את מעלה בעיה בשני מישורים: מישור הפעולה, ומישור ההרגשה (החוויה). ההגדרה "לא מסוגלת" טעונה בירור: "מה את רוצה ולא אומרת?", "מה יקרה אם תגידי?".דרך נוספת - פיתוח חשיבה חיובית - עידוד עצמי על ידי ראיית החלקים שאני מעריכה חיובית אצלי.
אפשר גם ליצור מיפוי למי קל לה יותר להגיד את מה שהיא רוצה - זה ישבור את הדפוס המכליל.
איך מאמנים מישהי שמצד השכל ,שמחה שילדיה הגדולים עצמאיים ומצד הרגש מרגישה אכזבה שלא משתפים אותה בבעיות שלהם כנשואים וגם לא מקשיבים לדעתה כמו שפעם הקשיבו?
רחלי, לא ברור למה את מגדירה את הבעיה כשליטה. את מציינת "מצד השכל שמחה" כדאי להתיחס לשמחה כרגש ולבדוק מה חזק יותר האכזבה או השמחה. מה היא רוצה שיקרה מתוך הנחה שהשינוי יהיה אצלה?
אני מניח שיש כאן איזהו שהיא תחושה של חוסר אונים - אפשר לברר מה הפרוש שלה לגבי אי רצונם של הילדים לשתף אותה.
תהליך סופרוויזיון הוא תהליך אימון של מאמן בכיר ומנוסה למאמן אחר. בתהליך מתקיימת "ראית על" שבעזרתה מצליח מקבל הסופר וויזיון להבין טוב יותר את דרכי הפעוחה שלו כמאמן, לשפר את יכולתו ולהגיע לתוצאות משופרות באימון שהוא מעביר.
הסופרוויזיון מבוצע על ידי מי שהוכשרו לך ויש להם ניסיון מעשי הן באימון והן בהדרכת מאמנים.
המאומנת בת 22, דחויה כל חייה, חוששת להשאר לבד ולכן נכנסת למערכות יחסים לא בריאות העיקר לא להיות בגפה ומטרידה את בני זוגה כל היום בשיחות והודעות פן יעלמו לה. כרגע בקשר ולא מוכנה לותר עליו. מודעת לבעיותיה ורוצה להשתנות. אילו משימות יכולות לסייע לה בדרך אל השינוי?
שמתי לב שבחלק מהאימונים אני מקדישה זמן ליצירת כלי שבאמצעותו המתאמנות יוכלו לעזור לעצמן. למשל, בפגישה האחרונה המתאמנת ייצרה כלי "לתת קרדיט לאנשים בהווה ולא להיצמד לניסיון העבר".אני מתרשמת שייצירת כלי מרחיבה את הראייה וסוללת דרך לפיתרון הבעיה.האם המסקנה שלי נכונה? אם זה יתבקש האם להמשיך בזה?
מאחר שהפגישה החמישית משמשת כנקודת אמצע בתהליך האימון שקבענו,האם יש מקום להקדיש חלק מהמפגש לרענון תיאום הציפיות לחלק השני של האימון +סיכום ביניים.לדעתי שיחה כזו יכולה להאיר צדדים חדשים שלא עלו במהלך האימון ,לשנות כיוון,או דווקא להיפך,לחזק את הקו בו אנו נמצאים.
את כמאמנת צריכה ראשית לסמן למאומנת שהיא קפצה לנושא חדש - אפשר על ידי שאלה כגון: "אני מתרשמת שעבנו לנושא חדש - האם השגת את מה שרצית מהדיון בנושא הקודם שלהזכירך היה..."
בנוסף אפשר לציין בפני המאומנת שיש כאן נושא חדש, לרשום אותו ולהשאיר אותו לטיפול בשלב יותר מאוחר שתבחרו.
היום באימון קלטתי שאני נחמדה מדי למאומנת ונוצרה אשליה שדברים זזים באמת אך אלו היו רק דיבורים ובמבחן המעשים והתוצאות דברים לא השתנו הרבה. היום הייתי יותר מחוייבת לתהליך ולתוצאות ודברנו על ה"סיפורים" שתוקעים אותה ואת התהליך.אני חושבת שזה גם תהליך של המאמן . בעקבות זה נוצרו שתי משימות שבועיות בהן היא מחויבת בחובת דיווח. לחולטין הפגישה היתה יותר יעילה.
ערכים מונחלים לפרט בתהליך החינוך שלו. בדרך כלל הם ערכים המיועדים לאפשר פעולה בחברה או השגת מטרות חברתיות ולאו דוקא להיות לטובת הפרט. התיחסותי לנושא הערכים מבוססת על תחום הסוציולוגיה.
אם המתאמן טוען ששום דבר לא קורה באימון,אך בזמן האימון הוא התחבר לכאב ולעלבון מהעבר וושיתף את המאמן בזה.האם זה מה שקורה והדברים זזים,אך במישור הרגשי? האם אפשר לומר שכן משהו קורה?
מציע לך לקבל את האמירה הזאת של המאמומן כאמירה ממנפת!!
זה הזמן לבדוק איתו מה הוא מצפה שיקרה והאם הוא חשב שאתה צריך "לעשות את זה עבורו".
אפשר לנצל את האמירה לתאום ציפיות מחודש.
כדאי להבחין בין שני מישורים במישור יחסי האימון יש התקדמות ומשהו קורה אבל בהחלט זה לא אומר שבמישור חיי המאומן משהו קורה - אני לא ממליץ להגיע לוויכוח כמובן עם המאמן שלך.
הגדרת הדברים החדש:מיפוי תחומים מחדש,תאום ציפיות מחודש,קביעת מטרות מחדש ...האם זה לא מפריע לרצף בתהליך האימון ,אפילו אם זה נדרש לעשות לפי דעתו של המאמן?לא כדאי להשאר בנקודה "לפני הגדרת הדברים מחדש" ולאפשר לספקות לצאת,לראות מה יקרה למתאמן בנקודה הזאת ?הרי הוא הגיע לנקודה הזאת!זו לא הבריחה ממשהו "להגדיר דברים מחדש"?
במפגשים נגענו במה שתקוע, שוב חידדנו את המטרה הרצויה מבחינת המאומן של האימון.
אצל שתיים מהמאומנות, הדברים מתקדמים לאט אבל בצורה יפה, כולל ישום משימות ראשונות בהצלחה, ובניית בטחון של הצלחה לאט לאט ורצון לשנות.
הפעם המשבר היה אצל מאומנת אחרת –חצי שעה ראשונה של המפגש- היה מעין משחק שלה של "למה אני לא יכולה", - בכל המסלולים שמציקים לה – רצון לשינוי עבודה, רצון למצוא בן זוג. גם בהגדרת הבעיה שלה , היא לא ראתה איך היא יכולה להגדיר את הבעיה בצורה חיובית. וגם כל נסיון שלה למצוא רעיונות לפתרונות התחילו בניסוח פתרון אפשרי, ואז הסבר מנומק למה הפתרון הזה הוא לא טוב.
אחרי שעל כל דבר אמרה שזה לא טוב --כששאלתי אותה אז מה טוב היא אמרה לא יודעת.
כשניסיתי לשקף לה את זה שהיא בעצם נאחזת בהווה וקשה לה לנסות למצוא פתרון שיהיה לה. היא מצד אחד אמרה שהיא מבינה אבל מצד שני לא ידעה מה לעשות עם זהאחרי חצי שעה, של חוסר שיתוף פעולה מוחלט. הלכתי לצעד הדרסטי אבל שהרגשתי שהוא נכון לאותו רגע. אמרתי לה והיא הסכימה, שאנחנו כרגע באימון – תקועים – והשאלה מה עושים עם זה. אחרי כמה דקות של שקט. להפתעתי זה מה שעזר ופתח את הפגישה. מאותו רגע היא שיתפה פעולה ופתאום היו לה רעיונות למשימות שיוכלו לעזור לה.
מכיוון שהסכם נועד למקרים שמשהו לא עובד כמו שציפינו, הזיכרון של ההסכם בעל פה עלול להיות שגוי - זו הסיבה שמומלץ לכתוב את ההסכם. בנוסף לרשמיות יש ערך תמידי חשוב של מקצועיות לאימון.
לערן,ראשית ברכות על פתיחת הפורום.שנית באיזה שלב באימון אפשר לדעתך לעבור ל"פגישות טלפוניות"?,האם יש לשתף את המאומן בכוונתי לנהל חלק מהפגישות בטלפון ,או שהעניין נתון לשיקול דעתי בלבד?
מניסיוני אימון בטלפון הוא לא פחות טוב מאימון פנים אל פנים. עם זאת יש לו תדמית פחות מוצלחת ולכן אני ממליץ לקיים אותו בהסכמה עם המאומן - ניתן להיכלל בהסכם הראשוני.
אם את מרגישה שזה נכון עבור האימון שאת מעבירה, הייתי ממליץ להציע למאומנת לנסות את זה פעם או פעמים ואז להחליט ביחד על העינין.
מכיוון שבני הזוג צריכים יהיו לקבל החלטות בעתיד גם בלעדיך - כדאי לדבר איתם על "איך מקבלים החלטות כזוג", תוכלי כמאמנת לבצע איתם תהליך מסודר של קבלת החלטות כולל איסוף מידע והגדרת טבלת סיכויים וסיכונים - מחירים ותוצאות.
.jpg)
.jpg)
[ [ אורח ] :אופירה]
.JPG)