סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

ברוכים הבאים לאתר 

http://avigv55.com

דת ויהדות
של אברהם גבריאל

בס"ד גיליון 199 ט' ניסן התשס"ט (3.4.09) פרשת צו- שבת הגדול
 
הקשר בין מצה למצווה
 
לכאורה, מה הקשר בין שמירת המצות למצוות?

מהי "החמצה" במצוות? - בערב פסח משתדלים כולנו לבער כל חמץ. אין זו מלאכה קלה! אך קשה הימנה לבער החמץ מהלב. החמץ הוא היצר הרע. בשעת ביעור חמץ אנו מתפללים: "כשם שביערנו החמץ כך נזכה לבער גם החמץ מהלב". חמץ זה הוא היצר הרע. הגמרא (ברכות יז.) מביאה תפילה יפה שתיקן אחד האמוראים בסיום תפילת שמונה עשרה בקטע "אלוקי נצור". "רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שברצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושיעבוד מלכויות (צרות מהגויים או תלות בהם). העיכוב החיצוני הוא שיעבוד מלכויות, וישנו עיכוב פנימי והוא השאור שבעיסה (יצר הרע שבליבנו המחמיצנו – רש"י). ולמה נקרא יצר הרע על שם השאור שהוא החלק הקשה שבעיסה?

תשובה לכך נקבל אם נתבונן בעיסה מחמיצה. תהליך החימוץ מונע על ידי החיידקים שנכנסים לבצק המהווה עבורם קרקע פוריה להתרבות. והן אמנם מתרבות ומתרבות – וזה הדבר המחמיץ את העיסה. אין כל צורך בפעולה מיוחדת. החימוץ נעשה מאליו. הוספת שמרים, מאיצה כמובן את התהליך, אך הוא יכול להיעשות מאליו. וכאן נזכיר שתהליך חימוצה של העיסה נוצר רק כשמשאירים אותה ללא כל טיפול. לעומת זאת, כל עוד אנו לשים את העיסה היא אינה מחמיצה, ואף אם נמשך הדבר יממה.

כך גם יצר הרע. כשעובד אדם את בוראו, אין היצר הרע יכול להתפתח. כשיושב אדם באפס מעשה, או אז, נכנסים בו הרהורים רעים ומחשבות רעות. יצר הרע מוצא בו מקום להתפתח כאותם חיידקים. אין צורך שנכניס לתוכנו את היצר הרע...
 
התאמת החינוך לכל אחד לפי מצבו

"ליל הסדר" הוא לילה של חינוך, שבו אנו מוסרים ומעבירים לילדינו את כל יסודות האמונה שקיבלנו ביציאת מצרים. בפרשת "בא" שנאמרה למשה רבנו לפני שיצאו בני ישראל ממצרים, ואשר עוסקת ביציאת מצרים, מתוארים שלושת הבנים שבהגדה. בהמשך הפרשה נאמר לנו בדיוק מה שעלינו לומר לשלושה מתוך ארבעת הבנים. סיפור יציאת ממצרים זהו היסוד. ומדי שנה בשנה כבר לאורך שלושת אלפי שנה יושב העם, האב עם בניו, והסבא עם נכדיו, ומספרים מה שאירע במצרים. זוהי שלשלת הקבלה מאז יציאת מצרים ועד היום. אין כל סדק בחומת המסורת הזו!

הבן הראשון בו פותחת התורה הוא הבן הרשע (שמות יב-כו) "מה העבודה הזאת לכם"? כבר כאן, אנו שמים לב להבדל שבינו לבנים האחרים כולם שואלים "והיה כי ישאלך"; "כי ישאלך בנך", ואילו הבן הרשע, אינו שואל אלא אומר. ומה צריך לענות לו? "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". כיון שאינו רוצה וחפץ בתשובה, משיבים אנו לו באותה מטבע לשון שבה פנה אלינו: "ואמרתם"!

בסמוך לזה נאמר: "ויקוד העם וישתחוו" ומסביר רש"י שהודו לה' יתברך על בשורת הארץ ועל בשורת הבנים. ומקשים המפרשים: האמנם מצדיקה "בשורתו" של הבן הרשע להשתחוות ולהודות לה'? התשובה היא שאכן, כן. גם על הבן הרשע יש מה להודות. גם הוא, הרשע, אחד הבנים המיסב עמנו לשולחן הסדר. ועל כן, גם בו צריך לטפל. כל בן הוא פיקדון שהורים זוכים בו. בכל מצב שיהיה, אחריות גדולה, אפוא מוטלת על

ההורים. "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" – כל בן ובן הוא יחיד, וחשיבותו היא בפני עצמה. כל אחד בדרכו שלו. זהו לימוד נוסף, שעלינו ללמוד בליל הסדר.

