בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


הוצאת שנהב



ספרי עו"ד משה ויסמן



תביעות רשלנות בנזיקין
הגנות בדיני נזיקין
חבות מעבידים בנזיקין



 
להלן חלק מציטוטי בתי המשפט את ספרי המחבר: 

ע"א 8693/11 אלקיים נ' יבור - בית המשפט העליון
מפי כב' הש' עמית, הש' דנציגר והש' סולברג -פס"ד מיום 5.6.2014 :

"בבואנו ליישם מבחן זה על נסיבות המקרה נתקלים אנו בקושי. הגם שהיסוד השני מתקיים ונפל אשם מוסרי בהתנהגותו של ניב שהתיר לשלומי לנהוג ללא כיסוי ביטוחי מבלי ליידע אותו על כך, אין היסוד הראשון מתקייםפטירתו של ניב, הנזק שנגרם לו, לא בא מחמת אשמו-שלו, וכפי שציין בית משפט קמא, לא מתקיים קשר סיבתי בין התנהגותו של ניב לבין הנזק. מקום שהאשם אינו קשור מבחינה סיבתית לקרות הנזק לא נוצר אשם שבגינו ראוי להפחית מסך הפיצוי בו חב המזיק (משה ויסמן,  הגנות בדיני נזיקין (2006) 81, 162 להלןויסמן))"


"חובתו של ניזוק לנקוט בזהירות כלפי עצמו גוברת מקום בו הוא זוכה ליחס של הסתמכות מצד המזיק, למשל על רקע יחסים קרובים בין חברים או פעולות שנוהגים הצדדים לעשות דרך קבע. הקרבה וההסתמכות יוצרת יחסים מיוחדים בין הצדדים, מעין חובת זהירות של המתיר-ניזוק כלפי הנוהג בהיתר-מזיק, אשר ראוי לתת להם ביטוי בעת קביעת מידת האשם המיוחס לניזוק (השוו: ויסמן, בעמ' 99)."









ע"א 7895/08 קלינה נ' סולמות חגית - בית המשפט העליון
מפי כב' המשנה לנשיאה ריבלין, הש' ארבל, הש' הנדל. פס"ד מיום
31.8.2011:

  "ההלכה הנוהגת היא כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 597 (1991); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 76 (2004) (להלן: עניין יצחק); ע"פ 478/73 פנקס נ' מדינת ישראל, פ"מ כז(2) 617, 622 (1973) (להלן: עניין פנקס); משה ויסמן, חבות מעבידים (מהדורה ראשונה, 2004) (להלן: ויסמן)). ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול" (ויסמן, בעמ' 22, 29). הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם (שם, בעמ' 30), בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים.".


"במקרה דנן עולה השאלה האם קיימת חובת זהירות של מעביד כלפי עובד ככל שמדובר בשימוש העובד בסולם לצורך ביצוע עבודה. בעניין זה קיימת עמדה, לפיה הסיכון הכרוך בשימוש בסולם "הינו חלק מסיכוני החיים היומיומיים הטבועים בפעילות השוטפת הרגילה" (ויסמן, בעמ' 192, וההפניות שם) ".









ע"א 11172/05 - בית המשפט העליון
מפי כב' המשנה לנשיאה ריבלין, הש' ארבל, הש' מלצר- פס"ד מיום 21.10.2009:


"התנאי השני, הינו כי הניזוק יחשוף עצמו בפועל למצב הדברים יוצר הסיכון, הפיסי והמשפטי (ראו למשל תורת הנזיקין, בעמ' 327; משה ויסמן, הגנות בדיני נזיקין (2006) 474 (להלן: ויסמן)). התנאי השלישי הוא כי הניזוק יחשוף עצמו לסיכון מרצון, אשר צריך שיתקבל בהכרה ברורה של הסכנה, בידיעת הניזוק את זכותו להישמר מפניה, ומתוך בחירה חופשית ונטולת פגם להסתכן בכל זאת (ראו למשל: ע"א 987/75 ווסטצ'סטר פייר אינשורנס קומפני נ' קורןפ"ד לא(1)  660, 665-664 (1976) (להלן: עניין ווסטצ'סטר); הרמן, בעמ' 353). אכן, כשם שציין השופט כהן בענפיין ריחני, "ידיעה לחוד והסכמה לחוד", ואף שההסכמה יכולה לפעמים להינתן מכללא או להיות מוסקת מן הידיעה, ואינה חייבת תמיד להיות מפורשת, על המבקש לחסות תחת ההגנה להוכיח פוזיטיבית כי הניזוק אמנם קיבל עליו את הסיכון מרצונו (שם, בעמ' 63). בעניין זה, רצון שנבע מהיעדר ברירה ריאלית או בשל לחץ, כפיה או מרמה, לא רצון הוא (ראו למשל ע"א 971/03 בגא נ' מלול, סעיף 14 לפסק הדין (10.11.05)). בעניין ווסטצ'סטר צוין מבחן לזיהוי רצון הניזוק להיחשף לסיכון, הוא "מבחן העסקה". לפי מבחן זה, כדי ללמוד על קיומה של הסכמה להיחשף לסיכון, צריך שיובאו ראיות לקיומה של עסקה, במפורש או מכללא, בין המזיק לבין הניזוק, ולפיה מסכים הניזוק לוותר על עילת תביעתו בגין נזקים שעלול הוא לספוג בשל התנהגותו העוולתית של המזיק (שם, בעמ' 665; ראו גם ויסמן, בעמ' 477; דגן, בעמ' 36-35). יצוין בהקשר זה, כי השאלה האם את יסוד הרצון יש להוכיח באופן אובייקטיבי, קרי בהסתמך על השאלה אם האדם הסביר במצבו של הניזוק היה מקבל על עצמו את הסיכון, או שמא יש צורך להוכיח רצון חופשי סובייקטיבי, טרם הוכרעה בפסיקה באופן חד (ראו עניין עכאשה, בעמ' 204 ועניין ועקנין, בעמ' 148 בהם נבדקו שני סוגי הרצונות, האובייקטיבי והסובייקטיבי; ראו גם דגן, בעמ' 36; בועז שנור "הסתכנות מרצון: הלכה ומציאות" עלי משפט כרך ביכורים א(2) 327, 333-332 (2000) (להלן: שנור)).

