שמונה מאות וחמשים שנה ישבו בני ישראל בארצם מיום שהכניסם יהושע לשם, והולידו בנים ובני בנים - עשרים דור, עד שעלה עליהם נבוכדנצר הרשע מלך בבל והגלם ; ארבע מאות וארבעים שנה עד שבנה שלמה את בית המקדש, ועוד ארבע מאות ועשר שנים שהיה בית המקדש קיים עד שהחריבוהו חיל כשדים.

תשובה: אמרו רבותינו בפרקי דרבי אליעזר, שבזמן חטא העגל, אמר אהרן לכל עדת ישראל "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם" כדי להתיך את כל הזהב ולעשות ממנו את עגל הזהב. וכששמעו על כך הנשים, לא רצו לתת נזמיהן לבעליהן, ואמרו להם, אתם רוצים לעשות פסל ומסכה תועבת ה' שאין בו כוח להציל, לא נשמע לכם! ונתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים, ושכרן לעולם הבא שהן עתידות להתחדש כנשר נעוריהן, כמו המולד של ראשי חדשים. ולפיכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. ונאמרו אודות מנהג זה עוד כמה טעמים. והטור הוסיף טעם בשם אחיו רבי יהודה (בעל שו"ת זיכרון יהודה) לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות (שהרי ישנם שלושה מועדים מן התורה, פסח, סוכות ושבועות) ושנים עשר ראשי חדשים נתקנו כנגד שנים עשר השבטים, וכשחטאו ישראל בחטא העגל ניטלו (נלקחו) מהם וניתנו לנשותיהם, לזכר שלא היו באותו החטא.

אולם כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שלא נהגו הנשים לאסור עליהן כל מלאכה, אלא רק מלאכות טויה (של חוטים, שהיא מלאכה קשה שהיו נוהגות הנשים לעשותה) וכדומה, וכן כתב הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה, שמלאכות קלות ממלאכת הנשים ודאי מותרות לעשותן בראש חודש, ולפיכך מותרות גם לכבס במכונת כביסה שאין בה טורח כל כך, ומותרות לסרוג ולתפור לצורך בני ביתן, אבל לא לצורך קבלת שכר מאנשים אחרים. והעובדות והעוסקות במלאכתן לצורך פרנסתן, שאם לא יעבדו בראש חודש יפסידו פרנסתן, מותר להן לעבוד בראש חודש.