|
|
הלב ועורקיו
.png "הלב ועורקיו")
הלב הוא איבר חלול בגודל אגרוף ומשקלו בממוצע, 250 גרם, דפנותיו עשויים משריר חזק המסוגל להתכווץ והוא משמש כמשאבה המזרימה דם מחומצן אל כל חלקי הגוף צידו השמאלי וצידו הימני קולט את הדם מהורידים ומעבירו לריאות לצורך העשרה בחמצן.
הלב בנוי מארבעה חללים, שניים (חדר ועליה) שמאליים ושניים (חדר ועליה) ימניים. בין החללים השמאליים לבין הימניים יש מחיצה שאף היא עשויה שריר. בין החדר לבין העליות מכל צד מפריד שסתום המסוגל להיפתח רק עם זרימת הדם אל תוך החדר. כשהחדרים מתמלאים-נסגרים המסתמים והדם אינו יכול לזרום חזרה, מהחדרים יוצאים העורקים הראשיים וגם ביניהם יש מסתמים, הנפתחים בכיוון של זרימת הדם. החדר השמאלי מזרים את הדם, דרך אבי העורקים, אל כל איברי הגוף. הדם חוזר מהגוף דרך הוורידים ומגיע לעלייה הימנית. מכאן הוא עובר לחדר הימני ואחר כך לריאות, שם הוא משחרר CO2 וקולט בתהליך הדיפוזיה חמצן. וחוזר לעלייה השמאלית.
הלב מסוגל לתפקד רק כאשר אספקת החמצן שוטפת, ללא הפסקה.
בדרך כלל, הירידה באספקת חמצן לשריר הלב נובעת מהתפתחות של היצרויות בכלי הדם הכלליים כשתהליך הבסיסי הינו ממספר מילימטרים, מוצרים עם הגיל כתהליך טבעי של ההזדקנות. כשהעורק מוצר עקב רובד שומני, עלול להיווצר "פיצוץ" לתוך העורק. קריש דם שנוצר עקב כך גורם לנתק באספקת החמצן. במקרה זה איזור שריר הלב מנותק מהחמצן ועובר תהליך של התנוונות ומיד לאחר מכן, יתחיל תהליך ההצטלקות שנמשך ימים עד שבועות.
התקף לב הוא אומנם אירוע פתאומי, אך היא תוצאה של מחלה המתפתחת לאט הנקראת "טרשת עורקים" – היא הסיבה העיקרית של מחלות הלב אצל האדם המבוגר. טרשת העורקים נגרמת כתוצאה משקיעת חומרים שומניים, המכילים גם סידן, בדפנות של כלי הדם. משקעים אלה פוגעים בגמישות ובכושר ההתכווצות השרירית של דפנות כלי הדם, הם חדלים להיות צינורות רחבים וגמישים, המסוגלים להתכווץ ולהתרחב ובכך להעביר כמויות דם רבות לרקמות בהתאם לצורך והופכים לנוקשים, חללם נעשה צר יותר ויותר, עד שהם נסתמים באופן חלקי או באופן מוחלט ומפריעים לזרימת דם תקינה.
טרשת עורקים היא מחלה המתפתחת לאט ונזקיה עלולים להיות מרובים ביותר. הטרשת עלולה לפגוע בכל אחד מעורקי הגוף, אך כאשר היא פוגעת בעורקים הכלליים המזינים את שריר הלב נזרם נזק בדרגות חומרה שונות לשריר זה.
מידת היצרותו של אחד העורקים הכלליים או כמה מהם, קובעת את מידת חומרתה של המחלה העלולה להתבטא באחת ממחלות הלב השכיחות, כגון: תעוקות לב (אנגינה פקטוריס), אוטם שריר הלב (התקף לב), אי ספיקת לב, מחלת לב כללית שקטה (איסכמיה מיוקרדיאלית שקטה).
אוטם שריר הלב, התקף לב, אינפרקט, MI, טרומבוזה בשריר הלב הם שמות זהים למצב הנגרם כאשר חלל העורק נסתם כמעט לחלוטין או לחלוטין. אספקת הדם לאזור מסוים של שריר הלב קטנה ביותר או נפסקת.
אוטם שריר הלב מתבטא בכאבים חזקים, הדומים לכאבים של תעוקות לב, אולם הם ממושכים יותר ופעמים רבות אינם קשורים במאמץ. לכן אין הם נעלמים כאשר נפסק המאמץ או לאחר שנוטלים תרופה.
