בניית אתרים בחינם
 
מרכז קטעים ופעולות
 לבני עקיבא :) :)
 
 
 
   דף הבית    שמחה    א"י    הקשבה    כבוד    קבלת השונה
   אחדות    משמעות ה"אני"    תפילה    כל מיני    סיפורים וקטעים
 
    דף הבית
    שמחה
    א"י
    הקשבה
    כבוד
    קבלת השונה
    אחדות
    משמעות ה"אני"
    תפילה
    כל מיני
    סיפורים וקטעים
פעולה 1
מטרת הפעולה: לגעת בנקודות השמחה,להבין שזה ממש חשוב

מהלך הפעולה-
א.
כל אחד צריך להגיד משהו שמח שקרה לו השבוע,ייקח לחניכים קצת זמן לחשוב,
מסקנה:אנחנו מנסים למצוא דברים גדולים שישמחו אותנו אבל יש המון דברים קטנים ומשמחים,כל הזמן וצריך למצוא את הנקודות שמחה הקטנות ולהפוך אותן למשמעויות.

ב.
משחק מרוץ שליחים.בהתחלה משחק כרגיל. אח"כ לקבוצה אחת אומרים להמשיך להתחרות רק עם רגל אחת.
מסקנה:העצב לפעמים מעיק על הנשמה ומפריע לה להתקדם הלאה,אבל צריך לגבור על המכשול ולהתקדם.

ג.
לבנות פרמידה,לבקש מחניך מאמצע הפרמידה לצאת.אי-אפשר להמשיך-כולם נופלים.
מסקנה: השמחה היא מרכיב חשוב ברגשות של האדם ובלעדיו הכל מתמוטט..הכל תלוי גם בו. אי אפשר בלי שמחה.

ד.
סיפור אישי (ממוצא ב"ה..) על חברה שלי שחלתה בסרטן ,לפלסף שעה בבדיקות שלה והכל... והיא התקשרה ולא היה לי מה להגיד לה. מה אני יכולה לעשות?ללכת לבקר אותה?עידוד מרחוק?מה להגיד לה בעידוד?
החניכים שלי נתנו רעיונות כמו-סוכריות,ביקורים של אנשים כייפים,בדחות וסיפורים...

ה. דסי רבינוביץ' ז"ל- מספרים שהסיפור הקודם קרה בערך לנערה בשם דסי שנפטרה מסרטן...ואז לספר את הסיפור על עיגולי השמחה.
למי שלא מכיר-חברות שלה באו לעשות לה יומולדת..והיא ידעה שהיא עונמדת למות..היא ביקשה מהם ללכת לשמח עוד חולים והן לא כ"כ רצו..בסוף לא היה להן נעים מדסי אז הן הלכו..דסי הרגישה שהן לא רצו כ"כ לכן התקרשה לחברה שלה והשאירה לה את עיגולי השמחה במזכירה בטל' ואחרי כמה זמן היא נפטרה.

ואז מקריאים את עיגולי השמחה- עיגולי השמחה של
דסי רבינוביץ ז"ל


לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה.
לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול...
כאשר עיגול השמחה גדול,
הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף,
מקומות שלפעמים כואבים.
וככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים.
יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן,
ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול.
וודאי שואלים אתם - איך ?
כל אחד מאיתנו חושב על דרך.
אפשר להביא לו סוכריה,
לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור
או אפילו פשוט לומר לו :
בוקר טוב, מה שלומך היום ?
והכי חשוב , לעשות את זה בכיף,
בשמחה, מכל הלב !
שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים,

ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים

גם העיגול שלכם יגדל.
 
פעולה 2
 מטרת הפעולה- החניכים יבינו שהשמחה חשובה ואם איננו שמחים יש לעשות דברים שיגרמו לנו לשמוח=]=]

 

מבקשים מכל חניך שידרג את המצב רוח שלו מ1-10 (1 זה הכי גרוע ו10 זה הכי טוב.)

 

מבקשים מהחניכים לספר בדיחה או פאדיחה שהייתה להם (זה לוקח קצת זמן. מומלץ להביא בדיחה או פאדיחה שמכירים מראש)

 

משחקים עם החניכים משחק שהם אוהבים (למשל מחניים,חיי שרה,הדגל וכדומה)

 

מעגל צחוק- שוכבים במעגל כך שכל חניך שם את הראש שלו על הבטן של זה ששוכב לידו וכולם מתחילים לצחוק ביחד.

 

מחלקים לחניכים ממתק .

 

מבקשים שוב מכל חניך שידרג את המצב רוח שלו מ1 עד 10. (תראו איך שלכולם עלה המצב רוח.)

 

 מסכמים שחייבים להיות בשמחה תמיד, גם כאשר המצב קשה, יש לעשות השתדלות גדולה על מנת לשמח את עצמינו.

 

 מקריאים את הקטע שבנספח 1 (ניתן גם לחלק את הקטע)

 

 

 

 נספח 1

"לחיוך אין מחיר

החיוך בחינם

אז חייך!

