ק ו ל   ה א מ ת

 

 

 

 

 

 

שם החוק ומטרתו:
שם החוק מזכיר את "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם", ולא במקרה.
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם נועד לטיפול בפשעים שבוצעו בעבר, בתקופה מוגדרת, מלחמת העולם השניה.
הפשעים שהביאו לחקיקת חוק זה, התבצעו לאחר שנים רבות של תעמולה אנטישמית חריפה שהכשירה את הקרקע לכך.
דמוניזציה, עלילות ועלילות דם, הסתה, קריקטורות אנטישמיות, הפחדה, האשמות שווא,
כל אלו היו הכלים להפיכת היהודי מאדם ליצור חסר ערך ומזיק, שקל יותר להשמיד אותו.
לפני שרוצחים אדם הופכים אותו לתת אדם, זה מקל על הרוצח ועל מלאכת הרצח.
בראש התעמולה האנטישמית הזו עמד יוליוס שטרייכר, עורך העיתון "דר שטירמר",
שאף הוצא להורג לאחר שנשפט והורשע במשפטי נירנברג. עיתונאי הוצא להורג !!
הוצאה להורג זו מראה את החשיבות העצומה שניתנה לסכנה הטמונה במילים הכתובות.
שם החוק בא להזכיר את נסיון העבר העגום, ומבקש למנוע סכנות דומות בעתיד. החוק עוסק בהווה ובעתיד, ולא בעבר.

 

האנטישמיות בישראל:
התקשורת בישראל משתמשת בביטויים אנטישמים ובשיטות תעמולה אנטישמיות באופן שיטתי,
והפכה את הפשע הזה לענין מקובל כל כך עד שרוב הציבור רואה אותו כחלק לגיטימי מהשיח הציבורי.
אנשי ציבור שמאלנים, סתם שמאלנים, וכופרים, עושים שימוש קבוע בשיטות התעמולה האנטישמיות.
קורבנות השיטה הזו הם כרגיל, היהודים, אלו המייצגים את היהדות וגאים ביהדותם,
החרדים בעלי החזות היהודית, והמתנחלים הנאחזים בחבלי ארץ המזכירים את התורה.
קורבנות מזדמנים של השיטה הם כל מי שמסומן ע"י משתמשיה, כאויב שיש לחסל באותו הרגע,
כמו, אמן שיצא מהשורה, נתניהו, שמאלני שחצה את הקוים, מרכז הליכוד, פוליטיקאי המאיים על מרכזי הכוח שלהם, ועוד.

 

 

א. כל מי שיפרסם מידע שלילי על יהודי או קבוצת יהודים ולא יוכל להוכיח את דבריו, יענש על פי חוק זה.
ב. כל מי שיפרסם מידע שלילי אמיתי על יהודי ויוכח כי נמנע מפרסום מידע שלילי שווה או חמור יותר על אחרים, יוענש על פי סעיף זה.
ג. כל אפליה או הפרזה מוכחת לגבי מעשה של יהודי, לעומת אחרים, תהווה עבירה. כמו: פרסום יתר, ציון שם, חריפות יתר, וכו'.

 

הבהרות:

יהודי לצורך חוק זה הוא כל מי שלבוש כיהודי או יהודי הרואה ביהדות בסיס עיקרי לזהותו.

החוק מדבר על מידע בלבד, לא על אפליה מעשית.

 

 

 

 

 

 

 

אעלה רעיון העובר במוחי כבר זמן רב שנועד ליעל את אכיפת החוק , היעול דורש חקיקה כמובן , ויביא לחסכון אדיר בזמן ובכוח אדם ,
יקטין בצורה דרסטית את עינוי הדין ע"י קיצור זמן המשפט. ארשום אותו סעיף סעיף , אך ברור ששילוב של כולם הוא מחויב
כדי ליישם את הרעיון ומצד שני לא לפגוע בזכויות הנחקרים.

 

 

1. ביטול זכות השתיקה -- זהו הפקק הגדול ביותר בתחום אכיפת החוק ,
ומנצליו העיקריים הם דוקא העבריינים והעשירים , אזרח מן השורה יקבל שתי סטירות ויתחיל לזמר .
סירוב למסור עדות יהפוך לעבירה.
"פיצוי" על ביטול זכות זו יבוא בסעיפים הבאים.

 

2. אף אדם לא יהיה רשאי להדרכה של עורך דין לפני החקירה --
המטרה : שיוויון בין האזרחים וחיסכון בזמן ,
עורכי דין גורמים לסחיבת זמן ועיוות החקירה עקב עצותיהם.

 

3. מהלך החקירה -- החקירה תיערך בנוכחות של עורך דין של הנאשם
או עורך דין ציבורי או כל אדם אחר שירצה הנאשם , נוכחים אלו יהיו עדים בלבד ולא יוכלו להיתערב במהלך החקירה .
החקירה כולה תוקלט ותצולם בוידאו .

 

4. פרוטוקול החקירה , ההקלטה וצילום הוידאו , רק שניהם ביחד מהוים עדות מלאה וקבילה בבית משפט .
הם גם יכולים לחסוך הבאת עד לפעמים.

 

5. שמירת סוד -- סעיף זה הוא חשוב מאד אך הוא אינו מייעל את אכיפת החוק אלא נועד לשמור על חיסיון העדויות שהוקלטו
ולא הגיעו למשפט או שיש בהם פרטים אישיים מביכים וכדומה.
הדרך היעילה היא הטלת אחריות על שומרי הקלטות כך שאם משהו דולף החוצה הרי שהם אשמים עד שיוכיחו אחרת .
נותנים למשטרה גזר גדול ומצד שני יש לאיים במקל גדול .

 

 

ישום הדרך הזו יחסוך זמן רב מהמשטרה ומבתי המשפט , יאפשר גילוי ותפיסה של עבריינים מהר הרבה יותר ,
אפילו אם מישהו ימצא כאן איזושהי פגיעה בזכויות האזרח ( אני לא מצאתי ) עדיין התועלת מרובה יותר .

 

 

רעיון נוסף: ביטול תפקיד הסניגור במשפט לחלוטין, ולמה ?
הרי החוק אומר שהתביעה צריכה להוכיח את אשמת הנאשם ולא הנאשם צריך להוכיח שהוא זכאי.
לכן מהלך המשפט אמור להיראות כך : התביעה מביאה את טיעוניה להוכחת האשמה ,
ואם טיעוניה אינם עומדים בדרישות החוק הרי שהשופט אמור לדחות אותם , השופט אמור להיות הסניגור למעשה .

 

  

 

 

 

 

 

 

1. שחרור יהיה רק חיים מול חיים , גויות מול גויות.

 

2. רוצחי אזרחים לא ישוחררו לעולם.

 

3. אם מידע על חייל שבוי לא ימסר לנו מיידית, ייחשב החייל כחי , ואם תוחזר גויה יחשב כאילו נרצח בשבי.

 

4. לשבויי האויב יש להתייחס כמו שהם מתיחסים לשבוינו,ניתוק מהעולם,ענויים,אוכל מועט,טיפול רפואי גרוע וכו' , זה יפעיל לחץ, היום הם בבית הבראה.

 

5. לא לספק מידע על שבויי האויב, לא לאפשר ביקורים של הצלב האדום.  על כל מחווה קטנה הצד השני יהיה חייב לשלם.

 

6. בזמן משא ומתן יש לקבל רשימה מהאויב, רשימה זו תעזור לנו לדעת במי לפגוע, אם חייל שלנו נרצח בשבי אנו צריכים להרוג מספר יחסי

     של שבויים כדי להחזיר להם גויות תמורת גויית חיילנו. (סעיף 1). סעיף זה נועד "לעודד" את האויב לשמור על חיי חיילנו.

 

7. צער משפחות השבויים נוגע לכולנו, אבל האינטרס הלאומי קודם, הוא ימנע אומללות ממשפחות אחרות בעתיד,כאשר האויב יתחיל לראות קשיחות הוא יתקפל.

 

8. תעמולה - להגברת הלחץ על האויב יש לשדר אליהם בכל דרך מסרים שיבהירו להם שבית ההבראה נגמר, זה יפעיל לחץ על משפחותיהם והם ילחצו כלפי מעלה.

 

9.  במשא ומתן האויב לא יוכל לדרוש שחרור של בני עם אחר, סורי רק סורי ולבנוני רק לבנוני ,בקשה כזו כאולטימטום, תביא להפסקה מיידית במשא ומתן.

 

 

נמנעתי מלציין מספרים, כמה מחבלים או חיילי אויב ישוחררו תמורת חייל שלנו, מכיוון שדוקא בנושא זה ניתן לאפשר גמישות.

 

 

 

 

 

1.   חלוקת תקציב - בעיה מוכרת היא ההבדל העצום בין בתי ספר חזקים לחלשים, תלמידים עשירים לתלמידים עניים.

                               הצעה זו באה להקטין את ההבדל הקיים בצורה דרסטית, מבלי להוסיף לתקציב שקל אחד.

                               את תקציב החינוך יש לחלק לתלמידים על פי מפתח כלכלי. לכל תלמיד יקבע תקציב על פי מצבה הכלכלי של משפחתו.

                               ככל שהמשפחה עניה יותר, תקציב התלמיד יהיה גדול יותר. תקציב זה ינדוד עם הילד לכל בית ספר בו ילמד.

                               שיטה זו תביא לכך שתקציב בית הספר יגדל ככל שיחזיק יותר תלמידים חלשים, בית הספר יוכל לשלם יותר למורים,

                               לרכוש יותר אמצעי הוראה, אמצעי העשרה, הספקה חינם של ספרים, וכו'. 

                               השיטה תביא לכך שבתי ספר יחזרו אחרי תלמידים חלשים במקום להזניח אותם, כפי שקורה היום.

 

2.   מה ללמד? - תלמידי ישראל נכשלים במבחנים הבינלאומיים על אף התקציב הענקי של החינוך. הבעיה היא בשיטה, לא בכסף.

                           העיקרון הבסיסי אמור להיות הקניית כלים ללימוד וחשיבה עצמאיים.

                           לימוד עובדות היא עבודה שחורה בלבד שאינה דורשת לימוד, ותלויה בעיקר בזיכרון, וממילא ניתן להשיגן די בקלות.

                           הכלים אמורים לתת לתלמיד את הכישורים למציאת החומר, הבנתו, ועיבודו.

                           הכלים החיוניים הם: א.  ידיעת השפה העברית ברמה גבוהה מאד. כתיבה וקריאה.

                                                          ב.  הבנת הנקרא. ניתוח משפטים ומאמרים.

                                                          ג.  חשבון בסיסי ברמה גבוהה.

                                                          ד. אנגלית. בגיל מאוחר יותר. 

                          השפה העברית היא הכלי הבסיסי שלנו לאיסוף מידע ולהבנתו.

                          קריאה לא מדויקת או חוסר בהבנת הנקרא, גורמים לעיוות הכתוב, להבנה מסולפת, או לחוסר הבנה מוחלט. 

                          חוסרים אלו גוררים אחריהם בעיות לכל אורך הדרך, הם מפריעים בכל שלב של הלימוד.                             

 

                          האנגלית חיונית עקב היותה השפה העיקרית בה נכתב המידע המדעי והמחקרי בספרים ובאינטרנט.