בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

 

   צור קשר
 
    מבוא -; Introduction
    בעיקר קישורים - Links
    שיחות עם קפקא - Kafka
    שמשות, אלים וחיות - Suns Etc
    בך, קפקא - התבוננות בעצמי
    רוחות מדבר-Desert Spirits
    חיתוכי עץ - Woodcuts
    עבודות Works 2000 - 2006
    יצחק רבין - Yitzhak Rabin
    שמן ורישום Oil & Pencil
    הערות מבקרים בתערוכות
    Resume and Exhibitions
    צור קשר

עבודות  Works 2000 - 2006                               

2000-2002  

 2003  

2004 מחווה לפ. פסואה 

 2005 

 Lebanon-Summer 2006

                             

             רינה גינוסר:  גם למראה נושן יש רגע של הולדת

                       (יעקב פורת עבודות שמן וטכניקב מעורבת  על נייר ועל קרטון 2000-2005)

 

המובאה שלעיל משירו של אלתרמן, "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" (הטור הפותח את השיר "ירח"), מופיעה באחת מעבודותיו של יעקב פורת משנת 2003, בכתב ידו של פורת, כאחד האלמנטים של העבודה, כשם שטקסטים דומים ואחרים מצויים במרבית הסדרות של יעקב פורת, שנוצרו החל משנת 2000 ואילך. נראה שפורת מנהל מצד אחד בעבודות של שנים אלו רב שיח מגוון עם גיבורי תרבות ויוצרים אחרים (בעיקר סופרים ומשוררים כגון אלתרמן, יהודה עמיחי, פרנץ קפקא, פרננדו פסואה ואחרים) ומצד שני - ואולי בעיקר - עם יצירות פלסטיות שלו עצמו, שנוצרו בדרך כלל שנים רבות לפני כן.

 

המילה הכתובה, שמוענק לה כבוד ראוי,  משתלבת בקונצרט צבעוני ומרהיב של צורות וכתמים. ואכן תקשורת ותשלובת זו שבין הצבע, הרישום והמילה בעבודותיו של פורת מהווה אינטגרציה, שראוי לתת עליה את הדעת. זהו קונצרט, שבו הצבע הוא לעתים כביכול רק מסגרת ורקע ולעתים קרובות הסולן, שממקד את עין הצופה. כי יעקב פורת הוא משורר של צבע.

 

היצירות של עצמו, שעימן מנהל פורת שיח בחלק מן העבודות, הן על פי רוב "מראות" מניאטוריים, שנוצרו שנים קודם לכן, שלא הוצגו מעולם בפומבי, והן זוכות כאן ל"הולדת" חדשה – ומגשימות את השורה האלתרמנית שמצוטטת לעיל, כי "גם למראה נושן יש רגע של הולדת".

 

המבנה של מרבית העבודות הוא מבנה של מעין חלונות – חלון בודד או חלונות הרבה, המשתעשעים פעמים בגוון צהוב יפהפה ובגוונים אחרים – בתוכם וביניהם מצוי קרנבל של דמויות בצבע וברישום (פעמים רישום מדוייק על גבול הריאליסטי ופעמים מרומז וקליל). הדמויות - חלקן כמו ריאליסטיות וחלקן דמיוניות לחלוטין: אנשים, בעלי חיים, פאונים, מפלצות, שדים, בעלי כנף, מסיכות, צורות גיאומטריות ויצורים קסומים אחרים. פעמים פה ושם בין כל אלה מצויה דמות דומיננטית, שמסיבה אליה את מלוא תשומת הלב, כגון פניה של נערה שחורת שיער ומעורטלת חזה או ראשו של פאון.

 

 ה"חלונות" ממלאים פונקציה מארגנת, מקשרת, מעמתת ומאחדת כאחד. הם מעניקים לצופה מסגרת, שמאפשרת לו להתמקד במכלול ו"בקפקאיות" החומקת, המעוררת תהיה, גירוי וסקרנות. והם אבני הלגו, שבונות כל הזמן ארמונות חדשים.

 

כל אלה -  וכן תוכנם של חלק מן הטקסטים וגם ההקשר שהם מובאים בו -  יוצרים פעמים אפקט של נונסנס, של הומור ושל שנינות, שגורמים לעימות מפרה עם כותרתן של חלק מן העבודות, כגון "מצבו של האדם 2003".

 

היצירות בכללן נושאות אופי של ספירלה. על פניו - סגנון החוזר על עצמו, אך למעשה בהגיעו לצומת מוכרת הוא עולה קומה. ואז שוב בוריאציה חדשה, מפתיעה ובקריצת עיין – בעזרת מילון מוכר שאליו מתווספות כל הזמן אבני בנין וצירופים חדשים - חלון נוסף נפתח; פתרון אחר וחדש עולה. בעזרת אותם צעדים בסיסיים המקצב משתנה כל הזמן, רץ, הולך ומדלג ויוצר רב-שיח נפלא, המשאיר טעם של עוד.
 

Rina Ginossar:  An Old Sight Too Has a Moment of Birth

(J. Porat's Works in Oil and Mixed Media on Paper and Cardboard, 2000-2005)

"An old sight too has a moment of birth", the opening line of Alterman's poem "Moon", appears in one of J. Porat's works from 2003, written in his own hand as one of the elements of the painting, similar to other texts which Porat has embedded in much of his work since the year 2000.  Apparently during these years Porat has been engaging in dialogues, on the one hand with culture heroes and artists (especially writers and poets such as Alterman, Yehuda Amichai, Franz Kafka and Fernando Pessoa), while on the other hand, perhaps most importantly, with paintings of his own from earlier years.

The written word, given due respect, is placed in an exciting concert of shapes and color.  This combination and communication of color, drawing and the written word comprise an integration worthy of attention. It is a concert in which color seems to be frame and background but is truly the soloist that focuses the eye of the viewer. J. Porat is a poet of color.

His own works with which Porat engages in dialogue in some of his paintings, are mostly miniature "sights" created many years earlier (in the 1980's), were never exhibited, and here they have a new "birth", thereby realizing Alterman's words quoted above, that "an old sight too has a moment of birth".

The structure of most of the works is one of windows, a single window or many windows, playing in beautiful yellow and other tones, while in and between them appears a carnival of figures in color and drawing (sometimes precisely figurative on the border of the realistic and sometimes barely hinted at).  Some of the figures are realistic while others are totally phantasmal:  people, animals, fauns, monsters, devils, birds, masks and other magical creatures.  Here and there among them is a dominant figure which attracts full attention, such as the face of a young woman, black-haired and bare-breasted, or the head of a faun.

The "windows" fulfill the function of organizing, connecting, confronting and unifying at one and the same time.  They offer the viewer a frame which permits focusing on the entirety and the ephemeral "Kafkaesque" which arouses wonder, stimulation and curiosity.  They are Lego bricks which constantly build new castles.

All these, as well as the contents of the texts and their contexts, create effects of nonsense, humor and wit, which lead to a productive confrontation with the titles of some of the works, such as "The Human Condition 2003". The works in general have the quality of spirals: on the face of it, a style which repeats itself, but in practice, at familiar crossroads, it rises to a higher level. And then again there is a new variation, surprising and "tongue-in-cheek", according to a familiar dictionary to which new building blocks and combinations are constantly added, a new window opens, a different and new solution appears.

With the help of these basic steps the rhythm constantly changes: runs, walks, skips, and creates a wonderful dialogue, leaving the viewer eager for more.

-----------

Translated from the Hebrew by Margie Ben-Shmuel

 

ראה ב - אימגו                                                                                                                                                                                     ICQ-Search

---