בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

                                                                                               עולם האמת

   לוח אירועים!    לוח פרסום!    צור קשר!    התקנון:
 
    עמוד הבית!
    האמת- The Truth
    שאלות ותשובות:
    באמונה- The Faith
    אישים:
    הנהגות צדיקים!
    צניעות לאישה ולגבר!
    פורום1 האמת- The Forum
    פורום2 שאלות ותשובות:
    יום השבת:
    התפילה!
    השמחה!- The Happy
    בדיחות וחידות:
    אהבה אישות ומשפחה:
    פתגמים חכמים!
    סיפוריי אמת:
    ארץ ישראל:
    חגי ישראל:
    מאמרים:
    מושגים:
    כשרות:
    רפואה:
    כתבות הגולשים:
    תגובות הגולשים:
    קישורים:
    טיפים:
    צור קשר!
    התקנון:

 

רגע חושבים: 

 
הפלת עוברים בעלי מומים:  (מכון ליברמן מחיר של רגע) כתבת מדהימה!!~

Image Hosted by ImageShack.us

מסופר על ד"ר מרלין בגרמניה שעוד בהיותו סטודנט היתה לו דעה נחרצת שלנכים למינהם אין מקום בחברה כדי שלא יפלו עליה למעמסה יש לטפל בבעיה לפני לידתם, היינו, לא לעזור להם להיוולד.

פעם, הוזמן ליילד אשה פשוטה ועניה.

בעת הלידה הבחין הרופא שרגלו האחת של הילד

קצרה יותר מן השניה וכן היו לו קשיי נשימה. הרופא הנשים אותו, לאחר שסייע בלידתו, ותוך כדי מעשה, כעס על עצמו מדוע הוא עושה כן, אך כבר היה מאוחר מדי "לתקן".

לימים הקים ד"ר מרלין משפחה ונולד לו בן.

הבן נשא אשה ונולדה להם בת, ברברה שמה.

בתאונת דרכים קטלנית שארעה קיפדו בנו של ד"ר מרלין ואשתו הצעירה פתיל חייהם ונותרה רק ברברה. הסבא, ד"ר מרלין טיפל בנכדתו במסירות עד שבגיל 10 קרה

אסון נוסף וברברה לקתה בשיתוק.

טובי הרופאים ביקרו ד"ר מרלין עם נכדתו ולא יכלו להועיל. יום אחד שמע על רופא צעיר שפתח מרפאה ומטפל בבעיות כאלו. ד"ר מרלין נסע אליו ופגש שם ברופא שהיה צולע, ד"ר מרלין סוקר את הרופא.

לאחר שיחה קצרה התברר שלרופא הצעיר קוראים ד"ר מרלין והוא מספר שאמו קראה לו בשם זה ע"ש הרופא שיילד אותה והציל את בנה. עמד ד"ר מרלין המבוגר על רגליו ולחץ לו יד ואמר ובכן אני הוא ד"ר מרלין. ואני חשבתי שעל ילד צולע אפשר לוותר.

לו היו לי עינים לראות למרחוק לא הייתי חושב מה שחשבתי...


משמעות: (כפי שמסופר ע"י רבי השקל ווכסמן)Image Hosted by ImageShack.us

 

פעם פסיכולוג אחד בארה"ב שלח ל-3000 איש ואישה שאת שמותיהם הוציא במדגם מקרי מספר הטלפונים של העיר ניו-יורק.

המכתב היה קצר מאוד וכלל משפא אחד: למה אתה חי? הוא ביקש ממקבלי המכתב לענות במשפט אחד או שנים לכל היותר. הוא קיווה שבין התשובות ימצא רמזים שבעזרתם יוכל להבין את הגזע האנושי.

תארו לכם את הפתעתו שלמעלה מ-2000 איש ואישה ענו, התברר שהשאלה ששאל הייתה פרובוקטיבית במיוחד, עד כדי כך שהרגישו צורך לענות, ומה ענו?

למעלה מ-90% כתבו שהם סובלים את ההווה ומחכים לעתיד, הם חיכו "שהילדים יגדלו" הם חיכו כדי לחסוך כסף לקנות בית, הם חיכו לזמן המתאים לנסוע, הם חיכו ליציאה לגמלאות, הם חיכו לזמן שיהיו פנויים מדאגות היום.

האין זה מצער שאנשים רבים כ"כ אינם חשים במשמעות ההווה? כל יום הוא כ"כ קצר, כל שעה כ"כ מהר חולפת, להחמיץ את היום זה כמו להתאבד.

האם פתחת את עיניך הבוקר? אם כן, הודעה לאלוקים שנתן לך את המתנה של התחלה חדשה. כל יום בו אתה פוקח את עיניך לראות את העולם- למד אותו. התענג על כל רגע כי הוא יעלם מהר מידי.

כמה פעמים אנו פוגשים אנשים בשנות השישים לחייהם שדחו את חייהם בהווה בחכותם למחר, עכשיו שהמחר הגיע הם עייפים מדי, חולים מכדי להנות ממנו. הם התמהמהו והתמהמות היא רוצח זמן.

היום הוא עכשיו! נשום את האויר, תהנה מקרני השמש, התערב בין הבריות. החלף רעיונות וראה את הצד היפה של החיים. היופי הוא מתנת האל- אותו ניתן להעריך היום. היום הוא עכשיו! זהו הדבר היחיד שניתן במנות שוות לכולם, עשיר או  עני אותה משכורת בשעות, ברגעים, בשניות. אם עיניך רואות: אם אוזניך שומעות: אם הינך הולך בלא עזרה ומסוגל להשתמש בשתי ידיך- אז הרם ראשך כלפי השמים ואמור תפילה או תודה. היום הוא עכשיו. במקום לחלום על דברים שהיית מייחל שיקרו צא ועשה שיקרו! חלום אם תרצה, אך עבוד כדי שהחלום יתגשם! עשה אותם דברים שעליך לעשותם וחדל מדברים שאינם עבורך, ותן ליום זה לשלם לך כגמולך.


עלי היגיון: (רבי יוחנן דוד סולומון):Image Hosted by ImageShack.us

 

ההגיון הוא כלי העבודה החשוב ביותר בפעילותנו בעולם העשיה. כל דבר נבדק לאור ההגיון. איך נסביר את ההגיון שבמעשי המצוות? האם המצוות חייבות להגיות הגיוניות?
ההגיון אינו מייצר אמיתות. הוא כלי שכלי לבדיקת תקפותם של טיעונים, וזאת ניתן לעשות רק מתוך הסתמכות על נתונים. אם נתון למשל כי א' שווה לב' וב' שווה לג', אז בא ההגיון וקובע בפסקנות כי א' שווה לג'. כל אדם הגיוני יגיע לאותה מסקנה לאור נתונים אלה. מי שסבור אחרת או אינו מבין זאת הרי שרמת משכלו או שפיותו מוטלים בספק. אבל מה יאמר ההגיון אם נתון שראובן גבוה משמעון ושמעון נמוך מלוי והשאלה היא מי מהשניים ראובן ולי עשיר יותר? בהעדר נתונים מתאימים ההגיון אילם כדג...

ההגיון הוא כלי עבודה של חוקר הטבע. באמצעותו חוקרים את הקשרים בין סיבות לתוצאות ומגיעים לקביעת חוקי הטבע. קביעת החוק היא הפיסגה אליה מעפילים החוקרים בעזרת ההגיון. מה שמעניין הוא שחוקי הטבע עצמם אינם הגיוניים כלל, כלומר אין ההגיון יכול להסביר אותם. הבה נדגים זאת.

משחר האנושות ידוע שתפוח הנושר מן העץ נע דוקא כלפי הקרקע. עברו שנים עד שהמדע קבע שיש לכדור הארץ כוח משיכה המושך כל חומר אליו בכוח מסוים. מדוע? על שאלה זואין למדע ולהגיון כל תשובה. המציאות אינה זקוקה לאישורו של ההגיון. ההגיון מגלה שזוהי המציאות כלומר שכך פועל הטבע וזהו זה! בדרך דומה תנהג, כאשר אתה נשאל מה פשר הקופסאות השחורות (תפילין) אותן קושרים על הראש ועל היד כל בוקר ומה ההגיון בדבר. השאלה היחידה בעלת החשיבות בנושא זה היא: האם ה' שברא את העולם, אכן התגלה בהר סיני, ונתן לנו את התורה? מי שכבר יודע שזוהי עובדה בדוקה ובטוחה, אמיתית ונכונה, מיותר עבורו לחטט באמיתה של כל מצוה זו או אחרת, אל נבזבז בזמננו בהסברים חלקיים. יש לפנות מיד אל העיקר להבהרת המקור. כאשר נוכיח שהמקור הוא אמת, עיננו בכך בבת אחת על תרי"ג שאלות וחסכנו זמן רב. זהו תפקידם של טעמי המצוות. הם אינם ההנמקה למצוות ולא הצדקתם ההגיונית. זו נובעת ממקור אמת אחר. הנה למשל הקביעה כי "אחד שווה שלוש" איננה סתם לא הגיונית, אלא היא קביעה שקרית הנוגדת להגיון. גם הגיונו של ילד בכיתה א' מכחיש קביעה לא אמיתית זאת.

ביהדות לא תמצא אפילו דבר אחד מנוגד להיגיון. אדרבה, ההגיון משמש כלי מרכזי בלימוד התורה לאחר שעצם אמיתותה על כל הלכותיה נובעת מידיעתנו את מקורה. מצוות ומעשים, דעות והשקפות עולם רבות יש ביהדות אשר אין ההגיון מוכיח אותם, אבל אין בה אף פרט אשר הוא מנוגד להגיון. יתכן כי מה שנראה בתקופה מסוימת כבלתי מובן על פי ההגיון יכול להיראות בתקופה מאוחרת יותר הגיוני מאוד, אם יתוספו נתונים וידע שהיו בלתי ידועים קודם לכן.

אפשר שבעתיד לכשנתעלה ויפתחו לפנינו שערי דעת לראות את מה שנסתר עתה מעיננו, יתוספו לידיעתנו נתונים על המצוות ועל מציאותן הרוחנית, ואז נראה ונבין עד כמה הגיוניים הם מעשי המצוות הנראים לנו עתה כנעדרי ביסוס הגיוני אם כי אמיתותן אינה מוטלת אצלנו בספק.--(מתוך הספר בעין יהודית בסדרה של יוחנן דוד סולומון)--
  


זרע האמת:Image Hosted by ImageShack.us

 

מעשה במלך אחד שהיה חכם וטוב לב, וכיון שלא היו לו בנים החליט לחפש יורש מקרב העם. הוא החליט לחלק זרעים של פרחים לילדי הממלכה. מי שהפרח שלו יהיה המלכותי ביותר- יהפוך למלך.
כל הילדים לקחו את הזרעים, שתלו והשקו, ורקלילד אחד לא צמח שום דבר. למרות שטרח וטפל בכל מאודו, העציץ שלו נשאר ריק וללא פרח.
ביום המיוחל ניצבו כל הילדים נרגשים, אוחזים בידיהם עציצים עם פרחים יפיפיים, כדי שהמלך יעבור ויבחר את הפרח הזוכה. בדק המלך את כל מאות העציצים הפורחים, אך לא מצא את מבוקשו. עד שראה המלך ילד אחד ובידו עציץ ריק. קרא אליו המלך ואמר: "גש אלי בני! היכן הפרח שלך?" ענה הילד בקול עצוב: "אדוני המלך! איני יודע מה קרה! עבדתי קשה מאוד וניסיתי הכל, אך פרח לא צמח!. חיך אליו המלך ואמר: "אתה תהיה יורשי!.
כולם הביטו בתדהמה ולא הבינו את אשר התרחש. פנה אליהם המלך ואמר: "כל הזרעים שחולקו היו זרעים מבושלים, וכידוע, מזרע מבושל לא צומח דבר. כל הילדים החליפו את הזרעים שקבלו ולכן צמחו להם פרחים, ורק הילד הזה לא החליף את הזרע, כיון שניחן הוא במידת האמת. הוא המשיך לקוות שיפרח. זה היה זרע האמת, שעל ידיו בקשתי לבחון את יורשי. מי שהאמת היא נר לרגליו ראוי הוא למלכות וראוי הוא למלוך!"
בפרשת משפטים בספר שמות בתורתנו הקדושה מזהר ה' את העם "מדבר שקר תרחק". לא רק שאסור לשקר, אלא שחייבים להתרחק מכל דבר שעלול להראות כמו שקר או להביא לידי שקר! בואו נקבל על עצמנו לשמור את פינו מדבר שקר, ולהיות נאמנים תמיד לאמת. כך נהיה בנים ראויים לאבינו שבשמיים, מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא!


הפיקחים:

 Image Hosted by ImageShack.us

אשרינו שפיקחים אנו. כמה תודה אנו חבים לה' שבראנו פיקחים. הרי כל אחד מאתנו מכיר בסביבה שלו איזה טיפש. צמרמורת חולפת בנו למחשבה שיכולנו להיות כמוהו, איזה חסד נפלא עשה עמנו ה'. אומנם גם עם הטיפשים עשה ה' חסד שנטל מהם את דעתם לבל יחושו כמה חסרי דעה המה...
הפיקח עיניו פקוחות לראות את הדברים במהותם ואת המניעים לדברי בני אדם ולמעשיהם, אותם מניעים החבויים מתחת לפני השטח ואינם נראים אלא לפקוחי העיניים.
הפיקחות חושפת לפני בעליה את המציאות האנושית כמות שהיא תוך הסרת התחפושות וההסואות למינהן. חשופים עומדים לפניו האינטרסים והמניעים של האנשים איתם הוא בא במגע, וחשיפה זו מאפשרת לו לשקול בצורה נכונה את מהלכיו ולפעול בצורה היעילה ביותר למטרותיו. הוא מצליח להטות לב בני אדם לחפצו מבלי להתנגש בהם, תוך פריטה על נימי מניעהם החבויים.
כאשר הפיקח הוא אדם פורע מוסר, אין לך כלי מסוכן יותר מן הפיקחות בידיו של אדם אנוכי שפל.
כאשר הוא רואה באיזו קלות הוא מסובב בחלקת לשון את בני האדם, הוא הופך את הפיקחות לכלי השתלטות על אחרים. בחריפות שכלו הוא מגייס הערצת רבים, ובחרב לשונו הוא טובח במתנגדיו. את הצדק והיושר הוא הופך לכלי שכנוע דמגוגיים בעוד מניעיו האמיתיים הם רק האינטרסים האנוכיים שלו.
התורה מורה לנו את הדרך לשלמות. חלקה הגדול של דרך זו עובר במחוזות הרגש של האדם. מצוות רבות דורשות מן האדם רגשות כמו אהבה (לרע ולגר), רחמים (לגר, ליתום ואלמנה), כבוד (להורים, לזקן, לנשיא ולמלך), רגשות תעוב (לעבודה זרה), כעס ונקם (למסית, לעמלק), הזדהות עם הזולת (וחי אחיך עמך, עזוב תעזוב) ועוד.
פיקחותו של היצר:
הקב"ה הציב את היצר הרע לשטן במסלול התקדמותו של האדם לעבר שלמותו. ההתגברות על יצר הרע היא ההתקדמות אל השלמות. יצר זה הוצב אישית בנפרד לכל אדם ובהתאמה לו. אינו דומה יצר הרע שלי ליצר הרע שלך. לכל אדם יצר משלו "התפור" לפי מידותיו ותכונותיו האינדבידואליות ומותאם לאופיו ולאישיותו המיוחדת. יצר הרע פיקח הוא. הוא מקדים בצעד אחד בפיקחות את האדם שעליו הופקד. כך הוא מצליח להוליך שולל בערמומיות, בפיתוי ובהסואה את האיש שלו.
הרוצה לקיים את התורה ולהתקדם בהדרכת מצוותייה חייב להיות פיקח. "לעולם יהא אדם ערום ביראה" (ברכות יז). יראת שמיים אמיתית כרוכה כמובן בהתגברות על היצר, ומצריכה ערמה ופיקחות.
הפיקח המצוי מפעיל את פיקחותו כלפי חוץ. הוא מנצל את פיקחותו ומשתמש בה כדי להשיג כסף, כבוד, שלטון וכדומה. לעומת זאת הפיקח שומר התורה רותם את פקיחותו לשרות התקדמותו אל השלמות.
הפיקח חריף הוא לרמות, אלא שבתחום הרוחני נוהג הפיקח בדרך כלל לרמות את עצמו... ושוב הנה שני שימושים לה לפיקחות והם הפוכים זה מזה. יכולה היא לשמש להתרמות עצמית, להצדקת מעשיו ולשיכוך יסורי מצפונו. ומן הצד האחר יכולה הפיקחות לשמש מכשיר נפלא לביקורת עצמית, לכנות אישית ולאמת.
ככל שהאדם פיקח יותר כן עולה רגישותו וגדול יותר פחדו שמא מישהו "יסדר" אותו ויציגהו כשוטה.
הפסוק האחרון בספר קהלת מזהירנו "כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט, על כל נעלם". תמיהה רבה היא כיצד ניתן להביא אדם למשפט על מעשה נעלם. אין זאת אלא שיש בכוחנו ובאפשרותנו לחשוף נעלם זה, לטפל בו ולשלוט עליו. אך אם מחמת עצלות, חוסר מודעות, שיגרה "ולשלום עליך נפשי" נמנעים אנו מלחטט אחר אותו "נעלם", אחר מניענו העלומים החבויים מתחת למשטח העליון של תודעתנו, על כך ח"ו ניתן את הדין.--(מתוך הספר בסדרה בעין יהודית של יוחנן דוד סלומון)-- 


Image Hosted by ImageShack.us...כשמדלדלים כוחותיו והוא כורע תחת משא עשייתו השוקקה, הוא מבקש להינפש. ומהו נופש אם לא דאגה להבראת הנפש? אולם "איש ההצלחה" נופש, כביכול, כשהוא יוצא לבלות וראוי שנאמר לבלות. לא בכדי אומרים שזוהי יציאה, כי הבילוי הוא מעשה חריגה, עשייה מחוץ לאדם ועם שהוא מבלה בחוץ הוא מתבלה מבפנים.

הבילוי כל כולו בשהייה עם האחרים ודומה כי בעצם ההתקבצות יש משום סגולה בדוקה להניס את השעמום, אלא שמתוך הריק של שבת אחים לשעמום יכול להיווצר אך ריק תהומי גדול יותר בנפשו של כל יחיד.

ההסתופפות וההתקבצות אינן יוצרות את היחד. חברותה אמיתית מורכבת מיחידים אמיתיים, שמלכתחילה לא בקשו להמלט מעצמם כי אם למלט עצמם. יחידים אלה אינם בורחים אל הכלל כי אם בוחרים ביחד. רק מתוך זיקה של שיתוף והדדיות יכולה נפש אחת לחזק ולהבריא את רעותה: רק כל אימת שמפרה היחיד את היחד יפרה גם היחד את היחיד.

"איש ההצלחה" אינו "איש היחד", באשר מערכת זיקותיו יונקת מן התועלתנות וכל יחסיו עם הבריות הם של שימוש וניצול. במקום שם נדרש הוא לתת מדמו, הוא נותן מדמיו: את שאינו מוכשר ליצור בעצמו, גם תוכן ועניין, הוא יוצא לרכוש במיטב כספו. כך הוליד "איש ההצלחה" את "תעשיית השעשועים".

ככל הסמים, אף השעשועים מרדימים את המודעות לתשוקת הנפש להכרה ולהתממשות. מבלה האדם בשעשועים ומתבלה משעה לשעה ואין חיי שעה קרויים חיים.

לא לשעשועים צריך האדם כי אם לזעזועים. זעזוע עשוי לעוררו מתרדמתו, זו התרדמה הננסכת עליו מתוך שגרת נוהגיו ודעותיו. זעזוע אינו בהכרח שואה או פורענות. על פי רוב לא ימצא לאדם כוח להתרומם מתחת לעיי- מפלתו ולזקוף ראשו מתוך הריסותיו, אך קיימים זעזועים מועילים והללו מצויים לאדם בכל אשר יפנה, אם לא ימנע עצמו מהיפתח לקראתם...

מעשה אומנות אמיתי הוא בבחינת זעזוע בונה, באשר כל אמנות אמיתית מתכוונת להפגיש את האדם עם עצמו ופגישה זו הלוא היא המטרה שזעזוע חיובי מבקש להשיג.

אומנות אמיתית מעוררת את האמן שבכל אדם ומעודדת אותו להשלים את פאר היצירה האלוהית- את עצמו..(מתוך הספר: בהשיח איש עם נפשו של אי"ה=אסתר יהודה בר גד)--


Image Hosted by ImageShack.usנאסרדין מצא פעם אנשים מתקהלים ומתגודדים סביב לבריכת מים. כשהתקרב ראה ששופט העיר נפל עם בגדיו לתוך המים, ואנשים מכובדים שמתוך הקהל מבקשים ממנו: תן לנו את היד ונוציא אותך.
אולם הלה מסרב.
ניגש נאסרדין ואמר כשהוא מושיט את ידו: קח את ידי. ואכן נתרצה השופט והלה משך אותו החוצה.
התפלאו כולם, מהו סוד קסמו של האיש? ובמה הצליח ופיתה את השופט?
החזיר להם נאסרדין כשהוא מחייך: מכיר אני את השופט שלכם, הוא אינו מבין את אותה שפה שדברתם איתו, הוא אינו מבין את משמעותם של המילים תן את ידיך, הוא רגיל ויודע רק לקחת, ועל כן אני דברתי עימו בשפה זו ואמרתי קח את ידי!--(מתוך הספר חכמת נסארדין)--


הנדבה:

 Image Hosted by ImageShack.us

פעם עצרני עני זקן ברחוב עני כחוש וחולה, כולו עור ועצמות. עיניו היו דומעות, שפתיו חורות, והוא נראה מסכן ועלוב כל כך.
הוא הושיט את ידו אלי, נאנח כמבקש עזרה.
החילותי לממש בכיסי בגדי, לחפש מטבע, אך לא מצאתי דבר.
והעני הוסיף לחכות, ידו המתנועעת רועדת והוא נבוך ונבהל.
לחצתי את ידו בידי ואמרתי: סלח נא, אחי, אין איתי דבר, לצערי.
התבונן בי העני ועיניו אורו פתאום.
הוא לחץ את ידי ואמר:
אודך גם בעד זאת, גם זו נדבה, אחי!--(על-פי א. טורגניב)--


Image Hosted by ImageShack.us

לאב אחד היו שני בנים שאהבו זה את זה באהבה רבה. האב מת ורכושו נשאר בידי האחים. קשה היה לחלק את הרכוש שווה בשווה, ועל כן החליטו לערוך מכירה פומבית. כל אחד יוכל לקנות מרכוש האב כפי רצונו, והכסף שיקבלו עבור החפצים- יחולק בין האחים, וכך עשו. אולם ביום המכירה אירעה תקלה: לאב הנפטר היה שעון זהב יקר, וכל אחד מן הבנים רצה לזכות בו. האח האחד הציע סכום מסוים, השני הציע יותר, ושוב הראשון העלה את הצעתו. לבסוף קנה אותו אח אחד בסכום העולה בהרבה על ערך השעון, ובלב האח השני נכנסה שנאה איומה לאחיו שזכה בשעון.
משעה זו לא הוסיפו האחים לדבר זה עם זה. השנאה הלכה וגברה, והאחים לא יכלו להתגבר על עצמם ולפתוח בדברי פיוס- למרות שניסו פעמים מספר.
השעון שגרם לריב הממושך, לא נחשב עוד בעיניהם. האחים רצו בכל כוחם בשלום- אך כל מאמציהם עלו בתוהו. הימים עברו בצער וברוגז. אחד האחים ניסה להשכיח את צערו על ידי ריבוי שתיית יין, ובזה עירער את בריאותו וקירב את מותו.
רק ביום המוות נפגשו האחים והתפייסו.


Image Hosted by ImageShack.us

1)...הנה באתי לבדוק מוסד גדול יחסית, בית חולים. אני מביא איתי צוות עוזרים והם בודקים את הנהלת החשבונות ואת הניירת. אני מפעיל את החשיבה שלי: לשם מה הוקם המוסד הזה, מה מטרתו? בית חולים אינו בית לחולים, הוא אמור להיות בית מרפא, כלומר מטרתו היא לרפא חולים. מעתה ואילך אני משוה את המטרה הזאת לנגד עיניי ולאורה ורק לאורה אני בודק כל פעילות של המוסד וכל הוצאה. על כך סעיף כזה אני שואל, האם הוא משרת את המטרה. זהו המבדק היחיד המעניין אותי. את המטרה של חיי יהודי אפשר לנסח בכמה וכמה אופנים. נניח שננסח את המטרה כך: השגת קירבה לבורא. מי שזוכר כל הזמן את המטרה הזאת קל לו לשקול כל מעשה העומד לפניו כדי לקבוע אם בכלל הוא משרת את המטרה. ואם אכן הוא משרת אותה, באיזו קרבה הוא ניצב ביחס אליה כלומר לאיזה מעגל הוא שייך. כך ידע כמה זמן, כסף ומאמצים ראוי להשקיע יחסית למעשים אחרים המשרתים אף הם את המטרה הקדושה. בעקבות הדוגמאות שהבאתי מבית חולים אנסה להדגים במקביל מחייו של יהודי. אדם עורך בר מצווה לבנו. התכנון המלא כולל אולם, וסעודה שאת תפריטה קובעת אשתובדקדקנות תזמורת וצלם בגדים חדשים לבני המשפחה, הדפסת הזמנות מיוחדות בעיצובן וכמובן רשימה ארוכה של מוזמנים. לתפילין מהודרות כבר לא נשאר תקציב מספיק ועל כן לא הייתה ברירה אלא להסתפק במועט. אדם זה לא מיקם כראוי את מרכיבי הבר מצוה במעגלים הנכונים שלהם. הוא פיזר תקציבים ביד רחבה למעגלים מרוחקים מן המטרה עד שלמעגל קרוב ביותר למעגל לא נותר מקום כראוי לו. ראית המטרה לאורך כל הדרך הייתה עוזרת לו למקם את הסעיפים השונים של הבר מצווה במקומותיהם הראויים ואז היה גם התקציב מתחלק בהתאם. זכירת המטרה משמשת כמצפן, מיישרת את אורחותינו ומקדמת אותנו להשגת המטרה. אוליי גם לכך התכוון הפשוט במשלי:--בכל דרכייך דעהו והוא יישר אורחותיך

2)שאלו פעם את המגיד מדובנה איך הוא מצליח למצוא משלים נפלאים כאלה הקולעים כל כך אל המטרה ודומים כל כך אל הנמשל. ענה להם המגיד: הדבר פשוט מאוד, וכדי להסביר אשמול לכם משל. מלך אחד יצא לציד עם חבר גבוריו שומרי ראשו. בשוטטם ביער הגיעו למקום אחד בו הבחינו שעל העצים בסביבה מצויירים עיגולים של מטרה, ובכולם באורח פלא החור של פגיעת החץ הוא בדיוק במרכז העיגול הפנימי של המטרה. פלאי פלאים אמר המלך מי הוא זה הקלעי הנפלא? הביאוהו לפני ואספחהו על משמר המלך. פשטו אנשי המלך על הסביבה וכעבור זמן לא רב הציגו לפני המלך איכר אחד. האתה הוא זה שירית את החצים שפגעו במטרות האלה? כן, אדוני המלך, אני הוא! וכיצד מצליח אתה לקלוע תמיד בדיוק אל מרכז המטרה? שאל המלך.
זה פשוט מאוד, ענה האיכר. גבוריך בודאי מציירים תחילה את המטרה, ואז מנסים הם לקלוע אל המרכז. אני נוהג אחרת. אני יורה תחילה אל העץ, ורק אחר כך אני מצייר את העיגולים סביב החץ...
כאותו איכר כן נוהג גם אני, סיים המגיד מדובנה את הסברו. אני חוקר וחושף את הנקודה המרכזית שלפני, וסביבה אני מצייר את המשל. כך מובטח אני שתמיד יקלע המשל אל מטרתו ולא יחטיא...
--מאת ספרו בסדרה של יוחנן דוד סולומון בעין יהודית-- 


Image Hosted by ImageShack.us

תאר לעצמך שלפניך כוח מים. והנה בעוד אתה מסתכל בה. מתרוממים בזינוק מים מתוך הכוס. מוטחים בתקרה וניתזים לכל עבר. מה היית אומר על זה? נס! דבר פלא! הפרת חוקי טבע בסיסיים ביותר! פיסיקאי היה מסביר לך שלאמיתו של דבר לא הופר כאן כל חוק. המים מורכבים מפרודות (מולקולות) המתרוצצות לכל עבר ללא סדר ומתנגשות זו בזו. אין כל חוק הקובע מתי. לאיזה כיוון ובאיזו מהירות תנוע פרודה מסויימת ברגע נתון. מאחר שכוס מים מכילה מספר אסטרונומי של פרודות הנוהגות בפראות חסרת סדר, הרי שהתנהגות המים שבכוס נובעת מסך כל ההתנהגויות של כל הפרודות הבודדות. ההסתברות הסטטיסטית הגורמת לכך שהמיים מהויים את סך כל הפרודות המרכיבות אותם נראים שקטים כפי שאנו רגילים לראות אותם. מקרה שבו חלק המים העליון שבכוס יימצא במצב שבו כל הפרודות שלו ינועו יחד באותו חלקיק זמן כלפי מעלה אינו בלתי אפשרי. הוא רק בלתי שכיח מבחינה סטטיסטית ומדת הסבירות היום או השנה היא זעירה ביותר. אך אם תקרה תופעה מוזרה זו, יסביר לך פיסקאי שהיא אפשרית לחלוטין במסגרת האפשרויות של תנועה פרודה בודדת, אלא שהתכיפות בה יכולה לקרות תופעה כזאת של התאמה בו זמנית של מספר כה רב של פרודות, היא אחת לכך וכך מיליארדי שנים. באותה מידה של סיכוי יתכן שכוס מי ברז רגילים העומדת לפניך תפגין את הופעתה הבאה: פתאום ללא כל הזהרה מוקדמת תקפא מחיצתה התחתונה, בעוד המים במחיצתה העליונה ירתחו. הפיסיקאי שוב יסביר לך ששום חוק לא הופר כאן אלא במקרה התרכזו הפרודות בעלות המהירות הנמוכה בחלק התחתון של הכוס ומהירות נמוכה משמעה קור.בעוד הפרודות בעלות המהירות הגובה יותר משמעה חום התרכזו כולן בצורה מקרית בחלק העליון של הכוס.
כדי שה' יקפיא תהומות בלב ים ובאותה עת ירתיח מים אחרים, אין הוא צריך להפר כל חוק כי פשוט לא קיים חוק מלבד רצונו של בורא העולם אשר חוכמתו הבלתי מוגבלת הצליח להשלות אותנו שאנו חיים בעולם של חוקי טבע מוצקים. תפקידנו כמאמינים בה' הוא לשנן ולחזור ולשנן לעצמו שה' הוא הכוח היחיד השולט לבדו באופן מוחלט בבריאה כולה. את המסר שקלט האדם למראה עשרת המכות ויציאת מצרים, מאפשר לנו המדע לתפוס בצורה מעמיקה ומבוססת יותר. דור לדור ישבח מעשיך ומדור לדור תתרחב, תלך ותעמיק אפשרות האדם להבין את מעשי ה' ולהשיג יותר את גדולת בריאתו ואת כל יכולתו.--מתוך ספר בעין יהודית בסדרה של יוחנן דוד סולומון--


Image Hosted by ImageShack.us

טול החדר, והוצא ממנו את כל רהיטיו. החדר ריק לחלוטין. אבל אין ידיעה זו מדוייקת. אמנם ריק מעצמים הניתנים לראיה ולמישוש אך הוא מלא אוויר. במשך הזמן נוכח האדם שראיה ומישוש אינם האמציעים היחידים לחוש בהם את המציאות. גם אם נרוקן את כל החדר מאווירו, ואיש המאה שעברה כבר מוכן להישבע שעכשיו החדר ריק לחלוטין מכל מציאות שהיא. כל ילד בין ימינו יודע שחלל החדר מלא שידורי אלחוט של תחנות רדיו רבות לאין ספור, כל שידור והתדר שלו. איש מדע של ימינו יסביר שהחדר מלא אנרגיות מסוגים שונים ובתדרים שונים. חלק מאנרגיות אלה ניתן להפוך, באמצעות מכשיר רדיו, לקולות דיבור בשיבעים לשון ולצלילי מוזיקה. חלק אחר של אנרגיה ניתן להפוך לתמונות. בסוגי אנרגיות אחרים הידועים היום ניתן לחוש באמצעות מכשירים שונים כמו גלאי קרינה.
זכינו לחסד מופלא. התורה מגלה לנו מה לעשות ומה לא לעשות בכל דרכיי חיינו, מתוך התאמה להוויה האחרת של העולם בו אנו חיים, על אף שאיננו רואים אותה. לו ראינו בחוש ראיה עליון כיצד נראה אוכל לא כשר כפי שהוא נראה בהוויתו האחר, לא צריכים היינו לדעת יפה דיני כשרות וגם לא היינו זקוקים לאזהרות מרובות מפני אכילתו, כשם שלא צריך להזהיר אדם בעל חוש ריח נורמלי מלאכול דג רקוב ומצחין. ניווט החיים לפי ההלכה מקדם את פיתוח החושים הרוחניים, ומרים את המסך החוצץ ביננו לבין המציאות בה אנו חיים. (מתוך ספר בסדרה: בעין יהודית של יוחנן דוד סולומון.)


היכן מונחת האמת?:

 Image Hosted by ImageShack.us

לאור הגידול בפשיעה, יעצה מועצת חכמי המלך למלך להקפיד יותר בציציותיהם של הבאים בשער העיר. המועצה יעצה להעמיד עמוד תליה על הגשר שבכניסה לעיר ולתלות עליו את כל השקרנים שבין הבאים.
המלך קיבל את עצת מועצת חכמיו, והורה למפקד משמר שער העיר לשאול את המבקשים להיכנס שאלה אחת: והיה והשיבו אמת, יוכנסו- והיה ושיקרו, ייתלו. למחרת היום, נפתח שער העיר ומפקד המשמר הודיע לממתינים להיכנס, את דבר ההוראות החדשות.
נאסראדין, שביקש להיכנס העירה, צעד קדימה.
לאן מועדות פניך? שאל מפקד המשמר.
"אני בדרכי" השיב נאסרדין לאט "להתלות".
שקרן צעק מפקד המשמר.
"בסדר" השיב נאסרדין בנחת "אם שקרן אני, תלו אותי".
"אבל אם נתלה אותך, נהפוך את דבריך לאמת" השיב המפקד המשמר נבוך.
"נכון" אמר נסארדין "אם תתלו אותי, אהיה אני דובר אמת ואתם שקרנים, ואם לא תתלו אותי, אהיה אני שקרן ואתם דוברי אמת. זו טבעה של האמת. לכל מטבע שתי צדדים והאמת בצידה האחד איננה תמיד האמת בצידה האחר".
--(מתוך הספר: חכמת נאסרדין)--
 


יש לך מאמר מעניין לפרסם שלח מודעתך למייל: avigailkk@gmail.com  


 
 

תקציר: *במדור זה תוכלו לגלות דברים שלא חשבתם או ידעתם  עליהם קודם בין אם קרו או יקרו*Image Hosted by ImageShack.us


Image Hosted by ImageShack.us

כל כך הרבה אנשים דומים ושונים

וכל אחד עולם

כל כך הרבה דעות, מחשבות, רצונות

בעולם ישנם

האם אצליח להכיר את חלקם/ן? אוליי חלק קטן? אולי את כולם/ן?

האם נוכל לדבר כך חופשי?

ואולי יהיה לנו קשר אישי?

האם נצליח לעבוד יחד כשצריך?

הנדע תמיד להעריך?

האם נשתנה? נתקדם? נשתפר?

נהיה אחד לשני בעת הצורך לעזר?

הרבה סימני שאלה והכל בעצם פתוח

זה די אופייני להתחלה, אבל דבר אחד בטוח:

את כל התשובות בלי יוצא מן הכלל

אנחנו מכתיבים ולא יד הגורל

אתם ואני- במה שנחשוב, ומה נעשה בכמה שיהיה לנו איכפת והכי חשוב עד כמה שנרצה.

אז שיהיה לנו טוב ביחד!


כל מה שאני:

Image Hosted by ImageShack.us 

חשבתי כי מן הראוי שאציג את עצמי. לרגע זה נראה לי פשוט וקל, ומה בעצם, יכול להיות יותר טבעי? ולפתע זה נעשה מאוד קשה ומסובך- על כל פנים בשבילי.

לפתע אני נותנת דעתי שבשום פנים אני לא תמיד אותו דבר! שבעצם בכל מקום הנני מישהו אחר, ותלוי איך אני, בעיני מי? כך שפתאום ראיתי, שאני בעצם, בבת- אחת, המון אני: אני אחות- לאחותי, לגיסי- גיסה, במשרד אני פקידה, בתור- אני השלישית עם התיק, השמנה: אני השכנה עם הכלב מקומה ב' ודוקא רזית בזמן האחרון, מה קרה? במספרה אני זו שתמיד מאחרת, במכולת אני הגברת שאף פעם אין לה זמן, שהיא תמיד ממהרת. לפעמים אני פציינטית, לעיתים קליינטית, בשיעורי התעמלות תלמידה, וכשהממשלה רוצה ביקרי- הרי אני נישומה. כבר שמעתי מאחורי גבי אומרים עלי: היא אדם שקט, שליו, תמיד נינוח. אף פעם לא יוצאת מגידרה- והקשבתי לכך בפליאה. שמעתי אחרים אומרים: זאת? לא יושבת רגע בשקט, תמיד זזה, לא מוצאת לעצמה מנוחה.. והקשבתי גם לכך בתמיהה. שמעתי אומרים עלי: עליה אתה יכול להיות סמוך ובטוח, אצלה מלה זו מלה. כאשר היא מבטיחה ראה זאת כעשוי. ושמעתי אחרים אומרים: נו תוריד כמה אחוזים זה לא תמיד כל כך אצלה.

העניין הוא שכל הזמן את משתנה, ושום דבר, גם לא את, נשארת, כשהיית בראשונה. כשנולדת היית פעוטה, עכשיו את הורים: פעם למשל, כל החברים שלי כולם היו ילדים, עכשיו כל חברי הם אנשים שכאלה.. מבוגרים.. ואפילו כבר החלטתי בכנות לערוך עם עצמי הכרות ולהציע לעצמי חברות- זה בלתי ממשי, כי עד שהסתובבתי כה וכה הכל השתנה או גז לעולמים!

פתאום זה נעשה מסובך לעשות הכרות ולהציג לפניכם אותי. אך גם אני מעט עדות לעצמי, הרי אני אוהבת לדייק, למסור דברים בנאמנות: עגמומית בסתיו, ועולצת בלי סיבה באביב, אבל כבר אמרתי הכל נעשה לי לא פשוט. כי מה שאני שומעת לעתים על עצמי בכלל לא דומה לי, לדעתי.

אז אני מציעה שכל אחד יבחר לעצמו ממני מה שלו נראה, כי האמת היא מדהימה, אדם יכול להיות גם כך וגם היפוכו של זה. וכל העניין נראה לי עניין של השקפה ומבט על מה כל אחד רוצה לשים דגש ולהניח את היד.  


להיות עם עצמי...Image Hosted by ImageShack.us

האם יש אנשים שאינם אוהבים שקט? מתברר שכן.

חלק מאיתנו אינם יכולים ללכת בלי איזו מוזיקת רקע באוזנינו, אוזניות הווקמן צמודות לאוזניים חונקות אותם בצילליהם ואינן מאפשרות לך רגע של שקט עם עצמך.

חברות הפרסומת למדו כי ככל שמרעישים לאנשים יותר את עולמם, כך מפסיקים הם לחשוב, כי איך אפשר לחשוב ברעש כזה?! הרעש במקרה זה אינו צלילים אלא רעש צבעוני, במקום לראות שמיים נקיים אנחנו רואים שלטי ענק של פרסומות, בכל קומה, בכל גובה בבלונים פורחים בשמייים, על אוטובוסים נוסעים ועוד. מי אתה בכלל שתחשוב לעצמך?! רק אנחנו החברות הגדולות נחשוב בשבילך.

והיכן ההגינות, מדוע אתם עושים לי את זה, למה אתם מפריעים לי כל כך?

 


האם הסתכלת במראה היום? Image Hosted by ImageShack.us
מה ראית?
מה הרגשת?
האם אהבת את זה? 
אם יש לך מזון במקרר
בגד מעל גופך
גג מעל ראשך
ומקום לישון בו,
אתה עשיר יותר מ 75% האנשים בעולם 
אם יש לך כסף בבנק
אם יש לך כסף בארנק
אם יש לך כסף קטן
אתה נמנה בין ה 8% העשירים בעולם
אם התעוררת הבוקר יותר בריא מחולה
אתה מבורך יותר מ 1,000,000 אנשים שלא ישרדו
עד סוף השבוע 
אם לא חווית אף פעם
את סכנות המלחמה...
את בדידות הכלא....
את זוועות העינוי...
או את ייסורי הרעב,
אתה יותר טוב מ 500,000,000 אנשים בעולם
אם אתה יכול לגשת לבית התפילה
מבלי לפחד מהטרדה, מעצר, עינוי או מוות,
אתה במצב יותר טוב מ 3,000,000,000 אנשים בעולם  
אם ההורים שלך עדיין בחיים,
ועדין נשואים,
אתה זן נדיר  
אם אתה יכול להרים ראש ולחייך
אתה מבורך כי מתוך האנשים שיכולים
רובם לא עושים זאת  אם אתה יכול להחזיק למישהו את היד,
לחבק מישהו,
או לגעת במישהו,
אתה מבורך כי אתה יכול לספק ריפוי במגע 
אם אתה יכול לקרוא את המסר הזה
אתה מבורך פעמיים
פעם אחת כי מישהו חשב עליך,
ופעם אחת כי יותר מ 2,000,000,000 אנשים
לא יודעים קרוא וכתוב 
אושר אמיתי לא ניתן להשיג,כי הוא בעצם כבר קיים…עלינו רק לפקס את העיניים ולהבחין בו…


נערה צעירה בגוף זקן

 Image Hosted by ImageShack.us

מה את רואה אחות ומה את חושבת בשעה שאת מביטה בי?

אישה זקנה מיותרת לא חכמה, תנועותיה אינן בטוחות עיניה בוהות. כשהיא אוכלת-נוזל האוכל מהפה, כשאת פונה אליה בקול רם מאוד כדי שתשמע סןף סוף היא בכלל אינה עונה. מאבדת מפעם לפעם גרב או נעל נותנת לך לעשות בה כל מה שאת רוצה אינה מתנגדת ואינה משתפת פעולה את מאכילה אותה ורוחצת אותה. אומר לך מי אני: בשעה שאני יושבת כאן כל כך בשקט קמה לקול הפקודה שלך אוכלת בשעה שאת קובעת לי אני ילדה בת עשר, עם אב, אחים ואחיות, המאוהבים כולם אלה באלה. אני נערה בת שש עשרה החולמת על אהובה שטרם פגשה. אני כלה בת עשרים וליבי נצבט בי מגודל הנדרים שאני נודרת. אני אם בת עשרים ושש אני בת חמישים- ילדו הלכו ממני ולי נשאר רק אהובי הגיעו ימי מחשך- ובעלי מת. עכשיו אני אשה זקנה והטבע הוא אכזר. בגלל תעלול שלו נראים הזקנים כמשוגעים- הגוף מעוקם, החן נעלם, במקום גו צומחת אבן, אבל בתוך הפגר הזקן הזה עדיין שוכנת נערה צעירה הזוכרת את השמחות ואת הכאב. אני עדיין אוהבת וחיה. ובכך פתחי את עיניך אחות עינייך, רחב רחב, וראי לא את האישה הזקנה. הביטי מקרוב יותר בואי וראי אותי..


לחזור בתשובה? 

Image Hosted by ImageShack.us

בקר אחד אמרה לי אשתי בוא נחזור בתשובה

נחזור בתשובה? למה? שאלתי אותה.

הרבה עושים זאת השיבה אשתי ואומרים כי

הרגשתם טובה.

וכי אינך מרגישה טוב? שאלתי.

זה לא אותו הדבר השיבה האנשים האלה מספרים כי החלו בחיים חדשים חיים מלאים אפילו היחסים עם

הילדים ובין הבעל והאשה

טובים יותר. התחלתי חושב אולי יש משהו בדבריה אבל אמרתי מה עושים חוזרים בתשובה שאין אנו עושים?

הם שומרים שבת- אנו שומרים שבת תמיד

הם מתפללים- אנו מתפללים

הם מברכים- ואנו מברכים על כל דבר ודבר

כן השיבה אשתיאבל בעלי תשובה גדולים יותר. אבל אשה אמרתי לה

מאז שנולדתי אני מאמין באמונה שלימה,

 תמיד האמנתי והם החלו להאמין.

תמיד הנחתי תפילין- והם החלו להניח תפילין.

תמיד לבשתי 4 כנפות- והם החלו ללכת בציצית. את מכסה ראשך מאז שנשאנו והן החלו מכסות ראשן

אנו אוכלים אוכל כשר0 וכן הם.

כיצד נחזור בתשובה?

אשתי ענתה, אולי נשמע הרצאות, אולי?

היא נשתתקה באי ידיעה מה לענות, דבריה של אשתי  לא הרפו ממני חשבתי

אולי בכל זאת היא צודקת מה דעתך?


לפרסום בחינם באתר שלח מודעתך למייל: avigailkk@gmail.com