אי ספיקת לב, זהו מצב שהלב אינו מסוגל עוד למלא את תפקידו כראוי, כתוצאה מנזק שנגרם לו, הלב אינו מסוגל להתכווץ ולהתרחב ולהזרים את כמויות הדם הנדרשות לגוף. הדבר מביא לפער בין כמויות הדם המגיעות אל הלב מהורידים לבין כמויות הדם שמעביר הלב לעורקים. עודפי נוזלים אלה מצטברים באיברים חיוניים כמו: ריאות, כבד והורידים המרכזיים המגיעים אל הלב. החולה סובל מעייפות רבה, קוצר נשימה, נפיחות וכאבים באזור הכבד, רגליים נפוחות וכואבות, בחילות וחוסר תיאבון.
הגורמים למחלת לב כללית, עדיין לא נתגלו והובררו חד משמעית. אך מקרים רבים מצביעים על גורמי סיכון והם:
1) רמה גבוהה של שומנים בדם
2) יתר לחץ דם
3) עישון
4) סוכרת
5) עודף משקל
6) מתח נפשי
7) חוסר פעילות גופנית
8) נטייה משפחתית תורשה.
1) עודפי השומנים בדם נוטים לשקוע בדפנות כלי הדם ולגרום להצרותם ובכך להחיש את התפתחותה של טרשת עורקים.
בניגוד לדעה הרווחת בציבור, כולסטרול יש רק מסוג אחד. אך ישנם נשאים חלבוניים ועל כן הכולסטרול הינו תרכובת של שומנים וחלבונים (ליפו פרוטאינים). לאותם נשאים חלבוניים ישנם רמות צפיפות שונה. ל- HDL רמת צפיפות גבוהה והם נושאים את הכולסטרול מהתאים לכבד – "הכולסטרול הטוב". לעומתו ה- LDL בעל צפיפות נמוכה והם נושאים את הכולסטרול מהתאים ושוקעים בכלי הדם, דבר הגורם להסתיידות העורקים – "הכולסטרול הרע".
רוב שומני הדם מקורם במזון שאנו אוכלים והם מתחלקים למזונות המכילים כולסטרול ושומן רווי הנמצאים במזונות מן החי, קוקוס ושמן צמחי או מוקשה הנמצא בגלידות ודברי מאפה.
מזונות המכילים שומן בלתי רווי (חד בלתי רווי ורב בלתי רווי), שומן בלתי רווי מכיל 2 סוגי שומנים: חד בלתי רווי ורב בלתי רווי. שומנים אלה נמצאים במזונות כגון: דגי ים, אבוקדו, טחינה, זיתים ושמניהם, אגוזים ושקדים, גרעיני חמניות, בוטנים ושמנים כגון: סויה, חריע, תירס, חמניות וקנולה 6% (ליפתית). מוצרים אלה גדושים בקלוריות ולכן מומלץ לצרוך אותם בכמות מוגבלת. מזונות עשירים בקלוריות (שומן או סוכר) מעלים את רמת הטריגליצרידים בדם.
מזונות עשירים בסיבים תזונתיים מורידים גם את רמת השומנים בדם ולכן הם מומלצים. הם מצויים במזונות כגון: בקליפתם של הפירות והירקות, קטניות כשעועית לבנה וחומוס, דגנים ככוסמת, בורגול ושיבולת שועל.
יתר לחץ דם גבוה, הנמשך זמן רב ללא טיפול מהווה עומס יתר על מחזור הדם. כתוצאה מהמאמץ לספק דם בכמות הדרושה לתנאי לחץ מוגבר עלול הלב להתרחב בהדרגה ולעיתים מופיעים סימנים של אי ספיקת לב, נוסף לכך, כלי הדם המתאמצים, מתעבים ומאבדים מגמישותם והחלל שבו זורם הדם, קטן ואינו מאפשר זרימת דם תקינה.
ככל שהלחץ הפריפרי גבוה יותר, נדרש מאמץ גדול יותר מהלב שזקוק ליותר אנרגיה לתפקודו. לכן אין ללב בעיות עם לחץ דם נמוך וזהו אחד הגורמים לשכיחות יותר נמוכה של מחלות לב.
נזקי העישון הם מרובים והשפעתם על כלי הדם היא שלילית ביותר. העישון מביא להיצרות של כלי דם ופוגע בגמישותם. הוא מחיש את התהליך של טרשת העורקים, גורם לסתימה של כלי הדם ובכך מעלה את לחץ הדם. הלב אינו מסוגל לתפקד לאורך ימים עם עשן במקום חמצן ושום טכניקה של עישון לא תמנע החדרת עשן לתוך הריאות של המעשן ושל אלה שנמצאים בסביבתו. חשוב לזכור שעם הפסקת העישון, חוזר המצב לקדמותו אחר מספר שנים לגבי המצב הריאתי ואילו לגבי הלב, הרווח הוא מיידי כי הלב מתחיל לקבל חמצן במקום עשן.
הסוכרת פוגעת בעיקר בצינורות הדם הקטנים.
במצב של עודף משקל, חייב הלב לעבוד בצורה מאומצת יותר על מנת לספק דם לכל עודפי הרקמות בגוף. על כל 1 ק"ג מיותר בגוף יש 700 ק"מ של נימי דם. אנשים בעלי משקל עודף סובלים בדרך גם מרמת שומנים גבוהה בדם.
מתח נפשי מוגדר כמצב בו נדרש האדם לשינוי, שלהערכתו הוא חושש שלא יוכל להתמודד עמו. התגובות למתח נפשי מתבטאות בתגובות התנהגותיות כגון: עישון, שינוי הרגלי האכילה, צריכת תרופות ועוד.בתגובות פיזיולוגיות כגון: כאבים ומיחושים שונים, עליית רמת הקטקולמינים בגוף (אנדרנלין ונוראדרנלין), הגורמים בין השאר לעליה בלחץ הדם, לדפיקות לב וקצב לב מוגבר, לעלייה ברמות השומנים והסוכרים בדם, הנטייה הטבעית של הדם להיקרש וליצור חסימות בכלי הדם (טרומבוזיס) ולירידה בכושר החיסון הטבעי של הגוף.
הפעילות הגופנית משפיעה לטובה על הלב במספר מישורים:
1. משפרת את כושר ההתכווצות של הלב ועוזרת לניצול יעיל יותר של החמצן בשרירי הגפיים.
2. מאפשרת ללב לבצע מאמץ גדול יותר ללא עליה גבוהה בדופק ובלחץ הדם, המשפיעים על תצרוכת החמצן של שריר הלב.
3. מגבירה את צריכת הקלוריות, מורידה את רמת השומנים בדם ועוזרת בשמירה על משקל גוף תקין.
4. מורידה לחץ ומרפה מתח. נוסף הפעילות משפרת את ההרגשה הכללית ואת מצב הרוח.
הפעילות הגופנית חייבת להיות מותאמת לגיל ולמצב הבריאותי של כל אחד, על מנת שתהיה מועילה.
הימנעות פעילות גופנית מחלישה את "שריר הלב" ומקטינה את הרזרבה שלו בשעת מצוקה. היא גם שומרת על תפקוד הלב וחשובה בכל גיל, אך היא מסייעת ללב אצל אלה שמתמידים בפעילות גופנית גם לאחר גיל 40, הלב המאומן עובד על דופק נמוך ולחץ דם נמוך, לכן הוא זקוק לפחות חמצן בהשוואה ללב מאומן.
בנוסף, הפעילות הגופנית מסייעת בפיתוח " מעקפים טבעיים" שדרכם עובר הדם במקרה של התגברות הפעילות, או להבדיל, סתימה באחד מעורקי הלב הראשיים.
יש נטייה תורשתית להתפתחותן של מחלות לב. לכן חשוב שאדם אשר במשפחתו הקרובה (הורים, אחים) יש חולים במחלות לב, לעבור מפעם לפעם בדיקה רפואית.
*אספרין במינון ממוצע ( 75-325 מ"ג ליום) מפחית ברבע את הארעות של התקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי בחולים עם תסמינים הנובעים ממחלות לב וכלי דם. אך הוא אינו מספיק חזק.
· שתיית היין בצרפת היא שמבטיחה לב בריא, למרות מזון עשיר בשומנים כדוגמת: כבד אווז ורטבי חמאה. המרכיב שישנו ביין האדום בלבד, שטוב ללב, נמצא רק בקליפה ובבשר של ענבי מוסקט שחור ולא במיץ, מצוי חיידק ייחודי, שמייצר את ה"פוליפונולים". הם מונעים חמצון של הכולסטרול LDL, מעלים את הכולסטרול HDL, מעקבים את התקדמות התהליך הטרשתי (למי שיש כבר) ומקטינים את הסיכון ללקות בהתקף לב.
· תמצית עלי האספסת, מפחית ומאזן רמות גבוהות של כולסטרול. באספסת יש סיפונינים- חומרים טבעיים חיוניים המרחיקים מן הגוף את הכולסטרול, ע"י עיכוב ספיגתו מן המעי.
· בתוך בלוטת הרוק של העלוקה ישנו חומר הנקרא הירודין וחומר זה עשוי למנוע קרישת דם.
לעיתים נוצר קריש דם בתוך כלי הדם וסותם אותו, דבר המוביל לאוטם שריר הלב ולהתקף לב.
הגורמים הנעים במחזור הדם ומשתתפים באופן אקטיבי ביצירת קריש הדם ע"י היצמדות והדבקות הטאסיות זו לזו וכך נוצר גוש, שאליו נדבקים חומרים נוספים ויוצרים את הקריש הסופי.
