א.    השקו"ט של ויהי לא באה לשעשוע רמיזות אלא ללמדנו דבר מה, ובפשוטו ענינו ללמדנו שבתיבה זו כלול ענין הוי ואשר ממילא יתפרש המקרא שהוי היה בימי אחשורוש שהוא הסיבה לחלות הוי.

ב.    לכאורה ענין פתח לה פתחא להאי פרשתא הוא לכל המגילה, וא"כ ר' יונתן שדרש בזה והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד שסופו בושתי הרי מבאר ענינה של מגילה שכולה שייכת להכרתת בבל במות ושתי ואשר מפלת המן שייכת לכ"ז.

ג.    כמו"כ פתיחתו של רשב"נ בתחת הנעצוץ הרי יש ענין לתחת הסרפד שהוא ושתי בת בנו של נ"נ הרשע ששרף רפידת בית ד' יעלה הדס הרי שעליית אסתר אשר ע"ז נאמר והיה לד' לשם היא גמר מפלת בבל.

ד.    כמו"כ פתיחתו של רבה בר עופרן היא ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זה ושתי ושרים המן ובניו ראה כי הכסא המלכות בעילם נכון על אבדן תואר מלך מושתי אשר המלך ודאי מעולה משרים והכסא לעולם יכונן על המלכות.

ה.    כמו"כ פתיחתו של ר"ל מראה שיייכות בין הארי הנוהם לדב השוקק והמושל הרשע.

ו.    והרבה דרשו חז"ל על ענין מניעת הבית וכלות שבעים לחשבונו של אחשורוש, וראה כי הצלם שראה נ"נ אחד הוא והוא הראש וממנו ישתלשלו האחרים והשתלשלות פרס ממנו היה מתקיים גם בושתי וע"ז נאמר ושמתי כסאי כי סולק הנכד משם ובאה מלכותו ע"י אסתר.

ז.    ראה בפתיחתו של רשב"נ אשר הן מרדכי והן אסתר נמשלו לעניני ריח טוב מרדכי לבשמים ראש העומד תחת הנעצוץ שעשה עצמו ע"ז ואסתר להדס אשר ענינו ריח ועומדת תחת ב"ב של נ"נ הרשע ששרף רפידת בית ד'.

ח.    לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים, והוא על משקל וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם, והנה יתכן וענינו להבדיל בינו ובין מגלת תענית, אבל עכ"פ עצם הבדלה זו מורה על היותם דבר קיים לעד ולא כהצלה של אותו זמן, והנה הקיום יתכן בענין שאלולא הוציא הקב"ה אותנו ממצרים הרי אנו ובנינו וכו' דהיינו של"ה לעולם דרך המלה אחרת וכל קיומינו תלוי בזה, ואמנם לכאורה כרי הוא מוכרח מפני הגזירה של כליה גמורה ואפשר גם בכליה גמורה היה שייך שישאר דבר מה, ואמנם אמתת ענינו של קיום הוא שנכרת עמנו דבר מה וחל בנו מהעת ההיא תורת גאולי אותו מעשה, וראה אות ‎יא.

ט.    פתיחתו של ריב"ל שייכת לוהמלך והמן ישבו לשתות, וענינה להראות שהיתה שמחה בעולם במפלתן של שונאיהן של ישראל ח"ו.

י.    פתיחתו של ראב"כ הוא ללמדנו הענין של ירושת הצדיקים את עמל הרשעים כי לא לריק יבא עמלם אלא סופו בהווייה הכללית של תכלית הבריאה.

יא.    פתיחתו של רב דימי בר יצחק מלמדנו שאין כאן אלא הטיית חסד במצב הגלות, והדברים צ"ת הכי לזאת יאמר וימי הפורים האלה לא יעברו.

יב.    פתיחתו של רחב"פ צ"ת וכי רק בימי המן הוצאתנו לרויה ולא בימי פרעה, ויתכן דבימי פרעה ל"ש הוצאה לרויה מהבאנו במים שהבאים במים מתו והיינו שבימי פרעה היה באמת וענום ולא כן בימי המן, וזה ראוי לשימת לב שרק מעשה המן היה ענין גזירה ופחד לבדו ולא מציאות קיימת, וכבר אמרו בזה שהוא לפנים, והענין מבואר גם מתוך הדרש של והיו חייך תלואים לך מנגד.

יג.    ויתכן שהוא רומז על הנודע לנו שענין הצלת המן היה הצלחת הדרך הטבעי שהוא ההוצאה לרויה במצב הרכבת אנוש ולא כן אצל פרעה שהיה צריך שבירה חיצונית של אותו אנוש.

יד.    פתיחתו של ר"י מלמדנו שהישועה היתה בתחתונים ובגילוי עד אפסי ארץ שלא כיצי"מ שהיתה שמיעה לבדה וישמע יתרו שמעו עמין ירגזון ואף זאת לא מצינו אלא אצל הקרובים ואילו כאן ראו וכל אפסי ארץ, כי באה הישועה באגרות המלכות עצמה.

טו.    פתיחתו של ר"ל מלמדנו כי אחשורוש עצמו אין לו יחוד אלא כמלכות פרסיים אשר הם הם הדומים לדב וענינם שקיקת תאוות בלבד ואילו המושל הוא המן, והנה הארי והדב את תאוותם מבקשים ואילו המן ענינו ברשעו, וממשלתו תכון בדלותם של ישראל.

טז.    אלא שענין המולך שמלך מעצמו ומעשי המגילה נקרא על שמו ויהי בימי אחשורוש מוכיח לכאורה להיפך שאין זה ענין מלכות פרסיים אלא עסק פרטי שלו.

יז.    רב מתנה אמר כי מי גוי גדול ורב אשי אמר או הנסה וכו', ולכאורה פליגי מאד כי מקרא דמי גוי גדול הכתוב בו בכל קראנו אליו ידבר על הנהגת אם בחוקותי אשר הוא בכל קראנו אליו והיא הנהגה השייכת בשם אלוקים אשר מה שנאמר בזה הוא רק דאין לגוי אחר קרבה עמו בכל קריאה וקריאה, ואילו קרא דהנסה מדבר על אותות ומופתים וכל מה שאין בכח הנהגה אחרת, ובאמת דהוא צ"ב שהרי אין זה ההנהגה דימי המן, ועיי"ש במהרש"א.

יח.    ענין המשתה מצאנו בחז"ל שמה"ש מדדין פתקין לפני הקב"ה ביהמ"ק חרב ורשע זה עושה מרזיחין ועוד דרשות כהנה המלמדים אותנו שיש ערך למשתהו ועלה משתהו למעלה ראש ולא לחנם האריכה בו המגילה.

יט.    כרצון איש ואיש, אחז"ל אני איני יוצא ידי בריותי וכו' למחר באים לפניך איש יהודי ואיש צר ואויב וגו', התבונן כי ידע אחשורוש שאם ירצה האחד להרוג את חבירו וזה אינו רוצה ליהרג אין זה רצון איש ואיש ולא יכונה רצונו של הורג כרצון איש, ואין הרצון הנדון אלא בקיום זכותו הראויה לו במשפט רצון איש ואיש, וע"ז אחז"ל כי רצונו של המן יחשב רצון איש.

כ.    שני עולמות מתנגשים זב"ז במלכותו של אחשורוש איש יהודי ואיש צר ואויב, ראה אשר אמר רבא במגילה יב: אמרה כנס"י ראו מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דנפיק מיניה מרדכי דמקני ביה המן ומה שילם לי ימיני שאול דלא קטליה לאגג דנפיק מיניה המן, וכבר עמד במהרש"א ע"ז דמהו ענין שילם לי, ואמנם אם כנס"י י"ל טענה שמענו שיש דרך אחרת וכבר אחז"ל שטענת מרדכי היתה שאבי אביו לא השתחוה לעשיו כי יש דרך השתחוואה לעשיו בעת מלכותו ויש דרך הקנאות של בנימין, והנה כאשר נפיק מרדכי משמעי למדנו שיש בענינו של שמעי שיצא ממנו מרדכי ודרך זו סטתה בימי דוד אצל שמעי ומן הראו היה לבערה אלא שחמל דוד עליו, והנה הוא ואגג א"א להם להיות יחדיו והי"ל לימיני לבער את שכנגדו כגמול על אשר השאירו את שלו אלא שאף הוא חמל, ומזה בא העולמות המתנגשים זב"ז,

כא.    והנה הנצחון היה בהמלכת אסתר אשר אף היא מזרע ימיני, ול"ה המלכתה הכ"ת בלבד של הנצחון אלא קביעת ושמתי כסאי בעילם, כי כולם מודים לימיני בעת המלוכה של ישראל אלא דיש ענין רשע שהשעה משחקת לו וימיני לא הכיר בזה, וראה אשר אמר שמואל במגילה טו. שמרדכי היה צועק גבר מלכא עילאה על מלכא תתאה.

כב.    הבט נא אל אשר אמר מרדכי כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקו"א ואתץ ובית אביך תאבדו, והיינו כל איש ימיני, וראה אות ‎כד

כג.    והנה הגזירה היתה על חטאים אבל שעת עונשם וגלגולו היה במעשהו של מרדכי, כי החטא היה אם בהשתחוואה לצלם ואם במה שנהנו מסעודתו של אותו רשע ומעשהו של מרדכי הוא ההיפך מכ"ז, והדבר ידוע אשר העונשים באים בעת הזאת, וענינו כי האור יבער החושך, והנה צדקותו של מרדכי היא התביעה על חטאם של ישראל.

כד.    פור המן נהפך לפורינו, ענינו מבואר במקרא האומר יומם אקרא ולא תענה הנדרש במגילה ד. למעשה אסתר עיי"ש רש"י, ולפנ"ז כתוב רחוק מישועתי דברי שאגתי ועי' שוח"ט, והוא פלאי, אבל ענינו כי פור היה שם, וזה הסוד הנורא שישאר פור והסתר ולא השגחה נגלית ועכ"ז מתקיים כאן הפכת מספדי למחול לי, והוא אשר אמר מרדכי כי אם החרש תחרישי וגו' ממקום אחר, ופי' חז"ל מקומו של עולם, והיינו כי אם לא תעמוד על שלה יפסידו ימיני וכמושנ"ת באות ‎כב ואילו היהודים יהא להם הצלה מאת הקב"ה, וסופו שעמדה על שלה והיה שם הסתר ופור, ולכן בקשה אסתר קבעוני לדורות להיות לי לשם כמושפ"י רש"י.

כה.    ענין לפנים צ"ב כידוע שהרי היה נס שאנו מחויבים עבורו במצות הפורים, וראה במדרשות אשר ענינו של"ה חטא הלב וממילא יש להבין שאף הקב"ה שמר להם לב והלב עשה הנס.