שאל את תושבי המקום:" האם מכירים אתם את פלונית אלמונית? ואת אביה פלוני אלמוני?". השיבו לו תושבי המקום: "מכירים אנו, האב אחראי על המכס בעירנו, יש לו בת הגונה מאד וכלילת יופי, היא בגיל עשרים ומחפשת שידוך" . ניגש הבחור לשדכן שהיה במקום וביקשו לשדך בינו ובין אותה הבחורה. מיודענו מצא חן בעיני הבחורה, ואכן הבחור והבחורה נישאו זה לזה כדת משה וישראל. אבי הכלה נתן נדוניה גדולה מאד בסך מאה וחמישים אלף מטבעות של אותו מקום.  הבחור כמובן שמח שמחה גדולה, והזוג חיו באושר ועושר, השכינה שרתה בביתם, והם חיו באהבה ואחווה שלום ורעות.


     אמנם שמחתו לא ארכה ימים רבים, בגלל שלאחר שלושה חדשים מהנישואין אשתו הטרייה חלתה מאוד, מצבה הלך והחמיר עד שנפטרה והלכה לבית עולמה.  חזר הבחור ביגון ובלב שבור לעירו, ניגש אל רבינו האר"י בצפת והטיח בפניו: "אדוני הרב! למה שלחת אותי? טוב היה לי יותר אילו לא שלחתני לאלכסנדריה, לא הייתי מתחתן ולא היה לי שברון לב ממות אשתי אהובתי!".  אמר לו רבנו האר"י: "האם אתה זוכר במה היית עוסק לפני עשרים שנה?".  השיב הבחור: "הייתי עוסק במאפיית לחם" . שאלו הרב מספר שאלות: "הזוכר אתה אולי מי היה שותפך? לפני כמה שנים היה העניין? כמה זמן הייתם שותפים?".  השיב הבחור: "בוודאי זוכר אני, היה זה פלוני אלמוני. כיצד לא אזכרהו? הרי אותו שותף היה נוכל גדול, מחמתו הפסדתי מאה וחמישים אלף מטבעות. היה זה לפני עשרים שנה בערך, והיינו שותפים במשך שלשה חדשים" . כעת ניגש רבנו האר"י והסביר לבחור את כל העניין: "דע לך! זאת האישה שנשאת היא גלגול של שותפך לשעבר. בשמים גזרו כי התיקון של שותפך הוא שיבוא בגלגול של אישה ותינשא לך למשך שלשה חדשים. בהיות שבגלגול הקודם הייתם שותפים שלשה חודשים ושותפך גרם לך צער רב באותם חודשים, לכן היה עליו להינשא לך בגלגול זה ולגרום לך נחת ועונג במשך שלשה חדשי שותפות הנישואין הללו. כמו כן נגזר עליו להחזיר לך כעת את אותם מאה וחמישים אלף מטבעות אשר הפסידך בגלגול הקודם.  זו הסיבה שלאחר שלשה חודשי הנישואים היא מתה, מכיוון שכעת נגמר התיקון שלה בעולם" . המשיך רבנו האר"י ואמר לאותו בחור: "כעת הנך מבין מדוע התעכבו נישואיך עמה עד גיל ארבעים? משום שהיית צריך להמתין עשרים שנה עד שהיא תגדל לגיל עשרים, גיל שתוכל להינשא לך. מכיוון שהקפדת ולא מחלת לשותפך, לכן גם אתה סבלת לחכות זמן רב לנישואין עד שייגמר התיקון של שותפך לשעבר. וכעת הגיע הזמן שתתחתן עם הזיווג הקבוע שלך" . וכך היה, אותו בחור נישא בשנית והקים בית לתפארת, בנין עדי עד.





החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


תצמח,יפשפש במעשיו,פרעה חולם,עומד על היאור,קרסולי רגליו שבע פרות, בולעות,




נר שלישי- חנוכה כ"ו כסלו ה'תשע"ז


 


 


דמי חנוכה 


 


 


 


אפרים-פישל ישב במשרדו בפנים נפולות. זה החודש השלישי ברציפות בהם סכום המכירות היה חלש ביותר .מפעל העורות שבבעלותו, שסיפק תוצרת איכותית לתושבי העיירה רוסלביצ'י שבאוקראינה ולסביבותיה, נעשה גירעוני , בלי סיבה נראית לעין. הלקוחות החלו להדיר את רגליהם מהמפעל- . אט אט התבררה הסיבה. ולאדק, שכנו צר העין, שתמיד קינא בהצלחתו וניסה להצר את צעדיו, פתח מפעל מתחרה בקצה השני של העיירה, וכדי לפגוע בפרנסתו של היהודי, הוריד את מחיר העורות לרמה שאי-אפשר להתחרות בה, והוא נוטל ממנו את לקוחותיו ואכן, נראה היה שדרך רשעים צלחה. הקונים הנאמנים של אפרים-פישל התפתו למחירים הזולים שהציע ולאדק, ועברו לקנות ממנו את העורות. אפרים-פישל התהלך במפעלו חסר מעש. אין הזמנות, אין ייצור, אין פרנסה . הזמן חלף. אולם מיודענו שם את מבטחו בקב"ה, והקדיש את השעות שהתפנו לו ללימוד התורה הקדושה. בינתיים הגיע החורף. סערת שלגים עזה השתוללה בחוצות, וזו הבריחה את התושבים אל בתיהם המחוממים. גם הדרכים התרוקנו מנוסעים. המפעל של אפרים-פישל שבת לגמרי, ומצבו הכלכלי הידרדר עד כדי עוני . קרבו ובאו ימי החנוכה. חסידיו הנאמנים של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב לא היו מוכנים 'להיכנע ' למזג האוויר ולוותר על השהייה במחיצת הצדיק בימי החנוכה. אלו היו האמיצים שנראו בדרכים המושלגות, בדרכם אל הרבי. גם אפרים -פישל דבק במסורת הנסיעה השנתית אל הרבי לקראת הנר הראשון של חנוכה, ובלב נרגש יצא לברדיצ'ב . הדלקת הנר הראשון נסתיימה. קהל החסידים היה שרוי בהתרוממות רוח מאווירת הקדושה העילאית שאפפה את הצדיק. רבי לוי-יצחק נכנס לחדרו, ועד מהרה התייצב בפתחו תור ארוך של מבקשי ברכה ועצה. אפרים-פישל החליט גם הוא לבקש את ברכת הרבי . בדחילו ורחימו התייצב אל מול הקודש. בטרם פצה את פיו פנה אליו סנֵגורם של ישראל בשאלה: "מה שלומך, אפרים -פישל? ומה מצב הפרנסה?". אפרים-פישל פרץ בבכי . לאחר שנרגע, שטח לפני הרבי את הנעשֶה, איך הפך מאדם אמיד לעני ואביון בעקבות התנכלותו של הגוי אליו . רבי לוי-יצחק שקע בשתיקה למשך דקות ספורות, כשעיניו עצומות. לפתע כמו התנער ופנה אל אפרים-פישל ואמר: "סור נא לבית המדרש. בעוד זמן קצר אפנה לעריכת השולחן . לאחר הסעודה היכנס אליי שנית . "תמה ומשתומם יצא אפרים-פישל מחדרו של הרבי. מה צפוי הרבי לעשות בעת הסעודה? הרהר במתח. אלא שהסעודה התנהלה כדרכה, בלי שום רמז או סימן מצד הרבי לעניין המעסיק את אפרים-פישל. כשנסתיימה הסעודה , והרבי שב לחדרו, נכנס אפרים-פישל אחריו" . אתן לך דמי חנוכה", אמר הצדיק. הוא נטל את קולמוסו ורשם כמה מילים על פתק קטן, קיפל אותו ונתנו בידו של אפרים-פישל" . מחר, בצאתך מהעיר, פתח את הפתק וקרא את תוכנו. אך עליך להיזהר שהפתק לא יאבד לך, שכן אם חלילה יאבד – תישא אתה בתוצאות ." בטרם יצא מן החדר שב הרבי על אזהרתו. אפרים-פישל הנהן בהבנה, אף שבתוך-תוכו לא הבין כלל את פשר הדברים . השעות הקרובות עברו עליו בדריכות רבה. הוא לא עלה על יצועו, אלא הגה בתורה , כשהפתק טמון בכף ידו. בבוקר מיהר להתפלל ולחפש עגלון שיסיע אותו אל מחוץ לעיר. סוף-סוף התיישב בעגלה, ומרגע לרגע גאתה ההתרגשות שבלבו. עוד מעט יֵצא מן העיר , ואז יפתח את הפתק ... סערת הקור העזה האטה מאוד את צעידת הסוסים, שנאבקו בקושי בשלג הגבוה וברוח שצלפה על פניהם. כשיצאו סוף-סוף מן העיר, ניגש אפרים-פישל לקיום מצוות הרבי. הוא פתח את הפתק המקופל, ובדיוק כשניסה ליישר אותו אל מול עיניו – נתקלו גלגלי העגלה במהמורה, והיא נחבטה והיטלטלה אנה ואנה. הפתק נשמט מידו של אפרים-פישל, והחל להתעופף אל המרחבים המושלגים . "עצור!", הזדעק אפרים פישל בקול לא-לו. העגלון בלם במהירות, ואפרים-פישל זינק מן העגלה אחוז תזזית והחל לרדוף אחרי הפתק. זה הוסיף להתעופף ברוח העזה ולחמוק מידיו. עד מהרה מצא עצמו החסיד במרדף אחרי הפתק הסורר , שנישא על כנפי הרוח. הוא רץ בנשימות טרופות , מבוסס בשלג וכאשר חש שעוד מעט יאזלו כוחותיו, נחת הפתק על הקרקע. אפרים-פישל זינק עליו ואחז בו בחוזקה– " . לוי יצחק בן שרה-סאשע –" זה מה שנכתב בפתק ...שוב ושוב קרא אפרים-פישל את הכתוב, ואכזבה מרה מילאה את ליבו. "זה הסוד? " חשב בליבו. "זה הפתק שאמור להציל אותי מהעוני והמחסור? ". בקושי אסף את כוחותיו כדי לקום מרבצו ולעמוד על רגליו, כשלפתע נתקלו רגליו בחפץ קשה , והוא כמעט נפל. הביט לעבר המכשול, וגילה , כי לפניו קצה של תיבה הטמונה בקרקע . בתוך רגעים מספר הייתה התיבה בידיו. כשפתח אותה נרתע בתדהמה – התיבה הייתה מלאה מטבעות זהב נוצצים . באותו רגע הדהדו במוחו דברי הרבי: "אתן לך דמי חנוכה ."


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


דמי חנוכה,מכירות,מפעל עורות,גירעוני,אפרים-פישל,רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, הפתק,


 




אמרי שפר כ"ה כסלו ה'תשע"ז


 


 


אין אדם יכול לברוח מעצמו





      בימי קדם כפי שאפשר לראות מדברי הגמ (' שבת כ א" ) היו מדליקים את נר חנוכה "מבחוץ", ומפני מה מדליקים אנחנו (רובנו) בימים האלה מבפנים, בבית? אלא שמעתי "מכ ק מרן האדמו"ר ממישקולץ שליט"א לתת הסבר מעניין לכך – משום שבימים עברו היינו צריכים להתמודד עם אויבנו – היצה"ר מבחוץ, הניסיונות היו יותר בחוץ, השכלה תרבות יוונית כפירה ומינות, ההתמודדות ברוחניות היה יותר "בחוץ", לכן נהגו להדליק בחוץ להאיר את הנשמות שבחוץ. ואילו כיום עם שכלולי הטכנולוגיה היצה"ר הגדול היא "בפנים" "בבית" "בחדרי חדרים" ואפילו בתוך הבית מדרש ... וכנגדם צריכים אנו את אור הנרות שיאירו ויזככו לנו את אויבנו מבית...





     הרה"ק בעל הבני יששכר זי''ע כותב בספרו "אגרא דכלה" – חכמינו ז"ל תיקנו להדליק נרות בחנוכה ולקרוא את ההלל, ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, הכל נרמז בתורה, גם דינים אלה נרמזו בתורה בפרשת בראשית. "בראשית" מורכב מהאותיות בימי רשעים יוונים תהללו שם אדנות. "בראשית" הוא גם ראשי תיבות בהתחלה תדליקו אחד רננו שבחיו יתברך -, כי נתנו ימי החנוכה להודות ולהלל בפרט בעת ההדלקה. "בראשית" ראשי תיבות תוסיפו בכל יום אחר רביית שבחיו. "בראשית" ראשי תיבות ישועה רבה תהיה בזמן שימלוך אנטיכוס. וכן ראשי תיבות ישועה רבה תהיה שינצחו בני אהרון. וכן אמרו חכמינו "ז (ל תנחומא ויקרא כב) שאנטיכוס והיוונים גזרו שיכתבו על קרן השור "אין לכם חלק באלוקי ישראל, דבר זה נרמז בראשי תיבות "בראשת" אנטיכוס רשע יגזור תכתבו בקרן שור.





     חנוכה געלט – דמי חנוכה . באחד מימי החנוכה, סבל הרה"ק מראדזין זי"ע כאב חזק בשיניו.  קבע הרופא שצריך לעקור שן אחת, וכך עשה. כשרצה הרבי לשלם לרופא עבור מלאכתו, סירב הרופא לקבל, ונימוקו: שזה במקום "חנוכה געלט" שנהג לתת לרבי מידי שנה בשנה.  התחייך הרבי ואמר: רק זאת אבקש ממך – שלא לספר על כך ברבים, שמא ילמדו ממך שאר בני העיר, ויעשו כמוך, להעניק לי מעות חנוכה שכאלו ..





הסיפור על החתם סופר (לקראת שבת מלכתא פרשת ''ויצא'')


     הסיפור הבא מובא בספר "זכרון משה" על החתם סופר.


     בתקופתו של החתם סופר, לפני כמאתיים שנה, כיהן באחת העיירות הסמוכות לפרשבורג רב, ת"ח שכל התורה פרושה אצלו. פעם התדפק על דלתו של הרב גוי זקן, כבן 80 ,וביקש בתחנונים מהרב שהוא רוצה להתגייר. "אתה?להתגייר? בשביל מה לך?" ניסה הרב לדחותו, כפי שכתוב ברמב"ם. "עם ישראל סובל, לא כדאי לך, היום זה לא פופולרי להיות יהודי..." אבל הגוי בשלו: "כבוד הרב, אני מכיר את היהדות מקרוב כבר חמש שנים. אני יודע מה זה שבת, למרות שאיני שומר אותה, אני יודע על תפילין,  פסח, ל"ג בעומר. את כל המנהגים, הכל אני יודע. הרב, בבקשה, אני רוצה להתגייר!"  הרב שנוכח בכנות דבריו הסכים לבסוף לערוך את הגיור, והזכיר לו גם את הצורך בטבילה ומילה. הגוי לא התרגש, "אני יודע" אמר, "אני לא נבהל מכך, גם אברהם אבינו מל את עצמו בגיל 99 כשהיה כבר ישיש ". הרב, שלא היה לו ניסיון עם גרים, במקום לשלוח אותו לבית החולים או לרופא מומחה שלח אותו למוהל העיירה. מוהל העיירה קיבל את המכתב מהרב ומל אותו.


     ויהי ביום השלישי למילתו, שכב הזקן על ערש דווי, קיבל חום גבוה וזיהום בכל הגוף. בימים ההם טרם עידן אנטיביוטיקה, היה גופו נתון בסכנת חיים. הרופאים נואשו מחייו, ולא יכלו לעזור לו במאום. כאשר שמע כומר העיירה את הסיפור, התמלא בזעם נורא על היהודים ש"חטפו"  אדם זקן וחסר ישע, מלו אותו וסיכנו את חייו בצורה נוראה. הודיע הכומר חד משמעית: "אם ימות הזקן - נעשה סוף לכל העניין הזה, ונשמיד את כל יהודי העיירה!"


     הפחד היה נורא. החלה ספירה לאחור. כולם מחכים שהזקן ימות ואז....  הרב שהבין כי בשלו ארע כל הסער הזה, פנה בצר לו אל החתם סופר,  פרץ בבכי עז, וסיפר לו את כל הסיפור. שמע החתם סופר את הסיפור,  קם מהכיסא וגער ברב: "רודף, מה עשית?? למה הנך מתעסק עם גרים, הרי אין לך ניסיון? למה שלחת אותו למוהל? אדם זקן חייב להגיע לרופא,  הוא צריך השגחה..." לא די שהחתם סופר לא הרגיע אותו אלא אף שפך עליו קיטונות של תוכחה. רב העיירה מרר בבכי חסר מעצורים, וכשהוא פוכר ידיו בייאוש זעק: "רבי, עזור לי! מה אעשה עכשיו???" החתם סופר שקע במחשבות.  לאחר כמה רגעים פתח ואמר: "אין לך בררה. תאלץ לעשות את מה שמספרת הגמרא במסכת תענית, דף י"ח עמוד ב'. רש"י מביא שם את הסיפור על בת מלך שנרצחה בידי שני רוצחים. ושני הרוצחים ברחו והסתתרו בעיר לוטקיה. הודיע המלך לתושבים שאם תוך שלושה ימים לא יסגירו לידיו את הרוצחים - יוציא את כולם להורג. חיפשו בני העיר בכל מקום אפשרי אך לשוא. שני הרוצחים נעלמו כאילו בלעתם האדמה. היו שם שני אחים צדיקים פאפוס ואלייאנוס, שהחליטו להסגיר עצמם כרוצחי הנסיכה ובכך יצילו את כל בני העיר מגזירת הכליה שריחפה על ראשם.  הגיעו שני האחים הקדושים לחצר המלוכה והודיעו בנחרצות: "אנחנו הרוצחים!" מיד נשלחו שניהם אל הכלא והגזירה נתבטלה. כשהוצאו השניים להריגה, יצאה בת קול ואמרה: "אין כל מלאך ובריה יכולים להיות במחיצתם". (במאמר מוסגר כולנו מכירים את פאפוס שהיה בבית הסוהר ונפגש עם רבי עקיבא שהקהיל קהילות ברבים, ואמר לו: "אשריך רבי עקיבא, שנתפסת על דברי תורה, אוי לי שנתפסתי על דברים בטלים". שואל הגאון מוילנא: האם להציל עיר שלמה נקרא "דברים בטלים"? ומסביר הגאון: אכן, מול תלמוד תורה זה נחשב כדברים בטלים. אמנם פאפוס הציל עיר שלמה מאבדון, אך מול פעילותו של רבי עקיבא שהקהיל קהילות ברבים זה נחשב 'דברים בטלים '(. אומר החתם סופר לרב העיירה: "האחריות מונחת עליך, שמע את אשר תעשה: גש לביתו של הזקן, ואמור לאישה שאתה לוקח את בעלה לרופאים של וינה. דאג לשני גברתנים, שייקחו אותו על מיטתו לכרכרה. הדהר את הסוסים עד לחוף הדנובה המחבר את הונגריה לוינה. שבע שעות הפלגה עד לוינה. תשכור סירה קטנה, ורק אתה עם הזקן תעלו על הסירה". "לכולם תספר שאתה לוקח אותו לפרופסור גדול בוינה. שיוכל להציל את חייו. אבל לך אומר את האמת, הזקן הזה ממילא לא יחיה. שום פרופסור כבר לא יוכל להחזירו לחיים. אם כך, לאחר שלושה קילומטרים מהחוף כשכבר תהיה בלב הנהר - תטביע את עצמך עם הגוי המתגייר.  כאשר תגיע אלינו השמועה כי טבע הרב עם הגוי המתגייר, נוכל לומר לכומר שהזקן לא מת בשל המילה אלא בעקבות טביעה בדנובה, ואז אולי יש סיכוי שישכך כעסו, ויבטל את הגזרה''.


     הרב נרעד. אין מנוס. עליו למסור את נפשו בעבור הצלת בני קהילתו . וכך הוא אכן יעשה... ראשית כל, מיהר הרב אל ביתו, אסף את האישה והילדים ונפרד מהם בדמעות שליש, תוך שהוא משאיר להם צוואה מחיים והוראות ברורות כיצד ימשיכו להתנהל לאחר מותו. הצער היה נורא, הבכיות קרעו את השמים. הזמן בוער, שעותיו של הזקן ספורות.  עליו להספיק לקחת אותו לפני שימות. נשיקות חפוזות לילדים, מילות פרידה והרב ממשיך במרוצתו. הילדים מלווים אותו במבטם מבעד לחלון, יותר לא ישובו לראותו עוד.  הרב מגיע לביתו של הזקן ומתעניין במצבו. המצב קשה, הזקן כבר מחוסר הכרה, לא מגיב, מצוי כבר עם רגל אחת בעולם האמת. "שמעי לי", פונה הרב אל האישה, "אני רוצה לקחת את בעלך אל פרופסור מפורסם בוינה, הוא ודאי יוכל לעזור לו...", "קחו אותו", קוראת האישה במר ייאושה, "אולי תצליחו להצילו". שני הגברתנים נכנסים לביתה וממהרים לקחת את החולה הגוסס. הם מניחים אותו בכרכרה, והסוסים פורצים בדהרה מהירה לכיוון החוף. הרב שוכר ספינה, ומעמיס עליה את הזקן, לאחר מכן, עולה אף הוא ומתחיל בהפלגה. אלו הן שעותיו האחרונות, הוא מתחיל באמירת הוידוי,  קורא שמע בכוונה גמורה ומתוודה על כל חטאיו. כאשר הוא מגיע למקום המדובר הוא עושה הכנות אחרונות לקפוץ למים, שפתיו רוחשות את מילות הוידוי, ופרידה מארץ החיים ומכל יקיריו, ולפתע - הוא שומע צעקה: "רב איד !" הוא מסתכל אחורה - מי זה? מאחוריו בתוך סירה קטנה, יושב אדם הדור פנים, עטור בזקן ופאות, וצועק לו: "יהודי יקר!! למה אתה בוכה?!" הרב סיפר לו בקצרה את כל קורותיו, ואף את הוראתו של החתם סופר,  והיהודי אומר לו בשמחה: "אני רופא, תן לי לבדוק אותו..." הביט בו הרב בספקנות ואמר: "אין סיכוי, האדם הזה כבר נגזר דינו, הוא גוסס ונוטה למות, קשה להאמין שתצליח במה שרבים וטובים כ"כ נכשלו... האם תוכל להחיות מתים??..." " ובכל זאת", ביקש היהודי, "תן לי לפחות לנסות". הרב הסכים והרופא הצמיד את סירתו לסירת הרב והגוי המתגייר וקפץ לתוך הסירה. הוא פתח את תיקו והחל לערבב שיקויים ואבקות שונות. לידו שוכב הזקן מחוסר הכרה, מצבו אנוש, אך הרופא לא מתרגש ממצבו לוקח בכפית מעט מן התרופה שרקח, ומכניס אותה לפיו של החולה. והנה – נס ופלא! ברגע בו נגעה התרופה בפיו – פקח החולה את עיניו וביקש לשתות מים. הרופא שנראה כי היה מוכן לתגובה כזו, החל מיד להשקותו במים. החולה שתה בשקיקה והחל להזיע, עובדה המעידה על נסיגת הזיהום. כל אותו הזמן עומד הרב בעיניים קרועות מתדהמה ולא אומר מילה. " אשאר כאן, עד שישוב למלוא כוחותיו" מרגיע הרופא את הרב, ומתחיל להאכיל את הזקן. כעבור שעה וחצי, הזדקף לפתע הזקן, התיישב על קרקעית הספינה כשהצבע שב וחוזר ללחייו החיוורות. "לזה חיכיתי", אומר הרופא לרב. הוא משאיר לרב מים נוספים, להשקות בהם את החולה, אורז את חפציו ונפרד מהם לשלום במהירות. הרב הנסער הודה לרופא במילים נרגשות: "לא רק את החולה הצלת, אלא אף אותי ואת כל בני עירי, גברים, נשים וטף... זכית להסיר את הגזירה הנוראה שריחפה עלינו..."  


     הרב והגר שבו לעיר, והחליטו לרוץ דבר ראשון ולבשר את דבר ההצלה למרן החתם סופר. עלו על סוס ועגלה והחלו נוסעים לפרשבורג. באמצע הדרך חוזר בו הרב ואומר: "כבר שעה וחצי שיושבים עלי שבעה בביתי,  אכנס לרגע הביתה להשיב את ליבם..." מודעות אבל גדולות ושחורות מקדמות את פניו בכניסה לביתו, קולות נהי ובכי נשמעים מכל פינה.  הוא ממהר לחיכנס לביתו, וההפתעה מושלמת: "אבא!!!" זועקים הילדים בתדהמה. "יקיריי, לא עת צער עכשיו, קומו מאבלכם. ממהר אני כעת לרבנו מרן החתם סופר לספר לו על דבר ההצלה, וכשאחזור אספר לכם את כל פרטי נס הצלתי". השמועה על הנס המופלא פשטה בעיירה כאש בשדה קוצים, רווח והצלה הגיעו ליהודים והשמחה הרקיעה שחקים.


    כשהגיע הרב לחתם סופר, היה גאון הדור שקוע בלימודו, הוא הרים אליו עיניו מן הספר, בחיוך ואמר לו: "נו, זכית לנס גלוי"... ברוח קדשו כבר ידע על הנס שהתרחש. "רב'ה", צעק הרב בהתרגשות, "כמו מלאך הוא הגיע לנהר, והביא לנו איזו תרופה..."  תמה החתם סופר: "כמו? למה כמו? אכן, היה זה מלאך אמיתי... אליהו הנביא מלאך הברית, הגיע אליך בשליחותי..."  הרב החוויר כסיד, כאשר הבין את גודל קדושת המעמד בו עמד...  שתיקה עמדה בחדר. שתיקה רווית הוד . ואז התנער הרב ושאל: "ילמדנו רבנו, הרי הייתי כאן לפני כשש שעות,  כאשר גזירה נוראה ריחפה על כל בני העיר, מדוע אז לא פעל רבנו למען ההצלה??" אמר לו החתם סופר: "אסביר לך. אליהו הנביא לא מגיע סתם לעולם הזה. אין שום אפשרות שמלאך כה קדוש יגיע לפרשבורג הגשמית והחולית. אבל כאשר הלכת בנכונות למסור את הנפש, לזרוק את עצמך לנהר, וכל זה בשביל להציל עיר שלמה מכיליון, כאשר הבאת איתך מסירות נפש – אזי הדין שונה לחלוטין... כשיש מסירות נפש - אליהו הנביא מוכן להגיע בכל מצב ולכל מקום! אבל ללא מסירות נפש – הוא בשום אופן לא יגיע !!" אם יעקב אבינו לא היה מוסר את נפשו לחזור אחורה למקום תפילת אבותיו - היה יכול לאבד את כל הברכות. ברגע שהוא מוכן למסירות נפש - מיד מזמנים לו קפיצת הדרך.


     יעזור הקב"ה שנזכה למסור את נפשנו לכל מצווה, קלה כבחמורה, ואז נזכה לסייעתא דשמיא.


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


לברוח,מדליקים,נר חנוכה,השכלה,תרבות יוונית,כפירה,מינות,הלל,אנטיוכוס, רשע,יגזור,קרן שור,דמי חנוכה,


 


אמרי שפר כ"ג כסלו ה'תשע"ז


 


 


 בחנוכה נוהגים לומר אחר התפילה מזמור שיר חנוכת. ר"ת של מ'זמור ש'יר ח'נוכת, הם ר"ת מ'ילה ש'בת ח'דש השלוש מצות שרצו היונים לבטל ח"ו. 


     בן זקונים. אומר התרגום בר חכים, שכל מה שלמד יעקב אצל שם ועבר מסר ליוסף. הבעל הטורים אומר זקנים ר"ת ז'רעים ק'דשים נ'שים י'שועות זה נזיקין, כמו שכתוב בגמרא שבת שזה מושיע שלא יוזק, מ'ועד, והטעם שלא מרומז טהרות ג"כ, אמר ע"ז האדמו"ר מגור זצ"ל שכדי להגיע לטהרה צריך עמילות גדולה שאין מקבלים אותה מרבי אלא מעמלות עצמית.





     בעלי המוסר מפרשים את הקטע ''איה הקדשה היא בעיניים על הדרך'' שכל הקדושה תלויה בעיניים, ובפרט על הדרך צריך שימור יותר.





     בעלי המוסר שואלים אנו אומרים בהודאת 'על הניסים' ועל המלחמות, איזה הודאה שייך על המלחמות וכי מלחמות הוא דבר טוב, אלא אם אין מלחמות על הרע אין טעם בעבודת ה', אבל כשיש מלחמות ומנצחים אז יש תענוג רוחני


    בצדק תשפט עמיתך (יט, טו). מסופר על רבי זלמל'ה מוולוזין זצ"ל, שפעם בהיותו במקווה הבחין כי חולצתו נעלמה, לבש את חליפתו ללא החולצה ושב לביתו. שאלה אשתו: "היכן החולצה", ענה: "כנראה עני אחד החליף בטעות". "ולמה לא לקחת את שלו", "כי הוא שכח להשאיר את שלו". (הגאון מוולוזין)





     ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו. צריך להבין ב' הלשונות של מושל ומלך, והביאור הוא שמלך הוא מרצון והסכמת בני הארץ, כמו שכתוב ומלכותו ברצון, ומושל זה אף בכוח שמולך על הארץ אף שלא ברצון, ולזה התכוונו האחים על שתי הבחינות האלו, וזה גם מה שאנו אומרים כי לה' המלוכה ומושל בגויים, כי הקב"ה מושל ומולך בין ברצון ובין בכח.





     ויאמר יהודה מה בצע. יש מפרשים שר"ת "בצע" ב'וקר צ'הרים ע'רב, שיהודה טען להם איזה טעם יהיה לנו בשלוש התפילות של כל יום שאנו מתפללים אם נהרוג את אחינו.





     יש שלוש מצות דרבנן שנשים חייבות בהן מפני שגם הם היו באותו הנס, ר"ת אמן א' ארבע כוסות מ' מגילה נ' נר חנוכה. 7 מצוות דרבנן, מרומז ב"שמע בני", ש'בח (הלל), מ'גילה, ע'ירוב, ב'רכות הנהנין שבח ומצוות, נ'רות שבת ויו"ט, נ'רות חנוכה (2 מצוות), י'דים (נטילת ידים(.





השבע ברכות (הרב חיים וולדר)





מדובר בסיפור שהתרחש לפני כמה שנים. הייתי בגיל 27. תקופת השידוכים הייתה קריעת ים סוף אמיתית, ולא מסיבות מסוימות. אני לא חושב שהייתי בררן יתר על המידה, פשוט לא הגיעו ההצעות המתאימות ולא הגיע המועד שנקבע.


אחרי הצעות כה רבות המסתיימות בלא-כלום, אתה בקלות יכול להגיע לידי ייאוש. מה עוד שרוב חבריך כבר התחתנו ולאחד מהם יש כבר ילד בן שש.


ביום מן הימים נסעתי לבני ברק להשתתף בחתונה של חבר צעיר. הגעתי לחופה, נשארתי קצת לאוכל ולריקודים, ובשעה עשר יצאתי לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה לירושלים.


אני פוגש חבר מימי בית הספר היסודי ומתחיל לשוחח אתו בפתח של בניין. מסתבר שהוא נמצא בשמחת שבע ברכות של קרוב משפחתו. אנחנו משוחחים מעט, ולפתע יורד מישהו מהבניין ואומר לבן שיחי: "מדוע אתה כאן? תעלה למעלה, ממש ריק ועצוב שם". ואז הוא פונה אלי: "תעלה גם אתה. מחכים לך שם".


אני מנסה לומר לו: "אולי אתה מחליף אותי במישהו אחר..." הוא קוטע אותי: "אני מחפש כעת גברים בשביל להשלים מניין ל'שבע ברכות', אתה גבר לא? אז תעלה. יש שם חתן וכלה שאמורים לשמוח בשבע ברכות, אבל השעה כבר עשר וחצי, ויש רק שישה משתתפים פחות הבן דוד שמשוחח אתך עכשיו. תעלה למעלה בבקשה ותשתתף בשבע הברכות".


אני פותח את פי לענות לו שאני ממהר או כל תירוץ אחר, ואז כמו שמן על המדורה הוא מוסיף: "תקבל פרס, כדאי לך".


מה הוא חשב לעצמו, שאני ילד בן שבע? את תקופת הפרסים סיימתי אי שם בגיל 6. מה פרסים עכשיו?


אבל משהו בקול שלו היה כל כך חברותי חביב ותמים, שהחלטתי להיענות. מה גם, שחברי לשעבר הפציר בי לעלות לשמח חתן וכלה. עליתי.


* * *


היה זה שבע ברכות בתוך בית שנראה בערך כמו שבע ברכות בתוך בית, אבל עלוב ועגום הרבה יותר. ישבו שם החתן והכלה, שני המחותנים, סבא אחד, שני בחורים ועוד כמה תינוקות בעגלה. איש לא שר ואפילו לא דיבר בקול רם. לא הושמעה מוזיקה. האנשים הבודדים שהיו יצאו ובאו או שוחחו בפלאפון. חשבתי לעצמי, איך הם מתכוונים להעביר כאן את הזמן.


לאט לאט הגיעו בני משפחה בודדים עד שנעשה מניין, ולאחר מכן הגיעו עוד ארבעה שאיכשהו נתנו נוכחות בסלון הלא גדול שהיה שם.


האיש שקרא אותי לדגל לא נרגע: "תשיר משהו", אמר.


הסתכלתי ימינה ושמאלה והחלטתי, שאין לי ברירה. התחלתי עם "עוד ישמע" ו"מהרה" ולאחר מכן דרומה ל"ענבי הגפן" ו"יזכו לראות בית נאמן". בשלב הזה הצטרפו אלי מעט מבני משפחת הכלה או בעצם משפחת החתן. מהיכן אדע.


אחרי כמה שירים הוא ניגש אלי ואמר לי בלחש: "תגיד משהו".


"מה תגיד משהו"? אני לוחש לו חזרה "אתה לא חושב שהגזמת"?


"אתה צודק", הוא אומר, "אני עד שלא הכנת. אבל עזוב, תתחיל מ"החתן שלנו".


"אני יודע על פרשת השבוע יותר מ"החתן שלנו" אפילו ששכחתי מה פרשת השבוע", אני משיב לו. "מה שנותן לחתן שלנו סיכויים קטנים מאוד לקבל 'החתן שלנו' הולם".


"שששש", הוא אומר לי, "לחתן אין מושג מי אתה. הוא לא מכיר בכל שמחת שבע ברכות את כל המשתתפים. השמחה הזו חייבת תגבור דחוף. אתה חייב לשמח אותו. ובאשר לזה שאתה לא מכיר אותו אִיך–מֵיין, ממתי צריך להכיר את החתן כשמבקשים לומר על החתן שלנו משהו אמיתי? נו, מה הסיפור שלך? תקבל פרס..."


שוב עם הפרס הזה. שילך למתמידים שלי. מה הוא רוצה ממני.


* * *


אבל אני מעביר על מידותיי ואומר לו: "נו טוב, אני אנסה, אבל שחרר מידע איפה הוא לומד, מתפלל, חברותות, מסכתות, ראש ישיבה, בן כמה החתן".


ענה לי.


אני קם לדבר. מתבצע "ששש", ואז אני נזכר בעוד משהו וקורא לקומיסר.


"איך קוראים לו"? אני שואל את הפרט הטריוויאלי הזה שנעלם מעיניי.


"מרדכי", הוא אומר.


וכאן אני קם לדבר ומפליג בשבחו של אותו מרדכי שמעולם לא ראיתיו לפני כן, ורוב הסיכויים שגם לא אראה אחרי כן. לדבר אני יודע וגם לפרגן, וממילא יצא נאום שכולו שבח וקילוסין לאותו חתן ששמו מרדכי ושמו, כפי ששמעתי רגעים ספורים קודם לכן, יצא למרחוק בלמדנותו ויראתו.


וביחס לחברים. בנקודה זו העמקתי רבות לדבר ואף הבאתי דוגמאות מהחיים, שבהם מרדכי הוכיח עצמו כאיש אציל נפש ומיוחד במידת הנתינה.


הדברים שלי עשו רושם רב על הנוכחים, ולמען האמת גם אני עצמי הלכתי שבי אחר אותו חתן מופלא, שזה מה שאומרים עליו.


כמובן סיימתי שעם חתן כזה אין צורך לחקור מי היא הכלה, כי ברור שענבי הגפן בענבי הגפן ויזכו לבניין עדי עד.


כמובן הכול לחצו את ידיי, והחתן הגדיל לעשות ונפל על צווארי וזיכה אותי בנשיקה. אם קיוויתי בלבי שלא זה הפרס שהובטח לי, הרי שזה ניתן לי גם בלי שהובטח במפורש. אף אחד לא נעמד לדבר אחריי, ונראה היה כי הדרשה הזו הצילה את שמחת השבע ברכות שכמעט הושבתה.


* * *


ואז ניגש אלי יהודי שישב לצדי ושאל לשמי. הוא רוצה להציע לי הצעת שידוך.


"ואיך אתה קשור לחתן"? הוא התעניין.


"אני לא קשור לחתן", הבהרתי לו.


"הבנתי", הוא הסיק. "אתה מהצד של הכלה".


שללתי את האפשרות: "לא, אני אפילו לא יודע מה שם הכלה ושם משפחתה".


"אז מה אתה עושה כאן"? הוא שאל.


 


"חסד", אמרתי לו, "ביקשו ממני להשלים מניין והייתי מעשרה ראשונים".


 הוא צחק מלא חופניו ואמר: "כנראה אנחנו קרובי משפחה".


"ספר לי על כך", אמרתי ושאלתי את עצמי בלבי, לאן יוביל אותי הערב הזה.


"תראה, גם אני עובר אורח שהגעתי לכאן לבקשת אחד הקרובים, כנראה מדובר באותו לחשן שעמו התלחשת קודם לכן. ומכיוון ששנינו באותו מצב משפחתי כלפי החתן והכלה בכך שאיננו קרובים להם בשום דרך וצורה, זה כבר עושה אותנו סוג של קרובי משפחה".


"סוג של", סייגתי.


"בקיצר, רציתי להציע לך את בת אחותי", הוא אומר לי.


"מה גורם לך לחשוב להציע את בת אחותך לפני שאתה מכיר אותי בכלל"?


"אומר לך את האמת. ראשית אחרי הנאום המיוחד שלך אני קצת מכיר אותך, ואחרי שאני שומע שאתה כאן בהתנדבות – אני עוד יותר מכיר אותך ומעריך אותך, ונקודה שלישית שפשוט למה לא לנסות"?


אומר את האמת. אם הייתה לי פִּירכה על הטענות הראשונות, הרי שהטענה השלישית הכריעה את הכף. נתתי לו את הטלפון של הוריי והתפזרנו לדרכנו.


כל השאר כבר היסטוריה. אתה מבין לבד שיצא מהערב הזה שידוך, וכיום יש לנו שלושה ילדים. חסד ה'.


* * *


ומדוע נזכרתי רק השבוע בסיפור הזה.


כי לפני שבוע אני פוגש באוטובוס מישהו מוכר. הוא מביט בי ואני בו.


"אתה מוכר לי מאיזשהו מקום", הוא אומר.


"וגם אתה", אני עונה לו.


שנינו מביטים זה בזה. ברור לנו שראינו ושדיברנו ואפילו שהיה משהו נחמד ומצחיק בינינו, אבל לא נזכרים.


"נו" נו", הוא דופק על מצחו, וגם אני עושה אותו דבר.


ורגע לפני שהגעתי לתחנתי הוא נזכר.


"זה אתה הנואם מהשבע ברכות של אחי מוטי, מבלי שבכלל הכרת אותו. איך יכולתי לשכוח. מעולם לא שמעתי דברי שבח כאלה, על ידי מי שאינו מכיר כלל את החתן. זה היה ערב עגום מאוד שלא תרם לשמחת החתן והכלה והמכינים, ואתה הצלת אותו בהופעתך ובדרשתך".


כעת גם אני נזכר שאותו אדם ירד במדרגות וגייס אותי לשמחה. בזכותו ידעתי את הפרטים החשובים כמו למשל שמו הפרטי של החתן.


צחקנו.


"אוי ויי", הוא אומר פתאום.


"מה אוי ויי"? אני שואל.


"הבטחתי לך פרס, זוכר? ככל היוצא מפיו יעשה".


צחקתי. "אל תדאג, הקב"ה קיים את הבטחתך. קיבלתי את הפרס שלי".


הוא הביט בי בתימהון ואז סיפרתי לו על המפגש הבלתי צפוי עם אורח קרוא נוסף בתוך שבע הברכות הללו, שהוביל להצעת שידוך עם בת אחותו. "אף שיש לך חלק בשידוך לא יכולנו להזמין אותך, כי לא היה לנו מושג מה שם המשפחה שלך. את זה לא לחשת לי..."


הגעתי לתחנה שלי ואמרתי: "סלח לי שאני ממהר. פשוט הפרס שלך הביא עוד כמה פרסים קטנים, ואני חייב למהר לאכול איתם ארוחת צהריים..."


כחן של מילים (פניני עין חמד, גליון 615)





     להלן סיפור מופלא המעובד מתוך "אמונה שלמה", ויש בו כדי ללמדנו עד כמה עלינו להתחזק במצוות בין אדם לחברו ומהי החשיבות ביראית מעלת חברנו.


     הייתי אז אברך צעיר וקיבלתי הצעה לטפל בקבוצה של נערים בגילאי 12 עד 14 בתנאי פנימייה. התפקיד הרשמי שלי הסתכם בעזרה קלה בלימודים,  ופיקוח על הסדר בחדרים ועל שעת השינה בלילה.  אך למעשה, היה בו הרבה מעבר לכך . היו שם ילדים ממשפחות הרוסות, ילדים יתומים וילדים להורים חולים שאינם מתפקדים,  לצד ילדים עולים חדשים, שהגיעו זה מכבר מארצות מצוקה, לעתים אף ללא הוריהם, שנאלצו להישאר בניכר.  מעבר לרצון להצליח בעבודה, פיעמה בי תשוקה אמתית לסייע לאותם נערים, לתמוך בהם, לשקם אותם. ידעתי כי כל הצלחה שלי כאן, ולו עם אחד מתוך הקבוצה שקיבלתי, היא עולם שלם , והידיעה הזו היא שנסכה בי את הכוח ואת האומץ לפתוח במלחמת ההישרדות שלי. והמלחמה לא הייתה קלה.


