العربية     עברית

הדרכה בכתיבת עבודות סמינריון
התאמה אישית לעבודת הסמינרון שלך 

מונה כניסות : 1708027


מחברת שיעור ביטחון סוציאלי להורדה

 

תהליך מיסוד מערכת הביטחון הסוציאלי בעולם ובישראל

 

מערכת הביטחון הסוציאלי

רשת של הגנה מפני סיכונים חברתיים. רשת זו נועדה לסכך לנו הגנות או בטחונות במצבים של שינוי קיצוני ברמת החיים, כמו פגיעה בדרך לעבודה, במהלך היריון או מצבים בהם ההוצאות גדלו באופן קיצוני.

הביטחון הסוציאלי הוא חלק ממנגנון הרבה יותר גדול, מדינת הרווחה, אבל הוא זרוע ביצוע מרכזית של מדינת הרווחה. מדינת הרווחה לא יכולה התקיים בלי מערכת הביטחון הסוציאלי. מערכת זו היא מערכת של אספקת קצבאות כמו קצבת אבטלה, קצבת נכות, ילדים, דמי לידה וכדומה.

מדינת הרווחה היא מנגנון הרבה יותר גדול, היא מוגדרת כמדינה שמחויבת לספק לתושביה מינימום קיום בתחום החינוך, בריאות, רווחה, דיור, הכנסה. זוהי בעצם מערכת של חוקים, מנגנון שעושה חלוקת משאבים מחודשת על ידי שימוש במערכת המיסים ועושה זאת באמצעות זרוע הביצוע העיקרית שלו – מערכת הביטחון הסוציאלי, מערכת הביטחון הסוציאלי עוזרת למדינת הרווחה לקיים חוקים אלו.

היסטוריה

הניצנים הראשונים החלו בבריטניה במאה ה – 15. חוק העניים אמר שאם אדם עני ואין לו משפחה שיכולה לעזור לו המדינה תחליט אם לתת לו סיוע. הסיוע היה מאוד דל והיה מותנה בעבודות שאותו אדם עני יעשה. הם קיבלו מקום לגור ונדרשו ללבוש בגדים מיוחדים. בשנת 1830 משנים את החוק, עושים אותו קצת פחות פוגע, יותר מתחשב. בשנת 1880 ביסמרק בגרמניה עושה מהפכה. הוא רוצה לשמור על מקומו בשלטון כקיסר גרמניה ומאחר שניצבת מולו המפלגה הסוציאלית דמוקראטית הוא מציע מה שהם מציעים – זכויות לעובדים. הוא מציע זכויות פנסיה, אבטלה, פגיעה בעבודה וכשהוא עולה לשלטון הוא מקיים את הבטחתו.

בכניסה למאה ה – 20 קורות כמה קטסטרופות:

מלחמת העולם הראשונה, משבר כלכלי, מלחמת העולם השנייה. מלחמת העולם הראשונה מביאה כמה הרוגים, משפחות שנותרו ללא סיוע של ראש המשפחה ולאחר מכן, באותה מאה, מלחמת העולם השנייה וגם משבר כלכלי. זה מחזיר את המדינה לשאלה האם יכולה לא להתערב בכלל בכלכלה. התיאוריה של אדם סמית "היד הנעלמה של השוק" לא מתאימה יותר.

טענת החוקרים בעקבות המשבר והמלחמות, משגדל הצורך לטפל באלמנות וביתומים זה הניע את המדינות באירופה וביבשת אמריקה לפתח מנגנונים של מדינת רווחה.                                                                 

הנשיא רוזוולט בארה"ב מחוקק את חקיקת מדינת הרווחה בשנת 1929.

מדינת הרווחה כיום לא מתקיימת ברוב המדינות המערביות. נוטים לומר שתור הזהב של מדינת הרווחה היה אחרי מלחמת העולם השנייה.

מטרות מדינת הרווחה

רוב החוקרים טוענים שהתקופה המרכזית שמדינת הרווחה מקבלת תאוצה, אחרי מלחמת העולם השנייה מאפיינת את הקפיטליזם שהתפתח בעקבות מלחמה זו. מדינת מקבלת את השוק הקפיטליסטי בצורתו המודרנית, היא לא מנסה להילחם בו, אלא מנסה להפחית את הרעות החולות בו כמו אינדיבידואליזם על חשבון סולידאריות, מעמדות, פערים, הומלסים. לשם כך מדינת הרווחה מספקת מנגנונים של חלוקת משאבים מחודשת באמצעות מערכת הביטחון הסוציאלי ומערכת החוקים ומשרדי הממשלה.

מדינת הרווחה יוצרת את צמצום התלות ברוחות השוק, מספקת הגנות ומינימום קיום בשוק הקפיטליסטי. בעידן הקפיטליזם חייבים קודם כל להשיג הכנסה. והמדינה מספקת הגנות אם לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה או לא מצליחים להשיג הכנסה, או נולדים לא בריאים.

קיימים מצבים מסוימים בהם לא מצליחים להשיג פרנסה כמו למשל בעת מיתון, בו יש פחות משרות מכמות מבקשי העבודה, או במצב של יולדת בו האישה לא עובדת במשך כמה חודשים, או במצב שאדם לא יכול לעבוד עקב פגיעה בעבודה. בתקופות אלו אם האדם יהיה תלוי בכוחות השוק מצבו יתדרדר והוא יידחק לשוליים. מדינת הרווחה שוברת את התלות של הפרט בשוק בכך שהיא יוצרת מצב של דה – קומודיפיקציה
(דה – הסחרה), יוצרת ניתוק בין היכולות של הפרט להתקיים לבין יכולת ההכנסה שלו המדינה בעצם מורידה את התלות של האדם בכוחות השוק.

היתרונות של מדינת הרווחה:

1.      צמצום אי השוויון, העוני והפערים החברתיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות על ידי חלוקה מחודשת של משאבים. העברה מאוכלוסיות חזקות יותר לאוכלוסיות חלשות. מדינת הרווחה יוצרת מיסוי על שכר, על הון, על הבורסה.

2.      יצירת אינטגרציה חברתית, שילוב חברתי ופוליטי של קבוצות שונות.

3.      מיסוד הזכות לביטחון סוציאלי ולשירותי רווחה בזכויות חברתיות המעוגנות בחקיקה ולא במעשה חסד של השלטון. למה חשוב שיהיה חוק?

     *אם מתחלף השלטון לא ניתן לשנות חוק בקלות, זה מצריך רוב בכנסת, התהליך מסורבל.

      *כבוד – אם נשללו הזכויות, הפרט יכול לפנות לבית הדין לעבודה.

4.      מדינת רוחה לוקחת אחריות קולקטיבית כדי להשיג רמת חיים סבירה עבור האוכלוסייה שלה.

למה יש צורך ביותר צדק? ביותר סולידאריות?

גנרסן טוען שמדינת רווחה הוא עסק משתלם מאחר ועולה יותר להחזיק אסיר בכלא מאשר סטודנט בהארוורד. זה כל כך יקר להחזיק אסיר שיותר משתלם ליצור מדינת רווחה ולהשקיע.

 

מאמר (עמוד 38) דוח בוורידג' ודוח קנב

פרופ' אברהם דורון, אחד החוקרים החשובים בתחום מדינת הרווחה ומערכת הביטחון הסוציאלי, כתב מאמר שעוסק בתחום זה.

הוא מספר במאמר על תוכנית בוורידג' שנעשתה בבריטניה בתחילת שנות ה – 40 ועל השפעותיה בישראל.

בשנת 1942 ממשלת בריטניה פונה לבוורידג' שיעמוד בראש וועדה שתכין דוח והצעה להקמת מערכת ביטחון סוציאלי בבריטניה.

מה הסיבה שבקשה זו נערכת בשנת 1942?
זוהי תקופת אמצע מלחמת העולם השנייה, החיילים בחזית רוצים לדעת שמישהו דואג למשפחות שלהם, שיהיה מי שידאג להם אם יחזרו פצועים, יהיה מי שידאג לקצבאות, יספק מערכת בריאות טובה.
הדוח מוגש לממשלת בריטניה ונתקל גם בהתנגדויות כאשר המתנגד העיקרי הוא משרד האוצר הבריטי. ההתנגדויות היו בגלל הוצאה גדולה של כסף וגם בגלל שלתוכנית יש היבט אוניברסאלי- במערכת יש סוג מסוים של קצבאות שניתנות לכולם בלי מבחני הכנסות, אז השאלה הנשאלת היא למה לתת קצבאות לאנשים במעמד גבוה, אנשים שלא חסר להם כסף? דבר נוסף הוא שמטרת התוכנית היא להילחם בעוני ובאבטלה.

בוורידג' מציע להקים מוסד עצמאי לביטחון סוציאלי וליצור בתוכו תוכניות שיהיו מבוססות על גבייה מהמעסיקים ומהעובדים וכך לטענתו המערכת יכולה להתקיים.

בוורידג' מקבל ביקורת מהאוצר, מ - קיינס יועץ באוצר, שבשנות ה – 20 מוציא ספר בו הוא טוען שהמשק יצא מהמיתון אם המדינה תשקיע בתשתיות, בהוצאות. מה שיקרה הוא שלאנשים יהיה יותר כסף, הם יצרכו יותר ואז גלגלי הכלכלה ינועו והמשק יצא מהמיתון. לטענתו הגדלה של הוצאות בזמן מיתון יכולה עזור. מה שקיינס ממליץ עוזר לבוורידג' לקדם את התוכנית ובתום מלחמת העולם השנייה מתחיל בית המחוקקים הבריטי לחוקק חוקים אחרים מחוק העניים.

בישראל

בישראל הייתה מערכת רווחה עוד לפני קום המדינה. היו הרבה ארגוני נשים. לדוגמה: 1. ארגון הדסה שהקים טיפות חלב כדי לתת מענה לנשים בהיריון ולתינוקות רכים.
2. ארגון ויצו שהקים טיפות חלב ומעונות יום.
3. הסתדרות העובדים שמקימה קופ"ח בשנת 1920 ויוצרת בתוכם מנגנוני רווחה כמו קופות הפנסיה, קופות סיוע הדדי, קופות סיוע לאלמנות ויתומים וכדומה.

כשהמדינה קמה היא מבקשת לנכס לעצמה את המנגנונים הללו וברוב המקרים היא מצליחה.

בתחילת שנות ה – 50 פונה ממשלת ישראל ליצחק קנב, שהיה בתפקיד מאוד חשוב בהסתדרות, ומבקשת שיעמוד בראשו וועדה ויכין הצעה למערכת ביטחון סוציאלי.

הוועדה שוקדת על ההצעה ומציעה בסיס של ביטחון סוציאלי, הקמת מוסד עצמאי לביטחון סוציאלי, תוכנית אבטלה, נכות, ילדים, אימהות אבל אין מספיק כסף. מה שנשאר בחוק הביטוח הלאומי הראשון משנת 1953, בעקבות דוח קנב, הוא הרבה פחות מהתוכנית המקורית. היו בו שלושה פרקים:

1.      ביטוח אימהות – תשלום של ביטוח לאומי לבתי החולים על הלידה, מענק הלידה הראשון ודמי לידה.

2.      נפגעי עבודה

3.      קצבאות זקנה ושארים.

אחד הדברים החשובים הוא הקמת המוסד העצמאי לביטחון סוציאלי שיהיה אחראי על גביית התשלומים, קבלת המימון מהמדינה ותשלום הקצבאות. כיום מדובר על המוסד לביטוח לאומי.

 

מאמר (עמוד 53) לאה אחדות

אחדות הייתה סמנכלית המחקר בביטוח הלאומי בשנים בו היא כתבה מאמר זה.

היא מדברת על מטרות מדינת הרווחה, מערכת הביטחון הסוציאלי בתוכה ועל מה שצריך לעשות בישראל:

1.      מיגור העוני – מטרה מרכזית של מדינת הרווחה. צמצום העוני והגדלת ההכנסות הם אחד האתגרים המרכזיים שעומדים בפני מדינת ישראל.

2.      יש ליצור מדיניות מיקרו כלכלית להאדרת הצמיחה, לצמצום האבטלה ומתן פתרונות ייעודיים לכל אחת מהקבוצות המועדות לפגיעה מעוני כמו נכים, עולים, תושבי פריפריה, מבוגרים

לדברי אחדות העוני הוא מושג יחסי. את מדידת העוני בישראל הכניסו בתחילת שנות ה – 70. המושג נלקח מתורות מדידה דומות במדינות אחרות. העוני הוא  יחסי להכנסות האנשים האחרים באותה חברה, לכן לכל מדינה יש את קו העוני שלה.

קו העוני נקבע על פי חציון ההכנסות – קו העוני לנפש בודדת הוא– 50% מהחציון, כש50% מההכנסות נמצאות מעליו וחצי מתחתיו. בישראל עומד החציון על 4000 ₪ ולכן קו העוני הוא מחצית מסכום זה – 2000 ₪.
קו העוני מתייחס לנפש בודדת אחת. הנפש הבאה מוסיפה לקו העוני אבל פחות וכן הלאה...

אילו קבוצות פגיעות יותר לעוני לפי אחדות? על אילו קבוצות יש השפעה על קצבאות?                             לדעת אחדות הקבוצות שהכי פגיעות לעוני הן עולים, משפחות חד הוריות, קשישים, ולא יהודים כאשר היא מציעה לסייע לקבוצות החלשות ולשלב אותם בשוק העבודה מחדש ע"י הכשרה מקצועית, הסבה מקצועית, תוכניות מרווחה לעבודה וכדומה.
על קשישים זה יורד ב – 57.6%, על חד הוריות זה יורד ב – 39.5% ועל לא יהודים זה יורד ב – 13.2%.

 

 

 

 

 

תכלית הביטחון הסוציאלי (עמוד 60)

רות בן ישראל אומרת שאת הביטחון הסוציאלי ניתן לפרש בשתי גישות שונות:

1.      הגישה הצרה – לפיה אבטחת האדם ניתנת מפני פגיעות כלכליות, סיכונים חברתיים או פגיעות אנושיות כמו זקנה, אבטלה, נכות, תאונת עבודה. המדינה אמורה להגן על האדם במקרים מסוג זה.

2.      הגישה הרחבה – לפיה המדינה צריכה לנקוט בצעדים שיבטיחו את פיתוח הפוטנציאל האישי, יאפשרו הגשמה עצמית. מודבר בכלים שהמדינה מספקת בדמות של השכלה, הכשרה מקצועית, הזדמנויות תעסוקה, בריאות.                                                                                                                                                 בן ישראל אומרת שתוצרי הגישה הרחבה תהיה מניעת האלימות, מניעת התדרדרות, התפרקות חברתית, מניעת לאומניות. כך חברה מצליחה ליצור תבונה, טכנולוגיה, סולידאריות. זהו המיצוי האמיתי של זכויות אזרחיות, פוליטיות וחברתיות.
לדוגמה פעולה של הגישה הרחבה היא השכלה חינם באוניברסיטאות.
בדנמרק למשל רוב הדיור הוא דיור ציבורי. אי אפשר לראות שם הבדלים גדולים באוכלוסייה. סטודנטים לתואר שלישי, מקבלים מימון מהמדינה למחייתם מעבר למימון הלימודים עצמם.

רוב המדינות נוקטות בגישה הצרה.

מדד ג'יני מדד סטטיסטי מקובל בעולם שמודד את אי השוויון בחלוקת ההכנסות בחברה. המדד נע בין 0 ל – 1. ככל שקרובים יותר ל – 0 המדינה יותר שוויונית.                                                                                        המוסד לביטוח לאומי מנפיק כל שנה דוח עוני חדש ומה שניתן לראות זה שאי השיוויון הולך וגדל לעומת מדינות אחרות. אנחנו בראש הטבלה האי שיוויונית.

 

זכויות חברתיות, אזרחיות ופוליטיות-

אחת הטענות המרכזיות של חוקרי מדינת הרווחה היא שמדינת הרווחה המודרנית, זו שהתפתחה ממלחמת העולם השנייה הרחיבה את מערך הזכויות של בני האדם.

בתחום זכויות פוליטיות – הזכות לבחור ולהיבחר.
בתחום הזכויות האזרחיות – חופש תנועה, קניין, עיסוק, התארגנות, ביטוי.

והוסיפה עוד מדרג של זכויות – זכויות חברתיות – הזכות למינימום קיום, לתעסוקה בתנאים הוגנים, רשת ביטחון סוציאלי, חינוך ובריאות.

 

 

 

 

צדק – מונח חשוב שנכנס ללכסיקון גם של מדינת הרווחה.

מאמר (עמוד 82) – מרקל

מאמר זה עוסק בסוגיית הצדק ובהקשר שלה לביטחון סוציאלי.

הצדק הפך להיות מרכזי בגלל שאי הצדק הולך ומתרחב.
בעידן הגלובלי הולכים וגדלים הפערים בין קבוצות חברתיות שונות, בין המדינות לבין עצמן וגם בתוך המדינות. הטענה היא שהגלובליזציה מגבירה את העוני בקרב הקבוצות שהיו עניות. כיום מחצית מהעולם חי על 2$ ליום, לחלק גדול מאוכלוסיית העולם אין גישה לחשמל, למים זורמים, לביוב. עוד כמיליארד מאוכלוסיית העולם חיים על 1$ ליום.

נושא הצדק הופך להיות מרכזי בדיונים הפוליטים.                                                                                  מרקל מציג במאמרו שאלה: איזו תפיסה נכונה של צדק צריך ליישם על מערכת הביטחון הסוציאלי.

כדי לענות על השאלה הוא פונה לשלושה הוגי דעות מרכזיים, לשני פילוסופים – רולס ווילצר ולכלכלן האייק.

רולס

רולס כתב את הספר "תיאוריה של צדק". הוא מדבר על כך שהפרט צריך לעמוד במרכז הדיון הפוליטי. טוען שהמדינה צריכה להיות הכתובת הראשית לכל תביעה של צדק. המבנה המוסדי של החברה הוא שקובע את ההזדמנויות של בני האדם להצליח או את האפשרות שלהם להיכשל. המבנה המוסדי קובע את הסיכויים שלנו בחיים.
רולס אומר שצריך לספק לבני אדם טובין בסיסיים (סחורות), לספק הזדמנויות כדי תקן את תוצאות פגעי השוק.
צריך לתת לבני האדם זכויות, חירויות, הזדמנויות לכבוד עצמי. צריך לשחרר את הפרט מסיכוני הרקע החברתי ממנו הוא בא כמו למשל ילד שמגיע מהפריפריה בה אחוז המצליחים לקבל תעודת בגרות הוא נמוך.

וולצר

וולצר, פילוסוף פוליטי כתב את הספר "תחומים של צדק". לדבריו חייבים להיות טובין שחלוקתם לא תלויה בכסף כמו בריאות, חינוך וחלוקתם לא צריכה להיקבע על ידי השוק אלא על ידי המדינה. לפי וולצר צריך ליצור חוק בריאות מממלכתי, חוק חינוך ממלכתי.
הוא גם ממליץ למדינה לאפשר לרשויות המקומיות להיות משולבות במהלכים של הרווחה מפני שאז אנשים ייקחו אחריות על חייהם.

האייק

האייק מציג עמדה שונה לפיה הפרט צריך לעמוד במרכז ושכל התערבות של המדינה דורשת עיניים בוחנות. הוא לא מסכים עם המושג צדק חברתי. לדבריו זוהי סמנטיקה מוטעית כי השוק הוא טבעי, חופשי ואין לנהל אותו. השוק הוא יעיל וכל מעורבות תפגע ביעילותו.
לדעת האייק מדינת רווחה צריכה לספק סיוע חירום בלבד.

בעיני מרקל, לאחר הצגת שלושת הגישות, הגישה של רולס הכי מתאימה ליישום מערכת בטחון סוציאלי.    מרקל מדבר על 5 דרכים לעשות יותר צדק חלוקתי דרך הביטחון הסוציאלי והוא מסדר אותם לפי סדר חשיבותם:

1.      מניעת עוני – כי העוני פוגע בכבוד העצמי של האדם.

2.      חינוך והכשרה משפיעים על סיכויי החיים של האדם כמו בתי ספר ציבוריים טובים.

3.      הכללות בשוק העבודה, שם מושגת בעיקר בהכנסתו של האדם וגם כי האבטלה פוגעת באוטונומיה של הפרט, בכבוד העצמי שלו ובמוטיבציה שלו.

4.      הביטחון הסוציאלי צריך להפעיל תוכנית מרווחה לעבודה. תוכניות שנועדו להוציא אנשים שלא היו שנים רבות בשוק העבודה, לתת להם הכשרה מקצועית שתחזיר אותם לשוק העבודה. יש לגרום לכך שאנשים לא יהיו פסיביים אלא לגרום להם להיות אקטיבים ולפעול למען עצמם.

5.      חלוקת העושר וההכנסות. יש לצמצם פערי הכנסה כדי להגביר לכידות חברתית.

 

 

אוניברסאליות

רות בן ישראל מציגה חלק מסיפרו של אברהם דורון "בזכות האוניברסאליות" (עמוד 103)

אוניברסאליות – קבלת קצבאות או מענקים מהמדינה ללא מבחני אמצעים. לעומת זאת סלקטיביות – מענקים או קצבאות התלויים במבחני אמצעים או הכנסות.

קצבאות אוניברסאליות

קצבאות סלקטיביות / מיועדות

לא תלויות במבחני הכנסה או הכנסות

תלויות במבחני הכנסה או הכנסות

 

לדברי דורון מערכת ביטחון סוציאלי במדינת רווחה צריכה להיות בעלת היבטים אוניברסאליים. יש שלושה מישורים בהם מטפלת מדינת הרווחה:

1.      תחום כלכלי, בכך שהיא מעורבת בהקמת תשתיות בתחומי המשק.

2.      תחום תעסוקתי. מדובר על מדיניות כלכלית שמפחיתה אבטלה.

3.      תחום חברתי שמספק שירותי רווחה וביטחון סוציאלי.

דורון חושב שהדגש צריך להיות על אספקה לכולם ולא רק לעניים ולכן הוא מאמין בדרך האוניברסאלית. אחרת זה יהיה דומה למה שהיה פעם, בתקופת ההסתדרות, בתקופת ארגוני הנשים. זה לא היה מדינת רווחה מפותחת ומודרנית.

לדעתו למדינת רווחה צריכים להיות מאפיינים אוניברסאליים כדי להשיג את היעדים של מדינת הרווחה. אם אדם חלה לתקופה ארוכה, בבת אחת אין לו יכולת קיום, או שיזדקן ואין לו יכולת השתכרות. יש צורך שיהיה פיזור הכנסות לאורך חייו של האדם, יש לשמור על רמת החיים של האדם.

למערכת ביטחון סוציאלי אף פעם לא יהיו מאפיינים אוניברסאליים בלבד, מאחר וקצבאות לנכים יקבלו רק נכים, קצבאות לילדים יקבלו רק אלו שיש להם ילדים.
כשדורון מדבר על היבטים אוניברסאליים של הקצבאות הוא מדבר על כך שאחוז ניכר מהקצבאות יהיו אוניברסאליים.

למשל השכלה גבוהה בישראל היא לא אוניברסאלית, אין השכלה גבוהה חינם.
דורון מתכוון שיותר היבטים של המערכת יהיו אוניברסאליים בהקשר לקצבאות. צריך לעשות אותן אוניברסאליות לפחות בחלקן כי האוניברסאליות מורידה תיוג, סטיגמטיזציה. מקבלי קצבאות הילדים למשל לא מתביישים בקבלת קצבה זו כי כולם מקבלים אותה, או למשל קצבת זקנה, מגיל 70 כולם מקבלים אותה.
האוניברסאליות גורמת לכך שהאוכלוסיות החלשות לא יוגדרו כקטגוריה חברתית נחותה, נפרדת.

טיעון נוסף – כאשר הקצבאות הן אוניברסאליות ומעמדות הביניים גם נהנים מהן, הלגיטימציה של מערכת הביטחון הסוציאלי גדלה.
זה לא מספיק שאלו שמשתכרים יותר משלמים יותר מס, זה חשוב שהם גם יקבלו משהו מהמערכת כי ככה הם יראו שהם לא משלמים למערכת אלא גם מקבלים ממנה. כך שלטענתו החלוקה צריכה להיות לכל המעמדות.

פגיעה בקצבאות האוניברסאליות יוצרת שתי מערכות רווחה: האחת לעשירים שיקנו שירותים בכסף כמו חינוך, בריאות והשנייה לעניים אשר יצטרכו להסתפק בסיוע הדל של המדינה וייווצרו פערים גדולים. תיווצר מדינת רווחה דלה לעניים.
כשדורון מתייחס לכך הוא נשען על מחקרים שנעשו באירופה ובדקו קבוצות גדולות של אוכלוסייה.

דוגמא למחקר שהתקיים בשנות ה – 90
המחקר בדק את רמת ההכנסה באירופה, המחקר בדק פנסיה וזקנה. הוא בדק כל מיני דגמים של מדינות עם נטייה סלקטיבית או נטייה אוניברסאלית וקבע שאם אדם מספיק עני הוא יקבל קצבה אולם בני המעמד הבינוני והעליון שלא קיבלו קצבה לא רצו לשלם, כך שהקצבאות הלכו וירדו. במחקר נמצא כי כאשר הקצבאות הוענקו באופן סלקטיבי בו בדקו כמה האדם עני, וניתנו למעמד הנמוך אחרים לא רצו לשלם. הן הצליחו פחות להוריד את העוני, הקואליציה לא רצתה לממן את הקצבאות.

עמדתה של רות בו ישראל

רות בן ישראל חושבת כמו דורון. היא אומרת שיתרונותיה של הדרך האוניברסאלית הם בכך שהיא אוטומטית, בעצם השתייכותו של הפרט לקטגוריה מסוימת הוא מקבל את הקצבה, למשל קצבת ילדים.
דרך זו יוצרת מיצוי של הקצבה. הדרך משקפת את הרצון לזנוח אמצעי הקצאה למיניהם שהם מתייגים, משפילים ושהם מפרידים בין אוכלוסיות חזקות למוחלשות, הדרך האוניברסלית מחזקת סולידאריות, מונעת בידוד חברתי ויוצרת לכידות חברתית.

דורון ובן ישראל מציגים את עמדתם באופן כללי, מדברים על מדינת רווחה באופן כללי.   

 

                           ישנם עוד שלושה מאמרים שמציגים עמדה אוניברסאלית או סלקטיבית:

בשרוב (עמוד 155)

בשרוב מציג עמדה שיש לה שני פנים. מצד אחד קשה להתווכח עם העובדה שקצבאות סלקטיביות יותר יעילות כלכלית. למשל אם נחלק מיליארד ₪  למיליון ילדים במדינה נוכל לתת אלף ₪ לכל ילד. לעומת זאת בשיטה הסלקטיבית אם יש רק 35% ילדים עניים במדינה נוכל לחלק לכל אחד מהילדים הללו יותר כסף. לכאורה השגנו באופן יעיל יותר את מיגור העוני בקרב הילדים.
אבל אז יבוא מחקר שיאמר שהמיליארד הזה ילך ויצטמצם.
מצד שני – הקצבאות הללו בדרך האוניברסאלית מספקות צדק חברתי הכלה למעשה.

 

 

גוף (עמוד 178)                                                                                                                                           גם הוא מסכים עם סוגיית האוניברסליות אבל לא טיעון אחר.                                                                לדעתו של גוף צריך קודם כל לתת לבני האדם בריאות לעצמאות, זה חיוני לקיומם. צריך לספק באופן אופטימאלי עד כמה שניתן. מבחני האמצעים פוגעים בכבוד האדם, וכשפוגעים בכבוד האדם נפגעת עצמאותו.
למשל אם אדם צריך להתקיים באופן בסיסי ולא מצליח להשיג קיום זה, הוא מושפל כל פעם מחדש. על זה אומר גוף שהאדם יאבד את אמונתו להתקיים בעולם כי כשהכבוד של האדם נפגע נפגעת עצמאותו ויכולת ההתניידות שלו בעולם.                                                                                                                                    הקצבאות הסלקטיביות אשר טמונות במבחני אמצעים פוגעות ביכולתו של האדם להשתתף בחיים החברתיים, פוגעים בכיולת שלו להתקיים באופן אוטונומי בעולם.
הקצבאות הסלקטיביות מדירות את האנשים החלשים לשוליים, הן בדרך כלל פוגעות יותר בילדים. הקצבאות הסלקטיביות יכולות לגרום למצב שאנשים יפחיתו במתכוון את ההכנסות המדווחות שלהם על מנת לקבל סיוע.
גם גוף כמו בן ישראל ודורון מחזק את התפיסה שקצבאות אוניברסאליות משיגות בצורה טובה יותר את המטרה של מדינת רווחה, מצליחות להשיג באופן יעיל יותר צדק חברתי ומפחיתות באופן יעיל יותר את העוני.

לדוגמה - קצבת הסיעוד היא תוכנית רווחה שנכנסה למערכת הביטחון הסוציאלי בסוף שנות ה – 80.
היא מספקת קצבאות לקשישים שלא מצליחים לתפקד בכוחות עצמם.
החוק הגדיר שני מבחנים שקשיש יצטרך לעבור על מנת לקבל קצבת סיעוד.
קצבת הסיעוד זו קצבה שמוגדרת כשירותים בעין (לעומת קצבת ילדים שהיא קצבה בכסף).
הכוונה שמקבלים כל סוג של שירות, במקרה זה הביטוח הלאומי מספק מטפלות, בדרך כלל דרך חברות כוח אדם.
ביטוח לאומי עושה גם את המבחנים למי מגיע ולמי לא.
קצבאות הסיעוד גם לוקחות בחשבון מה הכנסתו של קשיש.

ון-אורשט (עמוד 185)

ון-אורשט מציגה את הדברים בצורה רחבה יותר משני החוקרים הקודמים, בשרוב וגוף. גם היא טוענת שהאוניברסאליות עדיפה אבל מוסיפה נקודה חשובה, היא מדברת על סוגיית המיצוי. היא אומרת שמבחני האמצעים יוצרים מצב של אי מיצוי של הקצבאות. תובע הקצבאות לא ממצה, לא זוכה לזכויות שמוקנות בקצבאות. אם אדם צריך לקבל קצבת ילדים כל מה שהוא צריך לעשות הוא למסור את מספר חשבון הבנק, אבל כאשר אותו אדם צריך לקבל קצבת אבטחת הכנסה הוא צריך לגשת למוסד לביטוח לאומי, וללשכת התעסוקה. במוסד לביטוח לאומי הוא צריך לעבור מבחני אמצעים, שני בני הזוג צריכים לעבור זאת. מצב זה גורם לאי מיצוי בגלל:
1. אנשים לא מודעים לזכויות שלהם.
2. לעיתים התהליך משפיל, מעליב, יוצר חשיפה ולפעמים האדם מוותר.
3. ייתכן ולמרות כל הטיפול אותו אדם לא יהיה זכאי בסופו של דבר לקצבה.
4. טפסי הבקשה מאוד מורכבים.
5. לעיתים הכללים עמומים ונתונים לפרשנותם של פקידים מה שיוצר בירוקרטיה. ככל שהקבצה תלויה במבחני הכנסות, תקנות החוק עמוסות במגוון כללים לקבלת הזכות, התהליך יותר מורכב.
6. עומס הכללים גם משפיע על הפקידים שצריכים ליישם אותם, קשה להם להתמצא בכללים אלו.
7. לקצבאות אלו יש עלויות גבוהות כי צריך מערכת ניהולית יקרה, פקידים שיטפלו באלו שבאים לבקש אותה.

