סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

ברוכים הבאים לאתר 

http://avigv55.com

דת ויהדות
של אברהם גבריאל



פרשת השבוע נשא 

יא. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

יב. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:

איש איש כי תשטה אשתו: מה כתיב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו, אם אתה

מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה:

מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, 

והייתה אחת נשואה בעיר אחת ואחת נשואה בעיר אחרת. 

ביקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים. 

הלכה לאותה העיר שהייתה אחותה נשואה שם. 

אמרה לה אחותה: מה ראית לבוא לכאן? 

אמרה לה: בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים. 

אמרה לה אחותה: אני הולכת תחתיך ושותה. 

אמרה לה: לכי. 

לבשה בגדי אחותה, והלכה תחתיה, ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית

אחותה. 

יצאת שמחה לקראתה, חיבקה אותה ונשקה לה בפיה. 

כיון שנשקו זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה. 

מובא הספרו של רי"ח עוד יוסף חי , פרשת נשא,, אמרו חז"ל שלושה יורדים לגהינום

ואינם עולים :

א. העובר עברה עם אשת איש 

ב. המלבין חברו ברבים 

ג. המכנה את חברו ואפילו אם הוא דש בו ואינו מתבייש , כלומר מכנה שם לחברו ועל 

ידי כך מעליבו ומקנטרו 

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת סוטה , שענין הקנוי הוא כגון שאמר 

לאשתו בפני עדים אל תסתרי עם פלוני, ואפילו היה אביה, או אחיה או גוי או עבד, או

שחוף והוא האיש שאינו מוליד, ונסתרה עם אחד מהם בפני עדים או שהתה עמו כדי

טמאה, שהיא כדי לצלות ביצה ולגמעה הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים

ויבדק הדבר. ובזמן שאין שם מי סוטה, תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתבה. אבל אמר

לה אל תדברי עם איש פלוני אין זה קנוי, ולא תאסר עליו בקנוי זה, אף על פי שנסתרה

עמו. קנא לה בפני שנים וראה אותה הוא בלא עדים שנסתרה עם אותו שקנא לה הרי זו

אסורה עליו ויוציא ויתן כתבה, שאין יכול להשקותה על פי עצמו. וכן אם שמע העם

מרננין אחריה שזנתה עם האיש שקנא לה עד שהנשים הטוות לאור הלבנה מדברות

עליה יוציא ויתן כתבה.

שבת שלום

 
בס"ד גיליון 207 ה' סיון התשס"ט (28.5.09) שבועות ופרשת נשא
 
המזוזה

בתלמוד הירושלמי (פאה א-א) מסופר על ארטבון (שליט נוכרי) ששיגר דורון לרבי יהודה הנשיא. שלח לו מרגלית יקרה, יהלום זוהר, וציפה לתשורת גומלין, כמובן.

שלח לו רבנו הקדוש מזוזה.

שאל ארטבון, נפגע ונעלב: "אני שלחתי לך אבן טובה ששוה מיליונים ואתה החזרת לי מזוזה ששוה זוז אחד? היכן היחס, הרי זה עלבון!".

ענהו רבנו הקדוש: "חייך, אתה שלחת לי דבר שאני חייב לשומרו יומם וליל, ואני שלחתי לך דבר שהוא שומר אותך יומם וליל..."

המבט צריך להיות ערכי, גבוה ומעמיק. לא שטחי, גשמי והמוני. המעטה היפה, אסור שיסיח את הדעת מהפנים, מהתוכן מהעיקר.

 
ברכת כהנים וביטוח חיים

"יברכך ה' וישמרך" (ו-כד)

"יברכך ה'" - בעושר ובנכסים.

והקשה רבנו עובדיה ספורנו זצ"ל, כלום נאה לפתוח את ברכת הכהנים בברכה לעושר גשמי? הלא נאה ויאה היה לפתוח בברכת "יאר ה' פניו אליך" - במאור תורה, ובברכת "ישא ה' פניו אליך" שהיא ברכה לחיי עולם. כעניין, "כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור" (תהלים לו-י). וכאומרם, שהצדיקים יושבים ומתענגים מזיו השכינה.