     באחד מאותם ימים סוערים ומלאי מהמורות בהם חשתי כי כוחותיי, הגופניים והנפשיים כאחד אוזלים, צץ בי רעיון:  מחמאות. הרי אין אדם בעולם שמסוגל להישאר אדיש מול מילים טובות ומחמיאות שמורעפות עליו. ביום שלמחרת הגעתי כשבידי ערימת דפים גדולים, חלקים, ועל פניי חיוך צופן סוד. " היום נשאיר את הספרים סגורים", הכרזתי כשנכנסתי. במרכז השולחן הנחתי ערימת דפים ו עטים. "בכל אחד מכם, נעריי היקרים, יש מעלות רבות", אמרתי בחיוך, "אבל במרוץ החיים, לא תמיד יש פנאי להיעצר ולהבחין בכך. כל אחד ייקח דף ועט.  מלאי סקרנות נטלו הילדים את הדפים והעטים, כשהמשימה היא: כל אחד צריך לרשום את הדברים הטובים ביותר, את המעלות הבולטות, על כל אחד מחברי הקבוצה. בסיום היום היו בידי 22 דפים גדולים מלאים . בטרם עזבתי את הפנימיה, הבטחתי כי השלב הבא בתכנית יתקיים למחרת.


     בשעת לילה על השולחן שבביתי נטלתי גיליונות נייר. רשמתי בראש כל גיליון שם תלמיד, ואח"כ העתקתי בצורה מסודרת את כל מה שכתבו עליו חבריו. היו כאלו שהתארכו על פני שני עמודים מלאים. למחרת לעת ערב, כשנכנסתי לפנימייה, הקיפה אותי קבוצת ילדים נרגשים וחסרי סבלנות. "המדריך", הם הפצירו בי, "הבטחת להמשיך היום בתכנית עם המחמאות" . "הבטחתי ואני מקיים", הכרזתי, ושלפתי את צרור הגיליונות מתיקי. אחד אחד נמסרו הדפים לבעליהם. ניכר היה כי המילים מיטיבות עם נפשם האומללה. "לא חשבתי , שמעריכים אותי בפנימיי ."האם הייתי זקוק לאישור בדבר השפעתן המכרעת של מילות עידוד על נפש האדם, הרי קיבלתי אותו באותם רגעים.  אחרי אותה תכנית, השתנה לבלי הכר המצב בקבוצה. הקרח הופשר, המחיצות הוסרו, ונסללה בפניי דרך אל לב הילדים . גם בשנים הבאות, כשכבר הייתי ותיק במקצוע, ושמי הלך לפניי כמי שמצליח לטפל בקבוצות קשות במיוחד, לא ויתרתי על התכנית הזו, והקפדתי לשבץ אותה בתחילת כל שנה, כשאני חש שוב ושוב בעוצמה הטמונה במילים הטובות ובמחמאות,  עוצמה שמסוגלת להפוך עולמות.


     היה זה בערב חורפי, סוער וגשום, כשנקראתי לחדרו של מנהל המוסד. בה התבשרתי על פציעתו הקשה של חניכי לשעבר רפי, יתום שלא זכר את אמו, והתגעגע לאביו החולני, שלא היה מסוגל לגדל אותו. ילד שהתגלגל בין משפחות אומנות. ילד מוכשר, מבריק אפילו, אשר כל הכאב שבעולם שוכן היה בתוך עיניו הנוגות. שנות השהות בפנימייה היטיבו עם נפשו הפצועה. " רפי נפצע בתאונת דרכים קשה, ושוכב במצב של חוסר הכרה..."  עדכן אותי. "הוא אבא לשני ילדים קטנים, ועסקנים מן השכונה שבה הוא מתגורר הופכים את העולם כדי לעורר את תאי המח שנפגעו אצלו. שכנים ומכרים מתחלפים במשמרות ליד מיטתו הם היו רוצים שגם אתה תבוא". כמובן שהסכמתי.  את אביו הקשיש הכפוף שישב ליד מיטתו זיהיתי מיד כשנכנסתי. " המדריך יהושע, רפי הזכיר אותך הרבה, כשהיה מגיע מהפנימייה לשבתות חופשה", אמר , כשדמעות בעיניו. נטלתי כיסא והתיישבתי לצדו. הידיעה כי אישה צעירה ושני ילדים רכים מצפים לאבא האומלל והפצוע שלהם בבית, המסה את לבבי. " יש לי משהו להראות לך", אמר האב. "מצאו את זה בכיס חליפתו. ראיתי את שמך על הדף". הוא שלף שתי פיסות נייר, שהיה פעם לבן. ניכר היה , כי הם הודבקו וקופלו פעמים רבות. לא הייתי צריך להסתכל במה שכתוב שם, כדי לדעת שאלו הם הדפים שעליהם העתקתי בזמנו את כל הדברים הטובים שחבריו של רפי בפנימייה כתבו עליו. "תודה רבה לך, שעשית את זה", אמר האב. "כפי שאתה רואה, רפי שמר על דפים אלו כעל אוצר יקר". באותו רגע נע הווילון ושתי דמויות ניצבו שם: מושיקו ואיציק, חבריו מהפנימייה. "שלום, המדריך יהושע", אמרו ולחצו את ידי בחמימות. התרגשתי לפגוש אותם. במיוחד שמחתי לראות את איציק, שהגיע ממשפחה חלשה מבחינה רוחנית. לא הייתי מאמין , שהוא ישמור על החינוך ועל הערכים שספג בשנות שהותו בפנימייה.  מבטו של איציק נפל על הדפים המקופלים. "גם אני עדיין שומר על הרשימה שלי. המילים הטובות שבה , הן הבטריות שמניעות אותי", הוא חייך במבוכה. והרשימות שלי שמורות בארנק שלי", הוסיף מושיקו, "נדמה לי , שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו, קראנו בהן שוב ושוב, ושאבנו מהן עוצמות וכוחות " . כשעזבתי את חדרו של רפי, היו הדפים בתוך ידו. מקופלים. הבטחתי לאביו לשוב ולבקר. בסוף אותו שבוע רפי התעורר. המחלקה סערה כשזה קרה, הבשורה עברה מפה לאוזן והכל סחו נרגשות בנס הגדול. הכל ידעו , כי תקופת שיקום ארו כה עדיין צפויה לו, אבל העתיד כבר נצפה בקצה המנהרה, והרופאים היו אופטימיים בדבר סיכוייו לחזור לעצמו, בס"ד.  שני הדפים המקופלים, שהיו פעם בצבע לבן, ששכנו תדיר בכיס חליפתו, המשיכו ללוות את רפי גם כעת. הרי מאז ומתמיד הם היו הדבר שהעניק לו כוח, שהאיר את נשמתו והחיה אותו...


 


 


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


 


מילה,שבת,חודש,זרעים ,קדשים,נשים,ישועות,תמלוך,משל,תמשול,




אמרי שפר כ"ב כסלו ה'תשע"ז


 


 


     בית שמאי אומרים פוחת והולך, ובית הלל אומרים מוסיף והולך" )שבת כא,ב( "פוחת והולך" רומז לעבודה שהיא בבחינת 'סור מרע', לתקן את הפגמים ולסלק את הרע. "מוסיף והולך" רומז לעבודה של 'עשה טוב', להוסיף בתורה ובמעשים טובים. ההלכה היא כבית הילל, כי עיקר העבודה היא להתעלות ולהתרומם תמיד בתורה ובמעשים טובים. ) (היהודי הקדוש(


     גם זבוב יכול לשנות את ההיסטוריה – ראה פרשת האופה אצל פרעה (שמואל אייזיקוביץ)





"     וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (לז, א( רש"י: "ביקש יעקב לישב בשלוה". רבי משה פיינשטיין זצ"ל ביאר: ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעניין חינוך הבנים. יעקב חשב בלבו שאין הוא צריך שוב לדאוג עבור חינוך בניו, שהם כולם צדיקים ויראי השי"ת, שהקדוש ברוך הוא משתבח בהם.  וכאן קפץ עליו רוגזו של יוסף. ללמדנו שהאב אינו צריך להסיח את דעתו מבניו, אף אם הם גדולים וצדיקים ויראי שמים, ובכל עת צריך הוא להוכיחם ולהורותם כיצד לנהוג.





     יש אמרה שנונה שכדאי שיהיה שלום של שקר ממחלוקת אמיתית. כי בכל זאת, אם אתה מדבר עם חברך אפילו שבפנים אתה לא שלם אתו, אבל בסופו של דבר עוד תוכל להגיע לאיזה שלימות, אבל אם אתה לא מדבר עם הזולת, לא יכולים בשום אופן להגיע לידי דיבור של שלמות.





בת מזל (סופר על ידי הרב הגאון רבי ראובן שפירא שליט"א, ר"מ בישיבת 'תפארת ציון' בני ברק)


     ליל ב' דראש השנה.  בבית מציצות האימהות הצדקניות לשעון כדי לבדוק מתי מסתיים 'בין השמשות' ומתחיל 'וודאי לילה' - וניתן להתחיל להכין את סעודת ליל החג. ובבתי הכנסת שקועים האבות בהכנה לתפילת ערבית. למרות אימת הדין, משהו בפנים פחות מתוח. ביום הראשון זהו "דינא קשיא" (דין קשה) וביום השני "דינא רפיא" (דין חלש) - כלשון הזוהר.


     מיודענו, בעל המעשה, יצא מבית כנסת מסוים לשם פנה כדי להאזין לדרשן מיוחד לשמוע שנשא שם דברים בזמן שלפניּ מעריב ומשם פנה לבית הכנסת שלו - שם קבוע מקום תפילתו . עיניו שמורות, מחשבותיו שקועות בדברים הנלהבים ששמע זה עתה. אכן, הפעם התמקד הדרשן בעוצמה לא קונבנציונאלית,  בכוח אטומי, בו מצויד כל יהודי ויהודי.  עודו צועד מקדם את פניו אדם לא מוכר ומבשר לו בשמחה: "מגיע לי 'מזל טוב!' נולדה לי בת. ממש עכשיו. אני חוזר הרגע מבית החולים!" -מזל טוב! מזל טוב! הרבה 'אידישע נחת' (נחת יהודית)! אבל הוא לא בדיוק מבין מיהו המבשר, ומה ענין מצא לבשר דווקא לו בעיצומו של יום הדין...


     אזכיר לך מאיפה אנחנו מכירים - פתח אבי הבת במונולוג קצר : ב'שמחת תורה' האחרון - לפני פחות משנה - התפללתי בבית הכנסת הקבוע שלך. הייתי זר שם. המתפללים - ואתה בכללם - לא הכירו אותי.  בשלב מסוים, לאחר ההקפות, התיישבתם באיזו פינה כמה אברכים ושוחחתם על "חגיגות הילדים" שאוטוטו מתפתחות במקום עם חלוקת ה"פעקאלאך" של חתני התורה...  ישבתי מן הצד מסוגר ודומם. הרגשת בכך, פנית אלי - בלי להכיר אותי - וניסית לצרף אותי לשיחת הרעים. אפילו שאלת למה אני לא שותף לשיחה? באותו רגע לא יכולתי יותר לבלום את הכאב האצור, ולחשתי לך בכנות שנושא השיחה שלכם הוא "חגיגות הילדים" בעוד שאני כבר נשוי מזה שבע שנים אך ללא זש"ק. ממילא - נושא השיחה המתוק הזה לא משותף לנו...  גילית התעניינות כנה במצבי. ובאותה הזדמנות סיפרתי לך שלפי דעות כל הרופאים, ובהתאם לכל הציפיות, אין כל סיכוי שאזכה בילדים.  הזדעזעת.  זה שבר אצלך משהו בלב.  הסתגרת בעצמך ואני רואה כיצד מעיניך יורדות דמעות . פניך נעשו אדומות והתחלת להתפלל מהמקום הכי עמוק בלב, ואני עוקב ומקשיב: "ריבונו של עולם! גרמתי לו לאברך היקר הזה צער. כמובן שעשיתי זאת בשוגג מוחלט - וכי עלה על דעתי מצבו העגום?! אבל ריבונו של עולם, איך אוכל להיות רגוע כאשר השבתתי ליהודי הזה שמחת יום טוב. אני מבקש ממך אבא בשמים, מעומק הלב, שתזכה אותו בזרע של קיימא בזמן הכי קרוב!" - - - נו, אז שלא אחפש אותך כדי לבשר לך שבתפילתך התקבלה?! ובתוך פחות משנה אשתי חבקה בת!


     לא פחות ממה שהצטער מיודענו במפגש הקודם, הוא שמח הפעם שמחה גדולה. "שתזכה לגדלה לתורה לחופה ולמעשים טובים! אה! אך נחת וטוב כל הימים!" "אתה יודע מה?" הוסיף מיודענו "יש כאן בסיפור עוד גילוי קטן של השגחה פרטית. מאיפה אני מגיע עכשיו? אני לא מתפלל בבית הכנסת ממנו יצאתי. לשם הגעתי רק כדי לשמוע דברים מדרשן מיוחד שהפעם התמקד בהוכחה עד כמה כוחה של תפילה שיוצאת מעומק הלב לבקוע רקיעים ולקרוע כל גזר דין רע שבעולם!..." " מי כמונו יודע כעת עד כמה שזה נכון במובן הכי פשוט של המושג. ועכשיו בוא נזדרז לתפילת מעריב - שלא נפסיד 'ברכו' ..."






החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


 


 


     בית שמאי,פוחת והולך,בית הלל,מוסיף והולך,עשה טוב,סור מרע,להתעלות, להתרומם,זבוב,האופה,בשלוה,חינוך הבנים,



אמרי שפר כ"א כסלו ה'תשע"ז


 


ברש"י: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו.  הניצוץ היהודי שטמון בכל אחד, בכוחו לשרוף את הרע שבו. (דברי שלום(





     בשם צדיקים מפרשים בדרך רמז " : והבור ריק" - אם אדם הוא בבחינת ''ריק מכל תוכן ", אין בו מים -" אין בתוכו תורה המשולה כמים (אין מים אלא תורה - הוי כל צמא לכו למים , ) אז תדע לך כי "נחשים ועקרבים יש בו -" יש בו כל מיני נחשים ועקרבים שמסתובבים בתוכו...  כי כמו שהרמב"ם פסק "אין יצר הרע בא אל האדם אלא בלב הפנוי מן החכמה"...





     הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי''ע היה אומר: בעבור בנים טובים אסור להניח אפילו תפילת שמונה עשרה אחת יבשה ללא דמעות. גם אחר נישואיהם יש להמשיך לבקש רחמים גדולים!...





    ושנינו בברייתא (מסכת כלה רבתי) ר' יהודה אומר דרכן של ת"ח, עניו, ושפל רוח, זריז, וממולח. ומפרשינן התם, דכתיב "ממולח טהור קודש", שצריך תלמיד חכם להיות ערב לכל אדם, ולא יהיה כקדירה שאין בה מלח!  כלומר: כי כמו כשחסר מלח בתבשיל הרי כל התבשיל אין בה טעם טוב... כך גם ת"ח שהוא מלא בעניוות שפילות רוח, וכל שלל המעלות שמנו שם חכמים, אבל אם אינו "ממולח" אין בו טעם... שאם שוקע הוא בתלמודו או רץ לעשיית מצוות ואפי' גמ"ח, ובדרכו פוגשו אדם ואומר לו שלום בפנים מסבירות, והלה לרוב טרדתו עונה לו בוקר טוב חמוץ... הרי אין בו טעם טוב, וא"א לקרא לו "טהור קודש" ואימתי נהיה מושלם עם טעם וריח, כשיודע להסביר פנים כראוי בכל מצב, ולכל אדם, בערבות ובשמחה, ושלא יהיו פניו החמוצות בכור ברשות הרבים... ובכך הרי הוא ממולח טהור וקודש!





אזיקים מזהב (הרב אלעד גרין)


האלשיך הקדוש - רבי משה אלשיך סיפר משל המבוסס על סיפור אמיתי:


     באחת העיירות התגורר שופט מפורסם, איש ישר והגון, שופט צדק שגם עזר לאחרים והיטיב עם כולם.  לאותו שופט היה בן שירד מהדרך והתדרדר לפשיעה. התחיל בקטן -  פה גניבה ושם 'סחיבה' ועבר לשודים רציניים. בקיצור הוא נתפס והובא למשפט אצל... אבא שלו.  מה יעשה אביו השופט? לזכות אותו הוא לא יכל ואכן הבן נשפט למאסר ארוך. האב חשב איך יוכל להקל מעליו את בית הסוהר. באותם ימים היו שמים על ידי ורגלי האסורים שרשראות מתכת כבדות,  המחוברות לגולת מתכת גדולה - כדי להגביל עליהם את התנועה וגם למנוע ניסיונות בריחה.  ובכן, ירד האב השופט למחסן בית הסוהר וחיפש שם את אזיקי המתכת הקלים ביותר, כדי להקל על בנו. אם אין באפשרותו להוציא אותו לפחות שלא כל כך יסבול שם.


     ושאל האלשיך - כאשר חתן הולך לחנות תכשיטים לקנות צמיד זהב לכלה - הוא לא מחפש את הצמיד הקל ביותר, אלא את היפה והמיוחד. ככל שהחתן יותר עשיר – כך הוא יבחר צמיד יותר גדול וכבד.  וגביר העיירה כאשר הוא בא לקנות צמיד לרעייתו הוא מבקש מראש מהמוכר - תביא לי את הצמיד הכבד ביותר שיש לך, "מצדי שישקול חצי קילו העיקר שיהיה מרשים ..." רגע, אבל זה כבד ומגביל ויקשה עליה, איך היא תחתוך סלט עם כזה משקל על הידיים? מדוע השופט מחפש את הקל ביותר והחתן מחפש את הכבד?  התשובה ברורה. אזיקים מגבילים, לא נוחים ומציקים. אבל תכשיט - הוא נוח ונעים. האישה תשמח על הקושי והיא תשוויץ בזה לכל רואה - נכון שזה חצי קילו על הידיים, אבל זה חצי קילו זהב! שחתנה קנה לה! -  


     יש כאלה שחושבים שהמצוות הם אזיקים. איך השבת מגבילה - אי אפשר לנסוע בשבת, לא לדבר בפלאפון לא להדליק אש ועוד ועוד.  אם זה אזיקים אז למה כל כך כבד, בשביל מה השבת ארוכה ולא נגמרת.. . לקום כל בוקר להניח תפילין, להתפלל ולברך - אין חופש לפחות חודש בשנה? אוף!  אבל האמת שהמצוות הם תכשיט, מזהב ויהלומים. כל מצווה יהלום, איך ה' שמח בכל יהודי ששומר שבת, איך אבא שבשמים מחכה לכל תפילה ושומר כל הנחת תפילין אצלו בכספת, יהלומים אנחנו אוספים! אם כן ככל שיותר קשה ויותר כבד זה יותר טוב, זאת מצווה יותר מיוחדת. אשרינו שאנחנו עושים רצונו של מלך מלכי המלכים!!


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


ניצוץ,מפוח, צמא,מים,נחשים,עקרבים,יצר הרע,עניו,שפל רוח,זריז,ממולח, תבשיל,



אמרי שפר כ' כסלו ה'תשע"ז


 


אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם”, מסביר החיד”א שיהודי שמתייחס אל דמותם של הראשונים שהיו לפניו כמלאכים, הרי זה סימן שהוא “בן אדם”.





    הדואג לשנה, זורע חיטה. הדואג לשנים,  נוטע מטע. הדואג לדורות, מחנך בניו.





     "הילד איננו ואני אנה אני בא" (לז, ל) - כתוב בספרים שזה רמז על אדם שהולך למות – "וישב ראובן אל הבור" והיינו כשאדם רואה שמתקרבים הימים אשר צריך הוא לרדת אל הבור שהוא נקבר שם, אל מקום עפר רימה ותולעה, והוא רואה כי "אין יוסף בבור" דהיינו שלא הוסיף שום דבר בעבודת השם יתברך וביהדותו, כדי שיהיה לו מה לקחת עימו אל הבור – ואזי נושא הוא את קולו וצועק "הילד איננו" שכבר חלפו ועברו כל ימי הילדות והנערות "ואני אנה אני בא" איך אבוא אל אבי שבשמים מבלי שום דבר. (הרה"ק ר' דוד מזאבליטוב זי"ע)





     הרב בן ציון אבא שאול לא היה מרשה לאף אחד להוריד את הילדים מההסעה לתלמוד תורה. הוא היה מחכה להסעה שתגיע ובבוֹאה, היה מכריז: "פתיחת ההיכל!". לוקח ילד ילד ומנשק אותו, כשם שמנשקים ספר תורה.  





 הֱוֵה גבִיר לאַחֶיָך" (בראשית כ"ז, כ"ט) (מתוך לב ישראל(


     הרה"ח רבי נחמן יוסף וילהלם זצ"ל סיפר, שקודם עלותו לארץ ישראל הוא נסע להרבה מצדיקי הדור לקבל מהם ברכת 'צאתכם לשלום '. במהלך נסיעותיו, הגיע לחצר הקודש של הרבי מקרלין, האדמו"ר רבי ישראל מסטאלין זי"ע, המכונה בפי חסידי קרלין - "הפרנקפורטר", על שם מקום מנוחתו. כשהגיע רבי נחמן לבית הרבי, מצא את דלת חדרו פתוחה לרווחה, הציץ פנימה וראה את הרבי יושב בראש השולחן, וסמוך אליו יושב אדם זקן. הזקן סיפר לרבי עובדות ומעשים מצדיקים שזכה להכירם, הוא דיבר בקול וניתן היה לשמוע את כל מהלך שיחתו.


     "בדידי הוי עובדא", סיפר הזקן: "מעשה אירע אצל זקנו של הרבי, האדמו"ר בעל ה 'בית אהרן' זי"ע. שנה אחת הקדים החורף לבוא, ומראש השנה החלו לרדת גשמים עזים,  רוחות סוערות השתוללו בחוצות, וכפור עז שרר. תוך ימים ספורים התכסתה העיר קרלין והסביבה במעטה לבן. שלג כבד הצטבר על גגות הבתים והפך עד מהרה לקרח מעוצמת הקור.  חג הסוכות עמד בשער, ובאזור לא ניכרה שום תכונה לקראת החג. גם אותם בתים שהיו להם סוכות מוכנות, ומעל הסכך היה צריך רק להזיז את ה"שלאק" - לא ניתן היה להזיזם.  בליבי גמלה ההחלטה, סיפר הזקן, לעשות כל שביכולתי כדי שה'בית אהרן' יוכל לקיים את מצות הסוכה. נעמדתי על הגג בקור העז, וחרפתי את נפשי. עמלתי ויגעתי במשך שעות וימים לשבור את ערימות הקרח שהצטברו. גירדתי עוד קצת שלג ועוד קצת, עד שלאחר עמל ויגיעה עלה בידי לנקות את כל הגג. הזזתי את ה"שלאק", וכיסיתי את הסוכה בסכך כשר.


     בדיוק באותו היום ערב סוכות היה, השמים התבהרו והשמש יצאה להאיר. כשהסוכה היתה מוכנה ומקושטת - נכנסתי לבשר לרבי את הבשורה הטובה שהסוכה מוכנה.  האדמו"ר הבית אהרן קם מכיסאו, יצא לחצר, וכשראה את הסוכה מוכנה - קרנו פניו הטהורות מאושר ושמחה. הוא פנה אלי ואמר: 'יש בידך לבחור אחת משתי האפשרויות: לזכות להיות "עמי במחיצתי בגן עדן", או לבחור בעשירות מופלגת לך ולזרעך, ולעולם לא יחסר לך ממון.  אפילו כשתהיה בדרכים, תכניס את היד לכיס ותמצא כסף'. על אתר עניתי שאני בוחר בעשירות!" סיים הזקן ואמר: "מה אומר ומה אדבר, ברכתו של הצדיק התקיימה במלואה. מעולם לא היה חסר לי כסף, שפע רב הושפע לי ולבניי!!"


     אבא זצ"ל, כשהיה מספר את הסיפור היה מסיים ואומר: "הרבה שנים לא הסכמתי ולא ירדתי לסוף דעתו של אותו זקן וחסיד. היתה לו האפשרות לבחור בדבר הגדול ביותר, לשהות במחיצת הרה"ק הבית אהרן, מי יוכל לתאר את גודל התענוג והאושר לשהות בהיכלו של הרבי?!  איככה העדיף, את העשירות, תענוג חולף ועובר, על תענוג רוחני לנצח נצחים???"  לאחר שנים, סיפר את המעשה למחותנו הרה"ח רבי יוסף קנובליך זצ"ל, מחשובי חסידי בעלזא וממקורבי הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע.  להפתעתו, הגיב רבי יוסף ואמר: "הצדק עמו וטוב עשה שבחר בעשירות.  גם אני, אמר רבי יוסף, אם היו נותנים לי לבחור בין שתי הברירות, הייתי בוחר בעשירות". אבא הרים את גבות עיניו בהבעת פליאה...  אולם ר' יוסף קרא את מחשבותיו ואמר: "אם היה בוחר להיות "עמי במחיצתי" הרי את נפשו הציל, ולעצמו היה "מסודר" במנוחה נכונה. מה שייך יותר טוב מזה? אבל איזו תועלת היתה צומחת מזה לאחרים?!  אבל בזה שבחר בעשירות, יכול היה לגרום הנאה להרבה יהודים. לעזור לאלמנות וליתומים, לסייע בהכנסת כלה, ועוד הרבה הרבה צדקות וחסד , נו... הפטיר ר' יוסף, מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או לעזור לעשרות ומאות אנשים בצדקה וחסד!" " בתשובה זו", אמר אבא, "הבנתי את עומק מחשבתו ומהלך חייו של מחותני רבי יוסף קנובליך זצ"ל.


 


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


מלאכים,בני אדם,זורע חיטה,נוטע מטע,מחנך בניו, עפר,רימה,תולעה,תלמוד תורה,ספר תורה,




אמרי שפר י"ט כסלו ה'תשע"ז


 


 


 אי אפשר להיות מטאטא ,ולהישאר נקי.


     אם אדם מרגיש שהכול מגיע לו, אזי כל דבר קטן אשר קורה עמו שלא כפי רצונו,  מעציבו וטורדו, וגם הטובות שהוא מקבל, אינם עושים אצלו שום חידוש.  אך כשהאדם חי בתחושה ששום דבר לא מגיע לו, או אז כל מה שייעשה עימו לא יעכיר את רוחו, ובוודאי כשתבוא לו איזה טובה, ולו הקטנה ביותר, ירגיש היטב את חסדי השי"ת עמו, ויתמלא ברגשי אהבה ל ד' והשמחה תפרוץ מליבו ! (רבי זלמן בריזל זצ״ל)





     בנימין לא השתחווה לעשיו, ידועים דברי המדרש (אסתר רבה ז, ח(,  שהמן טען למרדכי: "מדוע אינך משתחווה לי, הרי יעקב זקנך השתחווה לעשיו זקני ?!" והחזיר לו מרדכי: "אני בן אחר בן עד בנימין, ובנימין עוד לא נולד כאשר השתחוו לעשיו, לכן אני לא משתחווה!"





    הרה"ק ר' משה לייב מסאסוב זצ"ל מבאר איפה ראינו עוד שיעור מעניין כזה שתכלה רגל מן השוק, ורק בחנוכה כתיב שיעור כזה אלא ההסבר הוא, האם זה הגיוני שי"ג בחורים מנצחים ארבעים אלף ראשי גייסות. אלא, הגיע הזמן שנפסיק להסתובב בשווקים וברחובות עבור הפרנסה, כי ממילא רואים שכל הסברות לא עובדות אז נתחיל לבטוח בד' וזה לומדים מחנוכה, וזהו השיעור עד שתכלה רגל מן השוק.





כי בשמחה תצאו (ש. פכטר)


     כל בוקר במשך שנה ראיתי אותה, בשבע בבוקר כשהורדתי את הילד שלי במעון,  היא עמדה שם בקצה השביל, כולה מרוגשת. שביס יוקרתי, וחיוך על הפנים.  היא עמדה וחיכתה בסבלנות, בזמן שהכנסתי את הילד למעון, כשיצאתי מהמעון ראיתי אותו, את בעלה יוצא מן התפילה, היא מברכת אותו, וביחד הם ירדו לכיוון הבית שלהם.  ככה במשך שנה שלימה. טוב, נו, יש לה עודף זמן, אמרתי לעצמי. עד שיום אחד לא התאפקתי וניגשתי אליה . וגיליתי לתדהמתי כי מדובר באימא למשפחה ברוכת ילדים!!!! שמידי בוקר היא מקפידה לחכות לבעלה שחוזר מן התפילה, עם חיוך לבושה כמעט בגדי שבת . ככה היא מתחילה את היום, ככה היא מחנכת את הילדים שלה.  השבוע נזכרתי בה, ערב שבת, לבשל בשמחה, עם חיוך על הפנים, לקדם את בני הבית,  כי בשמחה תצאו - אמר הרה"ק מקוצק, כי בשמחה תצאו מכל הצרות. 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


 


מטאטא,חידוש,תחושה,טובה,בנימין,משתחווה,השוק,חנוכה,ראשי גייסות, שווקים,רחובות,



אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ז


 


  במסכת שבת דף כ"א נאמר: "מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה..." את דברי הגמרא הללו – מסביר ר' מאיר שפירא מלובלין כך: מאי חנוכה? - מהו סודם של ימי החנוכה? דתנו רבנן! - את הכוח לעמוד איתנים אל מול הקמים עלינו, אנו מקבלים מ"תנו רבנן", לימוד התורה ושמירת המצוות, רק כך נוכל להם!


     הקשר בין אותיות האל"ף בי"ת לחג החנוכה? החיד"א מביא בספרו "מדבר קדמות" כי עניין נס חנוכה, מרומז גם בכל כ"ב אותיות הא"ב בצורה הבאה:


     א ב ג ד ה ו ז ח - עולה מניינם לשלושים ושש, כמניין הנרות שמדליקים בחנוכה, ללא השמש.


     ט - נר חנוכה מצווה להניחו למטה מעשרה טפחים, היינו בטפח ה "ט".


     י כ ל מ נ ס ע פ - ר"ת: יוד כשר, למעלה מעשרים: נר, סוכה, ערוב, פסול.


     צ ק ר ש ת - ר"ת: צורך קדושה, ראוי שמש תוסיף.


     "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו" כי נע"ם ראשי תיבות נר עני מזוזה". וכל זה מדובר בנתינת צדקה, כפי שהסברנו לעיל שיוכל העני לקיים מצוות נרות חנוכה ולפרסם הנס. וכן נפסק להלכה: "מרבים בצדקה בימי חנוכה כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו על ידי הצדקה ובייחוד ללומדי תורה העניים להחזיקם" (קיצור שולחן ערוך קלט, א).





     ידוע שנר חנוכה רומז על אור התורה כדכתיב: "נר מצווה ותורה אור". וזוהי המצווה להדליקם בחנוכה לזכר הניצחון על היוונים שמטרת גזרותיהם הייתה 'להשכיחם תורתך'. והנה, חכמת התורה אינה כשאר החכמות, שבשאר החכמות כששומﬠ אדם איזה מושכל מחכם אחד ונתפס הדבר בשכלו, שוב אין מן הצורך לו לחזור עליו כי לא יתווסף לו שום חידוש בדבר יותר ממה שלמד. מה שאין כן דברי תורה, אם שמﬠ איזה מושכל מרבו, אם יחזור על לימודו ויתבונן בו שוב, אזי יתווסף באותו לימוד אור חדש והשכלה נוספת (ﬠיין זוהר בראשית קצב), כי דברי תורה 'חיות הנה' ומולידות בכל פעם אותיות וטעמים חדשים מתוקים מדבש ונופת צופים. וזהו שאמרו חז"ל: "מצות חנוכה" - אור התורה.





הגידול שנעלם...  (להתעדן באהבתך, גליון 140)


רחל היא ילדת חמד בת תשע, עד מאה ועשרים. אביה, הרב אהרן שילה, מחנך ידוע בבני ברק, בן תורה נעים הליכות. 


רחל נתקפה בכאבי ראש איומים. לא הועילו הכדורים והסירופים לשיכוך כאבים, והיא הופנתה לבית החולים תל השומר, למחלקה הנירולוגית לילדים. כאבי הראש הסבו לה ייסורים נוראים, שלא שככו אלא במתן מורפיום. הוריה מציינים את הטיפול המסור שקיבלה, כאשר רופאיה מנסים לעמוד על סוד המחלה. האם זה חיידק שתקף או וירוס אלים, אולי אוטם בדרכי הדם, אולי גידול ממאיר רחמנא לצלן. ערכו בדיקת אמ.אר.איי יקרה שהצביעה על גידול ענק, המכסה רבע משטח המוח. ערכו בדיקת ביופסיה פולשנית, ולא מצאו סימוכין לגידול. כאבי הראש התאימו לתקיפת חיידק, בדיקות אחרות אוששו את הנחת הווירוס .''אנו יורים באפלה", הודו הרופאים לנוכח הממצאים הסותרים. יעצו להורים לפנות אל פרופסור גומרי, מהדסה עין כרם, שהוא גדול המומחים בארץ לקריאת ופענוח בדיקת אמ.אר.איי. בהנחיית הרבנים פנו להיוועץ ברב פירר, בעל הידע המקיף והמדהים בכל תחומי הרפואה. סקר את כל הנתונים, ואמר: "גשו אל פרופסור גומרי, ואשר יאמר אליכם תעשו!" האב, הרב שילה, ביקש תור בהול להתייעצות ועלה ירושלימה עם כל הבדיקות. הפרופסור סקר הכול בתשומת לב, את כל התוצאות הסותרות והמבלבלות, ובאבחנה קולעת פיזר את הערפלים, גם אם פיזור זה החשיך את עיני האב: זהו גידול ממאיר מזן פלוני שכל התוצאות מאפיינות אותו. גידול זה מתפשט במהירות. לאור התוצאות הנוכחיות מכסה הוא עשרים וחמשה אחוזים מהצד השמאלי במוח, וניתן לחיות – אוי לכאלו חיים – עם כריתתו. אבל אם יתמהמהו עלול הוא להתפשט על כל החלק השמאלי ולפלוש לימני. יש לערוך את הניתוח בהקדם, ויפה שעה אחת קודם! מיד התקשרו עם תל השומר, וקבעו את הניתוח ליום שני הקרוב. מהירות שיא, מחמת דוחק השעה.שב הרב שילה לביתו, ואשתו ראתה בפניו את התשובה. "מתי הניתוח", שאלה. "בעוד חמישה ימים", אמר. "אם כך, לפנינו חמישה ימים לפעולה!" אמרה. ומיד ישבה ליד הטלפון, התקשרה לכל ידידותיה ומכרותיה, והן רבות. ביקשה: "תתקשר כל אחת לחברותיה, ערכו נא "טלפון שרשרת", תאמר כל אחת מזמור כ' בתהלים, "יענך ה' ביום צרה", לרפואת רחל בת תמר!" הבקשה הופצה בתמסורת גלגלי שיניים מתואמים, עברה מעיר לעיר, מקהילה לקהילה, שותפו בה דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים. אף מעבר לים, בצפון אמריקה ובדרומה, עד ליהודים מתבוללים הגיעה, שהתבקשו לפתוח את התנ"ך ולומר את הקפיטל העשרים בתהלים. יום הניתוח הגיע. נערכה בדיקת אמ.אר.איי אחרונה, ונשלחה לפענוח. לראות בכמה התפשט הגידול בינתיים, ולוודא שאכן יכרתו את כולו. ועד שהבדיקה תפוענח יתחילו בניתוח. ינסרו את הגולגולת, יתחילו בכריתה. האם עצרה את מיטת הילדה לפני חדר הניתוח: "לא!" אמרה בתוקף, "קודם תפענחו את הבדיקה!" "גברת", אמרו לה, "אינך מבינה את המצב, כל רגע יקר. הגידול הולך ומתפשט, יש לפעול במהירות האפשרית. צריך להתחיל בניתוח מיד!" והיא בשלה: "קודם תפענחו, אולי חל שינוי, הלא אמרו תהלים!" צחקו, נדו ואף כעסו, אבל נאלצו להמתין דקות יקרות, לעכב הכול. כעבור שעה וחצי הגיעו התוצאות: הגידול הצטמק בשבעים וחמישה אחוזים! בו במקום חתם מנהל המחלקה על תעודת השחרור: גידול שמצטמק אינו גידול ממאיר. האם מצטמררת למחשבה, מה היה קורה אילו פתחו את הגולגולת והיו מתחילים לכרות רבע מוח, ורק בסוף מסתכלים בבדיקה, לראות האם כרתו הכל... האסון נמנע ברגע האחרון. מנהל המחלקה הושיט את תעודת השחרור, וביקש: "תגלי לי, גברת שילה, איזה מזמור בתהלים מחולל נס כזה!"


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


חנוכה,ר' מאיר שפירא מלובלין,אותיות האל"ף בי"ת,השמש,נתינת צדקה, ניצחון,יוונים,אור התורה,


 




אמרי שפר ט"ז כסלו ה'תשע"ז


 


 


   אולי עדיין לא הגעתי. אבל אני יותר קרוב מאי פעם. (שמואל אייזיקוביץ)


     באנו... אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו". כלומר, עשו מגיע יחד עם 400( ת'(, אם נחבר את האות ת' יחד עם עֵ שָׂ ו יצא המילה - 'תִּ וָ ש ע'. ללמדנו, היכן שיש את הצרה שם נמצאת ההצלה, כפי שאנו אומרים בכל בוקר בתפילת שחרית ב'ברוך שאמר': "ה' גוזר ומקיים", דהיינו שבאותה שעה שנותן את הגזרה הקב"ה מקיים את האדם, אך עלינו לזכור אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים כי אין עוד מלבדו.


     בגמ' סוכה [נג, א'] מובא, דהלל הזקן דרש על פסוק זה בזה"ל: תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, אמר כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אמר הקב"ה לישראל, אם אתה תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך, ואם אתה לא תבוא אף אני לא אבוא, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", עכ"ל הגמ' [ע"פ גירסת ה'עין יעקב'].  ובא הלל הזקן ללמדנו, דע"י שאדם בא לביהכ"נ מעשרה הראשונים המביאים את השכינה, אזי מלבד מה ששורה עי"ז ברכת ה' בביהכ"נ [וכמש"נ לעיל], גם שורה ברכה זו במיוחד על כאו"א מעשרה הראשונים מפני שהם הביאו את השכינה, וממילא בשכר זאת גם כשיבואו אח"כ לביתם יבוא הקב"ה עמהם וישרה את שכינתו בביתם, וממילא יתמלא ביתם מברכת ה'. [ומשחרי ימצאונני]


     בעל הטורים כאן כתב בזה"ל: "אבוא" עולה עשרה, לומר שאם אמצא עשרה בבית הכנסת "אבוא אליך וברכתיך" [ברכות ו, א] עכ"ל. וכ"כ ב'אורחות חיים' מלוניל [תפילה סי' ע"ה] וז"ל : טעם למה שאמרו ז"ל [שם כא, ב] כל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה, שנאמר "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", כלומר, כל זמן שיהיו שם כמנין אבו"א והיינו עשרה, "אבוא אליך וברכתיך", עכ"ל [וכעי"ז כתב בקצרה בספר הרוקח עה"ת, עיי"ש[


     הבדלה בסגנון דיבור ושירה, צורת הליכה ולבוש, ועוד ועוד, ככל שאנו 'מצוינים' ומזוהים ביהדותנו, כך תישמר קדושתנו. בפרשתנו מתפלל יעקב הַצִילֵנִי נָא מִיַּד ָאחִי מִיַּד עֵשָו, ואמרו צדיקים שהוא ירא מֵהָאחְוָה יותר ממה שירא מֵהָרֶשַע. הקב"ה יוסיף לְשַבְחֵנּו 'הֶן עָם לְבָדָד יִשְכֹן ּובַּגוֹיִם ֹלא יִתְחַּשָב'. נזכה לשלמות דורותינו, כדרשת ה 'בני יששכר' זי"ע עה"פ בפרשתנו וַיָבֹא יַעֲקֹב שָלֵ"ם, נוטריקון שם לשון מלבוש, יעקב שמר עליהם והם שמרו עליו. לא קל לחנך לשמירת 'מרחק-בלימה' מהעולם המפתה. לחנך ולא לכפות, מתוך אמונה בצדקת דרכנו.! (יחיאל מיכל מונדרוביץ')





     ההיסטוריה מוכיחה, שאל מול "רוחות הקור העזות" שנשבו מן הגויים - אל עם ישראל, בכך שניסו לכפות עליהם לאבד את אמונתם ולמנוע אותם מקיום התורה והמצוות, הם נתקלו ב"עם קשה עורף", שהתעטף בטליתו והתבצר ביתר שאת - באמונתו ובשמירת התורה. לעומת זאת, כאשר האומות פרשו את ידיהם לקראת היהודים וקירבו אותם, דווקא אז הפשירו את "מנגנון ההגנה", והצליחו להשפיע עליהם ולפגוע ב"כף הירך". בשונה מגלות מצרים, בבל, או רומא. דווקא היוונים - על ידי החיבוק שלהם ובעזרת הקדמה ו"תרבות יוון , " פגעה יותר מכל ברוח היהודית והפילה חללים מתוך מחנה ישראל, הלא הם הידועים בכינוי "המתייוונים''. 





"     וַיִּזְרַח לוֹ הַשּמֶשׁ - וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ ". רוצה לומר, דווקא "כשיזרח השמש - וחשכת הגלות מתמעטת והאיר להם, אז הוא צולע על ירכו - פוסעים על שתי סעיפים, ונאה עניותא לישראל עד יבוא גואל צדק. "





     וישלח יעקב מלאכים...' רמז לצדיק ירא ה' שעסק בתורה וקיים מצוות ומעשים טובים ונבראו מלאכים מהמצוות שקיים, הרי ביום פטירתו הוא שולחם כדורון לפניו, ככתוב 'והלך לפניך צדקך'.