14.      הגנת ההסתכנות מרצון לא זכתה להצלחה מרובה בבתי המשפט בישראל ובארצות המשפט המקובל, אשר פירשוה בצמצום (ויסמן, בעמ' 470; דגן, בעמ' 32-31; הרמן, בעמ' 355-354; שנור, בעמ' 327). אכן, כשם שמדגיש השופט חיים כהן בעניין ווסטצ'סטר, "הגנת ההסתכנות מרצון תוכל להצליח אך לעיתים נדירות ביותר" (עמ' 665). כדי להדגים מתי תתקבל ההגנה בכל זאת, מעלה השופט כהן מקרה דמיוני שבו "התובע התערב עם הנתבע שלא יעיז להסיעו במכוניתו במצב של שכרות, ולשם ביצוע הימור מעין זה, השקה התובע את הנתבע תחילה עד לשכרה" (שם). רק כשמתקיימים תנאים מסוג זה, קובע השופט, ניתן להסיק כי אמנם נעשתה "עסקה" בין המזיק לניזוק במסגרתה הסכים הניזוק לוותר על הזכות להיפרע מן המזיק את נזקיו. ואמנם, צריכות להתקיים נסיבות יוצאות דופן כדי שניתן היה לומר שאדם סביר ויתר מרצונו על הזכות המשפטית לתבוע פיצוי בגין עוולה שהסבה לו נזק. ההגנה עשויה להתברר כבלתי יעילה מבחינה כלכלית, לאור פגיעתה האפשרית בהרתעה מפני מעשים עוולתיים, וכבלתי מוצדקת, לעיתים, מבחינה חברתית (הרמן, בעמ' 357). כשמדובר  בנזקי גוף, עלולה  ההגנה במקרים מסוימים אף לפגוע בעיקרון קדושת החיים (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין נ' נחמיאס, פ"ד כט(1) 63 , 72 (1974); ויסמן, בעמ' 470)."








ע"א 9057/07 אפל נ' מ"י - בית המשפט העליון
- מפי כבהמשנה לנשיאה הש' רובינשטיין, הש' מלצר, הש' הנדל- פס"ד מיום
2.4.2012:

"כאמור, מקום שבו נתבע הצליח להוכיח את התקיימותם של התנאים המבססים את הגנת האשם התורם, סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין מורה כדלקמן: "הפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק". כיצד יקבע בית המשפט את השיעור "הנכון והצודקשל הפחתת שיעור הפיצוי? בעניין זה ננקט בפסיקה מבחן "מידת האשמה המוסרית", שהוגדר כך: "על בית-המשפט לשקול מבחינה מוסרית את התנהגויות הרשלניות זו לעומת זו בבואו לחלק את האחריות" (ראועניין טננבוים; עיינו: ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח (4) (1984) (להלןעניין מגד); ויסמן, עמוד 67).


"אקדים כמה מילים אודות דוקטרינת האשם התורם. דוקטרינה זו, אשר נקלטה במשפטנו במסגרת סעיף 68 לפקודה, מבוססת על שלושה טעמים מרכזייםהאחד - שוויון: כשם שיש להטיל אחריות על המזיק בגלל האשם שדבק בו, כך יש להטיל אחריות על הניזוק בגין האשם שדבק בוהשני - הגינות:

ניזוק שתרם לנזקו-שלו – איננו יכול לרחוץ בניקיון כפיו בפני בית המשפטהשלישי - שיקולי יעילות (בדגש על שיקולי ההרתעה היעילה): ישנו אינטרס חברתי לתמרץ את הניזוק להישמר מכאן ולהבא, ולתמרץ ניזוקים פוטנציאליים אחרים שלא להתרשל, ועל ידי כך להגדיל את התועלת המצרפית (ראו ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת קו צינור, פ"ד לט(1) 393, פסקה 17 (1985); יצחק אנגלרד "האשם העצמי התורםדיני הנזיקין: תורת האחריות הכללית 234, 235 (גד טדסקי עורך, 1977); משה ויסמןהגנות בדיני נזיקין (2007) 70) "







ע"א 7008/09 אל רחים נ' קאדר - בית המשפט העליון
- מפי כב' הנשיאה א' חיות, הש' פוגלמן והש' עמית, פס"ד מיום
6.9.2010 :

"קיומה של הגנת ההסתכנות מרצון מותנית בשלושה יסודות מצטברים: ידיעתו של התובע אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק למצב זה; ורצון הניזוק לחשוף עצמו לסיכון. יש להדגיש כי דרישת ה"חשיפה" אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק, אלא חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק. אשר על כן, הגנת ההסתכנות מרצון תקום לנתבע רק בנסיבות בהן הסכים התובע לקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי (ע"א 1357/97 עכאשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.12.2004) והאסמכתאות שם; משה ויסמןהגנות בדיני נזיקין (2006) 469."







ע"א 4426/05 הועדה המקומית נגד מעונה - בית המשפט העליון
- מפי כב' המשנה לנשיאה ריבלין, הש' פרוקצ'יה, הש' דנציגר. פס”ד מיום
11.11.2010 :


 "יתר על כן, גם בלא תחולת סעיף 5(ב) על ענייננו, הגנת ההסתכנות מרצון לא חלה על ענין זה גם על פי סעיף 5(א) לפקודה.

