בניית אתרים בחינם
 
מרכז קטעים ופעולות
 לבני עקיבא :) :)
 
 
 
   דף הבית    שמחה    א"י    הקשבה    כבוד    קבלת השונה
   אחדות    משמעות ה"אני"    תפילה    כל מיני    סיפורים וקטעים
 
    דף הבית
    שמחה
    א"י
    הקשבה
    כבוד
    קבלת השונה
    אחדות
    משמעות ה"אני"
    תפילה
    כל מיני
    סיפורים וקטעים

מי אני?

מהלך הפעולה:

-מקריאים את המכתב לרבי עקיבא ועושים דיון קצר עליו.

-משחקים "מי אני", כל אחת מקבלת כתר עם תמונה של מישהי מהשבט והיא צריכה לזהות מי מהשבט נמצאת לה על הראש ע"י שאלות של כן או לא את שאר השבט. (אסור לשאול אם זאת זאת או זאת! צריל לשאול למשל: יש לה משקפיים?)

-דג למים: עושים קצב וסבב שבו החניך הראשון אומר: דג אחד, השני אומר: שתי עיניים, השלישי:זנב אחד, והרביעי: פלופ למים, החניך החמישי אומר: שתי דגים, ולכן השישי יגיד: שתי עיניים, חניך שביעי: שתי זנבות והחניך השמיני אומר: פלופ למים, והתשיעי: פלופ למים (הפלופ נאמר לפי מספר הדגים) וכן הלאה אסור להתבלבל בחישוב או בקצב.

-ים/ יבשה: בכל מיני ואריאציות!!בהתחלה ים יבשה רגיל אחרי זה הפוך, לעשות מה שהמדריך אומר אבל להגיד בקול את ההיפך וכל מיני כאלה...

-מקריאים את הקטע "שלושה חמורים" (ומחלקים גם כצ'ופר)

-מסכמים: כל בת צריכה להתנהג לגמרי לפי העקרונות שלה. לא משנה מה אחרים חושבים או עושים. הדוגמא שלנו היא ר' עקיבא שעל שמו נקראת התנועה, הוא פעל לפי העקרונות שלו ולא קיבל השפעות מבחוץ! בקרוב אנחנו מתקרבים לימים הנוראים ואנחנו רוצים שכל אחת באמת תחשוב מי היא?! האם היא מתנהגת לפי מה שהיא חושבת שזה נכון לעצמה?! או שהיא מתנהגת ככה כי ככה חברות שלה יקבלו אותה או איך היא תהיה יותר מגניבה בעיני השבט?! אנחנו רוצות שבאמת תתרכזו בעצמכן ותלמדו מהחברה רק את מה שמתאים לעקרונות שלכן ותעמדו על שלכן!!!

-המכתב לרבי עקיבא:

 

"לרבי עקיבא, שלום וברכה. אני יודעת שבטח לא ציפית למכתב כזה, אבל אני ממש צריכה לספר לך על מחשבות שנורא מטרידות אותי בזמן האחרון" –

בעקבות שבת אירגון של בני עקיבא אנו מביאים בפניכם מכתב מעורר מחשבה

 

לרבי עקיבא, שלום וברכה.

אני יודעת שבטח לא ציפית למכתב כזה, אבל אני ממש צריכה לספר לך על מחשבות שנורא מטרידות אותי בזמן האחרון.

אתמול בערב ממש ריחפתי ולא יכולתי להכין שיעורים.קוראים לי רווית, ואני חניכה בשבט מעפילים בבני-עקיבא. עכשיו חודש התנועה ומירב המדריכה סיפרה לנו בשבת, שאנחנו נקראים על שמך!

חשבתי לעצמי, אם רק היית יודע אז, שבעוד איזה אלפיים שנה תהיה תנועת נוער דתית יהודית בא"י, המדינה היהודית, שתקרא על שמך, היית מאושר אז הרבה יותר.

אז החלטתי לכתוב, אני לא יודעת, אני לא רוצה לקלקל לך, אבל אני לא יודעת אם היית רוצה שנקרא על שמך. זאת אומרת, תראה, הסניף שלנו הוא באמת גזעי, ואני מתה על השבט שלי, חוץ מכמה בנים. גם מירב, היא משקיעה ממש, וסיפרה לנו עליך המון דברים שאני בכלל לא ידעתי. באמת.

אבל שתדע, שאני חשבתי הרבה לפני שהחלטתי לכתוב לך.

