בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

                                                                                               עולם האמת

   לוח אירועים!    לוח פרסום!    צור קשר!    התקנון:
 
    עמוד הבית!
    האמת- The Truth
    שאלות ותשובות:
    באמונה- The Faith
    אישים:
    הנהגות צדיקים!
    צניעות לאישה ולגבר!
    פורום1 האמת- The Forum
    פורום2 שאלות ותשובות:
    יום השבת:
    התפילה!
    השמחה!- The Happy
    בדיחות וחידות:
    אהבה אישות ומשפחה:
    פתגמים חכמים!
    סיפוריי אמת:
    ארץ ישראל:
    חגי ישראל:
    מאמרים:
    מושגים:
    כשרות:
    רפואה:
    כתבות הגולשים:
    תגובות הגולשים:
    קישורים:
    טיפים:
    צור קשר!
    התקנון:

ארץ-ישראל:
Image Hosted by ImageShack.us

 

הבטחת הארץ לאבות:

 

א. הקשר שבין עם ישראל לבין א"י הוא אחד הרעיונות המרכזיים בתורתנו. קשר זה כרת ה' עם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.

ב. כשחילק נח את הארץ לבניו נפלה א"י בחלקו של שם שנאמר: "ומלכי צדק מלך שלם"--{בראשית יד/יח'}-- ומלכי צדק הוא שם בן נח--{רש"י}. והכנעני כבשה מזרעו של שם והקב"ה הבטיח לאברהם שיחזירה לבניו שהם מזרעו של שם שנאמר: "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת"--{בראשית יב/ז'}--

ג. כאשר נכנס אברהם אבינו לארץ כנען והגיע עד אלון מורה נאמר לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת"--{בראשית יב/ז'}--ההבטחה הבאה ניתנה לו לאחר שלוט נפרד ממנו אז אמר לו הקב"ה: "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"--{בראשית יג/יד-טו'}--.

ד. לאחר שאברהם ניצח במלחמה את כדרלעמר וחבר מרעיו, כורת ה' ברית עימו "ברית בין הביתרים" הכוללת את ההבטחה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"--{בראשית טו/יח'}-

ה. ההבטחה האחרונה ניתנה לאברהם אבינו במסגרת מצות "ברית מילה": "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים.. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם--{בראשית יז/ז-יא'}--

ו. מהפסוקים הנ"ל למדים אנו: שהברית היא: הבטחת א"י. ואות הברית: המילה* יוצא איפוא שכל יהודי אשר מכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו ומל את בינו הריהו מכניס אותו בברית המקשרת את עם ישראל לא"י.

ז. אף שא"י ניתנה לאברהם במתנה גמורה אין היא דומה במהותה לכל מתנה אחרת. המקבל מתנה נעשה בעליה וראשי לעשות בה כל אשר יחפוץ: למוכרה, להורישה ואפילו להפקירה. לא כן במתנה זו. אף שאברהם אבינו נעשה בעליה- אין הוא ראשי להעבירה לכל אשר יחפוץ או להורישה לאחרים. אם הקב"ה אמר "לזרעך" כי אז היו אלה ורק אלה "כתובת" יחידה להעברה למסירה ולהורשה.

ח. כאשר הקב"ה מבשר לאברהם את הבשורה המפתיעה על אודות שרה: "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, וברכתיה והיתה לגויים מלכי עמים ממנה יהיו--{בראשית יז/טז'}--מבקש אברהם: "לו ישמעאל יחיה לפניך" {בראשיתיז/יח'}-- הוא סבר שאינו ראוי לשכר כה גדול לבן נוסף ולפיכך ביקש שישמעאל בן השתיים עשרה-יהיה יורש יחידי אולם הקב"ה השיב לו: "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו"{בראשית יז/יט'}--

ט. הברית אשר כרת ה' עם אברהם הועברה ליצחק: "ויאמר אלוקים: אבל שרה אשתך יולדת בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתץו לברית עולם ולזרעיו אחריו ולך ישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו.. וננתי לגוי גדול ואת בריתי אקים את יצחק--{בראשית יז/יט-כא'}--

י. זכות ירושת הארץ והעברתה מדור לדור ניתנת ליצחק וליצחק בלבד. ישמעאל לא יוכל ליטול בה חלק, ואין בכוחו של אברהם להורישה לכל אשר יחפוץ. לכן מובן מדוע אין לבני ישמעאל{לערבים} חלק בארץ ישראל למרות שישמעאל היה גם הוא בן אברהם.

יא. הקב"ה מתגלה ליצחק לפני יציאתו מארץ כנען ואומר לו: "אל תרד מצריימה שכן בארץ אשר אומר אליך גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמיים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ--{בראשית כו/ב-ד'}-- הבטחה זו מעבירה את "המתנה" לרשותו של יצחק והופכת אותו לבעליה הבלעדי על א"י.

יב. ליצחק היו גם כן שני בנים.: יעקב ועשיו. אולם את ברכת אברהם קיבל יעקב. יצחק קורא ליעקב ואומר לו: "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך.. ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתן לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם--{בראשית כח/ב-ג'}--. פעמיים אומר כאן יצחק "לך" ואין זה מקרי. יצחק שולל שלילה מוחלטת את מסירת הברכה לאדם נוסף, כך נושל עכשיו סופית מא"י ויעקב נקבע כיורש חוקי בלעדי.

יג. כאשר יעקב יוצא מבאר שבע ושוכב"במקום ההוא" ניצב עליו ה' ואומר: "הארץ אשר אתה שוכב עלייה לך אתננה ולזרעך"--{בראשית כח/יג'}-- ליעקב לעשיו-לא.

יד. כשנפגש עשיו עם יעקב לאחר שלא ראהו עשרים שנה- הוא אומר את המשפט הגורלי: "יש לי רב אחי יהי לך אשר לך"--{בראשית לג/ט'}-- במילים אלו כלולה הכרזת ויתור והסכמה לבעלותו של יעקב על הארץ. כלשונו של רש"י: "כאן הודה לו על הברכות".

טו. ליעקב היו שנים עשר בנים וכולם זכו בברית ה' עם אברהם: "וירא אלוקים אל יעקב בבואו מפדן ארם, ויברך אותו..ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ"--{בראשית לה/ט-יב'}--בפסוקים אלה רואים אנו שהקב"ה הבטיח את הארץ לבני יעקב לבני ישראל

 

ארץ ישראל בחז"ל:

 

א. אמרו חז"ל {במדבר רבה ג/ח'}: דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובחר לו אחד מהם. ברא ימים ובחר אחד מהם השבת שנאמר: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו--{בראשית ב/ג'}-- ברא שנים ובחר לו אחת מהן השביעית {שמיטה} שנאמר: "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'--{ויקרא כה/ד'}--. ברא ארצות ובחר לו אחת מהן את ארץ ישראל. שנאמר: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה--{דברים יא/יב'}-- ברא אומצות ובחר לו אחת מהן -עם ישראל שנאמר: "בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה"--{דברים ז/ו'}

ב. "עמד וימודד ארץ"=-- {חבקוק ג/ו'}-- מדד הקב"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא ישראל. מדד הקב"ה כל העיירות ולא מצא עיר שראוייה שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלים. מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראוייה להנתן לישראל אלא ארץ ישראל.--{ויקרא רבה יג'}--

ג. א"י מקודשת מכל הארצות--{מסכת כלים פרק א'}-- "ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו את יצחק. והוא המקום שבנה בו נח {המזבח} כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קורבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים: אדם ממקום כפרתו נברא"--{רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה ב'}--

ד. "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך"--{שמות טו/יז'}-- ארבעה נקראו נחלה: א"י נקראת נחלה: "בארץ ה' אלוקיך נותן לך נחלה--{דברים כה/יט'}-- התורה נקראת נחלה--:"וממתנה נחליאל--{במדבר כא/יט'}-- ישראל קרוייה נחלה: "עמי ונלחתי ישראל"--{יואל ד/ב'}-- בית המקדש נקרא נחלה: "בהר נחלתך" {שמות טו/יז'}. אמר הקב"ה: יבוא ישראל שנקרא נחלה לא"י שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש     
שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה--{מכילתא בשלח}--

