בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
             האתר הרישמי של הילדים בישראל
                                       
 

 

 
   דף הבית    פורום כללי    צור קשר    עבודה באתר
   אודות האתר
 
    קריקטורות שבועיות
    השיר השבועי
    חדשות
    בדיחות
    טורניר החידה
    פינת גוש קטיף והימין
    הורדת הנפילים
    פינת הצדיק
    החיה השבועית
    הידעת?
    מכירים את זה ש...
    פינת הצפונבונים
    המשל ומוסר ההשכל השבועיים
    סיפור בהמשכים
    משחקים
הסיפור יתעדכן כל הזמן-
 
 
חלק א'-

השמש של ליילה

רוצים לקרוא את הספר החדש של חאלד חוסייני, מחבר "רודף העפיפונים", לפני כולם? קבלו פרק מתוך "אלף שמשות זוהרות" שיראה אור בקרוב. בלעדי

חאלד חוסייני 
פורסם:  17.07.07, 08:34

ליילה

 

שעה שאור היום הלבין בהתמדה את החושך ומחק אותו מהשמים, בבוקרו של אותו יום אביב של 1994, השתכנעה ליילה שראשיד יודע. היא היתה בטוחה שבכל רגע הוא יגרור אותה מהמיטה וישאל אותה אם היא באמת חושבת שהוא כזה חַאר, כזה חמוֹר, שהוא לא יגלה. אבל האזאן השמיע את קולו, ואחר-כך השמש האירה בקרניה את הגגות והתרנגולים קראו ושום דבר חריג לא אירע.

 

היא שמעה אותו באמבטיה, את נקישת התער שלו על קצה הכיור. ואחר-כך למטה, מסתובב, מחמם תה. המפתחות קִרקשו. עכשיו הוא חצה את החצר, הוליך את אופניו.

 

ליילה הציצה דרך חרך בווילונות חדר המגורים. היא התבוננה בו כשדיווש לו לדרכו, איש גדול על אופניים קטנים ושמש הבוקר בוהקת על ידיות הכידון.

 

"ליילה?"

 

מריאם עמדה בפתח. ליילה ראתה שגם היא לא יַשנה. היא תהתה אם גם על מריאם עבר לילה שכולו התקפים של אופוריה ושל חרדה מחניקה. "נצא בעוד חצי שעה," אמרה ליילה.

 

הן לא דיברו זו עם זו במושב האחורי של המונית. עזיזה ישבה על ברכיה של מריאם, אוחזת בבובתה, והסתכלה בעיניים פעורות מתהייה בעיר החולפת במהירות על פניה.

 

"אוֹנָה!" קראה והצביעה על חבורת ילדות שקפצו על חבל. "מאיאם! אונה."

 

בכל מקום שהסתכלה ראתה ליילה את ראשיד. היא הבחינה בו יוצא ממספרות שחלונותיהן מושחרים, מתוך קיטונים קטנים לממכר חוגלות, מחנויות חבוטות ופתוחות בחזית עמוסות בערמות צמיגים ישנים עד לתקרה.

 

היא שקעה עמוק יותר במושב.

 

לידה מִלמלה מריאם תפילה. ליילה היתה שמחה אילו יכלה לראות את פניה, אבל מריאם לבשה בּוּרקָה - כמוה - וכל שיכלה לראות היה הניצוץ שבעיניה מבעד לרשת.

 

זאת היתה הפעם הראשונה שליילה יצאה מהבית זה שבועות, בלי להביא בחשבון את הגיחה הקצרה לבית-העבוט, יום קודם לכן - שם דחפה את טבעת הנישואים שלה על הדלפק ויצאה נרגשת מהסוֹפיוּת שבדבר, מהידיעה שאין עוד דרך חזרה.

 

בכל עבר סביבה ראתה ליילה את תוצאות הלחימה שניטשה בזמן האחרון, ושאת קולותיה שמעה בבית. בתים גלוחי גגות היו מוטלים בהריסות של לבנים ואבנים משוננות, בתים מנוקרי חלונות עם קורות נפולות שהשתרבבו מתוך חורים, שלדים מפוחמים של מכוניות שרופות, הפוכות, לעִתים בערֵמה, זו על זו, קירות מחוררים בכדורי כלי נשק מכל סוג אפשרי, שברי זכוכית בכל מקום. היא ראתה מסע לוויה צועד בכיוון מסגד, זקנה לבושת שחורים מאחור תולשת את שערות ראשה. הן עברו על פני בית-קברות מלא קברים מכוסים באבנים ודגלי שאהיד מסמורטטים שהתנפנפו ברוח.

ליילה הושיטה את ידה מעל המזוודה וליפפה את אצבעותיה סביב זרועה הרכה של בתה.

 

בתחנת האוטובוס "שער לָאהוֹר", ליד פּוֹל מחמוד חאן במזרח קאבול, עמדה שורת אוטובוסים בטֵלה ליד שפת המדרכה. גברים בטורבנים היו עסוקים בהעמסת צרורות וארגזים על גגות אוטובוסים ובקשירת מזוודות בחבלים. בתחנה עצמה עמדו גברים בתור ארוך ליד אשנב הכרטיסים. נשים בבּוּרקָה עמדו בחבורות ופִטפטו, וחפציהן נערמו לרגליהן. תינוקות נישאו על ידיים, ילדים ננזפו על שהתרחקו מדי.

 

אנשי מוג'אהידין פטרלו בתחנה ועל שפת המדרכה, נבחו פה ושם פקודות קצרות. הם נעלו מגפיים ולבשו פַּאקוֹלוֹת ומדים ירוקים מאובקים. כולם נשאו קלצ'ניקובים.

 

ליילה הרגישה כאילו עוקבים אחריה. היא לא הסתכלה לאיש בפנים, אבל הרגישה כאילו כל אדם במקום ידע, וכי כולם רואים במורת-רוח את מה שהיא ומריאם עושות.

 

"את רואה מישהו?" שאלה ליילה.
 
המשך יבוא...

לוח מודעות

כל המעוניין לשלוח-בקשות,רעיונות,שאלות,הצעות,תלונות וכו'. יכול לעשות זאת בדף-'יצירת קשר'
מהיום ניתן להירשם לאתר ולהיות חבר בקבוצת המשתמשים של האתר
הרשמה לאתר מאפשרת מגוון רחב של אפשרויות באתר.
כל המעונין למכור דבר מה יכול לפרסמו בלוח המכירות של האתר על ידי מילוי הפרטים בדף-'צור קשר', וכתיבת כל פרטי המוצר
  כל הזכויות שמורות לאתר הילדים הרישמי בישראל