אמא קיימה סוף סוף את ההבטחה שלה, ולקחה אותי אתמול לקנות עגילים חדשים. הסתובבנו איזה שלוש שעות וחיפשנו משהו יפה ומקורי ואז נזכרתי שכשאתה הבטחת לאשתך תכשיט, הבטחת לה משהו יפה, אבל לא סתם יפה, עם חריטה של ירושלים, בשביל שתזכור כל הזמן את עיר הקודש. ואני, איפה אני, אני חיפשתי סתם עגילים, לא שום דבר עם רעיון, סתם כזה. וזה לא רק אני, אתה מבין, זה כל החברות שלי, אני חושבת. אף אחת לא מעניין אותה ירושלים, עד כדי כך.

ואני מסתכלת על מה שכולם לובשים היום - נייק, ריבוק, אדידס, ליוויס - ושלא תחשוב שזה האופנה שלנו, זה הכל בא מאמריקה ואירופה. אתה שנלחמת כל כך נגד ההשפעות הרומיות על היהודים, לא יודעת אם היית מבסוט לראות היום את הסניף. בטח גם השם שלי נשמע לך רומאי לגמרי.

ובכלל, אני חושבת שהמלחמה שלך ברומאים היתה מלחמה של עקרונות. לא היית מוכן שיבואו ויגידו לנו שאסור ללמוד תורה, ואסור לעשות ברית מילה וכל זה. אפילו אפשר לומר, נהרגת על זה, הבנת שאנחנו עם מיוחד בזכות התורה המיוחדת שלנו - ואם יקחו לנו אותה, כבר לא יהיה לנו קיום יותר. ואתה יודע, ר' עקיבא, לא נעים לי להגיד, איפה אנחנו ואיפה עקרונות.

תיכנס לסניף ותשאל סתם חניך, על איזה עקרונות הוא נלחם היום, תשאל אותו כמה איכפת לו מהמאבק על א"י היום, כמה אכפת לו מהעולים החדשים השכנים שלנו, ומה הוא עשה למענם. תשאל, תשאל אותו אם חוץ מהסופגניה בחנוכה, הוא בכלל ראה אותם, דיבר איתם.

מירב סיפרה לנו על הויכוחים שלך עם טורנוסרופוס הרשע. באיזה אומץ דיברת איתו, איך יכולת? תשים חניך מול יהודי חילוני, לא רומאי, לא רשע, ונראה אותו מתווכח. ולא חניך ממעפילים, חניך מחבריא ב', או מהגדולים האלה, שבאים כל שבועיים מהישיבה ועושים רק דאווינים.

את הסיפור איך שעזבת את הבית והלכת ללמוד תורה דווקא הכרתי. איך שהקהלת קהילות ברבים כדי ללמד תורה וידעת שזה נגד החוק הרומאי, אני משתגעת איך יכולת.

אתה יודע, רבי עקיבא, לפני איזה חודש ניסתה פזית הקומונרית לארגן שעור בפרשת השבוע שעה לפני המפקד.  איך שפזית התרוצצה בין השבטים להודיע לכולם, ולהזכיר עוד פעם, וארגנה מי שיעביר את זה בכל שבת. אתה יודע איך עשו צחוק מכל זה? בפעם הראשונה, זה הצליח. עשר דקות  לקח לכולם להתיישב, והשעור התקצר בשתי דקות. ובפעם השניה היה בכלל בלאגן, למרות שהגיעו חצי מהפעם הקודמת. ובפעם השלישית - בכלל כבר לא באו אנשים. ותראה לי חניך שיושב ולומד תורה לשמה, לא מקהיל קהילות ברבים, סתם יושב ולומד לעצמו. ואני אתחיל לדבר על "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה"...

ואהבת   לרעך   כמוך

 

 

 

 

 

 

 


 לא, עזוב, אני לא רוצה להעלות גם את זה. רק אם היית באמת יכול לקפוץ לבקר אצלנו בסניף, רק לעבור ליד הברזלים שמול הסניף, ולשמוע איזה רכילויות, מזה לכלוך. אבל מספיק קלקלתי לך בטח.

 

זה לא הכל, רבי עקיבא, אבל אני מרגישה שסתם עשיתי תמונה שחורה. זה לא ככה, באמת הסניף גזעי, ממש על הכיפק, אבל לא הכל חלק.

רם, המדריך של ניצנים, אמר לנו בצחוק, שחרדים אומרים שאנחנו נקראים "בני-עקיבא" ולא "בני רבי עקיבא", כי אנחנו בעצם נקראים על שם עקיבא האיש עד גיל 40, לפני שחזר בתשובה. אני לא צחקתי.

 

ושתדע לך, ר' עקיבא, שהיום ממש חסר לנו מנהיג כמוך.

שלך

רווית

__________________________________________

- מה דעתכם על הדברים? האם אתם מסכימים? האם יש גם צדדים נוספים לעניין? האם אתם יכולים לכתוב מכתב משלכם לרבי עקיבא או לרווית?

 

-הקטע "שלושה חמורים":

מעשה בשלושה חמורים

ומעשה שהיה כך היה.