חייך בעניים, חייך בכל הפה,

כי חיוך מדבק ואיננו מרפא,

מוחק דאגה,כעס,וכאב

ובניגוד לאמרה המוכרת:

"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"

אצלנו אומרים במבט מחייך:

"המתחיל בחיוך,  אומרים לו המשך".

 

שתמיד תחייכו ושתמיד יהיו לכם סיבות לחייך!!

וגם את אתם עצובים-

תנו חיוך!!(:
 
פעולה 3
 
מטרת הפעולה:
החניכים יבינו שכדי להגיע לשמחה אמיתית עלינו לראות כל דבר בצד החיובי שלו, מתוך אמונה בקב"ה שהוא מכוון את הכל לטובתנו.

מהלך הפעולה:
1. סבב- מה משמח אותך?
2. מחלקים אותם ל4 קבוצות ולכל קבוצה מביאים משפט והם צריכים לנחש מה קרה בסיפור:
- ירדן רצה אחרי יעל עם סכין
- רותי ראתה אותה והחלה להכותה.
- יעל ראתה את שתיהן והתערבה
- שלושתן הלכו מכות.
(אני לא בדיוק זוכרת את המשפטים אבל זה בערך משהו כזה)
לאחר שהם ענו אומרים להם שמה שקרה זה שבעצם יעל קילפה תפוז על הספסל, קמה ושכחה אותו שם. ירדן שראתה את זה רצה אחרי יעל כדי להחזיר לה אותו. רותי ראתה אותה וחשבה שהיא מתכוונת לפגוע ביעל לכן החלה להכותה. יעל ראתה ששתי הבנות הולכות מכות ובאה להפריד בינהן. וכך שלושתן הלכו מכות.
- מדברים על זה שאפשר לראות כל דבר מזויות שונות וכו'
3. יש את התעתועי ראיה שאפשר לראות בתמונה אחת 2 דברים כמו הזקנה והנערה, הצפרדע והסוס וכו'. שוב- אותו רעיון של הזויות ראיה. התמונה היא אותה תמונה אבל תלוי איך מסתכלים עליה...
4. קוראים את הסיפור על העיוורים והפיל. ****[אני מצרפת אותו למטה]
5. עושים להם מעין הצגה- אבא ובת. הבת מבקשת מאבא שלה לצאת לטיול עם חברות, האבא מתנגד ממש ולא מוכן כמעט להקשיב ולהשתכנע. [מציגים את האבא כרע..] הבת מתעצבנת מאוד. שואלים את החניכים מה הם חושבים על האבא..
אח"כ אומרים להם שהאבא לא הסכים לה לצאת לטיול כי הוא תכנן לה מסיבת הפתעה ענקית ומלא הפתעות וכו' [הרבה יותר שווה מאותו טיול].
ו-ה-נ-מ-ש-ל....
האבא הוא כמו הקב"ה.. לפעמים אנחנו מבקשים בקשות/מצפים למשהו מסוים והוא כאילו לא מתיחס! אפשר להתעצבן עליו ולכעוס אבל בסוף רואים שהוא מסדר הכל לטובה! למרות שהמון המון פעמים אנחנו לא רואים את הטוב שהוא עשה לנו, אנחנו עדיין צריכים להאמין בו ולבטוח בו שהוא עושה הכל אך ורק לטובתנו.

****והסיפור:

העיוורים והפיל
מאת ג'ון גודפריי סאקס (1816-1887)
תרגמה מאנגלית: אפרת אביסרור

שישה גברים מהינדוסטאן
ללמוד הוא רצונם
הלכו ביקרו אצל הפיל
(אף שעיוורים כולם)
כדי ללמוד הליכותיו
ולספק רוחם

הראשון ניגש לפיל
אך צעד לא זהיר
זרק אותו על גוף חסון
כבר קם הוא ומצהיר
"הו, אלוהים, הפיל הזה
דומה מאוד לקיר"

השני מרגיש ניבו
צועק, "הו,לא נכון
עגול כל כך, חלק וחד?
ברור בביטחון
הפיל המהמם הזה
נראה כמו כידון!"

השלישי ניגש אליו
ובמקרה הוא חש
את חדקו, רך, מתפתל
מצהיר בלא חשש
"אני רואה," כך הוא אומר
"הפיל הוא כמו נחש!"

הרביעי מושיט ידו
לגעת הוא חפץ
את ברכו מישש סביב
ובעיניו מצמץ
"ברור כשמש שהפיל
דומה מאוד לעץ!"

החמישי לאוזן בא
ושח, "הו, כל סומא
יכול בלי שום היסוס לקבוע
למה החיה דומה
הפיל הזה נראה בדיוק
כמו מניפה קסומה!"

והשישי אך התקרב
זנב הונף אל על
הרגיש אותו, משך אותו
ולא הסכים בכלל
"אני רואה," הוא שח, "הפיל
"הוא חבל וחסל"

וכך גברים מהינדוסטאן
עוד רבו בקול רם
איש איש בדעותיו דבק
על חבריו זעם
איש איש צדק בצד שלו
ובכל זאת טעו כולם

מוסר השכל:
לעתים קרובות בקרב מוחות
מייד עולה הזעם
איש לא שומע את רעו
זורקים מילים בלי טעם,
ומקשקשים שטויות על פיל
שלא ראו אף פעם!
 
 
 
 
פעולה 4
 

מטרה:  החניכים יבינו את חשיבות השמחה, מהי שמחה אמיתית ושבכל מקום וזמן אפשר לשמוח אם רק מחפשים איך- בתוכנו ולא בשום מקום אחר.

מהלך הפעילות:

 1. המדריך יחביא בחדר לפני הפעילות כל מיני דברים שגורמים לאנשים לשמוח. לדוגמא: שעון שבצדו השני כתוב- לדעת לנצל את הזמן וכך להרגיש סיפוק, ציור של בית- משפחה, מדלית זהב- זכיה באליפות אירופה, תעודה- כל הציונים 100 וההתנהגות למופת, דגל- זה הדגל שתקעת בפסגת הר האברסט, פרחים- קיבלת אותם מחברך הטוב ביותר, זכית!!! במכונית ובמליון $, תרופה- מי שיקח תרופה זו יהיה בריא כל חייו, סידור- אמונה חזקה בקב"ה והקפדה על המצוות. 

 

החניכים יתבקשו "למצוא את האושר" ולהביא את מה שמצאו.

 

דיון- כל אחד מקריא את מה שמצא ודנים אילו דברים גורמים לאנשים לשמוח? מהי שמחה?

 

(אפשר להביא מילון ולפתוח במושג)

 

2. שמים חמש כוסות ועליהם כתוב חמישה דברים שגורמים לשמחה- רצוי לבחור דברים שידברו אל החניכים, לדוגמא: קיבלת 60 פוגים מתנה, וכן דברים כגון- הצלחת לשמח ילד חולה סרטן שהיה עצוב שבועות רבים.

 

כל חניך יקבל חתיכות נייר/ חרוזים, החניכים יתבקשו להכניס 3 חתיכות לכוס שתגרום להם לשמחה הכי ממושכת, 2 לזו שפחות ו1 לזו שעוד פחות. 

 

דיון- מובילים למסקנה כי השמחה האמיתית והממושכת היא זו שבאה בעקבות הנתינה.

 

3. סיפור על "סבא אליעזר וסבתא בלומה", לחניכים בוגרים יותר- קטעים מתוך האלכימאי.

מסקנה- את השמחה האמיתית לא צריך לחפש רחוק כי היא נמצאת בתוכנו.

 

4. כיצד נגרום לאחרים ולעצמנו לשמוח?

תולים על הגב של כל אחד דף, על החניכים לעבור ולכתוב על גב כל האחרים תכונה טובה שהוא מוצא בהם או מחמאה. (ניתן גם לשבת במעגל וכל חניך יגיד על זה שיושב מימינו)

 

משמיעים את השיר "לא פעם זה קשה, אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב, רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה".

 

 

 5. מספרים את הסיפור על פוליאנה, הדרגה היותר גבוהה של השמחה היא למצוא גם ברע- טוב.

 

נספחים:

 

הסיפור על "סבא אליעזר וסבתא בלומה" מומלץ להוסיף ציורים ולחלק לחניכים.

 

היה היה סבא

ולסבא קראו אליעזר

לסבא אליעזר היו שני זוגות מכנסיים.

אחד ארוך ואחד קצר

סבא אליעזר אהב מאוד את המכנסיים שלו

את המכנסיים הקצרות היה לובש בבית או כשהלך לישון

ואת המכנסיים הארוכות, הוא לבש בימים מיוחדים או כשהלך לבית הכנסת

הוא לבש את המכנסים שלו.

אמר שלום לסבתא בלומה והלך

אחרי כמה זמן, חזר סבא אליעזר הביתה.

ומה הוא רצה לעשות?

כמובן, להחליף את המכנסיים הארוכות למכנסיים הקצרות!

אבל- אוי ואבוי- מה קרה?

לסבא אליעזר נעלמו המכנסיים הקצרות!

התרגז סבא אליעזר ואמר

"סבתא בלומה, איפה המכנסים שלי?

התחילו השניים לחפש את המכנסיים

חיפשו בארונות

מתחת למיטות

במקרר

בחדר- האמבטיה

ואפילו בתוך המיקסר

ולא מצאו

הצטער סבא אליעזר

הצטערה סבתא בלומה.

הוריד סבא אליעזר את המכנסיים הארוכות

ורצה להכנס למיטה

פתאום- פרצה סבתא בלומה בצחוק גדול

מה קרה? התבלבל סבא אליעזר.

"המכנסיים" צחקה סבתא בלומה. חה, חה, חה.

הם עליך! הם היו מתחת למכנסיים הארוכות שלך

צחקו שניהם והלכו לישון שמחים ומאושרים.

סוף.

 

 

 

 קטעים מתוך "האלכימאי" של פאולו קואלו (תקציר):

 "ואז, ליד הפירמידות במצרים,"- את שלוש המילים האחרונות אמר לאט, כדי שהזקנה תבין- "הילדה אומרת לי: אם תבוא הנה, תמצא אוצר גנוז. ובדיוק כשעמדה להראות לי את המקום המדויק, התעוררתי. בשתי הפעמים."

 

 "וזה הפתרון שלי: אתה חייב ללכת לפירמידות במצרים. אף פעם לא שמעתי עליהן, אבל אם היתה זו ילדה שהראתה לך אותן, הן קיימות. שם תמצא אוצר שיעשה אותך אדם עשיר."

 תחילה היה הנער מופתע. אחר-כך התרגז: בשביל זה לא היה צריך לטרוח ולמצוא את הזקנה! אבל מיד נזכר שזה לא עלה לו כסף.

 במקומות אחדים היה המדבר כולו חול, ובמקומות אחרים היה טרשי. כשהיתה השיירה נתקלת בגוש סלע, היתה עוקפת אותו. אם היה זה אזור סלעי גדול, נאלצו לסטות סטיה גדולה מדרכם. במקרים שהחול היה דק מדי לפרסות הגמלים, חיפשו מקום שהחול בו יותר  מוצק. פה ושם היתה האדמה מכוסה במלח מאגם שהתייבש. במקומות כאלה היו בעלי החיים מתלוננים, ונהגי הגמלים נאלצו לרדת מעליהם ולפרוק את המטען. הנהגים עצמם נשאו על גבם את החפצים אל מעבר לקרקע הבוגדנית, ואז העמיסו שוב את הגמלים. אם קרה שמורה הדרך חלה או מת, היו נהגי הגמלים מפילים גורל וממנים מתוכם מורה דרך חדש.

 והם הכריחו את הנער לחפור. הנער המשיך לחפור, אבל לא היה שם דבר. אז התחילו האנשים להכות אותו. הם חבטו בו עד שנראו בשמים קרני השמש הראשונות. בגדיו נקרעו לגזרים, והוא הרגיש שמותו קרוב. 

 אחר כך פנה אל הנער: "אתה לא הולך למות. אתהה תחיה, ואתה תלמד שהבן-אדם לא צריך להיות כל כך טיפש. גם לי היה חלום שחזר על עצמו. לפני שנתיים, בדיוק במקום הזה. חלמתי שאני צריך לנסוע לספרד ולחפש כנסייה הרוסה ששם בדרך כלל ישנים רועים עם הכבשים שלהם. עץ שקמה צומח מתוך ההריסות של הכנסייה הזאת, ואם אני אחפור עד השורשים של השקמה, אני אמצא שם אוצר. אבל אני לא טיפש עד כדי כך שאחצה מדבר שלם רק בגלל חלום שחוזר על עצמו."

 והלך.

 בקושי קם הנער על רגליו והביט פעם נוספת אל הפירמידות. נראה כאילו הן חייכו אליו, והוא חייך בחזרה, ולבו גאה מאושר.

הוא מצא את האוצר.

 

'המשחק' / מתוך הספר: "פוליאנה"

 ננסי איבדה את הסבלנות. "בואי מהר", משכה בידה, "יש לי עוד המון עבודה במטבח"

 "אני אעזור לך", אמרה פוליאנה.

 "בשום אופן!" נבהלה ננסי, "ואת גם רעבה, כי שכחת לבוא לארוחת הערב. כעת תצטרכי להסתפק בלחם וחלב, במטבח".

 "נהדר!" אמרה פוליאנה, "אני שמחה. אני אוהבת לשבת במטבח ואני נורא אוהבת לחם וחלב!"

 "מה את כל כך שמחה על כל דבר?" אמרה ננסי שנזכרה איך קבלה פוליאנה בשמחה את החדר הקטן בעליית הגג.

 "זה המשחק", אמרה פוליאנה, "אבא לימד אותי, מזמן. זה היה בגלל הקביים שקיבלתי במתנה, במקום הבובות שביקשתי".

 "אני לא מכינה שום דבר", אמרה ננסי, "מה יש פה לשחק?"

 "המשחק הוא לדעת לשמוח בכל דבר, גם אם הוא לא משמח", אמרה פוליאנה בהתלהבות, "אני רציתי בזה וקיבלתי במקום קביים, אז אבא אמר שאני צריכה לשמוח שאני לא זקוקה לקביים, וזאת באמת שמחה מאד גדולה, את לא חושבת?"

 ננסי התבוננה בפניה של הילדה המשולהבת ודמעות עלו בעיניה.

 "ומה יש לך לשמוח על חדר קטן ומוזנח בקצה הבית המפואר?", שאלה ברוגז.

 "אני שמחה שבכל פעם שאני יוצאת מהחדר שלי, אני מתרגש מחדש מהדברים היפים שיש בבית, כי אם בחדר שלי היו וילונות ותמונות ושטיחים יפים, הייתי מתרגלת ולא מתרגשת, את מבינה?"

 ננסי לא הצליחה לומר מילה ורק הניעה בראשה.

פעולה לביריה- שבט הרא"ה - פורים
א.להכין 5 פתקים גדולים:

1. הסתפקות במועט

2. אומץ

3. כבוד לזולת

4. נדיבות

5. אהבת המולדת

6. דביקות במטרה.

