סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

ברוכים הבאים לאתר 

http://avigv55.com

דת ויהדות
של אברהם גבריאל

 
בס"ד גיליון 197 כ"ד אדר התשס"ט (20.3.09) פרשת ויקהל-פקודי, שבת מברכין
 
מחכים למשיח

אדם אחד, שהיה רחוק מקיום מצוות קיבל עליו תורה ומצוות בעקבות שיחה ששמע בן אב לבנו:

"יצאתי פעם ממקום עבודתי בשעה מאוחרת מאד, סמוך לחצות הלילה ונתקלתי במחזה מוזר: אב ובנו צעדו על המדרכה לידי והילד – שהיה כבן ארבע – בכה ללאה הפוגה.

הסתקרנתי לדעת על מה בוכה הילד. התקרבתי אליהם וכמעט שהתעלפתי מרוב התרגשות:

וכה אמר הילד: 'אבא, בשבוע שעבר דיבר איתנו הרבי בחיידר על כך שצריכים לצפות ולחכות למשיח, ולבכות כל הזמן לפני הקב"ה שירחם עלינו ויביא את המשיח. אבא, אני בוכה כבר שבוע שלם, והמשיח עוד לא בא. כמה זמן צריך עוד לחכות? תגיד לי, אני רוצה לדעת'...

והאב מלטף את פאותיו המסולסלות של הילד ומרגיעו ואומר לו:: 'ילדי, אף אחד אינו יודע את הקץ. צריך להמשיך ולהתפלל וגם לבכות לפני השם יתברך'...

הדו-שיח הזה שבר את לבי לגמרי, עד שמצאתי את עצמי מזדעק מקירות הלב ואומר לעצמי: 'ראה מהם הדברים המטרידים ילד יהודי, ולחילופין, במה מתעסק הנוער שלא זכה להמנות עם באי בית השם'... האפשר לעבור על כך לסדר היום?!

ובאתי לבית המדרש...

(ברכי נפשי)
 
שבת במדבר

פרשתנו פותחת בציווי של שמירת השבת, ובעניין זה מסופר סיפור פלאי:

כאשר עלה רבנו ה"בן איש חי" לביקור בארץ ישראל, התנה עם ראש השיירה המוסלמי כי ביום השבת תשבות השיירה כולה. הלה הסכים לתנאי תמורת תשלום נכבד.

שיירת הגמלים עשתה את דרכה בדרך לא דרך, במידבר השומם והצחיח. ובהגיע ערב שבת, החל רבנו לפרוק את המיטלטלין מעל לגמל.

פנה מנהיג השיירה ונתן עליו בקולו: "מה? כלום מתכוננים אתם לעכב את השיירה בלב המדבר? הלא המקום שורץ חיות רעות ושודדי דרכים. אתם מסכנים את חיי כולנו".

דבריו אמת היו, כפי שהתברר מאוחר יותר, אבל רבנו לא חת. הוא ענה שהשיירה רשאית להמשיך בדרכה, אך הוא ופמלייתו ישבתו כאן, ובצאת השבת יאיצו פעמיהם להשיגם. ואכן, פנה ראש השיירה להאיץ בגמליו, אך הללו מיאנו למוש ממקומם...

לנוכח התעקשותם של הגמלים, הוכרחו הכל לחנות שם, בלב הישימון. אבל הערבים, שחששו מהתנפלות שודדים, התפזרו סביב, לחסות בצל נקיקי הסלעים.

רבנו ובני פמלייתו לא שתו לבם לסכנה, לבשו בגדי שבת ועמדו לקבל את פני המלכה במישורי המדבר. ממקום מסתורם, עקבו נוסעי השיירה הנוכרים בתימהון אחר היהודים השרים והמזמרים כאילו מצויים הם בבית הכנסת, במקום ישוב. התפילה הסתיימה. רבנו קידש על היין והסב עם מלוויו לסעודת השבת, כאילו היה מסב ליד שולחנו בביתו...

הלבנה עמדה במרומי הרקיע והאירה את שולחן השבת. קולות השירה הדהדו ברחבי המדבר, והערבים רואים ושומעים.

לפתע נחרדו, הבחינו בכנופית שודדים שהגיחה מעבר להרים ושעטה לעבר היהודים המזמרים. 'הם אבודים', חלפה במוחם המחשבה הנוראה.

ואז ארע הפלא: השודדים התקרבו, ירדו מעל סוסיהם והתקדמו לעבר היהודים. לפתע נסוגו במהירות, עלו על סוסיהם והתרחקו בדהרה.

הערבים הנדהמים הגיחו ממחבואם, סיפרו לרבנו על נס ההצלה המופלא, נישקו בהערצה  את שולי גלימתו ואמרו: "עתה ידענו כי אין כאלוקי היהודים". (מעין השבוע)
 
בס"ד עמוד 2
 
הכסף שניתן לצדקה הוא הרכוש האמיתי
 
"אלה פיקודי המשכן" (לח-כא)

פרשתנו פותחת במילים: "אלה פיקודי המשכן, משכן העדות". באר רבנו ה"אור החיים" הקדוש זצ"ל: "אמרו אלה – לפסול כל מנינים שבעולם, כי כל מה שמנה האדם מהקניינים המדומים, אין מנינו מניין. אבל מניין זה – עומד לעולם".

ובעניין זה – סיפור:

רבנו דון יצחק אברבנאל זצ"ל היה שר הכספים של מלך ספרד. הוציאו שונאיו את דיבתו רעה, שהוא מתעשר מאוצר המלך. הורהו המלך להגיש לפניו סיכום של רכושו ונכסיו. חישב השר והודיע למלך שרכושו מסתכם בכך וכך זהובים. קרא המלך ואמר: "עתה ידעתי שהמלשינים צדקו! הלא הקרקעות שברשותך לבדן – שוות כפליים, שלא לדבר על המיטלטלין ועל הכספים".

נענה השר ואמר בהכנעה: "אדוני המלך, אתה ביקשת ממני את פירוט נכסי. הקרקעות, הבתים, המיטלטלין והכסף – אינם נכסי. בכל רגע ורגע יתכן שאאבד אותם, או שהם יישארו ואני אלך בדרך כל הארץ. בכל רגע גם יכול אדוני המלך להחרימם, ואני עלול למות. הסיכום שהגשתי הוא הכספים שנתתי לצרכי צדקה ולתמיכה בלומדי תורה.
אלו הם נכסי האמיתיים, אותם לא ייקח ממני איש".

ורבנו ה"בן איש חי" זצ"ל המשיל לכך משל:

אב אחד בחן את בנו בחשבון: "עשר ציפורים עמדו על גג. ציד ירה ופגע באחת מהן. כמה ציפורים נשארו?"

השיב הבן: "ציפור אחת".

אמר לו האב: "טעית, בני. אם אחת מתה, הלא נשארו תשע"...

ענה הבן: "במחילה, אבי, כשהציד ירה – התעופפו התשע ולא נשארה אלא זו הירויה"...

כך ממונו של אדם – מתעופף הוא, היום מרוויח מחר מוציא. אבל מה שנותן לצדקה ולמצווה – שלו הוא לעד.

והרי זו אמת ישנה – נושנה: תנו רבנן, מעשה במונבז המלך, שביזבז  אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשנות בצורת, להחיות נפשות הנמקים ברעב. התקוממו אחיו וקרוביו ואמרו לו: "אבותיך גנזו והוסיפו על אוצרות אבותיהם, ואתה מבזבזם?!"

אמר להם: "אבותי גנזו למטה (בעולם הזה) ואני גנזתי למעלה (בעולם הבא). אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי!" (בבא בתרא יא.).

ולא רק על צדקה וחסד ומצוות שבממון חל הכלל.

נסקור את פעילותנו במשך היום. מה עשינו? התפללנו, אכלנו, הלכנו לעבודה, חזרנו, אכלנו, הלכנו לשיעור תורה, בילינו עוד שעה ועלינו על יצוענו.

טוב ויפה. עכשיו, ניזכר נא כי בעוד חצי שנה נעמוד בפתחם של הימים הנוראים. נערוך חשבון נפש ונבדוק, במה באים אנו לדין. האם נסקור את השנה שעברה ונאמר: 'אכלנו אלף ארוחות'? – ודאי שלא. אמת, אכלנו ונהנינו, היה טעים – אבל מכל זה לא נטלנו עימנו אלא אלף נטילות ידיים וברכות, אלף ברכות מזון, אלף תפילות, שלוש מאות שיעורי תורה! זה הקניין האמיתי, וכל השאר "עורבא פרח", כחלום יעוף...

עוד שיעור תורה, עוד מעשה חסד – וקנינו קניין נצח נוסף! (מעין השבוע)
 
בס"ד עמוד 3
 
משה רבנו הקהיל את כולם
 
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (לה-א)
 

הקהילם כדי להודיע להם את דיני השבת. "כל עדת בני ישראל" – מפרש הרב "שפתי כהן" זצ"ל, מתלמידיו של האר"י הקדוש: לרבות את הנשים. משה רבנו כינס גם את הנשים כדי ללמד אותן את דיני השבת, שהרי דינים רבים שייכים אליהן באופן מיוחד: דיני בישול, באיזה אופן מותר להחזיר סיר לפלטה של שבת; דיני "בורר" בהכנת המאכלים; דיני "טוחן" ו"מעבד" וכו'. אין זה מסובך, אלו דינים בסיסיים ופשוטים, אבל יש ללמדם.

ולא רק הלכות שבת. הכל סומכים על מהימנות הנשים בענייני כשרות, בדיקה יסודית מתולעים ומכנימות; דיני טהרת המשפחה יסודיים כל כך, וכל קדושת הבית היהודי תלויה בהם, את כל אלו יש ללמוד  - וביסודיות.

דיני הדיבור, המותר והאסור – הלא חלים הם על הנשים כגברים. מותר לדבר כמה שרוצים, אבל לא כל מה שרוצים! יש גדרים וסייגים. אסור לפגוע בזולת ולהלבין את פניו, אסור לדבר לשון הרע ורכילות. לכל אלו יש דינים מפורטים, איך מותר ומתי מותר. ואת הדינים יש ללמוד. יש שיעורים לנשים וחוגי נשים, וחובה להשתתף בהם.

ולא רק דינים, גם השקפות ודעות מוצקות ונכונות, חובה לרכוש ולדעת, ואף בכך יש משום קיום מצווה מן התורה, שהרי האמונה – מצווה היא. רבנו הגדול הרמב"ם זצ"ל כתב, שחשוב בעיניו ללמד יסוד באמונה יותר מכל הסוגיות שבש"ס. ובחוגי הנשים מושמעות הרצאות בענייני אמונות ודעות והשקפות נכונות. חובה להיקהל ולהשתתף.

אך אין זה הכל.

הרב "שפתי כהן" מוסיף ומזכיר, שמשה רבנו הקהיל לא רק את האנשים והנשים, אלא גם את הילדים. גם את הטף. לשם מה? מה הם מבינים?

וזוהי תשובתו: אמת, אין הם מבינים, אבל יש להביאם כדי "ללמדם מקטנותם לבוא לבית הכנסת, כדי שלא יהיו מיושבי קרנות". לאן ששולחים את הילד כשהוא קטן, לשם הוא הולך כאשר הוא גדל!

אם ההורים שולחים את הילד לשחק ברחוב, הרחוב הופך לביתו, ואז גדל לנו "נוער ברזלים"; גדלים נערי "חבורות רחוב", יושבי קרנות, רחמנא לצלן.

ומשה רבנו אומר:  אל תשלחו את הילד לרחוב – שלחו אותו לבית הכנסת, לפעילות תורנית. הרחיקו אותו מהרחוב הסואן, הריקני, מישיבת הקרנות.
 
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו ובני ביתם שיזכו לשפע פרנסה,
הצלחה והרווחה, בריאות אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
 
בס"ד עמוד 4
 
הלכות לפסח
 

א.        חוץ לארץ

יש קהילות מסוימות בחוץ לארץ כמו בחלק מערי מרוקו, תוניס ועוד, שהנהיגו חומרה זאת על עצמם שלא לאכול בפסח קטניות או חלק מסוגי הקטניות. ומכל מקום לאחר שבאו לארץ ישראל שהמרא דאתרא הוא מרן השולחן ערוך רבינו יוסף קארו זיע"א, אשר כל הספרדים ועדות המזרח  ללא יוצא מן הכלל קיבלו הוראותיו, אם רוצים הם לשנות את מנהגם ולאכול קטניות בפסח, רשאים הם לעשות כן ללא חשש, כמו שהתבטא לפני כשלוש מאות שנה הגאון חכם צבי שהיה מבני אשכנז ואמר: "הלוואי והמצה שאני אוכל בליל הסדר, תהיה כשרה ללא שום חשש חימוץ, כמו האורז והקטניות שאוכלים אחינו הספרדים בפסח". אלא שמכל מקום יעשו התרה על מנהגם הקודם, ויאכלו אורז וקטניות ללא חשש.

ב.        אורז

       את האורז נהגו לבדו שלוש פעמים בהתבוננות, לבל תמצא בו שום חיטה.

ג.   בשר. עופות. דגים.
 
לא יאמר בשר זה 'לפסח', כדי שלא יהא נראה כאוכל קדשים חוץ לבית המקדש, אלא יאמר בשר זה ליום טוב. ונהגו להזהר בזה גם בעופות ודגים.
 
ד.        תרופות

תרופות שנעשו ללא השגחה מיוחדת לפסח ויש חשש שמעורב בהן חמץ פגום, יש להתיר להשתמש בהם לצורך חולה, ובלבד שאין החיך נהנה מהם כלל, כגון כדורי בליעה. אבל אם החיך נהנה מהם, כמו כדורי מציצה או סירופ מתוק, אין להשתמש בהם. וטוב להחמיר שלא להשתמש בתרופות  שנעשו בהשגחה מיוחדת לפסח.

ה.        תמרוקים

מיני תמרוקים, מי בושם ומוצרי קוסמטיקה שנעשו ללא השגחה מיוחדת לפסח, מותרים בפסח, כיון שטעמם פגום (ילקו"י ח"ה שס).

ו.         משחת נעליים

       מותר להשתמש במשחת נעליים בפסח, כיון שטעמה פגום.

ז.        חומרי ניקוי

מותר להשתמש בכל חומרי הניקוי בפסח, כגון: סבון, אקונומיקה, אמה וכדו', אף שנעשו ללא השגחה, כיון שטעמם פגום.

ח.        ניקיון הבית

יש לנקות את כל חדרי הבית ניקוי יסודי לבל ישאר שם שום חשש חמץ. וכן בכיסי בגדי הילדים ובילקוטי בית הספר, בארונות המטבח, במקרר, ברכב, ובכל המקומות שאפשר שהכניסו שם חמץ במשך השנה. וכבר אמר רבינו האר"י ז"ל, כל הנזהר ממשהו של חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
 
ט.        נחת

אע"פ שנשות עם ישראל צדקניות וטורחות טרחה מרובה בנקיון הבית לפסח, יש לדעת כי מצוות הבדיקה היא חמץ ולא מאבק, כי פעמים מאחר שהאישה טורחת מידי, מגיעה היא חס ושלום לכעס ורוגז ואי סבלנות כלפי בעלה וילדיה, שדבר זה הוא מכלי הנשק הגדולים ביותר של היצר הרע להרוס את השלום, השלוה והשמחה בבית, ונמצא שיוצא שכרה בהפסדה.

י.        ספרים

אין צורך לבדוק  את ספרי הלימוד שלמדו בהם במשך השנה, מחשש שנפלו שם פירורי חמץ, ואף שלפעמים לומדים בהם עם עוגה ביד, מותר ללמוד בהם בפסח. ואולם ברכונים שמצוי שדבוק בהם שיירי מאכל, אין להשתמש בהם בפסח אלא בניקוי היטב.

(חג הפסח בהלכה ובאגדה עמ' 76-77, 79)
 

1.       העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2.       אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

3.       כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860 טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217 דוא"ל:
 
כ"ג אדר א'  התשס"ח 29/2/08
 
המשתה

"ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו:

מה ראתה אסתר שזימנה את המן?! רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר (משלי כה, כא-כב): "אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', וה' ישלם לך", אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך (מגילה טו: "ע"פ "עין יעקב").

לכאורה לא מבון מדוע צריך לפרש את מילת ישלם מלשון השלמה וגמר, ומה מוסיף לנו פרט זה בהבנה של הזמנת אסתר את המן לסעודות המשתה.

ויש לפרש, כי לאסתר הייתה סיבה עמוקה כשהחליטה להמתין עד יום המחרת. כי למרות שהייתה יכולה כבר בסעודה הראשונה לספר למלך על רעת המן, ועל מחשבתו אשר חשב על עמה ואחיה, בכל זאת ראתה צורך להמתין מה ילד יום, ורק ביום השני, גילתה את אשר על ליבה. מדוע?!

אסתר ראתה ברוח הקודש, כי המן לא יפול עד שיעלה קרנו של מרדכי, כי כשזה קם – זה נופל. וכידוע, שלמילים "ברוך מרדכי" ו"ארור המן" יש גימטריה שוה 502, כלומר, אם יתקיים החלק של "ברוך מרדכי" – אזי יגיע גם החלק השני של "ארור המן". לכן חיכתה אסתר עד שיעלה מרדכי לגדולה, כי ידעה שבאותו היום תגיע גם מפלתו של המן, ויהיה נצלב על העץ. משום כך, לא אמרה שום דבר רע על המן כל עוד שלא ראתה שינוי במעמדו של מרדכי ובמעלתו בחצר המלוכה. אך למחרת, לאחר שנתקיים "ברוך מרדכי", ובו ביום הלבישו את מרדכי בבגדי מלכות והרכיבוהו על סוס המלך ברחוב העיר – הבינה אסתר כי עתה הגיע המן לידי חשבון שוה עם מרדכי, ומעכשיו יתגלגלו הדברים עד שיתגלה לעין כי "ארור המן". ולכן רק באותו היום – לאחר עליית מרדכי לגדולה – תבעה אסתר את עלבונם של ישראל, והאשימה את האיש הצר והאויב – המן הרע הזה.

וזהו שפירשו חכמינו את הפסוק "וה' ישלם לך", מלשון השלמה ותשלום. כי בו ביום שנתקיים "ברוך מרדכי", נשלם גם המספר "ארור המן". "השלמה" זו אכן אירעה מכח סעודת המשתה השנית, כי בה נשלם החשבון, ועל ידה נסתיימה כל פרשת גדולתו של המן הרשע, וכפי שאמרה לו זרש אשתו: "אם מזרע היהודים מרדכי, אשר החילות לנפול לפניו, לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו". (בניהו, מגילה טו:)

 

שבת שלום ומבורך!
 
מובא בתשובת הגאונים, הטעם שתיקנו לומר כתר, לפי שבימי רב אשי גזר המלך יוזגדר השני שלא יקראו קריאת שמע. מה עשו חכמים שבאותו הדור? תיקנו להבליעה בין הקדושות. תחילת ק"ש שהיא שמע ישראל – בראש כתר יתנו לך, וסוף ק"ש דהיינו אני ה' אלוהיכם – בסוף כתר יתנו לך. ותיקנוה בהבלעה כדי שלא תישכח מפי התינוקות. וביקשו מר בר רב אשי ורב סמא  רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע את המלך הרשע הנ"ל בבית משכבו, ובטלה הגזרה (מלתא בטעמא).
 
בס"ד
 
ברכתו של הרב מרדכי שרעבי זצ"ל
 
מעשה בזוג שגר בבאר שבע, שבמשך 17 שנות נישואיהם לא זכו לילדים. הם הלכו לרופאים, למגידי עתידות, וניסו סגולות שונות – ולא נושעו. סיפרו להם אודות הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שעקרות רבות נפקדו בזכות תפילתו. האשה והבעל ביטלו את הדברים במחי יד, אולם לאחר זמן שכנע אותם אברך מבאר שבע לעלות לירושלים אל הרב, אמר להם הרב: נעשה לכם תיקון, ובעזרת ה' אני מבטיחכם כי בעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים. אך תנאי אחד הוא קודם לכל והוא – שתקפידו על שמירת טהרת המשפחה וצניעות האשה.  בני הזוג חזרו לבאר שבע ובעידודו של ידידם האברך החלו בלימוד  ובקיום הלכות נידה. האישה אף שמרה על צניעות לבושה.  לאחר כחודש ימים התעברה האישה. משראו בני הזוג כי ברכת הצדיק מתקיימת  בפועל לנגד עיניהם, התמידו בקיום המצוות וחזרו בתשובה. במלואת עשרה חודשים מיום באום  אל הרב, ילדה האישה בלידה רגילה וקלה תאומים, וזאת לפליאתם של הרופאים שאצלם ביקרו בני הזוג במשך שנים. בהגיע היום השמיני ללידה, ערכו את הברית בישיבה של הרב שרעבי, וכבדו את הצדיק בסנדקאות. הצדיק הרעיף על הילדים ברכות שמים, ולהורים איחל לגדל את ילדיהם לתורה, לחופה ולמעשים טובים. (הרב שרעבי עמ' רמא)
 
הרופא הטייס
 

כל מעשי האדם משפיעים בעולמות העליונים, מאירים או מחשיכים, בונים או הורסים, מרחיבים צינורות השפע או סותמים אותם. אין האדם מודע לתוצאות מעשיו ולהשלכותיהם. לומר הוא למשל שנוטלים את כוס היין לברכת המזון בשתי ידיים ואוחזים אותו בימין. הוא אינו מבין מה טמון במעשה זה, אינו מודע מה פועלת כל תנועה מתנועותיו. אינו יודע מהי "כוס של ברכה" שעבורה נותנין מן השמיים נחלה בלי מצרים ומנחילים שני עולמות, אינו יודע מהו 'ימין' ומהו 'שמאל'. מי שיעיין בזוהר הקדוש (ח"ב קצ"ב ב) ובכתבי האר"י ז"ל (דרוש קידוש ליל שבת א בשער הכוונות) יעמוד נרעש! אין אנו יודעים ואין אנו צריכים לדעת! בעבור זה ניתנה לנו תורה וניתנו לנו מצוות, ובעבור זה הורונו חכמינו כל שעלינו לעשות.

משל למה הדבר דומה? למעשה שהיה. רופא טס בטיסת פנים בארצות הברית. במהלך הטיסה הוגשה ארוחת ערב. הרופא ויתר עליה, הסתפק בכוס קפה. כעבור כמה דקות חשו האנשים בבחילה, נתקפו צמרמורת וביקשו להקיא. הדג היה מקולקל, נגוע בחיידקי סלמונלה. ידו של הרופא קצרה מלהגיש עזרה. לפתע הופיעה הדיילת, מבוהלת. הטייס וטייס המשנה אכלו אף הם, נתקפו חום ובחילה, ואינם מסוגלים לנווט את הטיסה. "אתה היחיד הבריא כאן", דחקה ברופא, "בוא מהר וטול את השליטה!" הוא בא אחריה בריצה. מצויים הם בשחקים, והמטוס הותר באויר ללא שליטה! נשא הרופא את הטייס מכסאו והתיישב במקומו, בוהה במערכת השעונים והצגים, הידיות והמתגים, הכפתורים והלחצנים והנורות המהבהבות. הוא היה מבולבל לחלוטין. יש כאן מוטות והגה ומתגים בצבעים שונים, אבל אין הוא יודע את תפקידם. אך גם אם ידע, מה תועיל לו הידיעה, הרי אינו יודע באיזה גובה הוא טס, ולא את המסלול המדויק, אינו יודע אם יש רכסי הרים בדרך, אינו יודע מאומה! מה יעשה?! התלבטותו ארכה אך רגע קט. הוא חבש לראשו את אוזניותיו של הטייס עם הפומית הנלווית, סיפר בקשר בקצרה את אשר קרה ונשאל סדרת שאלות הבהרה: על איזה מספר מורה החוגה בשעון הימני בשורה השניה? האם המנורה האדומה מעל לראשו דולקת? האם הנורה הצהובה מהבהבת? ואז קיבל שורת הוראות: לחץ על המתג ההוא, הסט את המוט ההוא, הקש על המקש ההוא. בשדה התעופה הוכרז מצב חרום, אמבולנסים הוזעקו, בתי חולים הועמדו בכוננות. אבל הרופא לא ידע על כך ולא צריך היה לדעת. לחץ על מתג והעלה את מוטות הכנפיים, לחץ על כפתור ושחרר את גלגלי הנחיתה, מילא בקפדנות אחר ההוראות המפורטות – והנחית סוף סוף את ציפור הפלדה בשלום...

מעשה שהיה הוא, וקולע כל כך למצבו של האדם, לאחריותו בעולמו. כל מצוה היא כלחיצה בעיתה על הכפתור הנכון. כל עבירה, חלילה, כהסטת מוט שגויה שתוצאותיה הרות אסון. "מגדל הפיקוח" השמימי משגר את ההוראות, ואנו אין לנו אלא להשמע להן כדי לנווט את דרכנו לשלום (מחשבת הטהרה).
 

העלון מוקדש להצלחת

רוברט ושושנה גזיאל הי"ו

ובני ביתם

 

בכל אשר יפנו ישכילו על מרומי ההצלחה, ברוב אושר, עושר וכבוד, לאורך ימים ושנים והשי"ת ישמור צאתם ובואם לחיים טובים ולשלום. אכי"ר.
 

דבר מו"ל אשכולות:

1.                  העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2.                   כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

 
בס"ד
 
"אות" השבת
 

החפץ חיים זצ"ל הסביר את ה"אות" של שבת, והמשיל זאת לשלט ענק המתנוסס מעל חנות סואנת, כששם בעל החנות כתוב עליה. אך כשנסגרה החנות, בימים הראשונים חשבו הכל, שיד ה"מקרה" פקד את בעל החנות ואינו אלא חולה, או שמא נטל לו פגרה קצרה בלבד, אך כשנתארכה סגירת אותה חנות למשך זמן דיברו כולם, שכנראה נסע הסוחר מחוץ לגבולות המדינה לרגל מסחרו. אך כשראו שבאים ומורידים את השלט ואת שמו של הסוחר המתנוסס מעל לחנות, נוכחו לדעת שכנראה לא ישוב יותר בעל החנות לחנותו. וספק אם עוד קיים בחיים.

כן התורה אומרת: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" וחלילה אם יהודי מוריד "אות" זה, דינו כבעל החנות. ומהי מהות השבת?

אנחנו מצווים  ב"זכור-ושמור", אין הפרוש ששבת האסורה במלאכה, אזי הינה יום בטלה, ומקבלת השבת משמעות של יום פגרה וחופש. ואמנם כך היוונים הביטו על השבת ועל היהודים, כבטלנים המבטלים את זמנם ביום זה באכילה, במשחקים. והיו כאלה, כמו הפילוסוף אריסטו, הגם שראה את השבת באור חיובי, אך לפי ראייתו, העיקרון בעולם זה הוא: לעבוד, ליצור, ולחדש, אך לשם הישגים אלו חייבים הרי גם לנוח, וראה את השבת כיום של צבירת ואגירת כח ומשאבים, למען יוכל העובד בעוצמה זו להערך להישגי עבודה ופריון, לקראת שבוע נוסף המתחדש עליו.

(אמרי שפר)
                                                                         זכור ושמור!
 
חרבונה, המן הרשע והמלך אחשורוש
 

"ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה ויאמר המלך תלוהו עליו":

צריך להבין, מדוע שתק חרבונה כאשר ראה את המלך קם בחמתו והולך אל הגינה, ולא דיבר בעניין העץ מאומה? מדוע רק לאחר שחפו פניו של המן נזכר חרבונה בדבר העץ אשר הכין המן למרדכי?

ביאור הדבר הוא, שכאשר ראה חרבונה שהמלך קם בחמתו והלך אל הגינה, חשב בדעתו שהמלך בודאי יתלה את המן גם מבלי שיוסיף ויזכיר את העץ שהכין המן למרדכי, כי המלך לא דיבר כלום בחמתו, ודבר ידוע הוא, שכאשר האדם אינו מדבר בשעת כעסו, אזי חמתו בוערת בו ביותר.

אך מכיוון שראה חרבונה שהמלך אומר להמן: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"? חשש חרבונה שהנה עתה תנוח חמת המלך, ותסור ממנו מחשבתו לתלות את המן, שהרי דיבר המלך, והוציא דברי כעס מפיו. על כן ניצב חרבונה ואמר למלך: "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי"! בכוונה מכוונת להבעיר באש את חמת המלך, כדי שיעמו על דעתו לתלות את המן ולא יתחרט.

על פי זה יובן גם איך הבין המן שכלתה אליו הרעה מאת פני המלך. כי בראותו שהמלך קם אל הגינה בלא לומר דבר, אמר המן לעצמו: "הנה כלתה אלי הרעה, כי המלך קם בלא לדבר מאומה, אין זה כי אם חמתו בוערת בו ביותר"!

(קרן ישועה)
 
בס"ד
 
הפלא הגדול
מאת הרה"ג אליהו עמאר שליט"א
רב אזורי עולש-בארותיים
 
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'"
 
בפרשתנו אנו מוצאים פירוט מלא וארוך של בניית המשכן וכליו באילו חומרים לבנותו עם שילוב הצבעים וסדר עשייתם ואופן חיבורן. ולמרות שלכאורה אין זה מכבוד ה' שהוא יהיה כאדריכל המכין תוכניות מפורטות לפרטי פרטים, ולמה לא די לו באומרו  ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם ואנו כבר נתמודד עם הצורה ועם שאר המפרט הטכני, זאת משום שהמשכן שלמטה הינו תואם למשכן של מעלה שיש כנגד כל פריט ופריט במשכן הפיזי כוח עליון כנגדו של קדושה אשר יכול לגדול ולהתעצם על ידנו בני האדם היכולים לבחור בין טוב לרע, ולכן אם אנו בוחרים ועושים טוב יש רק לנו את היכולת להעצים ולהגדיל את כוח הקדושה בעולמות העליונים, ובעקבות התעצמות הקדושה בכללותה נמשך שפע גדול בעולמות כולם, היורד גם אלינו (לעולמנו = עולם העשייה) להשפיע עלינו רוב טובה וברכה, ובכדי לשמור על תיאום מלא בין עליונים לתחתונים יש צורך של הוראות מדויקות לפרטי פרטים להתאימם למשכן העליון, ועם ישראל אשר חווה את מופתי יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומעמד הר סיני וראה את כל המראות הגדולות והעצומות, היה להם את הכלים להבין היטב עד כמה יכולת יש לבני האדם להשפיע על השפע היורד לעולם, ועל כן כאשר נצטוו להקים משכן רצו כולם לזכות להיות שותפים במצווה חשובה זו עד שאפילו כשנתבקשו להביא כסף וזהב לא נתעצלו ולא סמכו אחד על השני אלא למרות שכך הוא טבע האדם כשמתבקש להוציא ממון הוא מתחיל למשוך ברגליו ולסמוך על השאר שהם יביאו, ובכל זאת כאן כולם אצו רצו בהתלהבות להביא והביאו כסף וזהב יותר מהצורך, ובאה התורה בפרשתנו ללמדנו שלעולם צריך לשמור על מדתיות ראויה, אפילו כאשר יש אור והתלהבות של קדושה יש להיזהר, כי לעיתים מההתלהבות היתרה יבוא אדם לידי מכשול, כגון שיבוא לבנות את בית המקדש בשבת, לכן באה התורה ומזהירה על שמירת השבת בפרשתנו למרות שלכאורה אינה עניין לכאן וכבר הזהירה התורה כמה וכמה פעמים על שמירת שבת קודם, לומר לנו כי לא כל התלהבות היא טובה, הן אמת שצריך אדם לשאוף לעשות את עבודת ה' מתוך שמחה והתלהבות, כי יש לנו את היכולת להשפיע בעליונים כוח שאין לשום בריה פרט לבני האדם, אך עם זאת חייבים אנו ללמוד את ההלכה בכדי שלא נטעה ובמקום לעשות מצווה עלולים חלילה לעשות היפך מרצון ה', כי אי אפשר לומר העיקר הכוונה! אלא חייב כל אדם לקבוע עיתים ללימוד הלכה בכדי שנוכל לצרף את הכוונה הטובה דרך כלל למעשים כפי שבאמת צריכים להעשות, ולא כפי שנראה לנו שצריך, ועל כן בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ונותן לנו תוכנית לפרטי פרטים ללמדנו כי למרות ההתלהבות והרצון העז, אין לנו היכולת להגיע למטרה אם לא נתעמק בפרטי ההלכה שיהיו הדברים מדויקים כי אחרת חלילה עלול שנשיג את ההיפך מהמטרה, ויה"ר שנזכה כולנו לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, אמן.
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502839992