בניית אתרים בחינם
 

חינוך ערכי -יהדות אורט קרית מוצקין

 
                              חומרים לקראת בחינה,שאלות אישיות ופורומים
 
    דף הבית
    שאלות כלליות
    צור קשר
    אלול
    סליחות
    ראש השנה
    חגי תשרי
    אמונה
    חשוון
    תפילה
    גבורה-חנוכה
    צומות
    שבת
    נספח לנושא שבת-ראיון עם טל ברמו
    שליחות- פורים
    חירות-פסח
    פסח-עיוני
    ספירת העומר
[מתוך ראיון שנערך עם טל ברמן, 'מעריב- סופשבוע', טבת התש"ס, 18.12.99]
 
 
"הקריירה לא ממלאת לי באמת את החיים הרגשיים שלי, זה רק מכסה עליהם".
בגיל 26 טל ברמן חובק דירה בת"א, אאודי, תוכנית טלווזיה ("פרפר לילה"), ובכל זאת הוא לא מאושר.
 
 

באמת מה רע? יש לו דירה משלו בצפון ת"א, משופצת, מעוצבת ומצויידת בכל צעצוע שאפשר לדמיין- כולל מערכת, DVD, טלוויזיה ענקית, מחשב שמחובר לאינטרנט 24 שעות ביממה, טלפון זעיר במיוחד וג'קוזי. יש לו מכונית אאודי A3 עם חלון בגג, ועל השולחן בסלון שלו מונח הגליון האחרון של השבועון "רייטינג", שבחר אותו בראש רשימת עשרת הרווקים המבוקשים ביותר בטלוויזיה.

אם הכל כ"כ טוב, למה ברמן מרגיש כ"כ רע? את הלחץ שהוא נתון בו מזהים מיד. כמו תמיד, ברמן הוא נעים, נחמד וסימפטי, אבל הניצוץ איננו. במקום הדמות הכריזמטית, מלאת השנינות והחן, שמוכרת מהטלוויזיה ומהרדיו, יושב מולי בחור שקט ודי עגמומי, מתלבט אם לספר על התהליכים שעוברים עליו. "הקיץ האחרון", הוא אומר, "היה נקודת המפנה בחיים שלי. עברתי מן תהליך, כמו מישהו שנוסע למזרח הרחוק וכאילו מגלה את עצמו. רק שזה לא היה במזרח הרחוק, זה היה על הכורסא הזאת מול הטלוויזיה. שעות כאלה של מחשבות, שגרמו לי להסתכל אחרת על החיים".

זה התחיל כשפתאום היה לו זמן פנוי. תוכנית הרדיו היומית שלו, "מוטל בספק", ששודרה כבר חמש שנים ברציפות בגלי צה"ל והביאה לו מעריצים רבים- ירדה. במקביל, הסתיימה העונה של "פרפר לילה" בטלוויזיה, ונגמרה שנת הלימודים באוניברסיטת ת"א, שבה למד ברמן מדעי המדינה ותקשורת. אחרי תקופה ארוכה של התרוצצות מטורפת בין תוכנית רדיו יומית, תוכנית טלוויזיה שבועית ולימודים במתכונת מלאה, הוא זכה סוף סוף לחופשה שציפה לה.

"ארבעה ימים מאד נהניתי", הוא מספר. "שכבתי במיטה, ראיתי טלוויזיה, אכלתי, לא עשיתי כלום".

וביום החמישי?

"פתאום הרגשתי נורא לבד. הרגשתי פשוט כאילו בדידות אדירה. ממש נכנסתי ללחץ כזה, ואמרתי לעצמי- רגע, אז כשהייתה לך תוכנית טלווזיה הרגשת לא לבד?"

ומה ענית לעצמך?

"שכן. שזה מה שגרם לי להרגיש לא לבד. זה דפוק. זה לא טוב. היו לי ימים של זעזוע פנימי. הבנתי שהקריירה כאילו ממלאת לי את החיים הרגשיים שלי. זה לא באמת ממלא אותם, זה רק מכסה עליהם. זה מן שמיכה כזאת שאתה מתהפך בה, זה מחפה על הריקנות מבפנים. כל הזמן חשבתי שאני לגמרי מחובר לעצמי, שאני מחובר למה שקורה, אבל זה לא היה נכון. זה ממש לא נכון.

פתאום הבנתי שהרדיפה אחרי ההצלחה, ולהספיק הכל, וגם לעשות את התואר באוניברסיטה, וגם לעשות תוכנית טלוויזיה, וגם תוכנית רדיו, וכל הזמן המירוץ האינסופי, ושיהיה לי הפלאפון הכי קטן, והאוטו הכי טוב, ושתהיה לי טלוויזיה גדולה, ולהקיף את עצמי בדברים נורא חומריים, גשמיים--- הכל נועד כדי לחפות על איזושהי ריקנות שנוצרה בתוכי".

ועד אז לא הרגשת בריקנות?

"קשה להרגיש. השינויים שקורים בך הם קטנים, ואתה לא שם לב אליהם בכל הלחץ של העבודה והאינטנסיביות של החיים. חוץ מזה, כשאתה עובד אתה כל הזמן מקבל אהבה מהסביבה, אתה מרגיש טוב עם עצמך. בכל מקום שאני הולך אני מקבל הערכה, באמת מכל מקום- ברחוב, בעבודה. מחזקים לך את הביטחון העצמי ואת האגו וכל מיני דברים, אבל זה נורא לא אמיתי. עובדה שהייתי בן אדם נורא לחוץ, לא יכולתי להירגע, אפילו אם הייתי יוצא עם חברים הייתי אומר לחבר שלי- "למה אני לחוץ עכשיו? אנחנו יושבים, שותים, מדברים... למה אני לחוץ?!", ופתאום כשנגמר כל היתר רק אז נפל האסימון. הבנתי מה קורה..."