ועם זאת עלינו לזכור שהחינוך אינו מתחיל ב"ליל הסדר", אלא כשמגיעים אנו לשולחן הסדר, אחרי כל ההכנות הקשות יושבים ההורים ליד השולחן במנוחת הנפש, ודעת ההורים פנויה יותר להקדישה לבנים. ואף שפעמים רבות מסיבים עמנו לשולחן הסדר בני המשפחה, למיניהם, שומה עלינו להקדיש את עיקר תשומת הלב.

הילדים הקטנים ביותר צריכים להיות מטופלים אצל האמא "ושאינו יודע לשאול את פתח לו", "את" - ולא אתה.

כדי שהילד יתעורר לשאול, יש להסיט הצידה את קערת הסדר, וכך במעשים נוספים – הטבלת הירקות, חלוקת אגוזים וקליות – החורגים מהסדר המקובל – נועדו כדי שהילד יבחין בשינויים ויתעורר לשאול. לא חסרים סיפורים ומדרשים המתאימים אף להבנתם של הילדים.

כאמור, החינוך אינו מתחיל בליל הסדר. גם בימים הקשים שלפניו מוטלת עלינו משימת החינוך, יש לדעת במה להעסיק את הילדים בזמן הזה, אין להפנותם לרחוב. כל דבר שאינו מטופל ומבוקר הוא מחמיץ! הילד צריך וחייב להרגיש שעיני הוריו מלוות אותו בכל צעד ושעל בדרכו. או אז, גם כשיהיה ברחוב ידע שמעשיו מבוקרים, וע"כ יתנהג בצורה ישרה. בד בבד, עלינו להחדיר לתודעת הילד, השכם והערב, שהקב"ה יודע, רואה ושומע הכל.
 
בס"ד עמוד 2

נשבע בשוגג

"בית זילכה" היה בית המדרש הגדול במרכז העיר בגדד. שם נהגו תלמידי הגאון ר' עבדאללה סומך לשבת בחצי גורן עגולה ולשתות בשקיקה את דברי התורה המופלאים שיצאו מפיו הקדוש של רבם הנערץ.

תלמידיו של הגאון היו בעצמם רבנים ידועי שם, ותלמידי חכמים מופלגים בחכמת התורה ויראת שמים צרופה: בין מאות תלמידיו נמנו ר' יוסף חיים, שלימים נודע בשם: ה"בן איש חי" ור' אליהו מני שהיה לימים רבה של העיר חברון.

באחד הימים הופיעו בבית המדרש שלושה שוטרים. שעה ארוכה ניצבו השלושה בהיסוס מה על מקומם שם במפתן בית המדרש, לבסוף סבו על עקבותיהם והסתלקו כלעומת שבאו.

לשם מה הגיעו לכאן? באותם ימים הסתבך אחד מבני הקהילה היהודית בעלילה שפלה. התברר שאם הוא אכן אשם שכפי שטפלו עליו הגויים הרשעים, יושלך לבית הכלא לתקופה ארוכה. השמועה על העלילה הזו הגיעה גם אל הואלי מושל העיר. הלה קבע כי הנאשם חייב להישבע שאכן הוא חף מפשע.

היהודי נשבע ויצא זכאי. יהודי בגדד חשו רווחה לשמע הבשורה הטובה, שידידם ניצל מעונש כה קשה.

מוסא היה יהודי שהתאסלם, והוא מצא בזו הפעם להפיל את היהודי המסכן בפח, וכך לנקום סוף-סוף ביהודים. הוא ניגש אל המושל ואמר לו: "דע לך שהיהודי הזה שנשבע, שבועתו בטלה, התדע מדוע? ליהודים ישנה תפילה שנקראת "כל נדרי" שאותה הם אומרים בערב יום הכיפורים שלהם בתחילתה של כל שנה. אז הם מבטלים את כל השבועות שעליהן הם נשבעו כבר, וגם את אלה שהם עתידים להשבע עליהן. כך הם מוליכם שולל את כל העמים שבתוכם הם יושבים".

חרה אפו של המושל כששמע זאת. שלושת השוטרים באו כדי להזעיק את ר' עבדאללה סומך אל המושל.

השוטרים שבו כלעומת שבאו: "לא יכולנו להביא את האיש שביקשת, אדוננו המושל, הוא דומה יותר למלאך אלוקים מאשר לבן אדם" – כך אמרו.

המושל לא ויתר – "חייבים אתם להביאו אלי תכך ומיד!" הפעם חזרו

השוטרים עם הצדיק. אלא שהפעם לא רק הוא הגיע, שיירה ארוכה של יהודים ליוותה אותו בדרכו. כשראה אותו המושל, נבוך מעט – "איזו הדרת פנים! כמה כבוד רוחשים היהודים לרב שלהם!"

המושל דיבר איתו על מצבם של היהודים בבגדד והתפעל מדברי חוכמתו של הצדיק. אחר כך שאל אותו מהי התפילה הזו שבה נוהגים היהודים לבטל את כל השבועות שלהם.

הרב הצדיק פתח את הסידור בתפילת "כל נדרי" והקריא באוזני המושל את המילים: "כל נדרי ואסרי... כי לכל העם בשגגה" – נכון הוא שאנו מבטלים בתפילה זו את השבועות שנשבענו וכאלה שעתידים להישבע עליהם, אך לא סתם שבועות אלא רק כאלה שנעשות בשגגה ולא רק אלה אלא גם נדרים ושבועות בענייני הדת שלנו ולא בענייני ממון".

המושל התנצל על שאלתו. מאז אותו יום נעשה המושל לידידו האישי של ר' עבדאללה סומך, ואף נהג להתייעץ עמו.

בס"ד עמוד 3

פתחו של גיהנום

הגמרא מספרת על שני תלמידי חכמים שהיו באשקלון. רעים אהובים שלמדו והתעלו יחדיו בתורה, עד שאחד מהם נפטר. לא נגמל עמו חסד של אמת כראוי, ונקבר בלא כבוד. היה חברו בוכה ומצטער. נראה לו הנפטר בחלומו ואמר לו: "בני, אל תהרהר אחר בוראך, שהכל בצדק ובמשפט. דע לך שלא עברתי עברה מימי. חוץ מפעם אחת שהקדמתי תפילין של ראש לתפילין של יד. והואיל ורצו לזכותני במלוא שכרי לעולם הבא, קיבלתי עונשי בביזיון זה". להוכחת דבריו, לקחו להראות לו את מקומו בגן העדן, בשיא העידון והשכר המופלג, מוקף גינות, מטעים ומבועי מים. והואיל ואין בין גן העדן לגיהנום אלא כחוט השערה, ראה בחלומו גם את פתחו של גיהנום. השער הענק סבב באמצעות ציר הקבוע בארץ, והציר נקב את אוזנו של אדם אחד, ששכב למרגלות השער פרקדן והציר בתנוך אוזנו... מצמרר לחשוב על כך, בכך פעם שהשער נפתח, בכל פעם שהביאו אסיר חדש, קריק-קרק, סיבוב חדש באוזן...

"עד מתי יתענה כך?" שאל האיש, מזועזע.

"והרגיעוהו: "עד שיבוא לכאן נשיא ישראל ויתפוס את מקומו"...

"רבי שמעון הנערץ, נשיא ישראל? על מה ולמה?" נרעש האיש.

ענו ואמרו: "משום שהתחייב בשעתו בנדר, שבעלותו על כס הנשיאות, יכרית נגע של מכשפים, והתמנה לנשיא ולא עמד בדיבורו. שהרי יש שמונים מכשפות במערה באשקלון שמטעות את העולם. לך ואמור לומה שראית, שיזדרז ויקיים נדרו".

אמר: "נשיא ישראל הוא, ואיך יאמין לדברי?"

אמרו לו: "ענוותן גדול הוא ויאמין".

קם האיש ורוחו מתפעמת. עלה לירושלים, פנה לנשיא ישראל וסח את חלומו.

אמר לו רבי שמעון: "יודע אני שאמת הוא, כי לא בפי נדרתי אלא בלבי החלטתי, ורק במרום יודעים על כך".

מה עשה? נטל שמונים בחורים, הביאם סמוך למערה ואמר: "כשאשרוק לכם – היכנסו כולכם, כל אחד יקח אחת מהן ויגביהנה מהארץ, שאז מאבדות הן את כוחן".

הדפק על הדלת ואמר: "פתחו לי, מכשף אני כמותכן".

פתחו לו ושאלו: "מה יודע אתה לחולל?"

אמר: "הנה אשרוק שריקה – ויבואו שמונים בחורים!"

אמרו: "הבה ונראה".

שרק ובאו והתקבלו בשמחה. הגביה כל אחת מהן מכשפה אחת וסר כוחן, וקיימו בהן את דין התורה. עד כאן הסיפור בקצרה.

ויש להבין לגבי העונש, מהו עונש זה, עונש ייחודי ומזוויע, לנעוץ את ציר דלת הגיהנום באוזן הנידון? הלא "משפטי ה' אמת" (תהלים יט-י) ובאים מידה כנגד מידה. על חטאים הנעשים בתבערת התאווה – נידונים באש רותחת; על חטאים שבעצלות ובאדישות קפואה – יש גיהנום של שלג, רחמנא לצלן (תנאי ח"א פרק ח'). מהעונש, יש לנו אפשרות להשיג את מהות העברה.

אלא שעלינו להבין, שכאשר רבי שמעון, נשיא ישראל, לא עשה דין במכשפות, מן הסתם לא נבע הדבר מעצלות, חלילה. טרוד היה בלימוד תורה, בהרבצת תורה, בדיני הסנהדרין, בהכוונת העם. עניין של סדרי קדימויות. והראו לו מן השמים, שאם יש מכשפים – והוא הדין בבעלי אוב וידעונים, במגידי עתידות ובקוסמי קסמים, בקוראים בקפה ובקפלים ובכף היד, אף ב"מקובלים" במירכאות, העוטים אצטלה שאינה הולמתם, מטעים ומתעים, מאחזי עיניים ומוליכי שולל – וההמון נוהה אחריהם, "השוטים נפתים אחריהם", כלשון הרמב"ן – הרי זה "פתחה של גיהינום"; פתח להידרדרות, פתח לכל רעה. יש לבער רעה חולה זו וללחום כנגדה בכל עוז.

כי לנו תורה וגדולי תורה, בעלי דעת תורה הפועלים בכח התורה – ומה לנו לפנות לבורות נשברים, שבמקרה הטוב אינם מועילים ובמקרה הרע מזיקים ומשחיתים? (מעין השבוע)

העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו ובני ביתם שיזכו לשפע פרנסה,
הצלחה והרווחה, בריאות אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.

בס"ד עמוד 4

כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא

מה היא "כוס ישועות" ומה הוא הקשר בינה לבין התפילה? על כך ענה המגיד מדובנא זצ"ל, במשל: מעשה באדם שסבל ממחושים שונים. ראשו כאב, איבריו דאבו, שנתו נדדה, תאבונו סר מעליו. הלך אל הרופא, וזה שלחו לסדרה של בדיקות. על פי התוצאות, קבע הרופא לאמור: "אתה סובל ממחלה פלונית ויש לטפל בה בניתוח".

ברור קצר העלה, שיש לחכות בתור לניתוח כחצי שנה.

"ועד אז", שאל החולה, האם נגזר עלי לסבול?"

"לאו דוקא", ענה הרופא, "אמנם לאחר הניתוח תהיה בריא לחלוטין, וכל המחושים יעלמו מאליהם,

אבל לעת עתה ארשום לך שורה של תרופות. האחת כנגד כאבי ראש, השניה לכאבי שרירים, השלישית תעזו לך להרדם, והרביעית תגביר את תאבונך".

עד כאן המשל. והנמשל: באמרנו שהאדם בריא, איננו צריכים לפרש ולומר, שראשו אינו כואב ותאבונו בריא ושנתו עמוקה, כי הגדרת הבריאות כוללת הכל. אבל באדם שאינו בריא, יש מקום לפרט מה מתפקד אצלו כשורה. גם בעם ישראל כך. בגאולה השלמה – אין צורך לפרט את פרטיה, שכן הכל יהיה נפלא ומושלם. לפיכך, מששמעו ישראל שהקב"ה מפרט את פרטי גאולת מצרים בארבע לשונות: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי אתכם לי לעם", הבינו שזוהי גאולת ביניים, עד לגאולה השלמה. לפיכך, תיקנו חכמים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה, כדי להודות לקב"ה על אותה

הצלה ולבקשו להביא את הגאולה העתידה, כשם שאנו אומרים בהגדה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים – כך ה' אלוקינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך".

וזהו שאמרו במדרש (בראשית רבה פח): על ארבע לשונות של גאולה: "וכנגדם תיקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". כוס ישועות – בלשון רבים, ומכיוון שהישועות נפרטות לפרטים, אנו מבינים, שהגאולה עדיין לא הושלמה. לפיכך, אנו קוראים ומתפללים לה', שיחיש לנו את קץ הגאולה השלמה! (שערי ארמון, אהל יעקב)

1.       העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2.       אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

3.       כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860 טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217 דוא"ל:
 
י"ד אדר ב' התשס"ח (21.3.08) פרשת צו - פורים - גיליון 148
 
למה דוקא המן?
"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם"
 

מנהג קדום בישראל, שהובא בפוסקים ב"אורח חיים" סימן תר"ץ, ומרן ה"בית יוסף" הביאו בשם ה"אורחות חיים", והרמ"א גם כן העתיקו שם בסעיף יז: לצייר את צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב את שם המן עליהם ולהכותם זה על זה כדי למחות את שמו, והזהירו הפוסקים שאין ללעוג על מנהג זה, שלא לחינם נקבע.

מאזהרת הפוסקים משמע שכן יש מקום ללעוג למנהג זה, ואכן לכאורה מנהג זה חסר פשר ובלתי מובן בשכלנו, מכמה טעמים: ראשית, המן הוא איש אחד ויחיד, ומה שייך להעמיד את צורתו ולכתוב את שמו על עצים ואבנים באלפי בתים וחצרות. וכי בכך אנו באמת "מוחים" אותו?! שנית, הלא המן הצורר נתלה קבל עם ועדה, ושמו נמחה כבר לפני אלפיים שנה, ומה התועלת לחזור  ולמחותו בכל שנה ושנה? ועוד, מדוע רק את המן אנו חוזרים ומוחים מדי שנה בשנה? וכי עם ישראל לא סבל מרשעים אחרים כדוגמתו? הרי פרעה הרשע , שלא רק שחשב מחשבה רעה על היהודים, אלא אף שחט ילדים, רחץ בדמם, השליכם ביאור, השתמש בילדים במקום לבנים של בניין, עינה את ישראל בעבודת פרך שנים על גבי שנים, ועוד כהנה וכהנה, מדוע לא ננהיג  מנהג חדש למחות את שמו של פרעה בליל הסדר?

התשובה היא שבאמת איננו מוחים את המן בן הדמתא האמיתי הקדמון, שכבר נמחה ואבד שמו וזכרו מן העולם, אלא אנו מוחים את ההמנים בני ימינו, אלו שמחקים את מעשיו, וצועדים בעקבות המצאותיו השפלות. את הדמויות הללו  אנו כמהים ומוחים, כביטוי למשאלת נפשנו המייחלת ואומרת: כן יאבדו כל אויביך ה'!

הרי בכל דור ודור עומדים עלינו מלכים ורשעים לכלותנו, ובדרך כלל כיסו את רשעותם במין הנהגה מלכותית, כמו פרעה בזמנו אשר נהג בישראל כ"עבדים למלך", ונבוכדנאצר הרשע ודומיו. רשעים אכזרים אלו, היו ויהיו בכל ימי העולם.

אך המן המציא דבר חדש, הוא לא היה מלך, וגם לא בעל סמכות לגזור גזירות. ובכל זאת ריכל בלשונו וזלזל בדתי ישראל ובמנהגיהם לפני המלך אחשורוש, בהכירו את לבו של המלך, וביודעו כי מאז הגיעה אליו ההלשנה החמורה ש"את דתי המלך אינם עושים", המלך לא ישקוט.

חידוש זה מבית מדרשו של המן, לא כלה מן העולם. עד ימינו עדיין סובלים בני עמנו ממלשינים כאלה ואחרים. ולדאבון לבנו, תמיד יהיו כאלו שמתוך תאוה ורשעות יהיו מוסרים ומלשינים.

כמה סבלנו מן המלשינים, כבר בתקופה הסמוכה לתקופתו של המן נחרבה ירושלים עקב הלשנתו המפורסמת של "בר קמצא" (גיטין נה:), כמו כן, נחרבה ביתר, העיר הקדומה ונהרגו יושביה עקב מלשינות (גיטין שם דף נז.), וחולי רע זה מלווה את ישראל דור אחר דור, והכלבים עזי הנפש עדיין לא השביעו את נפשם.

הכאה זו של המן וההרעשה בבתי הכנסיות ובבתי ישראל בליל פורים וביומו, באה להטיל מורא ופחד על אותם המנים – מינים ומלשינים, פן ישוב עמלם בראשם ויהיה גורלם כגורלו המר והנמהר של המן בן המדתא האגגי צורר היהודים.
 
פורים שמח ושבת שלום ומבורך!
 
בס"ד
 
מל"ך
 

"ונתון  הלבוש והסוס על ידי איש משרי המלך הפרתמים והלביש ו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבוהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"

 

שלושה מיני כיבוד הזכיר המן בדבריו לפני המלך ואלו הם: לבוש המלך, מרכבת המלך דהיינו סוס המלך, והכרוז המכריז לפני הרוכב: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

שלושה מיני כיבוד אלו, שנעשו בסופו של דבר למרדכי היהודי, הם המרמזים על המעלה העצומה  שזכה לה מרדכי, באשר ראשי התבות שלהם הם מלך: מרכבה, לבוש, כרוז, ללמדך, ששכר עצום זה נעשה למרדכי בעבור שהציל את המלך ממוות, ועל כן זכה לכבוד הרמוז בשם מלך.

וגם על פי דרך הדרש נראה לרמוז בכך רמז נאה. והוא, שמרדכי זכה לכבוד זה בעבור דבקותו בתורה , שהעוסק בה ומחכים – נקרא מלך. (קרן ישועה).
 
ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו...
 
"יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו:
 
צריך להבין, מה ראה המן להאריך כל כך בדבריו ולומר למלך: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך"? היה לו לומר בקצרה: "יבוא אחד משרי המלך, ילבישהו לבוש מלכות וירכיבהו על סוס המלך". מדוע נקט לשון "יביאו"? ועוד קשה: מדוע אמר המן

 לפני המלך: "והרכיבוהו על הסוס ברחוב העיר?? מהו העניין שתהיה הרכיבה ברחוב העיר? וכי לא די בכך שירכיבוהו על סוס המלך?

אלא שכונת המן הרשע הייתה להוסיף כבוד על כבודו, כי מחשבתו הייתה שהמלך חפץ לכבדו, וכי אליו המלך התכון בשאלתו: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" ועל כן, נתחכם לומר: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך", כדי שלא יוביל אותו אחד משרי הפרתמים אל בית האוצר ללבוש שם את לבוש המלך, כי אם יביאו את בגדי המלכות לפני המלך, ובמעמד המלך ומול פניו ממש – ילבישו שרי הפרתמים את המן בבגדי החמודות של המלך, כאשר המלך בכבודו ובעצמו הוא המוסר את הלבוש לאחד משריו להלביש בו את המן זהו שאמר המן: "ונתון הלבוש" מידיו של המלך ממש כי בזה יגדל כבודו.

זו גם הסיבה שאמר המן למלך: "והרכיבוהו ברחוב העיר", כי דרך בית המלוכה שיהיה לפניו רחוב גדול ורחב הנקרא: "רחובה של עיר". והמן, כשאמר: "והרכיבוהו", התכון שהשר הגדול מבין שרי המלך וגם שאר השרים הם יהיו אלה שירכיבוהו, כדי שלא יצטרך לעלות בעצמו על הסוס, כי רצה המן, שכבוד זה ששרי המלך מרכיבים אותו על הסוס, יהיה לעיני כל תושבי העיר, באמצע רחובה של עיר, ולא בתוך חצרו של המלך, שעד כמה שתהיה מכובדת, בכל זאת, שם – אין איש רואהו.

בקשה זו שביקש המן היא זו שהיתה לבסוף בעוכריו, כאשר נצטוה מפי המלך לעשות למרדכי את כל הכבוד והגדולה אשר תיאר, כמו למשל, שלא יהיה הרוכב עולה מעצמו כי אם על ידי הגדול שבשרים. וכך דרך מרדכי  על גבו של המן כשעלה על הסוס ברחובה הראשי של העיר לעיני המון העם. כל זאת בזכות הצעתו של המן (קרן ישועה).
 
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גז הי"ו ובני ביתם
 
בכל אשר יפנו ישכילו על מרומי ההצלחה, ברוב אושר, עושר וכבוד, לאורך ימים ושנים והשי"ת
ישמור צאתם ובואם לחיים טובים ולשלום . אכי"ר.
 

דבר מו"ל אשכולות:

1.                  העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2.                   כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

 
בס"ד
 
אדם גדול

פעם אחת שאל תלמיד את רבו: שמעתי היום מפיך, שכל אדם צריך לשאוף ולבקש להיות – "אדם גדול".

וכי יש "אדם קטן" ויש "אדם גדול"?

הלא יודע אני שיש "סולם דרגות" שונה מזה. דהיינו: אדם חכם, אדם טיפש, נדיב לב, כילי וכו'.

ענה רבו ואמר:

הידעת, שההבדל היסודי בין אדם לבהמה ולחייתו יער – הוא זה: כל בעל חי, בנוי, מעצם יצירתו, לדאוג אך ורק לעצמו – בלבד – "אגואיזם" ולעולם לא תראה שהכלב או הסוס יטרחו להשיג מזון לבני מינם, אלא להיפך הוא הדבר, כל אחד מהם נלחם בחברו, כדי להשיג את מזונו. וטעמו של דבר: שהרי כח בינתם מצומצם מאוד, וכל כולו נברא – ע"י הבורא יתברך – שיהא סובב והולך כלפי עצמם בלבד.

מה שאין כן – האדם. הוא מעצם הוויתו ניחן צלם ודמות אלוקים, הנותן בו כח ואפשרות להבין ולהרגיש את צרכי זולתו, ולקום ולדאוג לבני לוייתו – ולכל אשר מסביבו, יכול האדם לעלות במסילה זו – עד שיהא כל העולם כולו ניזון בזכותו.

כח זה שניתן באדם – אינו נמצא בבעלי החיים!

כללו של דבר: האדם – נברא עם האפשרות של הענקת טוב וחסד לפרט ולכלל, להבדיל – הבע"ח. מצומצמים וסגורים רק בצרכי עצמם בלבד.

(רעים אהובים)
 
בעיטת הסוס

מעשה ביהודי שהיתה לו חנות במרכזה של עיר והיה מתפרנס בה בעושר וכבוד. ויהי היום ויהודי שני קם ופתח חנות שניה באותו אזור.

כששמע הראשון את הדבר, הלך והתלונן לפני רב העיר על היהודי החדש שמשיג את גבולו, ומתחרה עמו בפרנסתו.

אמר לו הרב:

שמע נא ידידי וחביבי!

הלא גם ידעת וגם ראית – כיצד נוהגים הסוס והפרד בשעת צמאונם.

דרכם של סוסים הבאים לרוות את צמאונם מהנהר, שהם בועטים ברגליהם – תחילה במים, ורק לאחר מכן הם נגשים לשתות מהנהר. הידעת – מה הסיבה לבעיטות אלה?

הסיבה היא זאת: כשהסוס מתכופף כדי לשתות ממי הנהר, הנה הוא רואה, מול עיניו "סוס שני" נשקף בתוך המים שגם הוא חפץ לשתות מאותם המים... והוא מתמלא חימה רבה, ומיד בועט בו כדי להבריחו מהנהר.

אבל הסוס מחמת חוסר דעת, אינו יודע להבחין, כי "הסוס השני" הנשקף במי הנהר – הרי הוא בעצמו...

ולא עוד מתוך שהוא בהמה – נבערה משכל, אין לו הכלים לתפוס, כי : הלא בנהר יש מים רבים גם לאלפי סוסים...

זה שאמר הפסוק: "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין " (תהלים ל"ב) דהיינו: על האדם להתעלות על עצמו ולא להיות כסוס כפרד – אין הבין, החושב שבני מינו באים בגבולו ומונעים ממנו את חיותו. ואין הוא יודע  שיש מים גם לעוד סוסים, על כן – ידידי ורעי, שמח בלבך – שיש עוד יהודי שיכול לכלכל את בני ביתו בכבוד. והקב"ה שזן ומפרנס אותך יכול לזון גם אותו.

 

(רעים אהובים)
 
עולמו של ילד קטן

כל אדם בהיותו ילד קטן, אזי כל מהותו, כל מאוי חייו, סובבים והולכים, מבלי שינוי ותמורה – רק כלפי עולמו הקטן – בלבד.

והוא – ה"אני" שלו – מצומצם מתוך ערכי עצמו, והוא הולך לו ב"מחשבה" איתנה כי "בשבילי נברא העולם"... ועל כן – אוי לו לאדם שיג ב"רכושו" או ב"רצונו", מיד ישא קולו בבכי, או בצעקה נוראה – כאילו עולמו חרב עליו. ושי שגם ירים – בזעמו – יד או רגל כדי לבעוט במשיגי גבולו...

וכל כולו – של נפש הילד – בנוי על יסודות "הנפש המקבלת".

דהיינו, כל רצונו ושאיפתו בחיי יום יום רק לקחת, לקבל מאחרים, הן דברי מאכל, מתנות, או מילות שבח. ואין מקום ב"עולמו הקטן"  - לאור של מחשבה המאיר בניצוצי אורה של חכמה – המחייבו לתת, להעניק לזולתו! לקום לוותר מחלקו – כדי להרנין לב ידידיו. הס מלהזכיר! זה נגד טבעו ומהותו.

ואם לפעמים יעשה "טוב וחסד" עם פלוני, צופה ומייחל לגמול רב – עבור מעשהו הטוב, ואם לא גמלו עמו כחסדו, אזי ינקום וינטור על "כפויי הטובה"...

כללו של דבר: התינוקות ובעלי החיים קרובים – כמעט – זה לזה, בדאגתם לעצמם בלבד. בלשון אחרת: "אגואיזם"  (רעים אהובים)
 
בס"ד
 
נס פורים
מאת הרה"ג אליהו עמאר שליט"א
רב אזורי בארותיים-עולש
 

רבותינו שואלים: אסתר מן התורה מנין? שנאמר ואנוכי אסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא". והדבר אומר דרשני: הרמז לאסתר לא מצא מקום לנוח אלא בפסוק זה, העוסק בהסתר פנים, שאינו אלא עונש וחלק מהתוכחה?

ברם, נס הפורים שונה באופיו משאר ניסים, שכן על אף גודל הנס, היה הוא נס נסתר, שכן הכל התנהל כביכול מאליו, החל מהריגת ושתי שסירבה לשמוע בקול אחשוורוש, לעיני העמים והשרים, עבור לבחירתה של אסתר כמלכה. ולד' פשט המקראות נשיאות חן זו שזכתה לה אסתר נבעה מהסיבה הפשוטה, שהייתה יפת תואר ויפת מראה יותר משאר הנשים. (אכן, רבותינו נחלקו בדבר, שיש שאמרו שאסתר כלל לא הייתה יפת תואר ויפת מראה אלא נס גלוי היה זה שלמרות זאת נבחרה היא על פני כל השאר, ושבעים פנים לתורה). וכמובן, שכאשר המן מבקש "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד", מטבע הדברים עומדת היא לימין אחיה היהודים הנתונים בסכנת כליה ח"ו, וכי היינו מצפים שח"ו תנהג אחרת? וכאשר המן מקדיח את תבשילו לעיני המלך, ומאהבת אסתר אחשוורוש תולהו על העץ, גם זה דבר טבעי ומתבקש לכאורה.

ולמרות הכל, אנו מודים ומהללים את השי"ת על גודל הנס, שכן יודעים אנו נאמנה שיש מנהיג לבירה, וגם המאורעות שלעיני בשר נראים  לנו כטבעיים, ניסים גדולים המה, אלא ששייכים הם למערכת הניסים הנסתרים. שההנהגה הקבועה של העולם, מה שאנו מכנים "דרך הטבע", הגדירה החזון איש בלשונו הזהב: "ומה שאנו מכנים טבע, הוא הרצון היותר מורגל של מהווה כל ההוויות ית"ש", כלומר אין בין הנהגה זו להנהגת הניסים החורגים מדרך הטבע ולא כלום, אלא שבדרך הטבע הנס ארוך ומתמשך. וזו גם הסיבה שאיננו מייחסים להם חשיבות מיוחדת, מתרדמת ההרגל.

וכתרופה לזה, באים הניסים הגלויים והמה מעידים על

רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם!".  

על פי זה אפשר להבין את הציווי: "חייב איניש לבסומי בפורייא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ולפלא, הלא השכרות איננה 'מעלה' בלשון המעטה, וכיצד יתכן שיצוונו לאבד את שפיות דעתנו ביום נשגב כזה, שרבותינו המקובלים הגדילו מעלתו יותר מיום הכיפורים?

אולם, נחפשה דרכינו ונחקורה באיזה כלי נוטים אנו להמעיט בערכם של הניסים המלווים אותנו יום יום ושעה שעה? עם השכל!

אנו מתחכמים למצוא תמיד סיבה טבעית לכל תרחיש, סיבה שתתיישר עם כללי ההגיון. לצערנו אנו שומעים יותר מדאי את הביטויים: צירוף מקרים, היה לי מזל, וכהנה.

וזו מדרכי היצר להכהות את עוצמת הניסים, כי אם אדם היה נותן לב - היה מתעורר לשוב אל ה' המטיב עימו בכל עת.

השכרות הוראה היא לאדם שיש מצבים בהם חייב האדם להניח את שכלו, זה הקטנוני, והמוצא סיבה טבעית לכל מקרה, בצד, ולהביט נכוחה אל המאורעות בשכל אמיתי, או אז יכיר האדם כי האל הרועה אותו מעודו... מחדש עליו בטובו בכל יום תמיד ניסים ונפלאות עד אין חקר, ויודה לו ויזמר לשמו.
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502839992