ותרץ, שברכת "יברכך ה'" בעושר ובנכסים "וישמרך" מן המזיקים – היא כעין הקדמה, שכן "אם אין קמח – אין תורה". זו התשתית לברכות הבאות ולכל הטובות הרוחניות. הברכה היא שנוכל ללמוד תורה ולהתעלות מתוך נחת והרחבה, אמן וכן יהיה רצון.

עשיר מופלג ותומך תורה היה הגביר רבי משה פיג'וטו זצ"ל מארם צובא. יודע-ספר ולמדן, ירא-שמים וחסיד בכל מעשיו. ועם זאת, סוחר מצליח, יבא סחורות יקרות מעבר לים ומכרן ברווחים נאים שהעשירוהו עושר רב.

על מידת בטחונו הגדולה ועל צדקת פזרנותו תעיד העובדה, שבעוד שכל סוחרי העיר נהגו לבטח את סחורותיהם בחברות ביטוח, הפריש רבי משה את דמי הביטוח וחילקם בין תלמידי חכמים. הוסיף ואמר שזכות התורה תגן ותושיע, ונמצא מרויח מכל צד.

פעם אחת נסע בעצמו למדינת הים, לבחון את הסחורות ולקנותן. הפליג עמן לארצו והתחוללה רוח סערה. האניה עלתה שמים וירדה תהומות, גלי ענק התנפצו על סיפונה בשאון והיא חישבה להישבר. רב החובל הורה להשליך את הסחורות לים כדי להקל על משאה, שלא תטבע. המלחים מיהרו למלא אחר הפקודה, ורבי משה ראה בעינים כלות איך רכושו אובד לנגד עיניו. בכאב לב חשב, 'אילו הייתי מבטח את סחורתי, היו מושבים לי נזקי".. אך את הנעשה אין להשיב, וי לחסרון כיס.

לפתע הפכה הסערה לדממה. הים נח מזעפו והיה חלק כראי. וראה זה פלא: החבילות שהושלכו, צפו סביב הספינה, כאילו המתינו שימשו מן המים. פקד הקברניט והורידו סירות, והמלחים משו את הסחורה. רבי משה לא הפסיד אפוא דבר והודה לה' על חסדו ונפלאותיו לבני אדם.

כשהגיע לעירו, הורה למשרתו שיבקש מחכמי העיר להתכנס בביתו. כשהסבו, חלץ לפניהם את נעליו וישב בריחוק מקום כמנודה. בצער ובחרטה סיפר, שכאשר הושלכה הסחורה לים הרהר אחר מידותיו של הקב"ה והצטער על שהעניק לתלמידי חכמים את דמי הביטוח. לפיכך קיבל על עצמו נידוי וביקש מהחכמים להתיר את נידויו. לאחר מכן ערך 'תשובת המשקל' והכפיל את תמיכתו בחכמים (אבותינו סיפרו לנו, "לקדושים אשר בארץ")

בס"ד עמוד 2

נותנים לך – תיקח!

הרב משה סרצ'וק

"רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך יום אשר עמדת לפני ה ' אלוקיך....'' (דברים ד', ט). כתב הרמב''ן: מצות לא תיקח היזהר בה מאוד, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך, כי ה' עשה את המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים! רבינו הרמב''ן סובר שמצוות זכירת מעמד הר סיני כוללת גם חובה לזכור את הפרטים שהיו שם: הקולות, הלפידים, העשן, ההר וכו'. וכתב הלבוש: ''ונוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבתי הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני. שנאמר: ''גם הצאן והבקר אל ירעו..'' שמע מינה שהיה שם מרעה''.

היהדות איננה דת של טקסים וסמלים, ואיננה דת של פולחנים היסטוריים. אם יש מנהג כזה לקשט את בתינו בירק טרי ובעשבי ריח לחג השבועות, אז יש בזה משהו שאמור לחנך אותנו כל שנה מחדש. אין מצוה להעמיד ערימת עפר במרכז הסלון ''זכר להר סיני'', גם לא להעלות עשן

וזיקוקין ''זכר למאורע ההיסטורי''. כי היהדות איננה מצווה להציג הצגות, רק דברים שבהם יש לקח השקפתי טהור לדורי- דורות אם כן מהו הלקח ממנהג העשבים? מבארים בעלי המוסר שמפיהם אנו חיים: אנשים רבים מקיימים את התורה מתוך מחשבה שהם מקריבים משהו מטובתם עבור זה.

ברמה זו או אחרת יש החושבים: ''אילו הייתי גונב במקרה פלוני או משקר במקרה אלמוני- הייתי מרוויח! אבל כיון שאני שומר מצוות אני מוותר על הנאות העוה''ז כדי לשמוע מה שה' אומר''. מחשבה זו לגווניה נמצאת אצל רבים ''אנחנו מוותרים על עוה''ז כדי לזכות בעוה''ב''. וזה אחד הבלופים הגדולים שמסתובבים היום.

חלילה לחשוב שעולם הזה בלי תורה יכול להיות טוב יותר. התורה היא סוד החיים, גם בעוה''ז! הגונב פה, יפסיד שם. המשקר כאן ישלם במקום אחר. המחלל שם שמיים בסתר יתבזה ברבים. המבייש במקום אחד יצטער במקום שני. התורה היא

המכתיבה את העולם ואינה מאפשרת חיים טובים באמת שאינם תואמים את התוכנית האלוהית.

אין בעולם הזה הפסדים בגלל התורה. התורה לא לוקחת ממך את העולם להיפך היא מעניקה לך אותו... נכון שהתורה אוסרת ומגבילה אותו בכמה דברים, אבל זה עצמו בגלל שהיא יודעת יותר טוב ממך מה באמת טוב בשבילך, והיא רוצה שתהנה כמה שיותר ובצורה איכותית.

הדבר דומה לילד שהוריו מגבילים אותו מלאכול גלידה וממתקים בכמויות אדירות ובאופן רציף. וזה לא בכלל שאינם חפצים בהנאתו, להיפך. זו הסיבה שבחג השבועות מצווה לשמוח לכל הדעות והשיטות. ''מאי טעמא? יום שנתנה בו תורה הוא''! היינו חושבים שיום שנתנה בו תורה יחייב אותנו דווקא להיות פרושים וקדושים מכל ענייני העולם הזה, וזה לא נכון.

העולם אינו מציאות המתנגדת לתורה, זה לא שיש ''תורה'' ויש ''עולם''

וצריך לבחור מה מעדיפים, העולם הוא של התורה החיים הם של התורה, מי שמקבל תורה- מקבל גם חיים טובים! היום לא צריכים הוכחות מדעיות כדי לדעת שזה נכון. עיון קל בהשוואה סטטיסטית שבין אחוזי הגירושין, הגנבות, הפשיעה, הכבוד, האושר של שומרי התורה והמצוות לבין הנהנתנים והמתירנים מגלה שהאחרונים בנסיגה ודרדור מחרידים.

בגמרא (שבת פ''ח.) מבואר שבכול דיבור שיצא מפיו של הקב''ה בהר סיני התמלא העולם כולו ריחות טובים, וזה לא בגלל שקיבלנו ''בונוס'' המצורף לעשרת הדיברות, אלא פשוט- זוהי המציאות של התורה הקדושה, טוב ותענוג נלווים אליה באופן טבעי, וזו גם הסיבה לעשבים מפיצי ניחוחות שהקיפו את הר סיני בעת נתינת התורה, כי אי אפשר לתורה שתרד לעולם בלי שיתמלא העולם כולו בתענוג, אפילו בהמות ... גם היום התורה היא המתנה והעונג הגדול ביותר- גם בעולם הזה...

בס"ד עמוד 3

חודש סיון

חודש סיון הוא השם הבבלי של החודש ובמקרא – החודש השלישי.

על החודש השלישי דורשים: תורה משולשת (תורה, נביאים, כתובים) לעם משולש (כוהנים, לויים, ישראלים) משה שהוא השלישי לעמרם ולגבי היום השלישי כפי שנאמר: והיו נכונים ליום השלישי. וכן שלשת ימי הגבלה.

בחג השבועות מבטא עם ישראל את היותו לעם נבחר ומודה לקב"ה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, כפי שנאמר: "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".

יום קבלת התורה הוא יום אשר הבדילנו מכל גויי הארצות ונתרוממנו להיות עם סגולה, גוי קדוש. בספר טור ברקת לר' חיים בן עטר, רמז נאה לשם חג השבועות- האומר שאין לקרוא חג השבועות בקמץ תחת העין אלא בשווא- חג השבועות- לשון רבים של שבועה, היינו חג שנעשו בו שתי שבועות, אחת שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת והשנייה

שנשבענו אנו לקב"ה שלא נחליף אותו ולא נמיר אותו באל אחר.

בקבלת התורה הגיע העם למדרגה גבוהה בידע ובהכרה שהקב"ה אחד ואין עוד מלבדו, בבחינת הקב"ה ואורייתא (התורה) וישראל חד, שעל ידי התורה מתאחדים ומתקשרים ישראל עם הקב"ה להיות חד. נהוג בקהילות ספרד שבעת פתיחת ארון הקודש להוצאת הספר, קוראים ברוב עם נוסח של כתובה שבין ישראל לתורה, שחיברה ר' ישראל נג'ארה.

לגבי חג השבועות, שאנו מונים שבעה שבועות נכתב בספר אהבת שלום, שכל הדברים החשובים נכללו בשביעיות והשביעיות הן קודש – יום השביעי הוא קודש (שבת קודש) השנה השביעית מקודשת לשמיטה וכן שבע השמיטות – יובל, שכולן מקודשות.

הטעם שקוראים את מגילת רות בחג השבועות – זכר למעמד הר סיני, שעם ישראל קבל את התורה, דהיינו תרו מצוות (אותיות ר ו ת 400+ 6+ 200= 606) ובתוספת שבע מצוות בני נח העולים יחד תרי"ג מצוות, שניתנו לעם

ישראל. המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות.

טעמים רבים נאמרו על מנהג זה, ומנהג אבותינו תורה היא, ואין לעבור על מנהג זה. רבים נוהגים לאכול בשבועות תופיני עוגה האפויה ומטוגנת בדבש, על הנאמר: דבש וחלב תחת לשונך, האמור על מי שזכה לתורה.

טעם נוסף הוא שיום שבו נמשה משה מן המים, שישי בסיון היה ולא רצה לינוק אלא מחלב אישה עבריה, לכן מזכירים זכותו באותו היום במאכל חלב (טעמי המנהגים). חלב בגימטריא ארבעים כנגד ארבעים יום שעשה משה רבנו בהר סיני. וטעם נוסף- שמונה שמות היו להר סיני ואחד מהם גבנונים, שהוא לבן וצח כגבינה, ולכן אוכלים גבינה.

על מה שנוהגים לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות ואחר כך מאכלי בשר. שהם כמו שני התבשילים שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה. טעם נוסף בפי העם- כשעם ישראל קיבלו את התורה, ירדו לביתם, לא מצאו לאכול, כי אם מאכלי חלב, כי לא יכלו לאכול בשר, שכן לאחר קבלת התורה נאסר בשר לא כשר ולהכנתו הייתה הכנה רבה- שחיטה, ניקור, מליחה ובישול בכלים כשרים, על כן בחרו לפי שעה לאכול מאכלי חלב.
 
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו ובני ביתם
שיזכו לשפע פרנסה, הצלחה והרווחה, בריאות
אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
 
בס"ד עמוד 4

מיתוק הדינים

בעת אמירת "תשליך" בראש השנה, ניגש לרב ילד קטן, הצביע על נוסח התפילה שאומרים לאחר התשליך, שנזכה "להמתיק את הדינים התקיפים" ושאל מה פירושן של מילים אלו.

הרב השיב לו שהחיד"א – שהיה רבם של ישראל גם בתורת הנסתר וחיבר את התפילה הזו – הטמין בה מן הסתם כוונות עמוקות עד מאוד, אבל הוא אמר לו גם הסבר על דרך הפשט באמצעות מעשה מופלא:

חסיד אחד היה לו ל"אבני הנזר" שלא נפקד בזרע של קימא. והיה חסיד זה מתדפק בתדירות על דלת רבו, ומתחנן לפניו שיברכהו שיזכה להפקד. אך הגאון, מסיבות השמורות עמו, נמנע מלהעניק לו את ברכתו.

חיפש אותו חסיד שעת כושר, שבה יוכל לתפוס את רבו בעת שמחה ואז יבקש ממנו שיברכהו. שעה שכזו הזדמנה לפניו בשמחת תורה, כאשר ה"אבני נזר" היה בשיאה של השמחה בבית מדרשו ופניו להטו מרוב דבקות. ניגש אליו החסיד והודיע שלא יעזוב את המקום עד שהרבי יברכהו. משראה ה"אבני נזר" כך, אמר לו: "האם רוצה אתה שאברך אותך שיולד לך בן שיהיה כומר?"

שמע החסיד את דברי רבו ופניו חורו כסיד. הוא הבין שרבו צופה ברוח קודשו את העתיד להיולד ממנו. ואכן לא המשיך עוד לשטוח את בקשתו לזרע של קיימא.

כעבור תקופה מסוימת נפטר ה"אבני נזר" ובנו בעל ה"שם משמואל" הוכתר בכתר המלוכה בחצר סוכוטשוב. ידע אותו גאון מצערו של החסיד ההוא, ביודעו שזה שנים רבות שאין לו ילדים. פעם אחת בשמחת תורה, בעת התלהטות השמחה בבית המדרש, ניגש ה"שם משמואל"

מעצמו אל החסיד ואמר לו: "אני מברך אותך שהשנה תיושע ותפקד בזרע של קימא!"

והנה – לא די שהחסיד לא ענה אמן על ברכתו של הרבי, אלא שפניו חורו והוא חישב להתעלף... ראה זאת ה"שם משמואל" והבין שיש דברים בגו. הוא שאל את החסיד על מה ולמה לא ענה אמן על ברכתו ומדוע חורו פניו. לא כיחד ממנו החסיד את כל מה שעבר עליו עם אביו, ה"אבני נזר" ואמר שלאחר שהאבא הגדול רמז לו שבנו העתיד להיולד יהיה כומר, לא ביקש ממנו עוד שיברכהו.

הרב שמע את הדברים, מהרהר בינו לבין עצמו ואחר כך פונה אל החסיד ואומר לו: "ואף על פי כן, רוצה אני לברכך, ועכשיו תענה אמן!" ברכו שיזכה להיושע והחסיד ענה אמן ביקוד נפש.

חמישה ילדים נולדו לאותו חסיד. ארבעה מהם נהרגו בתקופת השואה. הם עלו על מזבח ה' וקידשו שם שמים. הבן החמישי, שהיה הבכור, הצליח לשרוד את השואה ולצאת ממנה בשלום על ידי שהתחפש ל... כומר. הוא היה כשרוני במיוחד, שלט במספר שפות וכך יכול היה להתחפש לכומר ולעבור את אימי המלחמה בשלום. לאחר מכן עלה לארץ ישראל. הוא זכה להקים דור של בנים תלמידי חכמים ויראי שמים.

מה למדנו מכאן? שהצדיק, בכוחו הגדול מסוגל להמתיק את הדינים! וזו התשובה שהשיב הרב לילד בשעת "תשליך" על פירוש הנוסח "להמתיק הדינים תקיפים". על הבן ההוא נגזר להיות כומר, אבל מי אומר שצריך להיות כומר של ממש?... בכח ברכתו הצליח הרב להמיר את הגזירה ולגרום לכך שהבן 'יצא ידי חובה' בתחפושת בלבד... ואדרבה, בכך אף נצלו חייו. (עלינו לשבח).

המשיח – אדם, מלאך או עידן מופשט?

כשהתורה מדברת על המשיח - למה היא מתכוונת? האם הוא אדם או מלאך? ואולי המשיח הוא בכלל עידן עתידני כלשהו ולא דמות ממשית?חיפושקל במקורות אינו משאיר מקום לספק: המשיח הוא אדם, בשר-ודם, ילוד אישה; אדם שזוכה לקבל השראה אלוקית אדירה, שהופכת אותו למשיח.

מנהיגות במבט מגבוה

כך מתאר את המשיח הנביא ישעיהו (ישעיה יא,א): ''ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'''. הנביא מתאר כאן את התהליך שיעבור המשיח. בתחילה יהיה ''חוטר'' - ענף רך - שיצמח מגזעו של ישי (אבי דוד המלך). אחר-כך יהיה ''נצר'' זה לאילן גדול - ''יפרה''.

כלומר, אותו צאצא לבית-דוד יצמח לאישיות גדולה, למנהיג יהודי גדול. בשלב הבא הוא זוכה להשראה האלוקית הגדולה: ''ונחה עליו רוח ה'''. בכוחה של אותה רוח אלוקית יתחיל המשיח להנהיג את העולם. הנביא מוסיף ומתאר את דרך-הנהגתו של המשיח: ''והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח'' (ישעיה, יא, ג). זו תהיה הנהגה שונה לגמרי מהמנהיגות של ימינו.

המשיח לא יזדקק להערכות של מומחים ולסוללה של יועצים, שכן ''לא למראה עיניו ישפוט''. הוא יידע לקרוא את המציאות בעיניים אלוקיות, במבט מגבוה. הנהגתו של המשיח תהיה נקייה מכל סממן של תאוות-שררה ומניעים אישיים או כיתתיים. זו תהיה הנהגה של צדק ויושר, אמת ואמונה. הוא יביא את העולם לכך שיהיה עולם נכון ומתוקן, עולם ללא רוע ושחיתות, עולם אידיאלי.

1.       העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

 
2.       אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.
 
3.       כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860
 
טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217 דוא"ל: yaelm3@netvision.net.il
 
מנהגי חג השבועות
 
ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה
למשה מרדכי בן פרידה
 
 
בגמרא במסכת ביצה (דף טו:) אמר רבי יהושע, מצות יום טוב, חציו לה' וחציו לכם, כלומר שיש לחלק את הזמן ביום טוב, מחציתו לאכילה ושתיה וכדומה מעניני שמחת החג, ומחציתו ללימוד התורה ותפילה, וכן פסק הרמב"ם (בפ"ו מהלכות יום טוב).


 

כתב הרמ"א (בהגה סימן תצד סעיף ג.) נוהגים לשטוח עשבים בשבועות, בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה. ורבים מרבותינו האחרונים הביאו סימוכין למנהג זה, שיש בו גם זכר למה שאמרו בגמרא (שבת פח:) כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, נתמלא העולם כולו ריח בשמים, כמו שנאמר "שפתותינו שושנים נוטפות מור עובר". וכן נוהגים להעמיד ענפי אילנות בבית הכנסת ובבתים, לרמוז למה שאמרו רבותינו במסכת ראש השנה (טז.) בעצרת (היינו חג השבועות) נידונים על פירות האילן.


 

אולם, בספר חיי אדם, הביא שהגאון רבי אליהו מוילנא ביטל מנהג זה, משום שעכשיו נוהגים הגויים להעמיד ענפי אילנות בימי חגיהם, ואם כן יש בזה איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו. אולם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שהגאון מוילנא ביטל מנהג זה, משום שהוא נמשך בזה לשיטתו שיש איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, בכל מנהגי הגויים, אבל לשיטת המהר"י קולון ועוד פוסקים רבים, אין איסור זה נוהג אלא בחוק שנוהגים הגויים בדרך חוק, דהיינו דבר שהוא בלי טעם, (שאז יש לחוש בו משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים), או דבר שנהגו בו הגויים לשם פריצות וכדומה, אבל במנהג שיש בו טעם אחר, כגון לבוש שלובשים אותו רופאים גויים, כדי שיהיה ניכר שהם רופאים וכדומה, אין איסור לנהוג בו, ולכן יש להניח למנהג זה שיתקיים, שמנהג ישראל תורה, ובפרט שמנהג זה הוא קדום מאד ונזכר גם בדברי חז"ל. (וכבר הזכרנו חילוק נוסף בעניין חוקות הגויים בהלכה שעסקה בשאלת החיוב ללכת עם כיפה על הראש.)


 

כתב עוד הרמ"א, שנוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום חג השבועות, והוסיפו האחרונים שיש נוהגים לאכול גם דבש וחלב, לרמוז על מתן תורתינו שנמשלה לדבש וחלב, ויש נותנים טעם למנהג מאכלי חלב בחג השבועות, מפני שבעשרת הדברות נתגלו לאבותינו כל חלקי התורה ומצוותיה, וכמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולות כל מצוות התורה, וכשירדו ישראל מההר אל בתיהם אחר מתן תורה, לא מצאו מה לאכול תיכף, זולת מאכלי חלב, כי לבשר היו צריכים הכנה רבה, לשחוט בסכין בדרך בלי פגם כאשר ציוה ה', ולנקר החלב וגיד הנשה, ולמלוח הבשר ולהדיחו, ועוד ועוד עניינים רבים הקשורים לכשרות המאכלים. ולכן היו זקוקים למאכלי חלב, ואנו עושים זכר לזה. ונאמרו אודות מנהג זה עוד טעמים אחרים.


 

ומכיוון שעל פי ההלכה אסור לאכול מאכלי חלב אחרי מאכלי בשר עד שיעברו שש שעות (וכפי שביארנו בהלכות בשר וחלב), לכן מנהגינו לאכול מאכלי חלב, ואחרי קינוח והדחה כמשפט (דהיינו אכילת מעט פת וכדומה, ושתיית משקה, כפי שביארנו גם כן בהלכות בשר בחלב,) אוכלים מאכלי בשר. ומצוה לאכול ביום טוב בשר בהמה, לקיים בזה מצות שמחת החג, וכמו שאמרו במסכת חגיגה (ח:), אין שמחה אלא בבשר בהמה, וכן ישתה יין לשמחת החג, אבל יזהרו להימנע משחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק והקלות ראש שמחה אלא הוללות, ולא נצטווינו אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר. אלא ישמחו ביום טוב בדברים המותרים כגון לשור ר בפה שירות ותשבחות להשם יתברך, וכן יש להשתדל לעסוק בתורה ביום החג, וכתב מרן הרב שליט"א, שנכון ללמוד בספר המצוות של הרמב"ם, ונכון גם כן לקרות בספר תהילים, כי פטירת אדונינו דוד המלך הייתה ביום חג השבועות.


 

מי שאינו יכול לקיים את שמחת החג בבשר, מטעמי בריאות או כשרות, יקיים מצות שמחתו בבשר עוף. וכל מה שאמרנו שאין שמחה אלא בבשר ויין, היינו לאנשים, אבל הנשים יש לשמחן בבגדים יפים או תכשיטים נאים וכדומה. ויש לשמח את הילדים בקליות ואגוזים וממתקים וכדומה.


 

נאמר בתורה (דברים טז) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. לפיכך חייב אדם לשמח עמו ברגל את העניים והאביונים והאלמנות והיתומים, והיא חובה קדושה.
 
שבת שלום.
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502839992