 

סוגיית ספקי הביטחון הסוציאלי

מי מספק ביטחון סוציאלי?

1.      המשפחה – המשפחה הייתה לפני הכל, לפני המדינה. אנשים בדרך כלל חיים במשפחות שמספקת אמנם ביטחון סוציאלי לא מודרני אבל ביטחון סוציאלי. המשפחה דואגת עד היום לחלשים, לילדים, לקשישים.

2.      המדינה – (המגזר הראשון כגון משטרה, בתי משפט, צבא, המוסד לביטוח לאומי וכדומה).                   מדינת הרווחה עשתה מודרניזציה של הכלכלה. המדינה הוציאה את הטיפול בחלשים למדינה.
למשל המדינה הקימה מוסדות לטיפול בילדים כמו מעונות יום, צהרונים ויום לימודים ארוך. המדינה הקימה מוסדות לטיפול באנשים עם מוגבלויות שונות, אנשים סיעודיים, אנשים עם נכויות וכדומה.
מדינת הרווחה אפשרה לשני הורים בוגרים לעבוד בשכר על מנת שהכלכלה תצמח. בעולם קפיטליסטי רוב הכנסתו של האדם מגיעה מהפרנסה, לכן, הרעיון היא להוציא את כולם לעבודה מחוץ לבית. המדינה הפכה להיות הספק העיקרי של ביטחון סוציאלי.
יש הבדלים בין מדינות, כל מדינה מספקת באופן שונה את הביטחון הסוציאלי.

3.      השוק – (המגזר השני) מדובר בפתרונות שונים של ביטחון סוציאלי שאנו קונים מארגונים למטרות רווח.   ניתן לקנות ביטוח סיעודי, ביטוח בריאות משלים, קופות גמל, מעון יום פרטי וכדומה.
לעיתים השוק בא במקום פתרונות שמדינת הרווחה צריכה לתת. השוק מזהה צורך ומקים פתרונות חלופיים שאנשים יכולים לרכוש, ככל שמדינת הרווחה תהיה חלשה יותר השוק יהיה חזק יותר.

4.      המגזר השלישי – מדובר בעמותות ללא כוונות רווח – מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח). המגזר השלישי הוא חלק מהחברה האזרחית. החברה האזרחית היא כל הארגונים שהוקמו על ידי בני אדם בתוך המדינה, כגון: קבוצת כדורגל, בית כנסת, מטיילי סופ"ש ומלכ"רים. כל ההתארגנויות הרצוניות של בני האדם בתוך המדינה. חברה אזרחית זה אירגון הרבה יותר גדול מהמגזר השלישי והם קשורים לביטחון הסוציאלי בכך שהיום יש יותר ויותר עמותות שמטפלות בביטחון הסוציאלי כמו למשל קבוצת נכים שטוענת שזכויותיהם נפגעו ושפועלים יחד על מנת לרכוש מוצרים עבור הנכים ולעיתים הם אפילו עובדים עם הביטוח הלאומי.
המגזר השלישי הוא זה שהקים את תשתית מדינת הרווחה לדוגמה ויצ"ו, הסתדרות, הם אלו שהקימו את התשתית של מדינת הרווחה בישראל.
מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל נשענת וחיה בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי.

 

 

 

 

מודלים של משטרי רווחה (עמודים 254-257)

משטר רווחה מלמד על מדינת רווחה וכיצד היא פועלת, כיצד מחלקת את הסמכויות, הקצבאות.               המודל מתבסס על עבודתו של חוקר בשם אספינג אנדרסן.

אנדרסן ביצע מחקר ארוך בשנות ה – 80 ופרסם ספר בעקבות מחקר זה, בשנות ה – 90. הוא רצה לאפיין את מדינות הרווחה וכיצד הן פועלות.
אספינג פנה ללמעלה מ – 20 מדינות באירופה ובארה"ב ובחן כיצד הרווחה שם עובדת.

הפרמטרים המרכזיים אותם בדק היו שלושה:

1.      מידת הדה – קומודיפיקציה (דה – הסחרה), כלומר הורדת התלות מכוחות השוק. ההגנה של המדינה דרך מערכת הביטחון הסוציאלי על האדם מפני כוחות השוק. אם אישה בשמירת היריון לא יכולה לעבוד, לא יכולה לספק הכנסה, בשוק קפיטליסטי בו ההכנסה היא העיקר, היא בבעיה כך שהמדינה מספקת לה הגנה.
אנדרסן בדק עד מה מדינות שונות מורידות את התלות בכוחות השוק, עד כמה הן מגינות על התושבים.

2.      ריבוד – עד כמה החברה מרובדת, לא שוויונית. עד כמה המדינה פועלת למען סולידאריות חברתית.

3.      תעסוקה – מבנה של התעסוקה, כיצד שוק התעסוקה מאופיין. האם רוב הבוגרים בגיל עבודה עובדים. צורת הפילוח של השוק כמו גברים / נשים, משרות מלאות / חלקיות. עד כמה העובדים מאוגדים או לא.

עם הנתונים הללו הוא יצר מודל שיש בתוכו שלוש קבוצות של משטרי רווחה:

1.      משטר סוציאל דמוקראטי – מדובר בעיקר בגוש הסקנדינבי. המשטר הזה מספק את רמת הדה – קומודיפיקציה הגבוהה ביותר מבין שלוש משטרי הרווחה. הכי מגנים מפני כוחות השוק.
לדעתו הטבות אוניברסאליות רבות ניתנות כזכות חברתית ומורחבות גם למעמד הביניים, נוטים לחלקן ללא מבחני אמצעים. האוריינטאציה של המדינות הללו היא אוניברסאלית, המבנה הריבודי מתון, שיעורים נמוכים של אי שוויון, שיעור גבוה באופן יחסי של נשים עובדות בשכר, מחויבות של המדינה לעבודת הטיפול כמו מעונות יום, מוסדות לטיפול בקשישים.
תכלית הביטחון הסוציאלי זה פרשות רחבה, משטר זה מבקש להעלות את רמת החיים של כל אלו שגורלם לא שפר עליהם.
מה שבולט במשטר זה הוא האחריות של המדינה על נושא הטיפול ולכן נשים רבות מועסקות בשכר.
בדנמרק לדוגמא יכולת ההשתתפות של נשים בשוק העבודה גדלה, נפתחו במגזר הציבורי משרות שמתאימות להורים. הן הוצגו ככאלו שתנאי העבודה מתאימים להורים. מי שמילאו את המשרות הללו היו אימהות ומה שניתן לראות שבמקביל נפתחו מעונות יום ציבוריים רבים, מסובסדים ויכולת ההשתלבות של נשים בתחום התעסוקה באותן שנים, גדלה.
התפיסה מתבססת על כך שעבודה של נשים היא רצויה ומקום האישה הוא בשוק העבודה.

2.      משטר ליבראלי – מדובר במדינות האנגלוסקסיות כמו ארה"ב, בריטניה, קנדה. משטר זה בניגוד לקודם מתאפיין בסיוע על סמך מבחני הכנסות, סלקטיבי. רוב התוכניות החברתיות מכוונות לעניים או לעובדים (יש מעסיקים שנותנים מרצונם זכויות לעובדים). אין ביטוח בריאות ממלכתי אבל מקובל שמקום העבודה ייתן ביטוח בריאות, כנ"ל לגבי מעונות יום.
רמת הדה – קומודיפיקציה נמוכה מאוד. ישנה דומיננטיות של פתרונות שוק, רמה גבוהה של אי שוויון, של ריבוד. המדינה מעורבת מעט מאוד בשוק ובתחום התעסוקה ותכלית הביטחון הסוציאלי הוא פרשנות צרה. צמצום ממדי העוני,  ההגנה שניתנת היא שיורית, יש השפעה של האידיאולוגיה, של תפיסת העולם. בארה"ב התפיסה היא של ליבראליות, פחות תפיסה של צדק ושוויון. אם אתה תעבוד  - אתה תצליח (גם אם זה יהיה בעבודה ברמה מאוד נמוכה).

3.      משטר שמרני – מדובר במדינות מרכז אירופה כמו אוסטריה, גרמניה, הולנד, איטליה. אלו מדינות שהתאפיינו בהשפעה חזקה של הכנסייה. הזכויות החברתיות מוענקות בעיקר על סמך סטאטוס חברתי או משפחתי. האוריינטאציה פחות שוויונית ופחות אוניברסאלית מהמשטר הסוציאל דמוקראטי מכיוון שהמשטר מאוד הושפע מהכנסייה ויש ניסיון לשמור על ערכי המשפחה המסורתית – בעל, אישה, ילדים. לכן במשטרים אלו נשים כמעט לא מועסקות בשכר, המשפחות בדרך כלל מאופיינות בגבר מפרנס עיקרי או יחיד, נשים מטפלות. ההגנה הסוציאלית ניתנה בעיקר לגברים. במדינות רבות הייתה פונקציה שנקראה שכר משפחתי, הטבות מס למפרנס יחיד, והגדלה של שכר זה.

 

 

 

 

פרק 4

שינויים שמתרחשים במערכות הביטחון הסוציאלי בישראל ובעולם בעשורים האחרונים –
סוף המאה ה – 20, תחילת המאה ה – 21

 

מאמר – פרופ' יוחנן שטסמן (עמוד 269)

שטסמן מתייחס במאמרו רק על ישראל. כשהוא כתב את המאמר הוא היה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי והמאמר מתבסס על הרצאה שנשא בפני נשיא המדינה וראשי שלטון נוספים.
נאומו מאוד נרגש מאחר ובשנת 2002 הוא יודע שעומדים לקות קיצוצים מאוד גדולים במערכת הביטחון הסוציאלי, בקצבאות אבטחת הכנסה, ילדים, נכות וכדומה. על שולחן הממשלה מונחת הצעת תקציב שטרם אושרה שכוללת קיצוצים בכל קצבאות הביטוח הלאומי, קיצוץ רוחבי ניכר.
שטסמן אומר שמטרה העיקרית של המוסד לביטוח לאומי הוא למנוע עוני, להפחית את אי השוויון והמוסד לביטוח לאומי מנסה לעשות את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר, אבל הכלים הולכים ומצטמצמים ועכשיו יצמצמו עוד יותר. גם כך לדבריו הם התקשו לעמוד במשימה. בישראל מספר הילדים העניים גבוה, מספר המשפחות העניות גדול ביחס למערב, עד עכשיו הם לא קיבלו כלים להתמודד עם המשימה ועכשיו הם יצטמצמו.
בנוסף, המשק הכלכלי עובר כבר כמה שנים משבר חמור, מאמצע שנות ה – 90 קיים מיתון מתמשך, עוברים לאינתיפאדה שנייה שהלכו אליה תקציבי ביטחון כבדים, משבר בועת ההייטק, רמת אבטלה נוסקת ל – 11% רמה גבוהה ביחס למערב. ועם כל זאת צריך להתמודד גם עם המוסד לביטוח לאומי וזו עוד סיבה מדוע זה לא הזמן הנכון לקיצוץ. שטסמן אומר שהמיתון המתמשך, המשבר, העובדים הזרים יצר ריבוי של אנשים עובדים עניים אשר לא מצליחים להחלץ ממעגל העוני והוא אומר שהמצב ילך ויחמיר כי אין לנו כלים להתמודד ובנוסף מקצצים ממה שיש. שטסמן טוען נבואת זעם, שלדבריו המצב יתדרדר והוא צדק כי העוני גדל והפערים התרחבו.
שטסמן מדבר על תופעת העובדים העניים. בשנת 1989 21% מהעובדים עניים ואילו בשנת 2002 אחוז העובדים העניים עולה ל - 32%.
סוגי השינויים בכלכלה, בתעסוקה ובמשפחה יצרו אתגר חדש למערכת הביטחון הסוציאלי. חייבים חשיבה מחודשת בנוגע אליה.
שטסמן מאוד דאג מהקיצוצים אולם הנאום שלו לא עבד והקיצוצים התממשו.

שינויים שחלו במערכת הביטחון הסוציאלי בעשורים האחרונים, מה קורה בעולם המערבי מאז שנות ה – 80,90 של המאה ה – 20?
לפי רות בן ישראל השינויים יצרו אתגר חדש למערכת הביטחון הסוציאלי.                                                    מאז שנות ה 80-90 ועד היום מתקיים שינוי אידיאולוגי, שינוי זה קורה אצל רבים ממעצבי המדיניות. האידיאולוגיה הניאו ליבראלית הולכת ומתחזקת, במערב מתפתחת תפיסה שאומרת שמדינת הרווחה שהתפתחה במערב במחצית השנייה של
המאה ה – 20 היא מנגנון לא יעיל, עתיר משאבים ובזבזני. מנגנון זה יוצר אצל אנשים חוסר יוזמה, תלות במדינה. אלו שמחזיקים באידיאולוגיה זו חושבים שצריך לקצץ בעלויות מדינת הרווחה ולחזק תוכניות מרווחה לעבודה. תוכניות שמאפשרות קבלת קצבאות בתמורה להוכחה של האדם שהוא משתדל להשתלב בשוק התעסוקה. דוגמה לתוכניות כאלו: אורות לתעסוקה, תוכנית ויסקונסין.
לפי בן ישראל מה שמתחזק זה השוק, התחרות על חשבון הסולידאריות ועל חשבון צדק חברתי. שינוי מאוד בסיסי, מגמה שהחלה אצל הפוליטיקאים כמו רייגן בארה"ב, תאצ'ר בבריטניה והמשיך אותה טוני בלייר. מסוף המאה ה – 20 ועד היום, האידיאולוגיה הניאו ליבראלית רואה במדינת הרווחה מקור בזבזני. התפיסה תפסה מקום בקרב קובעי המדיניות והיא מהווה חלק מאוד משמעותי בקיצוצים שחלו בעשור האחרון בישראל, מדובר מגמה שהחלה אצל הפוליטיקאים כמו רייגן בארה"ב, תאצ'ר בבריטניה והמשיך אותה טוני בלייר.

אידיאולוגיה משפיעה על מדיניות. ישראל למשל הייתה במשברים הרבה יותר גדולים שני עשורים קודם לכן, אבל לא סתם הייתה בחירה לקצץ דווקא בתחום הביטחון הסוציאלי דווקא בשנים האחרונות.

שינוי נוסף:תהליכים שונים בשוק העבודה.                                                                                           בן ישראל טוענת ששוק העבודה בשנים האחרונות נעשה מרובד יותר, פחות שוויוני. השוק מתחלק לשני רבדים עיקריים – ראשוני ומשני.
ראשוני – מתאפיין במשרות מלאות, קבועות עם ביטחון תעסוקתי, זכויות סוציאליות.
משני – משרות חלקיות, ארעיות, זמניות, עונתיות ללא הגנות סוציאליות כגון קבלני כ"א.
ישראל מעסיקה בשנים האחרונות יותר ויותר עובדים דרך קבלני כ"א. הנתון של משרד התמ"ת משנת 2000 מדבר על 5% מכלל המועסקים שעובדים דרך חברות כ"א ולעומת מדינות אחרות זה אחוז גבוה. 

שינוי נוסף: שינויים מבניים, הגמשת שוק העבודה.

מאמצע שנות ה – 80 ישראל נכנסת לאחד המשברים הכלכליים הקשים שלה. האינפלציה נוסקת ל – 450%, גירעון במאזן התשלומים בישראל ויש הכרה בקרב קובעי המדיניות שצריך לעשות מהלכים לייצב את המטבע הישראלי ולצמצם את הגירעון.
מוקמת ממשלת אחדות לאומית שמחליטה על תוכנית חירום כלכלית ומחליטה מספר החלטות:
1. בשנת 1985 – פוצחים בתהליכי הפרטה שיכניסו כסף לאוצר המדינה.
באמצע שנות ה – 80 המבנה הכלכלי בישראל היה מבנה ציבורי ומחליטים לשנות את הכיוון, להפריט את הבנקים, בזק ותחומים נוספים שנוהלו על ידי המדינה.
2. הפחתה באופן משמעותי של הוצאות המגזר הציבורי. צמצום מצבת העובדים, כלומר כמעט ולא מקבלים עובדים חדשים. מתחילים להעסיק עובדים דרך חברות כח אדם. היה צורך בעובדים מאחר ובסוף שנות ה – 80 מתחילה עלייה גדולה מאתיופיה ומשנות ה – 90 מתחילה עלייה גדולה מבריה"מ לשעבר. העסקת עובדים דרך חברות כח אדם חיצוניות מתחילה לצבור תאוצה.
3. בשנת 1985 החל חוק ההסדרים שנועד לעשות רפורמות מבניות כלכליות מהירות במשק הישראלי.
כל שנה, על מנת להעביר את תקציב המדינה לשנה שאחרי, בצורה דמוקראטית, האוצר מניח את הצעת התקציב על שולחן הממשלה. הממשלה צריכה לאשר, להעביר לקריאה ראשונה. אם מאושר מועבר לוועדת הכספים, שלאחר אישורה מעבירה לקריאה שנייה ושלישית.
חוק ההסדרים הוא חוק נלווה לחוק התקציב, עובר איתו את אותם האישורים. בדרך כלל כאשר משרד מסוים או חבר כנסת מסוים מבקשים לקצץ למשל את קצבת הזקנה הם צריכים ליזום הצעת תיקון לחוק ביטוח לאומי. אם מדובר בהליך רגיל צריך להעביר את ההצעה לוועדת רווחה שלבטח תתנגד למהלך.
חוק ההסדרים עשה תהליך עיקוף דמוקרטיה, כי במקום שיאשרו את הקיצוצים בוועדה הרלוואנטית הם עוברים כמקשה אחת לוועדת הכספים ביחד עם תקציב המדינה ומכיוון שתקציב המדינה צריך להיות מאושר עד לדצמבר של אותה שנה זה יאושר.
חוק ההסדרים נתן לאוצר סל שלתוכו ניתן לזרוק כל מיני נושאים. יש לחוק ההסדרים השלכות על מערכת הביטחון הסוציאלי.

אותו תהליך הוא תהליך שמתקשר למושג הגמשת שוק העבודה. אותו תהליך שמדבר על כח אדם, שהוא גמיש יותר, מועסק דרך קבלני כח אדם, מודבר בצורך זמני.
תהליך זה מתחבר למושג נוסף – הוזלת עלויות העבודה. ברגע שלא משלמים תנאים סוציאליים מוזילים את עלות העובד, משלמים רק את מה שמצריך החוק.

שינוי נוסף: סוגיית ההגירה

מסוף המאה ה – 20 אנו עדים לתהליך הגלובליזציה, תהליך שמשפיע מאוד. בתהליך זה מתלווה הגירה ממדינות, בדרך כלל מדינות העולם השלישי , למדינות העולם הראשון. העולם הופך להיות כפר גלובאלי קטן, אנשים עוברים ממקום למקום. עידן התאגידים הפך להיות בינלאומי, יש להם כוח ותקציבים יותר ממשלות שלמות. הם יכולים לפתח מפעלים, לקחת עובדים, לנייד אותם ומערכת הביטחון הסוציאלי של מדינת הרווחה לא נלקחת בכלל בחשבון.

שינוי נוסף: שינויים במבנה המשפחתי

אחד הדברים הבולטים של סוף המאה ה – 20, תחילת המאה ה – 21 מדובר בעלייה בעצמאות, באוטונומיה של נשים. נשים מועסקות בשכר בשוק העבודה הרבה יותר מבעבר. באמצע שנות ה – 20 מקצועות רבים במדינות המערב היו סגורים בפני נשים באוניברסיטה כגון: רפואה והנדסה, לנשים לא הייתה זכות בחירה, הן היו תלויות בבעל או באבא. התקיימו חוקי ירושה, נשים לא יכלו לנהל חשבון בנק עצמאי.
מאמצע שנות ה – 20 במערב וגם בישראל נשים מתחילות לרכוש יותר עצמאות כלכלית, יותר נשים נכנסות לשוק העבודה ותופסות חלקים נרחבים ממנו.
יש חוקרים שקושרים זאת לשינוי במבנה המשפחתי. יש יותר גירושים, יותר משפחות חד הוריות. יש שינויים טכנולוגיים כמו הזרעה, הפריה מלאכותי שמאפשרת לנשים לממש הורות ללא נישואין. תופעת האימהות הרווקות שלא הוכרה בעבר תופסת תאוצה משמעותית, נישואים חד מיניים. אלו מבנים משפחתיים שלא היו בעבר.
מצב חדש זה הינו אתגר למערכת הביטחון הסוציאלי כי למשל משפחות חד הוריות עניות יותר. בדרך כלל בראש המשפחה עומדת אישה שלה שכר נמוך יותר מאשר לגבר. יש הרבה משפחות אשר בפרק ב', משפחות שאיחדו שני משקי בית.

שינוי נוסף: שינויים בטכנולוגיה- התפתחות הטכנולוגיה הרפואית והשפעתה על הגיל המאוחר יותר

התפתחות הטכנולוגיה הרפואית והשפעתה על תוחלת החיים. ברבע האחרון של המאה ה – 20 אנו נתקלים בעלייה משמעותית של תוחלת החיים בזכות טכנולוגיות רפואיות שהתפתחו גם בישראל וגם במערב.
נוצר מצב בו מערכות הביטחון הסוציאלי שתוכננו בשנות ה – 50, תכננו לשלם קצבת זקנה עד גיל 70+, זקוקות ליותר כסף כי צריך לשלם עד גיל 80+.
בנוסף מדובר בטכנולוגיות מאוד יקרות והאוכלוסייה המבוגרת צורכת רפואה פי 5 מאוכלוסייה צעירה.

 

 

מה שהעמיק את התביעה בקיצוצי מערכת הביטחון הסוציאלי אלו אותם השינויים (למעלה) ואחת המגמות של הקיצוצים באה לידי ביטוי בהפרטה.

הפרטה

העברת בעלות מידיים של המדינה לידיים פרטיות.
מדובר במוטו שמלווה בשנים האחרונות את המדיניות הציבורית

השינויים הללו גרמו לתביעה מצד קובעי המדיניות להוריד את עלויות מערכת הביטחון הסוציאלי. למערכת הביטחון הסוציאלי יש תביעות חדשות. יש משפחות חדשות, הן יותר עניות, מערכת הבריאות צריכה לטפל ביותר ויותר אנשים, קורסת ועוד.

אחת המגמות של הקיצוצים באה לידי ביטוח בהפרטה. המחשבה היא שהעלויות יוזלו ברגע שמערכת הביטחון הסוציאלי תופרט לגוף פרטי שינהל אותה.
תכונית ויסקונסין היא דוגמה להפרטה חלקית של תוכנית ביטחון סוציאלי. הוחלט להפעיל תוכנית מרווחה לעבודה לאנשים שלא מצליחים לקיים את עצמם ומקבלים קצבת אבטחת הכנסה. אנשים אלו עומדים במבחני הכנסה מאוד נוקשים. הרעיון הוא שאנשים צריכים להוכיח שהם רוצים לחזור למעגל העבודה.
החוק קבע ניסוי שישתתפו בו מספר מסוים של מקבלי אבטחת הכנסה במקומות מסוימים בארץ. במקום להגיע ללשכת התעסוקה אנשים אלו יגיעו למקום פרטי שיעביר אותם מבחן תעסוקתי. אותו פקיד אמור ליישם אותו במקום עבודה, אם הוא לא מצליח הוא יכול להציע לו סדנת ריאיון עבודה, הכשרה מקצועית וכדומה. התהליך הוקם כדי לשלב את מקבלי אבטחת ההכנסה בשוק העבודה.
ההפרטה יכולה להיות בעייתית כי אם התגמול בנוי לפי כמות היורדים ממצבת מקבלי אבטחת הכנסה ולא לפי פרמטרים אחרים נוצר מצב שאותו גוף פרטי ירצה ליישם אותם במקומות עבודה בכל מחיר גם אם זה לא מתאים להשכלתו של הפרט.

מאמר – יוסף קטן (עמוד 335)

קטן מונה שלושה דפוסים של הקצאת שירותים חברתיים:

1.      שירותים ממשלתיים המסופקים באופן בלעדי על ידי המדינה. גוף זה קובע מי זכאי לשירותים, אילו שירותים יינתנו והוא מממן אותם ומספק אותם באופן ישיר. אספקת השירותים ההלו ניתנים על סמך חוק או תקנות.
לדוגמא: קצבאות הילדים, קצבת אבטלה, קצבת זקנה וכדומה, על פי חוק ביטוח לאומי נקבע מי זכאי לקבל קצבאות אלו. הגוף הממשלתי הוא זה שמספק לתושבים ישירות את הקצבה על פי החוק על ידי זרוע הביצוע שלו– המוסד לביטוח לאומי, לשכת התעסוקה, אין ביניהם מתווכי ביניים פרטיים.
במצב זה אין תהליך הפרטה אלא שליטה מלאה של הממשלה.

2.      שירותים ממשלתיים המסופקים על ידי ארגונים לא ממשלתיים. גוף ממשלתי קובע את הרכב השירותים שיסופקו, הוא מממן אותם, מחליט מי זכאי לקבלם אולם האספקה נעשית על ידי ארגונים לא ממשלתיים. ארגונים אלו מהווים את זרוע הביצוע של הממשלה.
לדוגמא: חוק סיעוד- אותם שירותים שניתנים לקשישים המוגבלים בחיי היומיום. החוק קובע אילו מבחנים הקשיש צריך לעבור,  הוא בודק מה גובה הזכאות וקובע כמה שעות יקבל. המוסד מממן את המטפלות אבל חברות פרטיות הן אלו שמספקות את השירותים.

3.      שירותים המסופקים על ידי ארגונים לא ממשלתיים ללא כל מעורבות של הממשלה באספקתם.
לדוגמא: טיפולי שיניים. טיפולי שיניים לא נכנסו לסל הבריאות הממלכתי, הם ממומנים על ידי התושבים עצמם.
המדינה מספקת מוסדות הכשרה להסמכת מטפלי שיניים ומפקחת על ארגונים אלו.


יש 2 סוגים של ארגונים שמספקים את שירותי הרווחה מלבד המדינה:

·          ארגונים למטרות רווח. ארגונים עיסקיים. למשל את שירותי מטפלות הבית, הסיעוד, מספקים ארגונים פרטיים למטרות רווח.

·         ארגונים שמספקים שירותי רווחה שלא למטרות רווח, מלכרי"ם. מדובר בארגונים כמו למשל עזר מציון, יד שרה.

יתרונות וחסרונות ההפרטה:
גם קטן וגם ליטמן (עמוד 347) עוסקים ביתרונות ובחסרונות של ההפרטה. הם ממעטים לדבר על היתרונות ומרבים לדבר על החסרונות.

יתרונות
הוזלת עלויות, התייעלות, תחרותיות
במקום גוף בירוקראטי גדול, לכאורה מדובר בגופים עסקיים שאמורים להיות יעילים יותר.

חסרונות

1.      השתלטות יחידים על השוק ומניעת תחרות, מונופול, קרטל. למשל חברות הכבלים, יש כאלו שטוענים שיש רק שתי חברות שמספקות טלוויזיה בכבלים. הן השתלטו על השוק, מתאמות מחירים והצרכן לא נהנה מהתחרות שהייתה אמורה להיות.

2.      לצרכנים לא תמיד יש את היכולת והידע לבחור בעצמם. אלמנט הבחירה במצב של קשיש שזקוק לסיעוד קשה. מדובר בדרך כלל בשני בני זוג קשישים שאחד מהם חולה ואין להם תמיד את הידע והיכולת לבחור מספק שירות טוב .

3.      לפעמים נותני השירות פועלים באגרסיביות, על כדי ניצול הצרכנים ומחתימים אנשים על מחויבויות שלא התכוונו אליהן.

4.      הפסקת שירותיםאפקט הקצפת – החברה הפרטית נוטה לגרוף את הקצפת מהשירותים המשתלמים. השירותים המופרטים פועלים למען מטרת רווח, ולכן הם ייטו לספק את המוצר שהוא הכי רווחי עבורם ולמעט מלספק מוצר לא רווחי גם אם הוא טוב עבור הצרכנים.
למשל חברת אוטובוסים הופרטה וקיבלה זכאות לקו באר שבע – תל אביב ולקו באר שבע – מצפה רמון. ברור שקו באר שבע – תל אביב רווחי יותר, אבל אותה חברת אוטובוסים לא יכולה להפסיק את השירות כי היא נמצאת תחת פיקוח, לכן היא תצמצם את הפעילות ותאריך את הקו כך שיעבור ביותר מקומות.
אפקט הקצפת מדבר על כך שהחברה נוהגת להשאיר את הקצפת, את מה שכדאי. את מה שפחות כדאי מותירים מאחור.

5.      כשלי השוק – יש כמה סחורות שהן ציבוריות בעליל, שגופים פרטיים יתקשו מאוד לספק אותן כי הן לא רווחיות. לדוגמא: להעביר קווי מתח גבוה זה תהליך מאוד יקר. במדינה קטנה כמו ישראל, אין מקום לתחרות בתחום זה כי אף חברה לא יכולה לממן זאת בעצמה ולכן המימון נעשה מהממשלה, המוצר ציבורי.
למשל ביטחון סוציאלי – בריאות, רווחה, חינוך, אלו תהליכים יקרים, זוללי משאבים ולכן סחורות אלו הן ציבוריות. בריאות פרטית מאוד קשה לספק. בישראל הבריאות מסופקת על ידי הממשלה, אולם יש גם אפשרות שהמצב כמו בארה"ב שלעניים אין ביטוח בריאות כי אין להם את המשאבים לכך ולעשירים שיכולים להרשות לעצמם יש.

6.      ניצול כח אדם חלש. למשל ניתן לראות זאת בהעסקת מטפלות בית. המוסד לביטוח לאומי מספק על פי חוק את שירותי הסיעוד. מיד כשהחוק נקבע הוחלט שהמוסד לביטוח לאומי מממן אבל לא מספק את העובדות, מי שמספק אלו חברות כוח האדם. המוסד מממן סכום כפול משכר מינימום לשעה. העובדות מקבלים שכר מינימום לשעה ומי שגוזר את הקופון אלו חברות כח אדם.
למעשה אלה עובדות שמקבלות שכר מינימום לשעה וסוגי העבודות שהן מבצעות קשות, כמו לסחוב את הקשיש, להוביל עגלת נכים שלו , לקלח אותו ,להחליף טיטולים ולמרות עבודה קשה זו הן מקבלות רק שכר מינימום.

 

  

 

 

פרק 5

פרקים 5-7 עוסקים במקורות המשפטיים עליהם נשענת מערכת הביטחון הסוציאלית.                                 דיני הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל מורכבים מכללים הנמצאים בתוך קשת רחבה של מקורות משפטיים:

1.      אמנות בינלאומיות – המשפט הבינלאומי.
מדינת ישראל חברה באו"ם וחברה ב –
ILO, ארגון העבודה הבינלאומי.
אלו שני ארגונים בינלאומיים שיוצרים הרבה אמנות בתחומים של זכויות אדם, זכויות חברתיות, דיני עבודה וביטחון סוציאלי.

2.      חוקי יסוד – חוקי יסוד הם חוקים שהתוקף שלהם חזק יותר מחוקים רגילים. קשה לשנות אותם, קשה לוותר עליהם. יש לחוקים אלו מעמד מיוחד המכונה מעמד חוקתי.
יש לנו 2 חוקי היסוד משמעותיים הקשורים לביטחון הסוציאלי:
"כבוד האדם וחירותו 1992 " וחוק יסוד "חופש העיסוק 1995 ".

3.      רוב דיני הביטחון הסוציאלי נשענים על חוקים רגילים. למשל חוק הביטוח הלאומי 1965 זה חוק רגיל, חוק עבודת נשים 1954, חוק אבטחת הכנסה וכדומה. מדובר בחוקים שניתן לשנותם בקלות.
חקיקת חוקים אלו נחלקת לשניים. חקיקת הכנסת היא חקיקה ראשית והיא מושלמת בחקיקת משנה. חקיקת המשנה אמורה לכלול הוראות ביצוע בנוגע לזכויות המהותיות הנקבעות בחקיקה הראשית. סמכות חקיקת המשנה ניתנת בידי שר הרווחה והוא אמור להתייעץ בארגוני העובדים וארגוני המעבידים בטרם יתקין את תקנותיו. קיימים גם מקרים בהם השר חייב לקבל את אישור וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. לדוגמא: בביטוח נפגעי עבודה על איזו מחלה או פגיעה נקבל פיצוי? זו החקיקה המשנית.

4.      פסיקה – גם לפסיקת בתי המשפט יש השלכות חשובות על מערכת הביטחון הסוציאלי.
בחוק הביטוח הלאומי מוגדר שתושב יכול לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי באחד מבתי הדין האזוריים לעבודה. זוהי הערכאה הראשונה, אם ההחלטה לא מקובלת ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה ומשם ניתן לערער לעליון.                  איזורי--> ארצי
<--  עליון                                            ההלכה שנקבעת בבית משפט קובעת לגבי דיני הביטחון הסוציאלי. כמובן שכל שהערכאה המשפטית גבוהה יותר ההשלכות גדולות יותר.

5.      הסכמים קיבוציים. עוד כלי של ביטחון סוציאלי. בחוק זה גלום צו ההרחבה. שר בממשלה יכול לקחת הסכם קיבוצי כלשהו ולשיט אותו על כל המשק.
למשל צו הרחבה פנסיוני מקורו בהסכם קיבוצי שנחתם עבור עובדי ההסתדרות ועובדי התאחדות התעשיינים. ההסכם שנכרת בניהם אומר שכל העובדים של ההסתדרות ושל התאחדות התעשיינים ומעסיקם יפרישו אחוז מסוים לפנסיה.
שר התמ"ת השיט הסכם זה על כל המשק.
את צו ההרחבה הזה ניתן לבטל, אבל את ההסכם הקיבוצי שר תמ"ת אחר לא יוכל לבטל.

 

 

 

 

 

 

פרק 6-7 – המשפט הבינלאומי

ישראל חברה באו"ם וב – ILO, ארגון העבודה הבינלאומי. ארגונים אלו מוציאים כל מיני אמנות שמהוות מסגרת משפטית בינלאומית שמשפיעה על המשפט המקומי. על חלק מאמנות אלו ישראל חותמת ועל חלקן לא.

אחת האמנות החשובות יותר הייתה ההכרזה שיצאה מהאו"ם בשנת 1948, אחרי מלחמת העולם השנייה, לכל באי עולם בדבר זכויות אדם (עמוד 418)-אמנה זו מאוד כללית ועוסקת בזכויות אדם שהן על לאומיות, על הזכויות של האדם מהיותו בן אנוש.

סעיפים א-ה עוסקים בזכויות במישור הבינלאומי- זכויות שמגיעות לכל אדם:זכות לחיים, לחירות וביטחון אישי, האדם לא יהיה עבד או משועבד, לא נתון לעינויים וכדומה. בסעיף כ"ב, כ"ג למשל מגודרת זכויות חברתיות. בסעיף י"ט מבטיחים זכויות אזרחיות. האמנה מאוד רחבה, כוללת זכויות רבות.                                    המשפט הבינלאומי חלש יותר מהמשפט המקומי ויש לו מגבלות קשות ליישום בכל מדינה, מדינות שונות מיישמות אמנות בהתאם למצבן התרבותי, להתפתחותן ההיסטורית ולמצבן הכלכלי.                                                           

אמנה נוספת חשובה בהיבט של הביטחון הסוציאלי היא אמנת ארגון העבודה הבינלאומית בדבר ביטחון סוציאלי 1952 (עמוד 476).
אמנה זו קובעת את תוכנה והיקפה של הזכות לביטחון סוציאלי והיא מונה 9 תחומים של ביטחון סוציאלי:
טיפול רפואי, דמי מחלה, דמי אבטלה, קצבת זקנה, קצבת פגיעה בעבודה, דמי לידה, קצבת נכות, קצבת משפחה וקצבת שארים.
האמנה קבעה שכל מדינה שחתמה מחויבת לקיים לפחות שלושה תחומים מתוך התשעה.

איך המשפט הבינלאומי מעצב ומשפיע על המשפט המקומי:

יש שלושה מצבים של זכויות יסוד:
1. זכות יסוד חוקתית נגזרת מחוקי היסוד ושיש לה תוקף חוקי גדול.
2. זכות יסוד חוקית – הרשות מחוקקת חוק רגיל.
3. זכות יסוד הלכתית – חוק שנקבע על ידי בתי המשפט, מה שנקבע ישפיע על הערכאות הנמוכות. המשפטיות הנמוכות

חוקי היסוד הללו מאוד כלליים. הם נתנו כלי פרשני מאוד משמעותי לבתי המשפט. בית המשפט יכול לקחת תוכן ולפרשו לכל מיני כיוונים (עמוד 499). סעיף 1א' – את המילה כבוד למשל ניתן לפרש לכל מיני כיוונים.  

לדוגמה בבג"ץ אליס מילר, בית המשפט נתן פרשנות מורחבת למילה כבוד כי בתוכה גלומה המילה שוויון.
דבר נוסף שגלום בחוקי יסוד אלו הוא שיש בהם עוצמה רבה מבחינת ביטולם. בסעיף 8 בחוק יסוד האדם וחירותו ובסעיף 4 לחוק חופש העיסוק נקבעה פסקת הגבלה. אם הרשות המחוקקת תחוקק חוק שסותר את חוקי היסוד הללו, הרשות השופטת יכולה לבטלו.

 

 

זכות יסוד חוקתית

 

 

זכות יסוד חוקית

 

זכות יסוד הלכתית

הרשות המחוקקת  (במסגרת תפקידה כרשות מכוננת) יוצרת חוקי יסוד.

הרשות המחוקקת גוזרת זכויות יסוד מהמשפט הבינלאומי ומעגנת אותם בחקיקה מקומית.

נקבעת על ידי בית המשפט, והיא נובעת מהפסיקה של בתי המשפט ולא מחוקי היסוד (וגם בית המשפט יכול לקבוע דינים של ביטחון סוציאלי)

דוגמה:

זכות המקנה חופש בבחירת העיסוק מעוגנת בס' כג'(1) להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות אדם-1948.

זכתה להכרה במסגרת חוק יסוד

 

דוגמה:

הזכות לשוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה המעוגנת באמנת העבודה (111), זכתה להכרה בחוק בישראל ע"י חקיקת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה-1988.

 

דוגמה:

זכות ההתארגנות המקצועית בארגוני עובדים הוכרה בבג"צ עמית. על סמך, הכרתה כזכות אדם בס' כג'(4) בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות אדם-1948.

 

ב. הרשות השופטת – אשר מקנה בחקיקה פרשנית של זכויות יסוד מסוימות שהחקיקה מכנה זכויות מסגרת.

בית המשפט קבע כי זכות האדם לכבוד המעוגנת בס' 2 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו היא זכות מסגרת. בית המשפט גוזר מזכות זו זכויות נוספות ומעניק להן מעמד של זכויות חוקתיות.

 

 

הזכות לשוויון לא הוכרה במפורש בחוקי היסוד כזכות יסוד חוקתית, אבל בית המשפט גזר את הזכות לשוויון כזכות יסוד חוקתית מזכויות המסגרת של כבוד האדם. לדעת בית המשפט השוויון הוא תנאי לשמירה על זכויות אדם, על כן ההכרה המפורשת בזכות לכבוד מאפשרת הכרה במשתמע בזכות לשוויון.

דוגמה:בבג"צ אליס מילר הזכות לכבוד פורשה כזכות לשוויון.

 

 

 

סוגיית אי חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות בישראל:

בעבר היו כבר שלוש הצעות חוק בישראל שהציעו חקיקת חוק זכויות חברתיות. שלושת הצעות אל לא עברו.

מאמר – גיא מונדלק (עמוד 439)

מונדלק מנסה לענות של השאלה למה הזכויות החברתיות חלשות יותר, למה קשה לעגן אותן בחוקי יסוד לעומת זכויות אזרחיות ופוליטיות.
מונדלק אינו מתייחס במאמרו דווקא לישראל.

הוא טוען שלזכויות חברתיות יש מעין נחיתות לעומת זכויות האזרחיות והפוליטיות שיש להן יותר לגיטימיות.
מונדלק מציג את עמדת המתנגדים לחקיקת זכויות יסוד חברתיות וסותר אותן לאחר מכן כי הוא בעד החקיקה ועיגון הזכויות החברתיות.
אלו שמתנגדים טוענים: 

1.      זכויות אזרחיות ופוליטיות נותנות הגנה מספקת מפני עריצות לב השלטון ולכן לא צריך זכויות חברתיות. מדינה והזכויות האזרחיות מעניקות לנו ביטחון והגנה מפני אויבים חיצוניים ובטחון פנים, בטחון כלכלי, עצמאות כלכלית, וחופש הבעת דעות אישיות גם אם הם נוגדות את השילטון .
2. הזכויות החברתיות דורשות משאבים כלכלים ואם המדינה נמצאת בבעיה כלכלית קשה לה לספקן.
3. קשה לכמת זכויות חברתיות.
4. הזכויות החברתיות עשויות לשבש את עקרון הפרדת הרשויות בדמוקרטיה כי בית המשפט יוכל להתערב בסמכות המחוקק כדי לקבוע את תקציב המדינה ואת שיעורי המס.
למשל אם היה חוק יסוד בתחום זכויות חברתיות, חוק ההסדרים לא יכול היה לשנות את חוק הביטחון הסוציאלי. הרשות השופטת הייתה מתערבת וטוענת שאסור לשנות.
5. את הזכויות החברתיות מאפיינת עמימות, הן לא מספקי ברורות.

תשובותיו של מונדלק:

1.      זה לא מספיק שיש לאדם ביטחון פיזי, שיש לו חופש ביטוי כי אם אין לו יכולת קיום ואין לו כבוד, זה לא עוזר לו שיש לו חופש ביטוי. לכן, זכויות חברתיות לא צריכות ליפול בחשיבותם מזכויות פוליטיות ואזרחיות.

2.      משאבים כלכליים – חינוך צריך כס וגם ביטחון צריך כסף. ניתן לומר זאת על כל דבר.

3.      עמימות – היא מאפיינת גם את הזכויות האזרחיות. למשל הזכות לחופש הביטוי, האם היא לא עמומה? לפני כמה שנים רצו להפעיל ערוץ ארוטי. מצד אחד התארגנו ארגוני הנשים שטענו שערוץ כזה יגרום לחוסר ביטחון לנשים והיו גם החרדים שהתנגדו כי זה פוגע בערכי המוסר, כך שניתן לפש את חופש הביטוי לכאן ולכאן.

לכן, מונדלק חושב שצריך לחוקק חוקי יסוד לזכויות חברתיות.

 

 

 

 

לטענותיו של מונדלק מצטרף עוד חוקר מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב
מאמר ד"ר אייל גרוס (עמוד 524).

גרוס מרחיב את היריעה ומתייחס לפרשנות שנותן בית המשפט העליון בישראל לחוקי היסוד.

חוקי היסוד נתנו מסגרת פרשנות רחבה לבית המשפט העליון ובעצם הזכות הזו לכבוד שמעוגנת בחוק "כבוד האדם וחירותו 1992 " יכולה להתפרש כמינימום קיום בכבוד, זכות לקצבת זקנה ובהמון אופנים.
גרוס אומר שנתנו כלי מאוד משמעותי לבית המשפט העליון בישראל לספק זכויות חברתיות, קיום בכבוד וביטחון סוציאלי,אבל לטענתו בית המשפט העליון הישראלי  בחר שלא לעשות כן, ויש לו ביקורת על בית המשפט העליון.
עצם הפרשנות שהוא נתן לחוק "כבוד האדם וחירותו 1992 " בתחום של זכויות היסוד היתה פרשנות מצומצמת. בית המשפט העליון חיזק באופן רציף זכויות לחופש קניין, לחופש עיסוק, לחופש חוזים, אבל לא חיזק זכויות של צדק חברתי וזכויות חברתיות.
בית המשפט העליון בפסיקתו ביקש לא לשנות את הסדר החברתי- כלכלי הקיים, אייל גרוס אומר שחוקי היסוד שנחקקו בישראל בתחילת שנות ה 90 נתנו הזדמנות פרשנית לבית המשפט העליון מכיוון שאמרו שהחוק מאוד רחב ולכן יש הזדמנות להתייחס אליו כחוק פרשני. אולם לגרוס יש ביקורת על בית המשפט והיא שבית המשפט נוטה לשמר את הסדר הכלכלי-חברתי הקיים ובית המשפט נטה כל הזמן לחזק זכויות ליברליות כגון: חופש הביטוי, החוזים, המנעות מהתערבות בשוק העבודה וכדומה. ובעצם כשבית המשפט לקח את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא נתן לו פרשנות צרה ולא ראה בחוק הזדמנות להקנות מגוון זכויות חברתיות, כלכליות, אלא פירש אותו כחובה לתת לכל אדם מינימום קיום אנושי. כלומר, במקום לפרש את החוק במערכת זכויות חברתיות רחבה הוא פירש אותו כאילו צריך לתת מינימום.

לדוגמה, בשנת 2003 היו קיצוצים בקצבאות אבטחת הכנסה. קצבת הכנסה זוהי קצבה מינימאלית שמקבלים אנשים עניים וצריך לעמוד במבחנים מאוד נוקשים כדי לקבלה. כשקיצצו את הקצבה בשנת 2003 בערך בשליש פנו לבית המשפט העליון בעתירה נגד הקיצוץ. טענת הפונים הייתה שיש בקיצוץ זה פגיעה בכבוד האדם מאחר ונפגעת יכולתו לכלכל את עצמו ואת משפחתו בכבוד. פסיקת בית המשפט הייתה שאינו מקבל את טענת העותרים (חלק מספק הדין מופיע בפרק 14).

גרוס טוען שהחוקים הללו נתנו כלי פרשני רחב לבית המשפט אבל הוא לא ניצל זאת. לא רואים רצון של בית המשפט לקחת את חוקי היסוד צעד נוסף קדימה.

גרוס טוען עוד שדווקא בתקופה בה אנו חיים, בעידן הגלובאלי, כשאי השוויון הולך וגדל, בית המשפט העליון צריך לספק זכויות חברתיות. נכון שבית המשפט שומר על חופש הביטוי אבל זה לא מספיק למי שלא יכול לספק אוכל לו ולבני משפחתו.



פרק 8 – משפחה

 

המשפחה היא הספק הראשון לביטחון סוציאלי. ספק שהיה לפני מדינת הרווחה המודרנית שקמה באמצע שנות ה – 50 של המאה ה – 20. ספק שהיה קיים עוד לפני שהייתה בכלל מדינה.

המשפחה היא זו שדואגת לחלשים, לתלויים, על בסיס של אהבה ולא על בסיס תועלתי.

מדינת הרווחה המודרנית עשתה תהליך של מודרניזאציה של הכלכלה. מכיוון ומדינת הרווחה מכירה בקפיטליזם, בשוק הקפיטליסטי ברור לה שאנשים צריכים לדאוג לעצמם להכנסה כדי להתקיים. אם צריך להביא את המשק לגדילה, צריך שכולם יעבדו. כדי שכולם יעבדו צריך לטפל באלו שאינם יכולים לעבוד. זה בעצם מה שמדינת הרווחה עשתה, היא לקחה את הטיפול על עצמה. מדינת הרווחה גרמה לכך שכל הבוגרים בגיל עבודה, יהיו כאלו שיכולים להתפרנס בכבוד, מדובר במוסדות יום לילדים, מוסדות לקשישים, לאנשים מוגבלים.

ניתן לראות את ההבדלים בין משטרי הרווחה, איזו אחריות המדינה לוקחת על עצמה.                                   המשטר הסוציאל-דמוקרטי מפגין מחויבות גבוהה ביחס לאחרים בטיפול ובסבסוד.
במשטר הליבראלי לא קיימת מחויבות של המדינה אלא קיימים פתרונות של השוק.                               במשטר השמרני, מדינות בהן הייתה השפעה גדולה של הכנסייה, משמרים את המבנה המשפחתי הקונבנציונלי. הבעל הוא המפרנס העיקרי ולכן אין צורך במעונות יום מאחר והנשים לא יוצאות לעבודה. את הזכויות נותנים לגבר.

בן ישראל מתבססת על חוקרות פמיניסטיות כמו דפנה יזרעאלי וננסי וויליאמס שטוענות שמה שמאוד מקשה על האימהות להשתלב בשוק העבודה זה ששוק העבודה מתבסס על ה"עובד באידיאלי" שנבנה על דמותו של הגבר. גבר לא נכנס להריון, לא יוצא לחופשת לידה, לא צריך לטפל בילדים ולכן הוא פנוי וזמין יותר. ההנחה שמאחורי כל גבר נמצאת אישה שמטפלת בבית ובילדים. אם נשים רוצות להשתלב בשוק העבודה הן צריכות להתאים את עצמן למודל העובד האידיאלי. זה מקשה עליהן כי קיימות ציפיות מנשים להיות המטפלות העיקריות. השוק מצא לכך פתרונות כמו משרות חלקיות אבל זה עדיין פוגע בהן כי למשל הן לא נמצאות בעבודה בשעות בהן נסגרות החלטות חשובות.

נשים מוצאות את האלטרנטיבה של משרות חלקיות, עונתיות, גמישות יותר כדי שתוכלנה להשתלב בשוק העבודה. בן ישראל טוענת שמה שקורה אז הוא "פמיניזציה של המקצועות". נשים מתמקדות בכיוון של מקצוע מסוים ואז יוקרתו של אותו מקצוע יורדת וכן גם השכר.

מהנתונים אנו למדים שהביטחון הסוציאלי והמשפחה מאוד משפיעים אחד על השני. אם נשים יכולות לתת ביטחון רב יותר לילדים שלהן יש לכך השלכה על החיים שלהן וגם על המדינה.

 

 

 

 

פרק 9 – הרחבת המשפחה

 

פרק זה עוסק בהרחבת המשפחה, על רקע הריון ולידה. הפרק עוסק בזכויות שהביטחון הסוציאלי מקנה להורים עקב הרחבת המשפחה.

כאשר דנים בביטחון סוציאלי הכוונה לסיכונים חברתיים, על כך שמערכת הביטחון הסוציאלי מגנה עלינו מפני סיכונים אלו. רות בן ישראל טוענת שגם הרחבת המשפחה מהווה סיכון כלכלי – חברתי. עם הרחבת המשפחה נוצרות עלויות גדולות, דרוש זמן להשקיע בגידול הילדים במקום לדאוג לפרנסה ומערכת הביטחון הסוציאלי צריכה לדאוג שתהיה שמירה על רמת החיים שהייתה קודם לכן, להגן על רמת החיים . נשים בהריון צריכות להיעדר יותר מהעבודה, צריכות לעבור יותר בדיקות ויש תקלות שאינן צפויות. מערכת הביטחון הסוציאלי מסדירה גם יחסי עובד מעביד כדי שלא ניתן יהיה לפטר עובדת במהלך ההיריון או לאחר הלידה.

מקורות משפטיים שמגנים על זכויות ההורים:

1.      המשפט הבינלאומי – "אמנת העבודה בדבר הגנה על אימהות" (עמוד 612). באמנה זו יש סעיפים שמבטיחים מניעת פיטורין של נשים בהריון (סעיף 8). יש בה סעיפים שמבטיחים שהוצאות הביטחון הסוציאלי של העובדת יושתו על המדינה ולא על המעסיק, למשל שמירת הריון וחופשת לידה. הגנה זו ניתנת מאחר ואחרת תיפגע העסקתה. האמנה גם מעגנת את השמירה על ביטחון העובר, ביטחון האימא, ביטחון הפוריות של האישה
(סעיף 5).
מסגרת משפטית זו נלקחת ומיושמת בחלקה.

2.      ההסדר הישראלי משפטי"חוק עבודת נשים – 1954 ". בתוך חוק זה יש סעיפים שאכן מגנים על פוריות האישה. סוגיות כמו שמירת היריון, מניעת פיטורין בהיריון. החוק נחקק בשנת 1954, שש שנים לאחר קום המדינה, ההורות תופסת מקום מרכזי בחברה.                                                                                              בשנים 2007 ו – 2008 נעשו תיקונים רבים בחוק זה כגון:
סעיף 6 בחוק – חופשת לידה. אסור להעסיק עובדת בזמן חופשת לידה. אפשר לשלול מיולדת את הכסף אם היא עובדת בזמן חופשת הלידה שלה.
יש מצבים בהם ניתן להאריך את חופשת הלידה, למשל אם היולדת אושפזה תוך תקופת החופשה, או אם הילד היה מאושפז בבית חולים.
סעיף 7 – זכות להיעדרות מהעבודה, לעובדת שהפילה.
סעיף 8 – איסור העבדה בזמן חופשת לידה.
סעיף 9 – הגבלת פיטורין. הסעיף אוסר על פיטורין אם העובדת עבדה יותר מששה חודשים.


בספר (עמוד 632) מוצג פסק דין של בית הדין לעבודה – "אפלבאום הולצמן". בשנת 1996 עבדה מרגלית אפלבאום במשרד יחסי ציבור, מעסיקתה הייתה ניצה הולצמן. אפלבאום מודיעה להולצמן שהיא בהיריון ויום למחרת מודיעה לה שאינה מרגישה בטוב ונשארת בבית. הולצמן הזדרזה ושלחה לה מכתב עם שליח המודיע לה שהיא מפוטרת, היא עשתה זאת מכיוון שאפלבוים עבדה אצלה כמעט 5 חודשים וקצת והיא פחדה שבמידה והיא תתאשפז את יתרת החודש (מעל 6 חודשים) היא לא תוכל לפתרה. אפלבאום קובעת עם הולצמן פגישה ומגיעה לפגישה עם מכשיר הקלטה. הראיות מוצגות בבית משפט ומתקבלות שם (עמוד 633, פסקה 2). בסעיף 9 א' לחוק עבודת נשים כתוב שהפיטורין לא יכולים להיות קשורים להיריון והוכח שהפיטורין היו קשורים להיריון. השופט פסק פיצויים וקבע כי הראיות שהוצגו הראו שניצה הולצמן, המעסיקה, לא רצתה לקיים את הנדרש בחוק ובנוסף פעלה בחוסר תום לב ולא בהגינות.אדלר  טוען שקודם כל חייבים להגן על העובד אבל בנוסף חוק עבודת נשים מנסה להתחשב גם במעסיק בכך שהוא נותן לו 6 חודשים.
**השופט אדלר (עמוד 635, פסקה 2), בהמשך אדלר מתייחס למה שנאמר על ידי השופטת ברק. בפסקה לפני האחרונה אדלר קובע שאי אפשר לפגוע בשוויון.

3.      חוק ביטוח לאומי – בפרק ג' "ביטוח אימהות [נוסח משולב] 1995 " כתוב מה התנאים לקבלת דמי לידה. מדובר בתשלומים שתכליתם מימון הוצאות עבור ההורים:

*מענק אשפוז – האשפוז של האישה הוא על חשבון המוסד לביטוח לאומי.  המוסד לביטוח לאומי משלם את כל הוצאות האשפוז לבית החולים בו יולדת האישה. לידה בבית לא מוכרת, אלא אם נעשתה תוך אילוצים.

*מענק לידה – מענק חד פעמי שנועד לכסות את ההוצאות הראשוניות של הילוד, מענק זה משתנה בהתאם לכמות הילדים שנולדו. ילד ראשון- 20% מהשכר הממוצע, ילד שני- 6%, תאומים מקבלים 6950, שלישיה מקבלים 10,426 וכדומה.

*קצבת לידה – בלידת שלושה ילדים ויותר באותה הלידה מקבלים קצבה נוספת שהיא יחסית לכמות הילדים, היא נמשכת עד 20 חודשים וניתנת בנוסף למענק הלידה.

*דמי לידה – התשלום שהמוסד לביטוח לאומי משלם לאישה עובדת שיוצאת לחופשת לידה.הזכאות לדמי הילדה באה רק אם קורים אחד משני המצבים הבאים: אם שילמו עבורה דמי ביטוח בגין  10 חודשים מתוך 14 לפני שהפסיקה את עבודתה בגלל ההריון או אם לא היה לה רצף בעבודה (עובדות במשרות חלקיות) אם היא עבדה 15 חודשים מתוך 22לפני היום בו הפסיקה את עבודתה בגלל ההריון.                                     הערה: ישנם גם מצבים שנספרים בתוך עשרת החודשים גם אם הם לא קשורים לעבודה והם דמי אבטלה, דמי פגיעה בעבודה, גמלה לשמירת היריון, קצבת נכות בשיעור 100% ועוד.                                     שיעור דמי הלידה –את דמי הלידה המוסד לביטוח לאומי משלם והוא 100% מהשכר של העובד החייב בדמי ביטוח לאומי בניכוי מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות. מדובר בגמלה מחליפת שכר אך הם מוגבלים להכנסה מקסימאלית.                                                                                                                      המוסד לביטוח לאומי רשאי לשלול את דמי הלידה אם גילה שהאישה עובדת.

           דמי לידה לאב – אב זכאי להחליף את בת זוגו בחלק מחופשת הלידה כדי לטפל בילד ולקבל על כך תשלום. ,          אולם בת הזוג צריכה לכתוב מכתב בו היא מסכימה להחלפה. הוא יכול להחליפה אחרי שהייתה בחופשת               ,         לידה לפחות 7 שבועות רצופים. הם יכולים לקבל יחדיו דמי לידה של עד 14 שבועות.

 

 

 

פרק 10 – חוקים הקשורים בהרחבת המשפחה

 

פרק זה עוסק בהרחבת המשפחה  ויש בו 3 חוקים נוספים, מדובר בחוקים העוסקים בהגנה מפני מצבים שמסכנים את קיומה של המשפחה בכבוד. החוקים מבקשים להבטיח את הביטחון הסוציאלי של משפחות על ילדים.

1.      חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] – 1995, פרק ד': קצבאות ילדים.

2.      חוק המזונות (הבטחת תשלום) – 1972

3.      חוק משפחות חד הוריות – 1992.

 

1.      חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] – 1995, פרק ד': קצבאות ילדים.
כשהמדינה נותנת קצבת ילדים היא נותנת הגנה והכרה בחשיבות של הילדים כאזרחי העתידהיא מספקת את התמיכה הכלכלית שמשפחה עם ילדים צריכה ונותנת חשיבות להכרה שמדינה צריכה ילדים.
בישראל הקצבה אוניברסאלית, אינה תלויה במבחני הכנסות.
הדיון בקצבאות אוניברסאליות מול סלקטיביות נדון במאמר של גורדון ואליאב.

 

מאמר – גורדון ואליאב (עמוד 672)

גורדון ואליאב שואלות במאמרן האם קצבאות ילדים צריכות להיות אוניברסאליות או סלקטיביות.                     הן טוענות שאוניברסאליות עדיפה כי היא משיגה שוויון בצורה טובה יותר, מפצה את המשפחה על גודלה. האוניברסאליות מעמיקה את השוויון בין משפחות עם מספר שונה של ילדים.
היתרון הבולט ביותר בקצבאות אוניברסאליות הוא המיצוי המלא שלהן- כולם ממצים את הזכות לקבלת הקצבה. בישראל זה מאוד בולט, בתי החולים מדווחים למוסד לביטוח לאומי על לידות חי והמיצוי הוא מלא, קרוב ל – 100%.

קצבאות סלקטיביות לעומת זאת יוצרות תמריץ שלילי לעבודה כי אם משפחות מקבלות קצבת ילדים רק אם המשפחה מספיק ענייה, יש לה אינטרס להוריד את ההכנסות. הקצבאות הסלקטיביות מורידות את המיצוי והן גם פעמים רבות מובילות לעוני גדול יותר בקרב הילדים כי המיצוי נמוך יותר.

ההיסטוריה של קצבאות הילדים בישראל:

מאמר – אברהם דורון (עמוד 687)

דורון מתאר במאמרו את היסטוריה של קצבאות ילדים בישראל ומונה את תלאותיה של קצבה זו משנת 1959 עד 2000.

בשנת 1959, זוהי הפעם הראשונה שיש קצבאות ילדים בישראל. דורון מספר את סיפור ואדי סאלים, שכונה שמאוכלסת במשפחות ברוכות ילדים, משפחות עניות, עולים מאסיה וצפון אפריקה. בבית הקפה השכונתי התקיים דיון שהתפתח לויכוח קולני על המצב, המלווה גם בתגרות ידיים. בעל המקום מזמין משטרה ואחד השוטרים יורה בטעות באדם ובעקבות אירוע זה מתחילות הפגנות בכל רחבי חיפה על קצבת הילדים.

בזמן זה קצבאות הילדים לא היו קיימות. אמנם המפלגות הדתיות היו מעוניינות בקצבאות ילדים אבל לא היה לכך כסף. כשעובר חוק הביטוח הלאומי הראשון קצבאות הילדים לא היו כלולות בו.

לדעת החוקרים בעקבות מהומות ואדי סאלים הצעת חוק לנושא קצבאות ילדים יוצאת לדרך.

הקצבאות החלו בצורה מינורית. מה שניתן בהתחלה זו קצבה למשפחות מרובות ילדים, מה שנקרא היום משפחות ברוכות ילדים. מדובר במשפחות בנות 4 ילדים ויותר, מי שמקבל זה הילד הרביעי ומעלה אוטומטית עד גיל 14.

רק באמצע שנות ה – 60 החלו לתת קצבאות עד גיל 18 וגם לשלושת הילדים הראשונים במשפחה, אבל רק לעובדים שכירים. מי שמימן באותו זמן את התוכנית היו המעסיקים ולא המוסד לביטוח לאומי. הם היו צריכים לתת את התשלום לעובדים דרך השכר וזה היה בעייתי כי מדובר בשנים שהנושא לא היה ממוחשב ובנוסף מעסיקים בחרו שלא להעסיק אנשים עם ילדים.

בשנות ה – 70 החלו לשלם קצבאות ילדים גם לעצמאיים ובתחילת שנות ה – 70 החלה תסיסה על רקע עדתי והוחלט להגדיל את קצבאות הילדים. הוחלט שמי שיקבל קצבה מוגדלת הם משפחות שבהן בן משפחה אחד לפחות שירת בצבא. לקצבאות אלו קוראים קצבאות קי"ץ – קצבאות יוצאי צבא. את הקצבה מימן משרד הביטחון. כדי לפתור את בעיית הילדים החרדים הוחלט שמשרד הדתות יקבל תקציב ויעביר את התוספת למשפחות שלא שירתו בצבא.

בשנת 1975 הוקמה וועדת בן שחר שהייתה צריכה לעשות רפורמה במס וגם לטפל בנושא קצבאות הילדים, כי בצורה מסוימת נקודות הזיכוי במס היו קשורות לקצבאות הילדים. הוועדה מציגה מסקנות לפיהן יש להפסיק את התשלומים דרך מקורות שונים. המוסד לביטוח לאומי צריך להיות הגורם היחד שמממן קצבאות אלו.
מה שנקבע הוא שנקודת קצבה לילד תהיה 5% מהשכר הממוצע במשק, אבל עדיין נותרה קצבה מוגדלת וקצבה רגילה.

בשנות ה – 80 התהפוכות ממשיכות. היו תקופות מסוימות שהטילו מס על קצבאות הילדים, על פי השכר. היו תקופות שהמס הופסק אבל החליטו לא לשלם את הקצבה לילד הראשון. לאחר מכן לא שילמו גם על הילד השני ואחר כך חזרו לשלם על הילד השני וגם על הראשון.

בשנת 1993 קורה מהפך משמעותי. ממשלת רבין מחליטה לבטל את קצבאות קי"ץ, כולם יקבלו קצבאות מוגדלות, חרדים, ערבים וכדומה.

דורון מתאר בסוף המאמר את התיקון בחוק הביטוח הלאומי שעשה אברהם הלפרט, ח"כ מיהדות התורה,
בשנת 2000.
לפני שאברהם אלפרט נכנס לתמונה הייתה נקודת קצבה, שבשנת 2002 הייתה שווה לסכום של 174 ₪ לילד. משפחה עם ילד אחד קיבלה 174 ₪, משפחה עם שני ילדים קיבלה 174 ₪
X 2 = 348 ₪ וכו'. הלפרט הגדיל את הקצבה לילד החמישי ואלו שאחריו ומשפחות ברוכות ילדים קיבלו קצבה גדולה.

 

רות בן ישראל ממשיכה את ההיסטוריה עד לשנת 2005:

בין השנים 2002 ל – 2004 עוברות תוכניות כלכליות שמקצצות את קצבאות הילדים באופן משמעותי ביותר. במהלך סך הכל מנין השנים הללו הגיעו ל – 40% - 50% ממה שהיה קודם לכן.
העוני לפי המוסד לביטוח לאומי עלה ב – 60%, וכיום עומד על 35%. התוכניות הכלכליות שעברו במהלך השנים, חלקן בחוק ההסדרים וחלקן בתוכניות חירום לקחו את קצבאות הילדים.

ההחלטה שנלקחה היא שבין השנים 2002 עד 2009 קצבת הילדים תהיה אחידה לכל ילד, אין תוספת לפי המיקום המשפחתי. התוספת שהייתה מהילד השליש ואילך נגמרה. התוכניות היו שההגדלה תתקזז באופן הדרגתי. והקצבה כיום עומדת על 159 ש"ח לילד.

2.      חוק המזונות – (הבטחת תשלום) – 1972
אחד החוקים הייחודיים למערכת הביטחון הסוציאלי בישראל, החוק אינו קיים בעוד מדינות רבות. חוק זה למעשה מבטיח את תשלום המזונות לאישה ולילדים כאשר החייב במזונות לא עומד בתשלום.
(החוק כתוב בלשון זכר, אינו מתייחס להיבט המגדרי).
בשנות ה – 60 ארגון ויצו שמטרתו הייתה להגביר את הפעילות הציונית של נשים בישראל, היה קיים כבר כארבעה עשורים. בשנים אלו מתקבלות בארגון ובלשכות המשפטיות פניות מנשים שיש להן ילדים באותם מעונות והמכנה המשותף שלהן הוא שאין להן מי שישלם להן מזונות. מדובר בנשים שנעזבו על ידי הבעל, נשים שהתגרשו וספק הדין קבע שהבעל צריך לשלם מזונות אבל הוא פשוט לא משלם. להדגיש שבאותה תקופה נשים לא עבדו והן היו תלויות לחלוטין בבעל כמפרנס. ויצו קוראת לחוקק חוק על מנת שהנשים הללו וילדיהן לא יגיעו לפת לחם.
ויצו פונה לחברות כנסת בינהן שולמית אלוני ומציעה לחוקק חוק כדוגמת החוק בדנמרק אך הצעת החוק לא עברה.
בסוף שנו ה – 60 מגיע שר משפטים, יעקב שמשון שפירא, שהנושא חושב לו והחוק עובר בשנת 1972.
החוק הישראלי אומר שבמידה והגבר חייב במזונות ולא משלם האישה תקבל את המזונות מהמוסד לביטוח לאומי. אישה שמבקשת לתבוע זאת צריכה להראות לפקיד התביעות את פסק הדין, במידה ויש לה פסק דין. אותו פקיד עורך לה מבחן הכנסות ואם היא תעמוד בו המוסד לביטוח לאומי ישלם לה מזונות במקום הבעל. קיים תנאי לקבלת הקצבה וזאת שהאישה לא פונה במקביל להוצאה לפועל. המוסד לביטוח לאומי אמור לאתר את החייב ולגבות ממנו את הכספים.
אולם ישנו דבר הנקרא נקודת איפוס גמלא, כלומר אם ההכנסה של האישה עולה מעל סכום מסוים לא מגיע לה לקבל דבר אולם אם אין לה הכנסות כלל או שההכנסות הם מתחת לשכר המינימום היא מקבלת את הקצבה. אם השכר שלה הוא בין שכר המינימום לנקודת איפוס קצבה היא מקבלת סכום חלקי מהקצבה.                      המוסד לביטוח לאומי לוקח את פסק הדין והתקנות ואם בכל אחד מהם נפסק סכום אחר הוא משלם את הנמוך מבין השניים. במידה ואין פסק דין האישה תקבל קצבה על פי התקנות.                                                           הביטוח הלאומי בודק 2 סוגי הכנסות:                                                                                                    הכנסות שלא מעבודה- כסף שיש לאישה בבנק, שכר דירה שהיא מקבלת וכדומה. הכנסה שלא מעבודה מתקזזת במלואה מהקיצבה.                                                                                                                       הכנסות מעבודה- שכר עבודה או הכנסות שיכולות להיות גם מחליפות שכר כמו דמי לידה, שמירת הריון, דמי פגיעה, פיצויי פיטורין, פנסיה וכדומה. הכנסה מעבודה מתקזזת קיזוז חלקי מהקצבה.                                              איך מחשבים כמה מפחיתים לה משכר העבודה?                                                                                                      בתוך קצבאות קיום יש עיקרון שנקרא דיסריגרד והוא נועד לעודד את מקבלי הקצבאות להמשיך לעבוד. ישנו סכום ראשוני מהקצבה שממנו לא מורידים דבר, שהאדם שעובד מקבל אותו בכל מקרה ולכן כדאי לעבוד. ומשאר הקצבה יש מדרגות קיזוז, מקזזים לה מההפרש עד 60%.            

3.      חוק משפחות חד הוריות – 1992 (עמוד 713)
גם בחקיקה זו מעורבים ארגוני נשים. הפעם הארגון הדומיננטי שהוביל את המהלך הוא נעמת. נעמת הוקמה כתנועת פועלות כחלק מההסתדרות. כיום היא תנועת נשים עובדות ומתנדבות. גם תנועה זו כמו ויצו הוקמה עוד לפני קום המדינה והקימה מעונות לנערות המצוקה, תחנות לייעוץ בתחומים כמו דיני אישות ודיני ירושה וכדומה. גם המתנדבות של נעמת מקבלות בשנות ה – 80 פניות של אמהות עם בעיות כלכליות שמאופיינות בכך שנשים אלו אינן נשואות. מדובר בנשים רווקות, גרושות ואלמנות. נעמת מתחילה להפעיל לחצים על חברות כנסת לחוקק חוק משפחות חד הוריות. הן פונות לחברת הכנסת אורה נמיר שעמדה בראש הוועדה לקידום מעמד האישה ומציעות לה שהן תכתובנה הצעת חוק ואכן לקראת סוף שנות ה – 80 נכתבת הצעת חוק פרטית בשיתוף של אורה נמיר ונעמת ואורה נמיר העבירה את החוק. מה שעזר להצעת חוק זו לעבור היא העלייה המסיבית מבריה"מ לשעבר. בעלייה זו היו יותר משפחות חד הוריות. אם באוכלוסיה הותיקה השיעור עמד על 7%, הרי שבאוכלוסיות עולים אלו השיעור עמד על 20%. שיעור גבוה זה של משפחות חד הוריות אפיין את המדינות הקומוניסטיות.
העלייה התרחשה בין השנים 1989 ל – 1995, כאשר השיא היה בשנת 1992.
השלטון מאוד היה מעוניין בעלייה זו מסיבות דמוגרפיות, היה רצון גדול בהולדת ילדים. נושא זה עלה במהלך הדיונים בכנסת ומערכת הביטחון הסוציאלי התגייסה לתמול בעלייה ובוצעו שיפורים בתנאים. גם חוק זה היה חלק מההקלות לקליטת עלייה זו. 
בשנת 1992 החוק עובר ודבר ראשון, בסעיף 1, הוא מגדיר מהי משפחה חד הורית מבחינה משפטית. בעבר הייתה הגדרה לאלמנות כי משנת 1953 המוסד לביטוח לאומי טיפל באלמנות שארים (אלו שהן לא אלמנות צה"ל), שאר הקבוצות בכלל לא הוכרו.
חוק זה היה כחלק ממגמה כלל עולמית שהחלה מהרבע האחרון של המאה ה – 20 ועד היום. סוציולוגיים קושרים התרחבות מגמה זו בעצמאות של נשים. במדינות הסקנדינביות 50% מהמשפחות הן משפחות חד הוריות, בבריטניה 25%. בישראל רק 13% מהמשפחות הן חד הוריות.
משנות ה – 70 והלאה נשים נכנסו יותר ויותר לשוק העבודה, בעבר הן היו תלויות לפרנסתן באב או בבעל.
סיבה נוספת להתרחבות התופעה היא הלגיטימציה לגירושין וגם התפתחות הטכנולוגיה הרפאוית שמאפשרת לנשים להיכנס להריון ללא בן זוג באמצעות תרומה זרע.
החוק – ההגדרה של משפחה חד הורית אומרת שהורה יחיד הוא אדם המנהל לו ולילדיו (עד גיל 18), משק בית ואינו נשוי ואין אדם אחד ידוע בציבור כבן זוגו.
אחרי שנתיים הוחלט שלא מספיק להגדיר רק לא נשואות, רווקות ואלמנות והכניסו גם פרודות ועגונות.
עגונה היא אישה שלא מצליחה לקבל גט מבעלה. לאחר זמן מוגדר היא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי אישור לכך שהיא עגונה.
פרודות אלו נשים שפנו לבית דין לענייני משפחה או לבית דין רבני החלו בתהליך גירושים אבל לא הצליחו לסיימו.
סעיף 8 בחוק מתייחס למענק לימודים. החוק קבע שהורה יחיד יוכל לקבל עבור ילדיו בגילאי 6 – 14, בחודש אוגוסט, מענק חד פעמי לצורך התארגנות לשנת הלימודים החדשה (מגילאי 6-11 הסכום הוא 1400 ₪ לילד ומגיל 11-44 הסכום יורד ל 700-800 ₪ לילד).
סעיף 2 – קובע שהורה יחיד זכאי לעדיפות בקבלת הכשרה מקצועית. אין כל כך משמעות לסעיף זה מאחר ובתקציב להכשרה מקצועית כמעט ולא נשאר דבר.
סעיף 3 – הורה יחיד זכאי לעדיפות בקבלה למעונות יום, ובנוסף יש לו הנחה אבל מתחשים בהכנסתו.
סעיף 4 – הורה יחיד זכאי להלוואה מוגדלת מטעם משרד השיכון, לרכישת דירה. גם לסעיף זה אין כל כך משמעות מאחר ותנאי ההלוואות בבנקים ובמשרד השיכון דומים.
סעיף 7 – סעיף זה הינו אחד החשובים בחוק. הסעיף יצר שינוי, תיקון של חוק הבטחת הכנסה.
חוק הבטחת הכנסה חוקק בשנת 1980. החוק מספק קיום מזערי, בכבוד למשפחות שלא מצליחות לקיים את עצמן באופן עצמאי, לא מצליחות להשיג הכנסה בכלל או שהכנסתן נמוכה מהרף שנקבע בחוק. מדובר במשפחות מאוד עניות. כשהחוק נחקק קבעו שיש שתי רמות לגמלה של הבטחת הכנסה – רגילה ומוגדלת.  גובה הגמלה הרגילה לאדם יחיד עומדת על 20% מהשכר הממוצע במשק, כ-1500 ₪ והגמלה המוגדלת היא כ-25% מהשכר הממוצע, כ-2000 ש"ח.
החוק קובע את הגמלה על פי גודל המשפחה. הקצבה גדלה עד להורה + שני ילדים.
כולם מקבלים גמלה רגילה למעט:
א. אנשים בני 55+
ב. אלו שקיבלו במשך שנתיים גמלה רגילה. הסיבה לכך היא שאם במשך שנתיים הם לא הצליחו להסתדר כנראה הם לא יצליחו.
ג. אלמנות                                                                                                                                                   שהם מקבלים את הגמלה המוגדלת.
סעיף 7 לחוק הכניסה תיקון שקבע שהורה יחיד יקבל כמו אלמנות את השיעור המוגדל מהרגע הראשון (כך שקיום יש 4 קבוצות).
בפועל כשליש מהמשפחות החד הוריות מקבלות הבטחת הכנסה.

שחרור ולכן בנוסף למבחן המשולש יש להתייחס לתקופת האכשרה. 
5. בהתייחס לנושא תקופת האכשרה - היום הקובע בתקופה זו הוא הראשון לחודש בו פוטר, דהיינו 1.8.99.

בתחילת שנות ה – 70 הפנתרים השחורים יוצאים להפגנות, רובם תושבי שכונת מוסררה בירושלים. הם מוחים על כך שמפלים את עדות המזרח לרעה, אשר באה לידי ביטוי בכך שיוצאי צפון אפריקה ואסיה חיים בערי פיתוח או שכונות מצוקה, אשר מאופיינים במשפחות גדולות יותר וחיים באזורים מוכי אבטלה.
ראש הממשלה, גולדה מאיר, ממנה וועדה שהיא התשתית לחוק, וועדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה, בראשות פרופ' ישראל כץ. אחת מתתי הוועדות אומרת שצריך לקבוע במדינת רווחה מודרנית כמו ישראל הגדרה בחוק מהו מינימום קיום למשפחה. מה משפחה צריכה בשביל מזון בסיסי, הוצאות בריאות, דיור וחינוך. הוועדה מצליחה להוציא סל צרכים בסיסי. צריך לקבוע חוק שלאדם שאין לו הכנסה מינמאלית יהיה חוק שיספק לו צרכים אלו. זהו הבסיס לחוק הבטחת הכנסה. אבל מכיוון יש מאבקים פוליטיים, ההסתדרות לא מסכימה שיחוקק חוק זה לפני חוק שכר מינימום והמוסד לביטוח לאומי מעוניין שהכול יהיה אצלו. בסופו של דבר החוק עובר בשנת 1980, אבל את הקצבאות מתחילים לממן רק בשנת 1982.                                                                    עד 1982 היו קבוצות גדולות שלא היו זכאיות להטבות סוציאליותולא לקצבאות הסעד ובעצם כל הקבוצות הללו קיבלו עכשיו הבטחת הכנסה.

 

 

חוק הבטחת הכנסה אומר: שאדם שמגיעה לו קצבת קיום פונה על סמך החוק ותובע את זכאותו מהמדינה. קודם לכן אדם היה צריך להוכיח שהוא זכאי לקצבה וכעת יש חוק שאומר שלאדם מגיע קצבה בסיסית בתור תושב המדינה, זוהי זכותו. הוא תובע את הזכות ולא מבקש אותה.

בתוך הבטחת הכנסה יש 2 דרגות של קצבה:                                                                                       הבטחת הכנסה – חוק הבטחת הכנסה אומר קצבה מלאה המשולמת לאנשים שאינם מסוגלים להבטיח לעצמם הכנסה מעבודה, שאינם זכאים לתשלומים על פי תוכניות אחרות.
השלמת הכנסה – קצבה חלקית המשולמת לאנשים שהכנסתם מעבודה או ממקור אחר נמוכה מרמת ההכנסה המינימאלית הנדרשת למחיה  (השלמה לשכר נמוך לדמי אבטלה ועוד).

הבטחת הכנסה:                                                                                                                                    לעומת קצבת אבטלה שהיא קצבה אישית, קצבת הבטחת הכנסה היא קצבה משפחתית.                             רק אחד מבני המשפחה יכול לתבוע אותה ומי שמקבל את הקצבה היא כל המשפחה. גודל הקצבה נקבע על פי גודל המשפחה והגיל. אם יש בן / בת זוג גם הוא צריך לעמוד בכל התנאים הללו.

ישנם שלושה תנאים אשר קובעים את הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה ויש לעמוד בכולם:
1. תושבות, גיל 25+
2. צריך לעבור מבחן הכנסות
3. צריך לעבור מבחן תעסוקה

אים, שיטת הדלת המסתובבת.

מה שתוקן הוא שהיום חברות אלו החלו לקבל תגמול דיפרנציאלי, לא רק לפי כמות האנשים שהם שיבצו במקומות עבודה אלא גם כמה זמן אותם אנשים החזיקו מעמד באותם מקומות עבודה.ולעובדת 1987.


 

 

צו ההרחבה הפנסיוני שנת 2008 (עמודים 23 – 24 בחוברת הקורס)

בתאריך 19.7.07 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שבראשה שרגא ברוש לבין ההסתדרות הכללית החדשה, שבראשה עמד עופר עייני.                                                                    הם חתמו על הסכם קיבוצי שמחייב את העובד והמעביד להפריש לפנסיה, ההסכם חל על עובדים בהסתדרות הכללית וכאלו ששיכים לארגונים השייכים ללשכת התיאום . בדצמבר 2007, שר התמ"ת, אלי ישי, החליט להרחיב את ההסכם על המשק כולו. צו הרחבה!

על פי חוק ההסכמים הקיבוציים 1965 יש בידי שר התמ"ת סמכות להרחיב הסכם קיבוצי ולהשית אותו על המשק כולו. כשהוא עשה זאת זה היה חלק מהלגיטימציה שהאוצר נתן בכך שהפנסיה זה דבר משתלם. במקום שמשרד האוצר ישלם לקשישים השלמת הכנסה כי הם לא חסכו לפנסיה וכך לא יהיו קשישים עניים כי יכריחו אותם לחסוך. מבחינת המעביד צו ההרחבה הינו חוק והוא חל גם על עובדי קבלן!

צו ההרחבה קובע שמ – 1.1.2008 לכל עובד בעל ותק של 9 חודשים ופחות, המעביד והעובד יחויבו לשלם הפרשות לפנסיה.
מתאריך 1.1.2009 הוותק ירד ל- 6 חודשים.

ב 2008 סה"כ ההפרשות הוא 2.5% מהשכר וההפרשות יעלו עד שנת 2013 ל – 15%- לפיו 5% העובד, 5% המעביד לפנסיה ו – 5% המעביד לקרן פיצויים.
אם העובד מתפטר המעסיק לא יכול למשוך את מרכיב הפיצויים אלא הכסף נצבר לעובד בקופה שלו עד לפנסיה. אם המעסיק מסכים העובד יכול למשוך את מרכיב הפיצויים.

חובת ההפרשה היא לפי השכר הממוצע במשק.

 

 

 

מחלת מקצוע – מושתת על שלושה יסודות:
1. המחלה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע שהוכרו ופורסמו בתקנות. אם אדם טוען שהוא חלה הוא צריך לבדוק בתקנות אם המחלה מופיעה ברשימה.
2. המבוטח חלה במחלה בהיותה מוגדרת, קבועה בחוק כמחלת מקצוע. הכוונה שאם המחלה לא הייתה מוגדרת כשהוא חלה אלא לאחר מכן, הוא לא יכול להיות מוגדר כנפגע מחלת מקצוע. אם האדם חלה בשנת 1994 והמחלה הוגדרה בשנת 1998 הוא לא יוכר.
3. קיים קשר סיבתי בין המחלה לעבודה. העובד חייב להוכיח שהמחלה נגרמה עקב העבודה.
גם שלושת יסודות אלו חייבים להיות מצטברים.

אדם יכול לתבוע או תאונת עבודה או מחלת מקצוע

 

פירוט של יסודות תאונת עבודה:
1. אירוע תאונתי – אירוע פתאומי, בלתי צפוי שניתן למקמו באופן ברור על פני ציר של זמן ומקום.
למשל עובד על פיגום שנפל ונחבל.
ניתן להגדיר בזמן – ביום 1.1.05 עמד העובד
X על פיגום באתר בניה Y, נפל ונחבל. ניתן להגדיר זמן, מקום וברור שהאירוע היה פתאומי.

פגיעות מצטברות נוצר מצב שאנשים רבים לא יכלו לתבוע את המוסד לביטוח לאומי בענין מחלות כי המחלה לא הייתה מוגדרת ברשימה, מאחר והמחוקק לא היה מעדכן אותה באופן תדיר ואז הם היו הולכים לתבוע נפגעי עבודה אבל הם לא היו מצליחים כי אין ארוע תאונתי-פתאומי אלא מאירוע שהתרחש לאורך זמן. הבג"צ של עובדיה כרם יסביר לנו מהם פגיעות מצטברות.

בג"ץ עובדיה כרם (עמוד 1340)
עובדיה כרם אדם שניהל חברה, היו לו מספר עובדים. הוא נכנס למשבר נזילות ובאותו זמן פונים אליו שלטונות המס בישראל ודורשים ממנו תשלום מס בשיעורים מאוד גבוהים (לימים מסתבר שהדרישות לא היו נכונות והתביעה נמשכה). הוא הגיע למצב בו לא יכול היה לשלם משכורות והוא התמוטט נפשית. הוא חלה בדיכאון, ניסה מספר פעמים להתאבד, הפסיק לתפקד והפסיק לעבוד. הוא טוען שהוא נפגע עבודה כי מה שקרה לו קרה בגלל העבודה.
המוסד לביטוח לאומי טוען שזה לא נכון וכרם פונה לבית הדין האזורי לעבודה. התביעה נדחית והוא ממשיך לבית הדין הארצי, שם קובעת השופטת אלישבע ברק שטענתו מוצדקת והוא נפגע עבודה. לטענתה ניתן לראות בדרישת שלטונות המס ואי יכולתו לעמוד בדרישה, אירוע תאונתי בעקבותיו סבל מדיכאון, ניסה להתאבד ואיבד את יכולת ההשתכרות שלו. יש לדבריה קשר סיבתי בין האירוע לעבודה וכמובן ישנה חבלה.
המוסד לביטוח לאומי מערער לעליון. השופטת שטרסברג כהן ממציאה הנחיה חדשה. היא מרחיבה את תפיסתה של ברק ותורמת משהו משמעותי להגדרות נפגעי עבודה.
היא אומרת שלא כל תאונה אפשר שתהיה על ציר של זמן ומקום ברורים. לא כל תאונה היא אירוע פתאומי. מה יעשו אלו שהם לא יכולים להיות מוגדרים כנפגע מחלת מקצוע בגלל שהמחוקק לא מעדכן את הרשימה, והאירוע לא היה פתאומי? טענתה התבססה על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בבריטניה.
תאונה היא לאו דווקא אירוע חד פעמי אלא יכולה להיות גם צירוף של פגיעות זעירות מצטברות או מיקרו טראומה. כל אחת מהפגיעות היא אירוע תאונתי קטן, אפשר לאתר אותו בזמן ומקום וההצטברות של כולם ביחד יוצרת תאונת עבודה.

התובע צריך להוכיח שהיה רצף של פגיעות מצטברות שהיו על רצף של זמן ומקום.

המשך יסודות תאונת עבודה:

אירוע חריג או מאמץ מיוחד – מאמץ לא רגיל שנדרש בעבודה, נקבע בפסיקה של שמעון סועד נגד המוסד לביטוח לאומי (עמוד 1360).
שמעון סועד היה נהג בחברת הבניה רמט. הוא נסע ברכב של החברה למוסך לבדיקה שגרתית. מולו מגיע במהירות עצומה רכב מדרך עפר, סועד נבהל. הוא פוחד שאם תיקרה תאונה הוא יפוטר מעבודתו. הוא מגייס את כל כוחותיו ומצליח לבלום את הרכב ומונע את התאונה. הוא ממשיך לנסוע ומרגיש הזעה, תעוקת חזה, מפנים אותו לבית החולים וקובעים שלקה באוטם שריר הלב.
סועד פונה למוסד לביטוח לאומי להכרה באירוע כתאונת עבודה ובקשתו נדחית.
הוא פונה לבית הדין האזורי לעבודה שם תביעתו נדחית אבל בבית הדין הארצי תביעתו מתקבלת. הרופאים טענו שללא המאמץ המיוחד שקרה ניתן היה למנוע את האוטם.
המסקנה היא שגם אם אין אירוע פתאומי ניתן להוכיח קשר נסיבתי ולקבוע תאונת עבודה.

2. קשר סיבתי – קשר סיבתי אומר שהאדם נפגע תוך כדי עבודה, כלומר בזמן העבודה, בדרך כלל בין תחילת יום העבודה עד סופו ועקב העבודה.
מה הכוונה – בזמן העבודה? גם בדרך לעבודה ובחזרה ממנה אבל רק במסלול הקבוע בין הבית לעבודה. האדם יכול לעצור במוסד חינוכי בו מתחנכים ילדיו או במקום תפילה.
בנוסף, השתלמות מקצועית שהעבודה שולחת, אירועים חברתיים של העבודה, או קניה במסגרת העבודה גם כן מוכרים כקשר סיבתי. אולם אם האדם בחר לנסוע למקום אחר כגון: סופר, בנק וכדומה זה לא נחשב.

3. חבלה – הכוונה שתהיה תוצאה לאירוע התאונתי.

קביעת דרגת נכות – שלושה שלבים :
1. התקופה המרבית שלאחר הפגיעה בעבודה – נפגע בעבודה זכאי לקבל דמי פגיעה בגין התקופה הראשונה שלאחר הפגיעה ועד לגבול של 13 שבועות, אם הוא נעדר כושר עבודה ובפועל אף לא עבד.
דמי פגיעה מחליפים את השכר שהיה משולם לעובד אלמלא נפגע.
2. התקופה שבמהלכה דרגת הנכות עדיין אינה יציבה – קביעת דרגת הנכות בשלב זה נעשית בשיטה המשלבת בין אבדן הכנסות לבין הליקוי הגופני שנדרם עקב הפגיעה בעבודה.
3. התקופה בה התייצבה הפגיעה ואפשר לקבוע לנפגע דרגת נכות יציבה.

גמלת נכות מעבודה - משולמת למי שנפגע בעבודה ואשר וועדה רפואית קבעה חלו נכות של 5% לפחות. הגמלה נקבעת לשני פרקי זמן -
1. קצבת נכות זמנית המשולמת בגין התקופה שבה דרגת הנכות נקבעה כלא יציבה.
2. גמלת נכות יציבה – בגין התקופה שעבורה נקבעה דרגת נכות יציבה.

שיעור גמלת הנכות מעבודה – תלוי בדרגת הנכות שנקבעה לנפגע ובהכנסתו בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה.
1. בעל דרגת נכות של 20% ומעלה לצמיתות זכאי לקצבה חודשית. (הקצבה נקבעת על פי בגובה כמה משכורות אחרונות).
2. בעל דרגת נכות של 5% עד 19% לצמיתות זכאי למענק חד פעמי.
3. עד 5% לא מקבלים כלו.

שיקום מקצועי – נכה עבודה בעל דרגת נכות של 10% לפחות זכאי לשיקום מקצועי, אם עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת.




                                                                                              טלפון ליצירת קשר 24/7    :    03-6555754                             
                    
             מכירות: 054-6364339
            פקס:   077-4703630   משרד: 077-4024065 
               כתובת מייל:    sgl@netvision.net.il
           כתובת המשרד: בן גוריון 4, מספר 102, קומה ראשונה, כניסה 1, בצמוד לבית האדום. נס ציונה

 נגב אקדמיק כתיבת מאמרים l    נגב אקדמיק סיוע בכתיבת עבודות    l לוח המורים של נגב אקדמיק    l  נגב אקדמיק סיוע בכתיבת עבודות סמינריון  
 
 
   נגב אקדמיק ספריית מידע       נגב אקדמיק סיוע בכתיבת עבודות בשפה הערבית  l  לוח מורים נגב אקדמיק, האתר החדש של נגב אקדמיק

2all בניית אתרים