ה. מספרים חז"ל: אמר לו הקב"ה למשה: הן הארץ חביבה עלי, ככתוב "ארץ אשר אלוקיך דורש אותה"--{דברים יא/יב'}-- וישראל חביבים עליי ככתוב: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם--{דברים ז/ז-ח'}-- אמר הקב"ה: אני מכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ ישראל שחביבה עליי--{במדבר רבה כג/ה'}--

ו. כשחזר יעקב אבינו לא"י לאחר ששהה בבית לבן דודו עשרים שנה והנה עומד הוא להיפגש עם אחיו עשיו מתארת התורה: " וירא יעקב מאוד ויצר לו"--{בראשית לב/ז'}-- "אמר יעקב כל השנים הללו הוא {עשיו} יושב בא"י. תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י --{בראשית רבה ע"ו/ב'}-- מבואר בזה שאפילו לעשיו יש זכות של ישיבה בארץ אע"פ שלפי דברי חז"ל לא שמר עשיו אפילו שבע מצוות בני נח.

ז. "דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו להיכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי--{מסכת סוטה יד/ב'}--

ח. אמר רבי לוי: כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו. יוסף אמר: "גונוב גונבתי מארץ העברים"--{בראשית מ/טו'}-- ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, בנות יתרו אמרו על משה: "איש מצרי הצילנו"--{שמות ב/יט'}--והוא שתק--{דברים רבה ב'}--

ט. אומנם יש לתמוה על ביקורת זו המוטחת במשה רבינו: הלא משה נולד במצרים בניגוד ליוסף שאכן נולד בא"י ואם כן כיצד יכול היה משה להציג עצמו כעברי? הדברים באים ללמד שאדם מישראל גם אם נולד בחו"ל הריהו בן א"י וכך עליו להגדיר את עצמו. לידתו בחו"ל אינה אלא מקרה מצער שאינו מתאים למהותו מקומו הטבעי הוא כאן בארץ ישראל.

י. "פחדכם ומוראכם יתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ"--{דברים יא/כה'}-- למה נאמר? לפי שנאמר --{דברים טז/טז'}--:" שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך". שמא יאמרו ישראל: הרי אנו עולים להשתחוות-מי משמר לנו את ארצנו? אמר להם הקב"ה:עלו- ושלכם אני שומר שנאמר--{שמות לד/כד'}--: "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות"--{ספרי יעקב}--.

יא. "שנו רבותינו: לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה נוכרים ולא ידור בחול ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה--{מסכת כתובות ק"י/ב'}--

יב. נאמר במדרש: "וזהב הארץ ההיא טוב-מלמד שאין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י--{ויקר רבה יג'}-- ועוד אמרו חז"ל: "אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי עשמעאל בנו: מבקש אתה לראות פני השכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בא"י--{מדרש תהילים ק"ה}--.

יג. "רבן יוחנן בן זכאי היה אומר: אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח. בוא ונטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילהו"--{אבות דרבי נתן נוסח ב/לא'}-מעשה הנטיעה קודם לגאולה ואף מביא אותה. שלב הנטיעה חייב להקדים את הגאולה. מילוי חובתנו כבני אדם , כיהודים, קודם להקבלת פני המשיח. הקבלת פני משיח אינה דוחה, אינה פוטרת אותנו מחובת הנטיעה. אף שנאמר לנו כי המשיח ממתין בפתח, חובה עלינו להשלים את תהליך הנטיעה.

יד. לפי המבואר במקרא ובדברי חז"ל תלויה שלמותו של עם ישראל באחדותם של שלושת המרכבים: תורת ישראל* עם ישראל* וארץ ישראל*. אין גאולה שלימה של עמנו אלא בהיות עם ישראל חי בארץ ישראל ומקיים באורחות חייו את תורת אלוקיו.

 

קדושת ארץ ישראל:

 

א. יסוד ראשון אותו קבעו חז"ל הוא שיש הבדל מהותי ותוכני בין א"י לשאר חלקי תבל. אומרים חז"ל: "עשר קדושות הן: א"י מקודשת מכל הארצות"--{מסכת כלים פרק א משנה ו'}--בהמשך מסבירה המשנה שרק מא"י אפשר להביא את העומר.

ב. בא"י המקום המקודש ביותר הוא הר הבית. המקום הקדוש יותר שכמובן נמצא בא"י הוא קודש הקודשים שבתוך בית המקדש. למקום זה נכנס רקהכהן הגדול פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים בשעת העבודה.

ג. על יחוד הארץ משאר חלקי העולם מעיד הקב"ה בעצמו: "חביבה עלי א"י שקידשתי אותה מכל הארצות שבעולם"--{מדרש תנחומא "בהר" א'}--

ד. מה התוכן אותו יצק הבורא לתוך הארץ ובכך הפך אותה למקודשת? זוהי התורה. אם נשים לב, נראה שלמעשה כל מקור בתורה הוא מארץ הקודש כנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים--{ישעיהו ב/ג'}—ה. עד כמה קדושה הארץ, ניתן ללמוד מהתנהגותם של גדולי ישראל בכל הזמנים כלפי הארץ. מספרת הגמרא--{מסכת כתובות דף קי"ב}: שרבי אבא היה מנשק את הסלעים של עכו. חכימנו ז"ל עשו הכל כדי שלא יצא שם רע לארץ. וכך עשה רבי חנינא שהיה מתקן מכשולי העיר. למעלה מכל הגיון התנהגו רבי אמי ורבי אסי. בזמן שהיו לומדים תורה הגיעה שעת הצהרים ועימה שיא החום ואז היו עוברים למקום שיש צל, בתקופת החורף עברו מהצל אל החום כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל.

 

הקשר בין העם לארץ:

 

א. אנו אומרים יום יום בתפילת שחרית: "זכרו לעולם בריתו, דבר ציוה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמדיה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם. לאמר, לך אתן את ארץ כנען, חבל נחלתכם"--{תהילים ק"ה/ ח-יא'}-- זו אחת הדוגמאות הנדירות בתנ"ך, בה הקב"ה מתחייב בחמש התחייבויות, בחמש הבטחות שיתן לנו את א"י: ציווי, כריתה, שבועה, חוק וברית.

ב. הרב אבהרם יצחק הכהן {הראי"ה} קוק זצ"ל מסביר: הקשר שלנו לא"י מבוסס על הברית אשר כרת ה' עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים, וכן על חוק שה' קבע. זוהי עובדה למרות שאין לה הסבר הגיוני.

ג. משה רבינו קיבל את התורה מפי הגבורה בהיותו בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. מספר זה של ארבעים לבטח אינו מקרי. מה מפתיע לדעת שאף המרגלים שבאו לתור את א"י תרו אותה במשך ארבעים יום, לא פחות ולא יותר. האין מספר זה החוזר על עצמו מעיד על מכנה משותף?!

ד. על התורה נאמר: "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחיה לנו וישמיענו אותה ונעשנה"--{דברים ל/יב'}-- ובאר רש"י: "שאילו הייתה בשמיים היית צריך לעלות אחריה וללמדה"

אף על א"י נאמר מפי כלב בן יפונה: "עלה נעלה וירשנו אותה"--{במדבר יג/ל'}-- ומשמעות הדברים לפי רש"י: ואפילו בשמיים והוא{משה} אומר: עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו". זוהי הנכונותהמתחייבת מאתנו לבקש להגיע לארץ בכל מחיר, שהיא מקבילה לעשיית כל מאמץ בשביל לזכות בתורה.

ה. גם לאחר שקיבלו ישראל את התורה מצווים ועומדים הם לשוב ולקבלה תדיר בצורה מחודשת כדברי חז"ל על הכתוב: "אשר אנוכי מצוך היום"--{דברים יא/יג'} שיהיו עליכם חדשים, כאילו שמעתם בו ביום". אומנם כך צריכה גם הגישה לא"י וכפי שביארו חז"ל--{הובאו הדברים ברש"י שמות יג/יא'}: "תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות". נמצא כי בארץ הקודש כמו בתורה יש להתחדש תדיק ולהשמר מסכנת השגרה המקהה כל חוש רוחני.

ו. הובטחנו ע"י הקב"ה בתורה, שלמרות כל המאורעות שיעברו על עמנו, הקשר עם התורה לא ינותק: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו"--{דברים לא/כא'}-- וציטט רש"י: בהקשר לכך את דברי חז"ל: "הרי זאת הבטחה לישראל, שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי". מה מעניין למצוא בדברי הרמב"ם דברים דומים ביחס לא"י: "אילו הנחנו דרך מש"ל שבנ"י ייעדרו מא"י חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל"--{ספר המצוות, מצווה עשה קנ"ג}--.

ז. א"י שייכת אך ורק לעם ישראל ושום עם אחר לא יוכל להכות בה שורשים. בפרשת ה"תוכחה" נאמר: "ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה.. ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי.. והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויבכם היושבים בה"--{ויקרא כו/ יד-לב'}-- כלומר: הקב"ה מבטיח לנו שכאשר יגלה עם ישראל מעל אדמתו, בגלל חטאיו, ידאג ה' לכך, שהארץ תשאר בשיממונה. ומפרש רש"י: "זו מידה טובה לישראל {הדבר הוא לטובת עם ישראל, למרות שהוא מופיע ב"תוכחה"} שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה". ולא יהיו ישראל אומרים, הואיל ונגלנו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוציאים עליה נחת רוח. {וכאשר ירצה עם ישראל לשוב לארצו, שהיא תהיה "תפוסה" על ידי זרים}. לכן נאמר: "ושממו עליה אויבכם היושבים בה"- האויבים הבאים לארץ לא ימצאו עליה נחת רוח. הם לא יוכלו להתיישב בה, ולהכות בה שורשים

ח. הרמב"ן {רבי משה בן נחמן} מנסח רעיון זה בצורה ברורה יותר: "היא בשורה טובה שאין ארצנו מקבלת את אויבנו!.. כי מאז שיצאנו ממנה, לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים לישבה ואין לאל ידם".

ט. "ונתתי לך ולזרעך אחריך.. את כל ארץ כנען לאחוזת עולם--{בראשית יז/ח'}-- מפרש רבינו בחיי: "שתהיה הארץ לישראל 'אחוזת עולם'. שלא יירשוה ולא ישבו בה אלא הם. ואם יגלו ממנה, ישובו אליה, כי 'אחוזת עולם' היא להם, ולא לנוכרים. וזהו סימן גדול לישראל, שמיום שגלו ממנה, לא נתיישבה שם אומה כלל, אלא היא חרבה ושוממה עד שיבואו אפרוחיה לתוכה.

י .כשנתבונן ניווכח כי מיום שגלה עם ישראל מארצו עד יום בו הוקמה "ממשלת ישראל" בתש"ח, לא הוקמה {במשך כאלפיים שנה} כל ממשלה נוכרית בשטחי ארץ ישראל.

יא. הרי זה ממש פלא! עד שעם ישראל לא שב "הביתה", היתה הארץ שוממה, עם ביצות וקדחת ומחלות אחרות. ומאז עליית החלוצים הראשונים, התחילה הארץ לפרוח. ואין זה מפני שהערבים לא היו מספיק מוכשרים. הרי דוקא הם עסקו בעיקר בחקלאות במשך כל השנים, ואילו החלוצים, ברובם לא עסקו בחלקאות לפני עלייתם לארץ. אלא, סוד הצלחתנו הוא, מפני שזוהי הבטחתו של הקב"ה, שא"י שייכת לנו,ולכן היא פורחת רק אצלנו.

יב. הקשר בין עם ישראל לא"י אומר 2 דברים: א. מקומו של עם ישראל הוא אך ורק בא"י ובשום מקום אחר בעולם לא יוכל עם ישראל להכות שורשים. ב. א"י שייכת לא ורק לעם ישראל ושום עם אחר לא יוכל להכות בה שורשים.

יג. חטאים רבים חטאו בנ"י במדבר: כלפי הקב"ה-חטא העגל. כלפי משה-תלונות ומרד. חטאו ונענשו. אולם את חומרת החטא אפשר למדוד לפי חומרת העונש: העונש החמור ביותר היה על הבגידה בא"י: "במדבר הזה יפלו פגריכם.. מבן עשרים שנה ומעלה.. במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום. יום לשנה יום לשנה, תשאו את עוונותיכם.. במדבר הזה ייתמו ושם תמותו"--{במדבר יד/ כ"ט-לב'}--

יד. כשם שהבגידה בא"י היא החטא החמור ביותר, כך המסירות למען א"י היא הזכות הגדולה ביותר: על הפסוק: "ויעש עומרי הרע בעיני ה', וירע מכל אשר לפניו"--{מלכים א' טז/כה'}-- שואלים חז"ל: אם עומרי היה כל כך רע בעיני ה' בזכות מה זכה למלכות? השאלה מבוססת על הנחה שיש השגחה בעולם ושום דבר אינו קורה במקרה. ואם היה עומרי מלך הרי שהדבר היה ברצון הקב"ה! השאלה היא אפוא בזכות מה? עונים חכמינו ז"ל: מפני שבנה עיר בישראל. שנאמר: "ויקן את הר שומרון.. ויבן את ההר, ויקרא את שם העיר שומרון". כלומר בזכות מסירותו למען בנין א"י ויישובה. הוא זכה למלכות למרות היותו רע בעיני ה' בתחומים אחרים

 
ארץ ישראל
מילים: פרשתי ידיי אליך נפשי כארץ עייפה נפשי כארץ עייפה לך סלה פרשתי ידיי..
(זמר: סיני תור)

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם- ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו (ויקרא כ"ו) שמא תאמרו: הרי מאכל, הרי משתה (ומה אנו עוד צריכים? ה' נתן לנו כל צרכנו! אך טעות היא) אם אין שלום- אין כלום. תלמוד לומר (זה מה שאומרת התורה מייד אחרי זה "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ"-מלמד. שהשלום שקול כנגד הכל. וכך אנו אומרים (בתפילה שחרית): "עושה שלום ובורא את הכל".
 דוד בן גוריון: התנ"ך הוא המנדט שלנו: העם היהודי זכאי להיות ולחיות חפשי למענו ובזכותו הוא. זכותנו לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. היושב ראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות שהמנדט על ארץ ישראל הוא ה"ביבביל" של הציונות. אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההיפך: התנ"ך
הוא המנדט שלנו. ה' בשבט תרצ"ז
"לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם, אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה. אבל כשתחזור ליתן פירות, זהו קץ מגולה שקרב לבוא זמן גאולה, שיחזרו ישראל על אדמתן".
"כן התחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אומנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להתגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה הגאולה".(הראי"ה קוק זצ"ל)
שלושה דברים נתנו על תנאי: ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד. ארץ ישראל מנין? שנאמר (דברים יא'): "השמרו פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה' בכם... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". (מכילתא יתרו)
 שלוש פעמים העפילו היהודים בעת האחרונה להר חברון. הר טרשי, צחיח עויין סוער ומושלג קידם אתפניהם. שלוש פעמים נעקרו מעל האדמה ושבו ברביעית. כמוהם עם ישראל שלוש פעמים עלה לארצו, התמודד מול שפע מגבולותיה, נעקר ממנה ושב ודבק בה ברביעית.
 יש שני סוגי אגמים בארץ ישראל ושני סוגי אנשים בעולם. ים המלח אשר אינו נותן ממימיו, וים כנרת אשר נותן מימיו. האדם הנותן והאדם הלא נותן. הנתינה היא תכונה מתכונות הנפש. אם לא נעבוד עליה, לעולם לא תצא היא אל הפועל. הנתינה היא השקעה בהווה- המניבה פירות רבים בעתיד.
החסיד הוא-"מה ששלי שלך ומה ששלך שלך".
 "ושבו בעריכם אשר תפשתם" (ירמיהו מ, י')- אמר חזקיה: במה תפשתם? בישיבה. דבי ר' ישמעאל שנה: "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא')- במה ירשתם? בישיבה. (קידושין כ"ו, א').
  "כי טובה הארץ מאוד מאוד": לפני מספר שבועות יצאנו לסיור במסגרת מגמת גיאוגרפיה. הסיור התקיים באזור הצפון: חיפה והגליל. יש לציין שהגליל הוא איזור מדהים. כמו כן, בנות, שימו לב שבגליל יש רב ערבי, נקודה למחשבה לגבי המגורים בנתניה... במהלך הסיור היינו בתצפית בחיפה, במצפים בגליל וביקרנו בגן תעשיה. מה זה גן תעשיה, אתן שואלות. בצדק, גם לי לא היה מושג. גן תעשיה זה אחלה דבר, ברצינות. זה מין שילוב מוזר של אומנות, חינוך ותעשיה. זה גם נורא יפה ומאוד ידידותי לסביבה. החשוב מכל, המסקנה העיקרית מאותו הסיור היא שאין לנו ארץ אחרת, ובכלל, שיש לנו אחלה ארץ. מדינת ישראל לא נופלת ממדינות אחרות באף תחום. נכון שאנחנו בתחילת הדרך, והדרך עוד ארוכה (ומפותלת..) אבל זו ארץ באמת באמת מדהימה. וזה המקום להודות לרונית, רינה, רינת ורוני (שימו לב למשחק השמות המשעשע) שהדריכו. (מאת: הדס מ.)

ירושלים העיר העתיקה- ארז יחיאל:
 

המדינה והדגל- ההמנון והסמל.

 
"וקידשתם את שנת החמישים.. יובל היא תהיה לכם" (ויקרא כ"ה י"ב).

הציונות חרטה על דגלה את הידעים של הקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל ושל קיבוץ יהודי התפוצות במדינת ישראל.


 חלק מסימני הריבונות הם הסמלים החיצוניים:

דגל המדינה.

סמל המדינה.

המנון.

 
נעמוד על הקשר בין סמלים אלו למקורות היהדות מי קבע את צורתם ומדוע.
סמל= ציור או תמונה המביעים רעיון מסויים משהו אופייני בפעולתו של מוסד או של מפעל מסויים.
 
גוף הסמל- המנורה משמעות המנורה וגלגולי'ה:
מנורת המשכן:
 

המנורה- מהווה ביטוי לכח רוחני המלווה את עם ישראל לאורך כל ימי חייו. כבר בצאתו ממצרים נצטווה משה לעשות מנורה שתאיר את המשכן.

מטרת הדלקת הנרות שבמנורה היתה להשפיע מקדושתו של המשכן ובהמשך של בית המקדש כלפי חוץ.


 מנורת בית המקדש הראשון:

 

עם בניית בית המקדש הראשון על ידי המלך שלמה הועברה מנורת משה למקומה הקבוע, כאשר לצידה הוסיף שלמה חמש מנורות של זהב. גם בכסאו של שלמה נקבעה דמות המנורה.


המנורה גולה לבבל:
 

עם חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנצאר מלך בבל נלקחה המנורה יחד עם יתר כלי בית המקדש בשבי.

 
כפי שנאמר בספר מלכים ב' פרק כד' פס' יב-יג':

"ויבא נבוכדנצאר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה: ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואימו ועבדיו ושריו וסריסיו ויקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למולכו: ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל ה' כאשר דיבר ה'"

 
מקור נוסף המראה לנו על לקיחת המנורה בשבי בבל, הוא בירמיהו פרק נב' פסוק יט':

"..ואת הסיפים ואת המחתות ואת המזרקות ואת הסירות ואת המנורות ואת הכפות ואת המנקיות אשר זהב זהב ואשר כסף כסף לקח רב הטבחים".


מנורת בית המקדש השני:
 

במשך שבעים שנות הגלות הראשוה נמנעה מהעם האפשרות לחזות בכלי המקדש ובתוכם במנורה, אך לאחר בהצהרת כורש מלך פרס אשר איפשר ליהודים לשוב ולחדש את מולדתם בארץ ישראל היתה המנורה הכלי היחיד מכלי המקדש שאותו עשו מחדש.

וכך הפכה המנורה לסמל של תקוה לחידוש העבודה בבית המקדש. תקוה זו באה לידי ביטוי בחזונו הגדול של הנביא זכריה אשר חי בתחילת ימי בית המקדש השני, ומה שראה מול עיניו כזכר לפאר של בית המקדש הראשון- היתה המנורה.

בנבואת זכריה המתארת את חשיבותה של המנורה כסמל רוחני בניגוד לסמל כוחני:

"וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו: ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה: ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה: ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני: ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני: ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות:--זכריה ד/א-ו'—


המנורה ונס פך השמן:
 

עם כיבוש ארץ ישראל על ידי היוונים חולל בית המקדש ונטמאו כל השמנים, ולא הייתה אפשרות להדליק את המנורה עד לניצחון המכבים אשר טיהרו את המקדש. וכפי שמסופר בתלמוד נמצא רק פך שמן טהור אחד שהספיק לדלוק באורח נס שמונה ימים. וכך הפכה המנורה לסמל של תשואה וניצחון.

"כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאים ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מנח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה. (שבת כא').


המנורה גולה לרומא:
 
ניצחון זה של החשמונאים החזיר את ממלכת יהודה לעצמאות שארכה כמאתיים שנה, עד שבעקבות מלחמות אחים ושנאת חינם איבדה יהודה את עצמאותה. נחרב בית המקדש השני על ידי טיטוס הרומאי, כלי המקדש ובתוכם המנורה נשדדו ואבדו.

הרומאים ברצותם להנציח את נצחונם על עם ישראל, בנו שער ניצחון בעיר רומי, הנקרא שער טיטוס ועליו חקוקים דמויות החיילים הרומאים הצועדים במסע הניצחון כשבידם המנורה השדודה.

מראה זה של המנורה ההולכת בשבי, מלווה את העם היהודי במשך אלפיים שנות גלותו, והוא מהווה סמל ושאיפה לשוב ה' את שיבת ציון, ולחזרתה של המנורה למקומה הטבעי יחד עם כלי המקדש האחרים לבית המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו, אמן!


המנורה חוזרת לירושלים:
 

עם הקמתה של מדינת ישראל, מתחדשת שאיפת העם היהודי להקמת בית המקדש ולחזרתה של המנורה למקומה.

אך בינתיים עד להתגשמות שאיפה זו באה לידי ביטוי ריבונותה של המדינה בבנין הכנסת שהוא: בית המחוקקים המסמל את העמצאות ישראל בארצו.

בשערי הכנסת ניצבת המנורה, שהיא מתנת ממשלת בריטניה אשר ניתנה לכנסת ישראל ולמדינת ישראל עם תחילת כהונת הכנסת הראשונה בטו' בשבט תש"ט.


 המנורה כסמל לאחדות העם:
 

אמר הרבי ממודזיץ: "כשציווה הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המנורה היה לו קשה למשה לעשות את המנורה, היה לו קשה למשה מאוד איך עושים את המנורה.

ואף על פי שהראה לו ה' באצבע: 'זה מעשה המנורה'- עדיין נתקשה לעשותה.

ולכאורה מוזר הדבר: ה' המורה ומשה התלמיד ולא הצליח להבין? אלא- הקושי היה שהמנורה צריכה היתה להיות 'כולה מקשה אחת זהב טהור', לסמל את האחדות המושלמת של שבטי ישראל, כתוב: "עד ירכה"- עד בסיס המנורה- כלומר הפשוטים שבעם, ועוד כתוב: "עד פרחה"- הקישוטים- כלומר החשובים שבעם. הדבר שהיה קשה למשה רבנו- הוא לאחד את כל אלה, כי לעשות אחדות בתוך מפלגות ישראל, אין זה כלל וכלל מן הדברים הקלים" (עפ"י התורה להרב מרדכי הכהן, פרשת בהעלותך).


אמר רבי חנינא בן פזי: אין לך גדול משבט יהודה- ואין לך ירוד משבט דן. אמר הקב"ה:..(יתעסקו שניהם במנורה) לפי שהגדול והקטן שוים לפני המקום. (לפני הקב"ה). בצלאל משל יהודה, ואהליאב מדן.

 הזית- סמל לשלום:
 

ענפי הזית המופיעים בשני צידי המנורה מקורם בנבואת זכריה, פרק ד' פסוקים א-ו', היונה ועלה של זית הפכו להיות לסמל של תקוה ושלום וזאת בהתבסס על סיפור המבול שהסתיים עם הבאת עלה הזית מהטבע בפיה של היונה.


לפרסום בחינם באתר שלח מודעתך למייל: avigailkk@gmail.com


האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים