בניית אתרים בחינם

 


"הנהגות אדם בבקר"

השכמה

"וישכם אברהם בבקר" (בראשית יט. כז.   כב. ג.) .    

 

 פעמיים מספרת לנו התורה על השכמת אברהם אבינו - ללמדנו כי "זריזין מקדימים למצות" (מסכת פסחים ד. א.) - לראות את סדום בחורבנה וכדי להוביל את בנו לעקידה. בהשכמותיו התקין את תפילת שחרית (מסכת ברכות: בבלי כו.א. ירושלמי ד. א.). אמונתו הצרופה לא נפגמה - כשנוכח שתפילתו להצלת סדום לא נענתה ולמרות שנצטוה להוביל את בנו לעקידה, כי "צדיק באמונתו יחיה". ( חבקוק  ב.ד. )

 

"וישכם יעקב בבקר" (בראשית כח. יח. ).  

 

יעקב אבינו משכים לאחר חלום - נבואי נשגב  ומכריז בהתרגשות :

"אכן יש ה' במקום הזה"!  (בראשית  כח. טז.).

 

"וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני" (שמות לד. ד.).

 

משה רבנו משכים בעליותיו להר סיני ובירידותיו ממנו כדי לבסס ברית נצחית בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל באמצעות תורת נצח. (מסכת שבת פו. א.).

 

"יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר ,וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" ( מסכת אבות ה. כ.) . פורטו ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך."

(טור אורח חיים סעיף א. )

 

מודה אני לפניך מלך חי וקיים!

שהחזרת בי נשמתי בחמלה

רבה אמונתך!

ללמדנו סדר השכמה שיסודה:

"חדשים לבקרים רבה אמונתך". ( איכה  ג. כג.).


הלכות הנהגת אדם בבוקר

מפתח ההלכות

א. דין השכמת הבוקר.

ב. דין לבישת בגדים.

ג. הנהגת בית הכסא.

ד. דיני נטילת ידים.

ה. כוונת הברכות.

ו. דין ברכת 'אשר יצר' ו'אלהי נשמה' ופירושיו.

ז. דין לברך ברכת 'אשר יצר' כל היום אחר הטלת מים.

 


הלכות הנהגת אדם בבוקר

 

  א. דין השכמת הבוקר

(ובו ט' סעיפים)

 

א. יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר.

 

הגה:

ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה שהציבור מתפללים. "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז.ח.) הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו, והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול. ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא,אשר מלוא כל הארץ כבודו,עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'?" (ירמיה כג. כד.) מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השם יתברך ובושתו ממנו תמיד. ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתעלה ויתרומם.  

 

ב. המשכים להתחנן לפני בוראו - יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן: בשליש הלילה, ולסוף שני שלישי הלילה, ולסוף הלילה, שהתפילה שיתפלל באותם השעות על החורבן ועל הגלות רצויה.

 

ג. ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.

 

ד. טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה.

 

ה. טוב לומר פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדיברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים חטאת ואשם.

 

הגה:

ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדיברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בציבור.

 

באורים

ב. ד. יכוין - יכוון. כוונה-ראה להלן סימנים :ה', צ"ח, רל"א.

ה.הגה: קריאת שמע בשחרית של הכהנים בבית המקדש כללה גם את עשרת הדיברות. (מסכת תמיד פרק ה. משנה א.)."בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום (גם מחוץ למקדש) ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין ,שלא יהו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני" (מסכת ברכות ירושלמי א. ה.) "שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת. ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני"(מסכת ברכות יב. א. רש"י בקטע "מפני  תרעומת המינין"). 


א.הלכות הנהגת אדם בבוקר

 

ו. פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום. (עיין לקמן סימן מ"ז סעיף י"ג).

 

ז. כשיסיים פרשת העולה יאמר: "יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה". וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים בנדבה.

 

ח. יאמר עם הקרבנות פסוק "ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה". (ויקרא א. יא. )

 

ט. יש נוהגין לומר פרשת כיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד, ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת, ופרשת סמני הקטורת ועשייתו.

 

הגות חכמי ההלכה לדורותיהם

"אין ישיבת האדם ותנועותיו ותשמישיו כשהוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ותשמישיו כשהוא לפני מלך גדול... ולפיכך מי שהעדיף את השלימות האנושית ושיהיה איש האלהים באמת, יתעורר וידע כי המלך הגדול האופף אותו והנצמד לו תמיד, גדול מכל אחד מבני אדם...והוא השכל השופע עלינו, שהוא המגע בינינו ובינו יתעלה..."            (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג' פרק נ"ב).

 

"קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת - מפרשת העקידה ואילך- צריך לקבל עליו מצות "ואהבת לרעיך כמוך".וכגון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו,כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה  ולעשות פרי."

" 'שויתי ה' לנגדי תמיד'-יצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו ,שזה תועלת גדולה ליראת ה'.וגם לזכך את הנפש" ('כף החיים' על הסימן).

 

"לעבודת בוראו- כי לכך נברא האדם,כמו שאמר הכתוב :"כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו  יצרתיו אף עשיתיו"(ישעיה מג. ז. ). ואף אם ישאנו יצרו: בחורף- לומר : איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול? בקיץ- לומר: איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך? יתגבר עליו ואל ישמע לו. ויחשוב בנפשו ... כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו ?! כל שכן וקל וחומר ... לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא! ('משנה ברורה ' על הסימן)

 

רצף חכמי ההלכה לדורותיהם

רש"י - רבי שלמה יצחקי. על דרך הדרש: רבן של ישראל (חי בצרפת 1040 - 1105). גדול הפרשנים בכל הדורות של: התורה,רוב רובו של נ"ך ורובו של התלמוד הבבלי. הוא טבע את המושג ההלכתי 'שלחן ערוך'. (בפרושו על שמות כא.א.).פסיקתו ההלכתית נכללת בספרי הלכות שנערכו על ידי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, והם:'איסור והיתר', 'האורה','הסדרים', הפרדס', 'מחזור ויטרי', 'סדור רש"י'. אימי פרעות מסעי הצלב, (גזירות תתנ"ו, תחילתן ב- 1096) בוטאו בפיוטים שכתב.     

 

רמב"ם -רבי משה בן מימון (חי בספרד, מרוקו ומצרים 1204-1138).מגדולי חכמי עם ישראל שבכל הדורות. גדול הפוסקים שעליו משלו:'ממשה (רבינו) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה'.הגאון השני (לאחר רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה) והיחידי עד לימינו שסיכם את כל התורה שבעל פה, ההלכה, בספרו 'היד החזקה, משנה תורה'. הפרוש המעמיק, כולל ציון המקורות, על ספר זה - 'כסף משנה' - נכתב על ידי מחבר השלחן ערוך, מרן רבי יוסף קארו. הרמב"ם היה גדול ההוגים היהודיים בימי הביניים, רופא ומדען.

ספריו הנוספים: אחד מספרי היסוד במחשבת ישראל- 'מורה הנבוכים', 'ספר המאור'-פרוש על המשנה,'ספר המצות', אגרות:'קדוש השם','תימן' ו'תחית המתים', 'מלות הגיון', נוסף לחיבורים בנושאים שונים ברפואה ואחרים.


 

א.הלכות הנהגת אדם בבוקר

 

נושאי כלים (על המושג ראה נספח א) לשלחן ערוך בדורות האחרונים

רבי יעקב חיים סופר (חי בבגדד ובירושלים  1870 1939-) בחבורו העיקרי 'כף החיים', על כל 'אורח חיים' ועל חלק מ'יורה דעה' (הלכות שחיטה, טרפות ודם), צורפו הלכה וקבלה. ספריו הנוספים: 'קול יעקב', 'יגל יעקב', 'חוקי חיים', 'חיים עד העולם', 'באר מים חיים'. 

 

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (שם ישוב בליטא) (חי -1838 1933). ידוע בכינוי 'חפץ חיים' כשם ספרו העוסק בהלכות לשון הרע. חבורו העיקרי 'משנה ברורה' על חלק 'אורח חיים'. נקט בשיטת רבי אליהו הגאון מוילנא (הגר"א). ספריו הנוספים:'שמירת הלשון', 'אהבת חסד', 'מחנה ישראל'.

 

 

א. הלכות הנהגת אדם בבוקר

מקורות

 תנ"ך

סעיף

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

א

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא

במדבר

כג

כד

1

 

שויתי ה' לנגדי תמיד.כי מימיני בל  אמוט

תהילים

טז

ח

2

 

עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר

תהילים

נז

ט

3

 

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'?

הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'!

ירמיה

כג

כד

4

 

חדשים לבקרים רבה אמונתך

איכה

ג

כג

5

ג

זנח אדני מזבחו נאר מקדשו

איכה

ב

ז

6

 

והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות

צפניה

א

יב

7

 

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני !

תהילים

קלז

ה

8

 

 

 

 

 


 

א. הלכות הנהגת אדם בבוקר

מקורות

פרשנות על התנ"ך

1."כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות- ללבוש  ציצית, לקרוא את שמע ולהניח תפילין". (רש"י על הפסוק)

2."בכל מעשי שמתי מוראו לנגד עיני, ולמה? כי מימיני הוא תמיד לעזרני לבל אמוט" (רש"י על הפסוק) 

"שתהיו תמיד מעריכים בדעתכם כי אתם עומדים לפני ה' " ('אור החיים' על ויקרא ט.ו.)

3. דוד(המלך) אמר: עורה כבודי מפני כבוד בוראי. כבודי לא חשוב כלום מלפני כבוד בוראי. אני הייתי מעורר השחר, לא השחר היה מעורר אותי.כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר (מסכת ברכות: בבלי  ג.ב. ירושלמי א.א.) .

4."השגחתו בכל מקום, בשמים ובארץ".(רד"ק על הפסוק)

5.'חדשים' -"מתחדשים הם חסדיך מיום אל יום. 'רבה אמונתך' -"גדולה היא הבטחתך,ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחתך לנו".(רש"י על הפסוק) 

6. 'נאר' -ביטל (רש"י) השחית (רד"ק). "נארתה ברית עבדך חללת לארץ נזרו" (תהילים פט. מ.)

7."כמו שמחפש אדם הדבר בנר ...כן אחפש את ירושלם לבער כל הפושעים שבה".  (רד"ק על הפסוק)  

8.אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא (האם יש?) ירושלים למעלה? - אין (כן) דכתיב (שכתוב): "ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו" (תהילים קכב. ג.)   (מסכת תענית ה.א.) .

"הר שיצאה  ממנו הוראה לישראל - יש מפרשים: דזה ירושלם שנקרא על  שם  אברהם שקראוהו: "בהר  ה'  יראה" (בראשית  כב. יד.). והעיר היה נקרא כבר 'שלם' כדכתיב (ככתוב) :"ומלכי צדק מלך שלם" (בראשית יד. יח.) . ונקרא ירושלם על שם 'יראה' ועל שם 'שלם'.לכך אין אנו נותנין יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם על שם שלם".

(מסכת תענית טז.א. תוספות בקטע "הר")

 

פרשיות הקרבנות

ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה' (ויקרא  א.יא.)

 

הפרשה

ספר

פרק

פסוקים

עקידה

בראשית

כב

א -יט

עשרת הדברות

שמות

דברים

כ

ה

א - יד

ו - יח

עולה,מנחה,שלמים,חטאת

ואשם

ויקרא

א - ד

ז

כל הפרקים

א - י

כיור

שמות

ל

יז -כא

תרומת הדשן

ויקרא

ו

א -ו

תמיד

במדבר

כח

א -ח

מקטר קטורת

שמות

ל

לד -לח

 

 


 

א. הלכות הנהגת אדם בבוקר

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות: בבלי  ח.א. כח.ב.   ירושלמי א. א.   סוכה מט.ב.  חגיגה טז.א.  תוספות בקטע "ויעשה"   קדושין לא. א. תוספות בקטע "ויעשה"   נדרים כ.א.  בבא קמא עט.ב.  אבות ב.א.  ה.כ.   כלה רבתי תחילת פרקים א.ב. 

ב. ברכות ג. א.

ג. בבא בתרא ס.ב.   תענית ל.ב.

ד. ברכות ה.ב. יז.א.  שבועות טו.א.  מנחות קי. א. 

ה.ו. ברכות: בבלי  יא. ב. יב.א.   ירושלמי א. ה.    מגילה לא. ב.   תמיד לב.ב.(משנה)  

ז. כריתות  כה. א.  ועיין במסופר שם  על בבא בן בטא.

ט. יומא: בבלי  יד. ב. לא.ב.( משנה) לג.א.   ירושלמי  ב.ב. (משנה)  ג.ה.( משנה) 

תמיד פרקים א - ו (משניות)        

 

רמב"ם - הלכות

א. יסודי התורה ב. א.- ב.   תפילה ח.א. י.טז.

ג. תענית ה. יב. - יז.

ה. תמידין ומוספין ו.ד.

 


ב.דין לבישת בגדים

(ובו ו' סעיפים)

 

א.לא ילבש מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו, בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה.

 

ב.אל יאמר:הנני בחדרי חדרים, מי רואני? כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו.

 

ג.ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ.

 

ד.ינעול מנעל ימין תחלה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו. ויחזור

 ויקשור של ימין.

 

הגה:

ובמנעלים שלנו,שאין להם קשירה,ינעול של ימין תחילה.

 

 ה.כשחולץ מנעליו,חולץ של שמאל תחלה.

 

 ו.אסור לילך בקומה זקופה. ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש. ויבדוק נקביו.

 

הגה:

ויכסה כל גופו.ולא ילך יחף.וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב,שהוא זריזות ונקיות.

 

באור

ו. ארבע אמות- מידת יסוד בהלכה 1.9 מטר (אשכנז- 2.3מטר).

 

הרחבה והעמקה

 

צניעות

שאול המלך

"צניעות שהיתה בך (במלך שאול) ..."ויבא שאול להסך את רגליו" (שמואל א כד.ג.) ... גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה.  "להסך"(לעשות צרכיו)... מלמד שסכך עצמו (כסה את עצמו, מתוך צניעות) כסוכה". (מסכת ברכות סב.ב.)       

 

רות המואביה

"דבר  צניעות ראה בה,עומדות -מעומד, נופלות - מיושב" (מסכת שבת קיג ב.) 

כך ראה בועז את רות המואביה מלקטת שבלים('לקט')בשדהו יחד עם העניים: שבלים עומדות ליקטה בעמידה ושיבלים שנפלו על הקרקע ליקטה בישיבה ולא התכופפה לקחתם משום צניעות. (מסכת שבת קיג .ב.)   

 


 

ב.לבישת בגדים

גאוה

"המהלך בקומה זקופה, אפילו ד' אמות,כאילו דוחק רגלי השכינה"(מסכתות: ברכות מג. ב. קידושין לא.א.).

'קומה זקופה' - סמל של: גאוה,גסות הרוח,התרברבות,התנשאות,יוהרה,רהב,שחצנות - תכונות שפלות שגונו בכל מלות הגנאי.

כל אדם שיש בו גסות הרוח:

-כאילו עובד עבודה זרה.

-כאילו כפר בעיקר.

-כאילו בא על כל העריות.

-לסוף מתמעט.

-אין עפרו ננער (לא יקום בתחית המתים).

-שכינה מיללת עליו.

-אמר הקדוש ברוך הוא (עליו): אין אני והוא יכולין לדור בעולם.

-אפילו רוח קמעה עוכרתו (פורענות קלה טורפתו ומאבדתו).  

 (הכל במסכת סוטה ד.ב. - ה.א.)

- עניות. (מסכת שבת לג.א.)

-בתים יורדים לטמיון. (מסכת סוכה כט.ב.)

-נופל בגיהנם. (מסכת בבא בתרא עח.ב.)

-נגעים באים. (מסכת ערכין טז.א.)  

 

 

ב.לבישת בגדים

מקורות

 

תנ"ך

צניעות

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.(1) (2) (בראשית ב.כה.)

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת (בראשית ג.ז.)

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם. (בראשית ג.כא.)

שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (2) (שמות טו. כה.)

בגוי נבל אכעיסם (3) (דברים לב.כב.)

הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך (2) (מיכה ו.ח.) 

 

גאוה

ויאמר ה': יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה. (ישעיה ג.טז.)

וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. (4) (ישעיה ו.ג.)

והיה במחשך מעשיהם,ויאמרו מי ראנו ומי יודענו? (4)  (ישעיה כט.טו.) 

ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט (תהילים צג.א.)

אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני.  (תהילים לו.יב.) 


 

ב. לבישת בגדים

פרשנות על התנ"ך

1."שלא היו יודעים (אדם וחוה) דרך צניעות, להבחין בין טוב לרע". (רש"י) 

2."והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים... ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו" (רמב"ן על "ושם נסהו" )

3."אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק.שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום". (מסכת יבמות סג.ב.) 

4."אסור לילך בקומה זקופה". (מסכת קדושין לא.א.) "הזוקף קומתו נראה כדוחק"(רש"י) כאילו מפנה את השכינה מחלקיק מקום, והרי כבוד ה' ממלא את כל הארץ.     

 

תלמוד - בבלי

א. ג. שבת קיד.א. רש"י בקטע "המקפיד על חלוקו"   קיח.ב.  רש"י בקטע "לא ראו קורות"

ב. תענית יא.א.  חגיגה טז.א.  רש"י בקטע "כאילו דוחק רגלי השכינה"  קדושין לא.א.

ג. שבת קיד.א.  רש"י בקטע "המקפיד על חלוקו"

ד.ה. שבת סא.א. רש"י בקטע "וסיים דשמאליה"  תוספות בקטעים "דעבד הכי עבד" "וסיים דשמאליה"   דרך ארץ רבה פרק י.

ו. ברכות טו.ב. מג.ב. סב.א. שבת קכט.א. פסחים קיב.א. קיג.ב. קדושין לא.א. הוריות יג.ב. תמיד כז.ב. רש"י בקטע "תוב וגלי"

 

רמב"ם

א.ו.הלכות דעות ה.ו. ה.ח.    מורה נבוכים ג.נב.

 


 

ג.הנהגת בית הכסא

(ובו י"ז סעיפים)

 

א.כשיכנס לבית הכסא יאמר:התכבדו מכובדים וכו'.ועכשיו לא נהגו לאומרו.

 

ב.יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב.

 

הגה:

ולא ילכו שני אנשים ביחד.גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו משום צניעות.

 

ג.אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור, או בקיסם, לפתוח נקביו, ימשמש קודם

שישב ולא ימשמש אחר שישב, מפני שקשה לכשפים.

 

ד.לא יגלה עצמו כי אם מאחריו טפח ומלפניו טפחיים.ואשה -מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום.

 

ה.אם נפנה במקום מגולה, שאין בו מחיצות,יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון

או איפכא. אבל בין מזרח למערב- אסור.

 

ו.וכן אסור לישן בין מזרח למערב, אם אשתו עמו. ונכון להזהר, אפילו כשאין אשתו

עמו.

 

ז.המטיל מים מן הצופים ולפנים - ישב ופניו כלפי הקודש (אלא לצפון או לדרום) או יסלק הקודש לצדדין.

 

ח.כשנפנה בשדה - אם הוא אחורי הגדר יפנה מיד,ובבקעה - יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות פירועו.

 

באורים

א."הנכנס לבית הכסא אומר:התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון. תנו כבוד לאלהי ישראל. הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם. אמר אביי: ...לימא (יאמר): שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם".(מסכת ברכות ס.ב.) 

ד. טפח: 8 ס"מ (אשכנז 9.6 ס"מ)

ה.נפנה - עושה צרכיו. או איפכא- או להפך.

להטיל מים -משתין.

ז.מן הצופים ולפנים - "בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים (הר הצופים) שהוא חוץ לירושלים ולפנים, והוא שיהיה רואה את המקדש". (רמב"ם - יד החזקה, ספר עבודה הלכות בית הבחירה ז.ח.)  

ח. פרועו - עירומו.

 


ג.הנהגת בית הכסא

 

ט.לא ישב במהרה ובחוזק ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי,שלא ינתק שיני הכרכשתא.      

 

י.לא יקנח ביד ימין.

 

יא.לא יקנח בחרס, משום כשפים, ולא בעשבים יבשים, שהמקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו התחתונות נושרות,ולא בצרור שקנח בו חבירו,מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות.

 

הגה:

ועכשיו - שבתי כסאות שלנו אינן בשדה,נהגו לקנח בחרס.וכן נהגולקנח בדבר שהאור שולט בו ואינו מזיק.ופוק חזי מאי עמא דבר.

 

יב.יפנה בצניעות, בלילה כמו ביום.

 

יג.לא ישתין מעומד - מפני ניצוצות הניתזין על רגליו - אם לא שיעמוד במקום גבוה או שישתין לתוך עפר תחוח.

 

יד.יזהר שלא יאחוז באמה וישתין,אם לא מעטרה ולמטה,מפני שמוציא שכבת זרע

לבטלה, אלא אם כן הוא נשוי. ומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי.

 

טו.אפילו מי שאינו נשוי, מותר לסייע בביצים מלמטה. 

 

טז.לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין, אבל להתחכך -לא.

 

יז.המשהא נקביו, עובר ב"לא תשקצו".

 

 

באורים

ט. כרכשתא-מעי תחתון (רקטום). שיני-מיתרים ושרירים המחזיקים מעי זה.

יא. תחתוניות - טחורים.(מסכת כתובות י.ב. קיא.א.)  

ופוק חזי מאי עמא דבר - צא וראה מה נוהג העם. (מסכת ברכות מה.א.)

יג. ניצוצות - טיפות שתן."ניצוצות ניתזין על רגליו". (מסכת נידה יג.א.)  

יד.טז. אמה -אבר הזכרות.

יז. המשהה את נקביו - אינו הולך לשרותים כשצריך.

 

 


 

ג.הנהגת בית הכסא

מקורות

תנ"ך

א.כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. (1) (תהילים צא. יא.)

ב.ד. ויבא שאול להסך את רגליו (2) (שמואל א כד.ג.)

ז.ומקדשי תיראו אני ה'. (3) (ויקרא יט.ל.)

יד.וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה...וירע בעיני ה'  אשר עשה וימת גם אתו. (4) (בראשית לח: ט.י. )

יז.ולא תשקצו את נפשתיכם. (5) (ויקרא כ. כה.)

 

פרשנות על התנ"ך

1."המלאכים המלוים".(רש"י במסכת ברכות ס.ב.)

2.פשט: לעשות צרכיו.

דרש:"גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה."להסך"- ... מלמד שסכך עצמו כסוכה" (מתוך צניעות נכנס לתוך מערה וכיסה את עצמו בבגדים).  (מסכת ברכות סב.ב. )

3."מצות עשה ליראה מן המקדש...ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציוה על יראתו". (רמב"ם, עבודה - הלכות בית הבחירה ז.א.) 

4."כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה ... כאילו שופך דמים ...כאילו עובד עבודת כוכבים". (מסכת נדה יג. א.)

5.המשהה את נקביו (אינו הולך לשרותים כשצריך) עובר על הצו. (מסכת מכות טז.ב.)


 

ג.הנהגת בית הכסא

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות: בבלי ס.ב.  רש"י בקטע "התכבדו" ירושלמי ט.ד.

ב. ברכות ח.ב. סב.א.ב  דרך ארץ ז.  הוריות יג.ב.  תמיד כו.א. (משנה) כז.ב. רש"י בקטע "חשיך ותקין נפשך"

ג. ברכות סב.א. שבת פא.א. פב.א.

ד. ברכות כג.ב.  רש"י בקטעים "לאחריו"   "ולפניו"

ה.ו. ברכות:בבלי ה.ב. רש"י בקטע "צפון לדרום"  תוספות בקטע "כל הנותן"  סא.ב. רש"י בקטע  "הנפנה ביהודה" תוספות בקטע "רבי עקיבא"   ירושלמי ט.ה.

ז. ברכות: בבלי סא. ב.   ירושלמי ט.ה.

ח.י.יב.  ברכות סב.א.

ט. שבת פב.א.

יא.ברכות נה.א.  שבת פא.ב. פב.א.   חולין קה.ב.

יג.ברכות כג.ב. מ.א. נידה יג.א. תוספות בקטע "ויעמוד במקום גבוה"

יד. ברכות  מ.א.  יומא רש"י ותוספות בקטעים "מצוה לשפשף" נידה יג.א. טז.ב.

טו.טז. נידה יג.א.

יז.מכות טז.א.

 

רמב"ם - הלכות

א. תפילה ז. ה.

ב.ח.י.יב.דעות ה.ו.

ה.ו. עבודה - בית הבחירה ז.ט.

ז. עבודה - בית הבחירה ז:ח.

יג. תפילין ד.יח.

יד. קדושה - איסורי ביאה כא.יח.

טו.טז. קדושה - איסורי ביאה כא.כג.

יז. מדע- דעות ד.א.  קדושה - מאכלות אסורות יז.לא.

 


 

ד.דיני נטילת ידים

(ובו כ"ג סעיפים)

 

א.ירחץ ידיו ויברך "על נטילת ידים".

 

הגה:

ויש אומרים גם "אשר יצר",ואפילו לא עשה צרכיו.וכן נהגו.

 

מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה (לקמן סימן ק"ס) כשרים לנטילת ידים לתפלה. מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו.

 

ב.ידקדק לערות עליהן מים שלושה פעמים. להעביר רוח רעה ששורה עליהן.

 

ג. לא יגע בידו קודם נטילה: לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים.

 

ד.אפילו מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד, מפני שמביאתו לידי תחתוניות.לא יגע במקום הקזה, שמשמוש היד מזיק לחבורה.

 

ה.לא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר.

 

ו.אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה.

 

ז.טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה.

 

הגה:

מיהו אינו מעכב,לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים בנטילת

 הסעודה.

 

ח.נטילת ידים שחרית, אין נוטלים על גבי קרקע, אלא לתוך כלי.

 

ט.מים של נטילת ידים שחרית, אסור ליהנות מהם.ולא ישפכם בבית ולא במקום

שעוברים שם בני אדם.

 

י.נוטל כלי של מים ביד ימינו ונותנו ליד שמאלו, כדי שיריק מים על ימינו תחילה.

 

יא.לא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית.

 

באורים

א."בבוקר נעשה כבריה חדשה וצריכים אנו להודות לו ... לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו". ('מגן אברהם' בשם הרשב"א).

עלייהו- עליהם.     

ג. חוטם - אף.

 


 

ד.דיני נטילת ידים

 

יב.אם שכשך ידיו בתוך כלי של מים, עלתה לו נטילה לקריאת שמע ולתפלה, אבל לא לרוח רעה שעליהן. אם שכשך ידיו בשלש מימות מחולפים, יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן.

 

יג.אם היה נעור כל הלילה - יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו.

 

הגה:

ויטלם בלא ברכה.

 

 יד.השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו - יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים.

 

הגה:

ויטלם בלא ברכה.

 

טו.ישן ביום - יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם שלושה פעמים.

 

הגה:

ויטלם בלא ברכה.

 

טז.דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין כדי שלא יטעום טעם מיתה. הגה:

 

הגה:

      ובגמרא - פרק הישן - משמע דדוקא ביום היה נזהר.

 

יז.יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית, מפני הרירים שבתוך הפה.

 

 

באורים

יב. שכשך - נענוע, נעור, טלטול. "וישכשך רגליו במים" (מסכת תענית כב.ב.) "משכשכין במים ומותרין" (מסכת עבודה זרה לג.ב.)

יג. "דסתם ידים עסקניות הן ובודאי נגיע במקום מטונף" ('משנה ברורה') 

טז. שיתין נשמי - ששים נשימות. נקרא 'שינת הסוס'. "רבו בו הדעות בשעור זה.יש אומרים שלוש שעות ...ויש אומרים יותר מחצי שעה ...  ויש אומרים ... מעט יותר משלוש דקות" ('באור הלכה' מאת מחבר ה'משנה ברורה' ראה לעיל סימן ד. סעיף טז.). אחת האפשרויות- כמרחק הליכה בין שני ישובים בבבל (מפומפדיתא לבי כובי) ורש"י קבע שהמרחק היה 6 פרסאות. (עיין מסכת סוכה כו. ב.). 

 

 

 


 

ד.דיני נטילת ידים

 

יח.אלו דברים צריכין נטילה במים:הקם מהמיטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו. ויש אומרים: אף ההולך בין המתים,ומי שנגע במת,ומי שמפליא כליו,והמשמש מטתו,והנוגע בכינה, והנוגע בגופו בידו.ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל -אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם -יוצא מדעתו.

 

יט.המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו - מפחד שבעה ימים. המגלח ולא נטל ידיו -מפחד שלושה  ימים. הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו -מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד.

 

כ.הרוחץ פניו ולא נגבם יפה - פניו מתבקעות או עולה בהן שחין,ורפואתו לרחוץ הרבה במי סילקא.

 

כא.צריך ליזהר בתפילה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם לפי שיש שם מלמולי זיעה. וכן שלא לחכך בראשו. אבל מקומות המגולים בראשו ובפניו, ומקום המגולה שבזרועותיו, אין להקפיד.

        

 ועיין לקמן סימן צ"ב סעיף ז.סימן קס"ד סעיף ב.

 

כב. אם אין לו מים -יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ויברך 'על נקיות ידים' ויועיל לתפילה,אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן.

 

כג.לא תיקנו נטילת ידים אלא לקריאת שמע ולתפילה, אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה, אלא אם כן הוא ישן על מטתו ערום, שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם.

 

באורים

יח.להסיר רוח רעה השורה על הידים.('משנה ברורה')  "ולא נקיון" ('מגן דוד' 'כף החיים'). 

כ. מי סילקא - מרק תרדים.(רש"י במסכת שבת קלד.א.) 

כב. בכל מידי דמנקי - בכל דבר שמנקה. 

 

הרחבה והעמקה

ד.הקזה- במשך דורות רבים האמינו שהקזת דם מועילה לשמירת הבריאות ולריפוי מחלות. נקבעו תקני וזמני הקזה ומקיז הדם כונה 'אומן'. אף נקבעה תפילה:

"הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו". (מסכת ברכות ס.א.)

(ראה מסכתות: ברכות מב.ב. מד.ב.  כתובות עז.ב.   גיטין ע.א. כלה דרך ארץ)       

 

חכם מישראל

'מגן אברהם' - באורו של רבי אברהם סגל אבלי גומבינר (חי בפולין בערך 1637 1682-) על חלק אורח חיים.

 

 


 

ד.דיני נטילת ידים

מקורות

תנ"ך

יא.והזה הטהר על הטמא.(1) (במדבר יט.יט.)

יב.ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם (2) (שמות ל. יט.)

יד.רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע (3) (ישעיה א. טז.)

כב. ארחץ בנקיון כפי" (4) (תהילים כו.ו.) 

 

פרשנות על התנ"ך

1.הכהן הטהור מזה מאפר הפרה האדומה על הטמא כדי לטהרו. (לפי יונתן בן עוזיאל)

כך גם לגבי נטילת ידים.רק מי שכבר נטל ידיו יכול להנטיל לאחר. (לפי 'מגן אברהם')

2."ממנו - ולא בתוכו". ('בית יוסף' על הסעיף)

על רחצה גופנית זו:"הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה ... בעבור היות הידים עסקניות".(רמב"ן על הפסוק)

3. על רחצה רוחנית זו:"רחיצת הלב וזכותו (רד"ק)

4."בכל מידי דמנקי" כל דבר שמנקה,לאו דוקא מים. (מסכת ברכות טו.א.) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות טו.א. רש"י בקטע "דכתיב 'ארחץ בנקיון' " ס.ב.  ידים א: א.ג.ד.ה.

ב.ג.ד.ה. שבת קח.ב. קט.א. רש"י בקטע  "המעלה פוליפוס"  מסכת כלה

ז. ברכות טו.א.  חולין קו.ב. רש"י בקטע "ומתנה"  תוספות בקטע "נוטל"  קז.א.

יא. ברכות נא.א.

יב. זבחים כא.א. חולין קז.א. רש"י בקטע "אין נוטלין" תוספות בקטע  "דלא"

יג.יד. טו. טז. סוכה כו.ב. רש"י בקטע "עסקניות"

טז. סוכה כו.ב.

יז. ברכות ירושלמי ג.ה.

יח. שבת יד.א. פסחים קיב.א. סוכה מו. א. בבא קמא יז.א.

יט. פסחים קיב.א.

כ. שבת קלג.ב. קלד. א. רש"י בקטע "חספניתא"

כא. שבת יד.א. רש"י בקטע "עסקניות הן"

כב. ברכות טו.א. שבת קט.א.

כג. ברכות  טו.א. מג.א. ס.ב.  חגיגה יח.ב. תוספות בקטע   "הנוטל"

 

רמב"ם - הלכות

א. תפילה ד.ב.   טהרה - מקואות יא.א.

ב. טהרה - מקואות יא.יב.

ו. ברכות ו.ו.   טהרה - מקואות יא.ח.

ז. ברכות ו.יז.  טהרה - מקואות יא.ח.

יב. ברכות ו.יד.

כב.כג. קריאת שמע ג.א. תפילה ד:ב.ג.


ה.כוונת הברכות

 

(ובו סעיף אחד)

 

א.יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר 'השם' יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל. ויכוין בכתיבתו - ביו"ד ה"א - שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו 'אלהים' יכוין שהוא תקיף בעל היכולות, בעל הכוחות כולם.  

 

הרחבה והעמקה

על דיון בנושאי סימן זה יאמר: "ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב י"א ט' ). פסיקה הלכתית וצלילה מחשבתית מצויים בכתביהם של חכמי ישראל לדורותיהם (לדוגמא, רמב"ם - מורה נבוכים חלק א' פרקים ס"א - ס"ד,). נדלה טיפה מן הים ונאמר: 

 

ברכות- ברכה הינה שבח לה' בנוסח קבוע בזיקה לכל תחומי החיים. כל הברכות ממוינות לשלושה סוגים:ברכות הנהנין (כמו:אכילה ושתיה) ,ברכות המצות וברכות הודאה- מודעות מתמדת להיות הקדוש ברוך הוא אדון עולם (כמו:ברכת הגומל). על מצוה בין אדם למקום (לה') מברכים. על מצוה בין אדם לחברו (כמו: צדקה) אין מברכין. ברכת המזון וברכת התורה חיובם מן התורה - "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח.י.). כללית - הברכות תוקנו ע"י עזרא הסופר ובית דינו, בתחילת בית שני (לפני כ- 2,500 שנה).   

(רמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות פרקים: א. ה. , יא. ב. ועיין הערת מרן רבי יוסף קארו בפרושו 'כסף משנה' על יא. ב.).

 

השם

פסיקת מרן רבי יוסף קארו בנושא כוונה מתיחסת לשניים משבעת שמותיו של הקדוש ברוך הוא - השם המפורש (שם הוי"ה) ואלהים. את השם המפורש אסור לבטא ככתיבתו ונקרא 'אדני', ואילו שם אלהים נקרא ככתיבתו.“זה שמי לעלם וזה זכרי"(שמות ג. ט"ו. ) - אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו”ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת". (מסכת קידושין עא. א. ). שם הוי"ה מסמל מידת הרחמים, אלהים מסמל מידת הדין (עיין רש"י על בראשית א. א.).

 

יכוין - כונה

מרכיבי כוונה- בתפילה ובקריאת שמע

    פירוש המלים.

    תחושת עמידה מול השכינה.

    הסרת כל מחשבה טורדת.

    רכוז המחשבה בדברים המכניעים את הלב.  

    המנעות ממחשבה של קלות ראש.

    מקום מתאים.

    שעה מתאימה.

                  (ראה אורח חיים סימן צח. )

 

כלל

"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו (לבו) לשמים".   

 (מסכתות: ברכות ה. ב. מנחות קי.א. ושם ראה מקבילות.ירושלמי: מסכת ברכות פרק ה. הלכה ז.).

 

פסיקה

הכוונה נידונה כבעיית יסוד בקיום מצוות. נחלקו חכמים:

"יש אומרים שאין מצוות צריכות כוונה ויש אומרים שצריכות כוונה כדי לצאת (ידי חובה) בעשית אותה מצוה". 

 

מרן רבי יוסף קארו:"וכן הלכה" (צריך כוונה)  (הלכות קריאת שמע, סימן ס'. ד).

 

כף החיים:"ודוקא במצוות דאורייתא (צריך כוונה), אבל במצוות דרבנן אין צריכות

 כוונה"(על הסימן)..

 

חפץ חיים: לכתחילה - "ודאי צריך ליזהר לכוון קודם כל מצווה".

בדיעבד - "אף על פי שלא כוון לצאת - יצא (ידי חובה) שהרי משום זה עושה."

               ('משנה ברורה' על הסימן).


ה. כוונת הברכות

 

"יכוין - וכן בכל ברכותיו ותפילותיו, שאם לא כן הוי (הינו) האדם כעוף המצפצף, שאין מבין מה שמצפצף ... יכוין לבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ... וצוונו על המצוות, ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב. ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיהו ואמר: "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצוות אנשים מלמדה (ישעיהו כט.יג.).אמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו : ישעיה! ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו. באים בביתי ומתפללים לפני תפילות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם. ומברכין אותו במנהג ולא בכוונה. שצריך לכוין כאילו הקדוש ברוך הוא עומד לנגדו ממש, כמו שכתוב: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז. ח.)... מפני שהקדוש ברוך הוא נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהותו".

 ('כף החיים' על אורח חיים סימן ה. ).

 

המנהג -עשיה מכח ההרגל גרידא, מוצג כניגוד לכוונת הלב - סמל הרגש, התחושה, האהבה וההתעלות. יש לברך ולהתפלל  "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו.ה.).

 

"יכוין - פרוש המלות - ואל יכוון האדם בשמות ויחודים,רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב, אם לא מי שהוא בא בסוד ה' ויודע לכוון ביה בליבא ורעותא ודחילו (לב, רצון ופחד), דאי לאו הכי, חס ושלום, מקלקל בזה הרבה".

('משנה ברורה ' על אורח חיים סימן צח)

 

"שתי  כונות  יש למצוה:אחת - כונת הלב למצוה עצמה, ושנית - כונה לצאת בה, דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ה' ...שיכוין  בלבו  למה  שהוא מוציא מפיו ואל יהרהר בלבו לדבר אחר,כגון: בקריאת שמע ותפילה וברכת המזון וקידוש וכדומה דזה לכולי עלמא  (לכל הדעות) לכתחילה - מצוה  שיכוין  בלבו, ובדיעבד - אם לא כיון - יצא, לבד מפסוק  ראשון  של  קריאת שמע וברכת אבות של תפילה" ( עמידה)...('משנה ברורה' על סימן ס).

 

 

"תועלת המחשבה כמה עצום ונורא הוא... במחשבה שבקדושה יש יתרון ותועלת... שהאדם יכול להוריד כח קדושה על אבר אחד מאבריו שיחשוב לעשות המצוה בו, ואף על פי שעדיין לא עשה המצוה בפועל. וכמו שמועלת המחשבה להוריד כח קדושה על אבר שחושב לעשות בו את המצוה, כן יש בה כח לסלק ממנו כח הטומאה, דהא בהא תליא"  (אחד תלוי בשני).  

"וצריך שתכוין לפחות בפשוטן של דברים, דכוונתו על פי הזוהר הוא. אף על פי שאין אנחנו יודעים לכוין בסוד המצוות והתפילות, השם יתברך הוא ישלים כוונתינו ויעלה עלינו כאילו כוונו בכל הכוונות הראויות לכוין... מעשינו במצוות ועקימת שפתינו בתפילות תהיה כוננה לעלות למעלה לעשות  פעולתה".

(רבי יוסף חיים, המכונה 'בן איש חי'  חי בעירק 1909-1834 על פרשת ויגש ).

 

"וחנה היא מדברת על לבה .מכאן למתפלל שצריך שיכוין את לבו"(ברכות לא. א.)- "הדיבור מיוחס לשכל ,ובתפילה צריך שלבד עצם הכוונה השכלית שבה ,יתעורר הרגש שבלב. ואמנם התעוררות ההרגש גם כן צריכה להיות מכוונת על פי פעולת השכל. על כן אמר ,שהיא מדברת בשכלה ,שהוא עיקר כח הדיבור ,על לבה -להפעיל את רגשותיה שבלב... הכוון הוא מיוחד אל השכל ,שאל ידו בא דיוק הכוונה לתכליתה".(רבי אברהם יצחק הכהן קוק חי  בליטא ובירושלים 1865  - 1935 "עולת ראיה" על הסידור באורים לפני  תפילת עמידה.).   

 

"אם כוונת את ליבך בתפילה-תהא מבושר שנשמעה תפילתך שנאמר : 'תכין לבם תקשיב אזניך".  

(תהלים י .יז. , מסכת ברכות,ירושלמי פרק ה הלכה ה.)

 


 

ו.ברכת אשר יצר

 

ו. דין ברכת 'אשר יצר' ו'אלהי נשמה' ופירושיו

      (ובו ד' סעיפים)

 

א.כשיצא מבית הכסא יברך: "אשר יצר את האדם בחכמה", שבריאת האדם היא חכמה נפלאה. ויש מפרשים: על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח, והוא מלא נקבים, כדלקמן בסמוך. ויש מפרשים: "בחכמה" -  שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואחר כך בראו. "וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים"-פירושו:נקבים רבים, כגון פה וחוטם ופי טבעת. וגם ברא בו אברים רבים חלולים, כמו לב וכרס ומעיים. "שאם יסתם אחד מהם"-כלומר, שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח. ואם כשיצא לאויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים "אפילו שעה אחת". והאברים החלולים- אם היה נפתח אחד מהם, לא היה אפשר להתקיים "אפילו שעה אחת". ועוד יש לפרש: שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו הגבול אי אפשר להתקיים אפילו "שעה אחת". וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האברים החלולים -"שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים"- הם כרס ומעיים, שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו. ואפשר עוד, שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר - עד שאם  עבר הגבול ימות-  בכלל "שאם יפתח אחד מהם" הוא.  והוי "שאם יפתח אחד מהם" נמי מענין עשית צרכיו ממש. "רופא חולי  כל בשר" - על שם הנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן ימות, והוצאתו היא רפואה. "ומפליא לעשות"- מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח, ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא. והאדם מלא נקבים והרוח משתמרת בתוכו, הרי זה פלא. ועוד יש לפרש: על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת.

 

הגה:

ועוד יש לפרש: ש"מפליא לעשות" במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי. והכל הוא על ידי שהוא "רופא כל בשר", כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו.

 

באורים

א.נוד, נאד- שק מעור. משמש כמימיה לנוזלים או כמיכל ליבש.

"ותפתח את נאוד החלב ותשקהו".(שופטים ד.יט.). "ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר"(מסכת יומא לה .ב.)  "נודות העובדי כוכבים גרורין - מותרין"(תוספתא עבודה זרה פרק ה).

 


ו. ברכת אשר יצר

 

ב.יש נוהגין להמתין לברך "על נטילת ידיים" עד בואם לבית הכנסת, ומסדרים אותו עם שאר הברכות. ובני ספרד לא נהגו כן.   

 

הגה:

ועל כל פנים לא יברך שתי פעמים. ומי שמברכה בביתו לא יברך בבית הכנסת. וכן מי שמברכה בבית הכנסת לא יברך בביתו. ומי שלומד קודם שיכנס לבית הכנסת,או מתפלל קודם, יברכה בביתו ולא יברך בבית הכנסת.ואפילו בכהאי גוונא יש נוהגין לסדרה עם שאר ברכות בבית הכנסת ואין מברכין בביתם.

 

ג.ברכת "אלהי נשמה" אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאה אין פותחות בברוך, כמו שמצינו בברכת הגשמים.

 

ד.יש נוהגין שאחר שבירך ברכות השחר וענו אחריו 'אמן', חוזר אחד מהעונים 'אמן' ומברך ועונים אחריו 'אמן'. וכסדר הזה עושים כל אותם שענו 'אמן' תחילה. ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו ב'אמן' שענו תחילה, מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים. ואפילו אם היה המברך מכוין להוציא אחרים, הם מכוונים שלא לצאת בברכתו.

 

 

באורים

ב. 'בכאי גוונא'- במקרה כזה.

 

הרחבה והעמקה

א.הגה: 'קושר דבר רוחני בדבר גשמי' - על הקשר בין גוף ונפש :"נשמה מאימתי ניתנה באדם? משעת פקידה ['משעה שהמלאך פוקד הטיפה (זרע האיש) ומביאה לפני המקום מה תהא עליה (מסכת נידה טז. ב.) ,מיד נזרקת בו נשמה וחיות'-- רש"י] או משעת יצירה? [שנקרם כולו בבשר וגידים -- רש"י]  

(סנהדרין צא.ב. וראה דוגמאות נוספות שם.)  

"וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם"(מסכת חגיגה, פרק ב.משנה א.) "מי שלא יחוס ויחמול על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה.' ושאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאוותו ונמשל כבהמות ...וכן אמרו זה בהעובר עבירה בסתר."

(רמב"ם בפרושו על המשנה).

"השכל הזה,אשר שפע עלינו מאתו יתעלה, הוא המגע אשר בינינו לבינו"(רמב"ם,מורה נבוכים,חלק ג.פרק נ.).


ברכת אשר יצר

ז.דין לברך ברכת 'אשר יצר' כל היום אחר הטלת מים

      (ובו ד' סעיפים)

 

א. כל היום כשעושה צרכיו- בין 'קטנים' בין 'גדולים' - מברך 'אשר יצר', ולא - 'על נטילת ידיים', אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד.

 

הגה:

היו ידיו מלוכלכות,ששפשף בהן, אפילו הכי אינו מברך 'על נטילת ידיים'.

 

ב. הטיל מים ולא שפשף, אף על פי שצריך לברך 'אשר יצר,' אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום 'הכון'.

 

ג. הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, צריך לברך שני פעמים 'אשר יצר'.

 

ד.אין שיעור להשתין מים, כי אפילו לטיפה אחת חייב לברך. שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו וחייב להודות.

 

באורים

א. קטנים- להשתין מים.   גדולים- הפרשת צואה.

ב. הטיל מים - הפריש שתן.

שפשף- "מצוה לשפשף ניצוצות של מי רגלים (טיפות שתן) הניתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ"(מסכת יומא ל.א. רש"י).

הכון  - "הכון לקראת אלהיך ישראל"(עמוס ד. יב. ). "הכון לצאת לקראתו בתשובה ובמעשים טובים ויטב לך ויהפוך לך הרעות לטובה"(רד"ק).

 

 


ו.ז.ברכת אשר יצר

מקורות

תנ"ך - ברכת "אשר יצר", האדם - מעלותיו ומורדותיו

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

ויאמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ...ויברא אלהים  את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו. זכר ונקבה ברא אתם

בראשית

א

כו -כז

1

וייצר ה' אלהים את האדם  עפר מן האדמה. ויפח באפיו נשמת חיים. ויהי האדם לנפש חיה

בראשית

ב

ז

2

שפך דם האדם - באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם

בראשית

ט

ו

3

עיני גבהות האדם - שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא

ישעיה

ב

יא

4

מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו

ישעיה

נא

יד

5

ה'! מה אדם ותדעהו ?! ...אדם להבל דמה ימיו כצל עובר

תהילים

קמד

ד

6

נר ה' - נשמת אדם

משלי

כ

כז

7

את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם

קהלת

יב

יג

 

 

פרשנות על התנ"ך

1. "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג.יח. ) .  

"ואדם הוא לקוח מן האדמה. ואם כן למה נקרא שמו אדם, כי גם החיים האחרים הם מהאדמה ? אלא רצה להבדילו בשמו משאר בעלי החיים כמו שהוא מובדל מהם ברוח ובגוף. כי החיים האחרים ידוע כי הם מאדמה -רוחם וגופם- ואין צריך ליחסם לאדמה, אבל אדם, שרוחו מן השמים, קרא אותו אדם להבדילו מחיים העליונים - בעלי גוף ושאינם בעלי גוף- שאין בהם חלק כלל מאדמה. ואין צריך לומר אותם שאינם גופות -שהם כולם רוחניים- אלא אפילו אותם שהם בעלי גוף, אין גופם מאדמה כלל ... וכשברא האל יתברך את  האדם - מהעליונים ומהתחתונים- קראו 'אדם',כלומר אף על פי שרוחו מן השמים -- אדם הוא, כי גופו נוצר מן האדמה, כמו שאמר:"עפר מן האדמה" (בראשית ב.ז.), ומושבו באדמה ושם חיותו ותרבותו.ולא יטה לצד העליון אשר בו אלא אחד מני אלף." (רבי דוד קמחי - רד"ק חי -1160 1235 - על בראשית א. כו.).

ובכל זאת: "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג.יח.). 

2. "וייצר" - האות יוד נכתבה פעמיים, ללמדנו כי שתי יצירות באדם ולכן הינו דו- משמעי: יצירה מן התחתונים ויצירה מן העליונים. יש בו: תכונות גופניות כבעל חי והבנה כמלאכי השרת, יצר טוב ויצר רע, מהות המעוגנת בעולם הזה ומהות המעוגנת לעולם הבא. (מדרש רבא  פרשה יד)

"נפש חיה" - דעה , דבור ,ראיה ושמיעה. ( לפי רש"י ותרגומי אונקלוס ויונתן בן עוזיאל).

 

 


ו.ז.ברכת אשר יצר

מקורות

פרשנות על התנ"ך

3. "כי הוא (האדם) נבדל מכל הנבראים השפלים, עד שהאל בראו בצלמו-בשכל שנתן בו. לפיכך יש לנבראים שיראו ממנו .וגם איש את אחיו ,שלא ישחית גופו וצלמו. כי אם יהרגהו,הנה השחית מעשה האל- הנכבד שבשפלים- והוא (ה') עשה אותו בצלמו,והוא (הרוצח) השחיתו.הנה עשה כנגד האל לבטל מעשיו. ואף בפחותים מן האדם לא היה רשות לאדם להשחית עד שציוה האל לנוח (לשפוך דמו של רוצח). וכן ציוה האל לשפוך דם האדם לחטאו ,כמו שציוה בתורת משה רבינו-בראויים לעונש מיתה לפי חטאם, כל חוטא כראוי לו- לפי שהוא השחית צלמו תחילה בעברו מצות האל " (רד"ק על הפסוק).

4. אזהרה לאדם שלא להתגאות בגדולת היות צלם אלהים בקרבו. שיהיו פיו ולבו שווים,תוכו כברו. לא -"גסות הרוח" (רש"י) ולא-"מרוב גאותו מראה את עצמו עניו ושפל רוח ...שמשפיל את עצמו בכדי להתגאות" (הגאון רבי אליהו מוילנה - הגר"א חי -1797-1720 על ישעיה ב. יב. ).

5. "צעה" - מריק או הולך כפוף. לשון נקיה לעשית צרכים. האדם ממהר כדי לרוקן את הרעי  (צואה) מגופו. (לפי רש"י) .

6. 'הבל' - אד היוצא מן הפה או מתבשיל וחולף מהרה.

7.הנשמה שבאדם נמשלה לנר ה' והינה כביכול המכשיר המגלה לה' את כל מחשבות ומעשה האדם ומעידה עליו ביום הדין ( לפי רש"י, רבי יונה ו'מצודות דוד' ). 

 

 

ו.ברכת אשר יצר

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות ס.ב. רש"י בקטעים:  "שאם יפתח" "או אם יסתם" "רופא כל בשר"  "ומפליא לעשות". תוספות בקטעים:  "אשר יצר" "מפליא לעשות"

ג. ברכות יד. א. תוספות בקטע "ימים"  מו.א. תוספות בקטע "כל הברכות"  פסחים קד.ב. תוספות בקטע "כל הברכות".

ד. ברכות ירושלמי ג.ג.  ראש השנה כט.א.

 

רמב"ם- הלכות

א. תפילה ז.ה.

ג. ברכות ז.ג.

ז.ברכת אשר יצר

מקורות

תלמוד בבלי

א.ברכות ס.ב.

ב. יומא כט.ב. ל.א.  רש"י ותוספות בקטעים  "מצוה לשפשף".

 

רמב"ם

א. הלכות תפילה ז.ה.





הלכות ברכות השחר

מפתח ההלכות

מו. הלכות ברכות השחר ושאר ברכות.

מז. דיני ברכת התורה.

מח. אומרים פרשת התמיד ופסוקי קרבן שבת בשבתו. 

מט. שיכול לומר קריאת שמע בעל פה.

נ. טעם למה אומרים משנת 'איזהו מקומן'.  

נא. דיני תפילה מן 'ברוך שאמר' עד ישתבח.

נב. דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח.

נג. דין מי הוא הראוי לירד לפני התיבה.

נד. דינין השייכים לישתבח.

נה. דיני קדיש.

נו. דין עניית הקדיש על ידי הקהל.

נז. דין ברכו וענייתו.

 


הלכות ברכות השחר

 

מו. הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

 (ובו ט' סעיפים)

 

א. כשנעור משנתו יאמר: "אלהי נשמה" וכו'. כששומע קול התרנגול יברך: "הנותן לשכוי בינה". כשלובש יברך: "מלביש ערומים". כשיניח ידיו על עיניו יברך: "פוקח עורים". כשישב יברך: "מתיר אסורים". כשזוקף יברך: "זוקף כפופים". כשיניח רגליו בארץ יברך: "רוקע הארץ על המים". כשנועל מנעליו יברך: "שעשה לי כל צרכי". כשיהלך יברך: "המכין מצעדי גבר". כשחוגר חגורו יברך: "אוזר ישראל בגבורה".

 

 הגה:

 או לובש האבנט המפסיק בין לבו לערוה.

 

כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך: "עוטר ישראל בתפארה". כשיטול ידיו יברך: "על נטילת ידים". כשירחץ פניו יברך: "המעביר שינה מעיני" וכו'. "ויהי רצון" וכו' עד "ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל". ואין לענות אמן אחר "המעביר שינה מעיני" עד שיחתום "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל", שהכל ברכה אחת היא.

 

ב. עכשיו - מפני שאין הידים נקיות, וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם - נהגו לסדרם בבית הכנסת. ועונים אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן.

 

ג. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.

 

ד. צריך לברך בכל יום: "שלא עשאני גוי".

 

הגה:

ואפילו גר יכול לברך כן. אבל לא יאמר: "שלא עשני גוי" שהרי היה גוי מתחילה.

 

"שלא עשאני עבד", "שלא עשאני אשה".  והנשים מברכות: "שעשאני כרצונו".

 

ה. אם קדם וברך  "זוקף כפופים" קודם שיברך "מתיר אסורים" -  לא יברכנה.

 

 

באורים

א. שכוי- תרנגול. ויש אומרים : לב. (רש"י, התרגום הארמי, אבן עזרא, הרא"ש, הטור, 'כף החיים' 'משנה ברורה').                       אבנט - "וחגרת אתם אבנט" (שמות כט. ב. ) - הכהנים חגרו חגורה.

ד. "שיאמר: שעשני גר" ( 'מגן אברהם' ו- 'משנה ברורה').       


מו.הלכות ברכות השחר

 

ו. יש נוהגין לברך  "הנותן  ליעף כח". ואין דבריהם נראין.

 

    הגה :

    אך המנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה.

 

ז. יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו, וטעות הוא בידם.

 

ח. כל הברכות האלו -  אם לא נתחייב באיזה מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול, או שלא הלך, או לא לבש או לא חגר -  אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. 

 

 

הגה:

ויש אומרים: דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו, אלא מברכין שהקדוש ברוך הוא ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות.

 

ט. לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אף על פי שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים. ונכון לחוש לסברא ראשונה.

 

הגה:

אבל המנהג כסברא אחרונה,שהרי בימי הסליחות מתפללים כל הסליחות ואחר כך מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות. וכן בכל יום כשנכנסין לבית הכנסת אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואחר כך מברכין על התורה. ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת 'אשר יצר' ואין לשנות. וטוב לומר בשחרית אחר "שמע ישראל" וגו': "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרוא שלא בזמנה ויוצא בזה.

 

באורים

ו. הגה: מנהג פשוט - שפשט , נתקבל.

 

ו.ז.הרחבה והעמקה

"כשיעור משנתו, מה טוב ומה נעים אם יוכל עמוד שלא ידבר שום דבר ותהיה תחילת דבורו, בעמדו משנתו, מתחיל במצוה לברך ליוצר נשמתו."('כף החיים' על הסימן).

"כל הברכות האלו משום דאסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלי ברכה,וכל הנהנה ...בלי ברכה כאילו מעל... ואחר הברכה הותר... לפיכך תיקנו חז"ל ברכה על כל דבר ודבר מהנהגת העולם שהאדם נהנה ממנו." ('משנה ברורה' על הסימן. המקור: מסכת ברכות לה. א.).

 

"שהוא (ה' יתברך) מחזיר הנשמה שלמה ושקטה בגוף, כאשר היתה בתחילה, אף על פי שהיתה עייפה" (מסכת ברכות מו. א. תוספות בקטע "כל").   

הגה: מנהג - "המנהג מבטל את ההלכה" (מסכת בבא מציעא ירושלמי ז.א.)  "וזה שאמרו: 'מנהג מבטל הלכה' - מנהג ותיקין, אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת". 

(מסכת סופרים יד.יח.).        


 

מו. הלכות ברכות השחר

 

סדר ברכות השחר

נוסח ספרדים ועדות המזרח

נוסח אשכנזים

הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה

אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה

פוקח עורים

שלא עשני* גוי (אשה אומרת:גויה)

מתיר אסורים

שלא עשני* עבד(אשה אומרת:שפחה)

זוקף כפופים

שלא עשני * אשה (אשה אומרת:שעשני* כרצונו)

מלביש ערומים

פוקח עורים

הנותן ליעף כח

מלביש ערומים

רוקע הארץ על המים

מתיר אסורים

המכין מצעדי גבר

זוקף כפופים

שעשה לי כל צרכי

רוקע הארץ על המים

אוזר ישראל בגבורה

חסידים - ספרד:המכין מצעדי גבר

אשכנז:שעשה לי כל צרכי

עוטר ישראל בתפארה

חסידים - ספרד:שעשה לי כל צרכי

אשכנז:המכין מצעדי גבר

שלא עשני* גוי (אשה אומרת:גויה)

אוזר ישראל בגבורה

שלא עשני*עבד (אשה אומרת:שפחה)

עוטר ישראל בתפארה

שלא עשני* אשה (אשה אומרת:שעשני* כרצונו,בלי שם ומלכות)

הנותן ליעף כח

המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי

המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי

גומל חסדים טובים לעמו ישראל

הגומל חסדים טובים לעמו ישראל

 

*במסכת מנחות מג. ב. כתוב עשאני.   


מו. הלכות ברכות השחר

מקורות

 

תנ"ך - ברכות השחר

הברכה

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

המחזיר

נשמות

לפגרים

מתים

וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה

בראשית

ב

ז

1

 

אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא

דברים

לב

לט

2

 

ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל

שמואל א

ב

ו

3

 

וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה

קהלת

יב

ז

4

הנותן לשכוי בינה

מי נתן לשכוי בינה?

איוב

לח

לו

5

פוקח

עורים

 

ויאמר ה' אליו: מי שם פה לאדם? או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'!

שמות

ד

יא

 

 

ה' פקח עורים

תהילים

קמו.

ח

 

מתיר אסורים

לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר

ישעיה

מב

ז

 

זוקף כפופים

סומך ה' לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים

תהילים

קמה

יד

6

מלביש ערומים

הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם

ישעיה

נח

ז

7

הנותן ליעף כח

נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה

ישעיה

מ

כט

8

רוקע הארץ על המים

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים

בראשית

א

ו

 

 


מו. הלכות ברכות השחר

מקורות

 

תנ"ך - ברכות השחר

הברכה

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

המכין מצעדי גבר

מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ

תהילים

לז

כג

9

 

מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו?

משלי

כ

כד

9

שעשה לי כל צרכי

פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון

תהילים

קמה

טז

10

אוזר ישראל בגבורה

 

אשריך ישראל! מי כמוך  נושע בה' מגן עזרך!

דברים

 

 

 

לג

כט

 

 

11

 

 

עוטר ישראל בתפארה

 

ועתה ישראל, מה ה' אלהיך שאל מעמך? כי אם   ליראה את ה' אלהיך

דברים

י

יב

12

שלא עשני גוי

ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום

דברים

ד

ח

13

 

ומי כעמך כישראל

גוי אחד בארץ

מי גוי גדול אני מעמידה ממ

שמואל ב

ז

כג

13

 

כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו

ישעיה

מ

יז

13

שלא עשני עבד

 

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים

שמות

כ

ב

14

 

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם

ויקרא

כה

נה

14

המעביר חבלי שינה מעיני

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך

תהילים

קיט

ח

15


מו.הלכות ברכות השחר

מקורות

 

הברכה

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

גומל חסדים טובים לעמו ישראל

ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי

שמות

כ

ו

16

 

חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו

חדשים לבקרים

רבה אמונתך

איכה

ג

כב. כג

 

 

פרשנות על התנ"ך

1. הנשמה

 ותהי הנשמה בגוף האדם לרוח מדברת, למאור עיניים ולשמע אזניים (תרגום יונתן בן עוזיאל)

חמשה 'ברכי  נפשי' (תהילים פרקים קג. קד.) כנגד מי אמרן דוד? ... כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה.מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף.מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא טהור אף נשמה טהורה. מה  הקדוש  ברוך  הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים.  (מסכת ברכות י.א.)    

לידתו של אדם  (כל יום מחדש )

וכיון שבא לאויר העולם (נולד) בא מלאך  וסטרו  על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר:"לפתח חטאת רובץ" (בראשיתד.ז.) ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר: "כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון" (ישעיהו מה. כג.)...ומה  היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך. (מסכת נידה ל.ב.)    

2.כתיב (כתוב) "אני אמית ואחיה" וכתיב "מחצתי ואני ארפא". אמר הקדוש ברוך הוא: מה שאני ממית אני מחיה והדר (ולאחר כך)  מה שמחצתי ואני ארפא.יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג? תלמוד לומר “מחצתי ואני ארפא" מה מחיצה ורפואה  באחד  אף מיתה וחיים באחד. (מסכת סנהדרין צא.ב.)

3. לית (אין) דמחיה מתים אלא הקב"ה דכתיב ביה (שכתוב בו) "ה' ממית ומחיה". (מסכת סנהדרין ירושלמי י.ב.) 

4. זה הפסוק יכחיש האומרים שהרוח היא מקרה כי המקרה לא ישוב (אבן עזרא) .

5. 'שכוי' - זה תרנגול, ויש אומרים: זה הלב. (רש"י על הפסוק) הלב (התרגום הארמי, אבן עזרא, 'מצודת דוד' על הפסוק)      (ראה גם מסכת ראש השנה כו.א. ורש"י שם).     

 


 

מו.הלכות ברכות השחר

מקורות

 

6. אלה שהם ענוים וכופפים את עצמם, יזקוף אותם. (מלבי"ם)

7. להאכיל הרעב ולכסות הערום הוא חיוב לכל ישראל ... ואם יראה אותו שהוא עני לא יעלים עיניו ממנו עד שיצטרך לשאול מחיתו, אלא חייב להלוות לו ולפתוח לפניו דרכים שירויח בהם. (רד"ק)

מה  הוא (הקב"ה) מלביש ערומים דכתיב: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור  וילבישם"(בראשית ג. כא.)  אף  אתה  הלבש  ערומים. (מסכת סוטה יד.א.) 

8.'יעף' פרושו 'עיף' בשיכול אותיות.  וסופו להחליף כח לעייפותכם. (רש"י)  

9.אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו  מלמעלה. (מסכת חולין ז.ב.)

10.כדי פרנסתו הוא משביע את טובו ואת רצונו ואת ברכתו (רש"י).

11. שלא תהיה תשועתך על ידי מלחמתך, אבל "ה' ילחם לכם ואתם תחרשון" (שמות יד.יד.)  (ספורנו)

12. כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא (כסה ראשך כדי שתהיה עליך יראת שמים)   (מסכת שבת קנו.ב.  ראה גם סימן  קיח.ב.)   

 

13.'גוי'  

במקרא:אומה -"ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים. וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". (ישעיה ב.ד.)

במשנה, בתלמוד ובמדרשים: מי שאינו יהודי -

אלו דברים של גוים אסורין ואיסורין איסור הנאה:היין והחומץ של גוים (מסכת עבודה זרה פרק ב. משנה ג.)

"גוי שבירך את השם  עונה  אחריו אמן". (מסכת ברכות ירושלמי ח.ח.)  

"כל הגוים כאין נגדו" -השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו ... וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה (ישראל) לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים.   (רמב"ן על דברים לב.כו.)

בתפילה:עם ישראל -"שומר ישראל! ...שומר גוי אחד...שומר גוי קדוש...ואל יאבד גוי קדוש".('תחנון' נוסח אשכנזים) לאברהם אבינו הבטיח ה':"ואעשך לגוי גדול"(בראשית יב.ב.)     

14.הקדוש ברוך הוא אמר:הארץ שלי היא שנאמר:"לה' הארץ ומלואה"(תהלים כד.א.) וישראל שלי הן שנאמר:"לי בני ישראל עבדים",מוטב שאנחיל ארצי לעבדי שלי לשלי. (מדרש תנחומא מסעי י.)

כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו  מכל  טומאותיהם ותועבותיהם...  ('בן איש חי' פרשת ראה אות יז)

 


מו. הלכות ברכות השחר

מקורות

 

15.והקדוש ברוך הוא יגלה  עינינו ויראינו נפלאות מתורתו (רמב"ן על שמות ו. ב.)

16.שלימד משה סניגוריא על ישראל ממה שכתוב..."חסד  לאלפים", אמר  משה: הרי האבות אוהביך עשה עמהם חסד ונצל (הצל) את בניהם. (מדרש רבה במדבר ט.)

 'לאהבי' - המודים בשם הנכבד ובאלהותו לבדו ויכפרו בכל אלוה נכר ולא יעבדו אותם,עם סכנת נפשם,יקראו אוהביו, כי זו היא האהבה שנתחייבנו בה בנפשותינו. (רמב"ן על הפסוק)

 

תלמוד בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי מו.א. תוספות בקטע "כל"  ס.ב.   ירושלמי ג.ג.   ראש השנה כט.א.  

ג. מנחות מג. ב. רש"י בקטע "מה ה' " תוספות בקטע "שואל ממך"

ד. ברכות ירושלמי ט.א.   מנחות מג. ב.

ח. ברכות ס.ב. תוספות בקטעים "כי שמע"  "כי פריס"  מגילה כד.ב.  

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א. ז: ג.ד.ו.

ב. ז. ט. ברכות א.י.

ג. ז.יד.

ד. ז.ו. 

ח. ז. ז.

 


 

הלכות ברכות השחר

 

מז .דיני ברכת התורה

 (ובו י"ד סעיפים)

 

א. ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד.

 

ב. צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד          הגה: בין למדרש.

 

ג. הכותב בדברי תורה -  אף על פי שאינו קורא -  צריך לברך.

 

ד. המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך.

 

הגה:

והוא הדין דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו.

 

ה. ברכות התורה: "אשר קדשנו במצותיו וציונו על דברי תורה". "והערב נא" וכו'.  "ואשר בחר בנו."

 

ו. אומר 'והערב' נא עם וי"ו.

 

הגה :

ויש אומרים בלא וי"ו. וכן נהגו. אבל יותר טוב לומר ב - וי"ו.

 

ז. ברכת "אהבת עולם" פוטרת ברכת התורה, אם למד מיד בלי הפסק.

 

ח. ויש להסתפק אי סגי בקורא קריאת שמע סמוך לה בלי הפסק. ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם  "אהבת עולם".

 

ט. יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימודו אין בכך כלום. והנכון שלא להפסיק ביניהם. וכן נהגו לומר פרשת 'ברכת כהנים' סמוך לברכת התורה.

 

י. אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו - כיון שדעתו לחזור ללמוד לא הוי הפסק. והוא הדין לשינה, ומרחץ, ובית הכיסא דלא הוי הפסק.

 

יא.  שינת קבע ביום, על מיטתו, הוי הפסק. ויש אומרים דלא הוי הפסק. וכן נהגו.

 

 

באורים

ח. אי סגי- אם מספיק. י. לא הוי- לא מהוה.


 

מז.הלכות ברכות השחר

 

יב.  אף אם למד בלילה - הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך, כל זמן שלא ישן. 

 

יג . המשכים קודם אור היום ללמוד - מברך ברכת התורה. ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת. המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת 'הנותן לשכוי בינה' ופרשת התמיד, שימתין מלאומרם עד שיאור היום.

 

הגה:   

עיין לעיל סימן א. סעיף ו ולכתחלה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד. ואם לא היה לו מים יכול ללמוד ולברך בלא נטילה, כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה, כדלעיל סימן מו.

 

יד. נשים מברכות ברכת התורה.

 

מז.הלכות ברכות השחר

מקורות

 תנ"ך

סעיף

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

א.

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו

דברים

לב

ג

1

 

מי האיש החכם ויבן זאת ואשר דיבר פי ה' אליו ויגדה: על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר?ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה 

ירמיה

ט

יא-יב

2

 

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו

יהושע

א

ח

3

 

ואני זאת בריתי אותם אמר ה'. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם

ישעיה

נט

כא

4

 

ברוך אתה ה' למדנו חקיך

תהילים

קיט

יב

5

ד 

ד. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי

תהילים

יט

טו

6


 

מז. הלכות ברכות השחר

מקורות

 

פרשנות על התנ"ך

1.למוד תורה ותפילתו של משה רבינו:

"אוי להם לרשעים המזכירים שם הקדוש בזלזולים. כי משה, שהיה רבם של ישראל, לא היה אפשר לו להזכיר שם הקדוש עד שהיה מחנך פיו בתחילת השירה (האזינו) בשמונים וחמישה אותיות, שהם עשרים ואחד מילים, ואחר כן אמר: 'כי שם ה'!'  אני מתפלל,ואתם עם בית ישראל הבו כבוד וגדולה לפני אלהינו" (תרגום יונתן בן עוזיאל).

2. "מי האיש החכם" ?... דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב (שכתוב) : 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי', לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה... שאין מברכין בתורה תחילה.(מסכת נדרים פא. א.).

ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים, מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה - אינן זהירין לברך כשפותחין  - לא מקיימא ברכתא. (רש"י בנדרים לעיל).

3.כל הגיון שבתורה בלב (רש"י)

4.כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה. (מסכת בבא מציעא פה.א.)

5. ברכת התורה:"ברוך ... המלמד תורה לעמו ישראל", ראוי שתלמדני חוקיך... למען כשאברך על החוק אדע על מה אני מברך,כבשאר סוגי ברכות שצריך לדעת על מה הוא מברך ומכוין בברכה על טוב טעמה.(רבי משה אלשיך  על הפסוק)

6.גם מחשבות לבי מה שלא אוכל להוציא בפה גם המה יהיו לרצון לפניך. ('מצודת דוד' על הפסוק)  

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות: בבלי  יא.ב. כא.א.   ירושלמי א. ה. ז.א.   מגילה ירושלמי ד. א.   נדרים פא.א. 

בבא מציעא פה. א.ב. כלה רבתי ה.

ב. ברכות יא.ב.

ד. ברכות כ.ב. תוספות בקטע "ורב חסדא"   שבת קנ. א. עבודה זרה מד.ב.

ה. ברכות יא. ב.  רש"י בקטע "הערב נא"

ו.ברכות: בבלי יא. ב. רש"י בקטע "ורבי יוחנן"  תוספות בקטע "ורבנן".  מו.א. תוספות בקטע "כל הברכות".   ירושלמי  א. ה.  פסחים קד.ב.  תוספות בקטעים "כל" "חוץ מברכה". כתובות ח.א. תוספות בקטע "שהכל ברא"

ז.ח.ט.י.ברכות: בבלי יא. ב. ירושלמי  א. ה.( ראה 'פני משה' בקטע "לאחר קריאת שמע")

יג. ברכות: בבלי יא.ב. תוספות בקטע "שכבר" ירושלמי א.ה.

יד. קדושין לא.א. תספות בקטע "דלא מפקידנא".

 

רמב"ם- הלכות

ה.ו.יג. תפילה ז: י. יא.

ד. קריאת שמע ג.ד.

 


 

הלכות ברכות השחר

 

מח. אומרים פרשת התמיד. ופסוקי קרבן

שבת אומרים אצל פרשת  התמיד

                               (ובו סעיף אחד)

הגה :

ואומרים פרשת התמיד. ויש אומרים 'סדר המערכה' ו-"רבון העולמים אתה צויתנו" וכו'. ואם אי אפשר לאומרו בציבור יכול לאומרו בביתו ולחזור ולקרות פרשת התמיד לבד עם הציבור. ויכוין בפעם השנית כקורא בתורה.

 

א.בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת, אבל לא בראש חודש ויום טוב, מפני שקורים בתורה בפסוקי מוסף.

 

הגה :

ויש אומרים שמזכירין גם מוסף ראש חודש. וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ראש חודש.(וכן הוא לקמן סימן תכ"א). ונהגו המדקדקים להתנועע  בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שניתנה ברתת. וכן בשעה שמתתפללים, על שם- "כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוך" (תהילים לה. י.).

 

מח. הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (1)  ( ויקרא ו.ו.)

ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד (במדבר כח. ג.)

וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה      (במדבר כח. ט.י.)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח(2 ) ( ויקרא ז. לז.)

כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו(3) (תהילים לה.י.) 

 

פרשנות על התנ"ך

1.אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "אש תמיד תוקד"... ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים:"ממרום שלח אש בעצמתי"(איכה א.יג.)  (איכה רבה,פתיחות, דבר המתחיל 'רבי יצחק')

2.כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה,מנחה, חטאת ואשם. (מסכת מנחות קי.א.)

3. כנגד שמונה עשרה  חוליות, שבשדרה (חוט השדרה) שבשעה  שאדם  עומד  ומתפלל  צריך  לשוח (להתכופף) בכולן (מסכת ברכות ירושלמי ד.ג.) 

 

תלמוד בבלי

תענית כז. ב.   מגילה לא. ב.  סוטה ה. ב.  מג. ב.  מנחות קי. א.  הגה: סוכה נד.ד.

 

רמב"ם

הלכות תמידין ומוספין ד.ט.


הלכות ברכות השחר

 

מט.שיכול לומר קריאת שמע בעל פה

( ובו סעיף אחד )

 

   א.אף על דקיימא לן:"דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה",כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון: קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן - מותר.

 

באורים והרחבה

קיימא לן- מקובל בידינו:"דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בעל פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב" (מסכת גיטין ס.ב.) הקב"ה ציוה למשה רבנו: התורה שבכתב, היינו  חמשת החומשים - "אי אתה רשאי למסרם לישראל בעל פה" (רש"י) וההלכה, התורה שבעל פה - אין לכתוב אותה.  למרות זאת רבי יהודה הנשיא ערך את המשנה (בגליל בשנת 200), ולאחר מכן נחתמו התלמודים (הירושלמי - נחתם בטבריה בשנת 430, הבבלי נחתם בשנת 500) ולאחר מכן כל ספרי ההלכה לדורותיהם כדי שהתורה לא תשתכח, לפי העקרון:"עת לעשות לה' הפרו תורתך"(תהילים קי"ט. קכ"ו.)."הפרו תורתך - משום עת לעשות לה' "(מסכת ברכות נד. א. ) "פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה'. "(רש"י במסכת ברכות דלעיל)   

 

מט.הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל  (1)  (שמות לד. כז.)

ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל (2) ( דברים ט.י.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב.  (גיטין ס. ב.).

2.מקרא,משנה,תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני. (מסכת פאה ירושלמי ב.ד.)  

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

בבלי: תענית כח.א.  גיטין ס. ב.  תמורה יד.ב.  תוספות בקטע "דברים שבכתב".

ירושלמי: פאה ב.ד.  מגילה ד. א.  חגיגה א.ח.  

 


 

הלכות ברכות השחר

 

נ. טעם למה אומרים משנת 'איזהו מקומן'

(ובו סעיף אחד)

 

 א. קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק 'איזהו מקומן' וברייתא דרבי ישמעאל, כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום : מקרא, משנה, תלמוד. דברייתא דרבי ישמעאל הוי במקום תלמוד, שהמדרש כתלמוד.

 

באורים

'איזה מקומן'- מסכת זבחים פרק ה משנה א.

ברייתא דרבי ישמעאל - תחילת 'ספרא' הנקרא גם 'תורת כהנים' - מדרשי חז"ל על ספר ויקרא . "רבי ישמעאל אומר: בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת."       הוי - הינו.  

 

נ. הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך

ושננתם לבניך ודברת בם (1) (דברים ו. ז.)

ובכל מקום מקטר מגש לשמי (2) (מלאכי א. יא.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. אל תקרי (המובן של) 'ושננתם' אלא ושלשתם. לעולם ישלש אדם שנותיו ,שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה ימי חיי אדם? לא צריכא (הכוונה) - ליומא. (סדר יום).        

היינו: בכל יום מימי חייו של יהודי יחולק הזמן המוקדש ללמוד תורה בחלקים שווים למקרא, למשנה ולתלמוד. (מסכת קידושין ל.א.) .   

 

2."תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקטירין ומגישין לשמי" ( מסכת מנחות קי. א.).

"ברייתא דרבי ישמעאל - "רבי ישמעאל אומר:בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת" - שהיא תחילת תורת כהנים (מדרשי חז"ל על ספר ויקרא ,נקראת גם ספרא) , קבעוה אצל הקרבנות ,ומשנת "איזה מקומן "קבעוה אחר פרשת התמיד". ('טור' אורח חיים  סימן נ.).

 

 

תלמוד - בבלי  

קידושין ל. א. קטעים:רש"י - "ליומא",תוספות -  "לא צריכא".  עבודה זרה יט. ב. תוספות בקטע "ישליש אדם".

 


 

הלכות ברכות השחר

 

נא. דיני תפילה מן 'ברוך שאמר' עד 'ישתבח'

(ובו ט' סעיפים)

 

א.אומרים 'ברוך שאמר' קודם פסוקי דזימרה ו'ישתבח' לאחריהם.

 

ב.אם סיים 'ברוך שאמר' קודם שיסיים החזן, עונה אחריו אמן.

 

ג. אחר 'ישתבח' יש לו לענות אמן אחר ברכת עצמו.

 

הגה:ועיין לקמן סימן רט"ו.

 

ד. צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל 'ברוך שאמר' עד סוף 'שמונה עשרה'.

 

הגה:

ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין 'ברוך שאמר' ל-'ישתבח'. ועיין לקמן סימן נ"ג ו-נ"ד.

 

ה.בין המזמורים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.

 

ו.צריך להפסיק בין "אלילים" ובין ו-"ה' שמים עשה".

 

ז.צריך לכוין בפסוק "פותח את ידיך", ואם לא כיון צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת.

 

הגה:

ואומרים פסוק: "ואנחנו נברך יה" אחר "תהילה לדוד". וכופלין פסוק "כל הנשמה תהלל יה" לפי שהוא סוף פסוקי דזימרה. וכן פסוק "ה' ימלוך לעולם ועד". כשמגיע ל -"ועתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך" או לפסוק "וכל קומה לפניך תשתחוה" אין לשחות ולהשתחוות שם, כדלקמן סימן קי"ג. ונהגו לעמוד כשאומרים 'ברוך שאמר' ול-"ויברך דוד" ו-'ישתבח'.

 

ח.אין אומרים הזמירות במרוצה כי אם בנחת.

 

ט."מזמור לתודה" יש לאמרו בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ מ-"מזמור לתודה".   

הגה:

ואין אומרים "מזמור לתודה" בשבת ויום טוב או בימי פסח,שאין תודה קריבה בהם משום חמץ. ולא בערב פסח. ועיין לקמן סימן תכ"ט. ולא בערב יום כיפור. ועיין לקמן סימן תר"ד. וכן נהגו במדינות אלו. 

באורים

ה. שואל מפני הכבוד או היראה- אמירת שלום. עיין לקמן סימן סו. א. ט.

הגה: במדינות אלו- נכתב במזרח  אירופה.


נא. הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך

א.ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. ה' אלקים,אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך.אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן.(1) (דברים ג. כג. - כה.)

כל הנשמה תהלל יה הללויה (2) (תהילים קן. ו.)  

ט."קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו מבאים תודה בית ה' (3) (ירמיה לג.יא.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. (מסכת ברכות לב.א.)

2.אמר רבי אלעזר: "הללהו בתקע שופר הלהו בנבל וכנור הללהו בתף ומחול"... וכי צריך הקדוש ברוך הוא לזה? אלא אמר דוד: כל מיני כלי זמר אינו כלום... אלא מה הוא עיקר ההילול ? כל הנשמה תהלל יה, הללויה.(על פי הזוהר הקדוש על הפסוק).

3.לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה. (ויקרא רבא פרשת צו פרשה ט.)

 

 ברוך שאמר בזיקה לפסוקים

ברוך...

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

שאמר והיה העולם

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים

בראשית

ב

ד

אומר ועושה

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים...ויעש אלהים את שני המארת הגדלים

בראשית

א

יד. טז.

גוזר ומקיים

ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור

איוב

כב

כח

עושה בראשית

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ

בראשית

א

א

מרחם על הארץ

 

מרחם על הבריות

ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה? אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה

יונה

ד

יא

משלם שכר טוב ליראיו

ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי

שמות

כ

ה

חי לעד וקיים לנצח

ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ

במדבר

יד

כא

פודה ומציל

כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו

ירמיה

לא

י

ברוך שמו

 

ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה 

נחמיה

ט

ה


 

נא. הלכות ברכות השחר

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות לב. א. מה.ב.    עבודה זרה ז. ב.

ב.ברכות: בבלי מה.ב. ירושלמי ה.ד.

ג. ברכות: בבלי מה.ב. רש"י ותוספות בקטע "הא בבונה ירושלים"   ירושלמי ה.ד.

ד.ה. ברכות מו.א. תוספות בקטע "כל הברכות". פסחים קד.ב. תוספות בקטע "חוץ"

ו.סופרים ד.ט.

ז. ברכות ד.ב. רש"י בקטע "דאית ביה תרתי" לד.א. תוספות בקטע  "מלמדין" לד.ב. 

פסחים קיט.א.ב.  סוכה: בבלי לח.א. (משנה)  ירושלמי ג.י. (משנה)

ט. פסחים יג. ב.   ביצה יט. ב.  תוספות בקטע "רבי שמעון"

 

רמב"ם - הלכות

א.תפילה ז. יב.

ב. ג. ברכות א: טז. יח.ב

ט.קרבנות, הלכות חגיגה ב. יג.

 


הלכות ברכות השחר

 

נב.דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד 'ישתבח'

(ובו סעיף אחד)                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                    

 

א.אם בא לבית הכנסת ומצא ציבור בסוף פסוקי דזימרה - אומר "ברוך שאמר" עד "מהולל בתשבחות", ואחר כך "תהלה לדוד" עד "מעתה ועד עולם הללויה", ואחר כך "הללו את ה' מן השמים" עד "לבני ישראל עם קרובו הללויה", ואחר כך "הללו אל בקדשו" עד  "כל הנשמה תהלל  יה".

 

הגה :

ואם יש לו שהות יותר יאמר "הודו לה' קראו" עד "והוא רחום". וידלג עד "והוא רחום" שקודם "אשרי", כי בינתים אינו רק פסוקים מלוקטים.

 

ואחר כך "ישתבח". ואחר כך 'יוצר' וקריאת שמע וברכותיה. ויתפלל עם הציבור. ואם אין שהות כל כך, ידלג גם כן מזמור "הללו את ה' מן השמים".

 

הגה:

ואם עוד אין שהות,לא יאמר רק "ברוך שאמר" ו-"תהילה לדוד" ו-"ישתבח".

 

ואם כבר התחילו הציבור 'יוצר' ואין שהות לומר פסוקי דזימרה, אפילו בדילוג, יקרא קריאת שמע  וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם. ואחר כך יקרא כל פסוקי דזימרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם.

 

הגה:

ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבוקר,כמו שנתבאר לעיל סימן מ"ו ו- מ"ז.

 

באורים

ברכות פסוקי דזימרה :לפניהם - 'ברוך שאמר', לאחריהם- 'ישתבח'.

יוצר- "יוצר אור ובורא חושך", הברכה הראשונה לפני קריאת שמע.

ויתפלל עמהם - כלל -כל מקום שנכתב 'להתפלל'  הכונה לתפילת עמידה.   

 

הרחבה והעמקה

"ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט.יד.) אימתי עת רצון ? בשעה שהציבור מתפללין. מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים? שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס" (איוב לו. ה.).

"אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר:"לשמע אל הרנה ואל התפלה".(מלכים  א. ח. כח.) במקום רינה שם תהא תפילה.(מסכת ברכות ו.א., ח.א.)

 


נב. הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך

א.ואני עני ואביון אלהים חושה לי עזרי ומפלטי אתה ה' אל תאחר.(1) (תהילים ע.ו.)

אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי. (2) (דניאל ט.יט.)

 

פרשנות על התנ"ך

דרשות:

1."אמר דוד לפני הקב"ה:רבונו של עולם! חושה לעזרתי ולאביונותי וגאלני...אל תאחר". ('ילקוט המכירי' על הפסוק). 

"בין היום בין מחר עליך לגאלני,לפיכך אל תאחר". (מדרש 'שוחר טוב על הפסוק')

 

"במדה שאדם מודד בה מודדין לו" (מסכתות  סוטה ח.ב. סנהדרין ק.א.) ולכן המבקש מה' שלא יאחר לעזרו מן הראוי להקפיד לא לאחר לתפילה. 

 

תלמוד בבלי

ברכות ד. ב. ח. ב. שבת קיח. ב. רש"י בקטע "פסוקי דזמרא"  ראש השנהיח.א.  עבודה זרה ז.ב. סופרים יז. יא. 

 

רמב"ם - הלכות תפילה

ז. יב.  

 


הלכות ברכות השחר

 

נג. דין מי הוא הראוי לירד לפני התיבה

(ובו כ"ו סעיפים).

 

א. אומר שליח ציבור "ישתבח" מעומד.

 

ב. אין לומר "ישתבח" אלא אם כן אמר "ברוך שאמר" וקצת פסוקי דזימרה.

 

ג. אין לברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזימרה ל -"ישתבח", אלא בין "ישתבח"

ל-'יוצר'. (ועיין לקמן סימן נ"ד סעיף ג').

 

הגה:

מיהו, השליח ציבור - אם לא היה לו טלית תחילה, יתעטף בציצית קודם שיתחיל "ישתבח" כדי שיאמר הקדיש מיד אחר "ישתבח" ולא יפסיק. וכן אם אין מניין בבית הכנסת ימתין השליח ציבור עם "ישתבח" וישתוק עד שיבוא מניין. ויאמר "ישתבח" וקדיש.

 

ד. שליח ציבור צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו. ושיהיה עניו ומרוצה לעם. ויש לו נעימה וקולו ערב. ורגיל לקרות תורה, נביאים וכתובים.

 

ה. אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המידות האלו, יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים.

 

הגה:

ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו, ובן שלוש עשרה שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים, הקטן הוא קודם. מי שעבר עבירה בשוגג- כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה - מותר להיות שליח ציבור. אבל אם עשה במזיד - לא, דבכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה.

 

ו.אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור. אבל באקראי - משהביא שתי שערות, יוכל לירד לפני התיבה. ובלבד שלא יתמנה מפי הציבור או מפי שליח ציבור הממנה אותו להקל מעליו להתפלל בעדו לעיתים ידועים.

 

ז.אם אין שם מי שיודע להיות שליח ציבור כי אם בן שלוש עשרה ויום אחד, מוטב שיהא הוא שליח ציבור משיבטלו מלשמוע קדושה וקדיש.

 

באורים

ג. הגה: מיהו- אבל.

ו.שתי שערות- סימן לבגרות מינית.

 


 

נג. הלכות ברכות השחר

 

ח. מי שאינו בעל זקן- כל שניכר בו שהגיע לכלל שנים שראוי להתמלאות זקנו- נתמלא זקנו קרינן ביה. הלכך בן עשרים שנה - אף על פי שאין לו זקן - ממנים אותו.

 

הגה:

וכן אם היה לו זקן, אפילו מעט, קרינן ביה נתמלא זקנו, אם הוא מבן שמונה עשרה ולמעלה.

 

ט.סריס- יש אומרים שמותר למנותו אם הוא בן עשרים.

 

י.יש ללמד זכות על מקומות שנוהגים שהקטנים יורדים לפני התיבה להתפלל תפילת ערבית במוצאי שבתות.

 

הגה:

ובמקומות שלא נהגו כן - אין לקטן לעבור לפני התיבה אפילו בתפילת ערבית. אפילו הגיע לכלל שלוש עשרה שנים ביום השבת, אין להתפלל ערבית של שבת, דהרי עדיין אין לו שלוש עשרה שנה.

 

יא.שליח ציבור שמאריך בתפילתו כדי שישמעו קולו ערב - אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה לשם יתברך בנעימה - תבוא עליו ברכה, והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה ויראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו, הרי זה מגונה. ומכל מקום, כל שמאריך בתפילתו לא טוב עושה מפני טורח הציבור.

 

יב.אין ממנין מי שקורא לאלפי"ן עייני"ן ולעיינ"ן אלפי"ן.

 

יג.פוחח- והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים - לא ירד לפני התיבה.

 

יד.סומא יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה, משום "דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה".

 

טו.שליח ציבור קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו.

 

טז. מי שאינו שליח ציבור קבוע - צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, ולא יותר מדי. אלא בפעם ראשונה מסרב, וכשיאמרו לו פעם שניה מכין עצמו כמי שרוצה לעמוד, ובפעם שלישית יעמוד. ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול, אינו מסרב לו כלל.

 

יז. אם טעה שליח ציבור וצריכין להעמיד אחר תחתיו, אותו שמעמידין תחתיו לא יסרב.

 

באורים

ח. קרינן ביה- קוראים בו, היינו כאילו כך זה.


 

נג. הלכות ברכות השחר

 

יח. האומר: איני יורד לפני התיבה מפני שבגדי צבועים, או מפני שברגלי סנדל, לא ירד באותה תפילה כלל, מפני שדרך האפיקורסין להקפיד בכך וחיישינן שמא אפיקורסות נזרקה בו.

 

הגה:

ואפילו נותן אמתלא לדבריו, לא מהני.

 

יט.יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור, ונדחו דבריהם. אפילו יחיד יכול לעכב ולומר: איני רוצה שפלוני יהיה חזן, אם לא שכבר הסכים עליו מתחילה.

 

הגה:

ודוקא שיהיה לאותו יחיד טעם הגון על פי 'טובי העיר'. אבל בלאו הכי אין היחיד יכול למחות בשליח ציבור. ואם הוא שונאו - יכול למחות בו קודם שהסכים עליו. ומי שהוא שונא לשליח ציבור לא יעלה לספר תורה כשקורא ה'תוכחה'.

 

באורים

יח.הגה: אמתלא- מתלא בארמית -משל.מה שאדם מספר כדי להצדיק את מעשיו.(מסכת כתובות כב.ב.).    לא מהני- לא עוזר.

יט. התוכחה- ויקרא פרק כו. דברים פרק כח.

 

הרחבה והעמקה

יח.אפיקורוס-"והם: עובדי עבודת כוכבים,או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס...הכופרים בתורה ובנבואה".  (חלק 'חושן משפט' בשלחן ערוך  - תכה.ה.) 

 האפיקורסים מישראל  אינן כישראל לדבר מן הדברים. ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר: "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" (משלי ב.יט.). והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון. 

שלושה הן הנקראין אפיקורסים: האומר שאין שם נבואה כלל ושאין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם, והמכחיש נבואתו של משה רבנו,והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם. עובדי עבודה זרה או העושה עבירות להכעיס - אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס ושכופרין בתורה ובנבואה  (רמב"ם: יד החזקה - ספר המדע , הלכות עבודת כוכבים ב. ה. הלכות תשובה ה.ח. ספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת הנפש ד.י.)

יט. והאיך יהיה לישראל שונא, והכתוב אומר: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט. יז.) ... כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר,הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה - אם מצאו נבהל במשאו- מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות. ...והתורה הקפידה על נפשות ישראל , בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמיני בעיקר הדת. (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש יג. יד.)

 

 


נג. הלכות ברכות השחר

 

כ. אם אחד רוצה לומר תפילה בשביל אביו ואחר רוצה בשביל אחר - מי שירצו הקהל שיאמר התפילה הוא יאמר.

 

כא.אין להתמנות שליח ציבור על פי השר, אף על פי שרוב הציבור חפצים בו.

 

כב.שליח ציבור בשכר עדיף טפי מבנדבה. 

 

הגה:

ואין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל. וכל מי שמתפלל בחזקה ודרך אלמות אין עונין אמן אחר ברכותיו.

 

כג.שכר שליח ציבור פורעים מקופת הקהל. אף על פי שהוא מוציא הדל כעשיר -מכל מקום אין יד העני משגת כעשיר.

 

הגה:

ויש אומרים שגובין חצי לפי ממון וחצי לפי הנפשות. וכן הוא מנהג הקהילות.

 

כד.ציבור שצריכים לשכור רב ושליח ציבור, ואין בידם כדי שכר שניהם- אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה הוא קודם, ואם לאו - שליח ציבור קודם.

 

באורים

כ."... שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבלים, כי תפילה היא יותר מצוה מאמירת הקדיש" ('משנה ברורה').

כב.טפי- יותר.

 


 

נג. הלכות ברכות השחר

 

 

כה.אין מסלקין חזן מאומנותו אלא אם כן נמצא בו פיסול.

 

הגה:

ואין מסלקין אותו משום רינון בעלמא,כגון שיצא עליו שם שנתפס עם הנכרית או שמסר אדם. אבל אם באו עליו עדים, בזה וכיוצא בזה, מעבירין אותו. ושליח ציבור שהוא שוחט ובודק, לא יתפלל בבגדים הצואים ומסריחין. ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה ולהתפלל - מעבירין אותו. ושליח ציבור המנבל פיו או שמרנן בשירי הגויים עובדי עבודה זרה - ממחין בידו שלא לעשות כן,ואם אינו שומע מעבירין אותו. ושליח ציבור שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים- אף על פי שאין קול בנו ערב כקולו, אם ממלא מקומו בשאר דברים- בנו קודם לכל אדם, ואין הציבור יכולין למחות בידו.

 

כו.קהל שנהגו למנות אנשים על צרכי הציבור לזמן, ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם - בין לחזן, בין לקופה של צדקה בין לשאר מינויים הצריכים לציבור, בין שנוטלים עליהם שכר בין שאין נוטלים, אפליו לא קבעו להם זמן - סתמן כפירושן, מאחר שנהגו כך.

 

הגה:

יש מי שכתב דשליח ציבור יתפלל מתוך ספר המיוחד לציבור, דודאי נכתב לשמו.

 

באורים

כה.הגה: רינון בעלמא- שמועה סתם. מסר אדם- הלשין על יהודי בפני שלטון נכרי.

 

מושג בהלכה

הכל כמנהג המדינה -"זאת אומרת: המנהג מבטל את ההלכה" (מסכת בבא מציעא ירושלמי ז.א. ועיין רמב"ם משפטים- הלכות שכירות ט.א.)

 

מושג מחיי היהודים בגולה

טובי הקהל/העיר - אחד מהתוארים בהם כונו העומדים בראש הקהילה היהודית, ממונים או נבחרים. הרכבם המספרי והאישי היה שונה ממקום למקום, אך מאד רווח המושג 'שבעת טובי העיר', המאוזכר כבר בתלמוד(מסכת מגילה: בבלי -כו. א. ,ירושלמי- ג. ב.)

 

"שבעת טובי העיר המוזכרים בכל מקום אינם שבעה אנשים המובחרים בחכמה,או בעושר וכבוד, אלא שבעה אנשים שהעמידום הציבור פרנסים סתם על העיר, והרי הם כאפוטרוסים עליהם... זכר לדבר, שבעת רואי פני המלך" (מגילת אסתר א. יד.). (שו"ת הרשב"א חלק א. תריז .  רבי שלמה בן  אברהם אדרת, מגדולי חכמי ספרד , חי 1235 - 1310).        


נג.הלכות ברכות השחר

מקורות

 תנ"ך

 נביאי האמת והצדק כשליחי ציבור להתפלל בעד העם

הנביא

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

משה רבנו

ויחל משה את פני ה' אלהיו

שמות

לב

יא

 

ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה'... ויתפלל משה בעד העם

במדבר

כא

ז

 

ואתנפל לפני ה' ... על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה'  להכעיסו

דברים

ט

יח

שמואל

 

ויאמר שמואל: קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'

שמואל א

ז

ה

 

ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'

שמואל א

ז

ט

ירמיה

 

וישלח המלך צדקיהו  ... אל ירמיהו הנביא לאמר התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו

ירמיה

לז

ג

 

ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו  אל ה' אלהיך בעד כל השארית הזאת כי נשארנו מעט מהרבה

ירמיה

מב

ב

שונים

משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' והוא יענם

תהילים

 צט

ו

 

 על טיבו של שליח ציבור

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה ?

ישעיה

 

נ

 

ב

 

1

 

נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה

 

ירמיה

 

יב

 

ח

 

2

 

כבד את ה' מהונך

משלי

ג

ט

3

 

פרשנות על התנ"ך

1. פשט - ה' אומר כביכול: "באתי להתקרב אליכם ואין איש מכם פונה אלי"(רש"י). דרש - "משהביא שתי שערות (סימן לבגרות) יוכל לירד לפני התיבה". לפני זה אינו נקרא איש. ( 'טור' על הסימן) . 

 

2."זה שליח ציבור היורד לפני התיבה שאינו הגון" ( מסכת תענית טז. ב.) .  

 

3. "מהונך" כמו- מחינך, "אם היה קולך ערב ... עמוד וכבד את ה' בקולך"(מדרש פסיקתא רבתי פיסקא כה) .          


נג.הלכות ברכות השחר

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

ד.סוכה מב.א.  תענית: בבלי טו. א.ב. (משנה) רש"י (טו.א.) בקטעים "ורגיל" "וביתו ריקם"

טז. א.  תוספות בקטע "אדם" ב.    ירושלמי ב. ב. (משנה וגמרא)

ה.תענית טז.א. רש"י בקטעים  "אף על גב"  "אם יש זקן" הגה: ברכות לד.ב.

ו. מגילה:בבלי  כד.א. תוספות בקטעים  "ואינו עובר" "ואין נושא כפיו"   ירושלמי ד. ז.  

חולין כד.ב.  תוספות בקטע "נתמלא".

ז. ברכות: בבלי כ.ב.  ירושלמי ג.ג.   ראש השנה: בבלי כט.א. (משנה)  ירושלמי ג.י. (משנה)

מגילה ירושלמי  ב:א.ג.

ח.ט. סופרים יד.יז.

י. הגה: מגילה כד. א. רש"י בקטע " קטן אינו". ראש השנה לג.ב.  רש"י בקטע "קטן שהגיע לחינוך". סופרים יד.טו.

יא.ברכות: בבלי ל. ב. (משנה)  לא.א.   ירושלמי ה. א. (משנה)  תענית טז.א.ב.

יב.ברכות ירושלמי ב.ד.  מגילה כד. ב. תוספות בקטע "כשאתה מגיע" בבא מציעא פה.ב. פו.א. תוספות בקטע "אחתינהו"

יג.מגילה : בבלי  כד.א.(משנה) כד.ב. ירושלמי ד. ז.    סופרים יד. טו.

יד. מגילה :בבלי  כד.א.(משנה) ירושלמי ד. ז.   סופרים יד. טז.  גיטין ס.ב. בבא קמא פז. א.

טז. ברכות: בבלי לד. א. ירושלמי ה.ג.   פסחים פו.ב.  בבא מציעא פז.א.

יז. ברכות: בבלי לד. א.(משנה) תוספות בקטע "מהיכן"   ירושלמי ה.ג.(משנה)   

יח. מגילה: בבלי  כד. ב. (משנה)  ירושלמי ד.ט. (משנה)

יט.כ. בכורים: בבלי וירושלמי פרק א. משנה ד.   בבא בתרא פא. א. תוספות בקטע "למעוטי אדמת גוי".  תענית טז. א. רש"י בקטע  "ומרוצה לעם".

כג. בבא קמא קט"ז. ב.  בבא מציעא ירושלמי ו.ד.  בבא בתרא ז.ב.

כד. פאה: בבלי א. א. ( משנה)  ירושלמי א. א. (משנה)  ירושלמי: פסחים ג.ז.  חגיגה א. ז.

קדושין מ.ב.

 כה. הגה: כתובות לו. ב. גיטין פט.א.

כו.בבא קמא קטז. ב. בבא מציעא: בבלי  פג. א. (משנה) ירושלמי  - ז.א.(משנה).

רמב"ם- הלכות

ו. תפילה ח. יא.

ז.שופר ב.ב.

ח. תפילה טו. ד.

ט. אישות ב.יא.

י. שופר ב.ז.

יב.יג.יד. תפילה ח. יב.

יז. י.ג. תפילה

יח. תפילה י. ה. 

יט.בכורים ד.ג. 

כג.  גזילה ואבידה יב.יא.

כד. תלמוד תורה ג.ג.

כה. אסורי ביאה יז.כא.

כו. שכירות ט:א.ג.

הלכות ברכות השחר

 

נד. דינין השייכים ל -'ישתבח'

(ובו ג' סעיפים)

 

א. "ישתבח" אינה פותחת ב - "ברוך" לפי שהיא סמוכה ל - "ברוך שאמר", ששתיהן נתקנו על פסוקי דזימרה, זו לפניהם וזו לאחריהם.

 

ב. אין לענות אמן אחר "מלך מהולל בתושבחות", אלא אחר "חי העולמים", ששם הוא סיום הברכה.

 

ג. המספר בין "ישתבח"ל 'יוצר' עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי ציבור או לפסוק צדקה, למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק.

 

הגה:

ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשו לו דין, בין 'ישתבח' ל 'יוצר', דכל זה מיקרי לצורך מצוה. ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזימרה. ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלי 'תהילה' שלפניו. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש. וכן מי שלא היו לו ציצית או תפילין והביאו לו בין 'ישתבח' לקדיש יכול להניחם ולברך עליהם, אבל בין קדיש ל'ברכו' לא יפסיק בשום דבר. וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר השליח ציבור 'ברכו' קודם שמתחילין ברכת 'יוצר'.ועיין לקמן סוף סימן נ"ז.

 

 

באורים

ג. יוצר  - ברכה ראשונה לפני קריאת שמע-'יוצר אור ובורא חושך'.עיין לקמן סימן נט.א.

הגה: עורכי המלחמה - לפני היציאה למלחמה מתמנה כהן לשם עידוד היוצאים לקרב, ונקרא 'משוח מלחמה'. במלחמת הרשות הוא מודיע לחיילים מי רשאי שלא לצאת לקרב אלא לשרת בעורף. אחת הסיבות לכך -'הירא ורך הלבב'.משמעות המושג: לפי רבי עקיבא -"שאינו יכול לעמוד בקשרי (בלחץ) המלחמה". לפי רבי יוסי הגלילי- "זהו המתירא מן העבירות שבידו".

(דברים כ. ב-ט. מסכת סוטה מד. א- ב) 

מקרי -נקרא.

תהילה - אשרי - “תהילה לדוד” (תהלים קמה.א.). 

 


נד. הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך- ישתבח

א.מי ימלל גבורות ה'?! (1) (תהילים קו. ב.)  

דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו   (2) (תהלים קמה. ד.) 

לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה.  (לך אלהי אבותי, מודה ומשבח אני) (דניאל ב. כג.)

ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך (3) (דברי הימים א פרק טז. לה.)

 

פרשנות על התנ"ך

1."וכי יש אדם שיכול לדבר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא או להשמיע כל תהילתו? אף לא מלאכי השרת יכולים לספר אלא מקצת גבורתו של הקדוש ברוך הוא. יש לנו לדרוש במה שעשה ובמה שעתיד לעשות למען יתרומם שמו של הקדוש ברוך הוא בבריותיו שברא, מסוף העולם ועד סופו".(פרקי דרבי אליעזר  פרק ג.) 

 

2.על תקשורת בינדורית: "אפילו אם יהיו חיי בני אדם ארוכים לא יוכלו להשיג בכל ימיהם, כל שכן שהן קצרים. אלא מה יש להם לעשות לפי קוצר ימיהם? כי דור הולך ודור בא. יספר זה הדור שהולך, טרם לכתו, לדור אחר המעשים הנוראים שראו בימיהם והגבורות שראו בחייהם, לפי שישבחו הדור הבא על מה שעבר, שלא ראו אלא שהוגד להם, על מה שיראו בימיהם". ( רד"ק על הפסוק)  

וגם אני הדר כבוד הודך אשיחה  (רש"י על הפסוק)

 

3.לשבח יחשב להדבק בה' המהולל מאד (מצודת דוד על הפסוק)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי  מו.א. תוספות בקטע "כל" מו.ב. רש"י בקטע "ויש מהם" ירושלמי א. ה.     

פסחים קד. ב. תוספות בקטע "חוץ" מגילה כא.ב.

ג.סוטה: בבלי מד.א. (משנה)  רש"י בקטע "לפיכך"   ירושלמי ח.ט. (משנה) מנחות לו.א.

 

רמב"ם- הלכות 

א. תפילהז. יב.   ברכות א.ה.

 


 

הלכות ברכות השחר - קדיש

 

נה. דיני קדיש

(ובו כ"ב סעיפים)

 

א. אומרים קדיש.ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו שתי שערות. והוא הדין ל'קדושה' ו - 'ברכו' - שאין נאמרין בפחות מעשרה.

 

ב. אם התחיל לומר קדיש או 'קדושה' בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה ה'קדושה' שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן.

 

            הגה:

             ומכל מקום עבירה הוא לצאת,ועליהם נאמר: "ועזבי ה' יכלו" (ישעיה א.כח.). אבל אם נשארו עשרה מותר לצאת.

          

 ג. אם התחיל ב'אבות' ויצאו מקצתן, גומר אפילו 'קדושה'.

 

הגה:

ואם יצאו מקצתן לאחר שהתחילו להתפלל 'יוצר'- לא יתחיל השליח ציבור להתפלל בקול רם, דכבר נשלם תפילת 'יוצר'. ואם יצאו לאחר שהתחיל בתפילה בקול רם ו'קדושה' -יכולים להשלים כל סדר 'קדושה' ולומר הקדיש שלם שלאחריה, דשייך לתפילה,שהרי אמר "תתקבל צלותהון" וכו'. אבל אין קורין בתורה דזהו ענין אחר.ותפילת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לקריאת שמע וברכותיה.

 

ד. יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצרוף קטן, שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין. ולא נראו דבריהם לגדולי הפוסקים. והוא הדין דעבד ואישה אין מצטרפין.

 

הגה:

ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו. ומיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק.

 

באורים

א. שתי שערות- סימן לבגרות מינית.

ג. אבות- ברכה ראשונה של 'עמידה', 'שמונה עשרה'.

 אפילו קדושה - "והוא הדין דגומר השליח ציבור כל תפילת שמונה עשרה... אם התפילה בלחש היה גם כן בעשרה , דינא הוא שלא יתחיל השליח ציבור בקול רם בפחות מעשרה."('משנה ברורה').

יוצר- ברכה ראשונה לפני קריאת שמע-'יוצר אור ובורא חושך'.עיין לקמן סימן נט.א.

ד. מיהו - אבל. 

 

 


נה. הלכות ברכות השחר - קדיש

 

ה. אם לא הביא שתי שערות - אפילו הוא גדול בשנים - דינו כקטן, עד שיצאו רוב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס. ואם נראו לו סימני סריס קודם לכן, דינו כגדול .

 

הגה:

ומיהו אין מדקדקין בשערות, אלא שכל שהגיע לכלל שנותיו מחזקינן אותו כגדול, ואומרים לענין זה מסתמא הביא שתי שערות.

 

ו. אם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן -

  אפילו הכי מצטרף עמהם.

 

ז. כשאחד מתפלל לבדו נכון שהאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור, כדי שיזכה גם הוא.

 

ח. חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר - הן כפקחין ומצטרפים. אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר הרי הוא כשוטה וקטן.

 

ט. לעולם הוא קטן עד שיביא שתי שערות, אחר שיהיה בן שלוש עשרה ויום אחד. ושנת העיבור בת שלושה עשר חודש.

 

י. אם נער אחד נולד בעשרים ותשעה לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחר נולד באדר שני באחד בו - ושנת שלוש עשרה אינה מעוברת - אותו שנולד בעשרים ותשעה לאדר הראשון צריך להמתין עד עשרים ותשעה לאדר בשנת שלוש עשרה להיות בן שלוש עשרה. ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן שלוש עשרה שנים כיון שהגיע אחד באדר של שנת שלוש עשרה.

 

הגה

ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור,אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני.      

 יא. עבריין שעבר על גזירת הציבור או שעבר עבירה, אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה.

 

יב. מנודה אין מצרפים אותו לכל דבר שצריך עשרה. אבל מותר להתפלל בבית הכנסת שהוא שם, אלא אם כן פירשו להחמיר עליו בכך.

 

יג. צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח ציבור עמהם. והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ -דהיינו כשסוגר הדלת ממקום שפה פנימית של עבי הדלת ולחוץ- כלחוץ.

 

באורים

 ה. מחזקינן אותו- כנראה שהוא.

יא- יב. נידוהו, מנודה- הוטל עליו נידוי או חרם והורחק מהעדה לתקופת זמן, לפחות שלושים יום.  עיין 'יורה דעה' סימן של"ד. 


 

נה. הלכות ברכות השחר- קדיש

 

יד. מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון - אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם - מצטרף עמהם לעשרה.

 

הגה:

גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף.

 

טו. אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ושליח ציבור תוך הפתח - הוא מצרפן.

 

טז. חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה - דהיינו שנפרצה קטנה במקום חיבורה לגדולה, ונפל כל אותו כותל שהיה מפסיק ביניהם, ובגדולה נשארה משארית כותל זה שנפל פסים מכאן ומכאן -הגדולה כמופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה, אלא הרי היא כקרן זוית שלה. לפיכך אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין, שהקטנה נגררת אחר הגדולה והרי היא כאילו היא בתוך הגדולה כיון שהרוב בגדולה. אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה, או חמישה בזו וחמישה בזו - אין מצטרפין.

 

יז. היה שליח ציבור בקטנה וציבור בגדולה - מוציאן ידי חובתן, שהוא נגרר אחריהם. אבל אם היה שליח ציבור בגדולה - אינו מוציאן ידי חובתן, שאין הרוב נגרר אחר היחיד.

 

יח. אם קצת העשרה בבית הכנסת וקצתם בעזרה - אינם מצטרפין.

 

יט. שליח ציבור בתיבה ותשעה בבית הכנסת - מצטרפין, אף על פי שהיא גבוה עשרה ורחבה ארבע ויש לה מחיצות גבוהות עשרה, מפני שהיא בטלה לגבי בית הכנסת. ויש מי שכתב דהני מילי כשאין המחיצות מגיעות לתקרת הגג.

 

כ. היו עשרה במקום אחד - אומרים קדיש וקדושה. אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות. ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או גוי.

 

באורים

                              יט.כל המידות צוינו בטפחים. טפח - 8 ס"מ (אשכנז - 9.5 ס"מ). תיבה- עמוד תפילה של החזן.

    הני מילי- האמור.

       כ. "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים" (מסכת פסחים פה.ב.)

 

 


נה. הלכות ברכות השחר- קדיש

 

כא. עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים, כופין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו. ואם הם אחד עשר ורוצים לצאת שניים, ישכירו שניהם אחד בשותפות במקומם ושניהם יפרעו בשווה. ואם אחד עני ואחד עשיר - פורעין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות. ושכר החזן על היוצאים כעל הנשארים.

 

הגה:

ואין חילוק בין אם רוצה לילך זמן ארוך קודם יום טוב או לא - כל זמן שלא יחזור ביום טוב.

 

כב. איו כופין לשכור להשלים מניין כי אם בימים הנוראים. וכגון שאין חסרים להם כי אם אחד או שניים, אלא אם כן מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפילו בחסרון שלושה או ארבעה. אם יש מניין מיושבי העיר כופין לשכור חזן.

 

הגה:

וכן במקום שאין מניין תמיד בבית הכנסת - כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מניין לבית הכנסת שלא יתבטל התמיד. ועיין לקמן ריש סימן ק"ן, אם כופין זה את זה לבנות בית הכנסת.

 

פרוט והרחבה על קדיש- ראה נספח ב'

 

נה. הלכות ברכות השחר - קדיש

מקורות

תנ"ך - סוגי קדושה בזיקה לקדיש

קדושת ה'

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם

ויקרא

ב

ב

1

ונקדשתי בתוך בני ישראל  אני ה'

ויקרא

כב

לב

2

אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו

שמואל א

ב

ב

3

ויגבה ה' צבאות במשפט  והאל הקדוש נקדש בצדקה

ישעיה

ה

טז

4

קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו

ישעיה

ו

ג

5

והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'

יחזקאל

לח

כג

6

הלוא אתה מקדם ה' אלהי קדשי

חבקוק

א

יב

7

ואתה קדוש יושב תהילות ישראל

תהילים

כב

ד

8

 


נה. הלכות ברכות השחר - קדיש

מקורות

פרשנות על התנ"ך

1."אם אתם מקדשים עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי" ( 'תורת כהנים').

2. מהמלה "ונקדשתי" נלמדת  מצות קדוש השם."מסור עצמך וקדש שמי" (רש"י על הפסוק).

3.מתפילת חנה הנביאה, שזמן רב היתה עקרה, עד שזכתה ללדת את שמואל הנביא.לאחר מכן ילדה עוד שלושה בנים ושתי בנות. "אין קדוש כה' " - ולכן האצלת קדושה - למקום,לזמן או לכל דבר - נובעת רק מרצון ה'. 

"אין בלתך"- "ומי מהנבראים אשר ידמה קדושתו לקדושת הבורא"? ('מצודת ציון').

"ואין צור כאלהינו"- " אין חזק כאלהינו, שהופך הטבעים כרצונו,כי הייתי עקרה ולא היה בטבעי ללדת" (רד"ק על הפסוק). 

4. כאשר ה' עושה משפט,מובלטת רוממות ה' מול שפלות האדם. 

5.אמירת קדושה ע"י המלאכים בטקס הכתרתו של הנביא ישעיהו.

6.על פסוק זה מיוסדת תפילת הקדיש-"יתגדל ויתקדש שמיה רבא".( ראה נספח ב' על קדיש) הנביא יחזקאל מנבא על מלחמת גוג ומגוג,העתידה להתחולל באחרית הימים,שתהיה הרסנית ביותר ותסתיים בגאולה שלמה.מימי קדם ועד לזמננו ניסו ליחס נבואה זאת למלחמות שארעו ולחשב את את 'הקץ' (הגאולה השלמה), אך על "קץ הפלאות" נצטוה 'איש חמודות': "סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ... אשרי המחכה ויגיע" (דניאל יב. ד. יב.) . 

7."מיום היות ישראל אתה היית אלוהיו, ואתה קדושי, לא אלוה אחר"(אבן עזרא על הפסוק).

8."אתה קדוש ויושב לשמוע תהילות ישראל מימים קדמונים"(רש"י על הפסוק). אמנם ה' קדוש,מרומם ונעלה על הכל, אך אינו מתעלם מתהילות ישראל. 

 

 

תנ"ך - סוגי קדושה בזיקה לקדיש

קדושה בזיקה לזמן

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו

בראשית

ב

ג

1

זכור את יום השבת לקדשו

שמות

כ

ח

2

מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש

ויקרא

כג

ב

3

שמור את יום השבת לקדשו

דברים

ה

יב

2

השיר יהיה לכם כליל התקדש חג

ישעיה

ל

כט

4

וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי

ירמיה

יז

כב

 

ואת שבתותי קדשו  

יחזקאל

כ

כ

 

ולכל מועדי ה' המקדשים

עזרא

ג

ה

 

כי קדש היום לאדנינו ואל תעצבו

נחמיה

ח

י

3

 

 

 


נה. הלכות ברכות השחר - קדיש

מקורות

 

פרשנות על התנ"ך

1. מושג הקדושה מופיע לראשונה בתורה בזיקה לזמן- "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו"(בראשית ב. ג.). "וביום זה תתחדש בגופות - דמות כח בתולדות ובנשמות- כח ההכרה והשכל" (רבי אברהם אבן עזרא,ראב"ע על הפסוק). הזמן לא נועד לבילוי (ואין בילוי אלא שחיקה) אלא יש להקדישו לקדושה - למצות ולמעשים טובים.              

2."זכור ושמור בדבור אחד נאמרו"(רש"י על הפסוק  לפי מכילתא על ספר שמות בקטע 'בחודש' פרק ז.).

 "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת" (רש"י, שמות כ.ח. )."שתהא השביתה בענינו בעבור שהוא יום קדוש. להפנות בו מעסקי המחשבה והבלי הזמנים".(רמב"ן, שמות כ.ח.).

"ויברך ויקדש"(רש"י). "שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו"(בימים אחרים)  (ראב"ע). "ברכת היום וקידושו ישוב על השומרים (שומרי שבת) שיהיו מבורכים קדושים" (רבי סעדיה גאון, כמצוטט בפרושי הרמב"ן וראב"ע על הפסוק). 

3."מקראי קודש" - "שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו.כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיה בתפילה והלל לאל ...ולעשות אותו יום משתה כמו שנאמר ... (ראה נחמיה ח.י.) (רמב"ן) .  

4."לילה המקודש לחג טעון הלל" (מסכת פסחים צה.ב.) "השיר יהיה לכם" - "ביום שתגאלו מן הגלות" (רש"י במסכת פסחים הנ"ל) "כליל התקדש חג" - " בליל הפסח תבוא לכם שמחה זו" (רש"י על הפסוק) .    

 

תנ"ך - סוגי קדושה בזיקה לקדיש

קדושה בזיקה למקום

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא

שמות

ג

ה

1

הגבל את ההר וקדשתו

שמות

יט

כג

1

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

שמות

כה

ח

2

ונקדש בכבדי  וקדשתי את אהל מועד

שמות

כט

מג.מד

3

אני ה' אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלים קדש

יואל

ד

יז

 

ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש

עובדיה

א

יז

 

ומפיל תחינתי לפני ה' אלהי על  הר קדש

דניאל

ט

כ

 

 

פרשנות על התנ"ך

1."כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה"(רמב"ן על ג.ה.)

2.  "נקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש" (ראב"ע על הפסוק).

3.  "האהל יהיה נקדש בכבודי ... כי כבודי יקדשם" (ראב"ע על הפסוק). 

 


נה. הלכות ברכות השחר - קדיש

מקורות

תנ"ך - שונות

א.ונקדשתי בתוך בני ישראל (1) (ויקרא כב.)

יא.יב.חטא ישראל (2) (יהושע ז.יא.)

       בנים אתם לה' אלהיכם (3) (דברים יד. א.)

   פרשנות על התנ"ך

1. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (מסכתות: ברכות כא.ב. מגילה כג.ב.)

2. ישראל - אף על פי שחטא ישראל הוא (מסכת סנהדרין מד.א.)

3.גם בזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים (והנכם עברינים) אתם קרויים בנים - שיטת רבי מאיר.(מסכת קדושין לו.א.)    

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי כא. ב.  מה.א. (משנה) מח. א. תוספות בקטע "ולית הלכתא" מט.ב. (משנה)  ירושלמי ז:ב.ג. (משניות)  מגילה כג. ב. סופרים י.ז.

ב. ג.מגילה ירושלמי ד. ד.

ד.ברכות:בבלי מז.ב. רש"י ותוספות בקטע "קטן פורח"  מח. א. תוספות בקטע "ולית הלכתא" ירושלמי ז.ב.  גיטין נט.א.  ערכין ג.א.  נידה מו.א.  סופרים טז.יב.

ה.ט.יבמות פ.א. צז.א. בבא בתרא קנה. ב. נידה מז. ב. (משנה)  הגה: ברכות ירושלמי ז.ב.

ו.ברכות בבלי מז.ב.

ח.תרומות: בבלי פרק א. משנה ב. ירושלמי א.א.  חגיגה: בבלי ב.ב. ירושלמי א.א. 

יבמות ירושלמי יב.ד.

י.בבא מציעא: בבלי קב. א.ב. (משנה)  ירושלמי ח.ח. (משנה)  בבא בתרא קה.א.  ערכין לא. ב.

יא.יב. מועד קטן טו.א. טז.א. בבא מציעא נט.ב. סנהדרין כז.א. מד.א.

יג.טז.יז. עירובין צב.ב. רש"י בקטעים "יוצאין" "אין יוצאין"  תוספות בקטע "תשעה".  פסחים פה.ב. תוספות בקטע "וכן"  ראש השנה כז.ב. תוספות בקטע "ושמע"  סוטה לח.ב. תוספות בקטע "מחיצה".

יד.פסחים פה.ב. פו.א.

 טו.ברכות ירושלמי ז.ה.

יט.סוטה  לח.ב. תוספות בקטע "מחיצה מאי"

כ.פסחים פה.ב. תוספות בקטע "וכן" ראש השנה כז.ב. תוספות בקטע "ושמע" סוטה לח.ב. תוספות בקטע "מחיצה". 

רמב"ם- הלכות 

א.ב.ג. תפילה ח:ה.ו.

ד. תפילה ח.ד.  ברכות ה.ז.

ה.ט. אישות ב: י.יא.

ח. זרעים- תרומות ד.ד.  קרבנות - חגיגה ב.א.

י. שמיטה ויובל יב.ו.

יג. קרבנות - קרבן פסח ט.א.

יד. תפילה - נשיאות כפים טו.ח.

יא.יב. מדע - תלמוד תורה ז.ד.

יג. - כ. תפילה ח.ז.  קרבנות- קרבן פסח ט.א.  מחוסרי כפרה ד.ב.  בית הבחירה ו.ט.

הלכות ברכות השחר - קדיש

 

נו. דין עניית הקדיש על ידי הקהל

 (ובו ה' סעיפים)

א. יש לכוין בעניית הקדיש.

 

            הגה:

            ולא יפסיק בין "יהא שמיה רבא מברך".

 

ולענות אותו בקול רם. ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש.

 

הגה:

ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה. ומי שבא לבית הכנסת ושומע הקהל עונים קדיש - עונה עמהם אף על פי שלא שמע שליח ציבור שאמר "יתגדל" כו'. וגם השליח ציבור צריך לומר "יהא שמיה". וכשמתחיל "יתגדל" יש לומר:"ועתה יגדל נא כח" (במדבר יד.יז.) וגו'. "זכר רחמיך" (תהילים כה.ו.) וגומ'.

 

ב. כששליח ציבור אומר "יתברך" כל העם עונים אמן. וכן כשאומר "בריך הוא" . וכן כשאומר "ואמרו אמן".

 

הגה:   

ולא נהגו לומר אמן אחר "יתברך",ולא אחר "בריך הוא". ולא יפסיק בין "בריך הוא" ל-"עילא מכל ברכתא" כו'.

 

ג. העונים עד "לעלם עלמייא" בלבד טועים הם, כי אסור להפריד בין "עלמייא" ל"יתברך".

 

ד. כשאומר החזן "יתגדל" כורע. וכן ב -"יהא שמיה רבא". וכן ב -"יתברך".וכן ב -"בריך הוא". וכן ב - אמן.

 

ה. לאחר שסיים הקדיש פוסע שלוש פסיעות. ואחר כך אומר "עושה שלום" וכו'.

 

נו. הלכות ברכות השחר

מקורות

 

תלמוד בבלי

א.ברכות ג.א. תוספות בקטע "ועונין"  שבת קיט.ב. רש"י בקטע "בכל כחו"  תוספות בקטע "כל העונה"  סוטה מט.א.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א. ט.א.

סדר תפילות כל השנה -נוסח הקדיש. 

 


הלכות ברכות השחר

 

נז. דין ברכו וענייתו

(ובו ב' סעיפים)

 

א. אומר שליח ציבור: "ברכו את ה' המבורך". ועונים אחריו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וחוזר שליח ציבור ואומר: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

 

הגה:

ונהגו שהשליח ציבור מאריך ב-"ברכו" והקהל אומרים: "יתברך וישתבח" כו' בעוד שמאריך ב-"ברכו".

 

ב. מקום שנהגו לצעוק על חבריהם בין קדיש ו -"ברכו' ל-"יוצר אור" או לדבר בצרכי רבים - טועים הם.

 

הגה:

ועיין לעיל סוף סימן נ"ד.


נז.הלכות ברכות השחר

מקורות

 

תנ"ך - 'ברוך השם', המרומם על כל ברכה ותהילה

דבר ה' בפסוק

האומר

ספר

פרק

פסוק

ברוך ה' אלהי שם

נח

בראשית

ט

כו

ברוך ה' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו

אליעזר עבד

אברהם

בראשית

כד

כז

ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה

יתרו

שמות

יח

י

ברוך ה' אלהי ישראל

דוד המלך

שמואל א

כה

לב

ברוך ה' אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל

דוד המלך

שמואל א

כה

לט

ברוך ה' אלהיך

אחימעץ

מאנשי דוד

שמואל ב

יח

כח

ברוך ה' אלהי ישראל

דוד המלך

מלכים א

א

מח

ברוך ה' היום אשר נתן לדוד בן חכם

חירם מלך צור

מלכים א

ה

כא

ברוך ה' אלהי ישראל

שלמה המלך

מלכים א

ח

טו

ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל

שלמה המלך

מלכים א

ח

נו

ברוך כבוד ה' ממקומו

מלאכים

יחזקאל

ג

יב

ברוך ה' כי שמע קול תחנוני

 

תהילים

כח

ו

ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור

 

תהילים

לא

כב

ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם

 

תהילים

מא

יד

ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי

 

תהילים

סו

כ

ברוך אדני יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה

 

תהילים

סח

כ

ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו

שלמה המלך

תהילים

עב

יח

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

איתן האזרחי

תהילים

פט

נג

ברוך ה'  אלהי ישראל מן העולם ועד העולם

 

תהילים

קו

מח

ברוך אתה ה' למדני חקיך

 

תהילים

קיט

יב

 


 

נז.הלכות ברכות השחר

מקורות

תנ"ך - 'ברוך השם', המרומם על כל ברכה ותהילה

דבר ה' בפסוק

האומר

ספר

פרק

פסוק

ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם

 

תהילים

קכד

ו

ברוך ה'  מציון שכן

ירושלם הללויה

 

תהילים

קלה

כא

לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה

דוד המלך

תהילים

קמד

א

ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל

חברות של נעמי

רות

ד

יד

ברוך ה' אלהי אבותינו

עזרא הסופר

עזרא

ז

כז

ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העלם

אסף ואחיו

דברי הימים א

טז

לו

ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד

ברוך אתה ה'

דוד המלך

דברי הימים א

כט

י

ויאמר חורם ברוך ה' אלהי ישראל

חירם מלך צור

דברי הימים ב

ב

יא

ברוך ה' אלהי ישראל

 

שלמה המלך

דברי הימים ב

ו

ד

יהי ה' אלהיך ברוך

 

מלכת שבא

דברי הימים ב

ט

ח

 

ברכות ותהילות    

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו

תהילים

כד

ה

ברכו את ה' אלהיכם ..

ומרומם על כל ברכה ותהלה

נחמיה

ט

ה

במקהלות ברכו אלהים

תהילים

סח

כז

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.ברכות: בבלי מט.ב. (משנה) תוספות בקטע "אמר רבי עקיבא". נ.א.  ירושלמי ז. ג. (משנה)  

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א. ט. א. יב.ה.

 

 





קריאת שמע


"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט. א.). בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול? כאברהם - שיצא ממנו ישמעאל- ואבי יצחק  שיצא ממנו עשיו ?! אמרו לו בניו:" שמע ישראל! ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו. ד.) אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

(מסכת פסחים נו. א.  בראשית רבא: פרקים -צו, צח, צט.  מדרש תנחומא פרשיות וירא, ויחי  מדרש שוחר טוב על תהילים פרק לא.  ילקוט שמעוני על פרשת ויחי).

 

"ענה יעקב אבינו ואמר: יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין".

 (תרגום ירושלמי לבראשית מט.א.).

 

"אין דבר גדול כקבלת מלכות שמים". (מרן רבי יוסף קארו 'בית יוסף' על ה -'טור' הלכות קריאת שמע סימן סו ) .       

 

באורים

קץ הימין - עת הגאולה השלמה. (דניאל יב. יג).

במטתי פסול - פסול ביוצאי חלצי.

"שמע ישראל - לאביהם היו אומרים כך" (רש"י , פסחים נו.א.).

 


 

 

הקבלה בין שמע ישראל לבין עשרת הדברות

שמע ישראל

עשרת הדברות

הסברים

שמע ישראל ה' אלהינו

אני ה'

 

ה' אחד

לא יהיה לך

 

ואהבת את ה' אלהיך

לא תשא

האוהב את המלך(הקב"ה) לא ישבע בשמו לשקר *

למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי

זכור את

השבת שקולה כנגד כל מצות התורה *בשבת ניתנה תורה לישראל (מסכת שבת פו. א.)

למען ירבו ימיכם

כבד את

 

ואבדתם מהרה

לא תרצח

סופו של רוצח להרצח*

"על דאטפת עטפוך וסוף מטפיך יטופון"

(מסכת אבות פרק ב. משנה ו.)

על שהטבעת טיבעו אותך, וסופם של מטבעך להיטבע ( מסכת אבופ

ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

לא תנאף

הלב והעין הם שני סרסורי החטא*

ואספת דגנך

לא תגנוב

"דגנך" ולא דגנו של חברך*

אני ה' אלהיכם

לא תענה

אם העדת עדות שקר, כאילו העדת שלא ברא הקב"ה שמים וארץ*    

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך

לא תחמוד

"ביתך " ולא בית חברך *

 

מקור:

 * מסכת ברכות ירושלמי פרק א. הלכה ה.

 

 


 

 

עדות

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

 

שאו מרום עיניכם

 

 

 

למי?

שדי מלך עולם

 

 

 

קבל עליך

עול מלכות שמים

 

 

מקור: אורח חיים סימן ס"א. 'כף החיים'. 

 


הלכות קריאת שמע

מפתח ההלכות

נח. הלכות קריאת שמע וברכותיה.

נט. דין ברכה הראשונה מ'יוצר'.

ס. דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה.

סא. דין במה צריך לדקדק ולכוון בקריאת שמע.

סב. מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו.

סג. לישב בשעת קריאת שמע ושלא ישן.

סד. דין הטועה בקריאת שמע.

סה. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע.

סו. באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק.

סז. דין ספק אם קרא קריאת שמע.

סח. שלא להפסיק בפיוטים.

סט. דין פורס על שמע.

ע. מי הם הפטורים מקריאת שמע.

עא. אבל והוסקים במת פטורין מקריאת שמע.

עב. דין נושאי המיטה והמנחמים והמלוים.

עג. הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג.

עד. שלא לברך כשאיבריו רואים את הערוה.

עה. להזהר מגילוי שיער.וקול אשה בשעת קריאת שמע.

      וכן שלא לקרותה כנגד הערוה.

עו. להזהר מצואה בשעת קריאת שמע.

עז.שלא לקרות כנגד מי רגלים.

עח. מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה.

עט. מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה.  

פ. מי שאינו יכול להשמר מהפיח.   

פא. דין צואת קטן.   

פב. דין צואה יבשה. 

פג. דין בית הכסא בקריאת שמע.

פד.אם מותר לקרות במרחץ.

פה. באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע.

פו.שצריך להרחיק מן מים סרוחים.

פז.כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי.    

פח. בעל קרי מותר בקריאת שמע.

 


   

הלכות קריאת שמע

 

נח. הלכות קריאת שמע וברכותיה

(ובו ז' סעיפים)

 

א. זמן קריאת שמע של שחרית - משיראה את חבירו, הרגיל עמו קצת, בריחוק ארבע אמות ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף שלוש שעות, שהוא רביע היום. ומצותה מן המובחר לקרותה כותיקין, שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה. ויסמוך לה התפילה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד.

 

הגה:

שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ.

 

ב. אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל.

 

ג. מי שהוא אנוס - כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה וליסטים - שלא יוכל לעמוד ולא לכוין  אפילו פרשה ראשונה ואפילו עד "על לבבך", או שבני השיירא הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל - יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר. דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן בה "ובקומך". וגם שפיר מיקרי "יוצר אור". אבל אם אינו  מקום גדודי חיה וליסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך - אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר - אינו קורא עד שיגיע זמנה.  

 

ד. אם קראה משעלה עמוד השחר, אף על פי שלא היה אנוס, יצא בדיעבד.

 

הגה:

ואם קראה בלי ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות. ועיין לקמן סימן ס.

 

ה. אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד השחר - כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית. ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך - מקום גדודי חיה וליסטים - לא יקרא אז קריאת שמע פעם שניה לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותו יום.

 

באורים

א. ד' (ארבע) אמות -נקבע בהלכה כמרחק מינימלי כ- 1.9מטר (אשכנז- כ- 2.3 מטר.)

שעה - שעה זמנית. משך הזמן מעלות השחר עד צאת הכוכבים מחולק לשנים עשר חלקים. כל חלק נקרא שעה זמנית. אורך שעה זמנית אינו זהה בקיץ ובחורף, בניגוד לשעה המקובלת בימינו שהינה יחידת זמן קצובה.

ותיקין- "אנשים ענווים ומחבבים מצוה". "המקדימין למצוות ומחזרים לעשות דבר בזמנו".(רש"י, מסכת ברכות ט.ב.)

הנץ החמה-  זריחת השמש (מסכת תענית פרק ג. משנה ט.).הנץ -נצץ, הבריק,הזהיר. "ונצצים כעין נחשת קלל"(יחזקאל א. ז.).

ג.'שפיר קרינן'- הרי זה בגדר תקין.

 


 

נח.הלכות קריאת שמע

 

ו. אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה השלישית - אם עברה שעה שלישית ולא קראה - קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית, שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקוראה בזמנה. ואם עברה שעה רביעית ולא קראה -קוראה בלא ברכותיה כל היום.

 

ז. אם לא קרא קריאת שמע ביום - יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית. וכן אם לא קרא קריאת שמע ערבית - יש לה תשלומין ביום. ויש חולקים.

 

באורים

ז. יש לה תשלומין - "אין הכוונה שיצא בזה ידי קריאת שמע, מאחר שכבר עבר זמנה ואינו אלא כקורא בתורה. רק שלכתחילה יש להשלימה כמו תפילה."('משנה ברורה').

 

 נח. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

א.שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. (1) (תהילים קיט.קסד.)

יראוך עם שמש. (2) (תהילים עב. ה.)

ז. מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות.(3) (קהלת א.טו.)  

 

פרשנות על התנ"ך

1. בשחר מברך שתיים (שתי ברכות)  לפניה (לפני קריאת שמע) ואחת לאחריה, ובערב מברך שתיים לפניה ושתים לאחרי. פסוק זה הינו האסמכתא לשבע הברכות הללו. (מסכת ברכות ירושלמי א.ה. משנה וגמרא)   

2.ותיקין (אנשים ענוים ומחבבים את המצות - רש"י)  היו גומרין אותה (קריאת שמע) עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה.

3.זה שביטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית. (מסכת ברכות כו.א.) 

 

תלמוד- בבלי וירושלמי

א. ב.ברכות: בבלי ג:א.ב. ד.ב. ט. ב.(משנה) תוספות בקטעים "אחרים" "לקריאת שמע" "כל" י.ב. כה.ב. כו.א. כט.ב. ברכות: ירושלמי  א.ב. (משנה)  א.ה. ד.א.   שבת ירושלמי א.ב.  יומא לז.ב. תוספות בקטע "אמר" אביי"    

ג. ד.ה.ברכות: בבלי ח.ב. תוספות בקטע "לא"  ט.א. תוספות בקטע "לעולם" ט.ב. ל.א. 

           ירושלמי א.א.

ו.ברכות: בבלי ט. ב. (משנה)  י.ב.   ירושלמי א.ב. (משנה).

ז.ברכות כו.א. חגיגה ט.ב.

 

רמב"ם- הלכות

א. ב. קריאת שמע א. יא.  תפילה ג.א. ז.יז.

ג.ד.ה. קריאת שמע א: י. יב.

ו. קריאת שמע א. יג.


הלכות קריאת שמע

     

נט. דין ברכה ראשונה מ'יוצר'

       (ובו ה' סעיפים)

 

א. "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך". תיקנו להזכיר מידת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.

 

ב. אם טעה ואמר "אשר בדברו מעריב ערבים" ונזכר מיד ואמר "יוצר אור" וגם סיים "יוצר המאורות" -יצא. אבל אם אמר "בדברו מעריב ערבים" ולא אמר "יוצר אור" או לא סיים "יוצר המאורות" - לא יצא. ואם אמר "יוצר אור ובורא ובורא חושך ,אשר בדברו מעריב ערבים " וגם סיים "מעריב ערבים" -לא יצא.

 

הגה:

והוא הדין אם לא אמר תחילה רק "יוצר אור", אם סיים "מעריב ערבים" -לא יצא.

 

אבל אם סיים "יוצר המאורות ",כיון שפתח "יוצר אור " -יצא, אף על פי שהפסיק ב"מעריב ערבים".

 

ג. יש אומרים שקדושה שב'יוצר' יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים. ויש אומרים שהיחיד מדלגה ואינה נאמרת אלא בציבור. ויש לחוש לדבריהם וליזהר שהיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה.

 

הגה:

וכבר פשט המנהג כסברא הראשונה והיחיד אומר אותה.וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה בקול רם.

 

ד. ברכת 'יוצר' וערבית אומר עם השליח ציבור בנחת.

 

הגה:

וימהר לסיים קודם שיסיים השליח ציבור. ויענה אמן אחר שליח ציבור. ומיהו אם לא אמרה רק שמעה משליח ציבור- יצא,דבברכות אלו השליח ציבור מוציא היחיד אף על פי שהוא בקי. מיהו אין השליח ציבור מוציא היחיד בפחות מעשרה.

 

ולא יענה אמן אחר סיום "הבוחר בעמו ישראל באהבה" משום דהוי הפסק. 

        הגה:ועיין לקמן סימן ס"א.   

 


נט.הלכות קריאת שמע

 

ה. אם טעה בברכת 'יוצר', בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו - אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק.

 

הגה:

דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך. ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל בראש.

 

 

באורים

א.אפיקורוס - עיין בבאור לסעיף נג.

ב. יצא - יצא ידי חובה, קיים את המצוה.

ג. קדושה שביוצר - "קדוש ,קדוש ,קדוש ה' צבאות " לפני ברכת 'אהבת עולם'.

ד. מיהו- אבל. דהוי-  מהווה.

ה.טעה- "שליח ציבור שטעה ואינו יודע לחזור למקומו- יעמוד אחר תחתיו."  (להלן סימן קכו. ב.).

 


 

נט. הלכות קריאת שמע

מקורות

 תנ"ך

סעיף

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

א

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור

בראשית

א

ג

 

ולכל בני ישראל היה אור במושבתם:

שמות

י

כג

 

יוצר אור וברא חשך עושה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלו  (1)

ישעיה

מה

ז

 

זרח בחשך אור לישרים

תהילים

קיב

ד

 

לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא

תהילים

כז

א

ב

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים

בראשית

א

יד

ג

קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו

ישעיה

ו

ג

ד

ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים

שמות

יט

ה

 

כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים

דברים

יד

ב

 

קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח (2)

ישעיה

ס

א

 

והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (3)

ישעיה

ס

ג

 

אהבתי אתכם אמר ה'

מלאכי

א

ב

 

פרשנות על התנ"ך

1.אין לשנות את דבר ה' בפסוק. ולמה אנו אומרים בתפילה "ובורא את הכל" כאשר בפסוק במקורו נכתב  "ובורא רע"? וזאת כדי לומר בלשון מעולה ("לישנא מעליא")

ויש להמנע מהזכרת הרע. (מסכת ברכות יא.ב.).     

2.ולכן נכללו בברכה הפסקות: "לעושה אורים גדולים"  "אור חדש בציון תכין"

 ('בית יוסף' על סימן נט.  ב 'טור')   

3."אור חדש על ציון תאיר" (נוסח אשכנזים) - "אור שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית - לא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. ועל אור זה" ניבא הנביא ישעיה".  ( ''בית יוסף' על 'טור' סימן נט.)     


 

נט. הלכות קריאת שמע

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות יא. ב.  יב.א.  סנהדרין לט.א. רש"י בקטע "מי שברא הרים"  חולין פז.א.

ב. ה.ברכות לד.א. (משנה) תוספות בקטע "מהיכן"   ירושלמי ה.ג.(משנה וגמרא)

ג. מגילה: בבלי כג.ב.(משנה)  ירושלמי ד.ד. (משנה)    סופרים י.ז.  טז.יב.

ד.ברכות: בבלי יג.ב. מה.ב.   ירושלמי  ב.ד. ה.ד.

 

רמב"ם- הלכות

א.קריאת שמע א. ו.

ב. קריאת שמע א. ח.

ג. תפילה ז.יז.

ד. ברכות א.יז.

 

 


 

                   הלכות קריאת שמע                         

 

ס. דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה 

                 ( ובו ה' סעיפים)                           

 

א. ברכה שניה 'אהבת עולם'.

 

הגה:

ויש אומרים 'אהבה רבה'. וכן נוהגין בכל אשכנז.

 

ואינה פותחת ב'ברוך' מפני שהיא סמוכה לברכת 'יוצר אור'.

 

ואם היא פוטרת ברכת התורה, עיין לעיל סימן מז. 

 

ב. קרא קריאת שמע בלא ברכות - יצא ידי חובת קריאת שמע, וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע. ונראה לי שטוב לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות. 

 

ג. סדר הברכות אינו מעכב. שאם הקדים שניה לראשונה יצא ידי חובת הברכות.

 

ד. יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה. ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה. וכן הלכה.

 

ה. הקורא את 'שמע' ולא כיוון לבו בפסוק ראשון - שהוא "שמע ישראל" - לא יצא ידי חובתו. והשאר - אם לא כיוון לבו, אפילו היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע- יצא, והוא שכיוון לבו בפסוק ראשון.

 

הרחבה והעמקה

ד.כוונה - עיין סימן ה.

ב. "ברכות קריאת שמע אינן דומות לשאר ברכות המצות, שהרי אין מברכין: אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרות שמע". אלא ברכות בפני עצמן הן ותקנו לברך אותם קודם קריאת שמע". ('משנה ברורה').

 


ס.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

א.כה אמר ה': זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (1) ( ירמיה ב. ב.).  

מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד (2) ( ירמיהו לא. ב.).      

כי נער ישראל ואהבהו (הושע יא. א.)

צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה (תהילים קיט.קמ.) .

 

פרשנות על התנ"ך

1.זוכר אני לכם טובת ימי קדם. אהבת אבותיכם שהיו נאמנים בדברי.(לפי תרגום יונתן בן עוזיאל)

אף על פי שאיני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים, לא אעשה אותך כלה (כליון) וגם אעניש המריעים לך. 'כלולותיך' - כלה, כי כנסת ישראל נדמית לכלה ביום מתן תורה והקב"ה נדמה לחתן. (רד"ק על הפסוק )

2.לא היתה אהבתי אליך לפי שעה אלא להיות האהבה לעולם... ונראתי לך בכבודי על הר סיני (רד"ק על הפסוק)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי יא.א.(משנה) יא.ב. רש"י ותוספות בקטע "שכבר נפטר באהבה רבה" תוספות בקטע "ורבנן אמרי"  יב. א. מו.א.  ירושלמי א.ה.(משנה וגמרא)  פסחים קד.ב.

ב.ג.ברכות: בבלי י.ב.  ירושלמי  א.ה. ב.א.

ד.ברכות יג.א.  עירובין צה.ב. פסחים קיד.ב. תוספות בקטע "זאת אומרת"  קטו. א. תוספות בקטע "מתקיף" ראש השנה: בבלי כז.ב (משנה) כח. ב. כט.א  ירושלמי ג.ז.(משנה) חולין לא:א. ב. תוספות בקטע "וכי תימא".

ה. ברכות: בבלי  יג.א.(משנה) יג.ב.  ירושלמי ב.א.(משנה) 

 

רמבם- הלכות 

א.קריאת שמע א.ו.

ג. קריאת שמע א.ח.

ד. תפילה: א.י. ד.טז. ה.ב. ה.ט.  ברכות ה.יג.  שבת א.ה. שביתת יום טוב ו.כד.  חמץ ומצה ו.ג.  שופר ב.ד. שחיטה ב.:כא. כב. שבועות ב.:י.יא.  נדרים ד.ב. מעשה הקרבנות יט.א. עבודת יום הכיפורים ב.ז.  קרבנות חגיגה ג.ו.  מקואות יא.יב.

ה. קריאת שמע ב.א.

 


 

הלכות קריאת שמע

 

סא. דין במה צריך לדקדק ולכוון בקריאת שמע

(ובו כ"ו סעיפים)

 

א. יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה, ביראה, ברתת וזיע.

 

ב. "אשר אנכי מצוך היום" היינו לומר: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו.

 

ג. בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות, וכדי להשלים רמ"ח- כנגד איבריו של אדם- מסיים שליח ציבור "ה' אלהיכם אמת" וחוזר ואומר בקול רם "ה' אלהיכם אמת".

 

הגה:

ובזה כל אדם יוצא, הואיל ושומעין מפיו של שליח ציבור שלוש תיבות אלו. ואם היחיד רוצה גם כן לאמרם עם השליח ציבור, אין איסור בדבר.

 

ואם הוא קורא ביחיד - יכוין בחמש עשרה ווי"ן שב - "אמת ויציב" שעולים תשעים, והם כנגד שלוש שמות ההויה, שכל שם עולה עשרים וששה וארבע אותיותיו הם שלושים.

 

הגה:

ויש עוד טעם אחר בדבר. דחמש עשרה ווי"ן עולין תשעים, והקריאה נחשבת אחד, הרי תשעים ואחד כמנין אמן והוא כמנין 'השם' בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר 'ה'  אדנ"י אמת'. ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: "אל מלך נאמן" "שמע" וגו', כי שלוש תיבות אלו משלימים המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר "ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה". וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הציבור לא יאמר "אל מלך נאמן", רק יאמר אמן אחר השליח ציבור כשמסיים הברכה. וכן נוהגין ונכון הוא.

 

ד. נוהגים לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה.

 

ה. נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין.

 

ו. צריך להאריך בח"ית של "אחד" כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ, שלזה רומז חטוטרת שבאמצע גג הח"ית. ויאריך בדלי"ת של "אחד" שיעור שיחשוב שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם. ולא יאריך יותר מכשיעור זה. ויש נוהגים להטות הראש, כפי המחשבה, מעלה ומטה ולארבע רוחות.

 

באורים

א. כוונה - ראה סימן ה'.

ג. רמ"ה- 245   רמ"ח- 248. יוצא- ידי חובת קריאת שמע.  והוי כאילו- הרי זה כאילו.

ו. באותיות הכתובות  בספר התורה יש מעל האות ח חטוטרת- בליטה.


                              

 סא.הלכות קריאת שמע

 

ז. ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש.

 

ח. לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף.

 

ט. אסור לומר "שמע" שני פעמים, בין שכופל התיבה- שאומר "שמע" "שמע" - בין שכופל הפסוק הראשון.

 

י. כשקורא קריאת שמע על מיטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה. ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון.

 

הגה:

שני פעמים.

 

יא. האומרים באשמורות בסליחות וביום הכיפורים בתפילת נעילה שני פעמים פסוק "שמע ישראל" יש ללמדם שלא יאמרו.

 

יב. "ה' הוא האלוהים" שאומרים אותו ביום הכיפורים בתפילת נעילה שבע פעמים מנהג כשר הוא.

 

הגה:

יש אומרים: שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה שני פעמים אמן.

 

יג. אחר פסוק ראשון צריך לומר:"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בחשאי.

 

יד. צריך להפסיק מעט בין "לעולם ועד" ל -"ואהבת" כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות.

 

הגה:

ויש להפסיק בפסוק ראשון בין 'ישראל' ל-ה' ובין 'אלהינו' ל-ה' השני. כדי שיהא נשמע: "שמע ישראל" כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד. ויש להפסיק מעט בין "אחד" ל-"ברוך", כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון.

 

טו. צריך להפסיק בין "היום" ל-"על לבבך" ובין "היום" ל- "לאהבה", שלא יהא נראה היום ולא למחר.

 

טז. צריך להפסיק בין "נשבע" ל- "ה", כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א.

 

באורים

יא. באשמורות- אשמורה - חלק של היממה או של הלילה. "ויהי באשמרת הבקר"(שמות יד. כד.). "ראש האשמרת התיכונה"( שופטים ז. יט.). קדמו עיני אשמרת" (תהלים קיט. קמח.). "ד' אשמרת ביום ו-ד' אשמרת בלילה" (מסכת ברכות ירושלמי, ב. ד.)


                           

סא. הלכות קריאת שמע

 

יז. צריך להתיז זיי"ן של "תזכרו", דלא לישתמע תשקרו או תשכרו, והוי "כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס". וכן צריך להתיז זיי"ן של "וזכרתם".

 

יח. ידגיש יו"ד של "שמע ישראל" שלא תבלע ושלא תראה אל"ף, וכן יו"ד ד'- "והיו" דלא לישתמע 'והא"ו'.

 

יט. צריך ליתן ריוח בין "וחרה'" ל -"אף" דלא לשתמע 'וחרף'.

 

כ. צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה, כגון: "בכל לבבך", "על לבבכם", "בכל לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". 

 

כא. צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם, כגון "ולמדתם אותם", "וקשרתם אותם", "ושמתם את", "וראיתם אותם" "וזכרתם את", "ועשיתם את", שלא יהא נראה כקורא 'מותם', 'מת'.

 

כב. אף בפסוקי דזימרה ובתפילה צריך לדקדק בכך.

 

הגה:

והוא הדין הקורא בתורה, בנביאים ובכתובים.יש ליזהר.

 

כג. צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח.

 

כד. צריך לקרות קריאת שמע בטעמיה, כמו שהם בתורה.

 

הגה:

אבל לא נהגו כן במדינות אלו. ומכל מקום המדקדקים מחמירים בכך.

 

כה. כשיאמר: "וקשרתם לאות על ידך" ימשמש בתפילין של יד, וכשיאמר: "והיו לטטפת בין עיניך" ימשמש בשל ראש, וכשיאמר :"וראיתם אתו" ימשמש בשתי ציציות שלפניו.(ועיין לעיל סימן כד. סעיף ה.).

 

 

כו. יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם ויש נוהגים לקרותו בלחש.

 

הגה:

ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם.וכן נוהגין.

 

 

 

 


סא. הלכות קריאת שמע

באורים

יז. להתיז - לבטא היטב. 'דלא לישמתע'- שלא ישתמע. 

אם יבטא 'תשכרו' ישתמע שמצפה לקבל שכר תמורת קריאת שמע, והרי בקיום מצוות נקבע כלל:"אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס."  אך השכר מובטח -"ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא" (פרקי אבות פרק א. משנה ג.ופרק ב.משנה טז.,בהתאמה). 'הרב' ו-'בעל מלאכתך-' כינויים לקדוש ברוך ואנו עבדיו.

יט. וחרה אף- חרון אף ,כעס.          כד. במדינות אלו-נכתב במזרח אירופה.

 

הרחבה והעמקה

ג.“פתח רבי יהודה: 'רפאות תהי לשרך (לבשרך) ושקוי לעצמותיך"(משלי ג. ח.) -התורה היא רפואה לגוף  ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רבי נהורא ,אמר רבי נחמיה: בקריאת שמע יש רמ"ח(248) תיבות (מילים) כנגד אבריו של אדם.והקורא קריאת שמע כתיקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו"('מדרש הנעלם' - כפי המובא ב- 'בית יוסף' בטור  אורח חיים סימן סא.) .

 

בפועל יש בקריאת שמע    245 מילים

אופן ההשלמה            ל 248- מילים :

 

בתפילת הציבור

שליח הציבור חוזר על שלוש המילים :'ה' אלהיכם אמת' שבסיום קריאת שמע.קהל המתפללים ישמעו בכוונה ,ובכך ישלימו את שלוש המילים החסרות.

נקבע כלל בהלכה : 'שומע כעונה' (תלמוד : בבלי -מסכת סוכה לח. ב.  ירושלמי מסכת מגילה פרק ד. הלכה א.)

 

בתפילת היחיד

כשאין שליח ציבור: החזרה על שלוש המילים-"ה' אלהיכם אמת"-התחליף הינו בחישוב גימטריא, כדלהלן:

כל אחת משלוש המילים הנ"ל רומזת לשמו של הקדוש ברוך הוא -שאסור לבטאו ככתיבתו - שם  הו"יה (האותיות באלפא ביתא : העשירית ,החמישית, הששית והחמישית ).

 

מספר האותיות בשם הו"יה                                                                                  4

שווים המספרי של אותיות שם הו"יה                                                                   26

                                                                                                                    30

 

מכפלת שלוש המילים(ה' אלהיכם אמת)                                                     (30X3) 90

 

בקטע 'אמת ויציב' - הנאמר לאחר קריאת שמע - נכללת 15 פעם האות ו'(6)      (15X6)   90        

אמן - (גימטריא50,40,1-) 15 פעם ו'  ועצם קריאת שמע הינם בגימטריא                        91                                               

המתפלל ביחידות יגביר כוונתו כשהוא מבטא את האות ו'. כך יושלם החסר.

על כוונה - ראה סימן ה' .

 

 כתיבת והגיית שם ה'

"זה שמי לעלם"( שמות ג. טו.). אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני - ביו"ד ה"י  (שם הו"יה)  ונקרא - באל"ף דל"ת " (מסכת קדושין עא. א.).

 


סא.הלכות קריאת שמע

מקורות

 

 תנ"ך

סעיף

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

א

ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד

בראשית

מו

כט

1

 

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך  ובכל נפשך

דברים

ו

ה

2

ב

הסכת ושמע ישראל

דברים

כז

ט

3

ו

וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד

דברים

ד

לט

 

 

ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו

ישעיה

ו

ג

 

יב

ויפלו על פניהם ויאמרו:

ה' הוא האלהים! ה' הוא האלהים!

מלכים א

יח

לט

4

 

ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול. ויענו כל העם:אמן אמן

נחמיה

ח

ו

5

 

ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאתיו

דברי הימים א

טז

כד

6

כב

שבחי ירושלם את ה' הללי אלהיך ציון

תהילים

קמז

יב

6

 

פרשנות על התנ"ך

1.יוסף נפל על צואר אביו ובכה, "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף... שהיה קורא את שמע" ( רש"י)

2. אפילו נוטל את נפשך ( ברכות סא.ב.)

3.ושמע - והתבונן  (ספורנו)

4. מעמד קדוש השם בהר הכרמל בראשות אליהו הנביא.

5.קריאה בתורה ברבים על ידי עזרא הסופר.

6.קטעים מפסוקי דזמרה. ראה ב'טור' סימן סא.


סא. הלכות קריאת שמע

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

ג.ברכות: בבלי  יג: א. ב. יד.ב. ירושלמי ב.א.   שבת קיט.ב. רש"י בקטע "אל מלך נאמן" ותוספות בקטע "אמר רבי חנינא"  סנהדרין קיא.א.

ד. שבת קיט.ב. רש"י בקטע "בכל כחו".

ה. ברכות יג.ב.

ו.ז.ח. ברכות: בבלי  יג.ב. רש"י בקטעים "ובדל"ת" "ובלבד שלא יחטוף"   ירושלמי ב.א.  

מנחות כט.ב. רש"י ותוספות בקטע "חטריה לגגיה דחית"

ט.יא. ברכות: בבלי לג.ב.(משנה וגמרא) רש"י בקטע "מילתא מילתא".  לד. א. תוספות בקטעים "אמר מודים מודים"  "אמר פסוקא פסוקא"   ירושלמי ה.ג.(משנה) סוכה נג.ב.  מגילה: בבלי כה.א. רש"י בקטע "כשתי רשויות"   ירושלמי ד. י.

י. ברכות  ירושלמי א. א.

יג.יד.טו. כד. פסחים: בבלי נו.א. רש"י ותוספות בקטע "לא היו מפסיקין"   ירושלמי ד.ט.

טז. ברכות ירושלמי ב.ד.

יז.- כא. ברכות טו.ב. רש"י ותוספות בקטע  "בין הדבקים".

כג. ברכות: בבלי טו.א. (משנה)  ירושלמי ב.ד.(משנה) טו.ב. רש"י ותוספות בקטע "בין הדבקים".

כה. מנחות לו.ב.

 

רמב"ם- הלכות קריאת שמע

ו.ז.ח. יד. - כא. כג. ב: ח.ט.

ו.ז.ח. ב.ח.ט.

ט. יא.ב. יא.

יג. א.ד.

ו.ז.ח. יד. - כא. כג. ב: ח.ט.

כה. הלכות תפילין ד. יד

 

 


 

הלכות קריאת שמע

 

סב. מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו

(ובו ה' סעיפים)

 

א. אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה, קראה ולא דקדק בהן יצא.

 

ב. יכול לקרותה בכל לשון. ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון, וידקדק בו כמו בלשון הקודש.

 

ג. צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו. ואם לא השמיע לאוזנו - יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו.

 

ד. אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו - יצא.

 

הגה:

ואף לכתחילה יעשה כן - אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס - יהרהר בלבו, ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת.

 

ה. צריך שליח ציבור להשמיע קולו ב-"שמע ישראל" כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד.

 

באורים

א. יצא - ידי חובת קריאת שמע.

ב.לשון - שפה.

 

סב.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ב.שמע ישראל (1) (דברים ו.ד.)                 

ב.ודברת בם (2)  (דברים ו.ז.)

ד.רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבך(3) (תהילים ד.ה.)

ד.אמרי האזינה ה' בינה הגיגי הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי (4) (תהילים ה. ג.) 

ה.ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (5) (דברים לג.ה.)

 

פרשנות על התנ"ך  

1.בכל לשון שאתה שומע (מסכת סוטה לב.ב.)

2.בכל לשון שאתה יודע (מסכת סוטה ירושלמי ז.א.)

3. אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי להתפלל בבית הכנסת שבעירך, ואם אין אתה יכול לילך - התפלל על מטתך, ואם אין אתה יכול - הרהר בלבך. (ילקוט תהילים תרכ"ז) 

4.אמר דוד: רבונו של עולם! בשעה שאני יכול לדבר - "אמרי האזינה",ובשעה שאיני יכול לדבר - "בינה הגיגי".  (מדרש 'שוחר טוב' על הפרק).

5.'ישרון' (ה' יתברך) - הקדוש ברוך הוא תמיד עול מלכותו עליהם. (רש"י על הפסוק)


 

סב.הלכות קריאת שמע

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות: בבלי טו. א. (משנה) ב.   ירושלמי ב.ד. (משנה וגמרא) 

ב. ברכות יג.א. תוספות בקטע "וחכמים אומרים" מגילה יז. א.  סוטה: בבלי  לב. א.(משנה) ב.  ירושלמי ז. א. (משנה) ח.א.

ג. ברכות: בבלי טו. א. (משנה) כ.ב. תוספות בקטע "ורב חסדא"   ירושלמי ב.ד.(משנה וגמרא) מגילה כ.א.

ד. ברכות ירושלמי ב.ד.

    

רמב"ם- הלכות קריאת שמע 

א. ב.ח.

ב. ב.י.

 


 

הלכות קריאת שמע

 

סג. לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן

(ובו ט' סעיפים)

 

א.קורא אותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב, אבל לא פרקדן- דהיינו שפניו טוחות בקרקע, או מושלך על גבו ופניו למעלה. אבל קורא והוא שוכב על צדו.

 

הגה:

מאחר שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד.

 

ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צידו, או שהיה חולה, נוטה מעט לצידו וקורא.

 

ב. מי שרוצה להחמיר - לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד -נקרא עבריין.

 

ג. היה מהלך בדרך ורצה לקרות קריאת שמע - צריך לעמוד בפסוק ראשון.

 

ד. עיקר הכוונה הוא פסוק ראשון. הילכך אם קרא ולא כיון לבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא. ואפילו למאן דאמר: 'מצוות אינן צריכות כוונה' מודה

הכא.

 

ה. אם היה ישן - מצערין אותו ומעירין אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש. מכאן ואילך אין מצערין אותו כדי שיקרא והוא ער ממש, שאף על פי שהוא קורא מתנמנם יצא. (ודין שתוי ושיכור עיין לקמן סימן צט סעיף א.).

 

ו. הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה - שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים - מפני שנראה כקורא עראי, וכתיב "ודברת בם" (דברים ו.ז.) ודרשינן :'עשה אותם קבע'.

 

ז. היה עוסק במלאכה ורצה לקרוא קריאת שמע - יתבטל ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה, כדי שלא יהא כקורא עראי.

 

ח. האומנין וכן בעל הבית שהיו עושים מלאכה בראש האילן או בראש שורות הבנין, קורין קריאת שמע במקומם ואינם צריכים לירד.

 

ט. הכתף - אף על פי שמשאו על כתיפו - קורא קריאת שמע, אבל לא יתחיל בשעה שטוען ולא בשעה שפורק, מפני שאין לבו מיושב. 

באורים

א. פרקדן- "שוכב על גבו ופניו למעלה"(רש"י, מסכת ברכות יג.ב.). טוחות - טוח: לחוץ,כבוש. "פניה טוחות  בקרקע"( מסכת ברכות כד. א.).     הגה: איכא טרחא- יש טרחה.קשה. בעל בשר- שמן.

ב. לעמוד כשהוא יושב- לעבור מישיבה לעמידה.

ד.כוונה- עיין סימן ה. ונספח ג. מאן דאמר -מי שאמר. מודה הכא - מודה כאן. סובר שבפסוק ראשון בקריאת שמע כן צריך כוונה. עיין לעיל סימן ס. ד.

ו. עשה אותם קבע- מסכת יומא יט. ב.      ט.כתף- סבל. שאין לבו מיושב - אינו מרוכז.


 

סג.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

א.ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. (1) (דברים ו. ז.)

ב.אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם. (2) (קהלת ז. טז.) 

ו.ולא אתי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. (3) (ישעיה מג.כב.)

 

פרשנות על התנ"ך

1."ודברת" - שלא יהא עיקר דבורך אלא בם. (רש"י על הפסוק)

     "בם" יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים. (מסכת יומא יט.ב.)

    "ובלכתך בדרך" - כל אדם קורא כדרכו. (מסכת ברכות י.ב. , משנה)

2.לאסור על עצמך מה שהתורה התירה, למען עשות סיג וגדר. ('מצודת דוד' על הפסוק) 

3.ולא יגעת לעבוד אותי. (רד"ק על הפסוק) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי י.ב. (משנה) רש"י בקטע "כדרכו"(משנה)  יא.א.  יג.ב.   ירושלמי א. ג. (משנה)  נידה יד.א. רש"י ותוספות בקטע "אפרקיד".

ב. ברכות: בבלי  י.ב. (משנה)   ירושלמי א.ג. (משנה)   שבת מ.א.

ג. ברכות: בבלי יג.ב. תוספות בקטע "על"   ירושלמי ב.א.

ד. ברכות יג.ב. רש"י בקטע "עד כאן"  ראש השנה כח.ב.

ה. ברכות יג.ב.

ו. ברכות ירושלמי ב.ה. יומא יט. ב.

ז. ח. ברכות: בבלי טז.א. (משנה וגמרא) תוספות בקטע "הא"   ירושלמי ב.ה. (משנה)

ט. ברכות ירושלמי ב.ה.   בבא מציעא קה. ב.

 

רמב"ם- הלכות קריאת שמע

א.ב.ב.

ג. ב.ג.

ד. ב.א.

ו.  ב.ח.

ז.ח. ב.ד.

 

 


 

הלכות קריאת שמע

 

סד. דין הטועה בקריאת שמע

(ובו ד' סעיפים)

 

א. קראה למפרע לא יצא. במה דברים אמורים? בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה אף על פי שאינו רשאי-יצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה.

 

ב. קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה- כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע- חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה. ואם אינו יודע היכן טעה- חוזר לראש הפרשה.

 

ג. טעה בין פרק לפרק- שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה אם שניה- חוזר לפרק ראשון ויתחיל "והיה אם שמע". 

 

ד. היה עומד ב-"וכתבתם" - ואינו יודע אם ב-"וכתבתם" שבפרשה ראשונה אם ב-"וכתבתם" שבפרשה שניה - חוזר ל -"וכתבתם" שבראשונה. והני מילי שלא התחיל "למען ירבו ימיכם," אבל אם התחיל "למען ירבו ימיכם" אין צריך להחזור, דסירכיה נקט ואתא. 

 

באורים

א. 'קראה למפרע'- הקדים קריאת פסוקים מאוחרים לקודמים להם.

שלוש הפרשיות של קריאת שמע: 'שמע'- דברים ו. ד- ט. 'והיה אם שמוע'- דברים יא. יג- כא. פרשת ציצית- במדבר טו. לז- מא.       

'שאינה סמוכה'- שלוש פרשיות קריאת שמע אינן סמוכות זו לזו בתורה.

ד.'והני מילי'-והדברים אמורים.

'דסירכא נקט ואתא'- את שגרתו אחז והלך, היינו פעל לפי מנהגו. "שהפרשה שגורה בפיו".

(רש"י  מסכת ברכות טז.א.)

 


 

סד. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ב.ג.ד.וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה הוא. (במדבר טו.כה.)

בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך. (1) (תהילים קיט. י.)  

בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. (2) (משלי ד. יב.)  

 

פרשנות על התנ"ך

1.אתה תדע כל לבי, ואתה עזרני שלא אשגה. (אבן עזרא על הפסוק )  

2.כאשר תלך בדרך החכמה. (אבן עזרא על הפסוק )

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי יג.א.(משנה)  יד.ב. תוספות בקטע "למה"  טו.א. (משנה)   ירושלמי ב:ג. ד.(משניות)  

ב.ג.ד.ברכות:בבלי  טז.א.  רש"י בקטעים: "יחזור לראש"  "בין פרק לפרק" "יחזור לפרק ראשון"  "סרכיה נקט"  תוספות בקטע "הקורא" ירושלמי ב.ד.

 

רמבם- הלכות קריאת שמע 

א.ב.יא.

ב.ג.ד.ב: יג.יד.

 


 

הלכות קריאת שמע

 

סה. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע

או שהפסיק בשעת הקריאה

(ובו ג' סעיפים)

 

א. קראה סירוגין - דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק, בין בשתיקה בין בדיבור - וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא, אפלו היה ההפסק מחמת אונס.

 

הגה:

ויש אומרים: דאם היה אנוס והפסיק ושהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש.והכי נהוג. ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם. וכן הוא לקמן סימן ק"ד.

 

ב. קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורים קריאת שמע - צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו. והוא הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים, במקום שרשאי לפסוק. אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק - כגון מ'ברוך שאמר' ואילך - לא יפסיק, אלא יאמר התיבות שהוא אומר - בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הציבור - שיהא נראה כאילו קורא עמהם. 

 

ג. קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורים קריאת שמע, טוב שיקרא עמהם כל הקריאת שמע ויקבל שכר כקורא בתורה.

 

הגה:

אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון, כמו שנתבאר.

באורים

סרוגין - סרוג: ארוג מחוטים,קלוע.

מסכתות- שביעית ירושלמי ט.א.   מגילה: בבלי- יז.א.(משנה)  יח.א.  ירושלמי - ב.ב. (משנה)

 


סה.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ב.ג.ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.(1) (דברים לג.ה.)

והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (2) (זכריה יד.ט.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.'בהתאסף'- בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם. (רש"י על הפסוק )

שהיה למלך על ישראל ... ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד. (רמב"ן על הפסוק)

2.שיהא שמו נזכר בפי כולם. ( רש"י על הפסוק) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי  טז.א. כב.ב. תוספות בקטע "אלא"  כג.א. רש"י בקטע "דמר סבר" כד. ב.  

ירושלמי ב.א. ראש השנה לד.ב.  רש"י בקטעים "לדידי לא סבירא לי" לדידך דסבירא לך"

תוספות בקטע "לדידי לא סבירא לי"

ב.ג. ברכות כ.ב.

 

רמבם- הלכות קריאת שמע 

א. ב.יב.

 


                    הלכות קריאת שמע                       

 

סו. באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק

                             (ובו י' סעיפים)                                             

 

א. בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו - כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, וכל שכן מלך או אנס- ומשיב שלום לאדם נכבד, ואפילו באמצע הפסוק חוץ מפסוק "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו.

 

ב. אם שכח להניח ציצית ותפילין, יכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם.

 

הגה:

ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפילה,והכי נהוג לענין טלית.

 

ג. ל'קדיש' ול'קדושה' ול'ברכו' מפסיק אפילו באמצע הפסוק. וכן ל'מודים'. אבל לא יאמר אלא תיבת 'מודים' בלבד.

 

הגה:

וכן ב'ברכו' -לא יאמר 'יתברך וישתבך' כו'. ויש אומרים דאמן שעונין אחר ברכת 'האל הקדוש' ואחר 'שומע תפילה' יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בקריאת שמע, וכן עיקר. ולכל הני מילי פוסקים ב -'מכל שכן' באומר תחנונים.

 

ד. כהן שהיה קורא קריאת שמע וקראוהו לקרות בתורה, יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק. והלכה כדבריו.

 

ה. ואלו הן בין הפרקים:בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה ל -"שמע", בין "שמע" ל-"והיה אם שמע" בין "והיה אם שמע" ל-"ויאמר". אבל בין "ויאמר" ל-"אמת ויציב" לא יפסיק, שלא להפסיק בין ה' ל-"אמת", אלא יאמר :"אני ה' אלהיכם אמת" ואז יפסיק כדין באמצע הפרק.  

 

ו. אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר "אמת", או שסיים קודם החזן וסמך "ה' אלהיכם" עם "אמת" וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו, אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת "אמת". 

 

באורים

א. ה. בין הפרקים- אלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה -לפני קריאת שמע, היינו בין "יוצר המאורות" לבין "אהבת"- בין שניה - "אהבת" ל"שמע".(מסכת ברכות פרק ב. משנה ב.).

ב. תפילה - כל מקום שנכתב 'תפילה' 'להתפלל'  הכונה לתפילת עמידה.   

הגה: 'והכי נהוג'-כך נוהגים.

ג.הגה: 'ולכל הני מילי'- ולכל הדברים הללו, המנויים לעיל, ב-מכל שכן (בודאי) שמפסיקים באמצע אמירת תחנונים ('תחנון').

 

 


              

סו.הלכות קריאת שמע

 

ז. אינו אומר אמן אחר "גאל ישראל" משום דהוי הפסק.

 

הגה:

ויש אומרים דעונין אמן .וכן נוהגין לענות אחר השליח ציבור. אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן, כדלקמן סימן רט"ו.

 

ח. צריך לסמוך 'גאולה' ל'תפילה', ולא יפסיק לאחר שאמר "גאל ישראל". רק אם ארעו אונס - שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפילה - מניח אז ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל. אבל טלית לא יניח אז. ואם עד שלא אמר "גאל ישראל " נזדמנו לו טלית ותפילין מניח ולא יברך עליהם עד אחר תפילה.

 

הגה:

ויש אומרים שקודם "גאל ישראל" יברך על התפילין, והכי נהוג.

 

ט. אין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה. וכיצד עושה? ממתין ב'שירה חדשה' כדי לענות.

 

י.כל מי שלא אמר "אמת ויציב" שחרית ו"אמת ואמונה" ערבית, לא יצא ידי חובת המצוה כתיקנה.

 

הגה:

מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר קריאת שמע- יקרא קריאת שמע עד "אמת" וימתין לומר שאר הברכות עד שיתפלל, שאז יאמר "ויציב ונכון" כו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפילה.

 

באורים

ז. דהוי -מהווה.

ח. לסמוך גאולה לתפילה- לסמוך ברכת "ברוך אתה ה' גאל ישראל" לתפילת עמידה.

עיין להלן  סימן קי"א.

י. ויתפלל - תפילת עמידה.

 

 

סו. הלכות קריאת שמע

מקורות

הרחבה והעמקה

גדול כבוד הבריות

תנ"ך

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו (בראשית א. כז.)

איש אמו ואביו תיראו(1) (ויקרא יט. ג.)

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ( 2) (ויקרא יט. לב.) 


סו. הלכות קריאת שמע

מקורות

 

פרשנות על התנ"ך

1. אמר לו אביו (הכהן):היטמא! (למת) או שאמר לו: אל תחזיר! (אבידה) יכול ישמע לו ?! תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו" כולכם חייבים בכבודי. (מסכת יבמות ו.א.) חובת הציות להורים מותנית באי הפרת מצוה מפורשת בתורה. שאילת שלום בין הפרקים של קריאת שמע אין בה משום הפרה.

2.יכול אפילו מפני זקן אשמאי (רשע ועם הארץ - רש"י , בור ועם הארץ - רבינו תם) ? תלמוד לומר "זקן" ואין "זקן" אלא חכם. (מסכת קידושין לב.ב.) . 

 

תלמוד

א.גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (מסכת ברכות יט.ב.)

 

'כבוד הבריות'

גם בעת קבלת עול מלכות שמים חלים הכללים :

"חביב אדם שנברא בצלם...שנאמר:"כי בצלם אלהים עשה את האדם."(בראשית ט. ו.).

"חביבין ישראל שנקראים בנים למקום ...שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם"(דברים יד. א.). (מסכת אבות  פרק ג. משנה יד.).  

 

'שדוחה את לא תעשה שבתורה'

"דבר שהוא מדברי סופרים (תקנת חז"ל) נדחה מפני כבוד הבריות" (רש"י).

תקנות חכמים מקור תוקפם במצוה מן התורה- "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך.לאתסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"(דברים יז. יא.). אך חכמים ויתרו על כבודם והתירו לעבור על דבריהם למען כבוד הבריות.

 

ב.'כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב' כי "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' " (משלי כא.ל.) (מסכת ברכות יט.ב.)

 

שני כללים אלו ('כבוד הבריות' ו- 'חילול השם') אינם מכחישים זה את זה אלא משלימים זה את זה.

מתי וכיצד נוהגים נוהגים בכל מקרה? להלן דוגמאות: 

היתר לאי קיום מצות השבת אבידה- 'זקן ואינה לפי כבודו'-

     (מסכתות: ברכות יט.ב. בבא מציעא ל.א. סנהדרין יח.ב.)

הלכות שבת:

         בזיקה למצות ציצית - (מסכת מנחות  לז.ב. לח.א.)

         בזיקה לעשית צרכים - (מסכת שבת פא.ב. עירובין מא.ב.)

מקרא מגילה נדחה מפני מת מצוה- (מסכת מגילה ג.ב.)

כבוד המת - (מסכת שבת צד.ב.)

טומאה בזיקה  לאבל - (מסכת ברכות יט.ב. כ.א.   ירושלמי ג.א. נזיר ז.א.)

באיסור כלאי בגדים-שעטנז- אין תוקף לכלל 'גדול כבוד הבריות'(מסכתות: ברכות יט.ב. כלאים ירושלמי ט.א.)


סו.הלכות קריאת שמע

מקורות

 

ג.מורא רבך כמורא שמים (מסכת אבות ד.יב.)

"את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים

את ה' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע (דברים ו.יג.)

את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים י.כ.)

 

שמעון (או נחמיה) העמסוני היה דורש כל 'את'ים (כל מלת 'את') שבתורה. כיון שהגיע ל- “את ה' אלהיך תירא"- פירש (חדל מלדרוש) ... עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את'- לרבות תלמידי חכמים. שיהא מורא רבך כמורא שמים.

 (מסכתות: ברכות ירושלמי ט.ה. פסחים כב.ב. רש"י בקטעים "את לא דריש" "לרבות" חגיגה יב.א.  קידושין נז.א. 

 סוטה ירושלמי  ה.ה.  בבא קמא מא.ב. תוספות בקטע  "לרבות" בכורות ו. ב.)    

 

רמב"ם - גדול כבוד הבריות

הנושא

ספר

הלכות

פרק

סעיף

הלכות שבת בזיקה לעשית צרכים

זמנים

שבת

כו

ד

כבוד המת

זמנים

שבת

טו

כב

מקרא מגילה נדחה מפני מת מצוה

זמנים

מגילה

א

 

א

היתר לאי קיום מצוות השבת אבידה- "זקן ואינה לפי כבודו"

נזיקין

גזילה ואבידה

יא

יג

טומאה בזיקה  לאבל

משפטים

אבל

ג

ח

 

 


סו. הלכות קריאת שמע

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי יג.א. (משנה)   רש"י בקטעים "שואל מפני הכבוד" "מפני היראה"  

תוספות בקטע "ובאמצע" יג.ב. יד.א.   ירושלמי ב. א. (משנה וגמרא)

ב. ברכות: בבלי יד. ב. תוספות בקטע  "ומנח" ירושלמי ב.ג.

ג. ברכות: בבלי יג. ב. תוספות בקטע  "שואל"

ה. ברכות: בבלי יג. א. (משנה) יד:א.ב.    ירושלמי ב. ב. (משנה)

ו. ברכות יד. ב.

ז. ברכות:בבלי מה. ב. תוספות בקטע "הא" ירושלמי ה.ד.

ח. ברכות: בבלי ד.ב.  ט.ב. יד.ב. תוספות בקטע "כל הסומך" תוספות בקטע "ומנח תפילין" ירושלמי א.א.

ט. ברכות יג.ב. תוספות בקטע "שואל"

י. ברכות: בבלי יב.א.

 

רמב"ם - הלכות

א.קריאת שמע ב.טז.

ג. תפילה י.טז.

ה. קריאת שמע ב.יז.

ז. ברכות  א. טז.

ח. תפילה ז. יז.

י. קריאת שמע א.ז.

 


 

סז. דין ספק אם קרא קריאת שמע

(ובו סעיף אחד)

 

א. ספק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומברך לפניה ולאחריה. אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם ברך לפניה ולאחריה, אינו חוזר ומברך.

 

הרחבה והעמקה

"קריאת שמע דאורייתא [מצוה מהתורה] דכתיב "ודברת בם בשבתך בביתך"[דברים ו.ז.]... שחייב לדבר בו בשעת שכיבה ועמידה. ולפיכך אם נסתפק אם קרא או לאו חייב לחזור ולקרות ככל ספק דאורייתא [כמו בכל ספק שיש אם קיים מצות עשה מן התורה]... הברכות הן דרבנן ,וספקא לקולא [בספק יש להקל]. במקרה של ספק אם ברך, וכן בכל ספק אם קיים מצוה מדרבנן מקילין " ('משנה ברורה').

 

 

סז. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות כ.ז.)

 

פרשנות על התנ"ך

לשוא- חינם, להבל.  (רש"י).

כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום 'לא תשא' (מסכת ברכות לג. א.).

 

תלמוד

א. ברכות:בבלי  כ. ב. רש"י בקטע "לא לפניה" כא.א. תוספות בקטע "ספק".     ירושלמי א.א.

 

רמב"ם - הלכות

קריאת שמע ב.יג. ברכות יא.טז.

 

 


 

הלכות קריאת שמע

 

סח. שלא להפסיק בפיוטים

(ובו סעיף אחד)

 

א. יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק.

 

הגה:

ויש אומרים דאין איסור בדבר. וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם. והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד. ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר, אפילו בדברי תורה אסור להפסיק ולעסוק כל זמן שהציבור אומר פיוטים. כל שכן שאסור לדבר שום שיחה בטילה. ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור-שרואה בספר ומהרהר - לית ביה איסורא, דהרהור לאו כדבור דמי, אלא שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק. ועל כן אין לאדם לפרוש עצמו מן הציבור במקום שנהגו לאמרם,ויאמר אותם עמהם. ועיין לקמן סימן צ. סעיף י.

 

באורים

דהוי- מהוה.

לית בה אסורא - אין בכך איסור.

דמי- דומה.

 

הרחבה והעמקה

כלל: "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר,לקצר - אינו רשאי להאריך".

 

פיוט - כינוי לשיר קודש ששולב בסידור או במחזור. תחילת הפיוט בארץ ישראל.

פייטנים מפורסמים בארץ ישראל:

יוסי בן יוסי - חי לפני כ- 1500 שנה. מבין פיוטיו: תקיעתא "לראש השנה" "אתה כוננת" ליום כיפור.

אלעזר בירבי קליר ("רבי אליעזר קליר יסד כן בפיוט"-רש"י במסכת יומא סז.ב.)  ו - ייני - שניהם חיו לפני כ- 1400 שנה. מבין פיוטיהם: הראשון - "אנסיכה מלכי" לראש השנה "אב ידעך" ליום כיפור "שבעתות" לשבתות ולחגים.

השני - "קרובות" לפרשיות השבוע "אז רוב נסים" בהגדה של פסח.

 

פייטנים מפורסמים בגולה:

רבי סעדיה גאון (חי 882 מצרים 942 בבל כיום עירק)."סידור" בעריכתו ובו: "בקשות","אזהרות", "בקשותי השתיים". מחבר ספר  יסוד במחשבת ישראל - "אמונות ודעות".

ר' שלמה אבן גבירול (חי, לפי אמדנים, -1020 1058 ספרד). מבין פיוטיו -"כתר מלכות" נאמר בליל הכיפורים.

רבי יהדה הלוי, ריה"ל (חי1075  - 1141 מצרים). - מבין פיוטיו - "לך אלי תשוקתי" נאמר בליל הכיפורים. מחבר ספר  יסוד במחשבת ישראל - "הכוזרי".

ר' מאיר בן יצחק נהוראי - חי לפני כאלף שנה באשכנז. פיוטו "אקדמות מילין" נאמר בקהילות אשכנזים בשבועות לפני הקריאה בתורה.

 


 

סח. הלכות קריאת שמע

הרחבה והעמקה

 "אם הספרדי התפלל עם האשכנזים - יצא (ידי חובת תפילה). והוא הדין להיפך. כי אין ביניהם שום חילוקי דינים שיפסול תפילת האחת לפי סברת כת האחרת, כי הם קורים קריאת שמע ותפילה בברכותיה כמו האשכנזים. ואף שיש ביניהם חילופי נוסחאות בברכת שמונה עשרה - זה אין מעכב... והאר"י ז"ל - אף על פי שהיה אשכנזי- היה מתפלל בסדור בני ספרד" ('כף החיים').

"ומורנו הרב חיים ויטל כתב בשם האר"י שלא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי, שנתקנו על דרך האמת (הקבלה).וכן לא היה אומר 'יגדל'...המנהגים שנהגו בשרשי התפילה לכולי עלמא (לכל הדעות ) אין לשנות כל אחד ממנהג מקומו, כגון מנוסח אשכנז לספרד או להיפך. ... ולענין דינא- האשכנזים המתפללים עם הספרדים או להיפך יצאו ידי חובת תפילה." ('משנה ברורה').

דעת הרמב"ם על פיוטים - ראה מורה נבוכים חלק א. פרק נט. 

 

חכמי ישראל

האר"י- האלהי רבי  יצחק.  רבי יצחק בן שלמה לוריא (חי 1534 ירושלים - 1572 צפת). אביו עלה מקהילות אשכנז (ולכן הכינוי 'אשכנזי') ואמו עלתה ממצרים. מגדולי המקובלים שבכל הדורות. היה תלמידו של המקובל המפורסם רבי משה קורדובירו (הרמ"ק).  עיקרי תורתו - שהשפיעה רבות על כל עם ישראל - נמסרו בעל פה. תלמידו המובהק - רבי חיים ויטל-  הוציא לאור את תורת רבו.

מבין כתביו: "ספר הכוונות"- על תפילה."תיקוני הנפש ורפואתם". שירים לסעודת שבת: "אזמר בשבחין", "יום זה לישראל אורה ושמחה."  

ר"חו - רבי חיים בן יוסף ויטל (חי 1542 צפת- 1620 דמשק). מגדולי המקובלים. כתביו: "עץ  החיים" "עץ הדעת". 

סח. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.(1) (מלכים ב.  ג.טו.) 

למנצח בנגינות. (2) (כותרת של ששה מזמורי תהילים והם: ד.ו. נד.נה. סז.עו.  ובסיום פרק ג. בחבקוק) 

 

פרשנות על התנ"ך

1.נאמר על הנביא אלישע - בכדי לשמחו להשרות הנבואה עליו כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. (לפי 'מצודת דוד' על שמואל א.  י.ה.)  

והוה כפיוט פיוטי (והיה כאשר פיט פיוטים) . (התרגום הארמי  לפי מהדורת ויניציאה שנ"ח) 

בתרגום הארמי המודפס ברוב הספרים: והוה כד נגן דמנגן (והיה כאשר נגן המנגן).

2.מזמור זה יסד דוד שיאמרוהו בני לוי, המנצחין בנגינות, בשיר על הדוכן.( רש"י על תהילים ד.א.) 

 

תלמוד- בבלי וירושלמי

ברכות: בבלי יא.א.  (משנה)  תוספות בקטעים "אחת ארוכה" "מקום שאמרו" מ.ב.

ירושלמי א.ה. (משנה) ו.ב.  עבודה זרה ח.א. תוספות בקטע "אם בא".

 

רמב"ם - הלכות

קריאת שמע א.ז.  ברכות א.ה.

הלכות קריאת שמע

 

סט. דין פורס על שמע

(ובו ב' סעיפים)

 

א. אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש ו -"ברכו" וברכה ראשונה "יוצר אור" ולא יותר. וזה נקרא 'פורס על שמע', לשון חתיכה כמו פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה.

 

הגה:

ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת "יוצר אור", אלא אומרים קדיש ו -"ברכו" והם עונים אחריו "ברוך ה' " כו'. יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית כמו בשחרית. ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם 'ברכו' של ערבית.

 

ולאחר שסיימו ברכת "יוצר אור" אומר 'אבות' ו -'גבורות' ו -'קדושה' ו -'אתה קדוש', וזה נקרא עובר לפני התיבה. ואין עושים דברים אלו בפחות מעשרה משום דהוו דברים שבקדושה. וצריך לחזר אחר ששה שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה. ואם אינם נמצאים - אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים. ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע. מכל מקום אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע.

 

הגה:

ומי שעובר לפני התיבה ואמר שלוש הברכות הראשונות ישלים כל התפילה ולא יפסיק אף על פי שכבר התפלל. אבל האחרים יכולין להפסיק אחר כך. וכל שכן שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחילה שישלים תפילתו, אף על פי שיצטרך לקרוא אחר כך קריאת שמע ולא יסמוך גאולה לתפילה. ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפילה או בקריאת שמע וברכותיה. ולכן אסור לשליח ציבור להפסיק בין קריאת שמע לתפילה או בקריאת שמע וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לבית הכנסת לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו והתחיל בברכת "יוצר אור". אבל בברכת ערבית,שהיא רשות,יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתם. ומכל מקום איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בעשרה כל התפילה, אפילו באותו בית הכנסת שכבר התפללו, להוציא אחרים ידי חובתם. רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון - דזהוא נראה גנאי לראשונים - דהוי כאילו לא יצאו בראשונה ידי חובתם. ונראה לי דווקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרן, אבל אם יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון.

 

באורים

א. התפללו - כל איזכור של תפילה הכונה לתפילת עמידה.  דליכא- אין. דהוי- מהווים.

לסמוך גאולה לתפילה - עיין להלן סימן קי"א.

 


 

סט. הלכות קריאת שמע

 

ב. סומא - אף על פי שלא ראה מאורות מימיו - פורס על שמע ומברך "יוצר המאורות", שהוא נהנה במאורות שרואים אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה.

 

באורים

ב.סומא - עיור.

 

הרחבה והעמקה

"פריסת שמע נקרא אמירת -"ברכו" שאנו אומרים בשביל המאחרין לבוא לבית הכנסת,אחר גמר תפילת שמונה עשרה בלחש"('משנה ברורה').

 

סט. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

א.ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם (1) (ויקרא כב.לב.) עד מתי לעדה הרעה הזאת?(2) (במדבר יד.כז.)

ב. והולכתי עורים בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם. אשים מחשך לפניהם       לאור ומעקשים למישור. אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים. (3) (ישעיה מב.טז.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.

2. מכאן לעדה שהיא עשרה. (רש"י על במדבר יד.כז.)

(מסכתות: ברכות כא. ב. ירושלמי ז.ג. שביעית ירושלמי ד.ב.  מגילה: כג.ב. ירושלמי ד.ד.   סנהדרין: עד.ב. 

ירושלמי א.ד.  רמב"ם הלכות תפילה ח.ו.)   

ומכאן המושג 'מנין' - המציין קבוצה של לפחות עשרה מתפללים,מעל גיל בר מצוה, לקיום מצות שונות בצותא כגון תפילה בציבור. ראה סימן נה. 

3. 'והולכתי' ישראל - שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב - אשר לא ידעו להלוך בה עד הנה. (רש"י על הפסוק)      

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.מגילה: בבלי כג.ב. (משנה)  עיין רש"י ותוספות בקטעים: "אין פורסין על שמע" 

ירושלמי ד.ד. (משנה וגמרא)   סופרים י.ז.

ב. מגילה: בבלי כד. א. (משנה)    ירושלמי ד.ז. (משנה)   סופרים יד. טז.

 

          

רמב"ם - הלכות תפילה

א. ח:ד.ה.

ב. ח.יב.

 


הלכות קריאת שמע 

 

ע. מי הם הפטורים מקריאת שמע?

       (ובו ה' סעיפים)

 

א.נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. ונכון הוא ללמדן שיקבלו עליהן עול מלכות שמים.

 

הגה:

ושיקראו לפחות פסוק ראשון.

 

ב.קטנים פטורים - לרבינו תם - כשלא הגיעו לחינוך. ולרש"י - אפילו הגיעו לחינוך, מפני שאינו מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב, וישן הוא בבוקר. וראוי לנהוג כרבינו תם.

 

ג. הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע שלושה ימים, אם לא עשה מעשה, מפני שהוא טרוד טרדת מצוה. והני מילי בזמן הראשונים, אבל עכשיו - שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי- גם הכונס את הבתולה- קורא.

 

הגה:

ועיין לקמן סימן צ"ט -אם שיכור יקרא קריאת שמע.

 

ד.היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן קריאת שמע- לא יפסוק, אלא יגמור עסקיהם ויקרא , אם נשאר עת לקרות.

 

ה.היה עוסק באכילה, או שהיה במרחץ, או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות, או שהיו עוסקים בדין, להרמב"ם - גומר ואחר כך קורא קריאת שמע. ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח. ולהראב"ד- מפסיק וקורא אף על פי שיש זמן לקרות.

 

הגה:

ועיין לקמן סימן רל"ה.

 

באורים

א. נשים... ונכון הוא ללמדן - " היינו פסוק ראשון  - 'שמע ישראל'. ('כף החיים')  

ג. הכונס- מתחתן.    אם לא עשה מעשה- אם לא בעל.   והני מילי בזמן הראשונים - ודברים אלו, הלכה זאת היתה בתוקף בעבר.    

מהפך בעורות - מעבד עורות. 

 

הרחבה והעמקה

א. מצוות שהזמן גרמא-."וכל מצות עשה שהזמן גרמא ("שהזמן גורם לה (למצוה) שתבוא" - רש"י) אנשים חייבין ונשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא- אחד האנשים ואחד הנשים חייבין". (מסכתות: ברכות כ.ב. שבת סב.א. עירובין כז. א. חגיגה ד.א. ראש השנה ל.א. קדושין: בבלי כט. א. (משנה) ירושלמי (א. ז.משנה) מנחות מג.ב.) 

 


ע. הלכות קריאת שמע

חכמי ישראל

רבנו תם-רבי יעקב בן מאיר, (חי בצרפת 1171-1100), נכדו של רש"י. מגדולי בעלי התוספות.

 

ראב"ד-רבי אברהם בן דוד, (חי בצרפת 1120 - 1198), מגדולי חכמי התלמוד ומגדולי בעלי הפלוגתא של הרמב"ם- בהשגותיו על 'היד החזקה'. כתב השגות גם על רבי יצחק אלפסי (הרי"ף- 'ספר ההלכות') ועל רבי זרחיה הלוי (הרז"ה -'ספר המאור') ספריו הנוספים: 'איסור משהו' ו-'בעלי הנפש'.

 

 

ע.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

א.והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך (1) (תהילים יג.ט.)

ה' ימלך לעלם ועד (2) (שמות טו. יח.)    

ב. חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה(3) ( משלי כב. ו.)

ג. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם (4) במדבר ט.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות - אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (קדושין לה. א.)    

2. ויקבלו כולם את עול מלכותך (לקח מהפסוק בתפילת 'עלינו לשבח')    

3. מחנכין אותן (את הקטנים)  בשביל שיהיו רגילין במצות (מסכת יומא: בבלי פב.א. (משנה) ירושלמי (משנה) ח.ג.) 

4. אותם אנשים ... נושאי ארונו של יוסף היו. מכאן הכלל: "העוסק במצוה פטור מן המצוה" (מסכת סוכה כה.א.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.ברכות: בבלי כ. א. (משנה) ב.   ירושלמי ג.ג. (משנה)

ב.ברכות כ. א.  רש"י ותוספות בקטע  "וקטנים"

ג.ברכות: בבלי טז.א. (משנה)  ירושלמי ב.ו.( משנה) סוכה כה.א.  כתובות ו.ב. נידה סד.ב. (משנה)

ד. ברכות: בבלי יא.א. טז.א.  ירושלמי ה.א.   סוכה כה.א. רש"י בקטע "בשבתך בביתך" כו.א. סוטה מד.ב.

ה.שבת: בבלי ט.ב.(משנה)   ירושלמי א.ב. (משנה)   סוכה לח.א. עיין רש"י בקטע  "אם התחילו".

 

רמב"ם - הלכות

א. קריאת שמע  ד.א.  עבודת כוכבים יב.ג.

ב. קריאת שמע  ד.א.

ג. קריאת שמע  ד.א.  איסורי ביאה ה. יט.- כב.

ד. קריאת שמע ב.ה.  תפילה ו.ח.

ה. קריאת שמע ב.ו.


 הלכות קריאת שמע

 

עא. אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

       (ובו ז' סעיפים)

 

א.מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, אפילו אינו מוטל עליו לקברו, פטור מקריאת שמע ומתפילה. ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו ולקרות -אינו רשאי. ואם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה ורצה להחמיר על עצמו ולקרות - אין מוחין בידו.        הגה:ועיין ביורה דעה סימן שמא.א. 

 

ב.במה דברים אמורים? בחול, אבל בשבת חייב כל היום עד הערב - אם מחשיך על התחום להתעסק בצרכי קבורה. אבל אם אינו מחשיך על התחום- חייב גם לעת ערב. ויום טוב שני דינו כחול.       ועיין לקמן סימן תקמח.ה.

ויום טוב ראשון- אם רוצה לקוברו בו ביום על ידי גוים - דינו כחול. ואם אינו רוצה לקוברו בו ביום - דינו כשבת.

 

ג.המשמר את המת, אפילו אינו מתו, פטור.

 

ד.היו שנים משמרים - זה משמר וזה קורא, ואחר כך - משמר זה וקורא זה.

 

ה. החופר קבר למת - פטור.

 

ו.היו שנים או יותר חופרים - כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורים. ואם יש נוספים - נשמטים וקורים, וחוזרים אלו ומתעסקים והאחרים נשמטים וקורים.

הגה: ועיין ביורה דעה סימן שסה.א.

 

ז. אסור לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמות של מת או בבית הקברות, ואם קרא - לא יצא.

 

 באורים

ב.במה דברים אמורים? מתי חל הפטור של קריאת שמע ?

להחשיך על התחום

"אל יצא איש ממקמו ביום השביעי": (שמות טז.כט.) "אלו אלפיים אמה של תחום שבת" (רש"י על הפסוק לפי מסכת עירובין: בבלי נא.א.   ירושלמי ד.א.) 

תחום שבת- בשבת מותר ללכת בתוך תחום המגורים ששהה בו עם כניסת השבת ללא הגבלה. אך מחוץ לתחום זה מותר ללכת רק עד 2,000 אמה (כ- 1 ק"מ). (רמב"ם הלכות שבת

כז.א.ב. ) 

להחשיך על התחום -"אסור לאדם שיצא בשבת עד סוף התחום (2000 אמה) וישב שם עד שתחשך כדי שיהיה קרוב לעשות חפציו במוצאי שבת, שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו". אבל לצורך מצוה, כגון להכין צרכי הקבורה, מותר. (מסכת שבת קנ. א. קנא. א.  רמב"ם הלכות שבת כד.ב.ג. )

יום טוב: -ראשון - היום הראשון של אחד משלוש הרגלים.

          -שני- בגלות חוגגים יום נוסף על מה שנקבע בתורה (ונקרא 'יום טוב שני של גלויות') בשלוש הרגלים: בפסח ובסוכות- יומיים בתחילת ובסוף החג בשבועות- יומיים.

ז. ארבע אמות - 1.92 מטר (אשכנז 2.3 מטר) .

לא יצא - לא קיים את המצוה.


  עא. הלכות קריאת שמע

 

העמקה והרחבה

א.פטור מקריאת שמע לאבל -"לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו".(מסכת ברכות יז.ב. רש"י בקטע "פטור")

 

מצות קבורה ואבלות

מצות קבורה

כי קבור תקברנו(דברים כא. כג.) - "ומצות עשה לקבור את כל הרוגי בית דין ביום ההריגה ... ולא הרוגי בית דין בלבד, אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה"  "שהקבורה מצוה". (רמב"ם  ספר שופטים  הלכות סנהדרין טו.ח.  הלכות אבל יב.א.  בהתאמה)

 

מצות אבלות

"מצות עשה להתאבל על הקרובים ... ואין אבילות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה." (רמב"ם ספר שופטים הלכות אבל א.א.)  

על שבעה קרובים חלה המצוה

1.אב  2.אם  3.בן  4.בת 5.אח  6.אחות  7. בן/בת זוג.

 

אינו מוטל עליו לקברו-"כגון שמתה אחותו הנשואה, שהבעל חייב לטפל בקבורתה" ('משנה ברורה')

 

 

עא. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

בנים קוברים את אבותיהם

אברהם:ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה (בראשית כה.ח. ט.)

יצחק:ויקברו אתו עשו ויעקב בניו (בראשית לה.כט.)

יעקב:ויקברו אתו במערת שדה המכפלה (בראשית נ.יג.) 

 

בעלים קוברים את נשותיהם

שרה: ויקם אברהם מעל פני מתו (1) (בראשית כג.ג.) 

          ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה (בראשית כג.יט.)

רחל:ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם (בראשית מח.ז.)

 

לועג לרש חרף עושהו (2) (משלי יז.ה.)

 


עא. הלכות קריאת שמע

מקורות

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט: קם לטפל בקבורת אשתו שרה אמנו ,"שלא חל עליו אבלות עדיין". (עובדיה ספורנו)

דרש:"כיון שמוטל עליו לקברו - כמוטל לפניו דמי". (דומה) (מסכת ברכות יח.א.)

2.פשט: "מי שהוא מלעיג על העני מפני היותו עני, כבר חרף את השם יתברך" (רלב"ג)

דרש:אסור לקרוא קריאת שמע במרחק של ארבע אמות (כ- 2 מטר) מהמת כי זה נראה כלעג למת (שהינו בגדר עני באי יכולתו לקיים מצות) שאינו יכול לקרוא. (לפי  מסכת ברכות יח.א. רש"י בקטע "תופס ארבע אמות")

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי יז.ב. (משנה) רש"י בקטע "מי שמתו"  תוספות בקטעים "פטור" "ואינו מברך" יח.א.   ירושלמי ג.א. (משנה)  מועד קטן כג.ב.  שמחות פרק י.

ב.ברכות ירושלמי ג.א. שבת:בבלי קנא.א. (משנה) ירושלמי כג.ד. ביצה ו.א. תוספות בקטע "יום טוב שני"  מועד קטן כג.ב.

ג.ד.ברכות  יח.א.

ה.ברכות: ברכות יד.ב.  ירושלמי ב.ג.    מועד קטן ירושלמי ג.ה.

ז. ברכות  יח.א.  סוטה מג.ב.

 

רמב"ם - הלכות

א.ג.ד.ה.קריאת שמע ד.ג.  ספר שופטים הלכות אבל ד.ו.

ז.קריאת שמע ג.ב.

 


 

הלכות קריאת שמע

 

עב. דין נושאי המיטה והמנחמים והמלוים

 (ובו ה' סעיפים)

 

א.נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, בין אותם שהם לפני המיטה, בין אותם שהם לאחריה, מאחר שלמיטה צורך בהם - פטורים. ושאר המלוין את המת,  שאין למטה צורך בהם - חייבים.

 

ב.אין מוציאין את המת  סמוך לקריאת שמע, כל שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע. ואם התחילו להוציאו, אין מפסיקין כדי לקרות.

 

ג.העם העוסקים בהספד- בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורים ומתפללים. אין המת מוטל לפניהם - הם קורים ומתפללים, והאונן יושב ודומם.

 

ד.קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומים, וכל העם הולכים אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומים, אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה - יתחילו, ואם לאו - לא יתחילו.

הגה:

אם יש שהות ביום לקרות אחר כך.

 

ה.העומדים בשורה לנחמו - הפנימים שרואים פני האבל - פטורים. והחיצונים- שאינם רואים פני האבל - חייבים.

 

באורים

א.נושאי המיטה- של הנפטר המובל לקבורה.

חייבים/פטורים -בקריאת שמע.

ג אונן- ביום מות אחד משבעת הקרובים שעליהם חייב להתאבל (ראה באור לסימן עא.) - הינו 'אונן' מהתורה ובלילה שלאחריו- מדרבנן. (ראה ויקרא י. יט. מסכת פסחים פרק ח. משנה ח.)

 

 


עב. הלכות קריאת שמע

מקורות

 

תנ"ך

נושאי מיטת

יעקב אבינו: וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה.  (בראשית נ.יג.)

השופט שמשון הגיבור: וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל. (שופטים טז. לא.)

המלך אמציה:וישאו אתו על הסוסים ויקבר בירושלם עם אבתיו בעיר דוד. (מלכים ב יד.כ.)

 

אבל

ישב בדד וידם כי נטל עליו (1) (איכה ג.כח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. וידם- יבכה, יתאבל (עיין ישעיה כג.ב.) גם: יחכה (עיין תהילים לז.ז.)  . 

"מי שאירע לו אבל וצרה, ישב גלמוד ויצפה לטובה. 'וידם' - המתנה. 'נטל עליו' - בעל הגזירות (הקב"ה)  נשא עליו הגזירה הזו". (רש"י על הפסוק) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי יז.ב. (משנה) רש"י בקטעים "וחילופיהן"  "את שלפני המיטה" "שלפני המיטה צורך"  "ושלאחר המיטה"  תוספות בקטע "הכי גריס"   ירושלמי ג.א. (משנה)

ב.ברכות: בבלי יט.א. רש"י בקטע "סמוך לקריאת שמע"  ירושלמי ג.ב.  סנהדרין ירושלמי ב.ב. שמחות פרק י.

ג.ברכות: בבלי יט.א.  ירושלמי ג.ב.

ד.ברכות: בבלי יז.ב. (משנה) יט.ב.   ירושלמי ג.א. (משנה)

ה.ברכות: בבלי יז.ב. (משנה) יט.ב.   ירושלמי ג.א. (משנה)  סנהדרין ירושלמי ב.ב.

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א.ב.ד.ד.

ג.ד.ה.

ד.ה. ד.ו.

 


הלכות קריאת שמע

 

עג.הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג

(ובו ד' סעיפים)

 

א. שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה, לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה.

 

ב. אם היה ישן עם אשתו - קורא בחזרת פנים לצד אחר, אפילו בלא הפסקת טלית, משום דחשיבא כגופו. ויש מי שאוסר. ונכון לחוש לדבריו. 

 

ג. אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים -מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית. ואם הם גדולים - צריך להפסק טלית.  

 

ד.עד כמה הם חשובים קטנים? התינוק - עד שיהיו לו שתים עשרה שנים, והתינוקת -  עד שיהיו לה אחת עשרה שנים. ואפילו הביאו שתי שערות - מותר. ובשנת שלוש עשרה לתינוק ושתים עשרה לתינוקת -אם הביאו  שתי שערות - אסור בלא הפסקה, ואם לא הביאו שתי שערות -מותר. ומשנת שלוש עשרה ואילך לתינוק-ושתים עשרה  לתינוקת - אפילו לא הביאו שתי שערות - אסור.

 

באורים

ד.שתי שערות - סימן לבגרות מינית.

 


עג. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

אדם וחוה

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד (1) (בראשית ב. כד.)

כהנים

ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד ירכים יהיו ( 2)  (שמות כח.מב.)

כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ( 3)   (ויקרא טז.ד.)

ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם ( 4)  (יחזקאל מד.יח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.אשתו כגופו. (מסכתות: ברכות כד.א. כתובות סו.א.  מנחות צג. ב. בכורות לה.ב.)

2.תפירת בגדי הקודש לכהנים במסגרת הקמת המשכן.

3.בגדי הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים.

4.בגדי הכהונה בבית המקדש השלישי, שיבנה במהרה.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.ב.ג. ברכות כד.א. רש"י בקטעים "ואפילו אשתו עמו" "אשתו כגופו"  תוספות בקטעים "שניים"  "והתניא"   כד.ב. רש"י בקטע  "היתה טלית חגורה"   קדושין ירושלמי ד.יא.

ד. ברכות  כד.א. רש"י בקטע "בת אחת עשרה ובן שתים עשרה"  

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א.ב.ג. ג.יח.

ד. ג.יט.

 


הלכות קריאת שמע

 

עד. שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה

(ובו ו' סעיפים)

 

א.היה ישן ערום בטליתו - צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא, משום דלבו רואה את הערוה - אסור.

 

הגה:

והוא הדין אם לבו רואה ערות חבירו - אסור.

 

ב.הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות - יכסה בבגד ממטה ללבו, כדי שלא יהא לבו  רואה  את הערוה כשיברך. ודוקא בבגד, אבל בידים לא הוי כיסוי. 

 

הגה:

והוא הדין אם מכסה ראשו בידיו - לא מיקרי כסוי הראש.

ועיין לעיל סימן צ"א.ד.

 

ואם היו המים עכורים, שאין איבריו נראין בהם, מותר לקרות והוא בתוכן.

והוא  - שלא יהא ריחן רע.  

 

הגה:

ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים - אף בצלולים שרי.

 

ג.אם האדם מחבק גופו בזרועותיו - דיינינן ליה כהפסקה.

 

ד.יש  מי  שאומר שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק, אף על פי שאינן מפסיקות  למטה  מהלב.  

 

הגה: 

ואם הן ערומות,צריך שיהא ערוה שלהן טוחות בקרקע או שיושבות על שאר דבר, דאז אין לבן רואה ערוה שלהן, מה שאין כן באיש. 

ועיין לקמן סימן ר"ו.ג. 

 

ה.שאר אבריו רואים את הערוה - מותר. אבל אם איזה מאבריו נוגע בין בערותו בין

בערות  חבירו - אסור לקרות  קריאת שמע או להתפלל. ויריכותיו, שהערוה שוכבת עליהן, צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בענין שלא יגע הגיד בהם.

 

ו.היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה - אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום - מותר לקרות קריאת שמע. אבל להתפלל אסור, עד שיכסה לבו.

 

באורים

ב.לא הוי - לא מהווה.  לא מקרי - לא נקרא.  שרי - מותר.

ג.דיינינן - דינו כמו.    

 


עד. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג. טו.) 

 

פרשנות על התנ"ך

פשט: נצטוינו לשמור על טהרת המחנה גם בעת היציאה לקרב.  

דרש: "חסיד שאל לאליהו זכור לטוב: ערום מהו שיקרא שמע? אמר לו: "ולא יראה בך ערות דבר - ערות דיבור". (דיבור במצב כזה הינו בגדר ערוה) (מסכת תרומות א.ד.)

"אין אדם מברך כשהוא ערום". (מסכת בבא מציעא קיד.ב. רש"י בקטע "ערות דבר")

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות כד.ב.  כה.ב. רש"י ותוספות בקטע "והרי לבו"  סוכה י.ב.

ב.ברכות: בבלי כב.ב. (משנה)   כה.ב. רש"י ותוספות בקטע "והרי לבו"   ירושלמי ג.ה. (משנה)

ד. ברכות כד.א. חלה:בבלי פרק ב. משנה ג. ירושלמי  פרק ב.א. (משנה וגמרא)     

ה. ברכות כה.ב.   תוספות בקטע "והלכתא"  נידה יג.א.

ו. ברכות כד.ב. רש"י בקטע "היתה טליתו"   כה.א.

 

רמב"ם - הלכות

א. קריאת שמע ג.יז.

ב. קריאת שמע ב.ז.   זרעים -הלכות תרומות ה.ד.

ד.ברכות א.ט.

ה.ו.קריאת שמע ג.יז.


הלכות קריאת שמע

 

עה.להזהר מגלוי שיער. וקול אשה בשעת קריאת שמע. וכן שלא לקרותה כנגד הערוה

(ובו ו' סעיפים)

 

א.טפח  מגולה  באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו - אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. 

 

הגה: 

ויש אומרים:דוקא באשתו, אבל באשה אחרת -אפילו פחות מטפח הוי ערוה. ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה, אפילו לאשה אחרת, רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה. כדלעיל סימן ע"ד.ד.

 

ב.שיער של אשה שדרכה לכסותו - אסור לקרות כנגדו.        הגה:אפילו אשתו.

אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש -מותר. 

 

הגה:

והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן פאה נכרית,אפילו דרכה לכסות. 

 

ג.יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע.

 

הגה:

ואפילו באשתו.אבל קול הרגיל בו אינו ערוה.

 

ד.אסור  לקרות כנגד ערוה, אפילו של גוי. וכן כנגד ערות קטן - אסור. 

 

הגה:

ויש מתירין נגד ערות קטן,כל זמן שאינו ראוי לביאה. וכן עיקר.

עיין ביורה דעה סימן רס"ה. ח.

 

ה.ערוה בעששית, ורואה אותה דרך דפנותיה - אסור לקרות כנגדה, דכתיב: "ולא יראה בך ערות דבר" (דברים כג. טו.) והא מתחזייא.

 

ו.היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו,או שהוא בלילה, או שהוא סומא - מותר לקרות, דבראיה תלה רחמנא והא לא חזי לה.

 

באורים

א.טפח - רוחב כף היד, דהיינו ארבע אצבעות 8 ס"מ.(אשכנז- 9.5 ס"מ). הוי - מהוה.

ה. עששית - "כלי גדול של זכוכית" ששימש כמנורה. (מסכת שבת  כג.א. רש"י בקטע "עששית") 

והא מתחזייא - והרי נראה.

ו.דבראיה תלה רחמנא והא לא חזי לה - בראיה תלוי הדין (של איסור קריאה) והרי אינו רואה.     רחמנא- כינוי לקב"ה והכונה לדין תורה. 


עה.הלכות קריאת שמע

חכם מישראל

'רא"ש' -רבי אשר בן רבי יחיאל. (כינויים: רא"ש, אשרי. חי 1250 1327- בצרפת, אשכנז,איטליה וספרד) מגדולי מפרשי התלמוד והפוסקים. חיבוריו: שאלות ותשובות (שו"ת) הרא"ש, פסקי הרא"ש, תוספות הרא"ש, פירוש המשנית לסדרי זרעים וטהרות ו'הנהגות הרא"ש'.  

פסיקתו של מחבר ה'שלחן ערוך',מרן רבי יוסף קארו,מבוססת על פסיקותיהם של: הרי"ף (רבי יצחק אלפסי),הרמב"ם (רבי משה בן מימון) והרא"ש. בהעדר זהות דעות בין השלושה, פסק מרן לפי רוב דעותיהם.

 

עה. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

חשפי שבל גלי שוק (1) עברי נהרות תגל ערותך (1) (ישעיה מז.ב. ג.)

הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה (2) (שיר השירים ב.יד.)

הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים (3)  (שיר השירים ו.ה.) 

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט:הנביא מתאר את השפלתה ואת בזיונה של בבל בדמות גבירה שהפכה  לשפחה. הבגדים עם שובל ארוך, שנשים מכובדות לובשות, הוחלפו בבגדים קצרים ולכן הרגלים מגולות.

דרש: אחרי המילים 'גלי שוק' כתוב 'תגל ערותך'. (לפי רש"י בקטע "גלי שוק" במסכת דלהן)  

2.פשט:הרעיה מסתתרת מהדוד שלא יראנה, והדוד מבקש שתניח לו לראותה ולדבר עמו.

כיון שהמקרא משבח את קולה משמע שהקול תאוה. (לפי רש"י בקטע "קולך ערב" במסכת דלהן)

3.פטש:"הסבי עיניך" - "כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות ואומר לה: הסיבי עיניך מנגדי כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה בי ואיני יכול להתאפק". (רש"י על הפסוק)   

דרש:שוק (1) באשה, קול (2) באשה, שיער (3) באשה - ערוה. (מסכת ברכות כד.א.   לגבי קול- מסכת קדושין ע.א. רש"י בקטע "קול באשה") 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.ברכות כד.א.  שבת סד.ב. רש"י בקטע "המסתכל באצבע"

ב. ברכות  כד.א.

ג. ברכות כד.א.   חלה ירושלמי ב.א.  קדושין ע.א.

ד. ברכות כה.ב. מגילה כד. ב.

ו. ברכות כד.א.

 

רמב"ם - הלכות

א.ב. איסורי ביאה כא.ב. קריאת שמע ג.טז.

ד.ה.ו.קריאת שמע ג.טז.  

הלכות קריאת שמע

 

עו. להזהר מצואה בשעת קריאת שמע

 (ובו ח' סעיפים)

 

א.צואה בעששית -מותר לקרות כנגדה אף על פי שרואה אותה דרך דפנותיה, משום דבכסוי תלה רחמנא - דכתיב:"ושבת וכסית את צאתך"(דברים כג. יד.) - והא מתכסיא.

 

ב.צואה בגומא - מניח סנדלו עליה וקורא, דחשיבא כמכוסה, וכיון שאין ריח רע מגיע

לו - מותר. והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה.

 

ג.העבירו צואה לפניו - אסור לקרות כנגדה. ופי חזיר כצואה עוברת דמי, אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו, דהוי כגרף של רעי.

 

ד.היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו, או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע - יש מתירים לקרות ויש אוסרים. ויש אומרים: שלא התיר המתיר בצואה על בשרו, אלא במקום שהיא נכסית מאליה בלא מלבושים כגון אצילי ידיו. ונכון לעשות כדברי המחמיר.

 

הגה:

ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה.

 

ה.צואה בפי טבעת - אפילו היא מכוסה -אסור לקרות לדברי הכל, אפילו אינה נראית

כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב.

 

ו.היה לפניו מעט צואה - יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה, והוא שיהא הרוק עבה. ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה, אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה - לא בטלה. 

 

ז.ספק אם צואה בבית - מותר לקרות, דחזקת בית שאין בה צואה. ספק אם צואה

באשפה - אסור, משום דחזקת אשפה שיש בה צואה. אבל ספק מי רגלים, אפילו באשפה - מותר  משום דלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של

קלוח, ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן, ובספיקן לא גזרו.

 

ח.קרא במקום שראוי להסתפק בצואה ומצאה אחר כך - צריך לחזור ולקרות. אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו - אין צריך לחזור ולקרות. ומי רגלים - אפילו מצאן במקום שראוי להסתפק - אין צריך לחזור ולקרות.

 


עו. הלכות קריאת שמע

באורים

א.עששית - "כלי גדול של זכוכית" ששימש כמנורה. (מסכת שבת  כג.א. רש"י בקטע "עששית") 

דבכיסוי תלה רחמנא והא מתכסיא - בכיסוי מותנה היתר הקריאה,והרי זה מכוסה.

 רחמנא- כינוי לקב"ה והכונה לדין תורה.

גרף של רעי - סיר לילה. "גרף ועביט - שניהם כלי חרס הם, אלא של רעי (צואה) קרוי גרף, ושל מי רגלים (שתן) קרוי עביט". (מסכת ברכות כה.ב. רש"י בקטע "גרף ועביט")     

ז. מיתסר -נאסר.  מהתורה נאסר לקרות מול קילוח של שתן ('עמוד של קילוח'). רבנן אסרו גם במקום שיש שם שתן בודאות אך לא בספק. 

 

עו. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ.

ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך.

כי ה'  אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.(1) (דברים כג. יג.- טו.)

 

כל הנשמה תהלל יה הללו יה (2) (תהילים קנ. ו.)

כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (3) (תהילים לה.י.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.'יד' - מקום לשרותים. אזנך - נשק. (לפי רש"י) צאתך - צואה.

 בחגור הקרבי יש להוסיף את שתשמש לכיסוי צואה. התורה מצוה על צניעות והתרחקות מזוהמה במחנה הצבאי. הצו תקף בכל מקום, כי קדושת ה' מצויה בכל אתר. "הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה,יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. ... טעם בכיסוי הצואה - כי המחנה כולו כמקדש ה'. וממנו נלמוד למקום התפילה, שנרחיק מן הצואה ארבע אמות ולכל מראה העינים".(רמב"ן על דברים כג. י.)

(מסכתות: ברכות כה.א.   עירובין ירושלמי ה.א.)

 

צואה על בשרו וקורא קריאת שמע- יש מתירים ויש אוסרים.

2.פשט: סיום ספר תהילים בקריאה נרגשת: כל מי שיש בו נשמה ונפש משכלת, תהלל את יה". ('מצודת דוד')

דרש: מותר לקרוא- כי "הפה והחוטם בכלל ההילול (ועליהם אין צואה),ולא שאר אברים" (שעליהם יש צואה) . (רש"י בקטע "כל הנשמה" במסכת דלהלן)

3.פשט: כל עצמותי- רמז לגוף... וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים רק השם שיכול להציל". (אבן עזרא)

דרש: אסור לקרוא-  כי "כל עצמותי" כולל כל האברים.

(מסכת ברכות כה.א.)


עו. הלכות קריאת שמע

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ב.ברכות כה.ב.

ג.ברכות כה.א.

ד.ה.ברכות  כד.ב. תוספות בקטע "פסק" כה.א. יומא ל.א. רש"י בקטעים "במקומה"  "ידיו בבית הכסא"    חלה ירושלמי  ב.א.

ו.ברכות: בבלי כה.ב.   ירושלמי ג.ה.

ז.ברכות כב.ב. תוספות בקטע "והא"  כה.א.

ח.ברכות כב.ב.

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א. ג.י.

ב. ג.יא.

ג. ג.יג.

ד.ה.ו. ג. יא.

ז. ג.טו.

 

 


הלכות קריאת שמע

 

עז.שלא לקרות כנגד מי רגלים

 (ובו ב' סעיפים)

 

א. אסור לקרות כנגד מי רגלים, עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר. ולא שנא על גבי קרקע, לא שנא בכלי, ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם. 

ודין עביט עיין לקמם סימן פ"ז.  

 

לא שנא היו הם בכלי תחילה ונותן עליהם מים, לא שנא היו המים בכלי תחילה.

 

ב.רביעית שאמרו -למי רגלים של פעם אחת, ולשל שני פעמים - שתי רביעיות, ולשל שלש - שלשה.        הגה: וכן לעולם.

 

באורים 

א. מי רגלים -  שתן.  רביעית - 86 סמ"ק (אשכנז 150סמ"ק).   לא שנא - לא משנה.   עביט - כלי כיבול למי שופכין. (מסכת בבא בתרא פט.ב.)  

 

 

עז.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ראה סימן ע"ו.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי כב.ב. (משנה) כה.ב. רש"י בקטע "ומי רגלים עצמן"   ירושלמי ג.ה. (משנה) ירושלמי ג.ה. (משנה)

ב.ברכות ירושלמי ג.ה. (משנה)

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א. ג.יב.

ב. ג.י.

 


הלכות קריאת שמע

 

עח. מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה

(ובו סעיף אחד)

 

א.היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו - פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות, אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח - כיון שהם מכוסים בבגדו. ואם נפלו מי רגלים בארץ,מרחיק מהם ארבע אמות. 

 

הגה:

או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פ"ב.ב. או ממתין עד שיבלעו בקרקע.

 

ואפילו שהה כדי לגמור את כולה, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק.

 

הגה:

ויש אומרים:דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וכן עיקר. וכמו שכתבתי לעיל סימן ס"ה. א. ומשערין לפי הקורא.

 

 

באורים 

א.מי רגליו -  שתן. טופח על מנת להטפיח -רטוב במידה כזאת שיכול להרטיב גם אחרים.

ארבע אמות- מידת יסוד בהלכה 1.9 מטר (אשכנז- 2.3מטר).

ומשערין - אומדים.

 

 

עח.הלכות קריאת שמע

מקורות

 

תלמוד - בבלי

א.ברכות  כב.ב. רש"י בקטע "לא אסרה תורה"  תוספות בקטע "ממתין"  כה.א.

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א. ד.יג.


 

הלכות קריאת שמע

 

עט.מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה

(ובו ט' סעיפים)

 

א.היתה צואת אדם מאחריו -צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח. אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח - צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח. ומלפניו - צריך להרחיק מלא עיניו, אפילו בלילה.

הגה:או שהוא סומא  שאינו רואה אותה -צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראותה ביום. ואם היא מצדיו - דינו כמלאחריו. 

 

הגה:

שליח ציבור המתפלל וצואה בבית הכנסת או בבית שמתפלל שם -אפילו היא לאחריו בכל הבית -צריך לשתוק עד שיוציאנה, מאחר שמוציא רבים ידי חובתן ואי אפשר שלא יהא אחד מן הקהל בתוך ארבע אמות של הצואה.

ועיין לקמן סוף סימן צ. ועיין לקמן סימן פ"ז.ג. בדין צואה בבית. 

 

ב.היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה, או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר - אפילו הפתח פתוח ויושב בצידה ורואה אותה - אם אין לה ריח יכול לקרות, דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר: "והיה מחניך קדוש" (דברים כג. טו.) -להרא"ש, אבל להרשב"א - דוקא כשאינו רואה אותה. ואם יש לה ריח - לא מהניא הפסקה ולא שינוי רשות. ויש אומרים: דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה, הכי נמי מועילה לריח רע שלה.

 

ג.חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה - והגדולה עודפת עליה מן הצדדים -קטנה לא חשיבא כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במילואה לגדולה. אבל הגדולה - כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה -חשיבא כבית בפני עצמה. הלכך אם צואה בגדולה - אסור לקרות בקטנה עד שירחיק כשיעור. ואם צואה בקטנה - מותר לקרות בגדולה בלא הרחקה, אם אין מגיע לו ריח רע.

 

ד.צואת כלב וחזיר - אם נתן בהם עורות - מרחיקים מהם כמו מצואת אדם. ואם לאו - דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם, אם אין בהם ריח רע. ואם יש בהם ריח רע דינם כצואת אדם.

 

באורים

א.ארבע אמות- מידת יסוד בהלכה 1.9 מטר (אשכנז- 2.3מטר).  סומא - עיור.

ב.טפח - 8 ס"מ (אשכנז- 9.5 ס"מ).

קרינן ביה שפיר- נקרא יפה (חל הכלל של) את הפסוק.  

רא"ש, רשב"א- מגדולי חכמי ההלכה. ראה להלן. 

שיטתם בהיתר קריאה כשיש צואה: לדעת שניהם העדר ריח הינו תנאי הכרחי להיתר, אך לדעת הרשב"א ההיתר מותנה גם בהעדר ראיה.              לא מהניא- לא מועיל. 

 ג.ראה סימן נה.טז.

 


עט.הלכות קריאת שמע

 

ה.צואת חמור הרכה, לאחר שבא מהדרך, וצואת חתול ונמיה ונבלה מסרחת - דינם כצואת אדם. וההולך בדרך - אף על פי שרואה צואת בהמה כנגדו - אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור. ובסמוך לעיר - יש אומרים שיש לחוש, לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים.

 

הגה:

במקום דשכיחי חמורים.

 

ו.בירושלמי (מסכת ברכות ג.ה.) - אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים אדומה.

 

הגה:

כי אותה צואה מסרחת.

 

ז.צואת תרנגולים ההולכים בבית - דינה כצואת בהמה, חיה ועוף. אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם.

 

ח.אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע.

 

ט.יצא ממנו ריח מלמטה -אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח.ואם יצא מחבירו -מותר בדברי תורה משום דאי אפשר. שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה. אבל לקרות קריאת שמע -אסור עד שיכלה הריח.

 

באורים

ו.בירושלמי - הכונה לתלמוד הירושלמי. ראה להלן במקורות. 

 

חכמים מישראל

רשב"א-רבי שלמה בן אברהם בן אדרת (חי 1235 1310- ספרד). מגדולי חכמי ההלכה ומנהיגה המוכר של יהדות ספרד מאמצע המאה ה- 13. חיבוריו: תורת הבית הארוך, תורת הבית הקצר, חידושים ל- 15 מסכתות בש"ס ושו"תים (שאלות ותשובות) בנושאים שונים.

'רא"ש' -רבי אשר בן רבי יחיאל. פרוט ראה לעיל סימן עה.

 


עט.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ראה סימן ע"ו.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ב.ברכות: בבלי כה.א. רש"י בקטע "מרחיק ד' אמות" כו.א.   ירושלמי ג.ה.

ג.עירובין צב.ב.

ד.ברכות: בבלי כה.א. רש"י בקטע "בזמן שיש בהן עורות" רש"י ותוספות  בקטע  "לית הלכתא" ירושלמי ג.ה.

ה.ו. ברכות ירושלמי ג.ה.

ז.ח. ברכות כה.א. רש"י ותוספות בקטע  "לית הלכתא"

ט.ברכות כה.א. רש"י בקטעים "ציפי" "דהני גנו"

 

רמב"ם - הלכות

א.קריאת שמע ג. ח.  ג.יב.

ב.קריאת שמע ג. ט.

ג.תפילה ח.ח.

ד.ה.קריאת שמע ג. ו.

ח.קריאת שמע ג. טו.

ט.קריאת שמע ג. יד.

 


הלכות קריאת שמע

 

פ. מי שאינו יכול להשמר מהפיח

(ובו סעיף אחד)

 

א.מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפילה - מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפילה - אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים. ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע - יניח תפילין בין 'אהבה' לקריאת שמע.

הגה:

ויברך עליהם.

 

באורים

להפיח - להוציא רוח מחלק גופו התחתון.

שברי לו - שברור לו.

 

פא. דין צואת קטן

(ובו ב' סעיפים)

 

א.קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכול אכילת פרס - מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.

 

ב.היה קורא וראה צואה כנגדו, ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות. ואם אי אפשר - כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב - ילך כדי שיניחנה לצדדין ארבע אמות. ואין צריך לחזור אלא למקום שפסק. ולהרבינו יונה - אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה, צריך לחזור לראש.                 ועיין לעיל סימן ע"ו.ח.

 

באורים

א.קטן- מי שהגיע לגיל שיכול לאכול כזית (28 גרם) דגן במשך זמן שאדם בוגר בינוני יכול לאכול פרס, היינו חצי ככר בגודל ארבע ביצים. (216 גרם, ביצה- 54 גרם)   

דגן- שם כולל לחמשה מינים:חיטה ,שעורה,כוסמת, שיבולת שועל ושיפון. מהם מפרישים חלה,מהם אופים מצה והם הופכים לחמץ בתנאים מסוימים. (מסכת חלה פרק א.משניות א.ב.)  

מרחיקין מצואתו- "משאכל כזית מאלו - בכל ענין אכילה - שצואת מינים הלל מסרחת". (מסכת סוכה מב.ב. רש"י בקטע "מרחיקין מצאתו")

ב.ארבע אמות- מידת יסוד בהלכה 1.9 מטר (אשכנז- 2.3מטר).

 

פ.פא. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ראה סימן ע"ו.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.סוכה מב.ב. רש"י בקטע "מרחיקין מצאתו"

ב.ברכות: בבלי כב.ב. (משנה)   ירושלמי ג.ה. (משנה)


 הלכות קריאת שמע

 

פב. דין צואה יבשה

(ובו ב' סעיפים)

 

א.צואה יבשה כל כך שאם יזרקנה תתפרך - הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה, והוא שלא יהיה בה ריח רע.

 

הגה:

ויש אומרים:דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה. וכן עיקר.

 

ב.מי רגלים שנבלעו בקרקע -אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדם.

 

ויש אומרים: דאינו אסור, רק בטופח על מנת להטפיח.ויש לסמוךעל זה.

 

באורים 

א.תתפרך-תתרסק.  פרך - ריסק,שבר, פורר. "פורכן (את המנחות) עד שמחזירן לסלתן". (מסכת ברכות לז.ב.)  

ב.מי רגלים - שתן. טופח על מנת להטפיח -רטוב במידה כזאת שיכול להרטיב גם אחרים.

 

 

פב. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ראה סימן ע"ו.

 

תלמוד - בבלי

א.ב. ברכות כה.א. רש"י בקטע "איכא דאמרי"

 

רמב"ם - הלכות

א. קריאת שמע ג.ז.

 


הלכות קריאת שמע

 

פג. דין בית הכסא בקריאת שמע

(ובו ה' סעיפים)

 

א.אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן אפילו פינו ממנו הצואה. ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות, אבל אם יש לו מחיצות, אף על פי שיש בו צואה - קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם, אין מגיע לו ריח רע.

 

ב.הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו.

 

ג.אמר: 'בית זה יהא לבית הכסא'. ואמר על בית אחר: 'וגם זה', דינם שוה. ואם אמר על השני: 'ובית זה', ולא אמר: 'וגם זה', הרי זה השני ספק אם הזמינו לכך אם לאו, לפיכך אין קורין בו לכתחילה. ואם קרא בו - יצא.

 

ד.בית הכסא שהוא בחפירה, ופיו בריחוק ארבע אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון - בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא - כסתום דמי ומותר לקרות בו, אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא. 

 

הגה:

אבל אם משתינים בהם לפעמים -אסור להרהר בהם בדברי תורה, כל שכן לקרות קריאת שמע.

 

ה.בני  אדם  שיש  להם  ספסל  נקוב ונפנין עליו - מותר לקרות קריאת שמע כנגדו,  כיון שאין הצואה  על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב. ועוד שהנקב תמיד מכוסה בדף.

 

הגה:

וכל מי שקורא במקום שאין קורין,חוזר וקורא.

 

באורים 

ד.ארבע אמות- 1.9 מטר (אשכנז- 2.3מטר).  רעי- צואה. (מסכת מכות פרק ג. משנה יד.)

מי רגלים - שתן.

ה.גרף - סיר לילה. "גרף של רעי". (מסכת שבת קמג.א.)

 


פג. הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ראה סימן ע"ו.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ב. ברכות: בבלי כב.ב. (משנה)  כו.א. רש"י בקטע "כנגד בית הכסא"   ירושלמי ג. א. (משנה) 

סוכה תוספות בקטע " בשבת"   מגילה כז.ב.

ג. שבת י.א.  י.ב. תוספות בקטע "שאני בית כסא"   נדרים ז.א.  רש"י ותוספות ור"ן בקטע

"יש יד לבית הכסא"

ד.ה. ברכות כו.א.  רש"י בקטע "דפרסאי"

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א. ג.ב.

ב.ג. ג.ג.

 


הלכות קריאת שמע

 

פד.אם מותר לקרות במרחץ

(ובו סעיף אחד)

 

א.מרחץ חדש שלא רחצו בו - מותר לקרות בו. ובישן - בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים - מותר. ובאמצעי - שקצת  העומדין  שם לבושים וקצת ערומים - יש שם שאילת שלום  אבל לא קריאת שמע ותפילה. 

 

הגה:

ומותר להרהר שם בדברי תורה.

 

ובפנימי - שכולם  עומדים  שם ערומים - אפילו שאלת שלום אסור.

 

הגה:

ואסור לענות אמן בבית המרחץ.

 

פד. הלכות קריאת שמע

מקורות

 

תנ"ך

ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום. (שופטים ו.כד.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט: השופט גדעון בן יואש קרא על המזבח שבנאו: השם הוא שלומנו. (רש"י על הפסוק)

דרש: "אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר "ה' שלום' " (מסכת שבת י.ב.)

גדעון קרא לו להקב"ה 'ה' שלום'.( 'בית יוסף' ב'טור' על הסימן)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.שבת: בבלי י. א.  י.ב. תוספות בקטע "שאני בית כסא" מ.ב.  ירושלמי ג.ג.   קידושין לג.א. רש"י בקטע "בתי גואי"   עבודה זרה ירושלמי ג.ד.    נדרים ז.א. תוספות בקטע  "הזמינו"

 

רמב"ם - הלכות

א. קריאת שמע ג:ג.-ה.   תפילין ד.כב.

 


 

הלכות קריאת שמע

 

פה. באיזו מקומות אסור לקרות קריאת שמע

(ובו ב' סעיפים)

 

א.לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע. ואפילו אם היה קורא ובא, צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף. וכשיצא משם- אפילו שהה כדי לגמור את כולה -אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. 

 

הגה:

ויש אומרים שחוזר לראש. וכן עיקר. ועיין לעין סימן ס"ה.א. 

 

ב.אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. 

 

הגה:

ואפילו הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ.

 

דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכינויים - כגון רחום, נאמן  וכיוצא  בהם - מותר לאמרם שם. אבל השמות שאינם נמחקין אסור להזכירם שם. ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור - מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש. 

 

הגה:

ובמקום שמותר להרהר בדברי תורה מותר לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר.

 

באורים 

ב. להפריש מדבר האסור "אם נכנס בלב הרהור עבירה, מותר להרהר שם בדברי תורה ...שהתורה מצילה מהרהורים רעים" ('משנה ברורה' לפי 'מגן אברהם')

 

ב.הרחבה והעמקה

"השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה... ושבעה שמות הם: השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש, או הנכתב אדני, ואל, ואלוה, ואלהים, ואלהי, ושדי, וצבאות... שאר הכינויין שמשבחין בהן את הקב"ה, כגון חנון, ורחום, הגדול, הגבור, והנורא,הנאמן, קנא, וחזק וכיוצא בהן הרי הן כשאר כתבי הקדש ומותר למוחקן".

(רמב"ם הלכות יסודי התורה ו. א. -ב. ה.) 

 

 


פה. הלכות תפילה

 מקורות

תנ"ך

א. וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (1) (יחזקאל כ.כה.)

הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה (2) (ישעיה ה.יח.)

כי דבר ה' בזה (3) (במדבר טו.לא.)

ובדבר הזה תאריכו ימים (4) (דברים לב. מז.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט:1."מסרתים ביד יצרם להיכשל בעונם".(רש"י)

"מסרתים ביד שנאם, אחר יצרם המטופש". (תרגום יהונתן)

"מסרתים ביד אויביהם שישימו עליהם חוקים שלא יהיו טובים להם...וגזירות שלא יחיו בהם"(רד"ק)

2."גוררים יצרם הרע עליה מעט מעט... ומשנתגרה בהם מתגבר והולך"(רש"י)

"כמו שמושל האדם העגלה הטעונה בחבלים ובעבותות, כן הם מושכים את      העון אליהם בחזקה". (רד"ק)

דרש:3."דבר ה' בזה" - "האומר:אין תורה מן השמים, אפיקורוס,המגלה פנים בתורה (דורש דרשות של דופי)...האומר:כל התורה כולה אני מקבל  חוץ מדבר זה... כל התורה אמר (משה רבנו) מפי הקודש (הקב"ה) ודבר זה מפי עצמו אמר...היכול ללמוד ואינו לומד..שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר". (מסכת סנהדרין צט.א., ספרי על פרשת שלח פיסקה ו.)      

פשט:4.בסיכום שירת האזינו אומר משה רבינו:"כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם". (דברים לב.מז.)  "אין לך דבר ריקן בתורה". (רש"י ויונתן בן עוזיאל  על הפסוק)

 

 דרש:1.2.3.4.היה מהלך במבואות המטונפות- לא יקרא קריאת שמע .. שאם היה קורא ובא - פוסק. לא פסק מאי?... עליו הכתוב אומר:'נתתי להם חקים לא טובים' (1)...'מושכי העון'(2)...'דבר ה' בזה' (3) ... ואם פסק מה שכרו?... 'תאריכו ימים' (4) ". (מסכת ברכות כד.ב.)    

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות כד.ב. ראש השנה לד.ב.

ב.ברכות כד.ב.  שבת:בבלי  י.ב. מ.ב. תוספות בקטע  "וכי תימא"  קנ.א.  ירושלמי ג.ג.

עבודה זרה: בבלי מד.ב. תוספות בקטע "תנא"  ירושלמי ג.ד.

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א. ב.יב.  ג.יד.

ב. ג.ד. ג.ה.

 


הלכות קריאת שמע

 

פו.שצריך להרחיק מן מים סרוחים

(ובו  סעיף אחד)

 

א. מים סרוחים, או מי משרה ששורים בהן פשתן או קנבוס, צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה.

 

באורים 

קנבוס- צמח סיבים. ממנו הופק שמן ואף שימש להתקנת חבלים, אריגים ונעלים.

"הפשתן והקנבוס שטרפן (עירבב) זה בזה". (מסכת כלאים פרק ט. משנה א.)

 

 

פו. הלכות קריאת שמע

 מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי כב.ב. (משנה)  כה ב. רש"י בקטעים "במים הרעים" "מי המשרה" ירושלמי ג. ה.

 

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א. ב.ז.

 

 


הלכות קריאת שמע

 

פז. כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי

(ובו ג' סעיפים)

 

א.גרף של רעי ועביט של מי רגלים - של חרס או של עץ - צריך להרחיק מהם כמו מצואה, אפילו הטיל בהם מים. אבל אם הן של מתכת, או של זכוכית, או של חרס מצופה- מותר אם הם רחוצים יפה.

 

ב.גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו - יש מתירין ויש אוסרין. והלכה כדברי האוסרים.

 

ג.מותר לקרות קריאת שמע בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט, כיון שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט. וכן אם כפה עליהם כלי - אף על פי שהם עמו בבית - הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדן.

 

 

באורים

א.גרף של רעי - סיר לילה. "גרף ועביט - שניהם כלי חרס הם, אלא של רעי (צואה) קרוי גרף, ושל מי רגלים (שתן) קרוי עביט". (מסכת ברכות כה.ב. רש"י בקטע "גרף ועביט")     

 

 

פז.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ראה סימן ע"ו.

 

תלמוד בבלי  

א.ג. ברכות כה.ב. רש"י בקטע "גרף ועביט"  תוספות בקטעים  "גרף של רעי" "ובלבד"

  

רמב"ם - הלכות קריאת שמע

א.ג. ג.יב.


הלכות קריאת שמע

 

פח.בעל קרי מותר בקריאת שמע

(ובו סעיף אחד)

 

א.כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין,חוץ מבעלי קרי, שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפילה עד שיטבול, כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואחר כך ביטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפילה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין. וכן פשט המנהג.

 

הגה:

יש שכתבו שאין לאשה נידה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת, או להתפלל, או להזכיר השם או ליגע בספר. ויש אומרים: שמותרת בכל. וכן עיקר. אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכהאי גוונא שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרים לילך לבית הכנסת כשאר נשים, כי הוא להן לעצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ.

 

באורים 

קרי - כינו לשכבת זרע. אם יצאה מאיש, מכל סיבה, נקרא 'בעל קרי' וליציאה - 'מקרה לילה'

טבילה - במקוה טהרה.

רחיצה דתשעה קבין-"בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין (כ- 18ליטר) מים - טהור". (מסכת ברכות כב.א.)

ליגע בספר - שתוכנו דברי תורה.

במדינות אלו- נכתב במזרח אירפה.

בימים נוראים- מתחילת אמירת 'סליחות' עד ליום כיפור כולל. (לפי 'משנה ברורה')

כהאי גוונא- כגון זה.

 

הרחבה והעמקה

אשה נידה בימי ראייתה- בימי המחזור החדשי - כשהיא רואה דם, עד משך שבעה ימים - היא מכונה 'נידה', בין שראתה פעם אחת בין שראתה במשך כל שבעת הימים. אם ביום השביעי לפנות ערב פסקה מלראות דם, הרי מדין תורה טובלת במקוה טהרה בליל שמיני והיא טהורה. לאחר שבעת ימי הנידה מתחילים ימים המכונים 'אחד עשר ימי הזיבה'. דינם: אם באחד מהימים הללו ראתה דם במשך יום אחד או שנים הרי למחרת יום הראיה היא טובלת ואם לא ראתה בו דם, היא טהורה לעת ערב. ארוע כזה נקרא 'שומרת יום כנגד יום'. אם ראתה דם שלושב ימים רצופים, היא צריכה לספור שבעה ימים רצופים נקיים מדם- המכונים'ימי לבון'- וטובלת ביום השביעי לטהרתה. אך בנות ישראל החמירו על עצמן שאפיל רואות טיפת דם בכל גודל -במשך אחד עשר יום לאחר עונת הוסת -הן סופרות שבעה נקיים ולאחריהן טובלות לטהרה. לאחר 'אחד עשר ימי הזיבה' לאחר שטהרה מזיבה, היא שוב נידה במשך שבעה ימים. ומתחילה שוב למנות ימי זיבה.

(מסכתות:  ברכות:בבלי לא.א.   ירושלמי ה.א. מגילה כח.ב.  נידה סו.א. שלחן ערוך 'יורה דעה' סימנים קפג.קפט. קצו.)        

 

 


 

פח.הלכות קריאת שמע

 

הרחבה והעמקה

'בעל קרי'

עזרא הסופר ובית דינו התקינו ש'בעל קרי' אסור לקרוא בתורה,לקרוא קריאת שמע ולהתפלל עד שיטבול. (מסכת בבא קמא פב.א.) הנימוק: נצטוונו מפי הגבורה להעביר את המסר של מתן תורה לדורות הבאים. ככתוב:"והודעתם לבניך ולבני בניך".(דברים ד.ט.) אופן ההעברה אמור להיות זהה למעמד הר סיני כנאמר: "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב". (דברים ד.י.) "מה להלן (בסיני) באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן (קריאה בתורה וכ') באימה וביראה וברתת ובזיע. מכאן אמרו: הזבים והמצרעים ובאין על נדות (סוגים שונים של טמאים) -מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים,לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות,אבל בעלי קריין אסורים". כיון שבהכנות למעמד נצטוו:"ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט.טו.) וזאת כדי שבעת מתן תורה לא יהיו 'בעלי קרי'. לכן הוחל האיסור כדלעיל. נימוק נוסף: "שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים". (מסכת ברכות: בבלי כב.א.ב.   ירושלמי ג.ד.)  גורל תקנת עזרא -"ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה לפיכך בטלה. וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע והן בעלי קריין, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא עומדין בטהרתן לעולם שנאמר: (כט) 'הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע'(ירמיה כג. כט.) מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אינם מקבלין טומאה".  (רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה ח)

 

חכם מישראל

עזרא הסופר- כהן מגדולי התורה. (יחוסו לאהרון הכהן וחכמתו בספר עזרא ז. א.-ה.י.) "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא לא קדמו משה".(מסכת סנהדרין כא.ב.) עלה מבבל למעלה מיובל שנים לאחר השלמת בנין בית שני (הושלם בערך בשנת 515 לפני ספירת העמים. שיטת חישוב שונה ראה מסכת ערכין יג. א. ורש"י בקטעים "רב אשי" "ומנלן" "וכתיב"). קיבל רשיון מפורט ממלך פרס, ארתחשסתא,המעניק לתורה מעמד חוקה ליהודה. טיהר את בית ישראל מנשואי תערובת. (מסכת קדושין סט.ב.)

 


פח.הלכות קריאת שמע

מקורות

תנ"ך

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו (1) (ויקרא טו.טז.)

כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (2)  (דברים כג.יא.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.יציאת שכבת זרע בשוגג מחייבת טבילה במקוה טהרה שלארבעים סאה. (יונתן בן עוזיאל ,אבן עזרא ערובין ד.ב.)

2.דרכו של קרי לבוא בלילה. (מסכת נזיר סו.א. )  "כשמהרהר על משכבו". (רש"י שם בקטע "אורחיה") 

 

תלמוד- בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי כ.ב. (משנה) רש"י בקטע "בעל קרי" תוספות בקטעים "בעל קרי" "כדאשכחן" 

כא.ב. רש"י בקטע "זב שראה קרי"  כב.א. רש"י בקטע "מכאן אמרו" כב.ב.(משנה וגמרא) 

כו.א. (משנה) רש"י בקטע "זב שראה קרי"    ברכות:ירושלמי ג.ד. (משנה) ג.ה. (משנה)  ג.ו.(משנה) 

יומא ירושלמי ח.א. תענית ירושלמי א.ו. בבא קמא פב.א. ב. תוספות בקטע "אתא" חולין קלו.ב. רש"י בקטע "אין דברי תרה" תוספות בקטע "כרבי אלעאי" 

 

רמב"ם- הלכות

א. קריאת שמע ד.ח.   תפילה ד.ד. ד.ה. ד.ו.   ספר טהרות הלכות אבות הטומאות ה.טו.

 

 





                                             תפילת שמונה עשרה


                                http://u.cs.biu.ac.il/~wiseman/shulhan-aruch/s4.pdf    







הלכות נשיאות כפים




                   מפתח ההלכות

קכח.דיני נשיאות כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן.

קכט. באיזה תפילות נושאים כפים.

קל. רבונ ושל עולם שאומרים בשעת נשיאות כפים.

קלא. דיני נפילת אפים.

קלב. דיני קדושת ובא לציון.

קלג. דיני ברכו בשבת.

קלד. סדר והוא רחום והגבהת התורה.


 

הלכות נשיאות כפים

 

קכח. דיני נשיאות כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן

(ובו מ"ה סעיפים)

 

א.אין נשיאות כפים בפחות מעשרה, והכהנים מהמנין.

 

הגה:

ואין לזר לישא כפיו אפילו עם כהנים אחרים.

 

ב.כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים, אם אינו עולה לדוכן - אף על פי שביטל מצוות 'עשה' אחת - הרי זה כעובר בשלושה 'עשה', אם היה בבית הכנסת כשקראו: כהנים!  או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו.

 

ג.אם עלה פעם אחת ביום זה, שוב אינו עובר אפילו אמרו לו: עלה!

 

ד.כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן - אינם צריכים לשהות חוץ מבית הכנסת אלא בשעה שקורא החזן: כהנים! אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים, נהגו שלא ליכנס לבית הכנסת עד שיגמרו ברכת כהנים.

 

ה.לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים, אבל בבתי שוקים שרי.

 

הגה:

ויש מחמירין אם הם של עור. ונהגו להקל בקצת מקומות.

 

ו.אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק, שהוא חיבור היד והזרוע. והלוי יוצק מים על ידיהם. וקודם לכן יטול הלוי ידיו.

 

הגה:

ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחילה, רק סמכו על נטילתן שחרית.

 

ז.אם נטל הכהן ידיו שחרית ובירך "על נטילת ידים", לא יחזור לברך כשנוטל ידיו לנשיאות כפים.

 

באורים

א. זר-  לוי או ישראל.

ב.שלושה עשה -"כה תברכו", "אמור להם","ושמו את שמי". "עיקר עשה אינו אלא אחת והוא- 'כה  תברכו' " ('משנה ברורה').

ד.אינם רוצים לעלות- "שהוא חלש וראשו כבד עליו וכדומה"('כף החיים').

פגומים - "בני גרושה או בני חלוצה הנשואה לכהן".('כף החיים ו'משנה ברורה').   

ה.מנעלים - סוג סנדלים הקשורים לרגל ברצועות. חכמינו חששו שאם בזמן ברכת הכהנים יקשור אחד הכהנים רצועה שהותרה, יוציאו עליו לעז  שהוא נמנע מלברך בגלל היותו פסול. לכן אסרו לעלות לדוכן בכל סוג של נעל שיש לו רצועות והתירו ('שרי')ב'בתי שוקיים' (סוג של מגפיים) שאין להם רצועות.  אך משום כבוד הציבור נוהגים הכהנים לעלות כשהם גורבים גרביים.(על פי 'משנה ברורה').


קכח. הלכות נשיאות כפים

 

ח.כשמתחיל שליח ציבור "רצה" - כל כהן שבבית הכנסת נעקר ממקומו לעלות לדוכן. ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים שליח ציבור "רצה"- שפיר דמי. אבל אם לא עקר רגליו ב -"רצה", שוב לא יעלה.   

 

ט.כשעוקרים הכהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה, ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם". ומאריכים בתפילה זו עד שיכלה אמן של 'הודאה' מפי הציבור.

 

י.עומדים בדוכן. פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם. ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם, עד ששליח ציבור מסיים "מודים". ואז, אם הם שנים, קורא להם הגה:השליח ציבור: כהנים!

 

הגה:

ולא יאמר: "אלהינו ואלהי אבותינו" כו'. ויש אומרים שאומרין אותו בלחש עד מלת "כהנים", ואז אומרו בקול רם. וחוזר ואומר:"עם קדושיך כאמור" בלחש. וכן נוהגין במדינות אלו.

 

ומחזירים פניהם כלפי העם. ואם הוא אחד - אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו.

 

יא.כשמחזירים פניהם כלפי העם מברכים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וצונו לברך את עמו ישראל באהבה."

 

יב.מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם. ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית. ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם. ומכוונים לעשות חמישה אוירים: בין שתי אצבעות לשתי אצבעות - אויר אחד, ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל. ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים.

 

 

באורים

ח. 'רצה'- ברכה יז בעמידה, ברכת 'עבודה'. 'שפיר דמי'- זה בסדר.

ט.'הודאה'- ברכה יח בעמידה. "הטוב שמך ולך נאה להודות".

י.'היכל'- ארון הקודש ובו ספרי התורה.  'במדינות אלו'- נכתב במזרח אירופה.

יא. 'באהבה'- כהן שאינו  אוהב את הציבור או הציבור אינו אוהב אותו לא יברך. אם הכהן שונא את הציבור חס ושלום-  לא ישא את כפיו כי סכנה היא לו ויש לו לצאת מבית הכנסת. ('כף החיים' על סמך הכתוב בזהר פרשת נשא).

יב.'אוירים'- מרווחים. 'אצבע'- האצבע הרומזת הסמוכה לבוהן.'גודל'- אגודל, האצבע העבה שביד.


 

קכח. הלכות נשיאות כפים

 

יג.מתחילים הכהנים לומר: "יברכך".

 

הגה:

ויש אומרים שגם מלת "יברכך" יקרא אותה שליח ציבור תחילה. וכן נוהגים בכל מדינות אלו.

 

ואחר כך מקרא אותם שליח ציבור מלה במלה והם עונים אחריו על כל מלה, עד  שיסיימו פסוק ראשון. ואז עונים הציבור אמן. וכן אחר פסוק שני וכן אחר פסוק שלישי.

 

יד.אין מברכין אלא - בלשון הקודש, ובעמידה, ובנשיאות כפים, ובקול רם.

 

טו.אחר כך מתחיל שליח ציבור "שים שלום". ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים: "רבון העולמים! עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו- "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל". (דברים כו. טו.). 

 

הגה:

ויאריכו בתפילה זו עד שיסיים שליח ציבור "שים שלום".ושיענו הציבור אמן על שניהם. ואם אינם יכולים להאריך כל כך יאמרו: "אדיר במרום" כו'. כדלקמן סימן ק"ל.

 

טז.אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל שליח ציבור "שים שלום". ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם. ועומדים שם ואינם רשאים ליעקר משם עד שיסיים שליח ציבור "שים שלום". ויש מי שאומר שצריכין להמתין עד שיסיימו הציבור לענות אמן אחר ברכת "שים שלום".                    הגה: וכן המנהג. 

 

יז.כשמחזירים פניהם, בין בתחילה בין בסוף, לא יחזירו אלא דרך ימין.   

 

הגה:

כשיורדין מן הדוכן לא יגעו במנעליהם המטונפים. ואם נוגעים יטלו ידיהם לתפילה שיתפללו אחר כך.

 

יח.אין המקרא - שקורא: כהנים! - רשאי לקרות: כהנים! עד שיכלה מפי הציבור אמן שעונים אחר ברכת "מודים". ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון" עד שיכלה דיבור קריאת: כהנים! מפי הקורא. ואחר שברכו הכהנים "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון" אינם רשאים להתחיל "יברכך" עד שיכלה מפי כל הציבור אמן שעונים אחר ברכת "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון". וכן אינם רשאים להתחיל בתיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא. ואין הציבור עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים.  

 

הגה:

ולא יתחילו הכהנים "רבון העולמים" כו' עד שיכלה אמן מפי הציבור.

 

יח.תיבה- מלה. 


קכח. הלכות נשיאות כפים

 

יט.אין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים.

 

כ.אם שליח ציבור כהן - אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו.

 

הגה:

ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו. אבל אם אמרו לו צריך לעלות, דהא עובר ב'עשה' אם אינו עולה.

 

ואפילו אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו אלא אם כן מובטח לו שיחזור לתפילתו בלא טירוף דעת. שאם הוא מובטח בכך - כיון שאין שם כהן אלא הוא -ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים. וכיצד יעשה? יעקור רגליו מעט ב'עבודה' ויאמר עד "ולך נאה להודות". ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים. ויקרא לו אחר. ומסיים החזן "שים שלום". ואם המקרא כיוון לתפילת שליח ציבור מתחילה ועד סוף, עדיף טפי שיסיים המקרא "שים שלום".

 

כא.אין הכהנים רשאים לנגן בברכת כהנים שנים או שלושה ניגונים, משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת. ואין לנגן אלא ניגון אחד מתחילה ועד סוף.

 

כב.משתדלין שיהא המקרא ישראל. וכשהחזן כהן - יעמוד ישראל אצלו ויקרא: כהנים! ויקרא אותם, והחזן עומד ושותק. 

 

כג.בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמי שעומד בתפילה. והעם יכוונו לברכה, ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם.

 

הגה:

וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם. על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם. וידיהם חוץ לטלית. ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית,שלא יסתכלו העם בהם.

 

כד.עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, אבל שלפניהם ומצידיהם - אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת. ולאחוריהם נמי- אם הם אנוסים, כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם ואינם יכולים לבוא- הם בכלל הברכה.

 

באורים 

כ- כא.-'טרוף דעת'- בלבול. 'עדיף טפי'- יותר טוב. 'עבודה'- ברכה יז בעמידה

כא.- 'דאיכא למיחש'- יש לחשוש.

כד.'נמי'- גם כן.

כה.'אחיהם שבשדות'- "דאניסי (מרותקים) במלאכתן ואין יכולין לבוא"(רש"י על מסכת סוטה לח. ב. וראה מסכת ראש השנה לה. א.).


 

קכח. הלכות נשיאות כפים

 

כה.בית הכנסת שכולה כהנים - אם אין שם אלא עשרה- כולם עולים לדוכן. למי מברכין? לאחיהם שבשדות. ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. ואם יש שם יותר מעשרה, היתרים מעשרה יעלו ויברכו והעשרה עונים אחריהם אמן.

 

כו. בשעה שמברכין - אין לעם לומר שום פסוק, אלא ישתקו ויכוונו לברכה.

 

הגה:

ומכל מקום - עכשיו שהכוהנים מאריכין הרבה בניגונים נהגו גם כן לומר פסוקים. וכמו שנתבאר לעיל סימן נ"ז, לענין 'ברכו'. אך יותר טוב שלא לאמרם.   

 

כז.כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו ברכה יותר על השלוש פסוקים של ברכת כהנים, ואם הוסיף עובר על 'בל תוסיף'.  

 

כח.כהן שנשא כפיו- ואחר כך הלך לבית הכנסת אחר ומצא ציבור שלא הגיעו לברכת כהנים- יכול לישא את כפיו פעם אחרת.    

 

כט.כהן שלא התפלל עדיין ומצא ציבור מתפללין, נושא כפיו ואין התפילה מעכבתו.

 

ל.מי שיש לו מום בפניו או בידיו- כגון שהם בוהקניות, או עקומות, או עקושות- לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. והוא הדין למי שיש מומין ברגליו, במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקיים. וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה. וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו- דהיינו שהם רגילים בו ומכירים הכל שיש בו אותו מום- ישא כפיו, ואפילו הוא סומא בשתי עיניו. וכל ששהא בעיר שלושים יום מיקרי 'דש בעירו'. ודוקא בעירו, אבל אם הלך באקראי לעיר אחרת ושהא שם שלושים יום - לא. ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת, שנה או חצי שנה, חשיב 'דש בעירו' בשלושים יום.  

 

באורים

כה. אחיהם שבשדות- "דאניסי (מרותקים) במלאכתן ואין יכולין לבוא"(רש"י על מסכת סוטה לח. ב. וראה מסכת ראש השנה לה. א.).

כז.פסוקי ברכת כהנים: 1.יברך ה' וישמרך 2.יאר ה' פניו אליך ויחנך 3.ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. (במדבר ו. כד. - כו. )  

בל תוסיף- "לא תסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם".(דברים ד. ב.).

ל.בהקנית-"בהק הוא פרח בעור"(ויקרא יג.לט.)-"כמין לובן הנראה בבשר אדם"(רש"י), נגע לבן בעור. עקומות- כפופות. עקושות-כפופות לצידיהן ,מעוותות. (רש"י במסכת מגילה כד.ב.). פרוש אחר: עקומות- שנתעקמה ידו אחורנית. שאינו יכול לחלק אצבעותיו.(ר"ן במסכת מגילה טו. ב.). זולפות - זולף, שופך. בתי שוקיים - (סוג של מגפיים) שאין להם רצועות. מיקרי -נקרא.  חשיב - נחשב.  


 

קכח. הלכות נשיאות כפים

 

לא.אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם - אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין, ישא את כפיו.

 

הגה:

ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית, אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו.    

 

לב.היו ידיו צבועות אסטים ופואה, לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בהם. ואם רוב העיר מלאכתן בכך -  ישא את כפיו. וכן אם הוא דש בעירו- ישא את כפיו.

 

 

לג. מי שאינו יודע לחתך האותיות- כגון שאומר לאלפי"ן עיינ"ין ולעיינ"ין אלפי"ן וכיוצא בזה - לא ישא את כפיו.

 

לד. קטן, שלא הביא שתי שערות, אינו נושא כפיו בפני עצמו כלל. אבל עם כהנים שהם גדולים - נושא, ללמוד ולהתחנך. ומשהביא שתי שערות נושא את כפיו אפילו בפני עצמו. ומיהו דוקא באקראי בעלמא ולא בקביעות- עד שיתמלא זקנו- שאז יכול לישא כפיו אפילו יחידי בקבע. וכל שהגיע לשנים שראוי להתמלאות זקנו- אף על פי שלא נתמלא- קרינן ביה: נתמלא זקנו.(ועיין לעיל סימן נ"ג. סעיף ח. )

 

לה.כהן שהרג את הנפש -  אפילו בשוגג -  לא ישא את כפיו ואפילו עשה תשובה. 

 

הגה:

ויש אומרים דאם עשה תשובה נושא כפיו. ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניהם. והכי נהוג.

 

לו.מל תינוק ומת- נושא את כפיו. אם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים- כיון שלא נתברר הדבר ישא את כפיו.

 

לז.מומר לא ישא את כפיו. ויש אומרים שאם עשה תשובה נושא כפיו.   

 הגה: וכן עיקר.   ואם נאנס- לדברי הכל נושא כפיו.

 

באורים

לא. לא מהני- לא מועיל.             לב.אסטיס , פואה- מיני צבעים. דש - רגיל.

לג. לחתך-לבטא.

לד. שתי שערות, התמלא זקנו-  סימנים לבגרות מינית. קרינן ביה- ניתן לומר, כאילו.

לה.והכי נהוג - כך נוהגים. " ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם... ידיכם דמים מלאו" (ישעיה א.טו.)

לז.מומר, המיר - התנצר או התאסלם, מרצונו החפשי. "וכן אם הוא מומר לחלל שבת בפרהסיה הרי הוא כעובד גילולים ולא ישא כפיו עד שיעשה תשובה." ('משנה ברורה' ו-'כף החיים').


 

קכח. הלכות נשיאות כפים

 

לח.שתה רביעית יין בבת אחת, לא ישא את כפיו. שתאו בשני פעמים, או שנתן לתוכו מעט מים- מותר. ואם שתה יותר מרביעית- אף על פי שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים- לא ישא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו.

 

לט.לא היו בו מהדברים המונעים נשיאות כפים- אף על פי שאינו מדקדק במצוות וכל העם מרננים אחריו- נושא את כפיו.

 

הגה:

שאין שאר עבירות מונעים נשיאות כפים.

 

מ.כהן שנשא גרושה לא ישא כפיו, ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון. ואפילו גירשה או מתה פסול -  עד שידיר הנאה, על דעת רבים, מהנשים שהוא אסור בהם.

 

מא.נטמא למת שאינו משבעה מתי מצוה - יפסל מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה, עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים.

 

הגה:

יש אומרים: דמי שיש לו בת שהמירה או זינתה, אין מחוייבים עוד  לקדשו כי "אביה היא מחללת" (ויקרא כא. ט.).

 

באורים

לח.רביעית- 86 סמ"ק (אשכנז - 150 סמ"ק).

לט. שאינו מדקדק במצוות- אפילו מצוות חמורות כגלוי עריות. שאין שאר עבירות- חוץ מעבודת גילולים ושפיכות דמים.  מרננים אחריו - אפילו רינון של אמת. שהוא מפורסם לכל ברשעותו. ('משנה ברורה').

"משום שמצות עשה היא לכל כהן לישא כפיו. ואין אומרים לרשע: 'הוסף רשע והמנע מן המצוות'. שאין קבלת הברכה תלוי בכהנים אלא בקב"ה, שנאמר: "ואני אברכם" ('כף החיים').

מ.ידיר הנאה - ינדור להמנע מלהתחתן עם מי שאסורה לו. על דעת רבים- נדר על דעתם של לפחות שלושה אנשים."וכגון שיפרט אותם :על דעת פלוני ופלוני" (עיין שלחן ערוך,יורה דעה סימן רכ"ח. כ"א).

מא. שבעה מתי מצוה- שעליהם חייב אדם להתאבל ולשבת 'שבעה':אבא ,אמא, בן, בת,אח, אחות, אשה/ בעל. (חלק 'יורה דעה' בשלחן ערוך  סימן שעד .ד.)     


 

קכח. הלכות נשיאות כפים

 

מב.החלל אינו נושא כפיו.

 

מג.אחר שבעת ימי אבילות נושא כפיו. ובתוך שבעת ימי אבילות יצא מבית הכנסת בשעה שקורא: כהנים!

 

הגה:

ויש אומרים: דכל זמן האבילות - אפילו עד שנים עשר חודש, על אביו ועל אמו - אינו נושא כפיו. וכן נוהגים במדינות אלו.

 

מד.כהן, אף על פי שהוא פנוי, נושא כפיו.

 

הגה:

ויש אומרים: דאינו נושא כפיו, דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, והמברך יש לו להיות בשמחה. ונהגו שנושא כפיו, אף על פי שאינו נשוי. ומכל מקום הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו, רק שלא יהא בבית הכנסת בשעה שקורין: 'כהנים'! או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביום טוב, משום שאז שרויים בשמחת יום טוב "וטוב לב הוא יברך" (משלי כב.ט.), מה שאין כן בשאר הימים, אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם. ואפילו ביום טוב אין נושאין כפים אלא בתפילת מוסף, שיוצאים אז מבית הכנסת וישמח בשמחת יום טוב. וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים אומר השליח ציבור: "אלהינו ואלהי אבותינו" כו', כדלעיל סוף סימן קכ"ז. ויום הכיפורים נושאים בו כפים כמו ביום טוב. ויש מקומות שנושאים בו כפים בנעילה, ויש מקומות- אפילו בשחרית.

 

באורים

מ, מב. פגם בכהן- כהן שהתחתן בנשואין אסורים או שאביו הכהן התחתן עם אחת מאלו - פגום, והוא מנוע מנשיאות כפים ומהכיבודים המגיעים לכהן. 

חלל- "כהנים חללים שנולדו מפסולי כהונה" (רש"י על מסכת קדושין פרק א משנה א.) כהן  שנולד מנשואין אסורים, כגון: כהן הדיוט שהתחתן עם גרושה או עם חלוצה.

חלוצה - אלמנה ללא בנים. אחי הנפטר - 'היבם'- חייב לשאת את האלמנה או ל-'חלוץ', טקס של התרת הזיקה בין האלמנה והגיס. 

(שלחן ערוך, חלק אבן העזר סימנים ז. קס"ט.   רמב"ם,יד החזקה, ספר קדושה- הלכות איסורי ביאה פרקים יז - יט).

במדינות אלו- נכתב במזרח אירופה.          מד. פנוי - רווק.

 

 

 

 

 


קכח. הלכות נשיאות כפים

 

מה. אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון: "יברכך", "וישמרך," "אליך,"  "ויחונך" ,"אליך" ,"לך", "שלום".

 

הגה:

ונוהגין שמאריכין בניגון אלו התיבות,כי כל אחת מהן הוא סוף ברכה בפני עצמה. ואומרים 'רבון'- כמו שמפורש בסימן ק"ל - בשעה שמאריכין בניגון התיבות שבסוף הפסוקים, דהיינו: "וישמרך", "ויחנך","שלום". והמקרא לא יאמר 'רבון' כו'. אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה - דהוי כמועל בהקדש - אם לא מחל על כך.

 

 

קכח.הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

תנ"ך - "ואני אברכם"

ברכת ה' ישירות

ברכת ה' לאנושות

המבורך

דבר ה' בפסוק, בספר בראשית

פרק

פסוק

פרשנות

אדם וחוה

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם

ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים

פרו ורבו ומלאו את הארץ

א

כז.כח.

1

נח ובניו

ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר

להם פרו ורבו ומלאו את הארץ

ט

א.

2

 

ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה

 

ז.

 

 

פרשנות על התנ"ך

1."כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים וממעט הדמות"(פוגע בדמותו של הקדוש ברוך הוא) . (מסכת יבמות סג.ב.)

"פרו ורבו"- "שהיא מצות עשה...שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם". (רמב"ם, ספר נשים הלכות אישות, טו. א.טז.)

  2."הראשונה (הברכה בפסוק הראשון) לברכה וכאן (הפסוק השני) לצווי". (רש"י על הפסוק)   

 


קכח.הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

תנ"ך - "ואני אברכם"

ברכת ה' ישירות

ברכת ה' לאבות

המבורך

דבר ה' בפסוק, בספר בראשית

פרק

פסוק

פרשנות

אברהם

ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה

יב

ב

1

 

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ

יח

יח

2

יצחק

ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל.והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך... והתברכו בזרעך כל גויי הארץ

כו

ג.ד.

3

יעקב

הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך.והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך.

כח

יג.יד.

4

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט:ברכת ה' לאברהם כאשר נצטוה:"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב. א.)

דרש:"הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו בידי. ברכתי את אדם ואת ונח ואותך. מעתה אתה תברך את אשר תחפוץ." (רש"י על הפסוק) 

2.בזכותך יתברכו כל עמי העולם. (לפי תרגום יונתן בן עוזיאל)

3.פשט:ברכת ה' ליצחק כאשר נצטוה לא לרדת למצרים בעת הרעב שהיה בארץ.

דרש:"אדם אומר לבנו:יהא זרעך כזרעו של יצחק". (רש"י על הפסוק) 

4.פשט:ברכת ה' ליעקב בחלום הסולם.

דרש:"בעבורך ובעבור זרעך כל המשפחות נברכות.כי מי שיעשה מצות האל ומכירו כי הוא לבדו אדון העולם, הוא קיום העולם ובעבורו העולם עומד".(רד"ק על הפסוק) 

 


 

קכח.הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

תנ"ך - "ואני אברכם"

ברכת ה' ישירות

 

ברכות ה' לעם ישראל קדמו לתוכחה

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ

 

ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם

 

והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם

 

וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר

ויקרא

כו.

 

 

ה.ו.

 

יא.

 

 

יב.

 

 

מב.

1

 

 

 

 

 

עיין בפסוקים

ג. -יג.

מב.

מה.

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלהיך

דברים

כח

ב

 

2

עיין בפסוקים

א.-יד.

וברכך ה' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה

 

ל

טז

 

 

פרשנות על התנ"ך

1."והכלל-כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם,לא בכללם ולא ביחיד מהם. כי יברך ה' לחמם ומימיהם ויסיר מחלה מקרבם." (רמב"ן על כו.יא.)

2.הברכות תבאנה מעצמן גם אם לא תבקשם ואף לא תטרח לחזר אחריהם. (לפי אבן עזרא, ספורנו, חזקוני) 

 

 


קכח.הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

תנ"ך - "ואני אברכם"

ברכת ה' באמצעות שליח

 

העברת ברכת ה' לדורות הבאים

המעביר

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

יצחק ליעקב

ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך

בראשית

כח

ג.ד.

1

יעקב לבניו

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם

בראשית

מט

כח

2

עיין בכל

פרק מט.

משה לעם ישראל

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו...וישכן ישראל בטח

דברים

לג

א.כח.

3

עיין בכל

פרק לג.

 

פרשנות על התנ"ך

1."מי שדי (שם השם 'שדי' שויך למלה 'די', מספיק) בברכותיו למתברכין מפיו - יברך אותך". (רש"י על הפסוק)

ואל שדי יברך אותך בנכסים הרבה. ויפרך וירבךלשלוש עשרה שבטים.ותזכה לכנסית בני סנהדרין אשר מספרם שבעים כמנין העמים".(יונתן בן עוזיאל על פסוק ג.)

2."ברכה העתידה לבוא על כל אחד ואחד ברך אותם". (רש"י וכן רשב"ם וחזקוני על הפסוק)

"לכל אחד מהם נתן ברכה צריכה לו ביחוד".(ספורנו על הפסוק)  

3."כעין הברכה שברכם יעקב"(רש"י על לג. כח.)

"להיות שקדמו ברכות אחרים. אברהם בירך את יצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניו וכולן נתקבצו לראש ישראל.לזה כשבא משה לברך ישראל דקדק בדבריו כי ברכתו היא תוספת על הראשונים...מעידה התורה שהיא המעולה והמשובחת יותר מכולן".(אור החיים על לג.א.)         

 

אהרון הכהן מעביר את ברכת ה' בחנוכת המשכן

וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט.כב.)

"ברכת כהנים". (רש"י על הפסוק לפי מסכת סוטה לח.ב.)

"מלמד שבירידתו למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם". (מסכת תענית ירושלמי ד.א.)

 


קכח. הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.שבת קיח.ב. תוספות בקטע  "אילו" מגילה: כג. ב.(משנה)  ירושלמי ד.ד. (משנה וגמרא)   

סוטה לח.ב.   סופרים י.ז.

ב.ברכות ירושלמי ג.א.  ה.ד.  נזיר ירושלמי ז. א.   סוטה לח.א.ב.  מנחות מד.א. תוספות בקטע "כל כהן"

ג.ראש השנה כח.ב. תוספות בקטע "הכא"

ד.סוטה לח.ב.

ה. ראש השנה לא.ב. סוטה מ.א.

ו.ז. סוטה לט.א. רש"י בקטע "שלא נטל ידיו" תוספות בקטע "כל"  חולין רש"י בקטע "עד הפרק"

ח. סוטה לח.ב.  רש"י בקטע "שאינו עולה בעבודה"

ט.סוטה לט. א. רש"י בקטע "וכי עקר כרעיה" תוספות בקטע "וכי מהדר אפיה" לט.ב. רש"י בקטע "לעקור רגליה"

י.ברכות: בבלי לד.א. תוספות בקטע "לא יענה"   ירושלמי ה.ד.   סוטה לח.א. רש"י ותוספות בקטע "לשנים קורא כהנים"  מ.א.     גיטין ירושלמי ה.א.

יא.סוטה לט.א. מ.א.

יב.סוטה: בבלי לח.א. (משנה) רש"י בקטע "כנגד כתופיהם" לט.ב. רש"י בקטע "לכוף קשרי"   ירושלמי ז.ו.(משנה)   תמיד פרק ז.  משנה ב.

יד.סוטה:בבלי לב.א. (משנה) לח.א.   ירושלמי ז.ב. (משנה)

טו. טז.סוטה לט.א. תוספות בקטע "וכי"  לט.ב. רש"י בקטע "לעקור רגליהם"

יז.יומא טו.ב. יז.ב. מה.א. נח.ב.  סוכה מח.ב. סוטה טו.ב. זבחים סב.ב.

יח.סוטה לט.ב. רש"י בקטעים "אין הקורא"  "לעקור רגליהם" תוספות בקטע  "עד שיכלה"

יט.ברכות: בבלי לד.א. (משנה) רש"י ותוספות  בקטע "לא יענה אמן" רש"י בקטע "מפני הטירוף"   ירושלמי ה.ד. (משנה)

כ.ברכות: בבלי לד.א. (משנה)  רש"י בקטעים  "לא ישא את כפיו"  "ואם הבטחתו"

ירושלמי ה.ד. (משנה)

כב.ברכות ירושלמי ה.ד.   סוטה לח.א. תוספות בקטע "לשנים"   גיטין ירושלמי ה.ט.

כג.תענית ירושלמי ד. א.  מגילה:בבלי כד.ב. (משנה) רש"י בקטע "כהן שיש בידיו"   ירושלמי ד.ח.  חגיגה טז.א. תוספות בקטע "בכהנים"

כד.ברכות ירושלמי ה.ד.   ראש השנה לה.א.  סוטה לח.ב. תוספות בקטע "מחיצה" לט.א. רש"י בקטע "על הצדדין"   תוספות בקטע "והזה"   גיטין ירושלמי ה.ט.

כה.ברכות ירושלמי ה.ד.   סוטה לח.ב.   גיטין ירושלמי ה.ט.

כו.ברכות ירושלמי א.א.   סוטה לט.ב. רש"י בקטע "העם מה הם אומרים" מ.א.

כז.כח. ראש השנה כח.ב.

כט. סוטה לח.ב. תוספות בקטע "כל"   נזיר ירושלמי ז.א.

ל.לא.לב.מגילה:בבלי  כד.ב. (משנה וגמרא) רש"י בקטע "כהן שיש בידיו מומין" תוספות בקטע "אם"  ירושלמי ד.ח. (משנה וגמרא)   תענית ירושלמי ד.א.

לא. מגילה כד.ב. רש"י בקטע "כהן שיש בידיו מומין"

לג.מגילה כד.ב. רש"י בקטע "מפני שקורין לאלפין עיינין"   ברכות ירושלמי ב.ד


קכח. הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

לד.סוכה מב.א. תוספות בקטע "היודע"   תענית ירושלמי ד.א.   מגילה בבלי כד.א. (משנה) תוספות בקטע "ואין נושא כפיו"   מגילה ירושלמי ד.ו. (משנה וגמרא)  ד.ז. (משנה) חולין כד.ב. תוספות בקטע "נתמלא"

לה.ברכות לב.ב.   גיטין ירושלמי ה.ט.

לז.תענית כז.א. תוספות בקטע "אי"   מנחות קט.א. (משנה) תוספות בקטע "לא"

לח.תענית: בבלי כו.ב.  ירושלמי ד.א.  כריתות יג.ב.

לט. גיטין ירושלמי ה.ט.

מ.מא. בכורות מה.ב. (משנה וגמרא)

מד.יבמות סב.ב.

מה.ברכות ירושלמי ח.ה.  גיטין נט.ב.

 

 

רמב"ם- הלכות תפילה (אם לא צוין אחרת)

א.ח.ה.טו.ט.

ב.טו.יב.

ד. טו.יא.

ה. יד.ו.

ו. טו.א. טו.ה.

ח. טו.יא.

ט.יא. יד.יב.

י. יד.ג. יד.ח.

יב.יג.יד. ג.

יד. יד.יא.

טו.טז. יד.יב.

יז.ספר עבודה, מעשה הקרבנות ז.יא.

יח.יט. יד.ה.

כ. טו.י.

כב. יד.יד.

כג. יד.ז.

כד.טו.ח.

כה.טו.ט.

כז.יד.יב.

ל.לב. טו.ב.

לג.ח.יב.

לד. טו.ד.

 

 


קכח. הלכות נשיאות כפים

מקורות

 

לה. טו.ג.

לד.לח.טו.ד.

לו.טו.ו.

לד.לח.טו.ד.

לז.תפילה טו.ג.  עבודה, ביאת מקדש ט.יג.

לט. טו.ו.

מ.מא. עבודה, ביאת מקדש ו.ט.

מב. טו.ה.


הלכות נשיאות כפים

 

קכט.באיזה תפילות נושאים כפים

     (ובו ב' סעיפים)

 

א.אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה - ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכיפורים - אבל לא במנחה, משום דשכיחא שיכרות באותה שעה, שמא יהא הכהן שיכור. וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים. אבל בתענית שאין בו נעילה- הואיל ותפילת מנחה סמוך לשקיעת החמה - היא דומה לתפילת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים, הילכך יש בה נשיאות כפים.

 

      והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל סעיף קכ"ח.

 

ב.כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכיפורים במנחה, כיון שהדבר ידוע שאין שם שיכרות, הרי זה נושא את כפיו ואין מורידים אותו, מפני החשד שלא יאמרו: פסול הוא ולכן הורידוהו.

 

הגה:

ולכן אומרים במנחה ביום כיפורים:"אלהינו ואלהי אבותינו". אף על גב דאין ראוי לנשיאות כפים, מכל מקום הואיל ואם עלה לא ירד מיקרי קצת ראוי. וכן נוהגין במדינות אלו, אף על פי שיש חולקים.

 

באורים

א. אטו- בגלל.

ב. מיקרי- נקרא.

במדינות אלו-  נכתב במזרח אירופה.

     

 

קכט. הלכות נשיאות כפים

מקורות

תנ"ך

ראה סימן קכ"ח

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.תענית: בבלי כו.א. (משנה)  כו.ב. רש"י ותוספות "והאידנא"   ירושלמי ד.א.(משנה)

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א.ב.יד.א. יד.ב.


הלכות נשיאות כפים

 

קל .'רבונו של עולם' שאומרים בשעת נשיאות כפים

(ובו סעיף אחד)

 

א. מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא - ניקום קמי כהני, בשעה שעולים לדוכן, ונימא הכי: "רבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך" כו'. ויכוין דלסיים בהדי כהני, דעני ציבורא אמן. ואי לא - לימא הכי: "אדיר במרום שוכן בגבורה. אתה שלום ושמך שלום. יהי רצון שתשים עלינו שלום".

 

הגה:

ובמקום שאין עולים לדוכן, יאמר כל זה בשעה שהשליח ציבור אומר "שים שלום". ויסיים בהדי שליח ציבור שיענו הקהל אמן.

 

תרגום

מי שראה חלום ולא ידע מה ראה, יקום לפני הכהנים, בשעה שעולים לדוכן- ויאמר כך:רבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך. ויכוון לסיים יחד עם הכהנים כשעונה הציבור 'אמן'. ואם לא - יאמר כך:"אדיר במרום שוכן בגבורה" וכו'.  

 

הנוסח המלא המופיע בסידורים

"רבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך. חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי אחרים, ובין שאני חלמתי על אחרים. אם טובים הם- חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף הצדיק, ואם צריכים רפואה- רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו עליו השלום, וכמרים מצרעתה, וכנעמן מצרעתו וכחזקיהו מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה- כן הפוך כל חלומותי עלי ועל כל בית ישראל לטובה ולברכה.ותרצני ברחמיך הרבים.יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" (במסכת ברכות כדלהלן ).

 

 

קל. הלכות נשיאות כפים

מקורות

תלמוד בבלי וירושלמי

ברכות: בבלי נה.ב.  ירושלמי ה.א.

 

 

הגות

"חלמא בישא עדיף מטבא". (חלום רע עדיף מטוב)  (מסכת ברכות נה.א).

"באשר החלום יסודו הוא מהכח המדמה שבנפש (יכולת הפשטה).על כן נוכל על פיו להעריך תכונת כח המדמה של האיש, או על כל פנים מצבו באלו הימים הסמוכים להחלום. והנה יש אדם שכוחו המדמה מעביר לפניו תמיד את צדדי הטוב שבעתיד ומשמחו, ואת צדדי הרע האפשריים יעביר מנגד ציוריו (יתעלם מהם).ויש אדם שכוחו המדמה מעביר נגד עיניו גם אפשרות של צדי הרע שבעתיד. וכאשר נשקול את שני אלו התכונות בפלס המועיל, נמצא כי הכח המדמה המחליק לאדם לצייר לפניו רק את הטוב- יוכל לעוור את עיניו שלא ישים לב על דרכיו וימשכהו ללכת בשרירות לבו. כי אין לפנין חשבון של התוצאות הרעות של העתיד הצריך זהירות וזריזות להנצל מן הרע ולזכות אל הטוב."

(רבי אברהם יצחק הכהן קוק ,פרוש  'עין איה' על מסכת ברכות  נה.א, פסקה לה.)

 


הלכות נפילת אפים

 

קלא.דיני נפילת אפים

(ובו ח' סעיפים)

 

א. אין לדבר בין תפילה לנפילת אפים. כשנופל על פניו - נהגו להטות על צד שמאל.

 

הגה:

ויש אומרים: דיש להטות על צד ימין. והעיקר: להטות בשחרית- כשיש לו תפילין בשמאלו- על צד ימין משום כבוד תפילין,ובערבית -או כשאין לו תפילין בשמאלו - יטה על צד שמאל. ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב. וכל מקום ומקום לפי מנהגו. ומנהג פשוט לומר: "ואנחנו לא נדע" כו',וחצי קדיש, "אשרי" ,ו-"למנצח". ואפילו בימים שאין אומרים תחנון אומרים 'למנצח', מלבד בראש חודש וחנוכה, ופורים, וערב פסח, וערב יום כיפור ותשעה באב.(ועיין לקמן סימן תקנ"ט). 

 

ב. נפילת אפים מיושב ולא מעומד.

 

הגה:

יש אומרים דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וספר תורה בתוכו. אבל בלא זה- אומרים תחינה בלא כיסוי פנים. וכן נוהגים. וחצר בית הכנסת, הפתוח לבית הכנסת, או בשעה שהציבור מתפללין, אז-יחיד אפילו בביתו אומר תחינה בנפילת אפים.

 

ג. אין נפילת אפים בלילה. ובלילי אשמורות נוהגים ליפול על פניהם שהוא קרוב ליום.

 

ד. נהגו שלא ליפול על פניהם: לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבית הכנסת ביום מילה, ולא כשיש שם חתן.

 

הגה:

ודוקא שהמילה או החתן באותו בית הכנסת,אבל אם אין המילה בבית כנסת - אף על פי שהוא בבית הכנסת האחרת-אומרים תחנון. וביום המילה שאין אומרים תחנון - דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל במנחה- אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול אומרים תחנון, מה שאין כן בחתן שאין אומרים חתנון כל היום כשמתפללין אצל החתן. ולא מיקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה. 

 

ה. אם חלה מילה בתענית ציבור- מתפללים סליחות ואומרים ודוי ואין נופלין על פניהם ואין אומרים "והוא רחום".

 

באורים

א. נפילת אפים - נקרא גם 'תחנון'.      תפילה - עמידה. ' שמונה עשרה'.

ג. לילי אשמורת- "ויש נוהגין להאריך בסליחות עד נכון היום, ואז יפלו על פניהם".('משנה ברורה').

 


 

קלא. הלכות נפילת אפים

 

ו. נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בראש חודש, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה. ויש אומרים גם במנחה שלפניו.  הגה: וכן נוהגין. בפורים אין נופלים על פניהם.

   

הגה:

בל"ג בעומר אין נופלין. בערב יום כיפור אין נופלין.וכן ערב ראש השנה אפילו שחרית. 

 

ז. ומנהג פשוט שלא ליפול על פניו בכל חודש ניסן, ולא בתשעה באב, ולא בין יום כיפור לסוכות .

 

הגה:

ולא מתחילת ראש חודש סיון עד אחר שבועות.

 

ח. אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על הציבור ,אלא אם כן הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון.

 

הגה:

וכן אסור לכל אדם ליפול על פניו בפישוט ידים ורגלים ,אפילו אם אין שם אבן משכית. אבל אם נוטה קצת על צידו- מותר, אם אין שם אבן משכית. וכן יעשו ביום כיפור כשנופלין על פניהם אם יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע. וכן נוהגין.

 

באורים

א.תפילה - עמידה. ' שמונה עשרה'.

ג.’לילי אשמורת'- "ויש נוהגין להאריך בסליחות עד נכון היום, ואז יפלו על פניהם".('משנה ברורה').

ז.מנהג פשוט- מנהג שפשט בקהילות ישראל.

ח.'אבן משכית'-"ואבן משכית לא תתתנו בארצכם להשתחות עליה"(ויקרא כו. א.), "משכית לשון כיסוי...  שמכסין הקרקע ברצפת אבנים.'להשתחות'- אפילו לשמים, לפי שהשתחואה בפישוט ידים ורגלים היא , ואסרה תורה לעשות כן חוץ למקדש".(רש"י).


קלא. הלכות נפילת אפים

הרחבה והעמקה

ימים בהם אין נפילת אפים והנימוק

ימים מצוינים

היום

הנימוק

מסכת

דף/עמוד

ראש חודש -בו ביום

              -במנחה שלפניו

נקרא מועד

תענית

ראש השנה

יז.ב.

 

ל.ב.

ט"ו בשבט

ראש השנה לאילנות

ראש השנה

ב.א.

 

חנוכה

קוראים בו הלל

-

-

פורים

-

-

-

ניסן - כל החודש

באחד בניסן הוקם המשכן והנשיאים הקריבו קרבנם.

בניסן יבנה מקדש העתיד.

סופרים

כא.

ב.ג.

ל"ג בעומר

-

-

-

סיון- מתחילת החודש עד שבעה ימים  אחר שבועות

קרבנות חגיגה שלא הוקרבו בחג אפשר להקריבם במשך שבעה ימים לאחריו

-

-

ט"ו באב

הותר לבת יורשת נחלה (בהעדר בן למוריש) להתחתן עם בן שבט אחר, מה שנאסר על דור באי הארץ עם יהושע בן נון.

 

יום בו חדלו למות אנשי דור המדבר בגלל חטא המרגלים

ובו הותר לקבור את הרוגי ביתר שנפלו במרד בר כוכבא.

 

יום שבוטל האיסור על תושבי ממלכת עשרת השבטים,לפני קריסתה, לעלות לרגל לירושלים.

 

יום בו נערכו שידוכים בימי קדם

תענית:

בבלי

 

ירושלמי

 

 

בבא בתרא

 

 

 

כנ"ל

 

 

 

כנ"ל

ל.ב.

לא.א

 

ד.ז.

 

 

קכא.א.ב.

תשעה באב

יום אבל הושוה לחג, כדברי הנביא:"והפכתי חגיכם לאבל" (עמוס ח.י.)

מועד קטן

 

טו.ב.

ערבי ראש השנה ויום כיפור

-

-

-

בין יום כיפור לסוכות

חגיגת סיום בנין בית המקדש הראשון

מועד קטן

ט.א.

 

מחזור החיים

היום

הנימוק

מסכת

דף/

עמוד

בית אבל

יום אבל הושוה לחג

מועד קטן

טו.ב.

ברית מילה בבית הכנסת

מצות מילה קיבלו בשמחה

שבת

קל.א

חתן בביתו או בבית הכנסת

-

-

-

מקור:'בית יוסף' על הסימן


קלא. הלכות נפילת אפים

 

מקורות

תנ"ך

שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (1)  (תהילים טז. ח.)

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (1) (2)   (שיר השירים ב. ו.)  

ויאמרה' אל יהושע קם לך ,למה זה אתה נפל על פניך? (3) (יהושע ז.י.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט: "בכל מעשי שמתי מוראו לנגד עיני, ולמה?כי מימיני הוא תמיד לעזרני לבל אמוט". (רש"י על הפסוק) 

"לא רוקנתי מחשבתי ממנו וכאילו הוא יד ימיני אשר לא אתעלם ממנה הרף עין בגלל מהירות תנועתה, ולפיכך לא אמוט". (רמב"ם מורה נבוכים חלק ג. פרק נא.)

"בכל דרכי אזכרנו -כדבר שהוא נגד האדם תמיד -שלא יסור מעיניו ומלבו". (רד"ק על הפסוק)  

דרש: בנפילת אפים כאשר מטים על צד ימין - "וכשמוטה על ימינו השכינה כנגדו כי 'שמאלו ...וימינו תחבקני' ". ימין ה' כביכול מחבקת את עם ישראל. ('בית יוסף' על הסימן) ימין האדם הוא מול שמאל של השכינה כביכול ".(לפי מסכת יומא נג.ב. ראה באור הגר"א על הסימן) 

2.פשט: מתאורי האהבה העזה בין הקב"ה לבין עם ישראל.

3. פשט: במלחמת בני ישראל עם הכנענים - מיד לאחר כניסתם לארץ -ליד העיר עי ספגו מפלה. תגובת הפיקוד העליון :"ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם" (יהושע ז.ו.)

מענה הקב"ה: "אל יהושע- קם לך" !  (יהושע ז.י.)

דרש:"כל מי שאינו כשר כיהושע, שאם יפול על פניו  יאמר לו הקב"ה: קום לך! אל יפול"! (מסכת תענית ירושלמי ב.ו.) 

 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.מגילה כג.א. רש"י בקטע  "דמצלי אצלויי"   בבא מציעא נט.ב. רש"י בקטע  "בין מלא לחסר"

ב. מגילה כב.ב.

ד.ה.ו.ז. פרוט- ראה לעיל  בסעיף  "העמקה".

ח.ברכות לד. ב.  תענית:בבלי יד.ב.  ירושלמי ב.ו.   מגילה כב.ב. רש"י בקטעים "ואיבעית אימא"  "אלא אם כן"  תוספות בקטעים "ואיבעית אימא" "אין"  עבודה זרה ירושלמי ד.א.

  

רמב"ם - הלכות

א.תפילה  ט.ה.

ו. תפילה ה.טו.

ח. תפילה ה.יד. עבודה זרה ו.ז.


הלכות תפילה

 

קלב.דיני קדושת 'ובא לציון'

           (ובו ב' סעיפים)

 

א. מתרגמין  קדושת 'ובא לציון'. וצריך ליזהר בו מאד לאמרו בכוונה.

 

הגה:

ולענין אם היחיד אומר - דינה כדין קדושה שביוצר. ועיין לעיל סימן נ"ט. ובקדושה שבתרגום- יחיד אומרה ולא שנים. ואין לאומרה בקול רם.

 

ב. אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא.

 

הגה:

ואומרים אחר סיום התפילה "עלינו לשבח" מעומד. ויזהר לאומרו בכוונה. וכשמגיע אל "אל לא יושיע" יפסיק מעט קודם שיאמר "ואנחנו כורעים" כו'. ואומרים קדיש יתום אחר "עלינו". ואפילו אין יתום בבית הכנסת, יאמר אותו מי שאין לו אב ואם. ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאמרו אם אין אביו ואמו מקפידין. ויש לומר "פיטום הקטורת" ערב ובוקר אחר התפילה. ואומרים תחילה "אין כאלהינו" כו'. ואומרים "השיר שהלויים היו אומרים במקדש" שחרית לבד. ויש שכתבו ליזהר  לומר "פיטום הקטורת" מתוך הכתב ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה, וחיישינן שמא ידלג אחד מסממניה, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חיסר אחד מסממניה. ולכן נהגו שלא לאמרו בחול ,שממהרין למלאכתם  וחיישינן שמא ידלג . וכשיוצא מבית הכנסת יאמר:"ה' נחני בצדקתך" (תהילים ה.ט.) וגו'. ומשתחוה ויוצא.

באורים

א.מתרגמין-קטעים מ-'ובא לציון' - לקט פסוקים מהתנ"ך - תורגם לארמית ,שהיתה השפה השגורה בפי כל בעת עריכת תפילה זו. 

 

הרחבה והעמקה

עלינו לשבח-נתקן על ידי יהושע בן נון בשעה שכבש את יריחו.

קדושה דסידרא- "עלמא אמאי קא מקיים? א -'קדושה דסידרא' וא-"יהא שמיה רבא" דאגדתא" (על מה העולם מתקיים ? תשובה: על 'קדושה דסידרא' ('ובא לציון') ועל -'יהא שמיה רבא' שהיה נאמר לאחר הדרשה באגדה. (מסכת סוטה מט.א. ). 

ב -'ובא לציון' כלולים פסוקים מהתנ"ך כדלהלן. 

"קדושה דסידרא - סדר קדושה. שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה כל יום דבר מועט. שאומר קריאתו ותרגומו , והן כעוסקין בתורה. ויש כאן שתים: קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא. וכן  "יהא שמיה רבא מברך" - שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים. בכל שבת היו נוהגין כך. ושם היו נקבצין כל העם לשמוע, לפי שאינו יום של מלאכה, ויש כאן  תורה וקידוש השם". (רש"י על מסכת סוטה מט. א.).

 

 


קלב.הלכות תפילה

מקורות

תנ"ך ופרשנות

הפסוקים הכלולים בקדושא דסידרא -'ובא לציון'

 

1.ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. (ישעיה נט.כ.)

"גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה... מה טעם? "ובא לציון גואל" משום - "דשבי פשע ביעקב". (מסכת יומא פו.ב.)  השבים בתשובה  יחישו את ביאת הגואל לציון. 

 

2.ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. (ישעיה נט.כא.)

" 'בריתי'- כל ברית הוא קיום דבר...היא התורה שניתנה בברית,והבטיחם שלא תמוש מפיהם לעולם". (רד"ק על הפסוק)

"ואיך לא תענה עתה שאתה קדוש, יושב וקיים לעולם? ...שהיו מההלים אותך בהושיעך אותם מצרתם.כי התהילה וההודאה תהיה על הישועה". (רד"ק על הפסוק)  

"אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה 'קדוש', 'יושב'. 'קדוש'- היינו נבדל מכל...'יושב'- שהישיבה תורה על הקביעות, שאתה בלתי משתנה בעת מן  העתים, ואם כן  איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע"? (מלבי"ם על הפסוק)

 

"יבוא הגואל לציון להחזיר עטרת ציון והמקדש והסנהדרין. גם יבוא אל השבים מפשע ביעקב - אל בני הגולה שישובו אז בתשובה ע"י הצר הדוחק בם...ואיך יתקיים העם עד העת ההיא? "זאת בריתי" ...  יש להם על זה  כריתת ברית ממני, כי "רוחי אשר עליך" - שהם דברי הנביאים, "ודברי אשר שמתי בפיך" - שהם דברי התורה אשר שם משה לפני בני  ישראל  - "לא  ימושו מפיך". (מלבי"ם על הפסוקים)

 

3.ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. (תהיליםכב.ד.)

"קדוש - ויושב לשמוע תהילות ישראל מימים קדמונים". (רש"י על הפסוק)

"ואיך לא תענה עתה? שאתה קדוש, יושב וקיים לעולם!" (רד"ק על הפסוק)

כדברי הנביא:

כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז.טו.)     מהפטרת שחרית של יום הכיפורים.

על הקדושה:

אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. (שמואל א ב.ב.)


קלב. הלכות תפילה

מקורות

תנ"ך ופרשנות

הפסוקים הכלולים בקדושא דסידרא -'ובא לציון'

 

4.וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. (ישעיה ו.ג.)

שירת הקדושה של השרפים מהפמליה שלמעלה בטקס הקדשת ישעיה לנביא.

תרגום יונתן של הפסוק נכלל ב-"ובא לציון" לאחריו כלהלן:השרפים מקבלים זה מזה ואומרים קדיש בשמי מרום,קדיש על הארץ,קדיש לעולמי עולמים. ה' צבאות -כל הארץ מלאה זיו כבודו.

"שלוש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת "קדוש", אחת אומרת "קדוש", ואחת אומרת "קדוש ה' צבאות"... חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביום...פעם אחת בשבת... פעם אחת בחודש... פעם אחת בשנה... פעם אחת בשבוע (שבע שנים) ...פעם אחת ביובל... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, (מלים) שנאמר: "שמע ישראל ה' "(למלה ה' קדמו שתי מלים) ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות".(למלה ה' קדמו שלוש מלים) ...ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה". (מסכת חולין צא. ב.)

 

5.ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. (יחזקאל ג.יב.)

מראה נבואי המכונה 'מעשה מרכבה' (על המושג- ראה מסכת חגיגה פרק ב. משנה א.) ובו תאור הטלת השליחות על הנביא יחזקאל. 

"במראה הנבואה נדמה לי שנשאתני רוח". (רד"ק על הפסוק)

ממקומו- מקומו של הקב"ה אין איש יודע. (לפי מסכת חגיגה יג.ב.)

 

6.ה' ימלך לעלם ועד. (שמות טו.יח.)

הפסוק משירת הים.

"כשם שהראה מלכותו עתה, בקריעת ים סוף, שהוא  מציל  את  יראיו ומאבד את המורדים בו, כן יהי רצון מלפניו שיעשה כן בכל הדורות  לעולם". (רבנו בחיי על הפסוק)

"לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו של הקב"ה בכל המלכויות". (רשב"ם על הפסוק)

 

7.והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. (תהילים עח.לח.)

"אף על פי שמתלוננים וחוטאים בו - 'והוא רחום יכפר עון' " (רמב"ן על במדבר כ.ח.)

"על ידי (בגלל) שהוא רחום - יכפר עון". (מלבים על הפסוק)

 

8.צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. (תהילים קיט.קמב.)

בחותמת של הקב"ה יש שלוש אותיות א.מ.ת. (לפי מסכתות: שבת נה.א.  יומא סט.ב.) 

"כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל". (סנהדרין ז. א.)

"על שלשה  דברים  העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום". (מסכתות: אבות א.יח.  מגילה ירושלמי ג.ו.)


קלב. הלכות תפילה

 

מקורות

תנ"ך ופרשנות

הפסוקים הכלולים בקדושא דסידרא -'ובא לציון'

 

9.תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם. (מיכה ז.כ.)

'תתן':לבני יעקב - כפי שהבטחת בבית אל (חלום הסולם בבראשית כח. יב.- טו. בין השאר: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך") ולזרע אברהם - הבטחת ברית בין הבתרים (בראשית פרק טו. בין השאר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת") וזכור לנו עקידת יצחק (בראשית פרק כב. א. -יט. בין השאר: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ... וירש זרעך את שער איביו")      (לפי התרגום הארמי על הפסוק)

 

10. ברוך אדני יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. (תהילים סח.כ.)

"יתן  לנו ישועה רבה מכל עומס, ככל אשר נוכל שאת". (רש"י על הפסוק לפי סנהדרין ק.א.)

"במדה שאדם מודד בה מודדין לו". (מסכת סוטה ח.ב.) אני נתתי לכם את התורה  שתהיו  עוסקים בה יום יום...חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו...שאני מברך אתכם יום יום, שנאמר: 'ברוך ה' יום יום' ". (מדרש רבה שמות פרשה כה)

 

11.ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. (תהילים מו.ח.)

" 'ואגדלה שמך' -  זהו שאומרים 'אלהי יעקב' ". (מסכת פסחים קיז. ב. ורש"י על בראשית יב.ב.)

 

12.ה' צבאות אשרי אדם בטח בך. (תהילים פד.יג.)

"במדת הבטחון נכללות כמה מעלות טובות וכמה מדות עצומות מאושרות". (בחיי על שמות ט. לד.)

 

"לעולם  לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך : ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה' ... ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך'. (מסכת ברכות ה. א.)

 

13.ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. (תהילים כ.י.)

בקשת דוד המלך בעקבות דברי משה רבנו:"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו". (דברים ד.ז.)  

"איני בוטח לא בחיל ולא בכוח רק בישועת ה' ". (מלב"ים על הפסוק)

"בו ביום שנקרא אליך". ('מצודת דוד ' על הפסוק) 

 

14.ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. (ירמיה יז.ז.)

"מבטחן של ישראל - בשעה שמתפללים לו הוא קרוב להם שנאמר: "קרוב ה' לכל

קראיו". (תהילים קמה.יח.)   (מכילתא פרשת בשלח מסכת ד'ויהי' פרשה ב.)

"אם יבטח בו -הוא יהיה מבטחו ולא יירא מכל רע". (רד"ק על הפסוק)


קלב. הלכות תפילה

 

מקורות

תנ"ך ופרשנות

הפסוקים הכלולים בקדושא דסידרא -'ובא לציון'

 

15.בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. (ישעיה כו.ד.)

"לא על השלום תבטחו רק בטחו בה', ואז תהיה בטחונכם קיים עדי עד בלי הפסק... הדבר שנבטח עליו צריך שימצא אצלו שני תנאים: היכולת - שיוכל למלאות בקשת הבוטח, ההתמדה - שלא יופסק יכולתו או תשתנה רצונו בשום פעם. ושני אלה התנאים לא ימצאו רק אצל ה'. (מלבי"ם על הפסוק)

"מזרזים אלו לאלו ואומרים: בטחו בה' עד עולם כי בו תלוי חוזק עולם הזה ועולם הבא, והכל בא ממנו יתברך". ('מצודת דוד')  

 

16.ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דרשיך ה'. (תהילים ט.יא.)

"דין הוא שיבטחו בך... ישראל ... כי ראו "כי לא עזבת דורשך" אלא היית עמם בעת צרתם". (רד"ק על הפסוק)

 

17.ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. (ישעיה מב. כא.)

"יעשה לא למענכם. שיגדיל תורתו בימי הגאולה ויאדיר אותה...ואז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תשמענה. אבל עתה הם חרשים ועורים ובזויים...ולא יבינו ולא ישכילו, כי בעונותיהם יהיה להם זה". (רד"ק על הפסוק) 

בגמר לימוד תורה בציבור נוהגים לסיים: "רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר :"ה' חפץ" וכ'. ואומרים קדיש.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. סוטה מט.א. רש"י בקטע "אקדושה דסידרא"

ב.ראש השנה לא.א.  יומא:בבלי נג.א. רש"י בקטע "או שחיסר"   ירושלמי ד.ה.

ראש השנה לא.א.  כריתות ו.א. רש"י בקטע "חייב מיתה" ראש השנה לא.א.  תמיד ז. ד. 

אבות דרבי נתן א.ח.

 

רמב"ם - הלכות

ספר עבודה כלי המקדש ב: א. - ו.   איסורי מזבח ה.ב.


 

הלכות תפילה

 

קלג. דין 'ברכו' בשבת

 

(ובו סעיף אחד)

 

א. בשבת ויום טוב אין אומרים 'ברכו' אחר קדיש בתרא.

 

הגה:

         אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות חול, שמא לא היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו "ברכו". מכל מקום בשבת ויום טוב אין לאומרו, דהכל באין לבית הכנסת קודם "ברכו".                      

באור

קדיש בתרא- "כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפילה". (רמב"ם הלכות תפילה, נוסח הקדיש.   ו-'כף החיים').  קדיש 'תתקבל'.  

 

קלג. הלכות תפילה

מקורות

תלמוד - בבלי

מסכת סופרים י.ז.


הלכות תפילה

 

קלד. סדר 'והוא רחום' והגבהת התורה

(ובו ב' סעיפים)

א.     הגה:

   ונוהגין להרבות בתחנונים בשני ובחמישי ואומרים:

 

"והוא רחום". ואומרים אותו בקול רם. ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא 'פורץ גדר.'

 

      הגה:

       וכן נוהגין לאומרו מעומד.אבל אומרים אותו בלחש. ומה שנוהגים להרבות בתחנונים    בשני ובחמישי משום שהם ימי רצון. ולכן נוהגין גם כן להתענות בהם.

 

ב. מראה פני כתיבת ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו. ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: "וזאת התורה" (דברים ד. מד.) וכו' "תורת ה' תמימה" (תהילים יט. ח.) וכו'.

 

הגה:

ונהגו לעשות כך אחר שקראו בתורה. אבל כשמוציאין אותו אומר השליח ציבור "גדלו" והקהל אומרים "רוממו" כו' ,"אב הרחמים ירחם עם עמוסים" כו'. ויש אומרים לומר "על הכל יתגדל". וכן נוהגין ביום טוב ובשבת. ויש להחזיק התורה בימין. וכשעולה הראשון לקרות אומרים “ברוך שנתן תורה” כו'.

 

 

באורים

א.'והוא רחום'- לקט פסוקים מהתנ"ך.

 

הרחבה והעמקה

א.כשחטאו בעגל, עלה משה רבינו ביום חמישי וסוף ארבעים יום היה יום שני. מכאן תיקנו חכנים שמתענים יום ב' ויום ה', בעליתו של משה ובירידתו. (מסכת בבא קמא פב.א. תוספות בקטע ,כדי"  מדרש תנחומא פרשת וירא בפסוק 'וה' המטיר')  

ב."ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם"(דברים כז. כו.) "וכי יש תורה נופלת? ...על החזן שאינו מקים ספר תורה על הציבור להראות פני כתיבתו". (רמב"ן על הפסוק לפי: מסכת סוטה ירושלמי ז.ד. " ומגביה הספר תורה ומראה הכתב לעם", פרוש 'קרבן העדה'.).

 


קלד.הלכות תפילה

מקורות

תנ"ך ופרשנות

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו.

(תהילים עח. לח.)

הפסוק מבפרק הדן, בין השאר, ברחמי ה' על דור המדבר למרות מרי חוזר ונשנה.   

"אף על פי שמתלוננים וחוטאים בו - 'והוא רחום יכפר עון' ". (רמב"ן על במדבר כ.ח.)

"ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט." (רש"י על הפסוק)

 

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. (דברים ד.מד.)

"שאמרו בבראשית רבה (ק. יג.): 'וזאת אשר דבר להם אביהם' (יעקב אבינו) (בראשית מט.כח.) - עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל. כיון שעמד משה רבינו פתח להם ב -'וזאת הברכה'... אמר להם: הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם? משעה שתקבלו את התורה... המלה 'זאת' תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית". (רמב"ן על דברים לג. א.)  

 

תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה (תהילים יט. ח.) 

בפרק מתוארים, בין השאר,שבחי התורה.

 

גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. (תהילים לד.ד.)

"מנין לעונה 'אמן' שלא יגביה קולו יותר מן המברך? שנאמר:'יחדו'. (מסכת ברכות מה.א.)

 

מימינו אשדת אש דת למו. (דברים לג.ב.)

הפסוק מברכת משה רבנו לפני מותו.

'אש דת' - מתוך שלהבות אש ניתנה לנו התורה. (התרגומים: אוקלוס ויונתן בן עוזיאל)

הפסוק מברכת משה רבנו לפני מותו.

"התורה שנתן לו הקב"ה למשה - נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה. היא אש מובללת באש. חצובה מאש ונתונה מאש." (מסכת שקלים ירושלמי ו.א.)

"שהתורה ניתנה בימין". (מסכת ברכות סב. א.)

 

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. (שיר השירים ב.ו. ח.ג.)

תאור האהבה העזה בין הקב"ה לבין כנסת ישראל.

אמרה כנסת ישראל: אתה בחרתנו מכל העמים, כי אני קושרת תפילין ביד שמאל ובראשי וקובעת מזוזה בצד ימין. (התרגום הארמי על שיר השירים ח.ג.)

מתאוה אני להיות דבוקה בו. (בקב"ה)  היית (הקב"ה) משרה שכינתך בי דרך אהבה וחיבה ורעות. ('מצודתדוד' על הפסוקים בשיר השירים, בהתאמה) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי  

א.בבא קמא פב.א. תוספות בקטע "כדי שלא".

ב.סוטה:בבלי לז.ב. תוספות בקטע"רבי שמעון"    ירושלמי סוטה ז.ד.  סופרים ג.י. יד.יא. יד.יב. יד.יג. יד.יד.

 









הלכות קריאת ספר תורה




                    מפתח ההלכות

קלה. סדר קריאת התורה ביום חמישי ושני.

קלו. מי הם הנקראים לספר תורה בשבת.

קלז. כמה פסוקים צריך לקרוא לכל אחד.

קלח. שלא לשייר פרשה פחות משלושה פסוקים.

קלט. סדר קריאת התורה וברכותיה.

קמ. דיני הפסק בברכת התורה.

קמא. דיני הקורא והמקרא.

קמב. דין מי שקרא וטעה. ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק.

קמג. דין אם נמצא ספר תורה מוטעה .ויתר דיני ההפטרה.

קמד. שלא לדלג בתורה מענין לענין.ודיני ההפטרה.

קמה דיני המתרגמין.

קמו. שלא לדבר בשעת הקריאה.

קמז. דיני גלילת ספר תורה.

קמח. שלא יפשיט שליח ציבור התיבה.

קמט. שהציבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה.

 

 


הלכות קריאת ספר תורה

 

קלה.סדר קריאת התורה ביום חמישי ושני

(ובו י"ד סעיפים)

 

א. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורים שלושה. אין פוחתים מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא.

 

הגה:

ואם היו שני חתנים בבית הכנסת, והם ישראלים, מותר להוסיף לקרות ארבעה, דלדידהו הוי כיום טוב שמותר להוסיף. ונראה דהוא הדין לשני בעלי ברית, דיום טוב שלה הוא. כדלקמן סימן תקנ"ט.ודין שבת ויום טוב- עיין לקמן ריש סימן רפ"ב לענין הוספה.

 

ב. מקום שמפסיקין בשבת בשחרית, שם קורים במנחה, ובשני וחמישי, ובשבת הבאה.

 

הגה:

אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בציבור - לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכת לאותה שבת. ועיין לקמן סימן רצ"ב.

 

ג. כהן קורא בתורה ראשון, אחריו לוי, אחריו ישראל.

 

ד. המנהג הפשוט- שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות. שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה?

 

הגה:

מיהו אם יוכל לקרות עם השליח ציבור מלה במלה סגי בכך כדלקמן סימן קל"ט.

 

ה. אם ספר תורה פתוח והכהן קורא את "שמע"- אינו רשאי להפסיק, וקוראים ישראל במקומו.

 

הגה:

וכן בתעניות שאחר פסח וסוכות,שקורין 'ויחל', אם אין הכהן מתענה קורין לישראל. וטוב שילך הכהן מבית הכנסת.

 

באורים

א. דלדידהו- עבורם.

בעלי ברית- הנוגעים הישירים בברית מילה, והם: אבי התינוק, המוהל והסנדק.

ד. מנהג פשוט- מנהג שפשט בקהילות ישראל.

ד. מיהו- אבל.  סגי בכך- די בכך.

ה. 'ויחל' - פסוקים החל מ - שמות לב. יא.


קלה. הלכות קריאת ספר תורה

 

ו.אם נכנס הכהן לבית הכנסת אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה- אינו פוסק. אבל "ברכו" לא הוי התחלה. ועומד הישראלי בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא. אם אין כהן בבית הכנסת- קורא ישראל במקום כהן,ולא יעלה אחריו לוי. 

 

הגה:

אבל ל -'ראשון' יוכל לעלות. וכשקורין אותו אומרים: 'במקום כהן' שלא יטעו לומר שזה כהן.  

 

ז. אם היו כהן ולוי בבית הכנסת -  וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך ברכת התורה שנית- אין מפסיקין אותו.

 

ח. אם אין לוי בבית הכנסת-  כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי. אבל לא כהן אחר, שלא יאמרו שהראשון פגום.

 

ט.וכן לא יעלו שני לויים זה אחר זה, כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום.

 

י. נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם. ואומר החזן, כשקורא לשני: 'אף על פי שהוא כהן'. וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי.

 

הגה:

ולכן מותר לעלות גם כן ל'מפטיר' בכי האי גוונא. ואם קורא: 'מפטיר' סתם אין לחוש לפגמו, דהרי לא מזכיר שמו. ויש אומרים דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה. אבל לאחר שנשלם המנין יכולין לקרות כהן או לוי. וכן נוהגין במדינות אלו. ומיהו במקום צורך ודוחק יש לסמוך אסברא ראשונה.     

 

יא. יש מי שאומר: שאם קרא החזן: 'כהן' או 'לוי' ואינו שם, לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון, אלא אחר יעלה מעצמו.

 

הגה:

וכן נהגו. שליח ציבור שהוא כהן יכול לקרוא כהן אחר לתורה. 

 

באורים

ו. אחר שהתחיל הישראל- " שאמר 'ברוך אתה השם' , אינו פוסק - כדי שלא תהיה ברכה לבטלה" (' משנה ברורה'). לא הוי - לא מהוה.

י. בכי האי גוונא - בצורה כזאת.  במדינות אלו - נכתב במזרח אירופה.

י. - יא. פגם בכהן- כהן שהתחתן עם גרושה או עם חלוצה או שאביו הכהן התחתן עם אחת מאלו. כהן זה מנוע מנשיאות כפים ומהכיבודים המגיעים לכהן. עיין  לעיל סימן קכח. מ, מב.

'חלוצה' - אלמנה ללא בנים. אחי הנפטר - 'היבם'- חייב לשאת את האלמנה או ל - 'חלוץ', טקס של התרת הזיקה בין האלמנה והגיס. (עיין שלחן ערוך, אבן העזר סימנים ז. קס"ט.   רמב"ם,יד החזקה, ספר קדושה-הלכות איסורי ביאה פרקים יז - יט).

קלה.הלכות קריאת ספר תורה

 

יב. עיר שכולה כהנים- אם יש ישראל אחד ביניהם, אותו ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום. וכל שאין בהם ישראל כדי ספקם או שאין שם ישראל כלל , קורא כהן אחר כהן, שאין שם משום פגם, שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים. והוא הדין לעיר שכולה לויים.

 

יג. אם קטן קורא בתורה בציבור- בסימן רפ"ב סעיף ג'. אם אין כהן אלא סומא או שאינו יודע לקרות - בסימן קל"ט סעיפים ב. ג.

 

יד. בני אדם החבושים בבית האסורים- אין מביאים אצלם ספר תורה , אפילו בראש השנה ויום הכיפורים.

 

הגה:

והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד.אבל אם מכינים לו ספר תורה יום או יומיים קודם- מותר. ואם הוא אדם חשוב, בכל ענין שרי.

 

קלה.הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם (1)    (ויקרא כא.ח.)

ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי (2) (דברים לא. ט.)

ויבדל אהרן להקדשו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם (3) (דברי הימים א. כג. יג.) 

 

פרשנות על התנ"ך

1.הכהן -"נהוג בו קדושה, לפתוח ראשון בכל דבר". (רש"י על הפסוק)

2.פשט:לפני סיום חייו כותב משה רבנו ספר תורה."כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו". (רש"י על הפסוק)

דרש:בפסוק מאוזכרים הכהנים בראש ואחר כך בני לוי. (לפי מסכת גיטין נט.ב.)

3.ולברך -"ברכת כהנים בנשיאות כפים". ('מצודת דוד' על הפסוק)

 


קלה.הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.מגילה: בבלי כא. א. (משנה)  ירושלמי ד.א. (משנה)  כתובות ד.א.  בבא קמא פב.א. תוספות בקטע "כדי"  סופרים י.ה.

ב.מגילה לא. ב. סופרים י.ד.

ג.ד.ברכות ירושלמי ה.ד.  מגילה כח.א. רש"י בקטע "ולא ברכתי" תוספות בקטע "כי" 

גיטין: בבלי נט.א. (משנה)  רש"י בקטע "כהן קורא ראשון". ס.א. רש"י בקטע "לפתוח ראשון" ירושלמי ה.ט. (משנה וגמרא)   הוריות: בבלי יג.א. (משנה) ירושלמי ג.ה. (משנה)

ו.ז.ח.ט.גיטין נט.ב. רש"י בקטע "נתפרדה חבילה"

ו.י.ברכות לג.א. כתובות כה.ב. רש"י ותוספות בקטע "שקרא אחרי לוי"

י.כתובות כה.ב. רש"י ותוספות בקטע "שקרא אחריו לוי"

יב.גיטין: בבלי נט.ב. תוספות בקטע "כי קאמרינן"   ירושלמי ה.ט.   חולין פז.א. תוספות בקטע "וחייבו"

יג. ברכות: בבלי מז.ב.  רש"י בקטע ותוספות בקטע "קטן פורח" מח.א. תוספות בקטע "ולית הלכתא"   ירושלמי ז.ב.

יד.יומא ירושלמי ז.א.

 

רמב"ם- הלכות

א. תפילה יב. א. יב.טז.

ב. תפילה יג. ג.

ג.ד. תלמוד תורה ג.ב.  תפילה יב.יח.

ו.ט.תפילה יב.יט.

 


הלכות קריאת ספר תורה

 

קלו. מי הם הנקראים לספר תורה בשבת

(ובו סעיף אחד)

 

א.בשבת ויום טוב ויום הכיפורים -קורים אחר לוי תלמידי חכמים הממונים על הציבור.ואחריהם תלמידי חכמים הראויים למנותם פרנסים על הציבור. ואחר כך בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור. ואחר כך ראשי כנסיות וכל העם. 

 

באורים

הראוים למנותם פרנסים- ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר.

 

 

 

קלו. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. (דברים כט.ט.)

 

פרשנות על התנ"ך

" 'ראש' ו -'זקן' (כינוי  לחכם) -'זקן' קודם, שאינו 'ראש' - אם אינו 'זקן' (אין למנות ראש מי שאינו חכם). מה טעמא (מה הסיבה?)? "אתם נצבים...ראשיכם שבטיכם זקניכם" (מדברי משה רבנו) וכתיב:"ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל...ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויתיצבו לפני האלהים". (יהושע כד.א.) משה הקדים 'ראשים'  ל'זקינים', (בדברי משה רבנו 'ראשיכם' קודם ל'זקניכם') יהושע  הקדים  'זקינים'  ל'ראשים' (בדברי יהושע 'זקני' קודם ל'ראשיו'). משה - על ידי (בגלל) שהיו הכל תלמידיו הקדים 'ראשים'  ל'זקינים', יהושע על ידי שלא היו הכל תלמידיו הקדים 'זקנים' ל'ראשים'... משה - על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים 'ראשים' ל'זקנים', יהושע - על ידי שנתייגע בתלמוד תורה הקדים 'זקנים'  ל'ראשים' ". (מסכת הוריות ירושלמי ג. ה.) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.שבת קיד א. רש"י בקטע "בכל מקום" יומא עב.ב.  תענית י.ב.  מועד קטן ירושלמי  ג.ז. 

גיטין ס.א. רש"י בקטע "הראויין"   קדושין מט.ב.

 

רמב"ם-הלכות תפילה

א.יב.יח.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קלז. כמה פסוקים צריכים לקרוא לכל אחד

(ובו ו' סעיפים)

 

א. ביום שקורין שלושה אין קורין פחות מעשרה פסוקים."וידבר" עולה מן המנין. ואי סליק עניינא בבציר מעשרה פסוקים- כגון פרשת עמלק שאין בה אלא תשעה פסוקים - שפיר דמי.

 

ב. אין קורין עם כל אחד פחות משלושה פסוקים. שנים קורין שלושה שלושה, ואחד קורא ארבעה. ואיזה מהם שקרא ארבעה הרי זה משובח.  

 

ג. אם דילג פסוק אחד ולא קראו- אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא הפסוק המדולג- אינו חוזר, ואם לאו חוזר. אבל בשבת- אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא. ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא, הוא ושנים עמו. ואפילו הפטיר והתפלל מוסף - חוזר וקורא. פרשיות המועדים - הגה:דינם- כמו למנחה בשבת ושני וחמישי, לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן.

 

ד.אם קרא אחד שני פסוקים- צריך לחזור ולקרות. ואם לא קראו בין שלושתן אלא תשעה פסוקים- שלושה לכל אחד- אינם צריכים לחזור ולקרות. וראיה לדבר פרשת עמלק. אבל אם קראו פחות מתשעה- צריכים לחזור ולקרות. 

 

ה. אם קרא פרשת 'פרה' (במדבר כל פרק יט ) ופסק ב- "הגר הגר בתוכם"(במדבר יט. י.) וגלל ספר תורה, חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד "תטמא עד הערב"(במדבר כב. סיום הפרק) סליק עניינא בבציר ומברך לפניה ולאחריה. 

 

ו.הקורא בתורה ראשון וקרא השני מה שקרא ראשון- אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלושה פסוקים, או אפילו שנים במקום דלא אפשר- אותו שני עולה מן המנין. ואם לאו - אינו עולה מן המנין, חוץ מפרי החג (במדבר כט. יב. - לד.) משום דלא אפשר.  

 

באורים

א.וידבר עולה מן המנין- פסוק המתחיל במלה 'וידבר' - כגון "וידבר ה' אל משה לאמר" (שמות כה.א.) - מצטרף לעשרת הפסוקים שיש לקרוא.

ואי סליק עניינא בבציר... שפיר דמי - ואם נגמר הענין בפחות מעשרה פסוקים, זה תקין.

פרשת עמלק- שמות יז. ח. - טז.

ו.פרי החג- מספר הפרים שמקריבים כקרבנות בחג הסוכות שונה מיום ליום.

 


קלז.הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר. (שמות יז. יד.- טז.) 

 

פרשנות על התנ"ך

"ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.  ומהו "כס" ולא נאמר 'כסא', ואף השם נחלק לחציו (שם השם נכתב  "יה" ולא הושלם) ?  נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם." (רש"י על יז. טז.) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.מגילה:בבלי כא.ב. תוספות בקטע "אין פוחתין"   ירושלמי ד.ב.  בבא קמא פב.א.

ב.תענית כז.ב. רש"י ותספות בקטע "רב אמר דולג"  מגילה כב.א. תוספות בקטע "אין מתחילין"

ג.סופרים יא.ו.

ד.ו. תענית כז.ב.   מגילה כב.א. כג.א. תוספות בקטע " חד"  כג.ב.  סופרים יא.ו.

ה. אין גר"א

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א.ב.יב.א.  יב.ג.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קלח.שלא לשייר פרשה פחות משלושה פסוקים

(ובו סעיף אחד)

 

א. הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות משלושה פסוקים, מפני היוצאים אז מבית הכנסת שיאמרו: העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים. וכן לא יתחיל בה פחות משלושה פסוקים, מפני הנכנסים אז שיאמרו: שלא קרא עם הראשון אלא שני פסוקים.

 

הגה:

ואין חילוק בין פרשה פתוחה לסתומה. ופרשה שאינה רק שני פסוקים- מותר לשייר בתחילתה ולהפסיק שם. ויכוין שיתחיל תמיד לקרוא בדבר טוב. ועיין לקמן סימן תכ"ח.

 

באורים

לא ישייר בפרשה- אין להפסיק את הקריאה מהפרשה אם לא נשארו לפחות שלושה פסוקים עד לסופה. מתחילת הפרשה החדשה יקרא לפחות שלושה פסוקים. 

הראוים למנותם פרנסים- ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר.

 

הרחבה והעמקה

פרשה

מהשורש 'פרש' נגזרו מלים במשמעויות שונות, והם:

 

בזיקה לקריאה בתורה

פרשה בתורה- קבוצת פסוקים (ברוב המקרים) או פסוק בודד או חלקו בנבדל מפסוקים אחרים על ידי רווח. 

דוגמאות

קבוצת פסוקים - בראשית א. א.-ה.   ב.ד. - ג. טו.  

פסוק בודד - בראשית ג. טז.    מט. יב.

חלק מפסוק, פרשה הנגמרת בתוך פסוק: - שמות כ.יג.יד.  במדבר כו.א.  

 

סך הכל בתורה

פסוקים -  (בחומשים) 5,845   ויש גורסים - 5,888 (מסכת קדושין ל.א.)  מלים - 79,976   אותיות - 304,840. 

 

פרשיה: חמשת חומשי התורה חולקו ל 669 פרשיות משני סוגים, לפי אופן כתיבתן בתורה:

'פרשה פתוחה': פרשה המתחילה בשורה חדשה. המרווח לאחר המלה האחרונה של הפרשה ועד סוף השורה נשאר ריק. בחומש, אך לא בתורה, מופיע הסימן ס'. בתורה 290 פרשיות כאלו.       

'פרשה סתומה':רווח של שלוש מלים בלבד בין פרשה לפרשה. בחומש, אך לא בתורה, מופיע הסימן פ'. (או שאין כלל רווח, כגון בין פרשת 'ויגש' לפרשת 'ויחי'.) בתורה 379 פרשיות כאלו.

(מדרש ספרי על דברים פרשת ואתחנן פסקה יא.)  

 

אין זהות בין פרשה לבין פרק. 

 

 

 


קלח.הלכות קריאת ספר תורה

 

פרשת השבוע: חמשת חומשי התורה נחלקו ל54- חלקים, כמספר השבועות בשנה רגילה. כל חלק נקרא 'פרשת השבוע' (או 'סדרה') והיא נקראת בציבור: בשבת, בבוקר ובמנחה, ובימי שני וחמישי בתפילת שחרית.   

 

ארבע פרשיות: קבוצת פסוקים מן התורה בנושאים שונים שקוראים בהן למפטיר לפני ובימי חודש אדר (בשנה מעוברת - באדר ב'):     

שקלים: (שמות ל. יא. טז.) ענינה - תרומת מחצית השקל למשכן. נקראת בשבת לפני ראש חודש אדר.

זכור: (דברים כה. יז. יט.) ענינה - מלחמת עמלק ומחיתו. נקראת בשבת לפני פורים.

פרה: (במדבר יט. א.- כב.) דיני טהרה באמצעות אפר פרה אדומה. נקראת  בשבת לאחר פורים.

החודש: (שמות יב. א.- כ.) ענינה - חודש ניסן ועניני חג הפסח. נקראת בשבת לפני חודש ניסן. 

(מסכת מגילה כט.א. ל.א.)  

 

בזיקה לתפילה

פרשיות - יש מיראי השם הנוהגים לאמרם כל יום:

יראה: (דברים . י. יב.- כב. יא. א. - ט.) ענינה - יראת ואהבת ה'. נאמרת לאחר תפילת שחרית.

תמיד: (במדבר כח. א.- ח.) ענינה - קרבן התמיד . נאמרת לפני תפילת שחרית.

כיור: (שמות ל. יז.- כא.) ענינה - מעשה הכיור במשכן. נאמרת לפני פרשת התמיד בשחרית.

עקידה: (בראשית כב. א. - יט.) ענינה - עקידת יצחק. נאמרת לפני תפילת שחרית.

תשובה: (דברים ל. א. - י.) ענינה - תשובה וגאולה. נאמרת לאחר תפילת שחרית.

 

גם בנביאים קיימות פרשיות, אך זה מענינו של נושא סימן זה.

 

בנושאים שונים

שתי פרשיות שבמזוזה: "שמע ישראל"(דברים ו. ד.- ט) "והיה אם שמוע". (דברים יא. יג. -כא.) (מסכת מנחות כח.א.משנה)

ארבע פרשיות שבתפילין: "קדש לי" (שמות יג. כ. י.)"והיה כי יביאך" (שמות יג. יא.טז.)  "שמע ישראל" "והיה אם שמוע". (מסכת מנחות כח.א.משנה)

סמיכות פרשיות בתורה- ומזה לומדים

"למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך"... (במדבר פרקים ה.ו.) (מסכתות: ברכות סג.א. סוטה ב.א.)

 

כמות נתונה, תוכן ענינים (מגילת אסתר ד.ז.   י.ב.) פרשת דרכים (מסכת עירובין נג.ב. רש"י על מסכת שבת סו.ב.)

 

קלח.הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.מגילה: בבלי כא.ב. כב. א. רש"י בקטעים "כשם שאין מתחילין" "שיולי משאיל" "כך אין משיירין"  תוספות בקטעים  "אין מתחילין" "ואם איתא" "שאני התם"   ירושלמי ג.ז.   שבת קג.ב. סופרים יז.ט.

 

רמב"ם - הלכות תפילה   

א.יב.ג. יג.ה.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קלט.סדר קריאת התורה וברכותיה

(ובו י"א סעיפים).

 

א. במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם - אם לא סידר תחילה הפרשה פעמיים שלוש בינו לבין עצמו- לא יעלה.

 

הגה:

ובמקום שהחזן קורא - הוא צריך לסדר תחילה.

 

ב. מי שאינו יודע לקרות- צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה. ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות - לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו - אם כשיקרא לו שליח ציבור מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב - יכול לעלות, ואם לאו לא יעלה.

 

ג. אפילו ראש הכנסת או חזן, לא יקרא עד שיאמרו לו: קרא. ונהגו ששליח ציבור כשרוצה - מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום דהוי כאילו משעה שמינוהו לשליח ציבור הרשוהו על כך.

 

הגה:

ובמדינות אלו אין נוהגין כן. ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות. אבל אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם 'פלוני בר פלוני'. ומי שאביו מומר - קורין אותו בשם אבי אביו, אבל לא בשמו לבד,שלא לביישו ברבים. ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו, אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו, והמיר אביו - קורין אותו בשם אביו כמו שהורגל, שלא לביישו ברבים. וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר. ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו, ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם, כמו לגר.

 

 סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב.

 

באורים

א.לסדר הפרשה - לחזור, לשנן.

ג.ראש הכנסת - הקובע בכל עניני בית הכנסת שהיה בהר הבית ליד בית המקדש: מי ירד לפני התיבה, מי יקרא בתורה, מי מפטיר,מי פורס על שמע. סגן - ממלא מקום הכהן הגדול (מסכת יומא פרק ז. משנה א. רבי עובדיה מברטנורה ו- 'תפארת ישראל'). בימינו - הגבאים בית הכנסת. 

חזן -מלשון חוזה. "שצריך  לראות מה הם צרכי ציבור".(מסכת יומא פרק ז. משנה א. 'תוספות יום טוב'.) "החזן רואה היכן תינוקות קוראים". (מסכת שבת פרק א. משנה ג. 'מלמד תינוקות', רבי עובדיה מברטנורה. מסכת סוטה פרק ז. משנה ז.).               בימינו - תפקיד החזן הינו לעבור לפני התיבה.            

דהוי - הרי זה. ובמדינות אלו - נכתב במזרח אירופה.                  מומר - התנצר או התאסלם.

איכא למיחש - אפשר לחשוש.                                                                       אסופי-  נאסף מן השוק ואין יודעים מי הוריו. שתוקי -אין יודעים מי אביו(מסכת קידושין פרק ד משנה ב.)

סומא- עוור.

חכם מישראל

מהרי"ל - רבי יעקב בן משה מולין (חי 1360 - 1427) מגדולי חכמי הדור באשכנז. פסק: סומא קורא בתורה כמו שאנו מקריאין בתורה לעם הארץ.      


קלט. הלכות קריאת ספר תורה

 

ד.כל הקורין מברכים לפניה ולאחריה. ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך. ולאחר שקרא  גולל ומברך. 

 

הגה:

ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה. ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו.  

 

ה. נהגו לכסות הכתב בסודר, בין גברא לגברא.

 

הגה:

ובמדינות אלו נהגו שהיא מגוללת בין גברא לגברא. וכן עיקר.

 

 

ו. אומר "ברכו". והברכות בקול רם, והאומרים בלחש טועה. ויש אומרים שצריך לחזור ולברך בקול רם. 

 

הגה:

כדי שישמעו העם ויענו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ואם לא שמעו הציבור את המברך, אף על פי ששמעו החזן עונה - לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן.

 

ז. אחר שענו העם: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", חוזר המברך ואומר: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" כדי לכלול המברך עצמו בכלל המברכים. 

 

ח.אפילו ברך ברכת התורה לעצמו ותיכף קראוהו לקרות בתורה, צריך לחזור ולברך: "אשר בחר בנו", כשקורא בתורה, דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור.

 

ט. אם קראוהו לקרות בתורה קודם שיברך ברכת התורה לעצמו, כבר נפטר מלברך ברכת "אשר בחר בנו", דלא גרע ממי שנפטר ב - "אהבה רבה".

 

י. ברכה אחרונה: "אשר נתן לנו תורת אמת" - זו תורה שבכתב, "וחיי העולם נטע בתוכנו" - הוא תורה שבעל פה.

 

יא. הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה.

 

הגה:

וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' חזק ואמץ" (א, ח-ט). ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם: "חזק".

באורים

ה. סודר - מטפחת.         ט.דלא גרע -אין זה חשוב פחות.

 

 


קלט.הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א.אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה.(1) (איוב כח.כז.)

ג.ויאמר יהודה: הוציאוה (תמר כלתו) ותשרף. הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר: לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. ותאמר: הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה! (2) (בראשית לח. כד.כה.)

והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך (3). (בראשית יז.ה.)

ד.כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. (4) (דברים לב.ג.)

יא.לקח את ספר התורה הזה. (5) (דברים לא.כו.)

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. (6)  (יהושע א.ח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט: "אז ראה (הקב"ה) את החכמה והשתמש בה ושם אותה בספר למען תתקיים לעד". ('מצודת דוד')

 דרש: "מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות בספר התורה בצבור ולא רצה לעלות... אמר...לא נמנעתי לקרות אלא על שלא סדרתי אותה פרשה שנים שלשה פעמים, שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור עד שיפשוט אותו (יחזור) ב' ג' פעמים בינו לבין עצמו". (מדרש תנחומא פרשת יתרו סימן טו 'דבר אחר')

2."לא רצתה (תמר) להלבין פניו (של יהודה) ולומר ממך אני מעוברת ...אמרה: אם יודה מעצמו - יודה, ואם לאו - ישרפונו ואל אלבין פניו... מכאן אמרו: נוח לו לאדם שיפלוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". (רש"י על פסוק כה.)

3."לשעבר היית (אברהם אבינו) אב לאדם, ועכשיו, מכאן ואילך, אתה אב לכל הגוים". (מסכת ביכורים ירושלמי א. ד.)   לכן נפסק:

"הגר מביא (בכורים) וקורא (מקרא בכורים: 'הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו') שנאמר לאברהם: "אב המון גוים נתתיך". (רמב"ם הלכות בכורים ד. ג.)  

מפסוק זה גם נלמד שגר יכול לעבור לפני התיבה כשליח ציבור. (ראה סימן נג. לעיל והמקורות שם.)

4.דרש:"מנין לברכת התורה לפניה (לפני הקריאה) מן התורה? שנאמר:'שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו' ." (מסכת ברכות: בבלי  כא. א.  ירושלמי ז.א.) 

5.הצו: "ויצו משה את הלוים ... לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והיה שם בך לעד".  (דברים לא.כה. כו.)

"מדרש: באותו יום של שבעה באדר, קודם פטירת משה רבינו, כתב שלוש עשרה ספרי תורה לשנים עשר שבטים. וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן והזהירן על התורה  ועל המצות ...ואמר להם: הזהרו כלכם בספר התורה הזה שאני נותן לכם לשמור ולעשות. וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית שנאמר: 'לקוח את ספר התורה הזה' ". (דעת זקנים מבעלי התוספות על הפסוק) 

הלכה: הקורא בתורה צריך לאחוז בה כאילו קבלה עכשיו מסיני. (לפי 'בית יוסף' על הסימן) 

6.דרשות:"מלמד שהיה ספר תורה בידו של יהושע". ('בית יוסף' על הסימן)

" 'ואספת דגנך' -דרשו חז"ל: והלא כתיב 'לא ימוש ספר התורה'? אלא נהוג בהם מנהג דרך ארץ, עתים לזה ועתים לזה". (רבינו בחיי על  דברים יא. יד.)  (שילוב חקלאות או עבודה אחרת עם למוד תורה) .


קלט.הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

ב.בכורים: בבלי ג.ז. (משנה)   ירושלמי ג.ד. (משנה)

ג.ברכות יט.ב. בכורים: בבלי א.ד.(משנה)  ירושלמי א.ד. (משנה וגמרא)  מגילה:בבלי  כד.א.(משנה)    ירושלמי ד.ז. (משנה)   כתובות סז. ב.  סוטה לט.א. תוספות בקטע "כיון" גיטין ס.ב.

קדושין: בבלי סט.א.(משנה)   ירושלמי ד.א. (משנה)  עבודה זרה ו.ב.   תמורה יד.ב.  סופרים יד.טז.

ד.ברכות: בבלי כא.א.   ירושלמי ז.ג.   מגילה: בבלי  כא.א.(משנה) כא.ב. רש"י בקטעים "משום הנכנסין" "ומשום היוצאין " לב.א.  תוספות בקטע "גוללו" ירושלמי ד.א. (משנה וגמרא)

סופרים יד.ח.

ה. סופרים יג.ח.

ו. ברכות: בבלי נ.א.

ז. ברכות ירושלמי ז.ג.

ח.ברכות ירושלמי ז.ג.   ראש השנה לג.א. תוספות בקטע "הא"

ט.ברכות יא.ב.

י.ברכות:בבלי כא.א.   ירושלמי ז.א.  מגילה:בבלי כא.א. (משנה)  תוספות בקטע "הפותח והחותם"   ירושלמי ד.א. (משנה)  סופרים יג.ח.

יא.סוכה מא.ב. רש"י בקטע "קורא בתורה"   סופרים יג.ח.

 

רמב"ם - הלכות

ג. בכורים ד.ג.

ד.תפילה יב.ה


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמ.דיני הפסק בברכת התורה

(ובו ג' סעיפים)

 

א.הקורא בתורה ונשתתק - העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ויברך בתחילה ובסוף. ולהרמב"ם -לא יברך בתחילה.

 

הגה:

ואפילו בזמן הזה, ששליח ציבור קורא,דינא הכי.

 

ב. העומד לקרות בתורה וברך ברכה שלפניה וקרא מקצת פסוקים ופסק ודיבר דברי תורה או דברי חול - לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך.

 

ג.העולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות, וברך על התורה והתחיל לקרות, או לא התחיל, והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות, וגלל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו - יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך, ויש אומרים שצריך.

 

באורים

א.כל העולה לתורה מברך לפני ואחרי קריאת קטע מהפרשה. אם הקורא בתורה הבא יתחיל בקריאה ממקום שפסק זה שלפניו והעולה לתורה לא יברך שנית ברכה ראשונה, נמצא שעל הפסוקים הראשונים ברך לפני קריאתם אך לא אחריהם, ואילו על הפסוקים האחרונים יברך לאחר קריאתם ולא לפניהם. לכן יתחיל לקרוא ממקום שהתחיל זה שלפניו.

דינא הכי- כך הדין.

ב. לא הוי - אין זה.

קמ. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א.תורת ה' תמימה משיבת נפש. (תהילים יט. ח.)  

 

פרשנות על התנ"ך

פשט: 'תמימה' - התורה מדריכה אותנו ללכת בדרך התום והיושר.

"תורת ה' תמימה היא. משיבת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה".

(רש"י על הפסוק)

דרשות:"שתהא כולה תמימה". (ברכות ירושלמי ה.ג.)  מכאן הצורך בשלמות בברכות.

"ונפשו של אדם המתעסק בתורה זוכה לשוב לשרשה".(רבנו בחיי על שמות לא.יח.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.ברכות ירושלמי ה.ג.

ב.ברכות: בבלי יג.א(משנה) יד.א. ירושלמי ב.א. (משנה)

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א. יב.ו.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמא.דיני הקורא והמקרא

(ובו ח' סעיפים)

 

א.צריך לקרות מעומד. ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד - אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר.

 

הגה:

וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא.

 

ב. לא יקראו שנים, אלא העולה קורא ושליח ציבור שותק, או שליח ציבור קורא והעולה לא יקרא בקול רם. ומכל מקום צריך הוא לקרות עם שליח ציבור כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזנו.    

 

הגה:

ואפילו משמיע לאזנו ליכא למיחש,דלא עדיף מתפילה. כדלעיל סימן ק"א.

 

ג. יש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה.

 

ד. אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות - צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שניתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור.

 

ה. אין הציבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור.

 

ו. יכולים לקרות שני אחים זה אחר זה, והבן אחר האב. ואין מניחים אלא בשביל עין הרע.

 

הגה:

ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא מפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע.

 

ז. העולה למגדל - עולה בפתח שהיא לו בדרך קצרה ממקומו, וירד מהמגדל בדרך אחר, שהוא לו בדרך ארוכה עד מקומו. ואם שני הדרכים שוים- עולה בפתח שהיא לו בדרך ימין ויורד בפתח שכנגדו.

 

הגה:

ולא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו.

באורים

א. בעל בשר - שמן.

ב. ליכא למיחש- אין לחשוש.זה בסדר. 

ד. סרסור-מתווך."המוכר ...לחברו...ואם היה סרסור ביניהן"(מסכת בבא בתרא פרק ה.משנה ח.).הכונה למשה רבנו.

ז. מגדל - הבמה בבית הכנסת שעליה קוראים בתורה.


קמא. הלכות קריאת ספר תורה

 

ח. כל תיבה שהיא 'קרי' ו-'כתיב'- הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר. ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור- הרבנים הרב יצחק אבוהב והרב אברהם ואלאנסי והרב שמאול ואלאנסי בנו,זכרונים לברכה - והתרו בו שיקרא לפי המסורה ולא רצה, ונידוהו והורידוהו מן התיבה.  

 

הרחבה והעמקה

ב."שאין שני קולות נכנסים באוזן". (מסכת מגילה ירושלמי ד.א.)   

ח.בספר התורה אין סימני פיסוק ואף לא רווח בין פסוק ופסוק ובין פרשה לפרשה. הקריאה הנכונה בתורה, שעברה במסורת מדוד לדור, טעונה הבנת הנקרא וכוללת פיסוק וטעמי המקרא. הנושא הינו רחב ועבר במסורת מדוד לדור כהלכה למשה מסיני. (דיון בנושא ודוגמאות  במסכת נדרים לז. ב. וראה רש"י, תוספות ור"ן שם.  ראה גם יומא עה.ב.  סופרים ו. ח.ט.)

דוגמאות: לקריאה נכונה של פסוק:

'קרי' ו-'כתיב'

אין קוראים את הכתוב: "יככה ה' בשחין מצרים ובעפלים ובגרב ובחרס".

(דברים כח. כז.)  כתוב -ובעפלים וקוראים- ובטחרים.

 

קוראים את מה שלא כתוב: "ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר". (שמואל ב פרק ח.ג.) מוסיפים את שם הנהר - 'פרת', שאינו כתוב.

 

חכם מישראל

הרב יצחק אבוהב - חי בספרד במאה ה- 14. מגדולי חכמי המוסר וממכנסי האגדה ודרשן מלהיב. מחבר הספר 'מנורת המאור'.  

 

קמא. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

ואתה פה עמד עמדי. (דברים ה.כח.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט:לאחר מתן תורה ציוה הקב"ה למשה להשאר עמו, כדי: "ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם". (המשך הפסוק הנ"ל)

דרשות

"כביכול אף הקב"ה בעמידה" (בזמן תורה) .   (מסכת מגילה כא.א.)

מכאן שצריך לשמוע תורה בעמידה.(הגר"א על הסימן)

"בני ישראל לא מינו את משה כשליח לקבל את התורה אלא הקב"ה ציוה אותו להיות  לשליח. לכן כאשר משה קיבל את התורה הרי כאילו בני ישראל קבלו אותה כי שלוחו של אדם כמותו". ( לפי 'אור החיים' על הפסוק).

 


קמא. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.מגילה: בבלי כא.א.  ירושלמי ד.א.   זבחים יט.ב. תוספות בקטע "עמידה".

ב.בכורים: בבלי ג.ז. (משנה)  ירושלמי ג.ד. (משנה)  ראש השנה כז.א. תוספות בקטע "אבל"

מגילה  כא.א. רש"י בקטע "מה שאין כן"   כא.ב. תוספות בקטע "תנא"  בבא בתרא טו.א. תוספות בקטע "שמונה פסוקים" מנחות ל.א. תוספות בקטע "שמונה פסוקים"

ג. ברכות ירושלמי ה.ג. שבת יב.ב. רש"י בקטע "ראשי פרשיות" ראש השנה כז.א.

ד. מגילה: ירושלמי ד.א.

ה. סוטה לט. ב.

ז. יומא טו.ב. יז.ב. מה.א. נח.ב.  מגילה כט.א.  סוטה טו. ב.   זבחים סב.ב.  מידות ב.ב.

ח. נדרים לז.ב. רש"י בקטע "מקרא סופרים"  ר"ן בקטעים "אמר רבי יצחק" עד "עטור סופרים"

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א.ב. יב.יא.

ג. יב.ו.

ה. יב.ו.

ז. יד. יג.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמב.דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם יודע לקרות בדיוק

(ובו ב' סעיפים)

 

א.קרא וטעה - אפילו בדקדוק אות אחת - מחזירין אותו.

 

הגה:

וכן דין החזן הקורא. ודווקא בשינוי שמשתנה על ידי זה העניין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו.

 

ב. ישוב שיש שם 'מנין' ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכה בדקדוק ובטעמים- אפילו הכי יקראו בתורה בברכה כהלכתה.

 

הגה:

      ומפטירין בנביא. ועיין בסמוך ריש סימן קמ"ג.

 

קמב. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א. והנפש אשר תעשה ביד רמה ... את ה' הוא מגדף ... כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה". (במדבר טו.ל. לא.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט: "דבר ה' בזה - אזהרת עבודה זרה מפי הגבורה". (רש"י על טו.לא.)    

"כי את הדיבר הראשון אשר ציוה ה' בסיני ביזה". (יונתן בן עזיאל על טו.לא.)

דרשות מספר נאמרו על הפסוק מביניהן:  "אפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מדקדוק זה, מקל וחומר זה, מגזרה שוה זו -זה הוא 'כי דבר ה' בזה' ".

(מסכת סנהדרין צט. א.)   "מדקדוק זה-  חסרות ויתירות". (רש"י)     

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.מגילה: בבלי ג.א.   ירושלמי ד.א. ד.ה.  סנהדרין צט.א. רש"י בקטע "דקדוק זה"

ב.עבודה זרה כב.ב. תוספות בקטע "רגלא".

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א.יב.ו.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמג.דין אם נמצא ספר תורה מוטעה ויתר דיני הספר

(ובו ה' סעיפים)

 

א. אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין. ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן- גומרים.

 

ב. אם כתוב כל חומש לבדו- אפילו בגלילה כספר תורה- אין קורין בו, עד שיהיו כל חמשה חומשין תפורים ביחד.

 

הגה:

והם כתובים בגלילה כספר תורה. אבל בחומשים שלנו-אפילו כל חמישה ספרים ביחד- אין לברך עליהם. ובמקום שיש ספר תורה ואין שליח ציבור הבקי בנגינה בעל פה- ראיתי נוהגים שהשליח ציבור קורא מן החומש בניקוד והעולה קורא אחריו מן הספר תורה הכשרה.

 

ג. אפילו בכפרים שאין נמצא להם ספר תרה כשר- אין מברכין עליו.

 

ד. אם נמצא טעות בספר תורה, בשעת קריאה, מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום שנמצא הטעות ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה. ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא - גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו חוזר לברך לפניה.

 

הגה:

ואם כבר קראו עמו שלושה פסוקים ואפשר להפסיק- פוסקים שם ומברך אחריה ומשלימים המנין בספר תורה האחרת שמוציאין. והא דמוציאין אחרת- דווקא שנמצא טעות גמור,אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחרת, שאין ספרי תורה שלנו מדויקים כל כך שנאמר שהאחרת תהיה יותר כשרה. ובשעת הדחק -שאין לציבור רק ספר תורה פסולה ואין שם מי שיוכל לתקנה- יש אומרים דיש לקרות בה בציבור ולברך עליה. ויש מחמירים. ואם חומש אחד שלם בלי טעות יש להקל לקרות באותו חומש - אף על פי שיש טעויות באחרים.

 

 

ה.בית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד- יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם. וחוזר לברך תחילה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם. וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים של אותו היום.

 

באור

גדולים - מעל גיל בר מצוה - 13. 

 

הרחבה והעמקה

ד."ואם נמצאה הטעות באמצע קריאה - הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואין חוזר לברך לפניה ,כי ברכה שבירך לפניה בספר תורה הפסול וכן קריאה שקראו בו עלתה להם בדיעבד".

('בית יוסף' על הסימן ב'טור'.)

 "בדיעבד עלתה להם מה שקראו בספר הפסול... גם אותם שקראו כבר מצטרפין למנין שבעה. והוא הדין (בימי) בשני וחמישי - למנין שלושה. ומכל מקום אם אפשר לקרות שבעה קרואים ממקום שפסקו עד סוף הסידרא (הפרשה) - ודאי ראוי ונכון לעשות כן לכתחילה." ('משנה ברורה') 

 


קמג. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א.את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי. (דברים ה.יט.)

 

פרשנות על התנ"ך

התורה ניתנה לכל עדת בני ישראל. "משה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת

הדברות".(מסכת שבת פו.ב. רש"י בקטע "בששה בחודש"   ראה גם פז.א. פח.א.)  

עדה הינה לפחות עשרה גברים מעל גיל בר מצוה. וכן -"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה".  (מסכת מגילה כג.ב.) 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. מגילה: בבלי כג.ב. (משנה)  ירושלמי ד.ד. (משנה)

ב. גיטין ס.א. רש"י בקטע "בחומשין"

ד. מגילה:בבלי ט.א. תוספות בקטע "בשלמא"   ירושלמי ג.א.  גיטין ס.א.   סופרים ג.ז. ג.ט.

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א. ח.ד.

ב. יב.כג.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמד. שלא לדלג בתורה מענין לענין ודיני ההפטרה

(ובו ד' סעיפים)

 

א. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, מפרשה זו לפרשה אחרת. והני מילי בשני ענינים - דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים - אבל בחד ענינא-כגון "אחרי מות" (ויקרא טז.א.) ,"ואך בעשור" (ויקרא כג.כז.), שכהן גדול קורא ביום הכיפורים- מדלגין. והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. ובנביא מדלגין אפילו בשני ענינים, והוא שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה. והני מילי בנביא, אבל מנביא לנביא אין מדלגין. ו'בתרי עשר' מדלגין מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.

 

ב. נוהגים - בשבת שיש בו חתן - לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלושה פסוקים מהפטרת "שוש אשיש" (ישעיה סא. י.). וכשחל ראש חודש בשבת וביום ראשון- אחר שמפטירין ההפטרה בשבת- אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "ויאמר לו יהונתן מחר חדש" (שמואל א  כ. יח.). ואין למחות בידם.  (ועיין לקמן סימן תכ"ה סעיף ג.  וסוף סימן תכ"ח האיך נוהגים).

 

ג. אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור. ואם אין להם אלא ספר תורה אחת והם צריכים לקרות בשני ענינים - גוללין, וידחה כבוד הציבור. 

 

ד. אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו של ראשון. אבל שלושה גברי בשלושה ספרים - כגון ראש חודש טבת שחל להיות בשבת- ליכא משום פגם.

 

באורים

א.אין מדלגין- אין לקרוא קטעים שונים שלא ברצף.

הני מילי - דברים אלו.

ד.פגם- יאמרו שספר התורה הראשון פגום, פסול,ולכן עברו לשני.      ליכא- אין.

 

 

 


קמד. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א.הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה'. (דברים כז.ט.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט:'הסכת' (מלה יחידה במקרא) - האזן, הקשב. (תרגומי אונקלוס ויונתן בן עוזיאל לפסוק) 

'היום הזה'- "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית". (רש"י על הפסוק)

דרש:"ואין מדלגין בתורה - שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע".  (רש"י במסכת מגילה כד.א.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א. יומא: בבלי סט.ב. רש"י בקטע "בענין אחד"  ירושלמי ז.א.   מגילה: בבלי כד.א. (משנה וגמרא)   ירושלמי ד.ה. (משנה)  ז.א. (משנה)   סופרים יא.ב. 

ג. יומא: בבלי סח.ב. (משנה) ע.א.  ירושלמי ז.א.(משנה)  סופרים יא.ב.

ד. יומא ע.א.

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א. יב.ח. יב. יג.

ג. ד. יב. כג.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמה.דיני המתרגמין

(ובו ג' סעיפים)

 

א. בימי חכמי התלמוד היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד. ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא. ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי המתרגם. ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם ולא המתרגם יותר מהקורא. ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם, שלא יאמרו: תרגום כתוב בתורה.

 

ב. קטן מתרגם על ידי גדול, אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן.

 

ג. האידנא לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו?

 

באורים

א. לתרגם - הכונה לתרגום התורה לארמית - 'אוקלוס'- המופיע בכל החומשים.

ג. האידנא- עכשיו,בזמננו.

 

הרחבה והעמקה

תרגום התנ"ך

"וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל". (במדבר ד.מד.) חכמי ישראל התיחסו בשלילה לפתיחת ספר התורה לעיני אומות העולם,מה שיאפשר להם לעסוק בה.(1) בשעתו הקב"ה הציע את התורה לאומות והם סירבו לקבלה.(2)  הזדמנות שניה ניתנה להם לאחר כניסת בני ישראל לכנען כאשר "כתבו את כל דברי התורה בשבעים לשון" ו- "בינה יתירה נתן הקב"ה" לחכמי אומות העולם שהעתיקו לעמיהם את התורה "שהיה להם ללמוד ולא למדו".(3)  אין תיעוד מה קרה לתרגום רב לשוני זה. נוסף לכך הרי כל תרגום עלול להוות סילוף. ידוע שתרגום מילולי משפה לשפה בלתי אפשרי. תרגום הינו שינוי מבנה משפטים ולכן מהווה גם פרוש. כך ניסחו חכמינו: "המתרגם פסוק כצורתו  הרי זה בדאי, והמוסיף עליו - הרי זה מחרף ומגדף!" רש"י-" 'הרי זה מחרף'- מבזה את המקום (הקב"ה), משנה את דבריו".(4)

תרגומי התורה לשפות זרות בוצעו עקב אילוצי חוץ ופנים. התרגום הראשון ששרד היה לפי פקודת תלמי השני מלך מצרים. (שמלך החל משנת 246 לפני הספירה במשך כ- 40 שנה) הוא כינס שבעים ושנים מחכמי ישראל וכל אחד מהם נצטוה לתרגם את התורה לשפת התרבות העולמית דאז - יוונית. למרות שכל מתרגם בודד מחברו בחדר נפרד ולא ידע על הניסוח של עמיתו, ניסוחי התרגום - כולל שלוש עשרה השינויים שהוכנסו -היו זהים.(5) חכמינו התיחסו לתרגום בשלילה: "בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך בלשון יוונית והחושך בא לעולם שלשה ימים".(6) במשך הזמן השלימו עם תרגום זה שכונה 'תרגום השבעים'. (7) מאז תורגם התנ"ך לכל השפות שעל פני כדור הארץ.

במונח 'תרגום'סתם - בספרות ההלכה ובדברי חז"ל - הכונה לתרגום המפורסם ביותר שנתקדש והוא של אונקלוס. (8) השינויים שאונקלוס הוסיף, כמתחייב בכל תרגום, "לא מדעתו הוסיף, שהרי בסיני ניתן, אלא שנשתכח וחזר ויסדו".(4) בתחילת בית שני תרגמו,במהלך הקריאה בספר התורה, לארמית שהיתה אז השפה המדוברת בפי העם. (9) רש"י מפנה לתרגום זה כאל פרוש לדברי תורה. (10) בתלמוד הירושלמי משויך התרגום הארמי לעקילס, הגר מפונטוס, ממשפחת הקיסר הרומאי אנדריאנוס. (8)   


קמה. הלכות קריאת ספר תורה

הרחבה והעמקה

 

פחות מפורסם תרגום אחר - של יונתן בן עוזיאל, שנתקבל בחשש ע"י חכמים. "תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו ... תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, (אחרוני הנביאים שחיו בתחילת בית שני) ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני? אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: 'אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים ("בספר דניאל" רש"י בקטע "קץ משיח"), יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא - משום דאית ביה (יש בה) קץ משיח". (11)

בחומשים מיוחס לו גם תרגום התורה לארמית. תרגום זה הינו גם פרשנות המבוססת על  הרבה מדרשי חז"ל. אך אין תיעוד שאכן הוא שביצע תרגום זה.   

 

חכמי ישראל

אונקלוס הגר

בן קלוניקוס, בן אחותו של טיטוס-המצביא הרומאי שהחריב את בית המקדש השני (בשנת 70 לספירה) שהוכתר לקיסר רומא. לאחר חשיבה מעמיקה על מהות העולם הזה והבא ועל ערכן של אומות העולם התגייר אונקלוס. כתגובה שלח הקיסר הרומאי שלוש פעמים גדודי צבא להביאו לדין,ואונקלוס- בכושרו הריטורי ובחכמתו להביע רעיונות במשלים- השפיע עליהם ואלו התגיירו. למד תורה אצל גדולי חכמי ישראל, אשר בהשראתם ובברכתם תרגם את התורה לארמית. (12)

 

יונתן בן עוזיאל

גדול תלמידי הלל ומגדולי חכמי ישראל בסוף בית שני. כה גדול בתורה היה שאף שמאי הזקן הלך אליו לדון בהלכה. על מדת דבקותו בלימוד תורה מסופר:"בשעה שיושב ועוסק בתורה- כל עוף שפורח עליו נשרף".(13)

 

 

 


קמה. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א.ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא. (נחמיה ח.ח.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט: קריאה בתורה ברוב עם בראש השנה בהדרכת עזרא הסופר.

" 'מפרש'- קריאה מפורשת,לדעת ולהבין מה שנאמר בה. 'ושום שכל' - נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא". ('מצודת דוד')

 

דרש:"ויקראו 'בספר' ... - זה מקרא, 'מפרש' - זה תרגום, 'ושום שכל' - אלו הפסוקין, 'ויבינו במקרא' - אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה: אלו המסורת".(מסכת מגילה ג.א.)

" 'ויקראו 'בספר' ... - זה  המקרא. 'מפורש'  - זה תרגום. 'ושום שכל' -  אלו הטעמים. 'ויבינו במקרא' - זה המסורת". (מסכת מגילה ירושלמי ד. א.) 

 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א.ב. מגילה: כג.ב. כד.א. תוספות בקטעים "ובנביא שלושה" "ואם היו שלושתן" לב.א.

         ירושלמי ד.א.  סופרים יא.א.  סוטה לט.ב.

ג. מגילה ד.א.

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א.ב. יב: י. יג.

 

מקורות ל - הרחבה והעמקה

1.מסכת כתובות קיא.א. בסוגית השבועות,"ושלא יגלו הסוד לנכרים". רש"י בקטע "ושלא יגלו...סוד טעמי התורה". 

2.מסכת עבודה זרה ב.ב. תוספות בקטע "שאפילו".

3.מסכת סוטה לב.א.  לה.ב. ת רש"י בקטע "היאך למדו" תוספות בקטעים  "כיצד כתבו" "ועל דבר זה" רמב"ן על דברים י.כ.

4.מסכת קידושין מט. א.

5.מסכת מגילה: בבלי ט.א.ב.   ירושלמי א.ט.   מכילתא פרשת בא פרשה יד.

6.מגילת תענית מאמר אחרון.

7. מסכת שבת ירושלמי טז.א.   מסכת מגילה ח.ב. משנה  ט.א.   מסכת סופרים טו.א.ב. רמב"ם יד החזקה הלכת תפלין א.יט.

8. מסכת מגילה:בבלי ג.א.   ירושלמי א.ט.    

9 נחמיה ח.ח. המלה "מפרש" - "זה תרגום" מסכת מגילה:בבלי ג.א.

10. לדוגמא- אחת מיני רבות - בראשית מט.ה. בקטע "מכרתיהם" מט. י. בקטע "עד כי יבוא שילה".  

11. מסכת מגילה  ג.א.

12. מסכתות: גיטין נו.ב.- נז.א.  בבא בתרא צט.א. עבודה זרה יא.א. מקואות תוספתא פרק ו.

13.מסכת סוכה כח.א. מסכת בבא בתרא קלד.א.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמו.שלא לדבר בשעת הקריאה

(ובו ד' סעיפים)

 

א. אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח, אבל בין גברא לגברא שפיר דמי.

 

ב. כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא, ואפילו אם השלים הוא הפרשה. ויש מתירים לגרוס בלחש. ויש אומרים :שאם יש עשרה דצייתי לספר תורה -מותר לספר.   הגה: בדברי תורה.   ויש מתירים למי שתורתו אומנותו.ויש מתירים למי שקודם שנפתח ספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ספר תורה אלא לקרות ומתחיל לקרות. ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה- שרי. וכל זה אינו ענין לפרשת 'זכור' ופרשת 'פרה' שהם בעשרה מדאורייתא,שצריך לכוין ולשמעם מפי הקורא. והנכון- שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא.

 

ג. אסור לספר כשהמפטיר קורא בנביא עד שישלים, כמו בספר תורה.

 

ד. אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורים בתורה.

 

הגה:

ויש מחמירין ועומדין. וכן עשה מהר"ם.

באורים

א. שפיר דמי - זה בסדר.

ב. לספר -לדבר.   לגרוס -ללמוד.     דצייתי -שמים לב.    תורתו אומנות - ראה סימן קו.

 

חכם מישראל

מהר"ם - הר"ם מרוטנבורג - רבי מאיר בן ברוך מהעיר רוטנבורג שבאשכנז (חי 1215 - 1293). מבעלי ה'תוספות' (פרוש לתלמוד).חיבר ל18- מסכתות. מגדולי הפוסקים. מנהיג רוחני ומשורר. מחבר

הקינה 'שאלי שרופה באש' על שריפת התלמוד בפריס (בשנת 1242).

 

קמו. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א. ועזבי ה' יכלו. (ישעיה א. כח.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט: כליון יבוא על  עוזבי התורה. (לפי התרגום הארמי לפסוק)

דרש: "זה המניח ספר תורה ויוצא". (מסכת ברכות ח.א.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א. ברכות ח.א. תוספות בקטע "רב ששת"   מגילה ירושלמי ד.ד.   סוטה לט.א. תוספות בקטע "כיון שנפתח ספר תורה"   סופרים יג. ח.

ד. מגילה: בבלי כא.א.   ירושלמי ד.א.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמז.דיני גלילת ספר תורה

(ובו ח' סעיפים)

 

א. אסור לאחוז ספר תורה ערום בלא מטפחת.

 

הגה:

ויש אומרים: דהוא הדין שאר כתבי קודש. ולא נהגו כן. וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו. ובספר תורה - אפילו בכהאי גוונא אסור.

 

גדול - שבאותם שקראו בתורה - גולל. ורגילים לקנותו בדמים יקרים, לחבב המצוה.

 

הגה:

יש אומרים: אם המעיל בצד אחד פשתן ומצד אחד משי- צריך להפוך המשי לצד הספר ולגלול. ולא נהגו כן. ואין לגלול במפה הקרועה אם יש לו אחר. ואין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט. ועיין לקמן סימן קנ"ג. 

 

ב.יכול - מי שירצה לקנות -להושיט המעילים לגולל ואין הגולל יכול למחות בו, כי אף על פי שקנה הגלילה לא קנה ליקח המעילים.

 

הגה:

וכן - במקומות שנוהגין לקנות 'הוצאה' ו-'הכנסה'- אין השליח ציבור יכול למחות,כי אין זה שייך לחזן.

 

ג.הגולל ספר תורה -יעמידנו כנגד התפר, כדי שאם יקרע, יקרע התפר.

 

ד. הגולל ספר תורה - גולל מבחוץ. וכשהוא מהדקו- מהדקו מבפנים.  

 

הגה:

פירוש: כשהספר עומד לפניו יהיה הכתב כנגד פניו. ויתחיל לגלול מבחוץ. ואחר שגמר הגלילה יהדק סוף המטפחת בפנים, שכשיבוא לקרות בו ימצא ההדוק בפנים ולא יצטרך להפוך הספר תורה. ונראה דכל זה מיירי כשאחד עושה כל הגלילה, אבל עכשיו- שנוהגים שאחד מגביה ואחד גולל- הכתב יהיה נגד המגביה. וכן נוהגים, כי הוא עיקר הגולל והאוחז הספר תורה.

 

באורים

א. הגה: כתבי הקודש- כ"ד ספרי התנ"ך:תורה, נביאים וכתובים. (מסכתות: שבת קטו - קטז, בבא בתרא יא. א. ,יג. ב. , יז. א. , סנהדרין קיא. ב.). לאחר התרת כתיבת תורה שבעל פה נכללו במושג גם ספרי הלכות ואגדות. (מסכת שבת קטו. א. תוספות בקטע "אליבא"  שלחן ערוך יורה דעה רפ"ב. ה.). 

בכהאי גוונא- באופן כזה.

גדול שבאותם שקראו- "ויש פוסקים דהגדול שבבית הכנסת גולל אף על פי שלא קרא בתורה... פשט המנהג כהיום שאין מחפשין אחר מי שקרא בתורה. ועכשיו נהגו שלא לדקדק בזה, ומכבדים אף לאנשים בינונים משום דרכי שלום". ('משנה ברורה')

ב. הגה: 'הוצאה ' ו-'הכנסה'- של ספר התורה מההיכל, מארון הקודש.

ד. הגה: מיירי- עוסק,מדובר.

 


 

קמז. הלכות קריאת ספר תורה

 

ה. מוטב תגלל המטפחת סביב הספר תורה, ולא יגלול הספר תורה כשכורכו במטפחת.

 

ו. הגולל ספר תורה בתוך התיק - טועה. 

 

ז. אין המפטיר מתחיל עד שיגמרו לגלול הספר תורה, כדי שלא יהא הגולל טרוד ויוכל לשמוע ההפטרה.   

 

ח. ביום שיש בו שני ספרי תורה - לא יפתחו השני ולא יסורו המפה עד שיגללו הראשון.

 

הגה:

ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השולחן,שלא יסיחו דעתן ויהיו פנויין מן המצוה. ומוציאין שני הספרים כאחת ותופסין בשנית עד שקראו בראשונה.

 

באורים

ח. הגה: ותופסין בשנית - "מוסרין הספר (תורה)  למי שהוא שם על הבימה להחזיקו עד שיגיע זמן קריאת המפטיר" ('משנה ברורה').

 

 


קמז. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.  (1)  (דברים ד. מד.)

תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. (2) (תהילים יט.ח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. פשט: "התורה - זו שהוא עתיד לסדר אחרי פרשה זו". (רש"י על הפסוק)

1.דרש: "ואין זאת אלא תורה" (מסכת עבודה זרה ב. ב.  ראה מסכת מגילה ירושלמי א.ה.)

2. פשט: משבחי התורה שנאמרו בפרק זה. תורת ה' היא יותר תמימה... ומועלת ומועלת יותר מן השמש.

 

1.2.דרש:מצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: "וזאת התורה" "תורת ה' תמימה". (מסכת סופרים יד. יד.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי 

א. שבת יד.א. תוספות בקטעים "האוחז ספר תורה" "בלא אותה מצוה". יד. ב. תוספות בקטע "כיון" סוכה מא.ב.  מגילה לב.א. תוספות בקטע  "בלא אותה מצוה".  חגיגה כד.ב. תוספות בקטע "דתנן"   ידיים ג.ה. (משנה)    סופרים ג.טז

ג.ד.ה.ו. מגילה: בבלי לב.א. רש"י בקטע "הגולל ספר תורה"  תוספות בקטע "גוללו מבחוץ"   ירושלמי א.ט. סופרים ג.י.

ז.סוטה לט.ב. רש"י בקטע "עד שתגלל"

 

רמב"ם - הלכות

א.אהבה, ספר תורה י.ו.   ספר טהרה, אבות הטומאה ט.ה. 

ג.ד.תפילה יב.כד.

ז. תפילה יב.יג.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמח.שלא יפשיט שליח ציבור התיבה

(ובו סעיף אחד)

 

א. אין שליח ציבור רשאי להפשיט התיבה בציבור כל זמן שהם בבית הכנסת.

 

פירוש רש"י:

"שהיו רגילים להביא ספר תורה מבית אחר שהיא משתמרת בו" כו' עד  "שטורח ציבור הוא להתעכב שם". ועיין בפנים ב'אורח חיים'. (סוטה לט.ב. דבר המתחיל "להפשיט").

 

מקור ברש"י:

" 'להפשיט את התיבה בציבור' -כל זמן שהציבור בבית הכנסת. שהיה דרכם להביא ספר תורה מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת. ופורסין בגדים נאים סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה. וכשיוצאין משם ונוטלין ספר תורה  להוליכו לבית המשתמר בו - לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הציבור, שטורח ציבור לעכב שם עם ספר תורה. אלא מוליך ספר תורה לביתו ומניחו, והעם יוצאים אחריו ואחר כך הוא בא ומפשיט את התיבה". (רש"י במסכת סוטה לט. ב.) 

 

באור

א. להפשיט התיבה- "בכל מקום 'תיבה' פרושו ארון הקודש, ו'תיבה' האמורה כאן - שולחן שספר תורה מונח עליו כשקורין בו...וכשיוצאין משם ונוטלין ספר תורה ליתנו בבית שמשתמר בו,    לא יפשיט ... התיבה בפני הציבור, שטורח ציבור הוא להתעכב... אלא מוליך הספר תורה והם יוצאים אחריו וחוזר לבית הכנסת ומפשיט התיבה". ('משנה ברורה')  

 

 

קמח. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

א. ראה סימן קמט.

 

תלמוד - בבלי

א.. סוטה לט. ב.


הלכות קריאת ספר תורה

 

קמט.שהציבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה

(ובו סעיף אחד)

 

א.אין הציבור רשאים לצאת מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה.

 

הגה:

מיהו, אם אינם יוצאין רק יחיד- לית לן בה.

 

ואם מצניעים הספר תורה בבית אחר- אם אין לבית הכנסת אלא פתח אחד- צריכים להתעכב עד שיצא הספר תורה וילכו אחריו למקום שמצניעים אותו שם. ואם יש לבית הכנסת שני פתחים, יכולים לצאת בפתח אחד קודם שיצא הספר תורה בפתח האחר, ובלבד שילכו אחר הספר תורה וילווהו למקום שמצניעים אותו שם.

 

הגה:

ובמקומות שמצניעין אותה בהיכל - שהוא הארון בבית הכנסת- מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה עד לפני הארון שמכניסין אותה שם. וכן הגולל ילך אחר הספר תורה עד לפני הארון. ועומד שם עד שיחזירו הספר תורה למקומה. וכן נוהגין במגביה הספר תורה,כי הוא עיקר הגולל. וכמו שנתבאר סימן קמ"ז סעיף ד'. ויש שכתבו שבאים התינוקות לנשק התורה כדי לחבבה ולזרזם במצות. וכן נוהגין.

 

באור

לית לן בה - אין בכך פסול.

 


קמט. הלכות קריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

תנו כבוד לתורה

אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון. ( דברים יג.ה.) 

 

פרשנות על התנ"ך

פשט:"אחרי עבודת ה' אלהיכם תלכו". (תרגומי אונקלוס ויונתן בן עוזיאל)

       "שתעשו על פי יכולתכם כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו". (אבן עזרא על הפסוק)

דרש: "אין הציבור רשאין לצאת (מבית הכנסת) עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו". (מסכת סוטה לט.ב.) 

יש לצאת מבית הכנסת אחרי הוצאת ספר התורה ולא לפניו. (לפי 'טור' בסימן)

" 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: 'אש אכלה הוא' (דברים ד.כד.)?...אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים ...אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה ביקר חולים... אף אתה בקר חולים, הקב"ה ניחם אבלים... אף אתה נחם אבלים, הקב"ה קבר מתים ... אף אתה קבור מתים" (מסכת סוטה יד. א.)

"וכי יש לך אדם שיכול להלוך אחרי הקב"ה והכתיב "אש אכלה הוא"? אלא למהני תלמידי חכמים ולצדיקים. שיהא לבך שמח להדר למצוה". (מסכת כלה רבתי תחילת פרק ד.)

 

תנ"ך

מעמד מתן תורה בהר סיני  

וירא העם וינעו ויעמדו מרחק. (שמות כ.יד.)

כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר. (דברים ה. ה.)

דרש:"כשם שניתנה באימה ויראה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה וביראה".

(מסכת מגילה ירושלמי  ד.א.)    

 

מעמד מתן תורה לדורות

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. (דברים ד.מד.)

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. (יהושע א.ח.)

 

תלמוד בבלי

א.סוטה לט.ב. רש"י בקטע "איכא פתחא אחרינא" .

 

רמב"ם - הלכות תפילה

א. יב.כד.









הלכות בית הכנסת



                    מפתח ההלכות

 

קנ. בנין בית הכנסת ושיהיה גבוה.

קנא. דיני קדושת בית הכנסת.

קנב. שלא לסתור בית הכנסת.

קנג. דיני בנין בית הכנסת.

קנד. דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת.

קנה. לילך מבית הכנסת לבית המדרש.

קנו. סדר משא ומתן.

 

רלא. שכל כוונותיו יהיו לשם שמים.


 

הלכות בית הכנסת

 

קנ. בנין בית הכנסת ושיהיה גבוה

(ובו ה' סעיפים)

 

א. כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ולקנות להם תורה,נביאים וכתובים.

 

הגה:

ועיין לעיל סימן נ"ה סעיף כ"ב, אם כופין זה את זה לשכור להם מנין.

 

ב. אין בונים בית הכנסת אלא בגובהה של עיר. ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם, לאפוקי בירניות ומגדלים שאין משתמשין בהם. וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש - משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש, דהיינו שאם יש עליה תחת הגג לא תהא גבוה יותר מבית הכנסת.

 

הגה:

ובשעת הדחק - או שיש אימת מלכות שאינן רשאים לבנות בית הכנסת כדינו - מותר להתפלל בבית אף על פי שדרין בעליה על גביו, ובלבד שינהגו בעליה שעליו בנקיות, כמו שיתבאר סוף סימן קנ"א.

 

ג. מי שהגביה ביתו יותר מבית הכנסת, יש אומרים שכופין אותו להשפילו. 

 

הגה:

ואם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מבית הכנסת - סגי בכך.

 

ד. הבונה כנגד חלון בית הכנסת - אין מספיק לו בהרחקת ארבע אמות, לפי שהוא צריך אור גדול.

 

ה. אין פותחין פתח בית הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר,  שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו.

 

הגה:

ועושין בימה באמצע בית הכנסת,שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם. וכשמתפלל השליח ציבור - פניו כלפי הקודש. וסדר הישיבה כך הוא: הזקנים יושבים פניהם כלפי העם, ושאר העם כולם יושבים שורות שורות, פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים.

 

באורים

ב. לאפוקי- להוציא.  בירניות - בניני נוי.

ג. הגה: סגי בכך - די בכך.

 


קן. הלכות בית הכנסת

מקורות

תנ"ך

א.ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם  (1) (שמות כה.ח.)                

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל (במדבר כד.ה.)

ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהילים כו.ח.)

אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה (2) (תהילים סא.ה.)

וישבו בה (בארצנו) ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר: אם תבוא עלינו רעה, חרב, שפוט (פורענות), ודבר, ורעב - נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע (3) (דברי הימים ב.כ.ח.ט.)    

ב. בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. ( משלי א. כא.) (4)

לרומם את בית אלהינו (5) ( עזרא ט.ט.)

ה.והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה ( במדבר ג. לח.)  (6)

ודניאל ... על לביתה  וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה  (ודניאל ... בא לביתו וחלונות פתוחים לו בעליתו,נגד ירושלם, ופעמים שלוש ביום הוא כורע על ברכיו, ומתפלל ומודה לפני אלהיו, כל עומת שהיה עושה מלפני זה) (7)  (דניאל ו.יא.)

ושבו אליך בכל לבם ובכל נפשם ... והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר בניתי לשמך (דברי הימים ב.ו.לח.)   (8)

 

פרשנות על התנ"ך

א. 1."ועשו לי מקדש" - ועשו לשמי בית קדושה (רש"י)

    2.זכני בעולם הזה ובעולם הבא (רש"י )

   3. תפילת המלך הצדיק יהושפט - שנאמרה בעת מלחמה - מתאימה לכל עת כי    על כל בית כנסת נאמר: ואהי להם למקדש מעט ( יחזקאל יא.טז.) 

ב. 4.בראש מקום שנשמע שם המיית בני אדם ('מצודת דוד')

     5.אין בונין אותם (בתי כנסת) אלא בגובה של עיר ('טור' על הסימן)

ה.6.אין פותחין פתחי בתי כנסת אלא למזרח.

       (תוספתא מסכת מגילה פרק ג. כב. כג.)   

   7.אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות (כפי שעשה דניאל) (מסכת ברכות לא.א. לד.ב.)

8. כי בהיותם בארץ הגויים תהיה הכונה שתעבור התפילה דרך ארצם והעיר והבית. (' מצודת דוד') .   

העומדים ומתפללין בחוצה לארץ הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם?  "והתפללו אליך דרך ארצם"... בארץ  ישראל - הופכין  את  פניהן כלפי ירושלים ...ומה  טעם ?"והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה" ... בירושלים - הופכין  פניהן  כלפי הר הבית ...  "והבית  אשר  בניתי  לשמך" ... בהר הבית - הופכין פניהן  כלפי  בית  קדשי  הקדשים ... ומה  טעם "והתפללו  אל  המקום  הזה" ... נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. (מסכת ברכות ירושלמי ד.ה.)  

 


 

קן. הלכות בית הכנסת

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

ב. שבת יא.א. רש"י בקטע "קשקושי"

ד. בבא בתרא: בבלי ז.א. תוספות בקטע  "אמר ליה". כב. א. ( משנה) כב.ב.   ירושלמי ב.ד.

ה. ברכות ו.ב. רש"י בקטע  "אחורי בית הכנסת".   עירובין יח.ב. תוספות בקטע  "ולא אחורי    בית הכנסת".

 

רמב"ם- הלכות

א. תפילה יא. א.

ב. תפילה יא.ב.

ד. ספר קנין, הלכות שכנים ט.ט.

ה. תפילה יא:ב.ג.ד.


הלכות בית הכנסת

 

קנא. דיני קדושת בית הכנסת

(ובו י"ב סעיפים)

 

א. בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון: שחוק והיתול ושיחה בטלה. ואין אוכלים ושותים בהם, ולא מתקשטין בהם, ולא מטיילין בהם, ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהם מדוחק.   

 

הגה:

ויש אומרים דבבית המדרש אפילו שלא מדוחק שרי .

 

ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה, כגון: קופה של צדקה ופדיון שבויים. ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו. ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרות לאדם- יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואחר כך יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו. ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות- יאמר לאחד מהתינוקות: 'קרא לי פסוק שאתה קורא בו' או ישהא מעט ואחר כך יצא, שהישיבה בהם מצוה, שנאמר: "אשרי יושבי ביתך" (תהילים פד. ה.).

 

הגה:

ושיעור הישיבה,כדי הלוך שני פתחים,לדעת היש מפרשים בסימן צ. סעיף כ.

 

ב. יש אומרים: שמה ששנינו בקדושת בתי מדרשות, רצה לומר של רבים דומיא דבית הכנסת, אבל יחיד הקובע מדרש בביתו לצרכו אין לו קדושה כל כך.

 

ג. אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי, אבל בבית המדרש מותר.

 

ד. לצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישון בתוכו. ומטעם זה ישינים בליל יום  הכפורים בבית הכנסת. ואפילו לצורך מצוה אחרת, כגון כשנקבצים לעבר השנה בבית הכנסת - מותר לאכול שם.

 

ה. היו לבית הכנסת שני פתחים - לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו. ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בית הכנסת - מותר. וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו- מותר לעשותו דרך. וכשנכנס בו להתפלל- מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר.

 

באורים

א. הגה: שרי - מותר.

ב. ששנינו- שלמדנו. דומיא- דומה.

 

 

 


 

קנא. הלכות בית הכנסת

 

ו. מותר ליכנס בבית הכנסת  במקלו ובתרמילו ובאפונדתו. ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה.

 

ז.יכול לרוק בו, ובלבד שישפשפנו ברגליו או שיהיה שם גמי שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה.

 

ח. טיט שעל רגליו- ראוי לקנחו קודם שיכנס להתפלל. וראוי שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך.

 

ט. נוהגים בהם כבוד, לכבדן ולרבצן. ונוהגין להדליק בהם נרות לכבדן.

 

י. אפילו  לאחר  שחרבו, עדיין  הן  בקדושתן. וכשם  שנוהגין בהם כבוד בישובן, כך נוהגים בחרבנם, חוץ מכבוד ורבוץ. ואם עלו בהם עשבים, תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש, כדי שיראו העם  ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם.

 

יא.אם בשעת בנין בית הכנסת התנו עליו להשתמש בו, מותר להשתמש בו בחורבנו. אבל ביישובו, לא מהני תנאי. ואפילו בחורבנו - לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה. במה דברים אמורים? בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל - לא מהני שום תנאי.   

 

יב.יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ושאר תשמישים- יש להסתפק אם מותר להשתמש שם.

 

הגה:

וכל זה דוקא בבית הכנסת קבוע שנבנה מתחלה לכך. אבל בית שיחדו, לאחר שנבנה, לבית הכנסת מותר לשכב עליו.

 

באורים

ו.אפונדה-  חגורה רחבה שיש בה כיס לחפצי ערך , או ארנק לכסף.

ט.לכבדן - לנקות.  לרבצן - התזת מים.

יא. לא מהני תנאי , תנאה - לא מועיל התנאי.

 


קנא.הלכות בית הכנסת   

מקורות

 

תנ"ך

א.ואהי להם למקדש מעט (1) ( יחזקאל יא.טז.) 

ג.ד.אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה ( 2)  (תהילים פד. ה.)

ה. ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב (3) (יחזקאל מו.ט.)     

ו.ח.המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (4) ( שמות ג.ה.)  

י. לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו (עזרא ט.ט.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.נתתי להם בתי כנסת שהינם שניים לבית מקדשי (התרגום הארמי)

 בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל (מגילה כט.א.)

 המקומות המקודשים בגלות,והם בתי כנסיות ובתי מדרשות (ספורנו על ויקרא כו.ב.)

2. אשרי מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו. (רש"י)

3. הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא (מעבר חציה)  (מסכת מגילה כט.א.)

4. דבר ה' אל משה רבנו במעמד גילוי שכינה בסנה.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.מגילה: בבלי כח.א.ב. רש"י ותוספות בקטע " אין אוכלין"   ירושלמי ג.ג. פסחים קא.א. תוספות בקטע "דאכלו ושתו"  יומא יא.א.

ב. מגילה: כז. ב. (משנה)  ירושלמי ג. ב.(משנה)

ג. מגילה:בבלי כח.ב.   ירושלמי ג.ג.

ד.ירושלמי פסחים א.א.

ה.ו.ז. ברכות: בבלי סב.ב. סג.א.  ירושלמי ג.ה.   מגילה: בבלי כח.א. (משנה) כט. א. 

ירושלמי ג.ג. (משנה וגמרא)  מדות ג.ד.(משנה)

ט. מגילה כח. ב.

י. מגילה: בבלי כח.א. (משנה) ירושלמי ג.ג. (משנה) כט.א.

יא. מגילה כו.ב. כח. ב. תוספות בקטע  "בתי כנסיות"  בבא בתרא ג. ב. תוספות בקטע "ועיילה"  פסחים קא.א. תוספות בקטע "דאכלו ושתו"

יב. שבת יא.א.

      

רמב"ם- הלכות

א. תפילה יא: ו.ז.  שבת כט.ח.

ד. תפילה יא. ו.

ה.ו.ז. תפילה יא: ח. ט. י.

ט. תפילה יא.ה.

י. תפילה יא. יא.

 

 


 

הלכות בית הכנסת

 

קנב. שלא לסתור שום בית הכנסת

( ובו סעיף אחד).

 

א. אין  סותרים  בית  הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר,  שמא יארע  להם  אונס  שלא  יבנו  האחר, אלא בונים האחר תחלה ואחר כך סותרים  הישן.

 

הגה:

ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחד להרחיבו - נמי דינא  הכי.

 

והני  מילי - שהיה  הראשון  חזק,  אבל  אם  חרבו יסודותיו או  נטו  כותליו  ליפול, סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות  במהרה ביום ובלילה, שמא תדחק השעה וישאר חרב.    

 

הגה: 

ואסור ליקח  אבנים  מבית הכנסת ישנה כדי לבנות חדשה. ואסור לסתור דבר מבית הכנסת אם כן עושה על מנת לבנות.

 

באורים

הגה: נמי דינא  הכי- גם אז הדין כך.

והני  מילי- ודבר זה, הלכה זו.

 

קנב. הלכות בית הכנסת   

מקורות

תנ"ך

עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לה' אלהיכם וקומו ובנו את מקדש ה' האלהים. (דברי הימים א.כב.יט ). 

 

פרשנות על התנ"ך

דוד המלך מזרז את עם ישראל לבנות בית מקדש.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

מגילה: בבלי כו. ב.   ירושלמי ג.א.     בבא בתרא ג.ב.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

יא:יב.יג.

 


הלכות בית הכנסת

 

קנג. דיני בנין בית הכנסת

(ובו כ"ב סעיפים)

 

א. מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, אבל לא מבית המדרש בית הכנסת.

 

ב. בני העיר שמכרו בית הכנסת יכולים ליקח בדמיו תיבה, דהיינו היכל שמניחין בו ספר תורה או לוח שמעמידין עליו ספר תורה. מכרו תיבה- יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ספר תורה. מכרו מטפחת - לוקחין בדמיה ספרים, דהיינו שכתוב כל חומש לבדו, וכן נביאים וכתובים. מכרו ספרים- לוקחין בדמיהן ספר תורה. אבל איפכא- להורידן מקדושתן - אסור. ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה, אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה.

 

ג.ספר תורה שנמצא בו טעות, דינו כחומשין. הגה: ועיין לעיל סימן קמ"ג סעיף ד.

 

ד. אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה - יש אוסרים ויש מתירים.

 

ה. אם גבו מעות לבנות בית הכנסת או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ספר תורה, ורצו לשנותן מלצורך מה שגבו אותם - אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה. אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילו - משנין המותר לכל מה שירצו. ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים - אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים - מותר להוריד המותר. אבל אם לא התנו כשגבו, אלא כשמכרו התנו - אסור להורידם. 

 

הגה:

ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים - חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים, ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה. ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין בית הכנסת - אם באו ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה. וקודם שבאו לידי גבאי, מותר לשנותן. אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו.

 

ו. מוכרים בית הכנסת וכן שאר דברים שבקדושה, ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו.

 

באורים

ב. ליקח בדמיו- לקנות. איפכא- להיפך.

 

הרחבה והעמקה

מעלין בקודש ולא מורידין

ויקם משה את המשכן (שמות מ.יח.) - במסופר על הקמת המשכן (בפרק מ. בספר שמות) נאמר רק "ויקם" ואין שמוש במלה 'הורד'. "שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים, אלא אחז את היריעות בידו עד שהקים כולן" (מסכת מנחות צט.א. רש"י בקטע "ויקם משה").  

מקורות:ברכות כח.א.  שבועות ירושלמי א: ב.ה.  בכורים ירושלמי ג.ג.   שבת כא. ב.  יומא: בבלי יב.ב. כ.ב. עג.א. ירושלמי ג.ח. מגילה: בבלי ט.ב. כא.ב. ירושלמי ד.יב. הוריות יב.ב. מנחות לט.א. צט.א. תמיד לא.ב.       

 

 


 

קנג. דיני בנין בית הכנסת

 

ז. והא דבית הכנסת נמכר - הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים, שלא נעשית אלא לבני הכפר לבדם.  הגה: ואפילו בנו אותה משל אחרים. ולכן יכולים למכרו. ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן ואינם רשאים להורידן מקדושתן. והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם. והוא הדין אם מכרו שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר. אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר - רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו. ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשה אפילו יחיד - מה שעשה עשוי.

הגה:

וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפרסום מקרי במעמד אנשי העיר, ואינן צריכים לומר הן או לאו.

 

אבל של כרכים, שבאים שם ממקומות אחרים, אפילו בנו אותו משלהם - אינו נמכר, אלא אם כן תלו אותו בדעת היחיד, שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הציבור. והוא הדין לכל דברי קדושה שנזכרו כאן, דכולהו גרירי בתר בית הכנסת.

 

הגה:

יחיד שבנה בית הכנסת ונתנה לקהל - דינה כבית הכנסת של קהל. אבל אם שייר לעצמו בה שום כח- אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו. וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם בית הכנסת אחרת, אבל אם אין להם רק בית הכנסת אחת- אסור למכרו, דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת. כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו-  נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה, אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה,צריך הכרזה.

 

ח. בנו בית סתם, והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת - דינו כבית הכנסת, אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו. אפילו אם בנאוהו לשם בית הכנסת וכיון שהתפללו בו- אפילו אורחים לפי שעה, כיון שהיה מיוחד לתפלה - קדוש. ואם לפי שעה הקדישו - הכל כפי מה שאמרו.

 

באורים

ז. והא, והני מילי- ודבר זה, הלכה זו. פרנסיהם, שבעה טובי העיר - מועצת העיר.

דכולהו גרירי בתר בית הכנסת- כולם נגררים אחר בית הכנסת, דינם שוה. מיירי- שייך, עוסק.

בורסקי- מקום לעיבוד עורות.

 

 


 

קנג. דיני בנין בית הכנסת

 

ט. כשמוכרים אנשי הכפר בית הכנסת יכולים למכרו ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה, חוץ ממרחץ ובורסקי ובית טבילה ובית הכסא. ואם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר - יעשה הלוקח אפילו אלו ארבעה דברים.

 

י. יש אומרים דיחיד בשלו - אפילו ספר תורה מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה, כל שלא הקדישו לקרות ברבים. ויש מי שאוסר, אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה.

 

יא. בית הכנסת  או לבנים ועצים מבית הכנסת ישן שסתרו- יכולים ליתן במתנה, דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוי יהבי ליה, הדר הוי ליה כמכר. וכן יכולים להחליפן באחרים והם יוצאים לחולין. אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן, אפילו על ידי שבעה טובי העיר, שעדיין נשארים בקדושתן, שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו.

 

הגה:

ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן,אבל מותר להשאיל אפילו ספר תורה לקרות בה, אפילו משל רבים ליחיד.

 

יב. מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות בית הכנסת כי אם הוא וזרעו, אינו יכול למכור זכותו לאחר.

 

יג. גבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להם דבר מצוה -מוציאין בה המעות. קנו אבנים וקורות - לא ימכרום לדבר מצוה, אלא לפדיון שבויים. אף על פי שהביאו האבנים וגררום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין בית הכנסת - מוכרים הכל לפדיון שבויים בלבד. אבל אם בנו וגמרו - לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיון מן הציבור.

 

באורים

ט. בורסקי- מקום לעיבוד עורות.

יא. דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוי יהבי ליה, הדר הוי ליה כמכר- שאם לא היתה להם הנאה ממנו לא היו נותנים להם ,לאחר מכן  הפכה המתנה להיות כמכר.

אדעתא דהכי לא נדרי - לשם כך לא נדרתי.

 

 


 

קנג. דיני בנין בית הכנסת

 

יד. ראובן שאמר: 'קרקע זו אני נותן לבנות עליה בית הכנסת' ולא רצו הגוים להניחם לבנות בית הכנסת, והקהל אומרים לבנות עליו בית לתלמוד תורה וראובן אומר: 'אדעתא דהכי לא נדרי' - לא מצי ראובן הדר ביה. ואם ראובן לא היה דר שם  - היו יכולים לשנותה. ואם הוא מבני אותה העיר-אינם רשאים לשנותו אם הוא עומד וצווח - אלא אם כן יש שם חבר עיר - דכל מאן דאתי אדעתא דידיה אתי.

 

הגה:

ושבעה טובי העיר דינם כחבר עיר.

 

טו. אין אדם יכול לאסור חלקו מבית הכנסת ולא מהספרים, ואם אסר - אינו כלום.

 

טז. מי שהשאיל ביתו לבית הכנסת ויש לו מריבה עם אחד מהקהל, אינו יכול לאסרה אלא אם כן יאסרנה לכל הקהל כאחד.

 

הגה:

ודוקא שהשאיל תחלה סתם, אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות, או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו, הרשות בידו למחות במי שירצה.

 

יז. מי שהיה בביתו בית הכנסת ימים רבים, אין הציבור רשאים לשנותו בבית אחר.

 

יח.יש מי שאומר: שכלי הקדש של כסף שנהגו להביא תמיד לבית הכנסת בחגים - אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם, והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש.  

 

יט. יש מי שאומר: שאם נמצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים, ואין עליו עדים ולא מסרו לקהל- אפילו הכי  הוי הקדש.

 

באורים

 יד. אדעתא דהכי לא נדרי - לשם כך לא נדרתי.

 לא מצי ראובן הדר ביה - לא יכול ראובן לחזור בו.

 דכל מאן דאתי אדעתא דידיה אתי - כל מה שבא, על דעתו בא.

יט. אפילו הכי הוי - גם כך הינו.

 


 

קנג. דיני בנין בית הכנסת

 

כ. יש מי שאומר : שספר תורה שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן - אין הציבור יכולים להחזיק בו.   

 

כא. אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט, לתשמיש קדושה.

 

הגה:

אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב (דברים כג, יט) דבר של מצוה, כגון בית הכנסת או ספר תורה. ודוקא מהאתנן עצמה, אבל אם נתנו לה מעות באתנן, מותר לקנות בהן דבר מצוה. ולא מקרי זונה אלא איסור ערוה, אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר, מותר לקבל מהן.

 

כב. אדם שהוא רגיל בשום מצוה, כגון גלילה, ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר, ואחר כך העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה - אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני היה סיפוק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה, ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר - איבד זכותו. אבל אם כשנתנוה לשני לא היה ביד הראשון סיפק לתת מה שהיה נותן, ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחילה - חוזר למצותו.  

 

 


קנג. הלכות בית הכנסת   

מקורות

תנ"ך

א.ב. ויקם משה את המשכן (1) (שמות מ.יח.)

ג.וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (2) (דברים ד. מד.)

 ואל תשכן באהליך עולה (3) (איוב יא. יד.)

ה. אך לא יעשה בית ה' ספות כסף,מזמרות, מזרקות, חצצרות, כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה'. כי לעשי המלאכה יתנהו וחזקו בו את בית ה'. (מלכים ב.יב. יד. טו.)

וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת (דברי הימים ב.כד. יד.)  (4)

יד. ואיש כי יקדיש את בתו קדש (5) (ויקרא כז. יד.)  

יז.כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם (יחזקאל לז.כח.)

כא. לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם (6)  (דברים כג. יט.) 

וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה. כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו (6) ( מיכה א. ז.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.בהקמת המשכן (בפרק מ. בספר שמות) נאמרה רק לשון הקמה ("ויקם") ואין שמוש בלשון הורדה. "שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים, אלא אחז את היריעות בידו עד שהקים כולן" (מסכת מנחות צט.א. רש"י בקטע "ויקם משה")    

ראה מסכתות:ברכות כח.א.  שבועות ירושלמי א: ב.ה.  בכורים ירושלמי ג.ג.   שבת כא. ב.  יומא: בבלי יב.ב. כ.ב. עג.א. ירושלמי ג.ח. מגילה: בבלי ט.ב. כא.ב. ירושלמי ד.יב. הוריות יב.ב. מנחות לט.א. צט.א. תמיד לא.ב.

ומכאן הכלל: מעלין בקודש ולא מורידין.    

2. ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת - פסול. (רמב"ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א.ב.)

מגביהין אותו (את ספר התורה) ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו. שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר "וזאת התורה" (רמב"ן על דברים כז. כו. ראה מסכת סופרים יד.יד.)   

3. אסור להשהות ספר שאינו מוגה. (מסכת כתובות קו.א. רש"י בקטע "מגיהי ספרים")       

4. כאן - שגבו והותירו כאן - שגבו ולא הותירו ('שגבו' - לצורך בדק הבית (בית המקדש) והותירו, שאין צריכין לכולו - עושין מן המותר כלי שרת. מסכת כתובות קו.ב. רש"י בקטע "שגבו")   

5. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי (מסכת קדושין (משנה): בבלי  כח.ב.  ירושלמי א.ו.)   

6. פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי: כתוב בתורתכם: "לא תביא אתנן", מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול? ולא אמרתי לו כלום. אמר לי: כך לימדני - "מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו" - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו.

(מסכת עבודה זרה יז.א. עיין תוספות בקטעים "ויעקב"  "מהו")    


 

קנג. הלכות בית הכנסת   

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. מגילה: בבלי  כו.ב. כז. א.   ירושלמי ג.א.

ב. מגילה: בבלי כה. ב. כו.א.(משנה)   ירושלמי ג.א. (משנה)

ד. ה. מגילה  כז. א. ערכין ו. א. תוספות בקטע " משבאת"

ז. מגילה: בבלי כו. א.  תוספות בקטע "כיון"  כז.ב.   ירושלמי ג.א.

ח. מגילה ירושלמי ג.א.   נדרים ירושלמי ט. ב.

ט. מגילה  כו. א.ב.  כז. ב.  תוספות בקטע "אבל"

י. מגילה  כז. א.

יא. מגילה  כו. ב. תוספות בקטע "אוגורה"  רש"י בקטע "מתנה"

יג. בבא בתרא ג.ב.

יד.מגילה כו. ב.  נדרים כט.ב.  קדושין: בבלי כח.ב. (משנה)   ירושלמי א. ו. (משנה)  ג.א.

     בבא מציעא ו. א.  בבא בתרא קלג. ב.  עבודה זרה סג.א.  ערכין ו.ב.  תמורה כט.ב.

טז. עירובין עב.א. תוספות בקטע "ומודין".

יז.  גיטין ס.ב.

יח.כ. מעשר שני: בבלי ג.יב.   ירושלמי ג.ו.

יט. מעשר שני: בבלי ד: י.יא.   ירושלמי ד.ו.

כא.יבמות: בבלי נט.ב. סא:א.(משנה) תוספות בקטע "אין" סא.ב. רש"י בקטע "מופקרת"  

עו.א. ירושלמי ו.ה. (משנה) ז.ה. יג.א.   סנהדרין נא.א.  עבודה זרה סב.ב. תוספות בקטע "אלא"  

תמורה כט:א. ב.תוספות בקטע  "גירסא" ל:א.ב. תוספות בקטע "מנא"

כב. בבא בתרא ס.א. יומא יג.א. תוספות בקטע "הלכה"

 

רמב"ם- הלכות

א. ב. תפילה יא. יד.

ד. תפילה יא. יז.

ה. תפילה יא. יח.

ז. תפילה יא. טז.

ט. תפילה יא. יז.

י. ספר תורה י.ב.

יא. תפילה יא. כ.

יג. מתנות עניים ח.יא.

יד. מכירה ט.א.  מתנות עניים ח. ו.

יח. מעשר שני ח.ה.

יט. מעשר שני ו.ח.

כא. אסורי מזבח ד: ח. - יח.   אסורי ביאה יח: א. - ו.

 

 


 

הלכות בית הכנסת

 

קנד. דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת

( ובו ט"ו סעיפים)

 

א. רחבה של עיר - אף על פי שמתפללין בה בתעניות אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי. וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי אין בהם שום קדושה.   

 

הגה:  

יש אומרים: דלא מקרי ארון קודש אלא אם הוא כמין ארגז, שאינו עשוי רק לכבוד התורה. אבל ארון הבנוי בחומה הנעשה לשמירה- לא מיקרי תשמישי קדושה. וכל שכן אם הספרים מתקלקלים בו - דמותר ליטלן משם.

 

ב. השוכרים בית ומתפללין בו, אין לו דין בית הכנסת.

 

ג. תשמישי קדושה - כגון, תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ספר תורה או חומש, וכסא שנותנין עליו ספר תורה ווילון שתולין לפני ההיכל- יש בהן קדושה וצריך לגנזן.

 

הגה:

ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשה לכבוד, כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים. אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה. אסור לכבס מטפחות של ספר תורה במי רגלים, מפני הכבוד.

 

ד. מטפחות ספר תורה שבלו - יכולים לעשות מהם תכריכים למת מצוה, וזו גניזתן.

 

 ה. ספר תורה  שבלה- מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר תלמיד חכם, אפילו אינו אלא שונה הלכות ולא שימש תלמידי חכמים.

 

באורים

א. באקראי - במקרה.  הגה: דלא מקרי-  שלא נקרא.

 ג. תשמישי קדושה -  כמפורט לעיל - נגנזים, גם שחדלו לשמש למצותם.

    תשמישי מצוה -  כגון , סוכה ,לולב, שופר וציצית -  נזרקים,לאחר שחדלו לשמש למצותם.

    היכל , ארון קודש, תיבה - מקום בו מונחים ספרי התורה. 

     מי רגלים- שתן. (ישעיהו לו. יב.  מסכת ברכות מ.א.)

  ד. מת מצוה- אין מי שיקבור אותו.

 

 

 


 

קנד. הלכות בית הכנסת

 

ו. אין עושין מתיבה כסא לספר תורה, אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה. וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן, אבל אסור לעשות ממנו שרפרף לכסא. וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן, או לעשות ממנו כיס לספר תורה. אבל לעשות ממנו כיס לחומש - אסור. 

 

הגה:

ופרוכת שאנחנו תולים לפני הארון אין לו קדושת ארון, רק קדושת בית הכנסת. וכן הכלונסאות שבו תולין הפרוכת. ומכל מקום אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום, שאינן קדושים כמו הם.

 

ז. הבימה - כגון בימה שהיו עושים למלך- אין בה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת.

 

ח. הארון וכל מה שעושים לספר תורה - מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אפילו דחול.

 

הגה:

ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון: מטפחת של ספרים ושלחן שבבית הכנסת ומעילים של ספר תורה. וכתבו הטעם: משום דכיון שנהגו כן ואי אפשר ליזהר, 'לב בית דין מתנה' עליהם מעיקרא, כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה, ואף על גב דלא התנו כאילו התנו דמי.

 

ט. המתנדבים ספר תורה  ומניחים מטפחות בבית הכנסת  - מותר להשתמש בהן כל ספר וספר, שלדעת כן הוקדשו. אבל המניחים בביתם ואחר כך מקדישים - כיון שעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר - אסור להניחו בספר תורה אחר. ויש מתירים.

 

הגה:

וכן נוהגים עכשיו, משום 'לב בית דין מתנה' עליהם לנהוג כך.

 

באורים

ז.הבימה- מקום מוגבה באולם בית הכנסת, בו ממוקם שולחן שעליו קוראים בתורה.

ח. הגה: לב בית דין מתנה-  יש לבית הדין סמכות להורות על שינוי יעד של כספים שהוקדשו למטרות מוגדרות בעבודת בית המקדש. כך גם לגבי תחומים אחרים בעבודת ה' מחוץ למקדש.

( מסכתות : כתובות קו. ב.  שבועות יא .א.  זבחים ו. ב.  מנחות עט. ב. ).    

 

 


 

קנד. הלכות בית הכנסת

 

י. הנוהגים להניח עטרות ספר תורה בראש הקורא, בסיום התורה - אין מוחין בידם, אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא, מוחין בידם.

 

יא. נרות של שעוה שנתנום הגוים לעבודת אלילים, וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל - אסור להדליקם בבית הכנסת. 

 

הגה:

אף על פי שמותרים להדיוט. ועיין לקמן יורה דעה סימן קל"ט בדינים אלו. מומר שנתן שעוה או נר לבית הכנסת - אסור להדליקו.

 

יב. עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת- אם הוא מאוס אסור להדליקו בבית הכנסת.

 

יג. נר של בית הכנסת מותר לקרות לאורו.

 

 יד. אין מדליקין נר של הדיוט מנר של בית הכנסת. ויש מי שאומר: דהני מילי בעוד שדולקין למצותן,  אבל כשצריך לכבותן- מותר.

 

הגה:

מיהו לא נהגו ליזהר בכך, ומדליקין בהן נר שהוא לצורך גדול. ואפשר גם כן שדעת בית דין מתנה בכך, וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלו והוא מהאי טעמא.

 

טו.בני כרך שקנו ספר תורה והתנו שאם יצא אחד מהכרך שהנשארים יתנו לו חלקו- והוקרו הספרים, אם יצא אחד מהם אין נותנין לו אלא מה שנתן בלבד.

 

באורים

יא. הגה: מומר- מי שהתנצר או התאסלם.

יד. דהני מילי - דבר זה.   הגה: מיהו- אבל.  מהאי טעמא - מסיבה זאת.

 

פתגם

י."ינוחו לו ברכות על ראשו" (מסכתות ברכות לג.א. מגילה כה ב. עבודה זרה ס.ב.) 

 "ינוחו לך ברכות על ראשך" (מסכת שבת לא. א.)  

 

הרחבה והעמקה

כלל - "תשמישי מצוה - נזרקין, תשמישי קדושה - נגנזין.

ואלו הן תשמישי מצוה: סוכה, לולב, שופר, ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה: דלוסקמי (הכונה לארגז המיועד-לספר תורה ) ספרים, תפילין ומזוזות, ותיק של ספר תורה, ונרתיק של תפילין ורצועותיהן".  (מסכת מגילה כו. ב. רש"י בקטע "ותשמישי מצוה" תוספות בקטע "תשמישי קדושה")   

 

 


קנד. הלכות בית הכנסת

מקורות

תנ"ך

א.ב.ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים. ויאמרו לעזרא הספר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. 

ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה. (1)  (נחמיה ח: א. ג.)

ג. ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והרדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת. (ארון הקודש). ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו. (2)  (במדבר ד. ה. - ו.)     

ויבאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים. (3) (מלכים א.ח. ו.) 

י.וברכה לראש משביר. (4)  ( משלי יא.כו.) 

יא.ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. (5) (דברים ז.כו.)

 

פרשנות על התנ"ך  

1.לאחר העליה מבבל, בראשות נחמיה, נערכת עצרת עם ברחובה של עיר שכללה תפילות וקריאה בתורה. במקום כזה נהגו להתפלל באירועים מיוחדים כמו בתעניות ובמעמדות. (ראה מקורות להלן)    

2."יכניסי כל כלי וכלי לנרתיקו המפורש לו". (רש"י על פסוק ה.)  

  "עור תחש מפני הגשם והאבק". (אבן עזרא על פסוק ו.) 

 במהלך נדודי בני שראל במדבר. בעבור מעלת הארון כיסו אותו בסוגי כיסויים     שונים. (רמב"ן על פסוק ו.) 

3.תאור העלאת הארון בעת חנוכת בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך.

דביר הבית- קודש הקדשים.  

4.פשט: משביר - מוכר תבואה. (ראה על יוסף בראשית מב ו.)

דרש: ברכה למשפיע חכמה לזולת.( לפי 'מצודת דוד')

"כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא".(מסכת סנהדרין צב.א.)

5. "לאסור בהנאה כל עניני עבודה זרה, היא ומשמשיה ותקרובת שלה

והנויין(קשוטים)". (רמב"ן על הפסוק)

"ולא תביא מה שמתועב לה' ". (רבי סעדיה גאון על הפסוק) 

 


 

קנד. הלכות בית הכנסת

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. מגילה: בבלי כה.ב. (משנה) רש"י בקטע "בני העיר" כו.א. ב.   ירושלמי ג.א.(משנה וגמרא)

תענית טו.א. (משנה) טז.א.

ג.ד.ה.ו. מגילה כו. ב. רש"י בקטע "ואפילו שונה הלכות" תוספות בקטעים "תשמישי"  "מריש".

ה. מגילה כו.ב. רש"י בקטע "ואפילו שונה הלכות"

ז. מגילה: בבלי לב.א. רש"י בקטע "בימה"   ירושלמי ג.א.

ח. מגילה ירושלמי ג.א.

ט. מגילה כז.א.

יא.עבודה זרה מז.א. רש"י בקטע "אשירה"  תוספות בקטע "אשירה שביטלה"    חולין ה.א. רש"י בקטע "אלא לאו"  תוספות בקטע "מכם"

יב. בבא בתרא צז.ב. רש"י בקטע "אלא למעוטי שריחו רע"

 

רמב"ם - הלכות

א.תפילה יא.כא.

ג.ד.ה.ו.ז. ספר תורה י.ג. י.ד.

יא.ספר עבודה הלכות מעשה הקרבנות ג.ד.


 

קנה. לילך מבית הכנסת לבית המדרש

( ובו ב' סעיפים)

 

א. אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד. וצריך שאותו עת יהיה קבוע, שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.

 

הגה:

ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו. או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בענייניו, ויכניס בלבו יראת שמים.

 

ב. קודם שילך לבית המדרש יכול לאכול פת שחרית, אם הוא רגיל בו. וטוב שירגיל בו.

 

קנה. הלכות בית הכנסת

מקורות

 

תנ"ך

ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (1) (דברים ו.ז.) .

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (2)(יהושע א.ח.)

כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט ( שמואל א. יד.ו.)

ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון (תהילים פד.ח.) (3)

 

פרשנות על התנ"ך

1.'ודברת בם':

                 -שלא יהא עיקר דבורך אלא בם. עשם עיקר ואל תעשם טפל (רש"י) .

                 -עשה אותן קבע, ואל תעשם עראי (מסכת יומא יט.ב.).

2.דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים:כל העוסק בתורה - נכסיו מצליחין לו. כתוב בתורה: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון"(דברים כט.ח.) שנוי בנביאים:"לא ימוש ספר התורה  הזה  מפיך"... (יהושע א.ח.)  משולש בכתובים: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" ( תהילים א.ב.)      (מסכת עבודה זרה יט.ב.)  

3. היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה - זוכה ומקבל פני שכינה     (מסכות ברכות סד.א. מועד קטן כט.א.)  

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות סד.א.  פאה: בבלי א.א. (משנה)  ירושלמי פאה א.א. (משנה)    שבת לא.א. 

מועד קטן כט.א.  קדושין מ.ב. תוספות בקטע "אין"  סנהדרין ז.א. תוספות בקטע "אלא" 

אבות ה.יד.

ב.סוכה כו.א. רש"י בקטע "כדטעים בר בי"  בבא קמא צב.ב.  בבא מציעא קז.ב.

 

רמב"ם - הלכות תלמוד תורה

א. א. ח.- ט.  כל פרק ג.   

 


                     הלכות בית הכנסת

 

קנו. סדר משא ומתן

(ובו סעיף אחד)

 

א. אחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע. וזה וזה יתקיים בידו. וישא ויתן באמונה. ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכל מקום שהזכרת השם מצויה- מיתה מצויה. ויזהר מלישבע אפילו באמת, שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אף על פי שהיו מקיימים אותם. ויזהר מלהשתתף עם בן נח עובד עבודת אלילים, שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום "לא ישמע על פיך" (שמות כג. יג. ).

 

הגה:

ויש מקילין בעשיית שותפות עם הגוים בזמן הזה, משום שאין הגוים בזמן הזה נשבעים בעבודה זרה. ואף על גב דמזכירים העבודה זרה -מכל מקום כוונתם לעושה שמים וארץ, אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום: "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד) דהרי אין הגויים מוזהרים על השתוף. ולשאת ולתת עמהם בלא שותפות לכולי עלמא שרי בלא יום חגיהם.  ועיין ביורה דעה הלכות עבודה זרה סימן קמ"ז.

 


קנו. הלכות בית הכנסת

הרחבה והעמקה

עיסוק באומנות (מקצוע)

ובחרת בחיים (דברים ל. יט.)  זו אומנות (קידושין ירושלמי א.ז.)

כל שאינו מלמד את בנו אומנות ... כאילו מלמדו ליסטות (קידושין בבלי כט.א.)

כיון דאין לו אומנות ויחסר לחמו- ילך בפרשת דרכים וילסטם את הבריות (רש"י)   

פשוט נבלה בשוק וקח שכר, ואל תאמר: כהן אני ואדם גדול אני ומאוס עלי הדבר (פסחים קיג. א.)  

כל הנהנה מדברי תורה - נוטל חייו מן העולם. (אבות ד. ה.  או ז.)

 

הנביאים לא נטלו ממשאבים ציבוריים

הנביא

       דבר ה' בפסוק

 

דבר ה' בפסוק

ספר

פרק

פסוק

פרשנות

משה רבנו

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי

במדבר

טז

טו

1

שמואל

הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי?

וחמור מי לקחתי?

שמואל א

יב

ג

2

עמוס

ויען עמוס ויאמר אל אמציה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים

עמוס

ז

יד

3

 

פרשנות על התנ"ך 

1.הפסוק מדברי משה רבנו בזמן מרד קורח ועדתו. "לא חמורו של אחד מהם נטלתי.אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אות החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי".(רש"י על הפסוק בעקבות מדרש תנחומא)

2.מדבריו האחרונים של שמואל הנביא שדיבר לכל עם ישראל בעת חידוש המלוכה בגלגל.

"שור מי לקחתי? שור שהייתי מקריב עליהם לקרבנותיהם ומבקש רחמים עליהם. וכן למשוח עליהם מלך- משלי היה...ולא נטלתי משלהם".

(מדרש תנחומא על פרשת קורח. במדבר רבא יח.י.)

 "וחמור מי לקחתי?כשהייתי מחזר מעיר לעיר לשפוט אותם, על עסקי צרכיהם הייתי      הולך והיה לי ליטול החמור משלהם". (רש"י על הפסוק)

3.""לא היתה זאת (הנבואה) מלאכתי. כי בוקר -  הייתי הולך אחר בקרי וצאני...ואיני צריך ללחם שיתנו לי". בולס שקמים - מלקט שקמים למאכל בקר. (רד"ק על הפסוק)

 

אהוב את המלאכה (אבות א. י.)    

ראה דעתו של הרמב"ם: אבות פרק ד. משנה ה. (או ז.) בקטע "ולא (יעשה את התורה) קרדום לחפור בו". בהלכות תלמוד תורה ג.י. - והשגתו של מרן מחבר השלחן ערוך  בפרושו 'כסף משנה' על הרמב"ם.


 

קנו. הלכות בית הכנסת

הרחבה והעמקה

 

מלאכתם של חכמים 

החכם, רבי

מלאכתו

         מקור

 

מסכת

דף

עמוד

הלל הזקן

מלאכות שונות

יומא

לה

ב

הונא

חקלאי

כתובות

קה

א

יהודה הנחתום

אופה

בבא בתרא

קלב

א

יהושע

עושה פחמים

ברכות

כח

א

יוחנן

סנדלר

יבמות

קד

א

יצחק

נפח

שבת

כה

ב

קרנא

טועם יינות

כתובות

קה

א

 

שתוף באמונת ה'

"אנכי ה' אלהיך"  "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ. ב. -ג.) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו.ד.) מצות עשה-  להאמין במציאות ה' ושהוא אחד. מצות לא תעשה - איסור האמונה באל אחר. ונכלל בכך  איסור שיתוף - "אמר רבי שמעון בן יוחאי: כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר: "בלתי לה' לבדו"  (שמות כב. יט.) (סנהדרין סג. א.), היינו כל המעלה על דעתו שיש עוד אלוה זולתי ה' - אף אם הוא מאמין גם בה' - כופר בעיקר. ויש הסובר שלדעת רבי שמעון 'המשתף' גרוע מהכופר בעיקר (יד רמ"ה).      

 

מסר הנבואה: האמונה בה' היא תוכן חיי כל יהודי ויהודיה:

"וצדיק באמונתו יחיה". (חבקוק ב. ד.).

 

מסר ההלכה:

 " יסוד היסודות ועמוד החכמה לידע שיש שם מצוי ראשון... הוא אלהי העולם אדון כל הארץ... וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה...  וכופר בעיקר, שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו.    

(רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי התורה, פרק א. הלכות א. ה. ו.)

 

"שלא לעלות במחשבה שיש שום אלוה זולתי ה' ...אסרה התורה הקיום והשיתוף אף על פי שלא עבד" (רבי משה מקוצי, ספר מצות גדול לא תעשה א.)

 

מקורות נוספים: מסכת סוכה מה.ב.  ירושלמי, מסכת ברכות פרק א. הלכה ה. ספרי: עקב מג. ושופטים קמח.  רמב"ם: יד החזקה - הלכות יסודי התורה, פרק א. והלכות עבודת כוכבים פרק ב. הלכה א. ספר הפלאה הלכות שבועות פרק י"א הלכה ב.  ספר המצות - מצות עשה א. ולא תעשה א.  ספר החינוך- מצות כה, כו.

 


קנו. הלכות בית הכנסת

מקורות

תנ"ך

ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך (1) (שמות כ. ט. דברים ה. יג.) 

יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (2)  (תהילים קכח. ב.)

יד חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס(3) (משלי יב. כד.)

גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית (משלי יח. ט.)

תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות (משלי כא. כה.)

מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם (4) ( ויקרא יט. לו.)

ולא תונו איש את עמיתו ויראתך מאלהיך (5) (ויקרא כה. יז)

שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו (6)  (תהילים יב. ג.)

מסלת ישרים סור מרע שמר נפשו נצר דרכו (7) (משלי טז.יז)

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (8) (שמות כ. ז.דברים ה. יא.)   

ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך (9) (שמות כג. יג.)

נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה (10) (תהילים כד.ד.)

שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית (11)

 (צפניה ג. יג.)

נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה (12) (תהילים כד.ד.)

 


קנו. הלכות בית הכנסת

מקורות

פרשנות על התנ"ך

1.גדולה היא מלאכה, שכשם שנצטוו ישראל על השבת כך נצטוו על המלאכה, שנאמר: ששת ימים תעבוד ועשית. (אבות דרבי נתן פרק כא.נוסחה ב.)

שיהא אדם אוהב את המלאכה ... שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית שנאמר: ששת ימים תעבוד ועשית

הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל שעשו מלאכה, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה.ח.)

 (אבות דרבי נתן פרק יא.נוסחה א.)  

2.גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים...'אשריך' בעולם הזה 'וטוב לך' בעולם הבא. (מסכת ברכות ח.א.)

שיחיה ממלאכתו ולא יהנה מאחרים כל זמן שיוכל ליגע עצמו במלאכה (רד"ק)

3.מי שהוא זריז במעשיו להרויח במעשה ידיו, סופו תרום קרנו ...אבל המרויח ברמיה ... וירד מטה מטה ('מצודת דוד')  .     

4. שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק! ...שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב.(בבא מציעא מט.א.) בשעה שהוא אומר הדיבור ,לא יהא בדעתו לשנות.  (רש"י)

5.כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינו הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר מי יודע אם נתכוונתי לרעה? לכך נאמר:"ויראת מאלהיך",היודע מחשבות הוא יודע.(רש"י)    

6. 'בלב ולב' - כאילו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו ('מצודת דוד')

7. 'מסילת ישרים' - מספרי היסוד באמונה ובמוסר. חובר ע"י רבי משה חיים לוצטו

    (חי 1707 - 1747).

8.שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"  (מסכת שבועות לט.א.).

9. 'לא תזכירו' - ללמדך ששקולה עבודה זרה כנגד כל המצות כולן, והנזהר בה כשומר את כולן.  'לא ישמע' - מן הגוי.  'על פיך' - שלא תעשה שותפות עם נכרי וישבע לך בעבודה זרה שלו נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך ( רש"י) .

10.'נקי  כפים' - במעשים, 'ובר לבב' במחשבותיו ודעותיו. 'אשר לא נשא לשוא   נפשי'- כי  באמת  נתן  ה'  אל  האדם  הכנות אל השלימות והאושר.( מלבי"ם)

11.המקבל שדה מחברו לזרעה שעורים - לא יזרענה חיטים, חיטים - לא יזרענה שעורים שכתוב "שארית ישראל" וכ' (בבא מציעא קו.ב. משנה)

12.ומה היא השבועה שמשביעין אותו ?(בזמן לידתו של אדם) - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה - היה בעיניך כרשע. ( מסכת נידה ל.ב.).

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

ברכות לה.ב.  שבת לא.א. תוספות בקטע "אמונת"  מגילה כח.א. תוספות בקטע "תיתי לי"

קדושין: בבלי פב.א. (משנה וגמרא) פב.ב.  ירושלמי ד.יא.(משנה וגמרא)  נדרים ז.ב. תוספות   בקטע "שכל מקום"  סנהדרין סג. א.  ב. תוספות בקטע  "אסור לאדם"  עבודה זרה כב.א.

אבות ב.ב.(משנה)  בכורות ב. א.ב. תוספות בקטעים "אסור" ו- "שמא" ט.ב. תמורה ד.א.

 

רמב"ם - הלכות

 דעות א. ג. - ה. ב.ג.  תלמוד תורה ג.י. שבועות יב.ט.  שותפין ה. י.

 

 


קנו. הלכות בית הכנסת

 

חכם מישראל

הר"ם מרוטנבורג - רבי מאיר בן ברוך מהעיר רוטנבורג שבאשכנז (חי 1215 - 1293). מבעלי ה'תוספות' (פרוש לתלמוד). חיבר 'תוספות' ל18- מסכתות. מגדולי הפוסקים. מנהיג רוחני ומשורר.

 

אישיות ממלכתית

המלך ינאי אלכסנדר - מגדולי מלכי החשמונאים (מלך בשנים 103 - 76 לפני ספירת העמים), שכיהן גם ככהן גדול. ערך מלחמות רבות והביא את מלכות בית חשמונאי לשיא התפשטותה ועצמתה המדינית. היה צדוקי שהתנגש בהתמדה עם הפרושים ועם נשיא הסנהדרין גיסו שמעון בן שטח, אחי אשתו שלומציון. רדף אחרי חכמי ישראל והרג רבים מהם. אחרים נמלטו לארצות שכנות. עקב סרובו לנהוג בעבודת המקדש לפי ההלכה פרצה מלחמת אזרחים בה הפעיל לגיון זרים ושפך דם רב גם במקדש. לפני מותו ציוה לאסור שבעים מחכמי ישראל ולהוציאם להורג ביום מותו. אשתו המלכה הצילה אותם.  "ואותו יום שמת (ינאי) עשאוהו יום טוב”. לאשתו ציוה: "אל תתיראי מן הפרושין, ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשי זמרי,ומבקשין שכר כפנחס" ויעץ לה לקבל את מרות הפרושים,ואכן כך עשתה בכל ימי מלכותה (76 - 67 לפני ספירת העמים) שהיו ימי שקט ושלוה. 

עיין מסכתות - ברכות :כט.א.  מד.א. מח.א. סוטה כב. ב. , מז. א. קידושין סו. א.  סנהדרין יט.א.    ירושלמי: מסכתות - ברכות פרק ז. הלכה ב.  נזיר פרק ה. הלכה ג.  מגילת תענית פרקים- יא, שבט

ופרק יב, אדר. 

 

 

 

 


רלא.שכל כוונותיו יהיו לשם שמים

 

(ובו סעיף אחד)

 

א. אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים -יישן.

 

הגה:

וכשניעור משנתו אין צריך לברך "אלהי נשמה".ויש אומרים שיקרא קודם שישן "ויהי נועם".

 

ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס, שהוא שיתין נשמי. ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך. וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו"(משלי ג.ו.). ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים. שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך- יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב-אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כדי חיותו כדי לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים - אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאותו אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה- אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו - אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו - אם עשה להנאת גופו אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה. וכן בתשמיש - אפילו בעונה האמורה בתורה - אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו - אינו משובח. אלא יתכוין שיהו לו בנים לעבודת בוראו, או שנתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו. וכן בשיחה - אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו . כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו. וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך -יעשהו, ואם לאו -לא יעשהו. ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד.

 

באורים

שינת הסוס, שיתין  נשמי ששים נשימות. "רבו בו הדעות בשעור זה.יש אומרים שלוש שעות ...ויש אומרים יותר מחצי שעה ...  ויש אומרים ... מעט יותר משלוש דקות"  ('באור הלכה' מאת מחבר ה'משנה ברורה' ראה לעיל סימן ד. סעיף טז.). אחת האפשרויות- כמרחק הליכה בין שני ישובים בבבל (מפומפדיתא לבי כובי) ורש"י קבע שהמרחק היה 6 פרסאות. (עיין מסכת סוכה כו. ב.). 

תשמיש - חיי אישות וזאת מצות עונה - "שארה  כסותה וענתה לא יגרע" (שמות כא. י.).


 

רלא.שכל כוונותיו יהיו לשם שמים

הרחבה והעמקה

כוונה-השורש 'כון', ממנו נגזרו מגוון רב של משמעויות, מושגים ומטבעות לשון לדוגמא:

אמיתי, בר קיימא, הטיה למקום או לצד מסוים, התרכזות, מאמץ להבין כראוי,מגמה לעשיה,משמעות,מחשבה תחילה וריכוז מחשבתי מתמשך, נתינת דעת לנושא נתון, רצון לעשיה מסוימת, תשומת לב.  

המלה כוונה אינה נזכרת בתנ"ך, אך רב השימוש במשמעויות הרבות של המושג. המלה מופיעה לראשונה במשנה.- "שיכוונו לבם לאביהם שבשמים" (ברכות פרק ה משנה א). בתלמוד, בשלחן ערוך ובסידורי התפילה - מרובה השימוש במלה הארמית 'כוין', המופיעה בתנ"ך (דניאל ו. יא.) ופרושה המילולי -חלונות.     

 

הכוונה הינה בעיקרה תהליך פנים נפשי מורכב ביותר. רכיביה העיקריים הינם: הבנה, הפנמת חוויות ולפעמים אף חיצונם, רגשות התעלות אמונית והעיקר והקשה מכל - תחושת עמידה מתמדת מול הכל יכול תוך הרגשת אפסות מוחלטת של האדם מול הבורא. הכוונה בקיום מצוות מכוונת את האדם בישראל לאחדות כוללת של מרכיבי האדם: נפש, רוח ,נשמה (נר"ן) וגוף. שילוב התחום הנפשי והתחום הגופני גם בעבודת ה' וגם בכל תיפקוד אנושי. שיהא הכל מיועד לעשות נחת רוח ליוצרינו בקיום הצו לעבדו "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ועל כך יאמר:

כוון!! כדי שתזכה לנווט את חייך לכוון הנכון! כוונה משמעה כוון בחיים! 

 

מרכיב הכוונה בתפילה הוא כה יסודי ומרכזי עד שנקבע כי 'תפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה'. שניהם, תפילה וכוונה, מעוגנים במעמקי הנפש כדי להביא את האדם להתמדה אינסופית במאמץ להתעלות בקדושה והתקרבות למטרה - "ואני קרבת אלוהים לי טוב". (תהילים ג .כ"ח.) המרכיב הגופני בתפילה -מלמול שפתיים ונענועי גוף - הינו שולי. תפילה בכוונה משמעה  צרוף של שני מאפיני היסוד של צלם אלוקים שבאדם -קדושת הדיבור ושגב המחשבה -בעבודת ה' המכונה 'עבודה שבלב'. הלב שהינו סמל לאנושיות חוויות,רגשות ותחושות.תפילה בכוונה הינה המענה לאדם המחפש משמעות לחיים, מעבר לשגרת הפעילות היומיומית השוחקת ועושקת את ה'אני' שלו, את גופו את נפשו. 

 

כה העיד על עצמו חכם מישראל:

 

"בשעת פטירתו של רבי (יהודה הנשיא, עורך המשנה, שהושלמה בשנת 200) זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהנתי אפילו באצבע קטנה".  (מסכת כתובות קד. א.) 

 

כה כתבו חכמי מחשבת ישראל: 

 

"שיפנה את ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה"

(רמב"ם, יד החזקה, הלכות תפילה, פרק ד. טז.)

"המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות, שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת -טהור".

(רמב"ם  היד החזקה, סיום ספר טהרה ).


 

רלא.שכל כוונותיו יהיו לשם שמים

 

הרחבה והעמקה

"חובות האיברים לא יהיו לנו בשלימות כי אם ברצות ליבנו את עשייתם, ובחפץ נפשינו...לפי שלא תתכן להם עשייה ושלימות ללא חפץ נפשותינו לכך... שציר המעשה ועמודו בנוי על כוונת הלב והמצפון... חובות האיברים מספרן מוגבל כתרי"ג מצוות, אבל חובות הלבבות הרי רבים מאד אין-סוף."

(רבינו בחיי אבן פקודה  -יליד ספרד 1080 - בספרו 'תורת חובת הלבבות' בהקדמה).

 

"... בכוונת המצוות המעשיות שהאדם מתכוין בעשייתן, כדי לדבקה בו יתברך ע"י קיום רצונו שהוא ורצונו אחד. וכן בכוונת התפילה וקריאת שמע וברכותיה  ושאר ברכות שבכנוותו בהן מדבק מחשבתו ושכלו בו יתברך...והארת רצון העליון הזה ,המאירה ומלובשת בכוונה זו, היא גדולה לאין קץ למעלה מעלה מהארת רצון העליון המאירה ומלובשת בקיום המצוות עצמן במעשה ובדיבור בלי כוונה"

(רבי שניאור זלמן מליאדי (1813-1745 ) "ליקוטי אמרים "-"תניא" חלק א פרק לח).

 

"המוח הוא משכן החכמה והלב משכן הבינה. ואם אלו יתקדשו אז כל האברים נגררים אחריהם, ובפרט הפה ששם הדיבור, שהוא נגרר אחר איברים של המחשבה ושל  הכוונה שהם המוח והלב... ידוע דהמחשבה במוח והכוונה בלב, אך המשכיל יבין כי שניהן ענין אחד הן... כיוון שנתקדש הלב בכוונה קדושה ממילא מתקדש המוח  במחשבה קדושה, אך ההתחלה היא מן הלב"  (רבי יוסף חיים "בן איש חי" - פרשת בא).

 

"אם כוונת את ליבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך: 'תכין לבם תקשיב אזניך".  (הפסוק מתהלים י .יז.) (ברכות ירושלמי ה. ה.)

"אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " . (הפסוק מתהילים כז.יד.)  (ברכות ברכות לב.ב.) 

גדול הנביאים לא תבע בתפילתו אלא "ואתחנן"

 


רלא.שכל כוונותיו יהיו לשם שמים

מקורות

תנ"ך

בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך (1) (משלי ג. ו.)

קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך (2)  (משלי ז.ג.)

כל פעל ה' למענהו (3) (משלי טז.ד.)

ברוך אדני יום יום יעמס לנו (4)  (תהילים סח.כ.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט: "תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה' ".  ('מצודת דוד' )   

דרש: "פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה" (ברכות סג. א.)

2.דרש: " 'לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו'. (דברים ל. כ.) שלא יאמר אדם: אקרא (בתורה) שיקראוני חכם, אשנה (משנה) שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן (תואר לחכם בתורה) ואשב בישיבה. אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא, שנאמר: 'קשרם על אצבעותיך'...עשה דברים לשם פעלם (לשמם) ודבר בהם לשמם. אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו". (מסכת נדרים סב.א.)

"כתבם - שיהיו בציורך תמיד". (רלב"ג על הפסוק)

3.פשט:"הכל עשה בשביל קילוסו.. להעיד עליו,כלומר פעלו מעיד עליו, על גבורותיו". (רש"י על הפסוק)

דרש: "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו". ( לכבוד ה') (מסכת שבת נ.ב.)

4."יתן לנו ישועה רבה".(רש"י על הפסוק)

 "הלל הזקן... שכל מעשיו לשם שמים". (מסכת ביצה טז.א.)

 

תלמוד בבלי

ברכות סג.א. שבת נ.ב.  סוכה כו.ב. רש"י בקטעים  "כרב"  "ורבי כדוד"  ביצה טז.א. רש"י בקטע "לשם שמים"    נדרים סב.א.  ר"ן בקטע "קשרם על אצבעותיך"  שבועות יח.ב.  אבות ב.יב. ד.ה.

אבות דרבי נתן יז.ז.  דרך ארץ זוטא פרק ב.

 

רמב"ם- הלכות

דעות ג.ב. ג.ג. ד.ה. תלמוד תורה ג.י.   תשובה י.ד.

 





תפילת מנחה



                    מפתח ההלכות

רלב. דברים האסורים לעשות בשעת המנחה.

רלג. זמן תפילת המנחה.

רלד. הרוצה להתפלל מנחהגדולה ומנחה קטנה.

 

 


תפילת מנחה

 

רלב. דברים האסורים לעשות בשעת המנחה

(ובו ג' סעיפים)

 

א. אם השעה דחוקה - יתפללו בלחש. ואחר כך יאמר שליח ציבור:'מגן' ו-'מחיה' ויענו קדושה ומסיים "האל הקדוש", אם אין שהות ביום לגמור שמונה עשרה ברכות.

הגה:

ויש אומרים שיתפלל השליח ציבור עם הקהל בקול רם. וכן נוהגין. ועיין לעיל סימן קכ"ד סעיף ב.

 

ב. לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל. ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול, אפילו סעודה קטנה, סמוך למנחה גדולה. ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור, והוא שיהא שהות בידו להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו. אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך- צריך להפסיק מיד. ומאימתי התחלת תספורת? משיניח סודר של ספרים על ברכיו. והתחלת מרחץ - משיפשוט לבושו העליון. והתחלת בורסקי - משיקשור בגד בין כתיפיו כדרך הבורסקים. והתחלת דין - אם היו עסוקים בו - משיתחילו בעלי דינים לטעון.ואם לא היו עסוקים בו - משיתעטפו הדייינים. ולדידן משישבו אדעתא לדון. והתחלת אכילה - משיטול ידיו.

 

הגה:

ויש חולקים.וסבירא להו דסעודה קטנה מותר,ואינו אסור רק בסעודת נישואין או מילה. ויש אומרים:דאפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי. ויש אומרים: דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי. ונהגו להקל כשתי הסברות,דהיינו בסעודה גדולה - סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה- סמוך למנחה קטנה. ואפשר הטעם- משום דעכשיו קורין לבית הכנסת לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל. ועיין לעיל סימן פט. מיהו, בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל.

 

ג. והא דאסור לאכול סעודה קטנה- היינו כשקובע לסעוד, אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה, כדרך שאדם אוכל בלא קבע- מותר.  

 

באורים

א.סדר הברכות בעמידה: מגן - ראשונה וסיומה: "מגן אברהם". מחיה - שניה וסיומה: "מחיה המתים".

האל הקדוש- שלישית וסיומה: "האל ( המלך) הקדוש".

ב. בורסקי - בית מלאכה  לעיבוד עורות."אשרי מי שאומנותו (מקצועו) בסם (מוכר בשמים - רש"י) ואוי לו מי שאומנותו בורסק" (מסכת קדושין פב. ב.)

משיתעטפו הדיינים - "דיינין מתעטפין בטליתן כשפותחין בדין, מאימת שכינה, ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם" (מסכת שבת י.א. רש"י).    לדידן - לנו. אדעתא - על מנת.

הגה: סבירא להו - סוברים הם. 'שרי'-מותר.  לא חיישינן -אין לחשוש.

מנחה גדולה או קטנה, ראה להלן סימנים רלג, רלד.

 

 


 

רלב. תפילת מנחה 

מקורות

תנ"ך

ויצא יצחק לשוח בשדה.  (1) (בראשית כד.סג.)

ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחוח לה'. (2)  (במדבר כח.ח.)  

ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל...ענני ה' ענני. (2) (3) (מלכים א יח.לו.)

תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. (4) (תהילים קמא. ב.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט: לשוח- להתפלל. (רש"י, תרגומי אונקלוס ויונתן בן עוזיאל, ספורנו)    

"לטעת אילנות ולראות עניני פועליו. ואז בהיותו בשדה ראה גמלים באים והלך לקראתם לראות אם הם גמלי אביו שהוליך העבד." (רשב"ם על הפסוק)

"ללכת בין השיחים". (אבן עזרא, רד"ק על הפסוק) 

דרש: 'לשוח' - "תפילת המנחה מיצחק אבינו...ואין שיחה אלא תפילה". (מסכת ברכות: בבלי כו.ב. ירושלמי  ד.א.)

"שיצחק תקן תפלת המנחה ואז  נזדמנה  לו רבקה." (בעל הטורים וכן רמב"ן על הפסוק) 

2.פשט: בצהרי היום הוקרב בבית המקדש תמיד של בין הערביים.

דרש: השם והעיתוי של תפילת מנחה נקבעו בזיקה לקורבן התמיד של בין הערביים בבית המקדש. (לפי מסכת ברכות כו.ב.)

3.פשט: "ויגש- הגשה לתפילה". (רש"י על בראשית יח.כג.)

דרש:לעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה". (מסכת ברכות ו. ב. )

בצהרי היום הקריב אליהו הנביא את קרבנו בהר הכרמל בעימות בינו לבין כהני הבעל.היתה זאת שעת רצון. האירוע הפך לאחד מגדולי מעמדות האמונה ובו חודשה הנאמנות לברית סיני. שם נוצרה סיסמת קדוש השם: ה' הוא האלהים! אותה זועק כל בית ישראל שבע פעמים בסיום תפילות היום הקדוש ביותר- כיפורים.

(לפי מסכתות:ברכות ו.ב. פסחים קז. א. תוספות בקטע "סמוך למנחה")

בעתות צרה מתפלל בית ישראל: "מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפילה". (מסכת תענית (משנה): בבלי טו.א. ירושלמי ב.ח.)   

4.פשט: תהא תפילתי נחשבת לפניך כהקטרת קטורת המכפרת והרמת ידי בעת התפילה כמנחת התמיד של בין ערביים. (לפי התרגום הארמי ו- 'מצודת דוד')   

דרש:"לא הוקשה (לא הושוותה) תפילת המנחה לתמיד של בין הערביים אלא לקטורת".

(מסכת ברכות ירושלמי ד.א.)

הסדר בבית המקדש היה - בצהרי היום הוקרב תמיד של בין הערביים, לאחריו הקטרת קטורת ולאחר מכן 'מנחת ערב' והיא תפילת מנחה שנמשכה שעתיים ומחצה זמניות. 

הפסוק נאמר לפני תפילת מנחה, לפי מנהגי עדות הספרדים.


רלב. תפילת מנחה 

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי ו.ב. כו.א.(משנה) כו.ב.  ירושלמי ד.א.(משנה וגמרא)   פסחים קז.א. תוספות בקטע "סמוך למנחה"

ב. ג. ברכות: בבלי כח.ב. תוספות בקטע "כיון"   ירושלמי ד.א.  שבת בבלי ט.ב. (משנה וגמרא) 

רש"י בקטע " עד שיתפלל"   תוספות בקטעים "ואם התחילו"  "אין מפסיקין" "לימא"  "בתספורת"  י.א. רש"י "לא שכיחא שכרות"  תוספות בקטע "התם לא שכיחא שכרות"  שבת ירושלמי א.ב. (משנה וגמרא)

 

רמב"ם- הלכות תפילה

ב. ו.ה.

ג. ו.ד.


 

תפילת מנחה

 

רלג. זמן תפילת המנחה

(ובו ב' סעיפים)

 

א. מי שהתפלל תפילת המנחה מאחר שש שעות ומחצה ולמעלה - יצא. ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה - לרבנן, ולרבי יהודה - עד פלג המנחה, שהוא עד סוף אחת עשרה שעות חסר רביע.

 

הגה:

ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום. ואף אם היום ארוך משערינן לשתים עשרה שעות, והם נקראים 'שעות זמניות'. וכן בכל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו.

 

ואסקינא: דעבד כמר עבד ודעבד ודעבד כמר עבד, והוא שיעשה לעולם כחד מנייהו. שאם עושה כרבנן, ומתפלל מנחה עד הלילה- שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ואם עושה כרבי יהודה, ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה- צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה. ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה. ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה- יצא. ובשעת הדחק -יכול להתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה ולמעלה.

 

הגה:

ולדידן במדינות אלו שנוהגים להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך. ובדיעבד או בשעת הדחק יוצא אם מתפלל מנחה עד הלילה, דהיינו צאת הכוכבים.

 

ב. אם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך. ולא יברך (ועיין לעיל סימן צ"ב סעיף ה).

 

הגה:

ואפילו עומד מלמודו יטול ידיו לתפילה.

 

ואם אין לו מים מזומנין אינו צריך ליטול. 

 

   באורים

א. שעה -שעה זמנית -משך הזמן מעלות השחר עד צאת הכוכבים מחולק לשנים עשר. כל חלק נקרא שעה זמנית. אורך שעה זמנית אינו זהה בקיץ ובחורף, בניגוד לשעה המקובלת בימינו שהינה יחידת זמן קבועה. בשיא הקיץ אורך היום 18 שעות ,לפי שעוננו, ולכן שעה זמנית הינה כשעה וחצי. הגה: משערינן- מחשבים.  ולדידן- ולנו. במדינות אלו - נכתב במזרח אירופה.

ואסקינן:דעבד כמר עבד וכו': המסקנה היא: העושה כשיטת מר (רבנן) עשה והעושה כשיטת מר (רבי יהודה) עשה, אך יעשה לעולם כאחד מהם.

פלג המנחה - זמן המנחה. התחלה - תשע וחצי שעות זמניות. נותרו שעתיים וחצי זמניות עד הלילה. עד מחצית זמן זה, היינו עוד שעה ורבע זמנית, מותר להתפלל מנחה, לדעת רבי יהודה.

בשיא הקיץ- צהרים ב- 11,מנחה גדולה מ11.45-. מנחה קטנה: לפי שיטת רבי יהודה - עד- 18.08 (שש ושמונה דקות ) ,לפי שיטת רבנן -עד הלילה. 

 


 

רלג. תפילת מנחה

מקורות

תנ"ך

א. ראה סימן רלב.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי כו.א. (משנה) כו.ב. רש"י בקטעים "מנחה גדולה" "מנחה קטנה" כז.א. ירושלמי ד.א. (משנה)  פסחים: בבלי נח. א. (משנה) תוספות בקטע "תמיד נשחט"  ירושלמי ה.א. (משנה וגמרא)  עבודה זרה כה.א.  רש"י בקטעים החל מ- "דכתיב ולא אץ" עד "רבי שמואל בר נחמני"

ב.פסחים יב.ב. מו.א.  חולין קכב.ב.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.ג.ב. ג.ג. ג.ד.

ב.ד.ב.


תפילת מנחה

 

רלד. הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה

(בו ב' סעיפים)

 

א. הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה - אין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה. ואם יתפלל הגדולה חובה- לא יתפלל הקטנה כי אם רשות. אבל אין ראוי להתפלל תפילת רשות אלא אם כן מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפילתו מראש ועד סוף, בלי היסח הדעת. אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה: "למה לי רב זבחיכם"? (ישעיה א. יא.).  

 

הגה:

אין לומר "אשרי" שקודם מנחה אלא כשיש מנין בבית הכנסת, כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפילת המנחה. יש שכתבו- שנוהגין לומר פרשת התמיד קודם "אשרי" של תפילת המנחה נגד תמיד של בין הערבים. ומנהג יפה הוא.

 

ב. אם שכח ולא התפלל מנחה- שמתפלל ערבית שתיים - אומר "אשרי" קודם תפילה שהיא תשלומין  לתפילת המנחה. (ועיין לקמן סימן ק"ח).

 

 

באורים

כלל -כל מקום שנכתב תפילה הכונה לתפילת עמידה, 'שמונה עשרה'. 

א.קרינן ביה- קוראים עליו את הפסוק.

 

 

רלד. תפילת מנחה

מקורות

תנ"ך

א. ראה סימן רלב.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי כא.א. תוספות בקטע "ורבי יוחנן אמר" כו.ב. ירושלמי א.א. ד.א. ד.ו.  פסחים נד.ב. נט.א סופרים פרק י.ז.

ב.ברכות:בבלי כו.א.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.ג.ג.

ב.ג.ט.

 

 





הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית



                    מפתח ההלכות

רלה. זמן קריאת שמע של ערבית.

רלו. ברכות קריאת שמע של ערבית.

רלז. סדר תפילת ערבית.

רלח. לקבוע עתים לתרה בלילה.

רלט. דין קריאת שמע על  מטתו.

 


 

תפילת ערבית

                  

                       רלה. זמן קריאת שמע של ערבית

                                                         (ובו ד' סעיפים)

 

א.זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלושה כוכבים קטנים. ואם הוא יום המעונן- ימתין עד שיצא הספק מלבו. ואם קראה קודם לכן- חוזר וקורא אותה בלא ברכות. ואם הציבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום- יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן - קורא קריאת שמע בלא ברכות.

 

הגה:

ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה- אף על פי שהציבור מקדימין הרבה לפני הלילה - אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות,דאז לא מיתחזי כיוהרא מה שחוזר ומתפלל.

 

ב. אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית. ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה - מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו. ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל.    

 

הגה:

אבל אין צריך להפסיק לתפילה הואיל והתחיל לאכול. אבל אם לא התחיל לאכול -אף על פי שנטל ידיו -צריך להפסיק. ואם אין שהות להתפלל, מפסיק  אף לתפילה.

 

ג. לכתחילה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים. וזמנה עד חצי הלילה. ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו.

 

ד. הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שיעלה עמוד השחר - קודם הנץ החמה -לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן היה אנוס, כגון שיכור או חולה וכיוצא בהן. ואנוס שקרא אז לא יאמר "השכיבנו", דכיון שעלה השחר אינו זמן שכיבה.  

 

הגה:

אבל שאר הברכות דהיינו: שניים שלפני קריאת שמע וברכת "אמת ואמונה" עד "השכיבנו" - אומר.(ועיין לעיל סימן נ"ח סעיף ה').  

 

באורים

א. הגה: ומיהו -אבל. מיתחזי כיוהרא - נראה כגאוה.

ד. הנץ החמה-זריחת השמש (מסכת תענית פרק ג משנה ט). הנץ,נצץ.- הבריק הזהיר. "ונצצים כעין נחשת קלל" (יחזקאל א.ז.).

 


רלה. תפילת ערבית

מקורות

תנ"ך ופרשנות על התנ"ך

1.ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. (תהילים נה.יח.)

פשט:"ערבית ושחרית ומנחה". (רש"י על הפסוק)  אהמה - אזעק בקול גדול.

דרש:"יעקב תיקן תפילת ערבית... אמר דוד: הואיל ואבות תיקנום - 'ערב ובוקר וצהרים' " (מדרש שוחר טוב על מזמור נה.)

יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית שנאמר: "ויפגע במקום" (בראשית כח. יא.) -'פגיעה' אחת מלשונות התפילה. (מסכת ברכות: בבלי כו. ב.   ירושלמי ד. הלכה א.)

2.וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. (דניאל ו.יא.)

תרגום:ופעמים שלוש ביום הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהיו, כל עומת אשר היה עושה מלפני זה.

דרש:"שלושה אבות תקנו שלושה תפלות. בא דניאל וקבען ביום - 'וזמנין  תלתא ביומא'... לא פירש באיזה שעה. בא דוד ופרשן - 'ערב ובקר וצהרים'. (מדרש תנחומא פרשיות: מקץ סימן ט.  כי תשא סימן כג.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי  

א.ג. ברכות: בבלי ב.א. (משנה)  רש"י בקטעים "עד סוף האשמורה הראשונה" "עד שיעלה עמוד השחר" "כדי להרחיק"  תוספות בקטע  "מאימתי" ב.ב. ד.א. ד.ב.   ירושלמי א.א.(משנה וגמרא)   שבת לה.ב.          

ב. ברכות ד.ב. תוספות בקטע "וקורא קריאת שמע" פסחים ק.א. תוספות בקטע "אין מפסיקין"

ד. ברכות:בבלי  ח.ב.  ט.א. תוספות בקטע "ובלבד שלא יאמר"   ירושלמי א.א.

 

רמב"ם - הלכות

א.ג. קריאת שמע א.ט. א.י. שבת ה.ד.  תרומות ז.ב.

ב. ב.ו.

ד. קריאת שמע א.י. א.יב.


תפילת ערבית 

 

רלו. ברכות קריאת שמע של ערבית

(ובו ד' סעיפים)

 

א. בערב מברך שתים לפני קריאת שמע ושתים לאחריה.  

 

ב. אין לספר בין גאולה דערבית לתפילה. ואף הנוהגים לומר שמונה עשרה פסוקים "ויראו עינינו" - אין להפסיק בין "יראו עינינו" לתפילה. ומיהו מה שמכריז שליח ציבור: 'ראש חודש!' בין קדיש לתפילת ערבית, לא הוי הפסק, כיון שהוא צורך תפילה. וכן יכול לומר "ברכו" להוציא מי שלא שמעו, ולא הוי הפסק.

 

הגה:

ועיין לעיל סימן ס"ט. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים השמונה עשרה פסוקים של "ברוך ה' לעולם". ומנהג יפה הוא, כי נתקנו במקום תפילת שמונה עשרה, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפילה.

 

ג. מצא ציבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפילה, יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה.

 

ד. אחר "שומר את עמו ישראל " אומר אמן אחר ברכת עצמו. ולא יענה אמן אחר ברכת "המולך בכבודו".                                     הגה: ועיין לעיל סימן רט"ו.

 

באורים

כלל -כל מקום שנכתב תפילה  הכונה לתפילת עמידה. 

ב. גאולה של ערבית -"ברוך אתה ה' גאל ישראל" לפני עמידה.

ומיהו - אבל.    לא הוי -אינו מהווה.

 

הרחבה והעמקה

ויראו עינינו - "ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים 'ויראו עינינו' וקדיש - לפי שבימים ראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות ,והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפילת ערבית. ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם שמונה עשרה אזכרות (שם ה') כנגד שמונה עשרה ברכות שיש בתפילת ערבית. ונפטרין בקדיש. ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות ,לא נתבטל מנהג הראשון . ... ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם." ('טור' אורח חיים סימן רל"ו).

עיין בתוספות בקטע "דאמר רבי יוחנן ".(מסכת ברכות ד. ב.).  

הפסוקים מורכבים משני קטעים : "ברוך ה' לעולם אמן ואמן " ו-"ויראו עינינו וישמח לבנו” המסתיים בברכה :"ברוך אתה ה' המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו".

 

בארץ ישראל אין נוהגים לומר פסוקים אלו ולכן לא הודפסו במרבית הסידורים המצויים.

 


רלו. תפילת ערבית

מקורות

 

תנ"ך

שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך.(1) (תהילים קיט.קסד.)

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל.(2) (יהושע א.ח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. פשט: שבע  - לאו דוקא, אלא פעמים רבות. (לפי 'מצודת דוד')

דרש: על סמך פסוק זה נקבעו בהלכה שיש לברך שבע ברכות בזיקה לקריאת שמע. בשחר- שתי ברכות לפני הקריאה ואחת אחרי, ובערב- שתים לפני ושתים אחרי. (מסכת ברכות: בבלי יא.א.    ירושלמי א.ה.)   

2. פשט: דבר ה' ליהושע לאחר מות משה עבד ה'.

 דרש: המברך שבע הברכות כאילו קיים 'והגית בו'. (לפי מסכת ברכות ירושלמי א.ה.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי יא.א. (משנה) ירושלמי א.ה.(משנה)

ב.ברכות ד.ב. רש"י בקטע "גאולה מאורתא לא הוי"  תוספות בקטע "דאמר רבי יוחנן"

 

 

רמב"ם - הלכות

א.קריאת שמע א.ה.

ד.ברכות א.טז.


תפילת ערבית  

 

   רלז.סדר תפילת ערבית

                                            (ובו סעיף אחד)

  

א. אין שליח ציבור חוזר התפילה בתפילת ערבית.

 

            הגה:

       ואין נופלין על  פניהם לאחר ערבית.

 

 

 

רלז. תפילת ערבית

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי  

א. ברכות: בבלי  ד.ב. כו.א. (משנה) כו.ב. תוספות בקטעים "טעה" "יעקב"  כז.ב.   ירושלמי ד.א. (משנה וגמרא)  שבת ט. ב. תוספות בקטע "למ"ד תפילת ערבית רשות" יומא פז.ב. תוספות בקטע "והאמר רב".      

 

רמב"ם - הלכות תפילה  

ט.ט.

 

רלח. לקבוע עתים לתורה בלילה

(ובו ב' סעיפים)

 

א. צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום. והמבטלו עונשו מרובה.

 

ב. אם יש לו חוק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד.

 

רלח. תפילת ערבית

מקורות

תנ"ך

1.ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו. וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו? ויאמר: לא! כי אני שר צבא ה' עתה באתי.(1) (יהושע ה.יג.יד.)   וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. (1) (יהושע ח.יג.)

2.כל חשך טמון לצפוניו. תאכלהו אש לא נפח. ירע שריד באהלו. (2)  (איוב כ.כו.)

3.ולא אמר (הרשע) איה אלוה עושי? נתן זמירות בלילה. (3) (איוב לה.י.)

4.קומי רוני בלילה. (4)  (איכה ב.יט.)

5.יומם יצוה ה'  חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. (5)  (תהילים מב. ט.)  

 


 

רלח. תפילת ערבית

מקורות

פרשנות על התנ"ך

1. פשט:כיבוש כנען בסערה ע"י יהושע בן נון - תלמידו של משה רבנו וממשיך דרכו- התאפשר בזכות לימוד תורה גם באישון לילה, כדברי משורר התהילים: "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך"(תהלים מד. ד.)

דרש: "אמר לו (המלאך ליהושע) : אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, על איזה מהן באת? - אמר לו: 'עתה באתי' (על ביטול תורה)  "

"בערב ביטלתם התמיד, ועכשיו שחשיכה אתם מבטלים תלמוד תורה! לפי שהיו עסוקים במלחמה ביום לא היה להן עת לעסוק בתורה אלא בלילה". (רש"י)

מיד... וילך יהושע...'בתוך העמק'... מלמד שהלך (לן) בעומקה של הלכה". (מסכתות: עירובין סג. ב. מגילה ג.א. סנהדרין מד.ב. )

2.פשט: תאור האסונות הבאים על הרשע.

חשכת פגועים שמורה לחסל אוצרות ('צפוניו') הרשע. תאכל אותו אש איטית ('לא נפח') כדי להרבות יסוריו. ירוצץ ('ירע') את שרידי משפחתו ('אהלו') . (לפי 'מצודת דוד')   

דרש: "כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו... אין שריד אלא     תלמיד חכם". (מסכת סנהדרין צב. א.) 

עצמת הקדושה של למוד תורה בלילה הופך אסון לברכה.

3. פשט: הרשע לא שאל: איה אלוה שעשה אותי ושיש לירוא מפניו, כי ה' מחסל (כורת) את הרשעים בלילה. זמירות- שורש 'זמר'- כורת ,מחסל. כמו "וכרמך לא תזמר". (ויקרא כה.ד.)   (לפי רש"י על הפסוק)

דרש:"כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב". (מסכתות: עירובין יח. ב.)

החיוב והשלילה כרוכים ירדו לעולם, כדברי הנביא:"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע. אני ה' עשה כל אלה". (ישעיה מה.ז.)

מפסוקים בספר האסון, השכול והיגון - איוב, שמחברו משה רבנו (מסכת בבא בתרא טו.א.),  נלמדים רעיונות על נגוהות אורה של תורה, אותה הוריד גדול הנביאים מהשמים. עוצמת הקדושה של למוד תורה בלילה - הופך אסון לברכה.

4. פשט: קומי והתפללי (רינה היא לשון תפילה) בלילה.

דרש:"קומי כנסת ישראל, השוכנת בגלות, עסקי במשנה בלילה כי שכינת ה' שורה לנגדך". (התרגום הארמי)

עיקר רינה של תורה היא בלילה. (אלשיך) 

5.פשט:"יספר הליכתו ביום עם החוגגים (עולי הרגל) לבטוח בחסד ה', ובלילה היו שרים... 'שירה' - תפילה". (אבן עזרא)

דרש: "כל העוסק בתורה בלילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום... כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום." (מסכת חגיגה יב.ב.)

 

תלמוד- בבלי

א. ברכות: בבלי  ירושלמי א.א.  ג.ב.  עירובין יח.ב. סה.א. רש"י בקטע "יזיף ופרע" חגיגה יב.ב. עבודה זרה ג.ב.  רש"י בקטע "ובלילה שירו עמי" חגיגה יב.ב.  סנהדרין טז.א. צב.א. עבודה זרה ג.ב. מנחות קי.א.

 

רמב"ם- הלכות תלמוד תורה

א. ג.יג.

רלט. דין קריאת שמע על מיטתו

                                                      (ובו ב' סעיפים)

 

א. קורא על מיטתו פרשה ראשונה של 'שמע' ומברך: "המפיל חבלי שינה על עיני" וכו'.

הגה:

ויקרא קריאת שמע סמוך למיטתו. ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מיטתו,אלא ישן מיד,שנאמר:"אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה".(תהילים ד.ה.). ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב. ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה. ושיהא קריאתו סמוך לשינתו. ואין מברכין על קריאת שמע  של ערבית.   

 

ואומר: "ישב בסתר עליון" (תהילים צא. א.). ואומר: "ה' מה רבו צרי" עד "לה' הישועה" (תהילים ג. ב-ט.). ואומר: "ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו". "ויאמר ה' אל  השטן יגער ה' בך השטן" וכו'(זכריה ג. ב.). "ה' שמרך" וכו'. "מעתה ועד עולם".(תהילים קכא )."בידך אפקיד רוחי"וכו'."יברך ה' וכו' עד "וישם לך שלום" (במדבר ו. כד- כו.). ואומר: "השכיבנו" עד סמוך לחתימה. 

 

ב. כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה - שאם כן נמצא גופו ערום - אלא יפשטנו דרך ראשו. ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במיטתו.

 

 

רלט. תפילת ערבית

מקורות

תנ"ך

א. ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. (1) (תהילים צא.א.)

ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי. (2) (תהלים ג.ב.)

ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש. (3) (זכריה ג. ב.)

ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה'  ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. (4)  (תהילים קכא. ה. - ח.)

לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם.(5) (תהילים צא.ה.) 

ב. ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת.(6)  (בראשית ג.ז.)

7.ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם. (7)  (בראשית ג.כא.)

 


רלט. תפילת ערבית

מקורות

פרשנות על התנ"ך

1.מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן (ישכון ) בצילו (של ה' ), שהקב"ה מגין עליו". (רש"י על הפסוק)  משה רבנו, שחיבר מזמור זה,לימד שה',היושב בסתר, מגן בצילו על החוסים בו. (לפי מדרש רבה במדבר פרשה יב.)

2.דוד המלך אמר מזמור זה בבכי - כשהיה עולה במעלה הזיתים - בברחו מאבשלום בנו שמרד בו. בקשר השתתפו רבים מבני העילית -"גדולים בתורה,גדולים בחכמה, גדולים בעושר, גדולים בקומה". (רש"י על הפסוק לפי מדרש 'שוחר טוב'.) (על המרד ראה שמואל ב פרקים טו -יט) 

3.הרקע -בתחילת בית שני: "ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ה', והשטן עמד על ימינו לשטנו". (זכריה ג. א.) "שהיו בניו (של הכהן הגדול) נשואים נשים נכריות".(רש"י על הפסוק) 

"יגער הקב"ה בך - אתה השטן  ... ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, שלא תכנס לפניו (לפני ה') לקטרג על הצדיק הזה(יהושע). הלוא ראוי הוא וזכה לכך שהוצל מאש השריפה. (רש"י על הפסוק).

4.'צלך' - כמו הצל מגין מחום השמש כן יגן על ימינך לעשות בה חיל" ('מצודת דוד' על ה.)

הפסוקים לקוחים מקבוצת חמישה עשר מזמורי 'שיר המעלות' (פרקים קכ. - קלד.) שהלויים שרו בבית המקדש על חמש עשרה מעלות (מדרגות) היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים. (רש"י על תהילים קכ. א. לפי מסכת סוכה פרק ה. משנה ד.)

5.לא תירא -

-"אם תבטח בו" (בקב"ה). (רש"י על הפסוק)  

-"קורות הזמן ופגעיו הם כחיצים יעופו ויבואו פתאום על האדם, יבואו ביום ובלילה". (רד"ק על הפסוק)

"שיצילך מפח יקוש (מארב) של בני אדם. לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה ובין ביום, גם אם יעוף החץ מן הלוחם כנגדך יהיה לך כצינה (אפודת מגן) להצילך". (מלבי"ם על הפסוק)

6.הרקע - לאחר שאדם וחוה הפרו מצות ה' ואכלו מעץ הדעת. 

"ידעו שראוי לכסות מקום הערוה, בהיות ... פעולתו מכוונת לתענוג מאוס ומזיק." (ספורנו)

"ידעו כי גנאי להיות עירומים". (חזקוני)

7."בתורתו  של  רבי  מאיר היה כתוב 'כתנות אור', והכוונה שהלבישם הקב"ה מיני  מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה (רבנו)  שזכה להן בהר".

(מדרש רבה בראשית פרשה כ.)

"עשה להם מלבושים מעולים ונכבדים מעור יתעטפו בהם כל גופם דרך כבוד, כי היה כבודם לכלימה אם יעמדו באותן  חגורות שעשו להם לכסות בשר ערוה בלבד". 

(רבינו בחיי על הפסוק)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות:בבלי ב.א. רש"י בקטע "עד סוף האשמורה הראשונה"  תוספות בקטע "מאימתי" ד.ב. י.ב.(משנה) רש"י בקטע "כדרכו" ס.ב.   ירושלמי א.א.  שבועות טו.ב. רש"י בקטעים "ושיר של פגעים" "וגני"  חולין קה.א. תוספות בקטע "מים"

ב.שבת קיח.ב.

רמב"ם- הלכות

א. ספר המדע הלכות עבודת כוכבים יא.יב.  תפילה ז.א. קריאת שמע ב.ב.







הלכות תפילות שבת


             מפתח ההלכות

 

רסז. דיני התפילה בערב שבת.

רסח. דין הטועה בתפילת השבת.

רסט. דין הקידוש בבית הכנסת.

רע.לומר משנת 'במה מדליקין'.

רפא. שלא יכרע ב- 'ולך אנחנו מודים'.

רפב.קריאת התורה והמפטיר בשבת.

רפג. למה אין מוציין שני ספרי תורה בשבת.

רפד. דיני הפטרה וברכותיה.

רפה. לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום.

רפו. דיני תפילת מוסף בשבת.

רצב. דין תפילת מנחה בשבת.

רצג. דיני ערבית במוצאי שבת.  

רצד. דיני הבדלה בתפילה.

רצה. הבדלה שעושה שליח ציבור.


הלכות תפילות שבת

 

רסז. דיני התפילה בערב שבת

( ובו ג' סעיפים)

 

א. בתפילת המנחה בערב שבת אין נופלין על פניהם.

 

ב. מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול. ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד. (ועיין לעיל סימן רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה)

 

ג. בברכת "השכיבנו" אינו חותם בה "שומר עמו ישראל", אלא כיוון שהגיע ל-"ובצל כנפיך תסתירנו" אומר :"ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך. ברוך אתה ה' הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים". 

 

באור

א. אין נופלין - אין אומרים תחנון, נפילת אפים.

 

הרחבה והעמקה

א. אין נופלין -"ואפילו אם מתפללין מנחה גדולה אין נופלים על פניהם משום דתוספת קדושת שבת מתחיל להתגלות בערב שבת תיכף אחר שעה חמישית (שעה זמנית) מן היום" ('כף החיים' לפי 'שער הכונות' דף סב. של האר"י הקדוש)

ג. אין  אומרים "שומר עמו" כי "בשבת אין צריכים שמירה שהשבת - שומר". ('טור' על הסימן לפי מסכת שבת קיח.ב. ולפי המדרש)  

 

רסז. הלכות תפילות שבת

מקורות

 

תלמוד - בבלי  וירושלמי

ב. ברכות: בבלי  ב.א.  רש"י בקטע "עד סוף האשמורת הראשונה"   תוספות בקטע  "מאימתי" ירושלמי א.א.  בבלי כו. א. (משנה)  ירושלמי ד.א.(משנה) בבלי כז.א. תוספות בקטע "דרב" כז.ב.

שבת קיח.ב. רש"י בקטע "ממכניסי שבת בטבריא"  פסחים קה.ב. רש"י ורשב"ם בקטע  "עיולי  יומא".

 

רמב"ם- הלכות תפילה

ב. ג.ז.

 


 הלכות תפילות שבת

 

רסח. דין הטועה בתפילת השבת

(ובו י"ג סעיפים)

 

א. אומר "ויכלו" בתפילת ערבית.

 

ב. אם טעה והתחיל תפילת החול - גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת. לא שנא נזכר בברכת "אתה חונן", לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות, בין בערבית, בין בשחרית, מוסף ומנחה. ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה.

 

ג. אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול - ומיד כשאמר תיבת "אתה" נזכר, קודם שאמר "חונן", הוה ליה התחיל בשל חול, וגומר אותה ברכה. אבל אם היה יודע שהוא שבת- ושלא בכוונה התחיל תיבת "אתה" - אפילו אם הוא בתפילת שחרית שאינה פותחת ב-"אתה" אינו גומר ברכת "אתה חונן", דחשבינן ליה כטעה בתפילת שבת בין זו לזו.  

 

הגה:

דהרי יכול לומר "אתה קדשת" או "אתה אחד".

 

ד. מי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת - לא יצא. ואם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה- אף על פי שלא קבע ברכה לשבת -יצא.

 

הגה:

ובמוסף -אפילו לא אמר רק 'ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף' -יצא.

 

ה. טעה והתפלל של חול בשבת, ולא הזכיר של שבת - אם עקר רגליו חוזר לראש. ואם  לא עקר רגליו - אף על פי שסיים תפילתו, אינו חוזר אלא לשל שבת.

 

ושליח ציבור ששכח של שבת בשחרית- עיין לעין סימן קכ"ו.

 

ו. הטועה בתפילת שבת והחליף של זו בזו- אינו חוזר. ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת או אחרת בשל מוסף - חוזר.

 

 

באורים

כלל -כל מקום שנכתב תפילה הכונה לתפילת עמידה.

 ב. לא שנא- אין זה משנה.

ג. אדעתא דחול- היה בדעתו לומר עמידה של חול.   הוה ליה-הרי זה.   דחשבינן ליה- נחשב לו. 

ו. הטועה בתפילת שבת -שעיקר ברכה רבעית ("מקדש השבת") היא "רצה במנוחתינו" וזה נאמר בכל הברכות של שבת. ודוקא כשסיים הברכה ,אבל אם נזכר באמצע ברכה  - פוסק".

('משנה ברורה ו- 'כף החיים') 

 

 

 


 

רסח. הלכות תפילות שבת

 

ז. חוזרים לומר "ויכלו" משום יום טוב שחל להיות בשבת, שאין אומרים אותו בתפילה, וגם להוציא מי שאינו יודע. ואומרים אותו בקול רם ומעומד.

 

ח. ואומר שליח ציבור ברכה אחת 'מעין שבע'. ואין היחיד אומר אותה.

 

הגה:

מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו, יכול לאמרה בלא פתיחה ובלא חתימה. וכן נוהגין הציבור לאמרה עם שליח ציבור בלא פתיחה וחתימה.

 

ט. יום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר של יום טוב בברכה 'מעין שבע'.

 

י. אין אומרים ברכה 'מעין שבע' בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו נזוקין.

 

יא. אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה 'מעין שבע.'

 

יב. אין לדבר בשעה שאומרים 'ויכלו' ולא בשעה שאומר שליח ציבור ברכה 'מעין שבע'.

 

יג. אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל ושמע משליח ציבור ברכה 'מעין שבע' מראש ועד סוף -יצא.

 

באורים

ז. ואומרים אותו ('ויכולו') בקול רם ומעומד-  "שהוא עדות לקדוש ברוך הוא על מעשה בראשית. וכתוב "ועמדו שני האנשים"(דברים יט.יז) ודרשינן -אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד". ('כף החיים' ו-'משנה ברורה'  לפי מסכת שבועות ל.א.)  

באמירת פסוקי "ויכלו השמים והארץ" (בראשית ב. א- ג.) - הנכללים בעמידת ליל שבת קודש - אנו מצהירים על אמונתנו בבריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא. כאשר יום טוב חל בשבת אומרים עמידה של חג, בה לא נכללים פסוקים אלו, ולכן התקינו לאמרם לאחר העמידה בשבת זו. בכל שבתות השנה נאמרים פסוקים אלו בגלל תקנה זו וגם כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע  לקרוא.

ח. מעין שבע -בעמידה של שבת יש שבע ברכות במקום תשעה עשר שבחול. הקטע שתחילתו במלים " מגן אבות" מכיל תמצית תוכן ברכות אלו. אמירתו הותקנה בתקופה שבתי הכנסת היו מצויים מחוץ לעיר ומסוכן היה ליחידים לחזור לביתם לבד. תפילת  המאחרים לבוא לבית הכנסת נמשכה לאחר סיום תפילת הציבור ובזמן שהציבור המתין להם, כדי לחזור בקבוצה, אמרו "מגן אבות".          

מיהו- אבל.

י.דליכא טעמא - אין סיבה. בית חתנים ואבלים אינו מחוץ לעיר ואין סיכון.

 


רסח. הלכות תפילות שבת

 

הרחבה והעמקה

א. ויכלו-"כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכולו':

-"מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית".

-"שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו:"וסר עונך וחטאתך תכפר" (ישעיהו ו.)

שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד לטוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו".   (מסכת שבת קיט. ב.)

 

רסח. הלכות תפילות שבת

מקורות

 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. שבת קיט.ב.

ב.ג.ד.ה. ברכות:בבלי ברכות יב.א. רש"י בקטע  "פתח בדשכרא" תוספות בקטע "פתח ואמר"

כא.א. רש"י בקטע "מהו שיגמרו"  תוספות בקטע “עד" - "שמונה עשרה ברכות במוסף של חול"    ירושלמי ד.ד. ד.ו.

ו. שבת כד.א.  ראש השנה לה.א.

ז. פסחים קו.א. תוספות בקטע "זוכרהו" "מעומד" - לפי שבועות ל.ב.

ח.ט.י.יא. שבת כד.ב.  רש"י בקטעים "שליח ציבור היורד ערבית" "משום סכנת"

יג. ברכות כט.ב. תוספות בקטע "טעה"  ראש השנה לד.ב. תוספות בקטע "כך מוציא את הבקי"  לה.א. רש"י בקטע "פוטר היה"

     

רמב"ם- הלכות תפילה

ב.ג.ד.ה.ו. י.ז.


הלכות תפילות שבת

 

רסט.דין הקידוש בבית הכנסת

  (ובו סעיף אחד)

 

א. נוהגין לקדש בבית הכנסת. ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן, דאין קידוש אלא במקום סעודה. (ועיין לקמן סימן רע"ג) ומעיקרא לא ניתקן אלא בשביל אורחים- דאכלי ושתי בבי כנישתא -להוציאם ידי חובתם. ועכשיו- אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא - לא בטלה התקנה. זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבית הכנסת.אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת, וכן מנהג ארץ ישראל.

 

הגה:

ונהגו לעמוד בשעה שמקדשין בבית הכנסת.  

 

באורים

ומעיקרא - מעיקרו של דבר.

דאכלי ושתי בבי כנישתא- האוכלים ושותים בבית הכנסת.

 

הרחבה והעמקה

"ואני תמה האיך נתפשט זה המנהג, דהא... אין קידוש אלא במקום סעודה" פעם קידשו בבית הכנסת כדי להוציא את האורחים ידי חובת קידוש כי שם אכלו סעודת שבת. מאז שאין אורחים אוכלים בבית הכנסת "קרוב הדבר להיות ברכה לבטלה". ('טור' בסימן) 

אך - "כיון שיש בני אדם שאין יודעין לקדש, נהג לקדש בבית הכנסת כדי שיצאו ידי קידוש מן התורה". ('בית יוסף' על הסימן)  (לפי מסכת פסחים קא. א.)

 


רסט. הלכות תפילות שבת

מקורות

 

תנ"ך

זכור את יום השבת לקדשו (1) . (שמות כ.ח.)

וקראת לשבת ענג (2)  (ישעיה  נח.יג.)

 

פרשנות על התנ"ך 

1.זוכרהו על היין. (פסחים קו.א.)

" 'זכור' ו- 'שמור' (דברים ה.יב.) בדיבור אחד נאמרו". (מסכת נדרים ירושלמי ג. ב. מכילתא בקטע "בחודש" פרק ז.).    

"תנו לב לזכור תמיד את יום השבת". (רש"י על הפסוק)

" 'זכור' כדי לקדשו,להיות שובת ממלאכה". (רשב"ם על הפסוק)  

"שיזכור בכל יום חשבון ימי השבוע עד שלא ישכח איזה יום השביעי, שהוא חייב לקדשו". (אבן עזרא על הפסוק)

"נשים חייבות בקידוש היום". (מסכת שבועות כ. עמוד ב.)

"וצריך לזכרו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה". (בן איש חי שנה שניה בראשית אות י.)

 

2."זה עונג שבת. במה מענגו?...בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין...אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו -הרי זה עונג". (מסכת שבת קיח.ב.)

 

קראו הנביא עונג ...כלומר  עונג  הנפש. כי המשכילים  ויראי ה' מתענגים בו בעסקי  הנפש, ונפשם השכלית תתעדן עדון שכלי וחשקה בהשגת השם יתברך, חשק הצמא למים, כענין שכתוב: 'צמאה נפשי לאלהים לאל חי'. " (תהלים מב. ג.)  (רבנו בחיי על שמות כ.ח.)

 

 

תלמוד - בבלי

א. ברכות נב.א. עירובין מ.ב. רש"י בקטע "ליתביה לינוקא"  פסחים קא.א. רש"י בקטעים  "אף ידי קידוש לא יצאו"  "אין קידוש אלא במקום סעודה"   קה.ב. רש"י בקטע "ושמע מינה צריך המברך שיטעום"  רשב"ם בקטע "ושמע מיניה המברך צריך שיטעום"  קו.א.

 

רמב"ם- הלכות שבת

כט.ח.


 הלכות תפילות שבת

 

רע.לומר משנת 'במה מדליקין'

(ובו ב' סעיפים)

 

א. נוהגים לומר פרק 'במה מדליקין'. והספרדים אומרים אותו קודם תפילת ערבית. והוא הנכון.

 

ב. יש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בערב שבת. ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה.

 

הגה:

ואין נוהגין כן בחנוכה. ובשבת של חול המועד אין אומרים אותו. וכן ביום טוב שחל להיות בשבת אין אומרים אותו.

 

הרחבה והעמקה

'במה מדליקין' - אומרים כל שבעת המשניות בפרק ב של מסכת שבת שעיקרו הדלקת נר שבת.

 

חיוב הדלקת נר שבת  נלמד מדברי הנביא ירמיה:"ותזנח משלום נפשי"(מגילת איכה ג.יז.) (מסכת שבת כה ב.). נושאים נוספים  הנלמדים בפרק ב: שמנים, פתילות ומיכלים שאינם תקינים לנרות שבת ושמנים שהינם תקינים. דין עשית מלאכה בשבת שאין צורך בה. שלוש עבירות שבגינן נשים מתות בלידתן: שאינן זהירות בהלכות נידה,בהפרשת חלה ובהדלקת נר שבת. "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר! ". (משנה ז.)   

 

"שעל ידי קריאת פרק זה יזכור השלושה דברים שצריך לומר בתוך ביתו ,ויזהיר עליהם. אבל אחר תפילת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הרי אין בידו לתקן מעתה?" ('בית יוסף' על הסימן)

 

'כגונא' -ויש מקהילות אשכנזים שבמקום 'במה מדליקין' אומרים קטע מהזוהר שתחילתו "כגונא דאינון"  (פרשת תרומה ח"ב קל"ה ע"א) הדן בסוד קדושת השבת. להלן תרגום מעט משפטים מהקטע: והרי העמדנו הסוד של ה' אחד ושמו אחד. השבת שנתיחדה בסוד אחד,שישרה עליה הסוד של אחד, התפילה של כניסת השבת ... וניתקן שישרה עליה המלך הקדוש העליון. כשנכנסת השבת היא מתיחדת ונפרשת מסטרא אחרא... והיא נשארת ביחוד האור הקדוש...וכל ממשלות הרוגז ...כולם בורחים ועוברין ממנה,ואין שלטון אחר בכל העולמות. ופניה מאירים באור העליון ומתעטרת למטה בעם הקדוש. וכולם מתעטרים בנשמות חדשות... לברך אותה בחדוה במאור פנים.


הלכות תפילות שבת

 

רפא. שלא יכרע ב -"ולך אנחנו מודים"

(ובו סעיף אחד)

 

א. אין לשחות ב -"ולך לבדך אנחנו מודים", שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים.

       הגה:

ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבוא לבית הכנסת מבחול, משום ד'בתמיד' של ימות החול נאמר "בבקר"(במדבר כח. ד.) ואצל שבת נאמר "וביום השבת" (במדבר כח.ט.) דמשמע- איחור. ונוהגין להרבות בזמירות של שבת, כל מקום לפי מנהגו. ובכל דבר- אם לא אמרו אין מחזירין אותו, מלבד אם לא אמר "לאל אשר שבת" וכו' מחזירין אותו. ויש להאריך ולהנעים בזמירות. ואין למחות במאריך בהם אף על פי שהמוחה מכוון משום ביטול תורה. ומכל מקום בשבת ויום טוב לא יאריך יותר מדי, כדי שיאכלו קודם שעה שישית, כדלקמן סימן רפ"ח.

 

באורים

לשחות - להשתחות.

שעה ששית- הכוונה לשעה זמנית.ראה לעיל סימן רלג.

 

הרחבה והעמקה

המשפט "ולך לבדך אנחנו מודים" לקוח מפסוקי דזימרה של שבת ויום טוב, מהקטע שתחילתו "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו" הנקרא 'ברכת השיר'. ענינו - תהילות רק לקב"ה כי "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם".

(מסכתות: פסחים קיח. א.  סוכה מה.ב. סנהדרין סג. א.)

הורו חכמי הסוד שבזמן אמירת 'נשמת' יכוון לקבל תוספת הנפש.

(המושג נר"ן - נפש, רוח, נשמה - הוא מסודות עומק מחשבות הקבלה)

 

כל המוסיף גורע

מספר הכריעות וההשתחויות בתפילה -שנקבעו ע"י חז"ל ואין לשנותם - תלויים במעמדו החברתי של המתפלל.

"אלו ברכות שאדם (כל מתפלל) שוחה (משתחוה) בהן: ב'אבות' תחילה וסוף, ב'הודאה' תחילה וסוף.(ארבע פעמים בלבד) ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה - מלמדין אותו שלא ישחה... כהן גדול - בסוף כל ברכה וברכה, והמלך - תחילת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה". (מסכת ברכות: בבלי לד. א. -ב . ירושלמי א.ה.)

מסקנה: "כל מה שהוא גדול ביותר, צריך להכניע ולהשפיל עצמו". (רש"י לד. ב. בקטע "כהן גדול בסוף כל ברכה") 

 

 


רפא. הלכות תפילות שבת

מקורות

תנ"ך

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". (תהילים קו.א.)

 

פרשנות על התנ"ך

"מטבע הלשון "הודו לה' "וכ' מופיע פעמים מספר בתנ"ך, בעיקר בתהילים. 

( ירמיהו לג. יא.   תהילים קו.א. קז.א.  קיח.א. קיח.כט.  קלו.א.    דברי הימים א. טז. לד.  ב. כ.כא. ) 

 

המסר היחידי של ישראל לקב"ה - אמירת תודה.

"אין לישראל שיאמרו לקב"ה אלא הודיה בלבד על כל הטובה שהוא עושה עמהם". (מדרש שוחר טוב על תהילים קיח.)

 

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי לד.א. תוספות בקטע "מלמדין"   ירושלמי א.ה.

הלכות תפילות שבת

 

רפב.קריאת התורה והמפטיר בשבת

(ובו ז' סעיפים)

 

א. מוציאין ספר תורה וקורין בו שבעה. ואם רצה להוסיף - מוסיף.

 

הגה:

והוא הדין ביום טוב - מותר להוסיף על מנין הקרואים. ויש אומרים דביום טוב אין להוסיף. וכן נהגו במדינות אלו, מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה. גם בכל יום טוב אין המפטירין ממנין הקרואים, כדלקמן.

 

ב. מותר לקרות עולים הרבה, אף על פי שקרא זה מה שקרא זה. וחוזר ומברך  אין בכך כלום.

הגה:

ויש אוסרין. וכן נהגו במדינות אלו. חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים. ונהגו כסברא הראשונה.

 

ג. הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור.

 

הגה:

ואלו דוקא 'מצטרפים' למנין הקרואים. אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים. ודין עבד כנעני כדין אשה. אבל אם אמו מישראל מותר לעלות. ואסור לקרות בראש מגולה. ואין איסור לקרות עם הארץ נכבד, עשיר וגדול הדור לפני תלמיד חכם. כי אין זה בזיון לתלמיד חכם רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים. וממזר מותר לעלות לספר תורה. ועיין לעיל סימן קל"ו מסדר הקרואים.

 

ד. נוהגים לקרות שבעה ולגמור עמהם הפרשה. ואומר קדיש. וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי.

 

הגה:

וכן נוהגים ביום טוב,שאין מפטיר ממנין הקרואים. אבל בחול- שאסור להוסיף על מנין הקרואים- השלישי הוא מפטיר. וביום שמוציאין שני ספרים או שלושה, המפטיר קורא באחרונה. וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר. וכן נוהגים, אף על פי שיש חולקים. ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר. ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא, ובין מוציאין ספר תורה אחד או שלושה.

 

באורים

א. במדינות אלו- נכתב במזרח אירופה.

  

 

 


רפב.הלכות תפילות שבת

 

ה. אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה - וכבר אמר שליח ציבור קדיש אחר קריאת הפרשה- זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות. ויברך על קריאתו תחילה וסוף.  

 

הגה:

אבל אם לא אמר קדיש,יפטיר מי שעלה לשביעי -אם יודע. ואם יש אחרים שיודעים להפטיר- לא יפטיר מי שעלה כבר.

 

ו. אם טעה שליח ציבור וסיים הפרשה עם השישי ואמר קדיש, אין צריך עוד לקרות אחר, אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא השישי. דקיימא לן - מפטיר עולה למנין

שבעה.

 

ז. קרא הפרשה בתפילת שחרית בשבת ודילג פסוק אחד - חוזר וקורא הוא ושניים עמו. ואפילו הפטיר והתפלל מוסף - חוזר וקורא.

 

באורים

ו. דקיימא לן - מקובל.

ו.דילג פסוק -אם בקריאת התורה לאחר שחרית של שבת דילגו על פסוק אחד, יש לקרוא פסוק זה בתוספת שני פסוקים, אפילו אם כבר סיימו תפילת מוסף.  "ויברך לפניה ולאחריה על השלושה פסוקים" ('משנה ברורה' על הסימן) .     ראה לעיל סימן קלז.ג.

 

רפב. הלכות תפילות שבת

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.מגילה:בבלי כא.א. (משנה)  ירושלמי ד. ג. (משנה)  סופרים י.ו.

ג.ברכות ירושלמי ז.ב. מגילה כג.א. יבמות מה. א. - ב.   סופרים יד.טו.

ד.ה.מגילה:בבלי כג.א.  תוספות בקטעים "חד אמר" "כיון"   ירושלמי ד. ג.

ו.ז. סופרים יא.ד. יא.ו.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.יב.טז.

ג.ד.ה. יב.יז.

הלכות תפילות שבת

 

רפג.למה אין מוציאין שני ספרי תורה בשבת

(ובו סעיף אחד)

 

א. מה שאין מוציאין בשבת ספר שני לקרות פרשת המוספים - מפני שאין בה אלא שני פסוקים.

 

תלמוד - בבלי

א.מגילה כג.א.  תוספות בקטע  "כיון"


הלכות תפילות שבת

 

רפד.דיני הפטרה וברכותיה

(ובו ז' סעיפים)

 

א. מפטירין בנביא מענינה של פרשה. ואין פוחתין מעשרים ואחד פסוקים, אלא אם כן סליק ענינא בבציר מהכא, כגון: "עלותיכם ספו על זבחיכם" (ירמיהו ז. כא.). 

 

הגה:

ודוקא בשבת בעינן עשרים ואחד פסוקים, שלושה פסוקים לכל אחד מן הקרואים. אבל ביום טוב,שקורין חמישה,סגי בחמישה עשר פסוקים. ולא נתקנה ההפטרה רק בציבור,אחר שקראו בתורה,אבל בלאו הכי אסור לקרות עם הברכות שלפניה ולאחריה.אבל בלא ברכה שרי.

 

ב. אם חל ראש חודש בשבת - אין המפטיר מזכיר של ראש חודש בכלל. ויש אומרים: שאף על פי שאינו מזכיר בחתימה של ראש חודש, מזכירין אותו בתוך הברכה, שאומר: "את יום המנוח הזה ואת יום ראש החודש הזה." והמנהג כסברא הראשונה.

 

ג. צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר. ויענה אחריהם אמן. ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת. 

 

ד. קטן יכול להפטיר.

 

הגה:

ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה, יכול אחר לאמרה. אבל לכתחילה אסור לעשות כן.

 

ה. אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה- הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון, אלא צריך לחזור להתחיל  ממקום שהתחיל הראשון, כמו בספר תורה.

 

הגה:

ושניים לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת,דתרי קלי לא משתמעי.

 

באורים

א.סליק ענינא בבציר מהכא- הנושא נגמר בפחות  פסוקים מכך.

"עלותיכם ספו על זבחיכם".(ירמיהו ז. כא.).

פשט: עולותיכם, זבחיכם -  קרבנות עולה וזבחים (ויקרא פרקים א. ג.).  ספו- הוסיפו.  

פרשנות: "אם אין מעשיכם רצויים לפני, עולות וזבחים גם כן לא יהיו רצויים." (רד"ק על הפסוק)

בעינן - צריך.     סגי-מספיק.     שרי- מותר.

ג.מנין מאה ברכות- חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות. עיין לעיל סעיף מו. ג.  בשבת יש פחות ברכות כי בעמידה כלולות שבע ברכות ולא תשעה עשר ברכות כביום חול.

דתרי קלי לא משתמעי- כי שני קולות אינם משתמעים.

 

 


רפד. הלכות תפילות שבת

 

ו. אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה.

 

ז. בשבת שהפרשיות מחוברות- מפטירין בהפטרת פרשה שניה.

 

הגה:

ועיין לקמן סימן תכ"ח. ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים ולברך העוסקים בצרכי ציבור. כל מקום לפי מנהגו. ונוהגין לומר "יקום פורקן" ואין בזה משום איסור תחינה בשבת. וגם כן נוהגים לומר "אב הרחמים". ובכל יום שאין אומרים בו "צדקתך צדק"-אין אומרים אותו. וכן כשיש חתונה או מילה. ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החודש, מלבד בימי הספירה. והולכים בכל זה אחר המנהג.

 

באורים

ה. הגה: דתרי קלי לא משתמעי- שני קולות אינם נשמעים. 

ז.הגה: בימי הספירה- ספירת העומר בין פסח לשבועות.

 

הרחבה והעמקה

א.הפטרה למה? כתגובה על גזירה שלא לעסוק בתורה התקינו חכמים לקרוא בנביאים באופן זהה לקריאה בתורה - שבעה קרואים,ברכה לפני ואחרי הקריאה ולא פחות משבעה פסוקים לכל קרוא, סך הכל לפחות עשרים ואחד פסוקים.  לאחר ביטול הגזירה לא בוטל המנהג.    (לפי 'משנה ברורה').

 

רפד. הלכות תפילות שבת

מקורות

א.מגילה: בבלי כא.א. כג.א.   ירושלמי ד.ב - ג.   תענית ירושלמי ד.ג. סופרים יד.א.

ב.שבת כד.א. כד.ב. רש"י בקטע "בכל הני" תוספות בקטע "ולית הלכתא"

ג.ברכות נג.ב. נזיר סז.ב. סופרים יג. ט. -י.

ד. מגילה: בבלי כד.א.(משנה)  ירושלמי ד.ו. (משנה)  

ה. ברכות ירושלמי ה.ג.

ו. סוטה לט.ב. רש"י בקטע "עד שתגלל ס"ת"

ז. מגילה כג.א.  תוספות בקטע "כיון"

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.ו.יב.יג.

ב. יב. טו.

ז. סוף סדר התפילות

 


 

הלכות תפילות שבת

 

רפה.לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום

(ובו ז' סעיפים)

 

א. אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע - שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו "עטרות ודיבון". 

 

ב. אם למד הפרשה בפירוש רש"י- חשוב כמו תרגום. וירא שמים יקרא תרגום וגם פרוש רש"י.

 

ג. מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור.

 

ד. מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת. ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה. ויש אומרים עד רביעי בשבת. ויש אומרים עד שמיני עצרת.    דהיינו בשמחת תורה ,שאז משלימים הציבור.

 

ה. יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, בשעת קריאת התורה.

     (ועיין לעיל סימן קמ"ו).

 

ו. מלמדי תינוקות אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת.

 

ז. אין צריך לקרות פרשת יום טוב.

 

הגה:

וכן אין צריך לקרות ההפטרות. ומכל מקום נהגו לקרוא ההפטרה. ובשבת של חתונה יקרא ההפטרה של שבת ולא-"שוש אשיש".

 

באורים

א. תרגום- הכונה לתרגום התורה לארמית - שהיתה השפה המדוברת בפי העם -על ידי אונקלוס הגר.          "בימי חכמי הגמרא נהגו לתרגם כדי שיבינו העם ... האידנא (עכשיו) לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום, שאין מבינים אותו ?"    על נושא התרגום עיין לעיל סימן קמ"ה.

 

עטרות ודיבון - שנים מבין הישובים בעבר הירדן המזרחי שניתנו על ידי משה רבנו לבני שבט גד  (במדבר לב. ג. לד.).    בענין תרגום השמות ראה להלן במקורות.  

 

ז. שוש אשיש- נפסק: "נוהגים - בשבת שיש בו חתן - לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלושה פסוקים מהפטרת "שוש אשיש". (ישעיה סא. י.) (לעיל סימן קמד.ב.)

 

הרחבה והעמקה

א. "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו". (מסכת ברכות ח.ב.)

 

 

 


רפה.הלכות תפילות שבת

מקורות

תנ"ך

עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען. ( במדבר לב.ג.)  

 

פרשנות על התנ"ך

נוסח תרגום 'אונקלוס' לפסוק 

יש חומשים בהם כתרגום מנויים שמות הישובים כמפורט בתורה, ויש חומשים בהם לא מנויים שמות הישובים אלא הסבר לשמות, הסבר הזהה לשל תרגום 'יונתן בן עוזיאל'. לרש"י לא היה תרגום לפסוק. גם לא לבעלי התוספות, אך להם  היה תרגום 'ירושלמי',

השונה אך במעט משל תרגום יונתן בן עוזיאל.  (ברכות ח.ב. רש"י ותוספות בקטע "ואפילו עטרות ודיבון")     

התרגום

"מכלילתא ומלבשתא וכומרין ובית נמרין ובית חושבנא ובעלי דבבא וסימא ובית קבורתא דמשה ובעון".

הסבר

מכלילתא- התרגום הארמי של עטרת, היינו כתר. מלבשתא- לבוש.  כומרין - מושב הכמרים. ובעלי דבבא- האויבים.  נבו -הר נבוא מקום קבורת משה. בעון - בליעל.

 

תלמוד - בבלי

א. ברכות ח.א. רש"י "ישלים פרשיותיו" ח.ב. רש"י ותוספות בקטע "ואפילו עטרות ודיבון"

ד. ברכות ח.ב. תוספות בקטע "ישלים"   פסחים קו.א.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א. יג. כה.

 


הלכות תפילות שבת

 

רפו. דיני תפילת מוסף בשבת

(ובו ה' סעיפים)

 

א. זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת שחרית. ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע. ואף על פי כן יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום. ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה - אין לה תשלומין. ויש בה נשיאות כפים.

 

הגה:

ואם התפלל אותה קודם תפילת שחרית יצא.

 

ב. כל יחיד חייב להתפלל תפילת המוספין, בין אם יש ציבור בעיר או לא.

 

הגה:

ואחר כך חוזר השליח הציבור התפילה כמו בשאר תפילות.

 

ג. מותר לטעום קודם חפילת המוספין, דהיינו אכילת פירות או אפילו פת מועט, אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב, אבל סעודה אסור.

 

ד. היו לפניו שתי תפילות - אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר מלהתפלל תפילת מוסף עד שש שעות (ומחצה), שהוא זמן תפילת מנחה- צריך להתפלל של מנחה תחילה ואחר כך של מוסף.

 

הגה:

ומיהו אם הקדים של מוסף -יצא.

 

ויש אומרים: דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן - כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה - אבל אם אינו צריך עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף.

 

הגה:

ומיהו אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה תחילה.

 

ויש מי שהורה שאין עושים כן בציבור -להקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף כדי שלא יטעו.

 

ה. בשבת ויום טוב אין אומרים "ברכו" אחר קדיש בתרא.  (ועיין לעיל סימן קל"ג).

 

באורים

א. שעות- שעה זמנית. ראה לעיל סימן רלג.

ד. ומיהו- אבל.

ה. קדיש בתרא- " כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפילה".

(רמב"ם, הלכות תפילה, נוסח הקדיש ).

 

 


רפו. הלכות תפילות שבת

 

 

הרחבה והעמקה

'תכנת שבת'

תכנת שבת. רצית קרבנותיה. צוית פרושיה עם סדורי נסכיה. מענגיה לעולם כבוד ינחלו. טועמיה חיים זכו. וגן האוהבים דבריה גדולה בחרו. אז מסיני נצטוו פעליה כראוי.

 

המלים הראשונות בקטע, הכלול בעמידת מוסף, תחילתן באלפא ביתא בסדר הפוך, סדר המכונה תשר"ק.

רומזי רמיזות קשרו:

- בין סדר זה לבין פסוק המנבא גאולה:

אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו. (זכריה י.ח.)

 

-בין עשרים ואחד המלים הראשונות שבקטע - הדן גם בקרבנות- לבין מספר המלים בפסוקי קרבנות השבת שהוקרבו בבית המקדש הנאמרים בעמידת מוסף. 

וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה. (במדבר כח. ט. -י.) 

(על הסימן: 'טור' ו- 'כף החיים' ציטט רמיזות נוספות בשם האר"י ב'שער הכוונות')     

 

 

רפו. הלכות תפילות שבת

מקורות

 

תנ"ך- מקרא ופרשנות

 

תכנת שבת

כי אל דעות ה' ולו נתכנו עללות. (שמואל א ב.ג.)

פרשנות

נתכנו- השורש 'תכן'. ענינו:נכון, נמנה ונשקל.

עללות (עלילות) - מעשים.

הפסוק לקוח משירת התהילה של חנה הנביאה, לאחר לידת בנה שמואל הנביא.

ענינו: לא יבוצעו מעשי האדם אם לא יחפוץ האל. (לפי רד"ק על הפסוק)  

        והרי: כל מעשי האדם נמנין לפניו." (רש"י על הפסוק)

'תכנת'- השבת סודרה, נערכה וכוננה ע"י הבורא יתברך ובה נחתמה בריאת העולם, ללמדנו שסיום מעשה בריאת העולם ביצירת מימד הקדושה,ככתוב:"על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". (שמות כ.יא.)


רפו. הלכות תפילות שבת

מקורות

 

מענגיה לעולם כבוד ינחלו

אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד (מכובד) . וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. (ישעיה נח. יג.- יד.)

פרשנות

פשט: תשיב משבת רגלך- מלכת בשבת חוץ לתחום. ביום קדשי - שאני (הקב"ה) קדשתי, והקדוש ברוך הוא הבדילו משאר הימים. לשבת ענג - מצות עשה לענג הגוף ביום השבת במאכלים ערבים... שמתוך שישנהו משאר ימים לטוב יזכור מעשה בראשית. דרכיך- מנהגיך, שלא יהא מנהגו של שבת כמנהגו של חול... שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכן שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול.

ממצוא חפצך- בדברים, שלא ידבר בשבת בחפציו והם הדברים שצריך לעשותם בחול ... שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול. במותי -ההרים הגבוהים שבארץ ישראל.(לפי רד"ק על הפסוקים)

 

דרש:"כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו... במה מענגו? ...בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין... אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג". (מסכת שבת קיח. ב.)

 

מסיני נצטוו עליה

זכור את יום השבת לקדשו. (שמות כ. ח.)

שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה'  אלהיך. (דברים ה.יא.) 

פרשנות

"ובראשונות (בעשרת הדברות שבספר שמות) הוא אומר 'זכור'. שניהם ('זכור' ו'שמור') בדיבור אחד ובתיבה (מלה) אחת נאמרו ובשמיעה אחת נשמעו". (רש"י על הפסוקים בשמות ובדברים לפי: מסכת ראש השנה כז.א. ומכילתא פרשת יתרו פרק ז.)     

 

שתעלנו בשמחה לארצנו

ככתוב: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך."

(דברים ל. ג. -ה.) 

פרשנות

"וירחם עליכם וישוב ויכנס אתכם מכל העמים שפיזר ה' אלהיכם אתכם לשם".

(יונתן בן עוזיאל על הפסוק)

"רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו (כביכול ה' יתברך נגאל), שהוא ישוב עמהם.... גדול יום קבוץ גלויות ובקושי, כאלו הוא עצמו (ה' יתברך) צריך להיות אוחז בידיו ממש, איש איש ממקומו". (רש"י על הפסוק לפי מסכת מגילה כט.א.)

 

 


רפו. הלכות תפילות שבת

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ברכות: בבלי כו.א. (משנה) תוספות בקטע "תפילת השחר" כז.א. כח.א. תוספות בקטע  "ושל מוספין כל היום"   ירושלמי ד.א. (משנה)    מגילה: בבלי כ.ב. (משנה וגמרא)  ירושלמי ב.ו. (משנה וגמרא)   עבודה זרה ד.ב.

ב. ברכות:בבלי ל.א. (משנה) רש"י בקטע "יחיד שלא בחבר עיר"   ירושלמי ד.ו. (משנה וגמרא)  ברכות ל.ב.

ג. ברכות כח.ב. רש"י בקטע "לא על"

ד.ברכות:בבלי כח.א. תוספות בקטע "הלכה"   ירושלמי ד.א.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.ג.ה.

ד. ג. יא.


הלכות תפילות שבת

 

רצב. דין תפילת מנחה בשבת

(ובו ב' סעיפים)

 

א. במנחה (אומרים 'אשרי' ,'ובא לציון', 'ואני תפילתי' וגו'). מוציאין ספר תורה וקורין שלושה אנשים - עשרה פסוקים מפרשה הבאה. ואפילו חל יום טוב להיות בשבת - קורין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב. 

 

ב. אומרים 'צדקתך'. ואם חל בו יום שאילו היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים- אין אומרים 'צדקתך'.

 

הגה:

ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב. אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ו-'שיר המעלות' בחורף. וכל מקום לפי מנהגו.

 

באורים

ב. צדקתך - "צדקתך כההרי אל". (תהלים לו. ו.  עא.יט. קיט. קמב.)

ב.הגה: חמישה עשר פרקי "שיר המעלות". (תהלים פרקים קכ. - קלד.)

 

 

הרחבה והעמקה

א.בשבת ובחג נאמרים פסוקי 'ובא לציון' (שהיא 'קדושה דסדרא'. עיין סימן קלב.) במנחה

במקום בשחרית, כבכל יום, כי מאריכים בתפילות שחרית ומוסף. (לפי 'כף החיים')

 

ב.מה שנוהגין לומר צידוק הדין ("צדקתך") בשבת במנחה...שנפטר משה רבינו באותה שעה,לפיכך נמנעו מלעסוק בתורה משום דאמרינן: (שאומרים) חכם שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטילין". (מסכת מנחות ל.א. תוספות בקטע "מכאן ואילך")

פרקי אבות- אמירתם בקיץ לאחר הצהרים, כי "העת ההיא זמן תענוגות בני אדם. לזאת תיקנו דברי מוסר ויראת ה' להשית לב האדם לעבודת הבורא".  ('כף החיים')

 


רצב. הלכות תפילות שבת

מקורות

תנ"ך

ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר. ואני תפלתי לך ה' עת רצון.

אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך. (1)  (תהילים סט. יג. יד.)

הפסוקים מתחינת דוד מלך ישראל שתחילתה: הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש.

 

צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה. אדם ובהמה תושיע ה'.(2.1) (תהילים לו.ז.)

וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדלות אלהים מי כמוך! (2.2) (תהילים עא.יט.)

צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. (2.3) (תהילים קיט.קמב.)

 

פרשנות על התנ"ך

1."יהי עת תפילתי עת רצון". (רש"י על הפסוק)    

"ואני מתפלל, אולי אמצא עת רצון". (אבן עזרא על הפסוק)

"כשיאספו לשבת בשער או לשתות בי היא שיחתם ללעג ולקלון... ואני אין לי אלא תפילתי לך שתושיעני מידם...אני - תפילתי לך תמיד, אולי יהיה באחת מהעתות עת רצון לי שתקבל את תפילתי". (רד"ק על הפסוק)

 

2.1"מי שאתה רוצה לעשות צדקה עמו אתה מגביהו ... כהררי אל ...מי שאתה רוצה לדון אותו וליקח נקמתך ממנו, אתה מורידו עד תהום רבה". (רש"י על הפסוק) 

2.2הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום, ולא בגמול עשית מה שעשית...אתה בעל היכולת, מי כמוך למחות בידך? ('מצודת דוד' על הפסוק)

2.3"הצדקה שאתה העושה לזוכרי פקודיך המה קיימים לעולם...הלוא תורתך היא אמת מצד עצמה ואיך אשכחה?". ('מצודת דוד' על הפסוק)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. מגילה: בבלי כא.א.(משנה) כא.ב.  לא.א.(משנה) לא.ב.    ירושלמי א.א. ד. א.(משנה וגמרא)

בבא קמא פב.א.

ב. מנחות ל.א. תוספות בקטע "מכאן"

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א. יב.א.


 

הלכות תפילות שבת

 

רצג. דיני ערבית במוצאי שבת

(ובו ג' סעיפים)

 

א. מאחרין תפילת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש.

 

ב. צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים קטנים. ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים. ואם הוא יום המעונן- ימתין עד שיצא הספק מלבו.  

 

ג. מי שהוא אנוס - כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה - יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד. אבל לא יברך על הנר. וכן אסור בעשית מלאכה עד צאת הכוכבים.  

 

הגה:

ונוהגים לומר "והוא רחום" ו -"ברכו" באריכות נועם כדי להוסיף מחול על הקודש.

 

באורים

ג.להחשיך על התחום  "לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם (להיות שם עד החשכה), שיהא קרוב למקום הפועלים (לשכור אותם לעבודה) או לפרדס להביא פירות". (מסכת שבת קנ.א. רש"י בקטע "אין מחשיכין") תחום שבת- 2000 אמה מחוץ לעיר- 960 מטר. (אשכנז 1,152 מטר)

פלג המנחה- ראה סימן רל"ג.

 

 

רצג.הלכות תפילות שבת

מקורות

 

ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני.  (תהילים קלט. יא.)

 

פרשנות על התנ"ך

פשט:"אם אמרתי אהיה נסתר במחשך והחשך יחשיך עלי ולא תראני. 'ישופני' לשון נשף". (נשף=חושך)   (רש"י על הפסוק)

"שלא תראה אותי ומעשי ומחשבותי....ותראני בלילה כמו ביום". (רד"ק על הפסוק)

 

דרש:"שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה בשבת. והיה  אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שלא פסק האור התחיל כל העולם כולו משורר...כיון שיצאת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתירא אדם ואמר: אלו הוא  שכתב בו "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" שמא בא לנשכני?... באותו שעה זימן הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור ... ובירך עליה בורא מאורי האש...לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה".

(מסכת ברכות ירושלמי ח. ה.)   

 


 

רצג.הלכות תפילות שבת

מקורות

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.שבת קיח.ב. רש"י בקטע "ממכניסי שבת בטבריא".

ב.ברכות ירושלמי א.א.   שבת לד.ב. לה.א.  לה.ב. רש"י בקטע "אלא לאכילה"  תוספות בקטעים "אלא לענין אכילה" ו- "הקשה"

ג.ברכות: בבלי כז.ב. תוספות בקטע "צלי של מוצאי שבת"   ירושלמי ח.ה.    פסחים נד.א. קה.א.  קו.א. קז.א.

 

רמב"ם הלכות

ג. הלכות תפילהג.ז.

   הלכות שבת  כט. יא.

 


הלכות תפילות שבת

 

רצד. דיני הבדלה בתפילה

(ובו ה' סעיפים)

 

א. אומרים 'הבדלה' ב-'חונן הדעת'. ואם טעה ולא הבדיל - משלים תפילתו ואינו חוזר, מפני שצריך להבדיל על הכוס. ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס - צריך לחזור ולהבדיל בתפילה.    

 

ב. טעה ולא הבדיל בתפילה- ואין לו כוס בלילה - וסובר שאף למחר לא יהיה לו- צריך לחזור ולהתפלל.   

 

ג. תשעה באב שחל להיות באחד בשבת- טעה ולא הבדיל בתפילה- אינו צריך לחזור ולהתפל, כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב.

 

ד. במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל- מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור, אף על פי שלא פתח בברכה שלאחריה.

 

ה. במקום שאמרו שאינו חוזר -אם רצה להחמיר על עצמו  לחזור-אם סיים תפילתו רשאי. אבל אם עדיין לא סיים תפילתו, אינו רשאי לחזור.

 

באורים

כלל -כל מקום שנכתב תפילה הכונה לתפילת עמידה, 'שמונה עשרה'. 

א.'הבדלה' ב-'חונן הדעת'- במוצאי שבת קודש מכלילים בברכת 'חונן הדעת' את קטע ההבדלה שתחילתו "אתה חוננתנו".  הקשר - "מתוך שהיא (ההבדלה) חכמה, קבעוה בברכת חכמה". (מסכת ברכות לג.א.)

"החכם יודע להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור". (רש"י על האימרה)   

 כוס- עם יין.

 


רצד.הלכות תפילות שבת

מקורות

תנ"ך

'אתה חוננתנו'

צלם אלהים שבנו מאפשר לנו: "מדע והשכל...(אשכנז:למדע תורתך, לעשות חוקי רצונך) להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך... בין יום השביעי לששת ימי המעשה". 

 

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...ויברא אלהים את האדם בצלמו

בצלם אלהים ברא אתו. (1)   ( בראשית א. כו.כז.)

ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. (2)  (בראשית ג.כב.)

כי אל דעות ה' (ולא) ולו נתכנו עללות. (3)  (שמואל א ב. ג.)

והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. (4) (ישעיה לג. ו.)

ראשית חכמה יראת ה'. (תהלים קיא. י.)

 

פרשנות על התנ"ך

צלם אלהים

1.כדמותנו- "להבין ולהשכיל" (רש"י על פסוק כו.)

"והאלהים עשה אותו (את האדם) שכלי ועפרי כדי שישתמש בכל אחד כפי כפי הראוי לו. ישתמש בשכל כדי חיותו ובעפר כדי חיותו. בעפר - כדי חיותו לבד, לא למותרות ... ובשכל  - כדי חיותו לעולם הבא".  (רד"ק על פסוק כו.)

 

"השכל הזה אשר שפע עלינו מאתו יתעלה הוא המגע אשר בינינו לבינו.והבחירה בידך, אם תרצה לחזק את המגע הזה ולעבותו - עשה, ואם תרצה להחלישו לאט לאט עד שתפסיקהו - עשה.ואין המגע הזה מתחזק אלא בהפעלתו באהבתו וההליכה בכון זה...ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמתת המדע האלהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית או בעסק הכרחי, הנך מפסיק אותו מגע אשר בינך ובין ה' ,ואינך עמו אז ,וכן אין הוא עמך..".     (רמב"ם ,מורה נבוכים חלק ג. פרק נא.)  

 

"ברא האדם בשני צלמים, הראשון- צלם הניכר בכל אדם ואפילו בבני אדם הריקים מהקדושה - אשר לא מבני ישראל המה - ועליהם אמר 'בצלמו'...והב'- הם בחינת המאושרים - עם ישראל נחלת שדי - כנגד אלו אמר  'בצלם אלהים' ... כי יש בנבראים שני צלמים, צלם הניכר וצלם אלהים רוחני נעלם".  (אור החיים על פסוק כז.)

 

2. "הרי הוא (האדם) יחיד בתחתונים (בעולם הזה) כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו?(המיוחד שבאדם) לדעת טוב ורע, ומה שאין כן בבהמה ובחיה. (רש"י על הפסוק)      

 

3. "ולו נתכנו עללות" - לו-לה'. "נתכנו- מנין (נספרו). כל מעשי האדם נמנין לפניו".

  (רש"י על הפסוק)

"גדולה דעה שניתנה בתחלת ברכה של חול... גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות".    (מסכת ברכות: בבלי  לג. א. ירושלמי ד.ד.)

הראשונה מבין שלוש עשרה הבקשות בעמידה של חול היא -"חונן הדעת".

לפני ואחרי המלה 'דעות' נזכר שם השם (אל, ה').  


 

רצד.הלכות תפילות שבת

מקורות

אמונה וששה סדרי משנה

4."אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות. ואפילו הכי (גם אז) 'יראת ה' היא אוצרו'. (יראת שמים היא אוצרו של המאמין) ... בשעה שמכניסין אדם לדין (בעולם הבא) אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי (גם אם התשובות חיוביות): אי (אם) יראת ה' היא אוצרו - אין (כן, היינו יצא זכאי בדין), אי לא - לא". (בהעדר יראת שמים,אינו זכאי).

" 'יראת ה' היא אוצרו'- הוא עיקר החשוב". (רש"י)    (מסכת שבת לא.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות: בבלי לג. א. (משנה וגמרא) רש"י בקטעים "מתוך שהיא חכמה" "קבעוה על הכוס" ירושלמי ה.ב. שבת קנ.ב.  פסחים קה.ב. רש"י ורשב"ם בקטע "שמע מינה המבדיל בתפילה" קז. א.  

ב. ברכות: בבלי כו.ב. רש"י בקטע "מבדיל בראשונה" כט.א.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.ב.י.יד. טו.


הלכות תפילות שבת

 

רצה. הבדלה שעושה שליח ציבור

 (ובו סעיף אחד)

הגה:

ואומרים 'ויהי נועם' וסדר קדושה באריכות -כדי לאחר סדר קדושה-שאז חוזרים רשעים לגיהנום.ובזמן שאין אומרים 'ויהי נועם' - כגון שחל יום טוב בשבוע - אין אומרים סדר קדושה. אבל אומרים 'ויתן לך'.

 

            א. מבדיל שליח ציבור כדי להוציא מי שאין לו יין.

 

הגה:

ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת,להתפלל שיבוא ויבשרנו הגאולה.

 

 הרחבה והעמקה

"נוהגים לומר 'ויהי נועם' במוצאי שבת כדי להמשיך תוספת קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת". ('כף החיים' לפי 'שער הכונות' של האר"י)

סדר קדושה- אומרים חלק מ'קדושה דסידרא' שתחילתה בפסוק "ובא לציון גואל" (ראה סימן קלב). אך "מתחילין  מ-'ואתה קדוש' ואין אומרים "ובא לציון גואל" לפי שאין גאולה בלילה. ולכן גם 'ואני זאת בריתי' אין אומרים". ('משנה ברורה').

'ויתן לך'- לקט פסוקים - המכונים 'פסוקי ברכה' - שתחילתו:'ויתן לך'. (ראה להלן) הרכב הפסוקים ומספרם אינו זהה בנוסחי התפילה השונים.

 

 

רצה.הלכות תפילות שבת

מקורות

תנ"ך

ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.(1)

(תהילים צ.יז.)

ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש. (2)  (בראשית כז. כח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.הפסוק מתפילת משה רבנו,כמצוין בראש הפרק. ונדרש על העבר ונדרש על העתיד.

עלהעבר: פעמיים  'ומעשה ידינו כוננה' , אחד -  על מלאכת  המשכן "שתשרה שכינה במעשה ידיהם", ואחד- "שתהא ברכה במעשה ידיהם". (לפי רש"י על הפסוק)

על העתיד: "בימי הישועה יהיה מעשה ידינו נכון". (רד"ק על הפסוק)

2.הפסוק מברכת יצחק אבינו ליעקב אבינו.    "יתן ויחזור ויתן". (רש"י על הפסוק)

"שברכו ברכות רוחניות וגשמיות".  ( 'אור החיים' על הפסוק)   

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. פסחים: בבלי נ.ב. רש"י בקטע "במוצאי שבתות"  תוספות בקטע " העושה מלאכה במוצאי שבתות"    ירושלמי ד.א.

 

 

 

 

 

 

 

 

הלכות תפילות ראש חודש




מפתח ההלכות


תכא. קריאת 'ובראשי חדשיכם' קודם פסוקי דזמרה.

תכב. סדר התפילה והלל בראש חודש.

תכג. סדר קריאת התורה בראש חודש.

תכה. דיני ראש חודש שחל להיות בשבת.

תכו. ברכת הלבנה וזמנה.

תכח. סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות.


הלכות תפילות ראש חודש

 

תכא. קריאת  'ובראשי חדשיכם' קודם פסוקי דזימרה

(ובו סעיף אחד)

 

א. נוהגין באשכנז שאומרים פרשת "ובראשי חדשיכם" שחרית אחרי פרשת התמיד. ובספרד אין נוהגין לאומרה, לפי שעתידין לקרות אותה בספר תורה.

 

תכא.הלכות תפילות ראש חודש

מקורות

 

תנ"ך

ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם...זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה.

ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עלת התמיד יעשה ונסכו. (במדבר כח. יא. יד. טו.)

 

פרשנות על התנ"ך

בראש חודש מקריבים במקדש קרבן שעיר עיזים המכפר על: מי שנטמא ולא ידע או לא היה מודע לכך ובשגגה אכל קדשים או נכנס למקדש בטומאה. וכן אדם טהור שאכל בשגגה בשר קודש שנטמא.  (מסכת שבועות ב. א (משנה) ב.ב. )

 

תלמוד בבלי

בסימן מח. פורטו המקורות: תענית כז. ב.   מגילה לא. ב.  סוטה ה. ב.  מג. ב.  מנחות קי. א.

 

רמב"ם

ספר קרבנות הלכות שגגה יא.ט.

 

 

 

 

 


הלכות תפילות ראש חודש

      

        תכב. סדר התפילה והלל בראש חודש

(ובו ז' סעיפים)

 

א.ערבית, שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות. ואומר "יעלה ויבוא" ב"רצה". ואם לא אמרו בערבית אין מחזירין אותו - (ובאיזה מקום שנזכר שאינו חוזר- עיין לעיל סימן רצ"ד סעיף ד ו-ה) - בין שראש חודש יום אחד ובין שהם שני ימים, מפני שאין מקדשין את החודש בלילה. אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה-מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שהתחיל "מודים" - אומר במקום שנזכר. ואם לא נזכר עד שהתחיל "מודים" - אם נזכר קודם שהשלים תפילתו חוזר ל "רצה". ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו -  חוזר לראש. ואם הוא רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו ונזכר אחר שהשלים תפילתו קודם שיעקור רגליו- חוזר ל-"רצה". 

 

הגה:

ואם הוא ספק אם הזכיר או לאו - אינו צריך לחזור. ושליח ציבור ששכח מלהזכיר שחרית, עיין לעיל סימן קכ"ו.

 

ב. וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין ציבור. ויש אומרים שהציבור מברכין עליו בתחילה "לקרוא את ההלל"   (ואם ברך "לגמור" אינו צריך לחזור)  ולבסוף "יהללוך". והיחיד אינו מברך עליו. ויש אומרים שאף הציבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף. וזה דעת הרמב"ם.וכן נוהגין בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה.

 

הגה:

ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו. וכן נוהגין במדינות אלו. ומכל מקום יזהר אדם לקרות בציבור כדי לברך עליו עם הציבור. ויש אומרים דכשיחיד קורא, אומר לשניים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים. ונהגו כן ב"הודו" ולא ב-"אנא".

 

ג. בענין הפסוקים שכופלין בו וכן בפסוקים ששליח ציבור אומר והקהל עונה אחריו- כל מקום לפי מנהגו.

 

ד. לענין הפסקהאפילו באמצע שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד, ומשיב שלום לכל אדם.  אבל בענין אחר לא יפסיק.

 

הגה:

ודוקא בראש חודש ופסח -בימים שאין גומרין את ההלל-אבל כשגומרין אותו - לענין הפסקה דינו כמו בקריאת שמע.  ועיין לקמן סימן תפ"ח סעיף א.

 

ה. אם הפסיק בו  ושהה - אפילו שהה כדי לגמור כולו- אינו צריך לחזור לראש.

 

ו. הקורא הלל למפרע, לא יצא.               (טעה - יחזור למקום שטעה בו).

 

ז. מצות קריאת הלל מעומד.

 

באורים

א. רצה -ברכה יז. בעמידה -עבודה. ב. במדינות אלו - נכתב במזרח אירופה. הוי - מהוה.

ד.שאלת שלום- עיין הלכות קריאת שמע ,סימן סו.

ו. למפרע- קריאת הפסוקים לא לפי הסדר בו הם כתובים בתהילים.('משנה ברורה') 

לא יצא- ידי חובה.

 


תכב.הלכות תפילות ראש חודש

הרחבה והעמקה

הלל-בספר התהילים נכללים שני סוגי הלל:

הגדול - פרקים קלה, קלו. הנכללים בפסוקי דזימרה של שבת וחג.

ולמה נקרא שמו הלל הגדול? ... מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם, ומחלק מזונות לכל בריה... עשרים וששה "הודו" (הסיומת "כי לעולם חסדו" מופיעה בפרק קלו עשרים ושש פעמים) כנגד מי?- כנגד עשרים וששה דורות שברא הקדוש ברוך הוא עולמו, ולא נתן להם תורה, וזן אותם בחסדו" ככתוב: "נותן לחם לכל בשר"(קלו.קה.) "והיינו דבר גדול". (רש"י) (מסכת פסחים קיח. א.)         

 

המצרי - פרקים  קיג- קיח. ונקרא מצרי כי נאמר בו: "בצאת ישראל ממצרים".

"יש בו חמשה דברים הללו: יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחית המתים, וחבלו של משיח. יציאת מצרים -"בצאת ישראל ממצרים"(תהילים קיד.א.), וקריעת ים סוף - "הים ראה וינס"(תהילים קיד.ג. ),מתן תורה -"ההרים רקדו כאילים"(תהילים קיד.ד.) תחיית המתים- "אתהלך לפני ה' "(תהילים קטז.ט.), חבלו של משיח - "לא לנו ה' לא לנו"(תהילים קטו.א.).

 (מסכת פסחים קיח. א.) 

הימים שגומרים בהם את ההלל: קוראים את כל ששת הפרקים ומברכים בשם ומלכות בתחילה ובסוף.

הברכות:  בתחילה -"אשר קדשנו במצותיו וצונו": ספרדים -"לגמור את ההלל", אשכנזים - "לקרוא את ההלל".  בסיום - לפי כל הנוסחים: "יהללוך... ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות".

בארץ ישראל: בליל התקדש חג הפסח וביום הראשון של החג, בשבועות, בשבעת ימי סוכות ובשמיני עצרת ובשמונת ימי חנוכה. ויש הנוהגים לומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים. ויש הנוהגים לברך ויש שאינם נוהגים לברך.

בגולה: שני ימים ראשונים של פסח ושני הלילות הראשונים, שני ימים של שבועות, תשעת ימי סוכות ושמיני עצרת ושמונת ימי חנוכה. 

 

 

תכב.הלכות תפילות ראש חודש

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות: כט.ב. תוספות בקטע "טעה ולא הזכיר"  ל.ב. רש"י בקטעים  "בציבור שנו" "בחודש מלא" תוספות בקטעים "לפי שאין מקדשין" "מסתברא"   ירושלמי ז.ד.   תענית ירושלמי א.א.

שבת כד.א.

ב. ברכות: בבלי יד.א. רש"י ותוספות בקטע "ימים שהיחיד" תענית כח.ב. תוספות בקטע
"אמר"  סוכה ירושלמי ד.ה.  ערכין י.א. תוספות בקטע "י"ח ימים"

ג.ברכות ירושלמי ח.ח. סוכה: בבלי לח.ב. רש"י בקטעים: "ממנהגא דהלילא" "הוא אומר הללויה" "הוא אומר הללו עבדי"  "הוא אומר הודו"  "מכאן" "הוא אומר אנא והם אומרין אחריו"  "הוא אומר אנה ה' הצליחה"   "הוא אומר ברוך הבא" תוספות בקטעים: "הלכתא גיברתא" "הוא אומר הללויה" "מכאן שאם"  "מכאן שמצוה" "הוא אומר אנא ה' "   ירושלמי: ג.י.

ד.סופרים כ.ט.

ה. ראש השנה לד.ב.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

ב. - ו. ג.: ז. -טו.


 

הלכות תפילות ראש חודש

 

תכג. סדר קריאת התורה בראש חודש

(ובו ד' סעיפים)

 

א. אומר 'קדיש תתקבל' כו'. ומוציאין ספר תורה וקורים בו ארבעה. אין פוחתין מהם ואין מוסיפים עליהם. ואין מפטירין בנביא.

 

ב. וקורא הכהן שלושה פסוקים שהם: "וידבר","צו","ואמרת." ולוי חוזר וקורא "ואמרת". וקורא: "את הכבש אחד” "ועשירית האיפה". וישראל קורא "עולת תמיד" עד  “ובראשי חדשיכם". ורביעי קורא: "ובראשי חדשיכם" עד הסוף.   (במדבר כח. א- טו.).

 

ג. אומר קדיש ו- "אשרי" "ובא לציון". ואין אומרים "יענך ה' ביום צרה"(פרק כ בתהילים). ומחזיר ספר תורה למקומו ועומדים להתפלל תפילת מוסף. ומחזיר שליח ציבור התפילה ואומר "כתר", וכשמגיע ל-"מלוא כל הארץ כבודו" - אומר "לעומתם משבחים" כמו בקדושת שחרית. ואחר שסיים חזרת התפילה אומר קדיש. ואומר מזמור "ברכי נפשי את ה' "(תהילים ק"ד.).      

 

ד. נוהגים לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף. 

 

באורים

א.קדיש תתקבל-הכללת הפסקה: ספרדים - "תתקבל צלותנא ובעותנא", אשכנזים- "תתקבל צלותהון ובעותהון". 

ג."ברכי נפשי"- אומרים מזמור קד בתהילים, שתחילתו"ברכי נפשי", כי בו נכללות המילים   "עשה ירח למועדים". (פסוק יט.)  (טור. משנה ברורה.כף החיים)         ראה הסבר להלן.

 

 


תכג.הלכות תפילות ראש חודש

                                  מקורות

תנ"ך

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו

לאתת ולמועדים ולימים ושנים.(1) (בראשית א. יד.)

 

ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת.

עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. (2) (תהלים קד. א. יט.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.פשט: גרמי השמים נבראו ביום ראשון ותחילת תיפקודם ביום רביעי. (לפי רש"י על הפסוק)  יעדם: "להאיר לעולם". (רשב"ם על הפסוק) 

דרש:

"מהילוך הלבנה שמתחדש לכ"ט ימים וחצי נועדים מועדי השנה". (רש"י על הפסוק)

"סימנים לזמני המועדים... ולקדש ראשי חדשים וראשי השנה. עיבורי חדשים ועיבורי השנים". (יונתן בן עוזיאל על הפסוק) 

"בתפילה (של ראש חודש מברך:) ...מקדש ישראל, מחדש חדשים". (ברכות ירושלמי ט.ב. בזיקה לפסוק)   

 

2. פשט: "בכל חודש וחודש הוא (הירח) מתחדש באורו ובזה נדע זמני השנה. והנה יש לנו תועלת בזה, לבד תועלת האור שיש לנו בו ,ותועלות אחרות."  (רד"ק על הפסוק)

המזמור הוא שיר שבח ותהילה לגדולת הבורא בזיקה למעשי בראשית.

(לפי אבן עזרא על הפסוק)

דרש:

"השם עשה הירח בעבור קביעת מועדי השם" (אבן עזרא על הפסוק)

"מועדי ה' לפי עת חדושה" (=של הלבנה)  ('מצודת דוד' על הפסוק)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. מגילה:בבלי כא.א. (משנה) כג.א. תוספות בקטע "חד"   ירושלמי ד.ב. ד.ג. (משניות)

ב. מגילה:בבלי כא.ב. כב.א.  רש"י בקטע "למ"ד דולג" תוספות בקטעים "אין"   "ואם איתא"

     ל.ב. (משנה)   ירושלמי ג.ז. (משנה)  סופרים יז. ט.    

ג.ברכות ל.ב.

 

רמב"ם- הלכות תפילה

א.יב.טז.

ב. יב.ג.  


 

הלכות קריאת ספר תורה ותפילות ראש חודש

 

תכה.דיני ראש חודש שחל להיות בשבת

(ובו  ג' סעיפים)

 

א. ראש חודש שחל להיות בשבת - ערבית, שחרית ומנחה - מתפלל שבע, ואומר "יעלה ויבוא" ב-'עבודה'. ואינו מזכיר של שבת ב-"יעלה ויבוא". ומוציאין שני ספרים. וקורין בראשון שבעה בסדר היום, ובשני קורא מפטיר:"וביום השבת" "ובראשי חדשיכם" עד סוף הפרשה. (במדבר כח. ט- טו.).  ומפטירין "השמים כסאי". (ישעיה כל פרק סו)

 

(ואם מזכיר של ראש חודש עיין עיין לעיל סימן רפ"ד סעיף ב.)

 

חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת שמפטירין "עניה סערה".

(הפטרת פרשת ראה. ישעיה נד. יא- יז. נה. א.- ה.).   

 

הגה:

ויש אומרים:"השמים כסאי" (ישעיה כל פרק סו.). וכן נוהגין במדינות אלו. אבל ראש חודש אב שחל להית בשבת - מפטירין "שמעו". (הפטרת פרשת מסעי ירמיה ב. ד.-כח. ומסיימים בפסוקים- ספרדים: ד. א-.ב.  אשכנזים: ג.ד.) 

ויש אומרים -"השמים כסאי" וכן עיקר במקום שאין מנהג. ואם ארע ראש חודש ב-'ארבע פרשיות', מפטירין בשל פרשה.ועיין לקמן סימן תפ"ה.

 

ב. ראש חודש שחל להיות באחד בשבת- מפטירין בשבת שלפניו "ויאמר לו יהונתן מחר חודש". (שמואל א. כ. יח. - מב. ).

 

ואין דוחין "עניה סוערה" ולא "שמעו" משום "מחר חודש".  (שמואל א כ. יח.)

 

 

ואם ראש חודש שני ימים - שבת ויום ראשון - מפטירין "השמים כסאי". ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "ויאמר לו יהונתן" לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש. 

 

הגה:

ויש אומרים שאין שאין להפסיק מנביא לנביא. ואין אומרים רק הפטרת ראש חודש.וכן נוהגין. אבל אם ההפטרה באותו נביא- עושין כן. וכן אם היה חתונה בראש חודש או בשאר שבתות- שאין דוחין ההפטרה.

 

ג. ראש חודש שחל להיות בשבת- כולל במוסף, בברכה רביעית, שבת וראש חודש. וחותם: "מקדש השבת וישראל וראשי חדשים".

 

באורים

כלל -כל מקום שנכתב תפילה הכונה לתפילת עמידה. 

א.מתפלל שבע - עמידה של שבת כוללת שבע ברכות.      עבודה - ברכה יז בעמידה.  

הגה:במדינות אלו- נכתב במזרח אירופה.

 ארבע פרשיות- בארבע שבתות שלפני ובמשך חודש אדר ולקראת חג הפסח, הונהגו קריאות בתורה והפטרות בזיקה לארועי העונה. סדר הפרשיות- 'שקלים' 'זכור' 'פרה' 'החודש'. פרוט והרחבה- ראה בסימן תרפ"ה.        

ג. בברכה רביעית- קדוש היום.

 


תכה. הלכות קריאת ספר תורה ותפילות ראש חודש

מקורות

תנ"ך

כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי. (1)

כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם ידוד כן יעמד זרעכם ושמכם. (1)

והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' (1)

(ישעיה סו.א. - כג.)    

עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים (2) (ישעיהו נד. יא.)

שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל. (3) (ירמיה ב. ד.) 

ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך. (4) (שמואל א כ. יח.)

 

פרשנות על התנ"ך

1.פרק סו בישעיה נבחר להפטרת ראש חודש שחל בשבת, כי ראש חודש נזכר בו.

בני כל העמים יתמידו בבואם להשתחוות לה' בירושלים מדי חודש בחדשו.(לפי רד"ק והתרגום הארמי על הפסוק) 

ראה גם זכריה יד. טו. -כא. לגבי עלית בני עמים לירושלים בחג הסוכות.  

על השמים ועל הארץ החדשים- "קראם חדשים כי הם עומדים בחידושם ולא יבלו, כמו שהיו ביום שנבראו כן הם היום". (רד"ק על הפסוק)

בסידור התפילה נאמר: "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".

רמז רעיוני: והרי גם הירח מתחדש כל חודש. 

2.עניה סערה - (ישעיה פרקים נד. נה.) הפטרה שלישית של 'שבעה דנחמתא'- שנושאיהם נחמה - ההפטרות של שבעת השבתות מאחר תשעה באב ועד ראש השנה.

ראה להלן סעיף תכח.

3. שמעו - (ירמיה פרק ב.) הפטרה שניה של 'שלוש של פורענות' - שנושאיהם

פורענות -  ההפטרות של שלוש השבתות שלפני תשעה באב. ראה להלן סעיף תכח.  

4. פרק זה נבחר להפטרת שבת שלמחרתו ראש חודש כדי להזכיר - מחר חדש.

המילים כללות בדו שיח בין יונתן, בן שאול המלך, לבין דוד על הסכם סודי ביניהם.

 

תלמוד - בבלי וירושלמי

א. ברכות ירושלמי ד.א.  שבת כד.א. רש"י בקטע "המפטיר בנביא במנחה בשבת"  עירובין מ.ב. רש"י בקטע "מתפלל שמונה"  יומא ע.א.  ביצה יז.א. תענית ירושלמי ד.א.  מגילה:בבלי  כט.ב. לא.א. לא.ב.   ירושלמי ג.ה.   סוטה מא.א.  סופרים כ.יב.

ב. יומא סט ב. מגילה כד.א. רש"י בקטע "אין מדלגין מנביא לנביא"  לא.א.

ג. ברכות מט.א. עירובין מ.ב.  ביצה יז.א.

 

 רמב"ם- הלכות תפילה 

א.ב.יא.

ב. יב.יג.

 

 

 


הלכות ראש חודש

 

תכו. ברכת הלבנה וזמנה

(ובו ד' סעיפים)

 

א. הרואה לבנה בחידושה מברך: " אשר במאמרו ברא שחקים" כו'.

 

הגה:

ואין לקדש החודש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה.

 

ב. אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים.

 

הגה:

ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם עשירי בחודש - אז ממתינין עד מוצאי שבת. אבל אם הוא אחר כך אין ממתינין עד מוצאי שבת, שמא יהיו שני לילות או שלושה או ארבעה - עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן. וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים. אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יום הכיפורים. ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין אותה דאז שורין בשמחה. אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית. ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יום טוב.

 

ותולה עיניו ומישר רגליו ומברך מעומד. ואומר שלוש פעמים: "סימן טוב תהיה לכל ישראל". "ברוך יוצרך" כו'.

 

הגה:

ורוקד שלוש פעמים כנגדה ואומר:"כשם שאני רוקד" כו'.ואומר: "תיפול עליהם" וגו'. ולמפרע - "כאבן ידמו" כו' שלוש פעמים. ואומר לחברו שלוש פעמים: "שלום עליך". ומשיב הוי כשואל. ונוהגין לומר: "דוד מלך ישראל חי וקיים", שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה. וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה -שהוא הקדוש ברוך הוא -דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה,שנאמר:"שמש ומגן ה' " (תהילים פד. יב.). ולכן עושין שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נשואין.

 

ג. עד אימתי מברכין עליה? עד שש עשרה מיום המולד.ולא שש עשרה בכלל.

 

ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט, י"ב, תשצ"ג מן המולד.

 

ד. אין מברכין עליה עד שיעברו שבעה ימים עליה.

 

הגה:

ואין מקדשין הלבנה תחת הגג.

 


תכו. הלכות ראש חודש

 

הרחבה והעמקה

ברכת הלבנה

"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם.חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קונם. פועלי אמת שפעולתן אמת. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך אתה ה' מחדש חדשים".

(מסכת סנהדרין מב.א.)

 

באורים

במאמרו ... וברוח פיו-אמירת ה' היא שגרמה לבריאת כל, ככתוב:

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים. (בראשית א. ו.  יד.)

צבאם- גרמי השמים, שמש ירח וכוכבים.

לעמוסי בטן- כינוי לעם ישראל, המוחזקים כביכול בחיק ה'.  

 

 

תכו. הלכות ראש חודש

מקורות

תנ"ך

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה  והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים. (1) (בראשית א.יד.) 

כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו ה'  צבאות שמו. (2) (ירמיה לא. לד.)

כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. (2) (תהילים ח.ד.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. "על שם העתיד. (הפסוק מדבר בזמן בריאת העולם) שעתידים ישראל להצטוות על המועדים והם נמנים למולד הלבנה". (רש"י על הפסוק)

 "ולמנות בהם חשבון הימים.ולקדש ראשי חדשים וראשי שנים. עבורי חדשים ועבורי שנים. (יונתן בן עוזיאל על הפסוק)

2. הנביא ומשורר התהילים רואים בגרמי השמים כמו בתופעות הטבע האחרות את יד ה' ואת פלאי הנהגתו. כך תיאר זאת גדול הפוסקים וההוגים- הרמב"ם:

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?(את ה') בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד:"צמאה נפשי לאלהים לאל חי". (תהילים מב. ג.)                   (רמב"ם, יד החזקה  הלכות יסודי התורה ב. ב.)

 

תלמוד - בבלי וירושלמי  

א.ב. ברכות ירושלמי ט.ב. סנהדרין מב.א. רש"י בקטעים: "דיין"  "אמר אביי"  "תפקידם" "פועלי אמת" "וללבנה אמר" תוספות בקטע "פועלי אמת"  סופרים כ. א.- ב.

ג.ד. ברכות ירושלמי ט.ב. סנהדרין מא. ב. רש"י בקטע "עד שתתמלא פגימתה"

 

רמב"ם- הלכות ברכות 

א.ג. י.טז. - יז.


הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

 

תכח.סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות

(ובו ח' סעיפים)

 

א. אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים: לא א.ד.ו. ראש השנה. ולא ג.א.ו. יום הכיפורים. ולא ז.ב.ד. פורים. ולא ב.ד.ו. פסח. ולא ג.ה.ז.עצרת והושענא רבה. לא ג. חנוכה. ולא א.ג.ו. צום אסתר. ולא ב.ד.ו. צום תמוז ואב. לעולם: ביום שיהיה פורים - יהיה ל"ג בעומר, וסימן - פל"ג. וביום שיהיה חנוכה - יהיה עצרת, כשיהיו כסדרן או חסרים. 

 

ב. אלו הימים שהוקבעו בהם ראשי חדשים ולא בזולתם: ניסן- א.ג.ה.ז. ,איר- ב.ג.ה.ז. סיון - א.ג.ד.ו. , תמוז - א.ג.ה.ו. , אב - ב.ד.ו.ז. , אלול - א.ב.ד.ו. ,תשרי - ב. ג. ה.ז. , מרחשון - ג.ד.ו.א. , כסלו - א.ב.ג.ד.ה.ו. , טבת - א.ב.ג.ד.ו. , שבט - ב.ג.ד.ה.ז., אדר - ז.ב.ד.ו.                                     ובעבור אדר: הראשון - ב.ד.ה.ז. , ושני - ב.ד.ו.ז.

 

ג.סימן לקביעת המועדים: א"ת  ב"ש  ג"ר  ד"ק  ה"ץ  ו"ף. פרוש: ביום ראשון של פסח יהיה לעולם תשעה באב, וסימן - "על מצות ומררים יאכלהו"(במדבר ט. יא). ביום שני בו - שבועות. וביום שלישי בו - ראש השנה. ביום רביעי בו - קריאת התורה, שהוא שמחת תורה. ביום חמישי בו- צום כיפור. ביום ששי בו- פורים שעבר.

באורים

א. הימים שאין קובעים בהם המועדים- ימות השבוע בהם לא יחול החג.  

לא אד"ו ראש- היום הראשון של ראש השנה לא יחול  בימים: א.ד.ו. 

לא גא"ו יום הכיפורים - יום כיפור לא יחול בימים ג.א.ו.  

לא זב"ד פורים- פורים לא יחול בימים שבת.ב.ד.   

לא בד"ו פסח - היום הראשון של פסח לא יחול  בימים: ב.ד.ו. 

לא גה"ז עצרת והושענא רבה -שבועות והושענא רבא לא יחולו בימים: ג.ה. שבת  

לא ג' חנוכה- היום הראשון של חנוכה יחול ביום ג.

לא אג"ו צום אסתר - תענית אסתר לא יחול  בימים: א.ג.ו. 

לא בד"ו צום תמוז ואב -צומות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב לא יחול  בימים: ב.ד.ו. 

ב. הימים שרק בהם יחולו ראשי חודשי השנה

ניסן -בימים: א.ג.ה. שבת.

אייר-בימים:ב.ג.ה. שבת.

סיון -בימים: א.ג.ד.ו.

תמוז -בימים: א.גה.ו.

אב -בימים: ב.ד.ו. שבת.   

אלול -בימים: א.בד.ו.

תשרי -בימים: ב.ג.ה.שבת.

חשון -בימים: ג.ד.ו.א.

כסליו -בימים: א.ב.ג.ד.ה.ו.

טבת -בימים: א.ב.ג.ד.ו.

שבט -בימים: ב.ג.ד.ה.שבת. 

אדר,בשנה רגילה -בימים: שבת.ב.ד.ו. 

אדר,בשנה מעוברת: אדר ראשון -בימים:ב.ד.ה.שבת.      אדר שני- בימים: ב.ד.ו.שבת.

ג. א"ת  ב"ש - סדר האותיות בהיפוך.  צופן לקביעת המועדים בזיקה לחג הפסח:

א"ת- ביום הראשון של פסח יחול תשעה באב.      ב"ש ביום השני של פסח יחול שבועות.

ג"ר ביום השלישי של פסח יחול  (היום הראשון של) ראש השנה.

ד"ק ביום הרביעי של פסח יחול קריאת התורה (שמחת תורה)

ה"ץ ביום החמישי של פסח יחול צום יום כיפור.     ו"ף ביום השישי של פסח יחול פורים שעבר.
             תכח. הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

 

ד.לעולם קורין "צו את אהרן" קודם פסח - בפשוטה ו-"מצורע" - במעוברת, חוץ

מב- ה"ח מעוברת  (ו-ה"ש) מעוברת שקורין "אחרי מות" קודם הפסח. ולעולם קורין פרשת "במדבר סיני" קודם עצרת, תשעה באב קודם "ואתחנן", "אתם נצבים" קודם ראש השנה. ולכן כשראש השנה ביום ב. ג.  - שיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות- צריכים לחלק "נצבים - וילך" כדי שיקראו "וילך" בין ראש השנה לצום כיפור, ו- "האזינו" בין צום כיפור לסוכות, וסימן: 'ב"ג - המלך, פת - וילך'. אבל כשראש השנה ביום ה.ו.- אז אין בין ראש השנה לסוכות אלא שבת אחת שקורין בה "האזינו". אז "וילך" עם "נצבים" קודם ראש השנה.וסימן לפשוטה - 'פקדו ופסחו'. ולמעוברת - 'סגרו ופסחו'. 'מנו ועצרו'.'צומו וצלו'. 'קומו ותקעו'.   

 

ה. פרשת האזינו מחלקין פרשיותיה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש, שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע. וסימן - 'הזי"ו לך': "האזינו", "זכור", "ירכביהו", "וירא", "לו חכמה", "כי אשא אל שמים", עד סוף השירה, עד סוף הפרשה.

 

הגה:

ודוקא בשבת מחלקין הפרשיות,אבל במנחה בשבת,בשני וחמישי אין לחוש.   

 

ו. קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם, אלא אחד קורא כולם. ומתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם. אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהם. ואף על פי כן נהגו לא להפסיק בהם.

 

וכן נוהגין שלא לקרות אחד בשמו לעלות,אלא קורין מי שירצה.

 

ז.שמונה פסוקים אחרונים שבתורה - אין מפסיקין בהם, אלא יחיד קורא את כולם.

 

באורים

ד.בפשוטה- בשנה בלתי מעוברת, יש רק אדר אחד.   במעוברת- בשנה בה יש פעמיים אדר.

  ה"ח מעוברת- ה- ראש השנה חל ביום ה (חמישי), ח- השנה 'חסרה', היינו החדשים חשון וכסליו  הינם בני 29 יום.

ה"ש מעוברת- ה- ראש השנה חל ביום ה (חמישי) , ש- השנה שלמה, היינו החדשים חשון וכסליו הינם בני 30 יום.

מסקנה: "כשחל ראש השנה ביום ה והשנה מעוברת- בין שאלו החדשים שלמים או חסרים, קורין פרשת נח בראש חודש חשון. וממילא נתוסף שבת אחת לקריאה, ועל כן קורין פרשת 'אחרי' קודם הפסח." ('משנה ברורה').

פקדו ופסחו: פקדו - צוו. קראו פרשת צו סמוך לפסח.

סגרו ופסחו: סגרו - המצורע מסוגר. קראו פרשת מצורע סמוך לפסח.

מנו ועצרו:מנו- בפרשת במדבר מונים את בני ישראל. עצרו- קראו פרשת במדבר לפני שבועות ,עצרת.

צומו וצלו: צומו בתשעה באב והתפללו - 'ואתחנן'.  צלו-בארמית פרושה התפללו.

קומו ותקעו: פרשת 'נצבים' קודם תקיעת שופר של ראש השנה.  

ו.קללות שבתורת כהנים שבתורת כהנים - ויקרא , פרשת בחוקותי ( כו. יד. - מו.).

  קללות שבמשנה תורה - דברים, פרשת כי תבוא ( כח. טו. - סח.).


תכח. הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

 

ח.משבעה עשר בתמוז ואילך מפטירין: 'תלת דפורענתא', 'שבע דנחמתא', 'תרתי דתיובתא'. תלת דפורענותא: "דברי ירמיהו", "שמעו דבר ה' ", "חזון ישעיהו". שבע דנחמתא: "נחמו", "ותאמר ציון", "עניה סערה", "אנכי", "רני עקרה", "קומי אורי", "שוש אשיש". וביום צום גדליה במנחה מפטירין "דרשו". ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין לעולם "שובה". וכשראש השנה ב-ב"ג - שיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות וקורין בו "האזינו"- מפטירין בו "וידבר דוד". ויש אומרים: שכשראש השנה ב-ב"ג - ש"וילך" בין ראש השנה ליום הכיפורים - מפטירין בו "דרשו". ובשבת שבין יום הכיפורים לסוכות- שקורין "האזינו"- מפטירין  "שובה".

 

הגה:

והמנהג כסברא הראשונה. ובשאר שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה. וכשקורין שתי פרשיות-מפטירין באחרונה,מלבד ב"אחרי מות" ו"קדושים" דמפטירין "הלוא כבני כושיים",שהיא הפטרת "אחרי מות". ונוהגין להפטיר בחתונה "שוש אשיש". ואין דוחין מפניה שום הפטרה הנזכרת כאן. ולא של ד' פרשוית ולא של ראש חודש ,או "מחר חודש", או חנוכה או שירה.אבל שאר הפטרות דוחין מפניה. וכבר נתבאר לעיל סימן תכ"ה דאין מדלגין מנביא לנביא .(וגם נתבאר שם סעיף ב' אם דוחים מפני של ראש חודש אחת מאלו הפטרות שנזכרות כאן).

 

באורים

ח.תלת דפורענתא -  שלוש הפטרות שענינם פורענות.

  שבע דנחמתא -    שלוש הפטרות שענינם נחמה.

  תרתי דתיובתא -    שתי הפטרות שענינם תשובה.

                              פרוט והרחבה להלן.

 

תכח.הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

 

הרחבה והעמקה

לוח השנה

הצופנים בזיקה לעריכת לוח השנה היהודי- ההלכתי אינם משחק מלים, חידון או תשבץ, אלא מבוסס על הסמכות שניתנה מפי הגבורה לחכמי הלכה לקבוע את הלוח. לוח השנה היהודי מבוסס על התאמה בין שני גורמים עיקריים: טבעי- גרמי השמים,ירח ושמש ועונות השנה - והיסטורי לאומי- יציאת מצרים. ההתאמה הינה חדשית- קידוש החודש -חודש 'מלא' או 'חסר', ושנתית - שנה 'פשוטה'  או 'מעוברת'. האמור בסימן זה על:ימים בהם לא יחולו מועדים, הימים בהם יחולו ראשי חודש וקביעת המועדים בזיקה לימי חג הפסח מבוסס על הנדון והנפסק בסוגיות קידוש החודש ועיבור השנה. 

(פרוט והרחבה במקורות ובנספח ה' על לוח השנה היהודי)  

 


תכח.הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

מקורות

תנ"ך

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה.(1) (שמות יב. ב.)

וקדשתם את שנת החמשים שנה. (2) (ויקרא כה. י.)

שמור את חדש האביב. (3)  (דברים טז. א.) 

כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. (4)  (תהילים פא. ה.)

 

פרשנות על התנ"ך

1. "החודש הזה לכם לקבעו ראש חדשים. וממנו תתחילו למנות חגים וזמנים ותקופות. ראשון הוא לכם למספר חדשי השנה." (יונתן בן עוזיאל על הפסוק)     

"קביעות החדשים אינה אלא על פי החשבון, לא על פי ראיית הלבנה.והראיה - שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הענן מכסה אותם יומם ועמוד האש בלילה, ולא ראו בכולם שמש ביום ולא ירח בלילה" (ר"ח - רבנו חננאל-  על הפסוק)

"אף על פי שאינו ראש חדשים לשאר אומות, לכם יהיה ראש חדשים... להיות לכם לזכרון כי בו יצאתם ממצרים". (רשב"ם על הפסוק)  

"לכם הוא ראש". (מסכת ראש ירושלמי א. א.)

2."מקדשין אותה בבית דין ואומרים: 'מקודשת השנה'. (רש"י על הפסוק)

"שנים אתה מקדש". (מסכתות: ראש השנה ח.ב. כד.א. סנהדרין י.ב.)

"שנה של כל יובל ויובל מקדשין בית דין לשם יובל". (רש"י על הסוגיה בסנהדרין י.ב.) 

"ראש בית דין אומר: 'מקודש'. מהו מקודש? מקויים".(מסכתות: ראש השנה ירושלמי ב.ה. סנהדרין ירושלמי א.ב.)

מסקנה: לוח השנה נקבע ע"י דיינים מומחים.  (ראה נספח ה' על לוח השנה) 

3."היו זהירים לשמור זמני המועדים לעבר השנה ולשמור התקופה בחודש האביב

לעשות בו פסח לפני ה' אלהיכם". (יונתן בן עוזיאל על הפסוק)

"שמור בהתמדת השגחה שיהיה ניסן חודש האביב,ע"י עיבורי החדשים והשנים,

שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה". (ספורנו על הפסוק)

"שומריהו שיבוא בחידושו". (מסכת שקלים ירושלמי א. ב.)

"שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן". (מסכת סנהדרין יג.ב. )

4."שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש". (מסכת ראש השנה ה.ב.)

"אם קבעו ישראל את חוק החודש - יהא משפט להקדוש ברוך הוא". (רש"י על הסוגיה)

 


תכח.הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

מקורות

תלמוד - בבלי וירושלמי

א.ב.ג. פאה ירושלמי ה.א.  שביעית ירושלמי י.א. ראש השנה:בבלי ז.א. רש"י בקטע "הפסקת עיבורין" ח.ב.  יט.ב. רש"י בקטע "שמקדשין אותן" כ. א. רש"י בקטע "ארבעה ימים" כא.א.

רש"י בקטע "ולא תחוש לה" תוספות בקטע "כי חזית"  כד.א. ראש השנה ירושלמי א.א. ג.א.  פסחים ירושלמי ט.א.  שקלים ירושלמי א.ב. נדרים ירושלמי ו.ח.

סנהדרין בבלי: י.ב. רש"י - כל הקטעים   תוספות - בקטעים "שכבר קידשוהו" "ואיידי דתנא"

"חישוב חודש"  יא.א. רש"י - כל הקטעים החל מ - "מפני הדרכים"    תוספות בקטעים

"מפני הדרכים" ומפני גלויות" "רבן שמעון".   יא.ב. רש"י- כל הקטעים החל מ- "ממטעני זיתים"

תוספות - כל הקטעים. יב.א. רש"י ותוספות - כל הקטעים יב. ב. רש"י - כל הקטעים 

יג.א. רש"י - כל הקטעים. בקטע "חג האסיף"יש הסבר מפורט על המושג 'אד"ו'

תוספות - כל הקטעים  יג.ב. רש"י - כל הקטעים עד "חג האסיף" תוספות - כל הקטעים       

סנהדרין ירושלמי א.ב. ערכין ח.ב. (משנה) רש"י בקטעים "לא נראה לחכמים" "דאם כן"  ט.א. ט.ב. רש"י ותוספות - כל הקטעים בשני העמודים.

ה. ראש השנה לא. א.  מגילה ירושלמי ג.ז. סופרים יב.ח.

ו. מגילה לא. א. (משנה) רש"י בקטעים "ברכות וקללות" "אין מפסיקין בקללות" לא.ב.

רש"י בקטע "אל תמאס" תוספות בקטע "אין מפסיקין בקללות"

ז. בבא בתרא טו.א. תוספות בקטע "שמונה"   מנחות ל.א. תוספות בקטע "שמונה"

ח. ראש השנה טז.א. מגילה לא.ב. תוספות בקטע "ראש חודש"     

 

רמב"ם

א.ב.ג. הלכות קדוש החודש  ז.א. - ג. ח.ה.

ה. הלכות  תפילה יג.ה. הלכות תמידין ומוספין ו.ט.

ו. הלכות תפילה יג. ז.

ז. הלכות תפילה יג.ו.

ח.הלכות תפילה יג. יט. - כ.


תכח.הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

'הזי"ו לך' - שירת האזינו

 

כללי 

הסימן 'הזי"ו לך' הינו צופן לחלוקת שירת 'האזינו' (דברים לב. א.- מג.) לקטעים בשבת: בבית המקדש-בצרוף לשירת הלויים ובבית הכנסת-לעולים לתורה בקריאת פרשת השבוע.

 

שירת הלויים

בכל יום משבעת ימי השבוע היו הלויים אומרים בבית המקדש פרק קבוע מספר התהילים. וקראו לכך 'שיר של יום'. ועד היום נוהג כל בית ישראל לומר כל יום אותם פרקי תהילים, כמודפס בסידורים לפי מנהגי כל העדות הקדושות. לפרק התהילים הוסיפו הלויים קטע משירת האזינו. השירה חולקה לששה קטעים,ובכל שבת היו מוסיפים קטע בשיעור ששית  משירת האזינו. השירה חולקה למחזורים של ששה שבועות.  

 

לעולים לתורה- פרשת השבוע

מס' העולה

תחילת הקריאה

ראשון

האזינו השמים ואדברה

שני

זכור ימות עולם

שלישי

ירכבהו (על במתי ארץ

רביעי

ותשכח אל מחללך

חמישי

לו חכמו ישכילו זאת

ששי

כי אשא אל שמים ידי

 

קשר בין המנהגים

"במוספי שבת אומרים (הלויים) שירת 'האזינו'. וחולקין אותה לששה פרקים - 'הזי"ו ל"ך'- כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת. ואומרין פרק בכל שבת. גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש."(רמב"ם, יד החזקה, ספר עבודה,ו.ט.)

 

         קיימות מספר שיטות בפרוש צופן זה, להלן חלקן:

     רמב"ם: האזינו, זכור ימות עולם, ירכבהו על במתי ארץ, וירא ה' וינאץ

                      לו חכמו ישכילו, כי אשא אל שמים ידי. 

         

         רש"י ותוספות: האזינו, זכור ימות עולם, ירכבהו על במתי ארץ

       וירא ה' וינאץ, לולי כעס אויב אגור, כי ידין ה' עמו.

                  

             מסכת סופרים: האזינו, זכור ימות עולם, ירכבהו על במתי ארץ

                                   וישמן ישרון ויבעט, לו חכמו ישכילו, כי ידין ה' עמו.

              

              פשט המנהג כפי שיטת הרמב"ם. ('טור' על הסימן)


תכח.הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

'הזי"ו לך' - שירת האזינו

 הפסוקים בתנ"ך ופרשנות עליהם אשר מהתחיליות שלהן הורכב הצופן 'הזי"ו לך':

  (דברים פרק לב. )  (לפי שיטת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך)   

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. (פסוק א.)

"העיד בהם שמים וארץ, עדים שהן קיימים לעולם". (רש"י על הפסוק בעקבות יונתן בן עוזיאל)

"שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם. הגפן תתן פריה, והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם.ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחילה-'ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה' ". (רש"י על הפסוק בעקבות מדרש תנחומא)

זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (פסוק ז.)

"שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית, הטובה שעשה להם בעת היצירה... שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם". (רמב"ן על הפסוק)

את מה שקרה בכל דור ודור תלמדו מהתורה ומספרי הנביאים.(לפי יונתן בן עוזיאל על הפסוק) 

ירכבהו על במתי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.

(פסוק יג.)  "כל המקרא כתרגומו". (רש"י על הפסוק)

ולפי התרגומים הכתוב מדבר בכיבוש הארץ ובשבחיה.  

"יחנה אותם על חוזק הארץ ויאכילם ביזת שונאיהם ויתן להם ביזת מושלי ערים ונכסי יושבי ערים חזקים" (תרגום אוקלוס על הפסוק)

"יחנה אותם על כרכי  ארץ ישראל ויאכיל אותם תענוגי תבואת שדה וייניק אותם דבש מפירותיה הגדלים על סלעים ושמן מזיתיה ופרחים מסלעים חזקים".

 (תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק)           

וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו. (פסוק טו.)

ישרון- ישראל. (לפי אונקלוס, יונתן בן עוזיאל ואבן עזרא) כשית- כסית. (רש"י על הפסוק)

"והעשירו בית ישראל ופחזו.הצליחו חזק. קנו נכסים ויטשו עבודת אלהים שברא אותם". (תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק)           

"ויאכלו בית ישורון ויבעטו.ויעשירו וימרדו.והצליחו וקנו נכסים ויטשו מאמר אלהים שברא אותם. וכפרו ביראת החזק שפדה אותם". (תרגום ירושלמי על הפסוק)

לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם. (פסוק כט.)

"שאילו היו חכמים ... יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל" (רש"י על הפסוק)

"שהיה להם (לאויב) לחשוב ולהשכיל זאת הנעשה בישראל, כי הוא פועל ה' על עונם.ויבינו ממנה לאחרית נפשם כי כן יעשב בסוף לכל הגויים"(רמב"ן על הפסוק)

אילו חכמו הביטו בזה - הבינו מה יהיה באחריתם.  (תרגום אונקלוס על הפסוק)

אילו חכמו ישראל ולמדו התורה- התבוננו מה יהיה באחריתם.  (תרגום ירושלמי על הפסוק)

כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. (פסוק לו.)

ה' ישפוט את עמו ביסורים, וכשהם יבואו הוא יתנחם וישוב וירחם עליהם, וזאת  משום שיראה שיד האויב הולכת ומתחזקת ולעם ישראל אין מנהיג מושל שיחזקם.

עוצר - "הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב"

 עזוב - מחוזק.  (לפי רש"י על הפסוק)  

כי ידין ה' דין עמו ועונש עבדיו הצדיקים יעניש. כי גוי לפניו שבעת שתתחזק עליהם מכת השונא יהיו מטולטלים ועזובים. (תרגום אונקלס על הפסוק)

כי ידין מאמר ה' ברחמים דין עמו ישראל. ועל הרעה שגזר על עבדיו יהיה נוחם לפניו. כי גלוי לפניו שבעת שיחטאו ותתחזק עליהם מכת השונא ותלקח עזר מידיהם, ויהיו פוסקים המאמינים מידי מעשים טובים ויהיו מטולטלים ועזובים.

(תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק)

כי ידין הוא ה' דיניהם של עם בני ישראל ועל עבדיו הצדיקים הוא מתנחם. כי גלוי לפניו כי מטה ידיהם של הצדיקים והם עזובים ונטושים, ואין להם עוזר ומשען.  (תרגום ירושלמי על הפסוק)

תכח. הלכות ראש חודש וקריאת ספר תורה

שירת האזינו

על מהות השירה

בשירת פרידתו של משה רבנו מעמו הוא חוזה ומסכם את כל מהלך תולדות עם ישראל ואת הגאולה השלמה  בעתיד בהבטיחו בשם ה':"אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא". (לב. לט.)

כיון שהגיע קיצו של משה להסתלק מתוך העולם אמר: הנה אני מעיד בעולם אלה הדברים שלא טעמו מיתה. מעיד אני בהם שמים וארץ שלא טעמו מיתה בעולם  הזה, אך סופם כלים לעולם הבא, כי כן הוא מפורש ואמר: "שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת. כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה". (ישעיה נא.ו.)

אך אני עתיד לברוא שמים חדשים וארץ חדשה.(ראה ישעיה סו. כב.)  (תרגום ירושלמי על לב.לט.)

 

חכם ההלכה והקבלה (רבי משה בן נחמן יליד ספרד 1194 - 1270) מסכם את שירת האזינו:

"והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור.הזכירה תחילה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו. והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר,ואשר הנחילנו ארצות הגויים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד עבודה זרה. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב. ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן.

ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם.והטעם, כי הם עשו כל הרעות  עמנו לשנאתו של הקב"ה (לשנאתם את הקב”ה) ...

וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח...והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה  בנו  בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו  הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו... וכך  הזכירו  בספרי (האזינו לב, מג.  פיסקה שלג.),  "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר וישבה  לעתיד  לבוא  ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא". ולזה רמז הכתוב שאמר :"ויבא  משה  וידבר  את כל דברי השירה הזאת באזני העם". (פסוק מד.)  הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו". (רמב"ן על שירת האזינו דברים לב. מ.- מג.)

 

 

 


סדר ההפטרות  (בסיום הקיץ)

 

הפרשה/ העיתוי

שם ההפטרה

ספר

פרק

פסוקים

הערות

 

שבע של שבע של ש  שלוש של פורענות

 

 

 

 

 פנחס או מטות

שבת שאחר יז בתמוז

1.דברי ירמיהו

ירמיהו

א

ב

כל הפרק

א - ג

1

מסעי

2.שמעו דבר ה'

ירמיהו

 

 

ישעיה

ב

ג

ד

א

ד- כח

ד

א-ב

א- כ

2

דברים

3.חזון ישעיה

ישעיה

א

א- כז

כח- לא

3

 

 

שבע של נחמה

 

 

 

 

ואתחנן

1.נחמו

ישעיה

מ

מא

א - כו, כז

יז

4

עקב

2.ותאמר ציון

ישעיה

מט

נ

נא

יד- עד סוף הפרק

כל הפרק

א- ג

 

1

ראה

3.עניה סערה

ישעיה

נד

נה

יא-עד סוף הפרק

א- ה

1

שופטים

4.אנכי

ישעיה

נא

נב

יב -עד סוף הפרק

א- יב

1

תצא

5.רני עקרה

ישעיה

נד

א -י

1

תבוא

6.קומי אורי

ישעיה

ס

כל הפרק

1

נצבים

7.שוש אשיש

ישעיה

סא

סב

סג

ט - יא

כל הפרק

א -ט

5

 

שתים של תשובה

 

 

 

 

שבת בין ראש השנה ליום כיפורים

פרשת וילך

1.שובה

הושע

יואל

מיכה

יד

ב

ז

ב- עד סוף הפרק

טו-עד סוף הפרק יח-עד סוף הפרק 

6

שבת בין יום כיפורים לסוכות-פרשת האזינו

2.וידבר דוד

שמואל ב

יחזקאל

כב

יז

יח

כל הפרק

כב - כד

כל הפרק

7

 

הערות

1. זהה לכל העדות.

2.ספרדים- ירמיה פרקים: ב, ד.   אשכנזים- פרקים ב,ג.   תימנים- ישעיה.

3.ספרדים ואשכנזים- ישעיה פרק א. א- כז.  תימנים- מוסיפים פסוקים כח- לא.  

4. ספרדים ואשכנזים- ישעיה מ. א-. כו. תימנים: מוסיפים מ. כז.  מא. יז. 

5.ספרדים ואשכנזים- כמפורט לעיל. תימנים- מוסיפים ישעיה סא.ט.

6.ספרדים- הושע,יואל מיכה.  אשכנזים- הושע,יואל.   תימנים- הושע.

7. ספרדים ואשכנזים- שמואל ב.   תימנים יחזקאל.

בצום גדליה מפטירים, כמו בכל הצומות - "דרשו" ישעיה נה. ו. עד סוף הפרק נו. א- ח.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 




עלון "חוויית השבוע" חוויה משפחתית סביב שולחן השבת.
האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים