בניית אתרים בחינם
 
מרכז קטעים ופעולות
 לבני עקיבא :) :)
 
 
 
   דף הבית    שמחה    א"י    הקשבה    כבוד    קבלת השונה
   אחדות    משמעות ה"אני"    תפילה    כל מיני    סיפורים וקטעים
 
    דף הבית
    שמחה
    א"י
    הקשבה
    כבוד
    קבלת השונה
    אחדות
    משמעות ה"אני"
    תפילה
    כל מיני
    סיפורים וקטעים
כבוד לעצמי והערכה עצמית
מטרת הפעולה:שהחניכות יעריכו את עצמן, את המתנה הגדולה שניתנה להן, ושילמדו להכיר בתכונות שלהן. ומתוך כך,שידעו לכבד עצמן ואז אחרים יכבדום גם.

 

מהלך הפעולה:

-          סבב, כל אחת אומרת במה היא חושבת שהיא הכי טובה זה יהיה קשה להן להגיד והן יתביישו טיפה.

-          מקריאים להן ומחלקים את "רק מילה טובה" של ר' נחמן מברסלב (כששומעים סיפור זה אחרת):                                                                                                                                                                                       

עלינו להודות באמת.

הנטיות שלנו הפוכות.

אנחנו צריכים מאוד הערכה מצד אחד, ומצד שני- יש לנו קושי לקבלה. הנטיות ההפוכות הללו מתגלות לא רק בסיטואציות מקריות אלא קיימות בנו תמיד, בכולנו.

גם כשכלפי חוץ אנחנו נבוכים ממילים טובות כשמישהו אומר,וגם כשאנו דוחים מחמאות באמירה של: "זה שום דבר" אנחנו מקווים בכל ליבנו- במודע או שלא במודע, שיחמיאו לנו ויאמרו עוד מילים טובות.

 

למה? למה אנחנו זקוקים כ"כ לתמיכה אבל מרחיקים אותה מאיתנו?

 

כי אין לנו ביטחון עצמי.

 

ששש... זה סוד...

כולם יודעים,אבל אף אחד לא מגלה.

 

חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך זה בעיות שיש לכולנו, ובכל זאת- קשה מאוד לבוא ולחשוף אותן בפני אחרים.

לכן,אנחנו צריכים לדעת להעריך את עצמנו, לדעת לכבד את עצמנו וכשנכבד את עצמנו ונדע להעריך תכונותינו- החברה תעריך אותנו ותתן לנו את אותו יחס שאנחנו נותנים לעצמנו.

 

-          21 מסירות, לבחור 2 בנות ,להגיד לאחת הבנות שתהיה יותר דומיננטית ולשניה שתהיה יותר ביישנית ושקטה.

-          סיפור על הצפרדעים ועל מילות העידוד

-          חתול ועכבר- לתת מקום לעצמי, לכשרונות שלי ולא לבזבז אותם ואז הם יברחו כמו העכבר

-          דג מלוח. לרצות לשאוף להגיע אל עצמי ולא להגיע אל מי שעומדת שם. לדעת את חסרונותי אך גם את יתרונותיי

-          המסר:צריך לכבד את עצמי, גם בלבוש, גם בהתנהגות, גם בדיבור. כי כשאני מתייחסת לעצמי בצורה כלשהיא- כך גם החברה מתייחסת אליי. אני חושבת שאני טיפשה שלא מבינה כלום ולא יודעת כלום- החברה תתייחס אליי כאל אחת שלא יודעת כלום ולא מבינה שום דבר.לכן,חשוב לדעת לכבד את עצמי, אני בת ישראל, בת של מלך ולכן אני צריכה דבר ראשון לכבד את עצמי ואח"כ את הסביבה שלי. ולהעריך את עצמי, אני לא סתם בובה, אני יצירת מופת של הקב"ה.

-          צ'ופר- איש שעליו רשום-" כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"(משלי)

 
 כבוד לאחרים

נותנים סיטואציה בה תגובתו של החניך תראה על הכבוד שהוא נותן לאחרים,  לדוג' :

' אתה זורק עטיפה של חטיף בשביל, האיש הבא מעיר לך, מה תהיה התגובה?'

ומחלקים לחניכים 3 פתקים של(מצ"ב)

"אני אקשיב לו וארים את הנייר מהשביל" ,

"אני אקשיב לו, אחכה שהוא ילך ולא יעשה כלום"

ו-"אני לא ישים עליו, למה מי הוא?!?!"

 

נותנים את הדמויות הבאות: איש מהקבוץ שאני מכיר, סתם איש מהרחוב, מורה בביה"ס , המחנך שלי בביה"ס , מנהל בי"הס, סתם ילד מהיכתה, חבר קרוב ומדריך משבט אחר. (כלאחד לפי האזור שהחניכים שלו גרים/ גדלים...) 

ואז שואלים "אם האיש הבא היה אומר לך את זה, מה היתה התגובה?" וכל אחד מרים את התגובה לדעתו, ככל שהאיש פחות חשוב בעינהם(נגיד מנהל ביה"ס לעומת מדריך של שבט אחר) והחניך בכל זאת יכבד, נותנים לו יותר ניקוד, המטרה להגיע לכמה שיותר נקודות ומי שישלו הכי הרבה נקודות, ז"א שהוא נותן הרבה כבוד (לדאוג שהכל יהיה בהומור, שאף חניך לא יחכה לכם בשיחים בדרך הביתה...)

 

 2. מבקשים מ-2 חניכים לצאת החוצה ולהכין הצגה לכל השבט, ובנתיים אומרים לשבט שכשהם באים להציג לא לתת להם להציג, ולהפריע או פשוט לא להקשיב.

אח"כ מוציאים אותם שוב (או 2 חבר'ב חדשים) ואומרים לשאר השבט שיקשיבו וישתפו פעולה.

 

ואז שואלים את המציגים- איך היה לכם יותר נעים? ולמה? - ואת שאר השבט- מה דעתכם? איך הייתם מרגישים במקומם?

 

 3. דיון- (לא חייבים את השלב הזה...אבל זה סתם יכול לחזק את כל העניין)

נותנים דמות מחיי היומיום, אתם, מורה, כל אחד אחר שהם אמורים לשים עליו ובדר"כ לא עושים את זה, ושואלים האם היחס שלנו למורה הזה, חוסר הכבוד, משתווה לאיך שהתייחסנו עכשיו לחברים שניסו להעביר את ההצגה? אם כן, למה? אם לא, למה?, קיצר לנסות לכוון את הדיון לכך שהם יצטרכו להסביר למה זה בסדר התנהגות כזאת? ...(ככה ממשיכים עד שממש תעצבנו אותם, וזה הזמן להתחיל לרוץ... חחח סתם!)- לא יהיה להם מה להגיד....וזה השלב לעבוד לשלב הרביעי והמשכיל...

 

4. הנחש בא-החניף שעומד עם החבל, חובט את החניכים, אם הם לא יקפצו- זה יפגע בהם. את הכבוד ניתן לקבל רק אם אתה בעצמך מכבד את האחרים, כי אחרת- אם לא תכבד, גם אותך לא יכבדו!

 

 

 

 המסר! - לא משנה מי עומד מולך ועד כמה אתה אוהב או לא אוהב אותו, בן כמה הוא ,מאיפה הוא בא ומי החברים שלו - חייבים לתת כבוד לאותו הבנאדם!  כמו שלכם לא נעים שלא מקשיבים ומתייחסים לדברים שלכם, תאמינו, אתם לא היחידים, למי שעומד מולכם זה לא נחמד באותה המידה!

תנו כבוד לאחרים, ובתמורה קבלו את הכבוד שמגיע לכם, ומגיע לכם!!!

 

 צ'ופר-

לכבד אותי-כי אני, אני

לא בגלל שאני גדול

,גיבור או מלכותי

ולא בגלל שאני

לובש טוקסידו מלאכותי.

לכבד, לא לדרוך אחד על השני

כי צריך שיהיה כבוד הדדי

לכבד-זה דבר ראשון

 לכבד את עצמך

ואח"כ את כל הסובב אותך.

אז בואו נפרגן, נכבד ונחייך

ואת האחר לא נבייש! =)
 
כבוד
סיטואציות לדיון:

 

1.כל השבט נפגש לארוחת ערב בשעה שמונה וחצי, כרגיל עשינו הרבה רעש וצחוקים וכעבור חצי שעה-יצאה אישה והתחילה לצרוח עלינו שאנחנו עושים רעש וזה עושה לה כאב ראש. איך נגיב? מצד אחד השעה לא כל כך מאוחרת,בסה"כ 9 בערב,וזה איזור ציבורי ככה שמותר קצת לצחוק..זה לא שצרחנו עד כדי כך...ובכלל-מי היא שתצרח עלינו ככה?איזה זכות יש לה?

 2.אותה סיטואציה,הפעם זאת המחנכת שלנו שצועקת עלינו להיות בשקט-מצד אחד,פה זה לא בית ספר,והיא לא יכולה להגיד לנו מה לעשות-ומצד שני,פאדיחות...אח"כ אנחנו רואים אותה בבית ספר ולא נעים שהפרענו לה ככה...איך נגיב?

 3.אותה סיטואציה-רק שהפעם זאת ילדה משבט ניצנים שבאה ומתעצבנת עלנו,איך נגיב הפעם??היא בסה"כ ילדותית,מה היא מתלוננת?אפשר לחשוב שהיא הולכת לישון בשעה כזאת...

4 .ובפעם האחרונה..אותה סיטואציה,בל זאת אמא של אחת מבנות השבט-איך נגיב הפעם?הרי זאת אמא,וצריך לכבד אותה..

 למה היה הבדל בין הפעמים?אמא,מורה,אישה זרה,וחברה-האם לכולם מגיע כבוד? האם צריך לכבד אותם באותה מידה?למה בכלל צריך כבוד?מה בכלל החשיבות של זה?ואם כן,אז לפי מה קובעים למי מגיע כבוד ולמי לא? לרוצח ואנס מגיע כבוד??איזה פרמטרים קובעים למי מגיע יותר כבוד ולמה?

-          פינוקיו- לא לדרוך 1 על ה2

-          סלט פירות- להבין שיש סוגי אנשים שונים,לכל אחד יש רגשות שונות\מחשבות שונות,דעות וכו', צריך לכבד, להקשיב ולא לתפוס את המקום שלו\ה

-          המשחק עם הידיים-החניכים עומדים במעגל ונותנים ידיים בהצלבה אחד לשני.הם צריכים להשתחרר...אם הם לא יחשבו הם יסתבכו עוד יותר...צריך לחשוב על כל מילה שיוצאת לנו מהפה!

-          סיפור- שקופים (מצ"ב)
 
צ'ופר-

 

אדרבה-
תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו
ולא חסרונם.
ושנדבר על אחד את חברו בדרך האושר
והרצוי לפניך.
ואל יעדה שום שנאה מאחד על חברו חלילה...
ותחזק אותנו באהבה אליך
כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל
נחת רוח אליך
אמן-כן יהי רצון"
(ר' אלימלך מליזאנסק)

 
שקופים

"כמעט שלא הבחנתי בה, באותה אישה. היה זה יום שישי, השעה שלוש אחר-הצהריים בקירוב. בדרכי הביתה נכנסתי אל אחת מרשתות המזון לקנות מצרכים אחדים שחסרו לנו לכבודה של שבת. המקום הומה אדם, נחפזים למלא עגלתם מן השפע הגדול, אצים רצים, ממהרים. שעון החול אוזל, החמה שמה פעמיה מערבה ועוד מעט קט השבת תאיר פניה. תורים ארוכים השתרכו לעבר הקופות. ההמתנה ממושכת, מייגעת. עומדים בחוסר מעש. בימות החול מנוחה היא דבר מעייף...

אני מניח כי כל אותה שעה שבה עמדתי עטוף מחשבות סתמיות, אף היא הייתה שם. מן הסתם הייתה שם גם אתמול, גם שלשום. אולי הייתה שם בכל אותן פעמים בהן ערכתי כאן קניות. תחילה לא הבחנתי בה כלל. היא נמנית על הזן הזה של הבריות שאין העין שולטת בהם, לא כל שכן כאשר העין מוקפת מדפים מלאים על גדותיהם במיני פיתוי ומתיקה. במה השתנתה הפעם הזאת שבה נפקחו עיניי וראיתי? נעים היה לי לומר כי כוחי עמד לי להסיר את הלוט מעיניי, אך לא כך היה הדבר. דומה כי זכיתי להבחין בה רק לאחר שראיתי כי האדם שעמד לפניי לא השגיח בה כלל ועיקר. הוא התעלם, אותו האיש, פשוט התעלם, לא עלה על דעתו לשלוח לעברה אף לא מילה קטנה של הכרת תודה, ואולי כלל לא שת לבו לכך שידיה טיפלו ביעילות בשפע המצרכים, אורזת, קושרת ולבסוף מניחה בסדר מופתי בעגלה. והיא... ראיתי בפניה, היא לא ציפתה שיודה לה ולא כאבה את שתיקתו, סוף סוף היא ממלאת את תפקידה...

כמעט השלימה האורזת מלאכתה, אך חפיסת הקמח, שקרע נפער בשוליה, התפזרה לכל עבר, ונתנה סימניה במוצרים שזה עתה ארזה. "סליחה אדוני", היא אמרה, מבטה מבויש, כאילו בה תלויה האשמה, והחלה לנקות את הקמח בכל כוחה. משהו במילה "אדוני" שיצאה מפיה הרעיד את לבי. זו הפעם הראשונה בה שמעתי את המילה הזו מפיה של אישה שהתכוונה למשמעותה הפשוטה, "אדוני". ביקשתי לסייע במלאכתה, אך היא סירבה, ובחלוף כמה רגעים שאריות הקמח נמוגו והאישה מיהרה להביא שקית אחרת מן המדף. משתמה מלאכתה של האורזת, שילם האדון חשבונו לקופאית, נטל את העגלה, והפטיר: "הכול כאן כל כך אטי, עוד מעט שבת, אנשים לא מבינים?!"  

קל להן, לעיניים, לעמוד על המוטל עליהן מתוך כישלונם של אחרים, וכיוון שנחמץ לבי לנוכח התעלמותו ממנה, נתתי דעתי עליה.

היא הייתה אישה נמוכת קומה. מהמבטא ניכר שהיא עולה יחסית חדשה. והיא הייתה הרה, מאד הרה... לבושה בסרבל עבודה שעליו חקוק שם מקום עבודתה, ו"לשירותך תמיד" בכתב עגול על סרבלה. מטפחת לבנה מהודקת על ראשה, כמו עונה במקומה לבעל הקמח: "האישה שלראשה אני הדוקה, יודעת היטב כי השבת בפתח, וטוב היה לה להתכונן לבואה בביתה. אך יודע אתה, אם אין קמח, אין... ופיות זעירים ממתינים בביתה".

איני מן האנשים הרגילים בכך, אך הפעם, לאחר שארזה את אשר קניתי, תחבתי ידי לכיסי, והושטתי לה שטר שעלה בידי.

"סליחה, אדון", היא אמרה, "אני לא קופאית, אני פה בשביל לסדר עגלות. אדוני רוצה שאקח לו את העגלה למכונית"?  "שילמתי לקופאית. זה עבורך, רק להגיד תודה על עזרתך".

אורו עיניה. היא אחזה בשטר, מיששה אותו בידיה נושאת אליי מבט נוסף כשואלת, "אדוני בטוח"? ואני עונה באותה שפה נטולת מילים: "לא ממש 'אדון', אבל בטוח". נטלתי עמי את העגלה ופניי אל מגרש החניה, והיא בעקבותיי מבקשת שאניח לה לסייע לי, ואולי רוצה לומר דבר מה. "לא קשה לך העבודה כאן?" חיפשתי דרך לקשור שיחה. היא לא ענתה רק הנידה ראשה וחייכה כאומרת, "ואם קשה, מה תועיל אנחה?" "משלמים בסדר?" ניסיתי שנית, והיא בשלה, חיוך ושתיקה.

סידרנו את השקיות במכונית, הודיתי לה, ובכניסתי למכונית היא הושיטה לעברי שקית קטנה. בתוך השקית זוג משקפיים שקופים. "משקפי מל"ת", היא אמרה, למראה תמיהתי הוסיפה, "משהו בפסוקים, אני לא כל כך יודעת, אתה ודאי תדע."   שנים הרבה חלפו מן היום ההוא, ויש בו, בזמן, מן תכונה שכזו, לתבל מציאות עם דמיון. איני יודע אם סיפור המשקפיים אמת היה, ומכל מקום מעשה שהיה כך היה.                                                                                         אלמלא פגשתי בה, אותם בוודאי לא הייתי רואה. איני יודע אם המשקפיים הללו הם מציאות או פרי הדמיון, אך אני יודע כי היא אשר העניקה לי אותם. בעזרת המשקפיים לפתע ניתן להבחין בכולם, אפשר לראות את האנשים השקופים. משהרכבתי אותם פתאום הבחנתי בהם, במ?חתים הקבלות בסופר; במאבטח הזקן; בשוטף הכלים הניצב מאחורי הקלעים במסעדה, שאינו זוכה לחיוכים ולתשרים; במטאטא הרחובות שעלה מחבר העמים, שבמהלך עבודתו עדיין חולפות נוסחאות במוחו, זכר לימים אחרים; בקשישה היושבת לבדה ופניה חרושי קמטים; ובתלמיד ההוא, הרגיל למדי, שאינו מבריק אך גם אינו מפריע, ושכל כך בנקל נעלם מעיניי. פתאום התאהבתי בהם, באנשי הצללים, באנשים המכונים בטעות 'פשוטים', ואלמלא הבחנתי בהם, הייתי מאבד עולם מלא."לכל אדם באשר הוא אדם-מגיע כבוד,ואם אנחנו מכבדים אפילו אנשים זרים שאורזים לנו את השקיות בסופר-קל וחומר שאנחנו צריכים לכבד את האנשים שקרובים לנו!אם זה חברות,הורים,אחים ומורים.

 
 
ביקורת
 
 

פעולת שבת- ביקורת

(הפעולה מתאימה בעיקר לבנות)

 

מהלך הפעולה:

-שמים בקופסא תמונה של מפורסם ומעבירים בין כולם, כל אחד צריך להסתכל בלי להראות לאף אחד ובסוף עושים סבב וכל אחד אומר מה יש לו להגיד על מי שראה בקופסא. מעבירים עוד פעם את בקופסא עם תמונה של מישהו אחר ועוד פעם שואלים מה אומרים על מי שראו. בסס האחרון מעבירים את הקופסא, והפעם עם מראה בפנים ובסוף כל אחד אומר מה הוא חושב על מי שראה (את עצמו) בקופסא.

 

-סיכום ביניים: על האיש המפורסם אמרו דברים רגילים או מגעילים. על עצמם, חלק היו נבוכות וחלק אמרו יפה, חמודה, לא דברים רעים.

הרבה יותר קל להעביר ביקורת על אנשים אחרים, אצל אחרים תמיד מוצאים דברים רעים, ואצלך לא, הרבה יותר קל להאשים אחרים בדברים ולבקר אותם, שהם לא היו בסדר, העיקר לא אני עצמי. אם מבקרים, צריך לדעת איך לבקר ומה להגיד, לא סתם להעביר ביקורת לא נעימה על חבר או על סתם מישהו אחר.

 

-סיפור הנמר והאיש (מצ"ב)

 

-מקריאים להם שאלות למחשבה. לשים לב לשאלה האחרונה.

 

-מסכמים- צריך להעביר ביקורת, השאלה איך ומתי...

 

 

השאלות למחשבה:

1.       חברתך באה עם הגדים מכוערים לדעתך, ושואלת אותך עליהם, איך תגיבי?

א.       אגיד לה בפרצוף, היא חברה שלי.

ב.       ארמוז לה בעדינות שלדעתי הם לא יפים.

ג.        אחשוב על זה, אך לא אגיד דבר.

 

2.       אדם מעשן באוטובוס וזה מפריע לך, מה תעשי?

א.       אני אצעק עליו שיפסיק.

ב.       אני אגש אליו ויבקש ממנו יפה שיפסיק, כי זה מפריע לי.

ג.        זה בעיה שלי- אין לי זכות להעיר.

 

3.       חברה שלי עושה מעשים שמעצבנים אותי- איך תגיבי?

א. אני יצעק עליה- ברור, היא מעצבנת אותי.

ב. אני ייקח אותה לצד ויגיד לה שזה לא נעים לי , ושתפסיק.

ג. אני יתרחק ממנה כדי שאני לא יגיע למצב שאני ייתעצבן.

 

4.       המורה החליפה מקומות בכיתה והושיבה אותך ליד ילדה שאת שונאת- מה תעשי?

א.       תצעקי, תעשי פרצופים כי את לא רוצה לשבת לידה.

ב.       תשבי לידה ולא תדברי איתה כל השיעור, ובסוף השיעור תבקי מהמורה להחליף מקום.

ג.        תעברי לשבת לידה, תגידי שלום בנימוס ותקווי שהכל ילך בסדר.

 

5.       רבת עם ילדה שלא חברה שלך, מה תעשי?

א.       לא תדברי איתה, ותגידי לכולם לא לדבר איתה ותספרי לכולם כמה שהיא מעצבנת ושלא כדאי להם להיות חברות שלה.

ב.       תכעסי עליה ולא תערבי בזה אף אחת.

ג.        תבקשי סליחה, אתם לא צריכות להיות חברות הכי טובות, אבל אם תראי אותה ברחוב תגידי לה שלום.

 

6.       בנות מעליבות אחת את השניה בשבט,מה תעשי בנידון?

א.       נעליב אותם בחזרה.

ב.       שיעליבו, אני לא מתערבת.

ג.        יגיד לאותם בנות בשקט שזה לא יפה.

 

7.       עכשיו אומרים להם ששואלים שאלה אחרונה בלי אפשרויות לתשובות, שכל אחת תענה מה שהיא חושבת שצריך לעשות באותו מצב.

השבט מחולק לזוגות וקבוצות , מה אתן חושבות שכדאי לעשות?
 
צ'ופר:
 
זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה.
בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש.

"איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה!" אמרה לבעלה.
"אולי היא צריכה סבון חדש? אולי אוכל ללמד אותה ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?"

הבעל החריש ולא הגיב.
וכך, יום אחר יום, חזרה האישה על הערותיה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה, באור השמש חשופה לרוח.

כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה, תולה כביסה נקייה.
היא פנתה ואמרה לבעלה:
"תראה! היא למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה"
"לא", אמר הבעל: "היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו".

כאלה הם חיינו: הכול תלוי בניקיון החלון, דרכו אנו מסתכלים על המציאות.
לפני שמעבירים ביקורת, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר...
 
 סיפור אחמד והנמר:

היה הייתה משפחה עניה. אשר חיה בחוסר כל עד כדי פת לחם ומים במשורה. במצוק העיתים החליט אבי המשפחה לצאת ולשוטט בשדות. בצאתו נפגש עם נמר.

וזה אמר לו: יא אחמד מה אתה מסתובב פה. מסוכן פה.

ענה לו אחמד: אם אתה כזה חכם גדול, ויודע שקוראים לי אחמד, אז אתה יודע למה אני מסתובב פה.

ענה הנמר ואמר לו: וואלה, אתה חכם. אתה עני ומסתובב פה מחוסר מעשה. קח 5 לירות ולך הביתה. וכל יום תבוא ותיקח כסף. כך נהג אחמד זמן רב.

באחד הימים שאלה אותו אשתו שהיתה חייבת לדעת הכל: אחמד, מאיפה הכסף?

ענה לה: עזבי אותי, למה לך לדעת. תשכחי את העניין.

אבל פטמה בשלה, והיא התעקשה שאחמד יגלה לה מהיכן הכסף.

אחרי חודשים של הצקות, גם אתם הייתם נשברים. אמר לה אחמד: יש בסביבה מערה ובה נמר וכל יום הוא נותן לנו 5 לירות.

אמרה לו: יא אחמד, יש לך כזה חבר מליונר, ואתה לא מזמין אותו הביתה אף פעם. איזה מן ידיד אתה? לך וקנה כמה קילו בשר ואורז, ואל תשכח הרבה חמאה, ותזמין אותו הביתה.

הבעל עשה כפי שאמרה לו האישה והזמין את הנמר. הנמר ניסה להתחמק, ואמר: תשמע אני בעל חיים טורף, ואנשים יפחדו ממני, וחוץ מזה אין לי בגדים מתאימים. אבל אחמד היה קוץ לא פחות מאשתו. הוא הצליח לשכנע אותו, והם ניגשו יחדיו לביתו של אחמד.

פטמה בישלה מלוא הגיגית אורז עם בשר והנמר נתקבל בכבוד רב. הילדים עמדו בחוץ ונופפו עם דגלי ישראל.

נכנסו הביתה והנמר התכבד בארוחה דשנה. מכיון שהנמר לא אכל מזמן ארוחה טובה (אחמד גמר לו את כל הכסף), הוא אכל וזלל ברעבתנות גדולה ואח"כ קם ואמר: אחמד, הרשה לי ללכת. והנמר אמר שלום בנימוס ויצא מבית אחמד.

בצאתו, המתין הנמר בחוץ לשמוע מה יאמרו אחמד ופטמה.

ופטמה נשמעה בקול ברור: אחמד, איזה מן חיה הבאת לי הביתה? שמת לב איזה ריח רע נדף מהפה שלה, הוא לא שמע על משחת שיניים?? ואיזה חוסר נימוס, הוא התנהד ממש כמו חית פרא. פשוט לא להאמין.

שמע הנמר את דברי האישה ונעלב מאוד, וחשב בליבו מה לעשות.

למחרת, כשבא אחמד לקחת את 5 הלירות, אמר לו הנמר: קח לך לירה אחת. ובארבע הלירות הנותרות תקנה גרזן, השחז אותו, והבא אותו איתך מחר.

אחמד כבר למד שלא מתעסקים עם חבירו הנמר, עשה כדברי הנמר, והגיע למחרת, עם גרזן גדול מושחז כמו תער. הנמר אמר לאחמד: תן לי מכה על הראש. אחמד כמובן סירב (אחמד היה טיפוס עדין). הנמר אמר לאחמד: אם לא תיתן לי מכה אני אטרוף אותך. אחמד חשב דקה: מה עדיף להמשיך להיות עדין או למות?! הוא הסכים. אחמד עשה כמצוות הנמר, וברח מן המקום, כשהוא שומע את הנמר אומר לו לבוא בעוד עשרה ימים. שמע וכך עשה. לאחר עשרה ימים הגיע אחמד שוב לפגוש את ידידו הנמר. וכשהם נפגשו נדהם אחמד לגלות שאין על מצחו של הנמר שום סימני פציעה.

אמר לו הנמר: "פצע מגליד. אך מקומן של המילים שאמרה פטמה עדיין פצוע. קשה מכת הלשון - ממכת הגרזן .מהיום לא תראני וחסל עניין הכסף".
 
 אגואיסטיות

מהלך הפעולה:

-מחלקים שני מסטיקים לכל חניך, ושני פתקים, פתק אדום ופתק לבן, וכאשר אומרים שלוש ארבע ו... כל חניך צריך להרים פתק- או פתק לבן או פתק אדום, אם כל החניכים מרימים פתקים לבנים, המדריכה מחלקת לכולם מסטיקים, אם כולם מרימים פתקים אדומים, כל החניכים צריכים להביא למדריכה מסטיקים, אם החניכים מרימים חלק פתקים לבנים וחלק פתקים אדומים, אז החניכים שהרימו פתקים לבנים צריכים להביא לחניכים שהרימו פתקים אדומים מסטיקים.

כל אחד רוצה כמה שיותר מסטיקים ולכן מן הסתם תמיד יהיו כאלה חניכים שירימו פתקים אדומים, אבל... אם באמת היה אכפת לכל אחד מכולם, אז תמיד כולם היו מרימים פתקים לבנים, וכל החניכים היו מקבלים מסטיקים.

*חשוב להגיד שאסור להם לתכנן ולדבר מה יהיה ומה מרימים לפני המשחק, כל אחת עושה את מי שהיא רוצה וחושבת.

 

-משימות: מפזרים על הריצפה משימות, כאשר חלק מהמשימות הם לקבל מסטיקים וחלק מהמשימות  הם לתת מסטיקים, מן הסתם רוב החניכים ייקחו את המשימות שצריך לקבל מסטיקים.

המשימות:

-לת מסטיקים למישהי שיש לה גשר בשיניים.

-לתת חמש מסטיקים למי שעכשיו בשקט.

-לתת שני מסטיקים למי שיש לה עגילים.

-לתת מסטיק למישהי עם שיער חום.

-לתת מסטיק למי שאת רוצה.

-לתת מסטיק למי שיש לה קוקו בשיער.

-לקחת מסטיק ממי שאת רוצה.

-לקחת שלושה מסטיקים מילדה ששמה מתחיל ב-ש'.

-לקחת מסטיקים ממישהי שיש לה הרבה מסטיקים.

-לקחת מסטיק מבת שיושבת מולך.

-לקחת מסטיק ממי שיש לה חצ'קונים.

 

-מקריאים את הסיפור "אחד אחד" (מהספר סיפורים שמחממים את הלב).

 

-מסכמים: בכל אדם שנברא יש את כוח הנתינה וכוח הנטילה, כוח הנתינה הוא כוח עליון, וכוח הנטילה הוא שורש כל הרעות. כוחות הנתינה והנטילה הם שורשי כל המידות והמעשים ואין דרך אמצע, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים.

הנתינה היא משהו הכרחי בעולמנו, בלי כוח הנתינה, העולם ייחרב, אנשים לא יתחתנו ולא יולידו ילדים, הנתינה היא גם הכרחית לאדם, כל אדם נולד עם רצון לתת ולכן לדוגמא קשה לאדם להיות בבית הסוהר כי אין לו עם מי להיטיב. העולם נברא לא מתוקן ותפקיד האדם לתקנו על ידי עשיית חסד.

 -צ'ופר: סיפור "אחד אחד"

 -הסיפור כצ'ופר:

 חבר שלנו הלך על חוף נטוש במקסיקו בשעת השקיעה. כאשר טייל להנאתו ראה אדם נוסף במרחק. כאשר קרב אליו הבחין שהמקומי גוחן לקרקע, מרים משהו וזורק אותו לים. הוא חזר על כך פעמים אחדות. כאשר החבר שלנו קרב יותר, הוא ראה שהאיש אוסף כוכבי ים שנשטפו אל החוף ומחזיר אותו לים. החבר שלנו עמד נבוך. הוא הגיע אל אותו אדם ואמר, "ערב טוב, חבר. תהיתי מה את עושה". "אני מחזיר את כוכבי הים חזרה למים. עכשיו יש שפל וכל הכוכבים האלה נשטפו לחוף. אם הם יישארו כאן, הם ימותו מחוסר חמצן". "אני מבין", השיב החבר שלנו. "אבל בוודאי יש אלפי כוכבים על החוף הזה. לא תוכל להחזיר את כולם, הם רבים מדי. ובבוודאי זה קורה במאות חופים פה. האם אינך מבין שאין בכך טעם?"

המקומי חייך והמשיך להרים כוכבים ולהחזיר אותם לים. "אתה מבין, עבור הכוכב הבודד הזה זה משנה מאוד!"

 

העולם נברא, לא מתוקן ותפקידנו לתקנו ע"י עשיית חסד.. לא צריך לחפש לעזור רחוק, לפעמים הדבר הקטן יכול לעזור המון !!         
 סתם נקודה למחשבה  
                                                                                                                           
                                        
  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה  
בעז"ה נעשה ונצליח!
יישר - כוח לכל המדריכים על העבודה! =)