סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

ברוכים הבאים לאתר 

http://avigv55.com

דת ויהדות
של אברהם גבריאל

אשכולות המלכא
הגות , מוסר , הלכה ופרשת השבוע - הרב שאול
פרשת נח ג' חשון תש"פ

מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל
"אלה תולדות נח שם חם ויפת", מסביר רבי
לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל בעל 'קדושת הלוי":
מלמד שאלו בלבד היו תולדותיו, צאצאיו.
שלא עסק בזיכוי הרבים ולא הוכיח לבני
דורו ולא עשה נפשות כמו אברהם שזיכה
את בני דורו . כלומר ישנם שני מיני
צדיקים שעובדים את הבורא:
צדיק אחד עובד הבורא ברוך הוא
בהתלהבות גדולה אך הוא לעצמו, ואינו
מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי
הבורא ברוך הוא, רק שהוא בפני עצמו לבדו
עובד הבורא. ויש צדיק אחר שעובד הבורא,
ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי
הבורא, כמו אברהם אבינו שהיה מגייר
גרים, ובדור שלנו מרן רבינו עובדיה יוסף
זצ"ל. ומדוע נקרא המבול על שמו, 'מי נח'?
שעל זה נענש נח - על שלא היה מוכיח
הרשעים שבדורו, והוצרך להתגלגל במשה,
ומשה תיקן, שהיה מוכיח תמיד כל ישראל,
שתקן נשמת נח שלא ביקש על דורו, ובזה
שמסר משה נפשו בשביל ישראל תיקן
לנשמה של נח, כי משה היה כלול מכל הנשמות.
ואם כן, מדוע נח לא הוכיחם כהוגן? נח
הגם שהיה צדיק גדול ותמים, היה קטן
בעיניו מאוד, ולא היה לו אמונה בעצמו
שהוא צדיק מושל ויכול לבטל הגזירה,
אדרבה היה חשוב בעיניו כשאר הדור, והיה
חושב אם אני אהיה ניצול בתיבה והרי אני
לא צדיק יותר משאר הדור, אז באותה
מידה שאני ניצול, ודאי גם הם ינצלו, לכן
לא היה מתפלל על הדור. וזה שפירש רש"י
אף נח מקטני אמנה היה, רצה לומר נח היה
קטן בעיניו באמונה שהוא צדיק תמים
שיכול לבטל הגזירה, שלא היה חשוב בעיני עצמו כלום.
ביום שישי ג' מרחשון, חל יום האזכרה
של, מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף
זצ"ל. זכורני שהייתי אצלו מס' פעמיים
בחדרו האישי לקבלת עצות וברכות, כיצד
היה נותן לטיפה חזקה בפנים וממתק את
הדין, את הבכי והסוכריה שנתן בעת
ובעונה אחת, כיצד נתן הסכמה לספרי,
כיצד היה הצדיק מעודד ללמוד בעיון ללא
הרף, בד בבד עם יציאה לזיכוי הרבים,
בפרט במושב, שם הייתה חסירה דמות
תורנית . חבל על דאבדין ולא משתכחין. 

ארבע גלגולי נשמות
"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"
נח החזיק מעמד בצדקותו, על אף שהיה בדור של רשעים גמורים שלא
נמצא להם תיקון, אלא היו צריכים להיאבד במבול.
הזוהר הקדוש בפרשת נח אומר, שאותן הנשמות שהיו בדור המבול, הן
ניצוצות של נשמות שהיו כבר בדורו של אדם הראשון, והתגלגלו שוב בדור
המבול, חטאו בעריות ונמחו.
לאחר מכן באו שוב בדור הפלגה, וחטאו בעבודה זרה כשבנו את המגדל כדי
להילחם הקב"ה ונמחו.
בפעם השלישית הן באו בדור של סדום, והיו שופכי דמים, סדום מלשון
אדום – שופכי דם.
הכתוב אומר באיוב: "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, להשיב
נפשו מני שחת לאו באור החיים".(לג, כט) הקב"ה נותן שתיים או שלוש
הזדמנויות לתקן, בפעם הרביעית כבר לא ניתן לתקן.
ואכן נשמות אלו באו שוב במצרים, וחטאו בכל החטאים שחטאו בגלגולים
הקודמים: בדור המבול כתוב: "והמבול היה מים על הארץ" (בראשית ז,ו).
כנגד זה במצרים:" כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב) .
בדור הפלגה כתוב: "ותהי להם הלבנה לאבן והחימר היה להם
לחומר"(בראשית ,יא, ג). כנגד זה במצרים כתוב: "וימררו את חייהם בעבודה
קשה בחומר ובלבנים" (שמות א, יד).
באנשי סדום כתוב:"ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים" (בראשית יט).
וכנגד זה במצרים הייתה מכת חושך. כל זה קרה מכוון שהיו אלה אותן הנשמות.

דורשים אותו לשבח

פעם פגש הגאון מווילנא את רבי יעקב קראנץ, המגיד מדובנא ואמר לו:
רבי יעקב, אתה מסתובב בכל הערים והעיירות ובבתי הכנסת ואומר להם
מוסר, ורק לי אינך אומר כלום, תאמר גם לי מוסר!!
התחלחל המגיד מדובנא וקרא: "איך אוכל לומר מוסר לגדול הדור"?
הפציר בו הגאון: "בכל זאת אין אדם שלא צריך מוסר, והכתוב אומר:
"הוא ימות באין מוסר" (משלי ה, כג).
אמר לו המגיד מדובנא:"רבי אליהו, אין זו חכמה להיות הגאון מווילנא
בתוך הבית, צריך לצאת ללונדון, לוורשה או לתחנה המרכזית בפראג –
ולהישאר גם שם הגאון מווילנא באותה מדרגה רוחנית!!!
והגאון הקדוש, בענוותנותו הגדולה פרץ בבכי....
טבעו של אדם שהוא נמשך אחרי בני עירו, אם הוא נמצא במקום של
צדיקים, הוא נמשך אחריהם ונעשה צדיק, אך אם הוא נמצא בין רשעים,
ולמרות זאת נותר בצדקותו – כאן בא לידי ביטוי כוחו האמיתי.
העלון לע"נ מרן רבינו עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל וזיע"א

העוף ואנחנו

הגמרא (בסנהדרין קח ע"ב) מספרת על עוף ושמו אורשינה,
שהסתגר בפינתו בתיבת נח ולא תבע מזונו. שאלו: כלום
אינך רוצה לסעוד? ואמר: ראיתי שאתה טרוד כל כך
בהאכלת בעלי החיים ולא רציתי להטריח. ברכו נח שיחיה
לעד. והמתבונן, יפיק ממימרה זו לקח נפלא. אותו עוף
ביקש לחסוך מנח טירחה של שעה קלה, של רגעים
אחדים. ורגע בחיי הצדיק שווה לנצח בחיי העוף - מידה
כנגד מידה, ובמדויק!... משום שהצדיק קונה בכל רגע
נצח. כי כל מצווה, כל מעשה טוב, לימוד תורה וברכה,
מקנים נצח. שכן שנינו: "יפה שעה אחת של תשובה
ומעשים טובים בעולם הזה - מכל חיי העולם הבא
(אבות פ"ד מי"ז), יותר מכל חיי הנצח!
כמה אחריות מטילה ידיעה זו עלינו, לנצל כל רגע כראוי
ולקנות בו נצח. לסגל בו עוד ועוד תורה ומצוות.
וכמה היא מחייבת אותנו לחוס על זמנם של גדולי ומאורי
הדור, שלא להטרידם בזוטות!

צונאמי בבגדד

בפרשתנו מסופר על המבול שהציף את העולם ומחה את
היקום. וחז"ל אמרו שכל הימים שמתושלח חי, לא בא
המבול בגלל צדקותו, ואף בימי אבלו לא בא (סנהדרין קח ע"ב), 
רק לאחר מכן באה הרעה. מעשה דומה, אף כי בקנה
מידה מקומי, אירע לפני כשמונים שנה, בבגדד שבבבל.
בגדד הייתה עיר מלאה חכמים וסופרים, בהנהגתו של
פאר הדור והדרו, רבינו הבן איש חי זצ"ל. אחד מגדולי
החכמים היה הגאון רבי שמעון אגסי, בן למשפחה אמידה
שנפשו חשקה בתורה, והוא שם לילות כימים ב"מדרש
זילכה" כשהוא הוגה בתורת הנגלה ובתורת הנסתר, וזכה
לקירבתו האמיצה של גאון ישראל, רבינו הבן איש חי,
שכתב עליו: "הרב הכולל, סוב ר ה ר ז ים" ("סוד ישרים" סימן י"א).
בשלהי שנת תרס"ט התבקש רבינו הבן איש חי
בישיבה של מעלה, ותלמידו - רבי שמעון אגסי ספד לו
מספד תמרורים. רבי שמעון, שזכה להערכה ולהערצה עקב
גדולתו בתורת הנסתר, עמד בראש הקהילה ומאבקיה
לשמירת חומת הדת בפני המתפרצים והפוקרים שביקשו
לקרקע יסודות החינוך הטהור והקפדת המצוות. כעבור
חמש שנים, בשנת תרע"ד, השיב גם הוא את נשמתו הזכה
לבוראה. והגאון הקדוש רבי יהודה פתייא זצ"ל, מגדולי
מקובלי בבל, כתב בהקדמת ספרו "בית לחם יהודה":
"בעירנו בגדד היו לנו שני כרובי זהב הסוככים על העיר
מבית ומחוץ. והמה אשר היו לנו לחומה ולמחסה ביום
זעם. הראשון בקודש צדיק יסוד עולם החכם רבי יוסף
חיים בר חכם רבי אליהו זצוק"ל (הבן איש חי), ושני
בקודש הרב הגאון החכם, רבי שמעון אגסי זצוק"ל, מחבר
ספר "בני אהרון" על שער הגלגולים... ומפטירתם והלאה
מצאונו רבות רעות וצרות, והיו הצרות דוחקות זו את זו...
גם מן השמים נלחמו, כי בליל י"ג כסלו שנת תרע"ה
הציפו מי החידקל מרוב גשמים ופרצו גדרי הנהר... ותהי
צעקה גדולה בכל העיר... וגאו המים והציפו גליהם שליש
העיר, וכמה בני אדם היו בתיהם - קבריהם... למה
מצאתנו כל זאת תיכף ומיד בזמן סילוקם של הצדיקים
הנזכרים, אם לא להודיע לנו זכות חכמת האמת שהיו
עוסקים בה הם אשר היו עומדים למגן וצינה, ובעצם
כוחם ואונם היו דוחים את הגזירות! (בית לחם יהודה עמ' קיח)

"האדם נמדד במעשיו ויחוסו"

אלה תולדות נח: מבאר רש"י, ללמדך שעיקר
תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. אחרי
עשרה דורות של אנשים גדולים בא נח, אבל
כשבאה התורה לתאר היא לא אומרת: הוא צאצא
של מתושלח הצדיק, או סבו היה חנוך הצדיק
שהיה תופר מנעלים, ועל כל תפירה מייחד
ייחודים, עד שבאה מרכבה של סוסי אש ולקחה
אותו חי למעלה...אלא התורה מספרת את מעשיו
של נח בלבד. זה כרטיס הביקור שלו! ייחוס לא
אומר על האדם כלום, לפעמים אפילו להיפך,
הייחוס מדגיש את חסרונותיו של האדם, אבא
שלו היה צדיק והוא חומץ בן יין.
רבי חיים מבריסק זצ"ל היה בקיא בכל התורה
כולה: בבלי, ירושלמי עם כל הראשונים
והאחרונים והשו"ע. פעם שאלו אותו: על מה
צריך לשים דגש ביותר? והשיב: אני כל חיי עובד
על זה שלא אצטרך להשתמש "בברא מזכה אבא",
שלא אצטרך לילדים שלי...כי גם אם הבנים שלי
יעשו צדקה בממון שאני הנחתי להם, ואפילו אם
אני צוויתי אותם לעשות זאת, מכל מקום זו
מצווה שלהם ולא שלי. רק התורה שאני לומד
בחיי, והמצוות והמעשים הטובים שאני עושה
בחיי - הם נטו שלי, ואף אחד לא יכול לקחת אותן
ממני, אני רוצה להיכנס לגן עדן בקומה זקופה.
רבי מאיר ועקנין רבה של טבריה, היה נוהג לשבת
בקבר רבי מאיר בעל הנס, לתרום צדקה ולומר:
"הריני נודר צדקה לעילוי נשמתי"...זכורני אומר
הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א, ששמעתי אותו
כילד וקצת נבהלתי, מה פירוש לעילוי נשמתי? הרי
האר"י הקדוש כתב שנותנים צדקה בשביל
המתים, אז הוא נותן צדקה לעילוי נשמתו, והוא עדין חי?
רק אחר כך הבנתי, שהאדם מצווה לתת בחייו, ועל
ידי כך הוא מעלה את נשמתו.
כמה עצוב לחשוב על אדם שעבד כל ימי חייו
בשביל אשתו, בשביל בניו, בשביל נכדיו וניניו,
ומילא עבורם את חשבונות הבנק, והוא עצמו עולה
בסוף למעלה בחוסר כל... כל החיים הוא בטוח
שיספיק ללמוד את הש"ס ארבע פעמיים, ואת
השולחן ערוך לפחות פעמיים וכו'... אבל אז מגיע
מלאך המוות ואומר לו: "זהו, עכשיו הגיע זמנך"...
כל עוד אנו בחיים - באפשרותנו לדאוג לעצמנו
שלא נעלה בחוסר כל. אל נא נזניח את עצמינו,
ואל נסתמך על עזרת אנשים אחרים, בעניינים
הנוגעים לנו לנצח נצחים. (דורש ציון, נח).

בס"ד גיליון177 ב' בחשוון התשס"ט (24.10.08) פרשת נח
 
איסור גזל

"כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (ו-יג)

אמרו חז"ל: בוא וראה כמה גדול כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: " כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (סנהדרין קח.)חמור הוא מאוד העונש הנגזר על עוון גזל, כמו שאמרו חז"ל: אין חמור מכל איסורין שבתורה מעונש הגזל" (תנחומא). דברים נוקבים חודרי בטן כותב רבנו בחיי זצ"ל בספרו "כד הקמח": "מי שחוטא בעוון הגזל, הורס הוא יסודות התורה ועוקר שורש האמונה. שכל המצוות תלויין בה. כמה בתים של עשירי העולם נאבדו על זאת. כמה ממונות ואוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה. עברה זו אש שורפת, מכלה ומחריבה ומאבדת הגוף והנפש בעולם הזה ובעולם הבא".

מדוע מכל העוונות חמור כל כך עונשו של הגזל? נוכל להבין זאת על ידי משלו הנפלא של הגאון רבי גרשון מאיר בירסקי זצ"ל, מגרודנא:

מעשה בסוחר זעיר מעיירה קטנה, שבא אל העיר הגדולה כדי לקנות את הסחורה ישירות מן הסיטונאים. דא עקא, שלא היו ברשותו מעות, והסיטונאים לא הכירוהו כדי להפקיד בידיו סחורה רבה באשראי. הוא נדחה על ידי סיטונאי אחד, ושני. רק השלישי נכנס עמו בדברים והוא רכש את אמונו. הוא נתן לו סחורה בשווי רב וקיבל ממנו שטר למועד מאוחר. כדרך הסוחרים, שילם הסיטונאי בשטר זה לרעהו, והודיע שהוא אחראי לפרעונו. הלה העבירו הלאה, וכך נדד השטר מיד ליד עד שהגיע זמן פרעונו, והסוחר שילם במלואו. או-אז, ידעו כל הסיטונאים, שסוחר זה הוא אדם מהימן, המכבד את שטרותיו, וכולם החלו להעניק לו אשראי ולספק לו סחורה כבקשתו.

הסוחר היה מוקיר טובה ומכיר תודה, והוא העניק תשורה יקרה לאותו

סיטונאי שנתן בו את אמונו וקיבל את שטרו . ראהו אחד הסוחרים נושא את התשורה ושאלו לסיבתה.

סח לו כל אותו המעשה.

אמר לו הלה: "אם תבטיח לתת גם לי תשורה, אעשה עמך טובה גדולה בכפלים! אסכים לקבל ממך שטר בסך מאה אלף זהובים – מאתיים אלף – מיליון! באיזה סכום שתרצה! אעביר אותו בין כל הסוחרים ואציג אותו לפרעון, וכולם יווכחו לדעת עד כמה אתה מבוסס ואמין!"

צחק הסוחר ואמר: "הוי, סכל! באמת סבור אתה שאני טיפש כל כך לתת לך שטר חוב בלי לקבל תמורתו דבר? לסיטונאי זה אני מכיר טובה לא על שהסכים לקבל ממני את השטר – אלא על שהסכים לתת לי סחורה באשראי על סמך אותו השטר! אבל בכך שתיטול ממני שטר, בלא לסכן מאומה, לא תעשה עמי כל טובה!..."

והנמשל: ישראל, כל ישראל מאמינים בני מאמינים הם. אבל באמונה יש דרגות שונות: יש "קטני אמונה" ויש המאמינים "באמונה שלמה". מה בין אלו לאלו? עד כמה הם מוכנים "לסכן" בעבור האמונה, עד כמה הקב"ה חשוב בעיניהם כאמין ובטוח... "מי שיש לו מה יאכל היום, ודואג דאגת מחר – הרי זה מקטני אמונה", אמרו חז"ל. הוא מאמין – ומהסס.

הגזל, החמס העושק – מלבד שהם עברות לכשעצמם, יש בהם יותר מכך: חסרון באמונה, שהרי המאמין שהכל מהקב"ה, ידע שלא יוכל להרוויח דבר אם יפעל נגד רצונו, ולא יפסיד אם ימנע מן העברה.

נמצא שהמאמין באמונה שלמה, חושית וברורה, לא יעבור עברה. והמודד לכך הוא הבטחון השלם, שעל ידו יחדל מעושק ידיו. והרי זה מבחן לאמיתות האמונה והתשובה! (שערי ארמון, רגש אמרינו)
 

סם החיים

הלכות לשון הרע

 מותר לספר דבר עברה שראה בחברו, לרבו או לאביו או לכל מי שמקבל מהם השפעה, אחרי שהוא עצמו כבר הוכיח אותו ולא קיבל.

 אסור לספר על חברו שיש מידות מגונות כגון כעס, קמצנות ושאר מידות לא טובות.

 היה יושב במסיבת רעים או סעודה אחרת, הן של רשות והן של מצווה, ואינו יכול למנוע ולהמנע משמיעת לשון הרע וכל שכן מלדבר, ילך משם.

 אם אין אפשרות ללכת, יניח אצבעותיו באזניו או יסתום בדבר אחר כדי שלא ישמע דיבורי איסור.

 אם גם את זה אין באפשרותו לעשות, ילחוש לעצמו אזהרות התורה ודברי חז"ל המזהירים ומזכירים את חומר האיסור ולא יאמין כלל למה שמדברים.

 חייב להשמר גם גן מחשד שלא יראה כמספר לשון הרע ורכילות.

מוטל החיוב על האב והאם לחנך את ילדיהם בשמירת פיהם מדיבורי איסור הכולל לשון הרע, שקר, חוצפה, חנופה וכו' ויפה ללמוד עמהם בקביעות בספרי ה"חפץ חיים". גם יתפללו על עצמם וילדיהם שינצלו מעוון זה.
 
בס"ד עמוד 2
התפילין שהצילו רבבה
ידידי איש החסד, אפרים ברדה, התקשר אלי וכולו התרגשות.
''אתה לא תאמין!! קיבלתי הרגע אימייל מחבר חילוני בארה''ב, והוא כותב לי כאן סיפור, פשוט לא יאומן. סיפור של השגחה מופלאה. ידידי מארה''ב הוא איש עסקים קר-רוח הרחוק מעולם המצוות, וכשהוא שוחח איתי אחר כך בטלפון הוא כמעט לא נשם... ''יש בורא לעולם, אין לי ספק'', כך הוא סיים את השיחה.
אפרים ברדה שלח אלי את האימייל באנגלית, והנה לפניכם הסיפור המדהים: כיצד זוג תפילין הצליח להציל רבבה של אנשים.
דיוויד מילר הוא איש עסקים חרדי, צעיר, אשר נאלץ מעת לעת לטוס ברחבי U.S.A. לפגישות עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו, הוא מחזיק צמוד ללב את תיק התפילין שלו, העטוף בקטיפה כחולה עליה רקום באותיות זהב D.M.. דיוויד מקפיד לא להפסיד אף תפילה במניין, שלא לדבר על מסירותו לומר קריאת שמע של שחרית בזמן ''מגן אברהם''.
באותו יום היה אמור דיוויד לטוס במטוסה של חברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. שש שעות טיסה הפרידו בינו לבין העסקה. הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס.
האיתות הגיע, ודיוויד חמוש במזוודת המסמכים. בידו השמאלית ובידו הימנית תיק התפילין. הוא רץ בזריזות לכוון המנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו.
''כן, רבקה'' השיב והניח את תיק התפילין על כסא מתכת שניצב סמוך לכניסה למנהרה. הוא איזן ויישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש, נכנס למעבה המטוס ותפש כיסא בצד הימני. הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה.
''להדק חגורות'' ביקש הקברניט.
דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד. ''איפה שכחתי אותו'' הרהר. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע.
דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש ''אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 30 מטר מכאן. הדיילת השיבה לו בנימוס אמריקני ''סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה''.
דיוויד לא ויתר. והוא הרים את קולו. ''אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה פשוט לא הוגן... יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין''.
נוסעי המטוס הצטרפו אף הם למקהלה ''תנו לו לרדת, ביג דיל תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין...''.
הטייס התעקש: ''סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך ,לחברתנו יש כללים וחוקים... ואנחנו גם תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי טיסה...
מילר הצעיר לא ויתר. הויכוח עלה לטונים גבוהים, אם כי נשמרו כללי הכבוד ההדדי.
זה נמשך דקות ארוכות. הוא מתחנן, הם מסרבים.
''יכולתי כבר כמה פעמים לצאת ולחזור '' זעק דיוויד ''נפלתם פה על הראש?''.
בשלב מסוים הטייס נכנע והודיע לנוסע הבעייתי: ''ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות''.
דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחוס ויחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, בכניסה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה.
הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העסקה בסכנה.
טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלי ''אל-קעידה'' השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה- 11 בספטמבר 2001 למניינם.

על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של חניכי בן-לאדן, היו אמורים שני המטוסים להתנגש בטווינס בעת ובעונה אחת. באותה שנייה ממש – כך תוכנן – יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך את הפיגוע לקטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
18 דקות נמשך הויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. ח''י דקות בדיוק. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני, שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם. דקות של חיים אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה.
רבבת בני אדם שנמלטו משם ניצלו מן התופת האימתנית.
הנה לפניכם סיפור השגחה. יהודי צעיר שמוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול. העיקר לעשות רצון השם, לפני רצון הכיס.
רבבה של אנשים בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דיוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.

ההותז ראשך ???

''יצר הרע – יש לראותו כרוצח, העומד מולך ובידו גרזן, והוא מוכן תמיד להתיז את ראשך מעליך.
''ואם קשה לך לציירו כך, סימן הוא, שכבר התיז את ראשך''.
(רבי שמחה בונם מפשיסחה)
בס"ד עמוד 3
האות מ' והמים
מבואר בכמה מקומות בתלמוד (תענית ז' א'; עבודה זרה ה', ב'; בבא קמא יז, א; ועיין עוד קידושין ל, ב; סוכה נב;ב) שהתורה נמשלה למים. ככתוב (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים". ואין מים אלא תורה. זוהי התורה שניתנה לאחר ארבעים (מ'!) יום, ובעצם לימודה זוכה האדם לטהר את נפשו ולתקן את מידותיו, כפעולת המים לגוף. (ראה דבריו הנפלאים של הרמח"ל בספרו "דרך ה'" – חלק ד פרק ב – אודות ההארה הרוחנית שבתורה, המזככת את האדם ומאירה את נפשו בעצם לימוד התורה). תורה זו נוהגת - כטבע המים – לעזוב את הגאה המגביה עצמו, ולרדת לנמוך ולשפל רוח ודווקא עליו היא מעדיפה לשכון. היא מרעננת ומחיה את נפש האדם כמים חיים לנפש עייפה. והיא כבדה רק לנושא חלק ממנה וממצוותיה על גבו, כאדם הנושא חבית מים בעלת משקל. אבל הצולל כולו בתורה ובמצוותיה, מתענג ומתרפק על אהבתה ומתפעל מיופייה, כאדם הצולל בחוף אלמוגים מרהיבים ודגי עומק ססגוניים מרהיבי עין; משקל אדיר של מים מתנשא מעליו, אך הוא אינו מרגיש. אדרבה, מתענג

ומתפעל הוא מיופי נפלאות מעמקי הים, שש ושמח, וחס ומרחם על הנמצא שם בחוץ, על החוף ומתעסק בצדפים פשוטים...

גם המתחזק בתורה ובמצוות, ואינו יודע איך לסלק מזכרונו תמונות שליליות שראה או שחווה בעבר, יוכל להפיק לימוד ממשל המים שבתורה. כוס המלאה בשמן על כל גדותיה, אשר יטפטפו לתוכה טיפות מים, טיפה אחר טיפה, כנגד כל טיפה שתיכנס לכוס, תצא החוצה טיפת שמן. לפי שהמים הכבדים שוקעים מטה. כך, גם אם מוחו של האדם מכיל דברי הבל פסולים, יעסוק בתורה. או אז, כנגד כל דבר תורה שייכנס למחשבתו, יצא ממנה דבר הבל פסול.

למילה "מים" אין לשון יחיד אלא רק לשון רבים. לפי שהמים מורכבים מטיפות שכל אחת מהן מורכבת אף היא מטיפות קטנות שאף הן ניתנות לחלוקה ומכיוון ששורש המים, הרבים במהותם, נעוץ באות מ', משמשת האות מ' להפיכת לשון יחיד ללשון רבים, כאשר מוסיפים אותה בסוף המילה. (הצופן עמ' 196)

שיטת חינוך – גישה נפרדת לכל ילד

מסופר על החזון איש זצ"ל שהיתה לו גישה פסיכולוגית נבדלת לכל בן תשחורת בנפרד, כמהלך נגד רוחו ואופיו של כל יחיד ויחיד. דרכי השפעתו לחיזוק לימוד התורה, היו רבות אנפין. לכל צעיר כתב בהתאם לתכונותיו ומצבו המיוחד. יש והוא מנסה להפליא בעיניו את ערך התורה ולומדיה, או לבטל את האושר החוף בחיי שעה שערכם כקליפת השום. יש והוא מהלל מאד את כשרונותיו של הצעיר, שנכון לו בגינם עתיד מזהיר בעולם האצולה התורנית, וחבל שיבזבזם. יש והוא פורט על נימים רגשיים, כגון שלא להסב צער להורים יקירים ו... לגמול חסד ממש איתו – עם החזון איש – באמצעות הבשורה המרנינה של קבלת עול תורה.

ומסופר עליו שכאשר היה בא לתלמודי תורה לבחון את התלמידים, הוא לא פסח על אף תלמיד. הוא עבר מילד אחד למשנהו, הציג לפניו שאלה בדין מן הדינים או בסברא מן הסברות,בקלא וטריא ובמסקנת הגמרא, ואחר כך האזין למשיב בעירנות רבה והשלים את דבריו. אגב כך היה עומד בתפיסתו החדה על מצבו של כל ילד, על תכונותיו וצרכיו הנפשיים.

כתום הבחינה היה משבח את הנערים ומברכם. אחר התבודד בפינה צדדית עם המחנך של אותה כיתה כדי לפרט באוזניו את סיכומים המעשיים: תלמיד פלוני נחשל מעט ויש לדרבנו... תלמיד פלוני הנו מהיר תפיסה אבל שטחי מדי, ויש לכוונו באפיק הרצוי... תלמיד שלישי נראה כבעל כשרון גדול ואסור להזניחו, אפשר יצמח גדול בישראל... ואילו תלמיד רביעי מופלא בהצטיינותו, מן הראוי להשפיע עליו שיצא כל יום ל... טיול ולמשחקים, התמדתו היתירה עלולה להזיק לבריאותו, החוורון שנסוך על פניו מעיד הרבה... (פאר הדור ח"ב).

למדנו מהנ"ל שצריכים וחייבים ההורים והמורים לחנך את בניהם ותלמידיהם כפי טבעם ותכונותיהם, וכבר אמרו רבותינו בתלמוד (ברכות נח:) הרואה אוכלוסי ישראל אומר: "ברוך חכם הרזים" – שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהם דומים זה לזה. (חינוך הבנים).
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו ובני ביתם שיזכו לשפע פרנסה,
הצלחה והרווחה, אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
בס"ד עמוד 4
איזו היא דרך רעה שירחק ממנה האדם?

ידוע ומפורסם, שבעבור כל פרוטה שאדם נשאר חייב לזולתו ולא פרע את חובו כאן בעולם הזה, והלה לא מחל לו, צריך להתגלגל ולרדת שוב לעולם השפל, ולהיוולד מחדש בכדי לפרוע את חובו.

כדי להבין את חומרת העונש, המשיל על כך החפץ חיים משל נפלא:

מעשה באדם שירד מנכסיו, וכדי להביא פרנסה לביתו, נאלץ להיפרד מכל בני המשפחה האהובים עליו ולנדוד לארץ רחוקה וזרה, כדי לעסוק שם במסחר. הוא שהה בארץ זרה מספר שנים, ולמרות הגעגועים העזים למשפחתו, המשיך במלאכתו. כאשר הצליח לצבור סכום כסף נכבד, מיהר לשגר מכתב לבני הבית, בו הוא מבשר שעוד מעט קט ישוב וייפגש עימהם, בבית.

לפני עזבו את הארץ ההיא, הלך האיש להיפרד ממכריו ורעיו. אחד מהם הציע לו שיבדוק את חשבונותיו ויברר היטב אם לא נשאר חייב כספים לבני המדינה. אבל מיודענו זה ביטל א העניין במחי יד. החבר חזר והזהיר אותו, שהדבר עלול לגרום לו מאוחר יותר לצער גדול מאד,

מאחר שלמשטרה לא תהיה ברירה אלא להחזיר אותו לכאן, אבל הוא העדיף לגחך: "כלום יתכן שבשביל פרוטות אחדות יעוללו לי דברים כאלה?!"

הלה לא שת לבו לעצת חברו והפליג לדרכו.

יבשות וימים היה עליו לחצות עד בואו לארצו, והנסיעה שארכה ימים רבים מגיעה עוד זמן קצר לסיומה. הנה הרגע המיוחל לו ציפה בכליון לב ונפש, והנה-הנה הוא הולך לפגוש את אהוביו, אנשי ביתו, מהם נפרד לפני זמן כה רב.
האות שלא בישר טובות, הגיע ממש ברגע האחרון.
כאשר הגיע האיש לחוף, נסגרו לפתע שערי הנמל.

האנייה מתקרבת לחוף, מרחוק נראים כבר בני משפחתו המצפים אף הם ליקירם בכליון עיניים. משזיהו אותו, נופפו לו בידיהם בשמחה גלויה.

האות שלא בישר טובות, הגיע ממש ברגע האחרון.

כאשר הגיע האיש לחוף, נסגרו לפתע שערי הנמל. בני המשפחה החלו לגלות סימנים של קוצר רוח, ושלחו מבטי תמיהה אל מעבר לגדר, בנסיון נואש לדעת מתי יאפשרו להם לגשת אל האבא, לחבקו ולנשקו.

אבל השער לא נפתח.

רק לאחר ששהה במשך שעה ארוכה במשטרת הגבולות, התברר עד כמה צדק החבר ההוא. האנשים, להם נשאר חייב סכומי כסף קטנים, תבעו אותו בבית המשפט המקומי והמשטרה נדרשה לסגור בפניו את השער, כדי שלא יכנס לארצו.

נשא האיש קולו בבכי ותחנונים וביקש מהשוטרים שיתנו לו לפחות לראות את בני משפחתו לכמה דקות. "נפשי יוצאת אליהם מגעגועים. כל כך הרבה שנים שלא היינו ביחד! תנו לי רק לראותם", בכה בפני השוטרים, שכמובן לא התרשמו מדבריו, וסרבו לקיים את משאלתו.

"אין אנו מרשים לפתוח בפניך את השער, עד שתשוב למדינה ממנה באת ותחזיר את חובותיך", אמרו.

עכשיו נתבונן: וכי לא כך מתנהג לו האדם בעולם הזה? כמה יגיעות הוא מתייגע בחיי חיותו, וכמה ייסורים עוברים עליו עד שמגיע למקור מחצבתו, מקום מגוריו האמיתי בעולם הבא, שם נמצאים כל קרוביו. וכאשר הוא זוכה כבר להגיע למקום הנכסף ההוא, כלום כדאי יהיה לו לחזור לעולם השפל בשביל פרוטות אחדות שנשאר חייב? (עלינו לשבח)

1. העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2. אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

3. כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860 טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217 דוא"ל:
אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502839992