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, התחתן לו זוג צעיר. החתונה נערכה בעיר הגדולה, ולאחר שבעת ימי המשתה פנו להם, החתן הטרי וזוגתו, בדרך חזרה לכפר מגוריהם. הם לקחו איתם את מיטלטליהם המועטים וחמור אחד. כשיצאו לדרך התיישב החתן על החמור ואשתו צעדה מאחוריהם ברגל, וכך החלו בדרכם.

חלפה על פניהם קבוצה של אנשי, הולכי דרכים. אמרו האנשים: "אה, לא יפה! כלה, שבוע אחרי החתונה, וככה הוא מתייחס אליה, הוא על החמור והיא ברגל?! בושה".

אמר החתן לעצמו: "וואלה, צודקים!"

ירד מעל החמור, הזמין את אשתו לעלות עליו, וכך המשיכו בדרכם כשהיא רוכבת והוא צועד רגלית מאחוריהם.

חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים. אמרו: "אה, תראו מה זה. רק שבוע מהחתונה וכבר הוא נותן לאשתו להיות כמו מלכה והוא נסחב מאחורה?! אם זאת ההתחלה, אוי ואבוי מה יהיה לו בהמשך..."

"וואלה, צודקים!", אמר החתן הטרי לעצמו, "רדי" ציווה על אשתו, וכך המשיכו את המסע כשהחמור הולך בראש ושניהם צועדים ברגל אחריו.

חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים. אמרו: "אה, תראו איזה טיפשים. יש להם חמור, והם הולכים ברגל!"

אמר החתן לעצמו: "וואלה, צודקים!"

"יאללה, עולים" אמר לאשתו, שניהם טיפסו על החמור וכך המשיכו בדרכם.

חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים. אמרו: "אוי, איזה מסכן החמור, עוד רגע ונשבר לו הגב, הוא בקושי מצליח לסחוב שני אנשים, עוד שנייה מת".

אמר החתן לעצמו: "וואלה, צודקים!"

ירדו הוא וכלתו מהחמור הרימו אותו על כתפיהם, והמשיכו לאיטם בדרך.

חלפה על פנים עוד קבוצה של אנשים. אמרו: "הנה שלושה חמורים...".

_________________________________________________

המסקנה: מי שכל הזמן ינהל את החיים שלו לפי מה שאחרים אומרים, יוכל להיות מקסימום...

 

 
 בניה עצמית

מהלך הפעולה:

-בלונים: מביאים 3 בלונים המטרה שאף בלון לא ייפול על הריצפה במשך כל הפעולה.

-משחקים 3 מקלות

-פירמידה: אומרים לבנות לבנות פירמידה מעצמן ושתהיה כמה שיותר גבוהה ויציבה.

-חוקיות: המדריך בוחר חוקיות והחניכים צריכים לגלות את החוקיות.

-הקטע: "ביתו של אדם"

-סיכום: הבית משול לאישיות של האדם, כל אדם צריך לפתח את האישיות שלו הכי טוב שהוא יכול, וברור שכל אדם הוא שונה ולכן אין מתכון אחד לאישיות מושלמת כל אחד יבנה אותה הכי טוב שהוא יכול. אך השאלה היא איך הוא יבנה אותה הוא יכול להיעזר בחברה ולהיות פתוח להצעות חדשות כמו במשחק הפירמידה שבלי החברות אי אפשר להצליח במשחק. הוא צריך לשמור על ציפיות גבוהות ולנסות לא ליפול כמו במשחק הבלונים ולהיות מתוכנן עם מטרה שאליה הוא רוצה להגיע לחשוב רחוק כמו במשחק הבלונים ולהיות מתוכנן עם מטרה שאליה הוא רוצה להגיע לחשוב רחוק כמו במשחק המקלות וע"פ חוקיות מסויימת.

בניית האישיות זה דבר חשוב שכל אחד צריך לעשות אותו לבד ולא לפעול ע"פ לחצים מהחברה אלא באמת לפי האידאלים שלו!!  בניית האישיות זה דבר חשוב, חשוב איך אתה מתייחס לאנשים ואיך אתה מתייחס במצבי לחץ וכעס וכו'...

-הקטע: "ביתו של האדם":
 
יש דברים מרובים וחשובים בעולם
החשוב מכולם הוא ביתו של אדם
וכמו שאדם מאדם הוא שונה
כך שונים הבתים שאותם הוא בונה

יש בית שהוא מבצר על הר
יש והוא ארמון מפואר
אך העיקר אינו ארמון או בקתה
חשוב הוא הבית שבנית אתה

כי בית איננו רק גג וקירות
כי בית אינו רק צירוף של דירות
כי בית אינו סתם מבנה של בטון
כי בית מעניק הרגשת ביטחון

כי בית הוא פרח ושולחן עם מפה
כי בית הוא ילד ורעיה מצפה
כי בית הוא גג ופינה חמימה
וברית כרותה בין אדם לאדמה

יש בתי עשירים העולים כסף רב
ארמונות ניצבים מצופים בזהב
יש בתים הנראים כמעשה אומנות
אך הבא לתוכם מרגיש ריקנות

יש בית והוא רק צריף או צריפון
יש בית והוא רק אוהל קטון
יש בית ובו רק מצע של קש
אך מה שחשוב הוא "איך המרגש"!