על כל פתק גדול יהיו 10 פתקים קטנים.(כדאי באותו צבע)

כל חניך צריך לקחת 10 פתקים ממה שהכי חשוב.

ב. החניכים צריכים להחליף אחת עם השניה פתקים, כך שהרוב ישאר החשוב והשאר פחות.

ג.האנשים שעלו לביריה ובכלל האנשים שכבשו את הארץ ונלחמו- הדבר החשוב ביותר הוא- אהבת המולדת ואח"כ דבקות במטרה, בלי זה לא היו מצליחים. הערה: כל דבר שאנחנו עושים חשובה קודם הדבקות במטרה- ראיית נקודת האור, המטרה.

ד.  מספרים את הסיפור על דוד דלרוזה.

ה. שאל את החניכים -האם הוא היה שמח כשהיה כבר חולה- אחרי המקרה? מתי אנשים שמחים באמת?

ו.מסקנה : כאשר אדם שואף למטרה כלשהיא ומשיג אותה , ומגיע אליה- זאת שמחה אמיתית (בתנאי שהמטרה היא בעלת ערך) [הראשונים בביריה רקדו לאחר פסק הדין] .

הקשר לביריה ולפורים-האנשים שעלו לשם, הדליקו את הניצוץ, הזיכרון בשאר ורק יצא שנשארו שם אנשים, כבשנו את המצודה ובפורים עצמו עלו כל תושבי צפת לשם בשמחה רבה.
 
 קטעים וצ'ופרים  על השמחה:
 
"השמחה- בכוחה לשבר חומות"
מדוע כשאדם רוקד הוא שמח?
משום שבריקוד מתרומם האדם מעט מעצמו- מהרצפה-
מהאפרורית שתחתיו-
וממילא מתעוררת השמחה...(מאמרי חסידים)
************************************************
"אין דרך אחרת, מוכרחים לרקוד!
אילו הייתי הרב הראשי, הייתי מתקן שכל אחד מחוייב לצאת לרחוב ולרקוד לפחות פעמיים בשבוע.
נכון שיש לנו ראש מצוין, מוח יוצא מן הכלל, אבל גוועלד-
איפה הרגליים???
(הרב קרליבך)
*************************************************
יש שמחה חיצוניתף ויש שמחה פנימית.
שמחה חיצונית- היא אשליה שהאדם יוצר לו בקביעות - כדי לברוח מעצמו
 
ואילו שמחה פנימית- נובעת מליבו של אדם בריא- כמו מעיין חי הוא.
מאירה השמחה לאדם את עצמו ומחזירה אותו אל נשמתו ואל טבעו האמיתי,
כי השמחה עצמה- היא המצב הטבעי של הנשמה.
(הראי"ה קוק זצ"ל)
**************************************************
החיוך-
לחיוך אין מחיר, החיוך בחינם.
אז חייך בחייך- תהיה בן- אדם.
חייך בעיניים, חייך בכל פה,
כי החיוך מחייך ואיננו מרפה.
הוא מרפא לכל נפש ומזור לכל לב,
ומסיר דאגה וחימה וכאב.
הוא צובע את כל העולם באביב,
ועושה אותך לכפליים חביב.
כי בניגוד לפסור המוכר להיאמר:
המתחיל במצווה אומרים לו - גמור!
אצלנו אומרים במבט מחייך:
"המתחיל בחיוך אומרים לו - המשך!"
***********************************************
 
אדם מאמין הוא אדם שמח.
ה' רוצה שנעבוד אותו בשמחה ומתוך רצון.
עבודת ה' תהיה שלמה רק אם היא תהיה מתוך שמחה, התרוממות רוח ואהבה.
 
חודש אדר הוא חודש להתרוממות רוח, לשמחה אמיתית מכל הלב.
שמחה מתוך אהבת ה' ויראה, שמחה מתוך קדושה, ולא רק שמחה מהממתקים והתחפושות...
אז שנזכה בעז"ה לשמוח תמיד,
ובעיקר בחודש זה,
לשמחה אמיתית מהלב, שמחה מתוך תורה ומצוות , שמחה טהורה וקדושה.
***********************************************************
חודש אדר משול לצבע האדום.
הוא יכול להיות חודש של שמחה, של התרוממות רוח ושל אהבה.
אבל, אם לא נשים לב, החודש יכול להפוך להיות חודש של דם,
של סמיקות יין והוללות.
לכן, חשוב לשמור על הצבע האמיתי והצורה,
ושיהיה לנו פורים נפלא!
*******************************************************
אדם מאמין הוא אדם שיודע שלמרות כל הקשיים, צריך להישאר בשמחה.
למרות כל המכשולים- שי מישהו למעלה, ששומר, מגן ואוהב.
אדם שמח הוא אדם מלא בחיים, שלא נותן לכל הקשיים להפיל אותו אלא להיפך,
הוא שמח ומחייך וגורם לכל סביבתו לשמוח ולהאמין.
 ****************************************************
איגרת הפורים:בני גל הי"ד
"... ואם עסקנו באיגרת הפורים- אז רעיון קטן מדברים ששמעתי וקראתי- כפי שהבינותים.
ר' אריה הביא לנו בשם הא"רי ז"ל: ביום הכיפורים חייב אדם להגיע לאותה מדרגה אליה הגיעו בפורים.
הדבר מתמיה- הדברים יובנו אם נתייחס למצווה אחת ממצוות הפורים- "חייב אינייש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
שיכור הינו אדם המגלה את כל תוכנו החוצה! הוא פועל לפי תת הכרה, לפי הרגשות האמיתיים שלו ללא מעצורי השכל ומעצוריו החיצוניים.
כשאדם עומד בתפילה ביום הכיפורים ומבטיח לעצמו ולה' הבטחות וקבלות שבלב לעתיד- הוא צריך שיהיה במדרגה של פורים, שאלו יהיו דברים פנימיים ועמוקים.
שהוא יהיה אז אמיתי-כשבעת שכרות. זה אולי הערך היחידי שקיים בשכרות: אדם יודע מיהו ומהו... בתוך גבולות.
אם נדע לא לחרוג ממסגרת ההלכה, אם נדע שגם בפורים קיימת כל התורה וכל המצוות בין אדם לחברו... ונשמור על כך גם בתוך כל זה- פירוש הדברים
שקנינו לעצמנו בקניין את כל המצוות הללו!
**********************************************************

סיפור קטן ושולי. שהתרחש כשהייתי בערך בגילך, השאיר עלי רושם חזק. זה היה בפורים! וארגנתי ביחד עם החבר'ה מסיבה מגניבה לחבריא ב'. תחרות תחפושות, הצגות, אוזני המן, יין ובלונים. פורים הוא החג הכי שמח שאני מכיר, והזמנתי למסיבה את ניר, חבר חילוני, שהיה ידיד טוב שלי, כדי להראות לו איך החבר'ה של בנ"ע יודעים לעשות שמח. ובאמת היה שמח, עד שאותו בחור שאל אותי, ממש בדרך אגב בלי להתכוון כלל: "לזכר איזה מאורע אתם מתחפשים לחילוניים"? מיד קפצתי כמובן: "מה פתאום חילוניים"?, "אני לא יודע" אמר ניר, "לפני כן חשבתי שדתיים חוגגים חג דתי, אבל מה פה דתי? הבנות במכנסיים, הבנים מעשנים, מבלים את הפה וסתם זה נראה כאילו תפסתם איזה תאריך כדי לפרוק עול". אני שתקתי. "נו כבר תגיד משהו" חשבתי לעצמי, אבל לא יכולתי הוא פשוט צדק. עדיף שאשתוק. תאמין לי התביישתי מעצמי. יותר ממה שהתביישתי ממנו. הוא כל כך צדק, לעזאזל. מה, פורים הוא לא חג עם מסר משלנו שככה הוא צריך להיראות? אבל מצד שני, בפורים חייבים לשמוח, לא? אז מה לעשות? – לא להפסיק לשמוח, זה מה שמצווים לעשות בפורים. ההלכה גם אומרת לנו איך, אבל בוודאי שאין ציווי לאבד את הצפון, את עצמנו, לרקוד, לשתות להתחפש הכל בסדר! אבל לא צריך לפרוק כל עול!

פורים הוא חג שמציין את ההצלה של הזהות המיוחדת שלנו. את אי ההסכמה להשתחוות להמן, את הרווח וההצלה שעמדו ליהודים, אז איך אנחנו במסיבה אחת מסוגלים לבוא ולטשטש את כל מה שמייחד אותנו?

אז למה בעצם אני פונה אליך?

כי אתה מדריך בבני עקיבא וזה המון. יותר מהמון. כי יש לך שליטה, אתה מעורב בתכנית המסיבה, אתה יכול להשפיע על האווירה, אתה יכול להציב את הקווים האדומים, ואם בזכותך המסיבה השנה תראה לא כמו של השנה שעברה – עשית מה שמדריך טוב צריך לעשות!

אז, קח לך שתי דקות, ותחשוב על הדברים, ושיהיה לכולנו פורים שמח – שמח באמת!
******************************************************************************
פורים העצוב

גם אני ציירתי לעצמי שפם, קניתי חצוצרה ובלון והלכתי ברחובות לחפש את השמחה. ראיתי רוזנים בתכלת עומדים בתור לפלאפל, מרקיזות שלא שומעות בקול אמא, נמר אחד שבכה בקול בבית קפה, ורקדנית ורודה שלא יכלה עוד לשאת את נעלה.

האורות דלקו שרשרות שרשרות. הזיקוקים הופרחו לשמים בכחול, אדום, ירוק ובובות הענק של שושן עמדו מחרישות בתוך המולת הפורים.

 

ראיתי שודדים קטנים שישנו בזרועות אביהם וצנחן קטן שהיה לו מתחת למכנס חגורה של פוליו, וילדה קטנה אחת, בת שלוש, שהחזיקה אקדח ושאלה: "איך הורגים, אמא?" תקעתי בחצוצרה והלכתי לחפש את השמחה ברחובות. אנשים אמרו כי ראו אותה בפינה השלישית מימן. הצטרפו אלי עוד אנשים והלכנו כולנו חבורה גדולה ושותקת. הגענו למקום ואמרו לנו שחבל, הפסדנו, רק לפני כמה דקות עברה כאן השמחה אבל לא התעכבה, היתה ממהרת מאוד. אם נצליח להגיע אל הרחבה מעבר לשני הרחובות נמצאנה, שם היא בעיצומה. אוהו! עכשיו הלכנו המון רב, בהולים ודחוקים בצעד מהיר. הגענו ולא היה דבר. טעות... אחדים אמרו שהלכה לדיזינגוף. כן,  תמיד היא בדיזינגוף. ואחדים אמרו שהלכה לירקון ומשם שטה כנראה בסירות לעבר השני ומי יודע מתי תשוב.

האנשים היו נרגזים מאוד ולא ידעו להיכן לפנות, על כן דחקו וצעקו ונסיכה אחת בפיאה נכרית של תלתל כסף נפלה אפיים ארצה ואמה הכועסת העניקה לה מנה באחוריה המלכותיים.

שאלתי את אחד שידע היטב לספר על השמחה: "איך היא היתה... ככה... השמחה... שיאמר משהו..." והוא צחק ואמר: "אוהו, זה היה צריך לראות..."

חבורה קטנה של אנשים, שהצטרפו יחד העבירו בסוד, מאוזן לאוזן, שעוזבים הכל והולכים לליפשיצים... כן, לליפשיצים! שם שמח! מה פתאום ברחובות?

אצל הליפשיצים היה אור אדום קטן וטנגו איטי, והאנשים הקישו כוסיות, כדי להתעורר ולהתחמם... ואדון ליפשיץ אמר כל הזמן: "מה אתם יושבים, בואו נעשה שמח..." מישהו מהחבורה הקטנה העביר בסוד, מאוזן לאוזן, שזה לא פה... מסתלקים... הולכים להוברמנים... שם תמיד על לא ידע, ועד הבוקר..."

*

האנשים הולכים ברחובות לראות כיצד האחרים שמחים וכל אחד שוכח, שהוא זה אותם האחרים... כמו האנשים שאומרים כל יום: "מחר יהיה טוב", והלא היום, זה המחר של האתמול...

יש לי אופי גרוע. אני רואה את אגלי הזיעה בפניו המאומצים-צוחקים של האיש ההולך על קביים גבוהים בתהלוכה בכביש, המנופף בצילינדר שלו לכל עבר, ואני רוצה לבכות כשאני רואה את החיות בקרקס לובשות תחתונים, מנגנות בפסנתר, או יוצאות במחול הוולס... אני עוצרת נשימתי בתפילה אל כל האנשים שהפעם לא יצחקו למראה המוקיונים העצובים המתיזים מים זה על זה, נופלים, מועדים, ורצים בנעליהם הגדולות...

כשהייתי ילדה שאלו אותי איזה יום אני אוהבת יותר. חשבתי ועניתי: "יום חמישי". שאלו: "למה" אמרתי: "מפני שיום חמישי הוא לפני שישי וששי הוא לפני שבת..." אולי זה מפני שאנו מצפים כל כך, מחכים כל כך... ואחר כך זה לא זה... וכל כך מהר עבר... ולא הספקנו...

 

ואולי השמחות האמיתיות הן בלבבנו והן קטנות, פזורות. בסתם ימים של חול. מה שאמר האיש הבוקר באוטובוס הדחוס כל כך... ונושא המכתבים שחייך, ורגע אחד של בית מסודר ורצפה שטופה לפני שכולם חוזרים והופכים אותו... ורגע אחד לפני השינה לפני שמכבים את החשמל ומושכים את השמיכה, וחושבים שהנה היום עבר... לא רע... בעצם טוב... די טוב... והספקנו... והכל בסדר, פחות או יותר... והפרח השלישי שגמרתי לרקום היום המפה האפורה...

והילד שלי שפרץ הביתה בצהריים, פרוע, מזוהם, החולצה בחוץ ומה יהיה הסוף שלו, ואיך, אלוהים, צומחים בני אדם של ממש מכאלה, "וכמה פעמים אמרתי לך שלא לסחוב את תיק האוכל על הארץ... ולמה לא ניקית את הנעליים כשנכנסת..." – והוא בפנים מלוכלכות, בעיניים נוצצות מושיט ליפרח שקטף למעני במשיכה, מגדר אחת, בדרך מבית הספר, מושיט לי ואומר בכל הלב: "בשבילך!" – ופתאום ראיתי שהגיע האביב...
************************************************************************************

שמחה של מצוה

עיקר גדול בחינוך לקיום מצוות מעשיות, שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, הוא – שמחת המצווה.

אמרו חז"ל: "ושבחתי אני את השמחה" – זו שמחה של מצווה", והרי זה בא ללמדנו, כי "עיקר הדבר הוא, שאין ראוי לו לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח; ואנוס בעשייתן, אלא לעשותן והוא שמח בעשייתן, ויעשה הטוב מצד שהוא טוב, ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טרחן, ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו. וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו, ישמח ויגיל. למי ששמחת שאר הדברים תלויה בדברים בטלים שאינם קיימים, אבל השמחה בעשיית המצוות ובלמידת התורה והחוכמה היא השמחה האמיתית. וזהו ששלמה בדרכי מוסרו שיבח שמחת החכמה, ואמר: "בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני". הבה נתבונן קצת בדברים אלה.

ודאי שצריך האדם לדעת ולזכור תמיד כי הוא חייב לקיים את המצוות מפני שהוא מצווה עליהן בתורה מפי הגבורה. אך בשעת עשיתן של המצוות על האדם להיות מלא שמחה מתוך חופש פנימי וחרות יצירה. מצווה ולא מוכרח, מחויב ולא אנוס. השמחה היא חלק חשוב ממעשה המצווה, השמחה מביאה את נפש העושה בתוך מעשה המצווה.בלעדיה תהיה המצווה נעשית רק על ידי איברי אדם עצמו ובשרו, אך לא על ידי האדם עצמו, זו נפשו פנימה. השמחה מביאה את מעשה המצווה בתוך נפש האדם. לבל תהא הנפש בדודה ונטולה מעולם העשייה של מצוות התורה, אלא יהיו הנפש ומעשי המצוות לאחדים.

העושה טוב מצד שהוא טוב, הנה לא רק המעשה הטוב הוא אשר נעשה, אלא גם העושה עצמו עולה עם המעשה ומתעלה עמו. בהרגישו בטוב שבמעשהו הריהו מוקרן הימנו ומתלכד עמו. הריהו צינור של טוב, הרי לבו אוצר של טוב והרי הוא כולו מאור של טוב. ובדומה לזה והרבה יותר מזה הוא הבוחר באמת מצד שהוא אמת. מפני שהוא בוחר באמת הרי באמת היא שלו. מפני שהוא בוחר בה מצד שהיא אמת הרי בחירתו אמיתית, והריהו בוחר בעצמו להיות לב ופה ויד לאמת. הבוחר באמת הוא מבוע לאמת, מעין המתגבר מתוכה. המקיים את המצוות בשמחת לבב, תוך התגברות מתמדת על קשיים, מכשולים ומעצורים, הריהו ניצב בגובה מעמדו בעולם, בזוהר זיו שליחותו כנברא בצלם ובן לעם סגולה, בהשגת תכלית בריאתו: הוא עבוד ה', כי לכך נוצר – לשמש את קונו ולכהן לפני ה', ב"ה.

שמחת המצוות היא השמחה האמיתית, שכן נשימת הנצח בה. חכמת הבורא גנוזה ומאירה במצוות, וכל מצווה זורחת מלמעלה – למעלה מן הזמן והמקום אל תוך הזמן והמקום. והמקיים את המצוות כפי כוחו הריהו מתעלה מן הצמצום של זמן ומקום, על כנפי השכינה, וחדוות ה' מעוזו. "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עיניים".
********************************************************************************************************************
להיות בשמחה תמיד -תפילה לשמחה לכבוד ר"ח אדר הבעל"ט

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתרחם עלי ותזכני להיות בשמחה תמיד, ואגיל אשמח בך ובישועתך תמיד, על כל החסדים אשר עשית עמדי, ואזכה לפרש כל שיחתי לפניך, בכל לב ונפש, בלב נשבר ובכיה גדולה מתוך שמחה.
ריבונו של עולם, אב הרחמים, אשר עוז וחדווה במקומך, אתה יודע כי שמחה נתונה בלבי מצד אחד, ועצבות מצד אחד.
וגודל השמחה והחדווה שיש לי לשמוח על חלקי הוא בלי שיעור, שזיכיתני ברחמיך הרבים להיות מזרע ישראל. ואתה יודע כמה מזיקה לנו העצבות, אבל מה נעשה והיא מתגברת עלינו בכל פעם?
על כן באתי לפניך, מלא רחמים, אדון השמחה והחדווה, שתרחם עלי ותלמדני לשמח נפשי בכל עת, ואזכה להתגבר ולהתחזק בשמחה וחדווה תמיד, עד שאזכה לרקוד מחמת שמחה.
זכני ברחמיך הרבים שתתלהב בי השמחה מכל הנקודות הטובות האמיתיות שבי, עד אשר יתבטלו על ידי זה החושך והדאגה והעצבות, אגילה ואשמחה בישועתך בכל עת.
(מתוך תפילתו של רבי נתן מנמירוב תלמידו של רבי נחמן מברסלב)
***************************************************************************************
ישנתי וחלמתי...
כי החיים הם שמחה,
התעוררתי וראיתי
כי החיים הם חובה,
מלאתי את חובתי וראיתי...
כי חובתי זוהי שמחתי.
**********************************************************************************


 
 
  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה  
בעז"ה נעשה ונצליח!
יישר - כוח לכל המדריכים על העבודה! =)