סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

ברוכים הבאים לאתר 

http://avigv55.com

דת ויהדות
של אברהם גבריאל

פרשת מקץ ל' כסלו תש"פ
אשכולות המלכא
הגות , מוסר , הלכה ופרשת השבוע - הרב שאול מלכא

יוסף מלך מצרים -מלכות מתוך התמודדות
מדוע יוסף, הבן היקר והאהוב - יועדה לו תכנית משמים של מאבקים
וקשיים: נמכר לעבד, הגיע לארץ זימה וטומאה, והתמודד עם אשת פוטיפר
ולבסוף נזרק לבור הכלא המצרי?
נענה במשל: סב זקן וחכם העניק לנכדו הקט גולם של פרפר, והדריך אותו
שבתוך פקעת הגולם נמצא זחל שמתפתח עד שיהפוך לפרפר מרהיב. אולם
לפני שנתן הסב את הגולם לנכדו הנרגש הזהיר אותו הסב נחרצות - "אני
נותן לך את הגולם הזה אולם תנאי אחד יש לי : כאשר ינסה הפרפר לבקוע
מתוך הגולם - אל תעזור לו, הנח לו להתאמץ עד שיבקע את הגולם בכוחות
עצמו, אל תעזור לו!" הילד שהשתוקק לקבל את הגולם הסכים כמובן
לתנאי. ולמחרת עם שחר רץ הילד לבדוק את שלום הגולם, וכך עשה גם ביום
שלאחריו, וכן הלאה אולם הגולם נשאר כשהיה.
יום אחד זה קרה, הגולם זע, והילד רטט מהתרגשות, הוא ראה איך מעטפת
הגולם נפתחת, הפרפר היכה בכנפיו העדינות במעטפת, ניסה לבקוע אותה
ולצאת לחופשי. הילד השתוקק מאוד לעזור לו אך זכר את הבטחתו לסבו
לכן רק הביט במאמצי הפרפר לצאת. אך כאשר ראה הילד שמאמצי הפרפר
כבירים, ועדיין אינו מצליח לצאת מהגולם, ריחם עליו מאוד, לא עמד
בניסיון , והחליט לעזור לו לבקוע את מעטפת הגולם למרות ההבטחה.
לעיניו המשתאות נגלה פרפר נהדר , כנפיו צחורות, ועליהם פסים
צבעוניים. הוא הביט בשמחה ובסיפוק בפרפר שזינק החוצה. אולם אך פתח
הפרפר את כנפיו בניסיונו לעוף, צנח מטה נחבט באדמה, ומת. דמעות עמדו
בעיני הילד. הוא שב לסבו, וסיפר לו על הפרפר היפה, שמת מיד לאחר שבקע
מן הגולם. הסב החכם הבין מיד את אשר קרה ושאל: "האם ניסית לעזור
לפרפר ובקעת את מעטפת הגולם למענו?"
-"נכון", הודה הילד הקטן, "ריחמתי עליו, הוא התאמץ כ"כ ונראה מסכן
לכן הרגשתי צורך לעזור לו". כעת הביט הסב בנכדו בעיניים חודרות, מלאות
אהבה, שמעורבת עם מעט תוכחה, ואמר לו: "דע, הקב"ה ברא את כל
הבריאה בחכמה אדירה ומופלאה, וברחמים גדולים על כל הבריות". וגם
כאשר נראה לנו שקשה לפרפר הרי זה לטובתו, כי במהלך ניסיונו לצאת
מהגולם כאשר הוא מתאמץ בכנפיו לדחוף את המעטפת, מתחזקות כנפיו
ומתייצבות ופעולה זו מסייעת לו שיוכלו כנפיו לשאת גופו באוויר ולעוף
אח"כ. ואילו כאשר אתה בקעת את הגולם למענו, מנעת ממנו את האפשרות
לחזק את כנפיו הוא לא הצליח להמריא מעלה אלא צנח ומת.
והנמשל כה נוקב וברור , מאבקים הינם דבר נחוץ ביותר. אם בורא עולם
היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים היינו הרבה יותר חלשים,
לא היינו מוציאים כוחות לפועל, לא היינו חזקים כמו שיכולנו להיות,
ולעולם לא היינו יכולים לעוף, להתקדם, להתרומם. מתברר שמה שנראה
בעיננו כאכזרי הינו רחמים גדולים של הבורא, אפשרות לתת לנו להתחזק
ולצמוח לתפארה. מאבקי הפרפר הם הנותנים לו את הכוח לעוף ואח"כ
לצאת לחופשי. ניקח לדוגמא אדם שצריך לקום כל בוקר מוקדם וקשה לו,
אם הוא לא יתמודד ויאבק עם כבלי השינה הוא יישאר ללא מסגרת וללא
עבודה. הוא לא יצא לחופשי מכבלי העצלות והכבדות הטבעיים שמושכים
אותו למטה. דווקא המאבק מושך אותו מעלה, לעלות ולהתקדם, לצאת
לחופשי ולתת דרור לכישרונותיו ויכולותיו הטמונים בו לבא לידי ביטוי
בעולם. דווקא השהייה בבור היא זו שחיזקה את בטחונו של יוסף בה',
דווקא ההתמודדות עם אשת פוטיפר הוציאה מתוכו את עזות הקדושה
והכוח להישמר בכל מצב, ובזכותו זכו עמ"י לקריעת ים סוף "ראה הים
וינוס", נקרע הים מפני ארונו של יוסף, יוסף ששבר הטבע, הטבע נשבר בשבילו!

השגחה פרטית – אמונה ובטחון
מובא במדרש רבה (פרשת מקץ צא, י)
"ויאמר ישראל למה הרעותם לי..."
רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה.
אלא כך אמר הקב"ה: 
אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא
אומר לי למה הרעותם, לכן נאמר בנביא
ישעיה(מ, כז):"למה תאמר יעקב ותדבר
ישראל נסתרה מה'..."העץ יוסף מפרש:
מעולם לא אמר יעקב דבר של בטלה, היינו
שיתלה הנהגתו במקרה ח"ו, ולמה כאן אמר
לבניו למה הרעותם לי, ולא היה לו לתלות
הרעה בבניו אלא בהשגחה הפרטית של ה'
יתברך, ויעקב אבינו תלה במקרה, מכיוון
שחשב שממכירת יוסף סילק הקב"ה
השגחתו מעליו, אמר הקב"ה: מעולם לא
סילקתי השגחתי מעליו, ומעולם לא
סילקתי השגחתי ממנו. המתנות כהונה
מבאר: שהיה לו ליעקב אבינו לדעת, כי הכל
מיד ה', ואין דבר רע יורד מן השמיים, ולמה
פתח פיו בדבר של תקלה ואמר: "למה
הרעותם לי.."בספורנו מפרש את הפסוק על
מהירות הישועה. וזו לשונו: "ויריצוהו מן
הבור – כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו
רגע, כאומרו כי קרובה ישועתי לבוא,
וכאומרו 'לו עמי שומע לי.... כמעט
אויביהם אכניע'. וכך היה עניין מצרים
"ויריצוהו מן הבור" (מא-יד) כאומרו 'כי
גורשו ממצרים', כאומרם ז"ל שלא הספיק
בצקן של אבותינו להחמיץ . וכן אמר לעשות
לעתיד, כאומרו 'ופתאום יבא אל היכלו
האדון'. כלל גדול הוא בידינו: אדם עושה
מצווה, מצוותו מגדלת אותו; עושה עבירה,
העבירה מענישה אותו, והיא עצמה תביא
את החוטא אל העונש. בחנוכה ראינו
שהיוונים פשטו ידם בבנות ישראל, ולכן
נעשה הנס על ידי אישה, כאשר בת ישראל
כרתה את ראשו של הרשע. וכך נראה קצת
מלשון רש"י במסכת שבת דף כ"ג וז"ל:
'שגזרו יוונים על כל הבתולות הנשואות וכו',
ועל ידי אישה נעשה הנס'. דהיינו שמפני
שגזרותיהם היו מכוונות אל הנשים, נעשה
הנס על ידי אישה. גם בימי המן, העץ שהכין
המן למרדכי, הוא העץ שעליו נתלה המן.
ואילו אצל צדיקים, המצב הוא הפוך
ומצוותיהם מגדלות אותם. אברהם אבינו
קיבל אורחים במסירות נפש, ומתוך מצווה
זו זכה לבשורה על כך שייוולד לו בנו יצחק.
יוסף ציית לאביו ששלחו לשכם, לראות את
שלום אחיו ושלום הצאן, ומשם הורמה
קרנו והפך להיות מלך.

יוסף הצדיק – "והפרה הקטנה"
מספרים מעשה בחכם אחד שיצא עם תלמידיו
לעיר אחרת, בדרך ראו בכפר בית ישן ומוזנח. בבית
זה התגוררו הורים וילדיהם, כולם היו יחפים
ועניים מרודים, החכם התקרב לאב המשפחה ושאל
אותו כיצד הינו מתפרנס? ענה לו האב יש לנו פרה
קטנה, ממנה אנו מכינים מוצרי חלב ואוכלים ומוכרים את השאר.
כשיצאו מבית העני, התפלל החכם לה' יתברך
שהפרה תמות, ואכן לאחר כמה רגעים הפרה נפלה
לתהום ומתה..... כעבור כמה שנים החליט אחד
התלמידים שעבר ליד אותו כפר לראות מה התרחש
בעקבות תפילת רבו וכיצד שרדה המשפחה? ככל
שהתקרב למקום ראה עצים פורחים וכרמים ושדות
תבואה ובית מהודר וגדול וחצר מטופחת. התלמיד
ניגש אל הבית וחשב לתומו כי המשפחה הענייה
מכרה את הבית, וישנם תושבים חדשים, אך פתאום
ראה כי הינו מכיר את בני הבית מהעבר.
התלמיד שאל את אבי המשפחה כיצד קרה
שהמקום פורח ומשגשג והשתנה לטובה? האיש
השיב לו בהתלהבות הייתה לנו פרה קטנה שנפלה
לתהום ומתה, מאותו הרגע היינו חייבים לנסות
למצוא אפשרויות פרנסה אחרות, ואז הבטנו על
השדות השוממים, ובכוחות משותפים, בשינוס
מותניים חרשנו, זרענו טיפחנו את השדות והתבואה
צמחה ונמכרה ברווחים נאים, וגילינו בעצמנו
כוחות וכישרונות שלא ידענו שקיימים אצלנו,
ונאלצנו לפתחם ולעסוק בתחומים חדשים בעקבות
מות הפרה וכך הגענו לכל הפאר כפי שהינך
רואה....כן לכל אחד מאיתנו יש "פרה קטנה"
שמגבילה אותו והינו תלוי בה, הפרה הזו אינה
מאפשרת לו לפתח את כישוריו ויכולותיו
המבורכים הנוספים הטמונים בו.
יהודי יקר! כדאי לך לחשוב מהי הפרה הקטנה
שלך? וכיצד להתפלל שהיא תיפול לתהום?
ובמקומה תגלה את האוצר החבוי בך....ואם אתה
זוכה שמשמיים דוחפים את הפרה שלך לתהום...
אז בזה באים לרמוז לך ואולי גם לדחוף אותך
להתקדם בחיים ולהצליח בפיתוח כישרונות וכוחות
חבויים. אם כן במקום להתאבל על האבידה, פקח
עיניך למצוא את האוצר החבוי, אמץ כוחות
פנימיים, בטל את התלות באחרים .
כך יוסף הצדיק יוסף שהיה בן טיפוחים, אומר
הזוהר הקדוש שיוסף "צדיק" רק לאחר שעמד
בניסיון אשת פוטיפר, ניסיון קשה ומר, אך לא
האשים את "הפרה הקטנה", את אחיו שמכרוהו
לעבד במצרים אלא צמח והתעלה! ומיצה כוחותיו בגבורה עילאית!

סגולת הפשתן
כותב רבי אברהם אזולאי ז"ל בספרו חסד לאברהם:
ודע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן כי הוא תועלת
לחיים ולמתים, לגדולים ולקטנים, שכל נפטר שמתלבש
בבגדי פשתן לבן אפילו נפטר בחו"ל, כל קטיגור נעשה
סניגור והרוצה לחקור ולדרוש ולבדוק ולנסות מופת
סגולת לבישת בגדי פשתן בלא לבוש אחר. ודע שסגולת
בגדי פשתן הנזכרים דווקא שמלובש בגדי פשתן לבדו
ולא מין אחר עמו, אפילו חוט אחד פוסל בו.
ופרעה מלך מצרים השיג בחוכמתו סגולת הבגדים ולכן
היה מלובש כולו בגדי פשתן לבן ובהם היה מתגאה בפני
חכמיו וגדוליו, ואומר להם שהוא אלוה והמופת שכל
חכמיו וחרטומיו, לא היו יכולים לשלוט ברוב כישופיהם
והם לא ידעו שהדבר תלוי בסגולת הבגדים. ויוסף השיג
זה הסוד ברוח הקודש, וידע שהלובש בגדי פשתן לבן
אינו שולט בו גם עין הרע, ולא רוח רעה ולא שום מיני כישוף.

כלל הדברים: שניצול מכל דבר רוחני חוץ מרשות הבורא
שאין דבר עומד לפניו, אבל שולטין עליו כל מיני נזקים
טבעיים וגשמיים כגון: מים ואש, קור וחום ואבן ומיני
ברזל, וכל מיני מקרים ופגעים רעים, כי אין מסוכן
בעולם כמו כהן גדול ביום הכיפורים, שהיה נכנס לפני
ולפנים במקום שאין רשות לשום מלאך ושרף לכנוס
לשם, וכדי שלא יקנאו עליו קנאה ותחרות, לקטרג עליו.
לכך צווה ה' יתברך שכל מצותיו עצה טובה, שיכנס
הכהן דווקא בבגדי פשתן לבן, שהם מסוגלים שהקטיגור נעשה סניגור.

יוסף השיג הסוד הזה שנזכר, ולכן פרעה הרשע לרוב
דאגתו, כראות את יוסף לבוש בגדי שש, לזה שם רביד
הזהב על צווארו, כדי לבטל סגולת לבישת הבגדים וזה
שאמר הכתוב: "וישם רביד הזהב". ויוסף לא חשש
לעניין הרביד לפי שעה, כדי להראות לפרעה שלא השיג
הסוד. אמנם, כשהלך לביתו פשט את רביד הזהב מעליו
וכל זה כדי להעלים מפרעה הרשע העניין.
מספרים, שכאשר נולד גאון עוזנו מרן החיד"א, רבנו
חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל לשבעה חודשים נולד. לא
בכה בלדתו, לא מצאו דופק והיו בטוחים שהוא נפל.
השליכוהו ארצה ופנו לטפל ביולדת שקשתה בלידתה
וזקוקה הייתה לטיפול. והתינוק, הרי מת, מאוחר יותר
יקברוהו. באה אם היולדת לבקר את בתה, וראתה
שכולן סובבות את מיטתה ומטפלות בה. לא יכלה
לגשת. שאלה היכן הילד, והראוה שהוא מוטל לארץ.
גחנה והרימה אותו, חיבקה אותו וחיממה את בשרו,
והנה יש פעימות חלשות בדופק ופעה חלושות. מיד
טיפלה בו במסירות, ועם ישראל זכה למרן החיד"א
הקדוש, הגאון האדיר בנגלה ובנסתר, אשר כל רז לא
אניס ליה, ותורתו כמעין המתגבר. ומה אלו לא הייתה
באה? ומה אלו הייתה באה ומקבלת את מה שאמרו לה
שהתינוק נפל, אין לו סיכויים ודינו קבורה? כמה היה עם
ישראל מפסיד, כמה היו הוריו מפסידים, ומנין היה
לאותו סבתא כזה נכד צדיק וגדול! ובבתים כה רבים
מישראל יש כיום נשמות זכות וטהורות, ילדים בעלי
נשמות גבוהות של גאונים וצדיקים, שיכולים להאיר
את העולם כהחיד"א הקדוש בשעתו: "יפתח בדורו
כשמואל בדורו". אם רק ישכילו ההורים להועיד בניהם
לגדולות ולחנכם לתורה, כמה נחת ירוו מהם! יהיו
לתפארת המשפחה ולתפארת העם כולו, והכל יאמרו:
"אשרי אביו שגידלו לתורה"! (מעין השבוע)

בס"ד גיליון 185 כ"ט כסלו התשס"ט (26.12.08)
פרשת מקץ שבת חנוכה
 
ויריצוהו מן הבור

"ויריצוהו מן הבור" (מא-יד)

כלל גדול הוא בידינו: אדם עושה מצווה, מצוותו מגדלת אותו; עושה עבירה, העבירה מענישה אותו, והיא עצמה תביא את החוטא אל העונש.

בחנוכה ראינו שהיוונים פשטו ידם בבנות ישראל, ולכן נעשה הנס על ידי אישה, כאשר בת ישראל כרתה את ראשו של הרשע. וכך נראה קצת מלשון רש"י במסכת שבת דף כ"ג וז"ל: 'שגזרו יוונים על כל הבתולות הנשואות וכו', ועל ידי אישה נעשה הנס'. דהיינו שמפני שגזרותיהם היו מכוונות אל הנשים, נעשה הנס על ידי אישה.

גם בימי המן, העץ שהכין המן למרדכי, הוא העץ שעליו נתלה המן.

ואילו אצל צדיקים, המצב הוא הפוך ומצוותיהם מגדלות אותם.

אברהם אבינו קיבל אורחים במסירות נפש, ומתוך מצווה זו זכה לבשורה על כך שייוולד לו בנו יצחק.

יוסף ציית לאביו ששלחו לשכם, לראות את שלום אחיו ושלום הצאן, ומשם הורמה קרנו והפך להיות מלך.

וגם, הוא התעניין בהיותו בבית האסורים בשלום שר האופים ושר המשקים ומשם הריצוהו מן הבור, ונתגדל להיות מלך, כמו שמובא בפסוקנו.

בספורנו מפרש את הפסוק על מהירות הישועה. וזו לשונו: "ויריצוהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאומרו כי קרובה ישועתי לבוא, וכאומרו 'לו עמי שומע לי וכו', כמעט

אויביהם אכניע'. וכך היה עניין מצרים כאומרו 'כי גורשו ממצרים', כאומרם ז"ל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו'. וכן אמר לעשות לעתיד, כאומרו 'ופתאום יבא אל היכלו האדון', וכו'. עכ"ל.

ולהיפך, הפורענות באיטיות היא באה, כמו שמפרש המהרש"א את הגמרא במסכת ברכות (דף ד' עמוד ב'), האומרת שמיכאל עף בפעם אחת, גבריאל בשתיים ומלאך המוות בשמונה.

והיינו, שמיכאל הוא מלאך הרחמים, שמיטיב עם הבריות, ולכן עף בפעם אחת (כלומר ללא הפסקה), וכבר הוא מגיע; גבריאל הוא מלאך של דין, ולכן בשתיים; ומלאך המוות מגיע אל האדם בשמונה הפסקות, וזאת כדי לתת לאדם אפשרות נוספת, עוד פעם ועוד פעם, לשוב אל בוראו בלבב שלם.

ועיין ב'אור החיים' בספר דברים (פרשת נצבים, פרק ל' פסוק א') מה גדלה חיבתו של השם יתברך לעמו, וזו לשונו:

'עוד הצצתי ואראה מה נעמה חיבת הקודש אשר חיבב אלוקינו אותנו; הלא תראה כי בזיכרון הברכה הגיע אותה עלינו, ואמר כי יבואו עליך הברכה, ובזיכרון הקללה אמר והקללה אשר נתתי לפניך, ולא עליך', וכו'.

והיינו שיש הבדל גדול אם הדבר נמצא עלי – ופירושו עלי ממש, או לפניי – שפירושו קרוב אלי, אבל לא עלי ממש. (ברכי נפשי)
 

הטוב ברופאים לגיהנום?

טוב שברופאים לגיהנום, נאמר על ידי חכמים כנקודת ביקורת לפני הרופאים, שבקל אפשר להם לבוא לידי גיהנום, וגם הרופא הטוב ביותר עליו להיזהר מאוד מגיהנום, מכיוון שהוא קרוב מאוד לכך וכביאורו של הרמב''ן שהרופא המרפא על דרך הסברא ללא שיודע בברירות כי אכן זוהי התרופה הנכונה, הוא הוא המעותד לגיהנום, וכן זה שמעיז לרפא במקום שיש מי שגדול ממנו ברפואה זאת, ורק מפני אינטרסים של כבוד ויוקרה הוא חס על המעמד שלו ולא מרים טלפון להתייעץ עם הרופא הכי בכיר בתחום, ודברים אלו הם לדאבוננו מעשים שבכל יום, ומכך נגרם שפיכות דמים וטעויות אנוש, וכו', וכן לפעמים יש בידו לרפאות העני ואינו מרפא כיון שאין לו לשלם את שכרו, ועל כך נאמרה ההגדרה הזאת שטוב שברופאים עלול להיכשל בדברים חמורים המובילים לגיהנום, והוא צריך תמיד לראות את עצמו כאילו גיהנום פתוח מתחתיו, וכמו שנאמר גם על שופטי ישראל ודייניהם שהם צריכים לראות תמיד את מצבם כאילו גיהנום פעורה מתחתיהם.
 
בס"ד עמוד 2
 
הגאולה תבוא בפתאומיות

"ויריצוהו מן הבור" (מא-יד)

יוסף, נער צעיר, קורבן עלילת שווא, הוטל לבור כלא למאסר עולם. הסתדר בכלאו, שרת אסירים רמי מעלה וזכה לתנאים מועדפים, אבל מצבו היה בלתי הפיך: עבד זניח שכוח מלב, בלא משפחה שתפעיל קשרים ולחצים. קרן אור בקעה, כשהשתחרר שר המשקים והבטיח להזכירו לטובה. והנה, עברה חצי שנה ושנה ושנתיים – ומאומה לא ארע.

ואז, בבת אחת, התרחש הכל במהירות מפתיעה: "ויריצוהו

מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו, ויבוא אל פרעה", ותוך שעה מצא עמו משנה למלך מצרים.

הכיצד? "ויהי מקץ – זהו שנאמר: 'קץ שם לחושך' (איוב כח-ג)", אומר המדרש (בראשית רבה פט-א). רק נדמה היה שהאפלה נצחית, שהמצב בלתי הפיך. הייתה לו קצבה, נקבע לו גבול, ומשהגיעה השעה – ארע המהפך מאפלה לאור גדול!

אכן כן, כך תבוא גם הגאולה הקרובה. רגע אחד נהיה עדיין בגלות, עם כל הצרות והמועקות, הכלליות והפרטיות הכלכליות והבריאותיות – וברגע הבא אורה וישועה, רום המעלה.

וכבר היה מעשה. החפץ חיים זצ"ל ישב בביתו עם צאת השבת ונשא דבריו בפני בני הישיבה. האפלולית ששררה הייתה לחשכה והחפץ חיים דיבר בהתרגשות על הגאולה הקרובה.

השבת יצאה, ומישהו הדליק את האור. בעוד הכל ממצמצים, מחמת האור הפתאומי, קרא החפץ חיים ברגש: "הרואים אתם? כך תבוא הגאולה! רגע אחד חושך מוחלט, ולפתע יאיר האור במלוא עוזו" במהרה בימינו אמן! (מעין השבוע)
 
אחריות החינוך
את נרות החנוכה צריך להדליק עד שתהה שלהבת עולה מאליה. יש הורים, ואין הם רבים, האומרים: מדוע לשלוח לחינוך תורני? הרי הבית שלנו מסורתי הוא, מקדשים על היין, בוצעים החלות, שרים זמירות. הילד רואה, חווה, משתתף, קולט. זה מספיק. ובכן, אין זה מספיק. זה נחמד כל עוד הילד קטן, ונספח לשולחן הוריו. אבל כשיגדל וירכוש חברה, והחברה תמתין לו ללכת למסיבה, או אז ישאיר את ההורים לבדם, עם צערם. אין די בכך שהפתיל דולק כל עוד המצית ביד, וכשיסלק ידיו – יכבה. לא, לא זו ההדלקה הראויה! האב עצמו לא יצא בה ידי חובה! הדלקה נאותה – פרושה שהשלהבת עולה מאליה, שהבן והבת

חדורים אמונה.

מספרים, שכאשר נולד גאון עוזנו מרן החיד"א, רבנו חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל לשבעה חודשים נולד. לא בכה בלדתו, לא מצאו דופק והיו בטוחים שהוא נפל. השליכוהו ארצה ופנו לטפל ביולדת שקשתה בלידתה וזקוקה הייתה לטיפול. והתינוק, הרי מת, מאוחר יותר יקברוהו.

באה אם היולדת לבקר את בתה, וראתה שכולן סובבות את מיטתה ומטפלות בה. לא יכלה לגשת. שאלה היכן הילד, והראוה שהוא מוטל לארץ. גחנה והרימה אותו, חיבקה אותו וחיממה את בשרו, והנה יש פעימות חלשות בדופק ופעה חלושות. מיד טיפלה בו במסירות, ועם ישראל זכה למרן החיד"א הקדוש, הגאון האדיר בנגלה ובנסתר, אשר כל רז לא אניס ליה, ותורתו כמעין המתגבר.

ומה אלו לא הייתה באה?

ומה אלו הייתה באה ומקבלת את מה שאמרו לה שהתינוק נפל, אין לו סיכויים ודינו קבורה?

כמה היה עם ישראל מפסיד, כמה היו הוריו מפסידים, ומנין היה לאותו סבתא כזה נכד צדיק וגדול!

ובבתים כה רבים מישראל יש כיום נשמות זכות וטהורות, ילדים בעלי נשמות גבוהות של גאונים וצדיקים, שיכולים להאיר את העולם כהחיד"א הקדוש בשעתו: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". אם רק ישכילו ההורים להועיד בניהם לגדולות ולחנכם לתורה, כמה נחת ירוו מהם! יהיו לתפארת המשפחה ולתפארת העם כולו, והכל יאמרו: "אשרי אביו שגידלו לתורה"! (מעין השבוע)
 
בס"ד עמוד 3
 
מידת הענווה

"אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך" (מא-מ)

"ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים" (מא-מא)

התכונה של ענווה טבעית, נצרבה בדמם של יהודים בכל הדורות, ששום משרה, נכבדת ככל שתהא, לא הוציאה אותם משיקול דעתם. את הגאווה היחידה הם ראו תמיד רק בשמירה על הערך העליון של שמירת המצוות.

אבל מסתבר שכדי להגיע לדרגה של חוסר התחשבות במינוי מכובד, לא צריך להיות דווקא מגדולי ישראל ממש. גם יהודי כמו פרופ' א. רדקובסקי ז"ל, מסוגל להגיע אליה, וכשהוא מחליט לעולת לארץ ישראל כדי לקיים בה מצוות ברכת כהנים, הוא מוכן לעזוב את אמריקה הגדולה, ולנטוש בצורה מוחלטת את כל תארי הכבוד ומשכורות הענק שהוצאו לו שם.

סיפורו של פרופ' רדקובסקי, שהיה חביב מאוד אצל מרן הסטייפלער זצ"ל, הוא סיפור מיוחד במינו, המעורר את הנימים הדקים והחבויים של הנשמה  היהודית.

כדי שנבין את ההקרבה הגדולה של רדקובסקי בעלייתו ארצה, צריך קודם כל לדעת מי הוא אותו פרופסור, שכאשר הגיע לארץ ישראל יצאה כל הקהילייה המדעית מכליה כדי לכבדו, ולהביא את שמו לפני תושבי א"י. במקביל, התפתחה

תחרות גדולה בין המוסדות המדעיים כאשר כל מוסד מעוניין לצרף את שמו של הפרופסור הנודע לרשימת מדעניו.

המונח 'צוללת גרעינית' נתפס בעיני הציבור, גם באמריקה, כדבר בלתי מתקבל על הדעת. כעשר שנים לאחר שנעשה בפעם הראשונה בתולדות האנושות שימוש בנשק גרעיני, בהירושמה ובנגסאקי, לא היו מסוגלים האנשים להאמין שיש אפשרות לייצור צוללת שתוכל לשייט במימי העולם חודשים רבים, מבלי לצוף על פני המים.

והצוללת הזו, שרדקובסקי היה ממציאה, חצתה את התהומות החשוכים שמתחת לקרחוני הקוטב הצפוני והפכה להיות אחד מכלי המלחמה החשובים ביות באסטרטגיית 'המהלומה השנייה' שפיתחה ארה"ב במסגרת מאזן האימה שלה מול בריה"מ.

עד אז נחשבה הצוללת הגרעינית לאחד הרעיונות המדעיים היצירתיים ביותר, ששינו את פני שדות המערכה ואת מאזן הכוחות הבין מעצמתי, בדיוק כמו פצצת האטום ופצצת המימן.

מתי מעט ידעו בזמנו שיכולת ההנעה האטומית של הצוללות הגרעיניות פותחה על ידי היהודי א. רדקובסקי. כבת בתחילת הקריירה שלו התמנה למדען ההנדסה הראשי של מעבדת חיל הים האמריקני שעסקה במחקר ההנעה הגרעינית של כלי שיט. במעבדה זו התגלו כשרונותיו, שהתפתחו גם

כתוצאה מלימוד הש"ס, עליו עמל ויגע כל ימיו.

בתוך זמן קצר הצליח להדהים את העולם כולו בהמצאה שלו, שעל פיה ניתן להגדיל מאוד את כמות הדלק הגרעיני הניתנת להטענה בצוללת ולהבטיח את התנאים האופטימליים לפעילות רציפה ובטוחה של הכור הגרעיני הממוזער שעליה.

הכור הממוזער שפיתח רקדובסקי לא הותקן רק בצוללות, גם נושאות המטוסים הגרעיניות האמריקניות השתמשו בכור שלו. במהלך שירותו זכה הפרופסור היהודי לא רק להצלחה מדעית טכנולוגית יוצאת דופן, אלא גם לתהילה עולמית בעולם המדעי.

בשיא הקריירה שלו גברו געגועיו של הפרופסור למולדתו הרוחנית, והוא החליט לעלות ארצה.

בשנת תשל"ב הוא הגיע לישראל, והשתכן בשכונת רמת חן ופתח בקריירה מחקרית יישומית חדשה שעד היום, גם לאחר פטירתו, רב בה הנסתר על הנגלה.

רק מעטים ידעו מיהו האיש חובש הכיפה השחורה שברח מן התקשורת כמו מאש, והפך לגיבור הדממה וההסתר.

כשאר הודיע הפרופסור על כך שהוא עוזב את אמריקה ועולה לארץ ישראל, רעשה התקשורת באמריקה, שלא הבינה כיצד מוכן האיש לעזוב את כל השפע, אוצרות הכסף והזהב, והתהילה העולמית שלו, ולעלות לארץ ישראל.

ובעוד שחוגים מדעיים בארץ ישראל תמהו מה הייתה הסיבה שהניעה את המדען בעל השם העולמי לעלות ארצה, רק מתי מספר ידעו שהסיבה לכך הייתה שבהיותו כהן רצה לקיים ברכת  כהנים מדי יום ביומו!

מי שראה אותו יושב ברמת חן, בצניעותו ובפשטותו, לא יכול היה להאמין שהוא-הוא האיש בעל התהילה הגדולה. (ברכי נפשי)
 
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו ובני ביתם שיזכו לשפע פרנסה, הצלחה והרווחה,
אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
 
בס"ד עמוד 4
 
הגר' צבי הירש לוין זצ"ל ובטחונו בקב"ה
 

פעם אחת שב הגר' צבי הירש לוין זצ"ל מבית המדרש ומצא את אשתו בוכה, ועל שאלתו: בכייה זו מה עושה? ספרה לו על מצב הבית הדחוק וכי דאגות הבית מוטלות רק עליה, וכבר לא נותר להם אפי' מירושתם, וכלתה הפרוטה מכיסה, והוא אינו דואג וחושב כלל לביתו ולילדיו.

גם אני כמוך – ענה לאשתו המסכנה, לבי מלא דאגה על מצבנו, אבל הלא את יודעת, כי אמך בחרה בי משום שהייתי מפורסם כחריף, וזהו ההבדל בין החריף לשאינו חריף, מה שאינו חריף מבין ומשיג במשך שבוע או חודש, הרי החריף מהיר לשמוע ולהבין כל זה בשעה אחת ואולי גם בדקות ספורות, ועכשיו - סיים בחיוך קל - הלא תביני, כי מה שאת דואגת במשך כל השבוע, אני מספיק לדאוג ברגע אחד!

כמובן, לא הספיקה התשובה הזו להרגיע את אשתו, והוא ניסה לנחמה ולעודדה בדברי אמונה

ובטחון, כי הזן ומפרנס את הכל, בודאי לא יעזוב גם אותנו, צריך להאמין בה' – והתשועה תבוא.

אשתו שהייתה יודעת ספר, הפסיקתו תוך כדי דבריו ואמרה: בתורתנו כתוב בראשונה: "ויושע ה'" ואחר כך: "ויאמינו בה'", היא הוסיפה למרר בבכי: אין פת מצויה! ואין אף פרוטה שחוקה מצויה, ומאין יבוא עזרנו? מי יטרוף לחם חוקינו לנו ולילדינו?

הרגיעה ר' צבי הירש: הרי יש לך עוד תכשיטים שנשארו לך בירושה. לי ומכרי אותם ותשלמי לנושים, ואנו ובננו נחיה בנותר. ומה יהיה ככלות כל אלה? שאלה האישה.

דיה לצרה בשעתה! אבל בטוח אני כי ה' אלוהינו מכלכל חיים בחסד, לא יעזבנו ולא יטשנו, ושוב עברו ימים וחודשים, והאיש ואשתו לא שוחחו עוד בענייני פרנסה, כי חיו על תכשיטים אשר נמכרו. כאשר תם גם הכסף הזה, שפכה האישה שוב את לבה לפני בעלה: "תורה מצאת כי יגעת", ומה נאכל מעתה? הלא כבר מכרתי ולא נשארה אתי בבית רק כפית אחת לקפה, שבמחירה נוכל לאכול ארוחת הבוקר בלבד. לכי מכרי גם את הכפית אמר ר' צבי הירש, ואחרי אכילת ארוחתנו נתייעץ מה לעשות להבא.

עשתה האישה רצון בעלה, והלכה ומכרה את הכפית האחרונה ובמחירה הביאה לחם וחמאה, ערכה את השולחן ותיתן לבעלה ולילדיה לאכול, אבל היא לא אכלה ולא טעמה כלום.

אשתי, טען ר' צבי הירש, למה לא תאכלי, ולמה ירע וידאב לבבך? עזור יעזרנו אלוהינו, הממנו ייפלא דבר? פתגם שגור הוא: "ישועת ה' כהרף עין" ופירושו כאשר עין האדם כבר רפתה ואינה רואה כל תקווה להצלה, אז תבוא הישועה, עלינו רק לבטוח בה' ולא להתייאש!

עודנו מדבר ונושא המכתבים בא ובידו מכתב ממרחקים, מעבר לים מלונדון העיר, וקהילת היהודים בחרו שעטרת הרבנות תהיה הולמת גאון וחריף ישראל זה, ושלחו לו כתב רבנות ובצרוף סכום מסוים של כסף לצורכי הוצאות הדרך, פרצה האישה בשמחה ובברכה לאל חסד, וקראה לילדיה לנשק ידי אביהם הגדול בתורה והאמיץ בביטחון (שרי המאה חלק א' דף 23)
 

1.          העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2.         אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

3.         כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860 טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217 דוא"ל: yaelm3@netvision.net.il
 
"קץ שם לחושך"

א) יוסף, נער צעיר, קרבן עלילות שווא, הוטל לבור כלא למאסר עולם. הסתדר בכלאו, שרת אסירים רמי מעלה וזכה לתנאים מועדפים, אבל מצבו היה בלתי הפיך. עבד זניח שכוח מלב, בלא משפחה שתפעיל קשרים ולחצים. קרן אור בקעה כשהשתחרר שר המשקים והבטיח להזכירו לטובה. והנה עברה חצי שנה, ושנה ושנתיים, ומאומה לא ארע.

ואז, בבת אחת, התרחש הכל במהירות מפתיעה: "ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלותיו, ויתייצב לפני פרעה", ותוך שעה מצא עצמו משנה למלך מצרים!

הכיצד? "ויהי מקץ" – זהו שנאמר: "קץ שם לחושך" (איוב כח, ג). אומר המדרש (בראשית רבה פט, א). רק נדמה היה שהאפילה נצחית, שהמצב בלתי הפיך. הייתה לו קיצבה , נקבע לו גבול, ומשהגיעה השעה – ארע המהפך, מאפילה לאור גדול!

אכן כן, כך תבוא גם הגאולה הקרובה. רגע אחד נהיה עדיין בגלות, עם כל הצרות והמועקות, הלאומיות והפרטיות, הכלכליות והבריאותיות – וברגע הבא אורה וישועה, רום המעלה!

וכבר היה מעשה. החפץ חיים זצ"ל ישב בביתו עם צאת השבת ונשא דבריו בפני בני הישיבה. האפלולית ששררה הייתה לחשכה, והחפץ חיים דיבר בהתרגשות על הגאולה הקרובה. השבת יצאה, ומישהו הדליק את האור. בעוד הכל ממצמצים מחמת האור הפתאומי, קרא החפץ חיים ברגש, "הרואים אתם , כך תבוא הגאולה! רגע אחד חושך מוחלט, ולפתע יאיר האור במלוא עוזו" – במהרה בימינו, אמן!

ב) "קץ שם לחושך", בפסוק זה פותח המדרש את הפרשה. עולמו של יוסף חשך עליו בבית האסורים, אהל החושך ספור ומדוד לרגעיו. וכשמגיע הרגע: "ויריצוהו מן הבור", בריצה, בבהילות, יצא פתאום מאפילה לאור גדול, מבור הכלא לכס המשנה למלך באדירה שבממלכות העולם.

והמרעיש מכל, שלא היה לכך כל רמז, לא היה דבר שבישר את המהפך, שהכין לקראתו. שם, בארמון המלוכה, רגשו הרוחות, נחלם חלום, וחרטומים נילאו לפתרו, אבל בבור הכלא המשיכה השיגרה, חיי שממון ועצב. ולפתע, מהפך!

ואמרו שם, במדרש: "שם קץ לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה". כלומר, הגלות הקשה והמרה גם היא קצובה בזמן, וכל אותה עת "אופל וצלמוות בעולם" (שם). צרות ומצוקות, פגעים ואסונות, רחמנא ליצלן. גם בחושך מסתדרים איכשהו. יוסף גם הוא הסתדר וה' נתן חינו בעיני שר בית הסוהר. וכבר נאמר "בצר, הרחבת לי". וכתב רבינו נחמן מברסלב זצ"ל (ליקוטי מוהרן א, קצה): "בצר הרחבת לי, היינו שגם בצרה עצמה ה' יתברך מרחיב לנו. כי אם יסתכל האדם על חסדי ה', יראה שאפילו בעת שה' יתברך מצר לו, גם בצרה עצמה ה' יתברך מרחיב לו ומגדיל חסדו עימו!" ועם כל זה שוררת אפלה ומבוכה, שיגרה של צרות ומועקות. אבל שם למעלה, בארמון המלוכה, מתרחשים דברים! וכשיגיע הזמן, ברגע אחד יריצונו מן הבור אל כס המלכת, "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג א), במהרה בימינו אמן! שבת שלום ומבורך!
 
בס"ד
בִּלְעַדָי
 
מצרים העתיקה שטופה הייתה בעבודת אלילים, עבדה לשמש וליאור, לכבש ולחתול. נהתה אחרי חרטומים ומכשפים, אצטגנינים ובעלי אוב. לכמרים היה מעמד על, פרנסתם מחצר המלכות והם יועצים רשמיים למלך, לפרעה. באותו בוקר הוזעקו לחצר המלך, שמעו מפיו חלום כפול. ניסו לפתרו, זה בכה וזה בכה, ולא נכנסו הדברים בלבו. לבסוף נזכר שר המשקים בנער עברי הנמק בבור כלאו, קרבן עלילת שווא. מיד שולחים ומריצים את יוסף, מגלחים את שערותיו ומחליפים את בגדיו, והנה ניצב הוא בארמון המלוכה, עיני כל נשואות אליו. ופרעה, המלך האדיר, שואלו כמו פיו: האמת היא שאתה החכם מכל? "חלום חלמתי ופותר אין אותו, ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו!"

ומה התשובה? מה עונה יוסף? מלה אחת: "בִּלְעָדָי" (בראשית מא, טז). פירש רש"י: אין החכמה משלי! והספורנו פירש: אין זו אמת שאני היחיד שיודע לפתור. אין בלבי ספק שיש פותרים בלעדי!

למה עשה כן? מדוע הצטנע? הרי זה עתה שהה בבור הכלא, וגם עתה טרם קיבל חנינה. ובמקום שיאחז בהזדמנות הפז שנקרתה לפניו ויגדיל את תלותו של פרעה בו, יאשר כי מומחה הוא מאין כמוהו בפתרון חלומות, הגדול מכולם – מצהיר שאין החכמה שלו, ויש בלתו...

מדוע עשה כן?

הוא עשה כן, כי יהודי הוא. וזו בדיוק הנקודה המפרידה בין היהודי והגוי. ישראל נמשלו ללבנה, שאין לה אור עצמי, שהיא מקבלת מאור השמש. יהודי יודע שהבורא חונן אותו בכל דבר. העושר והכבוד מלפניו, והחכמה שלו היא. החיים והבריאות, האושר והנחת. אברהם אבינו, שמסר נפשו על אמונתו,שעמד בעשרה ניסיונות, שהיה נביא, עשיר ונכבד. ומה אמר? "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז). כשלעצמי – מאומה. "בִלְעָדָי". משה ואהרן, שני ענקי האומה, תאומי צביה, נצח והוד. ומה אמרו? "ונחנו מה" (שמות טז, ז). דוד המלך, נעים זמירות ישראל, רגל רביעית במרכבה – "ואני תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז), "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט, יד). אבל פרעה, ונבוכדנאצר, וחירם מלך צור, עלתה להם גדולתם לראשם. עשו עצמם אלוהות, הכריזו על עצמם כאלילים חיים.

העלון מוקדש:

לרפואת גבריאל בן טוני

להצלחת הילה בת גאולה שתחי'

ובני ביתה

דבר מו"ל אשכולות:

1. העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2. כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

דו"אל: dlilam@netvision.net.il

בס"ד

"מה זאת עשה אלוקים לנו"

בדרך, בעלותם ממצרים, לנו האחים הקדושים בני יעקב במלון. פתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו, ומצא את הכסף שהביא עימו וקנה בו את התבואה. סיפר לאחיו – "ויצא לבם, ויחרדו איש אל אחיו לאמר: מה זאת עשה אלוקים לנו" (בראשית מב, כח).

נחשוב: לו דבר כזה היה קורה עמנו, מה הייתה תגובתנו? יתכן והיינו שמחים על הכסף, רווח בלתי צפוי. יתכן והיינו תמהים למקורו. ואילו כאן יש לפנינו הדרכה, כיצד צריך יהודי להסתכל על מאורע שכזה: "מה זאת עשה אלוקים לנו". מה מאותתים לנו מן השמיים, מה רומזים לנו בכך. יש כאן חוסן אמונה נפלא, לדעת שדברים אינם קורים במקרה, ולהכיר בכך שהכל בא ממרום, ולשאול לשם מה זה קרה, מה רוצים מאתנו, מה מצפים שנעשה.

זהו גם לקחם של ימי החנוכה: בהודאת "על הניסים" מציינים אנו את ניסי הניצחון המופלאים על היוונים, מעטים כנגד רבים, צדיקים כנגד רשעים. אבל ציון נס זה נעשה על ידי הדלקת הנרות, כדי לציין את הנס שארע בעת חנוכת בית המקדש וחידוש העבודה בו. להורות שיודעים אנו "מה זאת עשה אלוקים לנו". יודעים אנו שלא הניחלנו את הנצחון אלא כדי שנוכל לעבדו בבית מקדשו כרצונו וכציוויו!

זה גם הלקח לגבינו ולדידנו. חייבים בני דור זה לשאול עצמם: "מה זאת עשה אלוקים לנו": למה זכינו לאשר לא זכו אבותינו, לחזור לארץ הקודש ולגאולה משממונה, ולהדוף צבאות שבע אומות! כמה זה מחייב אותנו להתעלות בשמירת התורה והמצוות!
 
הגאון רבי מוסה הכהן זצ"ל

הגאון רבי מוסה הכהן זצ"ל, מג'רבא, איש פלא היה, גאון וקדוש. בספר "ממלכת כהנים" מסופרים עליו מעשי פלא ובהיות ופרשת השבוע תחילתה בחלום אמת, נספר אף אנו מעניינו.

לאחר פטירתו לחיי עולם, היה בא לאשתו בחלום ומגיד לה את מה שהיה. פעם בא בחלום ואמר לה: הבנים, שהיו צורפים, הניחו כל כספם בחנות ולא לקחוהו עימם לביתם – ועתה באו גנבים לחתור לחנות! מיד קמה והקיצה אותם משנתם, ואמרו: אמת, נכון הדבר. השארנו את הכסף בחנות. מיהרו לחנות באישון לילה והפתיעו את הגנבים בחפירת המחתרת. הגנבים ברחו, והם פתחו את החנות והביאו את הכסף והזהב לביתם.

ופעם בא לאשתו ואמר לה, שתאמר לבנים שלא ישלחו כלי כסף לטריפולי, אבל הואיל וההזמנה כבר בוצעה והמשלוח עומד לצאת לדרך, אמרו: החלומות שווא ידברו, ושלחו את הכסף ללוב.

באחד הלילות ראתה אמם את בעלה רבי מוסה בחלום, אמר לה: הנה ילדינו לא שמעו לקולך והסתחרו בכלי הכסף – הגידי להם שהספינה בה שלחו את כלי הכסף טבעה בים וסחורתם אבדה. יהא זה לקח עבורם לשמוע בקול אביהם ואימם.

ולאחר כמה ימים הגיעה הידיעה שהספינה אמנם טבעה, ויהי לפלא. מאז נזהרו לשמוע בקול אמם. וכאשר חילקו ביניהם קרקע שירשו מאביהם בשותפות אמרה להם אמם: אביכם באל בחלום ואמר לי שלא חלקתם כהוגן, וחלק של פלוני ראוי לחברו. שמעו לקולה ועשו כאשר הורתה.

"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
 
בס"ד
 

נרות חנוכה בשואה

בשואה הנוראה, חפצו צוררי ישראל לכלות את העם היהודי. אולם גם בחושך הנורא של גיא הצלמוות הגרמני, עלו ניצוצות של גבורה ומסירות נפש לקיום המצוות. האירו באור יקרות, והוכיחו את גבורתו וחוסנו הפנימי של עם ישראל ששום צורר אינו יכול לו.

וכך מספרים החסידים אודות הדלקת הנרות של הרבי הקדוש מצאנז וחסידיו, במחנה העבודה "מיהרלדארף", חנוכה תש"ה:

היהודים השבורים והרצוצים שם במחנה, לא ידעו באיזה יום בשבוע יחול בדיוק יום ראשון של חנוכה. לוח שנה עברי לא היה בידם, והם היו מנותקים מכל וכל. הלכו אפוא אל הרבי מצאנז זי"ע, והוא התיישב מיד בצריפו עם גזיר פחם בידו האחת,ששימש לו במקום עפרון, ועם קרעי נייר של שק מלט בידו השנית,והתחיל לעשות עליהם מספרים ולחשב חשבונות על פי הזכרון, עד שחישב בבירור באיזה יום בשבוע יחול כ"ה בכסלו.

בהתקרב ימי החנוכה, הזדמן לרבי לעבוד במחסן העצים של המחנה, הוא ניצל הזדמנות פז זו,שהתגלגלה לידיו משמים, ובסיועם של עוד כמה יהודים התקין בסתר מנורה של עץ.

אולם כיצד ישיגו שמן להדלקה? גם לזאת מצאו פתרון. מייד פעם היו היהודים מקבלים מרגרינה בהקצבה. כל פירוש של מרגרינה הוא סם חיים, תוספת נחוצה של אנרגיה לגוף התשוש. אך בימי החנוכה – כל פירור של מרגרינה הוא סם חיים לנשמה, תוספת אדירה של אנרגיה לנפש היהודית, שכן ממנו אפשר להתיך מעט שמן להדלקת נר חנוכה... ואכן, יהודים רבים מן המחנה הפרישו במסירות נפש פירורי מרגרינה, ושמרו אותם עבור הדלקת הנרות.

ופתילות מאין? חיש קל נשלפו חוטים מבגדי המחנה הבלויים שעטפו את גופם, עבור התקנת הפתילות, לשם מצוות הדלקת נרות חנוכה.

כשהגיע ליל ראשון של חנוכה, זכו היהודים במחנה להדליק את נרות החנוכה כמצוותם. הרבי זי"ע העלה את השלהבות ברטט של קדושה... שמחה עצומה הציפה את הלבבות.

ומספר הרבי: באחד הלילות הבאים, אחזה אש הנרות בצריף כולו, והתלקחה שריפה גדולה. מדי באו הרשעים לחקור ולדרוש מה היה שורש המאורע, ועל מעשה כזה – להדליק אש במחנה – היו ממיתים תיכף ומיד את האיש ההוא שהעז לעשותו. ואף על פי כן לא עזבונו חסדיו יתברך שמו, וניצלנו מידיהם.

ובסיום הדברים הוסיף הרבי בהתרגשות גדולה: "אפילו אודה לה' כל ימי חיי, בימים וגם בלילות, לא אצא ידי חובתי. להודות לאלוקים על שזכיתי אז תחת שלטון הרשעים לקיים את המצווה כראוי ולהדליק נר חנוכה כהלכתו, ולא זו בלבד אלא שיצאתי משם חי וקיים חרף הסכנה הגדולה שריחפה אז על ראשי". (ימי החנוכה בהלכה ובאגדה עמ' 38-39)
 
הציבור הרחב מוזמן להרצאתו המרתקת של הרב אבנר קוואס בנושא: מה היה, מה קורה ומה יהיה
דברי פתיחה: הר' דוד קלאף המופע יתקיים אי"ה ביום א', כ"ט כסלו התשס"ח, ערב רו"ח טבת,
נר חמישי של חנוכה (9.12.07) בשעה 20:00 במתנ"ס כפר יונה, ברחוב מנחם בגין, כפר יונה.
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502839992