על כן כה חשוב לזכור
כי על הבית צריך להגן ולשמור
כי רבים הדברים היקרים בעולם
אך אין כה יקר
מביתו של אדם

 דרך החיים

מהלך הפעולה:

-מביאים מלא סוגים של ממתקים וכל מיני דברים שווים,מעמידים מושקע שיהיה מגרה לא סתם. ושואלים את החניכות מה כל אחת הייתה מוכנה לעשות כדי לקבל את הממתקים האלה? כל אחת תעשה את מה שהיא אמרה ונותנים לכולם את הממתקים.

-המשחק טלפון שבור

-המשחק חבוש

-מקריאים את שני הסיפורים: ראיון עם אלוקים ותרקוד

-מסכמים: ראינו בממתקים שהיו הרבה בנות שהיו מוכנות לעשות המון בשביל ממתק אז כמו שהיינו מוכנים לעשות הרבה בשביל המטרה שאנחנו יודעים שהיא טובה ככה אנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים ובאמת לעשות כל מה שביכולתינו כדי שיהיה אמיתיים שנאהב, ובקיצור שבאמת נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים ולהחליט החלטות וישר לעשות לא להגיד אני יעשה מחר אלא עכשיו!!

המשחק טלפון שבור מראה לנו צורות שונות של חשיבה שלא כולנו אותו דבר כל אחד שומע משהו אחר. ולכן כל אחד צריך להעריך את עצמו לפי אישיותו ולא לפי האחרים.. להיות הוא הכי טוב שהוא יכול להוציא מעצמו את המרב.

והמשחק חבוש מראה לנו שאנחנו צריכים באמת לחיות את הכי טוב שאפשר, ולהיות אנחנו הכי טובים שאפשר למרות כל הדברים שקוירם לנו בדרך כמו חבוש שעד שאתה כבר תופס מישהו, מישהו אחר משחרר אותו, אז למרות הכל באמת להתמודד עם הכל בכייף ולחיות הכי טוב שאפשר ובשמחה!!
 
ראיון עם אלוקים:
חלמתי שזכיתי ל'ראיון עם אלוהים'...
'
גש הלום' אמר האל...'רצית לראיין אותי'?
'
אם יש לך זמן', אמרתי...
אלוהים חייך ואמר:
'
הזמן שלי הוא נצחי ומספיק לעשיית כל דבר... שאל בני...'
'
מה הכי מפתיע אותך בקשר למין האנושי?' שאלתי...
ענה אלוהים:
'
שהם משתעממים מלהיות ילדים, ממהרים להתבגר ואז משתוקקים לשוב ולהיות ילדים...
שהם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף
ואז מאבדים את כספם כדי לשקם את בריאותם...
שהם חושבים בחרדה על העתיד ושוכחים את ההווה,
כך שאינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד...
שהם חיים כאילו שלעולם לא ימותו ומתים כאילו שמעולם לא חיו...'
אלוהים חפן את ידי בידיו והיינו שקטים זמן מה...
'
כהורה, אילו שעורים היית רוצה שילדיך - בני האדם ילמדו?'
אלוהים ענה בחיוך:
'
ללמוד שהם אינם יכולים לגרום לאף אחד לאהוב אותם
אך ביכולתם לאפשר לעצמם להיות נאהבים...
ללמוד שהערך הרב ביותר אינו טמון במה שיש להם בחיים אלא במי שיש להם בחיים...
ללמוד שלא רצוי להשוות עצמם לאחרים
אלא להיות נאמנים לעצמם...
ללמוד שאדם עשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שזקוק להכי מעט...
ללמוד שזה לוקח כמה שניות לפצוע אדם אהוב פצעים עמוקים, והרבה שנים לרפאם...
ללמוד לסלוח עלידי תרגול סלחנות...
ללמוד שיש אנשים שאוהבים אותם מאוד,
אך אינם יכולים להביע או להראות את רגשותיהם...
ללמוד שכסף יכול לקנות הכל מלבד אושר...
ללמוד ששני אנשים יכולים להביט באותו הדבר ולראות דברים שונים באופן מוחלט...
ללמוד שחבר אמיתי הוא אחד היודע הכל עליהם ואוהב אותם בכל זאת...
ללמוד שלא תמיד זה מספיק שאחרים יסלחו להם, עליהם לסלוח לעצמם...'
ישבתי שם זמן מה, נהנה מהרגע.
הודיתי לו על הזמן שלו ועל כל מה שעשה עבורי ועבור משפחת האדם
והוא ענה:
'
בבקשה... אני נמצא כאן 24 שעות ביממה.
כל מה שעליך לעשות הוא לקרוא לי ואני אענה...'
אנשים ישכחו מה שאמרת.
אנשים ישכחו מה שעשית.
אנשים לעולם לא ישכחו מה שגרמת להם להרגיש
 
תרקוד:(אפשר גם בתור צ'ופר)
 
 תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף,
תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך,
ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך.
 