אמא לא טעתה (מתוק מדבש, הרב ברוך בוקרה שליט"א. גיליון 104)


     משפחת ברין התגוררה בשכונת בורו פארק, ברוקלין. בשלהי שנת תשס"א החליט אבי המשפחה לשפץ באופן יסודי את ביתם הישן, לצורך כך היה עליהם לעבור למשך מספר חודשים לדירה שכורה. עם תחילת עבודות השיפוצים, אמור היה האב להעביר לקבלן מקדמה בסך עשרים אלף דולר. סכום זה, אותו הוא חסך בעמל רב במשך מספר שנים, הופקד על ידו למשמרת אצל אחד מבעלי קופות הגמ"ח באזור מגוריו.  מר ברין ביקש מרעייתו שתיגש למשרדי הגמ"ח ותפדה את הסכום לצורך תשלום לקבלן.  בשעת בוקר מוקדמת נכנסה הגב' ברין אל משרדי הגמ"ח,  קיבלה את כל הסכום, הניחה אותו בתוך מעטפה לבנה, תחבה אותה עמוק בתוך תיקה ויצאה לקנות עוד מספר קניות הנחוצות לדירה הזמנית.


     בשעת צהרים מאוחרת היא שבה לביתה, בעלה המתין בקוצר רוח למעטפה כדי להעבירה למחרת בבוקר לקבלן, אלא שמיד עם כניסתה של רעייתו הבין כי דבר מה אינו כשורה.  בפנים חיוורות סיפרה לו רעייתו כי היא לא מבינה כיצד אירע הדבר? בשלב מסוים היא הבחינה שהתיק שלה נעלם ובתוכו המעטפה, היא מנסה לשחזר היכן קרה הדבר אך ללא הצלחה.  בני הבית ניסו לצאת לחיפושים בכל המקומות בהם הייתה האם אך העלו חרס בידם, הם חזרו שפופים לביתם והאב הציע כי כולם ישבו ויתפללו לישועת ה'.  כל בני הבית ישבו ואמרו פרקי תהילים ברגש ומעומק הלב. לאחר כשעה ארוכה מתקשר אדם בשם 'ויליאם', האיש אומר כי הוא אינו יהודי וכי הוא מצא ברחוב את התיק והוא מבקש להשיבו אליהם, הוא מבקש את כתובתם ומודיע כי הוא יגיע לביתם בשעות הערב המאוחרות.


     בני המשפחה המתינו והתפללו כי אכן הכסף יימצא בתיק.  בשעה אחת עשרה בלילה נשמעות דפיקות בדלת, בפתח עומד גוי שחום עור ובידו התיק האבוד, הוא מוסר את התיק לבעל הבית, הגב' ברין מבקשת את סליחתם וניגשת עם התיק לחדר השינה, היא פותחת את המעטפה ומוצאת שאכן כל הכסף נמצא ולא חסר אפילו לא דולר אחד. ' כיצד נוכל לגמול לך על חסדך?' שואל מר ברין והאיש עונה כי אין הוא מבקש כל תמורה. 'רק דבר אחד... אני מבקש שתברכו אותי לחיים טובים, ברכה והצלחה' . 'תראו' הוסיף הגוי ' אמי המנוחה הייתה אומרת לנו כבר מילדות כי לברכה של יהודי יש ערך מיוחד, לכן אני מבקש שתברכו אותי מעומק הלב והיה זה שכרי'. מובן שכל בני הבית העתירו עליו ברכות עד בלי די, האיש הודה להם נרגשות ופנה לשוב לביתו.


     עם הגיעו לביתו סיפר הגוי לאשתו את כל אשר עבר עליו,  האישה במקום לשמוח בשמחתו על הברכות שקיבל לעגה לו 'טיפש שכמוך, מה שווים הברכות של היהודים הללו?  היה עדיף לך לקחת את הכסף... ידעתי שבעלי טיפש אבל לא תיארתי שעד כדי כך.' האישה הוסיפה ללעוג לו אך הוא לא התייחס אליה והלך לישון.  והנה באמצע הלילה מתעורר ויליאם משנתו כשהוא לופת את בטנו וגונח מכאבים עזים.  האישה שהתעוררה, במקום להשתתף בצערו סנטה לעברו 'מה הועילו לך הברכות של היהודים', והוא תוך כדי כאביו האיומים עונה לה 'אמא שלי אף פעם לא טעתה וגם הפעם אני בטוח שהיא לא טעת. ויליאם לא ישן כל אותו הלילה כשהוא מתפתל מכאבים ולא מבין מה מקורם. עם אור ראשון מתקשר ויליאם למנהל במקום עבודתו ומודיע כי הוא לא חש בטוב ולכן הוא לא יגיע הבוקר לעבודתו, במקביל הוא מתקשר למוקד הרפואי וקובע ביקור בית של רופא.  חלפה שעה ארוכה והרופא מתבושש להגיע... ויליאם לא מבין והחל לחשוב 'אולי אשתי צדקה? אולי באמת אין ממש בברכתם של היהודים ?' תוך כדי מחשבה מצלצל הטלפון, על הקו הייתה אחותו שנשמעה היסטרית לחלוטין 'הו תודה לא-ל... ויליאם אחי היקר אתה בבית? הכל בסדר אתך?'


     מה שקרה הוא שבאותו הבוקר, אחד עשר בספטמבר למניינם, אירע הפיגוע הנורא במגדלי התאומים בניו יורק ע"י מחבלי אלקעידה.  המשרד בו עבד ויליאם היה ממוקם בקומה השמונים ותשע של אחד הבניינים, כל יושביו נקברו יחד עם עוד אלפי אנשים באחד האסונות הנוראים בכל הזמנים. כשכולו אחוז צמרמורת ומרוגש עד עמקי נשמתו, התקשר ויליאם למשפחת ברין והודה להם בחום על 'כאבי הבטן' להם הוא 'זכה' 'בזכות' ברכתם. ואז הוא הוסיף ואמר: ' כעת אני יודע שאמא שלי לא טעתה, ברכה של יהודי שווה הרבה יותר מכסף... היא שווה חיים כפשוטם!'. את זה הגויים יודעים, אך האם אנו יודעים זאת?





המכתב שמוען ל'אבינו שבשמים' (סיפר המגיד ר' פסח קראהן בשם מרן הגר"י קמינצקי זצ"ל (והובא בספרו 'מסביב לשלחן המגיד' ובספר 'אור דניאל'),


     בעיירה מיר השוכנת ליד הגבול שבין פולין וליטא, גרה נערה שהתייתמה בגיל צעיר. כשבגרה הנערה והגיעה לגיל השידוכין נתקלה בקשיים רבים במציאת השידוך. הקושי התעצם כאשר כל חברותיה נישאו זה מכבר והיא נשארה רווקה. נתונים שונים גרמו לעיכוב השידוך, היא הייתה נמוכת קומה, ענייה ויתומה, אבל הסיבה שהקשתה ביותר, הייתה שאיפתה האיתנה להינשא לאדם שיקדיש את חייו ללימוד התורה. כדי להינשא לאדם כזה היא הייתה זקוקה לתמיכה כלכלית מצד משפחתה, אך ללא אב, לא היה מי שיוכל לסייע לה להגשים את חלומה הנעלה. למען מטרה זו יצאה הבחורה לעבוד כספרנית, וניסתה לחסוך את רוב הכסף שהרוויחה.


     השנים נקפו, חברותיה הקימו בתים והיא נשארה בודדה ועצובה, ועל אף כל זאת לא ויתרה על שאיפתה הטהורה להינשא לבן תורה. יום אחד כאשר ישבה בספרייה מהרהרת ברוע מצבה, ומנסה לחשוב מה עוד ניתן לעשות, עלתה מחשבה בלבה, כי רק ריבונו של עולם יוכל לעזור לה. היא אמנם הרבתה בתפילות, אבל תמיד הסתמכה על השתדלות נוספת שתוכל לעזור, כעת הגיעה למסקנה ששום השתדלות אין בכוחה להושיע מלבד עזרתו יתברך.  החליטה לכתוב מכתב לאחד היחיד שיכול לעזור לה, לאביה שבשמים...  על דף נייר שהיה מונח לפניה רשמה את כל התפילות שהיו שגורות בפיה בשנים האחרונות, והנייר שימש לה כפורקן למטען הכאב שנשאה בליבה. שוב תיארה היא את סוג הבעל שחיפשה כל כך: שקוע בלימוד,  בעל מידות טובות אשר לא יראה את עניותה כנטל.  את כל כוחות לבה השקיעה בכתיבת מצבה האומלל. היא סיימה את המכתב במילים: 'אתה ה' מפרנס עניים ומגביה שפלים ודאי תוכל להיענות לתפילותיי. אני סומכת עליך בכל עת, בתך המסורה שיינא מרים '. היא הכניסה את המכתב לתוך מעטפה אשר עליה כתבה מבחוץ לכבוד 'אבי שבשמים', ושמה פעמיה לעבר הגינה שמחוץ לעיירה מיר.  שם נעמדה והחזיקה את המכתב ברפיון לכיוון האוויר שמעליה, וברגע שהרגישה במשב רוח, פתחה את ידה והביטה כיצד מכתבה נישא ברוח...  אחר כך שבה מיד לביתה, באמונה תמימה כי המכתב יגיע ל'יעדו.


     ימים אחדים אחר שיגור המכתב, יצא אחד מתלמידי ישיבת מיר לשוח בשדה, תוך כדי שינון הסוגיה שעסק בה. לפתע, צדה את עיניו מעטפה סגורה שהייתה מונחת בין השיחים. הוא התכופף להרימה כדי לקיים מצות השבת אבידה ומה מאוד הופתע כשראה מכתב שמיועד ל'אבי שבשמים'. סקרנותו גברה עליו והוא פתח את המכתב וקרא אותו בהתפעלות. כמה וכמה פעמים קרא את המכתב והתרגש מהכאב והכנות שבהם נכתב. כשחזר לבית המדרש, ניגש להתייעץ עם ראש הישיבה, לימים רבה של מיר, הג"ר אליהו ברוך קמאי זצ"ל. הבחור הביע בפניו את הסכמתו לשאת נערה זו לאישה. הבירורים נעשו והוא נשא לאשה את כותבת המכתב אף על פי שהייתה מבוגרת ממנו בשש שנים!  כפי שייחלה הנערה, התעלה בעלה הצדיק, הלא הוא ר' יצחק יחיאל דוידוביץ והגיע למעלות גדולות בתורה וביראה, לימים נעשה למשגיח של ישיבת מינסק, והיה לרבם של מנהיגי הדור באמריקה הגר"י קמינצקי,  הגר"י רודרמן והגר"א קלמנוביץ זכר צדיקים לברכה.


     מעשה מרטיט זה סיפר המגיד ר' פסח קראהן בשם מרן הגר"י קמינצקי זצ"ל, וכולו חיזוק עצום בהבנת כח התפילה ומעלתה. אם ישכיל האדם להשתמש בכח זה, לדעת שרק הקב"ה הוא ואין בלתו יכול להושיעו, ולהרגיש מכח זה קרבת ה' בכל תפילה ותפילה, הרי שימנע מעצמו סיבות ל'מעוררים' שאין דעת אנשים נוחה מהם.


 


 


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


קרוב,ברוך שאמר,גוזר ומקיים,שמח, רוחות,קור,העזות,מחנה ישראל,צולע,



אמרי שפר ט"ו כסלו ה'תשע"ז


 


 


אלוף נחת. בדרך הלצה, למה אנו מאחלים "אידישע נחת", מפני שאלוף נחת היה מצאצאי עשו, ולכן אנו אומרים לא נחת כזה ח"ו רק אידישע נחת.





      ויקן את חלקת השדה. הגר"י אברמסקי זצוק"ל סיפר שכאשר בא להתיישב בארץ הקדש קנה חלקת אדמה קטנה בגליל מפני דבריו הקדושים של האבן עזרא בפרשתנו על הפסוק "ויקן את חלקת השדה" וגו' "חלקת השדה חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא" עכ"ל האבן עזרא. ואמר הגר"י אברמסקי זצוק"ל שאף פעם לא היה שם ולא ראה את החלקה, ולא קנה אותה אלא רק מפני דברי האבן עזרא. (משמר הלוי עה"ת(





     ורוח תשימו בין עדר ובין עדר. אומרים חז"ל שיעקב התפלל שאם ח"ו נגזר על ישראל צרות, לכל הפחות שלא יהיו הצרות בפעם אחת רק רווח יהיה בין צרה לחברתה.





    יש אומרים ויירא יעקב מאד ויצר לו, שיעקב הצטער על זה שהוא מפחד כלל, אחרי שה' הבטיח לו לשמרו.





המזוודה היקרה (תודתנו לדניאל גראסקי מירושלים, נכדו של בעל המעשה)


העיקול היה חד. גלגלי הרכבת הנוסעת במלוא המהירות חרקו, והקרון נטה הצִדה מעט. חפצים החלו ליפול. צבי-אלימלך שונפלד, המכונה הירשל, הרים את מבטו לעבר המזוודה שלו בדיוק ברגע שזו החלה לנוע ממקומה. הוא זינק לעברה, אך זה היה מאוחר מדיי. המזוודה התעופפה היישר לעבר החלון הפתוח ונפלה החוצה.


"התפילין!", נמלטה זעקה מפיו. "התפילין שלי במזוודה!".


אלה היו הימים שאחרי מלחמת העולם השנייה. הירשל התנער מן הגיהינום שעבר בשנות המלחמה והחל לפעול למען יתומי המלחמה ששרדו. הוא וחבריו אספו ילדים יהודים שנותרו בחיים והביאו אותם לבוקרסט, בירת רומניה. עתה ליווה קבוצת ילדים יהודים מדרבצן שבהונגריה לגרוסוורדיין שברומניה.


מה עושים עכשיו? התפילין! הוא שמר עליהן מכל משמר, במאמצים על-אנושיים, גם בשעות הקשות ביותר. עתה פתאום נלקחו ממנו בדרך מטופשת כל-כך.


הוא זכר היטב את הרגע שבו נכרתה ברית בינו ובין התפילין שלו. זה היה כאשר גויס למחנה כפייה. הוא וכמה מחבריו החליטו שלא להכניס לפיהם מאכלי טרֵפה. בקושי רב הצליחו לשרוד, על-ידי שהחליפו את מנות המרק הדלוח במעט לחם. או-אז גמלה בלבו ההחלטה שלא לעזוב את התפילין ולו לרגע אחד. לעיתים, כששמע על ביקורת מתקרבת, הטמין אותן בשלג. כל פרידה כזו מילאה אותו חרדה ששוב לא ימצאן. אך בדרך נס התפילין תמיד המתינו לו. רבים זכו להניח אותן בהיחבא, במסירות נפש ממש.


עם התמורות במצב הלחימה נשלחו הירשל וחבריו לחזית. שם אולצו לכרות שוחות, לפרק מוקשים ולהציב מכשולים נגד טנקים. הם היו בין הפטיש ובין הסדן. מולם הרוסים היורים לעברם, ומאחוריהם קלגסי השטן הנאצי, המשגיחים עליהם בשבע עיניים לבל יברחו. גם אז לא נפרדו הירשל והתפילין. הוא החזיק אותן על גופו, בכיס אחד תפילין של יד ובכיס השני תפילין של ראש.


בחורף תש"ד (1944) הגבירו הגרמנים את קצב משלוחי המוות של היהודים האומללים. הירשל וחבריו, שהיו עתה בהרי הקרפטים, החליטו להימלט. יום אחד ניצלו רגע של היסח הדעת וברחו ליערות. שם חפרו מחפורות מוסוות והסתתרו. בלילות היו מסתננים אל הכפרים הסמוכים, מתחננים לעזרת האיכרים ומבקשים מעט לחם או תפוחי אדמה כדי להחיות את נפשם. הללו ריחמו על האסירים הנמלטים, נמנעו מלהסגירם לידי מבקשי נפשם והעניקו להם מזון.


הימים חלפו בדריכות גדולה. הגרמנים סיירו ללא הרף ביערות במאמץ ללכוד את היהודים הנמלטים. בוקר אחד, כשסיים הירשל את תפילתו והעביר את התפילין לידי אחד מחבריו, נשמעה נביחה. המסתתרים בבונקר קפאו בפחד. אחרי הנביחה נשמעו פסיעות מתקרבות. כעבור רגעים שמעו את פסיעות הגרמנים מעל ראשיהם. הם כלאו את נשימותיהם והתפללו בלחש.


ופתאום פרץ כלב לתוך המחילה. היהודים נסוגו בבעתה לאחור, מביטים בחיה מטילת האימה, שאומנה לשסע בני-אדם לגזרים. זהו, בא קיצם.


לתדהמתם, הכלב לא השמיע קול. הוא עמד מולם כמשותק, לא הניע איבר. ולפתע הסב את ראשו כמחפש את פתח היציאה. הירשל סימן לחבריו והללו הצטופפו כדי לאפשר לכלב לזהות את דרכו. כעבור רגע כבר לא היה שם. דקות ארוכות עוד ישבו קפואים, עד שצעדי הגרמנים נדמו. רק אז קלטו את גודל הנס. "זה בזכות התפילין", אמרו זה לזה.


והנה, דווקא עכשיו, כשכל אימי המלחמה כבר מאחוריו – התפילין אבדו. דמעות זלגו מעיניו. "ארד מן הרכבת ואלך לחפש את המזוודה", אמר בנחישות לחברו. "יצאת מדעתך?", ניסה הלה להניא אותו מן הרעיון, אך לשווא. בתחנה הקרובה ירד הירשל מן הרכבת והחל לצעוד על המסילה בדרך ההפוכה.


זמן רב צעד, אך הוא לא חש כלל את העייפות. ופתאום הבחין במזוודתו בשולי הדרך. בשמחה גדולה מיהר לפותחה, ולא היה קץ לאושרו כשנשק לתפילין היקרות. הירשל פנה לשוב לתחנת הרכבת. כעת היו צעדיו קלילים יותר. בתוך כמה ימים הגיע לגרוסוורדיין, ומשם התעתד להמשיך את מסעו לבוקרסט.


כמעט עלה לרכבת הנוסעת לבירה, ופתאום חש מישהו אוחז בו מאחור. "הירשל", שמע לחישה, "אל תעלה אל הרכבת!". הוא הסב את פניו וראה מולו אחד מחבריו הצעירים. הלה היה נסער. "השלטון הקומוניסטי, שהשתלט על רומניה, החל לרדוף אותנו. סוכני חרש ממתינים ליד דירתך. כמה מחברינו כבר נתפסו".


"אני לא מאמין", מלמל הירשל, "התפילין הצילו את חיי פעם נוספת!". הוא סיפר לחברו מדוע ירד מן הרכבת. כשסיים, ביקש החבר הנרגש להניח את התפילין. "בשמחה", השיב הירשל.


כעבור זמן מה חזר הצעיר ועיניו לחות מדמעות. "אני מוכרח להתוודות לפניך", אמר להירשל. "מאז המלחמה לא הנחתי תפילין; אבל מהיום והלאה אני מקבל עליי שלא להחסיר יום אחד בלי להניח תפילין!".


הירשל היגר לארה"ב והקים משפחה גדולה. הוא נפטר בשנת תשע"ג, בהיותו בן 98.


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


אידישע נחת,אלוף נחת,להתיישב,חלקת השדה,עדר,צרות,מפחד,מזוודה, התפילין,



אמרי שפר י"ד כסלו ה'תשע"ז


 


  אמר ה' ליעקב אל תירא עבדי יעקב". ואיתא בשם בעל התניא, בשבת בני ישראל הם במדרגה הגבוהה של ישראל, ובמוצאי שבת יורדים שוב למדרגה הנמוכה של יעקב, ולכן מזמרים באותה שעה "אל תירא עבדי יעקב", שלא לפחד כלל, גם כאשר נמצאים במדרגות הנמוכות.


     המשגיח דלייקווד, הגה"צ רבי נתן מאיר ווכטפויגל זצ"ל, סיפר ששמע ממרן ראש הישיבה רבי אהרן קוטלר זצ"ל, שבשעת מלחמת העולם הראשונה באו רבים אל ה"חפץ חיים" ושאלוהו אם זהו הקץ, וזוהי מלחמת גוג ומגוג? אמר להם ה"חפץ חיים": שאחרי מלחמה זו תהיה הפסקה, ואחר כך שוב תפרוץ מלחמה, אחרי כן יהיה הפסק נוסף ואחריו תהיה מלחמה נוספת, ועם המלחמה ההיא יבוא המשיח!





     הרבי הרש"ב אמר לבנו, הרבי הריי"צ: מי שלומד שלושים מאמרים למגרס, למד שלושים מאמרים. מי שלומד מאמר אחד שלושים פעמים בעיון — המאמר לימד אותו. והרי זו תכליתו של הלימוד.





"     וישלח" (ל"ב ד'). ידוע כי המלה 'וי' מרמזת על עצבות, ואין לאף יהודי להיות בעצבות אלא בשמחה כמש"כ "עבדו את ד' בשמחה" (תהלים ק' ב') לכן צריך כל יהודי לדעת "וי- שלח" את העצבות שלח ממך. )רבי נפתלי מרופשיץ(





כשאבא לילד חולה השליך נעל על תמונת הרב (גד שכטמן)


מעשה בהורים אשר בנם המתמיד גילה סימנים מדאיגים של עייפות וחוסר ריכוז. הם הביאוהו לבדיקות אצל רופא שפניו היו חמורות סבר: "אני מאבחן פגיעה מוחית קלה אצל בנכם, וישנו חשש רציני שהמדובר בגידול מוחי" קבע ובישר.

משך שעה ארוכה עמדו ההורים דוממים. ההלם היה נוראי.

החלו ביקורים תכופים אצל רופאים ואשפוזים ממושכים ובדיקות שאינן נגמרות. האב היה בעברו ממשפחה שומרת מצוות והתרחק מעט. כעת יעץ לו ידיד לכתוב לרבי מליובאוויטש את הבשורה הקשה ולהמתין לתשובתו.

כעבור ימים מעטים הגיעה תשובה פשוטה לכאורה. הרבי כדרכו ענה:

"אזכיר עה"צ" (על הציון). ופירושם של דברים: הרבי מבטיח להזכיר את העניין לברכה כאשר יהיה על הציון של חותנו, הרבי ריי"צ מליובאוויטש זי"ע.

ההורים התאכזבו מעט. ציפו לעידוד ולמשהו מעשי יותר. להבטחה בהירה. הוסבר לו שבתשובה כזו יש תקווה רבה. סימן שהרבי עושה מעשים שמימיים לבשורות טובות עבור הילד היקר. אבל כשהגיעו תוצאות הבדיקות היה המצב עגום. הרופאים לא נותנים כל תקווה. הדברים ברורים וחדים. הילד חולה במחלה ממארת, ולדבריהם נותרו לחייו רק שבועות אחדים...

ההורים מתהלכים כסהרוריים. שוב פונים אל מזכירות הרבי. בוכים על נפש הילד. ושוב משיב הרבי: "אזכיר על הציון".

המזכיר, דרכו עברה תשובת הרבי, מסביר לאב המודאג שנוסח תשובה זו אומר כמעט מפורשות "יהיה טוב". ההורים שבים אל מיטת בנם חדורים אמונה, בתקווה לראות שינוי לטובה.

עברו מספר ימים ומצבו של הילד לא השתפר. להיפך, הייתה ירידה תלולה. בשעה של חילוף משמרות, כשהאב שב לביתו למנוחה קצרה וטרופה הוא צונח תשוש אל הכורסה חולץ את נעליו מבלי לנסות אפילו להתיר את השרוכים.

כשהוא בוהה בחלל החדר ננעץ מבטו בתמונה התלויה מולו. תואר פניו של הרבי מליובאוויטש ניבט ממנו כשחיוך נסוך על פניו.

"הברכות שלך לא עוזרות, המצב רק מחמיר!" מצא את עצמו האב צועק אל התמונה... "אתה מחייך אבל אני לא יכול לחייך".

זעם ותסכול מילאו את מדעיו. ידו נשלחה כמו מעצמה אל הנעל המונחת בסמוך לו, הרימה והשליכה בחבטה אל התמונה...

מי יוכל לשפוט אב שבנו מוטל על ערש דווי...

כעבור שנתיים מאז:
למרות התחזיות הקודרות של הרופאים החל הילד מתאושש פלאים. תוך זמן קצר חזר לבריאותו. החיים חזרו למסלולם הרגיל. ההורים לעיסוקיהם והילד ללימודיו. כעת ממתינים לרגע בו יעברו לפני הרבי מליובאוויטש ויקבלו ממנו דולר לצדקה ולברכה.

והנה הם עוברים לפני הרבי. לא הספיקו לומר מילה והרבי פונה אליהם בחיוך אבהי: "נו, מה שלום ילדכם?"

ההפתעה הייתה גדולה: איך הכירם הרבי? וכיצד זוכר הוא את שעבר עליהם? האב התעשת מיד והשיב: "ברוך השם, הכול בסדר, בזכות ברכתו הקדושה של הרבי".

הרבי חייך חיוך רחב למשמע הבשורה הטובה, ואמר בפשטות ובחיבה:

"נו, ברוך השם", ובקול נמוך מהרגיל, הוסיף לאמור: "אך את המכה אני עדיין מרגיש"...
  


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


אל תירא,ישראל,המשגיח,מלחמת העולם,גוג ומגוג,המשיח,מאמרים,עצבות, בשמחה,



אמרי שפר י"ג כסלו ה'תשע"ז


 


 


 "איֶזהו מכבד? המכֵבד את הבִּריֹות (אבות א,ד). זה לא רק תוצאה אלא גם הוכחה. אדם שמכבד את הבריות זה מוכיח שהוא באמת מכובד ואין לו בעיה לכבד אחרים!.





     ''אם תהיו כמונו להימול לכם כל זכר'' (לד,טו) - מפני מה היו צריכים בני יעקב לנקום באנשי שכם בדרך מרמה ולהשיא להם את העצה שיימולו? וכי לא היה לאל ידם של בני יעקב הגיבורים לגבור עליהם אף בלא שהיו נימולים? והשיב על כך ר' יונתן אייבשיץ: אילו הרגו את אנשי שכם שאינם נימולים, היה קם רעש בעולם, סערה של מחאות: לא כן, כשאנשי שכם נימולו ונודעו כיהודים, שאז היו בני יעקב בטוחים, שלא יאונה להם כל רע: "על רציחת יהודים לא תהיה בעולם תגובה כלשהיא".  (אהרון כהן)





     ויבא יעקב שלם עיר שכם (לג יח) - ראשי תיבות של המילה שלם: שם, לשון, מלבוש (ש.ל.מ=שלם), יעקב לא שינה את שמו, מלבושו ולשונו, אע"פ שהיה זמן רב אצל לבן וקשר קשרי ידידות עם עשו. למרות הכול הוא נשאר שלם. ובאמת שלמותו של יהודי היא בזה שהוא עומד בתוקף על כך לבלי לשנות משלושת הדברים הללו. (רוני גולדברגר)





     "וייוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" (לב,כה)ע"י כוח הרבים מונעים את מלחמת היצה"ר אבל אם "וייוותר יעקב לבדו" כאשר האדם מתבדל מהרבים, מהכלל, ונשאר לבדו, אז "וייאבק איש עימו" מיד מתחילה אצלו מלחמת היצר. (מעיינה של תורה)





     "וַירָץ עֵּשָו לִּקְרָאתֹו וַיחַבְקֵּהּו וַיפול עַל צַּווָארָו וַישָקֵּהּו וַיבְכּו" (לג, ג-ד). על מה בכו? יש האומרים שעשיו בכה כל כך שהוא נאלץ לנשק יהודי, ואילו יעקב בכה משום שידע שנשיקה עם שונא ישראל דורשת תמיד מחיר של וויתורים כואבים... 





"הביזנעס הוא 'עולם משוחרר'' (ברכי נפשי).


     באחת הקהילות החרדיות הגדולות באמריקה, התרחש מעשה שגרם לזעזוע בקרב כל מי שהדברים הגיעו לאוזניו.  יש במעשה זה כדי ללמדנו את הידיעה הפשוטה, זו שכולנו 'יודעים' אותה אבל לפעמים לא בדיוק 'חיים אותה', שיש דין ויש דיין', ואדם לא יכול לעשות בעולם הזה כל מה שהוא רוצה.


     המדובר היה באחד העשירים המפורסמים באותה קהילה, אדם אהוב ונחמד, שפיזר הון רב לצדקה ותמך בישיבות ובמוסדות תורה. כל מי שעבר ליד הווילה המפוארת שלו, הרגיש 'קטנות מוחין' לא רק בגלל העושר המופלג שלו,  אלא גם ובעיקר בשל מעשי החסד שיצאו משם במשך כל ימות השנה. זו גם הייתה הסיבה שהאיש היה אהוב על כל בני הקהילה המקומית . והנה, בליל שבת אחד, נשמעו לפתע זעקות שבר מן הווילה, ובתוך זמן קצר הגיע למקום אמבולנס של 'הצלה'. כל השכונה הייתה כמרקחה, עד שהתברר שילדתו בת ה-11 של העשיר, התמוטטה לפתע, ללא כל סיבה, ואיבדה את הכרתה, והובהלה בדחיפות לבית החולים. הרופאים ניסו לעוררה ולייצב את מצבה, ולשווא. הילדה לא התעוררה , ומצבה אף הוחמר. הפלא העצום היה שלאחר כל הבדיקות המקיפות שנעשו לה, לא התגלה דבר וחצי דבר,  והממצאים הרפואיים היו תקינים לחלוטין. התעלומה הייתה גדולה שבעתיים.  


     במשך מחצית השנה נותרה הילדה במצבה הקשה, והמשפחה הפכה באחת מנשואת הערצה לנשואת רחמנות,  כאשר הכול נדים בליבם להורים האומללים שנאלצו לשבת ימים ולילות ליד מיטת בתם, ששכבה דום, ללא ניע.  כעבור מחצית השנה, חל שיפור במצב הילדה, ואט אט היא שבה לאיתנה, עד שהתרפאה.  הדבר היה לפלא בעיני כל בני הקהילה, שהרגישו שהעשיר נענש על דבר מה, אבל כמובן שאיש לא ידע על מה ולמה.


     אחד מתושבי המקום, הרב נטע שלמה זילבער, החליט לברר את סיבת העניין... הוא פנה אל האבא בעצמו, ושאלו האם הוא יודע למה ניחתה עליו הצרה הגדולה הזו.  והאב, למרבה הפלא, לא כיחש ולא הסתיר דבר. הוא ידע אף ידע בעטיו של מה נגרמה לו עגמת נפש כל כך גדולה.  הוא סיפר להרב זילבער, על אירוע מביש שהתרחש ב'ביזנעס' שלו, עם אחד משותפיו.  לאחר תקופה ארוכה שבה עבדו השניים יחדיו, התגלגלה ביניהם מריבה, ודרכיהם נפרדו. אבל שלא כמו במקרים אחרים, המריבה שלהם המשיכה גם לאחר הפרידה וניתוק הקשר המסחרי.  העשיר סיפר שעד כדי כך הגיעו הדברים, ש'כאשר השותף שלי לשעבר רכש מוצר מסוים, כדי למוכרו, רכשתי גם אני כמויות גדולות מן המוצר ההוא, והצעותיו למכירה במחירים מוזלים מאוד, מתחת למחיר הקרן, על מנת לשבור את השוק, ולגרום לכך שהשותף שלי יפסיד...  ההתנצחות הזו נמשכה זמן רב, והמריבות ביניהם הפכו לאש של ממש.  פעם הגיע יהודי שניסה לתווך בינינו, והצליח להפגישנו יחדיו, על מנת לעשות שלום בינותינו. והנה, בפגישה ההיא, פ נה אליי שותפי לשעבר ושאלני כיצד אני מעז לעשות לו את כל הדברים הנ"ל, ולגרום לו להפסדים; 'האם אינך מאמין שיש דין ויש דיין, ולבסוף תיענש על כל זה'?! – אמר לי.  ואני השבתי לו, בשיא פחזותי: "הביזנעס הוא 'עולם משוחרר', וכל אחד יכול לעשות בו מה שהוא רוצה" ... סגנון של תשובה המתאים להווי- החיים באמריקה, למי שיודע.  שותפי, שישב מנגד, שמע את הדברים, ואמר בשקט, כמדבר לעצמו: 'העולם איננו הפקר; מי שחושב שבביזנעס אפשר לעשות מה שרוצים, טועה טעות מרה עד מאוד'!  הדיבורים הללו של השותף לשעבר, הרגיזני עוד יותר, ולבשתי עזות פנים ואמרתי לו: 'אל תלמד אותי מה לעשות ואל תטיף לי מוסר' - - -  והוא, השותף שכל כך הצקתי לו, סינן שוב מפיו, בשקט: "'אכן, אני לא אלמד אותך מאומה. רק הקב"ה ילמד אותך שיש דין ויש דיין'. ולא יסף עוד לדבר.  הפגישה הזו נערכה בבוקרו של יום שישי. בליל שבת התמוטטה ילדתו של העשיר, והאמבולנס הבהילה בדחיפות לבית החולים, שם שכבה במשך למעלה ממחצית השנה במצב קשה מאוד.


     אשריו לאותו אדם היודע, באמת, שיש דין ויש דיין. אשריו לאותו אדם היודע, באמת, שאי אפשר לעשות כל מה שרוצים. מי שמאמין בכך, ומתנהג על פי אמת זו, כל חייו נראים אחרת. הוא לא יציק ולא יזיק לאף אחד, ביודעו שהכל עלול להתגלגל עליו בחזרה, ולהכותו שוק על ירך. 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


מכובד,להימול,לנקום,מרמה,שם,לשון,מלבוש,ידידות,סערה,מחאות,מאבק,מתבדל,לנשק,וויתור,לחבק,כואב,


אמרי שפר י"א כסלו ה'תשע"ז


 


 


הט״ז (אבן העזר סימן כ״ה סק״א): על מה שכתב הרמב״ם על הפסוק (משלי ג. )ו ״בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך״ - מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו, כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת השי״ת, יש לו שכר כמו שמתענה.





     היה הרה׳׳ק רבי שלמה ליב מלנטשנא זי׳׳ע אומר: בהושענות להושענא רבה אנו אומרים ״למען מיחם מקלות בשקתות המים הושענא, הושיעה נא״. ולכאורה צריכים להבין איזו זכות היא זאת שעל כן אנו מבקשים מהקב״ה שיושיע אותנו? אלא, אנו מזכירים בזה להקב״ה, שאפילו איש אמת כיעקב (תיתן אמת ליעקב , ) היה גם כן מוכרח ללכת בדרכים ערמומיות אחרי שגר רק עשרים שנה עם לבן, ומה א״כ נעני אנן, הנמצאים זה אלפיים שנה בין זאבים, רמאים ונוכלים... ומה הפלא אם רבו עוונות בבני ישראל?





"     ויפגע במקום'' - כל דבר מתברך ממקומו המיוחד לו ואין הברכה מצויה רק כשהוא על מקומו, ומה מאושר הוא האדם המוצא את מקומו. יעקב אבינו הוא אשר פגע במקומו המיוחד לו 'ויפגע במקום', ושם התעלה לרוממות גדולתו ונגלה לו החזון הנצחי: 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב עליו". וממשיך הרב חרל"פ ש"גם כשמקלסים להקב"ה אומרים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', לפי שהכול תלוי במקומו, שכן מפני זה נקרא הקב"ה 'מקום'- שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (ב"ר סח(





     "ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם". (הרמב"ם, דעות פ"ו ה"א)





אחים אנחנו (עלינו לשבח(


     העם היהודי, עם סגולה הוא, והגם שלפעמים יש חלקים ממנו המנסים להתחמק מהגדרה זו ולהשיל את הכתר הנוצץ מעל ראשם,  במקרים רבים הם חוזרים אליו, מרצונם או שלא מרצונם. 


     יהודי אחד סיפר, שלפני קרוב ליובל שנים הוא התגורר בישוב בארץ ישראל שכמעט כל תושביו היו שומרי שבת. אף הקפידו על כך שמכוניות לא יכנסו בשערי הישוב מכניסת השבת ועד ליציאתה. והנה, בשבת אחת,  נכנס אחד התושבים לבית הכנסת וכולו נסער ונרגש. סיפר היהודי שבפסי הרכבת, שהיו סמוכים מאוד לישוב, מתנהלת ברגעים אלה עבודה לתיקון המסילה. המתפללים הזדעזעו מחילול השבת בפרהסיה שנעשה בקרבת מקום מגוריהם, ובפרט על ידי גוף ציבורי , ויצאו כולם - בצוותא חדא - אל מסילת הרכבת, כדי לעצור את העבודות. קבוצת המתפללים עמדה על הפסים ולא אפשרה לפועלים לבצע את העבודה   מקצתם מחו בקול גדול על חילול השבת, ומקצתם מנעו בגופם את המשך העבודות. המתפללים ניגשו אל מנהל העבודה שהיה במקום ותבעו ממנו להפסיק את העבודה. האמינו לי, "השיב המנהל", שגם אני הייתי רוצה לשבת כעת בביתי בשקט ובמנוחה, אבל מה אעשה ואני כפוף להוראות הממונים עלי, אם תביאו לי אישור להפסיק את העבודות, אשחרר ברגע זה את כל הפועלים ואלך הביתה"! לרגע השתררה במקום מבוכה קלה. לפתע יצא מתוך הקבוצה יהודי נמוך קומה ורזה , שהיה ידוע כאחד המתפללים השקטים , שבדרך כלל אינו משמיע את קולו בבית הכנסת בשום ויכוח או עניין ציבורי . הוא התקדם לעבר מנהל העבודה, הפשיל את שרוולו ופנה אל האיש בזעקה": לאיזה אישור אתה ממתין"? הנוכחים היו בטוחים שהאיש הפשיל את שרוולו כדי להרים את ידיו על מנהל העבודה ולהכותו כהוגן על שהעז להפריע את מנוחת השבת. אבל היהודי הנמוך המשיך וצעק: האם אתה זקוק לאישור לכך שאנחנו יהודים ונצטווינו בתורה על שמירת השבת? הנה לך, כאן על זרועי חקוק מספר המוכיח לך שאנחנו יהודים, כאלף עדים! מספר זה נחקק על זרועי באושוויץ. האם זה לא מספיק לך כדי להגיע למסקנה שאסור לנו לחלל שבת"..? ומנהמת ליבו הפצוע הוסיף": ראה , הנה כאן כתוב שאנחנו יהודים, ויהודים צריכים לשמור שבת"! האנשים שהיו במקום הופתעו למשמע דברי המתפלל, אבל מה שקרה אחר כך זעזע את כולם עוד יותר, גם את המתפלל הנמוך, שאולי לא המתין לתגובה שכזו ממנהל העבודה.  המנהל החוויר כסיד ונאלם דום. לא היה בכוחו להוציא הגה מפיו.  לאחר דקה התעשת ופרץ בבכי נסער... גם הוא הפשיל את שרוולו והציג בפני הנוכחים את המספר שהיה חקוק על זרועו! בתגובה ספונטנית התנפל מנהל העבודה על היהודי הנמוך, חיבקו ונישקו ואמר לו: "אחים אנחנו! אחים לאותו עם קדוש! אני מבטיח לך, מהיום והלאה אני שומר שבת, עם או בלי אישור מהממונים עלי. הממונה היחיד יהיה מעתה רק הקב"ה!, לאחר כמה דקות לא היה אף פועל אחד על המסילה. כולם הלכו הביתה. 


 


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


אוכל,שותה,מעדן נפשו,בריא,חזק, מיחם מקלות,בשקתות המים,הושענא,איש אמת,



אמרי שפר ט' כסלו ה'תשע"ז


 


 


 אין קטנה- בעבירה קטנה עם ההתמדה , ואין גדולה- בעבירה גדולה עם                   בקשת המחילה ...


 


 


 


"      בווילנה לומדים איך ללמוד,  ובמזריטש לומדים איך להתפלל.  ללמוד אני יודע קצת,  אבל להתפלל – זאת כמעט אינני יודע כלל"... (רבי שניאור- זלמן מלאדי , זצ''ל)





      החזון איש: "לדידי אין הפרש בין קודם שאכלתי לאחר שאכלתי... אינני מרגיש בזה... אלא אם בני ביתי מגישים לפני אוכל, הריני מסתמך עליהם שמין הסתם טרם אכלתי "





      החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם. התנהלות חייך אינה מקרית. התנהלות חייך הנה מראה של מעשיך כך רואים למה האדם מייחל ומקווה.





     ה'סולם', ( 'סולם' בגימטרייה 'ממון') הממון, מוצב ארצה, כי ממון הוא הבל ואין בו ממש; אבל "וראשו מגיע השמימה" – אם האדם זוכה לשכל ולב טוב, לנהוג נכון בממונו, יוכל על-ידו לעלות למעלות העליונות. (הבעל שם טוב)





   
 הרה׳׳ק רבי יצחק מוורקי זי׳׳ע היה אומר: כשאומרים: ״החייט או הסנדלר ישן״ אין זה נכון, כי אדם בעת שישן אינו עוסק במלאכתו,  ואינו אז לא חייט ולא סנדלר, אבל כשאומרים ״הרב או הצדיק ישן״ אמת הוא, כי הרב או הצדיק אף בשעת שינה, רב או צדיק הוא.





     "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,ד). רק כשפועלים בתחתית הארץ ודואגים גם לבני-האדם הנחותים ביותר, אפשר להגיע לשמים.(רבי אהרון מקרלין)





     יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני - עושה העני עמו.





חרטה מאוחרת (הרב יחזקאל שובקס)


     בגיל חמש עשרה מכר עשיו את הבכורה ליעקב. "למה זה לי בכורה?" - הכריז עשיו בזלזול, ואף הגדיל עשות: "ויבז עשיו את הבכורה" . יובל שנים לאחר מכן, בכה עשיו "ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי". נו, מילא את הברכות אומנם נטל יעקב במרמה, אך הבכורה - הרי עשיו ויתר עליו בשאט נפש? *


     זמן קצר לאחר שחזרו מבית הקברות ככלות ה 'שבעה' לאביהם, הגיעו שניהם - דניאל ונפתלי - לבית הוריהם. הקשר ביניהם היה רופף למדי. הגדול יותר, דניאל, מאז ומעולם התחבר לפורקי עול ,וכאשר סוף סוף בנה את ביתו מצא את סיפוקו בדרכים עקלקלות.  נפתלי, היה ההפך ממש. אברך רציני וירא שמים, אשר חשקת התורה בוערת בקרבו . כעת הגיע הזמן לחלק את הירושה ביניהם.  האב היה מוכר כעובד השם באמת ובתמים וכירא שמים מרבים.  משום כך זכה שבימים הנוראים בבית הכנסת המרכזי של הקהילה, שם היו מתאספים קרוב לאלף מתפללים, שימש כ'בעל תפילה' בתפילת מוסף בראש השנה ובתפילת נעילה ביום הכיפורים.  


     דניאל היה הראשון לשבור את השתיקה. "האם ידוע לך על חלקת האדמה של אבא בטקסס ?" הסיפור עם המגרש הוא סיפור שנלחש בבית בשקט. לפני כמאה שנה, כאשר שהתגלה מרבץ הנפט הראשון בטקסס, הסתובב סוחר נדל"ן כל שהוא ומכר חלקות אדמה בטקסס תמורת פרוטות שחוקות. הסבא רכש בזמנו חלקת אדמה גדולה במערב טקסס , ושבעים שנה לאחר מכן, כאשר הסבא כבר לא היה בחיים, התגלה מרבץ נפט לא הרחק משם, וזה היה סימן מובהק להימצאותו של נפט במגרש שבבעלותם. ולמרות זאת, לא עשה האב בנידון כלום.  כעת ביקש דניאל לקבל את רשותו של נפתלי על מנת לחפש נפט בחלקת האדמה, מתוך כוונה להתחלק ברווחים.  נפתלי הגיב מיד: "אתה יכול לקדוח, ואף לקחת את כל הרווחים לעצמך". דניאל היה בהלם, הוא לא אבה להאמין. " אני רציני מאוד - הצהיר נפתלי - אך אני רוצה משהו בתמורה" . דניאל נדרך. " אני רוצה שתוותר על החזקות של אבא בימים הנוראים" . דניאל פרץ בצחוק בלתי נשלט, לבסוף הפטיר: "נו באמת, האם חשבת שאתייצב לתפילת 'הנני העני ממעש' בראש השנה?!"  נפתלי ייחל לרגעים האלו ממש.  באותו יום ישבו אצל עורך דין וחתמו על חוזה מפורט. זו הייתה דרישה של נפתלי.  לא היו באותו יום אנשים מאושרים כמו דניאל ונפתלי.


     לקראת ראש חודש אלול הציע ר' נפתלי את עצמו לרשת את מקומו של אביו. הגבאים - נאמנים להלכה שאם האב הותיר בן אשר הולך בדרכיו הוא זכאי לרשת את חזקותיו - נעתרו לבקשתו.  הימים הנוראים עברו על ר' נפתלי בהתעוררות יתירה, וזה ניכר בתפילותיו המשתפכות. רבים מבני הקהילה העידו כיצד התפילות המרגשות עוררו אותם לתשובה.  ההד שנלווה לתפילותיו המרוממות גרם לו לחוש מחויבות עצומה להיות זכאי לתפקיד הנשגב, וכך דרש מעצמו יותר ויותר בעבודת השם. לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים החל להגות בתורת הקבלה, עד שהיו מייחסים לו יכולות סגוליות מופלאות.  ובינתיים, גם דניאל לא בזבז זמן. הוא שכר את שירותיה של חברת קידוח, ובכדי לממן את פעילותה נאלץ למשכן את כל נכסיו.  במשך השנים התגלו כמה מרבצים קטנים של נפט, ודניאל העדיף להשקיע את תמורתם בהמשך הקידוחים.  בתום עשר שנים של קידוחים חוזרים ונשנים אשר לא מימשו את התקוות, הוצע לדניאל לנסות את מזלו בקידוח יקר ביותר אשר מגיע עד לעומק של ארבעה ק"מ. ככל שהקידוח התקדם לעומק התגלו יותר ויותר סימנים לקיומו של הנפט. לשמחתו של דניאל לא היה גבול. בעוד מספר חודשים הוא צפוי להגיע לפסגת אושרו בעולם הזה.


     באחד הימים, בשעת בוקר מוקדמת צלצל הטלפון בביתו של ר' נפתלי. הוא התעורר ראשון. אשתו של דניאל הייתה על הקו. "אתה חייב להגיע ברגע זה לבקר את אחיך!"  ר' נפתלי נחפז לצאת לדרך מתוח כולו. בימים האחרונים, דיברו כולם על מרבץ נפט בסדר גודל ענק אשר נפל בחלקו. הוא הבין שיש לכך קשר לקריאה הבהולה. כאשר הגיע, מצא את גיסתו ממתינה למטה חיוורת ורועדת. "אתמול בשעת לילה מאוחרת - סיפרה - התברר לדניאל שכל העסק הלך לטמיון, לא דובים ולא יער. תוך שעה קצרה הפך דניאל לבעל חוב של מיליוני דולרים. כבר כמה שעות שהוא משתולל בבית, ונראה לי שבתוך זמן קצר הוא יוצא מדעתו מרוב טירוף. מדי פעם שמעתי אותו להזכיר את שמך, ולכן הזעקתי אותך בכדי שתנסה להרגיע אותו" . ר' נפתלי לא היסס.  כאשר פתח את הדלת לכדי חרך צר, הבחין בו דניאל. הוא התלקח וקם לקראתו במבט רושף, כאשר ידיו מורמות אל על ונכונות כל רגע להנחית מכת אגרוף על פניו. ר' נפתלי סב על עקבותיו והחל לשעוט במדרגות כלפי מטה, אך דניאל החל לרדוף אחריו תוך צעקות רמות: "רמאי שכמותך, לפני עשר שנים גזלת ממנו את כל החזקות של אבא. השב לי בבקשה את הגזלה!"  ר' נפתלי שקל רגליים היה הספיק להתרחק מן הסכנה, אך המילים של דניאל המשיכו לרדוף אחריו.  הוא מטורף לחלוטין, אין ספק בכך. אך גם לטירוף יש הגיון כל שהוא. על איזה גזלה הוא מדבר? הרי לא רק שהסכים לוותר על כל החזקות בשאט נפש, הוא אפילו צחק עלי מלוא פיו. מה הוא רוצה ? לקח לר' נפתלי קצת זמן להבין לנפשו המרוסקת של דניאל. שנים רבות ייחל דניאל לזכות לקצת עולם הזה. כעת, כאשר היה בטוח שהנה זכה כבר להפוך לעשיר העולם, פתאום התברר לו שעולם הזה כבר לא יהיה לו עד יום מותו. כעת החל להתחרט על שויתר על ה'עולם הבא' שלו בקלות כל כך. ר' נפתלי רימה אותו, כאשר מכר לו אשליה בטקסס תמורת חיי עולם הבא. *


     את התירוץ על הקושיא שמעתי בשם זקני הגה"צ רבי משה שובקס זצ"ל: באותה עת היו הבכורים מיועדים לעבודת הכהונה.  משמעות הדבר: הבכורה העניקה לאדם מעלות רמות ונשגבות בעבודת השם. עשיו שחלם כל השנים על 'עולם הזה', אכן וויתר בקלות על מעלותיה של הבכורה.  אך לאחר יובל שנים, כאשר למפח נפשו הבין כי הפסיד כבר את ה'משמני הארץ ורוב דגן ותירוש', או אז החל להצטער על כך שוויתר על הבכורה ליעקב.


חשיבות הזמן (הבן איש חי)





     מעשה בעיירה גדולה ובה שני גבירים עשירים בעלי ממון רב, אשר מטבע הדברים היו גם בעלי הדעה בכול ענייני העיירה. שנים רבות תחרות סמויה יש ביניהם – מי יותר עשיר ולמי מגיע הכבוד האמיתי... חלק מאנשי העיירה אמרו שפלוני הוא הגביר, החלק השני אמר שדווקא השני עשיר יותר עד שאחד העשירים קצה נפשו בתחרות והוא החליט לשים לזה סוף... מה עשה ? פנה לעמיתו והציע לו – אנו נעלה על ספינה וכול תושבי העיירה יצפו בנו מהמזח, כל אחד יביא מביתו שק מלא בדינרי זהב וכל אחד יזרוק בתורו מטבע זהב אל הים,  מטבע אני ומטבע אתה, וכך – מי שיפסיק ראשון סימן שהוא פחות עשיר כיוון שחושש הוא על ממונו...  הסכימו שניהם להצעה ואכן ביום המיועד ניצבו כל בני העיירה על המזח לחזות בתחרות בין שני העשירים.


     והנה הראשון מתחיל ומשליך מטבע זהב, השני משליך אף הוא וכך עוד מטבע ועוד מטבע מושלכים אל המים,  חדי העין הבחינו באחד מהם שקצת קשה לו עם האובדן אולם עדיין הוא ממשיך להשליך, הגיעו כבר ל 1500  מטבעות וסוף סוף הוא "נשבר" והפסיק להשליך...  שמח השני שמחה גדולה, הנה הוכחתי לכולם שאני יותר עשיר מחברי!  מסיים הבן איש חי את המשל ואומר – כיצד ניתן להבין שאדם מסוגל להשליך אל הים מטבעות זהב עליהם עמל שנים רבות, הרי ידוע שעשירים מקמצים (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פו')?  אחת התשובות שניתן לומר – העשיר שהרשה לעצמו להשליך בשאט נפש מטבע ועוד מטבע עלה לספינה עם מטבעות מזויפים, לכן קל היה בעיניו לאבד את ממונו, השני אדם ישר היה ועלה עם מטבעות אמתיים,  לכן הוא הפסיק ראשון...  אנשים "מבדרים" ומפזרים את הזמן כי הוא לא חשוב עבורם, מי שיודע להעריך את הזמן לפחות כמו מטבע זהב, הוא לעולם לא ייתן לו לשקוע במצולות...


 


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


קטנה,ההתמדה,ללמוד,להתפלל,החזון איש, התנהלות,סולם,ממון,הרב,הצדיק,


 



אמרי שפר ח' כסלו ה'תשע"ז


 


 אמונה עבור האדם הוא כמו כנפיים לציפור ולכן אדם בעל אמונה חזקה יכול לעוף למרחקים עצומים.





      והנה סולם מוצב ארצה". כשהיה ה"צמח צדק" ילד קטן שיחק עם חבריו לעלות על סולם גדול שעמד שם, חבריו עלו שנים ושלשה מדרגות ומיד נפלו, משא"כ הוא עלה בלי קשיים עד למדרגה הגבוהה. סבו בעל ה"תניא" שראה כל זה שאלו אח"כ: כיצד לא פחדת ועלית כ"כ גבוה, ולא כמו שאר חבריך שמיד נפלו? ענה הנכד: החילוק ביני לבין חברי הוא - חברי כאשר עלו הביטו רק למטה, וכאשר ראו שהם כבר קצת גבוהים מהאדמה מיד נבהלו ונפלו. משא"כ אני ככל שעליתי הבטתי רק למעלה ובכל מדרגה ראיתי מה נמוך עומד אני ולכמה צריך אני עוד להגיע... )ד.א.ל) . (מתוך ''מאור שרגא'')


 


     ''ויצא יעקב" (כח, י( " - שיציאת הצדיק עושה רושם. פנה זיוה פנה הודה" וכו' (רש"י(.  בדרך כלל אין צדיק עוזב את מקומו בגלל ענייני פרנסה או רווחה, אלא כשהעיר ירדה במדרגתה המוסרית. כשצדיק עוזב, סימן הוא שפנה הודה והדרה של העיר.





     זה לא הגודל שחשוב, זה התוכן. (שמואל אייזיקוביץ)





'הבוטח בה' חסד יסובבנו'  (מתוק מדבש עלון 103 - הרב ברוך בוקרה שליט"א)


     הרב חיים זאיד שליט"א הוזמן כמרצה אורח לשבת קירוב בבית המלון 'ציפורי בכפר' בקיבוץ חפץ חיים. הוא נסע לשבת יחד עם ביתו הלומדת בסמינר.  במהלך ליל השבת נערך עונג שבת סביב שולחנות ערוכים בשילוב דברי תורה, שאלות ותשובות, שירי שבת ועוד...  והאווירה הייתה מאוד מרוממת.  לקראת השעה שתים עשרה בלילה, פנתה אליו ביתו ואמרה שהיא עייפה מאוד, הרב מסר לה את מפתחות החדר והיא עלתה לישון.  הרב המשיך עם עונג השבת ובשעה אחת וחצי לערך עלה גם הוא לחדר.  בהגיעו הוא רואה שהחדר נעול, הוא נוקש על הדלת אך אין מענה, הרב נוקש יותר חזק ואין שום תגובה, שוב ושוב והרב מבין שהילדה פשוט ישנה מאוד חזק.  הרב החליט לגשת למשרדי הקבלה של המלון לקבל מפתח נוסף אך לא היה שם איש והוא לא ידע מה לעשות?  לפתע הוא פוגש ברב נוסף שהוזמן אף הוא לשבת עם הקבוצה, ' הכל בסדר?' שואל הרב האורח. ' האמת שלא כל כך' עונה הרב זאיד 'החדר שלי נעול והילדה כנראה ישנה מאוד חזק'.  הם חוזרים לחדר, הרב האורח דופק על הדלת מאוד בחוזקה אך שום תגובה לא נשמעת, הם מנסים שוב ושוב ובינתיים החלו לצעוק לעברם יושבי החדרים השכנים שהדפיקות מפריעות את מנוחתם.  מה עושים? הרב זאיד מחליט לרדת ללובי ופשוט לנוח על אחת הכורסאות. ואז פונה אליו הרב האורח ואומר: 'הרב זאיד, אני ורעייתי נשב איתך למטה' 'לא, אין צורך תלכו לישון' אומר הרב. ' בשום אופן' מתעקש הרב האורח 'אנחנו נישאר איתך' והרב זאיד מתעקש 'זה בסדר, הניחו לי לכו לישון' והרב מתעקש 'תראה הרב זאיד, אם אתה לא תכנס לחדר אני ממילא לא אוכל לישון, אז מה אכפת לך שאנחנו נישאר איתך?' טוב, הרב זאיד נכנע, הם יורדים ללובי המלון, מתיישבים ומתחילים לשוחח על כל מיני נושאים, דברי תורה ועוד...  והנה לפתע, בשעה שתיים חמישים וחמש לפנות בוקר, מבחין הרב זאיד באיש האחזקה הערבי שנוסע עם הקלנועית, הוא רץ אליו ושואל 'סליחה, תוכל אולי לעזור לי? אין לי דרך להיכנס לחדר'. העובד הולך עם הרב ובעזרת מפתח המאסטר שברשותו פותח את החדר בדיוק בשעה שלוש לפנות בוקר (תזכרו את השעה(  הרב זאיד נפרד מהזוג המופלא תוך שהוא מרעיף עליהם ברכות על החסד שגמלו עמו ונכנס לישון.  וכך עוברת לה השבת במלון בהתעלות ובשמחה יהודית.


 


     במוצאי שבת מצלצל הרב האורח לרב זאיד ואומר 'הרב זאיד,  אתה לא תאמין לסיפור שאני הולך לספר לך...' ' ובכן, עם חזרתי הביתה מהמלון, מתקשר אלי החתן שלי ומודיע לי כי ביתי ילדה בשעה טובה במהלך השבת' החתן הוסיף ואמר כי היה להם נס מדהים וכך הוא מספר: ' בליל שבת בשעה אחת וחצי בלילה הגיע הבת לחדר הלידה בבית החולים תל השומר, במהלך הלידה חל ככל הנראה סיבוך,  הרופא יוצא אלי ואומר לי כך: 'תקשיב, יש בעיה, אם נבצע לידה רגילה חייו של התינוק בסכנה, ולכן האפשרות השנייה היא לערוך ניתוח, אך אז לצערי חייה של האם בסכנה, ולכן עליך להחליט על ביצוע לידה רגילה או על ניתוח? ההמלצה שלנו היא יותר על ניתוח אך אתה צריך לאשר זאת '. החתן מספר שהוא יצא החוצה עם ספר תהילים בידו והחל לבכות 'מה אעשה? זו שאלה שגדולי ישראל צריכים להכריע בה ולא אני הקטן? אך כעת שבת קודש ועם מי אדבר?'  תוך כדי כך עובר לידו יהודי ושואל 'מה קרה? אפשר לעזור?'  החתן מספר לו את המצב והיהודי אומר לו 'תשמע אחי, למה אתה מסתבך? תעלה לקומה שניה, במחלקה הפנימית מאושפז הרב הגאון יעקב אדלשטיין שליט"א, תשאל אותו ותקבל עצה מגדול בישראל' החתן רץ לקומה השנייה, נכנס לחדר שבו הרב מאושפז ולהפתעתו הוא רואה שהרב אדלשטיין ער.  הוא ניגש לרב ובבכיות מתאר לו את המצב ומבקש את עצתו.  הרב מסתכל, חושב מעט ואומר: 'בגלל אבות תושיע בנים...  הקב"ה יעזור שתהיה לידה קלה וילד בריא לעבודתו יתברך '. הבחור מנשק את יד הרב, חוזר לרופא ומבקש לידה רגילה.  הלידה בוצעה וברוך ה' גם האם וגם העובר יצאו ללא פגע.  וכאן מסיים הרב האורח את סיפורו ואומר: 'הרב זאיד הבט,  הילדה נכנסה לחדר הלידה בשעה אחת וחצי, בדיוק בשעה שהחלטתי לגמול עמך חסד ולשהות איתך בלובי. והלידה עצמה הייתה בשעה שלוש לפנות בבוקר, בדיוק בשעה שבה החדר נפתח ונכנסת לישון.  אני חשבתי שאנו גומלים איתך חסד, אבל למעשה החסד שעשינו פעל עבורנו והועיל לבת שישבה על המשבר.  ובדיוק בשעה שהחדר נפתח עבורך, פתח הקב"ה את רחמה וזיכה את הבת בלידה קלה ורגילה ובעובר בריא ושלם.


 


     איך אמר הרב אדלשטיין 'בגלל אבות תושיע בנים' והכוונה היא - בגלל חסדי האבות זוכים הבנים לישועות






החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/





 


אמונה,האדם,כנפיים,ציפור,סולם,בעל ה"תניא",מדרגה,פרנסה,רווחה, הודה,הדרה,ה"צמח צדק",




אמרי שפר ז' כסלו ה'תשע"ז


 


 


 בצמיחה הרוחנית משולה לעתים לנסיעה בדרך הררית. התנחם בידיעה שירידתך היא רק הכנה לקראת עלייתך.





     הרלב“ג ז“ל השמיענו את הסוד הטמון בהבטחת הקב“ה ליעקב אבינו: ”הנה אנוכי עימך - ושמרתיך בכל אשר תלך!“ אם אתה מרגיש שה‘ עמך - ממילא הוא שומר אותך בכל אשר תלך...ואדם זה הוא המאושר: ”אשרי האיש אשר יבטח בה‘ והיה ה‘ מבטחו“.





     ילד ששומע בבית השכם והערב, שחש באוויר ובאווירת ביתו שהאושר האמיתי הוא נחלת לומדי התורה, שחיי הסתפקות ושמחה בקיום מצוות הם החיים האמיתיים, אזי משתרשים בליבו הערכים הללו ונספגים בדמו. כשבבית, הדמויות המרכזיות,  הנערצות הם אותם יהודים בבית הכנסת, בקהילה או בסביבה,  יהודים של צורה, של תורה, ועבודת ה', אזי הופכות דמויות אלו לדגם לחיקוי ולהזדהות אצל הילדים. לעומת זאת אם עיני האב או האם בורקות בתארם את הטיול בחו"ל של פלוני, או את הריהוט היוקרתי של אלמוני, נספגת בדמו של הילד השאיפה לחיי חומר ומותרות.





     יש לדעת, אמר רבי אלחנן ווסרמן זצ''ל, כי מלבד המצוות והאיסורים שבתורה,  רשומות שם אף עצות, עצות מנוסות , וכשם שהתורה נצחית היא, כך גם עצת התורה נצחית . לדוגמא "לעולם ישליש אדם מעותיו,  שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו, כי במקרה שיפסיד עסק אחד והיה הנשאר לו לפליטה.  ומי שלא נהג לפי כלל זה, לא ביטל מצווה, אלא סרב לקבל עצה טובה ."





בלי חסד לא יהיה קיום לתורה  (הרב ישראל מאיר שושן)


     לאחר השואה האיומה פתח הרב יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' מוסד לילדים יתומים פליטי שואה, שנקרא "בתי אבות", שם דאג לכל מחסורם. שנה וחצי אחר כך הוא הקים את ישיבת פוניבז', שהייתה החזון הגדול שלו. בשנת תש"ט, חמש שנים לאחר פתיחת הישיבה, כבר היו תשעים ילדים בבתי אבות, ומאה ועשרים בחורים בישיבת פוניבז'.  באותה תקופה היה משבר כלכלי גדול, ולרב כהנמן לא היה כסף לשלם משכורות. במוסד היו אמנם שלוש ארוחות ביום, אך בישיבה המצב היה קשה, וניסו להסתדר איכשהו. בנו יחידו של הרב מפוניבז', הרב אברהם כהנמן, הגיע מאמריקה וראה את המצב הכלכלי הקשה. הוא ניגש לאביו: "אבא, חייבים להחליט, את מה אתה מעדיף? את הישיבה או את המוסד? אם אתה רוצה להשאיר את הישיבה, תסגור את "בתי אבות", אבל אי אפשר להחזיק ביחד את שני המוסדות, בסוף הכל יקרוס, חלילה..." ענה לו הרב כהנמן בחום ליבו: "אבריימלה, אבריימלה, לאחר השואה האיומה כשכל התורה בפולין, בליטא, בהונגריה, בגליציה, ברומניה עלתה בעשן, חשוב לי מאוד לבנות עוד ישיבה, עוד מקום תורה, אבל מה אעשה? מרן החפץ חיים, שהיה מורי ורבי והכיר את החלומות שלי, את החזון שלי, אמר לי: 'תדע לך, תורה בלי חסד - לא יהיה לה קיום. אתה רוצה לפתוח ישיבה? תקדים ותפתח מוסד של חסד'. בלי חסד לא יהיה קיום לתורה. חז"ל לימדו אותנו. תורה - תחילתה חסד וסופה חסד. אני מוכרח להקים עוד ועוד ישיבות, אך אם אסגור את "בתי אבות" – אסגור גם את כל זכות הקיום של ישיבת פוניבז'. אני מוכרח להמשיך ולהחזיק את המוסד בתי אבות"...


     בשנת תש"ח, שלוש שנים לאחר שהסתיימה השואה, הגיע למוסד ילד בן עשר, פליט שואה, שאיבד את הוריו במחנה אושוויץ. דודה זקנה הצליחה לשמור עליו והביאה אותו ל"בתי אבות" של ישיבת פוניבז '. גברת מונק, אם הבית של המוסד, קיבלה את הילד באהבה ובחמלה. הילד היה מופנם וסגור. אם הבית הביאה לו, כמו לכל ילד חדש, סט מצעים, סדין, ציפה, ציפית ופיג'מה חדשה. הילד אכל את ארוחת הערב הראשונה שלו בשקט, והחביא בכיסו פרוסות לחם, הוא חי עדיין תחת אימי המחנות, רוצה להיות בטוח שכשיקום יהיה לו לחם לאכול.  לאחר מכן הלך לישון עם הבגדים, עם הנעליים, בלי להתרחץ. גב' מונק רואה הכל ולא אומרת כלום. למחרת, בהגיע הערב, היא פונה אליו ברכות: "מוטי, בא תתרחץ, הכנתי לך גם פיג'מה חדשה", אך הילד מסרב. הוא הולך לישון בבגדים מלוכלכים ונעליים מלאות בוץ. כולו שחור משחור, ואין עם מי לדבר... עובר יום ועוד יום, קשה עד בלתי נסבל להמשיך באופן כזה. היא מנסה לשדל אותו בחום: "אתן לך שוקולד!" אך הילד מסרב בעקשנות. הרב גרנדביץ זכרונו לברכה, היה אברך ופסיכולוג שטיפל בילדים במוסד. הוא ניסה ללטף את הילד ולדבר איתו, אך הילד בשלו - לא מוכן להתפשט,  לא מוכן להתרחץ, והולך לישון עם הנעליים והבגדים המלוכלכים. הגברת מונק רואה שאין לה ברירה והיא קוראת לרב מפוניבז'. הפונביז'ער רב היה "אבא" של ילדי המוסד, הוא היה מנשק ומחבק אותם, ובכל יום שישי היה מחלק להם כסף שיקנו ממתק לכבוד שבת, בקיוסק הסמוך. הוא ניגש לילד החדש: "מוטל'ה המתוק, למה אתה לא מתרחץ?" הילד שותק ולא עונה. אומר הרב לגב' מונק: "אי אפשר להישאר במצב כזה, נלך לחזון איש!".


משלחת שלמה מגיעה לביתו של החזון איש, שגר בסמוך לפנימייה: הגב' מונק, הרב מפוניבז', הרב גרנדביץ והילד הקטן .  דובר המשלחת היה הרב מפוניבז': "כבוד הרב", הוא פונה למרן החזון איש, "יש לנו ילד חדש, מוטי המתוק, מאז שהגיע אלינו לפני ארבעה ימים הוא לא רוצה להתרחץ, ללבוש פיג'מה, הוא ישן עם הבגדים, וחם פה כל כך..." החזון איש מנסה את מזלו, ושואל בחיוך: "מרדכל'ה, למה אתה לא רוצה להתרחץ?" ולפתע, כאילו נפלו חומות ההגנה של הילד, הוא מתפרץ ועונה בזעם: "אני לא רוצה להתפשט! כל פעם שהתפשטתי, לקחו לי את הבגדים, והשאירו אותי עם הפיג'מה המפוספסת. בברגן בעלזן, באושוויץ תמיד גנבו לי את הבגדים. אם אין לי הורים שישמרו לי על הבגדים - אני לא אתפשט !" כל הנוכחים שתקו בתדהמה. קשה היה להם לראות באיזה חוסר אמון נתון הילד האומלל, שלא מהין לשים מבטחו באיש. הרב מפוניבז' יצא החוצה ופרץ בבכי. אמר החזון איש לילד: "אל תדאג, הגב' מונק תשמור לך על הבגדים". "אני לא מאמין לה", עונה הילד במרירות. "הרב גרנדביץ ישמור לך על הבגדים". "אני לא מאמין לו". "אז אולי הרב מפוניבז' ישמור לך על הבגדים?" "אני לא מאמין לו". ניסה החזון איש את הנשק האחרון: "מוטי, אתה יודע מה? אני אשמור לך על הבגדים....." הוא מסתכל על החזון איש, במבט חשדן: "הרב, אתה תשמור לי על הבגדים?" "כן! בחיים לא שיקרתי! אני אשמור לך על הבגדים!" "אם הרב ישמור לי... אני מוכן!" תוך עשר דקות שבה הגברת מונק לביתו של גדול הדור עם הפיג'מה.  הילד נכנס לחדר, התלבש בפיג'מה, וכל הארבעה: הגב' מונק, הרב גרדנביץ, הרב מפוניבז' והחזון איש עומדים ומחכים. תוך כמה דקות יצא הילד עם הבגדים בידיים ופנה לחזון איש: "רב'ה, תשמור לי, פה הציצית,  פה הגרביים, פה הכותנות, פה החולצה..." "ודאי, אני שומר לך, אתה יכול ללכת", מאשר החזון איש. והילד הולך עם הגב' מונק לפנימייה להתקלח. כשיוצאים השניים, מביט החזון איש בפוניבז'ער רב ושניהם פורצים בבכי. "לאמיר זיין די טאטע און די מאמע פון דער מרדכל'ה" (הבה נהיה האבא והאמא של מרדכל'ה)  החזון איש הוריד את החליפה, הפשיל שרוולים, לקח פיילה (קערה גדולה) מילא במים, וביחד עם הרב מפוניבז' השרה את הבגדים המלוכלכים במים נקיים.


     הבגדים שחורים משחור. מים עכורים ממלאים את הקערה. הרב גרנדביץ, האברך הצעיר מנסה למנוע מהרבנים הזקנים להתעסק בעבודה כה בזויה, אך הרבנים מתעקשים: "מה פתאום?! זו המצוה שלנו!!" כשהיו המים כבר שחורים לחלוטין, שפך הרב גרדנביץ את המים והביא מים חדשים. הרב מפוניבז' משפשף עם "סינטבון", החזון איש משפשף גם הוא את הצווארון, והדמעות של שניהם זולגות לתוך המים.  כשסיימו לכבס את החולצה, לשביעות רצונו של החזון איש, תלו אותה לייבוש. הם ממשיכים עם הציצית, שגם היתה שחורה כזפת, כבר עברו עשרים וחמש דקות, ופתאום מגיע הילד כשהוא רחוץ ומריח, לבוש בפיג'מה נקיה. שואל הילד: "איפה הבגדים?" והחזון איש עונה לו בנחת: "הנה מרדכל'ה, הנה החולצה, הציצית והמכנסיים, אנחנו מכבסים אותם כעת, אני שומר לך על הבגדים, הלילה תישן אצלי..." החזון איש, זקן הדור ומנהיג האומה, סגר את הגמרא והשקיע כמעט שעה למען ילד קטן, בודד ויתום.  היום, הילד הזה הוא אברך בכולל חזון איש, יש לו אחד עשר ילדים וב"ה כבר מחתן נכדים. וכל הדור המבורך הזה נולד בזכות מוסד החסד שהקים הרב מפוניבז', כשהחזון איש בחמלתו הרבה, עומד לימינו ומסייעו. לתורה אין קיום בלי חסד. יהודי שרוצה לגדול בתורה, חייב להשקיע קודם במידות טובות. תורה – תחילתה חסד וסופה חסד. יהי רצון שנתחזק בחסד, ובאהבת חסד ונזכה לחלק בתורה הקדושה. "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם - חיים כולכם היום".


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


 


צמיחה רוחנית,דרך הררית.מאושר,השכם והערב,לומדי התורה,החיים האמיתיים,בית הכנסת,עבודת ה',


אמרי שפר ו' כסלו ה'תשע"ז


 


 


בשם כ"ק מהרי"י מספינקא זצוק"ל, השפל בעיני עצמו ונכנע ומתבטל בבחינת מוצב ארצה, סימן שראשו מגיע השמימה.





    הגאון מוילנא אמר שיהודי צריך לדאוג 'לעולם הבא' שלו 'ולעולם הזה' של זולתו.





     השתיקה - אנו יודעים כי לשון הרע זו עבירה חמורה. וזה נכון. אבל עלינו לדעת כי מלבד עצם האיסור לדבר לשה"ר על אנשים, על חברים, ישנו חלק נוסף בנושא זה, והוא: המידה הכללית הנקראת שתיקה, לאו דווקא מלשה"ר.  ישנו מעשה מופלא שמספרים על האדמו"ר מרוז'ין זיע"א, מנהגו היה, שעל השולחן שהוא ערך [ה 'טיש'] היה יושב בשקט, בדממה.  מספרים שפעם שאלו את הגוי שהיה מנקה את בית המדרש של האדמו"ר,  מה ראה שם. נענה הגוי ואמר בזה הלשון: "ראיתי שם שולחן ארוך שיהודים יושבים משני צדדיו. בראש השולחן יושב זקן אחד, הוא שותק וכולם מקשיבים" ... איזו הגדרה נפלאה: המילה היפה ביותר שנאמרה שם – זו השתיקה!





     חז"ל אומרים: איזו שירה מחזיקה את העולם? "תולה ארץ על בלימה", כשאדם יודע לשתוק לכבוד שמים, כאשר הוא מתפוצץ לומר מילה, לעקוץ את השני,  להראות את עצמו חשוב יותר. אך הוא צועק שתיקה לכבוד השי"ת – זוהי הגדלות שבגדלות!





כיצד יש לבקש


     להלן סיפור מאלף , שעובד מסדרת הספרים "אמונה שלמה " שהובא מהספר "שמחים לשמרו" של ר' משה מאנדל שליט"א ויש בו כדי ללמדנו כי עלינו לברור את המלים היטב, כשאנו מבקשים דבר מאת הבורא, שכן בקשתנו עשויה להתקיים לא כפי שהתכוונו. "


     בשנת ה'תשנ"ט עמדתי לנסוע לא"י כדי להשתתף בחתונת קרוב משפחה שהתקיימה ב- ט"ו מנחם אב. בגלל סיבות שונות הרגשתי חובה להשתתף בחתונה זו למרות קושי הנסיעה,  ועשיתי את כל ההכנות לצאת לדרך. במהלך ההכנות עלה בדעתי לנסוע דרך בודפשט ולעלות על קברי אבות שם. כיוון שבאותם ימים בדיוק יחול היארצייט של זקני הגדול הרב הגה"צ ר' יעקב צבי מאנדל זצ"ל המפורסם בשמו "ר' קאפל הערש" . לפי התכנון חישבתי , שאני יכול להיות בדיוק ביום היארצייט, ו' אב, בבודפשט על כן, החלטתי לנסוע לארץ הקודש דרך בודפשט כך אזכה להתפלל על ציונו של זקני, כמו גם לפקוד את קבריהם של קרובי משפחה נוספים שלי מן הדורות הקודמים הטמונים בהונגריה וברומניה.


     יצאתי מארה"ב בתאריך ה מנחם אב, והגעתי לבודפשט למחרת . יום שני ו' לחודש, הוא היארצייט לכן שכרתי רכב ונסעתי לקברו של זקני זצ"ל. המצבה על הקבר חודשה מספר שנים לפני כן ע"י קרובי משפחה. חצי שנה לפני נסיעתי הגיע לביתי אחד מקרוביי, שביקר בבודפשט והביא תמונות מן הציון.  שמתי לב שקופסת הפח שהונחה שם להדלקת הנרות על הקבר נעלמה, כלומר, מישהו חמד אותה. החלטתי, באותה שעה,  שכאשר אי"ה אסע פעם להונגריה אקנה קופסה חדשה. כמו כן,  אקנה דבק מיוחד כדי להדביק קופסה זו למצבה, כך שיהיה קשה להוריד אותה. וכך עשיתי, לפני נסיעתי קניתי פח המיוחד לנרות ודבק.  ואכן, כשהגעתי ב- ו' מנחם אב לקברו של זקני, הדבקתי את הפח היטב למצבה, הדלקתי מספר נרות והכנסתי אותם אל תוך הקופסה, מתוך הרגשת סיפוק , שתיקנתי את המעוות. כך עמדתי ליד הציון הקדוש ואמרתי תהלים.  סיימתי את אמירת תהילים בצירוף התפילות המקובלות,  התכוונתי לעזוב את המקום והחלטתי לבדוק האם קופסת הנרות דבוקה היטב למצבה. באותו רגע שכחתי , שבפנים דולקים נרות. בלא לחשוב אחזתי בידי השמאלית את הקופסה, וניסיתי לראות , אם אפשר לטלטלה ולקרוע אותה מן המצבה.  הפח היה לוהט מחום וידי נכוותה קשות, הכאב היה עצום. ידי התנפחה מיד והופיעו עליה סימנים של כוויות. אי אפשר לתאר את גודל הייסורים. מיד קראתי בקול רם: "זקני הקדוש, רבי יעקב צבי ב"ר שמעון, הלא אתה יודע , שאת קופסת הנרות הזאת הבאתי והדבקתי לכבודך. הבאתי אותה למען יוכלו אלו הבאים לפקוד את קברך להדליק נרות לעילוי נשמתך.  ועתה, אני בדרכים, בארץ זרה, ועליי לנסוע הלאה לרומניה למספר ימים לבקר בכמה מקומות. לאחר מכן אני צריך לנסוע לארץ ישראל, אני מבקש ממך זקני הקדוש, שתפעל בתפילותיך,  בשמים שתהיה לי רפואה , כדי שלפחות אוכל לעבור את המסע בלי ייסורים ". כך אמרתי בקול רם בלשון אידיש. הלכתי לקחת מים ולשפכם על ידי כדי לצנן את היד שנכוותה והתנפחה. בלבי חשבתי: "יהיה מה שיהיה, אני ממשיך לנסוע לרומניה" . בכל כוחי ניסיתי להסיח את דעתי מן היד הכואבת. עטפתי אותה במטפחת, ויצאתי לדרך.  והנה הפלא ופלא: מיד כשהתחלתי לנסוע נעלמו הייסורים.  לאחר נסיעה של כשעה, נזכרתי בידי שנכוותה, והחלטתי לראות מה מצבה של היד. הסרתי את המטפחת מידי השמאלית ולא ראיתי שום סימן של כוויה כל שהיא! הייתי כל כך נרגש מן המעשה , עד שנראה היה לי שטעיתי, בוודאי הייתה זו ידי הימנית שנכוותה. התבוננתי גם בידי הימנית, והנה גם היא ללא שום סימן . הסתכלתי שוב בידי השמאלית ולא הבחנתי בשום הבדל בין שתי כפות ידי, כאילו לא היו דברים מעולם, עדיין לא הבנתי , כי תפילתי התקבלה וזכיתי לרפואה, חשבתי לעצמי, שטרדת הדרך ומוחי העייף הן הסיבות שאינני מבחין בסימני כוויה על ידי.


     כאשר הגעתי בערב למלון בעיר קלויזנבורג, רומניה, נחתי מעט והתבוננתי עוד פעם היטב ביד שמאל, שוב הסתכלתי על יד ימין והנה שתי הידיים שוות לטובה, היד בריאה לגמרי. תפילתו של הסבא התקבלה. לאחר מספר ימים, אחרי מסע על קברי צדיקים וקברי משפחתי, נסעתי לארץ ישראל, נשארתי שם עד אחרי שבת שבע ברכות. ביום ראשון אחר כך, כלומר: שבועיים אחרי שיצאתי לדרכי, דרך הונגריה, לאחר ביקורי על קברו של זקני הגדול,  נסעתי הביתה לארצות הברית. כאשר הגעתי לביתי, ביום ב' בבוקר כ' אב ורציתי ליטול את ידיי,  ראיתי , והנה היד השמאלית נפוחה ועליה בועות של כוויה  בדיוק כפי שהייתה שבועיים קודם לכן, ליד הציון של זקני הגדול בעיר בודפשט. נבהלתי, כי לא יכולתי להיזכר , אם שוב נגעתי באיזה פח חם שעורר את הכוויה מחדש. והפלא הגדול היה שהנפיחות על הכוויה הייתה בדיוק באותו מקום , שהייתה לפני שבועיים בבודפשט. לאחר מחשבה, הגעתי למסקנה , שלא נגעתי בשום דבר חם. לפתע נתקפתי בהתרגשות עצומה, הבנתי מה קרה: בשעה שהתפללתי על ציונו של זקני הגדול הרי ביקשתי רפואה משום שאני בדרכים הרחק מביתי, ותפילתי אכן התקבלה.  כל זמן שהייתי בדרכים, נעלמה הכוויה כלא הייתה. אולם כאשר כבר שבתי לביתי - חזרה אליי הכוויה, אם כי ברוך השם בלי כאבים, כי הסכלתי ולא ביקשתי רפואה שלמה באופן כללי, אלא רפואה משום שאני בדרך, ותפילת מֶחצה זו עשתה ופעלה במקרה זה את כל המחצה.


     באותה שעה למדתי מהקורות אותי דבר חשוב ביותר: שחייבים להתפלל לבורא עולם על רפואה שלמה, שלמה ממש. שצריך לדעת כיצד ומה לבקש.


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


 


השפל,מוצב ארצה,עולם הבא,עולם הזה,שתיקה,לשון הרע,טיש,זקן,מקשיבים,שירה,בלימה,לעקוץ,להתפוצץ



אמרי שפר ה' כסלו ה'תשע"ז


 


 


  בדרך צחות מבאר החיד"א: מדוע כל אימא יהודייה מלמדת את בנה כבר מגיל שלוש לכסות את העיניים בקריאת שמע? האימא רוצה להרגיל את בנה הקטן כבר מעכשיו תדע: שיש לך הרגשה שהכול מסביבך חושך (כשהוא שם את היד חשוך לו) שם צריך את האמונה... 





     בתפילת שחרית לאחר קריאת שמע ישראל אומרים: "אמת ויציב..." ואילו בתפילת ערבית  לאחר קריאת שמע ישראל אומרים: "אמת ואמונה..." מה השוני?! אלא כשיש אור (כשהמזל מאיר פנים וההצלחה ניכרת) הכל טוב האמת ברורה והכל יציב... אך כשיש חושך (שהצרות מחשיכות ומעיבות על מצב רוחו של האדם) למרות שיודעים את האמת לפתע משהו יכול להתפספס כאן נדרשת אמונה בשיא תוקפה...





     האר"י הקדוש מורה לאדם היהודי לפני התפילה לקבל על עצמו להתחזק במצוות ואהבת לרעך כמוך ולאהוב 'כל יהודי' כנפשו ממש. הרב מוסיף וכותב שיש בזה עניין 'להעלאת התפילה', ועל ידי שהאדם מתחזק באהבת ישראל הוא גורם שתפילתו תהא כלולה ביחד עם תפילות כלל עם ישראל והיא תפעל בעולמות העליונים (הקדמה לשער הכוונות).





    החוזה מלובלין אמר: "תמימות היא מעלה גדולה וחשובה אך מה לעשות שבהגדה של פסח דווקא החכם זוכה למקום הראשון ואילו התם נדחק לסוף"...





וְלא עֲצבוֹ אבִיו ִמימיו לֵאמֹר מַדועַ ככה עשית .(ברכי נפשי(


     שמענו לאחרונה סיפור מדהים הממחיש את ההשפעה הגדולה שיש לנתינת מחמאות, הפועלת את פעולתה גם כאשר אותו אדם שקיבל את המחמאה אינו אלא גוי ופושע פלילי מסוכן.


