בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
   
 
                      
 
 ראיון עם איסבל מסאדו:
 
איסבל מסאדו: "לקהל דעות מגוונות"

אחרי עוד שנתיים מוצלחות בקריירה, אומרת השחקנית כי מיום ליום היא יותר מאושרת לעבוד ולהגיע אל הציבור דרך המשחק. צופי 2 עונות הסדרה "פלוריסיינטה" לבטח מכירים מצוין את איסבל מסאדו, "דלפינה" הרעה, תפקיד שנתן לה סיפוק רב במפלס האישי.

"שנת 2006 התחילה מצוין עם ציפיות רבות לנובלה החדשה – "אלמה פיראטה" – "טראבאחאמוס מוצ'ו, הקומדיה מצוינת, ויש לנו המזל כל השחקנים לעשות משהו שונה עם כל הכבוד לכל השאר. "אני בכלל מאוד מרוצה מהדמות שלי כי היא מוי שונה ממה שעשיתי ב"פלוריסיינטה", "אלמה פיראטה" זוהי קומדיית הרפתקאות, ומהפעמים שראיתי משהו דומה, זה היה בחו"ל בתוכניות ראליטי ובסרטים" מסבירה.

- מסובך לצלם נובלה מסוג זה?
כן, אנחנו מצלמים הרפתקה אחת ביום, הם ימי עבודה ארוכים ומאוד מאתגרים מצד כולם, השחקנים, ההפקה, הצוות מחו"ל. אך התוצאות סון פנטסטיקוס וזה מה שחשוב.

- נסעת עם חברייך לעבודה לאי המפורסם והמדהים בברזיל?
לצערי הרב לא יכולתי, כמה ימים לפני נפלתי ממדרגה ורגלי הושבתה. הייתי עם גבס למעלה מחודש, ומה שצילמתי היה באולפנים ואני מאוד מעריכה את כולם על כך, מהמפיק שהוא אותו אחד מ"פלוריסיינטה" ושאר התסריטאים. פינקו אותי מאוד .

- איזה תפקיד נתבקשת להציג?
אני צלמת שבזמנה החופשי מכונאית רכב, בחורה עם בעיית זהות מאוד גדולה. שהמון פעמים מגיעה למצבים שהיא כמו גבר. היא לא מכירה אסטרטגיות ופועלת לפי רגשותיה.

- יצא לך לעבוד הרבה עם כריס מורנה?
לראשונה ב"קיץ נצחי" , אח"כ עבדתי עם מפיקים/ות אחרים/ות וכמובן כעת, כששני הצדדים רצו להמשיך בהתקשרות, ואני מרוצה מאוד.

- מהי דעתך על המקצועיות שבכריס?
יש לה כישרון אדיר, היא חכמה ויצירתית ויש לי המון כבוד אליה כמפיקה וכיוצרת. אישה שתמיד הולכת קדימה, תמיד עם רעיונות חדשים לגיוון.

- באילו משאבים אסתטיים הדמות שלך שונה מב- "פלוריסיינטה"?
בהתחלה נבהלתי מאוד מהדמות החדשה כי הייתי עוד ב"דלפינה" חחח... אך אחרי מספר ישיבות עם המפיק, בנינו אסטרטגיה לשינוי והשגנו זאת!

- את חושבת שהצופים יוכלו להפריד אותך מ"דלפינה"?
חחח... אני מאוד אהבתי את מה שעשיתי, זה היה מאוד חיובי לקריירה שלי. ומההתחלה ידעתי כי אני לא הולכת לעשות את "דלפינה" פחות רעה, כדי שיאהבו אותי. לא היה צורך.

- "אלמה פיראטה" מתחרה ב"סוס מי וידה" של בן זוגך פקונדו ארנה יחד עם השחקנית נטליה אוריירו! יכולות להיווצר בעיות בזוגיות במצב שכזה?
אני לא מייחסת חשיבות לעניין הזה.

- למה?
להתעסק בעניין זה, פשוט לא שווה את הזמן.

- את רואה את "סוס מי וידה"?
האמת שאני מגיעה הביתה אחרי, אך אם אנחנו בבית, כמובן שאנחנו צופים בה.

- איפה היית בחופשה?
8 ימים בדרום ולבדי. פקונדו לא יכל לבוא ואני הייתי חייבת לנוח, לאכול טוב ולישון. לנוח קצת מכל סוגי הלחצים.
 
 
אוסבלדו לפורט: "אני שחקן ואני מקדיש את כל כולי למשחק"

הוא אחד השחקנים ה"גאלאנים" הכי מוכרים בארגנטינה. הוא בטח מעולם לא תאר לעצמו שיזכה לכזאת אהדה כשעזב את אורגוואי, המדינה בה נולד, בשביל לרכוש את ליבם של תושבי ארגנטינה. הוא עשה כל מיני טלנובלות ותפקידים שונים ומגוונים. אחד מהתפקידים שהכי זוכרים לו הוא את תפקיד המתאגרף בטלנובלה "אלופים" אבל ללא ספק התפקיד שבזכותו הוא התפרסם היה בדמותו של כתריאל, בטלנובלה "מעבר לאופק".

בימים אלה הוא הכוכב של הטלנובלה "שרשרת האזמרגד" שמשודרת בערוץ 13 בכל צהריים.

מה החשיבות שאתה נותן ל"שרשרת האזמרגד"?
"במזל הולך לנו טוב. אני לא יכול לתת ציון או לקבוע בדיוק מה מסמלת הטלנובלה בשבילי היות ועדיין לא סיימנו אותה. דעתי היא שיש להעריך מוצר, ולהסיק ממנו מסקנות רק עם סיומו כשכל הנתונים ידועים כבר. רק אז אני יכול לקבוע את המשקל. למרות זאת אני יכול לומר שהמצב טוב".


איך אתה מסתדר עם קרינה זמפיני?
"טוב, למזלינו כבר עברנו את שלב ההכרות והיום אני יכול להגיד לך שהגענו לשלב שבו יש בינינו כימיה ובמבט אחד אנחנו מבינים אחד את השני. כשאתה יודע בדיוק מה לעשות עם בת הזוג לטלנובלה ולתקשר במבט אחד, אז זה מעיד על כך שאתה מכיר מצויין את מי שלצידך וזה נפלא ותורם המון".

למה אתה חושב ששעות הצהריים של ערוץ 13 לא כל כך חזקות כמו שעות ה"פריים טיים"?
"האמת היא שאני לא מתערב בנושא הזה. אני מעדיף להשאיר את זה להנהלת הערוץ שהם בטוח מבינים בתחום הרייטינג יותר ממני (צוחק). במזל אני נמצא בשלב בחיי שבו אני לא מודאג מהמספרים. הם חשובים אבל אני לא נותן להם חשיבות רבה כמו בעבר. אני אעבוד, אם המספרים ילוו אותי או לא זה עניין של אנשים אחרים. מבחינתי אני אשקיע את כל כולי".

מפריעות לך הביקורות בתחום הזה?
"אני מתרכז בתחום שלי ואני יודע שעם המספרים הולך לנו בסדר. אם יש ביקורות אני חושב שהן לא בשבילנו, בכל מקרה אם אין בביקורות כוונות רעות אני מקבל אותן. אדם תמיד צריך לשמוע כמה דעות בשביל לקבוע את נקודת מבטו ולא להסתגר בדרך מחשבה אחת בלבד על עבודתו".

השחקנים מרגישים את לחץ הרייטינג?
"אני חוזר ואומר, אני שחקן ואני מקדיש את כל כולי למשחק. אני חושב ש`שרשרת האזמרגד` הוא חומר נהדר שנעשה עם כל האהבה, עם צוות מצוין ואוירה נהדרת על הסט. אני חושב שכל הדברים האלה תורמים להצלחה".

אז "שרשרת האזמרגד" היא הצלחה.
"לדעתי כן. אבל מה שיאמרו דעת הקהל והתקשורת יהיה שונה מכיוון שלכל אחד יש את נקודת המבט שלו והם יכולים להסכים איתי או לא. אבל שוב אני חוזר ואומר שהכל מאורגן על מנת ש`שרשרת האזמרגד` תצליח".

היו לך הרבה בנות זוג בטלנובלות שונות, אם מי אתה נשאר?
"עם אישתי (צוחק). עכשיו כן, בלי צחוק אני אומר לך שהיה לי מזל ואני מודה לאלוהים שחלקתי טלנובלות עם כל כך הרבה נשים. מהסיבה הזאת אני לא יכול לבחור אחת בלבד כי אני לא רוצה לפגוע נואשות באף אחת" (צוחק).

בכל זאת?
"אני לא רוצה להראות רע אבל אם אני צריך לבחור רק מישהי אחת אני אבחר בגרסיה קולמנרס, מכיוון שהיא סימנה את ההתפתחות האישית והמקצועית שלי. יחד איתה התקדמתי מאוד ולמדתי הרבה דברים. בגלל זה אני בוחר בה אבל אני יכול להבטיח לך שמעולם לא היה לי שום קונפליקט עם אף אחת ותמיד הסתדרתי מעולה עם כולן".

אתה מאוד אובססיבי למראה החיצוני שלך?
"אני לא יודע אם אני אובססיבי אבל אני שומר על עצמי טוב. אני יודע שהזמן עובר ואנחנו מזדקנים (צוחק), אבל אני מנסה תמיד לשמור על עצמי כי אני אוהב לראות את הגוף שלי מסודר ובנוי טוב. בשביל שחקן זה הכרחי להראות טוב בכל הקשור באסתטיקה. למשל במקרה שלי, מתי שבניתי את תפקיד המתאגרף פתחתי באימונים כמעט רוב היום, היות והתפקיד דרש שכמעט תמיד אראה את גופי".

מטרוסקסואל או סמל סקס?
"אוסבלדו לפורט, נעים מאוד (צוחק). האמת היא שאני לא מכיר טוב את נושא המטרוסקסואל. אני יודע שזה קשור לאובססיביות של שמירה על הגוף, אבל אני לא ממש בעניינים ובשביל להיות סמל סקס אני חושב שהשלב הזה כבר חלף אצלי. אולי יותר מתאים לי להיות ה"גאלאן" המבוגר. האמת אני לא דואג יותר מידי בגלל זה. אבל אני אוהב לשמור על עצמי ושלכולם תיהייה את התדמית הכי טובה עלי.
 
בינתיים לא אחלוק את דירתי עם אף גבר``-סלסטה סיד.
  ו   
 
סלסטה סיד מסבירה למה החליטה לעזוב את בית הוריה, ועברה לגור לבד. היא מדברת על הקשר עם האקס ניקולס קברה "זה לא תמיד עצוב כשמשהו נגמר"... ועל הצילומים החושפניים שלה ושל פאבלו אצ´ארי "בשבילי זה הכל אתגר".

עקרת בית. עכשיו היא אוהבת כשקוראים לה ככה. היא אומרת שהכל טוב לה. ובנוסף, היא לומדת לעבוד בדקדקנות, ויומיומיות בצורה שאף פעם לא ידעה להעריך קודם. מאז שסיימה את הקשר עם ניקולס קברה (23), קנתה דירה משלה, ועברה לגור לבד. סלסטה סיד (19) אומרת "אני אוהבת להיות עקרת בית. אני אוהבת שקוראים לי ככה. אחרי הכל, זאת עבודה, לא? עבודה שאני עדיין לומדת".

ואיך היית מדרגת את עצמך בתפקידך החדש?
"בתור עקרת בית הייתי נותנת לעצמי חמש. זה טוב, לא?"

למה חמש?
"כי זה נראה לי טוב. לא הרבה ולא פחות מידי. בדיוק באמצע"- היא אומרת לפני שהיא מתוודה, עדיין נדבקות לה האטריות...
הרעיון לעבור לגור לבד, צץ בראשה של סלסטה מזה זמן מה. למרות הכל, היא התחילה בפעולה בתחילת השנה הזאת. היא התחילה לקרוא מודעות בעיתון, ומהר מאוד מצאה מה שהיא חיפשה. "היא הייתה הדירה הראשונה שראיתי. התאהבתי בה עוד לפי מה שקראתי בעיתון. אהבתי שהם כתבו שהיא מרווחת מאוד. וכשראיתי אותה, זה היה בדיוק כמו שדמיינתי. נכנסתי ואמרתי, "כאן אני אשאר".

ואיך הורייך קיבלו את הידיעה שאת עוזבת את הבית?
"מאוד טוב. הם עזרו לי מאוד עם כל הסידורים של הדירה. הם ליווי אותי לקנות את הרהיטים, עזרו לי לסדר אותם".

למה החלטת לגור לבד?
"הייתי צריכה לקחת מרווח. להתרחק מהכל. שיהיה לי מקום משלי. לא היו לי בעיות עם הוריי, אבל הייתי צריכה להתחיל לחפש את דרכי. רציתי לגדול, לדאוג להוצאות של ביתי, לנקות אותו. המשפחה שלי היא חשובה מאוד בחיי, תמיד הייתה. אני צריכה אותם קרוב, אבל לפעמים זה כל כך קרוב, שאתה לא יכול לראות אותם. זה נראה לא אמין, אבל התקרבנו מאוד בעקבות השינוי הזה. עכשיו אנחנו נשארים בקשר, ומדברים אחד עם השני יותר. בצורה שונה. הבית שלי רחוק 10 דקות הליכה מבית הוריי, ככה שנוח לנו לבקר אחד את השני. חוץ מזה, אבי ממשיך לקחת אותי במכונית שלו לכל ההקלטות של הסדרה. כמו תמיד. הוא עובר כל יום ליד הבית שלי, וחוזר לקחת אותי בלילה. ככה שאותו אני רואה כל יום".
מאושרת מחייה החדשים, סלסטה מדברת על ביתה-" עדיין לא התקנתי הכל. רק את מה שדרוש ביותר. למעלה, יש מקום שבו אני רוצה לשים את הספרים שלי, למען האמת, הם עדיין נמצאים בקופסאות. אבל כבר קניתי פסנתר, יש לי את הספרים שלי, דיסקים. כל מה שאני צריכה". שם, במרחב הגדול הזה, היא מבלה את רוב זמנה הפנוי. היא שומעת מוזיקה, מנגנת בגיטרה, צופה בסרטים, קוראת וכותבת. אבל כמעט אף פעם לא מבשלת. אפילו לא בפעם הראשונה שהזמינה את הוריה לאכול בביתה: "מה הייתי נותנת להם? אטריות דבוקות?".היא אומרת, מסגירה את חוסר היכולת שלה לבשל. כשהיא חוזרת מהעבודה היא מזמינה הבייתה משלוח של האוכל הצמחוני שהיא אוהבת- "אני לא יודעת למה הפסקתי לאכול בשר. אבל יום אחד זה כבר לא מצא חן בעיני יותר. אני רוצה להתחיל לחיות חיים בריאים".
במקום לבשל, סלסטה מעדיפה לדאוג לשלם את החשבונות-" אני שילמתי עד עכשיו הכל כמו שצריך, בתאריך המיועד". בקשר לעשיית הקניות, וניקיון הדירה- "אימא שלי הציעה לי להעסיק מישהו שיעזור לי עם הניקיונות. אבל אמרתי לה שלא, שאני מעדיפה ללמוד לעשות את זה לבד. אולי זאת ההתלהבות של הימים הראשונים, אבל אני אוהבת לנקות את הדירה שלי מפינה לפינה". אומרת.
"עכשיו כשיש לי דירה משלי אני שמה לב שאני מאוד אוהבת סדר. פעם הייתי משאירה את הכל זרוק וכשחזרתי הייתי מוצאת את זה מסודר. ואם זה היה עדיין על הרצפה, לא היה אכפת לי. עכשיו, אני רוצה שכל דבר יהיה במקום שלו. ואם מישהו בא, ומשנה לי מקום של משהו, אני שמה לב בשנייה. ואני לא אוהבת את זה".

אמרת שבבית יש לך את כל מה שאת צריכה, לא חסר לך איזה גבר שיקבל את פנייך כשאת מגיעה הבייתה?"
בינתיים, אני רוצה את הבית הזה בשבילי. כשאני מגיעה אחרי העבודה, מקבלת את פניי, בובאלינה, החתולה שקניתי לי. בשבילי זה נחמד להיות לבד, למרות שאני גם מאוד אוהבת להיות מאוהבת. כשאני עם בן זוג אני מאושרת. כל פעם כשהייתי מאוהבת הרגשתי שהרגע הזה הוא מקודש. שלא קיים בשבילי שום בן אדם אחר ושאני רוצה להיות עם הבן אדם הזה תמיד. רציתי לעשות הרבה דברים בזוג. זה שאחרי זה, זה כבר לא יצא לי, זה עניין אחר".
במשך שנה וחצי, סלסטה יצאה עם ניקולס קברה. אבל בסוף שנה שעברה, הסיפור הנלהב שהיה ביניהם, נגמר. לבסוף, בחודש מרץ, סלסטה ניתקה סופית את הקשר.

מה את מרגישה עכשיו כשהבנת לבסוף כשהחלק בחייך שהיה קשור לבן זוגך, נגמר?
"אני חושבת את הטוב ביותר על הקשר הזה, אני מעריכה את הזמן שבילינו יחד. לא תמיד זה עצוב כשמשהו נגמר. אם האחר מתרחק או ממשיך בדרכו בזמנים לא שווים לשני, אז זה טוב להפסיק את הקשר".

למרות הכל, כשנגמר הקשר שלך עם ניקולס קברה, אמרו שהיית מאוד מדוכאת".
"זה לא נכון. אומרים כל כך הרבה דברים עליי. צילמו אותי במרפסת של ביתי הקודם, ואמרו שאני עצובה. ולא שמו לב שהפרצוף שהיה לי, לא היה פרצוף של מדוכאת. זה היה פרצוף של יום ראשון בשבע בבוקר!".
סלסטה מנצלת את ההפרעה בשיחה בשביל למזוג לעצמה כוס של קוקה קולה. המארגן שלה, חורחה גלי, שהיה כל זמן ההפקה לידה, ועכשיו גם מתיישב לידה בזמן השיחה, מציע לצאת לקנות לה משהו לאכול.. "כן, בבקשה. תביא לי כל דבר. צ´יפס.. לא משנה מה. לא בעצם תביא לי משהו אחר". אומרת.
היא מציתה סיגריה. "אני צריכה להפסיק לעשן", היא אומרת. ניסיתי הרבה דרכים. אבל לפני ארוחת הבוקר אני תמיד מציתה את הסיגריה הראשונה. וזה לא טוב. אני רוצה לחיות חיים בריאים. ולזה יש גם קשר לרגשות, לאנשים שמקיפים אותי. אני רוצה להתחיל לבחור את האנשים שנמצאים לצידי, אני רוצה להיות מסוגלת לבחור ללכת למקומות שבהם אני מרגישה נוח. פעם, אם לא הרגשתי נוח באיזה מקום, הייתי מתאפקת עד הסוף. עכשיו אני חושבת שאין סיבה שאני אעשה את זה. בן אדם צריך להרגיש טוב בכל מקום, כל הזמן".

את שומרת על בריאותך פיסית ורגשית, את גם שומרת על גופך מבחינה אסתטית?
"נראה לך שאני יכולה לשמור על עצמי ככה- היא אומרת עם האוכל בפיה- אני לא עושה כלום. אני רק מנסה לאכול בצורה מסודרת. זה הכל".

ומה עם החולשה שלך לאיפור? עד לא מזמן היית לוקחת איתך תיק איפור מלא לכל מקום וחברייך לעבודה היו קוראים לך "זוהר של פנלופה"..
"כבר לא. שמתי לב שכשאני מביאה איתי שמונה עשרה דברים, אני משתמשת רק בחמש. בשביל מה להסתובב עם משקל עודף שמפריע לי? החיים זה: ללמוד לבחור את חמשת הדברים ההכרחיים ביותר ולהיפטר מכל מה שמסמל משקל עודף".

למרות שהיא בילתה את שש השנים האחרונות של חייה כשחקנית, סלסטה שמה חותמת זהב על הקריירה שלה, בתפקיד האחרון שקיבלה, ככוכבת הנשית בסדרה "להתנגד". שם לא רק שמגלים עוד יותר את כשרונה כשחקנית אלא גם לצידו של פאבלו אצ´ארי היא מגלה את גופה בסצינות נוטפות ארוטיקה..."הרבה אנשים אומרים לי: ´איך את מתפשטת בטלנובלה הזאת´. ולי זה לא נראה ככה. אנחנו גם לא כל הזמן בסצינות כאלה".

את צריכה ביטחון לפני שאת עושה סצינות כאלה?
"כשעשינו את הסצינה הראשונה בעירום, לא הלכתי אפילו לחדר הבקרה לראות איך היא יצאה. לא הייתי צריכה, היה לי ביטחון שמה שעשיתי היה טוב".


אף פעם לא הופעת כל כך עירומה. למה הסכמת לעשות את זה עכשיו?
"לא יודעת. כי יצא".

בטלנובלה יכול להיות צורך לזה בגלל התסריט, אבל מה עם הכרזה?
"עשיתי את התמונה, כשידעתי שזה הולך להדהים הרבה אנשים. כשאני עושה משהו אני מנסה לגרום שזה יהיה משהו שיגרום לי הרבה הנאה, אבל גם פחד, בו זמנית. זה השילוב המושלם"

גם באפקטים?
"כן. הכל זה אתגר בשבילי".

ועכשיו האתגר זה ללמוד להיות לבד?
"היום אני בוחרת להיות לבד. אבל זה גם נכון שהופיע מישהו שגרם לי לשנות את דעתי. אני משוכנעת שקיים בן אדם בשבילי ואני מקווה שהוא יופיע. אבל בינתיים הוא לא הגיע".

מי את משערת שיהיה הבן אדם הזה?
"לא יודעת, אני לא אומרת את זה מתוך איזה בדיקה. אני יודעת שאני ארגיש את זה בבטן. זה ככה: או שמרגישים, או שלא מרגישים".

ובינתיים?
"אני נהנית מהחיים. אני לא אכחיש שלפעמים אני מרגישה שחסר לי משהו. יש רגעים שאני מרגישה שאני מתגעגעת לזה שמישהו יחכה לי בבית. אבל בינתיים, לא קורא לי שום דבר רע. הבדידות היא גם שמחה".


 
 
דנה גרסיה ללא גבולות!
 
 
חוזרת דנה גרסיה, השחקנית הקולומביאנית המדהימה, שהחזיקה את קהל הצופים צמוד למסך עם הטלנובלה "תשוקת הניצים". מסווגת כאחת השחקניות הלטיניות המוכרות ביותר ועם רשימת עבודה בין לאומית, נמצאת ההגדרה "תאטרון פפופלרי אלקטרוני" כמו שחלק מגדירים כך את הטלנובלות, הייתה במרכז העניינים בניו יורק.

היה מדובר בלא פחות ולא יותר, UPRONT, הפעילות שמאחדת את הרשתות המרכזיות של הטלויזיה באנגלית וספרדית בארה"ב בעיר, שם מראים פרסומות של הפרויקטים שיראו בטלויזיה במהלך העונה הבאה.

"לפני 3 שבועות סיימנו לצלם במקסיקו" אמרה בראיון טלפוני מניו יורק השחקנית של לב חצוי.

ולא נותר ספק שמעכשיו, צפויה מראש, הצלחה עבור השחקנית הקולומביאנית הצעירה שכבר נחשבת ותיקה של התעשייה של הטלנובלות. עם 25 טלנובלות בהיסטוריה המקצועית שלה, כולל החדשות ביותר.

"הנקמה" ו"אלמד אותך לאהוב", כל חוויה חדשה מעלימה את הרצפה בה היא הולכת...

"היא שחקנית מדהימה, יש לה המון כישרון והיא יפה עם אופי. אני חושבת שזה באופן מוחלט, בגלל שהיא מקרינה את האישיות שלה חוץ מהיופי שלה", אמר אלדו צ'אבריה, איש עסקים נכבד, שבדומה להרבה צופים, מודה שהוא נהנה מאוד מהטלנובלה. צ'אבריה, תרם עם הנאמנות שלו, למקם את הטלנובלה במקום ראשון. תופעה של צפייה, שחזרה על עצמה בכל אחת מהארצות בה שודרה.

לפני שנים, הצעירה הזו, שהתחילה את עבודתה המקצועית בגיל צעיר מאוד, הייתה השחקנית הקולומביאנית הראשונה שנחתמה בשביל תפקיד מוביל בטלנובלה מקסיקנית, כשחקנית ראשית של "בצפון הלב", של טי וי אצטקה. שנתיים לאחר מכן, חזרה למקסיקו על מנת לעבוד בסדרה הנצפת ביותר "דבר איתי על אהבה".

מבוקרת על פי המפרסמים של " Latin World Entertainment" בתור "נלהבת עבור האומנות שלה, וצנועה עם איכות אנוש". דנה גרסיה נתנה את קפיצתה הגדולה, בעיר מולדתה בוגוטה, לעבר הקריירה הבינלאומית, כאשר בקושי הייתה מתבגרת כאשר שיחקה בתור מרסלה ואג'חו, אח הדמויות המרכזיות של "קפה בניחוח אישה". ככל הנראה הטלנובלה הקולומביאנית הראשונה  שהצליחה מחוץ לקולומביה.

כך היה, כמו שהשם של "קפה בניחוח אישה" סחף את ארץ מולדתה, היה האינטרס עבור השחקנית הגדולה שהגיע עד למה שהיא נהנת ממנו כיום, אשר גרם לחברה אירופאית יוקרתית למוצרי יופי של " Garnier" להפוך אותה לדמות החדשה שלהם לצבע שיער. על פי גורם של החברה, השחקנית נבחרה בגלל ש"היא מקרינה יופי טבעי וסגנון אנרגטי מושלם עבור התווית של Garnier. היא הדוגמנית הראשונה של Garnier ממוצא היספני". הפרסומות, שכבר התחילו לראות מחוף לחוף בדומה במגזינים לנשים, מראים את שיערה קורן ויפה, שבזמן הראיון הזה היה צבוע לחום אדמדם. הקמפיין שלה, הקרוי "מאוהבת לחלוטין", עושה הד לתשובה של השחקנית לשאלה שנשאלה על ידי המגזין DEL DIARIO על האהבה:"כן, אני מאוהבת... בחיים", ענתה בין הצחקוקים.

היום, אזרחית בין לאומית שמחלקת את זמנה בין קולומביה, מקסיקו ומיאמי, אומרת שהיא מצטערת שלא תוכל להצביע בבחירות הנשיא שבוע הבא בקולומביה. "הייתי רוצה להצביע עבור אוריבה" אומרת בפתיחות שהתאריך נופל עם חתונת אחותה, קלאודיה, במקסיקו. (שכנראה בכלל ב28 למאי...)

למרות זאת, למרות שהיא לא יכולה להוסיף בפעם הזו את גרגיר החול שלה בבחירות לנשיאות במדינתה, להרבה לא נותר ספק שעם כשרונה והביוגרפיה שלה, היא שמה את האישה הלטינית ברף גבוה, ואת הגאווה של אנשי קולומביה, מולדתה.
 
 

 
marlen_05_s.jpg
מרלן פבלה
כשמרלן פבלה (30) קיבלה את התפקיד הראשי הראשון שלה בטלנובלה המקסיקנית חתולה פראית, לא היה לה מושג שהמיאו הזה יעשה לה כל כך טוב. גם היום, שלוש שנים אחרי, כולם ברחוב עדיין קוראים לה ”חתולה פראית“ -  והאמת שגם אנחנו. אבל לא בגלל זה התקשרנו לשיקגו כדי לדבר איתה. הסיבה כמובן היא תפקידה כנטליה בטלנובלה החדשה כנגד כל הסיכויים, לצידם של ארנסטו דה אלנסיו וסבסטיאן רולי ההורסים.

הצילומים הסתיימו בספטמבר ופבלה היפהפייה המריאה לשיקגו כדי לבלות בחברת בני משפחתה ולעבוד על האנגלית שלה. מי שמאוד לא התלהב מהרעיון היה הצמוד שלה זה שנתיים וחצי, איש עסקים מקסיקני שאת שמו היא מעדיפה לשמור בסוד. ובכלל, כמו שזה נשמע בשיחה איתה, הזוגיות לא משהו בזמן האחרון וזה אפילו לא מטריד אותה.

ספרי לי על נטליה.

marlen_04_s.jpg”היא בחורה מאוד מתוקה. אני תמיד אהבתי את הטלנובלות הוורודות, טלנובלות שמזמינות להאמין באהבה ובחלומות, וזאת בדיוק טלנובלה כזאת. נטליה מאוד אנושית -  יש לה הרבה תכונות טובות וגם חולשות, אבל הגדולה שלה נמדדת בכך שהיא נלחמת למען האהבה שלה כנגד כל הסיכויים. בגדול, אני חושבת שאין הרבה דמיון ביני לבינה. קיים דמיון מסוים באופן שבו היא מגינה על הקרובים אליה, אבל היא בוכה הרבה, היא רגישה יותר ומושפעת מאוד ממה שקורה לה. אני מחשיבה את עצמי כחזקה יותר. למשל, אני אף פעם לא בוכה. אבל בדיוק בגלל שיש לנו כל כך מעט במשותף כל כך אהבתי אותה. למדתי ממנה המון דברים יפים: למדתי להיות סבלנית, לגלות חמלה”.

איך היתה האווירה על הסט?

”מאוד נהניתי מהעבודה בהפקה הזאת כי נוצר גיבוש מאוד יפה בין האנשים. עבדנו נורא קשה, לפעמים גם 24 שעות ברציפות, אבל התוצאות על המסך היו שוות את המאמץ. צילמנו במשך חודשיים במקום מאוד יפה שנקרא מנסניו, וזאת הזדמנות נהדרת להכיר קצת את הנופים של מקסיקו ואת המסורת. זו טלנובלה מאוד מסורתית מבחינת הריקודים, האוכל”.

ואיך היה לעבוד עם ארנסטו דה אלנסיו וסבסטיאן רולי?

”ארנסטו בחור מקסים, תמיד במצב רוח טוב, כל הזמן מספר בדיחות, כזה שדואג שכולם יהיו במצב רוח טוב. הוא בן אדם הגון, שחקן מצוין וחבר טוב. סבסטיאן בחור מאוד יפה, רציני, מסור למה שהוא צריך לעשות, וגם הוא חבר מצוין”.

מה את יכולה לספר לי מהתקופה של הצילומים?

”אני זוכרת בעיקר את התקופה שהיינו במנסניו, כי כשלא צילמנו היינו יוצאים לשוט בים, לדוג, להשתזף, היינו משחקים יחד, הולכים יחד לחדר כושר. הרגעים האלה גיבשו אותנו. זה די נדיר לראות את השחקנים עושים כל כך הרבה דברים יחד”.

 

משפחה מאוחדת

מה את עושה כרגע?

”סיימתי בספטמבר את הצילומים של הטלנובלה, והחלטתי לבוא לשיקגו, לבקר את המשפחה שלי, לנוח וללמוד קצת אנגלית. זה זמן איכות בשבילי”.

marlen_02_s.jpgספרי לי קצת על המשפחה שלך.

”אנחנו ארבע אחיות, אני השלישית. הגדולה רופאה, השנייה בעלת חנות והקטנה עוד לומדת. יש לי משפחה מקסימה. ההורים שלי נשואים כבר 38 שנה. אנחנו משפחה עם ערכים ומאוד מאוחדת. במקור אנחנו מפרובינציה במקסיקו, אבל ההורים שלי החליטו לעבור לגור מחוץ למקסיקו בגלל הסכנות שיש בה ברמה של הביטחון האישי. הגעתי למקסיקו סיטי בגיל 18 ומאז אני גרה שם”.

מה הביא אותך לשם?

”הגעתי למקסיקו סיטי כדי ללמוד משפטים. רציתי קריירה פוליטית -  חלמתי להיות נשיאת המחוז שבו גדלתי. אבל כדי להתפרנס עבדתי כדוגמנית, ובין היתר עשיתי פרסומת לטלוויזיה. מפיק של טלוויסה ראה אותי והזמין אותי ללמוד בבית הספר שלהם למשחק. בהתחלה לא ממש התלהבתי, אבל אני מאמינה בגורל ושצריך לנסות את מה שבא. ובאמת כשנכנסתי לזה הבנתי שמצאתי את הייעוד שלי. אני מאוד מרוצה כי אני עושה את מה שאני אוהבת באמת ועוד משלמים לי על זה. אני לא מתחרטת לרגע שהחלטתי ללכת על זה”.

איך היה המעבר לעיר הגדולה?

”אנחנו מפרובינציה שנמצאת במרחק של 15 שעות נסיעה ממקסיקו סיטי. זה אזור כפרי, מסורתי, קטן, שבו מנהלים חיים מאוד פשוטים. כשנסעתי לעיר הגדולה ללמוד היה לי מאוד קשה בלי התמיכה של ההורים שלי. אלה היו שנים מאוד קשות, אבל מבחינתי האתגר היה לא לוותר, להישאר ולהתמיד”.

את חובבת אתגרים? הנחית גם תוכניות של ספורט אתגרי, נכון?

”לפני שנכנסתי לטלנובלות הנחיתי כל מיני תוכניות. למשל, הנחיתי תוכנית של קטעי וידאו מוזרים, וכן, גם תוכנית של ספורט אתגרי, צניחה חופשית, טיפוס, רפטינג הכל. אני מתה על ספורט אתגרי אז היה לי נורא כיף”.

marlen_01_s.jpgמה הדבר הכי קיצוני שהיית צריכה לעשות בתוכנית?

”האמת שבתוכנית אני אישית לא עשיתי דברים משוגעים. אבל בלי קשר לתוכנית ניסיתי באנג’י, צניחה חופשית וצלילה. כל מה שמעלה את האדרנלין עושה לי את זה. זה מאוד מפחיד, אבל אני נהנית מזה”.

 

אלה הם חיי

את אישה מאוד יפה. היית אומרת שזה עשה לך את החיים קלים יותר?

”אני מאוד מודה לחיים. לא שהדברים באו לי בקלות, אבל הם הוגשו לי בצורה כזאת שאני אוכל לקחת אותם. אני יודעת שפנים יפות פותחות דלתות בתחום הזה, אבל בסופו של דבר הכישרון הוא זה שמשאיר אותך בפנים. אני יודעת שהגעתי להישגים מרשימים ביחס לגילי הצעיר, אבל אף אחד לא נתן לי את זה במתנה -  התעקשתי ונלחמתי כדי להשיג את מה שהשגתי. עם זאת, אני מודה שאני אישה עם הרבה מזל, כי יש הרבה נשים מוכשרות שנלחמות כדי להשיג את מה שהן רוצות, אבל לא מצליחות”.

מה את אוהבת לעשות בזמנך החופשי?

”אני מאוד אוהבת לקרוא. אני קוראת הכל -  מספרים רומנטיים ועד ספרים על גאוגרפיה. אני גם מאוד אוהבת לשמוע מוזיקה בכל הסגנונות. חוץ מזה אני אוהבת לרכוב על סוסים ובכלל בעלי חיים. יש לי כלבה בשם רוברטה וקוף בשם סבסטיאן, שאותו גידלתי כמו שמגדלים תינוק. הוא מסתובב עם חיתולים ובהתחלה הוא שתה מבקבוק ועכשיו הוא כבר אוכל כמו מבוגר. אני טיפוס של בית. אני אוהבת יותר להיות בבית מאשר לצאת. כשאני כבר יוצאת, אני הולכת לקולנוע, לתאטרון, לחדר כושר -  אלה החיים שלי”.

יש לך בן זוג?

”כן, יש לי בן זוג אבל כרגע אנחנו ברוגז. יש לי מערכת יחסים של שנתיים וחצי עם איש עסקים שלא קשור לתחום הבידור -  אף פעם לא יצאתי עם בחורים מהעולם הזה. הוא בחור טוב, אבל עכשיו אני כועסת”.

וזה יעבור לך?

”לא יודעת, אני ממש לא יודעת. אנחנו כבר תקופה ארוכה יחד, ואין לי מושג מה יהיה”.

וכשהוא מרגיז אותך, מה הוא עושה כדי לפייס אותך?

”בעבר הוא ניסה קצת מכל דבר: שר לי סרנדות, שלח פרחים, התקשר אלי כל הזמן. בסך הכל היה לנו קשר די יציב. רבנו פעמיים-שלוש במהלך השנתיים וחצי שאנחנו יחד”.

על מה רבתם?

”הקדשתי את עצמי במשך שנה שלמה לטלנובלה, וברגע שהסתיימו הצילומים המראתי לשיקגו. אז הוא כעס ואמר: היי, איפה אני בתמונה? אבל אני צריכה לראות את המשפחה שלי וללמוד אנגלית. אני לא יודעת מה יהיה. אם לא יסתדר, אז לא”.

איפה הכרתם?

”בתוכנית טלוויזיה. הוא הגיע לשם כדי לשווק מוצרים של החברה שלו, ואני הייתי בראיון”.

ומי התחיל עם מי?

”מה זאת אומרת? הוא איתי -  אני אף פעם לא מתחילה עם בחורים. זה היה קשר מאוד יפה. אני בחורה של מערכות יחסים ארוכות, אבל נראה לי שאני צריכה ללמוד איך לנהל קשרים קצרים יותר”.

דווקא עכשיו?

”אני לא מחפשת חתונה עדיין. אני חושבת שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, מקומות להכיר, חיים לחיות. מבחינתי, זה לא הזמן האידאלי להתחתן”.

את חושבת שהעובדה שאת אישה מצליחה וחזקה מרתיעה גברים?

”אני לא חושבת. במקרה שלי היה לי מאוד קל להשיג חברים. לפעמים גברים מפחדים להתקרב לאישה מצליחה או מאוד יפה, אבל זה נובע מחוסר הביטחון שלהם”.

מה חשוב לך בגבר?

”שהוא יהיה חרוץ וכישרוני במה שהוא עושה. גבר שיכבד אותי, את הקריירה שלי, את החיים שלי. מישהו שיקשיב לי”.

מהם סודות היופי שלך?

”אני חושבת שהתזונה היא הבסיס לכל. אם את אוכלת נכון -  יהיה לך גוף טוב, עור בריא ושיער יפה. אני שותה המון מים ואוכלת הרבה ירקות, פחמימות וחלבונים ומשתדלת לצמצם את צריכת השומנים והסוכר. לא בגלל שזה משמין, אלא בגלל שזה מצטבר כשומנים בגוף. ביום טיפוסי אני אוכלת בבוקר חביתה משלושה חלבונים עם לחם מלא קלוי וקצת חמאה וריבה ושותה מיץ תפוזים. בצהריים אני אוכלת חזה עוף עם אורז מאודה וירקות ולקינוח פרי. בארוחת הערב אני אוכלת דגנים מלאים או שוב חלבון. אני זקוקה להרבה חלבון כי אני הולכת הרבה לחדר כושר. זה סוד הקסם למראה בריא. אם אוכלים טוב -  נראים טוב”.

ומה הסוד שלך לחיים מאושרים?

”אין סוד. פשוט לקום כל יום ולהודות וליהנות ממה שיש לך, ולא לרצות את מה שיש לאחרים. להיות מאושרת בחלקך. האושר בשבילי זה מצב רוח, זו דרך להסתכל על החיים. אני נלחמת יומיום כדי להיות מאושרת, ולא מתייאשת גם אם אני לא מצליחה להגיע לזה מדי יום”.

מיגל ורוני
migel71_03_s.jpgאנחנו פגשנו את מיגל ורוני רק לאחרונה, בטלנובלה למדי אותי לאהוב, אבל הגבר היפה הזה בן ה-41 כבר 17 שנה בתעשייה ומאחוריו 15 טלנובלות שרשמו הצלחה לא מעטה. בין השאר הוא שיחק בטלנובלות שכתבנו עליהן ולא הגיעו אלינו, כמו "פדרו" עם דייגו ראמוס ו"המאפיונרית" עם מרגריטה רוסה דה פרנסיסקו, כוכבת קפה בניחוח אשה. ב"למדי אותי לאהוב" הוא מגלם את אלחנדרו העשיר והשרמנטי, שזכה לממש את תשוקתו העמוקה ביותר - גידול בקר למלחמות שוורים. בקטע הרומנטי הוא ספג מכה קשה עם מותה של אשתו האהובה. ואם זה לא מספיק, הוא מתאהב בדיאנה (דנה גרסיה היפה) ומגלה לתדהמתו שגם בנו מאוהב בה. לצידו בטלנובלה משחקת אשתו בחיים, קתרין סיאצ'וק, בתפקיד דבורה המרושעת שמעוניינת לחסל אותו - לא פחות ולא יותר.

ורוני נחשב לשחקן פופולרי בקולומביה ומגדיר את עצמו כ-99 אחוז קולומביאני, למרות שנולד בבואנוס איירס ולפעמים מתגעגע אליה. בראיון עימו מבוגוטה הוא מספר שהוא גבר סגור, רציני, מפונק ואוהב, ומודה שבשלב מסוים הפסיק להילחם בשיער הלבן בעזרת צבע שחור ונכנע לאותות הזמן. "אני חושב שאני גבר מושך, וגם משקיע במראה החיצוני שלי", הוא מצהיר בגאווה. "אני עושה כושר, אוכל בריא ובעיקר מרגיש טוב עם עצמי. מה שהכי חשוב לי זה שיכבדו אותי כשחקן ולא יראו בי רק סמל סקס".

migel71_02_s.jpgעל שוורים ופחדים

ספר לנו קצת על צילומי הסדרה.

"האמת שהדבר שאני זוכר הכי הרבה זה את הדיאטה שהייתי צריך לעשות לקראת הצילומים. אני גבר לא קטן (1.90 מטרים, ליתר דיוק - ע"א) ובאותה תקופה שקלתי לא מעט. אלחנדרו הוא דמות פעילה מאוד והמפיקים הרגישו שהוא צריך לשקול קצת פחות. בסך הכל שמחתי מאוד לגלם אותו. הוא גבר רציני מאוד, שעבר טראומה ויש לו שני בנים שהוא צריך לדאוג להם. מעבר לזה, היחסים עם הבן שלו מאוד מתוחים. הם מתאהבים באותה אישה בלי לדעת זה על זה והמשולש הזה גורם להרבה קונפליקטים".

מה למדת ממנו?

"למדתי הכל על שוורים - מהרגע שבו הם נולדים ועד לרגע שבו הם נהיים מאולפים. לרכוב על סוסים ידעתי עוד לפני הצילומים, אבל כאן הייתי צריך ללמוד לרכוב על סוס מיוחד שמסוגל לעמוד מול השוורים. זה משהו אחר לגמרי והרבה יותר מסוכן, אבל אזרתי אומץ די מהר ולמדתי לא לפחד כשאני מול השוורים".

מה, לגמרי? לא דגדג לך בבטן?

"כשאתה עולה על הסוס אתה כבר מרגיש פחד, כמו מין תולעת בבטן. אבל מה שהיה מוזר כאן זה שכשאני מעל הסוס מול השור, אני מתחיל להרגיש כיף ושמחה. זה ערבוב של לחץ ותענוג".

איך היה לשחק לצד דנה גרסיה ומישל בראון?

"דנה פשוט מהממת. היא שחקנית מקצועית ורצינית. הכרנו לפני הרבה שנים. עבדנו יחד בעבר, בקומדיה. את מישל לא הכרתי, אבל גיליתי בחור מדהים וטוב לב. התחברנו ואני ראיתי בו בן".

איך היה לעבוד עם אשתך?

"טוב מאוד. אני מעריץ את אשתי ומאוד שמחתי כשהציעו לנו לשחק ביחד. ואני לא אומר את זה רק בגלל שמדובר באשתי. לדעתי היא אחת השחקנית שמגלמות דמויות רעות באמינות מוחלטת - אין עליה. חוץ מזה, אסור לשכוח שהדמות שלה מאוד משעשעת כי יש בה הרבה דמיון וניסיון, בעיקר בסצנות הסקס שבסדרה".

מה באמת עם הסצנות האלה. לא קינאת במרטין קרפאן?

"בכלל לא. אני מעריץ אותה ומכבד את העבודה שלה כשחקנית. יש לי גם קשר טוב עם מרטין. הוא חבר טוב שלי".

אתם מדברים בבית על העבודה, או שוכחים ממנה?

"זה בלתי אפשרי לא לדבר על העבודה, כי אנחנו כמו כל זוג רגיל שאוהב לחלוק את הכל. זה כמו שלא נדבר על חצי מהחיים של אחד מאיתנו, כי אנחנו מבלים יותר שעות על הסט מאשר בבית. אם יש לנו ספקות בנוגע לסצנות, אנחנו מדברים על זה בבית. בצילומים, על הסט, לכל אחד יש את החדר שלו ואנחנו מתנהגים כמו חברים לעבודה, כדי שלכל אחד יהיה את מרחב הפעולה שלו. הרעיון הוא להיפגש כמה שפחות על הסט. אנחנו תמיד מפרידים את החיים הפרטיים שלנו מאור הזרקורים, וזה כולל גם את הצילומים".

כמה זמן אתם נשואים?

"הכרנו ב-1997 בטלנובלה 'החואנים', שבה השתתפה גם אנג'י ספדה (פיורלה), ומשם התפתח הקשר בינינו. אנחנו נשואים כבר שבע שנים ואני יכול להגיד לך שאני מודה מאוד לאשתי שסובלת אותי כל השנים האלה. אני מאוהב בה עד השמים ואני רוצה להיות לצידה כל החיים".

migel71_04_s.jpgלא מפסיק לרקוד


גדלת בבואנוס איירס או בקולומביה?

"אבא שלי היה נגן כינור ארגנטינאי ואמא שלי היא שחקנית מקולומביה. הוא הכיר את אמא שלי בבואנוס איירס, ושם נולדתי. כשהייתי בן ארבעה חודשים אבא שלי נפטר. נשארנו בארגנטינה עוד ארבע שנים, עד שהאחים שלי סיימו את התיכון, ואז עברנו לקולומביה. גדלתי והתבגרתי בקולומביה, אבל בואנוס איירס נותרה חלק ממני. בכל פעם שיש לי זמן פנוי אני נוסע לחופשה שם, זה מקום מקסים להיות בו".

מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?

"אני מאוד אוהב לראות סרטים, לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה וגם ללכת לשחק בקזינו - אבל אני לא מהמר על סכומים גדולים. בכל יום שבת אנחנו משחקים עם חברים קלפים בבית שלנו על סכומים מאוד נמוכים".

היית מגדיר את עצמך כטיפוס משפחתי?

"בהחלט כן. אני כל הזמן עם אשתי, עם ההורים, האחים והדודים. משפחה זה הדבר הכי יקר בשבילי".

איזה מין אדם אתה?

"יש לי אופי מאוד חזק ואני אדם שמדבר לעניין. אני מאוד סקרן אבל אני לא מרכל מאחורי גבם של אנשים. יש לי ביטחון עצמי ואני תמיד חייכן".

איך באמת מתייחסים לשיער המאפיר שלך?

"השיער שלי הלבין בגיל צעיר יחסית. בהתחלה, לפני כמה שנים, הייתי צובע לשחור כדי שלא יראו. אבל בסוף נמאס לי מזה ועכשיו טוב לי ככה".

אתה יודע לרקוד ולשיר?

"אני לא שר כל כך טוב, אבל אין לי בעיה לעשות את זה כי הקול שלי לא כל כך רע. מה שכן, בריקוד אני אלוף. לפני כמה שנים המצאתי לבד כל מיני תנועות ריקוד ורקדנים מקצוענים שראו אותי רוקד נדהמו. בזה גם עבדתי לפני שהכירו אותי כשחקן. הופעתי במופעים שכללו ריקוד והקהל מאוד התלהב ממני. האמת שעד היום אני רוקד. אני לא מפסיק לרקוד".

מה אתה הכי אוהב באשה?

"קודם כל, לפי דעתי, אשה זה הדבר הכי נפלא שיש בעולם. אם לא היו נשים בעולם היה כאן בלגן רציני. אני אוהב אשה שהיא מתוקה, שהיא חכמה, שהיא טובה, אבל העיקר - שתהיה בטוחה בעצמה ותדע להילחם בכל מיני מצבים שהחיים מזמנים לנו".

אתה מתגעגע לתקופת הרווקות?

"לא. מאוד כיף לי להיות נשוי".

 
גבריאל קוראדו
"הייתה לי הרבה אמונה בסדרה הזאת", אומר גבריאל קוראדו על הטלנובלה בכיכובו "מקסימו קוראסון".

הגבר הכי יפה בטלנובלות, מדבר על ההצלחה של הטלנובלה שלו, המצב של ארגנטינה, והעתיד שלו, דבר אחד בטוח, אנחנו עוד נראה אותו בהרבה סדרות...

אחרי שחזר לארגנטינה כדי לצלם את הטלנובלה שלו, גבריאל קוראדו נראה מאושר מאוד מהצלחת הסדרה. טלנובלה שאותה הוא בעצמו מפיק, וגם כמובן מככב.


"מקסימו קוראסון" הגיעה להצלחה עצומה בארגנטינה ואף נמכרה להרבה מדינות, איך זה לדעת שהסדרה שאתה מככב בה ומפיק אותה כל כך מצליחה?
"אני מאוד מאושר. רק מעצם העובדה שחזרתי לארגנטינה כדי לעשות מה שאני כל כך אוהב לעשות, ועוד עם סדרה כל כך יפה, אני מרגיש שזכיתי בהכל. האמת היא שאני מאוד שמח".

מה מסמלת הסדרה הזאת בשבילך בשלב הזה של הקריירה שלך?
"היא נותנת לי אפשרות להתחבר למעגל חדש בחיים, ברגע כל כך קשה בשביל ארגנטינה. הייתה לי הרבה אמונה בסדרה. ובמיוחד בגלל המצב בארגנטינה כיום, אני שמח אפילו יותר על ההצלחה הגדולה של הסדרה, גם בארגטינה וגם בחו"ל".

לכמה ארצות כבר נמכרה הטלנובלה?
"רוסיה, פולניה, רומניה, ישראל, ערב הסעודית, קולומביה, ונצואלה, מקסיקו, פורטוגל וספרד".

היא גם משודרת באיטליה, לא?
"כן, היא התחילה שם מזמן. אני מאוד שמח על כך, משום שכבר הרבה זמן לא הגיעה סדרה ארגטינאית לשם".


איזה תוכניות יש לך לאחרי מקסימו קוראסון?
"התוכניות ממשיכות כמו שצפינו, נסיים לצלם את הטלנובלה במרץ, אחרי זה הדבר הראשון שאעשה זה לצאת לחופשה יחד עם משפחתי. אבל בהמשך יש לי פרוייקט בשיתוף עם חברת הפקה איטלקית. מדובר בסיפור תקופתי, שמתרחש בעת העתיקה. אנחנו עדיין רק מדברם על זה בינתיים, אבל הייתי רוצה מאוד להוציא אותו אל הפועל".

כשלוקחים בחשבון את המצב הקשה שחווה ארגטינה, איך אתה מרגיש?
"אני מרגיש מאוד טוב. למרות שאני יודע שכל מה שקורה מאוד קשה, אני גם אופטימי".

אם יכולת לבקש משהו בשביל המדינה שלך, מה זה היה?
"הלואי שיהיה לנו נשיא שילחם ברעב. זה בלתי נקלט שבארגטינה מישהו יכול למות מרעב, כי אין לו אפילו כסף לקנות אוכל. זה מאוד חשוב שכל אחד ואחד יילחם במה שמטריד אותנו, כדי שנוכל להתקדם, ולשוב לחייך כמו שהיינו ילדים. ואז ארגטינה תהיה בסדר".

לך ולאשתך קונסטנזה כבר יש שלושה ילדים, חשבתם על להגדיל את המשפחה?
"לא, שלושה ילדים זה מספיק".
 
 
 
פקונדו ארנה!
פקונדו ארנה חוזר לככב בטלנובלה לצידה של ננסי דופלה, הטלנובלה תיקרא "כומר אמיץ". על פי אותם יוצרים של "אני צועני". הוא מספר לנו קצת על הסידרה, על הפירסום הרב שלו הוא זוכה, וכרגיל, משאיר בנו טעם של עוד.

פקונדו השיג במהירה את אהדת הצופים בעזרת השתתפותו בטלנובלות שונות, אבל מה שפתח לו את כל הדלתות, הייתה התהילה העולמית שלה זכה בזכות הסידרה "בובה פראית" שבה כיכב לצד נטליה אוריירו.
בזמן קצר הפך מהסקסופוניסט שניגן בתחנות רכבת בבואנוס איירס, לחתיך של הטלוויזיה. היום הוא מתכונן לצלם טלנובלה של פולקא, כומר אמיץ, שתשודר החל ממרץ בערוץ 13 בארגנטינה. הוא יגלם בחור צעיר, שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ומתחזה לכומר כדי להינצל מהכלא.

כבר התחלת לצלם את "כומר אמיץ"?
"עדין לא. אנחנו בעיצומם של ההכנות בהפקה, ואישית, אני בהכנות לקראת הדמות החדשה".

הדמות שלך היא בחור שמשנה את זהותו כדי לברוח מהמשטרה?
"כן, בדיוק ככה. מדובר בשודד דרכים כפרי בשנות ה- 50, שבגלל נסיבות מוזרות נאלץ להתחזות לכומר. אחרי זה ההחלטה שלו להתחבא מאחורי גלימת הכומר מתחילה להציק לו".

איך אתה מרגיש עם הדמות הזאת? אחרי הכל קיבלת תווית של מישהו שרגיל לגלם את הדמות של המחזר, ועכשיו תהיה במדי כומר
"מה זאת אומרת יש לי תווית של מישהו שרגיל לגלם דמות של מחזר?"
האם זה לא ככה? אל תגיד לי שאתה לא מרגיש את האופוריה שאתה גורם למעריציך
"לא, זה לא ככה. כאן אני שחקן. בתור מחזר אני צריך להיות מוכר בארצות השונות, הונגריה, ישראל, יוון, רוסיה, פולניה. אבל שים לב, זה לא מפריע לי שאתה קורא לזה תווית. כי אני יודעת שזה עם כוונות טובות, ואני אסיר תודה. ואם עושים הבדלים בין זה לבין הכוונות הרעות של אנשים לא מפריע לי לדעת עליהן, אני לא קורא ולא שומע כלום. בן אדם לא יכול להיות אחראי וללכת להסביר על כל דבר
שמפרסמים עליו".

אז בעצם אתה לא תלוי במה שמפרסמים עליך?
"למען האמת לא. יש דברים שאני מאוד מודה עליהם, כי הם עוזרים כדי לשמש לדוגמאות טובות. אבל יש גם הרבה זבל, לא רק כאן, אלא בכל מקום בעולם".

אתה ואיסבל מסדו חברים כבר הרבה זמן, איך הצלחת למנוע כניסה לחיים הפרטיים שלכם?
"למען האמת אני לא מונע את זה, העיתונות מאוד מכבדת אותנו, כי הם יודעים שאני לא רוצה את הפרסום הזה מבצע כסף. את הכסף אני מרוויח מהעבודה שלי, לא כמו אחרים שרוצים את הפרסום הזה בעיתונות כדי שיוכלו לקבל כסף".

 



מה אתה חושב שתעורר הדמות שלך בכומר אמיץ בקרב הקהל?
"הדבר היחיד שאני שואף להגיע אליו עם הסידרה והדמות שלי בכומר אמיץ, זה מה שרציתי להגיע אליו עם כל הדמויות שלי, וזה שהקהל ייהנה לצפות בסידרה. רק זה".

תשתמש בגלימת כומר?
"ברור, אני אהיה כומר שלובש גלימה כל הזמן"

איך אתה מרגיש עם השינוי הזה של להפוך כל הזמן לכומר?
"אני נהנה מזה מאוד. אני אומר את זה עם כל הרצינות, אני לא מחפש עוד כלום בתפקיד שלי, חוץ מהרצון ליצור ולספר סיפור. אז אני לא חושב על הצד המיסטי, על מה יקרה כשיראו אותי עם גלימה, או אם אני מרגיש כומר או לא. אני מספר משהו מסויים כל יום, וכשזה נגמר, אני מחליף את הגלימה לבגדים שלי ומי שהולך הביתה זה פקונדו".

אתה חושב שהדמות הזאת יכולה לגרום לבעיה במעמד הכנסיה?
"לא, בכלל לא. אנחנו נספר סיפור והוא צריך להילקח כמו שהוא. זה נראה לי קשה מאוד לחשוב שמישהו יוכל לא להרגיש בנוח איתו. זה לא יבוא כנגד הכנסיה. אני לפני הכל בן אדם מאמין".

כבר ידועים כל אלה שילוו אותך בסידרה?
"כן, קרינה זמפיני, ננסי דופלה, מרסלו קוסנטינו, לאונור בנדטו, נורה קורפנה, אאחוניה תובל, מלינה פטריאז´ה וחביאר לומבארדו. האמת שזה צוות מהשורה הראשונה ואני מאוד שמח מהעובדה הזאת".

מתי מתחילים הצילומים?
"אני עדיין לא בטוח, אבל מתחילים לצלם בסוף ינואר, וזה יעלה לאוויר במרץ".

אתה צופה בשידורים החוזרים של בובה פראית?
"כן, לפעמים וזה גורם לי להרבה עונג, לא רק לראות את הטלנובלה, אלא לראות את חברי לסידרה, ואת ארתורו מאלי, שינוח על משכבו בשלום, שכולנו אהבנו מאוד, זה מעלה בי הרבה זכרונות".

זה מוצא חן בעיניך או שאתה חושב שיכולת לעשות משהו יותר טוב?
"זה מוצא חן בעיני, כי באותו זמן עשיתי כל מה שיכולתי, את המקסימום של היכולות שלי. אני חושב שהיום הייתי מגלם את הדמות בדיוק אותו דבר, כי איבו דיקרלו הוא כזה".

מה הייתי צריך לשנות בחייך בפרטיים בגלל הצלחה המקצועית?
"ממש כלום, כי הקריירה שלי סיפקה אותי. אנחנו מעטים משום שלא להרבה יוצא לעבוד במקצוע שהם אוהבים ונהנים ממנו. ועל זה אני צריך להודות לאלוהים. לפעמים זה קשה, בגלל שלפחות בשבילי, לספר סיפורים ולשחק זה קשה, אבל אני אוהב לעשות את זה".

מה אתה חושב שהשתנה בטלוויזיה הארגנטינאית מאז שהתחלת לשחק?
"הייתי רוצה לענות על השאלה הזאת, אבל אני חושב שיש אנשים שלהם זכות יותר גדולה לענות. אני לא חושב שיש לי יכולת לענות על זה כמו שצריך, ואני לא רוצה לדבר סתם כדי לדבר".


אבל יש תוכניות שמועדפות עליך....
"כן, כמובן. אבל אני משוחד, בגלל שהרבה מהאנשים שבטלוויזיה אני מכיר באופן אישי וחברים שלי. אז אני גם לא ממש מוכן כדי לענות על שאלה זו".


מה קורה עם המוסיקה ?
"תמיד אותו דבר, מישהו נולד מוסיקאי, ומת מוסיקאי. אם הכוונה היא האם אני מנגן באופן מקצועי, אז התשובה היא לא. לפעמים יוצא לי לנגן בכמה אירועים, כמו בהצגת הדיסק של ליחיה פירו, אחת מזמרות הג´אז הטובות ביותר, שאני אוהב מאוד".

בשנה שעברה לקחת לך חופשה ויצאת לטייל בארץ עם הקרונוע שלך, איך זה השפיע עליך?
"הצלחתי לראות מקרוב את כל הארץ, והכרתי אותה.יש לנו ארץ נהדרת עם אנשים שמוכנים להושיט יד בכל צרה, וגרם לי לחרוט לנצח את ארגנטינה בנשמה שלי".

אם יכולת לשנות משהו בארגנטינה מה זה היה?
"אני בן אדם שאוהב לראות את הדברים שלא צריכים שינוי. לדוגמא, כל האנשים שהכרתי במסע שלי הוכיחו לי שיש לבבות ענקיים. למשל שתי משפחות שהתחברתי איתן מאוד: משפחת טאפיה, ומשפחת בורדון, שהיו פשוט נפלאים אליי. כשהעיתונות של בואנוס איירס רצתה לקבל בכוח מידע על החיים הפרטיים של האנשים, הם החביאו אותנו אצלהם ולא הפריעו לנו".

מהו החלום הגדול ביותר שלך בנוגע למקצוע שלך?
"מה שיבוא יתקבל בברכה, ואני אהנה ממנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות, כמו כל דבר בחיים שלי. אני מתקדם מאוד בטלוויזיה, אבל יגיע הרגע שבו אהיה גם בתיאטרון ובקולנוע. אבל אני אוהב לעשות הכל אחד, אחד, כי אני חושב שאם אעשה את הכל באותו זמן זה יצא לא טוב, וחוץ מזה אני לא רוצה להלחיץ את עצמי, אני אוהב לחיות את החיים".
 
 
 
 
 
ויקטוריה רופו מריה מאם חורגת.
 
אמא מודרנית ומתחשבת...
ויקטוריה רופו:
"כיוון שחוסה אדוארדו הוא כזה פלרטטן כמו אביו, אני אמלא את כיסיו בקונדומים"


 השחקנית היפה אומרת שבנה כבר מילא אותה בכלות.
 "בני נמצא בשלב הקשה שהוא חושב שהוא יודע הכל"
 "לא מפחיד אותי שהוא יהפוך אותי לחמה, אבל לא כ"כ קטן"

מצד אחד ויקטוריה רופו שמחה שבנה הבכור, חוסה אדוארדו, מקובל על הבנות, ומצד שני היא מתלוננת שהוא נכנס לגיל שבו פועלים על פי דחף. "פעם אחת רציתי לדבר איתו על יחסים מיניים ועל הסכנות שהוא יכול להיחשף אליהן בגלל חוסר ידע, והוא ענה לי: אם את רוצה לדבר על סקס, אני כבר יודע הכל, אל תטרחי לתת לי הסברים. בני נמצא בגיל קשה, גיל שבו חושבים שיודעים הכל ומחשיבים את המבוגרים כטיפשים. האמת, לפני הדור החדש הזה, למרות שאני אמא מודרנית, אני מרגישה מופתעת, כי אני שמה לב שבתקופה שלי לא ידענו כלום", אומרת הכוכבת הראשית של הטלנובלה הכי מצליחה בתקופה זו, "אם חורגת".

לבני יש הרבה חברות:
השחקנית היפה אומרת שהיא לא פוחדת להזדקן וגם לא שיקראו לה חמה. "כי אני כבר כזאת. לבני יש הרבה חברות, תמיד הוא מציג אותן בפניי. בהבט הזה, יש בינינו תקשורת טובה כי הוא לא מסתיר ממני כלום, ועל זה אני מודה לו, כי עדיף לדעת היכן ועם מי נמצאים הילדים, מאשר לחיות באי וודאות".

הוא יודע מה טוב בשבילו:
ויקטוריה מודה שחוסה אדוארדו ירש את היכולת שלו להתחבב על נשים מאביו. "הוא מאוד פלרטטן, כל הבנות היפות אוהבות אותו, גם בגילו וגם יותר גדולות ממנו. אני שמחה שהוא מקובל על המין הנשי, שזה אומר שהוא לא יצטרך להילחם על הבת שתמצא חן בעיניו", למרות שהיא מודה כי מה שהכי מפחיד אותה יהיה אם הוא יתאהב באישה מבוגרת ותככנית. "אם כך זה יהיה, אני אנסה לשכנע אותו שייצא עם בת בגילו, אבל הוא מאוד חכם, הוא יודע מה טוב בשבילו".

"אני חוששת שהוא יקבל איזושהיא מחלה":
למרות שהשחקנית מודה שהדבר היחיד שמייסר אותה זה כשלבן שלה יבוא החשק לקיים יחסים מיניים. "זה אולי הדבר שהכי מדאיג אותי, הוא בן 13, ויש ילדים שכבר קיימו יחסים בפעם הראשונה, בגלל זה, לפני שזה יקרה, אני אמלא לו את הכיסים בקונדומים. אני רוצה שבני יגדל, שיתפתח כמו מתבגר נורמלי, אבל ממה שאני יותר פוחדת זה שהוא יקבל איזושהי מחלה".

"אני לא רוצה שיעשה דבר בהחבא":
ויקטוריה אומרת שיש הרבה בנות שרודפות אחרי בנה החתיך והיא לא מתנגדת שהוא יציג בפניה את זאת שגנבה את ליבו. "כמו אמא טובה, אני מבקשת ממנו שיביא הביתה את החברות שלו והחברים שלו כדי להכיר אותם. אני לא רוצה שהוא יעשה דבר בהחבא. ההפך, אני נותנת לו את כל החופש כדי שהוא יעשה מה שהוא רוצה, אבל כמובן, בהתאם לגילו".

"הילדים הם מושאלים":
ויקטוריה מודה שהרעיון להיות סבתא לא מפחיד אותה וגם לא מדיר שינה מעיניה, היא מרגישה אישה שלמה בכל ההיבטים. "זה דבר שצריך לקרות, מביאים ילדים לעולם, אבל הם מושאלים. הם צריכים להמשיך בדרכם, אולי בגלל זה לא מפחיד אותי שהוא יהפוך אותי לסבתא, אבל אני לא רוצה שזה יקרה לפני שהוא יבחר במקצוע שירצה לעסוק בו, למרות שבני תמיד היה מאוד עצמאי, אני
עדיין אשמור עליו ואגן עליו עד כמה שהוא יאפשר לי".
 
 
 
 גוסטבו ברמודס
72gust006.jpg72gust006.jpgבראש הרשימה האינסופית של אנשים שחשוב לי מאוד לפגוש אישית, עמד, ללא ספק, גוסטבו ברמודס. בעיקר מאז ננו, אחת הטלנובלות הראשונות שצפיתי בהן וגם אזרתי אומץ להודות בכך. הדמות המופלאה של הגבר הנקי שמתרחק מאלכוהול, סמים וסיגריות, שרק היושר הטוטאלי מוליך אותו. היה לי אמנם העונג לפגוש אותו בביקוריו בארץ, אבל ראיון ארוך ואישי במולדתו, על סט הצילומים, את זה עוד לא עשיתי. לכן אולי היה לי כל כך קשה להתגבר על ההלם הראשוני, כשגיליתי את ננו/גוסטבו עם סיגר בפה. תגידו תמימות, אולי. אבל אחרי כל כך הרבה שנים שבהן גילם רק דמויות טהורות וטובות לב -  לא משנה אם היה זה טייס, איש עסקים או בעל חברת תקליטים -  ועשה את זה כל כך טוב, קשה להתנתק מהפנטזיה ולנחות אל המציאות, ומהי המציאות? מיד.

מי הבוס

אלו הימים האחרונים של צילומי אהבת נעורים ואני מגיע לאולפן עם כרטיס כניסה חופשי, מבלי לדעת מראש מי מהשחקנים יוכל להתפנות אלי. באוויר יש תחושה מוזרה, כאילו בעל הבית איננו. הכל מתנהל בעצלתיים. ואז, הכל משתנה פתאום. צוות צילומי החוץ נכנס לאולפן יחד עם גוסטבו ברמודס והכל נראה מקצועי הרבה יותר. החזרות היו חזרות, הצילומים היו צילומים, הכל רציני ומדויק. ברמודס אפילו לא ניגש להצטלם, רק נכנס לבניין. פגשתי אותו ממש במקרה, במסדרון, ולמרות שכבר הכרנו בארץ לא ציפיתי לקבלת פנים כל כך חמה. תוך רגע הוא נתן לי הרגשה של שני חברים ותיקים וטובים שנפגשים. הוא חיבק אותי בחום, נתן לי את ההרגשה שאני האורח החשוב ביותר שהגיע לאולפן. אני לא יכול לתאר אפילו במלים את ההתרגשות שאפפה אותי. למרות העומס בעבודה אני מקבל הבטחה אישית שעל הראיון הזה הוא לא מתכוון לוותר. ובאמת, בכל הזדמנות שיש לו, במקום לנוח או לשתות קפה, הוא בוחר לשבת איתי ולדבר. בשמונה בערב, כשרוב השחקנים ממהרים לברוח הביתה, מותשים לגמרי אחרי יום צילומים ארוך, ברמודס מביא שתי כוסות קפה מהמזנון, מתיישב על שרפרף, מוכן ומזומן לראיון שהבטיח לתת לי. מה אני אגיד לכם, אפילו אני כבר הייתי גמור, אחרי יום עבודה כזה היה ברור לי שהדבר האחרון שמתחשק לו זה לתת לי ראיון. ולמרות הכל, הוא עשה זאת.

72gust005.jpgבשנים האחרונות יצא לך שם של בררן, ספר לנו איך שכנעו אותך להופיע דווקא בטלנובלה הזאת?

"כשסיפרו לי שאנריקה טורס אחראי על התסריט, אמרתי לעצמי שאני לא עובד כבר שנים, וגם אנריקה לא עובד כבר שנים בארגנטינה. חשבתי שאולי הוא רוצה עכשיו לכתוב משהו שונה ולשחק אותה. סמכתי עליו וקפצתי לבריכה".

אתה בדרך כלל נכנס לעומק התסריט לפני שאתה מחליט אם לקפוץ פנימה?

"בסיפור הספציפי הזה קפצתי קודם למים, מה שאני לא נוהג לעשות בדרך כלל. לפעמים המים נעימים ולפעמים לא. היה נדמה לי שזה סיפור אחר, שלא עשיתי אף פעם, וזה גם הגיל המתאים להופיע בו. כצעיר יותר לא יכולתי לשחק בזה, כי כמובן לא היה לזה אותו אפקט, וכמבוגר יותר כבר הייתי אוהב את זה פחות. אני חושב שצריך לעשות דברים ברגע המתאים. בדיוק כמו שעשיתי את 'ננו' עם הדולפינים, בדיוק בזמן. לגבי יתר הסיפורים? אפשר לשנות קצת, אבל סיפור אהבה הוא סיפור אהבה, והוא לא מתיישן. לסיפור אהבה קלאסי תמיד יש לי זמן".

עכשיו, לקראת סוף הצילומים, איך אתה מרגיש עם הסדרה?

ברמודס שותק כמה דקות ואז נותן לי מונולוג אוף דה רקורד, זאת אומרת לא לציטוט. הסיבה שאני מצטט אותו היא לא בגלל שאני לא נותן לו, חס וחלילה, את הכבוד הראוי, אלא בגלל שכששאלתי אותו אחרי מה לציטוט, הוא צחק ונתן בדיוק את אותה התשובה. אז הנה זה בא: "חשבתי שהסיפור יטופל אחרת, שיהיה הרבה יותר קומי, משעשע ונינוח. מה אני אגיד לך, היה חסר שם המון הומור, במילה אחת, היה חסר אושר. את החלק של המחלה שלה, שדווקא היה קטע שתמכתי בו למרות שהוא טראגי, המפיק לא אהב. אבל החלטתי לא להתערב. לא התערבתי בעשייה של הטלנובלה הזאת בכלל. ועדיין, חשבתי שהיא תהיה משהו אחר. נורא רציתי קומדיה רומנטית ויצאה דרמה לכל דבר. זה לא מספק אותי במאה אחוז, אבל צריך להסתכל קדימה. אתה שואל אם אני מרוצה? אני מרוצה מהחומר האנושי שעבדתי איתו, מהאווירה, אבל זאת לא אחת העבודות הכי טובות של חיי. אם אפשר היה לשפר? חד משמעית זה יכול היה להיות סיפור הרבה יותר טוב, אבל כל דבר ניתן לשיפור תמיד, לא? יש ערוצים פה בארגנטינה שמשדרים שוב את 'ננו' ו'פבלו', וכשאני מסתכל עליהן יש לי המון הערות לשיפור. אין לזה גבול".

אז זה קורה לך תמיד, או שיש עבודות שאתה עומד מאחוריהן במאה אחוז?

"יש סצינות מסוימות, בטלנובלות מסוימות, שאני רואה על המסך ומשוכנע שהן המקסימום האפשרי. ב'סלסטה' הראשונה יש כמה סצינות כאלו, ב'אנטונלה' היו גם סצינות שחשבתי שהן נמנות על הרגעים הגדולים של עולם הטלנובלות. עם תסריט מדויק ומשחק מדויק, כשהכל משלים אחד את השני במאה אחוז. אבל גם ב'אהבת נעורים' היו כמה קטעים עם אבא שלי ואחותי שאני הולך איתם עד הסוף. סצינות שאתה רואה ויודע שלא צריך לתקן בהן פסיק וזה נותן לי המון הנאה".

אם הייתי אומר לך שמחר יש תחרות סצינות של טלנובלות בהשתתפותך, איזה היית בוחר לשלוח?

"קשה קשה מאוד. את 'ננו' אני אוהב כמעט לאורך כל הסדרה, גם את 'סלסטה' ו'אנטונלה', אבל 'סלסטה' מעל הכל. קשה לי לבחור סצינה אחת, יש המון שאני אוהב".

אני מודה שהבחירה של ברמודס דווקא בעבודות הראשונות שלי, קצת מוזרה לי. בעיקר ב'סלסטה' שבה היה עדיין מאד צעיר ולא בשל. אבל זה גוסטבו.

72gust003.jpgמה ההבדל בין תחילת צילומים של טלנובלה לתחושה בסוף? שאלת את עצמך פעם בסוף צילומים, למה בכלל נכנסתי לזה?

"אההה, כן, זה קורה. קורה שאתה לא מבין מה הניע אותך להיכנס לזה מלכתחילה. אני אדם שלא שובר את הכלים ולא מביא את הדברים לקיצוניות. אני איש של פשרות. ולמרות שקורה שהמחשבות האלה נכנסות לי לראש אני מדחיק אותן מהר מאוד, כי אני חושב שאם התחייבתי, צריך לשים את החזה מול הכדורים וללכת עד הסוף".

קרה לך שביקשת שיהרגו את הדמות כדי שתוכל לעזוב?

"זה אפילו לא עבר לי בראש. כמו שאמרתי, כשאני מתחייב -  אני מתחייב עד הסוף. קרה שרציתי לעזוב, אבל לעשות את זה ממש? לא קרה לי ואני מקווה שלא יקרה לי אף פעם".

דיברנו על "אנטונלַה" ו"סלסטה", הרבה זוגות מיתולוגיים חוזרים היום למסך. חשבת לחזור לאנדריאה דל בוקה?

"אני לא יודע אם הקהל מתגעגע לזוג עצמו, או לסיפור המקורי שכבש אותם. תראה, זו הפעם השנייה של פקונדו ונטליה יחד, אבל אני ודל בוקה עשינו כבר שלוש טלנובלות, כנ"ל אני וארסלי גונזלס. אתה מבין למה אני מתכוון? אני בסרט הזה כבר הייתי, אבל אני לא שולל שום דבר מראש. אם יש סיפור שיכבד את הסיטואציה -  אני שם. לא בונים סיפור מסביב לדמויות, להפך, בונים סיפור ומכניסים לתוכו את הדמויות".

במשאל אינטרנט שנערך בארגנטינה לא מזמן נבחרו עשר הטלנובלות הגדולות בכל הזמנים. רק אחת מהן, "ננו", היתה ארגנטינאית.

"לא שמעתי על זה כלום, כך שאני לא ממש יכול להתייחס למשאל, כי אני לא יודע מה היו השאלות שנשאלו ואיך הן נשאלו, אבל את הדברים האלה צריך לקבל בלי יותר מדי אנליזות. בעיקר כשמדובר בהצבעה. תשמע, 'ננו' בשבילי הוא סיפור מאוד מיוחד שהקדשתי לו יותר מלכל טלנובלה אחרת. 'ננו' היא אחת העבודות הגדולות שלי וזה עושה לי משהו בלב לדעת שהיא נבחרה והשאירה משהו אצל הצופים. אני לא יודע אם אנשים בחרו את 'ננו' מאהבה או כהערכה על ההשקעה הגדולה, אבל אנחנו חיים כדי להיות מוערכים. כשאתה ילד -  על ידי ההורים והמורים, כשאתה אבא -  על ידי המשפחה, הילדים והחברים. בעבודה שלנו, מי שיכול לתת לך ציון הוא הקהל, וכשזה המקצוע שלך הערכה כזאת היא מטרת החיים. אנחנו מעבירים את חיינו בציפיה להערכה של הסובבים אותנו".

72gust001.jpgלמה לי פוליטיקה עכשיו

מה הלאה?

"יש לי משהו בראש בסגנון 'פבלו', אבל זה עדיין בשלב התוכניות. החלום הוא לוותר על האולפן לעשות את הכל בצילומי חוץ. אני עוד לא יודע אם זה יקרה באזור סאן מרטין, שבו אני גר ואוהב, כי הכל עדיין בבדיקה. כמו שאתה יודע, 'פבלו' היה פרויקט פרטי שלי, ואני עוד לא יודע אם גם הפרויקט הבא יהיה כולו שלי. תלוי באיזה תקופה זה יתפוס אותי מבחינה נפשית. אם אהיה במצב רוח של לסחוב עלי את כל ההפקה או רק לבוא להצטלם. נראה".

ברוב הטלנובלות שלך אתה משחק את הבחור הטוב, לוחם הצדק, לא מעשן ולא בוגד. ננו, בשמות אחרים. לא בא לך לשחק אף פעם מניאק?

"לא יודע. יש מניאקים שבחיים לא הייתי מגלם. דמויות פוליטיות שאני מתעב, הייתי מעדיף לא לשחק. כבר הציעו לי לגלם דמויות פוליטיות בסרטי קולנוע וסירבתי. אם לא משעשע אותי לשחק את הדמות אני לא עושה את זה. אני לא מחפש לסבול, אין לי חשק".

אתה יכול לספר לי על אחת ההצעות?

"בוודאי, עשו סרט עם לטיסיה ברדיסה ואינס אסטבס, שחקנים מעולים, על האח של אוה דארטה בשם 'חואנסיטו' ורצו שאהיה חואנסיטו דוארטה. אבל לא התלהבתי, לא מהדמות ולא מהפרופיל שלה".

יש שחקנית שהיית מאוד רוצה להופיע מולה?

"יש הרבה שחקניות טובות שעדיין לא שיחקתי לצידן וזה יכול להיות מעניין. כל אלו שמככבות היום בטלנובלות טובות בעיני, אבל זה לא יהיה הוגן ממש לנקוב בשמות כי אני לא רוצה לפספס. תרשה לי להיות דיפלומט ולצאת טוב מהשאלה הזאת".

עזוב רגע את החדשות, נלך על הדיוות. מה עם לאונור בנדטו?

"כן, ברור. היא שחקנית דגולה ואשה מעניינת. אם יציעו לי לשחק מולה אני אהיה מאוד מאושר".

מה עם קולנוע?

"עוד לא יצא לי. פנו אלי עם כל מיני תסריטים, אבל לא מצאתי שום דבר מתאים".

72gust002.jpgאם היית יכול לבחור מישהו חלומי לשתות איתו קפה, מי זה היה?

"אני תמיד בוחר במשפחה שלי. התענוג הכי גדול שלי הוא לשבת לארוחת בוקר עם הבנות שלי. אבל אם לא להיות מציאותי, אני חולם לשתות קפה עם חואן קרלוס אלטביסטה (קומיקאי שתמיד שיחק את הגבר המחוספס, הבור, הלא מגולח עם קיסם בפה) ועם לואיס סנדריני. אלה שני שחקנים שאהבתי בילדותי ואני אוהב עד היום".

את מי אתה מעריץ?

"אני לא מעריץ אף אחד כי אין אף אחד מושלם. מתחת לצבע לכולנו יש חלודה. מה אני אגיד לך, אני עסוק בלא לחשוף יותר מדי חלודה ולתת דוגמה טובה לבנות שלי. אני לא מנסה להידמות למישהו אחר, כל אחד צריך להיות מה שהוא ולנסות להשתפר ככל יכולתו".

יש דברים שמוציאים אותך מהכלים?

"שקרים מוציאים אותי מדעתי. בגידה, שקר בפנים, אלה דברים שהורגים אותי".

בלי להיכנס יותר מדי לפוליטיקה, כולם מדברים עכשיו על ארגנטינה חדשה, על שינוי.

"אני מאוד רוצה להאמין. אני חושב שהפוליטיקאים שלנו הם אנשים טובים, אבל כשהם מגיעים למעלה, קורה משהו שהורג את המהות שלהם והופכת אותם לזבל. הם מתרחקים מהעם ומהדברים שהבטיחו והאמינו בהם. העוני, הילדים הרעבים, הכל פתאום נשכח. יש משהו בשלטון שמקלקל, שהורס את אחת התכונות היפות של בני אדם, לזכור כל הזמן את אלה שיש להם פחות. זה קורה בכל העולם ואני מקווה שיום אחד זה ישתנה".

אתה רואה את עצמך בפוליטיקה?

"אני לא רוצה להגיד באופן חד משמעי לא. אף פעם אל תגיד אף פעם, אבל נכון להיום אני לא רואה את זה קורה".

השעה כבר ממש מאוחרת ומה שהתחיל בארבע עיניים נגמר בקושי בשתיים, אחת שלי ואחת שלו. השתיים האחרות כבר נעצמו מתשישות. אחר כך נפגשנו עוד כמה פעמים על הסט, במסדרון וברמודס תמיד בדק שהכל בסדר ושאני מקבל את כל מה שאני צריך. תסלחו לי שאני חוזר על זה שוב, אבל הבחור הזה תמיד נותן תחושת נינוחות והרגשה שאתה נפגש עם חבר טוב שתמיד יהיה לך על מה לדבר איתו.

ד"ש מסן מרטין

גוסטבו ברמודס בודק בשיחה טלפונית איך הולך לאהבת נעורים בארץ, ומגלה מה קורה בפרק האחרון. זהירות ספויילר

חלפו כמה חודשים מאז ביקורי בארגנטינה בינתיים החל שידור "אהבת נעורים" בארץ והחלטתי לחזור אל גוסטבו בפלאפון לסן מרטין ככה לפני פירסום הכתבה לקבל עדכונים חדשים. האיש, כרגיל, היה קסום. השעה תשע בבוקר בארגנטינה, וגוסטבו כבר באמצע שתיית המאטה. "איזה יופי לשמוע את הקול שלך", הוא עונה בקול הבאס שלו, "אתה בישראל, כן? מוזר לדבר איתך ככה בטלפון, כשאני בסן מרטין. שלח נשיקה גדולה ממני למשפחה שלך".

איך מזג האוויר אצלך?

"בשבוע שעבר היה ממש חורף, אבל עכשיו מאוד יפה".

אתה יודע שמקרינים פה את "אהבת נעורים"?

"כן כן, איך הולך?"

הולך יפה מאוד. אתה מודע לעובדה ששינו פה לגמרי את השם של הסדרה?

"לא יודע מה להגיד לך, בסך הכל מדובר בשם".

72gust004.jpgבכל זאת, לשמות יש הרבה קונוטציות.

"אני חושב שזה לא ממש קשור, 'אדון המדרכות' מעורר קונוטציות מוזרות מאוד. אפשר לחשוב שמדובר באבא שלי ורק בהמשך מתגלה שככה קראו לי כשהייתי קטן".

אבל "אהבת נעורים" לא יכול להטעות?

"כשמשנים שם לסדרה עושים את זה מתוך תחושה שהשינוי יוסיף. אני בטוח שבערוץ עשו את זה מתוך כוונה טובה, כדי שזה יתקבל טוב יותר. יכול להיות שזה גם עניין של שפה ולא היה ממש ברור איך לתרגם שם כמו 'אדון המדרכות' ובעברית בעצם אין לזה שום משמעות. אני הולך עם זה".

למה ? אתה חושב ש"אדון המדרכות" הוא שם לא טוב?

"לא לא, אני הייתי בוחר ללא ספק ב'אדון המדרכות'. אם בסופו של דבר בחרו אצלכם את 'אהבת נעורים', הם כנראה חשבו שזה יתפוס יותר, אבל שוב, זה בסך הכל שם. וזה לא מה שמעסיק אותי או מציק לי. מה שמעסיק אותי זה שאנשים ירצו לראות את זה ויאהבו את זה".

בשלב הזה גוסטבו מתעניין לדעת באיזה שלב של הסדרה אנחנו נמצאים באיזה שעה היא משודרת, ואיך אנשים קיבלו את מערכת היחסים בין שתי הדמויות הראשיות ואם פער הגילאים מפריע להם. "אני חושב שבארגנטינה לפני כמה שנים הסיפור הזה היה מתקבל מאוד לא טוב. היום אנשים התרגלו כבר שגבר בן 40 מתגרש ויוצא עם בת 20. הפערים האלה הם יומיומיים. לרגע חששתי שאולי אתם שמרניים יותר. אבל אני מצפה ממך שתגיד לי את האמת, אה?"

אני מנסה ללכת בין הטיפות ולהסביר לו שגם אצלנו כל גבר בגיל 50 היה רוצה להיות עם בחורה בת 20. אל תדאג, אני מרגיע אותו, גוסטבו ברמודס זה גוסטבו ברמודס וקהל המעריצים שלך מוכן לראות אותך עושה הכל. הוא צוחק בתגובה.

72gust007.jpgככה לקראת סיום, ספוילר לקוראים, אתה וקמילה מתחתנים או לא מתחתנים?

"כן מתחתנים. לא בכנסיה, אבל מתחתנים".

יש משהו שאתה רוצה להוסיף, שלא שאלתי?

"כן, המון תודה לכל הקהל הישראלי על ההערכה. זה עם שאני מאוד אוהב ובכל פעם שמדברים איתי על ישראל אני מרגיש שאני חלק מכם. אני מבקש שתשלח נשיקה גדולה לכולם ואני מקווה שנתראה בקרוב. אתה יודע שאני מאוד אוהב לנסוע אליכם, ושכולם יידעו שאנחנו כבר עובדים על הטלנובלה הבאה".

 
 
 
 
 
ראיון עם ברברה מורי
  ו   
 
כוכבת הטלנובלה ``רובי``.
אפריל 2006
                                                                      

  השחקנית הלטינית ברברה מורי, חושפת עצמה בראיון מיוחד, עם צאת סרטה החדש לאקרנים בארה"ב, LA MUJER DE MI HERMANO 

 הכוכבת העולה של עולם הטלנובלות, ברברה מורי, נמצאת על הגל, בדרך להיות הכוכבת הבאה בסדר גודל בינלאומי, של אמריקה הלטינית. אך ע"מ להגיע לטופ – כמו השחקנית סאלמה הייק למשל – היה עליה לעבור לתעשיית הסרטים גם כן, וכך עשתה. 

הכוכבת בת ה- 28 החלה את דרכה בתחום עם קומדיות קלילות... אך כיום היא ממשיכה בצעדי ענק, בפרויקט הדרמה על המסך הגדול "האישה של אחי", בו היא מגלמת דמות רצינית, דרמתית, חושנית וחושפנית. זואי (שם דמותה בסרט) היא אישה המוצאת עצמה בסיטואציה סבוכה, כאשר לאחר 10 שנות נישואים, היא נכנסת למערכת יחסים עם אחיו של בעלה... 

עד כמה שונה העבודה על סרט קולנוע, לעומת עבודה על טלנובלה

הו, ההבדל הוא גדול מאוד! בעבודה בטלוויזיה אין לך את הזמן הזה בין הפרקים ללמוד את הטקסט כמו שצריך בע"פ, והכל נעשה במהירות המרבית. ובעבודה על סרט – יש לך המון זמן לעבוד ולהכיר את התסריט, לבמאי יש זמן יותר רב להנחות את שחקניו, ובגלל זה אני גם אוהבת ומעדיפה יותר את העבודה על סרטים. זה נותן לך את האופציה כשחקנית – למצות את העבודה טוב יותר.

 מה היה בתסריט של הסרט, שגרם לך להסכים לעשות אותו

עניין אותי מאוד הסיפור של הדמות הנשית הראשית. אישה הנשואה 10 שנים... לוקה בשעמום ביחסים עם בעלה... והולכת על משהו חריג... יחסים עם אחיו... אישית, הדמות הזו כ"כ שונה ממני, שאיתגר אותי לגלם אותה. היא חסרת ביטחון, היא חסרת יכולת החלטה, היא נתונה להשפעה חולפת, והיא מאוד בוגדנית, במיוחד לאחר שהיא מרגישה נמשכת למערכת יחסים הזו עם גיסה גונזאלו. הסיפור עלילה הזה פשוט נפלא!

 למנולו קארדונה (המגלם את הגיס גונזאלו) יש מכרים שחוו את הנושא הזה של בגידה בתוך המשפחה... האם גם לך היתה התקלות זו או אחרת, בסיטואציה שכזו

לא, אין לי... אך במהלך העבודה על התסריט, ובמהלך השיחות עם הבמאי ושאר השחקנים, למדתי המון על הרגשות המעורבים בסיטואציות מעין אלו, והרגשתי כאילו אני מסוגלת להבין את הנושא – למרות שלא חוויתי אותו אישית.

 ההיכרות מהעבר שלך עם מנולו (הם היו זוג לפני כמה שנים) גרמה לסצנות הסקס המשותפות להיות קלות יותר למשחק

אמממ... אולי... והאמת – גם עם כריס מאייר (המגלם את האח הגדול והנבגד – איגנסיו) היה לי קל יחסית לעבוד בנושא הזה. אנחנו מכירים שנים, ועבדנו יחד על 3 פרויקטים, אז גם זה מקל על העסק אתה יודע...
 
 במה היה שונה הסרט הזה, לעומת הסרט Inspiraci?n, שהיה הראשון שעשית

שונה לחלוטין! בעיקר בגלל הסגנון שגילמתי בזמנו לעומת עכשיו... בסרט הראשון היתה לי דמות מכוערת אשר היתה מסתתרת כל הזמן ומתחבאת מכולם... דמות דיכאונית. פה אני עושה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר דרמתי עם הבעת יכולות משחק, וגם שונה מבחינה פיזית. זה משהו גדול בהחלט לעומת כל מה שעשיתי בעבר...

 דמותה של זואי מאוד חסרת ביטחון ומאוד נתמכת ע"י בעלה, את מאוד שונה מזה, נכון

כמובן! לחלוטין!

 יש לך אישיות מאוד חזקה. האם הדמויות שלך בטלנובלות\סרטים – דומות לך בקטע הזה, או שונות ממך לחלוטין

כל ההנאה שלי בעבודה שלי במשחק – היא בגלל אותו שוני של הדמויות שאני מגלמת – לעומת האני האמיתית. פה האתגר! פה ההנאה! פה הכניסה לדמות! הרבה יותר מעניין לעבוד על משהו שונה ממך, כי זה מצריך עבודה יותר קשה ותובענית, כי זה מצריך כוחות ויכולות לזרום עם התסריט, וזה כמובן יוצר הרבה יותר עניין וסקרנות בעבודה.

 זה אתגר.

אכן, ועוד יותר בסרטים מאשר בטלנובלות! בטלנובלה הדמות הרבה יותר מונוטונית וקבועה... בכי, דרמה, צעקות... אתה יודע, כרגיל... בסרטים העבודה היא אפילו עוד יותר מאתגרת מבחינת הדמויות. העבודה בגלל זה – הרבה יותר מעניינת.

 את עובדת במדיה מגיל 14 (דוגמנות), האם בשביל לגלם דמויות בסדרות וסרטים – לקחת שיעורי משחק או שזה תחום שפשוט נכנסת אליו עם הזמן במהלך עבודתך במדיה

בגיל 18 התחלתי לקחת שיעורי משחק. לאחר 5 חודשי לימודים, כבר קיבלתי את התפקיד הראשון שלי... מאז לא הפסקתי לעבוד...

 את חושבת שדמותה של זואי בסרט הזה, היתה יכולה להיות קשה לביצוע במידה והיית צעירה יותר כיום, ולא אישה מנוסה

יכול להיות שכן... כי צריך ניסיון ע"מ לבצע דמות בצורה משכנעת יותר ועמוקה יותר.

 במידה וזואי היתה דמות טלנובלית, היא לבטח היתה מסיימת בסוף בבריחה עם האח הצעיר הסקסי והאהוב עליה... בעוד בסרט בחרו להשאיר אותה עם האח הגדול והנבגד בסופו של דבר... אני מניח שזה גם משהו שאהבת בסרט

כמובן! זה מה שהופך את זה למעניין! אנחנו חיים בעולם מציאותי, והנושא הזה של הבגידות כ"כ חשוב! אופן התסריט בנושא הזה – היה חשוב ואמיתי ביותר!
 
 התפניות של התסריט היו מאוד לא צפויות. כל מה שקרה לה עם האחים... הילד שבדרך... הבחירה הסופית שלה... כשקראת את הכל עוד בהתחלה, הפתיע אותך הסוף של הסרט גם

כן, הופתעתי בהחלט. זה מה שעניין אותי בתסריט ובסיפור כולו, כי לא חשבתי שכך יבחרו לסיים את העלילה של זואי והאחים. 

למה את חושבת שהסרט הצליח כ"כ בדרום אמריקה

אני לא יודעת... אולי כי זה סיפור חשוב ונפוץ, הנוגע להרבה אנשים. העלילה נוגעת במשהו שקרוב ללא מעט מאיתנו... יש הרבה איגנסיואים, זואיים, גונזלואיים בעולם... והסרט הזה מציג סיפור אותנטי ואמיתי. לאחריו יכול להיות שהאנשים חוזרים הביתה – ואפילו עושים חושבים על המצב האישי שלהם באמת... 

בד"כ הסרטים מדרום אמריקה הם על סמים, פשע, אלימות... פה יש משהו שאינו נפוץ מהקולנוע שם. משפחות עשירות, בעיות וצרות של עשירים, משהו שונה מהיומיום בקולנוע שלכם. אולי זה גם עשה את ההבדל

זה אכן שונה מהעבודה הלטינית על סרטים בד"כ... אין פה את העוני האלימות הסמים והרציחות – שאנחנו רואים בד"כ בקולנוע אצלנו... ואני חושבת שזה יכול לעבוד! סגנון "חדיש" זה של סרטים יכול לזרום טוב אצלנו גם!

 בימינו האזרחים בדרום אמריקה עוברים שינוי... גם מבחינה אישית ומנטלית... האם זו גם סיבה שסגנון סרטים שכזה עובד שם טוב

אולי... כי האנשים כבר עייפים! נמאס להם מהסגנון המלווה את דרום אמריקה, כולל בסרטי קולנוע. מאוסים במציאות התמידית ועייפים מהבעיות האלה... הם מחפשים שינוי – ובגלל זה אני מניחה כי השוני גם בתסריטים המוצגים לקהל הרחב – יכול לעבוד!

 איך האנשים של אמריקה הלטינית – מגיבים לנושאים של הומוסקסואליות בסרטים (כמו גם בסרט זה, יש נגיעה בנושא)

יש עניין – כי זה נושא חשוב מאוד. רבים האנשים ההומוסקסואליים, ובגלל היחס של החברה הם מנהלים חיים כפולים (בסרט הזה - איגנסיו). האחד לשם הרושם החיצוני – והשני לשם ההרגשה האישית כמובן. עצם זה שהקולנוע פותח את הנושא הזה לקהל – זה חשוב מאוד!

 יש סרטים רבים, מברזיל ועד ארגנטינה, שעוסקים בנושא הזה, אך פה זה לראשונה בחברה בורגנית. פה רואים את ההומוסקסואל משויך לחברה הגבוהה יותר של דרום אמריקה, ובנוסף רואים אותו בסוף נשאר כמובן עם האישה הבוגדנית למרות כל הבעיות, ולא בוחר ללכת אחר רחשי ליבו... זה הפתיע אותך שכך בחרו להפנות את התסריט

כן, בהחלט הפתיע... כשקראתי את התסריט לראשונה, אמרתי לעצמי "אני לא מאמינה, היא נשארת איתו בסוף!" – כי על עצמי אני יודעת שלעולם לא הייתי בוחרת בכזה צעד... אין אהבה, יש לה תשוקה אחרת, הוא בכלל אוהב גברים, והיא נשארת איתו עד הסוף... אבל אולי ההפתעה הזו שתהיה לצופים – כמו שקרה לי – היא לטובה... הסוף ללא ספק לא שיגרתי...
 
 ההתמודדות של זואי עם ההומוסקסואליות של בעלה, היתה חיובית ומבינה. האם בחיים האמיתיים שלך את מכירה כאלו גברים, נשואים אך עם נטייה הומוסקסואלית

לא, אני לא מכירה. אני אומנם מכירה הומוסקסואליים בחיי, אבל לא כאלו שנשואים לנשים ומנהלים חיים כפולים. אני יודעת שיש הרבה כאלו, אבל לא שיצא לי להכיר אישית.

 בתרבות הלטינית – יש המון התנגדות לנושא של ההומוסקסואליות והיחסים החד מיניים. האם את חושבת כי סרטים מסוג זה – יכולים לעזור בקבלה חברתית של ההומואים

כן בהחלט. אני מאוד מאוד מקווה.

 האם דאגת שיהיו זרמים שמרניים שיביעו ביקורת נוקבת ושלילית על הסרט הזה

בעיקרון לא ממש. כי לא כ"כ אכפת לי מאנשי הכנסייה וכל מיני כאלו... 

כאשר נפגשת עם במאי הסרט ריקרדו דה-מונטריאול, עד כמה הוא נתן לך את החופשיות הזו לפתח את הדמות כרצונך

הו, הוא במאי נפלא! היתה לנו כימיה נפלאה על הסט. הוא כ"כ מבין ועוזר, במיוחד למשל בסצנות בהן הופעתי בערום מלא. הייתי מאוד לחוצה ועצבנית, לא הבנתי מה הולך סביבי, והוא הרגיע אותי כל הזמן, תמך בי ואמר לי שהכל יהיה בסדר, לעשות את הסצנה מבחינת המשחק הכי טוב שאני יכולה לתת – והכל יהיה טוב. והוא אכן צדק. ראיתי אח"כ את הסצנה, אחרי שנתתי מעצמי את הכל, ויצא מעולה!!

 האם את מתכננת על עוד סרטים בכיכובך הראשי בעתיד יש משהו כבר על הסף

כן, סרט נוסף שלי יוצא אוטוטו לאקרנים במקסיקו בשם Pretending, הוא יוצא ממש השנה למסך הגדול. ובנוסף, במאי מקסיקני עובד בימים אלו על תסריט חדש, בו אני ככל הנראה אככב גם...

 האם את חושבת על עשיית סרטים בשפה האנגלית

בימים אלו אני לומדת אנגלית, ומקווה כי אדע את השפה טוב מספיק ע"מ לככב בסרטים באמריקה הצפונית. זה משהו שאני בהחלט רוצה.

 קיבלת כבר הצעות

לא ממש. אבל בינתיים אני נפגשת עם במאים ומלהקים אמריקאיים... 

את חושבת על מגורים בניו-יורק

אני לא יודעת... אולי מתישהו...


סולדד סילביירה-רואים לך בעיניים!.

solita1.jpgתשכחו את ההכרזות שלה על פרישה. אחרי מנוחה ארוכה וצבירת אנרגיות חוזרת סוליטה סילביירה עם אין סוף פרויקטים לשנה הקרובה פלוס אחד נוסף - היא מחפשת גבר עם מבט מיוחד

סולדד סילביירה, למרות ההכרזות על עייפות, לא עוצרת. חופשת הקיץ עזרה לה לחדש כוחות, והיא כבר שקועה עמוק בתכנון הפרויקטים הבאים שלה. בגיל 54, אחרי למעלה מ-40 שנות קריירה, הדיווה החייכנית מסתכלת אל העתיד בציפייה. אחרי שנגמלה מעישון בעמל רב, והחלה דיאטה קפדנית, חלומה הגדול הוא להפוך לסבתא ולעבור קצת אל מאחורי הקלעים, לתחום הפקות הטלוויזיה. בראיון מלב אל לב היא מבטיחה לנו שהאורגזמות, כמו הגברים, רק משתבחות עם הזמן, מדברת על הפחד להזדקן חסרת כל, התשוקה המתמדת לסיגריה והציפייה לגבר האחד עם המבט המיוחד.

בזמנו אמרת שלהיות לבד זה בחירה, את עדיין חושבת ככה?

"כבר לא. הייתי שמחה למצוא בן זוג. היום אני לבד רק כי עדיין לא הופיע הגבר שיסתכל עלי כמו שאני רוצה שיסתכלו עלי".

איך את רוצה שיסתכלו עליך?

"אין ספק שהגבר שיעשה לי את זה צריך שיהיה לו מבט מיוחד. קשה להסביר. אני צריכה שיסתכלו עלי בצורה שתעורר בי אמון. אני צריכה שהמבט ישדר חמימות, שיהיה לו מבט מחבק וצנוע".

האם הרגשת פעם שגברים מתקרבים אלייך רק כי את סוליטה?

"לשחקניות יש סינדרום שנקרא 'סינדרום קרולינה ממונקו', כלומר שמתקרבים אליך רק בגלל מי שאתה. אני ממשיכה לכבד את כל בני הזוג שהיו לי, תודה לאל, ומעולם לא הרגשתי שמשתמשים בי או שהתקרבו אלי בגלל איזה שהוא אינטרס. אם היה מישהו כזה, מיד עליתי עליו ושילחתי אותו לדרכו".

בחייך ידעת כמה אהבות גדולות, אם אבקש ממך לבחון את העבר הרומנטי שלך, אהבת יותר ממה שאהבו אותך, או להפך?

"אני מרגישה שאהבתי יותר ממה שאהבו אותי, אבל חמשת הגברים שאהבתי תמיד מכחישים את זה. אני יודעת שהם מכחישים כי אני עדיין בקשר עם כולם, אבל זה מה שאני מרגישה. במקרה של חוסה חרמיז'ו, בעלי לשעבר, אין בכלל על מה לדבר, כי עשינו יחד שני בנים נהדרים. כשהיינו נשואים, היה לי צורך לתת לילדים שלי תחושה שההורים ביחד. זה מין צורך שיש בי להראות תמיד שהכל בסדר".

solita2.jpgאל תקראו לי כוכבת

במבט לאחור אפשר לומר, שהקריירה שלך הייתה מאוד מוצלחת…

"אחרי למעלה מ-40 שנות קריירה, אני יכולה להגיד שלמעשה, לשחקנים יש יותר כשלונות מהצלחות. פשוט בדרך כלל את הכשלונות אנשים לא מכירים ולא לוקחים בחשבון -  לכן הם כשלונות".

את פוחדת מכישלון?

"לא, לא, בשום פנים ואופן. אני לא מפחדת מכישלון. להפך, אני משתמשת הרבה במילה 'כישלון'. החברות השחקניות שלי אוהבות להגיד לי: 'סולה, אל תשתמשי כל כך הרבה במילה הזאת'. אני מאמינה שהכול בהישג יד. גם ההצלחה וגם הכישלון. עד שמגיעה הצלחה כמו 'מישהו שומר עלי', קורים המון דברים. ב'תשוקה באל דסאו' לדוגמה, התנאים והרגע, לא היו מהטובים ביותר. לכן זה היה כישלון אמיתי. אבל זה לא פגע בי. ואני אגיד לך יותר מזה, ב-2004, הטלנובלה הזאת נחשבה לכישלון בשל 20 אחוזי הרייטינג שהביאה, אבל אם היו משדרים אותה שנה אחר כך עם אותם אחוזי רייטינג, היו מגדירים אותה כהצלחה מסחררת. לכן אני אומרת שהכל תלוי באיזו נקודה בזמן הדברים קורים".

מה את עושה ברגעים הפחות מוצלחים של הקריירה?

"יותר קל לי, כי אין לי ציפיות גדולות מהחיים. אין לי שאיפות להתעשר ולצבור ממון רב. זה משהו שקבעתי לעצמי מאז שהייתי ילדה קטנה. אם אין לך שאיפות כלכליות מוגזמות, ודאגות לשים כסף בצד, יש לך על מה להישען ברגעים פחות קלים, ובעתות כישלון. בגלל זה מצחיק אותי שאנשים חושבים שכולנו כמו סוזנה חימנס, ושלכולנו יש מרצדס כמו שלה וסכומי כסף עצומים כמו אלו שהיא עשתה במהלך הקריירה שלה כמנחת טלוויזיה. האמת של השחקנים מאוד שונה. לפעמים מקומם אותי שאנשים חושבים שהיציבות כלכלית שלנו מובטחת".

אז לא הכל נוצץ?

"ממש לא. אל תחשבו לרגע שכולנו חיים עם אוצר של אבנים יקרות, יהלומים וזהב".

אבל זה לגמרי לא רע שהקהל יאמין בכל הסיפור הזה של עולמם הזוהר של השחקנים, זו הוכחה שהפנטזיה עובדת

"כן, אבל לי יש בעיה אישית עם כל הדברים האלה. אני לא עונדת אבנים יקרות ואין לי התנהלות של כוכבת. יותר מזה -  אני לא אוהבת שקוראים לי כוכבת. אני תמיד אומרת שכוכבים יש רק בשמים. בוא נגיד שלי יש סגנון אחר. אם כבר, אני מעדיפה שיגידו עלי שאני עובדת טובה ושחקנית טובה. אני חושבת שזה הייעוד האמיתי שלי על פני כדור-הארץ".

ומה לגבי כל הדיווחים הסוערים על מריבות בין שחקנים בזמן הצילומים?

"כואב כשמדברים על זה בכזאת קלות. מצד שני, גם מי שכתב על זה, עשה את זה כי זאת העבודה שלו. זה מה שהוא שמע, והוא ראה צורך לדווח על כך. אני לא יכולה לבקש מהעיתונות שתבין שאני עובדת 14 שעות ביום, ושאני משקיעה את החיים במקצוע הזה. ברור שלפעמים עולים כל מיני דברים שטבעי שיעלו, עצבים פה ושם. זה כנראה שייך לאופי האינטימי של העבודה שלי, וקשה להסביר את זה לתקשורת ולקהל".

מה המוטו שלך בחיים? מה שומר עלייך במצבים כאלה?

"הייתי ונשארתי שחקנית בעלת רגישות רבה ואף פעם לא איבדתי את הקשר עם המציאות האמיתית. תמיד ידעתי שצריך לעלות שלב אחרי שלב, ולא למהר. אם אתה מתנפח מאגו ומסתנוור מעצמך, מהר מאוד מפנצ'רים אותך. אני גדלתי עם משפט שסבתא שלי היתה אומרת לי כל הזמן: 'תראי ילדתי, אם את מגדילה את עצמך -  מקטינים אותך'. צעד אחר צעד, אומרים באנגלית".

זה נראה כאילו עצבת את עצמך כל פעם מחדש. כל דמות שלך מוציאה ממך משהו אחר לגמרי.

"אני לא יודעת אם זה באמת מה שקורה, אבל לפחות זה מה שאני מנסה לעשות. השנה אני מתכננת לעשות טלוויזיה ותיאטרון, וכבר מתרוצצות לי בראש מחשבות לגבי איך תראה הדמות החדשה שלי, איך יראה השיער שלה, מה היא תלבש. באותו רגע אני מתחילה לדמיין, להיכנס אל תוך עולם אחר ולנסות להוציא את הטוב ביותר מאותו תפקיד. האמת שאני חושבת שאני מפיקה טובה. למעשה, אני אפילו לא יודעת אם אני שחקנית טובה כמו שאני מפיקה טובה, והייתי רוצה יום אחד להפיק טלוויזיה".

למה את מטילה ספק ביכולת המשחק שלך?

"אני לא מטילה ספק, אני פשוט אומרת שהתשוקה שלי כשחקנית היא לגלם את הדמות בצורה הכי טובה שאני יכולה אבל אני לא זאת שיכולה לשפוט את עצמי, הקהל הוא זה שיכול לשפוט אותי ולתת לי ניקוד".

זקנה מה יש לה בחייה

מאיפה את לוקחת השראה לסצנות הדרמטיות הקשות?

"אני שחקנית 'שיטתית'. כדי להיכנס למצבים הקיצוניים שהתסריט דורש ממני אני מיישמת את עקרונותיה של 'שיטת סטניסלבסקי' ואת מה שהוא אמר על הזיכרון הרגשי וכל מה שקשור אליו. מה שמקסים בטלנובלה זה שהיא דורשת ממך שפיות מול דברים שלפעמים נראים לגמרי לא שפויים, אבל שכתובים בצורה מדהימה על ידי התסריטאים. באותם סצנות אני נזכרת למשל במריבות שהיו לי כמה רגעים קודם עם החבר שלי, ומשם אני לוקחת השראה. עכשיו כשאני נטולת בן זוג, אני מנצלת מצבי כעס מסוג אחר. זה יכול להיות כל דבר -  מישהו בעבודה או אחד הבנים שלי. כל אותם הדברים שאני עוברת בחיים האמיתיים, ואין לי את הזמן לחוות אותם במלואם ולהגיע לקתרזיס. אני פשוט מנצלת את עובדת היותי שחקנית, ומשחזרת את הרגעים האלה בסצנות החזקות שאני משחקת בהן".

איזה מין בן אדם את? האם את נוטרת טינה או שאת סולחת?

"אני לא נוטרת טינה. אני שוכחת מהר מאוד את הדברים, אלא אם כן מדובר באירועים שיש להם השפעה על ההיסטוריה שלנו, חוסר צדק למשל. ביומיום לעומת זה, אני יכולה להתווכח עם מישהו בשיא הכעס, ולמחרת אני יכולה לנשק ולחבק אותו, כי בעבודה, הכול מאוד לחוץ. אני לא אותה סוליטה, כשאני עובדת 14 שעות או כשאני נמצאת בביתי חופשיה ובמנוחה".

ובאמת מה גורם לך לקחת על עצמך תפקיד שדורש ממך לעבוד 14 שעות ביום?

"אני חייבת להודות בכל הכנות שבצילום טלנובלות יש הבט כלכלי בלבד. אילו יכולתי, הייתי עושה סדרות שבועיות ולא יומיות. כשאתה משתתף בטלנובלות אתה אולי מרוויח יותר, אבל בתמורה אתה גם משאיר את החיים האישיים שלך מאחור. זוהי אולי ה -  דילמה של השנה. מה אני עושה? האם אני ממשיכה בקצב הזה, או שאני עוצרת קצת. בחיי שאם הייתי יכולה הייתי בשמחה עוצרת קצת, אבל אני מסתכלת על השעון ואני אומרת לעצמי: 'סוליטה נשארו לך רק עשר שנים'". (פורצת בצחוק).

אז את פוחדת מהזמן שעובר?

"הכי מפחיד אותי להיות זקנה ענייה, או יותר נכון, שחקנית זקנה וענייה. מזה אני מאוד פוחדת".

את פוחדת שהגורל יוביל אותך לסיים את חייך ב-"קסה דה תיאטרו" (בית אבות לשחקנים בפנסיה)?

"לא, לא מפחיד אותי כי אני מכינה את עצמי מעכשיו לכל צרה שלא תבוא. מה שכן, אני פוחדת ממצב שבו אני אצטרך להיות תלויה באחרים-  בין אם זה בילדים שלי או באחיינים שלי, זה לא משנה. מאוד מפחיד אותי שלא יהיה לי כסף לעת זקנה, ומסיבות שלא תלויות בי. כבר קרה לי שהייתי מעורבת בכל מיני הפקות כושלות. הייתה למשל איזו הפקת תיאטרון שנגמרה בהפסד של 80 אלף דולר. בקיצור, הכל כבר קרה לי, ובגלל זה אני חוששת מאובדן העצמאות הכלכלית שלי. אחרי 40 שנות עבודה, להישאר בלי כסף, זה מאוד מטריד".

להפסיד 80 אלף דולר בשל הימור שגוי על הפקה לא מוצלחת, זה מילא, אבל איך יתר המכות של הכלכלה הארגנטינאית לא גרמו לך להגיד 'לא תודה', ולעזוב למקום אחר?

"גם זה כבר קרה לי פעם, לא מזמן. כששיחקתי בהצגה 'מייד אין לאנוס', במאר דל פלאטה, מצאתי את עצמי חסרת אונים, ובכיתי ובכיתי ובכיתי. הרגשתי כמו ילדה בת חמש, חשופה, ללא שום הגנה. כשנרגעתי, אמרתי לעצמי: 'סילביירה, צריך להתחיל מחדש, אין מה לעשות!', התחלתי מחדש והנה אני כאן. החשוב הוא שתהיה לך תמיד את היכולת לעבוד, ואת החשק והכוחות להתחיל מחדש".

תרגיעו! האורגזמות לעד נשארות

בעידן שבו מסתכלים רק על צעירים, האם העובדה שהדמויות הראשיות של 'מישהו שומר עליי' מדגימות זוגיות מבוגרת, מצביעה על שינוי?

"זה אומר דברים טובים על כולם. אני לא יודעת אם משהו באמת משתנה, אבל היום נשים בנות 50 הן לא אותן נשים כמו בתקופה שאני הייתי בת 20. אז הייתי מסתכלת על נשים בנות 50 והייתי רואה מול עיני זקנות. היום אני עומדת ליד בחורה בת 30, ועם כל הכבוד, לפעמים אני מרגישה שאין כמעט הבדלים בינינו. אני חושבת שמצבה של אישה בת 50 היום, הרבה יותר טוב מבעבר. אם מקשיבים לגברים מסוימים בני 30 מדברים, אפשר להניח בטעות, שנשים בגיל 50 כבר לא חוות אורגזמות. אני בהחלט מאחלת לגברים האלה רק טוב, אבל לפעמים בא לי להגיד להם שיירגעו קצת, כי האורגזמות ממשיכות גם אחרי גיל 50. אני אומרת את זה, כי כנראה שמפחיד אותם להגיע לגיל הזה. יש לי חדשות בשבילם -  כולנו מגיעים למקום הזה. ועכשיו כשאני כאן, אני רואה שזה לא כל כך נורא. אני אגיד לך אפילו יותר מזה, אני חושבת שאותם הגברים יהיו הרבה יותר יפים ומעניינים, דווקא בגיל 50".

השנה אושפזת. זה מה שהיית צריכה כדי להפסיק לעשן?

"להגיד שמחלת הריאות שעברתי הייתה הכרחית? לצערי כנראה שאדם חייב לקבל מכות כדי ללמוד. הייתי צריכה לעבור מחלה, כדי לקבל את ההחלטה -  ועדיין אני מרגישה שאני אישה מעשנת, שלא מעשנת. אני עדיין לא מעזה לקרוא לעצמי 'מעשנת לשעבר'. הרבה פעמים לאחר יום עבודה קשה, אני מחליטה שנגמר לי מההפסקה הזאת ושאני מדליקה סיגריה. יום אחד הייתי ממש בקצה, בדרך לחזור לעשן. זה היה בדיוק בתאריך יום ההולדת של סבתא שלי. הדלקתי נר ליד התמונה שלה, ויצאתי מהבית. כשחזרתי מהעבודה בערב, ראיתי שהנר עוד דולק וראיתי את המבט של סבתא שלי. הרגשתי שזה סימן לא לחזור לעשן. אפשר להגיד שסבתא הצילה אותי. האמת היא שבקצב המטורף שאני עובדת, כשהפסקתי לעשן, עליתי חמישה קילו. הייתי חייבת להתחיל דיאטה מיוחדת שבה אני חייבת לשרוף 700 קלוריות יומיום".

נעזרת בקבוצת תמיכה כדי להפסיק?

"כן. קודם נתנו לי תרופה שעוזרת לך להוריד את החשק לעשן וככה הורדתי את הכמות מ-24, לשש סיגריות ביום. אחרי 20 יום נכנסתי לקבוצת תמיכה ושם הפסקתי לגמרי".

מה קרה כשלאותה קבוצה הגיעה סולדד סילביירה?

"אה, זה היה יוצא מין הכלל. אנשים התנהגו כרגיל, כאילו שאני עוד איזו אחת. אנונימית. הם בכלל לא דיברו אתי על דברים שקשורים לקריירה שלי".

זה לא הביך אותך להגיע לקבוצת תמיכה כזאת?

"להפך. אני דווקא מאוד אוהבת להתערבב עם האנשים, ולהרגיש אחת מהם".

בא לך להיות סבתא?

"כבר עשר שנים אני חולמת על זה. ממש קיוויתי להיות הסבתא הכי צעירה מכל השחקנים, הרי עבדתי קשה בשביל זה כי כבר בגיל 21 הייתי אמא לשניים. אבל הבנים שלי עדיין לא נתנו לי את הזכות הזאת. אולי אם היו לי בנות, היה לי יותר קל".

ולהיות אמא כמו דמותך בסדרה?

"עכשיו? בשום פנים ואופן לא".

זהו? נגמר?

"כן. הרגע הזה הוא רק בשבילי, ולא בשביל שום דבר אחר".

 
הוזמנתי להיות זבוב על הקיר בצילומי הטלנובלה החדשה, האלופה. כמובן שעשיתי שיעורי בית, ועוד לפני הביקור, התיישבתי לצפות בשלושת הפרקים ראשונים. אני מוכרח לומר שכיוון שמדובר בטלנובלה בנושא כדורגל, הציפיות שלי היו די גבוהות. ציפיתי למשהו דינאמי, קליל ומלא הומור שישלב בתוכו אהבה, תככים, כסף, וכמובן הרבה כדורגל איכותי. התיישבתי לצפות מלא כוונות טובות, נחוש בדעתי לא להיות ביקורתי מדי. אבל כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. עם כל האהבה והפרגון לז'אנר בכלל, וליצירה ישראלית בפרט, צלחתי את הצפייה בקושי רב, כשאני נלחם בשינה המאיימת להשתלט עלי, למרות השעה המוקדמת. משהו בסדרה הזאת פשוט לא עובד. הדמויות שטוחות ולא מפותחות. גם השחקנים המוכשרים, שמאוד הרשימו אותי בדמויות אחרות שהם גילמו, לא מצליחים להפוך את הסדרה לאפשרית לצפייה. אין ספק שיהודה לוי הוא חתיך הורס (בעדות בתי), ושחקן טוב, אבל הוא פשוט לא אמין בתור כדורגלן. באיזשהו שלב היה לי ממש קשה לראות איך הוא, ושחקנים טובים אחרים כמו עפר שכטר לירון וייסמן ולירז צ'רכי, הולכים לאיבוד בבליל של טקסטים חסרי עומק ומנסים לחפות על החסר, במניירות מוגזמות ומבטים חסרי משמעות. שחקן טוב לא יכול לעשות הכל לבד! הוא צריך תסריט טוב, בימוי טוב ודמות עגולה שתבטא את היכולות שלו. כל זה לא קיים בטלנובלה הזאת. העלילה עצמה לא מעוררת סקרנות וטומנת בחובה מוקש בעייתי בדמות מעבר לא מוסבר ולא מחובר בין שנת 95, לשנת 2006. המסנגרים יגידו שהמעבר נשאר לא ברור בכוונה, על מנת ליצור סקרנות ולעורר תהייה לגבי מה בעצם קרה בכל התקופה הזאת. אם ככה, אז אני ממש מצטער, אבל עלי זה פשוט לא עבד.

alufa4_resize.jpgזה לא גברת זה אדון

נסעתי לאולפני הצילום בנווה אילן, בתקווה לגלות למה המוצר הזה נראה כמו שהוא נראה. ברור לי היה, שכמה שאתאמץ לא לעשות השוואות, ההשוואה עם האולפנים המשומנים והמקצועיים של ארגנטינה, בהם ביקרתי לא אחת, היא בלתי נמנעת. אני חייב להודות בגאווה שהאולפנים שלנו בהחלט עומדים בהשוואה הזו בכבוד. אני ממליץ לכל מי שיכול, לנסוע לבקר שם. מנהל הקומה, עם מכשיר קשר דבוק לאוזן וסיגריה נצחית בפה, הפנה אותי ואת הצלמת של העיתון שבאה איתי, לקומה התחתונה, שם מתקיימים הצילומים. גלי, עוזרת ההפקה, קבלה את פנינו בחיוך חם, ונתנה לנו קצת רקע על הסצנות שמצלמים באותו יום. בחוץ עמד אלי דנקר (איציק זליג) שהיה בדרך הביתה. ברכנו אותו לשלום, ולמרות שמאד רצה לתפוס איתנו שיחה, נאלצנו מפאת קוצר הזמן למהר פנימה, להספיק לראות כמה שיותר. בפתח חדר האיפור, חלפה על פנינו בחורה יפיפייה, עם רגליים מדהימות. "סליחה חמודה, מי את?" שאלתי. "אני שי", התקבלה התשובה. "איזה תפקיד את משחקת?" התעניינתי. "אני שי קדימי. אני בן". כחכחתי במבוכה ומיהרתי אל הסט. אין מה לומר, עבודת האיפור שעשו על שי (אלונה) מדהימה. לפתע הבחין בנו, שי קפון הבמאי. הוא נגש אלינו בהיסטריה מוחלטת, וביקש מאיתנו לצאת ולחזור אחר כך. אפילו גלי, הופתעה מהתגובה החריפה, וניסתה למלמל משהו על לחץ הזמן. כשצילום הסצנה הסתיים, נכנסנו שוב נחושים שלא לצאת חזרה, גם אם יבקשו. בסצנה הבאה מיטל (לירז צ'רכי) נכנסת לחדר מלון עם מנהל המלון. היא אמורה לכסות את מצלמת הביטחון, לפתוח את הכספת, להוציא מסמכים ולצאת מהחדר. אחד הניצבים מצביע על בעיה קלה בעיקרון ההמשכיות של alufa5_resize.jpgהסדרה. מסתבר שבסצנה הקודמת שצולמה, מיטל קיבלה את מפתחות הכספת מאותו מנהל, ועכשיו מבקשים ממנה לפתוח את הכספת עם קוד דיגיטאלי. אם היא קיבלה מפתח, אז בשביל מה הקוד הדיגיטאלי? התחושה שלי היתה שהבמאי לא לגמרי סגור על עצמו - כל רגע הוא משנה את התסריט ואת ההוראות לשחקנים, כך שהפרטים החשובים נופלים בין הכיסאות, באווירת הבלגן הכללית. עברנו לסצנה אחרת. הפעם בהשתתפותם של ולדימיר פרידמן, שי קדימי ושני ניצבים. אלונה נמצאת בחנות. הדלת נפתחת והניצבים, בתפקיד סבלים, מכניסים פנימה ארגזים עם בגדים. אחריהם נכנס אוגנסיאן, עם תחבושת על האף. אלונה שואלת מה פשר כל הארגזים האלה, ואוגנסיאן מסביר שהמטרה היא להתפייס ולעשות סולחה. כשהוא מושיט את ידו לאלונה, היא מהססת. בסופו של דבר כשאלונה מושיטה לו יד בחשש, אוגנסיאן נובח בהומור, בניסיון להפחיד אותה. בחזרות, הסצנה יוצאת נחמדה ומשעשעת. אבל אחרי שנעשו אין סוף טייקים, שוב, בגלל חוסר ההחלטיות של הבמאי וכל מיני דברים לא סגורים - בטייק האחרון הצוות כבר מותש לגמרי, והסצנה הקטנה הזאת, יוצאת בסופו של דבר סתמית ומפוספסת. ואז סוף סוף מגיעה סצנה עם יהודה לוי. סער נכנס לחנותה של אלונה, מזהה, ולא מזהה אותה: "את נראית לי מוכרת. מאיפה את?" הוא חוקר, תוך שהוא מודד חולצה, ושואל את אלונה מה דעתה. כשאלונה מגלה שסער קונה את החולצה כדי ללבוש אותה כתחפושת, היא נעלבת שהוא מתייחס לחולצה שהיא עיצבה, בזלזול כזה. גם כאן, הדברים משתנים מרגע לרגע, בגלל הוראות הבימוי הסותרות. ושוב, סצנה עם פוטנציאל, יוצאת בסופו של דבר פארש. אפילו יהודה לוי כבר מתעצבן, ובצעקות רמות מבקש שקט. מרוב הרעש באולפן,שנגרם בחלקו בשל כמה ילדים בני שמונה שמסתובבים בין הרגליים של כולם, הוא שוכח את הטקסט. גם הנוכחות התמידית של שי קפון על הסט, בין השחקנים, נראתה לי מוזרה ולא במקום. בארגנטינה, הבמאי בכלל לא יושב על הסט. הוא יושב בחדר הבקרה, מה שנותן לו פרספקטיבה אחרת לגמרי על המתרחש. אני כבר בכלל לא מדבר על העובדה שבארגנטינה, גם כשעל הסט יש אווירה ידידותית וחמה, אף פעם לא פונים לבמאי בשמו הפרטי. אפילו הכוכבים הגדולים ביותר כמו פקונדו ארנה, גבריאל קורדו וסוליטה סילביירה, פונים אליו בכינוי "סניור דירקטור". זה לא בגלל הפוזה, וסביר להניח שהבמאי אפילו לא ביקש את זה. זה נובע מתוך כבוד לידע של הבמאי, ולמקום שבו הוא נמצא כ"אבא" של ההפקה. כששם אומרים "שקט, מצלמים!", תוך דקה משתרר שקט מופתי. אבל בארץ, כמו בארץ, כולם ב"חבר'ה" כך שהמון אנרגיות מתבזבזות על צרחות ובקשות לשקט. לדעתי זה נובע מאותו חוסר כבוד בסיסי לבמאי שנמצא על הסט. אבל מה שהכי הרגיז אותי בכל הביקור הזה היה הפער העצום בין התשתית המפוארת ששמה את ארגנטינה בכיס הקטן מבחינת כמות הסטים, איכות התפאורה והכסף שמושקע באולפן, לבין העבודה החלטוריסטית בכל מה שקשור לתוכן- תסריט כושל, בימוי לא בטוח, דמויות לא מפותחות. במשך תקופה ארוכה, כל מה שנכלל בקטגוריה 'סדרה ישראלית' היה רע, מביך וחסר טעם, למרבה המזל, הדברים השתנו. עם הזמן למדנו לעשות דברים טובים עם שחקנים מופלאים, גם במסגרת הז'אנר של סדרה יומית בהמשכים. צר לי לומר ש"האלופה" מחזירה אותנו אחורה, לימי הביניים של הטלנובלות הישראליות.

"על החיים ועל המוות"
 
mario3.jpgמריו סימרו שב אלינו עם על החיים ועל המוות, המספרת את סיפורו של מיליונר מבוגר, שאחרי מותו מתגלגלת נשמתו לגופו של גבר צעיר, והוא מגלה את האמת הנוראה על מי שחשב ליקיריו.

  

הטלנובלה שכונתה אצלנו "גוף התשוקה" בכיכובו של מריו סימרו (תשוקת הניצים) האחד והיחיד, נוחתת החודש בערוץ ויוה וזוכה לשם הדרמטי, על החיים ועל המוות. אל תחמיצו.

סיפור העלילה בקצרה: פדרו חוסה דונוסו (אנדרס גרסיה) הוא אלמן כבן 67, נאה, שרמנטי ומיליונר, שגופו בוגד בו. למרות מחלתו, הוא מתחתן עם איסבל (לורנה רוחאס) יפהפייה צעירה שעבדה פעם בחברה שלו. אנדרס (מרטין קרפאן) ידידו הטוב ומנכ"ל החברה הנאמן, משמש כשושבינו. אבל לא כולם מרוצים מהזיווג הזה. אל החתונה מתפרצת המיסטיקנית של פדרו, והיועצת הקבועה שלו מזה שנים, ומזהירה אותו לא להתחתן עם איסבל. פדרו מסרב לשמוע ומפטר אותה. גם אנחלה (ונסה ויז'אה) בתו היפה של פדרו, מביעה את מורת רוחה mario2.jpgמהנישואים. אנחלה בטוחה שמניעיה של איסבל לא טהורים ומגיעה מחו"ל ברגע האחרון כדי למנוע את החתונה, ולחלוק את חששותיה עם אביה. אבל את פדרו מדאיג משהו אחר לגמרי. סיוט מטריד רודף אותו בשנתו. בחלומו הוא רואה גבר מזוקן וארוך שיער, עובד קשה בשדה. פדרו מתעורר מיוזע כולו ומתוודה בפני רופאו שאין לו מושג מי הגבר עליו הוא חולם, אבל יש לו הרגשה מוזרה שהאיש הזה הוא בעצם, הוא עצמו. תחושת מוות מרחפת באוויר. מסתבר שהגבר עליו הוא חולם עונה לשם סלבדור (מריו סימרו), איכר צנוע וקשה יום, מסור מאוד לאשתו ובתו. זמן מועט אחר כך, מת פדרו מהתקף לב, ונשמתו מתגלגלת חזרה לגופו של סלבדור. בגופו החדש, מגלה פדרו שהדברים אינם כפי שהם נראים. הוא מזדעזע לגלות שאשתו היפה והאהובה מנהלת רומן עם אנדרס חברו הטוב, ולומד להכיר את אופיין האמיתי של רבקה (מרתה פיקנס) דודתה של איסבל, ונינה (ליס קלאנדרה) חמותו האנוכית, המעצבנת והביקורתית. גם וולטר (רוברטו מאלס) משרתו האישי והנאמן, מתגלה כאיש מדון שתמיד זמם נגדו. היחידה שהוא יכול לסמוך עליה היא מנהלת משק הבית שלו, אביגיל (אנה סילבטי). בגלגולו כסלבדור, ממשיך פדרו לתמוך בבניה הצעירים של אביגיל, סימון (פבלו אוגר) הצעיר, הספונטאני וחובב המסיבות, ואנטוניו (אריק אליאס) האינטלקטואל והרציני. פדרו תמיד אהב אותם כאילו היו בניו, וגם אחרי מותו הם לא מאכזבים אותו. עוד אחת שמתגלה כטובת לב ומתוקה אמיתית היא ולריה היפה (אנה אוסריה), דודניתה השברירית והחולנית של איסבל. ולריה תמלא תפקיד חשוב בתכנית הנקמה המבריקה של פדרו, שלא מתכוון להניח לאלה שפגעו בו לחיות בשלווה.

טעם של עוד

ראינו שני פרקים ונישארנו עם טעם של עוד. עוד הרבה. אנדרס גרסיה (הזכות לאהוב) נראה טוב מאי פעם, גבר שבגברים. מרטין mario1.jpgקרפאן והחיוך הממזרי שלו, פשוט נפלא בתפקיד השטן. לורנה רוחאס מאסול טקילה מדהימה בתפקיד האישה הנחשקת, ומריו סימרו, בתדמית חדשה ופראית מאי פעם, נראה מבטיח, למרות שבפרקים הראשונים הוא מופיע רק כדמות בסיוטיו של פדרו. הסיפור מעניין שונה, ובהחלט שווה צפייה. לא להחמיץ.  

 ויוה א'-ה' 21:40, ש.ח 15:40

 
 
 
 
 
 
 
 
dartes1.jpg
חואן דארטס
חואן דארטס אמנם לא נראה על מסכינו לאחרונה, אבל בארגנטינה הוא כוכב השעה עם הטלנובלה "אומרים אהבה", לצד אאוחניה תובל (לב אמיץ). נדיר שכוכב במעמדו, יפתח את דלת ביתו לעיתונאים, אבל אנחנו כמובן זכינו ליחס מיוחד והזמנה אישית. דארטס גר באמצע פלרמו הוליווד, אחת השכונות היותר ציוריות בבואנוס איירס. פלרמו, בעבר שכונה נידחת, חווה לאחרונה תחיה מחודשת בזכות זה שהפכה למקום מושבם של לא מעט שחקנים ואנשי בוהמה, אותם אפשר למצוא בפאבים השכונתיים, יושבים ומפטפטים עד השעות הקטנות של הלילה.  

בכניסה לבית דארטס מקדמת את פנינו דלת ברזל אפורה וסתמית שנראית כמו כניסה לחניה פרטית. מאחורי הדלת, מסתתר בית מהודר, מעוצב למשעי בגווני אפור ומלא משחקים של ברזל וזכוכית. עיצוב קצת קר מדי לטעמי, אבל בהחלט מרשים. מסתבר שלא חואן הוא שאחראי על העיצוב, אלא שהוא קנה את הבית ממעצב ידוע. בחצר הבית, ממוקמת בריכת שחיה ענקית -  מחזה די נדיר באמצע בואנוס איירס. כיוון שדארטס הוא לא רק שחקן אלא גם מוסיקאי מוכשר, במרכז הסלון שלו ניצבים אחר כבוד, אורגן ופסנתר. המפגש שלנו, שהתחיל כמו כל מפגש רשמי בין מראיין למרואיין, הפך מהר מאד למפגש ידידים אמיתי, כששאר דיירי הבית -  האישה הילד והכלב, הצטרפו אלינו. תוך כדי שיחה הוא חיפש במחשב קליפ שצולם באחת ההופעות שלו, והתבאס לגלות שכשהילד שלו השתעשע במחשב הוא קלקל משהו. המשחקים שלו התערבבו עם החומרים של דארטס, כך שאת הקליפ לא ממש הצלחנו למצוא. אין ספק שזאת חוויה מוכרת, לכל מי שיש לו ילדים. על כוס מאטה וצלחת עוגיות הכרנו את דארטס האמיתי, האיש שמאחורי השחקן. הוא התגלה כאדם חם, לבבי ומלא תשוקה.

אז איך הטלנובלה "אומרים אהבה"?

"מלאת הומור, דרמה, בכי, צחוקים. הכותבים של הסדרה ידועים בעובדת היותם קצת משוגעים ומאד נועזים".

אאוחניה תובל היא בת זוגתך בסדרה. עד כמה חשוב לך מי בת הזוג שלך?

"חשוב מאוד, ללא ספק. חשוב שתהיה כימיה בין השחקנים כדי שאפשר יהיה לשדר לקהל משיכה, מיניות וגם אהבה. אני לא אומר שבמידה ואין כימיה, אי אפשר לעבוד ביחד. במקרים כאלה אתה פשוט מגייס את כל יכולת המשחק שלך, ובסוף מצליח להעביר רגש. אבל קל יותר ואמיתי יותר, כששני השחקנים הראשיים מצליחים לייצר ניצוצות. אז אתה מצליח לקחת את הטלנובלה למקום אליו אתה שואף להגיע -  לב הקהל, וכמובן בהמשך, גם לראש טבלת הרייטינג".

dartes3.jpgהיית מסרב לתפקיד מעניין, אם בת הזוג לא היתה לטעמך?

"לא, ממש לא. זה אף פעם לא קרה לי, שהציעו לי תפקיד עם בת זוג לא מתאימה. אם זה היה קורה, אני לא חושב שהייתי אומר למפיק:'איתו או איתה, אני לא רוצה לשחק'. אני לא מסוגל לחבל בהזדמנות לעבודה של חבר למקצוע. אגב, המפיקים הם הראשונים שמחפשים התאמה בין שחקנים והם נוהגים להתייעץ איתנו לפני שהם סוגרים חוזה".

הטנגו לעולם יישאר

בוא נדבר על חואן דארטס הזמר. בדרך כלל הקהל, מאוד מתקשה לקבל את זה ששחקן הוא גם זמר. נדמה שהם מכניסים אותך למשבצת של שחקן, וקשה להם לראות אותך עושה דברים אחרים. גם אתה הרגשת את זה?

"כן, אבל המקרה שלי הוא קצת שונה. בגלל ששחקתי בהרבה מחזות זמר כמו 'נשיקת אשת עכביש', 'פליני' ועוד, הקהל כבר מכיר את יכולות השירה שלי. אפילו זכיתי בפרסים על העבודה שלי. כזמר, אני שר בעיקר טנגו. אני נכנסתי אל עולם הטנגו הסגור די בקלות, לא רק כזמר אלא גם כמגיש -  הנחיתי תוכנית טנגו בטלוויזיה, שנתנה צ'אנס לזמרים צעירים וחדשים. בהופעות שלי תמיד ליוו אותי טובי המוסיקאים, ותמיד פינקו אותי מאד, גם הקהל וגם הביקורות. לפני שנה למשל, הופעתי בתיאטרון האופרה. אתה קולט מה זה? למלא תיאטרון של 2500 מקומות עם מופע טנגו, ועוד ללא שום תמיכה מהתקשורת? זה מטורף, ואני גאה בזה מאוד! זה אירוני שבחו"ל מקשיבים הרבה יותר לטנגו, מאשר במולדת הטנגו. כאן, הטנגו מיועד לקהל מאד סלקטיבי, ולתיירים. ארגנטינאים שומעים דברים אחרים."

אבל הייתה תקופה בה הטנגו היה בסוג של קאמבק…

"הטנגו אף פעם לא עזב, הוא תמיד היה פה, ותמיד יישאר. אנשים משלמים הון כדי לשמוע אותו בבתי הטנגו. אבל זמרים עם קהל ארגנטינאי יש ממש מעט. למזלי אני אחד מהם, קאצ'ו קסטניה הוא השני".

אני מגיש תכנית רדיו של מוסיקה לטינית בשם "ענייני אהבה". בתכנית שלי אני משמיע המון את הדיסק האחרון שלך "כך"

"בדיסק הזה, לא הכל טנגו. הוא כולל הרבה שירים מלודיים ומוסיקה רומנטית בכלל".

יש את "סיגליות", למשל.

"שיר מדהים. מת עליו".

זה שיר ספרדי של זמר ישראלי בשם דויד ברוזה…

"הי, אני מכיר אותו! הוא היה פה לא מזמן. גיטריסט וירטואוזי וזמר ענק!"

dartes2.jpgספר לי מה קורה לקהל הנשי בהופעות שלך שמעתי שמועות…

"אתה חייב לראות את זה כדי להאמין. אני תמיד מעלה בחורה לבמה ושר לה באוזן את 'ביום שתאהבי אותי'. זה משעשע אותי כל פעם מחדש, איך השיר הזה מביא אותן על סף עילפון. אני מת לעשות את זה בישראל, ובהחלט מתכנן להגיע מתישהו בקרוב. יאיר דורי סיפר לי שערך משאל בישראל, והיה בשוק מהתוצאות. 'אין לך מושג כמה אנשים אוהבים אותך', הוא אמר לי. בינתיים, אנחנו כמו הירח והשמש -  אף פעם לא נפגשים. תמיד כשהוא יכול להביא אותי, אני לא פנוי. אבל זה יקרה, אני יודע. זה חייב לקרות. יש את חואן שאתם רואים בטלוויזיה, אבל אני רוצה לתת לכם את עצמי האמיתי 'בגודל טבעי' ועם כל הלב, על הבמה".

סיפרת לי שאתה מופיע עם "טנגו לוקו". מה אתם עושים יחד?

"הם קבוצה של משוגעים שאוהבים טנגו. התופים והגיטרה החשמלית שלהם, נותנים למוסיקה את הצליל שאני אוהב. הם ה'ביטלס' של הטנגו. איתם אני עושה הופעה שיש בה הכל, לא רק טנגו. יש גם מרנגה, שאני מת עליה בגלל הקצב, וגם שירים של ה'טנגו לוקו', עצמם. המופע הזה הוא כיף טהור".

פוחד מחשיפה

מאיפה התחלת? ממוסיקה או ממשחק?

"ממשחק. סיימתי את בית הספר לדרמה, התחלתי בטלוויזיה בתפקידים קטנטנים בטלנובלות ובתוכניות שונות. במקביל, למדתי מוסיקה ופיתוח קול".

את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא -  משחק או מוסיקה?

(צוחק) "בדיוק כמו עם הורים, אני לא מרגיש שאני יכול להפריד ולבחור ביניהם. כשאני שר השחקן נוכח, וכשאני משחק הזמר שם. לא אוכל לעזוב אף תחום, כי שניהם נמצאים עמוק מאוד בתוכי. אחד הדברים המדהימים שקרו לי למשל, היה כששיחקתי תפקיד לא כל כך מרשים באיזו טלנובלה. תפקידון שהיה צריך להיגמר יום למחרת. באותו יום בקשו ממני לשיר בתוכנית טנגו שקוראים לה 'הכשרונות הגדולים של הטנגו'".

dartes4.jpgזו תוכנית ישנה! אני זוכר אותה מילדות!

"נכון! הם רצו שאני אשיר שיר, בתוכנית סיום העונה. השיר ששרתי שם היה כל כך מוצלח ועורר כל כך הרבה רעש, שלא רק שהתפקידון לא נגמר למחרת, פתאום הוא קיבל יותר חשיבות ויותר טקסט, וגם התבקשתי להנחות את התוכנית עליה סיפרתי לך קודם. אז אתה רואה? המוזיקה תמיד תרמה למשחק, ולהפך".

אתה כותב?

"לא, לא. אוף! טוב נו, כן. אני כותב שירים, אבל עוד אין לי אומץ להוסיף להם מוסיקה. אולי יום אחד זה יקרה. אני חייב להחליט אם אני מוכן לחשוף את עצמי עד כדי כך. בינתיים זה גדול עלי. אני מעריך אנשים כמו סראט או סבינה. אנשים שמסוגלים לשיר את מה שהם מרגישים. אף אחד לא יכול להעביר את מה שאתה מרגיש, יותר טוב ממך. מי יכול לשיר שיר כמו שסראט שר אותו? אף אחד!"

יש לי מזל שהשיחה הזאת מתנהלת בביתך. אני רואה את הפסנתר והאורגן וברור לי שהמוסיקה תופסת מקום חשוב בחייך. אתה רוצה להגיד לי שאתה לא משתעשע ומלחין לעצמך את השירים?

(צוחק). "כן נו, בזמן האחרון אני מרשה לעצמי. זו פעם שנייה שאתה שואל את זה. האם אתה יודע משהו על עצמי, שאני עוד לא גיליתי? (צוחק שוב)".

כנראה, לא יודע, תחושת בטן.

"תחושות הבטן שלך בדרך כלל מוכיחות את עצמן?"

עם קבלות…

"נפלא! אז אני סומך עליך".

לא, לא, לא. כל הקטע הוא, שתסמוך על עצמך…

"נכון. אל תדאג, גם זה יגיע".

ממש לא דואג. תגיד לי, איך אתה רואה את המצב בארגנטינה?

"שמע, אני חושב שמנגנוני הצדק התחילו לזוז סופסוף, וזה מה שיציל את החברה. לא נצטרך לפחד ששוב נגיע לפינות אפלות".

לא נראה לך שהארגנטינאים עסוקים מדי בלחפור בעבר, ופחות משקיעים בלתכנן את העתיד? אני לא מדבר על לסלוח או לשכוח, אבל חייבים להסתכל קדימה

dartes5.jpg"ללא ספק צריך להסתכל קדימה, אבל נדמה לי שאנחנו מלאים בכל כך הרבה אשמה וחוסר ידע, שחטפנו התקף אובססיבי של לרצות לדעת הכל. הסתירו מאיתנו המון, והיום בתגובה, אנחנו רוצים לדעת כל דבר. אנחנו מנסים לשלוט על העבר שלנו, כדי שיהיו לנו כלים להתמודד עם העתיד. נדמה לי שאתה, שחי רחוק, רואה את הדברים בפרספקטיבה שונה ויותר רחבה. זו הסיבה שמבחוץ, אנחנו נראים כאילו אנחנו מתבשלים במיץ של עצמנו. חסר לי הקטע הזה של לחיות קצת במקומות אחרים, כדי לראות את הדברים אחרת. אבל שיהיה ברור שאני ארגנטינאי גאה, שחי פה מתוך בחירה. אני רוצה לספר לך משהו. במסגרת סיבוב ההופעות שלי הסתובבתי המון בתוך ארגנטינה, שם פגשתי אנשים שהזמינו אותי לחלוק איתם שולחן וארוחה, שאתה רואה שאין בה כמעט כלום. החום האנושי הזה, ממלא לך את הצלחת ואת הלב. פה בבואנוס איירס, בעיר הגדולה, אתה כבר לא רואה את זה. לא ראינו את זה שנים".

ראש כחול

יש לי שאלה שמסקרנת אותי. מי עוד מבצע את שיר הנושא בדיסק האחרון שלך "כך"? הוא ממש מוכר לי…

"סנדרו הגדול!"

נכון! איזה טמבל! לא קישרתי. הגרסה שלך כל כך שונה!

(צוחק) "יש הרבה אנשים שמבצעים את השיר הזה. אף אחד לא עושה את זה כמוהו. לפני שהקלטתי, השמעתי לסנדרו את הגרסה שלי והוא ממש התלהב. בשבילי זו היתה ברכת דרך חשובה".

זה שיר מאוד טעון

"נכון. זה שיר סקסי בטירוף. כששרתי אותו בתוכנית של סוזנה חימנז, התחלתי ללטף את עצמי, והבנות צרחו. מהבטן לאט לאט ירדתי לאגן, המשכתי לרדת, הכנסתי את היד בחושניות לכיס -  והוצאתי משם עלי כותרת. כולם נקרעו מצחוק. אז אמרתי להן: 'מה חשבתם שאני אוציא? ראש כחול!'".

יש שיר שאתה אוהב, אבל לא מעז לשיר מול קהל?

"קורה לי שאני שר שיר בהופעה, אבל לא מסוגל להקליט אותו. 'תשוקה' זה שיר שכבר הוקלט כל כך הרבה פעמים, שאני לא מרגיש שאני יכול לתרום לו שום דבר חדש. בהופעה חיה, האווירה שונה, ואת זה אי אפשר להעביר בהקלטה. אותו דבר קרה גם עם קלאסיקה כמו 'פריחת התפוז'. אין לי אומץ לגעת בה, זה קדוש. שמעת פעם ביצוע טוב יותר לשיר הזה משל גוז'נצ'ה?"

כן, של בגליאטו

"אוי, תפסת אותי, נכון. זו גרסה מצוינת."

אני אוהב דברים של גוז'נצ'ה. הגרסה שלו לשיר "בלדה למשוגע", עם אדריאנה ורלה פשוט מדהימה.

"הייתה לי הזכות להופיע על אותה במה עם שניהם, במשך חמישה חודשים. אולי בגלל זה אני מרגיש שיש דברים שאי אפשר לגעת בהם. זה לא רק השירה. זאת הנוכחות שלו, האווירה. כשהופענו יחד, הוא נראה לנו גוסס. כל הזמן פחדנו שימות על הבמה, ועדיין הוא הצליח לרגש ולהרעיד לבבות".

עם מי היית רוצה לחלוק במה?

"אלחנדרו סאנס. הוא נראה לי כותב שירים ומבצע ענק. אני אוהב גם את שקירה…"

מה היית רוצה לשיר עם סאנס?

"מממ, לא זוכר איך קוראים לשיר. זה שיר על בחור שחברה שלו עיוורת, והיא מלמדת אותו לראות את הדברים אחרת. שיר מדהים. או את 'נגן בשבילי'. זה שיר 'קולנועי'. השיר ממש מצייר את הסצנה כך שאתה יכול לראות אותה בעיני רוחך. זה סוג השירים שמרגש אותי".

זו פעם שנייה שאתה מדבר על "לצייר" שיר. שום שיר לא מצייר את בואנוס איירס כמו השיר "תודה בואנוס איירס" של ראול לבייה

"ראיינתי אותו בתוכנית שלי. הוא גדול, הוא סמל".

היית שר את השיר הזה?

"לא. אני אוהב לשיר על אנשים, על רגשות ולא על מקומות. אני לא צריך ללבוש פונצ'ו כדי להרגיש גאוצ'ו (צוחק). אני לא יכול לשיר על בואנוס איירס, כי אני חלק ממנה. אני חתיכת טנגו מהלכת. אולי השיר חשוב לך, כי העיר הזאת רחוקה ממך. אני לא צריך אותו. אני בוחר את בואנוס איירס כדי לחיות בה ולמות בה, לא לשיר לה".

dartes6.jpgארוחת ערב עם אלוהים

עם מי היית רוצה לאכול ארוחת ערב?

"עם אלוהים, כדי שיספר לי הכל".

מה היית שואל אותו?

"הייתי מבקש ממנו להפיג את כל החששות שלי, ולענות על כל השאלות שאין לי עליהן תשובה. האמת שאם כבר לתת לדמיון לעוף… הייתי עורך מסיבה. הייתי מזמין את צ'ה גברה, ויניזיוס דה מוראס (משורר מלחין ברזילאי), מרלין מונרו, קרלוס גרדל, אלוהים ואני,.מה אתה אומר?"

לא נראה לי שתאכלו הרבה… אומרים שטנגו זה בעצם בכיו של הגבר, שנבגד על ידי אהובתו. זה נכון?

"בתחילתו, הטנגו היה משהו שהסתירו. זאת היתה מוסיקה שנגנו רק בבתי הזונות, בהם בילו גברים שלא היו מאושרים בנישואים שלהם. הגברים האלו התאהבו בזונות, ולכן רוב השירים מדברים על אהבה נכזבת לאישה שאף פעם לא תהיה שלהם. אישה שתמיד שייכת לכולם. טנגו הוא האהבה לבלתי אפשרי".

מי מהווה דוגמה עבורך? כמו מי היית רוצה להיות?

"אני לא שואף להדמות לאנשים מפורסמים או חשובים בהיסטוריה. אני רוצה להיות דומה לאנשים שעשו דברים קטנים, שהם בעצם ענקיים. כמו אבא שלי, למשל. הוא תמיד לחם כדי שלילדים שלו לא יחסר דבר".

יש משהו שעדיין לא שאלתי, וחשוב לך שהקהל יידע עליך?

"שמע, דיברנו על נושאים שבחיים שלי לא דיברתי עליהם בפגישה ראשונה עם מישהו. יש לך את זה! יש לך את היכולת לגרום לי לדבר בלי פוזה, ומהלב. אם אני אחשוב על עוד משהו שחשוב לי להגיד, פשוט נצטרך לשבת שוב".

הפעם נעשה את זה אצלי בבית?

"וואו, כן! קניתי. אני מאמין שמי שלא ימצא את התשובה למה שהוא רצה לדעת במילים שבכתבה, יוכל לקרוא בין השורות. שם ה-כל כתוב".

``אני לא פרוד``
תודה לחברת הפורום שירה (shirshir9)


פקונדו ארנה מכחיש שוב את המשבר שלו עם בת זוגתו איסבל מסדו

בשבוע האחרון, דמותו תפסה מקום מככב בתוכניות הטלוויזיה ובעיתונים. והייתה לכך יותר מסיבה אחת מוצדקת לכך שזה יקרה, פקונדו ארנה (33) קיבל שני פרסי מרטין פיירו על עבודתו ב"פדרה קורחה" (לב אמיץ) התוכנית שבשנה הקודמת היה בראש צוות השחקנים שלה, פרס אחד הכתיר אותו כשחקן הראשי הכי טוב בטלנובלה ופרס שני היה המרטין פיירו- הזהב ("אל אורו") לטלנובלה עצמה. למרות זאת, מצד אחר, שמו האיר את תשומת הלב של הציבור בנושא שאין לו אף קשר למקצוע. בימים אלו, פרצה שמועה שהקשר הזוגי שלו שמזה שמונה שנים הוא מחזיק בו עם איסבל מסדו (27) הסתיים. חלקם דיברו על פרידה סופית ואחרים דיברו על משבר. השקט שעליו שמר פקונדו ארנה לא עזר להסיים את השמועות, לבסוף, השחקן סיים אותן עם ראיון ל"קאראס" . "דבר מזה אינו נכון" אמר. "לא נפרדתי ולא היה לנו משבר, מה שאמרו זה שטויות".

אחת הסיבות שפרצו השמועות הללו הייתה העובדה שפקונדו ארנה הלך לבדו לטקס הענקת המרטין פיירו, וברגע הענקת הפרס הוא לא הזכיר את האישה שאיתו אלא רק את מרסלו ריי, האדם שהיה האמרגן שלו עד יום מותו. "כשהציעו לי לעשות את "פדרה קורחה" אני חשבתי לוותר על הפרוייקט, והוא היה זה שייעץ לי לעשות אותו, בגלל זה  רציתי להקדיש את הפרס הזה לו באופן פומבי, הוא צדק" מספר השחקן. "בקשר לפרסים, לא ציפיתי מרטין פיירו על השחקן הטוב ביותר. חשבתי שראול ריצו (מנואל קוסטה, פדרה קורחה) ייקח אותו. על הטלנובלה עצמה למרות זאת כן ציפיתי. חשבתי שמגיע לה משום שהייתה יותר מהצלחה. היא הייתה תוצר מדהים שנעשתה עם מעט מאוד משאבים. "פדרה קורחה" הייתה תוכנית עם זוהר מלאכי, ומרסלו ריי היה זה שדחף אותי לעשות אותה, לא רק שהיה לצידי תמיד הוא גם ייעץ לי לעשות אותה. בגלל זה רציתי להקדיש את ה-20 שניות הללו כדי להודות לו באופן פומבי".

הרבה מקדישים את המרטין פיירו לאנשים הכי קרובים להם, מדוע אתה לא הקדשת אותו לאישה שלך?
    לאנשים הקרובים לי אני מקדיש את חיי. ולה הקדשתי את הפרס לאחר מכן כשהבטתי בה בעיניים.

מדוע היא לא ליוותה אותך לאירוע?
    משום שהיא לעולם לא בא איתי למקומות האל. אנו חולקים את הרגעים החשובים האלה אבל בבית, כשאנחנו לבד. את יודעת מה קורה? להיות שם זה להרגיש קודם כל המון מצלמות שמחכות שיקרה משהו. אם אני הולך עם האישה שלי אנחנו לא חווים רגע אחד של מנוחה. בכל מקרה זאתי החלטה שהחלטנו יחדיו. שנינו חושבים שהיא תהנה יותר לראות את האירוע בשקט, מהבית, בכל אופן היא הייתה האדם הראשון שאליו התקשרתי, התחלתי להתקשר אליה כבר שירדתי מהבמה.

איך חגגת?
 תחילה, נתתי נשיקה לכל הצוות. לאחר מכן הייתה המסיבה הפרטית שלי. הלכתי לבית לראות את איסבל, זאת באמת הייתה חגיגה. היינו רק היא ואני, לא דיברנו יותר מדיי. רק הבטנו זה בזו. העניין הוא שהרגעים האלה מאוד מיוחדים, משום שאז אתה שם לב שבהצלבת המבטים האלו יש סיפור שלם של שיתוף, שבמבט הזה נמצא הכל. בלילה הזה היא הדליקה את האש וחיכתה לי עם "טיה מריה עם קרח". ישבנו בסלון, הבטנו אחד בשני וחייכנו. נשארנו כך זמן ממושך, לאחר מכן בשלוש בלילה בערך נפגשתי עם כל שותפיי לצוות של פדרה קורחה במסעדה ב"פוארטו מדרו"

שישה חודשים לאחר שסיימו לצלם את הטלנובלה שגרמה להם לזכות בשני פרסים, פקונדו נראה הרבה יותר רזה. הוא שהוריד שני קילו והפסיק ללכת למכון כושר אבל זאת רק הדרך שלו להתכונן טוב יותר לקראת הדמות שהוא מגלם מזה מספר שבועות בהצגת התיאטרון "מבקר אצל מר' גרין", יחד עם פפה סוריאנו.

זאת הפעם הראשונה שאתה משחק בתיאטרון. אתה חושב שזאת הזדמנות שלך להתרחק מדימוי סמל המין, והציבור יתייחס יותר לאיכות שלך כשחקן?
בשבילי, שמסתכלים עליי כאל סמל מין זה היבט אחר של משחק, מי לא היה רוצה להיות סמל מין? באותו אופן, אני לא תומך בזה. אני משחק כשצריך לשחק. אם צריך לעשות סצינה במקלחת, אני משחק את הסמל מין.

ומחוץ לסצנה?
טוב, כולנו יודעים מזה להסתכל בראי ולאלתר פרצופים ומבטים, כולנו עובדים על היכולת שלנו להיראות כנחשקים. אבל אנחנו יודעים שעל הדברים האלו לא מדברים. או שקורה לנו שאנחנו מדברים עם אדם מסויים ואתה יודע שהמבט היה יותר מהרגיל? אתה יודע את זה, אתה יודע שהאחר גם יודע זאת, אבל אף אחד לא אומר מילה.

מעולם לא ניסית לקחת עד התוצאות האחרונות את הצלבת המבטים?
העניין הוא שהתוצאה האחרונה של הצלבת מבטים זה לא לקרוץ לבחורה ואז לקחת אותה למיטה. כאשר דבר כזה קורה בין שני אנשים אין צורך להמשיך ולחפש משום שבכך תהיה סכנה לאבד את הקסם של אותו רגע.

עדיין נרגש מהמרטין פיירו שבו זכה, פקונדו מודה לאלו שהתקרבו לברך אותו. ברגע הוא חוזר על הנושא של "פדרה קורחה". "זאת הייתה טלנובלה שהשפיעה רבות על הקהל" הוא אומר, "בגלל זה אני מרגיש מאוד מאושר שהכירו בנו על כל העבודה של הצוות"

האופוריה לא לקחה חלק בחגיגות על קבלת המרטין פיירו?
את האופוריה חוויתי ברגע שהעניקו לי את הפרס. לאחר מכן, הגעתי הבייתה, הנחתי אותו על השולחן ושמתי לב שיש לי על מי להסתכל בעיניים, מישהי שיודעת, שמבינה, שאיתה אני חולק את חיי. בשבילי אין אופוריה גדולה יותר מאשר להיות בבית עם אשתי. וכשהכלבה שלי, פמפה, נמצאת כאן, לצדי, משגיחה על כל מה שקורה. איך אחליף את כל זה בהתקף של היסטריה.

לאחר שמונה שנות  קשר ושל כל כך הרבה רגעים משותפים, השותפות לא תופסת את מקום התשוקה ביחסים בין בני הזוג?
 בחיים יש מקום להרבה דברים. יש רגעים שאתה חש שהכול הלך לעזאזל, שאתה חושב שהכול נגמר. אבל אחר כך אתה שם לב שזה רק היה רגע ושעברת אותו. אז, הכל חוזר להרגיש טוב. להעמיד פנים שתמיד ההווה הוא כמו ברגע הראשון שהצטלבו מבטים זה טיפשי. אצלנו קרה שאחרי שש שנות קשר זוגי, יום אחד אמרתי לאיסבל: "נארגן לנו ביתון נודד (קרוואן), טנדר, ובואי ניסע לטייל ולאכול בטבע ומתוך ניסיון" והיא הסכימה. הלכנו להר ואמרתי לה: "אני אטפס ואת תחכי לי כאן?", "יאלה" (בספרדית DALE ש.ט) ענתה. "בלי כסף?". "טוב". "עם הכלב ובלי יותר מזה?". "טוב" אמרה לי. לכן אני חושב שאם זה לא שומר על הקשר חי...זה פשוט כך: אם אתה מנסה להפחית מהערך של ההתאהבות בשביל המיטה, הפסדת.

איזה אחוז מהפרס שקיבלת הוא בזכות איסבל?
 מהפרס שאני הבאתי, חלק גדול ביותר. היא מאוד חשובה בקריירה שלי. היא תומכת בי מעל לכל וזה בשבילי 95% מהכל. אם לא היה לי הקשר הזה איתה לא הייתי יכול לעשות את הדברים כמו שאני עושה אותם. למען האמת, אם לא היה לי אותה לא הייתי יכול לחיות.
 
מישל וחואן!
בהתחלה מציגים אותם ואומרים שהם ממש מהממים ושהם נמצאים כרגע בבואנייס איירס ושהם עושים עכשיו מסע הופעות ואחרי ארגנטינה הם טסים לספרד ומשם ליפן
בהמשך הם אומרים שהם כמו אחים ושהם ממש דומים ושהם היו שכנים ושתמיד הם עוזרים אחד לשני בעת צרה ואז גאטו קורץ לו ומחבק אותו
ואז עוברים למישל:
הוא התגלה בתוכנית של כריס מורנה "תשחק איתי" אבל אחרי זה ואחרי קטנטנות הוא החליט לעזוב (לפני 8 שנים ) כדי לנסות להצליח במקסיקו
הוא היה דוגמן ודיגמן לכמה חברות מצליחות .
הוא בדיוק סיים את הצילומים של אלמד לאהוב אותך (או אמשיך לאהוב אותך)
כרגע הוא גר בניו יורק שם הוא לומד משחק באנגלית
הפרויקט הבא שלו זה סרט הוליוודי (כן כן הוליוודי) בשם הבנים של האבות שלנו שמספר על משפחה מפולין בשנת 1938
לפני 3 חודשים הוא סיים קשר ארוך עם השחקנית קטרינה סצ`ט  ומיד אחרי זה הכיר מישהי שיא גם קולגה אבל מבחינתו הוא לא רוצה להכנס לקשר כרגע
מישל על הקשר הארוך שלו:הייתי עם קטה שהיא מלכה אבל זה לא הסתדר בינינו וכרגע אני נהנה לבד
היינו הרבה זמן בקשר ועכשיו יש לי זמן לעצמי מאד טוב לי לבד!

ואז עוברים לגאטו (חואן):
 ההיסטוריה שלו דומה באופן מדהים לשל מישל הוא עזב את ונצואלה לפני 5 שנים כדי לנסות את מזלו ולרכוש ניסיון בשביל זה גאטו (שמזה 4 שנים קוראים לו ככה) עזב קריירה כשחקן כדורגל
גאטו מספר שהוא עבד שנה בונצואלה כעצמאי ואפילו קיבל דיפלומה שם אבל זה לא הסתדר שם
הוא התחיל לעשות פרסומות ולמד משחק והחיים הובילו אותו לזה "אם לא הייתי עושה את זה בטוח הייתי היום כדורגלן מקצועי"
חוץ מזה לגאטו יש אהבה גדולה למוסיקה "אני אומר שאני יותר מוסיקאי משחקן כי יש לי חוש שמיעה טוב אני עושה מוסיקה אלקטרונית בביתי אבל אני עושה את זה כתחביב וזה לא משהו שאני רוצה להקדיש את עצמי אליו החיים שלי הם כרגע בגל הנכון ובמקום בטוח
המראיינת שואלת אותו על האישה בחייו נטליה פאריס שבגללה יש הרבה שמועות על החיים האישיים של גאטו
"5 שנים הייתי לבד ועכשיו אני בקשר של שנה וחצי הייתי רוצה שתהיה לי משפחה אבל יכול להיות שזה לא הרגע המתאים יכול להיות שזה הזמן להיות עם מישהי בשביל הכיף והטיולים
כרגע אני בקטע של שקט וסידור החיים שלי אני צריך זמן לעצמי
כרגע אני בקשר עם אישה שאני אוהב מאד (אמר quiero ולא AMO וזה נחשב מאאאאאאאד חחחח) אבל אי אפשר לדעת מה עוד יקרה (יש לי תקווווה!!!)"
כדי לצאת מהנושא הזה הוא אומר בצחוק "אני לא יודע אני לא מדבר ספרדית" וכולו מלא חיוכים
בסוף היא מספרת על תאונה קשה שהייתה לגאטו בעת צילומי הנובלה מכל הלב (‘A todo coraz?n’ ) ושבגלל זהוא היה כמה חודשים בבי"ח.

מסיימים עם גאטו ומספרים על בנות שמזהות אותם ומתחילות לצעוק והן באות כדי לקבל חתימות תמונות וחיבוקים מהם
"כשאומרים עלינו שאנחנו סמלי סקס זה מצחיק אותנו .זאת נובלה עם הרבה קטע של לוק ומראה ויש שם דרגה גבוהה של ארוטיקה" אומר מישל
"אנחנו לגמרי מטרוסקסואליים(גברים שמתפחים את עצמם) אני שם קרמים על עצמי ומאמין בזה שכל אחד צריך לטפח את גופו ולתת לו דברים טובים" מוסיף גאטו
"עכשיו אנחנו נלך להכיר את הנשים הארגנטינאיות" צוחק מישל

לסיכום:
חברים בעבודה וגם בחיים ,נעזרים אחד בשני ,מצליחנים
הם ממהרים לסיים את השיחה
"זה הזמן להכיר את סוהו(מקום של קניות) ולהתחיל עשות קניות"
הבנים רק רוצים להשתעשע אומרת הכתבת...
ראיון עם הזוג - פקונדו ארנה ואיסבל מסאדו!
פורסם בחודש פברואר

הזוג שחי ביחד כ8 שנים נאלץ להתחרות אחד בשני על רייטינג.

איסבל ופקונדו התראיינו לקראת יציאת שתי הטלנובלות שלהם שיתחרו אחת בשנייה(של פקונדו כבר משודרת, של איסבל עדיין לא.

אחד מהזוגות הכי יציבים בסצנה הזאת. הם מכירים מאז שהיו קטנים וחברים כבר 8 שנים.
בזמן הקרוב יתעמתו פקונדו אראנה ואיסבל מסאדו(חברתו בחיים האמיתיים) בקרב הרייטינג הגדול.
מסאדו תככב ב"אלמה פיראטה" לצד לואיסנה לופילטן ומריאנו מרטינז.
"טוב זה ידוע, וכמעט מוכר שאנו הנשים תחרותיות מאד" והרעה של פלוריסיינטה אינה יוצאת מן הכלל.

הדמות אותה תשחק איסבל בסדרה החדשה היא של נערה מהמעמד הבינוני שגרה בתיאטרון ישן.
כתוצאה מכך, התלבושות שלה לא יהיו סקסיות כמו אלה שנהגה ללבוש דמותה "דלפינה " בפלוריסיינטה, וגם לא סגנון האיפור. מה שברור בדרך כלל ברגע שמשחקים תפקיד חדש, לא ברור כל כך למסאדו, שה"סגנון החדש" שהיא תצטרך לאמץ לא משמח אותה בלשון המעטה. יותר מכך, למרות החיבה הרבה שהיא רוכשת לכריס מורנה (מפיקת הסדרה) היו ויכוחים רבים בנוגע ל"לוק" של הדמות אותה תשחק איסבל.
אי הנוחות שחשה השחקנית בימים האחרונים פגעה באופן המשחק שלה וכבר הייתה זו כריס שהזהירה אותה מן המתרחש.
מי שמכיר מבטיח שה"התקפה" בגלל הלוק החדש היא בגלל סיבה אחת בלבד:החבר שלה משחק בערוץ המתחרה לצד השחקנית היפהפיה נטליה אוריירו והיא לא רוצה להישאר מאחור.
כמה חברים לעבודה של איסבל סיפרו שאיסבל היא באמת אישה טובה והסתדרה מצוין עם חבריה לקאסט של פלוריסיינטה , אבל שתמיד רצתה להדגיש ולעבות את תפקידה כדי שיקבל יותר זמן מסך.
"היא כל כך יפה, היא לא צריכה להתאפר ולצבוע את עצמה כמו דלת כדי לבלוט". "אני לא יודע מדוע היא חשה כל כך חסרת ביטחון" הוסיף מקורב.

"אתה חיי" הייתה ההשקה הגדולה ביותר בעונת השידורים האחרונה, וכדי להיות ראשון, פקונדו היכה חזק. לצד נטליה אוריירו הוא מצליח שמעל ל2 מיליון יעקבו אחרי הטלנובלה החדשה בערוץ 13 שהפך אותה לנצפית ביותר.
פקונדו, בתדמית הבלונדיני החמוד התמידי, מפריך את ההאשמות על שמיהרו להוציא את הסדרה כדי לנצח ברייטינג, אומר שהאיכות של המוצר חשובה לו יותר מכל.
אך כשהגיע הזמן לדבר על תחרות זה היה בלתי נמנע לשאול אותו על "היריב המיוחד" שיעמוד מולו.
הוא ענה בהרבה הומור:" תשכחו מהכל, אני אחביא לה את התסריטים בתנור,אני אשלם לשעון מעורר כדי שלא יעיר אותה בזמן לצילומים,נשבע!!.עכשיו ברצינות, אני אתחרה בחברה שלי, למרות שעכשיו עוד אין טעם לדבר על זה ". חוץ מזה, לקרוא לה "מתחרה", לא מוצא חן בעיני בכלל!!".
בהתלהבות רבה הוא מספר כמה חשוב לו לעבוד שוב עם נטליה:"זה די ברור שאם הפרויקט הזה לא היה איתה הוא לא היה מעניין אותי. בטוח לא הייתי עובד השנה.. היה לנו זמן לפתח קריירה, אנחנו בוגרים יותר והמפגש המחודש בינינו מעניין. אני מרגיש שאין עלינו לחץ ואנחנו לא חייבים להראות לאף אחד שום דבר. התחברנו כדי להנות ולבלות" הוא מספר.
ובשונה ממה שחשה איסבל, פקונדו מבטיח שבינו לבין נטליה לא יהיו לא קנאה ולא התנהגות של "דיוה".
אנחנו חושבים שלספר סיפור נחמד של אהבה הוא הכי חשוב, ואיבוד השם שלי ככוכב ראשי לא מדיר שינה מעיני וגם לא היה משהו שהייתי שם כתנאי להשתתפותי.
האמת היא, טיפה אחרי דברי הזהירות שמפזר כוכב "לב אמיץ" הוא שהכימיה בינו לבין הבובה פראית אחרי 12 ימי צילומים בלבד לא יכולה להיות טובה יותר.
עם 25 נקודות רייטינג בממוצע, ההימור של ערוץ 13 בדרך לשרוף את המסך בשעה המתוסבכת הזו.
לאיסבל,בניגוד לפקונדו, העתיד עדיין לא ידוע. נכון שהשמות מריאנו מרטינז ולואיסנה לופילטו מנבאים הצלחה, אך העיכובים בהשקת הסדרה הם תעלומה. בל נשכח את כריס מורנה, שבשלב הזה כבר עשתה תואר דוקטור בלהפןך סדרות להצלחה.

"אני מתה על בגדים אבל אני יכולה לחיות גם בלעדיהם"-אמרה מסאדו בראיון שנערך לפני כמה חודשים בעיתון "לוז". היא כנראה נזכרה בששת החודשים איתם הייתה בדרכים עם פקונדו, בבית על גלגלים.
"הדבר היחידי שהבאתי היו 2 זוגות מכנסיים, זוג נעליים, 2 גופיות, חולצה ארוכה ומעיל".
היא מודה ש:"היה נהדר, אף אחד לא הסתכל איך התלבשתי!"
כמובן שלטלויזיה יש עוד דרישות, בעיקר בעניין של "מה יגידו?".
במקרה זה, העובדה שאיסבל לא דמות ראשית, עשתה יותר מדי רעש במדינה....

למרות היריבות והתחרות בין הערוצים,התחרות האמיתית נגמרת ברגע שפקונדו ואיסבל מגיעים הביתה. יותר מכך, כל פעם שהם מדברים בטלפון,פקונדו מפנק אותה במילים מתחנפות ואוהבות, ולא שוכח את ה"אני אוהב אותך". המחווה הרומנטית הזו תיתן למסאדו מספיק ביטחון כדי להתחרות בנטליה על המסך?

תמונת השער
user posted image
*מתוך הפורום של חיים שלי!
 
 
 

מרטין קרפאן:                 

הפרפר                             

מרטין קפראן כבר בן 32,אבל ממש לא מוכן לחתונה או לחברה רצינית!!!!בכל מקרה,הוא לא אוהב נשים שתלטניות כמו דבורה ובודק דבר ראשון את הגב של הבחורות אז מי תלמד אותו לאהוב?

גיל 32,מרטין קרפאן,החמוד מקח אותי רודריגו ולמדי אותי לאהוב,נמצאו בשיאו המקצועי,בבואנוס איירס,עיר הולדתו,הוא אומנם שיחק כבר ב13 טלנובלות,שישה סרטים והמון פרסומות,אבל התפרסם רק אחרי שעבר לקולומביה,שם קיבל את ההצעה המפתה לשחק ב"רודריגו".מיד אחר כך הוא עבר ל"למדי אותי לאהוב",שצולמה במיאמי,שם הוא מתגורר מאז.אחד מעיתוני מקסיקו תפס אותו לשיחה כדי לשמוע ממנו חוויות מהטלנובלה החדשה וכמובן,גם על החיים כרווק מבוקש ושחקן מצליח.

מה אתה יכול לספר לנו על לואיס קרלוס מ"למדי אותי לאהוב"?

"הוא בחור צעיר ופיקח מאוד,שגר בעיר ועובד בחברה של אלחנדרו.הוא לא מפחד לשקר ומנצל את היחסים עם דבורה,האשה החזקה,כדי להוציא ממנה כמה שיותר כסף".

הוא באמת מאוהב בדבורה,או שזאת רק אובססיה?

"הוא צריך אותה בשביל הסקס וכדי לא להיות לבד,וגם בגלל הכסף שהוא מצפה שיהיה לה"

ומה עם קמילה?

"גם אותה הוא רוצה וגם לגביה הוא אובססיבי.אני משחק גבר שצריך תשומת לב מכולם,שתמיד יסתכלו עליו.אני כל הזמן מנסה להתחיל עם קמילה,בלי שיהיה אכפת לי,מה המאהבת שלי,דבורה,חושבת על זה.אני מאמין בגורל וחושב שמה שיהיה יהיה".

בחיים,אם מישהי כמו דבורה היתה מתחילה איתך ומנסה לפתות אותך כמו בסדרה,היית אוהב את זה?

"לא,אני מעדיף את הנשים שלי הרבה יותר רגועות.נשים שמתנהגות כמוה בכלל לא מושכות,הן מגעילות אותי"

והסצינות הפרובוקטיביות בסדרה,זה יכול לקרות לך בחיים?

"תלוי באשה.יש נשים שאתה חווה איתן דברים שבחיים לא ניסית.סקס הוא נושא מאוד חשוב במערכת יחסים.אם אין סקס טוב,סימן שאין כימיה ואין טעם לקשר עם בת הזוג."

היית משנה משהו בלואיס קרלוס?

"הייתי נותן לו קצת אהבה אהבה טהורה ורצינות,אבל קודם כל הייתי לוקח ממנו את כל מה שיש לו כדי שירגיש רע.רק אחר כך,אם הוא היה מתנהג יפה,הייתי מפצה אותו בקצת אהבה."

היו קטעים משעשעים מהצילומים שאתה זוכר במיוחד?

"כן,היתה סצינה שבה אני ודבורה מתנשקים,ופתאום הופיע בעלה בחיים,מיגל,עם מקל ארוך והסתכל עלי בכזו קנאה,שהייתי בטוח שבא לו להרוג אותי.בהתחלה מאוד נבהלתי מהמבט הזה שלו,אבל אז התברר שזו הייתה מתיחה שהכינו לי כדי לראות את התגובה שלי.אחרי זה התיידדנו וצחקנו המון במהלך הצילומים.מיגל בחור מאוד חכם,חבר טוב ומשוגע על אשתו קטי(דבורה)".

באותה תקופה גם לך היתה לך חברה בשם קרולינה,איך היא קיבלה את הסיצנות הנועזות שלך עם דבורה?

"היו קצת בעיות,כי היא הייתה שחקנית מתחילה ולא ממש הבינה איך זה עובד.היה לה מאוד קשה לקבל את הסצינות המפורשות שהיו לי בסדרה.לאט לאט היא נרגעה והפסיקה לקנא.בכל מקרה,הכל נגמר בינינו וכרגע אני לבד".

מה עשית אחרי ש"למדי אותי לאהוב" הסתיימה?

"אחרי שהצילומים נגמרו,ב-2004,נסעתי מיד לבואנוס איירס כדי לנשום אוויר ולנוח קצת.ב-2005 כבר התחלתי לצלם טלנובלה חדשה בשם 'התשוקה של הגוף'".

למה אתה הכי מתגעגע בארגנטינה?

"לעובדה שיש שם עונות.יש אביב,קיץ,סתיו וחורף.בקולומביה מזג האוויר כל הזמן משתנה וכמעט תמיד מעונן,יכולה להיות שמש ופתאום אחרי שעה גשם.זה משגע אותי".

שחקן נולד

מתי הבנת שאתה רוצה להיות שחקן?

"זה התחיל כבר בבית הספר.שיחקתי בכל הצגה שהעלו,התחפשתי בתחרויות תחפושות ותמיד חיפשתי איפה להופיע.אף פעם לא עניין אותי ללכת ללמוד משהו באוניברסיטה,אבל ההורים שלי הכריחו אותי.אז אחרי שסיימתי את הלימודים,נרשמתי לאוניברסיטה"

מה למדת?

"למדתי מלונאות ותיירות,בעיקר כדי לרצות אותם,אבל אף פעם לא התעסקתי בזה ואני מאמין שגם לא אתעסק בזה לעולם.מצד שני,אני חושב שטוב שיש לך עוד מקצוע ביד,חוץ ממשחק.בשסיימתי את הלימודים נרשמתי לבית הספר למשחק בבואנוס איירס.משם הכירו אותי והתחילו להציע לי תפקידים קטנים,עד שהגעתי לתפקידים ראשיים".

ואתה מרוצה מהבחירה שעשית?

"אוי,אין לך מושג כמה אני נהנה,יש לי הרבה מזל.החיים מאוד טובים אלי ונותנים לי ליהנות מהכל.חוץ ממשחק,אני גם מאוד אוהב לכתוב תסריטים ולביים אותם.אני אלוף בזה".

 

חופשי זה לגמרי לבד

איך החיים אחרי גיל 30?

"מצוינים.הפכתי להרבה יותר בוגר ולמדתי הרבה שעזרו לי להיות אדם יותר טוב".

מה עם מטרות לעתיד?

"למזלי אף פעם לא סבלתי מחרדות.הכל הגיע אליי בנחת,לאט לאט.חיכיתי בסבלנות וקיבלתי בסוף את כל מה שרציתי.מזל שאני כזה,כי כשנלחצים מקבלים הרבה פחות דברים ממה שמצפים.אבל יש לי,לשמחתי ביטחון עצמי.אני תמיד יודע מה אני רוצה ומה אני מרגיש".

איך היחסים שלך עם ההורים?

"טובים מאוד.אבא שלי הוא אדם ישר שבטוח בעצמו ובדברים שהוא עושה.זה עזר לי המון בחיים.למדי ממנו הרבה.אמא שלי תמיד הייתה שם בשבילי,תמיד פתחה אליי את הלב,אפילו בתקופות שהיא עבדה מחוץ לבואנוס איירס".

אין לך חרדות לפעמים?

"כרגע לא. אבל כן עברתי את הרגעים האלה.עכשיו אני בתהליך של החלמה.היתה לי תקופה של בלבול ואני לא מדבר איתך על אהבה,אלא על החיים.פתאום הרגשתי שאני לא יודע מה אני רוצה לעשות עם עצמי,בדרך שבה אני חי את חיי.אבל זה כבר עבר.אני מרגיש גאה במה שאני,ואני מרגיש טוב עם עצמי".

איך אתה מגיב כשמישהו מעצבן אותך מאוד?

"קודם אני שותק.אחר כך אני חושב מה הסיבה להתנהגות שלו,ואז אני מתפוצץ.בעבר קודם כל הייתי מתפוצץ ורק אחר כך חושב למה".

ספר לנו קצת על עצמך.

"אני נחשב בנאדם מאוד סימפתי וטוב לב,שאוהב לעזור לאנשים.אני לא מעריך אנשים שלא מעוניינים להתקדם בחיים ושמתעצלים ללמוד.חוץ מזה,אני לא יוצא הרבה לבלות ואין לי הרבה חברים.יש רגעים שאני מרגיש טוב עם עצמי ויש רגעים שבהם אני מאוד מתגעגע לחברה,אבל אני משתדל לסבול כמה שפחות ולא לחשוב על זה.אני תמיד חושב חיובי.לפעמים אנשים רואים אותי יושב ואוכל לבד במסעדה וזה לא מפריע לי בכלל".

כמה חברות היו לך עד עכשיו?

"שתיים.עם אחת הייתי שנה וחצי ועם השנייה חמש שנים,אבל אני לא דואג,כי האהבה תגיע עם הזמן".

אתה מעוניין בקשר רציני,או שאתה רוצה לחכות עוד קצת?

"אני רוצה לחכות.כרגע אני לא רוצה משהו רציני,ככה שאני מבוהל מפגישות עם בחורות,כי הן רוצות משהו רציני ואני לא.אני לא אוהב לפגוע,אני לא מרגיש שאני צריך להתחייב למישהי אחת לכל החיים.אולי בעתיד אני יחשוב אחרת ואחליט להיות עם מישהי אחת ולהקים משפחה".

איזה סוג של אשה היית רוצה לכל החיים?

"אני לא רוצה הרבה.רק שתאמין,תתמוך שתהיה גאה בי,שתהיה לנו כימיה ושנהיה החברים הכי טובים".

על מה אתה מסתכל דבר ראשון באשה?

"קודם כל,על העור שלה,הגב והכתפיים.אחר כך אני בודק את הריח שלה".

 
בניית אתרים - טואול