בניית אתרים בחינם

 





תכינו את הילדים שלכם
לחיים עצמם


מאת - מיכל אמטנני

מנכ"לית חיוך
מרכז ידע וכלים לחינוך
מחנכת ומאמנת

   תכינו את הילדים שלכם לחיים עצמם


   אומרים שהרושם הראשוני בדייט הראשון הוא זה שיקבע את המשכיות הקשר. לרגעים הראשונים של הדייט יש השפעה כך משמעותית על הדייט
   כולו ואפילו על הדייט הבא או על הדייטים הבאים. אני רוצה לדבר אתכם על הדייט הראשון של הילד שלכם עם כתה א' - השנה הראשונה במערכת החינוך
   היא הדייט הראשון, היא שתקבע את המשך הדרך עבור ילדכם עד כתה יב'.

 

   ולמה הדייט הזה כל כך משמעותי? עד אתמול הקטנטנים האלה שיחקו בארגז חול, עם המון חופש והמון הכלה ופתאום ברגע, מציפים אותם בכל כך הרבה ידע,
   ציפיות ודרישות מתפקידם כתלמידים מן המניין. המעבר החד הזה והציפיות הגבוהות הן מהמערכת והן מההורים ואפילו מעצמם, יוצרים אצל הרבה ילדים בלבול,
   תסכול נוראי, שעמום שיכולים להתבטא בחוסר חשק, ירידה במוטיבציה עד כדי חוסר רצון להמשיך ללמוד בהמשך. המפגש הראשוני יכול להשפיע על החיים
   של ילדיכם לתמיד.

   המפגש בפעם הראשונה עם המורה, המפגש עם החומר הלימודי, המפגש עם החברים ועוד.

  המורה - האם הילד שלכם יפגוש מורה שמאמין בילדיכם, תמיד פנוי להקשיב, מצליח לראות את הילד שלכם ורק שלכם מבין כ- 40 תלמידים אחרים בכתת
  לימוד אחת. היכולת של המורה להכיל, להבין ולהתאים את עצמו לקצב של ילדיכם.

  הכללים והחוקים - יש ילדים שבאמת לוקח להם יותר זמן להבין וליישם את זה שאסור לקום במהלך השיעור או לדבר במהלך השיעור ועוד הרבה כללים הרבה
  לפני שלב הלמידה בכלל.

  החומר הלימודי - מערכת החינוך מייצרת תכנית לימוד אחת שאמורה להתאים לכלל התלמידים, הבעיה היא שאין תלמיד שדומה למשנהו, אין אדם שדומה
  לאדם אחר. השאלה הנשאלת היא: האם שיטת לימוד אחת אמורה להתאים לכולם? ואם היא לא מתאימה לילדיכם - למה ילדיכם אמור להיפגע מזה.

  החברים - האם הילד שלכם יודע לרכוש חברים, האם הוא יודע מה ההבדל בין סבלנות לסובלנות, האם הוא יודע לחלוק, לשתף, לתקשר עם הסביבה.
  ואם הוא לא יודע, איך הוא אמור ללמוד את זה.

  הילדים המשתלבים באותה כיתה שונים זה מזה ואי אפשר לצפות מכולם שיצעדו באותו קצב.

 

 

 

   כבר מכתה א', הילדים שלכם מייצרים פערים במסגרת החינוך בכל רמה.

   ברמת הלמידה למשל, אם הילד שלכם מפספס שלב בלמידה, הוא מפספס ידע חשוב מתוך החומר הנלמד, נשאר מאחור ואנחנו ההורים או המורים
    לעתים מפרשים את הפער כלקות למידה.

   יחסי מורה תלמיד - פער בתקשורת בין המורה לתלמיד שלעתים מתפרש בעיני התלמיד כחוסר אהדה כלפיו וזה יכול להתגלגל כמו כדור שלג לחוסר אהדה
   כלפי המקצוע שאותו מורה מלמד עד כדי נטישה.

   כולם רוצים להרגיש אהבה ללא תנאי - חשוב שהתלמיד ירגיש זאת מצד המורה גם אם באותו רגע לא הבין את המסר שהעביר המורה, גם אם באותו רגע היה קשה לו        לעמוד בכללים ועשה משהו כנגד.   

   כישורים חברתיים - מי לא רוצה להרגיש בטחון חברתי. אלברט איינשטיין אמר: "חינוך זה מה שנשאר אחרי ששכחנו את כל מה שלמדנו בבית הספר?" בית ספר
   הוא מקום אליו הולכים ללמוד לא רק שפה, חשבון, אנגלית מדעים ועוד... הלמידה היא גם בפן החברתי והחינוכי. פערים חברתיים יכולים לבוא לידי ביטוי
   בכשל חברתי שייגרר לריב, אלימות ותקשורת לקויה שתסתיים ברוב המקרים בהרחקת הילד מהמסגרת לכמה ימים.

   מה הפתרון?
   אין פתרון אחד יש פתרונות רבים שיכולים להוות צעדים ראשונים בדרך לשינוי:

   ראשית, לקחת אחריות כהורים על המצב. "המורים אשמים", "הילד אשם" - "האשמה" ברב המקרים היא בריחה מהאחריות ההורית שלנו.
   עלינו כהורים לעשות בדיקה עצמית איפה המקום שלנו לעזור לילדנו ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב. ברגע שנבין שהיכולת בידיים נסלול את הדרך לשינוי.

  עלינו לעזור לילד שלנו להצליח ולבדוק מהם הפערים שנוצרו ולהתחיל לטפס לאט לאט ב"סולם" מהשלב בו "נתקע". להבין שהילד שלנו הוא אחד יחיד
   ומיוחד וייתכן והוא צריך פתרון אחר או שונה מהפתרון הרווח. אין להתאים את הילד לחינוך אלא לנסות לשנות את הדרך ולהתאים את החינוך אליו - יש שיטות
   למידה רבות ושונות שיכולות להתאים לו: למידה בתנועה, במשחק, בהמחשות, בשירה - הכל אפשרי צריך רק לצאת מעט מהקופסא.

 

  

   כלי נוסף שיכול מאד לעזור לכם לתקשר טוב יותר עם ילדיכם הוא: "תקשורת מקרבת" -  הדרך החיובית להשיג דברים בחיים. התקשורת של ההורים
   עם מערכת החינוך משמעותית ביותר עבור הצלחת הילד. גם אם אתם ההורים חשים קושי מול המערכת, מתפקידכם למצוא יחד עם אנשי החינוך את הדרך
   הנכונה להגיע לילדיכם. בצורה חיובית ומכובדת.

   נסו להימנע מחיכוכים ומתקשורת מרחיקה. היחס שההורים נותנים לצוות החינוכי הוא היחס שגם ילדיהם ייתנו, כמו בכל דבר - זהו דפוס החיקוי.
   עלינו ההורים לשמש כמגשרים בין הילדים שלנו למורים שלהם. להבין איפה נוצרים הפערים בתקשורת ולנסות יחד למצוא פתרונות שיתאימו לשני הצדדים.

   זוכרים את הכניסה לכיתה א' - מיד העמיסו עליהם כל כך הרבה מקצועות לימוד אך אף אחד אף פעם לא לימד אותם איך ללמוד,

   בדיוק כמו שלומדים איך לנהוג - אף אחד לא מקבל רישיון לנסוע בכביש בלי שלמד איך לנהוג, בלי שתרגל והתאמן כדי להשתלב בנהיגה בכביש. לכן,
   חשוב מאד ללמד את הילד שלנו איך ללמוד מתוך הבנה מלאה ולא כדי להצליח במבחן ולהכין את הילד שלנו לחיים עצמם.

   יש כל כך הרבה פתרונות ויש מה לעשות! - לא תמיד כל הכלים נמצאים אצלנו ההורים וזה בסדר. החכמה היא למצוא את הנתיבים שכן יעזרו לילדים
   שלנו להיכנס למסלול הנכון. עבורם. כל צעד קטן הוא הישג בדרך למטרה. הצלחות גדולות נמדדות בצעדים קטנים וכל התקדמות היא חיוך.
    אז שנתחיל לצעוד יחד?

 

 






                    
     מצויינות וחינוך למצויינות

       
            מאת - שמואל גרוס
  
           מפקח מחוז ת"א בעבר,
     מרצה להכשרת מורים, מנהל,
            מחנך, מגשר מוסמך
           כיום מנהל את ג.ש.ר 
  עוסק בהכוונה מקצועית וייעוץ ארגוני
         למוסדות חינוך ומנהלים

                                                                                       

  

                  מצויינות מהי?

 

               המושג מצויינות יכול לציין מחוננות יתר, הישגיות, תחרויות, ביצוע מיטבי ביחס לעצמי ועוד.

             האם מצוינות איננה אלא ביצוע מהיר יותר של משימה נתונה בתהליך נתון מראש ?
             אם כך זו מהירות.
             האם מצוינות הנה היכולת לצבירה של ידע גדול יותר מהאחרים? 
             אם כך זו שקדנות .
 
              האם מצוינות  הנה בגדר הישגיות במובנה הפשטני המתבטאת בהשגת הציונים
             הגבוהים ביותר במבחנים ובעיקר במבחנים הכלל ארציים כגון מבחני המיצב
             או מבחני הבגרות?
             לו זו תהיה תפיסתנו את המצוינות הרי שבכך נחנך ללמידה אינסטרומנטאלית,
             למידה לא לצורך רכישה של דעת אלא  צורך השגת ציון. ובכך נפגע במצוינות
             לטווח הארוך.

 
              המטאפורות מתחום הספורט הכוללות מושגים של יותר מהר, יותר רחוק, יותר הרבה, אינן רלוונטיות בעיני, 
              מצויינות הנה מונח רחב
  בהרבה יותר.  מצוינות הנה השקפת עולם,
דרך חיים.

              
              הגדרת המושג מצויינות

               מצוינות הנה בראש ובראשונה תביעה עצמית גבוהה. תביעה עצמית להישג קרוב ככל שניתן לשלמות. 
             מצוינות אם כך איננה מצב אלא תהליך, תהליך מתמיד של תביעה
 עצמית של יותר טוב, יותר מקיף, יותר מעמיק, 
             יותר אמיתי, יותר מלוטש.

               קל להבין מהי מצוינות באמצעות ניגודה. ביצוע מצוין הינו הפוך מביצוע שטחי,
             רשלני, מהיר ומתעלם מפרטים חשובים, הפוך מסיפוק עצמי מיידי, מהיר וקל להשגה.
             אין ספק שזו תביעה קשה, הדורש מעצמו מצויינות גוזר על עצמו  חוסר סיפוק
             מתמיד.  בכל פעם שיגיע ליעד מסוים יראה כי ניתן ללכת רחוק יותר ולא ישקוט על שמריו,
            יחל מיד בתנועה אל עבר היעד החדש.

              אלא שגם בכך לא די. האם התביעה העצמית הנה לנוע באופן המוצלח ביותר על גבי מסלולים מוכרים,
             הרי בכך לעולם לא יהיה חידוש, גלוי או יצירה.

             מצויינות אם כך חייבת להכיל גם מרכיב של חדשנות ויצירתיות.

             נעדיף לראות את התלמיד המצוין כטרקטורון המפלס לעצמו דרך עצמאית בשדה הלוא חרוש מאשר
             מכונית מרוץ הנוסעת במהירות מרשימה
  על גבי המסלול הסלול
.

             יצירתיות לא יכולה להתבסס על וואקום במובן של  ידע  ושל כלי השימוש בידע,
    
        ועל כן המצויינות תכלול הן תביעה עצמית גבוהה של ידע ושליטה בכלי השימוש בידע והן תביעה עצמית
             גבוהה לאמירה אישית חדשנית ויצירתית.

 
            מצויינות כאורח חיים

             מצוינות כאמור הנה השקפת עולם ואורח חיים, ככזו היא מקיפה את כל תחומי החיים ולא רק את
             התחום של ההישגים האקדמיים.
 האדם התובע מעצמו יקפיד לבצע באופן
הטוב ביותר כל משימה כולל
             משימות שאין בהן אתגר אקדמי.
 הוא מעצמו פעולה על
פי מערך ערכים ברור ומתוך התחשבות אנושית בזולת.
             מכאן
שמצוינות כוללת הנה מצוינות אקדמית, חברתית וערכית גם יחד.  מערכת המחנכת לסוג זה של מצוינות 
             איננה מחנכת
תלמיד מצוין אלא אדם מצוין.

 
            האם ניתן לחנך למצויינות?
 

            התשובה המיידית הנה כן ובלבד שהמחנך יהא מוכן להטיל תביעה זאת קודם
            כל על עצמו. המצויינות נלמדת קודם כל באמצעות הדוגמא האישית.

              אופן השיפוט של המורים את העבודות של תלמידיהם יכול לחנכם למצוינות אם המורים יתבעו מעצמם לבדוק
             את העבודות באופן מצוין.
  להקפיד לבחון שהצליחו לרדת לסוף דעתו של התלמיד , להחמיא באופן שיצור מוטיבציה
             להוסיף ולשפר להוסיף ולהעמיק.
  לעולם לא לציין ביצוע משימה כמושלם ומוגמר.  תמיד ניתן לשפר, ותמיד המורה
             נכון לתת כתף ועצה בכדי להמשיך יחד בתהליך השיפור.

 
             האם ניתן לתבוע תביעה עצמית מירבית בכל התחומים?  לעניות דעתי לא. 

             חובה על המערכת החינוכית לסייע בידי התלמיד מהו תחום המצויינות שלו.
 
             מהו התחום שבו הואר מוכן להשקיע לא רק את זמנו וכושרו השיכלי אלא גם את ליבו ורגשותיו ולהפוך
             אותו לתחום שלו.
 
התלמיד שהתחנך למצוינות ישאף לבצע באופן הטוב ביותר את המכלול של משימותיו אך
             באופן
יצירתי וייחודי ואישי את המשימות
בתחום אותו הגדיר כתחום המצוינות שלו.

 
             כמה אמירות לחשיבה:
          
         
    - איכות החיים של אדם קשורה באופן ישיר למידת ההתחייבות שלו כלפי  המצויינות.

             - מצויינות היא לא פעולה, אלא הרגל, את הדברים שאתה עושה הכי הרבה, תעשה הכי טוב.

             - אני לא רוצה להיות מעניין, אני רוצה להיות טוב. 

             - אל תתגורר במציאות, היא רק תרחיק אותך מהמצויינות.       

                                                                                       

 

                    __________________________________________________________________________________________________________________




              על "קדושת" זכויות התלמיד:
           בין היררכיה לאנארכיה
      
              מאת - אריה שמש
 
         מייסד התאחדות מורי ישראל
         סגן מנהל חט' אחד העם פ"ת

 




                                      אורח חיים דמוקרטי

                                      זכויות האדם והאזרח הן אחת מעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי ומהוות יסוד

 

                                     מרכזי בניהול אורח החיים המושתת על יסודות הצדק, החירות והשוויון.

 

 

 

                                     אחדות מן הזכויות מוגדרות "זכויות טבעיות", בסיסיות, דהיינו הן מוקנות לאדם באשר  

 

                                     הוא ואינן תלויות בסמכות או בשלטון המעניקים אותן. יתירה מזו, תפקיד השלטון  במדינה הדמוקרטית                                                                                     
                                     לדאוג
 שהזכויות יקוימו ויכובדו ולפעול בהתאם לחוק נגד מי שמתיימר לפגוע בהן. 

 


 

                                         מקור הזכויות הטבעיות הוא בתקופת הנאורות שהעמידה את האדם המרכז. וכך 

                                     לאורך ההסטוריה המתחדשת הוקמו ארגונים, איגודים ומוסדות קהילתיים שונים שהבסיס לקיומן הוא המאבק

                                    לשמירה על זכויות כאלו ואחרות.

 

                                    ניתן למנות בהם את האיגודים המקצועיים הנאבקים לשמירה על זכויות העובדים,

 

                                    ארגונים אלו קמו כבר במאה ה-18 בעקבות המהפכה התעשייתית. 

 

 

                                    הצהרת זכויות האדם והאזרח שפורסמה בעקבות המהפכה הצרפתית, נחשבת לאחד  

 

                                    המסמכים המכוננים של רעיון זכויות האדם כפי שהוא מוכר בחברה המערבית הדמוקרטית.  

 

 

                                       בשנת 1990 נכנסה לתוקף האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, המבטיחה לילדים קשת רחבה של זכויות.

                                    למעשה, בשנים האחרונות קיימת פריחה של ארגונים שבסיס הווייתם הוא שמירה זכויות אדם,  

 

                                    אזרח, בעלי חיים, צומח וסביבה. 

 

                                    דומה שעיקרון הזכויות תופס מקום מרכזי באורח חיינו דבר המתבטא בחקיקה ובאכיפה. 

 

 

 

 

 

                                   זכויות במערכת החינוך

 

                                   לא פלא אפוא, שהעיסוק בזכויות אינו פוסח על מערכת החינוך. 

                                   בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה של בתי ספר דמוקרטיים, לצד פיתוח מגוון תכניות  

 

                                   לימודיות, סדנאות ומערכי שיעור בנושא זה, וכן ניסוח "חוק זכויות התלמיד", שהיה לחוק ראשון 

 

                                   מסוגו בעולם, ונחקק בשנת 2000 בכנסת. 

 

                                   בשנים האחרונות אף הושק אתר מטעם משרד החינוך תחת הכותרת "זכויות התלמיד". 

 

 

 

                                   נראה שנושא הזכויות מבליט את האמרה שבית הספר הוא בבואה של החברה. 

 

                                   למעשה לבתי הספר שני תפקידים מקבילים בתחום זה: 

 

                                   האחד, בהיותם ארגונים חברתיים הם מחויבים לשמור על זכויות הפרטים המרכיבים  

 

                                   את הארגון ולהתנהל עפ"י תקנון המסדיר את אורחות החיים על בסיס זה.

                                  התפקיד השני מתייחס למוסד החינוכי כסוכני חברות: לבתי הספר תפקיד 
                                                                             
                                  משמעותי בהנחלת עקרונות
 הדמוקרטיה כחלק מתהליך הכשרת הלומדים לחיים אזרחיים במדינה . 

 

 

  

 

                                   בד בבד עם העיסוק הראוי והלגיטימי בנושא זה, דומה שלמערכת החינוך יש נטייה בשנים  

 

                                  האחרונות "לקדש" את עיקרון זכויות התלמיד, דהיינו להשימן בראש סדר העדיפויות בכל  

 

                                  הקשור לחינוך לאורח חיים דמוקרטי. 

 

                                  קדושה זו מעניקה לזכויות התלמיד ולתחושת ה"הכול מגיע"  עליונות על פני ערכים מרכזיים 

 

                                  נוספים, בהם כבוד לסמכות, מילוי חובות וציות לנהלים.

 

  

 

 

 

                                 זכויות מקודשות

 

 

 

                                  אין כל ויכוח בשאלת חשיבות השמירה על זכויות התלמיד ובחיוניותן . 

 

                                 זכויות באשר הן מהוות נדבך חשוב בהגנה על כבוד האדם, חירותו ושוויונו. 

 

                                 הקפדה על זכויות הינה יסוד מרכזי בשמירה על צדק חברתי. עם זאת הדגשת עיקרון  

 

                                 הזכויות כעיקרון הנעלה ביותר יש בו משום יצירת מציאות מעוותת לפיה האדם זכאי יותר 

 

                                 מאשר הוא חייב. 

 

 

 

                                 הזכות והחובה במקרים רבים שקולים זה לזה. תלמיד זכאי למלוא הזכויות, לשמירה  

 

                                על כבודו ופרטיותו ללא קשר לאופן בו הוא ממלא את חובותיו, אם בכלל. אולם מחנכים  

 

                                נתקלים יותר ויותר באי הקפדה של תלמידים על נהלי ביה"ס, בחוסר כבוד ובאי ציות  

 

                                לסמכות. 

 

                                ידיהם של המורים כבולות בבואם לטפל באירועי משמעת. חוזרי מנכ"ל משרד החינוך 

 

                                יורדים  לפרטי פרטים בכל הקשור לטיפול בבעיות אלו. לא אחת, מורים חוששים ומתקשים 

 

                                למלא את תפקידם.

 

 

 

  

 

                                זכויות המורה?

 

 

                                דומה שקדושת זכויות התלמיד מאפילה ומעמידה בצל את זכויות המורה כאיש מקצוע וכאדם. 

 

                                כבודם של מורים נרמס יום יום, שעה אחר שעה, והמערכת עומדת באוזלת יד.  

 

                                לתלמידים ולהורים יש "מגילת זכויות" בה הם מצוידים במאבקם נגד המורים ש"סרחו". 

 

 

 

                                במצב עניינים זה דומה שהיוצרות התהפכו. המורה נתקל בחומה בצורה של זכויות מקודשות 

 

                                של תלמידים, שיכולים לעשות כרצונם מבלי שיאונה להם כל רע: תלמידים מקללים בשם  

 

                                חופש הביטוי, "מבריזים" משיעורים בשם חופש התנועה, מצלמים ומקליטים בשם זכות  

 

                                הציבור לדעת, ובסופן של התנהגויות חריגות אלו בלתי אפשרי להשעותם מלימודים, מאחר 

 

                                שבשם הזכות להשמיע את טענותיהם, הם הבהירו שמי שאשם בחינוכם הקלוקל הוא לא אחר מהמורה,
                               
                                שפשוט... "מחפש" אותם.  
                                
                                נוסף על כך, חשוב להזכיר למורה ממין זכר,  כי רצוי שימנע מלהסתכל, לחייך או להחמיא לתלמידותיו שמא יואשם

                                בהתנהגות פוגענית, מטרידה כזו שאינה ראויה.

 

 

                                גם אמצעי התקשורת אינם טומנים ידם בצלחת ושותפים ל"מלחמת הקודש" למען זכויות התלמיד.

 

                                ברבות מהידיעות בעיתונות הכללית והמקומית מובלטת הפגיעה בזכויות התלמיד ובעוולות של מורים, 
                                
                                 מנהלים  ובתי"ס בכלל. במקרים רבים, הפרסום מוצדק וראוי, אך לא אחת, מדובר בדברי 
הבל וסרק, 
                              
                                ובכותרות מגמתיות לצורך רייטינג.

 

 

 

 

 

                                זכויות במציאות משתנה

 

 

 

                                אנו חיים במציאות משתנה בה למדיה הדיגיטלית  ולעולמות הוירטואלים עוצמה רבה.

                                לא אחת המדיה מכתיבה דפוסי התנהגות ויוצרת מציאות.

                                                                                       
                                במקרים לא מעטים המציאות מעוותת. היא 
מאדירה תרבות המתבססת על רייטינג של "קידוש" זכויות בלבד,                                                                           
                               ללא החובות הנלוות –
 זהו מעשה פופוליסטי שאת המחיר משלמת החברה כולה. 

 

 

 

                                במצב עניינים זה בו ההררכיה הופכת לאנרכיה, לא פלא שאנו עומדים חסרי אונים נוכח שחיקת
                                סמכות באשר היא ולתופעות של אלימות, התמכרות, השתמטות ממילוי חובות ותחלואים חברתיים אחרים.
 

 

 

                                 כש"מקדשים" זכויות וזונחים את החובות נוצרת תחושה שהכל מגיע, אין גבולות, וניתנת  

 

                                לגיטימציה לכל מעשה -  זהו הגבול הדק שבין היררכיה לאנרכיה  שאסור שיחצה.