קחו את זה אישית

 מהלך הפעולה:

-מקריאים את הקטע "קחו את זה אישית "של גאולה גרוסמן

 

-משחקים טלפון שבור

 

-מביאים לחניכות ממתק שהמטרה שלהם היא להעביר את הממתק כמה שיותר מהר למישהי אחרת.

 

-מקריאים את הקטע "כשהרדיו צלצל"

 

-מחלקים צ'ופר ואת כרטיסי יצאת נחמד

 

-סיכום: הדברים הקטנים הם אלו שמאפשרים לנו לחיות בשמחה, כמו בקטע שהרדיו צלצל הכל התחיל משיר יפה שנתן למישהו הרגשה טוב ואז חיבוק וחיוך אנחנו לא צריכים לעשות הרבה רק להיות יותר נחמדים להאיר לאנשים את היום ולשמח כמה שאחנו יכולים וזה כולל התעניינות בחברות זה כולל התייחסות לימי הולדת ואירועים משמחים הכרת תודה ועוד.

 

-הקטע: "כשהרדיו צלצל":

 

כשהרדיו צלצל בבוקר והעיר את אמא, הוא השמיע מנגינות שאמא אהבה, ולכן כשאמא הבוקר השכימה היא קמה עם חיוך ורוד כשאמא העירה הבוקר את יעלי היא קמה עם חיוך צוהל. וכשיעל נתנה לאבא חיבוק גדול- הוא חייך, וזה כל אחד לראות יכול. כשאבא נכנס היום לעבודה- הוא שאל את הבוס בחיוך "מה נשמע?" ואז תשאלו אותי איך, אבל הבוס באמת חייך! כשהבוס חייך היום באיזה פגישה, זה סגר עסקה טובה. ולכן הוא החליט בהפתעה להעלות את אבא בדרגה. ולכבוד המאורע המשמח- אבא הביא לאמא פרח! ככה זה- כשאנחנו עושים מעשה קטן, הוא עובר, מתגלגל ומשפיע.

 

-צ'ופר: מי עשה את הנהר אם לא הטיפות, ומי אם לא הגרגירים עושה מדבריות, ומי בונה את כל הבניינים הגדולים אם לא הלבנים הקטנות, דווקא אנחנו הקטנים דווקא אנחנו הננו אמיתיים ורק בזכותנו הקטנים, קיימים הדברים הגדולים. 
 
 
משמעות ה"אני" - ספר בראשית
 

 

מטרה: שהחניכים ילמדו ויבינו שהאדם נברא בצלם אלוקים, הוא מיוחד, והוא קשור בקשר מיוחד עם אלוקים.

1.       כולנו מכירים את המושג" באדם נברא בצלם" אבל לפעמים אנחנו שוכחים את המשכו של המושג:" ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא ואתו זכר ונקבה ברא אותם"

שאל את החניכים: מה המשמעות העובדה שהאדם נברא בצלם אלוקים?

אנחנו יודעים שלקב"ה אין גוף איך נוכל לפרש לנו את הפסוק בצורה שתובן לנו, למוח האנושי הקטן?

בואו ננסה ללמוד ביחד מה משמעותה של בריאת האדם בצלם ה', ומה זה מחייב אותנו:

המשנה במסכת אבות מספרת לנו כי:

בעשרה מאמרות נברא העולם.

*איזה כוח של הקב"ה מתגלה לנו בבריאת העולם? כוח הדיבור

*מהו ייחודו של האדם בשונה מהחיות? שהאדם נברא בצלם אלוקים.

2. שחק עם החניכים משחקים שאסור לדבר בהם(להסתדר בשורה לפי מידת נעלים, גובה, תאריך לידה וכו')

 

האדם מתואר בביטוי נפש חיה ורש"י מסביר:

אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של האדם היה שבכולן, שנתווסף בו דעה דיבור.

 

הכוח  בו בורא הקב"ה הוא כוח הדיבור,

וזהו גם "צלם אלוקים" שבאדם- "רוח ממללא" = נפש מדברת.

 

3.       חלק את החניכים ל2 קבוצות.

קבוצה 1- צריכה לבנות מגדל בתוך דקה בלי לדבר בכלל

קבוצה 2- צריכה לבנות מגדל כשהם יכולים לדבר.

אפשרות נוספת:

לתת ל2 הקבוצות משימה- ללכת להשיג כמה שיותר עניבות ושעונים.

קבוצה 1- לא יכולה לדבר, ותצטרך להגיד ברמזים שהיא צריכה שעונים ועניבות,

וקבוצה 2- יכולה לדבר ולרוץ להביא שעונים ועניבות.

 

יוצא בסופו של דבר שהקבוצה השנייה תנצח, והמסר הוא מה שכתוב למעלה, על "רוח ממללא"

האדם נברא יותר מיוחד משאר החיות, הוא לא סתם נפש חיה.

 

4.       אמור לכל חניך להגיד 2 משפטים האחד אמת והשני- שקר. על החניכים האחרים לגלות מה אמת ומה שקר. לבסוף, אמור שככה גם הדיבור, לפעמים הוא טוב- נפש חיה, רוח ממללא, מעל לכל החיות, ולפעמים היא רעה- שקרית "חיים ומוות ביד הלשון.

להרחיב עוד קצת על הלשון, הדיבור וכו'...

 

 

 


קטעים שקשורים למשמעות ה"אני":
פעם היה איש קטן
הוא חי בבית קטן, במקום קטן וכל חייו התנהלו במסלול קבוע קטן.
המחשבות שלו היו גם כן קטנות.
בבוקר צלצל השעון הגדול, והאיש הקטן נבהל
המחוגים הגדולים אמרו לו:
"איש קטן, קום מהר ורוץ ללימודים"!
בלימודים השעון הגדול הצרח בכול כוחו בשעה 8:00
והאיש הקטן ידע שהוא צריך עכשיו לאכול.
בשעה 13:00 שוב צרך עליו השעון: "הגיע הזמן לארוחת צהריים!"
בשעה 15:00 אמר השעון:
"איש קטן, משוחרר אתה עד מחר, התייצבות ב-8:00"
האיש הקטן חזר לביתו, לחץ על כפטור הטלוויזיה הגדולה
בשעה 19:00 בדיוק כיבה את המכשיר, אכל הכין שיעורים, והדליק
את המכשיר שנית.
ב23:00 כובה המכשיר סופית לערב זה, והאיש הקטן עלה על מיטתו
כאשר עיניו תלויות בתחינה בשעון הגדול מעל ראשו.
לאיש הקטן היה הכול,
כלום לא חסר לו, מלבד איזו אהבה קטנה
עניין קטן,
אושר קטן,לחייו הקטנים
*******************************************************
מכתבו של יוני נתניהו:
רינה,
את כבר בת שש עשרה. האם מסוגלת את להאמין, שחיית כבר כמעט רבע מכול תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, נדמה ודאי שהוא חי תקופת זמן עצומה. אולי מסיבה זו נראה לנו, שיש לנו עוד נצח שלם של חיים. האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו. עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם? איני יכול לאמר לך. אילו הייתי יודע בבירור, הרי שמחצית מחידת האדם הייתה נפתרת. אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסויים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, שאני ככל שאר האדם שאצים ורצים כמו חרקים, אצו ושוב, ולעולם אינם עושים דבר, חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אלי קבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו על ה"לא כלומיות" של עצמם.
מדוע אני כותב לך את כל זה? אולי כמחאה על העובדה, שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף מחייך. כל רגע ורגע בחייך הוא תקופת חיים.
את זוכרת את השיר IF  של רודיארד קיפלינג? באחד הבתים הוא אומר כך:
If you can feel the unforgiving minute
With sixty seconds worth of distance run.
Yours is the earth.
מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים, וכל חלקיק אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולאמר: כך וכך עשיתי.
**********************************************************
את המילים האחרונות: מה זה יכול להיות"רבה אמונתך"?
האמונה של מי?- ניסיתי להאמין.
לפתע אורי עיני: הרי זה כ"כ פשוט!
"ריבונו של עולם! אם אתה החלטת לחמול עלי ולהחזיר לי את נשמתי
כנראה שרבה אמונתך. כנראה שהאמונה שלך בי היא רבה מאוד. כנראה שעדיין לא מילאתי
את השליחות שלי בעולם. ואתה מוכן
לתת לי צ'אנס.
אם כך, ריבונו של עולם ,אם אתה כ"כ מאמין בי- אשתדל לא לאכזב אותך"
באותו רגע הרגשתי שנולד בי "אני" חדש!
************************************************************
הזמן האמיתי:
אני זוכר כיצד לימדה אותי אמא לקרוא את המחוגים הללו לראשונה. בן שש הייתי וביקשתי ממנה שתקנה לי שעון.
"אין לי כסף לשעון" – אמרה…ואחר כך התרככה, הוליכה אותי בידי החוצה ואמרה: "אתה לא צריך, זיידה, תראה כמה שעונים יש בעולם".
היא הראתה לי את צלו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים.
"אתה רואה, זיידה, ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון, אתה תהיה רק על ידו."
******************************************************
הקטנים הגדולים/ אסתר קל

 

בערב החגים הנוראים נתמלאתי תוגה, מין עצבות שכזו רכה, מצב רוח-בלי לדעת מה? כמו מועקה התפשטה בחזה ולחצה, הלב התחמץ כמו בצביטה.

למה? על שום מה?

על שום מחשבה שפתאום עלי ירדה: מי אני, ומה? סתם אחת, קטנה והעולם גדול-גדול, רחוק ועגול, וקורים בו דברים שונים ומשונים, דברים טובים ודברים רעים, ואנשים בו רבים-רבים רחוקים וזרים שאף פעם אותם לא אדע, והם אפילו לא שמעו דבר אודותי, ואינם יודעים אותי, מי אני, ומה שמי, ואיה ביתי, ומה הם חלומותי. ואפילו אסע כל הימים על פני ארצות ועמים, על פני יבשות וערים, לא אספיק לראות ולהכיר את פני כל האנשים.

אני רק אחת קטנה ויחידה, ומי קולי ישמע? ובעולם הגדול כל הזמן מתרחשים דברים, מהם תמוהים, מהם מרגיזים, בלתי מובנים. ואפילו אם אנסה מאוד, וארצה, אפילו אשתדל ואתפלל, מה כוחי, ומה ומי אני?

כה קטנה אני בעולם זה הגדול, חשבתי, לא חשובה, גרגר של חול, טיפה בים, אף אחד לא מרגיש בי, יכולתי אפילו שלא להיות כלל?!

אך לפתע, כמו ברק, כמו ברכה, האירה לי תשובה מפתיעה: אין בכלל דברים גדולים! דווקא הם אינם קיימים! כי מי עושה את הנהר אם לא הטיפות? ומי אם לא הגרגרים, עושים את המדבריות? והאם לא השתילים הקטנים הם שהופכים להיות היערות? ומי בונה את כל הבנינים הגדולים אם לא הלבנים הקטנות? דווקא אנחנו, הקטנים, דווקא אנחנו הננו אמיתיים, הגדולים הם רק שמות ורק בזכותנו, הקטנים, קיימים הדברים הגדולים, ואם לא אנו הם בכלל לא היו בחיים!

ועוד חשבתי: אנחנו הקטנים, כשמתאחדים, אנחנו חזקים מאוד, ויכולים מאוד, ולולא אנחנו הקטנים, שום דבר גדול לא היה ולא נברא!

נגוזה העצבות הרכה, נתפזרו הערפילים, נעלמה המועקה שפשטה ולחצה.

אני הייתי קטנה-חשובה מאוד, בתוך עולם גדול-גדול, רחוק ועגול!
***********************************************************************

 אלוקי,

עד שלא נוצרתי איני כדאי

ועכשיו

שנוצרתי,כאילו לא נוצרתי

לפני שנוצרתי... ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי.

כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה- הייתי נוצר, וכיוון

שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא האות,

שלא הייתי כדאי עד אז להיבראות , ולא

היה צורך כי אם לעת כזו שנבראתי.

מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות.

**********************************************************************
ר' זושא, זמן קצר לפני מותו אמר:
"בעולם הבא לא ישאלו אותי מדוע לא היית משה רבנו, אלא ישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא?!"
**************************************************************************
לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך , שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו אבד עולם מלא.

וכל המקים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו קים עולם מלא.

ולהגיד  גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכלן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון  ואין אחד מהן דומה לחברו.

לפיכך כל אחד ואחד חיב לומר, בשבילי נברא העולם

 ******************************************************************

 של מי האני הזה לעזאזל?

אנוש אחד,קם מצוברח בוקר אחד,והסתכל על עצמו בתימהון,איפה האני שלי,לעזאזל?
אני בטוח שהיה לי אחד כזה באיזה מקום.מיד התחיל לחפש במרץ,ולא מצא כלום.במקום שבו היה אמור לשכון לבטח האני שלו,מצא רק חור גדול וריק. איזה מעצבן חשב לעצמו,כמה משעמם ובלתי נסבל לחיות עם הכלום הזה.
אני מוכרח להזכר מה עשיתי איתו,ומתי ולאן נעלם,אם בכלל היה אצלי אי פעם בשימוש.
אנוש היה בצרות.מהזמן שבו זכר את עצמו,אימץ לעצמו גינונים של אחרים.למד להגיד מה שאחרים אוהבים לשמוע,לעשות מה שאחרים חושבים לנכון,לשמוע דיעה שנראית לו ולהביע אותה בלהט כאילו היתה דעתו.
לעשות קולות של אוהב ודואג.דברים כאלה.כך,היה בטוח שהווא מצליח להונות את הסביבה,ולהסתיר את קלונו הנורא,שהוא בעצם,אדם ללא אני. אדם ללא אני לא נחשב כלל וכלל,זאת ידע אנוש וידעה גם הסביבה.
לכן,נותרו לו רק שתי אפשרויות,האחת לצאת למסע הגדול בתוך עצמו,ולמצוא את האני האמיתי שלו,והשניה לחיות בזהות גנובה,מושאלת.
האפשרות הראשונה לא נראתה לו כלל.המסע הגדול לגילוי עצמו היה ארוך,וכרוך באיזה יושר פנימי שהיה אצלו חסר.בנכונות לכאוב עד אימה פצעים ישנים.
ובעיקר,בראיית וקבלת עצמו האמיתי על כל פגמיו וחולשותיו. אבל אם ימלא תנאים אלה,לא יוכל להיות טהור ומושלם ונקי ללא רכב ומעל הכל וכולם,כמו שאהב לחשוב על עצמו.לכן,נותרה לו האפשרות השניה,שעל כל קשייה ומגבלותיה היתה לכאורה קלה יותר:לבנות אני 'דמי',שבראייה מרחוק ייראה כאילו אני.כמו אותם מטוסי פלסטיק,שסדאם הציב כדי לבלבל את האוייב.
גם לאפשרות זאת היו מספר מגבלות רציניות.ראשית עליו לדאוג ולשמור יומם וליל שלא יתרבו אליו מידי,לשמור מרחק תמידי ובטוח מכל בני האדם קרובים ורחוקים,פן יגלו את הזיוף.
כמו כל אדם שחייו תלויים לו מנגד,מצא לבעיה הזאת חיש פתרון והפך עצמו למין טיפוס מיסתורי ומלא עניין.אנשים השתגעו על זה.מבחוץ נראה כהוגה המכונס בתוך עצמו,בפנים היה יושב מבוהל עד מוות,מתכנן מהלכים פתלתוליים וחמקניים קדימה, מה להגיד,או לא להגיד עכשיו,ומה אחר כך,כדי לא להיתפס.
אבל זו לא היתה הבעיה היחידה.אפילו כדי להקסים לזמן קצר היה זקוק לאיזה מלאי בתוכו.כך התחיל לגנוב זהויות.היה הולך בעולם עם משושים חדים מאוד,כמו צייד רעב אחר טרפו,אם שמע או ראה משהו מעניין מיד בלע והטמיע אל עצמו.אם שמע משפט שנשמע לו 'חכם' אימצו אל ליבו בחדווה.ככה חי.העולם כולו הפך לו לספק ענק של עצמו.כדי להגדיל את אמינותו היה מוציא פה ושם דיעות חריגות,כמו תלתל שכאילו נופל בהיסח הדעת מתסרוקת מהודרת,ושעל עיצובו הכאילו זרוק עבדו שעות.
לפעמים שיחק לו המזל,והיה מוצא לו ספק קבוע לכמה חודשים או שנים.אז היה מסודר באמת.חיש קל היה מאמץ לעצמו את האני של השני,את אהבותיו ושנאותיו,מאוויו ודיעותיו ואופן דיבורו והליכותיו.
בהתחלה הי שמח כמו כל אחד המוצא תרנגולת המטילה ביצי זהב.אחר כך היה הופך כל כך תלוי בו,ומה יהיה אם ההוא יעזוב,אם יום אחד יגלה את ריקנותו הממאירה,וילך ממנו.בסתר ליבו היה מתחיל לטפח נגדו טינה קרה וגדולה.באיזה קלות ההוא מטיל ביצי זהב ומה פתאום ההוא משתמש בהם,הרי הם שלו.אם רק היה יכול היה בולע את התרנגולת הזאת משמיד אותה ככה,שרק ביצי הזהב שלה ימשיכו ויצאו מתוכו.
ויום אחד היה מגיע,ואותו ספק היה מרגיש זיוף.מרגיש שאין נאהב באמת אלא רק משתמשים בו,והיה הולך.
משאיר את אנוש במצוקה קיומית גדולה,דופק ראשו בקיר ושואל,ואיפה האני שלי לעזאזל?
אני בטוח שהיה לי פה אחד באיזה מקום,ומיד יוצא לחפש לו ספק אחר...

בתקווה שנצליח למצוא את הזהות האמיתית שלנו....ושלא כמו אנוש מחפש אחרי האנשים את האני ה'דמי'...


 

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה  
בעז"ה נעשה ונצליח!
יישר - כוח לכל המדריכים על העבודה! =)