     איש עסקים חרדי המתגורר בלונדון ביצע עסקה גדולה, וקיבל את שכרו במזומן. בצאתו ממקום העבודה שלו היה במזוודתו סך של כ־ 110,000 לירות שטרלינג. לאחר שצעד כמה עשרות מטרים התנפלו עליו שלשה גויים, ודרשו לקבל לידיהם את כל הכסף הנמצא עמו. אנשים אלה שידעו מן הסתם על העסקה הגדולה שביצע, עקבו אחריו וביקשו לשדוד את סכום הכסף הגדול, תוך שהם מאימים עליו מפורשות שאם לא ייתן את הכסף ־ לא יהססו להרגו במקום. היהודי החרדי ״עשה חושבים״, והבין כי בכח הזרוע לא יוכל להכריעם, לפיכך החליט לנסות את מזלו ולפתח שיחה עם השודדים.  הוא התבונן על פניהם, וראה באחד מהם את דמות ״המנהיג״. לאחר מכן פנה אליו ואמר לו: ''תראה, אני רואה בך תכונות חיוביות מאוד, הנך נראה לי אדם טוב ונימוסי, ואפילו אינטליגנטי מאוד. תאמר לי בבקשה, לשם מה אתה צריך את הכסף שלי?״. האיש נראה מופתע מעצם השאלה, אך לא היסס להשיב ואמר:  ״אני זקוק לכסף כדי לקנות משקאות וסמים ״. והיהודי שלנו ממשיך ושואל:  ״וכמה כסף זה עולה, הסמים הללו?״. ״חמש לירות שטרלינג״, השיב מנהיג קבוצת השודדים. איש העסקים החרדי הוציא סך עשר לירות והגישו לשודד, ואמר לו: ״הנה קח לך את הסכום הזה, כפול ממה שביקשת, והניחני לנפשי״. למרבה הפלא, פעלו הדברים על ליבו של השודד, שלקח את השטר בן 10 הלירות שטרלינג, והורה גם לשני השודדים האחרים לעזוב את היהודי לנפשו ומיודענו נשם לרווחה והודה לה׳ יתברך, כי הצל הציל את כספו ואת חייו ומיהר להסתלק מן המקום.


     למחרת מגיע היהודי שלנו לבית הכנסת שלו באזור החרדי של לונדון,  וליד השער הוא מבחין, לחרדתו הגדולה, במנהיג השודדים. ״הייתי בטוח שהוא בא כדי לבטל את ה׳עסקה׳ שעשינו אתמול, וליטול ממני את כל הכסף״, סיפר אחר כך מיודענו לבני משפחתו. אולם בתוך שניות ספורות התברר לו שהשודד בא לכאן במטרה אחרת לגמרי, הגוי מנופף בידו בשטר של 5 ליש״ט, ואומר ליהודי הנדהם: ״הנה העודף מה־ 10 ליש״ט שקיבלתי ממך אתמול״. לאחר מספר רגעים תפס מיודענו אומץ, ושאל את השודד ־ הגוי שניצב לידו בפתח בית המדרש: ״אני רוצה שתסביר לי בבקשה את התהפוכות שאירעו לך. אתמול,  רצית לשדוד אותי ולקחת את כל כספי, אחר כך הסתפקת ב־ 10 ליש״ט, ועכשיו אתה עוד מחזיר לי עודף? כדי את דברי התשובה של הגוי יש להחדיר היטב אל נבכי לבנו. ״אני בן 27 ״, אמר הגוי, ״ועד אתמול, מעולם לא שמעתי אף פעם שאני אדם טוב, ולא שמעתי שאני עושה רושם כאחד שיש לו תכונות חיוביות.  אתה האדם הראשון בעולם שאמר לי את הדברים הללו, וההרגשה שלי הייתה שבאמת ־ התכוונת למה שאתה אומר, ולא אמרת את המחמאות הללו רק כדי להרוויח את כספך. הגישה שלך שבתה את לבי, עד שהחלטתי שלא מגיע לך שאגזול את כספך. לכן, אתמול הסתפקתי בשטר בן 10 הליש״ט, ולאחר שקניתי מה שהייתי צריך לקנות, ונשאר לי עודף, באתי להשיב לך גם את זה״.


     סיפור זה סופר ע״י מהגר״א טויסיג שאמר שהוא מכיר את בעל המעשה בלונדון. ועכשיו נעשה חשבון: אם זה מה שמחמאה אחת יכולה לפעול על ליבו של גוי, ועוד גוי כזה שהוא שודד מסוכן ואלים, איזה ערך יש למחמאה אחת שלנו שנעניק לילדים,  לעקרת הבית, לשכנים, ולכל היהודים הסובבים אותנו. מדוע אנחנו חוסכים בדברי מחמאות? האם נתינת מחמאה גוזלת ממך משהו? האם היא מעבירה את כספך ורכושך לאותו אדם שהחמאת לו? יוסף חכם וילמד לקח: בכמה מילים אפשר ליישר את בני הבית לדרך המלך. ולהתפכח מדרכים שלא מתאימים לבני מלך, וליישר את אורחותינו בעולם הזה, ולזכות לחיי הנצח


 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


בדרך צחות,אמא יהודייה,קריאת שמע,אמת ויציב,אמת ואמונה,העלאת התפילה,ואהבת לרעך,החוזה מלובלין,תמימות,


אמרי שפר ד' כסלו ה'תשע"ז


 


 


החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם."





     היום הוא היום - הזדמנות להכיר בברכות המדהימות שיש לנו בחיינו. רק היום, עצרו, הביטו מעלה וראו את המופלאות הקיימת בעולם סביבנו ובתוכנו פנימה.





     ''זה מרגיש טוב ללכת לאיבוד בכיוון הנכון."


     טיול הוא הדבר היחיד שאתה קונה שהופך אותך לעשיר יותר."





"וישקול אברהם ... ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר". (זכרונות אליעזר הלוי כרך שני(





"     אחמד אל דזדאר, שהיה מושל ירושלים ואשר עמד בקשרים טובים עם סר משה מונטיפיורי – היה הבעלים של חלקת האדמה הזו - לימים שכונת "משכנות שאננים".  כאשר סר משה העלה בפניו את נושא הרכישה, ענה מיד: "אתה ידיד שלי, אחי, בבת עיני, קח אותה מיד. זוהי ירושה שקיבלתי מאבותי, לא אמכור אותה לאף אדם תמורת שום הון שבעולם,  אך לך אתן אותה חינם אין כסף, היא שלך. קח אותה. אני, אשתי ילדיי, כולנו שלך"... כך היה עונה לסר משה יום אחר יום, כשנשאל כמה כסף הוא מבקש עבור חלקה זו.  בסופו של דבר, אחרי ויכוח ידידותי שנמשך יום שלם, במהלכו מיציתי את כל ידיעותיי בביטויים ערביים, שהרי אני שימשתי כמתורגמן בינו לבין סר משה. הוא אמר לי: "אתה ידיד שלי, אחי,  בזקני אני נשבע ובראשי, כך הדבר. אמור לסר משה שייתן לי מזכרת של אלף לירות שטרלינג ונלך מיד לקאדי" . ברגע שאמרתי זאת לסר משה, הוא לא איבד אף רגע, הוא ספר אלף פאונד, צרר אותם בארנק. והלך לקונסוליה האנגלית יחד עם המושל אחמד דזדאר וידידיו, שם ביצעו את העסקה.


     כשהגענו למחכמה, בית הדין השרעי כדי לאשרר את המכירה,  כבר המתינו לנו חברי המועצה ומזכירי בית המשפט, החוזה הוקרא בקול רם ... הקאדי שאל את המוכר והקונה ... ועוד באותו יום אישר את העסקה". נוסיף, כי סכום הגבוה והחריג שדרש המוכר ושהקונה מונטיפיורי נאלץ לשלם בסופו של דבר גרר אחריו ביקורות רבות, בין השאר על רקע מיקומה של הקרקע - במרחק רב יחסית מדרך יפו... (ס"ה( מכל מקום, ביקורות אלו מוכיחות עד כמה היה הפחה אחמד אל דזדאר תלמיד מובהק לעפרון!  ("נר"( 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


 


שהסערה תחלוף,לרקוד בגשם,הזדמנות להכיר,מופלאות,מרגיש טוב ,ללכת לאיבוד,בכיוון הנכון,טיול,קונה,



אמרי שפר ב' כסלו ה'תשע"ז


 


 


 ''אדם טיפש מחפש את האושר במרחק, אדם חכם מגדל אותו מתחת לרגליים ." (ג'יימס אופנהיים)


     איך להילחם ב"אדום האדום" - "פעם אחרי תפילת מנחה ליוויתי את סבא - הגה"צ רבי יצחק זילבר - הביתה, הייתה זו שעת צהריים. הוא היה רעב. פתח את המקרר, הוציא את כל מה שהיה שם - שבעה או עשרה מוצרים: שימורים, סלטים, מרק ועוד דברים והתיישב לאכול. סבא נטל ידיים, בירך ואכל רק דבר אחד או שנים מכל המבחר ... ומיד התחיל לברך.  חיכיתי עד סוף ברכת המזון ושאלתיו בתמיהה: 'סבא, בשביל מה היית צריך להוציא הכול, את כל הסירים והצלחות?! הרי כמעט לא אכלת כלום?!' הוא ענה: "כדי להשביע את העין!" )"אחד מל"ו"(


     בחיים אל תגיד לי שהשמיים הם הגבול כשיש עקבות על הירח."


     בירושלמי נאמר "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראה ולא אכל".  יש להבין, איך אפשר לאכול את מה שרואים?!  ראה את העץ הגדול הזה, כמה נאים עליו, כמה יפים פארותיו, הפלא ופלא. אמנם, אילו היה עליו תפוח אחד לאכילה היית קוטפו, אוכלו ושוכח מכל העץ... על זה אמרו חז"ל 'עתיד האדם ליתן דין על כל מה שראה ולא אכל', שבמקום להתפעל מיופי הבריאה אדם מתפעל מהנאת האכילה". - הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ''ל ("נר לשולחן שבת"(


     בשעת צרה אתה ב-'לחץ'. אם תוסיף את ה' לפני הלחץ ואת ה' אחרי הלחץ תקבל 'ה-צלח-ה'. (מתוק מדבש! עלון 104, הרב ברוך בוקרה שליט"א)





     הסבא מנובהרדוק היה אומר: "יש לזרוע בכל מקום, ולקצור היכן שגדל"





"     הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". בזוהר כתוב, שכאשר בתיה בת פרעה שומעת את בכיו של משה בתיבה, היא מבינה: מַיְּלֵדי  העְבִריםֶ זה.  והזוהר מסביר שמשה הקטן בוכה את בכיים של הילדים האחרים. "אני לא מוכן להינצל לבד", הוא  אומר לה', "כשיש סביבי עוד כל כך הרבה שטובעים" . לכן, המילים "כדת משה וישראל" מחזירות אותנו לאותו משה, שכשמצילים אותו, אם אחרים לא שמחים באותה השמחה, מה זה שווה לו. אז בעזרת השם, שיהיו המון חופות ונזכה לחלוק שמחות דומות עם עוד המון בנות נפלאות.





     והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי --- ואברככה לפני ה'." (פכ"ז( סיפר האדמו"ר מקרטשניף: 'זכורני, בילדותי היה חלבן שהיה עובר בין הבתים ומוכר חלב, גבינה וחמאה. גם היה בעל עגלה שהיה מוכר נפט.  אמי הרבנית הייתה מביאה אליו כלי, בזה מזג את הנפט. והיו אומרים, 'הנה החלבן ובעל העגלה רצונם למכור כמה שיותר, אך הכול תלוי בכלי שמביאים אליהם, כי לא יוכלו למזוג נפט או חלב יותר ממה שהכלי מכיל'.  זהו העניין גם כן כשבאים לרבי, כי הרבי רוצה להשפיע כמה שיותר, אך לפי הכלי, רק לפי זה יוכל להשפיע!' (גיליון "טללי אורות" כ"ח(





''לא-לוקים פתרונים'' (דברים טובים, פרשת מטות)





     הנה במצב של "מיצר" שלפחות ככה זה נראה יש גם להתחזק בדיבורים שיהיה טוב ו"לאלוקים פתרונים" וככה להחדיר הביטחון והאמונה בתוכנו, והנה סיפור שהופיע עם השם "לא-לוקים פתרונים".


      בעקבות מצבי הכלכלי נאלצתי לעזוב את העיר. מצאתי בישוב מרוחק קרוון להשכרה במחיר אפסי ביחס לעיר. אלא שנוצר פער של שלושה שבועות בין תאריך הפינוי של הדירה הנוכחית לבין תאריך קבלת המפתח לקרוון. ניסיתי לדחות את תאריך הפינוי אך ללא הצלחה, כיוון שיש דייר שאמור להיכנס לדירה. ניסיתי להקדים את תאריך הכניסה לקרוון אך יש משפחה שאמורה להתפנות. אמרתי לאשתי שאני הולך למצוא פתרון בו בזמן שידעתי שאין שום פתרון באופק. הלכתי לגינה צדדית שלא עוברת בה נפש חיה והתיישבתי על הספסל, פניתי לאבא שבשמים ואמרתי, ''פרנסה אין לי! עם זה אני איך שהוא מנסה להתמודד ולחזק את עצמי באמונה, אבל מה אתה רוצה שאעשה עם אשתי והילדים? מה אני אמור להגיד להם? שהולכים לגור ברחוב לשלושה שבועות'', כך ישבתי בגינה המבודדת מיואש מהחיים מבלי כוח להניע את עצמי עד שנרדמתי.


     התעוררתי ונזכרתי שמי שמקבל עליו את הדין באהבה מתבטלים ממנו כל הדינים''. רוח חדשה פיעמה בקרבי ואמרתי, ''ריבונו של עולם הרי עד היום לא זנחת אותי, נכון שעכשיו אין לי שום פתרון אבל כמו שאמר יוסף הצדיק "לא-לוקים פתרונים", לכן אני משאיר את הכול בידיים שלך ומקבל באהבה. רק דבר אחד שאני מבקש ממך, תן לי ולאשתי את הכוח לקבל באהבה''. קמתי משם עם תחושה של ביטחון בד' וללא דאגות כלל.


     איך שאני יוצא מהגינה רץ לעברי חבר שעומד להינשא בעוד מספר שבועות, "אני מחפש זוג שיכולים לישון עם חמי וחמותי לעתיד לתקופה של כשלושה שבועות עד שאני מתחתן, בעד תמורה הוגנת של אלפיים ש"ח לשבוע. אולי אתה מכיר זוג כזה"?.


     את ההלם שאחז בי אין צורך וגם לא מילים לתאר. קיבלתי גם דירה לתקופת המעבר וגם סכום כסף שהרים לי את הראש מעל המים, יתרה מזאת התחלתי לקבל עבודות בתחום מקצועי בלי סוף.





לא לשכוח





     סיפר לי רבי ומורי, ראש הכולל, הרה"ג ח. בן חיים שליט"א, סיפור - שהוא אישית ראה , ומעשה שהיה - כך היה: רב הכולל, עולה בכל שנה ביארצייט של אביו המנוח. והנה, פעם אחת כשעלה לשם, ראה את הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל שעלה גם כן לציון אמו המנוחה.  והסתבר, כי ציון אביו של הרב נמצא במרחק מטרים ספורים מציונה של אמו של הרה"ג מרדכי אליהו.  והנה, לאחר דקות מספר, שומע הוא את עוזרו הראשי של הרב, ראש ישיבת המאירי, הרב שמואל זעפרני שליט"א פונה אל הרה"צ מרדכי אליהו ואומר לו: "תתפלל על זו, שלא תבוא אליך!" כאשר הוא מצביע באצבעו לעבר ציון הנמצא צמוד לציון אמו. הרב חיים התבונן ולא הבין , על מה היו מכוונים דבריו של זה, והביט בפליאה גדולה.  למראה פניו המשתוממים של הרב, סיפר הרב שמואל זעפרני שליט"א את הסיפור המופלא הבא:


     "אישה אחת הייתה באה אל הרב מרדכי אליהו. בכל פעם הייתה בוכה ומצטערת.  כשהרב שאל אותה: 'מה הבעיה?', השיבה כי, לא עלינו, היא ערירית . אין לה בעל ואין לה ילדים, והיא איננה יודעת מה יהיה אחרי פטירתה. מי יאמר עליה קדיש? מי ילמד לעילוי נשמתה? הרב כדרכו בקודש ניחם אותה - אבל היא בשלה" . "פעם אחת, נכנסה אל הרב ופניה אורו, השיבה , כי מצאה פיתרון. כשנשאלה 'מהו הפיתרון?', היא השיבה: 'כי היא תרכוש קבר הצמוד לציון אימו של הרב. ולאחר אריכות ימים ושנים , כשתגיע אל מקומה, מבקשת היא את הדבר הבא: בכל פעם כשהרב יעלה לציון אימו,  יתפלל גם עבור נשמתה'. למשמע דברים אלו הסכים הרב מיד. ובאמת לאחר שנפטרה, בכל פעם כשהרב עלה לציון של אימו, הייה מתפלל גם עבור נשמה גלמודה זו"


     שנה אחת, עלה הרב לציון אימו המנוחה, אולם הרב שכח להתפלל גם לעילוי נשמתה. כשבא לביתו, רעייתו שתחי' אמרה לו , כי בזמן שלא היה בבית, נקשה על הדלת אישה אחת שחיפשה אותו. אשת הרב השיבה , כי הרב אינו נמצא בביתו כעת, לפיכך ביקשה אותה אישה שתמסור , כי פלונית חיפשה אות הרב " . "למשמע דברים אלו נחרד הרב עד מאוד, מדובר בנפטרת זו. היות ששכח הרב להתפלל עבורה, מצאה היא לנכון לפנות לביתו ולהזכירו , כי הבטיח להתפלל גם עבורה. על אתר קרא הרב לאחד הרבנים והם נסענו במיידית להתפלל על ציונה. עתה מזכיר לי זאת המלווה, שלא ישכח להתפלל על ציונה , כדי שלא תאלץ נשמה גלמודה זו לבוא בשנית אל הרב לביתו ולהזכיר , כי עליו להתפלל גם עבורה...


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


''אדם טיפש,האושר,אדם חכם,אדום,ברכת המזון,החלבן, ובעל העגלה,נפט,


חלב,גבינה,חמאה,


אמרי שפר א' כסלו ה'תשע"ז


 


 "אנחנו יכולים להתלונן על כך שלוורדים יש קוצים, או שאנחנו יכולים לשמוח שלשיחים קוצניים יש פרחים". (אברהם לינקולן).


     "בלב ליבו של כל קושי שוכנת הזדמנות". (אלברט איינשטיין.)


 


הדבר היחיד שגרוע יותר מלהיות עיוור הוא לראות ללא חזון." (הלן קלר)





      "הכירו במתנותיכם והודו למקור שלהן. כיוון שאם אתם יודעים ממי אתם מקבלים, אתם תמיד יכולים לחזור ולבקש עוד". (הרב נח ויינברג זצ"ל).





לא להסתפק בטעימות קטנות  (בשם הבעש"ט הקדוש זיע"א)


     דרכם של מוכרים שהם נותנים לקונים אשר נכנסים לחנות כדי לקנות, לטעום מעט מסוגי המאכלים אשר בחנות, כדי לשכנע אותם לרכוש את מוצרי המזון.  


     משל לאדם אחד שנכנס אל חנות אחת, עבר ממוצר אחד למשנהו, כשהוא טועם מכל דבר ונהנה מכל רגע. חשב האיש לעצמו: כמה טוב לי שאוכל לאכול כמה שארצה ובחינם. כשסיים לטעום פעם ראשונה, החל לטעום פעם שנייה. עצר אותו המוכר ואמר לו: "לאט לך, אדוני" "בפעם הראשונה אני מאפשר לך לטעום בחינם, כדי שתוכל להתרשם ולדעת האם המאכלים ערבים עליך? אבל בפעם השנייה זה כבר סיפור אחר.  עכשיו אתה כבר לא טועם סתם אלא אוכל, ועל כך עליך לשלם." והנמשל: רבים טועמים מעט מאורה של החסידות, וחיש מהר הם מגלים את טעמה הטוב.  הם בטוחים כי הם יכולים להמשיך ולהתבשם בטעימות קטנות, פתגמים פה ושם מרעיונות נפלאים אלו. אך האמת היא שכדי ללמוד את החסידות ולהבינה היטב, יש צורך לשלם ביגע ויזע. רק אדם שמקדיש את חייו לעבודת השם,  מוכן לזכך את מידותיו ולהתמסר ללימוד החסידות, יוכל להשיגה. 


החוויה היהודית


http://h-y1.coi.co.il/


 


 


להתלונן,וורדים,קוצים,לשמוח,שיחים קוצניים,פרחים,הזדמנות,אלברט איינשטיין,הלן קלר,עיוור,חזון,



אמרי שפר א' כסלו  ה'תשע"ו

 

״גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה״ (שבת קכז). השכינה מצויה בכל עת ובכל מקום, ותמיד אפשר להקביל את פניה, אבל הכנסת אורחים אינה מזומנת בכל שעה. לכן ״גדולה הכנסת אורחים״. (רבי משה-לייב מסאסוב)

 

     סוד זה משהו שאתה מספר לאדם אחד. בכל פעם.

 

     סוחר אחד בא אל המגיד ממזריטש ובפיו בקשה: ” הפרנסה אינה מצויה,  יתפלל נא הרבי למעני". ענה לו המגיד: ”מוטב שתבקש ממני ללמדך להתפלל, כדי שתוכל לעשות זאת בעצמך ולא תזדקק לעזרתי".

 

     סוחר אחד בא למייסד תורת המוסר, מרן הג"ר ישראל סלנטר זצוק"ל לשאול בעצתו - כיון שהוא עסוק מאד, ואין לו אלא שעה אחת ביום פנויה ללימוד, מה ילמד באתה שעה – גמרא ? הלכה ? או אולי מוסר ? השיב לו ר' ישראל - תלמד מוסר, ואז תיווכח לדעת כי ימצאו לך שלוש שעות נוספות ללימודים תורה אחרים... . (סיפורי צדיקים)

 

     סוכה - סגולה לאריכות ימים. בפסוק מוזכר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות "אזרח בגימטריא "גבורה" ובתהלים אמר דוד ואם בגבורות שמונים שנה לרמז על ישיבת סוכה שסגולתה לאריכות ימים. (הרה"ק מרופשיץ זי"ע)

 

     סוכה ראשי-תיבות: ס ומך ו עוזר כ ל ה נופלים - מי שמקיים את מצוות סוכה, הקב"ה עוזרו ומחזיקו ביד ימינו" (בני יששכר)



     "סוף מעשה במחשבה תחילה"

 

     סח לנו ידיד: "הידעת מה ההבדל בין מצוי לרצוי ?" "כמובן", ענינו בהשתאות על שאלה שהתשובה עליה כל כך מובנת מאליה, "ההבדל הוא בין המציאות לבין השאיפות". גיחך ידידנו, הוסיף ואמר : "אגיד לכם: בגימטרייה 'רצוי' = 306, ו'מצוי' = 146. ההפרש ביניהם הוא 160". "נו, אז מה?" הקשינו. ענה לנו הידיד: "160 בגימטרייה = 'כסף'. עכשיו אתם מבינים מה ההבדל בין המצוי לרצוי? – כסף!"

 

"זהירות בכבוד חבר"

     סיפור אמיתי על זוג שהיו חשוכי בנים למעלה מעשרים שנה, ולאחר שניסו את מזלם אצל גדולי הפרופסורים בארץ ובאמריקה, ועשו את כל הסגולות והטיפולים השונים ללא הועיל . נכנס הבעל בצערו הגדול אל אחד מגדולי הצדיקים, והתחנן על נפשו לישועה רבתי. אמר לו הרב הצדיק: "אינני יכול לעזור לך בענין זה כלום, עד שלא תתבונן תחילה היטב בנפשך, אם לא גרמת צער במישרין או בעקיפין לאיש יהודי! אולי יש למישהו קפידה עליך? ".

     חשב האיש חשבון נפשו, ולא מצא שום אדם בעולם שציערו או שיש לו קפידה עליו חלילה, הוא היה מעודו איש ישר ונוח לבריות .כשחזר עם תשובתו אל הרב, ביקשו לשוב ולעיין היטב, שאף אם עתה אינו מוצא שום אדם שציער, אולי בעבר הרחוק לפני שנים גרם צער למאן דהוא ...

     לאחר התבוננות מעמיקה ושחזור כל ימי חייו מעת ילדותו, נזכר פתאום  בחסד ה' עליו  במקרה קשה שקרה עמו בעת שהיה בשיעור ג' ישיבה קטנה! וגופא דעובדא, שבאותה ישיבה היה נהוג כמו בהרבה ישיבות, שהבחורים המבוגרים משיעור ג' מתמנים כאחראיים על עניינים שונים שבניהול הישיבה, בפנימייה במשרדים ובמטבח וכיוצא, אך הוא נתמנה בתור 'גבאי', הממונה על חלוקת העליות בקריאת התורה.

     באותו מחזור היה בחור אחד משיעור ג' חלוש ומסכן מעט, שסבל מצליעה קלה ברגלו, כולם ידעו והרגישו שהוא מתבייש בצליעתו, ולכן השתדלו תמיד להימנע מלקרוא לו לבוא ברבים, שלא יתבייש בהליכתו המקרטעת. גם הגבאי דנן, נמנע אכן לקוראו לעלייה לתורה, כדי שלא ייבוש.

     שנה אחת בשבת קודש, בקריאת התורה, חשב הגבאי 'החברמן' לעשות קצת 'שמח' בישיבה, ועל כן הרשה לעצמו לקרוא לאותו בחור צולע ומסכן לעליה ...

     הבחור האדים והחוויר חליפות, הוא התמלא בושה ועלבון, וממש פחד לזוז ממקומו לעלות לתורה , והגבאי מאיץ בו לעיני כל: "נו, קרב נא הלום אל תתבייש!". עבור בחורי הישיבה היה זה 'קורבן' של מן המוכן... תיכף החלו ללעוג לו, ולהאיץ בו: "אל תחשוש, לא יקרה לך כלום –! אנחנו לא ממהרים... יש מספיק זמם... נמתין בסבלנות עד שתיסרך לעלייה שלך!"...

     הבחור נעלב ונפגע עד עמקי נשמתו, מה שעבר עליו באותם דקות לא ניתן לתיאור! הוא הרגיש שמעיו מתהפכות בקרבו וליבו נשבר לרסיסים, על אף שמבחוץ ניסה להסתיר זאת ככל יכולתו. תיכף בתום התפילה שכחו הבחורים לגמרי מן המקרה המביך שהיה בקריאת התורה של הבוקר ...כשנזכר עתה האברך המבוגר באותה שגגה נוראה שיצאה מתחת ידו בבחרותו, חש תיכף שמא כאן טמום סוד צרתו הגדולה, ממנה סובל הוא שנים רבות כל כך!

     הוא החל אפוא מיד בחיפושים קדחתניים אחר אותו אדם. חלפו כבר מאז עשרות שנים, והוא נצרך לערוך בירורים רבים כדי לאתרו. בסופו של דבר התברר, שעדיין אותו בחור לא התחתן מחמת כל בעיותיו, והוא יושב מסכן בביתו, וממעט בדיכאונו להיפגש עם אנשים. גם לעבודה אינו יוצא, ואינו מביא שום פרנסה, רק יושב בביתו שבור ומדוכא, רחמנא ליצלן . בלב כבד הוא קם ונסע לביתו של אותו בחור, נקש בהססנות על הדלת, וביקש להיפגש עם אותו בחור . כשיצא אליו הבחור צולע ומקרטע ברגלו אל דלת הכניסה , שאלו "מי אתה?'' – נקב האיש בשמו, והזכיר לו שלמדו יחדיו בישיבה פלונית, והוא רוצה לשוחח עמו מעט בענין חשוב . תיכף כששמע הבחור את שמו, טרק את הדלת בחוזקה , ולא אבה לדבר עמו אף מילה!מיד הבין האיש והרגיש שיש בליבו טינה כבדה עליו, וכאן היא נקודת הקפידה הנוראה שמביאה עליו את כל הקטרוג הקשה! והחל בניסיונות חוזרים ונשנים, שיואיל הבחור בטובו לפחות לשמוע מה שיש בפיו לדבר עמו, עד שלבסוף נענה הבחור והסכים להכניסו פנימה.

     תיכף משהתיישבו אל השולחן פרץ האיש בבכי מר בלתי נשלט, כל הכאב הנורא והעצור של עשרות שנות עקרות הצטברו אל אותה בכייה והתייפחות! לאחר שנרגע מבכיו המרטיט, הזכיר לו לבחור את המעשה הנואל שפגע בו לפני עשרות בשנים, וביקש את סליחתו ומחילתו. אך הבחור נעשה פתאום קשה כאבן", וכי צריך אתה להזכיר לי ? הסיפור הזה יושב לי על הלב שנים רבות, ולא מפסיק לכאוב לי! לנגד עיני עומד כמו עכשיו אותו מראה נורא, של עיני עשרות בחורי הישיבה הנעוצים בי בלעג ובקלס... החיים שלי נשברו מאז לגמרי! וכיצד ניתן למחול על כך?".

     כראות האיש גודל צערו ושברון ליבו של חברו, דיבר הרבה על ליבו לפייסו ולנחמו, הוא הסביר לו שוב ושוב שחלילה לא התכוון ללעוג לו בזדון, הס מלהזכיר! לבסוף הוציא מחיקו 'פנקס שיקים' והחל למלא את כל השיקים שבפנקס כולו, לטובת אותו בחור , בסכום חודשי נאה ומכובד ביותר!

     לאחר זמן רב של שיחה ופיוס מקרב לב ונפש, הצליח בסייעתא דשמיא לדובב את ליבו של חברו המסכן, ולפרוק מעל ליבו את הררי הכאב הכבד שרבצו וגדלו עליו במשך השנים... הוא נענה ומחל לו בלבב שלם, ואף הודה לו מאוד על סיועו ועזרתו היפה בפרנסתו !

     אל השולחן הוגש כיבוד קל ומשקה, ושני החברים שתו 'לחיים', ולחצו ידיים באהבה וקרבת לב! היה זה מעמד מרגש עם הרבה דמעות של גיל ואושר, שניהם הרגישו שאבן כבדה נגולה מעל ליבם, ונפרדו כידידים מחודשים, ובלב מלא שמחה, כפגישת אהבת חברים וידידים מנוער!

     למחרת היום חזר האיש אל הרב הצדיק, וסיפר לפניו על כל השתלשלות העניינים. אמר לו הרב: הן אמנם חלק זה של 'בין אדם לחבירו' סידרת ב"ה על הצד היותר טוב! אבל יש כאן חלק נוסף של 'בין אדם למקום'. כי מלבד מה שחוטא האדם כלפי חברו, הרי יש בו גם עבירה על ציווי הבורא מלכו של עולם, שציונו בתורתו הקדושה "ואהבת לרעך כמוך!" עם כל המצוות הכלולות בה, והרי הכעסת את קונך באותה עבירה קשה שבינך לבין חברך .תן דעתך בדבר! כמה צער נגרם למלך, כשמזלזלים ומביישים את בנו יקירו מחמד ליבו ונפשו?! ולכן צריך אתה אף לפייס את המלך מ"ה ולשוב בתשובה שלמה .

     האיש סבר וקיבל, והחל לשפוך את נפשו לפני ה', 'ויעתר לה'' בתפילות נוראות המלווים בבכיות ודמעות נרגשות , שימחול ויסלח לו על מה שגרם צער נורא לשכינתא קדישתא, אימא עילאה, במה שרמס עד עפר את כבוד בנה יקירה האהוב והחביב! ואכן שמע ה' תפילתם, 'וייעתר לו ה'! ''ולתקופת הימים נושע בבן זכר, אשר אחריו באו עוד הרבה בנין ובנות כ''י" ויברך ה' את ביתו בברכה טובה ונאמנה .

     ללמדנו גודל הזהירות הנצרכת בין אדם לחבירו –! לעולם לא תוכל לדעת עד היכן נוקב ומעמיק העלבון והפגיעה, שעלול לפעמים לרסק את ליבו ונפשו של חברך לרסיסים! והכל מחמת בדיחה שחמדת על חשבונו, או התכבדת בקלונו, ברגע של קלות וחוסר זהירות בכבוד חברך!

זהירות סכנה (אפריון שלמה גיליון 122)

     פעם אחת העכבר הציץ מהחור, וקיבל חום.  הוא ראה את בעל הבית מכין לו מלכודת עכברים מן המשוכללות ביותר שאפשר למצוא בשוק היום . מיד רץ העכבר אל התרנגול ואמר לו: אדוני התרנגול, אנא ממך עזור לי, הטמינו לי מלכודת מוות מסוכנת, תושיע אותי! אמר לו לו התרנגול: תראה, אני לא כל כך חזק, מה כבר אני יכול לעשות? מי יודע אולי אפילו היא יכולה להזיק גם לי...  זה כבר ממש להשתטות.

     התאכזב העכבר, אך לא אמר נואש. פנה אל הכבש ואמר לו:  אדוני הכבש, בעל הבית מבקש את נפשי ורוצה לראות אותי גוסס במלכודת שהטמין לי, אנא ממך עזור לי! אמר לו הכבש: עכברו'ש, אין לי זמן בשבילך, אתה לא רואה שאני עסוק בלחפש עשב ירוק, הרי אתה יודע שהרופא לא מרשה לי לאכול עשב צהוב – זה מייבש לי את הקיבה. יש לי מספיק בעיות משל עצמי, לך תעניין מישהו אחר בבעיות שלך. "

     אח!", האתנח העכבר, אך בכל זאת לא איבד תקוותו וניסה אצל הפרה את מזלו: גברתי הפרה, איני יכול לישון בלילה, ואני מדיר שינה מעיני, בעל הבית מחפש את ראשי, וכבר מכמונת פרש כדי לראות בסופי, אנא רחמי עלי! אמרה הפרה: עכברון קטנטון, אם ארצה, אני רק דורכת על המלכודת והיא כבר נשברת, 4 טון על מלכודת קרטון זה לא האישיו, אך בשביל לעזור לעכברון מסכן, למה לי להסתכסך עם בעל הבית, ואת שלוותי לסכן?!  הפרד נא מעלי, מכיוון שאין לי שום אינטרס, לכן זה לא כדאי.  חזר העכבר אל חורו החשוך, כשדמעות זולגות מעיניו, ובלי החיוך. "מה יהיה עלי?!", הרהר בלבו, עד שנרדם על מיטתו .

     באמצע הלילה, נשמעה טריקה חזקה "טראח!", מישהו נתפס במלכודת... קפץ העכבר בבהלה ממיטתו וראה שנתפס שם נחש.  בבוקר הגיעה אשתו של בעל הבית ומצאה את הנחש כשהוא תפוס בראשו, הרימה את המלכודת, "ודאי כבר מת הוא", חשבה לעצמה, אך לפתע הכיש אותה הנחש בפניה . הזמינו רופא, ומיד קבע: האשה חייבת לשתות כל יום תרופה מרה, אך לערבב אותה במרק עוף יועיל עוד יותר, ואף במהרה.  לא היתה ברירה, שחטו את התרנגול והכינו ממנו את מרק העוף בשביל שתחלים האשה.  כל הכפר שמעו על האשה שהוכשה, וחיש מהרה הגיעו רבים מהמכרים לבקרה. אך מה יגישו לאורחים לאכול ? כמובן, את הכבש לשחוט, ואת בשרו יעלו למנגל לצלות.  ברוך השם, היא הבריאה, שתהיה לה רפואה שלימה, אך עתה זה הזמן לסעודת הודיה. ניחשתם נכון, גם הפרה לשחיטה!

     העכבר הוא רק משל, הוא היחיד שניצל. אם אדם מבקש,  ולעתים אף מתחנן.. אם תפנה לו גב, עלול אתה בעצמך להסתכן.

פרשת תולדות (הרב שלמה הלוי שליט"א)

     לא לדבר לשון הרע על עצמינו

     התורה מספרת לנו כי בסוף ימיו של יצחק כהו ראייתו נחלשה עד די עיוורון שנאמר: "וַיְהִי כִי זָקֵן יִצְחָק וַתִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" מדוע כהו עיניו של יצחק אבינו? מדרש רבה מביא כמה טעמים ואחד מהם הוא: כדי שיבוא יעקב וייטול את הברכות. נשאלת השאלה מדוע היה צריך הקב"ה להכהות את עיניו של יצחק כדי שיעקב יקבל את הברכות?! הקב"ה היה פשוט יכול לגלות ליצחק שעשיו רשע ויעקב יקבל את הברכות? ותשובה לכך היא שה' לא רצה לדבר לשון הרע על עשיו כפי שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין(דף יא.): שיהושוע לאחר (שעכן מועל בחרם) שואל את הקב"ה מי חטא לך? והקב"ה עונה לו "וכי דילטור (מלשין) אני לך?!"... מכאן רואים כמה חמור עוון לשון הרע...

     החפץ חיים הורה שחוץ מהאיסור לדבר לשון הרע על הזולת, ישנו גם איסור לדבר על עצמינו לשון הרע... מתוך מעשה שהיה: פעם נעצרה מרכבה ליד ה"חפץ חיים" שהיה בדרכו לביתו, והעגלון שאל את ההלך (הוא לא ידע שזה הרב בעצמו) "סליחה האם אתה יודע היכן גר הצדיק הקדוש הרב הגאון החפץ חיים? בשמעו את התארים אמר הרב:  "בהמשך בעוד קילומטר תפנה ימינה. ואגב, אין הוא צדיק כלל... הוא יהודי פשוט, ממש כמו כל היהודים". אחוז כעס קם האיש ממקומו וקרא: "כיצד תעז לומר דברים שכאלה על גדול הדור?!"... "אמרתי לך את האמת לאמיתה", השיב לו ה"חפץ חיים", "מכיר אני היטב את ה"חפץ חיים", הוסיף. התשובה הזו הרתיחה את היהודי. "חצוף שכמוך! עז פנים!" קרא לעבר האיש, הלא הוא ה"חפץ חיים". והמשיך לעבר הבית. את פניו קידמה אשת הרב וביקשה להמתין עד שהרב יגיע. כשכולו מרוגש לראות את פני הצדיק בפעם הראשונה בחייו הכין עצמו למפגש, והנה חשכו עיניו כשאותו הלך נכנס אל החדר וכולם קמו לכבודו. פניו חורו ולשונו דבקה לחיכו. חלפו רגעים אחדים עד אשר התאושש. או אז קרב אל ה"חפץ חיים", השפיל מבטו ואמר: "עכשיו מבין אני את הכול. אנא, רבנו, מחל נא לי על הדברים הקשים שטענתי נגדך!" "אל תבקש ממני מחילה", נשמע קולו של ה"חפץ חיים", "נהפוך הוא: אני הוא שצריך לבקש את סליחתך, כיון שהדברים שאמרתי לך ציערו אותך.

     ובאותה שעה למדתי דבר חשוב: ליהודי אסור לדבר לשון הרע אפילו על עצמו"...

                                                                                                     שבת שלום  ומבורך

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

                                                                                                  אורחים,פני שכינה,להתפלל,גמרא,הלכה,מוסר,סוכה,גבורה,מצוי,לרצוי,שאיפות,כסף,




אמרי שפר ג' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

“סיג לחוכמה – שתיקה” (אבות ג, יג) – השתיקה אומנם סייג היא, אבל לא כל העיקר כולו. בשתיקה בלבד, עדין אין אדם נעשה חכם (הרה”ק רבי אייזל מסלונים)

 

     סיפר הרה"ק מפשעוארסק זיע"א (יומא דהילולא (כ"ז מרחשון): פעם בא רב אחד אל הרה"ק מהרי"ד מבעזלא זיע"א (יומא דהילולא כ"ג מרחשון) בטענה שהחסידים בעירו מלינים עליו שאינו טובל במקווה בכל יום, ושאל היכן כתוב שצריכים לטבול בכל יום? ענה לו הרבי: מי שמהרהר על מנהג ישראל הרי זה מדת אפיקורסות. ואחרי זה אמר לו הטעם: דאיתא במג"א (הל' יוהכ"פ סי' תר"ו) בשם המהרי"ל דטעם טבילת מקווה ערב יוכ"פ הוא משום "דתשובה טעונה טבילה", ואמרז"ל (שבת קנ"ג ע"א) "שוב יום אחד לפני מיתתך", ומפני שאין אדם יודע קיצו, צריך לחזור בכל יום בתשובה ולכן צריך לטבול בכל יום.

 

     סיפרו להרה"ק מקאצק זי"ע על צדיק אחד שאמר שהוא רואה את האושפיזין אצלו בסוכה. ועל כך השיב הרה"ק מקאצק. אני אינני רואה אותם אבל אני מאמין לדברי חז"ל שהאושפיזין באים אלינו לסוכה. ובאמונה הזאת רואים יותר ממה שרואים בעינים דאמונה גדולה יותר מראיה.

 

     סיפר פעם הגאון מטשעבין זי''ע על אביו ה''כוכב מיעקב'', שבקטנותו לא קלט את הא''ב, אמר אביו זקנו, למלמד שיתחיל ללמדו מיד חומש שכן לגודל שכלו הוא לא תופס אותיות, בלי טעם ושכל. וכן היה.

 

זה קרה בליל שלישי של חנוכה. (סיפורי צדיקים, עלון 133)

     ר' אברהם קעשינובער היה אחד מהחסידים שהסתופו של הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זיע"א. חותנו שהיה גם כן חסיד סאדיגורא היה נוסע עימו מפעם לפעם בעיתותי הרצון אל הרבי לסאדיגורא. לאחר מספר שנים מנישואיו של רבי אברהם, משהסתים סדר "הקעסט" הנהוג, בו סמוך החתן על שולחן החותן, ניגש אליו חותנו, ואמר לו: הנה החזקתי אותך עד עכשיו על שולחני, והענקתי לך כל צרכיך כמו שהתחייבתי. ועתה הגיעה העת שתעשה גם אתה לביתך, ותתפרנס מיגיע כפיך, תמצא לך אפוא איזה עסק טוב, והשם יהיה בעזרך. ענה רבי אברהם לחותנו: הרי כהרגלנו אין עושים אנו דבר וחצי דבר בלא לשאול תחילה את דעתו וקבלת הסכמתו של הרבי, נמתין נא עד לנסיעתנו הקרובה לסאדיגורא, ונשאל את דעתו הקדושה בנידון. הסכים חתנו לדבריו ובהזדמנות הראשונה שנסעו לסאדיגורא, נכנס החתן אל הרבי, ושח לו דברים כהויתן. הרבי נתן את הסכמתו שיעשה כעצת חותנו, ובירכו ברכת הצלחה. כשפנה לצאת מן החדר קרא לו הרבי שנית, נעץ בו מבט חודר ואמר לו בתוקף: "זאלסטו געדענקען! (זכור), יש עניין של אשרי יושבי ביתך." סתם ולא פירש.

     אחד הכוחות והכישורים המיוחדים שחנן בהם הבורא את ר' אברהם היה כוח השירה, מעודו אהב תמיד לשיר ולנגן, קולו היה ערב במיוחד, קול צלול חזק ונעים, שהכול השתאו לשמיעתו. משהחל לתור אחר מקצוע מפרנס ומכניס, עלה בדעתו לנסות את מקצוע השירה. הוא החל להופיע כזמר במסיבות ובחתונות ואירועים שונים, מתחילה במחיר מועט ובאירועים קטנים וצנועים, אך מהר מאוד התקדם עד לשורה הראשונה, והתבסס היטב במקצועו. קולו ושירתו השתפרו והתייעלו עשרת מונים, לאחר השקעה מיוחדת שהשקיע בפיתוח הקול, ולימוד יסודי של כל רזי המוסיקה, עד שיצא שמו לתהילה כאחד מגדולי הזמרים והצלחתו שגשגה למעלה מן המשוער.

     וכדרכם של מצליחנים מן הסוג הזה, התקדם ר' אברהם עוד ועוד, והחל להופיע באירועים גדולים, הוא נקרא אחר כבוד לשור בכל מיני ערים וארצות בעולם הגדול, באירועים יוקרתיים, מן הקרובים והרחוקים. עד שגם באירועים של נכרים שאינם בני ברית, היה מופיע פעמים רבות, ובכל מקום היו נוהרים ומהללים את שירתו. לאחר תקופה של הצלחה מסחררת, כאשר הכסף החל לסנור את עיניו. החל אברהם קעשינובער חושב שמן הראוי שאתאים את לבושי בהופעותי בכדי להתחבר היטב עם אנשי האירוע שהנך מופיע בפניהם, עליך לכל הפחות לסדר את תלבושתך כמותם, חשב. וממחשבה למעשה, אין ברירה! חשב אברהמי'ל, בכל מה שהעבודה מחייבת, יש להתאים את עצמנו לתפקיד. הוא קיצץ באחת את זקנו ואת פאותיו הקדושות, לבש מקטורן קצר עם עניבה יוקרתית, גידל רעמת בלורית פזורה ומתבדרת, עד שקיבל מראה אופנתי של זמר עולמי מתנשא.

     המראה ההדור והעדין של היהודי החסידי נעלם ונמוג, המשך ההתדרדרות לא ארך זמן רב, בהיותו לבוש בלבושי המשכילים והגוים, הרשה לעצמו קצת יותר, דברים רבים שאינם תואמים ומתאימים לחסיד נלהב שבלבוש החסידי, מתאימים והולמים לכתחילה דלכתחילה בלבוש של גוי, או כמעט גוי. זה התחיל בזלזול בתפילה בציבור, בהגיע זמן תפילה נעמד לו בחטף באחת הפינות כשהוא ממלמל בשיא המהירות את תיבות התפילה, לאחר מכן כבר לא ראה גם במנהג זה שום תועלת, והפסיק להתפל לגמרי. רמת כשרות המזון אף היא ירדה פלאים, וכך מצוה אחר מצוה נעלמו ויצאו ממנו. עד שעזב לגמרי את דרך  התורה רחמנא ליצלן, ופרק ממנו עול מלכות שמים, לדאבון לב הוריו וחותנו ושאר ידידיו ומכריו משכבר הימים. אמרתו של הרבי על חשיבות "אשרי יושבי ביתך" נשכחה לגמרי מליבו.

     פעם אחת נערכה חתונה בחצר המלכות, החתן בן הקיסר תכנן את אירוע חייו לפרטי פרטים, הוא רצה שיהיה זה אירוע יוקרתי מיוחד ומכובד ביותר, כנאה וכיאה לארמון המלך, בין שאר מרכיבי האירוע המפואר, הוא חיפש כמובן גם זמר עולמי, שמכיר ויודע את כל הביצועים החדישים שהציבור אוהב לשמוע. אמן מיוחד שירים את האירוע לתפארת בית המלוכה, בערב כזה שישתתפו בו הרבה מלכים רוזנים ופריצים מכל העולם. לאחר בירורים רבים, הגיעו היועצים והשרים להחלטה ברורה חד משמעית, אין כמו "אברהם קישינובער" היהודי, הוא המתאים ביותר לאירוע זה, הוא נערץ מאד בכל העולם, אשר שמו הולך לפניו. נערך אפוא "חוזה" חתום, מנוי וגמור, להופעתו בחתונה הגדולה שנועדה ללילה השלישי של חנוכה, בחצר הענק המפוארת והמיוחדת לאירועים שבארמון המלכות.

     בלילה ההוא, ליל שלישי של חנוכה, הרחק בעולמות אחרים לגמרי, ישב באותה עת הרבי הקדוש בסאדיגורא בדבקות נוראה כדרכו, כשהוא נתון ורכון כל כולו גופו נפשו ונשמתו בעבודת הדלקת הנרות הקדושים. לפתע נעשו פניו להבים ולוהטים מאוד, ושלא כהרגלו ביקש שיזמרו את הניגון המיוחד הנקרא: "ניגון המלאך", המקובל מאבי זקנו הרב הקדוש רבי אברהם המלאך זיע"א אביו של רבי שלום מפרוהוביטש זיע"א, אביו של הרה"ק מרוזין זיע"א. (מקובל שהמלאכים נתנו ניגון זה במתנה לרבי אברהם המלאך) היה זה פלא גדול, כי ניגון זה שמור היה לזמנים נעלים ונשגבים ביותר של פעמים יחידות ממש, כשעת חופה וכיוצ"ב. ישב הרבי הקדוש ליד הנרות, וניגן את ניגון "המלאך" פעמים רבות בדביקות והתלהבות עצומה, פעם ועוד פעם. היה ניכר בו בחוש, שמתאמץ מאוד לפעול איזה ענין נסתר ונעלה. החסידים לא ירדו לפשר הדברים, אך כדרכם של חסידים שתקו והאמינו בכל לב ברבם הקדוש.

     ובאולם החתונה המפוארת, שהתנהלה באותו ערב למישרים, מנות הפאר הוגשו ברוב כבוד והדר, הכל דפק וכטוב לב המסובים ביין, הכריז המנחה בדרמתיות, על "הפתעת הערב" והצליח לשביעות רצון כל הצדים. שיעמוד ויופיע עכשיו, ענק הזמר העולמי, הנודע והמפורסם בכל העולם כולו, שינעים משירתו הערבה לכבודה של מלכות, הלא הוא: "אברהם קישינובער". הקהל קם על רגליו והריע במחיאות כפים סוערות. ובקול תשואות אדיר, נכנס האמן היהודי בחיוך כובש, לבוש במיטב מחצלאותיו, להופעה של פעם בחים.

     מקרה שכזה לא קרה לו מעולם, בכל מאות ואלפי ההופעות שהופיע. בת אחת נשכחו ממנו פתאום כל השירים ממש, כל הקטעים המיוחדים והביצועים המרגשים שהכין קודם לכן, נשכחו ונמחקו ממוחו כלא היו. הקהל החל להראות סימני אי נוחות, השרים והמשרתים נעצו בו עינים יוקדות, על הפנצ'ר המביך שתקע להם בדיוק בשיא הצלחת הערב. אבל הוא לא הצליח להיזכר בשום ניגון, הוא נשאר עומד מאובן וחיור כסיד, נשמתו התרוקנה פתאום מכל שירותיו וזמירותיו המהולים. תוך כדי שהוא עומד כך נבוך, בהול, ומרוקן לגמרי. נזכר ועלה לפתע במעמקי ליבו ניגון עתיק אחד ישן נושן, שנזכר בו מאותם שנים שהיה מסתופף בצל רבו הקדוש בסאדיגורא. היה זה הניגון הנעלה והמיוחד "ניגון המלאך". הניגון הנפלא והנורא הזה עלה וגאה בליבו, והתחזק יותר ויותר, כשהוא פורט על נימי נפשו. והנה לרגע עלה בדעתו רעיון נועז, לנגן כעת באירוע זה דוקא את השיר המופלא והמיוחד הזה, שאין דומה לו, הוא עצם את עיניו וכמעט החל כבר לפזם את אותו ניגון קדוש עליון. אך פתאום ברגע אחרון עצר את עצמו בכח, הניגון הזה הצית בו את הניצוץ היהודי שבעומק הנשמה, ומשנזכר את מקורו ושורשו של הניגון, מי הוא מחברו, מהיכן הוא הגיע, ונזכר כיצד שרו וניגנו אותו בדחילו ורחימו בזמנים עילאים בחצר הקודש בסאדיגורא וברוז'ין, לא היה מסוגל לפצוח בשיר קדוש עליון כזה, כאן בשיא הטומאה והפריצות בין הגוים הערלים הנבזים הללו. הוא נתפס לפתע בהתלהבות עצומה פנימית של הרהורי תשובה וחרטה נוראים על כל מצבו הרוחני העגום, בת אחת הוא תפס עד כמה הרחיק לכת והתדרדר בשנים האחרונות, היכן אני עומד? זעקה הקריאה בעומק נפשו. הרי חנוכה היום, כל חברי החסידים הקדושים בודאי עומדים עתה בחרדת קודש בשעת הרצון הנעלה והנשגבה של הדלקת הנר אצל הרבי הקדוש,  "איכה?" זעקה נשמתו בעוז, ואני עומד כאן בתוכי האשפתות, בעומק שאול תחתיות, לפתע לא היה מסוגל עוד לעמוד כך, נפשו כלתה מהרהורי תשובה של אמת, הוא החליט על אתר החלטה איתנה, שכאן במקרה מוזר זה הכל נגמר, הוא תפס את רגליו וברח מן הבמה, להשתאותם והשתוממותם של כל האורחים והנאספים, ושב אל ביתו ונהפך בת אחת לאיש אחר.

     פתאום תפס בעצמו עד כמה צדקו דברי הרבי אליו, שהטוב ביותר לאדם הוא לקיים "אשרי יושבי ביתך". הוא קם נסע אל רבו הקדוש, שם כבר נודע לו כל העבודה המופלאה שהתיגע הרבי הקדוש עבור תיקון נשמתו בעמל רב, באותו ערב של ליל שלישי של חנוכה! הוא נכנס אל הרבי ברכים כושלות, כשכולו רוטט מבכי, וקיבל על עצמו תשובה שלמה, כפי שהדריכו הרבי הקדוש.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

סיג לחוכמה,טובל במקווה,מנהג ישראל,אפיקורסות,אושפיזין,אמונה גדולה,טעם ושכל ,שתיקה,

 

 

אמרי שפר ד' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אומרים בתפילת גשם "יחד לב וגל אבן". שואל הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל וכי יעקב גלגל את האבן עם הלב, אלא בא לרמז שאין דבר העומד בפני הרצון, וזה הפירוש "יחד לב", אם רוצים עם כל הלב אז אפשר להתגבר על כל הדברים הקשים.  

 

     אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי.  אם אתה רוצה שתשרה שכינה אצלך , צריך שתהיה "אנכי לא ידעתי" שתכניע את האנוכיות שלך.

 

     וייקץ יעקב משנתו אומר הבעל הטורים וייקץ "ממשנתו" שלמד באמצע השינה, צדיקים כל כולם תורה ואפילו בשעת השינה.   

 

      יש שפירש סלם ר"ת לעשות סיום מסכתות, שהרוצה לעלות במעלות התורה והיראה שיתמיד בתורה ויעשה הרבה סיומים.

 

זכות לימוד תורה (פניני עין חמד, גליון 510)

     לר' אברהם אליעזר גולדשמיד זצ"ל, מיקירי ירושלים, הייתה חנות צבעים לפרנסתו. היה מפורסם בכל ירושלים שגולדשמיד הוא אדם ישר והיה קידוש ה' גדול בהתנהגותו בחנות. היה לו סדר קבוע, לפני ותיקין היה לומד שעה וחצי 'חוק לישראל' ומשניות. ואחר התפילה למד שעה וחצי שיעור במשניות, 'יסוד ושורש העבודה' ועוד. חוק ולא יעבור. בין בחול ובין בשבת ובזכות שיעור זה ניצל ממוות!

     פעם בנו בניין צמוד לביתו. הקבלן בנה פיגומים, הכנה לקיר, והביא מערבל בטון. להפתעתו, ראה, שהקיר אינו מתמלא עד הסוף. טעה בחישוביו והזמין עוד שני מערבלי בטון כדי למלא את הקיר. כאשר חזר ר' אברהם לביתו אחר השיעור חשכו עיניו: חדר השינה שלו היה מלא בבטון בגובה שלושה מטרים! התברר, שהקיר המשותף לא החזיק מעמד בפני לחץ הבטון והתפורר, הבטון קבר את מיטות חדר השינה וכל מה שהיה באותו חדר. ברור היה, כי אם ר' אברהם היה ישן או נח על מיטתו - הייתה זו חלילה קבורתו.

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תפילת גשם,יחד לב וגל אבן,אנכי לא ידעתי,סולם,סיום מסכתות,שעת השינה,במעלות התורה,לימוד התורה,



אמרי שפר ה' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

 

  ''סלחנות לא משנה את העבר, אך מרחיבה את העתיד''

 

     סלחתי כדבריך. כשם שאתה מתפלל כך היא הסליחה. (הרה"ק מוהר"נ מברסלב זצוק"ל)

 

     "סְפִירַת הָעמֶר מַתְחִילָה בְהַקרָבַתֹ הָעמֶר ומִסְתַיֶמֶת בְּקבָלַת הַתורָה ,לְלַמֶדך שֶאִם אֵין קמַח אֵין תורָה" (המהרל מפראג)

 

     ''ספינות מוגנות כשהן בנמל, אך לא לשם כך נבנו ספינות''

 

"זכור ימות עולם" (לקח טוב)

     אמר להם: כל זמן שהמקום מביא יי     סורים עליכם, היזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא. (ילקוט שמעוני)

     את דברי חז"ל אלו ביאר החפץ חיים בשם המגיד מישרים של העיר וילנא על פי משל: יהודי שכר דירה משר אחד בשלוש מאות רובל לשנה. את שכר הדירה היה היהודי מעביר לידי בעל הבית בתאריך קבוע מידי שנה בשנה.

     ויהי היום, וייסע השר למדינה רחוקה, ולפני צאתו לדרך מינה את אחד מפקידיו לאחראי על הדירה המושכרת ליהודי. אותו פקיד היה שונא ישראל, ומשבאה לידו עתה הזדמנות להציק ליהודי, לא אחר לעשות זאת.

     מיד לאחר שהופקד על הבית הודיע לשוכר כי שכר הדירה הועלה לחמש מאות רובל לשנה. כאשר הגיע זמן הפירעון, שלח וקרא ליהודי השכם בבוקר ודרש ממנו את התשלום המלא. בידו של היהודי היו אז רק ארבע מאות ושמונים רובל. אי לכך ביקש מאת הפקיד להמתין מספר ימים עד שישלים את הסכום. הפקיד, שהיה כאמור רע-מעללים, דרש שהתשלום כולו יבוצע בו ביום. כאשר הגיע הערב ובידי היהודי לא נמצאו עשרים הרובלים שחסרו, ציווה איש הבלייעל להכותו עשרים מכות – מכה אחת עבור כל רובל.

     כן עשה הפקיד לכמה יהודים נוספים, ועוד הוסיף חטא על פשע במה שגזל ועשק אותם, עד שבמשך הזמן נעשה לעשיר גדול וקנה לעצמו חצר ובה כמה בתים.

     כאשר שב השר לביתו, אמר היהודי לאשתו: הנני הולך אל השר כדי לספר לו על מעללי הפקיד. כאשר שמע השר את כל הקורות אותו ואת אחיו היהודים, חרה לו הדבר מאד ונכמרו רחמיו על האיש באהבתו אותו אהבה רבה. כשכילה היהודי את דבריו אמר לו השר: הנני מודיעך בזה כי על כל מכה שהכה אותך הפקיד יחויב לשלם לך מאה רובל, ובסך הכל מגיע לך ממנו סך אלפיים רובל. מאחר והפקיד רכש לעצמו חצר ששווייה ארבעת אלפים רובל, הנני ממציא לך שטר המאשר כי מחצית החצר שייכת לך מהיום והלאה.

     כאשר שב היהודי לביתו אשתו ראתה שפניו נפולות וזועפות. כאשר שאלה אותו מה אמר לו השר, הראה לה את השטר שקיבל על חצי החצר של הפקיד. מדוע, איפוא, נפלו פניך? שאלה האישה, אדרבה, עליך לשמוח במתנה היקרה שקיבלת! השיב לה בעלה: את הכאב של המכות שהכני הפקיד כבר איני חש היום, אם כן, מוטב היה אילו היה מכה אותי אז ארבעים מכות והייתי זוכה עתה בכל החצר. על זה לבי דווה...

     כן הדבר בעניין ייסורי האדם בעולם הזה. כאשר הם באים על האדם, הוא מצטער עליהם מאד ואינו רוצה לסובלם. אך כאשר יבוא לעולם הגמול ויקבל שם הרבה שכר תחת כל שעה ושעה של סבל בעולם הזה, יחשוב האדם אז בנפשו: הלוואי שהייתי סובל יותר ייסורים בעולם הזה, כי אז היה לי הרבה יותר עונג בעולם הנצח.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

סלחנות, מתפלל, סְפִירַת הָעמֶר,קבָלַת הַתורָה,אִם אֵין קמַח אֵין תורָה", ספינות, זכור ימות עולם,

 




אמרי שפר ו' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אומר ר' איצ'לה, הבן של ר' חיים וולוז'ינר, בהקדמה ל'נפש החיים': "אבא תמיד היה אומר לי, אדם לא נברא בשביל עצמו,  אדם נברא בשביל השני!".

 

     אנחנו לא תמיד הולכים לאן שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מגיעים בסוף לאן שאנחנו אמורים להגיע.

 

     אנשים קונים דברים שהם לא צריכים, בכסף שאין להם, כדי להרשים אנשים שלא אכפת להם...

 

     הכישלון זה לא להיות למטה, אלא לסרב להתרומם!

 

השידוך שכמעט לא היה )ומתוק האור(

     בין ראובן ושמעון היו קשרי ידידות ענפים במשך שנים רבות, וכאשר הוצעה בתו של זה לבנו של זה, קיוו שניהם להצלחת השידוך. ואכן, לא חלף זמן רב עד שבאו השנים בקשרי שידוכים זה עם זה, ושמחתם גדלה עד מאוד.  אולם לא חלף זמן רב עד שנודע לראובן, כי שמעון, מחותנו, נקלע לקשיים כלכליים, ולמעשה הריהו מבוסס עד למעלה מארכובותיו בביצת חובות טובעני.  

     הזדרז ראובן, נטל לידו עט וקסת וכתב לריעו משכבר הימים מכתב תנחומים נוגע ללב. הוא ביכה את מר גורלו והשתתף עמו יפה בכל מצוקותיו , ולבסוף חתם: "נ. ב. לגבי השידוך שבינינו, ודאי תבין, כי לרגל ההתפתחויות האחרונות בטל השידוך כלא היה, שכן לא יעלה על הדעת, שאנוכי ובני נשתדך עם בעל חוב..."  הוא שלשל את המכתב לבית הדואר, ובכך תמה ונמחתה פרשת שמעון מחייו.  אולם, עודו מהרהר למי יפנה כדי לחפש שידוך אחר לבנו, התקבל בביתו מכתב תשובה משמעון, שבו מודה לו חבירו מקרב הלב על דברי העידוד והנוחם שטרח לכתוב לו, ומוסיף כי השידוך אינו בטל, אלא חי, קיים ונושם...  

     המכתב המפתיע לימד את ראובן שככל הנראה לא הבין שמעון במה דברים אמורים, וכדי שחלילה, לא יצאו תקלות תחת ידו, מיהר וארז את כל המתנות שקיבל בנו, נתנם ביד שליח ומינה אותו להשיבם לבית שמעון, ולציין באזניו כי השידוך בטל ומבוטל.  זמן קצר לאחר מכן, הודיעו לו כי אורח חשוב הגיע לביתו.  בפתח הבית עמד שמעון בכבודו ובעצמו, אוחז בידו את ערימת המתנות של הבן ואומר: "שלום עליכם! מדוע שלחתם לי את המתנות הללו, שלכם הן!" . "קח לך", אמר ראובן והשפיל את מבטו. " לא אקח. אלו המתנות שלך, השידוך חי וקיים..." " כל זמן ששנינו גבירים היה השידוך חי, אולם מרגע שאתה אינך גביר, אין טעם לדון בכך, וברור שהשידוך מתבטל לגמרי" . "יש על מה לדבר, אולם אתה אינך מעוניין לעשות זאת, והשידוך חי" . משנוכח ראובן בעקשנותו של שמעון, הבין כי צרתו צרה, והחליט לנסוע אל אחד האדמורי"ם שיחליט בעניין.  

     ביום שישי, אחרי חצות היום, הגיעו השניים לבית האדמו"ר. " שלום עליכם". "הרבי יודע... שידכתי את בני, אולם המחותן פשט את הרגל" "אני יודע" . "כעת הנני רוצה לבטל את השידוך" "ככה?... מזל גדול יש לך שאתה באתה אלי... אולם יום שישי אינו זמן לדיבורים, היכנס אלי שוב במוצאי שבת." בבת אחת נגולה אבן גדולה מעל ליבו של ראובן. ברוך ה'! האדמו"ר אוחז בדעתו, ולבטח הוא ימצא את הדרך להודיע על כך לשמעון בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.  במשך כל השבת לא סר החיוך מעל פניו, ומיד בצאת השבת הידפק על דלתות בית הרבי. " שלום עליכם", הושיט לו האדמו"ר את ידו. " באתי בקשר לשידוך" . "מה?" " אני רוצה הדרכה. איך, למעשה, לעזוב את השידוך המדובר ?" "אומר לך. כמה התחייבת אתה?" מאה אלף דולר". "וכמה התחייב הצד השני?" " עוד יותר" . "אם כן, תתן את הכסף שהתחייבת וגם את הכסף שהוא התחייב ולך לחופה שמח וטוב לב..."  פער ראובן את פיו בתימהון, ובקושי הצליח לשאול: "הלא הרבי אמר שהנני בר מזל שבאתי הנה" . "וודאי שהנך בר מזל על שאתה באת הנה", חייך איליו האדמו"ר, "האם היית מעדיף שאתה תפשוט את הרגל, ושמעון יבוא לשאול עליך? !..."  כה התרגלנו לראות בכל עניין שהוא את הצד השלילי, עד שאין אנו מבחינים כלל בצד החיובי, וכך אנו שרויים תדיר בעצב רב.  חלק מעבודת החיים שלנו היא "הפעם אודה את ה'", אשר מגיע מכח ההכרה בטובתו של מקום.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אדם נברא,הולכים,שאנחנו רוצים,אנשים קונים,לא צריכים,הכישלון, לא להיות למטה, לסרב להתרומם,




אמרי שפר ז' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אמר הרה"ק רבי אהרן מבעלזא בסעודת הבר מצווה שלו, על הפסוק: "הלוך ילך ובכה משך הזרע, בא יבוא ברינה נושא אלומותיו", כי במשך ימי הילדות האב 'הלך ילך ובכה' כי הוא 'נושא' על כתפיו 'משך הזרע' - העוונות של זרעו, אבל כאשר 'בא יב"א' בגימטריא י"ג - כשהבן נעשה בן שלש עשרה, אז האב 'ברנה' כי הבן בעצמו 'נושא אלומותיו'.

 

     הגאון מצ'יבין, רבי דב-בעריש ויידנפלד, ביקש מאחד הנוכחים בחדרו להביא לו ספר כלשהו מארון הספרים. הלה מיהר למלא את בקשתו והגיש לו בשמחה את הספר. אמר לו הגאון: "יישר כוחך". נענה האיש בנימוס: "על לא דבר". חייך הגאון ואמר: "אילו הייתי אומר לך 'תודה', היה מקום שתשיב בנימוס 'על לא דבר', אבל מכיוון שבירכתי אותך בברכת 'יישר כוחך', היה עליך לענות 'אמן'. אם יהודי מברך אותך, ואין זה משנה על מה ולמה, עליך לענות 'אמן' ולבקש שהברכה תתקיים".

     וייקץ יעקב משנתו. לאחר ארבע עשרה שנה שלא ישן בבית שם ועבר, קץ יעקב ומאס בשינה. (אור למאיר(

 

     ''חתן דומה למלך" - עד מתי? הגה"צ רבי הירש פאלי היה אומר כל זמן שאשתו מלכה! ("נר" מפי המשפחה)

 

אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך (מוסף שב"ק יתד נאמן – תשע"ג)

 

     סיפור זה קרה בשמחת תורה תשנ"ח, באמצע אמירת ההלל. הגאון רבי נתן איינפלד שליט"א חש בכאב ברגלו השמאלית. הכאב הלך והתעצם עד שלא יכל להשתתף בהקפות, ובקושי גרר עצמו לקבל עליה לתורה. בחיבורו 'מנחת נתן' על אגדה הוא מגולל בארוכה את פרטי הסיפור, כיצד סחבו אותו הביתה באמצעות כיסא גלגלים, ייסורי התופת, וכיצד שבדק אותו הרופא במוצאי החג, ניפלט מפיו זעקות על כל נגיעה ברגל. בסופו של דבר הגיע לבית החולים, שם – בתום סדרת צילומים – אבחנו ברגלו את המחלה הנוראה.  כעת התווספו להם ייסורי נפש לייסורי הגוף, והוא פנה להתייעץ עם הרב ר' אלימלך פירר שליט"א שהפנה אותו לפרופ' דקל מרמת גן.  בינתיים שיגר שליח למרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שיתפלל לרפואתו.  לאחר בדיקה דחה פרופ' דקל בלעג את האבחון בדבר המחלה הנוראה, אך טען שעם טיפול הולם ישכחו הכאבים כעבור שישה שבועות אך יהיה צורך בטיפול פיזיותרפיה במשך שנה שלמה!

     שבוע חלף משמחת תורה. הייסורים הלכו וגברו, בעוד הכדורים – ואף הזריקות – לא משכחים את הכאב. היה זה ביום חמישי כאשר רעייתו יצאה לקניות לכבוד שבת, והוא הציע לה לנעול את הדלת מבחוץ כיוון שבלאו הכי איננו מסוגל לגשת לדלת. לפתע נשמעו מכיוון הדלת נקישות רמות, היה זה הרב אפשטיין – נאמן ביתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א- שקרא: "הרב נמצא למטה במכונית ורוצה לעלות לבקר!" בעודו מדלג על רגל אחת חיפש מפתח ברחבי הבית ולא מצא...  בסופו של דבר התקיים הביקור הקצר מאחורי הדלת הנעולה. בעוד מצד אחד ניצב הג"ר נתן וזועק בבכי: "רבינו, יש לי ייסורים נוראים!" ומעבר לדלת נשמע האיחול: "ר' נתן, רפואה שלמה! רפואה שלמה!" משם פנה הג"ר נתן למרפסת כדי להביט באורח הדגול שחוזר למכוניתו, ושוב נשמעו האיחולים "רפואה שלמה"! כאשר התרחקה המכונית נכנס הביתה ולפתע שם לב שהוא צועד על שתי רגליו "הייתכן? לא! אין זה אלא דמיון! הרמתי את רגלי השמאלית – ומאומה, אין כאב... מיששתי אותה בידי, זכרתי איך זעקתי מרה אך אמש, כשהרופא נגע ברגל נגיעה קלה, ועתה, כלום... אין שום כאבים". בתגובה פרץ על המקום בריקוד ספונטני שכולו הודאה להשם. רק כעבור עשר דקות נכנסה רעייתו הביתה ומצאה את החולה... רוקד! "אני משלים את הריקודים של שמחה תורה" הסביר לה. הג"ר נתן התקשר מידית להרב אפשטיין שיעדכן את מרן הגר"ח שליט"א –שכאשר סיים לשמוע זאת אמר בפשטות: ומה הפלא? הרי זו גמרא מפורשת 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'! 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/


בר מצווה,ימי הילדות,ארון הספרים,יישר כוח,תודה,על לא דבר,אמן,חתן דומה למלך,ברכת הדיוט,



אמרי שפר ח' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אין שום 'עסקא' שאין בה סרך של איסור... (הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצוק"ל)

 

     אישה אומרת לארוס שלה! ״אחרי שנתחתן ונעבור לגור יחד, אני אהיה אשֶת איש... אז אני מבטיחה לפנק אותך מא' ועד ש׳. אתה תעשה רק את ת׳ : תעבוד, תשטוף, תנקה, תגהץ, תזרוק את הזבל, תתקן, תביא, תחזיר...״

 

     "אם יש תשע יהיה עשר!"

 

    בשמיעה בלבד של דברי חכמה ומוסר, נשארים הדברים מבחוץ, וחייב האדם לעורר עצמו להחיות את פנימיותו "שהאני'' יהיה ער לחכמה ששמע ואזי יקלטו הדברים ויועילו.

"     ואהבת לרעך" – גם אם הוא לא כמוך .

 

     כולם רוצים להאריך ימים, אך אף אחד לא רוצה להזדקן ... 

 

'     מחמאות' הם דלק המניע את הבית.

 

     מי שאוהב את המשא,  לא מרגיש מעמסה.

 

''השעון המעורר'' ] …פרטית, ראש חודש כסליו[

     סיפר לי יהודי נאמן איש עסקים נכבד מארה"ב, שיש לו בביתו 'שעון מעורר' [וועקער זייגער], אשר 'נתקע' על השעה '6.13' בבוקר, וכל  הניסיונות לשנות בו את שעת היקיצה לא צלחו, גם כשניסה לכבות לו את מפסק המעורר לא עלתה בידו, השעון התעקש לצלצל מדי יום ביומו באותה השעה בעקביות: 6.13 בבוקר!  כשסיפר על כך לחברו בבית הכנסת, העלה הלה השערה, שמא רומזים לו כאן על 'עניין' מסוים. שכן '613' עולה כמניין 'תרי"ג',שהם תרי"ג מצוותיה של תורה!  וכידוע שקול 'איסור ריבית' כנגד כל מצוות התורה כולה,  ['רבית' בגימטרי בגימטריא 'תרי"ג'], ובהיותו איש עסקים אולי רומזים לו מן השמים להיזהר מאיסור ריבית...  האיש סבר וקיבל, והגיע 'נסיעה' לארץ ישראל, ובהיותו פה עיה"ק ירושלים ת"ו עלה לביתו של מחו' הגה"צ הנודע רבי יעקב בלוי זצוק"ל, דיין ומו"ץ דפה, ורב דשכונת סנהדריה, שהיה מומחה עצום בכל ענייני ריבית כנודע, וגם חיבר חיבור מיוחד בזה שנתקבל בכל תפוצות ישראל.  בעלותו לבית הרב הציע בפניו  בפרוטרוט את כל ענייני עסקיו, ותהליך מחזור הכספים ההשקעות התנובה והתשלומים השונים, ולתדהמתו גילה הגאון בעסקא מסוימת שיש בה איסור רבית  דאורייתא! – התברר אפוא שאותו סוחר נכשל בשוגג בעבירה חמורה זו שנים רבות!  

     אמרתי לאותו יהודי, שכנראה היתה לו זכות מיוחדת שעוררוהו שעוררוהו מן השמים לבדוק את מסחרו אם אין בו חשש איסור.  כי בהיותו איש ירא שמים וחפץ להתהלך בדרכי ישרים, כבר העידו חכמינו ז"ל (מכות י:) "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". ולכן זכה מן השמים שרמזו לו על כך ב 'תקלה' שבשעון המעורר ...

 

זכות מֲעֵשה חֶסד (פניני עין חמד עלון 481)

     מהו השכר העצום עבור מצוות החסד, לא ניתן לתאר ולשער. להלן סיפור מופלא, שעובד מהספר "מגיד חדשות", שיש בו כדי ללמדנו עד כמה מצוות החסד עצומה וחשובה בעולמות העליונים.

     ומעשה שהיה - כך היה:  הגאון הקדוש רבי ישועה בסיס זיע"א זצ"ל שמע ברוח קדשו , שמכריזים בשמים על פלוני, בעל מאפיה, שהעולם כולו מסור בידו, אשר יגזור - יקום, ואשר יברך - יבורך. לשמע דברים אלו תמה הצדיק וביקש לברר לעצמו, מדוע זכות עצומה זו נפלה בחלקו.  לפיכך קם רבנו והלך אליו שאלו " : אמור נא לי בבקשה, איזו מצווה עשית שזכית בגללה לכוח זה?" . נבוך הלה וענה: "אדם פשוט אני ועמל לפרנסתי . איני יודע מאומה" אמר לו הרב : "חשוב ונסה להיזכר". משך בכתפיו "דבר פעוט יש, אולי לכך מתכוון רבנו . ביום שישי, לאחר האפייה, בעוד התנור לוהט, באים בני הקהילה להטמין בו את החמין לשבת. בצהרי השבת שבים הם לקחת את קדרותיהם . " "שבת אחת הוצאתי קדרת אישה אחת. אולם לא החזקתי בה כהוגן ונפלה מידי ונשברה . לתדהמתי הרבה, לא הייתה בתוכה אלא ביצה אחת שהניחה כדי שתצטמק יפה. כה רב היה עונייה, שלא היה לה דבר נוסף לשים בקדרה.ראיתי כמה הצטערה על קדרתה שנשברה ועל ענייה שנתגלה . " אמרתי לה : "הנה כאן קדרה אחרת, קחי אותה". ולמעשה הצעתי לה את קדרתי . אולם היא מאנה לקחתה ואמרה : "אין זה שלי" . בקשתי שתמתין מעט עד שכל בעלי הקדרות נטלו את שלהם . לאחר מכן אמרתי לה: "הרואה את, איש לא באו לקחתה, כנראה הפקירוה - שלך היא בדין ." עתה למשמע דברים אלו נאותה לקחתה. " ומאז, בכל שבת מכין אני שתי קדרות האחת לי, והשנייה -שאין איש בא לקחתה, והאישה זוכה בה בכל פעם מחדש! " שמע רבי ישועה וקרא "אכן נודע הדבר! אם כן, מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי

 

 

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/


עסקה,איסור,אשת איש,תשע,עשר,ואהבת לרעך,להזדקן,מחמאות,מעמסה,שעון מעורר,



 

אמרי שפר י' כסלו  ה'תשע"ו

 

הרה"ק רבי וולף מזיטומיר אומר: מידת ענוה ניתן ללמוד אפילו ממידת הגאוה עצמה: אין לך ענותנית כגאוה, שכן מצויה היא אפילו אצל שפל שבשפלים.

 

     הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה אומר: ענוה לא אמיתית קשה מגאוה

 

     הרה"ק רבי נח מלכוביץ אומר: האדם הוא, כידוע, "עולם קטן", כלומר: אם "עולם" הוא בעיניו - הרי הוא קטן, ואם קטן הוא בעיניו - הרי הוא "עולם".

 

     הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר: ענוה שלא במקומה - חנופה לשמה

 

 

זכות שמירת השבת (פניני עין חמד – בראשית)

     רעייתי ואני גדלנו באחד הקיבוצים בצפון הארץ ומילדותנו לצערנו לא לימדונו ולא ידענו מהי תורה ומהי מצווה. שמענו על המסורת , אך מעולם לא קיימנוה, אין זה המקום להרחיב על עיוות המסורת שהנחילו לנו, אם בכלל . לפני כשלושים שנה זכינו להתחתן , וכבר שנתיים לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה והמקסימה, אך לצערנו הרב היא נולדה עם פגיעה מוחית קשה מאד, אשר בסיבתה לא שוחררה מבית-הרפואה במשך תקופה ארוכה.  באחד הימים הודיעו הרופאים , שהבת צריכה לעבור ניתוח דחוף ביותר ועם זאת אמרו שאינם רואים סיכויים גדולים להצלחת הניתוח, ועם הניתוח או בלעדיו חייה בסכנה. כזוג צעיר חששנו מאד וביקשנו להתייעץ עם רופא מומחה ותוך כדי שיחה עמו התמוטטה אשתי מדבריו הקשים.  בן דודי אדם אדוק במצוות הגיע אלינו לבית הרפואה ונחרד ממצבנו הקשה, ועל אף יודעו שבאותם ימים היינו רחוקים מאד מהדת ורבניה, בכל זאת אמר הוא נחרצות: "אני הולך לשאול בעצתו של הרבי האדמו"ר ר' אברהם חיים ראטה זצ"ל מ"שומרי אמונים" וככל אשר יאמר לנו כך נעשה!" . בהבחינו במבטי התמוה כאומר: "מה פתאום? מה לי ולרבי?" ניגש הוא אלי ולפת בזרועותיי בחוזקה ואמר: " אתה חייב להסכים! אני מבקש ממך אל תסרב לדבר! אתה תראה שיצא מזה רק טוב!". הוא אמר זאת בעיניים אוהבות ובהחלטיות נמרצת, וכשרעייתי שאלה: "מה יש לנו להפסיד? הלא הרופאים אומרים, שבכל מקרה חייה בסכנה!" הסכמתי לדבריהם והוא אץ לבית הרבי.

     כשבן דודי סיפר לרבי אודות הילדה ענה לו הרבי: " הילדה כבר נמצאת בעיצומו של המעבר לעולם הבא! קשה מאד להצילה! רק אם יתפללו הוריה שתשרוד היא עד השבת הקרובה וישמרו הם את השבת ולא יחללוה כלל,  אזי תבוטל הגזירה הנוראה מעל הילדה ותחלים ממחלתה לחלוטין ללא שום ניתוח " . כשאמר לנו בן דודי את תשובת הרבי , עניתי לו מיד: "אין שום סיכוי שנעשה זאת, אני הולך לחתום על ניתוח". ואז נקט גיסי בצעד שהמיס את לבבי. הוא פשוט ניגש אליי ופרץ בבכי סוער , תוך כדי שחיבקני בכל כוחו ואמר: "אני מתחנן לפניך! אנא עשה זאת! מדובר באיש א-לוקים שזכה לחולל ניסים ונפלאות", וכאן החל מספר לי בעודו בוכה מקצת מהניסים , שמכיר הוא אישית שנעשו על ידי הרבי.  כשרעייתי הצטרפה והחלה גם היא לבכות הבנתי , שזה גם רצונה ומיד שאלתיה: "את מסוגלת להתפלל ולשמור שבת?" - "כן" ענתה היא והוסיפה: "אעשה הכל להצלת הילדה!" הסכמתי. כך מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי מתפלל לבורא העולם , שהילדה תשרוד עד שבת והבטחתי לו שלא אחלל כלל ואשמור שבת.  

     שמרנו שבת בפיקוחו המלא של בן דודי ובהדרכתו המלאה,  ואז קרה הנס, הילדה שרדה. מיד במוצאי שבת שמחנו לראות שהילדה ממקדת את מבטה, ובביקור הרופאים ביום ראשון בבוקר התבשרנו , שחל שיפור מהותי במצבה . מצב בריאותה הלך והשתפר , עד שביום חמישי שוחררנו לבית.  הרופאים הגדירו זאת כ"נס רפואי ." לצערי הרב, יצרי גבר עליי והפסקתי לשמור שבת. לא ארכו הימים ובתנו נפלה ל"ע מקומה שניה ואיבדה את הכרתה בשבת בה התארחנו בבית חברים. מצבה הלך והחמיר וביום שני אמרו הרופאים נואש לחייה, כששאלה אותי אשתי אם להתקשר לבן דודי הנהנתי בראשי 'כן' והתביישתי מאד.  בן דודי שמע והזדעזע וביקש לשוחח איתי, ומיד כשנטלתי את הטלפון אמר בקולו הסמכותי: "הפעם אתה חייב לבוא איתי לרבי! אל תתמהמה! עלה לרכב ובוא אלי !" . הרבי קיבלני במאור פנים, התרגשתי מאד, לא מצאתי את המילים, וכשבן דודי ניסה לעזור לי , אמר לו הרבי: "תן לו לדבר , אני רוצה לשמוע אותו". סיפרתי על נפילתה ומצבה הקשה של בתי, לפתע שאלני הרבי: " איך אתה מסוגל לחלל ולא לשמור את השבת ששמרה והצילה את בתך -?" "אתה צודק" עניתי, ואיני יודע איך הוספתי: "מהיום ואילך אשמור שבת" . "אם כך" אמר לי הרבי ", אל תדאג! גם השבת תציל שוב את בתך , ומרגע זה מצבה ילך וישתפר בעזרת ה' ".נפעמתי. כל הדרך חזרה לא הצלחתי להוציא מילה מפי, מיד בהיכנסי למחלקה פגשתי את אשתי שמחה וצוהלת על שהילדה חזרה להכרה מלאה ואף יצאה מכלל סכנה . באותו רגע אמרתי לאשתי: " ברוך ה' לעולמי עד". מאז אנחנו התחזקנו מאד ומדקדקים בקיום המצוות , וכן בעקבות מקרה מופלא זה עוד מספר משפחות חזרו לכור מחצבתם!"

 

 

 

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

מידת ענווה,מידת גאווה,עולם קטן,חנופה,שמירת שבת,רבי נחמן מברסלב,




אמרי שפר י"א כסלו  ה'תשע"ו

 

התקין עצמו לתפלה לדורון ולמלחמה, שואלים אם התקין עצמו להתפלל מה צריך עוד לדורון ולמלחמה, ומתרצים שצריכים לילך בדרך הטבע ולתת מתנות, ורק צריכים להתפלל שיעזרו המתנות וגם שיצליח במלחמה.

 

     ויאבק איש עמו עד עלות השחר. עלות השחר מרמז על הגאולה, לרמז שתהיה מלחמה עם הרע עד הגאולה, כמו שאנו רואים שיש תמיד רעות וצרות השם ירחם.

 

     ויהי לי שור וחמור. איך יכול יעקב להתגבר על עשו ולבן, אלא שהיו חשובים אצלו כמו שור וחמור, ולכן לא התפעל מהם.

 

אני והאור  (אז נדברו, גליון 246)

     הלכתי פעם למסלול לילי בעמוקה... חושך מצרים... עלטה גמורה... שום דבר מעניין לא ראיתי. רק פנס שהראה לי איפה יש סלעים... ולאיפה לא הולכים... התאכזבתי מאוד... אמרו לי שזה מסלול מדהים .. . אמרו שיש פה נוף מרהיב... אמרו שיש צוקים... יש עצים ... ושום כלום !!! רק סלעים ופנסים... והנה!!!! לפתע!!! באמצע הטיול...  פתאום התחילה להתנוצץ לנגד עינינו בריאה מופלאה... צוקים אימתניים... עצי לבנון אדירים... שמים תכולים ... ונוף מרהיב מאין כמוהו... וכל זה התרחש תוך רבע שעה... תנחש מה קרה ??? פשוט הגיע עלות השחר!!! התחילה הזריחה!!!! כעת שים לב: שום דבר חדש לא התחדש פה ... לא הגיעה פתאום משאית והנחיתה פה עצים... לא הגיע צייר ועיצב פה תמונה של נוף... לא !! הכל כבר היה !!! הנוף כבר היה... הצוקים היו... העצים המדהימים היו... השמים היפים היו.. הכל היה גם היה!! רק מה היה חסר??? אור!!!! מה שעד עכשיו הפריד בינינו לבין כל היופי הנפלא הזה... זה היה בסך הכל אור!!! רק הגיע האור ... והנה הכל כאן!!!! הכל מושלם!! כל היופי משתרע לפנינו כעת ועכשיו במלא הדרו .. ---

     אנחנו כעת נמצאים בגלות... כשאנחנו מנסים לדמיין את הגאולה... זה נשמע לנו משהו אחר.. עולם אחר... מושגים אחרים .. עצים מחייכים.. דובים לבנים .. עננים מדברים ... מלאכים פורחים . לא!! לא צריך להגיע לכל זה!!! זה יראה בדיוק כמו המסלול הלילי בעמוקה ... כמו שבאותו מסלול זה לא שפתאום נולדו עצים... זה לא שפתאום צץ נוף... הכל היה!! רק מה ?? היה חסר אור!! וברגע שהגיע האור..  בסך הכל התגלה לנו מה שכבר יש פה!!!! מה שכבר היה גם לפני כן!!! זה בדיוק מה שיקרה כשיבא המשיח... ותזרח לו השמש!!! הדבר היחיד שיתחדש זה השמש!!! הדבר היחיד שחסר לנו זה אור!!! חוץ מאור הכל כבר נמצא ... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

תפילה,דורון,מלחמה,לתת מתנות,מאבק,עלות השחר,שור,חמור,עשיו,לבן,האור,


 

אמרי שפר י"ב כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אדם שלא נהנה מן העולם - מכל הטוב שהקב"ה נתן לו, עתיד ליתן על כך את הדין... (ירושלמי קידושין ד, יב).     

 

     אין מעלית להצלחה, צריך לעלות מדרגה מדרגה...     

 

     התורה עבורנו, כנהר עבור הדגים, מקום חיותנו. " וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים , " התייבשו כדגים, נשמת היהודי מתייבשת בלא תורה.

 

'     והיה המחנה הנשאר לפליטה' (לב, יט(. בבראשית רבה (פע"ו ס"ג), לימדתך תורה דרך ארץ שלא יניח אדם כל ממונו בזווית אחד. (השל"ה הקדוש)

 

חדר בתוך חדר (מאורות דף היומי, גליון מס' 838)

     שנים מספר לאחר בואו לעולם, נלקחו ממנו הוריו והוא נותר יתום מאב ואם.

     דווינסק, עיר הולדתו, לא קסמה לו, והוא החליט לנטוש את ארץ מכורתו ולעלות ירושלימה, להסתופף בצל גדוליה וחכמיה. בהגיעו לירושלים עיר הקודש הוא התחנך בבית היתומים דיסקין, ובהגיעו לפרקו התייצב בפני דייני ירושלים ואמר בפניהם: "מאחר שבית הדין הוא אביהם של היתומים, ואני יתום מאב ואם, הנני מודיעכם כי היום מלאו לי שמונה עשרה שנים ומוטלת עליכם חובה להשיאני"...

     התמימות והרצינות של העלם הצעיר עשו להם כנפיים בין אנשי ירושלים, וכששמע המגיד המפורסם רבי בן ציון ידלר זצ"ל את הדברים, חשק בו כחתן לבתו!  תמימות היא השלמה שבמעלות. לא תמימות הנובעת מכסלות, אלא תמימות ישרה והגונה.  כך היה הגאון רבי שלמה סובול זצ"ל לחתנו של המגיד.  החתן הצעיר שמח בחלקו, לאו מילתא זוטרתא היא ליתום מאב ואם לזכות באחת לאב רחום צדיק ותלמיד חכם כרבי בן ציון ידלר, וכמאז ומקדם שקד על דלתי התורה והעבודה.  

     אותן שנים היתה ירושלים דלה וענייה, עשירה באביונים. ר' שלמה פרנס את בני ביתו בקושי רב ולא היתה בידו כל אפשרות לרכוש לעצמו ספרי לימוד כאוות-נפשו. לפיכך היה ר' שלמה מעתיק בכתב ידו מספרי ראשונים ואחרונים שהזדמנו לידו והיה הוגה בגיליונותיו ומתעמק בדבריהם כמוצא שלל רב.  יקרה היא מפנינים.

     ויגדל האיש ויתעלה בתורה וביראת שמים. במהלך השנים הוא התכתב עם הגאון מראגטשוב, בעל צפנת פענח, אשר נהג עמו בחביבות יתירה והתכתב עמו בתדירות של שני מכתבים לשבוע, ולימים הודפסו המכתבים בספרו שלמת יוסף. גם עם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל התכתב רבות, וכך זיכה את העולם בשו"ת שלמת חיים ובו למעלה מאלף תשובות!

     אם היה מי שסבר תחילה כי תמים הנער, במהלך השנים נוכח לדעת כי תמימות רצינית לו ועמה הוא חותר במעלה ההר ואף זוכה להגיע אל פסגתו. ר' שלמה היה שקוע יומם וליל בתורתו עד שהיה לשם דבר בירושלים . ביום מן הימים נראה ר' שלמה יוצא הרחובה ומחפש אחר דבר-מה. ערימת גרוטאות משכה את תשומת לבו. הוא תר סביבה עד שסילק שברי עצים וגדודי אשפתות שכיסו על ארון ישן-נושן ובמאמצים מרובים הוציאו מן הערימה והחל גוררו ברחובות העיר.  מאן-דהואים אחדים הציעו את עזרתם ויחד גררו את הארון בין הסמטאות הצרות ובכוחות משותפים דחקוהו לתוך הבית. "     הבית" אמרנו, לא ממש, לא במושגים של היום.  היה זה חדר בגודל ממוצע שבפינתו האחת היה ה'מטבח', שולחן וכסאות אחדים, וביתר חלקיו ישנו ושהו שמונה נפשות ביתו. מעט המחזיק את המרובים. לא צריך להיות מעצב פנים כדי להבין שהכנסת ארון נוסף לתוך מקום צפוף כזה אינה מעשה נבון. את הבגדים יש להערים בארגזים לגובה, או במדפים מקובעים על הקיר, אך ארון?  ובכן, הסכיתו ושמעו. לא ארון היה זה אלא חדר ! ר' שלמה מיקם את הארון בפינה, שלף את גגו,  הכניס לתוכו כסא, סטנדר וגמרא, נכנס גם הוא לתוך הארון, סגר את דלתותיו וקולו המתרונן נישא בחדווה! ר' שלמה צלל בים התלמוד באין מפריע, יש לו פינה משלו...  זו תורה וזו שכרה.

     שכר התורה אינו דווקא בתוספת חיצונית לה זוכה הלומד, כגון: ממון וכדומה, אלא משזכה אדם לשקוד על התורה, עצם הנאתו מלימוד התורה הקדושה, היא השכר הגדול בעולם עד שאינו זקוק לדבר נוסף. יכול אדם לשבת בתוך ארון הממוקם בחדר צפוף נפשות וחפצים ונפשו מתרווחת ומתפשטת בהנאה על פני תבל.

     זו תורה וזו שכרה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

נהנה,מדרגה,דגים,מדבר,מתייבשת,פליטה,דרך ארץ,חדר,נשמת יהודי,



אמרי שפר י"ג כסלו  ה'תשע"ו

 

 

ספר בלי הקדמה, כגוף בלי נשמה

 

     עבודת הצדקה מזככת את מוחו וליבו של האדם אלף פעמים ככה, ועל זה נאמר (משלי יד,לד): "צדקה תרומם גוי". (תורה אור)

 

     "עבודה קשה משתלמת בעתיד, עצלנות משתלמת עכשיו."

 

     "עבודות בית לא יכולות להרוג אותך, אבל למה לקחת את הסיכון?"

 

חובה להכיר את השפה (הוד השבת עלון 674)

      זוג חברים מנפנפים על חוף הים במנגל, לפתע הם רואים סיני במעמקי הים מתרפק על המים וצועק צִ'ינְגַאם', באותו רגע מזנק אחד מהם למים ושוחה לכיוון הסיני, כעבור כמה דקות הוא חוזר כשבידיו הסיני מעולף ומפרפר. לאחר שהוא מנשים אותו ומשיב את רוחו, הוא פונה אל חברו וצועק עליו: אתה לא מתבייש ? אין לך רגשות ? איך יכולת להמשיך לנפנף במנגל, בו בזמן שבן אדם במעמקי הים עומד לטבוע וצועק "הצילו ?" הבין אותו אדם בשבריר שנייה את המתרחש מולן , מיד התנצל: ראיתי מישהו באמצע הים "מתרפק " על הגלים וצועק צִ'ינְגַאם', מהצד זה היה נראה שהוא צוהל ונהנה, מנין אני אמור לדעת שהוא צועק "הצילו " בסינית? הרי אני דובר עברית! אתה בתור שיפוצניק שעובד עם סינים ומכיר את שפתם, ידעת לקרוא את התמונה במשקפים נכונות ולהגיש עזרה. אך אני אינני מבין את השפה. אני מתנצל על התנהגותי, אך אני מקווה שהבהרתי את עצמי כהוגן - ואתה דן אותי לכף זכות .

      עד כא המשל. הנמשל זה "אנחנו". לפעמים אחד מבני הזוג מפרפר במים העמוקים ועומד לטבוע, הוא צועק "הצילו", ומצד שני, בן זוגו מסתובב אדיש ושאנן ומנפנף במנגל. לא מחמת רוע לב חס ושלום, אלא משום שהוא לא מבין את השפה. הוא כלל לא שומע את המילה "הצילו". אדרבה! נראה לו שבן זוגו שולט היטב במצב, הוא שוחה ומשתולל לו להנאתו.

     לדוגמא: לפעמים אישה מעוררת וויכוח עם הבעל "מחמת אהבה והערכה"! היא רואה שבעלה עסוק וטרוד בענייניו ובקושי מתייחס אליה והוא לא שם לב שהוא עושה זאת על חשבונה. הם אומנם "מדברים", אך לא "מתקשרים". נושאי שיחתם הם מסחריים ויבשים. כיבסת לי את החולצות? אל תשכחי לקפוץ לדואר, רשימת הקניות מונחת על השולח וכו', היא מרגישה שבעלה לא מתעניין בה וחי את חייו לבדו וזה מקומם אותה ובצדק! אך לא נעים לה לקבוע ראיון עם בעלה ולומר לו "תתייחס אלי, אני משוועת לחום ותשומת לב". לכן מה היא עושה"? נגררת לוויכוח!" בצורה הזו היא משדרת לו: - אני לא משרתת אלא אשתך ואם ילדיך! אנא תתייחס אלי בהתאם ותשתף אותי בחייך ובעובר עליך - ואל תיזכר בי רק כשאתה זקוק לי ולעזרתי! ובמקום שבעלה יקרא את השדר נכון וישאל את עצמו: מה יום מיומיים? מדוע היא מנסה להיגרר לוויכוח בלי סיבה? הרי בדרך כלל היא שקולה ומחושבת, אם כן מה היא מנסה לשדר לי? אולי זה איתות מצוקה? במקום שיחשוב בכוון הזה הוא כועס עליה יותר ומחליט שהיא רעה "סתם"! וכך במו ידיו הוא גורם לוויכוח המדומה לקרום עור וגידים ולקבל ממדים אחרים.

     אך אם הוא היה מכיר את אשתו היטב ויודע את שפתה, הוא היה קורא אותה נכון, הוא היה שומע בתוך דבריה את הצעקה "הצילו,""והוא" היה משתנה! אך את השפה הזו לא בונים בעשר דקות! בין זוג שלא מעורה היטב בחיי הבית, בפינוקים ובצרכים של בת זוגו, בני זוג שלא מתקשרים באופן שוטף יום יום אחד עם השני, כיצד ידעו מתי זו "אזעקת אמת" ומתי זו "אזעקת שווא"? מתי זה סתם וויכוח, ומתי זה שדר מצוקה?

     חובה על בני הזוג להרבות בשיחה, כדי שיכירו אחד את השני "באמת" וידעו לפענח את שדריו ומסריו כראוי. ועל ידי כך תמנע מהם הרבה מרירות ועוגמת נפש בסייעתא דשמיא.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

ספר בלי הקדמה, גוף בלי נשמה,צדקה,מזככת,אלף פעמים,עבודה קשה,עצלנות,סיכון,שפה,

 


אמרי שפר י"ד כסלו  ה'תשע"ו

 

 אם הלב צר, הלשון רחב.

 

     דיבור נעים בכוחו לחבוש פצעים.

 

     הדרך הטובה ביותר להעריך משהו שיש לך , זה לחיות זמן מה בלעדיו.

 

     המבחן הוא לא כל החיים , אך כל החיים הם מבחן .

 

הקפדתו על קוצו של יו"ד הציל ממות - הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל

     וכך היה מעשה יום אחד חש שלא בטוב, הרופא שהוזמן רשם לו תרופה נגד הכאבים שחש בהם, נוסף לזה ביקש מהרופא מרשם לרעל נגד עכברים שמהם סבלו, בליל שבת רצה הרב לקחת את התרופה שלו ומצא שטעמה מר מאד והחליט שאין ליטול דבר מר בשבת ולכן יתחיל לאכול את התרופה רק לאחר השבת, למחרת עם ביקור נוסף של הרופא התברר שהרוקח טעה והחליף את התרופות, את הרעל רשם בתור תרופה למיחושים, ואת התרופה הנכונה רשם כרעל, וכמה שמח הרב שבעקבות שמירתו את שבת הצילה אותו וניצל לחיים.  

     ועוד סיפר הרב נויבירט סיפור מזעזע, כמה שבת הצילה אותם וכך היה מעשה, אביו של הרב נויבירט רצה שאחותו תימצא במקום יותר בטוח, וממחשבה לעשיה השיג לה מקום עבודה כעובדת בית אצל השופט של בית המשפט העליון של הולנד, מאחר והיה לה מראה 'ארי' לא חשד השופט שהיא יהודייה, לאחר עבודה של כמה שבועות שכלל עבודה בשבת וכיון שאצל הנוצרים יום ראשון הוא יום המנוחה אז יום השבת היה היום עם עומס העבודה הרב ביותר בשבוע, אחרי מספר שבתות כאלה החליט הרב להחזיר אותה הביתה למרות שאצל הגויים הייתה בטוחה יותר וניזונה יותר אך מפני חילול שבת לא יכלה לשאת את ההסדר הזה, היא שבה לביתה ביום שישי, וביום ראשון הגיעה השמועה בבית הרב שבית משפחת השופט נפגע בשבת פגיעה ישירה בהפצצה וכל יושבי הבית נהרגו.

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

  הלב צר, הלשון רחב,דיבור נעים,לחבוש פצעים,מבחן,חיים,קוצו של יוד,לחיות זמן,




אמרי שפר ט"ו כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אישה אומרת לבעלה: כסף הוא הדבר הכי לא נאמן שאני מכירה, כל פעם שאנחנו יוצאים ביחד אני חוזרת לבד...

 

     דב"ש = ר"ת די במה שיש.  מי שהוא בבחינת 'דבש', דהיינו יודע להודות לה' על מה שיש, הוא יזכה לדבש מהקב"ה ישועות, וברכות עד בלי די.

 

     האדם אינו יכול לבטוח על שום דבר בעולם הזה,  על האדם להתעורר ולהאמין ש'אין עוד מלבדו', וש'אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמים'

 

     הקב"ה ברא את הרע בעולם כדי להראות שישנם אנשים חזקים שמוכנים למסור את נפשם ונשמתם כדי להמשיך בקיום מצוות ה' יתברך, ממסירות נפש זאת אפילו המלאכים הרעים פותחים בשיר ושבח לפני בורא עולם, ּוַיֹאמֶר לִי ּ עַבְדִי ּאָתָה יִשְרָאֵלָ אֲשֶׁר בְּך אֶתְָּפאָר (ישעיה מט , )ג, כזה ראה וקדש! (ראש השנה כ ע .)א"   

 

     יהודי אינו בודד בשום אופן! בכל מקום שרק יהיה כשנוטל תהילים לידיו ושופך ליבו לה' יתברך אינו חש בבדידות! "כי אתה עמדי ".(הצדיק רבי נח מלכויטש, "זצ''ל)

 

     ישב רבי חיים מצאנז בשולחנו הקדוש אחז בזקנו היורד על פי מידותיו ויאמר "עם לבן גרתי" הנה הלבין זקני "ואחר עד עתה" ואנכי מתמהמה כל הימים ועדיין לא חזרתי בתשובה.

 

     "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה"

 

     עדיפה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ (חז''ל)

 

איזה אסון (אפריון שלמה, גליון 145)

     איזה אסון קרה בפרשה שלנו.  נפטרה אישה צעירה, והיא השאירה את בעלה עם חמישה יתומים . רחל אמנו ילדה את יוסף עם תאומה, ואת בנימין עם שתי תאומות , עקרת הבית – עיקר הבית של יעקב אבינו, אחרי שהיתה עקרה כל כך הרבה שנים, ועד שהיא נפקדה וכבר ילדה בנים ובנות, או אז קרתה הטרגדיה הנוראה...  ולכן לבנה השני היא קוראת 'בן אוני', בן צערי.  אבל אביו קרא לו 'בנימין', על שם ארץ ישראל.  איזו שמחה! בן בארץ ישראל. יעקב אבינו לימד אותנו דבר גדול.  נכון שהטרגדיה היא נוראה, נפטרה אשה צעירה שהרבה שנים היתה עקרה, והיא היתה עקרת הבית, האישה הכי חשובה אצל יעקב, והיא השאירה חמישה יתומים ששלושה מהם בני יומם.  אבל אף על פי כן יעקב לא הסכים עם רחל שצריך לקרוא לו 'בן אוני' , צריך להתבונן על הצד החיובי שבחיים – יש לי בן בארץ ישראל - 'בנימין'.

     ר' יענק'לה גלינסקי עבר צרות נוראות בחיים שלו, מי שקורא את הספרים שלו יודע, סיביר היתה קטנה עליו...  אבל כשהיו שואלים אותו למה הוא תמיד שמח? למה הוא תמיד מחייך? הוא היה עונה: אני כל כך נמוך שאני יכול לראות רק את חצי הכוס המלאה!  יותר מזה אני כבר לא רואה...

 

הדייג הערמומי ('ברכת חיים')

     מעשה בדייג אחד, שהעלה בחכתו דג זהב נפלא. הלך והביאו לארמון המלך. שמח בו המלך שמחה רבה והעניק לדייג חמש מאות זהובים. ראה המשנה למלך את הדבר והיתה עינו צרה בדייג שקיבל מתנה כה גדולה בעבור דג אחד. הוא הורה לכל שומרי הארמון, שלא יניחו לאיש להביא מתנות מהיום למלך.

     למחרת היום, הפליג דייג אחד בים והעלה בחכתו דג נדיר וססגוני, מרהיב בשלל צבעיו. הואיל ושמע שהמלך נתן חמש מאות זהובים בעבור דג זהב, חשב בלבו: "בעבור דג זה ודאי אקבל אלף זהובים"! נטל את הדג ועלה אל הארמון, אולם בשער עצרו השומר , ולא הועילו כל תחנוניו והוא לא הורשה לעבור.  אמר לו הדייג: "הבט וראה ביופי הדג. אנא, הניחני לתנו למלך במתנה - ואני אתחלק אתך במתנה שאקבל" ! הסכים השומר, והניח לו לעבור. עבר הדייג בשער החומה וחצה את החצר. בפתח הארמון עצרו השומר הבא: "אין מעבר"!!! הבטיח לו הדייג חצי ממה שישאר בידו, והשומר הרשה לו לעבור. נכנס הדייג לקומת הקרקע ולפני המדרגות נצטווה לעצור ע"י שומר אחר, וגם לו הבטיח הדייג מחצית ממה שישאר בידו. כך נעצר הדייג לפני המסדרון ולפני האולם על ידי 11 שומרים ולכל אחד הבטיח מחצית משכרו,  עד שהתייצב לפני המלך והגיש לפניו את הדג הנהדר. אורו עיניו של המלך, דג כה נפלא טרם ראה! "אמור אתה ונקוב את שכרך"! - אמר לו המלך. "ברצוני ללקות אלפים מלקות"! - ענה הדייג. נדהם המלך: "בקש זהובים ולא מלקות"! ענה הדייג: "זהו רצוני ואבקשך להיות נוכח בהלקאתי". אמר המלך: "רצונו של אדם הוא כבודו, אך דע לך שמעולם לא קיבל אדם אלפיים מלקות ונותר בחיים"! ענה הדייג: "אל דאגה, אתה תגזור את המלקות ואני לא אקבל יותר ממכה אחת"!... תמה המלך מאוד ואמר לעשות כדבריו. רכן הדייג ארצה,  הונף השוט והונחת בין כתפיו. צעק הדייג: "די, חדל"! אמר לו המלך: "הלא אמרתי לך שלא תוכל לסבול את המכות"!... ענה הדייג: "לא זו הסיבה, אלא משום שלקיתי די. יש לי שותפים לשכרי". שאל המלך: "מי הם השותפים ומדוע יתחייבו מלקות"? ענה הדייג: "משום שהבטחתי להם להתחלק בשכרי. והרי לך החשבון: השומר הראשון יקח ממני 1000 מלקות, מחצית השכר. השני יקבל 500, מחצית מהמלקות הנותרות. השלישי - 250. הרביעי - 125. החמישי – 62.5, מחצית הנותר. והשישי – 31.125. השביעי – כ-16. והשמיני - כ-8. התשיעי - 4, ולעשירי - נותרו 2 לו 1 ולי1. את האחת קבלתי אני, ואת השנייה יקבל השומר ה-11" .   צחק צחק המלך לחכמתו של הדיג, העניש את השומרים חומדי הבצע, השעה את המשנה למלך מתפקידו והעניק לדייג אלפיים זהובים במקום אותן אלפיים המלקות. נמצא, שהשומר חומד הבצע, היה בטוח שהוא עומד לזכות באוצר בלום, בעוד שהדייג הערמומי הטעהו לחשב שאמנם כן הוא, ולמעשה הסגירו לעונש ולמלקות... כך העניין עם היצר הרע. היצר הרע יודע, שאדם שפוי בדעתו לא יסכים למרוד בקונו. מה הוא עושה? פונה אל השקר והתרמית; מבטיח לאדם הנאות לאין סוף, אך הכל שקר וכזב! כשהאדם שומע בקולו, נוכח לפתע לדעת שההנאה הייתה רגעית וחולפת, שכל מטרתה הייתה להפילו

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

כסף,דבש,ברכות,להתעורר,לסמוך,שיר ושבח,מסירות נפש,בודד,זקן,פרעה,ציפור,



 

אמרי שפר י"ז כסלו  ה'תשע"ו

 

  גוי טוב הוא מי שמוכן לקבל שוחד",



     המילון הוא המקום היחיד שהצלחה מופיעה בו לפני עבודה. תשלום מגיע תמיד בסוף.

 

     יהודי צריך שיהיה לו שני שעונים, אחד לראות שכבר מאוחר ואחד שיראה שעדיין לא איחר. (הרה''ק ר' מנחם מאנשנוב זי''ע)

 

     יתן האדם על לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקדוש ברוך הוא, וכמו שהוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ישמע שוועתו - כך הוא ישמע שוועת עניים (יו"ד רמ"ז ג').

 

הדשא של השני ירוק יותר )עפ"י "הגאון החסיד"(

     סיפר הגאון החסיד רבי שמאי גינזבורג לנכדיו: "בצעירותי כילד , מאכל האורז הגיע לפולין, תחליף לתפוחי האדמה המסורתיים.  ההתלהבות מהאורז גרמה לכך שבביתי, כמו בבתים רבים, בישלו אורז כל יום... לא אהבתי מאכל זה, אך חששתי מלומר זאת, כיוון שהחינוך בבית היה שלא להתפנק, כל אוכל המוגש – צריך לאכול! ואם אומר פעם שאיני אוהב מאכל מסויים, אזכה לקבל אותו מאכל חודש ברציפות עד שאתרגל...

     פעם נאלצה אמי לנסוע למספר ימים לוורשה, לביקור חולים אצל סבתא.  במשפחתי לא התירו למשרתת הגויה לגשת למטבח כלל. אמי ביקשה מהשכנה שהיא תחמם ותגיש לנו את ארוחת הצהריים.  מה שלא ידעתי כי אמי החרוצה בישלה כמות גדולה של אורז שתספיק לנו לכל תקופת העדרותה. בכל אותם ימים אכלתי את הארוחה בתאבון רב.  כששבה אמי ושמעה שאכלתי אורז ללא כל בעיה, שאלה אותי: " מה קרה שהינך אוכל אורז לתאבון?" עניתי, שכדאי לה לשאול את השכנה איך היא מבשלת את האורז, זה מבושל בצורה טעימה ביותר... לא העליתי כלל בדעתי שזה מעשה הקדירה של אמי... סיים רבי שמאי, כמה מוסר השכל ניתן להפיק מסיפור זה: כח המדמה שבאדם, בכל גיל, בכל מצב, המשכנעו כי האורז, האוכל,  הדירה - החיים של השני טעימים יותר, נעימים יותר, יפים יותר! 

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

גוי טוב,שוחד,מילון,שעונים,פרנסה,שעוות עניים,דשא,

 


אמרי שפר י"ח כסלו  ה'תשע"ו

 

אדם לא מת מרעב הוא מת מכבוד" החכמה היא איך להעניק את החסד והצדקה,  הדרך חשובה . לא פחות מהנתינה עצמה.

     אין דבר יותר נחמד ממישהו שמעריך אותך בדברים הכי קטנים... מקבל אותך בזמנים הכי קשים... מנחם אותך כשאתה עצוב... אוהב אותך בלי תנאי... ופשוט שמח שאתה נמצא בחיים שלו.

     איך מנצחים בויכוח ? נמנעים ממנו ...

     ההצלחה היא לא מפתח לאושר אך האושר הוא מפתח להצלחה.

הגנן

     בחור צעיר נכנס לחנות שכונתית ושואל את בעל החנות אם הוא יכול להשתמש בטלפון... בעל החנות מהנהן בהסכמה והוא שומע, בעל כורחו, את שיחתו של הבחור הצעיר. הבחור מתקשר למישהו ושואל אותו אם הוא זקוק לגנן.  מעברו השני של הקו כנראה שהתשובה הייתה שיש להם גנן ושהם אינם זקוקים לגנן כרגע. הצעיר ממשיך ומקשה: ' האם הגנן שלכם מקצועי דיו לטעמכם?' כנראה שהוא מקבל תשובה שהם מרוצים מהגנן שלהם כי בעל החנות שומע את הבחור הצעיר ממשיך 'ומנדנד' להם: 'האם תהיו מוכנים לשקול להחליף אותו בעתיד?' כנראה שקיבל תשובה שלילית.  הוא הודה להם בנימוס וסיים את השיחה.  בעל החנות, נכמרו רחמיו על הצעיר ועל ניסיונותיו העקשניים שלא עלו בהצלחה. הוא פנה אליו ואמר לו: 'תראה בחור צעיר, לא יכולתי להימנע מלהקשיב לשיחה. צר לי על התשובה השלילית שקבלת, אבל שמע לאדם מבוגר ממך. אתה נשמע לי מאד אמביציוזי והיה בטוח שיגיעו ימים טובים ותהיה לך הרבה עבודה.' הבחור הביט בו ואמר בחיוך: "תודה על הדאגה, אבל אני דווקא מאד מרוצה מהשיחה. אני הוא הגנן של המשפחה שאיתם דיברתי רק הרגע. זו הדרך שלי לוודא שאני עושה מלאכתי נאמנה....." ' כדאי מידי פעם לכולנו לשאול את הקרובים אלינו - האם אני בסדר? או - איך אני נוהג אתך?'...תשאלו את בן הזוג, שאלו את הילדים, שאלו את ההורים, שאלו את חבריכם... ואחרי ששאלתם, הקשיבו לתגובה. אל תתגוננו, אל תיעלבו... פשוט הקשיבו, הפנימו ואז עשו עם מה ששמעתם כרצונכם.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

מת מרעב,מת מכבוד, החסד והצדקה,אוהב אותך,ויכוח,מנצחים,הצלחה,מפתח לאושר,




אמרי שפר י"ט כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אהב את שכניך , אך אל תהרוס את הגדר שביניכם.

 

אל תהיה "מקסימוּ ם" וגם לא "מינימוּ ם , " כי גם במקסי וגם במיני יש מוּ ם!

 

הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ אומר: יהודי ללא מסירות נפש, אינו יהודי כלל

 

.     ימי חנוכה הם המשך לימים הנוראים, מי שלא שב בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום שמיני של חנוכה. רמז לזה בנבואת ישעיהו (כג,א) "ב זאת יכופר עוון יעקב" – ביום 'זאת חנוכה' יכופר עוון יעקב. (צמח דוד(

 

הפלס הישר (דברים טובים – פרשת וישלח)

     לאחד מתושבי העיירה חלם נקלע לעיר הגדולה, שם שדלוהו סוכני הפיס לקנות כרטיס הגרלה. את מעט כספו שהביא עמו לצורך מסחר, הניח על קרן הצבי ושב לביתו. תמהה אשתו בראותה אותו שב וידיו ריקות. לא נמשכה תמיהתה זמן רב, שכן מיהר החלמאי דנן להוציא את הכרטיס המקומט מכיסו ונפנף בו למול עיניה כשהוא צוהל ואומר "ראי, חלמאית יקרה שלי, זהו הסיכוי שלנו לבית גדול ומרווח כאשר חפצת. שכן, סכום ההגרלה עומד על סך שישים אלף רובל". שמעה זאת האשה וקרסה תחתיה מתעלפת. בין כך ובין כך הגיעה מרכבת הדואר ובה שליח מפעל הפיס הארצי ומנה אחר כבוד סכום של שישים אלף רובלים טבין ותקילין לידיו של החלמאי המאושר. בו ביום עמד וסגר חוזה עם קבלן מקומי, כי יבנה לו ולזוגתו את בית חלומותיו, בניין שכולו פאר והדר כיאה וכיאות לגביר שכמותו.  תקעו כף זה לזה, הרימו כוסית ושתו לחיים. נתן זה ביד הקבלן מחצית הסכום, והבטיחו נאמנה כי כאשר יעמוד הבית על תילו, יקבל את המחצית השנייה. לא חלפה תקופה ארוכה והבית על תילו עומד. עמד בעל הבית חכך את ידיו בהנאה, טפח טפיחה הגונה על כתפו של הקבלן , ועמד להוציא את יתרת הכסף, אלא שבאה אשתו ועכבה בעדו. "תחילה עליך לבדוק האם אכן בנה את הבית כיאות וכראוי". עמד ובדק, מישש וגישש בכל קורה ותקרה. כאשר הובא הפלס והונח על רצפת הטרקלין,  נדהמו הכל לראות כי רצפת הטרקלין עקומה, ולא רק היא, אלא כל קורות הבית. אין דבר אשר ישר בעיני הפלס. התנצל הקבלן ואמר: "הן לא תחשוד בי כי בניתי בית בלא למדוד. הנה אביא את פלסי שלי וראה תראה כי אכן ישר הוא כפלס". הביא את פלסו. בדקו ומצאו כי אכן הכול ישר בתכלית. חזרו ובדקו בפלס הראשון, והנה, שוד ושבר, שוב הכול עקום, אין כל זווית ישרה העומדת בישרותה. עמדו השניים ופלסיהם בידיהם, זה טוען בכה וזה טוען בכה. אומר הקבלן: "הן תראה כי בניתי את הבית ישר לפי הפלס אשר בידי, ודאי וברי כי אם יתברר שאכן פלסך הוא הישר ופלסי הוא העקום, הרי אשיב את מלוא כספך, לא אגע בממון שאינו שלי. אך כיצד אדע?" ובעל הבית כנגדו: "אף אני לא אדור בבית שלא שילמתי עליו. אם אכן הפלס שבידך הוא הישר, אשיב לך את מלוא כספך. אך כיצד אדע"? ושוב נקלעה לעזרתם האשה ואמרה: "יביאו כל תושבי חלם את פלסיהם אל בית הדין ויראו מהו הפלס הישר". והנה, שוד ושבר, כמניין הפלסים כך היו שונים מידות היושר.  כשהבינו החלמאים כי איש אינו יודע מה ישר ומה לא, שהרי כל אחד והפלס שלו, עמדו נבוכים, מנסים למצוא פתרון.

     הגיע לעיר סוחר ורשאי, גרד מעט בפדחתו, והציע בפניהם פתרון. "ראו נא רבותי", אמר,  הן חלם אינה העולם כולו, וודאי יש מושג שנקרא "ישר", והוא מוחלט.  לכו נא אל ארמון המלך, שימו שם את הפלסים, והיה הפלס אשר יהיה ישר שם, הוא הפלס הישר באופן מוחלט. נבין עתה כמה מגוחך הוא המשפט: "כל אחד ואמת שלו". נבין גם היטב כיצד אפשר לבדוק מה טוב ומה ישר, שכן נסתכל הקב"ה באוריתא וברא עלמא. זהו הפלס הישר וזוהי אמת המידה. אמת המידה ליושר ניתנת רק על ידי הבורא בתורה. פלס האמת ניתן בתורה מבורא עולם.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

אהב,תהרוס,גדר,מקסימום,מינימום,יהודי,מסירות נפש,ימי חנוכה,ימי תשובה,זאת חנוכה,


אמרי שפר כ' כסלו  ה'תשע"ו

 

'     גוערים בבת והכלה שומעת".

 

     הפנים נקראים פנים כי הם מראים על הפנים.

 

     הקשב לאחרים, אבל אף פעם אל תאבד את קולך!

 

     הרבה מאלו שנכשלו בחייהם לא ידעו כמה קרובים להצלחה הם היו כשהפסיקו לנסות...

 

הגרעין שנעלם (פניני עין חמד – פרשת וישב)

     סוחר ממולח היה מר אברהם מנשה שעלה מפרס ופתח חנות מכולת רחבה בשוק 'מחנה יהודה' בירושלים . שמו הטוב הלך לפניו, יושרו וחריצותו הפכו לשם דבר. כדי לרצות את לקוחותיו היה מכתת רגליו בין המשקים והכפרים סביבות ירושלים וכל היכן שיכל לצרוך מוצרים טובים וזולים היה רוכש ומביאם לחנותו לרווחת הקונים ולהגדלת הכנסתו לטובת בני משפחתו.

     יום אחד שב מיריחו משם הביא עשרות רבות של קילוגרמים תמרים בשלים . שלשה ימים ארכה הדרך, לשמחתו הגיע עם כל הסחורה בשלום, הוא פרק את התמרים בחנותו שבשוק ולפני שהלך לביתו לראות בשלום משפחתו לקח עימו שקית תמרים עסיסיים להביא לבני ביתו.  בהגיעו לביתו רבתה השמחה . לאחר שנח מעמל וטורח הוציא את שקית התמרים. גם ראובן ילדו בן השמונה לקח חופן תמרים ואכלם להנאתו אך לפתע לא חש בגרעין שהיה בתוכו והגרעין נתקע ל"ע במורד הגרון. פניו הכחילו והוא נשם בקושי, מיד הפכוהו וחבטו על גבו, ואכן הטילטולים והחבטות הצילו את חייו בטווח המיידי, יצא הגרעין מדרכי הנשימה, אך למרבה הצער הוא לא נפלט החוצה אלא גלש עמוק ונכנס לריאות, צבע פניו חזר להיות כמו שהיה ונשימתו התייצבה , אך על כל נשימה ונשימה התלווה חרחור עז שנשמע עקב הגרעין שנבלע.  פנו ההורים אל ביתה של הרופאה הירושלמית המפורסמת ד"ר הלנה כגן. למומחיותה וכושר הבחנתה יצא שם עולמי, היא כמעט לא נזקקה לכלי עזר כלשהם, די היה לה לשאול מספר פרטים, להעיף מבט ולקבוע את מחלתו ודרכי הפעולה להחלמתו. לאחר שהאזינה לנשימותיו – חירחוריו,  קבעה חד משמעית כי מצבו קשה , ובמידה ולא ישלפו את הגרעין בהקדם, הוא עלול לגרום לתסבוכת שלמה, במקום יתפתח מורסה, אחר כך דלקת, יצטברו שם נוזלים וליחות והמצב עלול להתדרדר עד לשיתוק פעולת הריאה. " עליכם לפנות מיד למכון רנטגן ובשיקוף על הריאה נדע , היכן מקומו המדויק של הגרעין". במכון הרנטגן עשו צילום ואמרו: "הגרעין תקוע עמוק בתוך הריאה הימנית ולשם קשה להגיע אפילו עם איזמל של מנתחים . "

     בצר להם תרמו ממון רב לצדקה, נסעו לקברי צדיקים ואף שילמו כסף סכום לא מבוטל למספר אברכים בני תורה על מנת שיסעו לכותל המערבי ויעתירו בתפילה למען רפואתו של הילד המסכן והחולה.  אחד מתושבי השכונה , שהשתתף בתפילות לרפואת הילד , היה חסיד נלהב של האדמו"ר ר' ישראל מהוסיאטין והוא הפנם אל הרבי. כשהגיעו אל הגבאי ר' יעקב ישראל קנלר הבין הלה שזה מקרה דחוף ומיד כתב "קויטל" ומיהר להכניסם אל חדרו של הרבי. הצדיק הניח את ידו הקדושה על כתפו של הילד, הרגיעו, ואז החל ממשש בידו על צלעותיו, עבר מהגב לחזה מצד ימין לצד שמאל, והניח ידיו על שתי ראותיו. והנה הרים הרבי את עיניו לעבר הגבאי ואמר לו " : מה רוצים ממני, אני לא מרגיש שום גרעין בריאותיו, השי"ת יעזור שיהיה בריא ושלם ויהיה להם כל טוב". הגבאי חייך ופניו קרנו משמחה, הוא לחש להורים לצאת החוצה, הרבי אמר שאין לילד כלום. בני המשפחה שלא התנסו בדברים שכאלה לא קלטו את המסר. האב פרץ בבכי, וביקש מהגבאי שיסביר לרבי שיש צילומים שהראו בבירור את הגרעין ואת מיקומו בריאה. אך הגבאי שראה מעשים שכאלה בכל יום ויום אמר להורים בנחרצות " : אתם יכולים לזרוק את כל הצילומים לפח, אם הרב אמר , שאין גרעין אז אין גרעין! ". אך הנה ראה זה פלא! החרחורים פסקו לחלוטין והנשימה הפכה להיות רגילה כמאז. "בא נלך לד"ר כגן ונשמע ממנה חוות דעת נוספת" , אמר מנשה. הם הגיעו לרופאה, וביקשו , שתבדוק את הילד. היא לקחה את מכשיר הסטטוסקופ, הצמידה לאוזניה והקשיבה לקול נשימתו. הבעת תימהון התפשט על פניה. והיא קבעה חד משמעית "הנשימה חופשית ותקינה, הגרעין נעלם! ." "כיצד זה קרה?" שאלה. מנשה השיב: "לא עשינו כלום, רק היינו אצל הרבי מהוסיאטין". "רק "?! חזרה הרופאה בלגלוג, "הייתם אצל הצדיק הגדול מהוסיאטין?" . היא צחקה ואמרה " : מה שהוא מסוגל, אנחנו הרופאים כלל לא מסוגלים , הוצאת הגרעין בדרך שעשה הצדיק , אין מי שישווה לו, זהו כוחם של צדיקים, שכל הרופאים עם כל הידע והניסיון הרב , שיש בידם מתגמדים הם מול ברכתו ופועלו של הצדיק ".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

גוערים,כלה,הפנים,הקשב,תאבד,נכשל,לנסות,קרובים,הצלחה,הגרעין,נעלם,



אמרי שפר כ"א כסלו  ה'תשע"ו

 

 

 אלה תולדות יעקב יוסף. אמר הצדיק ר' מנחם מנדל מרמינוב: כל אחד ואחד מישראל קרוי "יעקב", ומי הם תולדותיו? – "יוסף". על כל אחד ואחד להוסיף ביראת שמים ובעבודת השם יתברך בכל כוחו.

 

     אל תחנכו את הילדים שלכם הם ממילא יהיו דומים לכם, חנכו את עצמכם כדי להוות להם דוגמא אישית.

 

"     וזאת התורה אשר 'שׂם' משה"? - אם זכה האדם, נעשית לו התורה סם חיים. לא זכה האדם, נעשית לו התורה סם המות.

 

     חודש כסלו זה חודש שמחולק לשני מילים כיס... ולב... יהי רצון שהקב''ה ימלא לכם את הכיסים בשפע וברכה ואת הלב בשמחה ושפע של אהבה. שיהיה לנו חודש טוב ומבורך!!!

 

חובת ההודאה (פניני עין חמד, פרשת ויצא)

     לצערנו הרב, לעיתים רבות אין אנו מודים מספיק למי שאמר והיה העולם על כל השפע שהרעיף עלינו ולעיתים אנו רואים זאת כמובן מאליו.

     סיפר יהודי נכבד מטובי בני ירושלים, שזיכהו השם יתברך בבית מלא בנים ובנות טובים וישרים, זרע ברך ה'. והנה זה עידן הגיעה בתו לפרקה, פרק האישה נישאת, וכבר חצתה מזמן את גיל העשרים, ועדיין ישבה והמתינה לזיווגה, כשלאחריה מחכים שורה של אחים ואחיות.  הבת הזו הייתה מוכשרת ומוצלחת ביותר, שלמה ומצוינת בכל מידה נכונה, גם משפחתה מהמיוחסות שבירושלים, אשר לכאורה שידוך כזה היו צריכים 'לחטוף'... אך למרבה הפלא מזל השידוכים לא האיר להם פנים בלשון המעטה ... כל הצעה שעלתה על הפרק לא יצאה אל הפועל מסיבות שונות ומשונות.  גם הצעות , שכבר החלו להתקדם בפועל, והיה נראה שהנה מתקרבים לקראת סגירת שידוך, בסופו של דבר נפלו גם הן... החידה הייתה סתומה, מדוע ולמה 'תקועה' היא כך זה כמה שנים טובות   ?

     והנה הגיעה הצעה אחת , שהתקדמה יפה מאוד, הכול הלך למישרים, שני הצדדים רצו והסכימו בדבר. המדוברים עצמם כבר נפגשו שתי פגישות טובות ומוצלחות, ושניהם יצאו מרוצים מאוד, והתכוננו לקראת 'שבירת צלחת' בשעה טובה ומוצלחת.  אולם למרבה התדהמה, ביום האחרון ממש, שעות ספורות לפני 'סגירת ' השידוך, התקשר פתאום השדכן ובפיו בשורה שאינה טובה, ברגע שאחרי אחרון החליטו נציגי הצד השני , שהם יורדים מהצעה זו, והכול בטל ומבוטל!

    האכזבה הייתה קשה עד מאוד, זו הייתה עבורם סטירה מצלצלת וכואבת, לא ניתן לשער את גודל הצער והבכייה הגדולה , שהייתה בבית באותו יום, לאחר שכל המשפחה התכוננה כבר בהתרגשות לקראת השמחה.  באותו ערב בשעות הקטנות של הלילה, לאחר שכבר נרדמו סוף סוף כל בני הבית, נשארו האיש עם זוגתו ערים,  הם לא היו מסוגלים ללכת לישון מרוב צער ותדהמה.  הם שאלו את עצמם שוב ושוב " : על מה עשה לנו ה' זאת? ". הם שוחחו ביניהם , שנראה כאן כמעט בחוש שתובעים מהם משהו מן השמים! הרי באורח פלא נופלות להן ההצעות בזו אחר זו, והכישלון רודף אחריהם... ישבו בני הזוג חשבו וחשבו, מה יכולה להיות הסיבה 'למכות ' הרבות שהם חוטפים. והנה לאחר מחשבה מעמיקה פונה האישה לבעלה, פיה פתחה בחכמה, ובתבונה יתרה שחנן אותה אלוקים, אמרה: אולי הסיבה פשוטה – אולי איננו מודים מספיק לבורא יתברך?!  יודעים אנו יפה מאוד לבקש ולהתחנן, הורגלנו מאוד בתפילות ובקשות, ניסינו את כל הסגולות השונות... אבל להודות להשם , על מה שכן זכינו ב"ה , משום מה שכחנו ! כמה חלקים גדולים בתפילה תיקנו חכמינו ז"ל לשירות ותשבחות להשם יתברך, הן בפסוקי דזמרה, והן בתפילת שמונה עשרה עצמה, בשבח ובהודאה.  הבה נתבונן, כמה חסדים טובים עשה הבורא יתברך לעד ולעולמי עולמים עמנו, ברוך ה' משפחה עם ילדים טובים ונחמדים, כולם בריאים ושלמים . אנו נשואים באושר שנים מרובות, עם דירה יפה ופרנסה בריווח וכו', כמה צריכים אנו להודות על כל זאת! – בזמנינו הרי יודעים אנו היטב , שכל זה אינו כל כך טבעי ופשוט ואינו מובן מאליו כלל וכלל... זה לא בא מעצמו... ככה ישבו להם בני הזוג ושוחחו בשקט, כשבסיכומה של שיחה מעמיקה זו, קיבלו על עצמם שלא לגשת רק אל התחינות והבקשות, אלא להתחיל פשוט להודות לפני השם! לחוש הכרת טובה של אמת על כל הטוב אשר גמלם, ולהתעסק הרבה בדברי הודאה ושבח המקום.

     עודם יושבים ומשוחחים, והנה החל הנייד רוטט! על הקו השדכן הנמרץ... כולו מלא התנצלות ובקשת מחילה על השעה שאינה שעה... "איני יודע מה עשיתם שם בשעות האחרונות, פתח בשיחתו, אבל חל כאן לפתע מהפך אדיר, זה עתה התקשרו יאלי המשפחה המדוברת, ואומרים , שהבחור אינו מוכן לוותר בשום אופן! דווקא הוא חפץ בשידוך זה, ותשובתם הקודמת הייתה טעות! התברר , שהגיעה לשולחנם הצעה אחרת, אשר קסמה מאוד לאמו של הבחור, והיא שדחתה את שידוך זה לטובת ההצעה האחרת.  אבל במשך כל אותו הלילה עמד הבחור וטען לפני אביו ואימו בלהט, שהוא חש בבירור שזהו זיווגו, ואינו מסכים בשום אופן לשמוע משהו אחר!  תיכף למחרת נשברה שם הצלחת! ואת גודל השמחה שהייתה באותה מסיבת אירוסין – קשה לשער, ומאז ועד היום אין פיהם פוסק מלהלל ולשבח ולהודות לפני השם יתברך תמיד - ומספרים את סיפורם עד כמה חובת ההודאה על כל הטוב שבורא העולם מרעיף עלינו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

תולדות יעקב,תחנכו,דומים,דוגמה אישית,סם חיים,סם המוות,כסלו,כיס ולב,חודש טוב,





 

אמרי שפר כ"ב כסלו  ה'תשע"ו

 

בריאת העולם מעולם לא נפסקה - ''המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית "

 

     הלכות חנוכה לפי סדר א-ב, א-ח ח' נרות, ט-טפחים י-עשר כ-כשר ל- לכתחילה ל-מעלה מ-מעשרים נ-נר ס-סוכה ע-ערובין פ-פסול צ-צריך ק- קדושה ר-ראוי ש-שמש ת-תדליק.

 

     עדיף לאבד רגע בחיים - מאשר לאבד את החיים ברגע.

 

     "עדיף להאכיל חתול אחד מאשר הרבה עכברים" (פתגם נורווגי)

 

     עדיף להיות שמח מזויף מעצוב אמיתי.

 

     עדיף למנוע את המחלה מלרפא אותה.

 

     עדיף לקבל עצה עקומה מאדם ישר מאשר עצה ישרה מאדם עקום...

 

     עד שאתה דואג מה תעשה מחר – מוטב שתתקן מה שעשית אתמול (רבי זאב וולף מזיטומיר)

 

האופנוע (דברים טובים – פרשת וישב)

     היה מעשה בשני אחים בחורים, שמזלו של הצעיר שביניהם שפר עליו,  הלה היה בעל כשרון מופלג, מתמיד גדול, וכל מידה טובה הייתה בו, כל רואיו לא גמרו עליו את ההלל, ואילו הגדול לא נתברך בכשרונות, ואף היה מתקשה מעט בדיבורו וכו. ויהי היום והצעיר בא בברית אירוסיו עם משפחה חשובה ונכבדה, בעת שהגדול עדיין היה נראה רחוק מענין השידוכים. נכנס הגדול אל הרה"ק הפני מנחם זי"ע ותינה בפניו את מר נפשו - והוסיף לומר שהוא מרגיש את עצמו כמי שאינו שווה מאומה.  אמר לו הפני מנחם, אמש נסענו מירושלים לבני ברק ברכב חדש ויקר לאין ערוך. על אם הדרך נתקלנו בפקק (טרעפיק) ונתארכה נסיעתינו פי כמה וכמה, בסמוך אלינו היה רכב על שני גלגלים (אופנוע) אשר ברגע עקף את כל הפקק והתקדם בדרכו מבלי כל מונע בעדו , אמור נא יקירי, האם הצליח הלה להתקדם בדרכו מחמת שהוא שווה יותר מהרכב שנסענו בו, וודאי שלא, אלא דייקא מחמת שרכבו בעל שני גלגלים אינו שווה אפילו כשליש מהרכב שלנו, על כן יכול היה למהר בדרכו, אבל הגדול והשווה כהוגן נצרךלהמתין שיפנו מקום עבורו - מחמת חשיבותו וגדלו. כמו כן כשנוצר אצל יהודי מעצור בחייו וסדר יומו, חלילה לו להיכנס לייאוש בהרגשה שאינו שווה מאומה, כי אדרבה, עצם הדבר שהשי''ת עוצר בעדו, מוכיח שחשוב הוא עד מאד, הרבה יותר ממי שהקב''ה מנהלהו על מי מנוחות.

 

הגמ''ח (דברים טובים – פרשת וישב)

     סיפר אדם גדול מארה"ב על אברך מבני קהילתו, שלאיזה צורך לווה מגמ''ח סך חמישים אלף דאלער. על דעת שישלם בכל חודש סכום מסוים, ואף נתבקש להפקיד אצל בעל הגמ''ח טשעק'ס (צ'קים) כמספר התשלומים שיהא עליו לשלם, אלא שהתנה עם בעל הגמ''ח שלא ישתמש עם הטשעק'ס, והוא יפרע לו מידי חודש בחדשו את הסכום המגיע לו.

     באחד מימי הפרעון שכח בעל הגמ''ח מההסכם ופדה את הטשעק השייך לאותו חודש - מה שגרם שכל חשבון הבנק של האברך נחסם לאשראי (קרעדיט). באחד הלילות נסע האברך באישון ליל מחוץ לעיר, והוצרך למלא דלק (געז) ברכבו, אך בהגיעו לשם נזכר שאי אפשר לו לשלם עם כרטיס האשראי - באשמת אותו מנהל גמ''ח. ולא ידע להשית עצות בנפשו, וכי נגזר עליו לשהות כל הלילה בתחנת הדלק , בצר לו החל לפשפש בכיסיו, וכן ברכבו, עד שמצא עשרים ושלוש דאלער, מילא את הרכב עם דלק בסכום של עשרים דאלער, ובשלושה הנותרים הציע לו בעה "ב לרכוש כרטיס הגרלה (גירוד) של אחד ממפעלי הפיס בארה ''ב, וכן עשה, וזכה על אתר ב... 50,000$ ; כסכום ההלוואה. או אז הבין, שמה שהיה נראה לו כרעה - שבלבלו לו את כל סדרי בראשית, ובעל הגמ''ח סגר בעדו את ההשתמשות בחשבון הבנק,  ואדרבה כל זה היה לטובתו השלימה - שיהא בידו לפרוע את כל החוב לגמ"ח בפעם אחת...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

בריאת העולם,מעשה בראשית,רגע בחיים,חתול,עכברים,שמח,מזויף, עצוב,אמיתי,עצה,



אמרי שפר כ"ד כסלו  ה'תשע"ו

 

"עוד בילדותי הסביר לי אבא, שתרופות נוצרו כדי למכור ולא כדי להשתמש. לכן, אני משתדל לא לקחת תרופות. (מורי ארקין , מנכ"ל חברת התרופות "אגיס")

     עוד לא פגשתי אדם בור מספיק שלא יהיה לי מה ללמוד ממנו.

     עוד ממידת הביטחון כי על הבוטח שורה רוח הקודש ומתלווה עימו רוח עוז המבשרו כי אומנם יעזרהו השם. (החזון איש הקדוש)

     “עולם החינוך, וזה לא סוד, הוא שדה מוקשים. כבר אמרו חכמים ומנוסים שנגר עלול לשבור קרשים ושרברב עלול לעקם ברזים, אבל מחנך עלול לרסק נשמות.

 

חומרא

     המגיד מקלם היה ידוע במלחמתו נגד המשכילים, בשונה משאר המגידים היה לו סגנון ציני וארסי שהשתמש בהם היטב נגד הפורצים בגדרי הדת.

     פ"א היה ברכבת יחד עם שני "רבנים" רפורמים, קלי דעת ועזי מצח, והעיזו פניהם מולו להוכיחו על צדקת דרכם, ושהם מקפידים לקיים התורה וכו'.

     באמצע הנסיעה ראה המגיד לחרדתו ששני צדיקים אלו משוחחים עם אישה זרה מתוך קלות ראש וד"ל. או אז פנה אליהם ואמר להם: ניצחתני בני, צודקים הנכם בדרככם ולא עוד אלא שלפי מראית עיני גדולים אתם בדקדוק הדין ובגדרים וסייגים יותר מהחרדים לדבר ה', כי לפני החרם שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה היה מותר לאדם לשאת יותר מאישה אחת, בא רבנו גרשום ותיקן שרק אישה אחת מותר לבעל א', באתם אתם והוספתם חומרא ע"ג חומרא ותיקנתם שאיש א' אסור באשה אחת, ויש להתיר רק אישה אחת לשני אנשים... ולבשו בושת וכלימה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

תרופות,בור,מידת הביטחון,רוח הקודש,עולם החינוך,שדה מוקשים,קרשים,ברזים,מחנך,



אמרי שפר כ"ה כסלו  ה'תשע"ו

 

 

אם אתם רוצים חיים מאושרים, היצמדו למטרות, לא לאנשים או חפצים.

 

     העבר – אין, העתיד – עדיין, ההווה – כהרף עין, דאגה מנין?

 

     הרה"ק רבי אליהו מוויסקוט אומר: מרובים הם המפשפשים במעשיהם לדעת, מדוע פקדום ייסורים. טרם ראיתי אדם שיפשפש במעשיו לדעת, מדוע הגיע לו העושר והרווחה. 

 

     הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה אומר: אל לעני לקנא בעשיר כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו כלום.  

 

ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים (סיפורי צדיקים גיליון 181)

     פעם בא יהודי אל הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זיע"א לבקש רפואה לאשתו, שקיבלה "שושנה" ברגלה, שאל אותה הרבי אם נשאר להם שמן של נרות החנוכה משנה שעברה, שאל היהודי מה שייך השמן לשושנה, ענה לו הצדיק, כתוב בשיר "מעוז צור ישועתי" "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים", לך הביתה ושים קצת שמן שנשאר מחנוכה על השושנה והרפואה תבוא מזה

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

חיים מאושרים,מטרות,חפצים,העבר – אין, העתיד – עדיין, ההווה – כהרף עין,מפשפשים,ייסורים,עושר,רווחה,


אמרי שפר כ"ו כסלו  ה'תשע"ו

 

אירופה מאז ולתמיד - שנאת עולם הפקודה בדבר מס הנרות משנת 1797 תקנ"ח מס זה נשאר בתוקפו עד שנת 1848 תר"ח!!!  פירוט מס הנרות: נר לשבת ולמועד בבית המדליק 2 קרייצר . נר המודלק ליום זכרון 3-6 קרייצר. נר ליל "כל נדרי" בבית הכנסת 01 קרייצר. נר חנוכה חצי קרייצר. נר לחגים בבית הכנסת 1 קרייצר. נר לחתונה 1 קרייצר. (ס"ה)   

 

     באחת מקהילות ישראל הנכבדות כאן בארץ ישראל נוהגים להדליק כל אחד מבני הבית, כולל הבנות, כפשט דברי הרמב"ם 'שיהיו כל בני הבית מדליקין'. היוצא מזה שאם נולדו תינוק או תינוקת בחנוכה צריך לקנות עבורם מלבד עריסה גם חנוכיה... כמובן שלמעשה האב מדליק בשבילם. ("נר לשולחן שבת"(

 

     הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן אומר: "וצרת הכסף בידך" (דברים יד,כה) - שיהא צרור הכסף צרור בידכם וברשותכם, שיהא אדם שליט על בכספו ובנכסיו ולא שיהא, חלילה, הונו וממונו שולטים בו.

 

     הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: העושר דומה למלח - מטעים את האוכל, אולם המרבה לשתות מים מלוחים, מגדיל את צימאונו.

 

"וכשם שעשית "!  ("נר לשולחן שבת"(

      היה זה לפני שנים רבות. שעת לילה מאוחרת בצומת פולג,  חמישה ערבים התקרבו אל חייל יהודי ובידיהם סכינים שלופות. אותו חייל בשם צחי היה כשלון בנושא של ירי מדוייק... במבחני הירי בצבא לא פגע אפילו בדמויות עומדות...  אך הפעם למרבה הנס, הצליח לפגוע בארבעה מהם פגיעות מדוייקות שהביאו למותם.  מיד לאחר הארוע, מרוב פחד רץ לכביש, עלה על טרמפ וברח מן המקום. בינתים הערבי החמישי שנותר בחיים אסף את הסכינים ונעלם אף הוא.  כוחות המשטרה שהגיעו למקום נדהמו, התמונה שנתגלתה לעיניהם היתה חד משמעית, בוצע כאן טבח! פתחו מיד במצוד נרחב ועוד באותו לילה תפסו את החייל היורה.  כל טענותיו שהוא היה המותקף נפלו על אוזנים ערלות. 'היכן הסכינים?!' שאלו החוקרים, 'איך יתכן שאדם מותקף מצליח לפגוע ולהרוג ארבעה אנשים בהצלחה מדהימה כזו, בוודאי אינך חייל תמים אלא שהדבר היה מתוכנן'. הוא נשפט וקיבל עונש חמור, ארבעה מאסרי עולם!  בבית הסוהר ביקש צחי להטיב את תנאי מאסרו, אך סורב שוב ושוב. היחס אליו היה כאל רוצח מסוכן.  לבסוף השיח על מר גורלו בפני רב בית הסוהר. אף שהוא לא היה דתי היו לו שאלות על בורא עולם. 'א-לוקים הציל אותי ממוות, אז למה הוא השליך אותי בכלא למשך שארית חיי.  שאלו הרב: 'מהיכן אתה יודע שא-לוקים הציל אותך'. השיב: 'באותו רגע בו התקרבו אלי אותם רוצחים אכזריים ועמדתי בפני המוות, ביקשתי מא-לוקים שיציל אותי'. המשיך הרב ושאלו: 'ומאיפה ידעת לבקש מא-לוקים, הרי אינך נראה דתי?!'  השיב החייל: 'באותו רגע נזכרתי בדברי סבי שהיה רגיל לומר לי: "צחי, א-לוקים עוזר גם למי שלא מכיר אותו!" היתה זו תשובה מפתיעה!  ידידי, הרה"ג ז"ב שעמד במקום ושמע את הדברים, נכנס אל מרן בעל "איילת השחר", סיפר לו את שארע, ואת טענותיו של אותו חייל. אמר רבי אהרן לייב: 'הוא ראה שא-לוקים עזר לו,  למה הוא לא מבקש שוב מא-לוקים שיעזור לו? שיתפלל עוד,  למה הוא לא מתפלל?'  אמר ידידי: 'מה יש להתפלל פה, מילא אז הוא התפלל כדי להנצל מן הרוצחים, היה לו רובה ביד, אבל פה הוא כבר נשפט,  ונידון לארבעה מאסרי עולם ?!' רבי אהרן לייב החל לצחוק: 'וכי הוא יודע לירות?! ובכל זאת הוא התפלל והצליח להרוג את תוקפיו, שיצעק, שיבקש שוב מה' שיציל אותו!'  המשיך ידידי וסיפר: 'בביקורי הבא בבית הכלא סיפרתי לצחי את דבריו של רבי אהרן לייב, עודדתי אותו ואמרתי לו 'תתפלל לה', תתפלל מכל הלב '. לאחר זמן הלכתי ברחובה של עיר והנה לפתע למולי נקרה אותו חייל. שאלתיו בתדהמה: 'צחי, מה אתה עושה פה, ברחת מבית הסוהר, הרי קיבלת ארבעה מאסרי עולם ?!' תשובתו היתה מפתיעה: 'ה' שמע לתפילתי ויצאתי לחופשי.  השב"כ תפסו את הערבי החמישי, במהלך חקירתו סיפר את שארע, הוא הודה שהם באו לרצוח והוא שלקח את הסכינים עמו לכפר. שם הם מצאו את הסכינים. מיד שיחררו אותי.  למעשה ישבתי בכלא ארבעה חודשים בלבד'. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נר לשבת,נר למועד,כל נדרי,נר חנוכה,חנוכייה,צרור כסף,מלח,מים מלוחים,צימאון,





אמרי שפר כ"ז כסלו  ה'תשע"ו

 

 

  גוערים בבת והכלה שומעת".

 

     הפנים נקראים פנים כי הם מראים על הפנים.

 

     הקשב לאחרים, אבל אף פעם אל תאבד את קולך!

 

     הרבה מאלו שנכשלו בחייהם לא ידעו כמה קרובים להצלחה הם היו כשהפסיקו לנסות...

 

הגרעין שנעלם (פניני עין חמד – פרשת וישב)

     סוחר ממולח היה מר אברהם מנשה שעלה מפרס ופתח חנות מכולת רחבה בשוק 'מחנה יהודה' בירושלים . שמו הטוב הלך לפניו, יושרו וחריצותו הפכו לשם דבר. כדי לרצות את לקוחותיו היה מכתת רגליו בין המשקים והכפרים סביבות ירושלים וכל היכן שיכל לצרוך מוצרים טובים וזולים היה רוכש ומביאם לחנותו לרווחת הקונים ולהגדלת הכנסתו לטובת בני משפחתו.

     יום אחד שב מיריחו משם הביא עשרות רבות של קילוגרמים תמרים בשלים . שלשה ימים ארכה הדרך, לשמחתו הגיע עם כל הסחורה בשלום, הוא פרק את התמרים בחנותו שבשוק ולפני שהלך לביתו לראות בשלום משפחתו לקח עימו שקית תמרים עסיסיים להביא לבני ביתו.  בהגיעו לביתו רבתה השמחה . לאחר שנח מעמל וטורח הוציא את שקית התמרים. גם ראובן ילדו בן השמונה לקח חופן תמרים ואכלם להנאתו אך לפתע לא חש בגרעין שהיה בתוכו והגרעין נתקע ל"ע במורד הגרון. פניו הכחילו והוא נשם בקושי, מיד הפכוהו וחבטו על גבו, ואכן הטלטולים והחבטות הצילו את חייו בטווח המיידי, יצא הגרעין מדרכי הנשימה, אך למרבה הצער הוא לא נפלט החוצה אלא גלש עמוק ונכנס לריאות, צבע פניו חזר להיות כמו שהיה ונשימתו התייצבה , אך על כל נשימה ונשימה התלווה חרחור עז שנשמע עקב הגרעין שנבלע.  פנו ההורים אל ביתה של הרופאה הירושלמית המפורסמת ד"ר הלנה כגן. למומחיותה וכושר הבחנתה יצא שם עולמי, היא כמעט לא נזקקה לכלי עזר כלשהם, די היה לה לשאול מספר פרטים, להעיף מבט ולקבוע את מחלתו ודרכי הפעולה להחלמתו. לאחר שהאזינה לנשימותיו – חרחוריו,  קבעה חד משמעית כי מצבו קשה , ובמידה ולא ישלפו את הגרעין בהקדם, הוא עלול לגרום לתסבוכת שלמה, במקום יתפתח מורסה, אחר כך דלקת, יצטברו שם נוזלים וליחות והמצב עלול להתדרדר עד לשיתוק פעולת הריאה. " עליכם לפנות מיד למכון רנטגן ובשיקוף על הריאה נדע , היכן מקומו המדויק של הגרעין". במכון הרנטגן עשו צילום ואמרו: "הגרעין תקוע עמוק בתוך הריאה הימנית ולשם קשה להגיע אפילו עם אזמל של מנתחים . "

     בצר להם תרמו ממון רב לצדקה, נסעו לקברי צדיקים ואף שילמו כסף סכום לא מבוטל למספר אברכים בני תורה על מנת שיסעו לכותל המערבי ויעתירו בתפילה למען רפואתו של הילד המסכן והחולה.  אחד מתושבי השכונה , שהשתתף בתפילות לרפואת הילד , היה חסיד נלהב של האדמו"ר ר' ישראל מהוסיאטין והוא הפנם אל הרבי. כשהגיעו אל הגבאי ר' יעקב ישראל קנלר הבין הלה שזה מקרה דחוף ומיד כתב "קוויטל" ומיהר להכניסם אל חדרו של הרבי. הצדיק הניח את ידו הקדושה על כתפו של הילד, הרגיעו, ואז החל ממשש בידו על צלעותיו, עבר מהגב לחזה מצד ימין לצד שמאל, והניח ידיו על שתי ריאותיו. והנה הרים הרבי את עיניו לעבר הגבאי ואמר לו " : מה רוצים ממני, אני לא מרגיש שום גרעין בריאותיו, השי"ת יעזור שיהיה בריא ושלם ויהיה להם כל טוב". הגבאי חייך ופניו קרנו משמחה, הוא לחש להורים לצאת החוצה, הרבי אמר שאין לילד כלום. בני המשפחה שלא התנסו בדברים שכאלה לא קלטו את המסר. האב פרץ בבכי, וביקש מהגבאי שיסביר לרבי שיש צילומים שהראו בבירור את הגרעין ואת מיקומו בריאה. אך הגבאי שראה מעשים שכאלה בכל יום ויום אמר להורים בנחרצות " : אתם יכולים לזרוק את כל הצילומים לפח, אם הרב אמר , שאין גרעין אז אין גרעין! ". אך הנה ראה זה פלא! החרחורים פסקו לחלוטין והנשימה הפכה להיות רגילה כמאז. "בא נלך לד"ר כגן ונשמע ממנה חוות דעת נוספת" , אמר מנשה. הם הגיעו לרופאה, וביקשו , שתבדוק את הילד. היא לקחה את מכשיר הסטטוסקופ, הצמידה לאוזניה והקשיבה לקול נשימתו. הבעת תימהון התפשט על פניה. והיא קבעה חד משמעית "הנשימה חופשית ותקינה, הגרעין נעלם! ." "כיצד זה קרה?" שאלה. מנשה השיב: "לא עשינו כלום, רק היינו אצל הרבי מהוסיאטין". "רק "?! חזרה הרופאה בלגלוג, "הייתם אצל הצדיק הגדול מהוסיאטין?" . היא צחקה ואמרה " : מה שהוא מסוגל, אנחנו הרופאים כלל לא מסוגלים , הוצאת הגרעין בדרך שעשה הצדיק , אין מי שישווה לו, זהו כוחם של צדיקים, שכל הרופאים עם כל הידע והניסיון הרב , שיש בידם מתגמדים הם מול ברכתו ופועלו של הצדיק ".

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

  גוערים,על הפנים,הקשב לאחרים,נכשלו,קרובים להצלחה,הגרעין שנעלם,



אמרי שפר כ"ח כסלו  ה'תשע"ו

 

 אדם מישראל בשעה שהוא עושה הבדלה במוצאי שבת צריך כבר באותה שעה להרגיש את ההארה של השבת הבאה .

 

     המפרשים שואלים, שכתוב שמחנו כימות עניתנו שה' יחזיר לנו שמחה כמו שקבלנו הצער, והלא אנחנו כבר בסוף האלף הששי ואיך נקבל שכר כמו הזמן של הצער, הלא הצער היה כל כך הרבה שנים, ומתרצים שכל יום יהיה לעתיד ארוך כמו שנה וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים, כלומר בסוף בימי המשיח יהיה כל שני ימים כמו שתי שנים וזה שכתוב "שנתיים" שתי שנים "ימים" כמו שני ימים, כל יום כמו שנה.

 

     ועתה אל תעצבו" (בראשית מה,ה). אומר המדרש (בראשית רבה): "אין ועתה אלא תשובה". "ועתה", אם אתם חוזרים בתשובה ומתחרטים על שמכרתם אותי הנה – "אל תעצבו", כי לתשובה אמיתית אין מגיעים על-ידי עצבות אלא על-ידי שמחה ואהבה. (משמרת איתמר)

 

     ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. כתוב בספרים הק' שאין זה רק הוראה לפרעה איך להכין עצמו לפני בא הרעב במצרים, אלא זה לימוד לכל אדם כשהוא עדיין בריא ב"ה ויכול לפתוח גמרא וללמוד ולהתפלל, שהוא צריך להיות חכם ונבון, ולדעת, שהיום הוא בשני השבע, אבל גם יגיעו ח"ו שני הרעב שהם ימי הזקנה,  ולכן צריך עכשיו כל הזמן למלאות אוצרות של עמל התורה ומעשים טובים, כי החכם עיניו בראשו לתקן הדבר בראשו ובתחילתו. איזהו חכם הרואה את הנולד. 

 

הלוויתן שהתהפך (נקודה טובה, גליון 11)

     האמורא הנוסע רבה בר בר חנה, מספר שבאחד ממסעותיו, חנתה ספינתו ליד אי. הנוסעים ירדו מן הספינה והדליקו מדורה. והנה תוך שניות, הם מצאו את עצמם במים. בדיעבד התברר שזהו דג גדול שעל גבו התקבצו חול ועשבים והיה נדמה להם כאי. וכאשר האש חיממה את הדג, הוא התהפך וכל היושבים עליו נפלו למים. ואלמלי ספינתם הייתה קרובה, היו טובעים (בבא בתרא, עג ע"ב(.

     הגאון הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, רואה בלווייתן משל לגלות. בכל הדורות הגיעו יהודים ליבשות זרות והתיישבו שם. ועם הזמן הפכה הארץ הזרה הזאת לחוף מבטחים עבורם והם נאחזו בה. אולם, לא פעם התברר כי חוף המבטחים אינו יבשה יציבה כלל וכלל. לפתע פתאום, ה"אדמה" רועדת ומתהפכת עליהם והם מוצאים את עצמם ב"ים", בסכנת "טביעה"....

     כך היה לעם ישראל במצרים עם מות יוסף, כך היה בגירוש ספרד וכך היה ל"ע בשואה... וזו רק רשימה חלקית (על פי ימי זיכרון, עמ' 166(. " על משכבי בלילות", כתב הרב סולובייצ'יק - ממנהיגיה הרוחניים הגדולים של יהדות ארה"ב. על משכבי בלילות, אני שוכב ודואג לקיום היהודי בגולה. חושש אני מן הרגע בו האדמה המוצקה והבטוחה לכאורה שתחת רגלינו, תתגלה פתע פתאום כלווייתן ואז הכול עלול ח"ו "להתהפך"...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

הבדלה,הארה,שמחה,צער,תשובה,עצבות,אהבה,חכם,נבון,רעב,זקנה,




אמרי שפר כ"ט כסלו  ה'תשע"ו

 

''איננו רואים דברים כפי שהם אלא כפי שאנו''

 

     הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא אומר: מי שאינו מאמין שגרגר חול זה אין מקומו אלא כאן, הריהו כופר בהשגחה פרטית.

 

     וידגו לרב. הדגים אמנם פרים ורבים ואין שולט בהם עין הרע, אבל כל הגדול מחבירו בולע הקטן, לכן ברכם וידגו לרב אבל רק במעלת ההתרבות ולא שיבלעו אחד את השני. (רבי בונם מפשיסחא(

 

     "וירא מנוחה כי טוב", זו שבת. "ואת הארץ כי נעמה", זו ארץ ישראל. על ידי מה זוכים לזה, ויט שכמו לסבול, היינו עמל בתורה ובעבודת ד', זוכה שמרגיש טעם בשבת, ומרגיש קדושת ארץ ישראל

 

הפנצ'ר ןן (דברים טובים – פרשת ויגש)

     אחד הגיע לכותל בשעת לילה מאוחרת ושמע יהודי מתפלל וזועק לה': "א-לוקים תעשה לי פנצ'ר!". הוא חשב שהוא מדמיין (בכל זאת השעה הייתה אחת לפנות בוקר...) ושוב הוא שומע צעקה: "א-לוקים תעשה לי כבר פנצ'ר!" לרגע הוא חשב שמדובר באדם שאיננו שפוי אך מבט קצר לעבר האיש הבהיר כי מדובר באיש אמיד בעל שיעור קומה. הוא לא התאפק, ניגש אליו ושאל: "סליחה איזו מין תפילה זו"? האיש חייך לעברו תוך שהוא מביט בשעון הרולקס שלו והסביר: "תראה, העולם גלגל פעם אתה למעלה ופעם למטה. מי שלמטה יעלה למעלה וחלילה ההפך... אני הייתי בשאול תחתית וה' זיכני ומעני מרוד הפכתי לאיש עסקים מצליח. אני מבקש מה' שיעשה לי פנצ'ר על מנת שהגלגל לא ימשיך להסתובב ואשאר כשאני". יעקב מבין שיוסף חי באמונה שה' משפיל גאים ומגביהה שפלים ומיד: "וַתחִי רוֻחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

רואים,מאמין,גרגר חול,כופר,השגחה פרטית,דגים,ארץ ישראל,עמל התורה,



אמרי שפר ל' כסלו  ה'תשע"ו

 

 

וירא מנוחה כִי טֹוב ... ויט שכמו לסבל אם רוצה אדם שיהיה לו מנוחה, ירגיל את עצמו לסבול כל דבר הבא עליו ואיך שיהיה ישווה בעיניו, אז יהיה לו מנוחה. (הר"ר בונים מפרשיסחא(

 

     וחייב אדם לחשוב מחשבות ולהעלות עצות הגונות ומתוקנות לחברו, וזה אחד מעיקרי דרכי גמילות חסדים"... (רבינו יונה )

 

     ידוע אודות אותם הגויים שקורים לדתם פרובוסלבים, וביום אידם, חמישי או שישי לינואר יוצאים לנהר הקפוא, חוקקים בקרח צורת שתי וערב גדולה , טובלים במים וחוגגים . אמר על זה אחד מגדולי הצדיקים: , ראו' : התבוננו, איך המים שהם המקור לקדושה וטהרה, אם קופאים ונהיים לקרח אזי אפשר לחצוב בהם שתי וערב! ללמדנו עניין קרירות במצוות,  מצווה צריך לעשותה בחום בהתלהבות! 

 

"     יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט,ח). אמר רבי שמעון בר־יוחאי: כל אחיך יהיו נקראים על שמך. אין אדם אומר 'ראובני אני' או 'שמעוני אני', אלא 'יהודי אני'. )בראשית רבה(

 

"איך שהגלגל מתגלגל", (דברים טובים – פרשת ויגש)

     באחת מעיירות פולין חי לו יהודי בשם ר' אפרים.  הוא היה עשיר גדול ועצום, היו לו שדות ופרדסים, נכסים רבים ואחוזה ענקית ועשרות משרתים. זוגתו של ר' אפרים העסיקה כובסת בשם אסתר שהיתה אלמנה גלמודה שעסקה לפרנסתה ככובסת בבתי עשירים, אך מעולם לא הספיק לה עיסוק זה כדי מחייתה. ימים רבים בילתה בביתה, תוך שידיה עסוקות היו במלאכת הכביסה, ולא חדלה מלתנות את צרותיה ובעיותיה לאוזניה הקשובות של אשת הגביר. יום אחד, תוך כדי שיחה, אומרת אסתר לבעלת הבית: "את יודעת, שמעתי שממשלת פולין עורכת הגרלת פיס על סכום עצום", שאלה אותה אשת הגביר: "ומה זה קשור אלי?", השיבה הכובסת: "הכרטיסים נמכרים במשרד מיוחד שנפתח לשם כך בעיר לייפציג, אם זה לא קשה,  תבקשי מהאדון שבפעם הבאה שהוא נוסע לשם לרגל עסקיו, אם יועיל בטובו לקנות לי כרטס הגרלה, מי יודע, אולי אזכה ואהפוך למיליונרית". "אין בעיה, בסדר גמור", השיבה אשת הגביר.

     לאחר שבוע נסע הגביר ללייפציג, דבר ראשון נכנס למשרד הממשלתי לקנות כרטיס. הוא שילם חמישה רובלים, קנה את הכרטיס ואח"כ פנה לסידוריו ועסקיו. בדרכו חזרה, בזמן הנסיעה בעגלה, מרוב שעמום הוא לקח את כרטיס ההגרלה והתחיל לקרוא כל מה שכתוב עליו ישר והפוך, את כל ההוראות והתעריפים...  אח"כ התחיל לחשב את הגימטריה של המספרים, ואז גילה דבר מדהים: הגימטריה של המספרים היא "בהצלחה". לא היה צריך לחשב יותר מדי כדי להגיע לתוצאה - על הכרטיס היו רשומים, שחור על גבי לבן, המספרים: 2 (ב), 5 (ה), 90 (צ), 30 (ל), 8 (ח), 5 (ה). זה אמנם היה מדהים, אבל הגביר ר' אפרים לא התרגש יותר מדי. כשהגיע הביתה, קרא לאסתר ונתן לה את הכרטיס. "כמה זה עלה?", שאלה אסתר. " חמישה רובלים", השיב ר' אפרים. "חמישה רובלים?!",  אסתר כמעט התעלפה, "סכום כזה אני מרוויחה בקושי בשבועיים... כיצד אוכל לעמוד בתשלום של סכום כזה"?  הגביר כבר עמד להציע לה שותפות, אך ברגע האחרון חזר בו. אין זה מכבודו להיות שותף בכרטיס הגרלה עם כובסת ענייה. במקום זה הוא אמר לה: "תשמעי, עכשיו הכרטיס שווה חמישה רובלים, אבל ככל שהולך ומתקרב מועד ההגרלה, כך המחיר עולה. בעוד חודשיים תוכלי למכור את הכרטיס בעשרה רובלים. חמישה תרוויחי לעצמך וחמישה תחזירי לי". עברו כמה חודשים ואשת הגביר נפלה למשכב.  מצבה היה קשה, הרופאים הכי גדולים בווינה בדקו אותה, ואמרו לגביר: "הגברת סובלת ממחלה קשה מאוד שאין לה מזור ומרפא, אין מה לעשות, רק לתת לה משככי כאבים ולהמתין לגרוע מכל". האישה הלכה ודעכה אל מול עיניו והוא ישב לצידה. לא עניין אותו דבר. כמה ימים אח"כ היא נפטרה. עשו לה הלוויה גדולה. ר' אפרים הגביר קם מהשבעה שבור לרסיסים, חודשיים ישב ביתו מביט בחוסר עניין בכל מה שקורה סביבו, ולא מדבר עם איש.

     אחרי חודשיים, המשרת דופק על דלת החדר ונכנס פנימה: " אדוני, סליחה על ההפרעה, אבל מוכרחים לטפל בעסקים. אנשים דופקים על הדלת ומבקשים משכורות". "בסדר תשלם להם, שלום". "אבל אין מאיפה לשלם". "מה זאת אומרת, אין מאיפה לשלם"? המשרת הסביר לגביר שמלבד חובות אין לו כלום. היו לו מחסנים אדירים של עצים בלייפציג ומחיר העץ החל לרדת בצורה דרסטית. אנשיו רצו למכור את הסחורה, הם שלחו לו מדי פעם מברקים דחופים, אך הגביר לא השיב הוא היה עסוק באבלו והתעלם מכל ענייני העולם. אם הגביר לא עונה, לא עושים כלום.  בינתיים המחיר ירד בשמונים אחוזים, ודבר לא נעשה.  באותו הזמן מחיר הדונג החל לעלות. מחסנים של דונג לא היו לגביר, אבל חובות המוצמדים לשער הדונג היו לו הרבה.  העץ שהמתין במחסנים הרקיב והיה צריך לפנותו. פינוי עצים רקובים מתוך מחסנים, לפני עידן הטרקטור והסמיטריילר, עלה כסף רב, שכבר לא היה לו. בלית ברירה ר' אפרים התנער מאבלותו ונכנס לעניינים, אבל אז התברר לו שגם אם ימכור את אחוזתו וכל רכושו, לא יצליח לשלם את כל חובותיו. הגביר העשיר הפך לאלמן עני ואביון חסר כל, ללא כסף ואפילו ללא קורת גג לראשו. הוא שכר מחסן קטן בקצה העיר ומצא עבודה כעוזר קצב. מהבוקר עד הערב היה חותך את הבשר ואח"כ היה סובב בין בתי הלקוחות, מחלק את הבשר וגובה את התשלום.

     יום אחד שלח אותו הקצב לעיר לסדר כמה עניינים. שם ראה שלט גדול המודיע לציבור הרחב כי בהגרלה הממשלתית השנתית זכה הכרטיס שמספריו: 5 ,8 ,30 ,90 ,5 ,2. היה זה כרטיס ההגרלה של אסתר הכובסת. "איך שהגלגל מתגלגל", חשב לעצמו אפרים הקצב, "אסתר, הכובסת הענייה, הפכה כעת לגבירה עשירה, בעוד אני, הגביר הגדול,  הפכתי לשוליית קצב". פתאום עלה רעיון במוחו: "אני אלמן והיא אלמנה... נשמע מתאים... אך מצד שני, איך יכול גביר להתחתן עם כובסת ענייה?! אבל בעצם כעת המצב התהפך, היא הגבירה ואילו אני פועל פשוט ועני". כל הלילה חשב, ובבוקר ניגש לשדכן. השדכן הציע לאסתר את ההצעה, והיא שמחה מאוד. הקב"ה שמע את תפילותיה. מי היה מאמין שהיא תתחתן עם גביר. אמנם כרגע הוא לא ממש גביר עשיר, אבל הוא גם לא סתם אדם פשוט, הוא אדם מכובד ונבון. השידוך נסגר ותקופה קצרה אח"כ הם התחתנו.

     ר' אפרים לא שאל מיד על הכרטיס. זה לא לעניין.  לאחר חודש, בארוחת הבוקר, אזר אומץ ושאל את אסתר: "את זוכרת את כרטיס ההגרלה שקניתי לך פעם בלייפציג"? "בטח שאני זוכרת!", השיבה אסתר, "זכרתי גם את ההצעה החכמה שהצעת לי למכור את הכרטיס בעשרה רובל,  באמת תודה רבה". עולמו חשך עליו. פתאום התחיל לחשוב מחדש אם השידוך היה מתאים... עוד באותו היום נסע ר' אפרים לרבי מקוצק, שם פרק את כל המטען שהעיק עליו.  לא רק את עניין השידוך, אלא את כל צרותיו שעברו עליו מאז חלתה אשתו ועד עצם היום הזה". הרבי הקשיב בהשתתפות ולבסוף שאלו: "ומה עכשיו אתה רוצה? במה יכול אני לעזור לך"? "אני רוצה להתגרש!", אמר הגביר לשעבר. אמר לו הרב: "תראה, במהלך תקופה קצרה הקב"ה הפך את כל העולם. שלח אותך, הגביר, לקנות כרטיס הגרלה, דאג שתזכור את המספרים, לקח ממך את אשתך,  הוריד את מחיר העץ והעלה את מחיר הדונג, כל העץ שיה לך במחסנים נרקב ולבסוף אילץ אותך למכור את כל רכושך ולהפוך לשוליית קצב שישלח אותך לעיר כדי שתראה את המודעה. וכל כך למה? כדי שתתחתן עם אסתר. סוף סוף התחתנת אִתה, ועכשיו אתה רוצה להתגרש? האם אינך רואה את מה שהקב"ה עשה בשביל שתתחתן אתה"?.\

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

מנוחה,לסבול,עצות הגונות,מתוקנות,פרובוסלבים,נהר קפוא,קרח,ראובני,שמעוני,יהודי,

 






עלון "חוויית השבוע" חוויה משפחתית סביב שולחן השבת.
האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים