סגולותיהם הבריאותיות של 16 מזונות ירוקים    מצוות שכתובות בספר בראשית    מצוות שכתובות בספר שמות    לאוכל בשבת יש טעם מדוע?
   פרשת השבוע על פי הרב יואב שוכר    השביעיות המדהימות ביהדות
 
    דף הבית
    פרשות השבוע
    סגולות
    סגולות שבצמחים
    סגולה למצוא אבידה
    דת
    הלכות
    נרות חנוכה
    חודשים
    שבועות
    כיפור
    פרשת המן
    פרשת התשובה
    קישורים ודרשה
    מעשה ניסים
    חיים לאחר המוות
    ברכה על תופעות טבע
    צור קשר

ברוכים הבאים לאתר 

http://avigv55.com

דת ויהדות
של אברהם גבריאל

9/12/08

הרוב קובע

קצת חשבון אני מקווה שתתגברו על זה

בס"ד

ותצא דינה בת לאה

בפרקי דרבי אליעזר מסופר, כי ממעשה שכם בדינה, נולדה בת, ושמה אסנת. השבטים הקדושים, לא יכלו לסבול חרפה כזו, במשכנו של יעקב אביהם. ביתו, אשר היוה מגדלור למוסריות טהורה, היה תדיר, עומד בפני הצורך להתבונן בתוצאות הכיעור. על כן, מה עשה יעקב אבינו? לקח ציץ מזהב, כותב עליו שם הקודש, תלה על צווארה של אסנת ושלחה מביתו. סמוך ובטוח היה כי עם קמיע קדוש זה, תהא לה שמירה מעולה. כשיצאה לדרכה, בא המלאך מיכאל, נטלה והוליכה לבית פוטיפר. עקרה הייתה אשתו, ונתאוותה לילדים, לקחה אותה ואימצה אותה לבת. לימים, כאשר יוסף הצדיק נתמנה למלך, הרי שבת זוגו הצדקת הייתה לא אחרת מאשר אסנת...

במדרש מסופר מעשה נפלא, על שלמה המלך ע"ה אשר ראה במזלות, כי לבתו היפהפייה, יהיה לחתן... הבחור הכי עני בארץ ישראל...! כמובן, ששלמה החכם מכל אדם, לא חשב להתנגד לרצון הבורא, וודאי שחתן עני לא הדאיג אותו, שהרי בעושרו האגדי, יכול היה לדאוג לעתידה הכלכלי של בתו, עד סוף כל הדורות. ומה גם, שאף שלמה עצמו, העדיף בבקשו מה' בחלום הלילה, את החכמה על פני הממון והנכסים. דבר אחד הטרידו: איך? כיצד? באיזו צורה יתרחש שידוך מוזר זה... ובעיקר כיצד יסתיים. מה עשה? בנה מגדל גבוה בים, שהגישה אליו בלתי אפשרית, שם הניח את בתו בקומה הגבוהה ואילו בקומה הנמוכה, שיכן שבעים זקנים צדיקים, אשר לא יאפשרו לשום גורם זר לחדור מבחוץ ולשזוף את עין בתו... והנה, בחור יהודי עני מעכו, יצא את העיר, עירום וחסר כל, רעב צמא ועייף, ומקום ללון מחפש הוא, ואין. על אם הדרך המובילה מעכו, מבחין הוא בנבלת שור, מושלכת בצד הדרך, כשזבובים חגים מסביבה, אמר "טוב לחמם עצמותי הקפואות בתוך נבלה זו ולא למות כנציב קרח" נכנס בין צלעות השור וערבה לו שנתו... לפתע בשעות הקטנות של הלילה, נחרד מטלטול עז, עד שהתעשת וניסה להמלט, גילה כי הוא מרחף בתוך הנבלה בין שמים לארץ. נשר רב ממדים וזריז, עט על הנבלה, וטס עימה, למצוא לו מקום נח לאכילה, מבלי שישתתפו עימו חבריו, והנה בכיוון הים, ראה הנשר מגדל רחוק, דאה לשם, השליך את הנבלה הטעונה על גבי הגג, והכין את עצמו לארוחה. לקול החבטה יצאה בת שלמה, ולעיניה הנדהמות, יוצא בחור זב ומדובלל מתוך נבלת שור, כאשר מעליו מרחף נשר. אמרה לו "מי אתה?" חששה שמא שד הוא. אמר לה "בחור עני מבני עכו ועם הנשר הגעתי הנה". נתנה לו בגדים, רחץ וסך גופו, לבש בגדים נאים ונקיים וצורתו שבה אליו. והנה ראתה, כי בחור זה, חריף וממולח, ותלמיד חכם השוקד על תלמודו, סוף דבר שנישאו ללא ידיעת שלמה והזקנים. יום אחד, כשנתגלה הדבר לשלמה המלך, קרא להם ושמח בזיווגם, ובפרט כששמע על הדרך בה הגיע הנער אל המגדל,אמר אין מעצור לה' להושיע לאותו עני מלישא את בתי באופן שאפילו אני החכם מכל האדם, לא הייתי מעלה על דעתי (מעם לועז).

העלון מוקדש לעילוי נשמת

ר' צאלח בן מאיר ז"ל

נלב"ע ביום י"ט כסלו התשל"ט

ת.נ.צ.ב.ה

דבר מו"ל אשכולות:

1. העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2. כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

דו"אל: dlilam@netvision.net.il

בס"ד גיליון 183 ט"ו כסלו התשס"ט (12.12.08) פרשת וישלח

ניסי חנוכה

א. הניסים בחנוכה היו בשני מישורים. האחד – בשדה הקרב, אשר בו ניצחו המעטים את הרבים. והחלשים את החזקים. והשני – בתוככי בית המקדש, אשר בו השתנו חוקי הטבע, ומעט השמן הכפיל את כוחו פי שמונה.
ב. לכל נס – שמשמעותו שינוי סדרי הטבע – יש מטרה ועלינו לחפשה.
ג.בתקופת החשמונאים השתלטה התרבות ההלניסטית על העולם. אותה תרבות ביטאה את האמונה במוחשי ובגשמי ואת הכפירה ברוחני – אלוקי.
ד. כמעט כל היהודים, בארץ ישראל, הסתגלו לתרבות ההלניסטית וחדלו מלקיים את מצוות התורה וחוקיה. גם, ברית מילה הפסיקו לעשות.
ה.היחידים– הבודדים –שיצאו למלחמה אבודה מראש, בטחו באלוקים שיעמוד לצידם ויושיעם.
ו. הניסים שנעשו, הצליחו ליצור את המהפך ולהחזיר את האמונה אל מקומה. (הידברות)

בגלל פכים קטנים

"ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" (לב-כה).

יעקב אבינו, "בחיר האבות" כדברי חז"ל, האדם המושלם, "יעקב איש תם – גבר שלים". ששהה עשרים שנה בבית לבן הארמי, בסביבה של כחש ותרפים, ושלמותו לא נפגמה בכהוא-זה. "עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי". בנה את ביתו עם האמהות הקדושות ויסד את שבטי י-ה, והוא חוזר אל הארץ המובטחת בצווי הקדוש ברוך הוא: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, ואהיה עמך".

הוא מגיע למעבר יבוק, מעביר את בני משפחתו ורכושו, ונזכר ששכח פכים קטנים. שב על עקבותיו וחצה את הנחל, ולפתע, באפלה, התנפלה עליו דמות איתנים, מלאך נורא, שרו של עשו.

התחילה התגוששות לחיים ולמוות. אדם כנגד מלאך, מלאך חבלה. מה סיכוייו?

רגע אחד: מי כנגד מי? האדם - הוא יעקב הצדיק, מרכבה לשכינה, מובטח בהגנתו של הבורא, גדוש במצוות ומוכתר בקדושה. והמלאך – הוא סמא"ל ראש השטנים, מקור הטומאה וההשחתה! מה הם סיכוייו של המלאך הרע אל מול יעקב אבינו?!

אבל לשרו של עשו יש טענה, מקום להיטפל לבחיר האבות: הוא נטל את הברכות במרמה. אמנם נכון שהן הגיעו לו, כי עשו מכר לו את בכורתו. אמנם נכון שאמו הכריחה אותו לקבלן. אמנם נכון שסובבו זאת מן השמים. ובכל זאת – טענה.

מצחיק. ראו נא מיהו הטוען: שרו של עשו!... עשו, שידיו מגואלות בדם נקיים, "ויבוא עשו מן השדה והוא עייף – כדכתיב: עייפה נפשי להורגים". עשו שכפר בעיקר ובתחיית המתים, הפריד בין נשים לבעליהן והגדיל עברות עד לשמים (בבא בתרא טז:) – שרו הוא "התובע" של יעקב אבינו?!

משל למה הדבר דומה? פעם הייתה שנת בצורת והנהרות יבשו. התאספו החיות ל"עצרת התעוררות" לחשבון נפש נוקב, לדעת בגלל מי הן נענשות. החליטו, שכל

חיה תבוא ותתוודה על עוונותיה.

בא הזאב ואמר: "ראיתי אדם ביער והרגתיו".

אמרו לו: "מצווה עשית, האדם הוא אויב, והבא להרגך – השכם להורגו".

בא הפיל ואמר: רוח תזזית נכנסה בי, שעטתי לתוך כפר של ילידים והחרבתיו. רמסתי הכל ברגלי".

אמרו: "גם פיל צריך להתבדר. אין זו עברה".

בא שה קטן ואמר במבוכה: "רעב הייתי, וראיתי בקתה נמוכה, מכוסה בגג של קש. תלשתי מעט ואכלתי".

נענו כולם ואמרו: "אהה, גילינו את האשם! בגללך כולנו סובלים!"

ומיד התנפלו עליו האריה והזאב והנמר, וקרעוהו לגזרים...

דרך אגב, רק דרך אגב, הם גם נהנו מבשרו. אבל זהו דבר צדדי...

כן, זה היה מצחיק, אילו לא היה זה עצוב. כל העולם נגדנו כי אנחנו מדכאים את הפלשתינאים ה'מסכנים': האנגלים ה'צדיקים' (המדכאים את אירלנד), האמריקאים (שהשמידו למעשה את האינדיאנים), הרוסים (עיין ערך ליטא, לטביה, אסטוניה), הסינים (שכבשו את טיבט), הספרדים (המדכאים את הבסקים) – כולם מצאו את האשם...

אבל יש דוגמא הרבה יותר קרובה: בארצנו 'המתקדמת' זוכה לצערנו, כל מחזה רדוד לתקציבים של מאות אלפי שקלים. כל סרט "מקורי" שהנפש סולדת מתוכנו, זוכה לעידוד ממשלתי נדיב. אגודות ספורט, מועדונים, ארגונים שונים ומשונים – כולם מתוקצבים ביד רחבה. והנה מגיעים ל'כבשת הרש', לתקציב הישיבות, שהוא פסיק ביחס לכל התקציבים – ומקהלה מתוזמנת פוצחת בהתראה מפני הסחטנות החרדית...

הם מילאו חביות גדושות, אבל ליעקב אבינו נטפלו בגלל פכים קטנים... (מעין השבוע)

בס"ד עמוד 2

הנחיה, לשעה ולדורות

"וישלח יעקב מלאכים לפניו" (לב-ג)

'רבנו הקדוש' – זה כינויו של נשיא ישראל, רבי יהודה הנשיא, מחבר שישה סדרי המשנה, המקיפים את כל דיני התורה כולה! כלום יש לנו מושג בגאונותו, בגדלותו, בזיכרונו המדהים? הן כל התורה כולה אצורה הייתה במוחו הקדוש!

על אחת כמה וכמה, ידע פרשה ב... חומש! ומכל שכן, פרשה שחזר עליה בכל פעם, ושינן אותה שוב ושוב. ובכל זאת...

המדרש מספר, שבכל פעם שרבנו הקדוש פנה לקיים מגע עם השלטון הזר, היה מעיין מחדש בפרשת פגישת יעקב ועשו, פרשת השבוע. ופעם אחת לא עיין בה- ונכשל באחת מלקחיה. וההפסד היה גורף, איבד כל מה שהיה עימו...

מדוע הוצרך לעיין בכל פעם מחדש, להפיק בכל פעם אותם לקחים? האם לא היה די בידיעות של הפעמים הקודמות, ובזיכרון האבסולוטי שלו?

עובדה, לא היה די בכך. אך מדוע?

והתשובה: כי פרשה זו מורה לנו לנהוג נגד הנטייה הטבעית שלנו, נגד הרגשות הבסיסיים המפעמים בנו.

נדגים את הדבר בסיפור אודות רבנו הקדוש.

בימיו, היה אנטונינוס הנציב הרומאי בארץ ישראל. הוא העריך את רבנו הקדוש והעריץ

אותו. היה משמשו כמשרת: מוזג לו את הכוס, מגיש את האוכל; כשביקש רבנו הקדוש לעלות על יצועו – והמיטה הייתה גבוהה – השתטח אנטונינוס לארץ, כדי שרבנו הקדוש יעלה על גבו! סרב רבנו הקדוש, ואנטונינוס קרא: "הלוואי ואזכה להיות הדום לרגליך לעולם הבא!" ועוד, הורה לחפור מנהרה מארמונו לביתו של רבנו הקדוש, והיה מתגנב דרכה בכל יום ללמוד מפיו תורה. לבסוף – מל עצמו והתגייר.

הוא הכיר בגדולתם ובקדושתם של רבנו הקדשו ותלמידיו: "יודעני בכם", אמר אנטונינוס, בעקבות מעשה שהיה, "שהקטן שבכם – מחיה מתים!"

כל זה – כהקדמה. ועתה לסיפור: רבנו הקדוש אמר לתלמידו, רבי אפס: "כתוב בשמי אגרת לאדוננו המלך אנטונינוס". כתב רבי אפס: "מיהודה הנשיא לאדוננו המלך אנטונינוס". הראה את האיגרת לרבנו הקדוש.

קרע רבנו הקדוש את האיגרת ואמר לו: "כתוב כך: מעבדך יהודה, לאדוננו המלך אנטונינוס".

אמר לו רבי אפס: "רבי , מפני מה אתה מבזה על כבודך?"

השיב: " כלום טוב אני מסבי זקני? כלום לא אמר כך לעשו: 'כה אמר עבדך יעקב'?!..

נכון, אנטונינוס, מוקיר אותי, מעריץ שלי, תלמיד נאמן. כל שאיפתו היא לזכות להיות הדום לרגלי לעולם הבא. אבל עלי לעיין בפרשת וישלח ולראות שעלי להתכופף כנגד רצוני, הכרתי ורגשותיי – כי רק כך אשיג את מבוקשי".

כי כך מורה התורה!

יעקב אבינו מעוטר במחנות מלאכים מימין ומשמאל. וכל מלאך הוא כשליש העולם. ובידם כח להכות את עשו וחילותיו. אבל הוא מתכופף, שולח דורון, מתחנן בתפילה,

מכין דרכי נסיגה.

מצויד הוא בהבטחת הבורא יתברך לשמירה, ואינו צועד לקראת התנגשות גלויה מתוקף ההבטחה.

כדי להורות את הדרך לדורות.

הוא מתכונן גם למלחמה – אך באופן נסתר, כאמצעי אחרון. לבושים היו בגדי לבן, בגדי שלום, אומר המדרש. ובקפליהם מוסתרות החרבות.

הבה נחשוב: אם אנו היינו צודקים, כיעקב אבינו, ולרשותנו מלאכים, כפי שעמדו לרשות יעקב אבינו; ואנשינו גיבורים כבני יעקב ששנים מהם גברו על שכם, ויהודה לבדו איים להחריב את כל מצרים – האם היינו מתבטאים כיעקב אבינו: עבדך יעקב, אדוני עשו, "ראיתי פניך כראות פני אלוקים"?! האם היינו שולחים לו דורון? ואיזה דורון!

הוא אשר אמרנו: זה אמנם מנוגד לרגש, לנטייה הטבעית "להראות להם", להפגין "זקיפות קומה", לנהוג בגאון ובהדר, בכבוד עצמי רב.

אבל זו ההנחיה שבתורה. והיא הערובה להצלחה!

נקודה למחשבה, על הימים ההם והזמן הזה.

בכל סכסוך, הן בקהילה, הן במקום העבודה, הן בין שכנים והן במשפחה, גם אם אתה צודק, ובידך לכפות את רצונך – הצודק! – לכופף ולנצח, נסה תחילה את דרך הדורון, ותראה שתחולל פלאות!... (מעין השבוע)

בס"ד עמוד 3

שווי הרכוש

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית לב-כה).

יעקב הכין הכל בקפדנות לפגישתו הגורלית עם עשו. את משפחתו העביר במעבר יבוק, אבל "ויוותר יעקב לבדו". הוא נשאר לבד, נפרד ממשפחתו, ונשאר בצד השני של הנהר.

חז"ל מסבירים ששכח פכים קטנים וחזר בשבילם. שם הוא מצא פכים קטנים ואז גם נפגש עם ה"איש" שנאבק עמו עד עלות השחר.

על השאלה למה בזמן קריטי כזה, כשהוא מתכונן לפגישה עם עשו, הוא צריך לחזור בשביל פכים קטנים, עונים חז"ל, "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" (חולין צא-ע"א).

דבריהם של חז"ל דורשים הסבר. האם באמת הממון צריך להיות כל כך חביב על האדם, עד שתכונה של "חביב עליהם ממונם" מיוחסת לצדיקים?

אלא שמדברי חז"ל יכולים אנו ללמוד מהו היחס הנכון לכל הממון והרכוש שיש לנו.

כל מה שאנחנו רוכשים ומשיגים בזיעת אפינו בא משמיים. הקניין שלנו הוא חסד ההשגחה, וכל מה שאנו משיגים ניתן לנו על מנת שנשתמש בו למטרה נכונה. לכן, רכוש שצדיק זכה לו ביושר, אפילו שוויו קטן ביותר, הוא קדוש בעיניו. הוא עבורו מתנה אלוקית. לכן, לא יבזבזו ולא ישחיתו לריק. הוא אחראי והוא אפוטרופוס על שימושו היעיל. אלפי זהב הם בעיניו כשרוך נעל, בשעה שיש להוציאם למען מטרה נעלה. וערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה.

מי שאינו פושט ידו בגזל, והוא מחשיב כשלו רק מה שהוא מצליח להשיג במעשיו הישרים, יראה את חסדי ההשגחה בכל מה שיש לו, וירגיש אחריות כלפי כל מה שהוא משיג בדרך הנאותה והתועלתית ביותר. יעקב אבינו הראה לנו יחס נכון לרכוש. (ממורשת התורה)

שנאה ללא סיבה

"וישקהו" (לג-ד)

אמר רבי שמעון בר יוחאי: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו" (ספרי בהעלותך ורש"י על הפסוק).

"רבים מבקשים למצוא סיבות לשנאת ישראל, אבל למעשה שנאה זו היא חסרת הגיון. כאן שונאים את היהודים משום שהם סוציאליסטים ושם משום שהם קפיטליסטים, במקום אחד משום שהם זריזים יתר על המידה ובמקום אחר מכיוון שהם בלתי פרודקטיבים ומהווים מעמסה על המדינה, בארץ אחת משום שהם מתבדלים מתושבי הארץ ובשכנתה משום שהם מתבוללים בתוכם.

ולכן אמר רבי שמעון, שנאה זו אין בה כל הגיון, היא משוללת כל שכל ישר, אלא היא בבחינת הלכה פסוקה ללא כל טעם ונימוק (רבי מנחם זמבה).
 
העלון מוקדש להצלחת רוברט ושושנה גזיאל הי"ו ובני ביתם שיזכו לשפע פרנסה, הצלחה והרווחה,
אושר וכבוד וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
 

בס"ד עמוד 4

להלחם למען החינוך

נאמר בתלמוד: מהו חנוכה? – למדו חכמים: בכ"ה בכסלו ימי חנוכה – שמונה הם, שלא מספידים בהם ולא מתענים בהם וכו' (שבת כא:).

והסבירו המפרשים בדרך מוסר ורמז את דברי הגמרא הנ"ל, בהקדם מה שיש לבאר את ההבדל בין חנוכה לפורים, מדוע בפורים לבשו שק ואפר וקראו לצום ותפילה ולא ניסו לקום להלחם בחירוף נפש, ואילו בחנוכה יצאו לחרף נפשם בחרב ובחנית ולמה לא קראו לצום

ותפילה וכו'? והשיבו שגזירת המן הייתה רק על הגופות ולא על הנשמות, ולכן בטחו בישועתו של הקדוש ברוך הוא והתפללו מקירות לבם וקראו צום ועצרה, אבל אצל מלכות יוון, הגזירה הייתה על הנשמות – "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", וכשבאים על הנשמות צריך להתחזק בעוז ובגבורה ולחרף נפשם בגבורת המלחמה. וזהו הביאור בגמרא: שלא מספידים בהם ולא מתענים בהם, כלומר שכאשר באים על האדם להלחם על נשמתו ורוצים להעבירו מהדת חלילה, אין לו להסתפק בהספד ותענית, אלא עליו לקום ולהלחם.

ובעניין זה מסופר שפעם בא אדם לרב העיר,

ואמר לרב שצריכים הרבנים להכריז על יום צום ותפילה וכו'. שאלו הרב מדוע? השיב לו אותו אדם: מה אומר לך רבי? מתבייש אני לספר לך, אתמול בערב ראיתי בטלוויזיה דברים מזעזעים דברי ניבול פה ופריצות נוראים ובכך מלעיטים את הנוער, ועל כן חושב אני שכדאי לקבוע יום צום ותפילה...

השיב לו הרב: אין צורך לצום, מייעץ אני לך לאכול טוב ולשתות טוב... אלא שאם אתה חס באמת על ילדיך, קח מקל ושבור את הטלוויזיה... (חינוך הבנים)

האור

וכתב רבינו בחיי בספר כד הקמח (ערך נר חנוכה): אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, דרך הכתוב לכנות את כל הטובות שבעולם בלשון "אור" ואין הכוונה לאור ממש, אלא שלווה ושמחה וכבוד, וכן נאמר ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. ומה שנאמר נר מצווה ותורה אור, רוצה לומר, שכשם שאור הנר נאצל מאור השמש, כך תורה שבעל פה נאצלת מהתורה שבכתב והמשיל התורה לאור השמש, לפי שהיה מן הנבראים הנכבדים העליונים הנראים לעין, והמשיל המצווה לנר והתורה לאור. ואדוננו דוד אמר, נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, המשיל התורה לאור השמש שהוא גדול מכל המאורות המושגים לעין וכו'. ע"ש.

כאשר אנו מתבוננים בנס חנוכה ניווכח שכל התורה שבעל פה שיש בידינו היום, היא בזכות נס חנוכה, צא ולמד כי אין לנו בכל המשנה והתלמוד אלא דברי התנאים מדורו של הלל והלאה, ובהם אנו עוסקים ולמדים דבר מתוך דבר, ואילו מדורות הקודמים לדורו של הלל לא נזכר בש"ס דבר. והרי הלל נהג נשיאותו לפני חורבן הבית מאה שנה, ונס חנוכה היה יותר ממאתיים שנה לפני חורבן הבית השני, ואם חלילה לא היה הנס של חנוכה מתרחש, לא היה לנו שום דבר מהתורה שבעל פה שבידינו, על כן הוא נס גדול לקיום התורה, ויש כאן נר מצווה (של חנוכה) ותורה אור, היא התורה שבעל פה. (חזון עובדיה)

1. העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2. אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

3. כתובת המערכת: משפ' מלכא ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860 טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217 דוא"ל: yaelm3@netvision.net.il

למה להטיל גורל...

בסערת מלחמת העולם הראשונה היה המעשה. הצבא הגרמני התקדם כסופה, שטף את פולין והמשיך לתוככי רוסיה. החזית הרוסית קרבה, הדרכים מלאו פליטים, עיירות נשמו מיושביהן. ובראדין, מבוכה. הלימודים בישיבה התקיימו כרגיל, מאות התלמידים שקדו על תלמודם בהקדישם את זכות הלימוד לרבבות החיילים היהודים בחזית, ולהמוני הפליטים הגולים, חסרי כל. אבל האויב שעט קדימה, בעוד ימים ספורים עתידה הייתה ראדין להיות בקו החזית. תחת ההפגזות, ההתקפות ומתקפות הנגד. שני הצבאות אינם אוהבי ישראל, אוהדי יהודים. מי יקבל על עצמו את האחריות לשלומם של מאות הבחורים. ומצד שני , מה החלופה: לברוח, להימלט לפנים המדינה, להצטרף לרבבות הפליטים? והיכן ישוכנו בני הישיבה, היכן ילמדו, ומה יאכלו, במה יתכלכלו. הישיבה במקומה, יש לה ספקי מזון ואפשרויות להשגת הלוואות. אך בניכר, ועוד בעת מלחמה, כשהמחירים מאמירים והפרוטה אינה מצויה, מהיכן תתקיים.

לא קלה הייתה ההתלבטות. כבדה הייתה האחריות. התלבט מייסד הישיבה ונשיאה, רבינו החפץ חיים זצ"ל, והתלבט ראש הישיבה, חתנו הגאון רבי צבי לוינסון זצ"ל. אבל לא היה פנאי להתלבטות ממושכת, רעמי התותחים כבר נשמעו במרחק, כבר נראו תמרות העשן המתאבכות בקו החזית. נכנסה משלחת מטעם בני הישיבה ופנתה לראש הישיבה: הבחורים מוטרדים, מבקשים לדעת מה ההחלטה. אם נשארים, צריכים הם להחביא חפצי ערך מפני הבוזזים, אם בורחים, חייבים לארוז בגדים וספרים...

המה לב ראש הישיבה אל תלמידיו כבניו, ואמר: "אתם מוטרדים, אני מוטרד, ואף רבינו החפץ חיים כן. מה נעשה? הבה נשאל את פי הבורא, נטיל את גורל הגר"א! הבו לי תנ"ך!" גורל הגר"א נעשה במקרים נדירים, על פי מסורת בעל פה העוברת מדור לדור, ומצריכה קדושה וטוהר. בסילודין נשא ראש הישיבה שהבורא ינחהו במעשיו. פתח את התנ"ך, והנה ההוראה לפניו. בפרשת השבוע. כשחשש יעקב מעשיו, "ויירא יעקב מאד וייצר לו, ויחץ את העם אשר איתו לשני מחנות". כמה מאירה העצה: למחצית ממספר התלמידים קל יהיה יותר לעבור את מוראות המלחמה. ולמחצית האחרת יהיה קל יותר להסתדר בגלות, כפליטים. הייתה זו הוראה מן השמיים, אך ודאי שלא יעשו דבר מבלי לקבל הסכמת מורם ומאורם, החפץ חיים זצ"ל. "אני הולך לרבינו, להודיעו על כך", אמר ראש הישיבה. בני המשלחת ביקשו רשות להצטרף והרשות ניתנה.

החפץ חיים נשא עיניו מספרו, וראה את הבאים. עיניו אורו: "ודאי הגעתם בעניין ההחלטה אודות העתיד", פתח, "גם אני שומע את רעמי התותחים", והמשיך: "גדולה ההתלבטות, רבה האחריות. והצדדים שקולים, לכאן ולכאן. וחשבתי, שזה המקום להטיל גורל הגר"א. אך כשעיינתי בדבר, אמרתי לעצמי: למה להטיל גורל, אם זה למעשה פסוק מפורש. הלא ביעקב אבינו נאמר (בראשית לב, ז): 'וירא יעקב מאד, וייצר לו, ויחץ את העם אשר אתו'..."

בספר "רוח חיים" נאמר (אבות פ"ו, מ"ט): כל ספק שנולד לאדם איך יתנהג, הכל ימצא בתורה. ואם על פיה ינהג, לא יכשל". וכך אמרו במדרש (פסיקתא דרב כהנא יב, יב): "אם ביקשת ליטול עצה, מן התורה הוי נוטל. שנאמר (בתהלים קיט, טו): "בפיקודיך אשיחה – ואביטה אורחותיך".

זו אחת המטרות של קריאת התורה. שנדע ליישר אורחותינו לפיה, שיהיו מעשי האבות סימן לבנים, שתהיה לנו מורה דרך נאמן. אך יותר מזה, זו החובה לפנות לגדול הדור ולציית לדעת תורה. משום שגדוש הוא וספוג בהכוונת התורה ועצותיה, לקחיה והדרכותיה, עד שהיה לספר תורה חי. וכמו שאמרו (במכות כב ע"ב) כמה טפשים אלו העומדים מפני ספר תורה ואינם עומדים מפני אדם גדול!

לא פסקיו בלבד תורה הם, אף עצותיו והדרכותיו מן התורה שאובים, השקפתו והדרכתו דעת תורה צרופה, שעליה אמרו (שמות רבה ג, ח): "כל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל"!

 

שבת שלום ומבורך!

 

בס"ד

                           ותצא דינה בת לאה

בפרקי דרבי אליעזר מסופר, כי ממעשה שכם בדינה, נולדה בת, ושמה אסנת. השבטים הקדושים, לא יכלו לסבול חרפה כזו, במשכנו של יעקב אביהם. ביתו, אשר היוה מגדלור למוסריות טהורה, היה תדיר, עומד בפני הצורך להתבונן בתוצאות הכיעור. על כן, מה עשה יעקב אבינו? לקח ציץ מזהב, כותב עליו שם הקודש, תלה על צווארה של אסנת ושלחה מביתו. סמוך ובטוח היה כי עם קמיע קדוש זה, תהא לה שמירה מעולה. כשיצאה לדרכה, בא המלאך מיכאל, נטלה והוליכה לבית פוטיפר. עקרה הייתה אשתו, ונתאוותה לילדים, לקחה אותה ואימצה אותה לבת. לימים, כאשר יוסף הצדיק נתמנה למלך, הרי שבת זוגו הצדקת הייתה לא אחרת מאשר אסנת...

במדרש מסופר מעשה נפלא, על שלמה המלך ע"ה אשר ראה במזלות, כי לבתו היפהפייה, יהיה לחתן... הבחור הכי עני בארץ ישראל...! כמובן, ששלמה החכם מכל אדם, לא חשב להתנגד לרצון הבורא, וודאי שחתן עני לא הדאיג אותו, שהרי בעושרו האגדי, יכול היה לדאוג לעתידה הכלכלי של בתו, עד סוף כל הדורות. ומה גם, שאף שלמה עצמו, העדיף בבקשו מה' בחלום הלילה, את החכמה על פני הממון והנכסים. דבר אחד הטרידו: איך? כיצד? באיזו צורה יתרחש שידוך מוזר זה... ובעיקר כיצד יסתיים. מה עשה? בנה מגדל גבוה בים, שהגישה אליו בלתי אפשרית, שם הניח את בתו בקומה הגבוהה ואילו בקומה הנמוכה, שיכן שבעים זקנים צדיקים, אשר לא יאפשרו לשום גורם זר לחדור מבחוץ ולשזוף את עין בתו... והנה, בחור יהודי עני מעכו, יצא את העיר, עירום וחסר כל, רעב צמא ועייף, ומקום ללון מחפש הוא, ואין. על אם הדרך המובילה מעכו, מבחין הוא בנבלת שור, מושלכת בצד הדרך, כשזבובים חגים מסביבה, אמר "טוב לחמם עצמותי הקפואות בתוך נבלה זו ולא למות כנציב קרח" נכנס בין צלעות השור וערבה לו שנתו... לפתע בשעות הקטנות של הלילה, נחרד מטלטול עז, עד שהתעשת וניסה להמלט, גילה כי הוא מרחף בתוך הנבלה בין שמים לארץ. נשר רב ממדים וזריז, עט על הנבלה, וטס עימה, למצוא לו מקום נח לאכילה, מבלי שישתתפו עימו חבריו, והנה בכיוון הים, ראה הנשר מגדל רחוק, דאה לשם, השליך את הנבלה הטעונה על גבי הגג, והכין את עצמו לארוחה. לקול החבטה יצאה בת שלמה, ולעיניה הנדהמות, יוצא בחור זב ומדובלל מתוך נבלת שור, כאשר מעליו מרחף נשר. אמרה לו "מי אתה?" חששה שמא שד הוא. אמר לה "בחור עני מבני עכו ועם הנשר הגעתי הנה". נתנה לו בגדים, רחץ וסך גופו, לבש בגדים נאים ונקיים וצורתו שבה אליו. והנה ראתה, כי בחור זה, חריף וממולח, ותלמיד חכם השוקד על תלמודו, סוף דבר שנישאו ללא ידיעת שלמה והזקנים. יום אחד, כשנתגלה הדבר לשלמה המלך, קרא להם ושמח בזיווגם, ובפרט כששמע על הדרך בה הגיע הנער אל המגדל,אמר אין מעצור לה' להושיע לאותו עני מלישא את בתי באופן שאפילו אני החכם מכל האדם, לא הייתי מעלה על דעתי (מעם לועז).

 

העלון מוקדש לעילוי נשמת

ר' צאלח בן מאיר ז"ל

נלב"ע ביום י"ט כסלו התשל"ט

ת.נ.צ.ב.ה

 

 דבר מו"ל אשכולות:

1.                  העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2.                   כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

דו"אל: dlilam@netvision.net.il

 

בס"ד

 

סכנת הרחוב

יעקב אבינו עליו השלום, ש"מיטתו שלמה" (רש"י בראשית מ"ז, לא), כל בניו צדיקים גמורים, שבטי יה. יעקב אבינו – ומעשה דינה? צרה כזו, איומה ונוראה! הרי זה מזעזע! איך זה קרה?

ורבותינו הקדושים מצביעים על גורם שנראה קטן ופעוט ושולי כל כך: "ותצא דינה" (בראשית לד, א). היא יצאה לטיול. טיול תמים, "לראות בבנות הארץ". הופעה של זימרה ומחול, כדברי חז"ל (ילקוט שמעוני קלד.). אז מה קרה, מה כל כך נורא? "אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי: משל לאחד שהיתה בידו ליטרא בשר (עטוף במעטפת), כיון שחשף אותה – ירד העיט וחטפה ממנו. וכך: ותצא דינה – מיד: "וירא אותה שכם בן חמור" (בראשית רבה פ, ה).

תשאלו: האם באנו להטיף שילדינו ישארו בבית ולא יצאו החוצה? ובכן, נגדיר זאת כך: בראש ובראשונה, עלינו לעשות את הבית למקום שנעים ונחמד לילדים לשהות בו יותר ויותר. שנית, לא להכניס את הרחוב הביתה, והכוונה היא לתקשורת מרעילה ומזהמת, משחיתה עד יסוד. להשגיח על כך, שהבית יהיה מוגן מפני הרוחות הרעות והמורעלות. ושלישית: שכאשר הילדים יצאו – שיהיו הם והוריהם מודעים לסכנות הרחוב! שהם והוריהם יפקחו עין, יזהרו מפיתויים ומדוחים! שההורים ידעו לאן הילדים הולכים, עם מי הם מתחברים, באיזו חברה הם מבלים, ותחת איזה פיקוח!

והדבר האחרון, וקשור הוא לזה שלפניו: במדרש (בראשית רבה פ, א) וכן ברבינו בחיי זצ"ל, מצויין פרט נוסף: שדינה יצאה מקושטת. ודאי שלא חשבה לשאת חן בעיני אותו נוכרי, מתחלחלת הייתה לשמע הרעיון. מדוע התקשטה, סתם כך. תכונה נשית. אבל יש לקחת בחשבון שזו תכונה מושכת אש, תכונה מסוכנת. והתורה ודאי שלא רצתה לדבר בגנותה של בת יעקב, אבל ספר הוראות והדרכות היא, וביקשה להסב תשומת לבנו לסכנה. שנפיק ממנה לקח וננצל מכל רע! 

(מעין השבוע)

 

הגאון רבי יעקב אלישר

ידוע ומפורסם הוא הגאון הראשן לציון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל. ראש המשפחה היה הרב הצדיק רבי יעקב אלישר, שנקרא על שמו.

מסופר כי רבי יעקב נשלח כשלוחא דרבנן לקהילות יהודי פרס ובבל, כדי להתרים את בני הקהילות לטובת הישוב היהודי בחברון. בהגיעו למדינת פרס,ראה שפני היהודים עצובות. ראשי הקהילה סיפרו לו את סיבת הדבר: קם מלך חדש בפרס. הוא רוצה להרוג את יהודי המדינה, ובינתיים הכניס חלק מראשי הקהילה לבית כלא. אמר להם הרב: "כמו שראינו כי ה' הציל את יעקב אבינו מידי עשיו, כך יציל אתכם מידי המלך הרשע הזה". אחז באחת המידות  של יעקב אבינו ועמד להתפלל לה' שיבטל את רוע הגזירה. אחרי התפילה, אמר לראשי הקהילה: "דעו לכם כי ה' שמע את תפילתי, והגזירה תתבטל בקרוב".

יום ביצוע הגזירה הגיע, והיהודים דאגו דאגה רבה, חששו כי בכל רגע עלולים שוטרי המלך להרוג להשמיד ולאבד את כל היהודים. אבל לשמחתם לא היה אותו יום שונה משאר הימים. אף שוטר לא נראה ברחוב היהודים.

סמוך לשעת הצהריים שמעו היהודים את אשר קרה. השרים קשרו על המלך והרגו אותו. בשעת בוקר מצאו את המלך מת על מיטתו, ועקב הרעש והבהלה הגדולה שכחו לבצע את גזרת המלך, וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.

(מעין השבוע)

 

בס"ד                                פינת החידוד

 

מעשה שהיה, בהגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל – שנסע ברכבת התחתית של ניו יורק. לפתע הוקף בחבורת פרחחים מסוכנים שמהבעת פניהם ניתן היה ללמוד, כי לא ירתעו משוד יהודי בודד. חשש הרב, לאמתחתו המלאה בדולרים אמריקאים, אשר נועדו לאחזקת הישיבה ותלמידיה הרעבים. לפתע צץ רעיון במוחו! מיד שרבט כתובת מסוימת על גבי פתק קטן, ושאלם "האם מכירים אתם כתובת זו?" ענו לו הפרחחים בצהלת נצחון "בתחנה הקרובה עליך לרדת, עמנו" כשהם מצידם, שמחים יותר להזדמנות שנקרתה בפניהם לשדוד אותו ברחוב, מה שיאפשר להם להמלט מן המשטרה , ובודאי עדיף מאשר לשדדו ברכבת, בה הם עלולים להלכד... הרכבת נעצרה כמתוכנן, והוא כיבד אותם  לירד לפניו, התמהמה קמעא כאיה לאדם מבוגר – ואז נסגרו הדלתות האוטומטיות לעיניהם הנדהמות של הפרחחים – אשר לא פסקו מלגדף את היהודי הזקן שרימה אותם... "רעיון גאוני הוא זה" סחו לו תלמידיו... אמר להם הרב, למדתי זאת מיעקב, אשר לבקשת עשיו, שהפציר בו לבוא עמו לאדום, אף הוא ענה "יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי...

 

 

פנינת ההלכה

שאלה: צפרנים גזוזות, האם מותר להשליכן?

תשובה: הגמרא במסכת מועד קטן (י"ח ע"א), שלושה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן צדיק, השורפן חסיד והזורקן רשע. והטעם, שמא תעבור עליהם אשה הרה ותפיל עוברה. וכן הגמרא נדה (י"ז), אמר ר' שמעון בר יוחאי, חמשה דברים – העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו. וא' מהם זה הזורק צפורניו לרשות הרבים. ומבאר שם מהרש"א שדמו בראשו, לפי שגורם נזק לאשה מעוברת, שתדרוך עליהם, ולכן אף את עצמו מכניס בסכנה, שהרי אם יגרום לנזק, ח"ו עלול אף הוא להיענש על כך בידי שמיים.

וכח הנזק הטמון בצפרנים גזוזות, כיון שזהו חלק החיצונים, כפי שמובא בשם ר' חיים ויטאל זיע"א, שדווקא אישה מעוברת עלולה להנזק, הביא בבאר היטב, בשם ספר תולעת יעקב, חידוש נפלא, שאדם וחוה כאשר נבראו, לבושם היה, מעטה צפורן מכף רגל ועד ראשם, ושימש להם כהגנה וכמעטפת, וכאשר חטאו בעץ הדעת, נשר מהם המעטה הזה ונותר רק בראשי האצבעות. וכן מה שנגזר מן הצפרנים, הרי זה מזכרת עוון לאישה, על החטא הקדמון. ובעת עיבורה, שזהו עת קיום קללת ה' "בעצב תלדי בנים" יש לחשוש יותר לכחם של המזיקים.

ובגמרא שם, מבואר שהאיסור לזרוק, זהו דוקא במקום שמצויות נשים. ולפי זה, בבית מרחץ של גברים שאין מצויות שם נשים כלל, יהא מותר לזרוק. ועוד כתוב שם בגמרא, שהצפרנים מזיקות דווקא במקום בו נפלו. ובס' הפרישה סי' רמ"א, כתב שאם נפלו צפרנים בבית יטאטא קצת את המקום כדי שיזוזו ממקומם.

 

שכ"ם – שלטון כוכבים ומזלות

"שכם" נוטריקון "שלטון כוכבים ומזלות". יעקב העביר את שרביט השלטון לידי כוחות הקדושה. ממילא כוחות הטומאה הסתלקו מן המקום בעל כרחם, כי אין לשני כוחות הפכיים אלו אפשרות מגורים בכפיפה אחת. אי לזאת נקמו ביעקב שגרם לסילוקם, גם אם גמול כזה של דינה נראה, לכאורה, פרעון עובר וזמני, למעשה היה בו נזק עצום לבני יעקב, עד סוף הדורות, שהרי מאותו מעשה של שכם בן חמור, נולדה לדינה בת שנקראה בשם אסנת, כדברי המדרש (ושמא שמה גם שמצאצאיה הביא אסונות על ישראל), שממנה יצא ירבעם שחטא והחטיא את ישראל. מאז המשיכו עשרת השבטים, תחת שלטונם של מלכי ישראל, ברשעם עד שגלו למקומות בלתי ידועים, וזה למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה שנפקד מקומם, נעלמו ונטמעו בין האומות עשרה מתוך שנים עשר שבטי יה מעם ישראל. זאת ועוד, גם ההתגיירות ההמונית שהיתה אפשרית בין אנשי שכם וסביבתה, בזכות האבות, נחסמה וסוכלה, בכך שסמא"ל הכניס חרון אף וחימה בשני בני יעקב, להשמיד את אלה שבאו להסתפח לבית יעקב מרצונם הטוב, אף אם התגיירותם הייתה שלא לשמה, אפשר שהייתה הופכת לשמה. (מעשה אבות סימן לבנים עמ' שלג).

אתר זה נבנה על ידי יוסף גבריאל 0502839992