יסודה של ההגנה בסעיף 5(א) בכך שהניזוק הסכים ליטול על עצמו מראש את הסיכון שהתממש וגרם לנזקו, וזאת מתוך ידיעה והערכה מלאה של מצב הדברים. לפיכך, אין לחייב אדם אחר בתוצאות הסיכון שלקח על עצמו. תחולתה של ההגנה מותנית בקיום שלושה תנאים מצטברים: ידיעת הניזוק על אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק בפועל לסיכון זה; ורצונו של הניזוק לחשוף עצמו לסיכון זה ולהשלכותיו המשפטיות בהתבסס על ידיעת מצב הדברים שגרם לנזק (ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נתניה, פ"ד מו(5) 727, 756 (1992) (להלן: ענין קני בתים); ע"א 1354/97 עכאשה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 193, 203-204 (2004); ענין אלון, פסקה 13; משה ויסמן, הגנות בדיני נזיקין (2006) 469 (להלן: ויסמן). במילים אחרות, יש להראות, כי התובע הסכים לכך שאם ייגרם לו נזק, כי אז ההפסד ייפול כולו עליו ולא על הנתבע; כי הסכים לשאת בעצמו במלוא תוצאות הנזק העלול להיגרם עקב המעשה, ולפטור את הנתבע מאחריות, שעשויה היתה לחול עליו במצב הרגיל (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 147, 148 (1982) (להלן: ענין ועקנין)”


"עם זאת, ליוזמת מעונה בהגשת הבקשה להיתר בלתי-חוקי, שנעשתה ביודעין, יש לתת משקל ראוי במסגרת האחריות היחסית שיש לזקוף לחובת כל אחד מהצדדים לתוצאות פרשה זו, בהתאם לרמת האשם הראויה לו. ביחסיות זו, הייתי מעריכה את אחריותה התורמת של מעונה ב-40%, כאשר עיקר אחריות זו נזקף לעצם הגשת הבקשה להיתר בנייה בלתי-חוקי. אחריותה של הוועדה תעמוד, אפוא, על שיעור של 60% לצורך הערכת הנזק הראוי לפיצוי (ענין רוטברד, בעמ' 122-123; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 955-957, 959-960 (2002); ויסמן, בעמ' 104-105; ע"א 80/87 זלסקי נ' מועצה מקומית לתכנון ובנייה, ראשון לציון, פ"ד מה(4) 604, 618 (1991); ענין קני בתים, בעמ' 750)".


"היקף האשם התורם אינו קבוע מראש, אלא נתחם ממקרה למקרה, על פי נסיבותיו. ההתנהגות הנדרשת לצורך האשם התורם היא התרשלות, הנבחנת על פי מבחן אובייקטיבי חיצוני, המעוגן בהתנהגות האדם הסביר. בעוד התרשלות "יוצרת אחריות" של המזיק נבחנת על פי חובת המתרשל כלפי הזולת, "האשם העצמי" בוחן את מידת הזהירות בה צריך אדם לנהוג כלפי עצמו וכלפי רכושו. מידת האשם התורם נקבעת על פי מבחן מידת האשמה המוסרית בהתנהגותם של המזיק והניזוק, ומידת התרומה של כל אחד מהם לנזק במישור העובדתי (סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין; ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל (משרד העבודה, מחלקת עבודות ציבוריות, נצרת), פ"ד לא(1) 299, 305 (1976); ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3)343, 350-351 (1989); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 20-21 (2003); ויסמן, בעמ' 62-67)].









ת"א 36133-12-09 - כהן נגד הבנק הבינ"ל - בית המשפט המחוזי מרכז
- מפי כב' הש' שיינמן - פס"ד מיום 29.1.2014 :

"לגבי הקשר הסיבתי העובדתי, משנקבע כי התנהגות מסוימת הייתה אחד הגורמים לקרות נזק, נתקיים בה הקשר הסיבתי העובדתי, ואין זה משנה שהתנהגות המזיק הייתה רק אחד הגורמים, כל עוד היה זה גורם הכרחי שבלעדיו לא היה הנזק קורה (ראה: עו"ד משה ויסמןתביעות רשלנות בנזיקין (הוצאת שנהב), עמ' 361). "








בש"א (תל אביב יפו) 8858/02 - בית המשפט המחוזי
מפי כב' הש' צ' ברון -
החלטה מיום 5.3.2009:

"המשיבה טוענת כי לא מתקיימת אחריות מכח פקודת הנזיקין משום שזו קמה רק אם נוצר קשר ישיר בין רואה החשבון למי ששקל לרכוש את המנייה (המלומד ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, הוצאת שנהב הדרכות, בעמ' 908 ). "









ת"א 1433/08 בנק הפועלים סניף המרכזי נ' לונטר - בית המשפט המחוזי תל אביב
מפי כב' השופט אטדגי. פסק דין מיום 26.8.2016: 





"באשר לקשר הסיבתי, מקובל לחלקו לשניים: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. הסיבתיות הפיסית-עובדתית מהווה קטיגוריה יחסית, שעניינה הזיקה העובדתית-הפיסיקלית בין האשם לנזק, ואילו הסיבתיות המשפטית מהווה מושג רחב יותר, שכן היא טומנת בחובה את הרעיון שהחוק קבע עקרונות שמטרתם לתחום תחומים להטלת אחריות בשל התנהגות רשלנית אשר תרמה בפועל להתהוות התוצאה המזיקה (ראו: עו"ד משה ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, להלן – ויסמן, עמ' 355-356, והפסיקה המובאת שם)אולם גם אם היו נמצאות הפרות חובה כאלה, וגם אם זנדר נמצא שהפר חובה אחת, כדי שתקום אחריות בנזיקין צריך להתקיים קשר סיבתי בין התנהגות המזיק לבין הפגיעה בניזוק וכן לגבי הנזק שנגרם (כשהנזק הוא יסוד מיסודות העוולה כפי שהדבר בעוולת הרשלנות) (ראו: ויסמן, עמ' 351 ואילך, והפסיקה הנזכרת שם).


כל אלה מצביעים על רשלנות תורמת ("אשם תורם" כלשון סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) בדרגה גבוהה וכמעט מכרעת של לונטר עצמו בכל הקשור להשקעתו.

(על האשם העצמי התורם בנזיקין ראו: ויסמן, עמ' 239 ואילך, והפסיקה המובאת שם).


117. לשם הקמת אחריות נזיקית בשל עוולת רשלנות, אין די בקשר סיבתי עובדתי, אלא נדרש גם קשר סיבתי משפטי (ראו: ויסמן, עמ' 351 ואילך, והפסיקה המובאת שם).








ת"א (תל אביב יפו) - בית המשפט המחוזי -
מפי כב' השופטת שבח -
פסק דין מיום 28.10.2012:


"...וכפי שהיטיב לבטא עו"ד משה ויסמן בספרו "תביעות רשלנות בנזיקין": "חשוב להדגיש כי כשם שאין הרופא מבטח ואין הוא יכול להבטיח הצלחה כך הדבר גם לגבי עורך דין אשר הישגיו המקצועיים אינם תלויים רק באופן פעילותו המקצועית . מול הצדדים המתנצחים יושב שופט הפוסק את הדין והמושפע, לבד מטענות הצדדים ובהיותו יצור אנוש, גם משיקולים אישיים כגון: נסיון חייו...""









ת"א (תל אביב יפו ) 1702/07 
מפי כב' הש' ד"ר מיכל אגמון גונן – פס"
ד מיום 20.6.2012:


" ...יש הטוענים, כי הגדרת הרשלנות כהפרת חובת זהירות אינה התפישה הטבעית של המונח רשלנות (ראו לעניין הגישות השונות ספרו של משה ויסמן , תביעות רשלנות בנזיקין (2003) 420 ."










ת"א (מרכז) 1842-08-07- בית המשפט המחוזי
-
מפי כב' הש' ד"ר סטולר - פס"ד מיום 25.10.2011:

"מקום בו הוזהר ניזוק בדבר קיומו של הסיכון אשר בדיעבד התממש והזיק לו לא יוכל לטעון כי לא היה מודע לקיומו של אותו סיכון (ראו: משה ויסמן, הגנות בדיני נזיקין, מהדורת 2006-2007 , עמ' 97 ). "









ע"א (ירושלים) 6347/05 - בית המשפט המחוזי
– מפי כב
'
הש' גל, הש' זילברטל, הש' אפעל-גבאי - פס"
ד מיום 1.1.2006:

"לעניין זה מעניין לראות את הפתרון המוצע על ידי עו"ד מ' ויסמן, בספרו תביעות רשלנות בנזיקין, לפי האילוץ התקציבי של המדינה, בשלו נחסכים מהחולה הטיפול או התרופה להם הוא זקוק, מצדיק דווקא הרחבה של חובת הגילוי של הרופא:” יתכן שהפתרון הראוי הוא להרחיב בהקשר זה את חובת הגילוי הרפואי המדינה תעניק במסגרת המסובסדת של סל הבריאות את ..."








ת"א (ירושלים) 5426/03 – בית המשפט המחוזי
– מפי כב
'
הש' שפירא - פס"ד מיום 8.7.2009 :

"אם הרופא יודע על סכנה ספציפית ועל אפשרות שתקרה, חייב הוא ליידע על כך את החולה ולהדריכו – מה עליו לעשות כשתתממש הסכנה (שם, 379). בדעה דומה אוחז משה ויסמן בספרו , תביעות רשלנות בנזיקין (2003) כדלקמן: "שלבי התהליך הרפואי הם כדלקמן :האבחון, ההחלטה בדבר הטיפול הראוי והטיפול עצמו הכולל גם את המעקב לאחר הטיפול. בהקשר זה, במידה שהפציינט בוחר מרצונו ובהיותו מודע לסיכון הכרוך בכך , לנתק את קשריו עם הרופא המטפל ונמנע באופן שיטתי ומכוון מלהתייצב לביקורת..."









ע"א (תל אביב) 1549/05 - בית המשפט המחוזי
 
מפי כב' סגנית הנשיא קובו, הש' רובינשטיין, סגנ' נשיא צ'רניאק - פס"ד מיום 6.7.2008 :

"טעות בשיקול דעת נובעת מתוך ההנחה כי אין עורך הדין מבטח של התביעה או היעוץ אותו הוא נותן (שם, בעמ' 184) (עוד ראו בענין זה: מ' ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, הוצאת שנהב, 2003), בע' 865-866 (להלן:"ויסמן")"









ת"א (חיפה) 814-03 - בית המשפט המחוזי
מפי כב' סגן הנשיא גריל - פס"
ד מיום 26.11.2008 :

"על החשיבות בניהול רישום רפואי תקין כתב מ. ויסמן בספרו (מ. ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין (2003) , בעמ' 603 ):"תת-חובה במסגרת חובת הזהירות הכללית המוטלת על הרופא כלפי ציבור לקוחותיו היא החובה לנהל רישום תקין בנוגע לסוגי הטיפולים הרפואיים שהוענקו לחולה, לתרופות שנתקבלו במהלך הטיפול ולמינונן כאמור בתקנות בריאות העם". "








ת"א 608-05-11 - בית המשפט השלום בת"א
מפי כב' הש' מנחם קליין - פס"
ד משנת 2013:

"עם זאת, על המעביד החובה לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה. זוהי חובה המוטלת על המעביד באופן ישיר ואישי, והיא אינה ניתנת להעברה (ראה : מ' ויסמן, "תביעות רשלנות בנזיקין", עמ' 429-439 והאסמכתאות המובאות שם). הרציונל לכך הוא בהנחה, שהמעביד הסביר הינו האחראי על אופן עבודתו של העובד, ותנאים וסיכונים הקשורים לסביבת העבודה נתונים לפיקוחו ולשליטתו. המשמעות המעשית היא, כי מיוחסת לו צפיות טכנית ונורמטיבית לגבי נזק העתיד להיגרם לעובד (ראה ע"א 707/79 וינר נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו(2) 592; ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172).

היקף האחריות המוטלת על המעביד הינה רחבה למדי. על המעביד מוטלת חובה פוזיטיבית המתבטאת בצורך להזהיר עובד לגבי סיכונים קיימים, להדריכו ולפקח עליו, למנוע באופן אקטיבי את קיומם של סיכונים במקום העבודה ולספק ציוד נאות (ראומ' ויסמןשם, עמ' 440-469 והאסמכתאות המובאות שם). יחד עם זאת, אין המדובר בחובה מוחלטת לגבי כל סיכון וסיכון רגילים וסבירים אשר עשויים להקרות בדרכו של עובד (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, עמ' 347)."








ת"א 140/98 - בית המשפט המחוזי חיפה
מפי כב' הש' גרשון - פס"ד מיום
6.2.2008:


 "יפים לעניין זה דבריו של  משה ויסמן בספרו "תביעות רשלנות בנזיקין" בעמ' 221 כדלקמן:"מידת המומחיות של המזיק עשויה להשפיע על קביעת היכולת והצורך הנורמטיבי לצפיית הנזק. (...). בעל מקצוע המוגדר כמומחה בתחומו, חייב בסטאנדרטים של התנהגות וזהירות העולים על אלו הנדרשים משאינו מומחה. (...)". (ההדגשה שלי. ע.ג.)".  "







ע"א 238/05 עיריית חיפה נ' איליזרוב - בית המשפט המחוזי חיפה
- מפי כב' הש' שטמר, הש' בר זיו והש' זרנקין - פס"ד מיום
29.1.2012:

 הסתכנות מרצון: מקרה של אשם תורם גבוה הוא כשיש "הסתכנות מרצון" של התובע   VOLENTI NON FIT INJURIA. טענת הגנה זו, מחייבת הוכחה של שלשה יסודות: הראשון - ידיעת התובע אודות על הסכנה או יוצרי הסיכון, השני - מודעותו לתוצאותיו המשפטיות של הסיכון, והשלישי - רצונו של  הניזוק לחשוף עצמו לסיכון של פגיעה ללא פיצוי (ראו: משה ויסמן, הגנות בדיני נזיקין (2007) 269, להלן: "ויסמן"). אף טענה זו לא נטענה במפורש בכתב הערעור ולכן לא אדון בה. מעל לנדרש אציין כי לדעתי, במקרה שלפנינו, לא הוכח למצער היסוד השלישי.

16.        האשם התורםהשאלה המרכזית היא מידת האשם התורם של  איליזרוב והאם הוא גבוה דיו לניתוק הקשר הסיבתי בין המפגע לתאונה ולנזק כתוצאה ממנה.  

הרשלנות התורמת מעוגנת בסעיף 68 לפקודה :

"68.(א)           סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור."

17.        אשם תורם ייקבע כאשר הניזוק סיכן עצמו באופן רשלני ונמנע מלנקוט את מידת הזהירות המתחיבת בנסיבות הענין (ראו: ויסמן, בעמ' 63-64). המבחן לכך אם היה אשם תורם, יהיה על פי מבחן האדם הסביר (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח', פד נח(1)1, 21, ע"א(חי) 49/95 הפניקס הישראלי בע"מ נ' ש. חנני בע"מנבו 12/6/96, ראו גם: ויסמן, בעמ' 64).

שיעורו של האשם התורם ייקבע על פי "מידת האשמה" המיוחסת לצדדים (תא(ת"א) 2289/90 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מנבו (13/12/06) וראו גםויסמן, בעמ' 65)

גובה תרומת האשם נבחן על פי התנהגות המזיק והניזוק תוך הפעלת מבחן התנהגות האדם הסביר בנסיבות הקונקרטיות הנדונות (ויסמן, בעמ' 68, ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עירית בני ברק, פ"ד מג(3)343, ע"א 316/75 אלן שור נ' משרד העבודה, מחלקת עבודות ציבוריות,נצרתפ"ד לא(1),299, (להלן - " פס"ד אלן שור")”








ת"א 2392/02 עזבון מימון נ' סופרגז -בית המשפט המחוזי תל אביב
,
מפי כב' הנשיא, השופט אורנשטיין, פס"ד מיום 28.12.2008:


" בקביעת קיומו של אשם תורם נבחן אם בנסיבות הנתונות, נהג הניזוק כאדם אחראי ונקט זהירות סבירה. סטנדרט הזהירות לאורו תיבחן התנהגות הניזוק הינו זה של האדם הסביר" (משה ויסמן, "הגנות בדיני נזיקין", עמ' 62-64). "










ת"א 1549-08-07- בית המשפט המחוזי מרכז
-
מפי הש' ארנון - פס"
ד מיום 17.10.12:

"הפרסום הרלבנטי הראשון בדה-מרקר נעשה ביום 26.2.01. בפועל הלין מעריב על השימוש הבלתי מורשה של דה-מרקר בכתבותיו רק ביום 7.4.02 [המכתב צורף כנספח 3 לכתב התביעה המתוקן (מס' 2)], דהיינו לאחר חלוף כ- 13 חודשים אשר במהלכם השתהו התובעים מלמחות בפני דה-מרקר על השימוש שעשה בכתבותיהם. האם השתהותם של התובעים מבססת את "אשמם התורםלעוולות שבוצעו כלפיהם, על פי טענתם, ע"י הנתבעים?

בדונו בסוגיה הנוגעת לקביעת "אשם תורם" קובע ויסמן כדלקמן:

"בקביעת קיומו של אשם תורם נבחן אם בנסיבות הנתונות, נהג הניזוק כאדם אחראי ונקט זהירות סבירה. סטאנדרט הזהירות לאורו תיבחן התנהגות הניזוק הינו זה של האדם הסבירמקום שנקבע כי הניזוק לא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות, ייקבע שיעורו של האשם התורם, ובהתאם תתחלק אף האחריות בין המזיק לניזוק, על יסוד 'מידת האשמה' המיוחסת לצדדים ותרומתם להתרחשות ארוע הנזק" (ויסמן, עמ' 64-65) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.). “









ע"א 3161/01 - בית המשפט המחוזי בירושלים
-
מפי כב' סגן הנשיא, הש' דרורי - פס"
ד מיום 24.2.2005:


יש הסוברים כי חובת הגילוי הרפואי ודוקטרינת ההסכמה מדעת מצאה חיזוק סטאטוטורי חד משמעי בישראל, בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992. החיקוק האמור, המרומם לדרגה חוקתית את כבודו של האדם וזכויות הפרט ותרם לעליית קרנה של דוקטרינת ההסכמה מדעת המחייבת את הרופא לגלות לחולה כל מידע רלוואנטי הנוגע לטיפול העתיד להתבצע בגופו, לצורך קבלת הסכמתו לטיפול" (מ' ויסמןתביעות רשלנות בנזיקין , עמ' 613 - 612). גם פרופ' כרמי בספרו הנ"לבריאות ומשפט, עמ' 945-944, מזכיר את חוק היסוד האמור, אך מדבריו עולה כי הבסיס הנורמטיבי הוא עצם האוטונומיה של אדם על גופו, ועל כל פנים עקרון ההסכמה מדעת, כלשונו, " נועד לממש כמה מטרות: קידום האוטונומיה של החולה, הגנה על הסטטוס של החולה כאדם, מניעת לחץ ותרמית, עידוד ביקורת עצמית של הרופא, עידוד ההליך של קבלת החלטות רציונאליות וחינוך הציבור" ( שם, בעמ' 945).









ת"א 9401/07 - בית המשפט המחוזי ירושלים
-
כב' הש' בר-עם - פס"ד מיום 21.4.2013:


"כך בכלל וכך לעניין אחריות רשויות השלטון, לרבות גורמי המשטרה (ע"א 337/81 שלמה בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337 (1984); ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס, פ"ד נח(5) 167 (2004)) ורשויות האכיפה והגביה (לשכות ההוצאה לפועל), החבים חובת זהירות כלפי הציבור (ובכלל זה כלפי חייבי ההוצאה לפועל), שעניינה התנהגות סבירה מצד הרשות בפעולותיה, בעת ביצוע רשלני של סמכות שניתנה להם כדין (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נט(5) 193 (2005)), הן כאחריות ישירה לפעולת האורגנים שלה והן על-פי דיני האחריות השילוחית כשולחתם של עובדיה (משה ויסמן תביעות רשלנות בנזיקין 770-737 (2003)). על-פי הפסיקה, בעל הסמכות השלטונית חב חובת זהירות בהפעלתה, במיוחד מקום בו השליטה על מהלך האירועים ועל נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים נמצאת בידיו (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' דני לוי, פ"ד מח(3) 45 (1994))








תא"מ 33672-04-12 - בית משפט השלום נתניה
-
מפי כב' הש' נאוי - ניתן ביום 3.2.2014:



"אין חולק כי עורך דין חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחו בקשר עם הטיפול המשפטי, וחובתו הוגדרה בפסיקה, בין היתר, כדלהלן:

"ככלל, מחובתו של עורך הדין, ככל בעל מקצוע, לפעול כלפי לקוחו במיומנות ובזהירות. זאת ועוד, עורכי דין מעצם הגדרת תפקידם, משתייכים לקבוצת בעלי מקצועות עמם מחמיר המחוקק באופן בולט בהטילו סטנדרט זהירות גבוה יותר, נוסף על חובות אמון הנובעות מטיב היחסים הנרקמים בינם לבין לקוחותיהם[ראה עו"ד משה ויסמן בספרו "תביעות רשלנות בנזיקין", בעמוד 835]."









ת"א 16153/05 – בית משפט השלום חיפה
מפי כב
'
הש' וגנר – פס"ד מיום 30.6.2013


"26. כאמור קבעתי כבר כי מערכת היחסים בין התובע למר קקון הינה מערכת יחסים של עובד מעביד. האם למר קקון, כמעבידו של התובע, יש חובות זהירות כלפיו? יש לענות על שאלה זו בחיוב. חלה על מר קקון החובה המושגית וכן הקונקרטית לדאוג לביטחונו של התובע.

הכלל הוא כי מעביד חב חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית), כלפי עובדו, שהפרתה מזכה את העובד באפשרות לתבוע את מעבידו בגין עוולת הרשלנות. חובת הזהירות היא חובה פוזיטיבית שמחייבת את המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזקי גוף לעובד במהלכה הרגיל של עבודתו (ראה: מ. ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, הוצאת שנהב הדרכות, ירושלים עמ 429 - 437)"








ת.א. 140/98 בית המשפט המחוזי בחיפה
כב'  סגן הנשיא, הש' גרשון


"מידת המומחיות של המזיק עשויה להשפיע על קביעת היכולת והצורך הנורמטיבי לצפיית הנזק. (...). בעל מקצוע המוגדר כמומחה בתחומוחייב בסטאנדרטים של התנהגות וזהירות העולים על אלו הנדרשים משאינו מומחה. (...)" 





ת.א. 54676/03 בימ"ש השלום בתל אביב
מפי כב' השופטת יינון 



 "באשר להתרשלות עובד ציבורראה בספרו של המלומד משה ויסמן, "תביעות רשלנות בנזיקין", בעמוד 743, כדלהלן:רשויות השילטון ועובדיהןחביםברמה העקרוניתחובת זהירות כלפי הציבור אשר בשירותו ולמענו הם פועליםמהותה של חובה זו מעוגנת בסעיפים 35-36לפקודת הנזיקין ועניינה בהתנהגות סבירה מצד הרשות בפעולותיה הן כאחראית ישירה לפעולת האורגנים שלה והן על פי דיני האחריות השילוחית כשולחתם של עובדיה." 




ת.א. 1626/92 - בית המשפט השלום חיפה 
מפי כב' נשיא בימ"ש שלום חיפה, 
השופט קיטאי


 "לעניין זה יפים גם דבריו של משה ויסמןבספרו תביעות רשלנות בנזיקיןעמ' 206: "אחריות המזיק אינה אחריות מבטחחובתו היא לנקוט אמצעי זהירות סביריםואחריותו מתגבשת רק אם לא נקט אמצעים אלו... אמצעי הזהירות הנדרשים אינם גורם קבוע אלא הם גורם משתנה לפי הנסיבות והם חייבים לעמוד ביחס מתאים לסיכון שנוצרטיב הסכנה בגינה מוטלת חובת הזהירות נבחן על פי שני קריטריונים: (אמהות הסכנהשנוצרה בנסיבות הספציפיות במקום האירוע וזהות הניזוק שהועמד בסכנה (ב)הערך עליו חפצים להגן מפני הסכנה.


תיק 2033/03 - בית משפט השלום חדרה
כב' השופט גופמן


"ככלל עבירה של גרימת מוות ברשלנות ע"פ סעיף 304 לחוק העונשין נבחנת על פי מבחני סעיף 35 ו-36 לפקהנזיקיןכאשר נדרשת הוכחת קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטיתהפרתן וקיום קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות ובין הנזק שנגרםקיומה של חובת זהירות מושגית נקבע על פי מבחן הצפיות,האם אדם מן היישוב בנסיבות העניין היה יכול לצפות התרחשות הנזק כתוצאה מסטייה מרמת זהירות נדרשת ממנו ואם צריך היה לצפות את התרחשות הנזק בשל כךכפי שנפסק בעבר ואין אני מוצא מקום לצטט את היקה העניפה לעניין זההרי היקף האחריות המוטלת על מעביד במסגרת חובת הזהירות המושגית הינו רחב למדייעל מעביד מוטלת חובת זהירות פוזיטיבית המתבטאת בצורך להזהיר עובד לגבי סיכונים קיימיםלהדריכולפקח עליו ולמנוע באופן אקטיבי את קיומם של סיכונים במקום העבודה ולספק ציוד נאות (רמ ויסמןתביעות רשלנות בנזיקיןעמ' 429 – 439 לאסמכתאות שם).






בית המשפט השלום בבאר שבע 1608/99 (השואגוקובע בפסק דינו כי: "באשר ליסוד השנישעניינו הפרת חובת הזהירותהנחתנו הפסיקה לבחון האם ההתנהגות שגרמה לנזק באה לידי ביטוי בסיכון בלתי סביר המלווה ב"אשמה".הפרת החובהכפי שמלמדנו מויסמן בספרו "תביעות רשלנות בנזיקיןהוצ'שנהב הדרכות בע"מעמ' 270 ואילךיכולה להיות בהתנהגות אקטיבית-מעשה,אך גם בעלת אופי פסיבי-מחדל





להלן רשימה חלקית נוספת של הכרעות שיפוטיות הכוללות הפנייה לפרסומי המחבר:

ע"א( מחוזי י-ם) 6347/05 ראובן סימה נ' משרד הבריאות – מחוזי ירושלים – מפי הרכב השופטים גל , זילברטל, אפעל-גבאי. ניתן ביום 12.1.2006.

ת"א (תא) 3240/98 ניסים נגד נשר מפעלי מלט – ניתן ביום 23.7.2006 – מפי הש' ברוך

ת"א (י-ם) 5112/03 טי. גי. סי הנדסה נגד צדקה ניהול ואחזקות – ניתן ביום 23.5.2006 מפי הש' פרקש.

בש"א (תא) 2304/05 יובינר רוני נ' נטע לי – ניתן ביום 13.3.2006 מפי הש' ברוך.

עא (י-ם) 6347/05 ראובן סימה נ' משרד הבריאות – ניתן ביום 12.1.2006 מפי הרכב הש' גל, זילברטל, אפעל-גבאי.

תא (שלום עפולה) 1634/92 טאהר נ' בנק ערבי ישראלי – ניתן ביום 24.8.06 מפי הש' בן חמו

תא 3139/01 (שלום נצרת) משה שמחה נ' עמידר – ניתן ביום 27.7.06 מפי הש' עיילבוני

תא (שלום ב"ש) תמר נ' אסותא מרכזים רפואיים – ניתן ביום 26.7.2006 מפי הש' ואגו

תא (שלום חיפה) 2541/03 סלוצקי נ' מטאניס – ניתן ביום 4.7.2006 מפי הש' רניאל

תא 4861/98 (שלום נצרת) אוחיון אליעזר נגד רובין – ניתן ביום 29.6.2006 מפי הש' נדאף

תא 2056/03 (שלום אשדוד) פאני נ' חמי יואב – ניתן ביום 30.4.2006 מפי הש' חזק

תא 12025/03 (שלום י-ם) חנה זמר טוב נ' בנק הפועלים – ניתן ביום 20.4.2006 מפי הש' מוסק

תא 2707/02 (שלום פ"ת) דהן גיל נ' ליטמן – ניתן ביום 10.4.2006 מפי הש' גולדס

תא (4518/01 (שלום עכו) נסרה נ' מור מתכת – ניתן ביום 13.3.2006 מפי הש' שר

ה"פ (חיפה) 54/01 גרבליך נ' גדעון – ניתן ביום 19.2.06 מפי הש' וסרקרוג.

ע"א ( מחוזי י-ם) פלוני נ' אלכס בנט , מפי הרכב השופטים שידלובסקי אור , ענבר, כרמל. ניתן ביום 14.7.2005 .

ת"א (מחוזי י-ם) 3161/01 חלמסקי נ' מדינת ישראל . מפי הש' דרורי . ניתן ביום 24.2.2005 .

ע"מ (מחוזי י-ם) 595/04 פלוני נ' אלמונית . מפי הש' שפירא . ניתן ביום 24.2.2005 .

ת"א (מחוזי חיפה) 662/98 מחאמיד נ' מחאמיד . מפי הש' וסרקרוג. ניתן ביום 22.7.2004 .

ע"א (מחוזי תל אביב) 00 /3172 מלכה נ' סאדאב וכלל חברה לביטוח – ניתן ביום 21.6.2004 מפי סגן הנשיא הש' יהושוע גרוס, הש' אסתר קובו, הש' מיכל רובינשטיין

ת.א. 1278/95 (מחוזי ת"א) צחי נ' אררט חב' לביטוח – ניתן ביום 12.5.2004, מפי הש' רות לבהר שרון

ת"א (מחוזי חיפה ) 98/662 מחמיד נ' כלל חברה לביטוח – ניתן ביום 22.7.2004 מפי הש' וסרקרוג

ע"א (מחוזי ת"א ) 1857/01 רייזברג נ' סולומון . מפי הש' גרוס, קובו, רובינשטיין. ניתן ביום 15.2.2004 .

ת"א (שלום רחובות ) שלום נ' מאיר . מפי הש' שמולביץ . ניתן ביום 8.12.2005.

ת"א (שלום ב"ש) 1608/99 רותם נ' מבט . מפי הש' ואגו. ניתן ביום 7.12.2005.

ת"א (שלום ירושלים) 7904/01 זאן נ' קרין . מפי הש' א' זיסקינד . ניתן ביום 20.11.2005

ת"א (שלום עכו) 2518/02 בליקה נ' המפעל להכשרת ילדי ישראל . מפי הש' שר . ניתן ביום 16.11.2005 .

ת"א (שלום חדרה) 4055/99 טבשי נ' בוברובסקי . מפי הש' סלע. ניתן ביום 26.9.2005 .

ת"א (שלום ירושלים) אוסטר נ' אספה . מפי הש' ברקלי . ניתן ביום 11.8.2005 .

ת"א (שלום ראשל"צ) 5922/02 מיכאל נ' עיריית תל אביב. מפי הש' מנהיים . ניתן ביום 5.6.2005 .

בש"א (שלום הרצליה) 845/05 משרד הבריאות נ' ענבל. מפי הש' שריר . ניתן ביום 18.5.2005 .

ת"א (שלום י-ם) 17040/00 פלוני נ' ד"ר בנט . מפי הש' פרקש . ניתן ביום 24.1.2005 .

ת"א (שלום חיפה) 1626/92 מועדי נ' ירכא . מפי הש' קיטאי. ניתן ביום 13.12.2004 .

ת"א (שלום רחובות ) 2580/03 פישמן נ' אחים רז . מפי הש' פינשטיין. ניתן ביום 29.11.2004.

ת"א (שלום חיפה) 8554/99 יפים נ' לבנה . מפי הש' טאובר . ניתן ביום 11.8.2004 .

ת"א (שלום ראשון לציון) איילון חברה לביטוח נ' שהין- ניתן ביום 8.7.2004 מפי הש' אורנשטיין

ת"א (שלום הרצליה) איטונג נ' ארליך – ניתן ביום 29.6.2004 מפי הש' דותן

ת"א (שלום עכו) בלמס נ' סהר חברה לביטוח – מפי הש' יצחקי

תא (צפת) 1610/02 טארק נ' מקורות חברת המים – ניתן ביום 1.4.2004- הש' נדל

תא (חד) 6522/98 לחמי נ' מועצה איזורית מנשה – ניתן ביום 23.2.2004 –הש' אסיף

תא(עכו) 3402/97 אמזלג נ' לאור הנדסה – ניתן ביום 14.1.2004 – הש' שר 

תא(עכו) 3402/9

 

בית משפט השלום בירושלים 
(השבאוםבתיק 19889/00 מצטט מתוך הספר "תביעות רשלנות בנזיקין": "בבוא בית המשפט לקבוע את מידת הרשלנות של כל אחד מן הצדדיםצריך הוא לשקול מבחינה מוסרית את התנהגותם הרשלנית זו לעומת זוהערכה זו אינה מושתתת מטבע הדברים על חישובים מדויקים ומחובת ביהמ"ש לעשות רק כמיטב יכולתו כדי להגיע לחלוקה צודקת לאור נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה." (ראה עו"ד מ.ויסמן – תביעות רשלנות בנזיקיןעמ' 242 ואילך). "



בית המשפט השלום בבאר שבע 1608/99 (השואגוקובע בפסק דינו כי: "באשר ליסוד השנישעניינו הפרת חובת הזהירותהנחתנו הפסיקה לבחון האם ההתנהגות שגרמה לנזק באה לידי ביטוי בסיכון בלתי סביר המלווה ב"אשמה". הפרת החובהכפי שמלמדנו מויסמן בספרו "תביעות רשלנות בנזיקיןהוצשנהב הדרכות בע"מעמ' 270 ואילךיכולה להיות בהתנהגות אקטיבית-מעשהאך גם בעלת אופי פסיבי-מחדל. " 







בית המשפט השלום בחיפה14919/02, מפי סגן הנשיא וגנרפסק מעל 200,000 ש"ח פיצוי לעובד שהחליק ונפגע במהלך עבודתובית המשפט ציטט בהסכמה את דבריו של עו"ד ויסמן: "שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי הוכחה עוולת הרשלנות ועל הנתבעות לפצות את התובע בגין התאונההנתבעת היתה המעבידה של התובעהכלל הוא כי מעביד חב חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית), כלפי עובדו,שהפרתה מזכה את העובד באפשרות לתבוע את מעבידו בגין עוולת הרשלנותחובת הזהירות היא חובה פוזיטיבית שמחייבת את המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזקי גוף לעובד במהלכה הרגיל של עבודתו (ראהמויסמןתביעות רשלנות בנזיקיןהוצאת שנהב הדרכותע"מ 429 - 437)".


 
 


 
 

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה